ביקורת מתגלגלת: המנדלוריאן, עונה 2

מאת
רם קיץ
– פורסם ב 21 בדצמבר 2020Posted in: ביקורות, טלוויזיה
זאת היא הדרך.

היי, זה יהונתן. מה שקרה כאן זה ניסוי: לרוב ביקורות טלוויזיה מתייחסות לסדרות שהסתיימו, או לכל הפחות לעונות שהסתיימו זה עתה. שזה נחמד, אבל קצת מפספס חלק מהכיף בדיוני טלוויזיה – לדבר על סדרה ב"זמן אמת": כשכל פרק יוצא. אבל מכיוון שלטעמי (ואולי אני טועה), דפי ביקורת לכל פרק זה קצת קיצוני ברוב המקרים, ניסינו את הפורמט הבא: דף ביקורת "מתגלגל" שמעודכן כל פעם שפרק חדש ייצא ומוקפץ כל פעם לראשית דף הבית, עד התוצאה שלפניכם: ביקורות על כל פרקי העונה.

מה שזה אומר זה שיהיו כאן ספויילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה השנייה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספויילרים לפרקים, ובנוסף יש לשים לב (למי שכותב תגובות) לסמן ספויילרים לפרקים ספציפיים (מכיוון שיכולים להיות פה אנשים שבאו לקרוא את הביקורות על פרקים 1-2, וחלק שבאו לדבר על סוף העונה). לצורך העניין, ספויילר הוא כל פרט עלילתי משמעותי שהוא לא ההנחה הסבירה שהיא "המנדלורי והילד שורדים בסוף הפרק הקודם".  ואחרי ההקדמה הזאת, אני מפנה את הבמה לרם. 

• פרקים 1-2: "המרשל" ו"הנוסעת"
• פרק 3: "היורשת"
• פרק 4: "המצור"
• פרק 5: "הג'דיי"
• פרק 6: "הטרגדיה"
• פרק 7: "המאמין"
• פרק 8: "ההצלה"

פרקים 1-2: "המרשל" ו"הנוסעת"

לא ידעתי עד כמה אהבתי את העונה הקודמת של "המנדלורי" עד שהגיע הטריילר של עונה 2 שהזכיר לי כי הסדרה די מיוחדת בנוף הטלוויזיוני.

הייתם מצפים כי סדרה מבית דיסני שמתרחשת ביקום "מלחמת הכוכבים" תהיה, בדומה למקבילה הקולנועית שלה, רוויה בסצנות אקשן בלתי פוסקות ודרמות קורעות לב, אולם ג'ון פאברו ודייב פילוני לקחו נשימה ושיחקו מחדש עם הפורמולה. מהיבט אסתטי, מזכירה "המנדלורי" את הטרילוגיה המקורית, אך הנרטיב מורכב מהרפתקאות אפיזודיות שמקבלות השראה ממערבונים, סרטי סמוראים (שהם, טכנית, גם מערבונים), נגיעות של זינה והרקולס ואף קווי דמיון בוטים לסדרת המנגה המיתולוגית Lone Wolf & Cub.

העונה הקודמת הסתיימה באופן שגרם למעריצים רבים לצווח מהתרגשות, ולמעריצים שאינם מכירים את סדרת האנימציה "מלחמת המשובטים" לומר "טוב, מגניב". מוף גידעון (ג'אנקרלו אספוזיטו, "שובר שורות", "הבנים", "תפקידים שבהם הוא לא נבל, נשבע לכם") נצפה כשהוא שולף את הדארק סייבר: חרב אור עתיקה שנוצרה על ידי הג'דיי המנדלורי הראשון. 

ציפיתי כי העונה תמשיך מהנקודה הזו, אך במְקום זאת קיבלנו את דין דג'ארין (זה השם של המנדלורי, מי ששכח) שחוזר לטטואין על מנת לאתר מנדלורי כלשהו. אנחנו יודעים מראש כי מדובר, כנראה, בבובה פט וכי בפעם האחרונה שראינו אותו הוא הפך לנשנוש, אבל דין דג'ארין לא צפה ב-"שובו של הג'דיי". לכן דין ובייבי יוד… רגע, איך לקרוא לו? "בייבי יודה" זה לא השם הרשמי שלו, אבל "הילד" נשמע מגוחך. קיצר עד שימצא לו שם אקרא לו חנן. 

בכל אופן, דין וחנן מגיעים לעיירת כורים שכוחת אל אפילו במונחים של טטואין, ובה פוגש דין את בובה פט, או – כפי שהוא מגלה במהרה – את מרשל העיירה שלובש את החליפה המיתולוגית של בובה פט. אני לא יודע כיצד עובדת מערכת העיכול של סקארלק, אך ברגע שראיתי את החליפה של בובה פט שלמה ועובדת, ידעתי שבובה פט כנראה שרד גם הוא (בסדר נו, וגם רימיתי. קראתי לפני כן שטמורה מוריסון מצטרף לעונה השנייה). המרשל (טימותי אוליפנט תעשה לי ילד) סוגר עם דין עסקה: דין יעזור לחסל את דרקון הקרייט שמאיים על העיירה, ובתמורה הוא יקבל את החליפה של פט והמרשל לא יהפוך לקבב מחורר.

"המרשל" הוא הפרק הראשון בסדרה שג'ון פאברו גם ביים בעצמו (בעונה הקודמת הוא היה עסוק עם "מלך האריות") וניכר כי מדובר בפרק מיוחד. זה אמנם פרק הרפתקאות קלאסי: גיבור מגיע לעיירה ועוזר לחסל מפלצת, אך המיתוס של טטואין והתקציב של דיסני מעניקים לנוסחה זריקת אדרנלין: הקרב מול הדרקון הוא אחד מרגעי הטלוויזיה המרשימים שראיתי מעודי והוא העלה את הרף בתעשייה בכל הקשור לסצנות אקשן.

