"אנולה הולמס" הוא שילוב מסוכן של כל מיני גורמים בלתי נסבלים בקולנוע של ימינו האחרונים: יצירת עוד סרט ספינאוף שקשור לאיזשהו מותג במקום לנסות פשוט לעשות סרט מקורי, דיבור ישיר יענו "מטא" למצלמה ועצירה חורקת של הסרט רק כדי להבהיר בנאום חד ולא ממש אמין את המסרים שלו. אבל הקוקטייל הזה מלא באנרגיה חיננית שמונעת ממנו להיות סתם סרט מעפן שלא שווה לצפות בו או לעוד "סרט נטפליקס" (ואכן, למרות שהסרט עלה בנטפליקס, הוא יועד להפצה מסחרית ורק לאחר גברת קורונה נמכר לענקית הסטרימינג).
הסרט מספר על אנולה הולמס (מילי בובי בראון, "דברים מוזרים"), אחותם הקטנה של שרלוק ומייקרופט הולמס (ששונה לחלוטין מהאחות האחרת שהצמידו לשרלוק הולמס בעיבוד מודרני אחר), שלאחר שאחיה עזבו את הבית גדלה עם אמה (הלנה בונהם קרטר, דברים מוזרים) בשמחה ובאקסצנטריות. אך יום אחד אמה נעלמה, צמד האחים שלה חזר לחייה ואם זה לא מספיק גרוע: מייקרופט (סם קלאפלין), האח הבכור, רוצה לשלוח אותה למוסד לחינוך נערות על מנת שתהיה אישה למופת, ושרלוק (הנרי קאוויל) אמנם מתנגד אבל לא מספיק בשביל להזיז את התחת שלו לכיוון כלשהו.
במצב כזה, אין מה לעשות – אנולה בורחת מביתה האהוב במטרה למצוא את אמא שלה ולהשיב את החיים על כנם. בדרך היא נתקלת בנער אחר שבורח מהבית שלו והסיפורים של שניהם מצטלבים בתעלומה בלשית אחת סבוכה (או יותר נכון: שני הסיפורים מצטלבים לתעלומה בלשית אחת די פשוטה ואחת שנזנחת באמצע הסרט ואז בסוף נזכרים בה ותוקעים איזה סצנה לא מספקת לגביה).
וזה באמת די כיפי – לכל הפחות בהתחלה, שבה אנולה הולמס יוצאת למסע עצמאי ונתקלת בקשיים ובכלליות מרגישה כמו דמות עם מטרה מובהקת (למצוא את אמא שלה) שמסתבכת בעל כורחה בסיפור של מישהו אחר ואז מזגזגת בין שתי המטלות ועוד שאר מעמסות ומכשולים שהיא נתקלת בהם ובין האנוכיות שלה והאלטרואיזם שלה.
זה כיף גם כי בניגוד לשרלוק, אנולה מוצגת כדמות לא מושלמת: היא לא העיפרון הכי חד בשולחן, לא השולפת הכי מהירה בשכונה ולא הילדה הכי שנונה באנגליה. היא חכמה, מוכשרת, מצחיקה וגם די חזקה – אבל הסרט מבהיר בכל פעם שיש לה מה ללמוד ושהיא לא קוסמת כל יכולה והרבה פעמים היא לא מנצחת אלא רק מצליחה לחמוק מאתגר עד שהיא צריכה לעמוד בו שוב. מילי בובי בראון אמנם לא מפילה בשום שלב את הצופים לרצפה, אבל היא חביבה וכיפית ונחמד להעביר איתה את הזמן.
הבעיה היא שלקראת סוף הסרט, הסרט זונח את הכיף הזה ומחליט שהוא סרט שדן ברצינות כלשהי על מצוקות נשים בעולם הויקטוריאני. וזה חבל. כלומר, אני מניח שיש מישהו שתת העלילה הזאת והבוטות שהסרט נוקט בה בחלק הזה תדבר אל ליבו, אבל עבורי סרטים עובדים יותר טוב ככל שהם מתרחקים מהצורך להגיד דברים באופן מפורש.
