ביקורת: מיליונים

אני מאוד אוהב את דני בויל, ולא רק בזכות הסרטים הגדולים שלו (שהם מעולים, בלי ספק) כמו "טריינספוטינג" או "נער החידות ממומביי" או "127 שעות" או "28 יום אחרי" או אפילו הסרטים בגודל בינוני שלו כמו "סטיב ג'ובס" או "שמש" או "חברים לרצח" או "טריינספוטינג 2". לא, הסיבה שאני אוהב מאוד את דני בויל היא הסרט הפיצי שלו – "מיליונים".

"מיליונים" הוא סיפורו של ילד בן 8 שאיבד את אימו לאחרונה ובכתוצאה מכך הוא מדבר עם הרבה קדושים נוצריים שלא אמורים להיות שם על נושאים תיאולוגיים כאלה ואחרים – אתם יודעים, כמו כל הילדים בני 8 ברחבי העולם. ואז, יום אחד, נופלת עליו מזוודה מהשמיים (מילולית מהשמיים) שבתוכה מיליונים של כסף – ויותר מזה, מיליונים של כסף שיש לו זמן מוגבל לבזבז לפני שהוא הופך לחסר ערך (אנגליה שבסרט מחליפה את הפאונד ביורו – רעיון שעם הברקזיט הקרב ובא נראה אפילו יותר כמו פנטזיה פרועה). ועל כן, ברור לילד מה הוא צריך לעשות עם הכסף הזה: מה שישו היה עושה. לאח הגדול שלו, לעומת זאת, יש כמה רעיונות אחרים, יותר חומריים ופחות רוחניים.

בניגוד לסרט ילדים טיפוסי שאפשר לדמיין, כזה שבו הילד לומד על כמה הכסף הוא בעצם אליה וקוץ בה ואיך כסף זה לא הכל בחיים, או כזה שלאט לאט נשאב ומשתנה בגלל הכסף והחברים שלו אומרים לו "זלמן, זה לא אתה", הגיבור שלנו די מתחיל את הסרט בעמדה מוסרית ולא ממש זז ממנה עד סופו. יותר מזה – "מיליונים" לא מזלזל בכלל בכוחו של כסף לשנות לטובה – זאת לא מעשיית "כסף זה לא הכל בחיים", וטוב שכך, כי כפי שאפשר לראות אם מוציאים את הראש מהחלון: כסף זה אולי לא הכל, אבל זה גם לא משהו מבוטל. כך, למשל הסרט נותן לגיבור הראשי לפנטז על מה שאפשר לעשות עבור העניים והמסכנים, פה ברחוב ובמרחק יבשות, שממש זקוקים לכסף הזה. אלא שכסף לא פשוט נופל מהשמיים, וזה אולי השלב שבו הסרט מתחיל להסתבך יותר מדי עבור רוב האנשים.

"מיליונים" הוא מסרטי הילדים האלה שהם מוזרים מדי בשביל באמת להצליח בקרב ילדים – סרטים שהם קצת מורכבים מדי, עמוסים מדי, עמוקים מדי, מבולגנים מדי בשביל להתחרות בסיפורים הפשוטים והמדויקים ששולטים בשוק; סרטים שהשאלה הגדולה סביבם היא "מי בכלל הקהל של זה", אבל כאשר אתם הקהל של זה – זה לחלוטין עובד.

מישהו הגדיר את "מיליונים" בתור מעשיית מוסר, ואני בו זמנית מסכים עם זה וגם חושב שזה מרדד את הסרט נורא. כי לסרט אומנם יש עמדה מוסרית מוצהרת, אבל הסרט שם את העמדה הזאת בפי ילד קטן שמושפע בקלות מהעולם ולא תמיד מבין מה באמת קורה בו (וכאמור, גם מפנטז שיחות עם קדושים מתים), בעוד שעמדות אחרות ומורכבות יותר הוא שם אצל המבוגרים שמסביבו. בכך הסרט יוצר סוג של מעשיית מוסר שיודעת מראש שסופה להיכשל: אי אפשר לנצח את תאוות הבצע, אבל אפשר לקוות להשתמש בכסף לטובה ואפשר לקוות לא להישרף ממנו.

את כל הרעיונות האלה הסרט מקיף בסימני ההיכר של בויל: המצלמה זזה, העריכה מהירה, והמשחק משובח, אם כי נראה שמשהו בכל הדברים האלה כן "רוכך" עבור הילדים. ולמרות שזה סרט שמיועד לילדים, אי אפשר להגיד שבויל חיפף. ממש לא – בויל השקיע בסרט הזה בדיוק כמו שהשקיע בכל סרטיו האחרים, וזה ניכר. הוא בייחוד השקיע בגיבור הראשי שלו – ילד-טוב-ירושלים שעל פי כל סטנדרט אובייקטיבי היה אמור לעורר רצון עז להביא לו כאפה, אבל במקום זה מצליח להיות חמוד ולמעלה מזה – גיבור מעניין. במקום שבו אפילו סופרמן וקפטן אמריקה לפעמים כשלו עם המוסר שלהם שגרם להם לא לעשות שום דבר מעניין, הגיבור של "מיליונים" מצליח בזכות התמימות הכנה שלו להיות מרתק הרבה יותר. 

האם "מיליונים" הוא הסרט הכי טוב של בויל? טוב, השאלה הזאת מניחה שלל דברים כמו שיש דבר כזה "הסרט הכי טוב של בויל", אבל גם אם נזרום איתה – כנראה לא. חסרה לו את ההילה, את היומרה, את האנרגיות, את הנושא הנכון, את כל הדברים שאנשים מדברים עליהם כשהם מדברים על "הסרטים הטובים ביותר". אבל אולי דווקא הצניעות שלו, הענווה שלו, הטירוף שלו, הפיזור שלו הם אלה שהופכים אותו לאחד מהסרטים האהובים עליי, של בויל ובכלל.