הפרק מכיל ביצי פסחא רבות מכדי שאוכל למנות את כולן, אבל הנה רשימה חלקית: מנוע מהפוד רייסר של אנאקין מ-"אימת הפנטום" מבצע פה הופעת אורח, אנו מקבלים סגירת מעגל לדרואיד R5-D4 מ"תקווה חדשה" (זה הדרואיד אותו דוֹד של לוק בסוף לא רכש) ויש גם הומאז' לקרב מול דרקון הקרייט ממשחק הוידאו הפופולרי "Knights of the Old Republic" (למי שתהה מה הקטע עם הפנינה הענקית בסוף). 

אולם גולת הכותרת של הפרק, מבחינתי, זו ההאנשה של אנשי החול. סליחה, טוסקנים. עד כה הטוסקנים תיפקדו כשק החבטות של "מלחמת הכוכבים" והוצגו כיצורים נאלחים שאפשר להשמיד כשמשעמם לכם. אולם ב-"המרשל" הם עוזרים במלחמה מול הדרקון ודין – סוף סוף גיבור שמתייחס אליהם בכבוד – מלמד את טימותי אוליפנט אודות התרבות וההיסטוריה של הטוסקנים. לראשונה הם מוצגים כשבט עם מנהגים, תרבות ושפה מיוחדת (סתם לידע כללי: אחד השחקנים של הטוסקנים הוא חירש שעזר ליצור שפת סימנים חדשה עבורם).

פרק פתיחה נהדר עבור העונה השנייה של הסדרה. הסיום שלו מאשר, אחרי 40 (!) שנה, כי בובה פט עדיין חי. מודה, אף פעם לא הבנתי מה הביג דיל בצייד הראשים כמעט-נטול הדיאלוגים הזה. אך אולי, בדומה לטוסקנים, גם בובה פט יקבל בסדרה אופי.

הפרק השני, "הנוסעת", ממשיך בקו האפיזודי – ואין לי תלונות. "המנדלורי" יודעת מה היא רוצה להיות ואני מכבד את זה.

את הפרק ביים פייטון ריד, הוא במאי סרטי "אנטמן" (ו"מעודדות צמודות"), ובו דין עוזר להעביר, הממ, אשת צפרדע (זה השם הרשמי שלה, מה אתם רוצים?) ואת ביציה – האחרונות מהשושלת שלה – אל בעלה שנמצא באיזה ירח ובידיו גם מידע על מקום הימצאו של מנדלורי. כלומר, קווסט סטנדרטי – "קח את הדבר הזה למקום ההוא, יש לך ארבעים דקות של פרק, זוז". 

אך כיוון שדין הוא המנדלורי חסר המזל בהיסטוריה, הנסיעה של דין, חנן ואשת הצפרדע נתקלת בקשיים כאשר שני טייסים מטעם הרפובליקה עוצרים את דין באינטראקציה משעשעת שהיא המקבילה החללית ל-"ג'יבל עוויה". דין עושה ויברח ומתרסק אל תוך קניון קרח. עם חללית שבורה וביצים שצריכות להיות בטמפרטורה שהיא ההפך המוחלט מהמקום בו הם נמצאים, דין מבין שהוא בבעיה. מזל שאין במקום הזה עכבישי ענק.

אופס.

לא ציפיתי שהפרק יקבל תפנית של סרט אימה, אך אני שמח על כך. מדובר היה באחד הרגעים המותחים בסדרה, הרבה מכך הודות לעכבישים המאיימים (אותם עיצב במקור ראלף מקווארי עבור הכוכב בו מסתתר יודה ב-"האימפריה מכה שנית"). הפרק מהווה מעין הרחבה לתמה הכללית של הסדרה: השגחה הורית. מלבד דין וחנן, אשת הצפרדע מנסה לעשות הכל על-מנת להגן על ילדיה העתידיים, וגם עכבישי הענק הם למעשה משפחה שמנסה להגן על עצמה אחרי שחנן אכל אחד מהם. חנן רע! רע!

בנוסף, הפרק מראה לנו קצת מהרפובליקה – אתם יודעים, הנסיון של לוק וחבריו ליצור סדר בגלקסיה שנכשל ככל הנראה כשלון מוחץ כי בפרק 7 יש כבר את "המסדר הראשון". שני טייסי הרפובליקה יכלו, למשל, לירות על החללית המסתורית שהחליטה לברוח מהם (כפי שעשו בעונה הקודמת, למען האמת) אך שני הטייסים נקטו בגישה של סדר וארגון. "These are trying times" הוא כנראה אחד הציטוטים שיישארו חקוקים בי גם אחרי שהסדרה תסתיים. 

אישית, אני מקווה שנזכה להיכנס לעומקה של הפוליטיקה של עידן פוסט "שובו של הג'דיי", ובמיוחד גם נזכה לראות את הציוויליזציה המסודרת (וקצת פחות מכוכבי הלכת הנידחים ורווי הפשע. מיציתי את טטואין). אנחנו יודעים שהייתה רפובליקה ואחריה המסדר הראשון, יהיה נחמד לדעת מה בדיוק קרה בין לבין.

בכל מקרה מדובר בשני פרקי פתיחה נהדרים עבור "המנדלורי". אני לא יודע אם פרק 3 יהיה אפיזודי או לא, אבל ב-6 הפרקים שנותרו הסדרה צריכה עוד להתעסק בבובה פט, מוף גידעון, מנדלורים נוספים ולטפל בתיאבון הקלוקל של חנן. יהיה שמח.

