פיצוי על כך שלא קיבלנו יום קולנוע בשנה שעברה? מצוקה של הקולנוע הישראלי וניסיון להשיב לו דם ללחיים? הצלחה מסחררת בפעם הקודמת ונסיון לעשות שוב? אנא עארף. אבל אם בפעם הקודמת עברו שנתיים מיום קולנוע ישראלי אחד למשנהו, הפעם עברו פחות מחודשיים.
אבל הנה זה שוב: ביום רביעי הבא, 8.12, 30 סרטים ישראליים יוקרנו, ואתם תוכלו לראות אותם ב-10 שקלים (איפה שלא תמצאו אותם: חלק מהסרטים יוקרנו כנראה רק בבתי קולנוע ספציפיים). הפעם אין את עניין "אות ההוקרה", אולי כי אין לו משמעות מלכתחילה, ואולי כי יום קולנוע ישראלי בשנה זה קצת יותר מדי.
בכל מקרה, הנה רשימת הסרטים. אם היא מעט העתק-הדבק-ית מזאת שרשמתי בפעם הקודמת, איתכם הסליחה.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם
"אגדת חורבן" – בבקשה תראו את זה, אם עוד לא ראיתם. סרט השנה, בחיי.
"אחד בלב" – הקומדיה הרומנטית הנהדרת של טליה לביא.
"הברך" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #1.
"לשחרר את שולי" – לכל מי ששואל, "רגע, הביקורת עליו רצינית?" התשובה היא ברור, מה זאת אומרת, ברור, איך אפשר לחשוב אחרת לנוכח הביקורות האחרות באתר וביקורות אחרות שכתבתי, ברור שזאת ביקורת מאוד מאוד רצינית.
"נתראה בשמחות" – בבקשה תראו את זה. לא סרט השנה, אבל באמת שסרט נפלא.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם
"עוד סיפור אחד" – קומדיה רומנטית סבבה לגמרי ולא יותר מזה.
"ענת גוב, על החיים ועל המוות" – סרט תיעודי נפלא ומגניב על ענת גוב, שמדבר בקצרה על חייה אבל בעיקר על מותה.
"זרים מושלמים" – רימייק ללהיט האיטלקי שזכה כבר למלא רימייקים בשלל שפות, שמעבד בהצלחה את הסיפור בגרסה מקומית וגם סוגר כמה "חורי עלילה" שהיו בסרט המקורי, אבל בסופו של דבר מסתכם ב"אם ראית את המקור אין ממש סיבה שתראה את החדש, אלא אם בא לך לראות אותו שוב".
ובנוסף סרטי הילדים "הרפסודה", "שמלת השבת של חנה'לה" ו"פול ספיד", ו"כנרת – ים של חיים".
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל כתבנו עליהם
"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" – קולנוע אומנותי סמי-סאטירי שבו דמות שמייצגת את הבמאי מתמודדת עם מות ההורה שלה, #2.
"יותר ממה שמגיע לי" – ילד רוצה ללמוד לקרוא תורה לכבוד הבר מצווה שלו, אבל אמא שלו פחות בקטע. (טריילר)
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו אז הנה בקצרה עליהם
"אפריקה" – הסרט היחיד שלא היה ביום הקולנוע הקודם ועכשיו יוקרן הוא גם אחד מהטובים ביותר שמוקרנים בו. יצירה על אבא/סבא שמנסה למצוא את מקומו בעולם שטוען שעבר זמנו, ופשוט יצירה נפלאה. (טריילר)
"הנה אנחנו" – סרטו החדש של ניר ברגמן, שזכה ב-4 פרסי אופיר בשנה שעברה (שחקן ראשי לשי אביבי, שחקן משני, תסריט ובימוי) עוסק באב שמטפל בבנו האוטיסט ונאלץ להתמודד עם מצב שבו רוצים להעביר את הבן למוסד מיוחד עבורו. מדובר בסרט מומלץ ביותר, מצחיק, חכם, ונוגע ללב.
"ויהי בוקר" – הזוכה הגדול בפרסי אופיר האחרונים. סרטו החדש של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") על פי ספר של סייד קשוע. סרט שלטעמי הוא די מפוספס: במקום סאטירה מושחזת (מה שהוא מצליח להיות לרגעים), זה עוד סרט על משבר אמצע החיים של גיבור שאין לי סיבה אחת להיות בעדו. הסיום נהדר, אבל בעיקר משמש תזכורת כמה הסרט היה יכול להיות יותר טוב אם הוא היה ברמה הזאת מלכתחילה.
