הנערים בחבורה
ואותה השאלה הקבועה: האם "הבנים בלהקה" הוא סרט של נטפליקס או סרט טוב שבטעות מצא את עצמו בנטפליקס?
הטריילר נראה טוב, אבל טריילרים כבר הבטיחו ונטפליקס מצאה דרכים שוב ושוב לאכזב אותנו. ובכל זאת יש (אולי) כמה סיבות לשמור על אופטימיות: מדובר בעיבוד של מחזה אהוב ומוערך שכבר עובד פעם אחד בהצלחה בקולנוע ב-1970, הקאסט הוא הרבה יותר ממרשים וכבר אמרנו שהטריילר נראה טוב? כי הטריילר נראה טוב.
יש, לעומת זאת, משתנה אחד שכנראה יטה את הכף לכאן או לכאן עבור רוב האנשים: מדובר בסרט של ריאן מרפי (כלומר, טכנית של ג'ו מנטלו – אבל מנטלו הוא די בובה של במאי שעובד תחת החזון היצירתי של ריאן מרפי). ומרפי הוא.. ובכן, הוא כמעט וז'אנר בפני עצמו. בשנה קולנועית רגילה, הייתי מניח שיהיה מדובר בסרט שולי של נטפליקס, אבל בשנה קולנועית מבלבלת, אפשר להסתכל על הטריילר ולחשוב "אוסקר?" לפחות לכמה מהשחקנים (אם כי ג'ים פרסונס לעולם יהיה שלדון, לצערו).
אגב, נא לא להתבלבל עם הסרט האחר שאמור לצאת ב-2020 והוא של ריאן מרפי אבל שאותו מרפי גם ביים – "הנשף", מחזמר על שחקני תיאטרון שהולכים לנשף סיום בעיירה שכוחת אל על מנת לתמוך בלסבית צעירה.
גלוריה (The Glorias)
כמה הימורים לגבי The Glorias, סרטה החדש של ג'ולי טיימור ("פרידה" [זה על הציירת, לא האיראני], "מעבר ליקום") על גלוריה סטיינם, אייקון פמיניסטי:
1. השם של זה בעברית יהיה מחפיר
2. ג'וליאן מור תהיה מועמדת (או קרובה מאוד לכך) לאוסקר, אם לא הזוכה של שנה הבאה
3. הסרט עצמו יהיה סרט מפוזר עם נקודת חוזקה וחולשה, כמו כל סרט (כמעט) של ג'ולי טיימור.
הטריילר עצמו נראה יחסית סטנדרטי לסרט של טיימור: כמו פתיון אוסקר קלאסי שלוחץ על הרבה נקודות נכונות אבל לא ממש מעניין בשום צורה. מכיוון שיצא לי לראות כמה סרטים של טיימור, כולל כמה פתיונות אוסקר שלה, אני בספק שזה יהיה המצב, ויהיה מעניין לראות איזה הפתעות היא שומרת לנו שעליהם רוב האנשים יגידו "אבל למה?".
הויכוח
"הויכוח" הוא מסוג הסרטים שלא ממש הפסיקו לעשות, אבל רוב האנשים הפסיקו לצפות בהם: סרטי אינדי בתקציב מוגבל עם שחקנים חביבים בדרג ג'-ד' כזה, שהוא לא ענק או מבריק במיוחד, אבל הוא חמוד, כיפי, עם קונספט מצחיק וביצוע מוצלח, ושיש איזה תחושה נחמדה לגלות בשיטוט לילי בערוצים או ספריות וידאו.
הפרמיס הפעם הוא זוג אוהבים שנמצאו באמצעו של ויכוח ועל מנת לפתור אותו מחליטים לשחזר את מאורעות אתמול – דבר שהיה בסדר, רק שמאורעות אתמול הם מסיבה שכללה כמה וכמה חברים שלהם, מה שגורר אותם לשיתוף פעולה שהולך ויוצא משליטה ונראה, אם אני מבין נכון את הטריילר, שגם גולש לכיוונים קאופמנ-יים, אבל בקטע טוב. בתקווה.