פרק 3: "היורשת"

רגע אז חנן באמת אכל את הביצים האלה? הייתי משוכנע שנגלה בתחילת הפרק שהוא שמר עליהן או משהו. לא יפה חנן. בייבי גרוט לא היה עושה את זה.

הגענו לפרק 3 של המנדלורי (או איך שהבת שלי קוראת לו, "המנגו לורי"). מריחים את אמצע העונה? כי היא תכף פה. את הפרק, "היורשת" שמו, ביימה השחקנית ברייס דאלאס הווארד, בתו של רון הווארד אשר ביים את "סולו". יש בזה משהו נחמד, מוכרח להודות: האבא ביים סרט בסדר-כזה של "מלחמת הכוכבים" והבת ביימה פרק בסדר-כזה של "המנדלורי" (בעונה הקודמת היא גם ביימה את פרק 4 המשמים).

"היורשת" סוגר בתחילתו את קו העלילה של הפרק הקודם, תמה שבינתיים חוזרת על עצמה בעונה הזו. אשת הצפרדע פוגשת את בעלה, מר צפרדע, ויחדיו הם מתחילים לגדל בנחת את הביצים ששרדו את שואת חנן. בינתיים, דין דג'ארין לא מבזבז זמן והוא מקבל מידע מודיעיני ממי שנראים כמו צאצאיו של דייווי ג'ונס מ-"שודדי הקריביים", עמם הוא גם יוצא ל… הפלגה…? אוקי מה הולך פה, יש סט של "שודדי הקאריביים" שדיסני רצו לנצל?

בכל אופן, לאחר שחנן הורגל להיות זה שאוכל – הוא סוף סוף מרגיש איך זה להיות בצד השני. הדייווי ג'ונסים דוחפים את חנן ללוע של ייצור ימי בשם מאמאקור, אשר נראה כמו הצמח הטורף שהיה לי בכיתה ג' אם הוא היה נחשף לקרני גמה. דין וחנן ניצלים מהר על-ידי שלישיית מנדלורים בהנהגתה של בּו קאטאן – דמות שהופיעה בסדרות המצויירות "מלחמת המשובטים", בשתיהן מגלמת אותה קייטי סאקהוף.

מנדלורים הם דת יחסית מגוונת עם מספר זרמים, כשדין שלנו, כך מסתבר, שייך לזרם הזה של הפנאטים שמסתובבים עם מסכה אותה הם לא מוכנים להוריד, בניגוד למנדלורים מזרמים אחרים. בקיצור, דין חבר בכת והמסכן לא ידע את זה.

דבר מוביל לדבר, והקבוצה משתפת פעולה כדי להפיל ספינת מטען של שרידי האימפריה, אשר מאוגדת בראשות מוף גדעון שמתעניין בכוכב הלכת מנדלור. דין עוזר למנדלורים תמורת מידע אודות מסדר הג'דיי על-מנת להביא את חנן לידיהם. בזמן הזה, חנן נמצא אצל זוג בייביסיטר, אבא ואימא צפרדע. לא יודע מה עבר לדין בראש, זה כמו לתת לחתול שלי לעשות בייביסיטר על גומייה (הקשר: החתול שלי משמיד גומיות).

אחרי משימה שאפשר להגדיר כהצלחה, דין מקבל את היעד הבא שלו: הג'דיי אהסוקה טאנו, אולי הדמות השלישית החשובה ביותר ב-"מלחמת המשובטים". היא למעשה חונכה בתור המתמחה של אנאקין סקייווקר.

אנחנו כבר יודעים כי רוזריו דוסון תגלם אותה, אם כי לא בטוח שזה יקרה בפרק הבא. דייב פילוני, היוצר של "מלחמת המשובטים", כותב ומביים את הפרק החמישי בעונה. מה שאומר שככל הנראה בפרק הבא דין שוב יתרסק לאיזה כוכב נידח ויעזור למקומיים או משהו כזה, כדי לתת לפילוני לעסוק בדמויות שיצר.

"היורשת" הוא פרק בסדר. הוא פחות אפיזודי מקודמיו, וניכר שהוא בעיקר מכין את הקרקע לקראת העלילה הגדולה יותר של הסדרה: המלחמה מול מוף גדעון והניסיון של המנדלורים להשיב את הדארק סייבר לידיהם. אני לא יודע עד כמה אני מחובר למנדלורים והקרב הזה שלהם על הבית (אני פה בעיקר בשביל דין, חנן והג'דיי), אך אני סומך ידי על פאברו ופילוני. כי זו הדרך.

פרק 4: "המצור"

אמרתי לכם שלא נראה את אהסוקה טאנו בפרק הזה.

פרק אמצע העונה (מה? כבר?) של "המנדלורי" מחזיר את דין וחנן אל כוכב הלכת נאבארו שמסתמן כטטואין של "המנדלורי", לא רק מבחינת חשיבות אלא גם כי שני כוכבי הלכת האלה מכוערים לאללה. בחייאת, יש 400 מיליארד כוכבי לכת בגלקסיה של "מלחמת הכוכבים" (לפי ווּקיפדיה), מדוע הם מוכרחים לשוב אל אותם מקומות נידחים וחסרי מעוף? ולמה כולם נראים כמו אזורים בכדור הארץ רק עם טוויסט ("מדבר עם שתי שמשות", "הנה כוכב קרח אבל בלי פינגווינים").