"מחברות שחורות – ויויאן" – החלק הראשון של הסרט התיעודי על רונית אלקבץ שבוים על ידי אחיה, שלומי אלקבץ. אולי הבעיה היא בי, אבל אני מודה שלא מצאתי בחלק הראשון של "מחברות שחורות" יותר מדי: קצת זמן עם רונית, קצת דיון של אמא של האחים אלקבץ בנוגע לאיך שהם ייצגו אותה ב"ולקחת לך אישה", אבל לא ממש מספיק בשביל סרט. החלק השני הוא איפה שנמצא הבשר בפרויקט הזה.
"מישהו יאהב מישהו" – סרטה החדש של הדס בן ארויה ("אנשים שהם לא אני"), 3 סיפורים על אהבה מסוגים שונים. הסיפורים קשורים דרך הדמויות, אך מנותקים אחד מהשני. קסם ראה בפסטיבל ירושלים ואמר ש"ביחד מתלכדים ליצירה קטנה שמצליחה לנגוע ולרגש".
"שאיפה לחיים" – קומדיה שבה מפה לשם, שלמה בראבא מגלם זקן בבית אבות שמתחיל לסחור סמים. חביב, אבל אף פעם לא ממש הופך למבריק או נוגע ללב.
"קולות רקע" – זוג מבוגר עולה מברית המועצות בשנות ה-90, שהיו מפורסמים שם כמדבבי סרטים, מגלה שקשה למצוא עבודה ונקלע למשבר. אחד הסרטים המקסימים והנפלאים שיצאו כאן בשנים האחרונות, שקיבל את אחד הזובורים הכי לא נעימים אי פעם מהמפיצים פה (הוא כבר הוקרן ביום הקולנוע של 2019).
"תמונת הנצחון" – סרטו החדש של אבי נשר, הוא מאוד "אבי-נשר-י", לטובה ולרעה. סרט שקל להיסחף בתוכו, אבל הוא גם לוקה בלא מעט בעיות. שלוש השניות האחרונות שלו היו צריכות להיגנז.
סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא
"אל תחכי לי" – "סיפורו של נער בן 16 (עומר חזן) אשר חייו מתהפכים כאשר משפחתו נאלצת לעבור לגור בשכונת עוני". הידיעה היחידה שמצאתי על הסרט זה שטיילור מלכוב מככבת בו, שזה, אני מניח, עניין גדול לכל מי שיודע מיהי. (טריילר)
"בוטיק פריז" – שתי נשים (אחת מהן היא נלי תגר) רוצות להקים מלון בירושלים ואז מתחילות לעקוב אחרי נוצרי ויהודיה שמתכתבים בפתקים מוחבאים בכותל המערבי. סרטו של מרקו כרמל ("פרא אציל"). (טריילר)
"הבית ברחוב פין" – סרטו של עמיר מנור ("חיותה וברל") על אישה המתדרדרת לזנות. (קטע מהסרט)
"הסירו דאגה מליבכם" – סרטו החדש של תום שובל ("הנוער") על אלמנה עשירה (ברניס בז'ו, "הארטיסט") אשר מחליטה לפתוח את ביתה לעניי עירה. (טריילר)
"לילה בחיפה" – סרטו החדש של עמוס גיתאי שמתרחש, ככל הנראה, במהלך לילה בחיפה. (טריילר)
"מתחתנת" – רווקה נצחית מחליטה לוותר על החלום להתחתן עם גבר החלומות – ובוחרת להתחתן עם עצמה. (טריילר)
"ארץ השלג" (היח"צ קראו לו "סנולנד", אבל הם התבלבלו בעוד שמות אז אני חושב שזה שם הסרט) – "על רקע עוד מלחמה בישראל, החברות של אמיר (שלומי קוריאט) וג'וני (אורי פפר) עומדת למבחן כשהם יוצאים למסע של גילוי עצמי לקראת יום ההולדת ה-40 שלהם". (טריילר)
"שעתו האחרונה של מר קול" – מבוסס על מחזה של יהושע סובול: לעורך הדין מיקי קול נותרה שעה בטרם יכנס לבית הכלא כשהוא מקבל שיחת טלפון שטורפת את הקלפים ומגלה כי לא הכל אבוד.
אגב, למי שתוהה איזה סרטים ירדו מיום הקולנוע הקודם ולא חוזרים בסיבוב הזה: מדובר ב"אבו עומאר", "הארוחה" ו"תל אביב".
אל תלכו לראות קולנוע ישראלי- הוא פשוט גרוע
פעם בכמה שנים יש הברקה. לא יותר מזה.
חבל על הזמן ועל הכסף.
יש רק בכתבה הזאת מספיק סרטים כדי להעיף את ההנחה הזאת לאלפי עזאזל
אבל כל אחד וההעדפות שלו, אני מניח.
לדעתי לא פחות מ-5 (!) סרטים ישראלים מבריקים
יצאו בשנתיים האחרונות שהתמוגגתי מהם קולנועית ואף רגשית – אפריקה, הנה אנחנו, ויהי בוקר, אגדת חורבן, מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם. רוצו לראות, כדברי הקלישאה הביקורתית :)
תוכל לפרט אילו סרטים ישראליים ראית ב5 שנים האחרונות שאתה טורח להגיד דבר כזה מכליל?
(ל"ת)
מה לגבי השאלה ההפוכה
יש סרטים חדשים שלא היו בפעם שעברה?
אוקיי מצאתי
אפריקה.
אפריקה/אגדת חורבן - לא מצאתי שום מקום שמקרין באזור ת"א...
(ל"ת)
בתי הקולנוע עוד לא פרסמו את לוחות הזמנים שלהם
אז כרגע אי אפשר למצוא אף סרט בשום מקום
יש סיבה שהם תמיד מכריזים על זה כמה ימים לפני ולא נותנים זמן התארגנות?
בעיקר שאת רוב הסרטים המעניינים באמת הם מקרינים בהקרנות של 11 ואחת בבוקר/צהריים בלבד ואלה לא שעות פנויות בד"כ אצל אנשים.
אני אשמח אם אנשים שרואים סרטים תוך כדי היום יכתבו על ההמלצות שלהם כי אני עדיין מתלבט לאיזה סרטים נוספים ללכת (כבר יש כרטיסים ל-"אפריקה" ו-"ויהי בוקר"), בעיקר אלה שיוהנתן לא ראה ולא כתב את דעתו עליהן.
וקיוויתי לראות את "הסירו דאגה מליבכם" ואת "הבית ברחוב פין" אך הם מוקרנים רק בסינמה סיטי ולהקרנה אחת מוקדם בבוקר. באסה.
התשובה היא כמובן שלמי שעומד מאחורי היום הזה לא באמת אכפת לתווך את הסרטים לקהל
לא משנה איך מוכרים את היום הזה, איך ש*אני* רואה את זה כל היום הזה הוא לא יותר מבלוף ותירוץ לשיפור המספרים של ״לשחרר את שולי״ ולהביא אותו בערמה למקום השלישי ברשימת הסרטים הישראלים הכי נצפים בכל הזמנים. בשבועות האחרונים הוא ירד להקרנה אחת ביום בגלילות (לתחושתי זה הקרנה מלאכותיות אבל היא לא מבוססת על כלום מלבד זה תחושת בטן וזה שהוא מוקרן יותר מדי זמן), היום הוא מוקרן שם 11 פעמים, יותר מכל סרט אחר (למעט ״זרים מושלמים״). בזמן שסרטים זוכי אופיר שמחכים למפגש עם הקהל כמו ״ויהי בוקר״, ״הנה אנחנו״ ו״הבית ברחוב פיין״ זוכים להקרנה וחצי סרט שרץ באולמות כבר יותר מחמש חודשים ומיצה את מלוא הפוטנציאל שלו אצל הקהל מקבל פי 2 אולמות משלושתם ביחד, אתה יודע שמשהו פה עקום.
במקרה של "ויהי בוקר" זו לא החלטה של המפיצים?
כלומר, הקרנה וחצי ייצוגיות כדי לעמוד בתקנון פרס כלשהו, ואז הפצה בבתי הקולנוע בארץ אי-שם בשנה הבאה אחרי שהסרט יזכה/יהיה מועמד לאוסקר (או שלא)?
ספק אם זאת המטרה
למיטב זכרוני התקנון מדבר על הקרנות למשך שבוע רצוף, לא חושב שזה קורה ואני בכלל לא בטוח אם התקנון עדיין בתוקף בתקופת הקורונה. כשהם לא מופצים סתם ככה באמצע הקיץ בדרך כלל סרטים זוכי אופיר מופצים בסמוך לטקס עצמו. יעני בעיני המפיצים האופיר הוא המקפצה האמיתית לעבר קהל, פחות הסיכוי הקלוש למועמדות לאוסקר.
אבל זו כן החלטה של המפיצים, נכון?
כלומר, קביעת תאריך ההפצה של הסרט למתישהו ב-2022 זה לא מסיבה אחרת, נכון?
לא ממש עוקב אבל אני מניח שכן, זאת החלטה של המפיץ, לא יכול לחשוב על סיבה אחרת
אאז״נ זה סרט של לב, שבדרך כלל נותנים לסרטים שלהם יחס שכל יוצר מייחל לו, אבל יכול להיות שהם מתנהלים במשנה זהירות אחרי המספרים הפושרים של הסרטים האחרונים שהם הפיצו.
"ויהי בוקר" הוקרן שבוע בלב תל אביב בסוף נובמבר
כנראה בשביל להיות תקין לאוסקר.
בכל מקרה תמיד הייתה לי הרגשה שימי הקולנוע לא נועדו רק בשביל טרום בכורה לסרטים עתידיים וקטנים, אלא גם בשביל להרוויח עוד מלא מהלהיטים. אני זוכר כמות מוגזמת של הקרנות "לאפס ביחסי אנוש" או "מכתוב" גם בשנים קודמות.
כאמור, לא ממש עקבתי אז טוב לדעת שעדיין עושים הקרנות כסת״ח
לגבי היום הזה, כשזה קורה פעם בשנה אני חושב שאפשר לתת להם להינות מהספק, בדרך כלל גם יש פיזור סביר של סרטים והקרנות ביחס הולם לפוטנציאל הקהל שלהם. כשזה קורה פעמיים בשנה והפערים בין הסרטים גדלים בצורה לא ממש פרופורציונלית, זה באמת מוזר. סתם לצורך העניין, כש״אב״א״ ו״מכתוב״ הוקרנו ביום הקולנוע הם הביאו מספרים שהלמו את הציפיות (כ-20K כל אחד), סכום סביר שהוא באמת כלום בחישוב הכללי. אני מניח שלפני חודשיים גם ״שולי״ הביא כמות דומה ביום הזה, אבל עכשיו זה באמת מאולץ וברור שזה יותר עוד פוש אחד אחרון בדרך לשלושת הגדולים.
הנחת היסוד שלך היא ששולי מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו אצל הקהל
ומישהו יכול לטעון שהפוטנציאל של לחפש את שולי אחרי חמישה חודשים בקולנוע עדיין גבוה יותר מהפוטנציאל של ויהי בוקר, הנה אנחנו והבית ברחוב פיין ביחד.
הנחת היסוד שלי ש״שולי״ מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו אצל קהל קוני הכרטיסים
מבוססת על העובדה שהסרט שוחרר לויאודי (ומשם, אני מניח, גם לאזורים הפיראטים) כבר לפני שלושה שבועות. השיא שלו היה בחודש הראשון (800K), בארבעת החודשים שבאו אחר כך הצבירה הפכה איטית יותר ויותר. אם היה לזה עוד פוטנציאל טבעי הוא לא היה משוחרר לצפייה ביתית. עם או בלי קשר, תיאורטית, יש ל״ויהי בוקר״ פוטנציאל קהל של כ-150-200K, אם להסתמך על זוכי אופיר בעלי אותו פרופיל.
כמו כן,
ההשוואה לשלושת הסרטים היא כמובן אגבית, אפשר לראות שיש הטייה לטובת ״שולי״ גם ביחס לסרטים אחרים, יותר ״פופולאריים״. ״תמונת הנצחון״ של אבי נשר לדוגמא הוקרן ביום הקולנוע הקודם פי 2 *פחות* בגלילות* מ״שולי״ ואיכשהו הוא עדיין היה שיאן הכרטיסים של אותו יום. היום הוא הוקרן שם באותה תדירות לה זכה סרט שכבר הגיע להפצה ביתית והביא פחות ביום הקולנוע הקודם.
*גלילות הוא לא קומפלקס שמעיד על הכלל וכנראה גם לא מדגם מייצג למה שמתרחש בשאר הארץ, אבל אני משתמש בו כדי להעביר נקודה כי הוא יחסית קומפלקס מסחרי שבדרך כלל נותן לאורך השנה במה למגוון רחב של סרטים.