הרי ידעתי שאנולה היא חכמה ומוכשרת ושזה אבסורדי לצמצם אותה לתפקיד אישה ויקטוריאנית שכל שעליה לעשות הוא להתחתן ולעשות ילדים. ידעתי את זה לא כי הסרט אמר את זה בצורה מפורשת אלא כי הסרט הראה את אנולה עושה דברים, וקשה לפספס את הרעיון הזה. הצורך של הסרט להבהיר בשלל נאומים את היחס של דמויות לנשים או של נשים לחברה הוא מיותר ומעמיס על הסרט והופך את הטון הקליל שלו לרציני בלי צורך.
יותר מזה – זה מרגיש פחות כמו נסיון העצמה ויותר כמו נסיון הפחתה: אם מישהו ממשיך להגיד לך עוד פעם ועוד פעם "כן, ברור שאתה לא צריך לעשות מה שהחברה דורשת ממך, אתה ממש מוכשר", קשה שלא לתהות אם אין מאחורי המילים שלו דווקא איזה זלזול. הרי אף אחד לא מרגיש צורך לציין לשרלוק הולמס ש"הוא לא חייב להיות גבר שמוליד ילדים ומתיישר על פי חוקי החברה" במהלך הסרט (או בכלל). בפעם הראשונה שהוליווד הדהדה את המסר היה בזה משהו מעצים. בפעם השמונים זה כבר מתחיל להישמע שאולי פספסתי איזה סרקזם או ציניות בקול שלה כשהיא מהדהדת את המסרים האלה.
אולי זה המקום לציין שזה מה שמבדיל, גם אחרי שלוש שנים, את "וונדר וומן" משאר הסרטים שמנסים להציג נשים חזקות: וונדר וומן לא הייתה צריכה להתמודד עם החרא הזה. היא פשוט אישה חזקה שהאתגרים שלה הם להציל את העולם – לא להוכיח את מקומה. "אנולה הולמס" מתחיל כמו "וונדר וומן" כאשר הוא נותן לגיבורה שלו אתגרים שלא קשורים למגדר שלה, אבל לקראת סוף הסרט נראה שאיזה מפיק או בכיר בחברת ההפקה נכנס לחדר ושאל "אבל האם יבינו שזה פמיניזם???". חבל שהקשיבו לו.
חוץ מזה, לחובבי שרלוק הולמס מומלץ להתרחק מהסרט (למרות שאני מניח שהסקרנות של אלה תגבור בכל מקרה): קשה לזהות מרכיבים מהותיים מהבלש אצל אחותו – דבר לא רע בפני עצמו, ודווקא חיובי ביצירת בידול – אבל נהיה קצת מגוחך כאשר הבלש עצמו נכנס לתמונה ונראה כמו סתם אדם גנרי שהדביקו לו את השם. אני מאוד אוהב את הנרי קאוויל, באמת – אבל הדמות שלו כאן פשוט לא כתובה. הוא נכנס לחדר, יוצא מהחדר, נראה מאוד יפה בזמן שהוא עושה את זה ולחלוטין לא מצליח להשאיר שום רושם בתור אחת מהדמויות הכי איקוניות בהיסטוריה של… הכל. וזה לפחות עדיף על הפרשנות המשונה והלא נחוצה למייקרופט שהדביקו לסרט והפכו אותו לפוץ בריטי גנרי חסר כל ייחוד.