הסיבה שאני מברבר על גיאוגרפיה היא כי הפרק עצמו פשוט לא כזה עניין אותי. זאת כבר קלישאה כמעט קומית: בכל פעם שדין צריך עזרה היא מותנית בקווסט. הוא רוצה למצוא את איזה מנדלורי? לך להרוג תולעת ענק. רוצה להשיג אקדח? לך תלווה איזה אנשים במשימה. רוצה מסטיק? תעזור ליילד את הילדים של ג'אבה ההאט. לפעמים הקווסט מעניין, כפי ששני הפרקים הראשונים של העונה היטיבו להדגים, אבל לפעמים הם מיותרים – כמו שהפרק הזה מדגים.

על פניו, לבקר בבסיס נידח של האימפריה (או איך שלא קוראים להם עכשיו) זה לא מיותר. הרי זה אמור לשרת את העלילה. לא? ובכן העלילה אכן שורתה, והחבר'ה שלנו גילו כי מוף גדעון עדיין חי ועורך ניסויים בעירוי דם עם מידי-כלוריאנים. למעשה, זו הסיבה שחנן כה מבוקש, אם כי אני בספק אם אפשר לקרוא לזה גילוי מרעיש במיוחד. זה לא שמישהו מאיתנו חשב שהאימפריה רוצה אותו כדי לשבת איתו על כוס קפה.

דין ושני החבר'ה התורנים לצדו, גריף (קארל וות'רס, שגם ביים את הפרק) וקארה דיון (ג'ינה קאראנו, שמככבת בסערת הטוויטר התורנית של השבוע) מצליחים, באמצעות נקודת תורפה בבסיס האימפריה, להרוס אותו לחלוטין. הייתם מצפים שבשלב הזה "נקודות תורפה באמצע הבסיס שמאפשרות לפוצץ אותו" זה לקח שהם ילמדו, אבל אני כנראה מצפה מהם ליותר מדי. בכל מקרה, דין נעלם לפרק זמן ארוך ומרדף הבריחה מהבסיס נמשך מה שמרגיש כמו 85 דקות יותר מדי. בסוף דין וחנן מצילים את כולם, חנן גונב מקרון חלל, והשניים בדרכם לפגוש את אהסוקה טאנו. בוא נקווה שהפרק הבא אשכרה יהיה מעניין.

פרק 5: "הג'דיי"

להתראות "חנן". הייתה לנו ריצה קצרה אבל איכותית, ודאי שיותר איכותית מ-"גרוֹגוּ" שנשמע כמו מרק אינדונזי חריף.

בכל אופן, דין וחנ… דין  וגרוגו, מגיעים לכוכב קורבוס כדי לפגוש את אהסוקה טאנו. אני לוקח בחזרה את התלונה שלי מהפעם שעברה על חוסר כוכבי הלכת האנמיים בגלקסיה, כי קורבוס הוא מקום מדהים. כלומר, לא הייתי דורך שם גם אם היו משלמים לי – אבל בחיי שזה בדיוק על מה שדיברתי כשאמרתי שאני רוצה לראות גיוון. הכוכב בבירור הושפע מסין העתיקה והוא גם נראה כמו גרסה מדכאת של "אווטאר: כשף האוויר האחרון" (בה דייב פילוני, במאי הפרק, ביים מספר פרקים, אז מניח שצירוף מקרים זה לא).

בקורבוס אנו מגלים שאהסוקה ע(ה)סוקה. מאז הפעם האחרונה שראינו את אהסוקה אי שם באפילוג של סדרת האנימציה "מלחמת הכוכבים: המורדים" חלפו מספר שנים, אך היא עדיין מחפשת אחר גיבור הסדרה ההיא, עזרא הג'דיי (זה לא מהשמות העבריים המגוחכים שאני ממציא לדמויות, זה באמת השם שלו). אנחנו יודעים זאת כי היא שואלת בפרק על המקום האחרון בו ראו את עזרא, אצל אדמירל ת'רון – לדעת רבים, הנבל המוצלח והמאיים ביותר ביקום "מלחמת הכוכבים" אחרי דארת' ויידר וג'יי ג'יי אברמס.

אזכור שמו של ת'רון עורר התרגשות אצל מעריצי אותה סדרה, ואם אכן נזכה לראות את ת'רון הדבר יהפוך את "המנדלורי" לסדרה שמגשימה פנטזיות אחת-אחרי-השנייה, אבל סביר יותר כי הפרק מהווה פיילוט לסדרה בכיכובה של אהסוקה טאנו ובה ימשיך המסע שלה (ואלה אכן שמועות שרצות בתקופה האחרונה). אם זה יקרה, אני בעד: קרב הסמוראים בין אהסוקה לבין מהשמה הוא אחד מקטעי האקשן המוצלחים בסדרה – כאשר התחרויות העיקריות שלו הן סצנת הפתיחה של הפרק, הקרב הקצרצר בין אהסוקה לדין והפלישה של שניהם לעיירה. בקיצור, רק עכשיו הבנתי עד כמה התגעגעתי לחרבות אור (או "חרבות לייזר" כפי שדין מכנה אותן).

בפרק למדנו מספר דברים חשובים, בראשם: גרוגו היה חניך בקורוסנט עד עליית האימפריה. כלומר, בכל פעם שראינו את אנאקין הצעיר ואובי וואן מסתובבים במקדש הג'דיי – גרוגו היה איפשהו בסביבה. הוא כנראה גם הכיר את מאסטר יודה כי כאשר אהסוקה הזכירה את השם של יודה, גרוגו לא נותר אדיש.

יותר מהכל, הפרק מציג את גרוגו באור חדש: לא מדובר בתינוק שלא מבין כלום, אלא יצור תבוני שעבר טראומה וכעת הוא נמנע, בכוונה, משימוש בכוח. מערכת היחסים בין דין לגרוגו עלתה פה שלב, ואחרי הטיפול הדיאדי המזורז שאהסוקה העבירה – דין מכיר בחשיבות ההורית שיש לו.

