1. עזבו, הכל: הצצה ראשונה לסרט הבא של "ממד העכביש" (אוקטובר 2022 בבתי הקולנוע)!
מסתבר כי הסרט הוא רק חלק ראשון מבין שניים, איזה חדשות טובות (כנראה זה קטע של אוסקר אייזק, לפצל סרטים בכיכובו לשני חלקים). והסרט, מהמעט שרואים בטיזר, נראה נהדר; כל ממד שמיילס מבקר בו מאויר בסגנון שונה, מה שצפוי להפוך את הסרט לחגיגת אנימציה גדולה יותר מהראשון.
אין צורך לדאוג אגב, לפי לורד ומילר חלק ב' יגיע כשנה אחריו בסביבות 2023.
2. ודאי הבחנתם שבמאי הקולנוע רידלי סקוט שחרר לאקרנים שני סרטים בעלי פרופיל גבוה, ובהפרש של חודש זה מזה – עניין מרשים יחסית למישהו בן 84 (רואה, מיאזאקי? והוא אפילו לא איים לפרוש לפנסיה כל יומיים). זה גם אומר שרידלי סקוט, בלית ברירה, נאלץ להתראיין הרבה… הרבה מאוד. ומה קורה כאשר מדי יום דוחפים מיקרופון לבריטי נרגן ועייף בן 84? כותרות.
את הפעם שבה הוא האשים את המילניאלים עם הטלפונים הארורים שלהם בכישלון "הדו-קרב האחרון" ודאי כבר שמעתם, כי כותרות נגד מילניאלים הולכות חזק, אבל האם שמעתם על הפעם שהוא הציע למראיין ללכת לעשות מצוות פרו ורבו עם עצמו אחרי שהמראיין השווה את הריאליזם בין הסרטים השונים של סקוט? כי זה קרה, וזה נפלא.
אם גם על זה שמעתם, אז ודאי ראיתם אותו פולט "כמה מטומטמים אפשר להיות?" כאשר נשאל לגבי נקודת המבט האמיתית של "הדו-קרב האחרון" (צודק רידלי, אני איתך). חכו, זה לא נעצר פה!
כאשר פטרישיה גוצ'י הלינה שהשחקן אל פצ'ינו כלל לא דומה לאבא שלה כפי שהוא מוצג ב"בית גוצ'י", וכינתה את ההופעה שלו "מחפירה", רידלי סקוט ענה "סליחה? יש לכם כנראה את השחקנים הטובים בעולם, אתם צריכים פאקינג להודות למזלכם הטוב". ואם זה לא מספיק, הוא גם סיפר כי בילה 7 חודשים בניסיון ליצור גרסה משלו ל"חולית", הרבה לפני הסרט הידוע לשמצה של דיוויד לינץ'. הגרסה שסקוט עבד עליה, כך לדבריו, "די פאקינג טובה" (אין, מודל לצניעות) אבל הוא ביטל את הפרויקט כי הוא לא רצה לעבוד במקסיקו סיטי, שם הסרט עתיד היה להצטלם: "עם כל הכבוד למקסיקו סיטי, באותם הימים היא הייתה די מסריחה".
רידלי, אל תשתנה. אני מחכה לשמוע מה הדברים שתגיד כשיְצאו, אולי, סדרות הטלוויזיה שאתה מפתח ביקום של "בלייד ראנר" ו"הנוסע השמיני" (מתוך סקרנות, את מי האשמת בכישלון הקופתי של "בלייד ראנר" בזמנו? את בני דור ה-X עם הווקמנים הארורים שלהם?).
אגב, אני לגמרי חושב שהסדרות האלה הן רעיון טוב – בעיקר "בלייד ראנר". ממילא סיכוי לקבל סרט נוסף של "בליידר ראנר" קלוש בגלל ביצועי הקופות המאכזבים של "בלייד ראנר 2049", והטלוויזיה היא פתרון מתבקש. הפרויקט יאפשר להרחיב את היקום הזה שאני רוצה לראות ממנו כמה שיותר, אז מה רע? ואם הייתי צופה ב"הנוסע השמיני", הייתי אומר כנראה אותו הדבר.
3. להקת הגורילז, בשעה טובה, עוברת למסך הגדול. אה, בעצם זה נטפליקס. זאת אומרת שהם עוברים למסך הגדול לחלון הפצה בן שלושה שבועות, ואחריו למסך הקטן. קיצר הם מקבלים סרט, זה מה שאני מנסה לומר.
לא שזה 100% סופי, דיימון אלברן פשוט סיפר את זה בראיון מבלי מבלי שנטפליקס אישרו. אבל תודו שזה דבר ממש מוזר לשקר לגביו. מעבר לכך, אני אוהב איך אלברן לא הסתיר את הסיבה שהלהקה בחרה בנטפליקס כשותפה; הוא סיפר שענקית הסטרימינג פחות או יותר מנהלת את אל.איי (והוסיף גם שמדובר בצוות קריאייטיב טוב. בכל זאת, לא כדאי לעצבן את מי שפחות או יותר מנהלת את אל.איי).
וכדי להסביר מה כל כך מיוחד בלהקה הזו, אנצל את ההזדמנות כדי לקשר למאמר הווידאו הזה של הערוץ הכי טוב שיש ביוטיוב, kaptainkristian (שחזר רק לפני שבוע מהפוגה בת שנתיים עם סרטון על "הניצוץ").
4. סינמטק, לא רק לזקנים וזקנים בנפשם: עיריית חולון בשיתוף מדיטק חולון הקימו את "סינמטק הילדים". הפופקורן (איזה יופי, אפשר להכניס אוכל!) יעלה 10 ש"ח ויש ספות צבעוניות מגניבות כמו במובילנד שאני אוהב. לוח ההקרנות יהיה מגוון ויכיל סרטים חדשים, קלאסיים ויהיו גם הקרנות טרום בכורה. נשמע מגניב.
5. ניקולס קייג' לוהק בתור דרקולה ו… זהו, איזה עוד פרטים אתם צריכים לדעת? ניקולס קייג' הוא דרקולה וזה כל מה שמעניין. בסדר נו, אם אתם מתעקשים: בסרט, "רנפילד" שמו, שיתרחש אגב בימינו, יככב ניקולס הולט בתור רנפילד, השוליה של הערפד המפורסם, ויביים אותו כריס מקיי ("לגו באטמן", אבל לצערנו גם "מלחמת המחר"). לעזאזל, הוא הרס את רצף הניקולס-ים. לא יכלו להביא את ניקולס רוג חזרה מהמתים?
6. נטפליקס מפיקים סדרת קומדיה אודות סניף בלוקבאסטר האחרון במדינת אורגון, ויש בזה פחות טאקט מהפרסומת החדשה של נועה קירל לחברת "יס".
למי שלא מכיר את ההיסטוריה, בקיץ האחרון נועה קירל ומרגי נפר… אה סליחה, טעות בהיסטוריה. מייסד נטפליקס ריד הייסטינגס הקים את נטפליקס לאחר שקיבל קנס מבלוקבאסטר על סך 40 דולר, הכול בגלל איחור של הייסטינגס בהחזרת סרט ששכר (אלא אם הוא איחר בעשור, אין סיבה לסכום מגוחך שכזה). שנים לאחר מכן, כאשר נטפליקס היו בקשיים כלכליים, הציע הייסטינגס את הבייבי שלו לבלוקבאסטר תמורת 50 מיליון דולר; מנכ"ל בלוקבאסטר חשב שהסכום גבוה (לא, כי 40 דולר קנס על איחור…) וניפנף את הייסטינגס.
2021, ובלוקבאסטר קבורה עמוק באדמה, הרבה מכך הודות לנטפליקס. לכן סדרת קומדיה מבית נטפליקס אודות סניף בלוקבאסטר שמנסה לשרוד היא צעד לפני שהייסטינג בעצמו ילך וישתין על קבר שעליו כתוב "בלוקבאסטר". אני אוהב את זה.
7. מעשה שהיה כך היה: שלושה אנימטורים בספרד מאסו בטקס פרסי האקדמיה של ספרד, GOYA שמו, טקס שבו הועמד בשנה שעברה רק סרט אנימציה בודד בקטגוריית האנימציה. על כן עשו החברים מעשה, והפיקו סרט אנימציה סאטירי ונטול תקציב, כזה שצוחק על האקדמיה (יש בו למשל סצנות בלי אנימציה בכלל, משהו שתָקנון ה-GOYA מאפשר) – והסרט הזה שלהם מועמד השנה ב-GOYA בקטגוריית האנימציה (אם כי לא לבדו הפעם, יש עוד 3 מועמדים).
על מנת לאפשר את המועמדות המוזרה הזו, הם רק היו צריכים לשנות את השם GOYA לְמשהו אחר, אז הם הלכו על GORA – ועם זה משום מה האקדמיה דווקא בסדר. מעניין.
בכל אופן… מי הקולנוען הישראלי שירים את הכפפה נגד פרסי אופיר?
8. פיקסאר שחררו סרטון חדש. חכו רגע, לא להתלהב. "Automaton" הוא סרט ניסיוני מז'אנר סופר-דופר-אולטרה-ריאליסטי-לא-מאמין-שזו-אנימציה-מה-לעזאזל, ואותו יצרו אנשי מחלקת האפקטים של פיקסאר, והוא מתואר בתור "הפוגה פואטית בין מציאות לאבסטרקט".
זה היה מוזר. עוד בבקשה!
9. תגידו, תהיתם פעם מה חשב נהג אוטובוס על סצנת האוטובוס של "שאנג צ'י"? באמת? זה מאוד ספציפי. טוב, אז הנה משהו בשבילכם: ביקורת מפורטת על הסצנה מחשבון הטוויטר של נהג אוטובוס בסן פרנסיסקו שמסביר מה מציאותי, מה לא, מה מגניב ומה מטומטם. מעניין אם הוא כתב את זה בזמן נהיגה.
12. ג'ימי פאלון רצה לארח את וויל פרל כדי לדבר איתו על הסדרה החדשה בכיכובו, "The Shrink Next Door", אך במְקום זאת הגיע במפתיע ריאן ריינולדס לדבר על הסדרה. איזה מצחיקול.
13. ג'ימי קימל רצה לארח את ריאן ריינולדס כדי לדבר איתו על הסרט בכיכובו, "הודעה אדומה", אך במְקום זאת הגיע במפתיע וויל פרל לדבר על הסרט. איזה מצחיקול.
14. אפרופו וויל פרל, בימים כתיקונם, אם הייתי אומר "צפו בסרטון של וויל פרל בערוץ היוטיוב של קונאן אובריין", הייתם מצפים לְמשהו מצחיק בדומה לסרטון פה למעלה. אבל לא, "דיוויד" הוא סרט דרמה קצר (ולא רע בכלל) שביים השחקן זאק וודס (גייב מ"המשרד").
