אמריקאים אוהבים את פריז. לא סתם יש מספר מגוחך של קומדיות רומנטיות שמתרחשות בעיר, בחלקן שמה אף נמצא בכותרת. גם דארן סטאר, שמוכר בעיקר בזכות יצירת המופת "סקס והעיר הגדולה" מיקם קו עלילה שלם בעיר האורות. אבל יותר משאמריקאים אוהבים את פריז, הם אוהבים לשווק אותה בדרכם האמריקאית, וזה בדיוק מה ש"אמילי בפריז" עושה: מדובר במוצר שהוא כמעט יותר פרסומת מסדרה: כולם נראים כמו דוגמני תחתונים, גבוהים ומסותתים להפליא, ובעיקר – לבנים והכל מרגיש כמו פרסומת מאוד ארוכה לבושם. אבל "אמילי" לא מסתירה את זה ולא מתנצלת, אלא הולכת עם זה בגאון, ואולי זה חלק מהקסם שלה.
שני דברים הבנתי על הסדרה במהלך הפרק הראשון שלה. דבר ראשון: זאת אחת הסדרות הכי מטומטמות שראיתי. בוודאות הכי מטומטמת שראיתי השנה. היא כנראה אחד הדברים הכי מטומטמים שנטפליקס יצרה – ויש תחרות. דבר שני: אני אסיים את כל עשרת פרקיה הקצרים באותו יום. זו סדרה גרועה, אבל היא כל כך כיפית. בין השאר כי היא מתמסרת לטמטום שלה באופן שאי אפשר ממש לזקוף לחובתה. זה כמעט כאילו הגישה הזאת מגנה עליה מפני כל ביקורת: אי אפשר לצחוק שהמלך הוא ערום כשהוא מבהיר שהוא נודיסט מוצהר.
אמילי קופר (לילי קולינס החמודה) היא אמריקאית משיקגו שעוברת לפריז במסגרת מיזוג של חברת השיווק שבה היא עובדת לחברה פריזאית. היא לא יודעת צרפתית, מה שגורר ביקורת והקנטות מצד הממונים עליה, ובעיקר מצד הבוסית הצרפתייה הקשוחה, סילבי. לא ברור למה, הרי בסדרה כולם מדברים אנגלית מושלמת (כאשר לפעמים המבטא הצרפתי שלהם אף נעלם כלא היה) – אפילו אחד עם השני כשאין אף אמריקאי בחדר.
בדירה מתחתיה גר גבריאל (לוקאס בראבו) שנדמה שתמיד נמצא לשירותה ופנוי לכל גחמותיה. הוא גם שף מבטיח, כי למה לא. בעיקר, הוא נראה כאילו נוצר במחשב על פי נתונים שלכאורה, כל אחד מוצא אטרקטיביים בגברים. לגבריאל אין פגמים חיצוניים או פנימיים, מלבד העובדה שיש לו חברה בשם קאמי, או קאמיל, תלוי ביכולות המבטא הצרפתי שלך. אבל במפתיע, היא אינה מכשול שהגיבורה צריכה לעבור על מנת להגיע אל אהובה, אלא בחורה נחמדה שהופכת במהרה לחברה טובה שלה ואף לקשר משמעותי יותר עבורה מגבריאל עצמו.
כמו בפרסומות לבושם, "אמילי בפריז" מחפיצה את כל האומה הצרפתית. כל הצרפתים נבזיים, סקסיים, לא הולמים או כולם ביחד. דארן סטאר מאמין ש"מי טו" לא הגיע לצרפת ומנצל את זה לכמה סצנות שמבחינתי עוברות כהטרדה לכל דבר, כולן נעשות במעין גישה של "גיחי גיחי". בחור במסיבה אומר לה שהוא "אוהב כוס אמריקאי", אביה של חברתה יושב ערום מולה בבריכה, ולקוח של אמילי שולח לה תחתונים יקרים, אבל זה "סבבה" כי הוא "מעצים אותה". אלה לא רגעי "הצרפתים האלה!" היחידים בסדרה: היא עמוסה בכאלה, אם לא מורכבת מהם במלואה. הכל שם בשביל הצחוקים, אבל זה פשוט לא כזה מצחיק – מה גם שהסדרה מכילה כמות מפתיעה של בדיחות חרא וזין ברמה של כיתה ג'.