הבעיה עם סרטים כאלה, כמובן, היא שאי אפשר לדעת איך הם באמת ייצאו: קטנים ומפוספסים מדי או באמת מבריקים. כולי תקווה שזה השני (ולו רק בשביל שיהיה סרט אחד ממש טוב שבו לדני פודי יש תפקיד מהותי), אבל אני מודע לאפשרות הסבירה לכך שזה הראשון.
אוטופיה אמריקאית
בהחלט יש מצב שאסיים את השנה והסרט האהוב עליי יהיה סרט של ספייק לי. לא "הזהב של נורמן" כמובן (כאילו, בחייאת) – אלא "אוטופיה אמריקאית" התיעוד של המופע האחרון של דייוויד בירן מהטוקינג הדס שאותו לי ביים.
כמי שהתאהב בפעם הקודמת שבמאי מהשורה הראשונה תיעד מופע של בירן (Stop Making Sense), וכמי שראה כבר חלקים מהמופע ביוטיוב או שמע את הדיסק שכבר יצא: מדובר בסרט שאני מצפה לו מאוד, ושכולי תקווה שיעמוד בציפיות. כי תמיד טוב שיהיה קצת דייוויד בירן בחיים שלך, אבל בשנה כמו 2020 – בכלל.
אה, כן, יש גם טריילר לסרט החדש של ג'יימס בונד או משהו.
אני מניח שאני פשוט עדיין לא לחלוטין מאמין לבתי הקולנוע שהם ייפתחו ויראו בלוקבאסטרים ולכן כל הטריילרים האלה נראו כמו ספוקלציה ביזארית. אבל ככל הנראה זה באמת אמור לקרות הפעם. קטע.
צפיתי בthe boys in the band הקודם
(תורגם לעברית בשם "הנערים בחבורה" אאל"ט). בעיני זה במידה רבה תוצר של זהות היסטורית, זה לא סיפור שמחזיק בלי הדחקה והומופוביה מופנמת. לא ברור לי למה היה צריך לעשות לו רימייק, אבל נחמד לראות אותו עם שחקנים שחיים מחוץ לארון.
(גיליתי לפני כמה שנים שהמחזאי, מארט קראולי, גר בשכונה שלי, כשהתראיין לאיזה עיתון. הוא נפטר מוקדם יותר השנה, לצערי.)
זה יכול להיות מעניין
כי באתי לטריילר בלי שום ידע מוקדם, וחוץ מה"זה לגמרי שלדון", תהיתי למה חבורה של גאים במסיבה צריך להיות סיבה לסרט. ואז גיליתי שזה בעצם סיפור מ1970, מה שמסביר את הטלפון שחשבתי שהוא סתם אביזר רטרו, ופתאום יש כאן הגיון.
אני לא בטוח לגבי "לא מחזיק בלי הומופוביה מופנמת"
(כלומר, של הדמויות אני מבין – של הצופים/סרט, לא בטוח) אבל כן, אחרי שצפיתי בקודם אני מסכים שאין שום סיבה לרימייק הזה, ואחרי צפייה "מפוכחת" בטריילר, אני מבין שזה הולך להיות סרט נטפליקס, ככל הנראה.
אכן, התכוונתי לדמויות
אבל נקודה מעניינת – אם הסרט והצופים מגיעים ממקום שונה, יכול להיות שאפשר לחדש ולעשות עם זה דברים מעניינים. מהטריילר – לפחות לי – לא נראה ככה. מסכים שזה נראה כמו סרט נטפליקס.
אני מנסה להבין את עניין ה"סרט נטפליקס" הזה
יוצאים (או יצאו לפני הקורונה) המון סרטים מאכזבים בקולנוע (כאלו שהטריילרים שלהם הבטיחו משהו אחד, ובסופו של דבר איכזבו), יוצאים גם סרטים חביבים ומדי פעם יוצאים גם סרטים ממש טובים.
כנ"ל בנטפליקס – יש המון אכזבות, לא מעט סרטים חביבים, ומדי פעם סרטים ממש טובים (אם נלך לפי הביקורות שלך, אז סיפור נישואים הוא דוגמא טובה, או לאחרונה, אני חושבת לגמור עם זה).