לצד פרל, מככבים בסרט גם וויליאם ג'קסון הרפר (צ'ידי מ"המקום הטוב") ופרד הצ'ינגר ("הלוטוס הלבן". תראו באיזו אקראיות מוחלטת מוזכרת לראשונה באתר אחת הסדרות המדוברות של השנה) – ואני לגמרי בעד שערוץ היוטיוב של קונאן, עכשיו כשאין לו תכנית, יהפוך לפלטפורמה שמארחת סרטים קצרים.
15. יש מקצוע בעולם הזה, שנקרא דיבוב – וחלקו הגדול של העוסקים בו לומד בבית ספר שמכשיר אותם במיוחד לעשות בדיוק את זה. כלומר, הם אנשי מקצוע שהעבודה העיקרית שלהם היא לדבב דמויות. ובכל זאת רובם, לעד, לא יפרצו את תקרת הזכוכית שהיא תפקיד ראשי בסרט דיסני או דרימוורקס – פשוט כי האולפנים מעדיפים שמות מוכרים על פני אנשים שזו אשכרה העבודה שלהם.
אין לי משהו, למשל, נגד טום הולנד או כריס פראט. אבל מי יודע, אולי "קדימה" עשוי היה לפרוט על מיתרי הרגש באופן אמוציונלי פי כמה אם רק שחקני קול מקצועיים היו עומדים מאחורי המיקרופון. ואם האולפנים מעוניינים בשחקנים הוליוודיים מפורסמים כדי שאותם אלה יְלכו ויתראיינו בשטיח האדום (שזו, בואו נודה, הסיבה העיקרית לצ'ק השמן), תנו להם תפקיד מִשנה ייצוגי וזהו. ככה נרוויח סרטים יותר טובים והאולפנים יישארו עם אותו קמפיין יח"צ.
סליחה סליחה, לא תכננתי ראנט כזה ארוך רק כדי לספר לכם על האתר behindthevoiceactors.com, שהוא כמו ימד"ב רק למדבבים. כל עמוד של מדבב מכיל הפרדה בין הפרויקטים שהם עשו לטלוויזיה, לקולנוע, למשחקי וידאו ולסרטים קצרים, ויש פיצ'רים מגניבים כמו דף שאפשר לגלות עם אילו מדבבים אחרים הם צוותו הכי הרבה פעמים (מארק האמיל למשל עבד 75 פעמים עם קווין מייקל ריצ'רדסון), וגם סקרים לגבי התפקידים האהובים ביותר (התפקיד הפופולרי ביותר של פרנק ולקר הוא מגהטרון. סקובי-דו מקום שלישי).
ובדומה לימד"ב, האתר מכיל מדבבים מכל העולם. הנה העמוד של יהונתן מגון (אשר צוּות 30 פעמים עם אחיו, דניאל מגון, וכמעט כמות כפולה של פעמים עם יורם יוספסברג).
קיצר, תהנו באתר. יש הרבה מה לעשות בו. מגיע למדבבים את הכבוד הראוי להם.
16. מי שתהה מדוע "חולית" נראה טוב יותר ממרבית הבלוקבאסטרים שבחוץ (גם אלה שיותר יקרים ממנו) סרטון נהדר מבית העמוד Thomas Flight מסביר הכל בצורה מחכימה.
18. ולסיום, כתב חדשות 12 מנחם הורוביץ ואשתו תחיה ביקרו בביתו של אפרים קישון ז"ל, בית ששייך כיום לבנו ד"ר רפי קישון – ויחד עם מומחי אמנות הם האמידו את שוויים של פריטים נדירים מהקולנוע הישראלי שנמצאים בבית. שווה צפייה עבור חמש דקות מקסימות מלאות בנוסטלגיה.
בנוגע לרידלי,
הרושם שקיבלתי משני סרטיו האחרונים – "בלייד ראנר 2049" והסרט האחרון של הנוסע השמיני – שצפיתי בהם היה שיש לאיש נטייה קלה למיזנתרופיה לאור העובדה שהוא פחות או יותר מצדד במכונות על פני בני האדם. אני גם לא זוכר שנהניתי מהסרטים הללו במיוחד. הראיונות די איששו את הרושם שעלה בי כתוצאה מצפייה בסרטיו – את הבאים לא הלכתי לצפות בהם משום שידעתי שהם לא יהיו לטעמי.
את '2049' אבל ביים דני וילנב
(ל"ת)
מוזר.
איכשהו נוצר אצלי הרושם שהיה לרידלי קשר לזוועה הזו. בכל מקרה, הוא נשמע כמו אדם לא קל מהראיונות הללו.
"השחקן זאק וודס (גייב מ'המשרד')".
זה קצת כמו להגיד "דייוויד פינצ'ר (במאי הסרטים 'המשחק' ו'החדר')" או "פינק פלויד (הלהקה שיצרה את האלבומים 'More' ו-'Obscured By The Clouds')".
זאק וודס הוא "זאק וודס (ג'ארד מ'עמק הסיליקון')" ואני די בטוח שזאק וודס בעצמו יגיד לך את אותו דבר.
רגע
דיוויד פינצ'ר הזה שהזכרת, הוא עשה עוד דברים?
בוודאי
דיוויד פינצ'ר הוא הבמאי של הנוסע השמיני 3
רק אל תגיד את זה לידו בקול רם
(ל"ת)
יש, בערך, סדרת טלוויזיה של בלייד ראנר
סדרת אנימציה שמשודרת עכשיו בשם "בלייד ראנר הלוטוס השחור", שעוסקת ברפליקנטית – וזה בערך המקסימום שגיליתי לפני שהפרק שעלה לי היה בדיבוב היפני ואז החלטתי שאין לי כח לחפש את הגרסה האנגלית.
כן, נראה לי גם התייחסתי אליה באחת הטיוטות
אמנם היא טרם הסתיימה, אבל בינתיים לצערי היא לא מי-יודע-מה.
רידלי סקוט מזעזע
באמת שלא הבנתי מאיפה הגיעה התגובה לשאלה הלגיטימית של העיתונאי בנוגע לריאליזם בסרטיו? לא שאלה מעניינת במיוחד אבל מה זה התוקפנות הזאת? לרגע הייתי בטוח שזו פארודיה על לוגאן מהיורשים
זאת שאלה די גרועה
כלומר, להגיד למישהו "וואו, הסרטים שלך פעם היו גרועים והנה הפעם זה טוב" זה ניסוח מעפן מאוד, שמזקן נרגן בן 84 שנמצא במסע יח"צ בלתי נגמר מוציא תגובה כמעט מנומסת, בהקשר הזה. יש דרך סבירה לשאול על הריאליזם בסרטים של בני אדם – זאת לא הדרך בכלל.
מי אמר שיותר ריאליסטי = יותר טוב?
(ל"ת)
גם האם זאת בכלל שאלה?
זה אפילו לא הסרט הריאליסטי הראשון של סקוט. אנשי המזימות? גוף השקרים? גנגסטר אמריקאי?
לא ראיתי את אף אחד מהסרטים שראית אבל ריאליסטי היא לא מילה שהייתי מקשר לסקוט.
מה ריאליסטי לשעות סרט על צרפת בימי הביניים וללהק לשם שחקנים אמריקאים ובריטיים שידברו שבאנגלית מצוחצחת. בכלל לקרוא לסרט ריאליסטי כשאר הדמות המודרנית של אפלק נמצאת בסרט די מגוחך .ואני אפילו לא מדבר על האי דיוקים תקופתיים הרבים ודי בולטים שמישהו ציין באחת התגובות בביקורת הסרט. גם בבירור הדיאלוגים ביניהם אינם בדיוק נאמנים לתקופה וקל להבחין שהוא נכתב על ידי אדם מודרני.
ניסוח השאלה
כלומר, השאלה לא אומרת "בעבר התעניינת פחות בריאליזם ונראה שעכשיו זה משהו שחשוב לך, למה והאם נראה לך שזה משנה את איכות היצירה" (או משהו בסגנון) אלא "בעבר זה יצא גרוע, והנה הפעם זה יצא טוב". שוב, זאת שאלה מעפנה (שאני חושב שהכתב פשוט בא מתרבות אחרת ושם שאלות כאלה הן יותר "בקטנה" ובצחוק) ואולי אם לסקוט היה כוח הוא היה צוחק או מתייחס לזה אחרת, אבל אין לו, ואני מבין אותו.
אבל זה ממש לא מה שהוא אומר.
קשה להבין בלי ההקשר אבל מה שאני שמעתי – בתרגום חופשי – זה "זה סרט מאד ריאליסטי, הוא נראה יותר ריאליסטי מלמשל ממלכת גן עדן או רובין הוד-" ופה רידלי סקוט קוטע אותו עם הקללות. הוא עוד לא שאל את השאלה שלו בכלל, ויכול מאד להיות שהיא ניטרלית ומנומסת. הוא בוודאות לא אמר גרוע יותר, זו לחלוטין פרשנות שלך, וכנראה גם של רידלי סקוט.
זה מאוד מאוד משתמע
כאמור, אני לא חושב שהמראיין רצה להיכנס בסקוט, ואני בהחלט לא חושב שהוא מזלזל בו בכוונת תחילה, ואולי סוף השאלה היה אמור לגאול את הניסוח אבל זה פשוט לא מקום שהייתי נכנס אליו מלכתחילה בכלל בראיון עם מישהו שהוא לא חבר. זאת שאלה שמנוסחת גרוע (במקרה הטוב) וסקוט היה אולי צריך להגיב יותר בקלאסה, אבל מצד שני – זה באמת ניסוח מעפן.
אני לא מאשימה אף אחד מהם, אגב.
כל המסעות קידום האלה נראים לי כמו עינוי מתוכנן לכל הצדדים בו זמנית.
היוצר צריך במשך שבועות לענות על שאלות על יצירה שהוא כבר עבר הלאה ממנה, ועל אף יצירה אין מספיק נקודות מבט חיוביות בשביל גדודי העיתונאים שהוא פוגש אז מן הסתם זה נהיה משעמם או מרגיז מתישהו. זה אולי יותר קל כשאתה שחקן שמנוסה בלהעמיד פנים שהוא נהנה, אבל לבמאים זה נראה לי כמו פשוט התעללות.
והעיתונאי צריך איכשהו לחשוב על שאלה מקורית לחלוטין כדי לא לשעמם את המרואיין, אבל גם להוציא כותרת מעניינת ובלעדית בשביל העורך, ולהשיג את כל מה שהוא צריך תוך מספר קצוב של דקות.
אז קשה לי באמת לצפות מרידלי סקוט להיות סבלני יותר, כי זה בטח החלק הכי גרוע בעבודה שלו – ועוד כשהוא עושה את זה בשביל שני סרטים – ואף אחד לא מסוגל להקשיב לשאלות כאלה שמונה או שתים עשרה שעות ברצף.
אבל אני גם מרגישה רע בשביל העיתונאי כי באמת שהניסוח שלו לא היה כזה גרוע או שלילי, וצריך לקחת בחשבון גם שאולי הוא לא הצליח להעביר את הטון המדויק שאליו הוא התכוון בגלל פערי השפה, או בגלל שבאופן כללי זו סיטואציה מלחיצה.