אם חשבתם שלפחות העלילה תהיה סבירה, אז פחות. כמו בגבינה צרפתית, בעלילה הרבה חורים – אבל העיקרי בהם הוא זה: אמילי גרועה בעבודה שלה. לא ממש ברור מהי בכלל, אבל שום החלטה שאמילי עושה לא הגיונית, והאופן שבו היא מצליחה לצאת מכל צרה שלא תהיה פשוט לא אמין. ואם זה לא מספיק גרוע, דארן סטאר בחר לשים את הגיבורה שלו – שאמורה לעורר הזדהות בקרב הצופים – במשבצת הכי פחות מעוררת הזדהות שיכולה להיות: משפיענית אינסטוש, ועוד אחת ממש מעצבנת. כל העניין פשוט מרגיש כמו ניסיון מאוד כושל להתחבר לקהל צעיר, אבל ככל הנראה סטאר חושב שכל הצעירים ממש מטומטמים.
כי איכשהו, כל דבר שאמילי מעלה לרשתות החברתיות ומתקבל על ידי כולם בסביבתה כתרגיל שיווק גאוני, לא פחות, למרות שמעמדת הצפייה שלי כל העסק פשוט גרם לי למבוכה עצומה. הסדרה מאדירה את תרבות האינסטגרם במידה שגרמה לי לבדוק האם הסדרה ממומנת על ידה, עד כדי כך ששום דבר בה לא מרגיש אמיתי יותר: פריז מצולמת בה כמו סט עם תפאורה ולא כמו עיר אמיתית.
בגזרת המשחק של "אמילי", אני מאוד רוצה להיות בעד לילי קולינס, ולא רק כי אני קצת מאוהבת בה ובגבות שלה עוד מתקופתי כמנויה לראש אחד. היא מסוג השחקניות שקצת נופלות בין הכיסאות, לרוב לתפקידים גרועים, אבל פעם בכמה זמן מפציעה במשהו טוב ומוכיחה שדווקא יש לה יכולות. לצערי, ב"אמילי" היא לא טובה (גם אם לא לחלוטין באשמתה, קשה לי מאוד לדמיין שחקנית שתצליח לגלם את אמילי הבלתי נסבלת בחינניות). ואם לא תחשבו שלוקאס בראבו חתיך כנראה תתפנו לראות שהוא שחקן עצי להפליא. דווקא קאמי ראזה היא נקודת אור בלונדינית וחמודה להפליא שגם מתלבשת די סביר. כמוה רוב השחקנים הצרפתים, שכנראה ניחנו בהרבה הומור עצמי. עוד ראויה לציון היא אשלי פארק, גם אם לרגעים נראה שהיא שם על תקן "דמות לא לבנה", שמגלמת את אחת הדמויות הכי כיפיות שנראו על המסך לאחרונה.
ל"אמילי בפריז" יש גם כמה נקודות דמיון ל"סקס והעיר". כמו עם קארי בראדשו במנהטן, נדמה שאין בפריז אף לא בחור אחד שלא מחזר אחרי אמילי. כולם, כאמור חתיכים ולבנים ומתחילים איתה בישירות שפשוט לא קיימת במציאות. עוד נקודת דמיון היא גיבורה שאמורה להיות פאשניסטאת העולמות, אבל מתלבשת פשוט מזעזע. ברצינות: מי שאחראי על שילוב הצבעים וההדפסים בסדרה צריך להתפטר. ב"סקס והעיר" לפחות היה איזה דיבור סביב נעלי העקב של קארי, אבל אמילי וחברותיה פשוט יוצאות למכולת ולשבת בגינה בסטילטו בגובה 10 סנטימטרים והעולם שותק.
ההבדל העיקרי בין שתי הסדרות הוא השטחיות. "סקס והעיר" הייתה די מטופשת לרגעים, אבל אף פעם לא זלזלה באינטליגנציה של צופיה. גם כאשר הסדרה עצמה נטתה לשטחיות, הדיונים שהיא יצרה מעולם לא היו שטחיים. היא הצליחה לשלב בין רצינות לשטחיות, ולעשות הכל עם מודעות עצמית עצומה וחן באופן ש"אמילי בפריז" לא עושה.