בנטפליקס יוצא בממוצע סרט אחד בשבוע, כשחלקם מראש מיועדים לנישת החביב. בקולנוע לפני הקורונה יצאו בממוצע כל שבוע יותר סרטים (קשה לי לעשות כאן ממוצע, כי אני לא בטוח איך נכנסים סרטי הפסטיבלים שבחלק מהמקרים יהיו הסרטים הטובים).
אז אני שואל – באמת עשית את הסטטיסטיקה ונטפליקס מספקים יותר אכזבות ממה שצפוי בקולנוע? אתה ואחרים מציינים את זה בהרבה הזדמנויות ("זה נראה טוב, אבל נטפליקס") ואני מוצא הרבה סרטים מצוינים בנטפליקס, ואכן, כמו בקולנוע, יש גם הרבה זבל או הרבה סרטים טובים אבל מפוספסים. אני פשוט לא חושב שזה ייחודי להם.
אני חושבת שזה יותר ענין של תפיסה
פחות ענין של סטטיסטיקה.
כאחת שאין לה שימוש כמעט בנטפליקס מלבד מספר זעום של סדרות, יוצא לי מעט יחסית לשמוע על יצירות נטפליקס. אבל כשאני שומעת זה לרוב ביקורת טובה מאוד על סדרה או סרטוני בדיחה על סרטים. וזה לא שלא ניסיתי בכלל. אהבתי למשל את BRIGHT למרות ששמעתי דעות רעות עליו. אבל אני חושבת שהסרט ששמעתי עליו הכי הרבה תוצרת נטפליקס הוא TALL GIRL וזה בעצם אומר הכל על התפיסה של התוצרת שלהם בציבור הרחב.
לקולנוע, בעוד שיש סרטים רבים רעים, יש תהודה הרבה יותר גדולה לתוצרת החיובית שלהם מאשר אצל נטפליקס.
זה לא בדיוק רק זה
יש הרבה מאוד סרטים גרועים לכל אולפן, בכל ארץ, בכל מקום – זה נכון.
אבל סרטי נטפליקס זה מרכיב של שני דברים:
1. יחסית לאחוז הסרטים ה"גדולים": שמבוססים על מקור ספרותי נחשב, שיש להם כוכב גדול, במאי מעניין, משהו – כלומר הסרטים עם ה"פוטנציאל": עוד ועוד מתגלים כפספוס, פרט ליחידי סגולה.
2. כל סרטי הנטפליקס לא גרועים, שזה נסלח – אלא גנריים, מפוספסים ולמרות שהם כולם מז'אנרים שונים, כולם מרגישים כמו הדראפט הראשון של סרט שאף אחד לא טרח לשייף כי למי יש זמן לעבוד על זה, יש עוד עשרות סרטים וסדרות, אחד מהם יצליח.
בסופו של דבר, יחסית לאולפן שקיים כבר 5 שנים ומוציא מאות סרטים – יש להם כמות מעליבה למדי של סרטים ששווים צפייה (והדבר מתחדד ברשימות "הסרטים הכי טובים של נטפליקס" שתמיד כוללות כמה בחירות תמוהות למדי).
אני לא רואה את זה
או יותר נכון, אני מרגיש שיש 2 סוגי סרטים בתוך נטפליקס. יש את הסרטים שמראש מכוונים להיות חביבים במקרה הטוב – לדוגמא לא מעט מהקומדיות הרומנטיות שלהם. שם אכן בולטת העובדה (לדעתי) שיש איזו נוסחת אולפנים שמיושמת בכולם. אבל בסרטים שבהם הם מכוונים לאיכות, גם כשהם מפספסים (והם עושים זאת הרבה), זה אף פעם לא מרגיש לי כמו "דראפט לא משוייף". אני סתם חושב על כמה דוגמאות של סרטים שראיתי לאחרונה – למשל, הזהב של נורמן ויהלום לא מלוטש. בשני המקרים אתה יכול בהחלט לא לאהוב את התוצר, אבל אני לא מרגיש שהזהב של נורמן הוא כזה בגלל נטפליקס. הוא לחלוטין מסמל בתוכו הרבה מהטוב והרע של ספייק לי כבמאי (אם כבר, אפשר אולי לטעון שבניסיון להביא במאים טובים אליהם, נטפליקס נותנים להם יותר חופש ולפעמים התוצאה פחות טובה, אבל זו כמובן טענה שאני לא מבסס על שום ידע אמיתי).