אני סוג של כתב - או מבט מבפנים בערך
לא קולנוע, אלא כדורסל. אבל יש לי אקרדיטציה בנ.ב.א והשתתפתי בעשרות מסיבות עיתונאים אז אולי אני יודע משהו על זה
א. לפחות בנ.ב.א, כתבים יכולים לבנות rapport מצד אחד אבל גם לקלוט את מי אתה יכול לשאול שאלות יותר מעניינות (סטיב קר, בטח שדוק ריברס) ואת מי לא )נניח לוק וולטון) ואפילו מי ממש מפחיד בראיון (קוואי לאונרד, פט בברלי)
ב. 99 אחוז מהשאלות, במיוחד במסיבות עיתונאים אבל אפילו ב 1:1 הן שאלות מהסוג הקורקטי שמקבלות תשובות קורקטיות וחזויות מראש. זה חוזה בלתי כתוב שאלו השאלות ואלו התשובות
ג. יותר מכך – הליגה מצפה שגם התוצר (למשל הכתבה) תהיה קורקטיות, מלטפת ולא מבקרת
ד. למרות זאת, אני לעולם לא ראיתי כתב שלא כיף לו בעבודה או שחושש ממשהו מיוחד. בעיניי זו פריבילגיה עצומה לכתוב כל משהו שאתה אוהב
ה. יצוין שאני כותב בהתנדבות וזאת לא העבודה שלי, אז אולי אני מפספס משהו בחוויה, אבל לא נראה לי
Hoops?
(ל"ת)
כמובן
(ל"ת)
מאחר וזה לא מקרה בודד שהוא מקלל או מגיב הצורה תוקפנית
אני חושב שדי ברור שהאשמה מוטלת עליו יותר מאשר על המראיין. אנשים נשאלים בראיונות שאלות לא נעימות או נוחות הרבה פעמים וצריך לדעת להתמודד עם זה בצורה נורמלית. אגב גם אם הבמאי היה אומר לו "רוב האפוסים ההיסטוריים" שעשית מאז גלדיאטור היו די מעפנים זה זכותו בעיניי (בניסוח נורמלי יותר אבל כן). באמת שיחסית לשאלות שאנשים נשאלים בראיון זו שאלה יחסית רכה ולא הבנתי את מקור התוקפנות.
אני מניח שהשאלה היא האם אנחנו לוקחים כמובן מאליו
את התהליך שאתה מציג או לא. אני חושב שזה משהו די בלתי הגיוני להעביר מישהו (כמו שפייפר הציגה) את הדבר הזה ולצפות לחיוכים ונימוסים כל הזמן. כלומר, במילים אחרות: אני לא שונא את השחקן אלא את המשחק, ועל כן מצדיק השחקן (וגם את השחקן האחר – אני באמת לא חושב שיש לו כוונות רעות, אלא פשוט תרבות אחרת וניסוח לא משהו).
סליחה אבל אי אפשר לתרץ את הדרך שסקוט בחר להתבטא.
אף אחד לא מדבר ככה (חוץ מלוגאן בהיורשים). זה לא סתם גסות רוח ואי אפשר לתרץ כי הוא אדם מבוגר, זו התנהגות נבזית,משפילה ויש להחרים ולפסול אותה.
הולי שיט!
איזה כיף שרפררת ללוגאן מהיורשים, כשראיתי את הקטע מהריאיון ממש נתקפתי בחזיון של הדמות, כאילו שסקוט מתעל אותה דרכו איכשהו.
שכחתי לציין את אחת הציפיות היותר מוזרות מהמראיינים, שהיא תמיד לפרגן.
מה זה בעצם הריאיונות האלה, פרסום או עיתונות? כי אם זה פרסום אז נדרש גילוי נאות מטעם העיתונים והאתרים אבל אם זה עיתונות, למה העיתונאי צריך ללטף את האגו של המרואיין בכפפות של משי? בכל תחום אחר היינו כועסים אם העיתונאי לא היה שואל את השאלות הקשות, אבל פה הוא איכשהו לא בסדר אם הוא לא נזהר מספיק בניסוח שלו? למה בכלל שעיתונאי תמיד יהיה חיובי ומעריץ, לא משנה כמה דוש המרואיין או כמה מעפן הסרט?
(מדברת בכללי כמובן, לא אומרת שרידלי סקוט דוש או שהדו קרב האחרון מעפן)
כן לזה התכוונתי
שזה היה לגיטימי עם המראיין היה אומר לן שרוב האפוסים ההיסטוריים שעשה לא טובים במיוחד בעיניו או על פי הקונצנזוס.
ולגיטימי לענות ב"לך להזדיין"
עיתונות זה מקצוע חמקמק, בטח עיתונות בתחומי האומנות שם רוב הדברים תמיד נמצאים באזורי יח"צ (כי זה לא שיש ממש "עבודה עיתונאית אמיתית" לרוב העוסקים בדבר, בטח בימינו). הפורמט בימינו לעיתונאים הוא… די גרוע, ולא כזה מאפשר לשאול שאלות "קשות", אבל גם שאלות שכאלה צריך לדעת איך לשאול. כאן, פשוט פערי התרבות עשו את שלהם והכשילו את הכתב.
יכול להיות שאני לא מבין בתקשורת כלום
אבל לגיטימי לענות בלך תזדיין? ולחזור על זה? באמת??
אני לא בטוח שזה עניין של תקשורת כמו של תרבות
כלומר, שאלה-תשובה כזאת דומה בארץ לדעתי היה נגמר במיני סקנדל, כי יש כאן ציפייה יותר הדוקה שמושאי הראיון יהיו מנומסים (…בתרבות). בשביל רידלי סקוט, שנראה ש-30% מסך המילים שלו הם קללות וגידופים, להגיד "פאק יו" זה לא כזה עניין גדול ולא העלבה רצינית, יותר כמו "יאללה גם כן אתה". כלומר, אפשר לראות את זה בשפת הגוף שלו: הוא לא כועס או זועף או קם או מתרעם, פשוט "וואלה, יודע מה, לך לחפש את עצמך מה אתה מלכלך".
בשיחות בין חברים זה אחלה
אבל לדבר ככה למראיין שאתה לא מכיר זה עניין אחר. אולי באמת זה עניין של תרבות אבל אותי זה מזעזע, ואם זו התרבות היום אז עשית לי מאד עצוב הרגע.
ימד"בב ?
(ל"ת)
אני לא בטוח אם היה קודם לכן ימדב"ב במקום ימד"ב
או אם השאלה היא מה זה ימד"ב. אם זה הראשון, נראה שתיקנו. אם זה השני: עברות של IMDB – Internet Movie DataBase, אתר שבעבר היה מאוד שימושי לכל צורכי המידע על סרטים ובימינו עושה כל שביכולותו כדי להשיל ממנו את המעמד הזה. מניח שבעברית תקנית זה היה צריך להיות ממא"ס (מאגר המידע האינטרנטי לסרטים) או משהו, אבל נראה לי שיש יותר סיכוי שאנשים יבינו במה מדובר עם ימד"ב.
עושה כל שביכולותו כדי להשיל ממנו את המעמד הזה?
(ל"ת)
כמעט וכל פיצ'ר שימושי שם נהרס
או נמחק לחלוטין, מהפורומים ועד ללחיצת כפתורים מסוימת. האתר מאוד רוצה למצב את עצמו כמשהו שכדאי לך לשלם על גרסת הפרו שלו, וכתוצאה מכך הוא נהיה מאוד לא נוח לתפעול עבור המשתמש הפשוט.
אההה
אני חשבתי שזו בדיחה
ימד"ב + מדובבים = ימד"בב
לא חשבתי על זה. גם אופציה.
(ל"ת)
תכלס - סקוט צודק פה ושם.
הוא חסר טאקט, כן.
אבל סרטי דיסני-מארוול שינו את פני הקולנוע ההוליוודי בחלק הארי – הבלוקבאסטרים. אפוס היסטורי, למשל, לא יכול להצליח היום ולא משנה מי יעשה אותו. אלא אם כן זה ספיידרמן שמטייל בזמן.
אז אני סוג של מבין את סקוט. הוא בן 84, הוא ראה הרבה מהפכות אבל המהפכה של השנים האחרונות זה משהו שהוא לא יכול לתפוס. דוגמא נוספת היא קיטון, סך הכל בן 70, אבל לא התבייש לומר בראיונות שהוא לא מבין את המולטיוורס של די סי ושל מארוול. אלה פערים בין דוריים שלא ברור לי למה הם לא מובנים מאליהם עבורנו. אולי גם אנחנו בתור מילניאלז (ודורות צעירים יותר) צריכים לגלות מעט יותר סבלנות כלפי אנשים בני 84 ולהבין את נקודת המבט שלהם מדי פעם?
ובאמת שהלוואי על הבמאים שעובדים עם מארוול עשירית מיכולות הסטוריבורדינג של סקוט, העין שלו לו לפרטים, היכולת שלו להעמיד סצינה, לביים ניצבים ולעבוד עם אפקטים פרקטיים.
ואגב, השאלה של "את מי הוא האשים בכישלון של בלייד ראנר הראשון" קצת מוזרה לי כי הסיפור של הקאט שיצא לקולנוע ואיך בלייד ראנר הפך לקאלט הוא אחד הסיפורים הכי גדולים בהיסטוריה של הוליווד, אז…
אכן סיפור נהדר
אז למה עכשיו הוא מתלונן במקום לעשות מה שעשה אז – לא לוותר על הסרט?
תגובה לרם -
אני מניח שעכשיו פשוט אין גרסת במאי שהיא שונה מהותית מהקולנועית. אולי בהמשך תצא גרסא מורחבת כמו בהרבה מקרים אצל סקוט – אבל הגרסא הקולנועית היא חזון הבמאי. הוא פשוט עצבני ועצוב כי זה לא הצליח.
ובכן
לפי רידלי סקוט בעצמו, גרסת במאי (או "גרסה ארוכה" לפי איך שהוא מכנה את זה) של "הדו קרב האחרון" – וגם של "בית גוצ'י – היא משהו שנמצא על הפרק:
הוא יודע להרים הפקות יפות
אבל הוא במאי די משעמם. לעשות הכל נכון זה לא בהכרח טוב. אני לא בטוח שהייתי רוצה שהבמאים שעובדים במארוול או בכל מקום אחר היו עם היכולות סטורידבורדינג שלו משום שבא לי סרטים קצת נועזים ואחרים, רידלי סקוט נטוע עמוק בסרטים שהוא גדל עליהם כנראה. ובתור בן אדם שחיבב את הדו קרב האחרון (בעיקר בגלל השחקנים,תסריט, צילום בסדר הזה), הדו קרב המדובר נראה די נורא. מניח שמארוול לא אצים אליו בשביל שיעשה סרט. הוא מסוג האנשים שאומנם הם מוכשרים אבל הרבה מהעוצמה שלהם זה עצם זה שניתנת לו כל הזמן ההזדמנות להמשיך לביים למרות שרוב סרטיו הם די כישלונות (חוץ מבלייד ראנר והנוסע השמיני שהם יצירות מופת נצחיות).