אהסוקה גם היא מוכה בטראומה (בעקבות כל מה שקרה עם אנאקין), ומסרבת לאמן את גרוגו כי היא חוששת כי שהוא עלול להפוך לעוד פסיכופט רצחני שונא חול ומאותגר קרקע גבוהה. במקום זה, היא מפנה את השניים לכוכב הלכת טיית'ון ובו מקדש שעשוי לעזור לדין וגרוגו למצוא עוד ג'דיי.

נשאלת פה השאלה מדוע לוק סקייווקר גרוע ביחסי ציבור? אנחנו יודעים שבשלב הזה שהוא ה-גיבור של המלחמה באימפריה, והוא מנסה בימים אלה להחיות את מסדר הג'דיי. כלומר אין זבוב בגלקסיה שלא אמור להכיר אותו. אז במְקום להפנות את דין וגרוגו אל הג'דיי היחיד שפועל כיום באופן פומבי, היא שולחת אותם למקדש עתיק כדי שגרוגו ישדר גלי רדיו שאולי ימשכו את תשומת הלב של מישהו.

"המנדלורי" בינתיים לא מפסיקה להפתיע, והיופי הוא שהיא לא עושה זאת עם רעש וצלצולים. מיותר לציין ש-"הג'דיי" הוא הפרק הטוב ביותר עד כה בסדרה: הוא נהדר בפני עצמו וגם מזריק דם חדש לסדרה. אני מתרגש לראות אילו אפיקים עומדים בפני דין וגרוגו. הפרק הבא כנראה יהיה אפיזודי גם הוא ואני בסדר עם זה. שהסדרה תיקח את הזמן, כל עוד זה אומר שנזכה לראות את דין וגרוגו ביחד.

פרק 6: "הטרגדיה"

ראשית, דקת דומיה לזכרה של הרייזור קרסט (סמל הלהב? סמל הגילוח? עזבו, נישאר באנגלית). הסדרה התעללה בך מספיק חללית מסכנה שלי. נוחי על משכבך בשלום.

וכעת, לשידורינו. לראשונה בתולדות "המנדלורי" קרה משהו מדהים: דין קיבל יעד והוא פשוט מגיע אליו. בלי הסחות דעת ובלי שום סצנת "רגע אחד, אני צריך לעצור לפיפי ולהציל איזה כפר". בפרק 14, "הטרגדיה" (שם שהכניס אותי ללחץ מהדקה הראשונה) מביא את דין וגרוֹגוֹ [בלעכס] אל כוכב טיית'ון שהוא, מסתבר, הגליל התחתון. כמה נחמד, הרגשתי פה נוסטלגיה לטיול השנתי שלי בכיתה ז'. בדומה לאותו טיול אגב, גם הטיול של דין ועמיתו למסע בעל השם המפוקפק נהרס בגלל ערסים שחייבים לפוצץ דברים. רק שאצלנו לא היה בובה פט שיציל אותנו.

כן, בובה פט. לא  "רגע אולי זה לא הוא" אלא אשכרה בובה פט; השד-יודע-כמה-שנים אחרי שראינו אותו מושמד כמו ביסלי בצל, חוזר אהוב הקהל מהסרטים עם יותר שורות דיאלוג ממה שקיבלה הדמות בארבעת הסרטים בהם הופיעה. את בובה פט הזה, אגב, אני בהחלט יכול לאהוב. זהו בובה פט עם עקרונות, והעקרונות שלו הם לחסל חיילי-סער באותה אכזריות שהבת שלי עורפת לבובה של פפה פיג את הראש. זה בובה פט עם אופי וסגנון לחימה שאני לא חושב שראינו אי פעם ב-"מלחמת הכוכבים". כן, רוברט רודריגז (אה, כן, רוברט רודריגז ביים את הפרק הזה) הפך את בובה פט למגניב (לא משפט שאי פעם חשבתי שאכתוב).

יותר מכך, קיבלנו לראשונה אישור כי ג'אנגו פט, אביו, הוא אכן מנדלורי ולא איזשהו מתחזה כפי שסברו שנים. משפחת פט זכתה השבוע לצדק, מה שלא ניתן לומר על שני הגיבורים הראשיים שלנו.

""גרוגו"" נחטף (והכי גרוע: באמצע שנ"צ) וכעת הוא בידיו של מוף גדעון, אשר נהנה מעסק חטיפת התינוקות קצת יותר מדי. דין מבקש את עזרתה של קארה דיון כדי לאתר את החבר/אויב שלו ביל בר מהעונה שעברה (לא אכפת לי איך קוראים לדמות. זה ביל בר), ויחדיו הם ינסו לחלץ את גרוגו (די, ראבק. זה שם נורא. חוזרים לחנן) מידיו של מוף (במה שמסתמן כסוג-של איחוד של "שובר שורות").

"הטרגדיה" הוא פרק נהדר כי רובו סיקוונס אחד מתמשך של אצבע משולשת כלפי חיילי-סער, אשר מתים בפרק במגוון רחב של דרכים. ניכר כי רוברט רודריגז נהנה לביים את הפרק, כי הוא התעסק בעיקר באקשן מהסוג המגוחך (שזה הסוג הטוב) ואני מקווה שרודריגז יגיח גם לעונה הבאה.

רק עוד שני פרקים לפנינו ואנחנו יודעים במה הם יעסקו: דין מרכיב את צוות החילוץ שלו, אך האם שני מנדלורים, צלפית וביל בר מספיקים כדי להתגנב ללב לבה של האימפריה? לא לחינם שידר חנן את הכוח שלו על הסלע בטיית'ון (כלומר, או זה או שהוא ניסה להפוך לסופר סאייה) וככל הנראה ג'דיי כלשהו קלט את התשדורת. נשאלת כעת השאלה – מי? אהסוקה לא בעניין ועזרא (אותו היא מחפשת) חטוף, מה שמותיר את לוק סקייווקר אבל אני סקפטי אם בכלל נראה אותו (ואם כן, בטח לא בעונה הנוכחית).