אבל "הזהב של נורמן" ו"יהלום לא מלוטש" הם לדעתי היוצאים מן הכלל
(ו"יהלום" אגב אכן טכנית לא סרט נטפליקס כי הוא יצא מסחרית מאוד בארה"ב).
אני מדבר יותר על סרטים שפשוט נראים כמו טיוטות, ויותר חמור מזה: כמו העתק חיוור של סרטים אחרים: אילם, בהיר, [[סרט כלשהו באמברגו שאני לא יכול ממש לדבר עליו]], פרדוקס קלוברפילד, Hold The Dark, The Night Comes For us, חילוץ, מחתרת השישה.
גם חלק מהסרטים שאני אוהב של נטפליקס סובלים מאיזשהי בעיה שהם נבלעים בשלל סרטים אחרים ומרגישים שהייתה חסרה להם עוד דחיפה – סיפורי מאירוביץ', האפיפיורים, הבוס שלי בדייט, קלאוס, למשל.
בסופו של דבר יש מעט סרטים שאני מרגיש שיצאו מנטפליקס שהם באמת… יוצאי דופן (בניגוד ל"סרט נטפליקס", שגם כשהוא טוב – הוא עדיין גנרי), וזה אחרי שמראש מה שצפיתי בו זה אחרי סינון כללי של דברים שנראים לי לא מעניינים.
אני מבין את מה שאתה אומר
אם כי לא לחלוטין מסכים. חלק מזה נובע אולי פשוט כי מראש אני רואה פחות סרטים ולכן הרבה יותר סלקטיבי בצפיה (את מרבית הסרטים שהזכרת כטיוטות פשוט לא ראיתי). חלק מזה בטח נובע מטעם אישי (אני לא הרגשתי שהאפיפיורים היה מפוספס).
הרבה מזה אולי סתם נובע מאיזשהו טריגר שלי. זה הרגיש לי כמו מקרה בו היתפסות לאיזושהי סיסמה (סרט נטפליקס זה רע) גורם למעין נבואה שמגשימה את עצמה. מצד שני, מה שנכון בחינוך (אל תחשוב על ילד במונחים כאלו בכדי לא לשנות את איך שאתה מתייחס אליו ולגרום לזה להתממש), לאו דווקא נכון כשמדובר בחברת הפקה ענקית.
בסדר, התחלתי את הדיון בניסיון להבין את עניין ה-"סרט נטפליקס" והבנתי (גם אם כאמור, לא לחלוטין הסכמתי).
אה, בהחלט צריך להיזהר ממה שאתה מתאר
אבל אני כרגע מרגיש מספיק בנוח לחשוב שאנחנו עוד לא נופלים לשם (ויוכיח הקאופמן).
דווקא Hold The Dark הוא סרט די מעניין
יש לו בעיות בחלק השני, ובוודאי שהוא הרבה פחות מהודק מהסרטים הקודמים של סולנייר, אבל הוא רחוק מלהיות גנרי.
ממש ממש רציתי לאהוב ולהחזיק בליבי את סרטו של סולנייה
אבל שנתיים לאחר מכן וההבנה שהפעם היחידה שחשבתי עליו לאחר מכן היא עכשיו – אני נאלץ לוותר. יש שם כמה סצנות נהדרת, רק חסר הדבר הזה, סרט, שיחבר ביניהן.
האמת שאני חשבתי עליו ממש לפני שבוע
כשניסיתי להיזכר מה הסרט שבו התרחשה הסצינה שמתרחשת בעירק. אבל העובדה שהייתי צריך להשתמש ברדיט כדי לקשור אותו לסרט על הזה כנראה מצביעה על העובדה שאכן מדובר בסרט מאוד מקוטע וטיפה מרושל.
לא יודע כמה זה הוגן לחלק את הסרטים שלהם ל"סרטי נטפליקס" וסרטים שיצאו בנטפליקס
אבל זה המחיר שאתה משלם כשהסרטים שלכאורה אמורים הסרטים הגדולים שלהם שמשווקים לקהל הרחב ביותר(יענו בעיקר סרטי אקשן וקומדיות רומנטיות) הם באופן קבוע גנריים ובדרך כלל באיכות מפוקפקת.