אבקש להפריד בין איכות הסרטים בעינייך
לבין השאלה האם סרטיו הם "כשלונות", כי באופן אובייקטיבי, מדובר בבמאי עם רקורד מרשים מאוד מבחינת אוסקרים ונתוני קופות, גם מחוץ לבלייד ראנר והנוסע השמיני. בעשור האחרון מצבו קצת יותר רעוע, אבל זה נכון לרוב הבמאים בגילו.
וגם להפריד בין זה ובין השאלה למה מארוול לא באים לדפוק לו על הדלת, כי מארוול לא רוצים אף במאי מבוסס וגדול מדי, בסופו של דבר, אז זה לא שכל במאי התקופה שלו נקטפו ורק הוא נשאר בדד. לאחים רוסו, ג'ון וואטס, ג'יימס גאן, וכן, גם טאיקה וואטיטי יש עוד כמה עשורים עד שהם יהיו בליגה שלו (אם יגיעו לשם בכלל).
יש לו רקורד מרשים מבחינת כמות ההפקות והיקפן שהוא הרים במהלך השנים. מבחינת איכות-פחות
אני לא ממחבבי מארוול וגם לא ממחבבי סקוט ולכן כתבתי שאולי עדיף ששני אלה לא נפגשו. ברור לי למה מארוול לא פנו אליו, אין טעם להסביר, זה היה כתוב באופן היפותטי . ואם להיות בליגה שלו צריך להגיע לכמות שלו, אז כן רוב הבמאים ברשימה לא יגיעו לליגה שלו. מבחינת איכות לדעתי הסרטים טאיקה ואויבי טובים בעשרות מונים מרוב הדרעק שהוא עשה ב15 שנה האחרונים. יש לסקוט מזל שהוא עשה שני סרטים נצחיים כמו הנוסע ובלייד ראנר אבל כבר שנים ברור שהוא לעולם לא יעשה עוד סרט שיגיע לגבהים האלה (מעטים הסרטים שכן). אם מסתכלים על הפילמוגרפיה המאוחרת אז ואטיטי בהחלט ליגה מעליו
לא רק עניין כמותי
גם בשנים האחרונות, הסרטים שלו הולכים טוב למדי בקופות או באוסקר. לא כולם, אבל הוא רחוק מלנפק פלופ אחר פלופ אחר פלופ. שוב, זכותך המלאה להעדיף את מי שאתה רוצה, אבל מבחינת הישגים "כמותיים" (לא כמות הסרטים, אלא הערכה מהממסד/מבקרים ונתוני קופות)? במאי מאוד מצליח, בטח מנקודת מבט היסטורית, וגם, כן, בשנים האחרונות. (זה לא מצדיק התנהגות כזאת או אחרת שלו דווקא).
עם זה אין מה להתווכח
אובייקטיבית הוא נחשב אחד הבמאים המצליחים וטיטאן קולנועי. בעיני הוא מייצג משהו קצת רקוב ואני לא מעריך את רוב סרטיו (מישהו זכור את אקסודוס?). חייב להגיד שחוסר ההערכה שלו (וחוסר הפרגון הכללי לבמאים עכשויים) לסרטיו הנפלאים של וילנב גם צורם לי. כמו כן הטרפוד שעשה לסרט ההמשך של הנוסע השמיני של בלומקאפ עם סיגורני וויבר כדי שיוכל לביים בעצמו את ההמשך הדלוח לפריומותיאוס היה מאד מבאס. שיהיה לו לבריאות.
בהתחשב ברקורד של בלומקמפ -
אני בכלל מופתע שיש אנשים שחושבים שסרט ה-Alien שלו יכול היה להיות טוב.
וזה בלי קשר לעובדה שסקוט עצמו לא היה צריך לחזור לפרנצ'ייז.
אף אחד לא צריך לחזור לזיכיון הזה
אלא אם זה בשביל סרט "מלא רובוטים של מייקל פסבנדר מתחילים אחד עם השני", שאני לא בטוח שזה משהו שמעריצי הזיכיון ממש רוצים. אבל פרט לזה, אני לא בטוח איזה אבן לא הורמה בעולם הרחב של "הנוסע" שמישהו צריך להרים. יצאו מזה שני סרטים טובים, הרבה סרטים פחות טובים, בואו נמשיך הלאה בחיינו.
(כן, בסדר, הוליווד, דיסני, זה לא יקרה. אבל, כאילו, אידיאלית)
דווקא יש lore הרבה יותר עמוק בנוסע השמיני ממה שאנשים חושבים.
יש כמה ספרים ממש מעניינים עם רעיונות שלא נחקרו בסרטים.
לא מת על נוח האולי, אבל סדרת ה-Alien שלו הוא בדיוק הפורמט להביא את הרעיונות האלה לצופים.
אני בטוח שבלומקאפ היה עושה משהולפחות יותר מעניין מ
מהשעממון של סקוט. באופן כללי אני די מחבב את הבחור. למחוז 9 באמת אין תלונות ולדעתי אליסיום וצאפי הם סרטים פגומים אך מבדרים ויותר מעניינים מרוב הדרעק שיוצא בהוליווד. אני מעדיף את צאפי עם כל המוזרויות שלו מלהציל את מארק וטוני המשוייף אך חסר עניין, רגש ונשמה.
הדו-קרב עצמו הוא סצינת אקשן פי כמה טובה מכל דבר שראינו ב-MCU.
דיסני מפיקים בצורה מאד פלסטית, ומשתמשים באנשי אפקטים שליטרלי משחררים עבודה לא גמורה לקולנוע בגלל שדיסני חוסכים עליהם, ככל הנראה אפילו יותר מאולפנים אחרים.
אצל במאים כמו סקוט יש חוש תנועה אמיתי, כל אגרוף וכל חתך מורגשים. זה אפילו לא בגלל שזה R – יש גם במאי PG-13 שיכולים לעשות בצפר לאנשי ה-MCU. כל סרטי מהיר ועצבני בערך עולים פי כמה וכמה בתחושת התנועה והאימפקט כי אפילו בסצינות הכי מופרכות יש אלמנטים פרקטיים במקום מסך ירוק ואפקטים שנראים כמו cutscene מתקופת הפלייסטיישן 3.
קח אפילו במאי כמו ג'יימס גאן ותראה מה הוא עשה ביחידת המתאבדים. לא תאמין כמה מהסצינות נעשו בצורה פרקטית וכה מעט אפקטים ממוחשבים היו שם. לא סתם גאן אמר שלעשות את יחידת המתאבדים היתה החוויה הכי טובה של חייו – הוא קיבל ארסנל שבדיסני פשוט לא זמין.
קווין פייגי ושות' לא מחזרים אחרי במאים כמו רידלי סקוט כי את החלק העיקרי של התקציב הם מעדיפים להוציא על שחקנים. הם לוקחים במאי אינדי לא מוכרים (קפטן מארוול, שאנג צ'י ובלייד, בשלוף) שידעו לקבל פקודות ולא להתווכח על זוטות כמו "חזון אמנותי", ובתמורה הבמאים האלה מנסים להשתמש בסרטים האלה כמקפצה לעבודה יותר רצינית בהמשך. לאחים רוסו זה סוג של עבד, אם כי התברר שהם לא במאים כאלה טובים כמו שחשבו עם Cherry.
כך או כך – כל קולנוען שהעביר ביקורת פומבית על מארוול ודיסני עשה זאת בזכות. וילנב, נולאן, סקוט, סקורסזה. כל אחד מהם נמצא בליגה שדיסני-מארוול בכלל לא רוצים להגיע אליה כי זה לא חשוב להם. וזאת עיקר הביקורת.
אתה משנע את המשוכנעים
אני לא מחובבי מארוול ומכיר בעל פה את כל הטענות כלפיהם. זה לא הופך אותי לאחד מחובבי סקוט.
אני מסכים
בימים אלה אני צופה בכל סרטי ספיידרמן מחדש (כהכנה לאין דרך הביתה) ואני פשוט נפעם מכמות האהבה שמורגשת בטרילוגייה של ריימי בכלל, ובספיידרמן 2 בפרט; סרט שב-27 הדקות הראשונות הראשונות רואים את ספיידרמן לדקה אחת (שולח פיצה), אין סצנות אקשן, והסיפור הוא בראש ובראשונה דרמה על הצרות בחייו של פיטר (בלימודים, בעבודה ומבחינה כלכלית) ובחיי חבריו. למעשה כמעט שכחתי שה סרט גיבורי-על.
וההשקעה בניסויים קולנועיים מדהימה. הסצנה בה דוק אוק מתעורר בבית חולים, זה סאם ריימי במאי האימה משתעשע עם מה שהוא יודע לעשות. ספק אם ב-MCU היו מאשרים לו משהו כזה. והעובדה שהזרועות שלו אמיתיות ולא CGI היא מדהימה.
סרט MCU לעומת זאת, ב-27 דקות, כבר היה זורק 10 רפרנסים לתרבות הפופ, 20 סצנות אקשן ו-30 בדיחות זולות.
ה-quips זה משהו בלתי נסבל ב-MCU בשלב הזה.
נתקלתי בשרשור בטוויטר שמדמה איך היתה נראית סצינת המוות של הדוד בן ומה קרה לאחריה אם זה היה ב-MCU וזה היה מדויק עד כאב.
וכן, ספיידרמן 2 היה מדהים מבחינת כמות הדברים הפרקטיים שהשחילו לתוכו. הזרועות של דוק אוק היו פלא טכנולוגי בזמנו, ואפילו היום.
וכמובן שג'ון וואטס כבר אמר שהן יהיו לגמרי CGI בסרט החדש. ואשכרה – סרטי ספיידי של וואטס הם בפער גדול הסרטים הכי פחות יפים ויזואלית של ספיידרמן.
אם אין לינק לשרשור הטוויטר הזה, יכול לכתוב פחות או יותר מה נכתב בו? זה נשמע מסקרן.
(ל"ת)
לא יודע אם אצליח לכתוב את זה.
אבל זה בערך בכיוון של פיטר ומאי יושבים ובוכים ביחד, וכדי לנטרל את האווירה פיטר אומר לה שהמשטרה ביקשו לדבר איתם כדי להוריד אותם מרשימת החשודים או משהו כזה.
טוב, התגובה הזו צריכה וואחד קונטרה
אז מאיפה להתחיל?
קודם כל, רק השנה קיבלנו ממארוול את שאנג צ'י, שהציע אקשן אדיר שהסתמך מאד מאד על מכות אמיתיות ושחקנים שיודעים לעשות את זה. שתי סצינות האקשן הראשונות שלו היו טובות יותר וסוחפות יותר מהקרב הסופי ב'הדו קרב האחרון'. הן היו גם קלילות יותר, אבל זאת בחירה של טון ואין לה שום קשר לכישורי בימוי.
