מכירים את זה שט"ו בשבט מתקרב ואתם רווקים ולא מסוגלים לשאת את המחשבה שתעברו עוד חג לבד? לא? אז אל תצפו בסרט "הולידייט", כי שום דבר בו לא מובן יותר מזה.
הרעיון הבסיסי מתאים לקומדיה רומנטית: סלואן וג'קסון, שני אנשים צחים כשלג ואטרקטיביים כשחקני קולנוע, שונאים להיות רווקים בתקופת החגים. אז הם מחליטים להיות הדייט זה של זו לכל חג אפשרי בתור חברים ותו לא עד שאתם יודעים, ותו כן. אני חושבת שכבר היה משהו כזה עם חתונות, אבל מה זה משנה, זה סרט נטפליקס לחג המולד, אף אחד לא מצפה ממנו להיות שיא היצירתיות. הוא רק צריך לבצע את הרעיון הבינוני שלו באופן חביב פלוס מינוס – והוא נכשל בזה בכל דרך אפשרית.
הרי מה קומדיה רומנטית בסך הכל צריכה? זוג גיבורים סימפטיים שאתם רוצים שיהיו ביחד, או שלפחות יהיה לכם אכפת מהם. לומר שלא אכפת לי מהדמויות הראשיות ב"הולידייט" זה בלשון המעטה. אני מתייחסת פה לכוכבי הסרט רק מתוך מחויבות לפורמט של הביקורת. אמה רוברטס היא בחורה חמודה מאוד עם ייחוס משפחתי מכובד, שנשגב מבינתי למה היא לא עושה משהו לפחות סביר עם הפוטנציאל ההוליוודי שלה. נכון, היא כבר כנראה לא תהיה איקונית כמו דודה שלה, אבל היא בטוח יכולה להשיג משהו טוב יותר מ"הולידייט". מולה משחק בסרט לוק ברייסי, שהוא מה שאמא שלכם אומרת שיש בבית כשאתם מבקשים ממנה כריס המסוורת' (או לפחות ליאם). אין בין רוברטס וברייסי כימיה מיוחדת או בכלל, ואני נוטרת לסרט טינה על כך שהוא מצפה ממני לדמיין שאני רואה רומנטיקה ביניהם רק בגלל העיניים הגדולות שלה והמבטא שלו.
באשר לדמויות המשנה, את העובדה שקריסטן צ'נוות' נמצאת בסרט הזה אני מעדיפה להכחיש, כי זה פשוט לא לכבודה. משאר השחקנים לא אכפת לי, ובטח שלא מעלילות המשנה המיותרות והמביכות שלהם. וזה מספיק גרוע שאנשים לבנים עדיין מתעקשים לדחוף לכל סרט את הדמות של "החבר השחור", אבל בבקשה תפסיקו לתת להם בדיחות ווקאנדה, זה פשוט מביך.
אז רומנטיקה אין בקומדיה הרומנטית הזו. מה עם ההומור? לזכותו של הסרט אני אומר שכן יש בו דברים שאמורים להיות בדיחות. הם פשוט לא מצחיקים בשום אופן. בין הסיטואציות שהסרט הזה מחשיב כקומיות אפשר למצוא לדוגמה אצבעות קטועות וחומרים משלשלים – לא באותה סצנה, תודה לאל. מישהו צריך לחקור את התופעה שבה דווקא סרטים שמדורגים R מפגינים את ההומור הכי אינפנטילי וירוד, וכך בעצם מסוגלים לשעשע רק את מי שתיאורטית לא רשאי לצפות בהם (אף אחד מעל גיל שבע עשרה לא מוצא את הקונספט של עישון גראס מצחיק מטבעו). למה הסרט הזה בכלל מדורג R? הניחוש הכי טוב שלי הוא שביחד עם דיאלוג קצרצר שמגחך על קומדיות רומנטיות, זה אמור להפוך אותו לחתרני ויוצא דופן בין מיליוני סרטי חג המולד לכל המשפחה של הולמרק. כמו כל דבר אחר בסרט – זה לא עובד, כי לא קורה בו באמת שום דבר יוצא מגדר הרגיל או עם איזושהי אמירה בוגרת או מודעת לז'אנר. התוצאה היא בלגן דבילי שלא ברור למי הוא מיועד.