זה עוד לפני שמדברים על התעלומה הבלתי מספקת בעליל שבמרכז הסרט, או ההישענות המוגזמת על הקריינות הישירה למצלמה של מילי בובי בראון או המשחק הפושר של כמעט וכל מדמויות המשנה או העובדה שזה אמנם לא "סרט נטפליקס" אבל בכל זאת הסרט כן סובל מבעיה אחת של תוצרי נטפליקס – גם הוא נמרח יותר מדי בלי סיבה טובה או…. תקשיבו, זה לא סרט טוב. אבל בניגוד לסרטים לא טובים אחרים שלא מצליחים להתרומם בשום שלב, "אנולה הולמס" הוא מהסרטים שדווקא יש להם לא מעט מעלות, אבל שק החסרונות שהם סוחבים על הגב מוריד אותם ארצה ומכריע אותם. אולי למי שפחות אכפת ממסרים שמונחתים עליו עם נבוט, או פחות רגיש ליצירות של דויל, או שיותר נהנה מקריינות מטא, או שיותר מחבב את מילי בובי בראון או שיותר סלחן לכיף שלא מתיימר להיות משהו גדול מדי או כל העדפה אחרת לשיקול כזה או אחר יחשוב שדווקא כן מדובר בסרט טוב.
אני, כאמור, לא הצלחתי ליהנות ממנו עד הסוף – היה לי כיף, אבל השעה האחרונה קורסת לתוך עצמה שלא לצורך ובקושי מצליחה להציל את עצמה לקראת הסוף. ובכל זאת – אם הסרט יצליח מספיק כדי לספק סרט המשך, והוא ככל הנראה כן – יש מצב שאהיה הראשון בתור לראות אותו: ברגעי השיא שלו, הסרט מצליח לחלוטין למצות את הפוטנציאל שיש בלב הפרמיס שהוא "האחות הקטנה של שרלוק הולמס". אבל בעודי עומד בתור אקווה שיצליחו להיפטר מהבעיות ולחזק את היתרונות, אחרת זה סתם יהיה בזבוז זמן.
אוף, הייתי בטוח שזאת סדרה, מסתבר שזה סרט נטפליקס.
(ל"ת)
גם אני!
איזה קטעים.
אבל אני בכ"מ לא אצפה בו אחרי הביקורת הזאת.
סרט כיפי. יש חריקות. אבל שווה צפיה.
לפחות האנימציה חמודה והסבטקסט שהאנגלים כל כך טובים בו.
גם אני
אני תוהה אם יש אסתטיקה שאנחנו מקשרים באופן תת הכרתי לסדרות או סרטים
פעם זה היה עניין הפילם, אבל עם 4K וכולי הגבול הטשטש
בתור חובבת שרלוק הולמס מושבעת (קראתי את כל הסיפורים מאתיים פעם בערך) דווקא נהניתי מאד. לא ציפיתי לעיבוד יוצא דופן לסיפורים (בניגוד למבקר של "וואלה", שממש כעס, lol) ודווקא לדעתי קאוויל היה שרלוק נהדר, לעומת דאוני ג'וניור, וקאמברבץ', יסלח לי האל. מילי בובי בראון מקסימה ולא הרגשתי שעברו שעתיים. הפמיניזם המוגזם היה קצת מגוחך (מאיפה לכל הרוחות אישה שחורה באנגליה של 1900 תדע אמנות לחימה אסייתית???) אבל הבלגתי.
ממליצה מאד למי שמחפש כיף בימים קודרים אלה.
מעניין
כלומר, אני מבין חוסר חיבה למה שרד"ג' וקאמברבץ' הביאו לתפקיד שלקחו אותו למקום מאוד ספציפי, אבל באמת שפשוט חשתי שקאוויל לא הביא כלום. הוא באותה מידה היה יכול להיות כל בלש, דמות, או אי-דמות אחרת. זה הציק לי נורא.
הוא לא היה מוקצן, וזה מה שאהבתי. קמברבאץ' היה שרלוק מוגזם ואנטיפת ומגעיל. הוא ממש לא ככה בספרים. הוא לא כזה נחמד לאנשים אבל הוא לא פוץ מיזנטרופ. רוברט דאוני ג'וניור היה טוני סטארק בריטי בתור שרלוק הולמס; לכן קאביל מבחינתי היה הכי נורמלי, בעיקר גם עם חוש ההומור שלו שהתבטא בפגישה עם לסטארד בסוף הסרט. ככה גם שרלוק הולמס היה מתנהג לדעתי, וזה בא לידי ביטוי בסיפור המקורי של קונן דויל עם איירין אדלר, בעיניי.
