אחת הדרכים לזהות קלאסיקה מיידית היא לראות את הדרכים השונות שבה אפשר להגיב לה ולראות אותה. היא לא סיפור אחד ויחיד על מקרה אחד ויחיד, אלא סיפור מהדהד שיכול לדבר על תקופות שונות ורעיונות שונים, דרך אותו טקסט יחיד. כשתראו את "אגדת חורבן", שמספר את סיפור חורבן בית המקדש השני, למשל, יקפצו לכם בראש אולי השסע הפוליטי בארץ, או מרקסיזם והתקוממות אזרחית כלכלית, או קשר הון-שלטון, או שאלות על דת מאורגנת. כולם קיימים ביצירה וראויים לדיון. לי, לאורך כל הסרט, עלה בעיקר דבר אחד לראש: "משחקי הכס" (ולפני שאתם בורחים: באופן הכי חיובי שיש).
כי סרטו החדש של גידי דר (שכתב את התסריט יחד עם שולי רנד, שגם מגלם את הדמות הראשית) הושפע מלא מעט מקורות ומקומות, אבל קשה לחשוב שהוא היה נראה כמו שהוא נראה (והוא נראה מהמם. עוד נגיע לזה) לולא סדרת הפנטזיה האפית מהעשור הקודם: המלכה ברניקי מושפעת מאוד מהעיצוב של סרסיי, יוחנן מגוש חלב הוא ככל הנראה בן דוד אבוד לשבט סטארק, ואפילו יש לנו סצנה בוווינטרפל בזכות שלג ירושלמי משובח.
זה לא רק הוויזואליה, כמובן: "אגדת חורבן" עושה את מה ש"משחקי הכס" זכתה עליו לשלל שבחים בשיאה – פוליטיקה רב מימדית של דמויות עם אפיון, עומק, ואופי שמתנגשות אחת בשנייה בשלל צורות במשחק מכור מראש. כל דמות מייצגת אג'נדה משלה, הנבלים מקבלים נקודת מבט מעבר ל"מוהאהאהא", והגיבורים הם כאלה שנמצאים עמוק בתחומי האפור, הרחק מהלבן והשחור.
אה, וזה סרט אכזרי. אמנם יש בסרט רק קומץ תנועות חלקות (שוב, נגיע לזה), ובכל זאת הסרט מצליח בזכות עריכה חכמה, תנועת מצלמה על ציורים ועבודת סאונד נפלאה לגרום גם לצופים מנוסים להגיד "לעזאזל" באמצע סצנות הקטל שיש בסרט.
כל זה כדי להגיד לא רק ש"יש לנו "משחקי הכס" בארץ", אלא כדי להגיד שיש לנו משהו הרבה יותר טוב מ"משחקי הכס" בארץ: סיפור שנוגע בעצב פתוח לאורך ההיסטוריה היהודית מאז ועד היום, ושכל אחד יוכל למצוא בו את האזהרות, ההתראות והלקחים שהוא רוצה לקחת איתו הלאה, ושלא נגמר בשכתוב מאסיבי של הדמויות, זלזול במעריצים וכוסות סטארבאקס בכל מקום.
טוב, זאת לא חוכמה להימנע מפאשלות שכאלה בשיטת היצירה של הסרט, שאולי הגיע הזמן לדבר עליה: "אגדת חורבן" הוא אמנם סרט, אך הוא די חריג מבחינת המדיום שבו הוא פועל. הוא לא לייב אקשן, אבל הוא גם לא אנימציה: במקום תנועה מתמדת של הדמויות על המסך, יש ציורים יפהפיים שבתוכם המצלמה זזה, ומדי פעם המצלמה עוברת מאחד לשני תוך כדי יצירת תחושת אשליה של תנועה (ומדי פעם לא) וכל זה תוך התמקדות בדמויות השונות ובפעולות שמתרחשות על המסך. לקראת הסוף, אגב, הסרט כן הופך כמה פעמים לסרט אנימציה באורך מלא – פעם אחת כמחווה מפתיעה, ופעם שנייה כדי לשבור את הפורמט שנוצר עד כה ולתת איזשהו קתרזיס ל"מלאכותיות" של הקפיצות ולאפשר תנועה אחת נקייה.
ובכנות, זה די מטורף. כן, אנחנו אמנם אחרי "לאהוב את וינסנט" שהורכב מ-65 אלף ציורי שמן, שנעו באנימציה מלאה (ב"אגדת חורבן", לצורך השוואה, יש רק 1,500 ציורים שאינם ציורי שמן), אבל לסרט ההוא היו 125 אמנים שעבדו עליו. כאן, למיטב הבנתי, יש שניים (וכנראה כמה עוזרים): דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט.
וזה אמנם חריג ולא בדיוק סוג הקולנוע שרגילים אליו, אבל זה עובד. יותר מזה – זה נוסק. "אגדת חורבן" מציג חוויה קולנועית ייחודית במובן הכי טוב של המילה. משהו יוצא דופן באופן מיידי, לאו דווקא חלוצי (היו כמה ניסיונות לסרטים תקופתיים שכאלה בארץ), אבל כן כזה שמצליח לתפוס מומנטום ולרתק קהל. מדובר – ואני לא אומר זאת בקלות רוח, ואתבאס מאוד אם יתגלה שאני טועה – בסרט שיוזכר מעתה והלאה ברשימת הסרטים הישראלים הגדולים והטובים של כל הזמנים. הקלאסיקה הישראלית הראשונה של העשור החדש, אם תרצו.
אציין, בכל זאת, חולשה של הסרט: המשחק הקולי. אולי הוא לא ממש חלש, אבל כן קשה להבדיל, ואולי זה רק אני, בין צוות השחקנים – כולם בשלב כלשהו פשוט נשמעו לי כמו שולי רנד, למרות שידעתי שזה לא סביר, ואם כבר: אולי לדמות של נער צעיר היה עדיף ללהק מישהו, ובכן, צעיר. מצד שני, דווקא הקול הזקן שיוצא מדמות כה צעירה יוצר אפקט מרשים. זאת לא חולשה קריטית, יש לציין: התסריט ועבודת הסאונד הכוללת מצליחים להרים לשיאים את מה שעבודת משחק הקול לפעמים לא עושה. אבל מפתה לדמיין את הסרט לא עם ליהוקי שחקנים מוּכרים כמו מוני מושונוב, זאב רווח, עמוס תמם ויעל אבקסיס, אלא עם שחקני קול שמכירים את העבודה ואולי היו יכולים לרומם את הסרט אפילו עוד.
כמובן, מי שרוצה יכול למצוא עוד "בעיות" בסרט: ראיתי אנשים שמדברים על ההתמסרות שלו לגרסה היסטורית מסוימת, אנשים שמציינים אותו כטקסט שונא דת (שולי רנד כתב את זה, כן?), כסרט שדוחק נשים הצידה, ואני בטוח שביחד נוכל למצוא עוד עשרות בעיות שונות בפוליטיקה שנוכחת בו ושנעדרת ממנו, הן מימין והן משמאל. אבל, כמו שכתבתי בתחילת הביקורת: האם זאת לא, לכל הפחות, עדות לכוחו של הסרט?
אפשרי שהסגנון והטריילר (הבאמת לא משהו) ירתיעו אנשים אחרים, ואני מקווה שהם בכל זאת ימצאו דרכם לבית הקולנוע. אפשרי שהמיקום של הסרט בימי סוף בית שני ירחיק צופים מסוימים שחושבים שזה סרט "דוסי", אבל אני לא חושב ככה. כי לא רק שהסרט הזה הוא מתנה לכל אדם עם עיניים מתפקדות, גם האתאיסטים הגדולים ביותר יכולים להיות מרותקים ממנו כי הוא לא סרט בשבחו של האל, אלא סרט על טרגדיה עצומה, שהיא בו זמנית נמנעת ובלתי נמנעת, שכל אחד יכול לחוש בעצמותיו בזמן צפייה בסרט. בשתי מילים: יצירת מופת.