כי לא רק שהסרט הזה לא חכם במיוחד, הוא אפילו לא עובד באופן הבסיסי ביותר. שני הגיבורים, כאמור, מחליטים להתלוות זה לזו לחגים, אבל מכיוון שמישהו החליט שהסרט צריך להתחיל ולהסתיים בחג המולד, הם עושים את זה גם בחגים זניחים לחלוטין או כאלה שבהם אף אחד לא מצפה מכם להיפגש עם המשפחה ולהביא בן או בת זוג. כשל נוסף הוא שהמניע של סלואן להשתתפות בסידור הזה הוא שהיא רוצה שהמשפחה שלה תפסיק ללחוץ עליה לצאת עם גברים אקראיים – אבל מהרגע הראשון היא מספרת לכל המשפחה שלה בדיוק מה טיב מערכת היחסים שלה עם ג'קסון, אז כלום לא משתנה. בעיה נוספת היא העובדה שחלק משמעותי מהסרט מתרחש בקניונים הומי אדם וזה גם הרקע לפגישה הראשונה בין הדמויות הראשיות. גם לפני העניין הקטן הזה של מגיפה עולמית אף אחד בארה"ב לא היה הולך לקניונים יותר והם הפכו לערי רפאים, אבל ב-2020 המיקום הזה נראה אפילו עוד יותר מופרך (ואם יורשה לי, לא רומנטי בכלל).
אם לפחות הסרט הדבילי הזה היה משהו שנחמד לראות בזווית העין בזמן שאתם גוללים בנחת ברשת החברתית המועדפת עליכם, דיינו. אני לא נוהגת לדרג רגעים קולנועיים, אבל אם הייתי עושה את זה הסצנה שבה מוצגת על המסך שיחת וידאו בין הגיבורים הייתה נכנסת לראש רשימת השוטים המכוערים ביותר שאי פעם ראיתי. אני מקווה שהסיבה לסצנה הזו היא שהיה הכרחי שהשחקנים יצלמו את עצמם באייפון ליום אחד בזמן שהצלם עובר בדיקות ראייה, כי נראה לי שאם הדבר היחיד שיש לסרט להציע זה אנשים יפים מתאהבים לכאורה, לכל הפחות הוא צריך לצלם אותם בתאורה שמחמיאה להם. ב"הולידייט" הרבה מהסצנות פשוט מכוערות בלי שום סיבה, וכדי להוסיף חטא על פשע מדי פעם הן גם ערוכות בצורה מבלבלת או לא נוחה. המחלקה היחידה שאני מסוגלת למצוא איזושהי מחמאה בשבילה היא עיצוב התלבושות, כי יש לאמה רוברטס שתיים שלוש שמלות חמודות, אז זה משהו. לא משהו שאפשר להתגאות בו יותר מדי, אבל משהו.
אז מי אשם בקשקוש הזה שבהחלט מסוגל להרוס את החג של משפחות או זוגות שיחליטו לצפות בו ביחד? קל להטיל את האחריות על הבמאי ג'ון ווייטסל או על התסריטאית טיפאני פולסן. אין לי כוונה להתעמק בגופי היצירה הבלתי ראויים לציון שלהם, אז לא אומר עליהם דבר כיוצרים – רק ש"הולידייט" נראה כאילו הוא נוצר על ידי אנשים שראו שתי קומדיות רומנטיות וחשבו שהם יכולים להרכיב כזו בעצמם במאמץ מינימלי, בלי להבין מה עובד בסרטים האלה. אבל אני חושבת שהאשמה האמיתית היא אני, שהחלטתי לצפות בזה. לא הייתה לי שום סיבה לחשוב שזה יהיה סרט מעניין ואף אחד לא המליץ עליו או אפילו דיבר עליו, אבל נתפסתי ברגע של חולשה. להבא אני אדע שעדיפים עשרים לילות סדר רצופים שבהם סבתא שלי רומזת כמה היא מחכה שאני אתחתן מאשר בליינד דייט עם סרט מקורי של נטפליקס.
מצטרף לביקורת הנפלאה - לא ראיתי את הסרט, אבל התפקידים הקולנועיים של קריסטין צ'נוות' לא משקפים כמה היא אלילה.