הסיבה העיקרית לטעמי להצלחה האדירה של הסדרה (וגם להנאה שלי ממנה), על אף כל ההסתייגות שלי ממנה בביקורת, זה אלמנט האסקפיזם. כן, שום דבר באמילי בפריז לא דומה אפילו למציאות. אבל למקרה שלא שמתם לב, המציאות חרא. זו סדרה על בחורה אמריקאית רזה ויפה שאוכלת קרואסנים וקרפים כאוות נפשה, שכל עולמה הוא מושי מושלם וכאמור, היא בפריז. פריז, המקום אליו איש מאיתנו לא יגיע בשנה הקרובה. זה אסקפיזם קצת עקום ,כזה שבמובן מסוים נתפס על החולשות שלנו כרגע. אבל אם לומר את האמת, לי זה לא כזה משנה.
כאמור, את עשרת פרקיה הקצרים גמעתי בשקיקה (ואינני מבנג'ג'ת בדרך כלל, נולדתי בלי היכולת) ואפילו הצטערתי כשהיא נגמרה. יש לה כמה רגעים מצחיקים, ואפילו נכונים ("למה את אוכלת? תעשני סיגריה" זו לא קלישאה על צרפתים אלא אמת) היא בעיקר אסקפיזם טהור, ולא מהול, ישר לווריד. למרות שהיא קצת הרבה מאוד מאוד מטומטמת.
בגבינות צרפתיות אין, לרוב, חורים
זה יותר קטע שוויצרי והולנדי.
אם כבר קלישאות, אז מקומיות: אפשר להגיד שכמו גבינה צרפתית, העלילה מסריחה.
מצד אחד, אני חוכך בדעתי לתקן
מצד שני, הסתתר שם "לרוב" ועכשיו מה שאני בעצם רוצה זה דיון אוף עצום ואגרסיבי הרבה מעבר לנחוץ על גבינות עם ובלי חורים.
הידעת שלחורים בגבינות קוראים "עיניים"?
הידעת שהביטוי "אמנטל שוויצרי" מוגן בזכויות יוצרים, אבל הביטוי "אמנטלר" לא, כי מסתבר שהשוויצרים, באופן מפתיע, לא משהו בזכויות יוצרים?
הידעת?!
אני!!! לא!!! ידעתי!!!!!
כמו כן, עיניים? למה שמישהו יקרא למשהו אכיל עיניים? האם יש אנשים שנהנים לדמיין את עצמם אוכלים עיניים של אנשים?
אתה שואל את זה במדינה שבה אוכלים רגל קרושה?
(ל"ת)
כאילו, כן
אבל לפחות רגל קרושה עשויה באמת מרגל. זה כמו שהיינו קוראים לחורים בפיתות רגליים או משהו.
על ביצת עין שמעת?
(ל"ת)
אם הם יכולים לאכול אוזניים של תירס, אני לא מודאג
(ל"ת)
החורים בגבינה אכילים?
(ל"ת)
אם אתה אוכל אותם כולל מה שסביב להם, כן
כלומר, מצטער: כן!!!!!!
אוקיי, אני לא אספר לך איזה ריב מתרחש בשולחן השבת שלנו סביב הדג
(ל"ת)
*דופק את הראש בשולחן כשהוא קולט מה האכסניה של הדיון*
(ל"ת)
חורים נקראים עיניים בעוד תחומים
למשל בסריגה. באנגלית גם קוף המחט נקרא עין המחט.
כן, אבל אני לא אוכל דברים שאני סורג.
אז זה פחות מפריע לי.
אתה לא יודע מה אתה מפסיד
(ל"ת)
צרבת?
(ל"ת)
גם לשורשים שיוצאים מתפוח אדמה ששכחת במגירה קוראים "עיניים"
נכון שלא אוכלים את זה, אבל "לחתוך לתפוח אדמה את העיניים" גובל בסדיזם.
בתאבון!
מה. מי קורא לזה עיניים. ולמה.
(ל"ת)
מסתבר שכולם חוץ ממך.
(ל"ת)
כולכם מטורפים
(ל"ת)
לא חייבים להיות בשביל לעבוד פה, אבל זה עוזר.
(ל"ת)
סדרה נוראית אבל ראיתי הכל :(
זה ממש מצער אותי כמה שהסדרה הזאת קלה לצפייה. בלי לשים לב סיימתי את כל העונה.
בגלל שהכל מאוד צבעוני ושטוח, הדברים הקטנים והמעצבנים עוברים בגרון יחסית בקלות. כמו גרגיר רנדומלי של מלח בעוגת גבינה.
הכל מרגיש כמו פנטזייה של ילדה אמריקאית (שמעולם לא יצאה מהסטייט שלה) שעומדת להתחיל/ לסיים קולג' בתואר בשיווק וכששואלים אותה "אבל מה לעזאזל תעשי עם תואר בשיווק?" יש פייד-אאוט ומתקבלת העלילה של אמילי בפריז.
אם הייתי צרפתייה, הייתי מתרגזת גם.
חייבת להודות שאני גרה באותה דירה כבר שלוש שנים ואין לי שום מושג מי השכנים שלי. בטח לא אם יש ביניהם שף (אפילו לא חתיך) כי שפים, במיוחד בעלים של מסעדה, יוצאים וחוזרים מהבית בשעות מאוד לא נעימות שלא הייתי ערה בהן מאז גיל 18.
אמילי באמת נוראית בעבודה שלה. תואר שני בשיווק והיא מספרת לצרפתים (שאגב, עובדים איתה בחברת שיווק) על זה שיש דבר כזה אינסטגרם. כל דולר שהיא השקיעה בלימודים באמת החזיר את עצמו פה.
והערה אחרונה- היא עושה שיימינג מטורף לאנשים באינסטגרם שלה וזה פשוט לא יפה.
אני יכול לדמיין את הצרפתים מתפעלים מהתגלית של האינסטגרם
ואז בחדר אחר לועגים לה בצרפתית ומגחכים כמו האביר ממונטי פייתון.
זה בעצם רעיון לספין אוף – סדרה בצרפתית שמתארת את הצד שלהם בעלילה של אמילי בפריז, ומציגה את כל הדברים שלא הצליחו לעבור בפילטר המשקפיים הורודות שלה
(גילוי נאות, הידע היחיד שיש לי על הסדרה זו הביקורת הזו)
פריז בלי אמילי?
(ל"ת)
"כולם נראים כמו דוגמני תחתונים, גבוהים ומסותתים להפליא"
זו לא ההגדרה המופיעה במילון בערך "סדרה של דארן סטאר"?
אשתי צרפתיה ואנחנו מתגוררים בסן פרנסיסקו
והאמת היא ששנינו ובעיקר היא, חשבנו שזה ממתק לא נורמלי. קליל ואדיוטי אבל אחלה סדרה. כי העובדה היא שכמו ממתק אחר (קאסה דה פפל- שתי העונות הראשונות) , זה אולי זבל אבל זה זבל ש 99 אחוז מיוצרי הטלויזיה היו מתים לעשות ופשוט לא יודעים איך
מה הקשר בין זה לבית הנייר?
קליל ואדיוטי זה התיאור של Casa de papel?
בהחלט
אולי אקשן ולא קומדיה אבל בהחלט קליל ואדיוטי
נשמעת כמו יאנגר
סדרה נוספת של דרן סטאר שעדיין רצה, בערך אותו קונספט אבל בניו יורק ובחברת הוצאה לאור – גרושה בת 40 מעמידה פנים שהיא בת 20 ומשהו כדי להתקבל לעבודה. קומדיה גנרית ושטחית, כזו בה העולם קם ונופל על קמפיינים חברתיים. מילא הילרי דאף, אבל לא ברור איך מרים שור הסכימה להשתתף בה.
סדרה נוראית, באמת.
כבר מת לצפות בעונה 7.
הבדל אחד מהותי:
אמילי קולינס בלתי נסבלת, וסאטון פוסטר שחקנית מופלאה. מה גם שהחתיך של יאנגר חתיך יותר.
סאטון פוסטר נשמה אמיתית
אבל על איזה משני הבנים הראשיים אתה מדבר?
לא חשוב בעצם, שניהם חתיכים. אבל ג'וש יותר.
פיטר הרמן נשוי למרישקה הרגיטיי ואני ממש שמח בשמחתו על כך
אבל ג'וש הוא הדיבור האמיתי. שניהם יותר ליגה מגבריאל ותומא. יש את אח של קאמי, שהוא כבר התקדמות ברמה, אבל עדיין. יש רמה ויש רמה.
אחלה סדרה, ממש לא גנרית ושטחית
היא בהחלט קלילה ברובה ומדי פעם קצת מופרכת (בראש ובראשונה כי סאטון פוסטר, מהממת והכול, פשוט לא נראית בת 20+, צר לי) אבל עוסקת בנושאים חברתיים כמו גילנות, דעה מוקדמת, פמיניזם וגם "מי טו". דווקא לא רע בכלל לקומדיה רומנטית, הרי מלכתחילה לא מדובר בסדרת דרמה כבדת משקל. בדומה ל"סקס והעיר" גם בה יש בועה ניו-יורקית מלאת השקות, מסיבות ובילויים (אבל היי, אולי זה באמת קיים, מה אני יודעת) וקשה לי להאמין שהוצאות ספרים הן כאלה סוערות, סקסיות, תחרותיות ומלאות תככים כמעט כמו משרדי פרסום… אבל כמעט כל סדרה על מקום עבודה כלשהו גורמת לו להיראות הרבה יותר שיקי ומגניב מהמציאות, ותמיד מעצימים את הדרמה, אז אני לא מתקטננת. לסיכום, אני לא חושבת שהיא נוראית אלא חיננית ומהנה באמת, בלי שום רגשות אשם או תחושה שצפייה בה מבזבזת זמן יקר או הורגת לי תאי מוח.
באמת יש הרבה הדחקה שצריך לעשות עם הסדרה הזו, בעיקר כשרואים תוצאה של עבודה שאמורה להיות מקצועית (שיווק, עיצוב אופנה) והתוצאה מביכה טילים. החלטתי באופן מודע להשהות את הביקורת שלי על זה, כמו שמשהים אותה בכל פעם שרואים תהליך נפשי או פיזי מורכב מקוצץ לכדי מונטאז'.
אבל – כן, צרפתים חיים בסרט של עצמם הרבה פעמים, הם גם יודעים זאת היטב וממש לא אכפת להם מה העולם חושב עליהם.
ההטרדות המיניות בסדרה מוצגות כהטרדות מיניות לכל דבר, אני רק ממש לא בטוחה ש"מי טו" פסחה על צרפת. יש לי תחושה שגם שם הבינו שיש הבדל בין מיניות חופשית מתוך כיף ורצון ובין אלימות וריצוי.
פשש ביקורת מעולה.
ממש סיכמת בדיוק רב את מה שהרגשתי שאפילו שהיא כזאת גרועה היא באה ממש בול בתקופה הזאת .
ומעניין אם בתקופה אחרת היא הייתה גם מצליחה כל כך…לא בטוח
נטפליקס
לא מבין איך לא יוצאים בהפגנות נגד נטפליק על התוכן הגרוע שהם יוצרים משום מה כנראה אין מפעל לסרטים כן יש תעשייה אבל כשמנסים ליצור מהר אז התוצאה חרא חרא ועוד פעם חרא
מקווה בשבילנו שמישהו ינער אותם וילמד אותם לעשות סרטים כיפיים כמו סריניטי או סדרות כמו אבודים למה עד עכשיו הם ממש גרועים גרועים לפעמים הם גם נורא גרועים
שלא לדבר על זה שיש הרבה תוכן חסר נגיד משנות ה60 או מלפני והם עוד שם קוד לסטנדרט לספרייה אינטרנטית
לא מבין מה הבעיה במקום להשקיע בייצור שישקיעו על סרטים קיימים פשוט טרוף
ואנשים מהללים אותם בסדר אז אין עוד ספרייה איכותית כמוהם אבל בתוכן שלהם הם הורסים להרבה אנשים זמן
סבבה על האנטי לנטפליקס
אבל מה יש לך נגד סימני ניקוד?
* פיסוק
(ל"ת)
כן, קלטתי שנייה אחרי ששלחתי
מהמקרים שממש חסרה לי פה אופציית עריכה.
הפגנות נגד נטפליקס?
במקרר גלידות של הסופר, אם יש גלידה שאתה ממש שונא, האם תצא ותפגין כנגדה? לא יותר הגיוני פשוט לא לקנות אותה ולקנות אחרת במקומה? אותו הדבר עם נטפליקס – זה מוצר ככל המוצרים ויש מספיק בחירות אחרות בשוק (כולל האופציה של להתנזר מגלידות)
במקרה הזה גם לגנוב גלידה זה אופציה
(ל"ת)
מאוהבת בלילי קולינס עוד מימי
מראה מראה. בין השחקניות האיכותיות שיש להוליווד להציע ועניין של זמן עד שפצצת הכישרון הזו תזכה באוסקר. חשבתי שהייתה נורא חיננית בסדרה והקפיצה אותה בכמה רמות עם היופי והכריזמה הכובשת וקלילה שלה.