דווקא שרלוק האהוב עלי זה גוני לי מילר. סלחו לי בבקשה
(ל"ת)
יש בהחלט הרבה יותר ממנו.
(ל"ת)
לדעתי משפט כמו "הוא לא חייב להיות גבר שמוליד ילדים ומתיישר על פי חוקי החברה"
מופנה ביתר שאת לנשים מאשר לגברים (אם מחליפים את "גבר" ב"אישה", כמובן). הקטע של עשיית ילדים או אי-עשייתם הרבה יותר ביקורתי כלפי נשים, לצערי. אני עצמי לא רוצה ילדים – ואין לי בעיה להיות גלוי לב בנושא עם אנשים – אבל אף אחד לא יושב לי על הראש (חוץ מאימא שלי) ומנדנד לי שאוליד כמה לפני שהביציות שלי ייצאו לפנסיה או משהו. אז אני כן יכול להבין למה בהקשר של אנולה* המסר הזה כן נמצא במקומו, כי, מה לעשות, ההבדלים בגישה לנושא ילודה בין גברים לנשים הרבה יותר גדולים. בטח ובטח בתקופה שבה הסרט הזה מתרחש.
* לשם הזה יש קונוטציות מאוד שליליות, אגב. "אנולה גיי" היה כינויו של אחד המפציצים שהטיל את פצצת האטום על הירושימה (על שם אימו של הטייס שהטיל אותו). לא יכלו לבחור לה שם קצת יותר אוהב-אדם?
אולי לא הובנתי (או הבנתי) כהלכה לחלוטין
אבל מכיוון שאנולה היא בת 16, זה פחות העניין של דודות באות אומרות "נו מתי את" וכאלה, ויותר עניין של "מוסכמות חברתיות מנשים שחס וחלילה שהן יפרו אותן".
וגם, חשוב לזכור: אנולה הולמס הוא סרט פנטזיה, גם אם אין בו גובלינים או קסמים. הוא מתרחש במציאות חלופית ואלטרנטיבית משלנו ואין לו יומרה ריאליסטית, כי אם הייתה לו אז, ובכן, הוא נכשל בה במלא רבדים. הבחירה להיצמד לכאורה דווקא ברובד הריאליסטי הזה מכל הרבדים האחרים ומכל הבחירות היא לא מובנת מאליה, וגם אם מישהו בעדה (שזה לגיטימי), כדאי עדיין לשים לב להשפעה המגושמת שלה (לדעתי וכו') על הסרט והתסריט.
צפית בסרט או שסתם רצית להשוויץ בידענותך היסטוריה צבאית? אמא של אנולה( אנגליה ויקטוריאנית לא בריטניה 1944) אהבה לערבב אותיות לצפנים. Enola בהפוך זה alone ובכך רמזה לה מגיל צעיר שתצטרך לעמוד לבדה מול תלאות החיים. שום פצצה ושום גיי.
השם של הדמות הוא מלפני 14 שנים. אנולה גיי זה ידע כללי, ספק שהיה כאן ניסיון להשוויץ.
(ל"ת)
לא התכוונתי להשוויץ חלילה. רק לציין נקודה.
לא ידעתי שזה מבוסס על ספר ולא על עניין הצופן בשם. צר לי אם הבנת אחרת.
נהניתי
אבל אני פראייר של לונדון הויקטוריאנית, נוטה להיות סלחן כלפי סרטים שמתרחשים בתקופה הזו.
בכל אופן יש ל-"אנולה הולמס" את המעלות שלו: הוא קליל, זורם ונראה טוב. מילי בובי בראון כוכבת מלידה, אשמח לראות אותה חוזרת לתפקיד הזה. לגבי שאר הקאסט, אפשר היה להחליף אותם בעציץ ולא הייתי מבחין בשום הבדל (חוץ מהלנה בונהם קרטר, אך לצערי היא לא נמצאת פה מספיק).