מגיע לך טוב מזה, קריסטין! כל מחזמר שהוליווד מפיקה בשנים האחרונות מלהק אליו כוכבים ששרים סבבה, בעוד ששחקני תיאטרון שכבר הוכיחו פעם אחר פעם שהם מצטיינים במשחק מול מצלמה ולהם קול פעמונים נדחקים הצידה. קריסטין קורעת מצחוק, מרגשת בטלוויזיה ועושה מה שהיא יכולה בתפקידים הקולנועיים המועטים שניתנים לה, ויש לה את הקול הכי מרגש בעולם – למה לא נותנים לה סרט משלה?
לא ציפיתי לראות ביקורת על הולידייט כאן
אני מסכימה עם כל הנקודות שהעלת, ובראשן ההחלטה התמוהה להשתמש בקניון כלוקיישן מרכזי. נראה שמי שכתב את התסריט עשה את זה גם כן רק בחגים, אחרי איזו ארוחת חג דשנה וכמה כוסות יין כשהוא חצי מנמנם, כי יותר מדי דברים בסרט לא הגיוניים בשום צורה, ברמה שכבר מפריעה להנות מהסרט, ובראשם אכן הרעיון המרכזי.
למרות הכול, וברור שאף אחד לא נתן כאן את הנשמה (אולי חוץ מהכוכבת הראשית הסופר כריזמטית), בתפקידו כסוג-של-סרט-הולמרק-רק-בנטפליקס הוא כן מצליח להעביר את הזמן בצורה חביבה, תוך כדי בישולים ושיחה ובליסה.
תסתכלו על התמונה הזאת.
מישהו חשב שיהיה חמוד לצלם שיחה מקרבת בין הגיבורים בתוך טירת פלסטיק של ילדים שעומדת בחצר. או שהוא ראה את זה איפושהו, כי זה נראה לי מוכר. וזה חמוד, תיאורטית, אבל צריך תאורה כלשהי בתוך הדבר הזה. אי אפשר פשוט להניח את המצלמה מול זה ולהתחיל לצלם.
היא גרמה לי לחשוב לרגע שזה בראד פיט...
(ל"ת)
אולי עם
שליש מהגיל ו-1/300 מהכריזמה
ביקורת מעולה ונכונה!
באמת סרט מוזר. לא רומנטי, לא מצחיק ודי משעמם. מצאתי את עצמי מדלגת על דקות ארוכות ממנו רק כדי שיגמר.
סרט נטפליקס קלאסי
מתישהו האלגוריתם מוציא רשימת דרישות ואז מוצאים במאי ותסריטאית שיהפכו את זה לאמיתי.
השלב הבא הוא אנימצית מחשב, אני מניח
אגב, בצירוף מקרים מוזר
בדיוק היום ביליתי בקניון בארה"ב והוא אכן פאקינג נטוש לחלוטין, בצורה בין קריפית לנחמדה כי איזה כיף לא להיות תקוע בים של אנשים.
הפעם האחרונה שראיתי סרט על מסך גדול הייתה בקולנוע שממוקם בקניון כשההגבלות והבהלה על הקורונה כבר התחילו בארץ. הקניון לא היה ריק לגמרי אבל התנועה הייתה דלילה בצורה חריגה ומובחנת. הרושם העיקרי שלי מהחוויה היה וייבים מטורפים של רב חן ירושלים.
אני בעד שהכותביםות באתר יצפו בסרטים גרועים
ויסבלו בשבילנו ויכתבו עליהם ביקורות שנונות ומצחיקות.
חוץ מזה – במשפט הראשון אמור להיות ט"ו באב, לא?
אני בעד רק כשזה לא אני
ולא, זה לא אמור
יש משמעות לדירוג R בנטפליקס?
זה לא ששומר יימנע ממך לצפות בהם.
וגם אם הפרופיל הוא של ילדים אין באמת בעיה לעבור לפרופיל אחר.
אין שומר, אבל יש הורים
לכאורה, לפחות. אני מניחה שזה נותן להורים אינדיקציה לגבי מה יש בתוכן הסקט, כדי שהם יוכלו להחליט אם לאפשר לילדים שלהם לצפות בו או לא.
כמובן שאם ההורים לא בסביבה שום דבר לא יעצור את הילדים מלפצות בסרט זה או אחר, כמו שהיה בערך מאז המצאת הטלויזיה.
בקיצור: סוג של כסת"ח