מה המקור לזה שהוא כרגע במקום הרביעי?
אני רואה כתבה בוויינט, אבל מספטמבר, הגיוני שהוא התקדם מאז, לא?
המקור הוא כמובן היחצ של הסרט (עם כל הסייגים והכוכביות שנלווים לזה)
כל פעם שהסרט הגיע למספר עגול (100k, 200k וכן הלאה) או ״עשה היסטוריה״ (נכנס לעשרת הגדולים, חמשת הגדולים) הם דאגו להוציא הודעה לעיתונות, הדיווח האחרון היה על מיליון ומאה אחרי יום הקולנוע הקודם, לפני חודשיים. כן, הגיוני שהוא התקדם מאז ספטמבר אבל כמו שציינתי, השיא שלו היה בחודש הראשון (800k, על פי אותם דיווחים), אחר כך הצבירה הפכה איטית יותר ויותר (את ה-200 הנוספים למיליון, על פי אותם דיווחים, הוא עשה רק בסוף החודש השלישי, זאת ירידה קיצונית בהשוואה לחודש הראשון). אם הוא היה מתקדם ומגיע למקום ה-3 אני בטוח שכבר היו מוציאים הודעה.
חשוב לציון:
מסתבר שהרבה מהיוצרים ידעו מראש שיהיה 2 ימי קולנוע השנה. זה לא משנה את התיאוריה שלך, אבל אולי זה כן משנה קצת את הפרסקפטיבה לגבי זה.
זאת לא בדיוק תיאוריה,
ולא ממש קונספירציה, וברור שאין מצב שכל מי שעומדים מאחורי היום הזה (כולל גופים ממשלתיים ואנשים נטולי אינטרס) התכנסו וחרשו מזימה. סתם עצבים על יחס הקרנות לא הוגן או משקף (לדעתי) ומעוות ביחס ליום הקולנוע הקודם. גם אם היום הזה היה משהו ידוע מראש, אלה דברים שמרוקנים קצת את היום הזה מתוכן.
בדרך כלל יום אחרי יום הקולנוע הישראלי כבר מוציאים מספרים על המכירות ביום הזה, הפעם זה טרם קרה (לפחות לא שידוע לי), אפילו לא סתם רשימה שמית של הסרטים המובילים בלי מספרי הכרטיסים. מעניין למה.
לפי המספרים בסינמסקופ, הוא הגיע אפילו למקום השני
https://cinemascope.co.il/archives/31792
1,230,000 כרטיסים, אז ראש הטבלה אמור להיראות כרגע ככה:
1) אסקימו לימון – 1,350,000
2) לשחרר את שולי – 1,230,000
3) קזבלן – 1,222,500
4) סאלח שבתי – 1,184,900
לפי זה שהפער מ"קזבלן" קטן, זה קרה כמעט בוודאות בימי הקולנוע, אולי אפילו רק ביום הקולנוע השני.
אגב, נראה שפספסתי
אבל גם החלק השני של "מחברות שחורות" מוקרן. הוא דווקא יותר מוצלח בעיני. לא צריך לראות את החלק הראשון בשביל להבין באמת.
מה יהיה איתך הוט סינמה כפר סבא
הלכתי לראות את אגדת חורבן. חשבתי שאין כתוביות. ואז התחילו לצוץ כתוביות באופן אקראי מדי פעם, ורואים רק את השורה העליונה. בקיצור, החלק התחתון של המסך שבו הופיעו רוב הכתוביות פשוט היה חסר. כאילו מישהו הנמיך קצת את המקרן.
ואז הלכתי לראות את אחד בלב. אותה תופעה בדיוק.
מה שמצחיק זה שבשני המקרים במהלך הפרסומות והטריילרים לא הייתה שום בעיה.
בשלישי הבא: יום הקולנוע השואתי
כלומר, לא נראה שמקדמים אותו ככה (או בכלל) ובתי הקולנוע ממשיכים לעבוד גם כרגיל ביום השואה הקרוב, אבל בנוסף לסרטים הרגילים יש מעין מיני פסטיבל שמתרחש בכל בתי הקולנוע שבו מתרחשים יבול סרטי השואה החדש של השנה, כולם בטרום בכורות (חלק משמעותיות יותר, חלק פחות).
הסרטים המוצגים:
תוכנית א', שיעורים בפרסית, איפה אנה פרנק, שרלוט, משחק המלכים, השורד, הוועידה.