בכלל, ההשוואה הגורפת לסצינות אקשן ככלל מוזרה מאד. כשסקוט צריך הוא משתמש יפה מאד באפקטים – כל המערכה השלישית של אקסודוס מפוצצת בCGI מכל הכיוונים, והאפקטים שם לא רעים יותר או טובים יותר מאלו של מארוול. כמוהם, הם פשוט בסדר גמור.
ומהיר ועצבני? אוי באמת. כשמדובר באקשן "מקורקע" מהסוג של מהיר ועצבני (כלומר, לא פנטזיות וקסמים וכו') גם מארוול משלבים יפה מאד אפקטים פרקטיים, לכל הפחות בסרטי האחים רוסו. כל סרטון מאחורי הקלעים יראה לך את כל הקפיצות האמיתיות של אנשי הפעלולים שנעשו שם. גם בסרטים אחרים – שוב, שאנג צ'י. סרטונים מאחורי הקלעים שלו מראים יפה מאד איך לשלב את המחשוב והפרקטיקה. בכלל, להגיד שהאקשן של מהיר ועצבני יותר טוב ממארוול? נו נו.
ובכנות שאין לי מושג מה אתה רוצה מהאפקטים של מארוול – הם נראים מעולה ברוב מוחלט של המקרים. (ואגב, לא הייתי מתלהב ממה שגאן אמר על יחידת המתאבדים. הוא במאי שעשה סרט, ברור שהוא התלהב ממנו. הוא אמר דברים נפלאים גם על סרטי שומרי הגלקסיה. ועוד דבר: "יחידת המתאבדים" בסוף מתרחש בכוכב שלנו, אז אפשר בהחלט לשלב הרבה צילומי שטח. סרטי שומרי הגלקסיה מתרחשים בחלל מתחילה ועד סוף, מעניין למה השתמשו בהם ביותר אפקטים).
אבל עיקר המוזרות במה שטענת נוגע לקישור על ה"ביקורת" שהעבירו קולנוענים בכירים על מארוול. אם הם היו טוענים משהו על האפקטים והפרקטיקה, נו, איכשהו. אבל לא; סקורסזה טען שמארוול הם "לא קולנוע". והוא אידיוט. אם לצטט את דורון פישלר:
באיזו ליגה נמצאים כל החבורה שהזכרת שהיא "מעל" מארוול? שהם יודעים לעבוד עם אפקטים פרקטיים יותר טוב (ואני בספק)? מה זה קשור לזלזול המוחלט ביצירות של מארוול?
והיי, אני אישית מאד מאד אהבתי את "הדו-קרב האחרון", ושומו שמיים – אני גם די משוכנע שלטענות של סקוט על חוסר הסבלנות של הצעירים כלפי סרט מהסוג הזה יש שחר. אבל ראו זה פלא, אני אוהב גם את מארוול, ולא חושב שמי שיכול ליהנות מהיצירה הנפלאה והמטרידה שהיא "הדו קרב האחרון", בהכרח יביט מלמעלה למטה על סרטי הMCU.
בעיני שאנג צ'י היה נורא. מסרטי מארוול הכי גרועים שנעשו.
העתיקו את האקשן של "נמר, דרקון" בהצלחה חלקית בלבד, והמערכה האחרונה היא בדיוק ערימת ה-CGI הלא גמורה שאני מדבר עליה שכל סרט מארוול סובל ממנה.
ושוב, על טעם ועל אין מה להתווכח אבל בכל זאת – זה מה שאנשים יעשו רוב הזמן אבל רק על עצמי לדבר ידעתי. בעיני האקשן של מהיר ועצבני באמת טוב יותר, ובמאים כמו ג'סטין לין ודייוויד לייץ' עושים אקשן עם אימפקט שכולל גם כוריאוגרפיה יפה וגם מכות וחתכים שמרגישים. אצל מארוול הכל אוורירי והמכות בלי פאנץ'. וכן, אני יודע שגם שם יש פעלולנים אמיתיים. אבל במהיר ועצבני אשכרה זרקו מכוניות ממטוס עם מצנח – וזה משהו שלא תמצא בשום סרט מארוול\דיסני.
לגבי סקורסזה והאם הוא אידיוט או לא – עם כל הכבוד לציטוט של דורון שלא מחזק את הטענה שלך שהוא אידיוט, סקורסזה הוא בפירוש לא אידיוט. וכל אחד מהבמאים שמניתי *בעיני* הרוויח את הזכות להתנשא על מארוול\דיסני גם אם זה גורם להם להיראות חמוצים.
ברור שסרט שגורם לאנשים לצחוק ולבכות במשך שלוש שעות בקולנוע – הוא קולנוע. אבל דיסני מכוונים למכנה המשותף הרחב ביותר, ומחליפים בניית עולם ברפרנסים עצמיים. אני נהנה מהסרטים שלהם בזמן שאני צופה בהם, אבל צפייה שניה בדרך כלל מקלקלת את הרושם הזה כי שמים לב לאיך שסרט נתפר וכמה כל סרט שטחי וחלול.
עכשיו, אני לא אומר חלילה שהבמאים שעובדים עם מארוול הם לא קולנוענים. הם דווקא כן. קח את הבמאי של שאנג צ'י – דסטין דניאל קרטון. הוא אמנם לא וירטואוז אבל במאי דרמה נהדר. באמת מדהים – אבל לא מרגישים אותו בכלל כי מארוול\דיסני מחסלים את ה-auteur. הפילמוגרפיה של האולפן הזה מלאה בבמאים מעניינים שלא נותנים להם להיות הם – אחרת אין לי הסבר למה בכל כך הרבה מקרים הסרטים שלהם מחוץ ל-MCU כל כך טובים יותר.
עוד דוגמא בשלוף שבאמת מכאיבה לי – ת'ור של וואיטיטי שמפוצץ בכל כך הרבה quips שזה מגוחך. זה סרט שכולל השמדת עם אבל אין בו שניה אחת לדרמה או רצינות. כל דבר "כבד" חייב להיות מנוטרל מיד.
וזה לא שוואיטיטי במאי שלא יודע לשלב בין דרמה לקומדיה. כי "ג'וג'ו ראביט" הוכיח שהוא יודע – והוא באמת קולנוען נהדר. אבל מארוול ודיסני לא מעוניינים לעשות משהו מעבר. לא את השליכטה בלב, ולא פלאים טכניים כמו זרועות התמנון של דוק אוק.
בשורה התחתונה – ה-MCU הפך את השוק לחלוטין. הכל חייב להיות פרנצ'ייז, הכל חייב להיות יקום מקושר ואנשים אשכרה שופטים יצירה בכמה הומור יש בה. ויש אסכולה, הולכת ונכחדת, של במאים נהדרים שעושים שוברי קופות בתקציב ענק ועושים אותם אחרת. והם מצליחים פחות ופחות עם חלוף השנים – אבל כשמשווים, אין מנוס מלהכריע שהיצירות שלהם יותר מעניינות, ויותר מעשירות בכל פרמטר.
אתה בעצם רומז שכל מה הם טובים בו זה אפקטים פרקטיים – "וגם זה בספק" – אלא שיש דברים לגביהם אין ספק. ושיטות העשייה האלה זה אחד מהם. לא חסרה לי ביקורת גם על נולאן, סקורסזה, וילנב או סקוט. אני אפילו לא בטוח שהם יכנסו לטופ 10 של רשימת הבמאים שלי. אבל גם הזלזול ההפוך הזה (סטייל מי אתה סקורסזה ליד מארוול, מה עשית בחיים, אתה לא כזה טוב בעצמך) לא מחובר למציאות, כי הם אנשים שהרוויחו את הזכות לבקר יצירות ברמה הזאת – גם אם זה לא קורקטי בעליל ובגדול לא מקובל לבקר עמיתים בכלל אלא אם כן זה בארבע עיניים ואחד הצדדים ביקש את זה.
לא הולך להתעמק בזה יותר מדי
גם כי הכל כבר נאמר, וגם כי אתה מכניס עוד ועוד אלמנטים לדיון (מה הקשר פרנצ'ייז לנושא הבימוי הפרקטי עימו התחלת?). אבל לומר שמארוול לא יודעים לעשות "שליכטה בלב" זה לפחות בעבורי קשקוש עובדתי. הקרב האחרון ב'מלחמת האזרחים' היה אינטנסיבי, אכזרי, ולכל אורכו *לא נאמרה אפילו בדיחה אחת*. וכמובן, שתי הסצינות ההן מ'סוף המשחק' (טוני סטארק וסטיב רוג'רס), שהן הכל חוץ מ"במקום לבנות עולם הם משקיעים ברפרנסים". פחחחחחח. וכן, כולם מביאים את 'ראגנארוק' – ובצדק – כדוגמה למקרה שבו מארוול לא נתנו לדרמה לשקוע, אבל זה סרט אחד מהיקום, וסרטים רבים אחרים ידעו יפה מאד לתת את הלב בצורה מצויינת.
אם כבר, אני הרבה יותר מעריך את אלו שנתנו לאנשים את היכולת להתחבר לדמויות שלהם בזכות ההומור והקלילות, *ואז* היכו בהם עם רגעים שוברי לב שסקורסזה מעולם לא בנה בצורה כזו.
וברור שסקורסזה לא אידיוט במובן הכולל של המילה. אבל אם הוא לא יודע להעריך צורות עשייה אחרות שמיליוני אנשים מסביב לגלובוס מתחברים אליהן, אז הוא יוצא מתנשא, מנותק, וכן, גם קצת אידיוט.
עצם הצורך לציין סצנה ללא בדיחות מעיד שיש בעיה
(ל"ת)
חד וחלק לא נכון.
איזו מין טענה זו? אני מציין את הסצינות האלה כחלק מדיון עם מישהו.
אתה מציין אותן כי הטענה נכונה
אם מישהו בדיון היה טוען שכמעט בכל סצנה יש קללות, היית מגחך, לא מציין סצנה נטולת קללות.
אנלוגיה שגויה
כי הבעיה הנטענת לא נגעה לסצינות נטולות הקשר. היא נטענה על מחסור ברגשות אצל מארוול, והיא טענה לא נכונה. הבאתי הוכחה לכך שיש רגשות שנבנו דווקא בצורה שהתחבבה על הקהל, ומה אתה אומר לי? "אם יש סצינה כזו סימן שהטענה נכונה"? אני ממש לא מבין את הלוגיקה שלך.
אני חושב שהוא התכוון לזה:
"הקרב האחרון ב'מלחמת האזרחים' היה אינטנסיבי, אכזרי, ולכל אורכו *לא נאמרה אפילו בדיחה אחת*"
ואני חייב להסכים. עצם העובדה שאתה מציין שיש קליימקס בלי בדיחות – זאת אמירה שמוכיחה את כל הטענות שהועלו כאן.
לא, היא לא
בפעם החמישית: זאת דוגמה שהוכיחה נקודה. מי שרוצה להיות משוכנע מהוכחה לא קיימת, שיהיה לו לבריאות.