אני מניח שבהשוואה לתפוקה המאוד גבוהה של נטפליקס בתחום הסדרות
שרבות מהן זוכות לשבחי הביקורת, הסרטים של נטפליקס יוצאים נפסדים.
השאלה למה זה קורה – מה גורם להם לבחור בכל כך הרבה סדרות מוצלחות ולפספס עם הסרטים – היא שאלה שאין לי מושג איך לענות עליה.
זאת נקודה ממש טובה
יכול להיות שהתשובה היא משהו פשוט כגון העובדה שהאנשים שעומדים בראש חטיבת הסדרות של נטפליקס הם לא אותם האנשים שעומדים בראש חטיבת הסרטים?
אני חושב שזה גם אינטרסים
הקבלה של נטפליקס לעולם הטלוויזיה והפרסים בה הייתה יותר חלקה כי הרשתות הגדולות כבר לא היו כל-יכולות והייתה פחות ריכוזיות כשנטפליקס הצטרפו. היו קיימים בייסיק קייבל, פרימיום, סטרימינג וכו' ככה שלנטפליקס הספיק לקלוע בול עם כמה סדרות שנחשבות לאיכות (בית הקלפים של פינצ'ר ושחור זה הכתום החדש הצליחו לייצר הייפ מוקדם מוצלח) והם נכנסו לשוק שיכל לקבל אותם.
בקולנוע לעומת זאת האולפנים גדולים עדיין דומיננטים ויש אינטרס שלהם ושל רשתות הקולנוע שאנשים יקנו כרטיסים מן הסתם ככה שבהתחלה הייתה סוג של אפליה מלאכותית בפסטיבלים ופרסים נגד סרטים שיוצאים רק בסטרימינג (Beasts of no Nation לדוגמה היה שווה מספר מועמדויות לאוסקר אם הוא היה יוצא שנתיים-שלוש מאוחר יותר, לדעתי). אבל עם הזמן והוירוסים האפליה הזאת נשחקת וחברות הסטרימינג מושכות יותר ויותר טאלנטים לפני ומאחורי המצלמה ככה שהאיכות (לפחות של התוצרים הבולטים) עולה.
יצא לי ממש מבולגן עכשיו כשאני קורא את זה אבל מקווה שיצא להעביר את לפחות אחת הסיבות שבגללן הסדרות של נטפליקס נחשבות לאיכותיות לעומת הסרטים
בעיני גם הסדרות של נטפליקס סובלות מאותה הבעיה
כלומר, יש לא מעט סדרות מדהימות שנטפליקס הפיקו, אבל הבקרת איכות שם בעייתית במקרה הטוב.
אפשר להשוות את זה ל-HBO – גם בסרטים וגם בסדרות, כש-HBO מוציאים משהו, הוא לא בהכרח טוב, אבל התוצאה לרוב משוייפת, ואפשר להבין את החזון מאחורי היצירה ואת מה שהיא מנסה להשיג. נטפליקס פשוט מציפים בתוכן ומקווים לטוב.
ומה שמכעיס זה שלא מדובר ב-B מוביז שמופקים בשבוע עם שחקנים גרועים והפקה סוג ז'. מדובר תמיד בהפקות מקצועיות, לעיתים עם מיטב השחקנים והבמאים, שעם תסריט יותר טוב וקצת מחשבה יכלו להפיק תוכן ראוי באותה ההשקעה.
פשוט עוד לא למדנו איך לסנן את השיווק של נטפליקס
לסרטים יש ערוצי הפצה שמיועדים לסרטים פופולריים אך בינוניים, שאפשר פשוט להתעלם מהם, ויש ערוצי הפצה אחרים לסרטי אינדי / סרטים מאת במאים נחשבים / סרטי ז'אנר. לנטפליקס יש כרגע לדעתי רק ערוץ שיווק אחד שממסגר את כולם כ "סרט נטפליקס" וזה גורם גם לנו לשים את כולם באותה קטגוריה למרות שבאמת אין קשר בין נניח ז'אנר הקומדיה הרומנטית שלהם לסרטים כמו שהזכרת.
זה דווקא היה אחלה במידה מפתיעה!