והרומאים רוכבים על דרקונים כשהם מחריבים את ירושלים?
(ל"ת)
אני ממש רוצה לראות אותו
לפני שבני עקיבא הופכים אותו לאושפיזין החדש
מצד אחד, זה צעד מתבקש
מצד שני, זה סרט הרבה יותר אלים מ"אושפיזין", וזה יגרור לדעתי קצת התנגדויות להראות אותו בגילאים צעירים מדי.
הגבלת גיל: חבריא ב'
(ל"ת)
בסוף הטריילר יש רמיזה לעיסוק בקונפליקט אמוני קלאסי
עד כמה יש לזה פיתוח בסרט?
באופן בינוני.
(ל"ת)
איפה אפשר לראות?
(ל"ת)
בבתי הקולנוע
(לא בכולם, אבל בבתי הקולנוע הגדולים של רוב הערים הגדולות)
להבנתי יש בסינמטק תל אביב שתי הקרנות בכל יום
אני היחיד שהפורמט מפריע לו?
כששמעתי לראשונה על הסרט הזה נכנסתי לצפות בטריילר, וגיליתי משהו שנראה כמו סרט ממוזיאון סטנדרטי בעיר העתיקה.
אני מבין שזה נעשה משיקולי תקציב, ולפי מה שנאמר פה זה עובד לא רע, אבל זה באמת כזה מוצלח לצפות בסטוריבורד? נכון, זה סטוריבורד מושקע במיוחד, אבל זה עדיין סטוריבורד. יש מישהו שחושב שזה לא היה יותר מוצלח אם זה היה, ובכן, סרט?
ראית את הסרט או רק את הטריילר?
כי הייתי מאוד סקפטי בשלב הטריילר ולחלוטין בתוך העניין בשלב הסרט. אז לשאלתך: אני חושב שזה יותר מוצלח ככה ולא כובכן, סרט.
לא חושבת
צפיתי אתמול, הציור נותן מימד אחר. אם הדמויות היו שחקנים היתה יותר התעסקות בשחקן, בתפאורה, ב"אמינות". כשהסרט מצויר, מראש אין ציפיה לזה וההסתכלות החיצונית הרבה פחות משמעותית ונותנת מקום לסיפור כמו שהוא.
גם אני חשבתי שיהיה מוזר לצפות בזה, אבל מהר מאוד מתרגלים ונכנסים אל תוך הסיפור
אז חוברת קומיקס היא "רק" סטוריבורד?
יש משהו מיוחד מאוד בפריימים תקועים. בנוסף למה שמרים אמרה, העוצמה של זה טמונה לדעתי בכך שאתה לא נשזר וגוסס אחר הרגעים המתים, אלא נשלך באופן מיידי מרגע מהותי אחד לרגע מהותי אחר. כי רגע הוא תמיד אמיתי ואחיד, בעוד שרגעים רבים הם מבלבלים ומבולגנים.
זה עובד מצוין
שם הסרט הוא אגדת חורבן. ההתרחשות היא אגדתית, חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית וגם בקולנוע הישראלי. התמונות הקפואות משרתות את הפאתוס הזה, שחקני הקול (שעשו עבודה מצוינת; אגב, אכן כולם לפעמים נשמעים כמו שולי רנד…) מוסיפים את הרגש במקום הנכון.
לא מצליח לדמיין אותו כסרט אנימציה. בטח לא מצולם.
לראשונה - סרט שנשמע טוב בעברית אבל התרגום שלו לאנגלית נוראי
(ל"ת)
בדיוק עכשיו יצאתי מהסרט, מסכים איתך בגדול בעיקר עם הקטע של הדיבוב, איך עמוס תמם נשמע פה כמו שולי רנד לעזאזל.