אתה מוזמן לתת דוגמאות לאפקטים פרקטיים טובים של מארוול.
באמת אשמח להתרשם מהם.
אני יודע שיצאתי קודם נגד הגנריות של סרטי מארוול
אבל כן יש לי דוגמה די טובה: "איירון מן" (2008) הוא סרט עם המון אפקטים פרקטיים. גולת הכותרת היא החליפה של טוני שהייתה אמיתית – ועד היום זה האיירון מן שמרגיש הכי מחובר לקרקע ומציאותי. אבל כמובן שזה היה לא מעט לפני עידן דיסני, ואני לא רואה אותם מאפשרים משהו כזה היום.
אתה לגמרי צודק.
איירון מן בכללי סרט טוב מאד שלא התיישן הרבה. צפיתי בו שוב לא מזמן והייתי מופתע לטובה. אכן שימוש טוב באפקטים פרקטיים, כמות ה-quips מאד מבוקרת והסרט לא דוהר מסצינת אקשן אחת לאחרת – יש מרחב נשימה והדמות של טוני אשכרה עוברת התפתחות.
הסרט הזה התיישן יותר טוב מהרבה סרטים אחרים שלהם.
הוא לא היחיד כמובן, גם חייל החורף נשען על הרבה סצינות פרקטיות ומרגיש מקורקע ברובו (עד הסיום עמוס ה-CGI המחייב).
תמיד יש יוצאי דופן. אני אישית גם מאד מחבב את אנט מן כי הסרטים האלה לא מנסים להיות משהו מעבר לקומדיות חביבות לכל המשפחה, והאפקטים עשויים טוב ברובם. זה גם תורם שהם קלעו לתחושת ה-scope, אלמנט קריטי לאנט מן.
קל מאד - סצינות האקשן ה"מקורקע" בשני סרטי קפטן אמריקה של האחים רוסו
וכבר כתבתי את זה קודם: חפש ותמצא בקלות סרטוני מאחורי הקלעים שלהם. יש פעלולנים שקופצים עם המצלימה, יש מכוניות שנוסעות ומתהפכות באמת, כל מה שרצית ועוד.
ויש עוד, אבל חשוב לזכור שחלקים גדולים מהיקום הם בעצם פנטזיה, בהם רידלי סקוט בכבודו ובעצמו היה משתמש באפקטים על ימין ועל שמאל.
כאמור, אני מודע למקרים יוצאי הדופן.
מניתי אותם בעצמי לפני שענית לי.
אבל הם היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל.
והתייחסתי גם לסיבה שהם יוצאים מהכלל
זה חלק מהיקום כולו, שרוב ההתרחשויות בו הן פנטזיה ומעבר לה. על פי רוב, כשיש אקשן שדומה לסצינה שהתחילה את הויכוח (הדו קרב), הם משתמשים יפה מאד באפקטים פרקטיים – בטח ובטח אם נקודת ההשוואה היא 'מהיר ועצבני'.
אז תוציא את מהיר ועצבני ותכניס את שר הטבעות שכבר הזכירו בדיון.
הבדל של שמים וארץ.
אגב עוד סרט יוצא דופן – נצחיים של קלואי ז'או שאשכרה צולם בחלק גדול מאד בלוקיישנים אמיתיים ולא סובל מעודף מסך ירוק יותר מדי. ושוב – היוצא מן הכלל שוכיח את הכלל.
ראיתי את שר הטבעות שבוע שעבר, באיימקס
האפקטים ה"פנטסטיים" התיישנו בהחלט. הוא עדיין נראה מדהים, זה נכון, בזכות המוני האפקטים הפרקטיים ששזורים בו, אבל אלו הממוחשבים בהחלט מציקים יותר מפעם. אוכל הנשמות הגדול מ'שאנג צ'י' מחריד יותר מהבאלרוג.
לטעמי הבאלרוג נראה הרבה יותר טוב.
וגם אני צפיתי בסרט באיימקס, וגם בבית ברימאסטר ה-4K החדש.
זה הכל עניין של תאורה – תאורה נכונה מכפה תמיד, אבל תמיד, על טקסטורות מיושנות. אצל מארוול אולי הטקסטורות יותר טובות הודות לזמנים אבל התאורה שלהם פשוט זולה ולא אמיתית.
תראה נגיד את פסיפיק רים – כמה שהוא נראה נהדר וטוב יותר מכל סרט חדש. לא בגלל טקסטורות או ספירת פוליגונים אלא בגלל שעשו שם תאורה ריאליסטית. ואפקטי תאורה זה הדבר הכי מתקדם וקשה באספקט הזה, ולכן לא מפתיע שמארוול לא משקיעים בזה.
לעשות דברים בחושך כדי שלא נראה כמה הם לא מפורטים
זה יעיל, אבל לא מתוחכם במיוחד. וגם פסיפיק רים וגם הבאלרוג נעשו בחושך, כנראה מהסיבה הזו – זה אכן יעיל.
אל תהיה חכם - תהיה צודק.
(ל"ת)
הבחירה באווירה חשוכה (שאולי תשפיע יותר) על פני טקסטורות ופירוט גרפי
היא בחירה נחמדה, אבל היא לא מוכיחה שום דבר על היכולות/הכישרון/האכפתיות של מארוול לעומת הבחירה הזו, ובטח לא שהם משחררים לקולנוע אפקטים חצי אפויים.
מצד שני, פסיפיק רים מפוצץ בתאורת ניאון.
זה לא סרט שמחביא את האובייקטים, אפילו בסצינות חשוכות.
וטוב, אם כל מה שיש לך בשרוול זה להשוות לסרט שיצא ב-2001… זה לא מוכר את מארוול בתור משהו שבכלל נמצא קרוב לטופ.
לסיכום, אני ממליץ בחום על הסרטון הזה שגם מדגים הרבה מהדברים שעלו בדיון, ומדבר בצורה מאד אינפורמטיבית על ההתדרדרות של מארוול בכל הנוגע ל-CGI:
https://www.youtube.com/watch?v=GdMArSniq-8
מה שיש *לי* בשרוול?!
לעזאזל – *אתה* הבאת את שר הטבעות לדיון הזה!
וכן, "לסיכום". מה שתגיד.
לא הבנתי על מה אתה מדבר לגבי תאורה
מהניסוח שלך לגבי התאורה ("זולה ולא אמיתית"), אני מבין שאתה מתלונן שהתאורה בסרטים של מארוול היא לא ריאליסטית? כי זה ממש לא מה שקורה בפועל. להגיד שמארוול לא משקיעים בתאורה בגלל שזה הדבר הכי קשה להוציא לפועל נשמע לי כמו שטויות. ברוב המוחלט בCGI במארוול התאורה די קרובה לשלמות (מבחינת ריאליזם לפחות), וזה די ברור למה. יש להם מאות אנימטורים מוכשרים ומספיק זמן ומשאבים כדי להשיג תאורה ברמה הכי גבוהה שיש. זה לא שהאנימטורים והאמנים שאחראים לתאורה לא מודעים לזה שתאורה היא אספקט חשוב מאוד בעיצוב תלת מימד, לכן ברור שהם ישקיעו באספקט כמה שהם יכולים כדי שהתוצר הסופי יצא הכי טוב שאפשר. וזה בדיוק מה שהם עושים.
ממה שאתה אומר זה נשמע כאילו טקסטורות וספירת פוליגונים הם עניין טכני ולכן שם למארוול יש יתרון בגלל שהטכנולוגיה מאוד מתקדמת היום (שזה נכון), אבל כשזה מגיע לתאורה, בגלל שזה לא קשור לעניינים טכניים מארוול מפשלים בזה? זה ממש לא נכון, כי זה מאוד קשור לעניינים טכניים. הטכנולוגיה המתקדמת של היום בצורה חד משמעית מאפשרת תאורה יותר ריאליסטית בCGI, בדיוק כמו המקרה עם טקסטורות וספירת פוליגונים – ומארוול משתמשים בטכנולוגיה הזו כדי לייצר את הCGI שלהם עם התאורה הכי טובה שאפשר לעשות כיום.
הדוגמה הכי טובה שאני יכול להביא לך לכמה התאורה היא טובה בסרטי מארוול היא הסצנה הזו:
https://youtu.be/TtuG6yJQCz0
כל החליפות הלבנות שאתה רואה הם CGI. אף חליפה כזו לא קיימת במציאות. אם לא היו אומרים לי שזה CGI, בחיים לא הייתי חושב שזה CGI, כי זה נעשה בצורה מושלמת. התאורה (וגם הטקסטורות והאנימציה וספירת הפולגונים, אבל כן, בעיקר התאורה) פה מושלמת, ולכן אין כמעט שום דרך לדעת שמדובר בחליפות CGI.
אני לא בא לאמר שמארוול הם מדהימים או משהו יוצא דופן מבחינת אפקטים, אבל אני כן בא לאמר שכזה מגיע לריאליזם בCGI, מארוול חד משמעית מצטיינים בתחום הזה.
במקרה הזה דיברתי על תאורה שנעשית על אובייקטים ממוחשבים.
זאת חלק מהסיבה שהתאורה של מארוול גרועה – כאמור תראה את הדרקון בשאנג צ'י. בגלל זה נתתי את פסיפיק רים כדוגמא – כי שם האובייקטים מוארים באורות בצורה מאד מתקדמת בסצינות חשוכות. במארוול פשוט אין את זה.
הסצינה ששמת כאן היא שימוש בתאורה במצב טבעי – על שחקנים שנעים בחלל רגיל. מעולם לא טענתי שהתאורה שלהם היא גרועה תמיד ובכל סרט.
אגב, באנדגיים בהחלט מרגישים את התקציב והאפקטים שם טובים מהרגיל מכל היבט. במרבית הסרטים הם יותר חסכניים ורואים את זה.
אז כמה "יוצאי דופן" כבר יש לנו?
(ל"ת)
ביחס לפילמוגרפיה כזאת עשירה - יחסית מעט.
תראה, אם אתה באמת חושב שהאפקטים הממוחשבים והפרקטיים האלה פורצי דרך – לבריאות. אבל כל השרשור הזה התנהל בצורה שבה אתה פוסל כל דוגמא נגדית שאני ואחרים העלו על הסף.
לתפיסתי, אם אתה מודה במקרים יוצאי דופן – סימן שאתה בעצמך מבין שיש בעיה כללית.
ובסופו של דבר, יוטיוב מפוצץ בסרטונים שתומכים בטענות נגדיות. אם תכתוב marvel cgi בחיפוש – אתה תראה סרטוני יח"צ מהתוספות בבלו ריי או סרטונים שמראים למה האפקטים שלהם גרועים. וכן, אין מישהו שחושב שהם ממש רעים *כל הזמן*, פספסת את הנקודה אם זה מה שחשוב לך. אבל בשורה התחתונה, אנשים שבאמת עוסקים בתחום לא ממהרים להשתפך על עבודת האפקטים של מארוול (ממוחשבים או פרקטיים).