אין לו את ההלך רוח, הלא בדיוק אפיות אבל האנרגיה הטעונה והמבולגנת של המקור – אבל הוא קאבר ממש טוב שמצליח כן להבריק במקומות מסוים שהקודם פספס ובעיקר נראה שהוא יודע שהוא הולך בצעדים של גדולים ממנו ועל כן הוא מלא כבוד ולא מנסה להיות איזה גרסה מתלהבת של שנות האלפיים שמנסה לתקן את מה שמקולקל.
אני מניח שהאקספרסיביות שג'ולי טיימור ידועה בה תבוא לידי ביטוי בעובדה ששלוש שחקניות (שתיים מהן זוכות אוסקר!) מגלמות את גלוריה
הטריילר הזה מזכיר לי בעיקר את "גברת אמריקה", המיני-סדרה המופתית של FX על הפמיניזם של הסבנטיז. בסדרה גילמה את גלוריה רוז ביירן, בהופעה שעם כל אהבתי לרוז, קצת פספסה; בטח בהשוואה למה שקייט בלאנשט עשתה ממש לידה, בתור פיליס שלאפלי, בבירור אחת ההופעות הכי גדולות שראיתי בטלוויזיה אולי אי פעם. הגלוריות, ככל הנראה, צולם בזמן שגברת אמריקה צולמה, כך שהסיבה היחידה שבגללה הנשים שמונצחות בסרט ובסדרה (גלוריה סטיינם, בלה אבזוג ופלו קנדי) נראות אותו דבר היא פשוט משום שככה הן, ככל הנראה, נראו. בט מידלר היא ליהוק מבריק לתפקיד בלה, לוריין טוסיין עשתה לי סיוטים בעונה השנייה של כתום זה השחור החדש, מה שאומר שהיא מוכשרת מספיק כדי לגלם את פלו – וג'וליאן מור, בגדול שתהיה בריאה ומאושרת עד מאה ועשרים, אני אוהב את האישה הזאת בערך כמו שאני אוהב פיצה.
בט מידלר! היא עדיין איתנו!
(ל"ת)
עוד טריילר - Wolfwalkers, טריילר סופי לפני היציאה הקרובה למסכים
(כלומר, לפני ההקרנות הייצוגיות לאוסקר שאחריהן הוא ילך ישר לסטרימינג):
https://www.youtube.com/watch?v=HM-pEbk39Qk
הייתי מאוהב בסרט הזה עוד לפני שראיתי פריים אחד ממנו. עכשיו אני כבר מאוהב בו בטירוף.
ונעלם לי בסוף המשפט
טום מור, בבקשה על תאכזב אותי עם הסרט הזה, גם ככה 2020 היתה שנה מחורבנת.
סגנון הציור פה מעניין.
הוא נראה פחות דיגיטלי ויותר מחוספס מזה של קלס ושיר הים, או אפילו הטיזר הישן. נראה שהם ציירו את קווי המתאר בעיפרון, אבל חלק מהפריימים נראים כאילו לא מחקו מהם את הקווים המנחים.
טריילר ל"פריקי"
סרט אימה / באדי-סוואפ מהבמאי של סרטי "מז"ל טוב". נראה כמו טראש כיפי שאני מאוד אוהב.
נראה מעולה!
ממש תודה על זה.
אז אני מבין שסוף סוף
מישהו עשה את הסרט על הדמות של ג'ק בלאק בג'ומנג'י.
(וכן, נראה נהדר. האם.. האם התגעגעתי לוינס ווהן?)
דייוויד בירן
הייתי בהופעה שלו ברוק ורכטר לפני שנתיים, וזו כנראה ההופעה הטובה ביותר שהייתי בה.
הקונספט של המופע מאוד מתאים להיות מוסרט ככה שאני די מתרגש לקראת זה
הגלוריות סרט רע
בימוי מתאמץ של ג'ולי טיימור שלא מצליח להציל תסריט איום (של ג'ולי טיימור). מאוד אוהב את ג'וליאן מור, אבל זה לא זה. ואליסיה ויקנאדר פשוט שחקנית לא טובה. מומלץ לוותר ולראות במקום את "גברת אמריקה", שסיפר את אותו סיפור רק פי 8000 יותר טוב.