יש עוד שני חבר'ה שאמורים להיות בחיים לפי משחק הוידאו "Jedi: Fallen Order", אך ההשערה שלי היא כי מדובר בג'דיי חדש שאנחנו לא יודעים על קיומו, אופציה שאני מעודד כי לצד חיבתי הרָבה לאהסוקה טאנו, בו קטאן ובובה פט – העונה השנייה מיצתה את הפאנסרביס. בואו ניתן ל"מנדלורי" להמציא גם דמויות חדשות.

אבל אין צורך בחללית חדשה. בבקשה תחזירו את סמל הגילוח (טוב, בעצם התרגלתי).

פרק 7: "המאמין"

טוב, אם ציפיתם להתפתחות בגזרת החטיפה של חנן: יש לי חדשות רעות עבורכם. "המאמין" הוא הפרק הראשון בסדרה נטול פיקאצ'ו החלל (כפי שהוא ידוע במרחבי הרשת). דין דין הרואה והבלתי נראה (כי הוא לא מוריד את המסכה, הבנתם?), בובה  "רק העליתי כמה קילוגרמים, אני לא…" פט, העוזרת שלו מולאן, וקארה "וואלה אין לי בדיחה עליה" דיון נעזרים בביל בר כדי להשיג את הנ.צ. לחללית לוס פויוס אימפריוס, ובה מוף גדעון אשר, כזכור, רצה יותר מכולנו עבור חנוכה את בייבי יודה.

החבורה העליזה יוצאת אל מה שהוא ללא ספק קולומביה ולא תשכנעו אותי אחרת, שם האימפריה מזקקת מינרל נפיץ בשם ריידוניום. בזמן שקארה דיון ומולאן הן צלפיות שממתינות ברקע, ובובה פט יושב דרוך בחללית (הוא היה מצטרף בכיף, אבל הפרצוף המשובט שלו, כפי שהוא אמר בעצמו, מוכר מדי בקרב האימפריה) – דין וביל בר מסתננים לבדם אל המזקקה של האימפריה.

פרק 15, "המאמין", הוא פחות "מה נעשה כדי להציל את חנן" (כי נוכל בטח לדלג לפרק האחרון בלי להרגיש שהחמצנו משהו) ויותר "בואו נעשה רגע הפסקה כדי לספר על פוסט טראומה והשלכותיה של מלחמה". על פניו הנושא נפיץ יותר מריידוניום, אבל הבמאי והכותב ריק פאמויווה (Dope) מצא את האיזון בין הכיף הרגיל של "מלחמת הכוכבים" ובין מסרים פוליטיים אנטי-מלחמתיים.

אם בעונה הקודמת ביל בר הוצג כבחור אגו-מאנייק בוגדני, הפעם רואים דרכו עד כמה צבוע העולם הזה של "מלחמת הכוכבים": עבור האזרח הפשוט אין כל הבדל בין האימפריה ובין הרפובליקה: שניהם יפוצצו את מה שצריך לפוצץ כדי להשיג מטרות; לאימפריה אין, מן הסתם, בעיה למחוק עיר שלמה ובכללם גם אוגדות חיילים של עצמה, זאת לצד האזרחים התמימים שקיפחו חייהם בשם מלחמות המנדלורים. אבל גם הרפובליקה (המורדים לשעבר), אם תרשו לי להזכיר לכם, השמידו לא אחד אלא שני (!) כוכבי-מוות ובו עשרות אלפי עובדים, חלקם חבר'ה תמימים מהנהלת חשבונות שרצו בסך-הכל לגמור את היום (או עובדי קבלן מסכנים, כפי ש-"מוכרים שכאלה" הסבירו הרבה לפניי בצורה מבריקה).

גם ביל בר עצמו ממשיך את המעגל, והצלקת שהוא נושא עמו מימיו כחייל של האימפריה במבצע "גחלת" (מבצע אשר הוצג בעבר במשחק הוידאו "Battlefront II" ובספרי "Aftermath"), שבעקבותיו נהרגו בפיצוץ מי-יודע-כמה חיילי-סער, לא מנעה ממנו לפוצץ בעצמו, בסוף הפרק, מי-יודע-כמה חיילי סער.

מודה, צרם לי המעשה הזה של ביל בר, בעיקר כי הוא הוצג באור חיובי – דקות בלבד אחרי ביקורת מטעם הסדרה על מהלכים שכאלה. סרטי מלחמת הכוכבים, בעיקר בטרילוגיה האחרונה, השתעשעו רבות עם הקו הדק בין הצד האפל של הכוח והצד המואר. רבים ציפו וקיוו כי ריי ובן, יחדיו, יהיו המייסדים של זרם חדש, איפשהו בחלק האמצעי של הכוח (חפשו בגוגל "Grey Rey"). לכן אחרי כל הביקורת בה נקבו הסרטים וסדרת הטלוויזיה כלפי שני הצדדים, בסופו של דבר המסר שאיתו הם הולכים הוא  "כן חחח אבל האימפריה האלה הם עדיין רעים אש. בואו נפוצץ אותם בלי רגשות אשם!". אני שמח שהפרק נגע בנושא טעון שכזה, אבל מה שווה הצעד הזה קדימה אם בסוף הולכים צעד אחורה?