אה ומילולית כל כמה שניות בסרט אמרתי לעצמי "זאת תמונה שמתאימה בול לעטיפה של אלבום מטאל"
גם השם של הסרט, כשחושבים על זה.
שולי רנד הוא חובב מטאל בארון?
לגבי סצנות הקטל
צפיתי אתמול, באתי מוכן אחרי הביקורת, ועדיין, כמאמר יהונתן, לעזאזל.
אני לא אדם שמשתכנע מסרטים. אני יכול לצפות במשך שעות בסרטי אימה בכיף, אבל הסרט הזה משום מה עבד עלי קצת. בלי תצוגת משחק מרשימה, בלי יותר מדי אפקטים. רק משחק וציור, והסצנות האלה עולות על סצנות אלימות בלייב אקשן כמו ילד הבייסבול בדוקטור סליפ (ותודה למייק פלנגן וסטיבן קינג שהביאונו עד הלום).
בינתיים, בפייסבוק של כאן,
מכריזים שהסרט ישודר בכאן 11.
בעוד כמה חודשים, מן הסתם אחרי שהוא ירד ממסכי הקולנוע,
אבל לפחות יש כבר גוף משדר לעתיד.
תהיתי לעצמי מתי זה יגיע
ברגע שראיתי את הלוגו שלהם על הפוסטר
מעניין אם הוא יהיה בסטרימינג באתר של כאן
שידורי ערוצים הפסקנו לקלוט בטלוויזיה אצלנו די מזמן.
אהמ.
משום מה הלינק לא נכנס, אז הנה:
https://www.calcalist.co.il/style/article/hkgjuzwfy
צפיתי כעת
ובאתי להעיר (לחלוטין נתפס לקטנות) על המחווה שגרמה לי לחייך באמצע הסרט – הרוכב על הסוס – ועכשיו אני רואה שכבר התייחסת אליה (אם הבנתי נכון).
בכל אופן. זה היה יפהפה, ומאוד עוצמתי כשזה בא כשבירה של סגנון ההנפשה של הסרט עד לנקודה הזו.
לא כל כך יודע מה לחשוב
נתחיל מהמובן מאליו: הסרט מרשים מאוד חזותית, ובהחלט מצליח לרתק.
אבל בתור מי שמכיר את הסיפור – כבוגר מערכת החינוך הישראלית שספג אותו בשיעורי היסטוריה המרתקים [1] בחטיבת הביניים לצד הקרנה של המיני-סדרה "מצדה" שסידרו לנו בקולנוע "הדר" ז"ל ברחובות [2], ועוד לפני-כן, כתלמיד יסודי באייטיז שהפרק על תשעה באב מ-"קשת בענן" נצרב בזיכרון שלו אחרי השידור החוזר העשרים ומשהו [3]. ולמרות שהתרשמתי מאוד, בשעתו, גם מהפרק ב-"קשת בענן" וגם מ-"מצדה", היום אני מבין שהיתה בשתיהן איזו פשטנות דידקטית שמצאה את דרכה גם ל-"אגדת חורבן". הסרט, ככל הנראה, נעשה בתקציב שעולה על זה של כל הפרקים של "קשת בענן" ביחד (אם כי, מן הסתם, בפחות כסף מזה שבו עשו את "מצדה") המסר הוא פחות או יותר אותו מסר:
מלחמות בין יהודים זה רע.
מלחמות שמתחילים יהודים זה רע.
מלחמות זה רע באופן כללי, למרות שהרומאים האלה באמת חולירות.
ורוב הצופים, אני חושד, יחתמו על המסר הזה בשתי ידיים, הבעיה היא שהוא מועבר בצורה די רדודה. הגיבור הוא קלישאה מהלכת ברחובות ירושלים המדממת, ורוב הדמויות שמקיפות אותו גם – כולן רתומות לעגלה שגוררת את המסר הנ"ל כל הדרך לבית המקדש. בניגוד לנאמר בביקורת, לא מצאתי פה שום עומק – מצאתי פה, כאמור, סיפור דידקטי ופשטני, גם אם (כאמור) כזה שמצליח לשמור על העניין שלי כצופה.
ומשהו לגבי האלמנט ה-"משחקי כס"-י בסרט – אני חושב שההשוואה תקפה בעיקר לגבי הקטעים שבהם מעורבת ברניקי. יש בעיה עם הקטעים האלה: רוב הזמן, הם מרגישים לגמרי לא שייכים לכל יתר הסרט. לחלוטין לא ברור לי למה הכניסו את הדמות שלה לסיפור או מה היא משרתת שם. אולי היא נועדה לסייע לרושם הכללי שעולה מהסרט לפיו היהודים האלה ממש חזקים ביחסי ציבור, כי הם גרמו לכל העולם לחשוב שהם גאונים כשהם בעצם אידיוטים [4]. אולי הבמאי והתסריטאי עשו פה בחירה של תקינות פוליטית והחליטו להכניס דמות נשית עם (סוג של) תפקיד ראשי כי ביתר הסרט אין. יפה מצדם, אבל לא עובד. אפשר היה להוריד מהסרט את כל הסצנות של ברניקי, והוא די היה נשאר אותו דבר.
אם לחזור לתחילת התגובה הנוכחית -הסרט בהחלט מצדיק צפיה, מבחינה חזותית ואפילו עלילתית – אבל יותר מדי תחכום רעיוני לא מצאתי פה.
[1] תבורך המורה טובה.
[2] תבורך המורה טובה פעם נוספת.
[3] דבר הסנגוריה הקבוע: היה אז רק ערוץ אחד בטלוויזיה, זה היה או לראות את זה, או ללכת לשחק כדורגל. לא הייתי ילד של כדורגל.
[4] ואגב, ויי זמיר – אני מתאר לעצמי את התגובה הצוהלת מכל הסיבות הלא-נכונות של נוצרים פונדמנטליסטים שיצפו בסרט הזה.
אתה מודע לזה שהסרט הוא עיבוד לאגדות החורבן בגמרא, כן?
ומה לעשות, ברניקי שם
כן, אבל השילוב של הדמות שלה בסרט, מה לעשות, לא עובד.
(ל"ת)
הסרט גם לוקח לעצמו חופש לא קטן ביחס לאגדות החורבן,
למשל בסיפור הפגישה של רבן יוחנן בן זכאי, שבו גם הדמות של רבן יוחנן בן זכאי *מאוד* שונה והרבה יותר 'גלותית' מבגמרא, גם ההקשר לא קיים (בגמרא רבן יוחנן בן זכאי מבשר לאספסיינוס שהוא יהיה הקיסר, בסרט, כמדומני, אספסיינוס בכלל לא בסיפור, מה שמשנה מאוד את הסצנה), כך שאם מסכימים לביקורת של רז (אני הייתי חושב שהסרט עושה לה הנחת סלב, אבל מילא) אז זה שהיא מוזכרת בגמרא ובעיקר ב'מלחמת היהודים' של יוסף בן מתיתיהו לא מספיק לבדו.
ומי אמר שהיהודים (מוטציה בפני עצמה) נאמנים למציאות מבלי להקלע לעיגול פינות והיסטוריה משוכתבת?
האדם הכותב מעביר את הדברים כפי שהמשלם דורש!
ההיסטוריה לעולם משוכתבת!
אז הנה הגיע תשעה באב, וראיתי את הסרט
במהלך הסרט המוח שלי כבר שכח שזה תמונות והתרגל לגמרי.
האם גם לכם המלכה מיניקי הייתה מוכרת?
זו השחקנית של "שירין" מפאודה. וואלה הייתי רואה סדרה שלמה עליה.