העלילה עצמה די צפויה, קלישאית וחסרת מעוף. הרבה מהדברים שקרו פה לא שינו כלום ב-grand scheme of things (יכלו למשל לחתוך את סיפור הפנימייה ושום דבר לא היה משתנה). סרט חביב שמעביר את הזמן, לא הרבה מעבר לכך.
אני לא בטוח שהסרט מנסה לטעון שהיא עומדת בשורה אחת
אני חושב שהוא טוען שהיא תוכל לעמוד – אבל שיש לה עוד הרבה מה לעבוד עליו, והוא מדגיש את זה.
הלנה בונהם קרטר (דברים מוזרים)
הרגת אותי 😂
שרלוק הולמס דמות פגומה ועוד איך
הוא מכור לסמים, סוציופת חסר התחשבות, חסר כישורים חברתיים, יהיר וחסר סבלנות וכבוד לחוק ולמשטר.
ואלו רק הדברים שלומדים ממישהו ש*מעריץ* אותו ומנסה להוציא אותו באור הכי טוב שאפשר.
אם אני זוכר נכון, הרגלי הקוקאין שלו הוצגו דווקא באופן חיובי
משהו של החברה הגבוהה, בניגוד לאופיום שאותו מעשנים פשוטי העם.
אלה לא באמת "פגמים"
אלה "פגמים" שאוהבים לנפנף בהם כפגמים אבל הם בעצם מעין "ויתורים" שדמויות שכאלה צריכות לעשות כדי להגיע למצב שבו הם יכולות להגיע לפצח את התעלומה/לנצח את הרעים/להצליח וזה ה"עול" שעליהן לסבול שכולם כל כך מקנאים בו אבל זה לא "פגמים" כי זה לא הדברים שעומדים בדרך לפתרון של התעלומה, אלא מה שעוזר לו לפתור אותה.
לאנולה, לעומת זאת – יש פגמים, והם מונעים ממנה לפתור את התעלומה ולנצח את הרעים וכו' וכו'.
לא בספרים המקוריים
1) ההתמכרות שלו לסמים מוצגת לא כבעיה נוראית אלא יותר כמכשלה אישית – המקבילה בימינו לחבר שלא מפסיק לעשן
2) הולמס הוא לא סוציופת – הוא אמנם מתעניין באתגר השכלי של פתרון הפשע אבל הוא מפגין דרך קבע דאגה לקורבנות חפים פשע ותיעוב כלפי הנבלים שפוגעים בהם. אמפתיה לא חסר לו.
3) יהיר – אכן
4) חסר סובלנות וכבוד לחוק ולמשטר – הולמס לא מכבד במיוחד את כוחות החוק (למרות שבכמה סיפורים יש לו מילה טובה לשוטר ספציפי זה או אחר ו-ווטסון מציין שהוא מעריך את האומץ שלהם אם לא כישרון החקירה), אבל הוא בהחלט מכבד את החוקים ואת המשטר (האל נצור את המלכה!)
מעטר את קירות חדרו על ידי אקדח בראשי התיבות הפטריוטיים VR
סוף סוף מישהו מתאר את שרלוק הולמס נכון.תודה לך.
אני? זה הכל כתב דוקטור ווטסון!
(ל"ת)
מה שתום אמר
הולמס המקורי הוא פטריוט, והוא לא אדם רגשני, אבל הוא מביע רגשות, כולל אמפתיה. הוא ממש לא סוציופת.
קידום מקסים ואפקטיבי לסרט
לקידום הסרט אנולה הולמס, המספר על אחותו של שרלוק הולמס הבלש המפורסם, נטפליקס הציבו ברחבי בריטניה לצד פסלים של גברים מפורסמים כמו צ'רלס דיקנס, המשורר תומס הארדי, מוצרט וכו' פסלים של אחיותיהם עם מידע אודותן.
מייצג נחמד
אבל לא יכלו להביא פסלים שמייצגים אותן במקום לשים את אותו הפסל הגנרי ?