בכל אופן, הפרק ממשיך כשדין נאלץ להתמודד מול העקרונות של עצמו, וכדי להציל את חנן הוא מסיר את המסכה (פיזית ומטפורית), מה שאולי מלמד יותר מהכל על אהבתו לייצור הירוק הקטן. דין מסיים את הפרק כשהוא נואם בפני גדעון את הנאום שגדעון נאם בפניו בעונה הקודמת (אודות כמה חנן חשוב לו), כשהמילים הן אותן מילים אבל המשמעות הפוכה. דין, גבירותי ורבותי, הצליח להלחיץ דמות בגילומו גיאנקרלו אספוסיטו. איזה מלך.

שבוע הבא מסיימים עונה נוספת ונדע כיצד מבצע ההצלה הנועז בא לידי ביטוי (ספויילר: הם בטח יהרגו מלא חיילי-סער).

פרק 8: "ההצלה"

על הפרק האחרון של "המנדלורי" ניגשתי לכתוב כשאני קרוע בין קצוות שונים של הכוח. בקצה אחד של הכוח נמצא רם הביקורתי, האחד שחושב אודות הסיפור שרוצים לספר לנו וכיצד התפתחויות בעלילה משרתות את הנרטיב הכללי.

מצדו השני של אותו כוח, רם הפאנבוי. זה שבגיל 10 נחשף ל-"אימת הפאנטום" בקולנוע והתאהב (להגנתי ייאמר שהייתי בן 10). זה שהבחין ביום שישי בחללית אקס ווינג מתקרבת ועיניו נדלקו. זה שראה חרב אור ירוקה ומיד אחז בכורסה כמו דניאל קלויה ב-"תברח". זה שזיהה יד מכאנית מבצבצת וקפץ בצרחות שהדאיגו את השכנים. זה שכאשר חזה בג'דיי מסיר את הגלימה ומתחתיה פניו ה-CGIיות של לוק סקייווקר – התחיל לבכות דמעות של אושר, מהסוג שלא חוויתי אף פעם (ואני אבא).

בכוונה לא כתבתי מי מהצדדים שייך לצד המואר של הכוח ומי לצד החשוך, פשוט כי אני לא באמת יודע. הרי איך אנחנו אמורים לחוות את "המנדלורי": בתור ילדים שאוהבים קוסמים-בחלל או כצופים מבוגרים ושיפוטיים? והאם יש בכלל "דרך נכונה"? ספר לנו מנדו, מהי הדרך?

פרק 16 של "המנדלורי" הוא מפרקי הטלוויזיה האלה שייזכרו לדורות (כבר עכשיו הוא נושא ציון ימד"ב של 9.9). הפרק, "ההצלה", מסיים עונה מוצלחת של מה שאני יכול להגדיר כיורשת של "משחקי הכס" מבחינת השפעה תרבותית. זה פרק כל-כך טוב שגם אם לא הייתה בו הופעת אורח של לוק סקיווקר ופח האשפה המצפצף שלו, עדיין הייתי קורא לו "יצירת מופת". כי "ההצלה" הוא "מלחמת הכוכבים" במיטבה: יש בו קרב חלליות, פלישה לשייטת כוכבים אימפריאלית ודו-קרב אפי שהייתי מכריז עליו כגולת הכותרת של הפרק – לולא מה שהגיע מעט אחריו.

אולם כל הטוב הזה כמעט וגרם לי לשכוח ש-"ההצלה" התחיל עם אלמנט של ביקורתיות. בתחילת הפרק, אנו זוכים סוף סוף להתייחסות מפורשת לכך שההתקפה על כוכב(י) המוות היא מעשה טרור, כזה שהביא למותם של מיליונים. כמובן שמי שאומר זאת הוא נבל, ושהנבל שאומר זאת הוא דושבאג מרושע כי חס וחלילה שנשכח שהאימפריה היא מקבץ של נבלים – אבל היי, זה צעד בכיוון הנכון.

עדיף היה אם פרק 16 היה נקרא "המנדלורים" כי שיתוף פעולה של דין, בובה פט, בו קאטאן ומה שמה הרביעית הוא הדבר הכי קרוב שקיבלנו בסדרה הזו ל-"הנוקמים". כל אחד מהחבר'ה האלה הוא גיבור (או אנטי-גיבור) בפני עצמו, ולחזות בהם משתפים פעולה גרם גם לפאנבוי שלי וגם לצד הביקורתי לחייך בהסכמה. הסדרה כיוונה לשיתוף פעולה שכזה באופן אורגני מתוקף היותה סדרה על מנדלורים, ויצאתי מהפרק כשאני לראשונה מתעניין בסיפור הזה סביב כוכב מנדלור. "המנדלורי" בעצם נכנסה למחוזות "משחקי הכס" מהרגע שלמדנו על שיטת הממשל המפוקפקת של מנדלור, ומעניין סוף סוף לראות לאן זה יתפתח. דין הרי לא רוצה להיות מנהיג של אף אחד, אבל גם ג'ון צנון (סליחה, סנו) לא רצה להנהיג ותראו לאן זה הוביל אותו.

מה שהתפתח באופן קצת פחות אורגני זו הופעת האורח בסוף. כן, בואו שניה נהיה ביקורתיים. ראשית, איך ייתכן שהדרך היחידה להשיג את תשומת לבו של הג'דיי המפורסם ביותר היא לטוס לכוכב נידח ולשלוח לו תשדורת רדיו? שנית, ובכן, הכניסה ההירואית של לוק מייתרת את מבצע ההצלה הנועז של דין (מבצע שנמשך שני פרקים, להזכירכם). בין אם דין וחבורתו היו מגיעים לשייטת הכוכבים ובין אם לא, סקייווקר ג'וניור היה נוחת שם בלאו הכי ומציל את חנן (ולמה הוא בכלל המתין כל-כך הרבה זמן?). בסדרה בכיכובו של המנדלורי, שום דבר שהמנדלורי עשה (בפרק החשוב ביותר בכיכובו) לא באמת שינה משהו; 30 הדקות הראשונות של "ההצלה" נועדו להביא את דין לנקודה בה הוא יוכל להיפרד מחנן, וזהו בערך.