רק רוצה להזכיר שעשרה סרטים של מארוול היו מועמדים לאוסקר לאפקטים
פחות או יותר כל שנה היה נציג למארוול בקטגוריה הזאת.
פסיפיק רים, אגב, דווקא לא קיבל מועמדות לאוסקר לאפקטים בזמן שבאותה שנה איירון מן 3 כן קיבל מועמדות.
יש לא מעט שנים שהם צריכים למלא חור כלשהו.
וזה מאד קל עם סרט שיצא מהמפעל של דיסני, בדומה לקטגורית האנימציה שבה דיסני שולטים (ולפי הסכמת הרבה מאד חובבי קולנוע – לא בצדק).
ההיעדר של פסיפיק רים מהאוסקר די מובן – לאור הביקורות הפושרות שקיבל. בדרך כלל סרטים "רקובים" לא מקבלים מועמדויות גם בקטגוריות הטכניות. וכמובן שאני מודע לזה שיש אנומליות כמו יחידת המתאבדים מ-2016 (מועמד וזכייה על איפור) שהן יוצאות דופן.
אז זה הגיוני לחשוב שפסיפיק רים לא קיבל מועמדות לאפקטים רק בשל הביקורות הבינוניות יחסית
כשבמקומו היה מועמד הפרש הבודד שקיבל ביקורות ממש שליליות?
בשנה שבה הם שמים בקטגוריה הזאת סרט שקיבל ממש ביקורות שליליות, זה בהחלט הגיוני לשים גם סרט שקיבל ביקורות בינוניות אבל בגבול החיובי, בטח אם האפקטים בו כל כך מדהימים.
אבל לא, האוסקר בחר במקום זה לתת מועמדות לאיירון מן 3, משום שהאוסקר מעריך את האפקטים של איירון מן 3 כאפקטים יותר טובים משל פסיפיק רים.
ולגבי האולפן המפיץ, לא הייתה אמורה להיות לאוסקר שום בעייה עם פסיפיק רים של האחים וורנר בהתחשב בכך ששניים מאלה שהיו מועמדים באותה שנה (כולל הזוכה ״כוח משיכה״) הם של האחים וורנר.
למעשה מעולם לא ראיתי שיש לאוסקר נטייה לטובת דיסני בקטגוריית האפקטים.
ולגבי קטגוריית האנימציה, אין לי מושג על איזה ״הרבה מאוד חובבי קולנוע״ אתה מדבר, אבל בדרך כלל דיסני ופיקסאר (שהם, רק צריך להזכיר, שני אולפנים נפרדים) קיבלו את המועמדויות שלהם בצדק.
מה לעשות שהרבה אולפני אנימציה לא באמת מנסים לעשות סרטים בעלי ערך שיתמודדו על האוסקר אלא יותר קומדיות נמוכות שימכרו צעצועים לילדים (כמובן שלא תמיד, ולכן גם אולפנים אחרים בהחלט מקבלים מועמדויות בקטגוריית האנימציה).
אתה יכול להגיד שלדעתך האוסקר טעו, אבל תירוצים של ״זה לא סרט של דיסני ולכן״ או ״זה לא הביקורות הכי חיוביות ולכן״ זה סתם טיפשי וגם לא נכון.
זה לאו דווקא המדד שהייתי הולך עליו
מצד שני, אני ממש זורם על רוב סוגי האפקטים בסרטים ולא אוהב רואה התיישנות כל כך ברוב הדברים. או רואה, אבל לא אכפת לי. המקום היחיד שזה מתחיל להציק זה סרטי תלת מימד ישנים, אבל גם זה כמה דקות הסתגלות ובא על חשבונו בשלום.
אוי נו
התגובה האחרונה שלי היתה סרקסטית כמובן, אבל אני בטוח שהבנת את זה: היא דיברה על זה ש*אתה* טוען על דוגמאות שמביאים לך ש"לא, זה יוצא דופן". "איירון מן"? יוצא דופן. "חייל החורף"? יוצא דופן. "סוף המשחק"? יוצא דופן. האוסקר? הם צריכים למלא חורים (ויחידת המתאבדים שזכה באיפור למרות הביקורות הגרועות – הוא, איך לא, יוצא דופן). אתה מבין שזה נשמע דפוק?
ויוטיוב מפוצץ בסרטונים? וואו. הוא מפוצץ גם בסרטונים לכיוון ההפוך, או בסרטונים של מאמיני העולם השטוח. ואם הדיון מלכתחילה היה על הראייה הסובייקטיבית שלך, אז ההודעה המקורית שלך אליה הגבתי בהתחלה – היתה צריכה להיות הרבה פחות נחרצת.
ואני קולט פתאום שאני לא "הודיתי" בשום שלב על משהו שהוא "יוצא דופן"
אלא אתה הכנסת לי את זה לפה. פעם שניה כבר באותו דיון שאתה מפיל עליי משהו שאתה אמרת. אחלה טקטיקה.
תראה, ברגע שמישהו מכניס את אלמנט ה"זה זכה בפרסים"
אז אין מה לעשות עם זה כל כך בדיון.
יש הרבה יצירות שזכו בפרסים או היו מועמדות שלא נתפסות כאיכותיות בידי הקהל הרחב. וכן, אלה אנומליות כי פשוט אין דרך אחרת לקרוא להן. הבאתי את יחידת המתאבדים כדוגמא שאינה מארוול בכוונה.
ושוב, יוטיוב מפוצץ בסרטונים אבל אין השתפכויות מהצד של העמדה שלך, ואם היית רוצה לדון אז היית מצרף סרטון נגדי ואומר לי "הנה, הוא מעלה נקודה מעניינת שלא חשבת עליה". ואם אתה משווה את סרטוני אנטי מארוול לאנשים שחושבים שהעולם שטוח אז אתה בעצמך מוזיל את הטענות שהעלית לאורך כל הדיון.
ולקינוח אתה כאילו מאשים אותי שאני הייתי נחרץ מדי, ובגלל זה הגבת לי מלכתחילה.
למה שאני אהיה נחרץ פחות בנושא של האם יש מקום לביקורת על מארוול או לא? אלה בסך הכל סרטים, ואם הדיעה שלי עליהם מדגדגת לך משהו אז אולי יש מה לדגדג.
בכל מקרה, לטעמי עדיף שנסיים את הדיון.
הפאסיב-אגרסיב בהודעה הזו בוטה ברמה מביכה
אבל שיהיה, הובכת מספיק. נסיים בזאת.
אתה יכול לפרט על הצורה המתקדמת שבה דברים מוארים בפסיפיק רים?
אני חושב שאתה חוטא בניסוח של מה שאתה רוצה לומר. אני חושב שאתה מדבר יותר על הצד האומנותי של התאורה מאשר על הצד הטכני.
אני חושב שהסצנה בשאנג צ'י נראית מעולה מהבחינה הטכנית. התאורה נראית ריאליסטית והאנימציה משכנעת ומצליחה למכור את הגודל העצום של היצורים הענקיים האלה, וזה עבד ממש טוב לפי דעתי. אני לא חושב שנעשו פה שום חסכונות כלשהם בCGI בסצינה הזו, ומארוול השתמשו בכל המשאבים (הרבים) שלהם כדי להשיג את המקסימום מהסצינה הזו מבחינה טכנית. מצד שני, יש משהו קצת משעמם בסצינה הזו וזה כל שאר הדברים שהם לא דרקונים/מפלצות ענקיות. הקרב מתרחש מעל הים שזה לוקיישן די משמים, והתאורה הטבעית האפרורית של אמצע יום היא די משמעממת. אין פה שום הגבלות טכניות, כי מהבחינה הטכנית הסצינה הזו עשויה פחות או יותר בצורה הטובה ביותר שיכלו לעשות, אבל החלטות בימוי בלי יותר מדי השראה הפכו אותה לפחות מרשימה ממה שיכלה להיות.
את פסיפיק רים לצערי לא ראיתי עדיין אבל כדי להבין יותר על מה אתה מדבר הלכתי לצפות בקליפים מהסרט ביוטיוב. ראיתי את הסצנה שבה הרובוט הענק נלחם המפלצת הענקית בתוך העיר הזו שמלאה באורות ניאון. זו סצינה ממש ממש אדירה, אבל אלו לא האספקטים הטכניים שהופכים אותה לאדירה, אלא הבימוי. המיקום של הקרב בתוך עיר עם המון בניינים שאיתם המפלצות והרובוטים יוצרים אינטרקציה שמקרקעים את הקרב בעולם שלנו, ואורות ניאון שמצטלמים ממש יפה בלילה ועם מזג האוויר הגשום הזה הופכים את הסצינה הזו להרבה יותר מעניינת מהסצינה בשאנג צ'י, אבל מהבחינה הטכנית, אני מאמין שאם אותה סצינה בדיוק הייתה מופקדת ע"י גיירמו דל טורו בידי הסטודיו שעושה את הCGI בשביל מארוול, ותחת הפקה של מארוול, הסצינה הייתה יוצאת פחות או יותר זהה.
אבל מה שאתה אומר לגבי זה שלפסיפיק רים היו אמצעים טכנולוגיים יותר מתקדמים ממה שזמין למארוול וזה מה שיוצר את ההבדל בין הסרטים הוא פשוט לא נכון.
ואגב, לגבי הכותרת שלך, בסצינה שהבאתי יש תאורה שנעשית על אובייקטים ממוחשבים (החליפות) אז אני לא כל כך מבין למה אתה מתכוון.
אתה רוצה להשוות טכנית סרט מ-2013 לסרט מ-2021?
ברור שבמקרה של פסיפיק רים לא היתה זמינה הטכנולוגיה שיש לשאנג צ'י היום.
אז כן, אני מדבר על הצד האמנותי ומה אפשר לעשות גם עם אמצעים דלים או אפילו עם אותם אמצעים אבל במאים עם חזון – הרי הטיעון של בעד או נגד מארוול היה תמיד נעוץ באמנות. זה כולל גם את הצד הטכני, אבל מעולם לא עזבנו את הרמה האמנותית.
בעיני השימוש בתאורה בפסיפיק רים עושה את האפקטים שלו לכאלה שמתיישנים טוב יותר, כי הושקעה שם עבודה ביצירת תאורה מציאותית (יחסית למה שהיה אפשרי באותה שנה).
יוטיוב מן הסתם משנמך איכות, ואני ממליץ בחום לצפות בסרט על מסך טלוויזיה סביר ומעלה. אני זוכר שצפיתי בו בנטפליקס שוב פעם לפני כשנה וממש התרשמתי מאיך שהוא נראה (וזה עדיין הסרט הכי חלש של גיירמו דל טורו, אבל אלוהים כמה שהוא יפה ויזואלית).
אני לא משווה בין סרט מ2013 לסרט מ2021, אתה משווה!
ויותר מזה, אני בצד שלך! אני אמרתי שפסיפיק רים יותר מרשים מאותו סרט מארוול מ2021!
אני רק אומר שהדברים שאתה אומר על זה שמארוול לא משקיעים בתאורה בCGI שלהם קצת מרגישים לי כמו שטויות. באיזה אופן התאורה של פסיפיק רים יותר מושקעת מתאורה בסרטי מארוול מהבחינה הטכנית? מבחינה אומנותית אני מבין, וגם הסברתי את ההבדלים, אבל אני לא חושב שמבחינה טכנית פסיפיק רים מתעלה על שאנג צ'י, שזה ממש לא משהו נגד הסרט, אחרי הכל זה לא באמת חוכמה כי הוא יצא שמונה שנים לפני שאנג צ'י, וכמו שכבר אמרתי, התוצר הסופי בפסיפיק רים יצא יותר טוב אז זה בתכלס משהו בעד הסרט בסוף.
אני חושב שהוא מדבר על החלק הזה:
https://m.youtube.com/watch?v=uIKupTibxKQ&t=0m46s
זאת בהחלט דוגמא נהדרת.
ויש כאן גם שילוב של טכניקה "יבשה" יחד עם חזון אמנותי. אני לא בטוח שאפשר להפריד בין השניים.
כן אני די מסכים איתך
אפילו בשאנג צי האקשן היה די מעפן (לא מסוגל לשמוע על הסצנת אוטובוס הדלוחה הזאת פעם נוספת כאשר בוב אובדרנקיק עשה את זה יותר טוב בnobody בתחילת השנה).
זה לא סותר את העובדה שאני גם לא עף על רידלי סקוט כבמאי אקשן, אני מאד מחזיק מאי שלו טוני סקוט בגזרה הזאת. החוזקה של סקוט זה להרים הפקות גדולות מימדים ולתת תחושה של הוליווד של פעם אבל אין בסרטים שלו שום דבר מבריק, ותמיד נראה שהוא נורא מרוחק מהתוכן של הסרט ולא באמת אכפת לו מהדמויות. בשבילו זה סתם תירוץ לשחק בארגז החול. אני די בטוח שהסיבה שהדו קרב האחרון עבד כל כך טוב בשבילי היא בגלל התסריט של ניקול הולפסונר, תסריטאית דומיננטית שקולה מורגש גם בתוך הפקת הענק של סקוט. ואכן המבנה של הסרט, הדיאלוגים (וההופעות) היו מבחינתי הצד החזק של הסרט שהפך אותו לעסק שווה צפייה. את כל זה עטפה היכולת של סקוט לייצר הפקות תקופתיות גדולות ונאות (לא עוצרות נשימה או חדשניות כמו חולית אלא יותר תחושה של ססיל ב מיל). בכל אופן בשבילי סקוט הוא במאי להשכרה הוליוודי מהטובים שיש אבל לא ממש במאי מעניין בפני עצמו.
על טעם וריח...
אפשר להתווכח שעות.
לא צריך להיות במאי מוערך כדי שביקורת תהיה לגיטימית, התוכן של הביקורת הוא שחשוב.
כאן נכתבו ביקורות מושקעות ואכן התפתח דיון. הביקורת של סקורסזה חסרת תוכן.
הגישה של מארבל לאקשן היא מה שהופך אותו לגרוע לדעתי
כן, ב"שאנג צ'י" השחקנים הלכו מכות באמת, אבל ראו שהאוטובוס לא באמת נוסע, שהם לא באמת עומדים על בניין גבוה או בכלל על בניין. או כמו בסרטון של תומאס פלייט על "חולית", שמראה שוט מ"אלמנה שחורה" שכבר התיישן לא משהו אחרי פאקינג חצי שנה. נגיד סצנת האקשן שהייתה ב"הוקאיי" השבוע הייתה לי נחמדה, אבל בסוף ראו כל הזמן כמה ג'רמי רנר והיילי סטיינפלד לא נמצאים על כביש אמיתי. זה מוריד סיכונים, זה מוריד את רמת המשחק שלהם, ומוריד מאוד בהרגשה של הסצנה גם כשהכירואגרפיה די טובה (היי הסוף של מלחמת האזרחים). נגיד בסצנת המרדף ב"מטריקס 2" יש כמה שוטים של אפקטים איומים, אבל הסכנה של נהיגה מהירה ואקשן עוברת שם פי אלף מבחינתי.
גם בטריילרים לספיידרמן ממש רואים את זה, נרדרייטר עשה על זה סרטון. הזרועות נראו פי אלף יותר טוב בסדרה הישנה של ריימי (שאני לא כזה אוהב ומלאה באפקטים גרועים) לעומת הטריילרים של הסרט החדש, פשוט כי הזרועות היו שם וזזו על הסט.
למארבל יש אפקטים פרקטיים טובים. יש להם גם אפקטים לא פרטיים טובים. אבל הבחירה שלהם ללכת לאפקטים בדברים שאפשר לצלם באמת מאוד פוגעת. ראיתי השבוע בקולנוע שוטים מ"מטריקס" ו"שר הטבעות" מלפני 20 שנה, ואין ספק שהמון התיישן ונראה רע, אבל רואים שבחרו באפקטים רק כדי ליצור משהו שעל גבול הבלתי אפשרי במציאות או יקר ברמה שאי אפשר לתאר. רואים שהשחקנים באמת היו שם. בהשוואה של שוט מול שוט מארבל בבירור ייקחו, באווירה הכללית של סצנות האקשן הם מפסידים בענק בגלל זה.
זה משהו שגם גור ורבינסקי אמר בראיון לפני כמה זמן על איך רוב האפקטים ב"שודדי הקאריביים" עדיין מחזיקים, הם פנו לזה רק כשלא הייתה ברירה, וגם אז צילמו כמה שיותר על הסט שיהיה לאנשי האפקטים לרפרנס. זאת ממש לא נראית הגישה של מארבל. זה למה אני מעדיף גם את האקשן של "מהיר ועצבני".
ועוד משהו – היה ראיון עם דניאל קרייג על ההצלחה היחסית של בונד בתקופה שלו ובמיוחד על הסרט האחרון, הוא אמר שמבחינת הרבה אנשים סרט חדש כזה של סדרה מצליחה שיוצא לקולנוע הוא חגיגה, וגם ככה ישקיעו בו המון כסף, אז הוא רצה להשקיע אותו גם באנשים איכותיים מאחורי המצלמה, וככה סם מנדס הגיע ל"סקייפול". ב"שודדי הקאריביים", "מטריקס", "שר הטבעות" ועוד מלא פרנצ'ייזים ישנים יותר אפשר ממש לראות את זה גם, כמה אנשי צוות מטורפים רצים שם מאחורי הקלעים לגרום לכל הקסם לעבוד. במארבל זה הולך לאנשים שעושים previs ולא ממש מקבלים על זה הכרה.
ברור לי שהגישה של מארבל עובדת וכבר אמרתי פה מתישהו שאני ממש לא הקהל שלהם יותר, אבל זה לא אומר שלא נוכל להתלונן על זה באינטרנט בדרך להזמין כרטיס לספיידרמן. כי את החגיגה אני לגמרי מרגיש כשעולה סרט חדש, כנראה בגלל זה אני עדיין הולך, אבל השקעה מאחורי המצלמה אני כמעט לא מרגיש.
ואני עדיין חושב שרידלי סקוט במאי גרוע וחושב שאני אחד מהבודדים ששנא כל רגע ב"דו קרב האחרון", בלי קשר.
אגב, הזכרת את בונד וגם שם - אפקטים נהדרים בלוקיישנים מאתגרים ממש.
וקארי פוקאנגה במאי מעולה, שמגובה בברברה ברוקולי – מפיקה אדירה שמבינה יפה מאד מה החוזקות של בונד ואיך בהדרגה להפוך אותו לתואם לרוח הזמנים. לא מובן מאליו אבל הסרטים האלה הרבה פעמים קמים ונופלים על המפיקים שמכתיבים הכל. ובעיני מפיק שנותן לבמאי לצלם כמה שיותר בלוקיישן – זה מפיק נהדר.
מסכים אבל מזווית אחרת
עבורי זה פחות כמה האקשן מעשי / מלא אפקטים – לא חסרות דוגמאות לטובת שני הצדדים – ויותר כמה הוא יצירתי, שזה משהו שחסר בקטעי האקשן של מארוול.
למשל, הסצינה ב"איירון מן 3" שבה טוני צריך להלחם רק עם רגל אחת וכפפה אחת מהחליפה היא לדעתי מהטובות ביותר ב-MCU. ב"ת'ור: העולם האפל" – שאני עדיין טוען שהוא הסרט הכי טוב של האל הנורדי – יש בסוף קרב שבו הדמויות עוברות בפורטלים. האם זאת פסגת האקשן של מארוול? לא, אבל זה מגניב. תמיד מעדיף סצינות כאלו על פני קרבות "גיבור נלחם בגרסה מרושעת של עצמו" או קטעי אקשן ערוכים למוות כמו סצינת המעלית ב"חייל החורף" (בחיי שהוא עושה לי מיגרנה).
אוקיי אז יש לי תשובה בקשר לאיך רידלי הגיב לבלייד ראנר 2049
הוא לא האשים את צופים, הוא טען שהסרט היה ארוך מדי
צודק במקרה הזה.
אולי זה לא הכי מנומס לזרוק את וילנוב מתחת לאוטובוס ככה, אבל זו בהחלט הבעיה של בלייד ראנר 2049. אני לא מעריצה גדולה של בלייד ראנר (מעדיפה את הספר) אבל היתרון שלו הוא שיש לו עלילה מאד פשוטה, כדי להשאיר מקום לדברים האחרים שהוא רוצה לעשות – הסיקוונסים המהפנטים, החידתיות, הויזואליה יוצאת הדופן. בלייד ראנר 2049 מנסה לעשות את הכל פי שתיים מהקודם (להם היה גשם?? אני אשים שלג!) ועוד להוסיף עלילה מפותלת. וזה מתיש נורא. אבל הי רידלי, לפחות שם אין סצנת אונס.
האמת שיש הסבר יותר מעניין לגבי השלג.
האסתטיקה של בלייד ראנר המקורי כללה הרבה מאד גשם. בכל פעם שניסו לחקור את סקוט לגבי השפעת הגשם הוא פלט תשובות כמו "אני פשוט פאקינג אוהב גשם".
כשוילנב נבחר לביים את 2049 סקוט אמר לו להכניס אלמנטים משלו שהוא אוהב, וילנב בתגובה ביסס את הסרט על תקופה מושלגת כדי להתכתב עם החורף באונטריו שהוא אוהב.
המקור הוא הספר הנהדר The Art and Soul of Blade Runner של טניה לפוינט.
לגבי האורך – 2049 היה בהחלט מרוויח אם היה קצר יותר באיזה 20 דקות. לצערי וילנב חוטא בהעמסת שוטים אווירתיים.
In Ridley Scott we trust
יחי הקולנוען הכי גדול שהיה
אממ.. לא מכיל ספוילר לכלום
אא"כ העובדה שאני נהנה מהספר החדש היא ספוילר