אבל איזו פרידה זו הייתה, הא? אני יודע שיש עוד עונה לפנינו והשניים כנראה ייפגשו שוב (כל אלה שאומרים שחנן יהיה מהחניכים שקיילו רן הורג – אני מזכיר שקיילו יעשה זאת רק בעוד 19 שנה. כמה זמן נראה לכם נמשכת חונכות של ג'דיי?), אבל חשתי בכאב של דין וחנן כאשר האב והבן הביטו זה בזה פעם אחרונה (ועבור חנן, טכנית, זו הייתה גם הפעם הראשונה). זה אמוציונלי ומקסים, כן? אבל יש פיל בחדר בסצנת הפרידה הזו. תארו לכם, נניח, אם ביום הגיוס לצבא, בחיבוק הפרידה המרגש מאימא ואבא, הייתם מגלים שניקולס קייג' הוא שיסיע אתכם לבסיס. לא הייתם זוכרים שום דבר אחר מאותה נקודה מלבד ניקולס קייג'.

אז לוק סקיווקר. סצנת הפרידה הייתה מכה חזק יותר, רגשית, אם הג'דיי שעמד שני מטר מהם היה סתם איזה מישהו, ולא לוק סקייווקר שגונב את כל הפוקוס כי זה לוק הולי שיט סקייווקר אפשר חתימה.

"ההצלה" הוא פרק נהדר מכל בחינה אפשרית: הוא מבקר את שני הצדדים של המלחמה, המנדלורים המפורסמים ביותר יוצאים יחדיו למשימה מסוכנת, דין נגד גדעון הוא כל מה שקיוויתי שיהיה ויש גם חיילי-סער דרואידים. פשוט וואו.

וגם כניסתו המרשימה של לוק סקייווקר, אפילו ששוב הפוקוס חוזר אל שושלת סקייווקר הארורה, מהווה אסקפיזם טהור. טלוויזיה (טובה) נועדה להביא אותנו למצב של התרגשות מסיפורים שלא קשורים אלינו, ולהתחבר לדמויות גם אם הן בגלקסיה רחוקה רחוקה – ופרק 16 עשה בדיוק את זה.

הפרק מבחינתי הוא הבריחה הכי טובה מהמציאות של 2020 ואקורד סיום נהדר לשנה מחורבנת. הופעת האורח היא מתנה לאנושות מבית ג'ון פאברו ודייב פילוני, כי טרם יצא לנו לראות את לוק, בלייב אקשן, נלחם בשיא כוחו. ההקבלה המתבקשת היא קרב המסדרון של דארת' ויידר ב"רוג אחת", ואני בהחלט רואה את הדמיון: שני לוחמים מיומנים עם חרב אור משתלטים לבד על בסיס וזורעים אימה, רק שהאימה כאן מגיעה מכיוון הצד המואר של הכוח – עניין נדיר ב-"מלחמת הכוכבים" בה הטובים, באופן שיטתי, בעמדת נחיתות. ההופעה של לוק היא כלי עלילתי זול אך היא נעשתה במיומנות רבה ובחן (הרבה מכך הודות לבימוי הנהדר של פייטון ריד, שגם ביים את הפרק השני של העונה).

ראוי לציין כי הפרק קיבץ רוב נשי באופן טבעי לחלוטין. מתוך 5 הדמויות שפלשו לשייטת החלל (בובה פט המתין בחללית שלו, אחרת הייתה סיטואציה מביכה אם הוא היה פוגש את לוק), 4 הן נשים – פשוט כי ככה יצא בתסריט. עוד נקודה שבאה באופן אורגני דרך הסדרה היא שהעולם לא באמת שייך לצעירים: פדרו פסקל (בן 45) רוזריו דוסון (41) קארל וות'רס (72) ורנר הרצוג (78), ג'אנקרלו אספוזיטו (62), ביל בר (52), טימותי אוליפנט (52), מארק האמיל (69), טמורה מוריסון (59), אמי סדאריס (59), מינג נה וון (57) וחנן (50) מוכיחים שאפשר לבעוט בתחת ולהיות מגניב בכל גיל.

אני לא יודע לאן "המנדלורי" תלך מכאן ונכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור אם הסצנה שאחרי הקרדיטים היא הכרזה על סדרה בכיכובו של בובה פט או שמה של עונה 3 של "המנדלורי" (כפי ש"אווטאר: כשף הרוח האחרון", בה פילוני הייתה מעורב, חולקה ל-"Book of Water" וכיוצ"ב). יש נכון לעכשיו קווי עלילה לא מעטים להתייחס אליהם: המלחמה על הכס של כוכב מנדלור, האימונים של חנן, מה בדיוק תכנית-העל של גדעון והאם דין יחזיר לחנן את הכדור שלו.

בין אם עונה 3 תעסוק בבובה פט או בין אם בג'אר ג'אר בינקס שמנסה לפצוח בקריירה של זמר, הסדרה שתשוב שנה הבאה לא תהיה אותו הדבר. אבל אני מוכן לקבל על עצמי כל מה שג'ון פאברו ודייב פילוני ינחיתו עלינו: כי זו הדרך.

(רק דיסני, עד שנה הבאה – בואו תעזרו לכולנו ליהנות מהדרך הזו באופן חוקי, סבבה?)

תגיות: