אביעד שמיר ותום שפירא חוזרים עם פרק נוסף במיני סדרה "לסרג'יו פנית", בה הם מדברים על סרטיו של הבמאי המוערך סרג'יו ליאונה.
והפעם מגיעים לנקודת האמצע בפילמוגרפיה של ליאונה עם "הצלפים", או כמו שהוא נקרא במקור "תביא עוד כמה דולרים, מה אכפת לך?". את הפרקים הקודמים ניתן למצוא כאן. ממש מתחת לשורה הזאת תוכלו לשמוע את הפרק, ומתחת פירוט כללי של הפרק.
00:00-00:44 – פתיח
00:45-3:12 – איך "בעבור חופן דולרים" הביא לליאונה קצת יותר מחופן דולרים
03:13-06:50 – לי ואן קליף: האיש, האגדה, האף
06:51-15:32 – מדברים על העלילה של הסרט ועל היכולת של ליאונה לבחור ולצלם פרצופים מדהימים.
15:33-20:20 – מה הקשר בין סרג'יו ליאונה ללוני טונס?
20:21-26:16 – אנחנו לא אומרים שהעלילה של הסרט מתוסבכת מידי, אבל בכל רגע נתון לפחות דמות אחת בוגדת באחרת.
26:17-29:06 – עוצרים קצת לדבר על נשיאים אמריקאים ומי מהם ינצח בקרב יריות (טדי רוזוולט, כי הוא חסין כדורים)
29:07-36:55 – ליאונה מסיים בדו-קרב שהוא בברור הכנה לתקו המקסיקני של "הטוב, הרע והמכוער"
36:56-41:39 – סיכום הפודקאסט (והסרט) ומשחק דירוג סרטי ליאונה הקבוע.
41:40-42:37 – נעימת סיום
א. אנדרו ג'קסון, לא ג'ונסון
ב. כן, ככל הנראה טדי מנצח
ג. לינדון ג'ונסון הוא פסיכופט נוראי ומפחיד ופאקינג אדיר. יום אחד יעשו לו את הביופיק שיגיע לו.
כמו כן, הזכרתם רופאים שיכורים שלא יודעים מה הם עושים אבל הסיפור האהוב עליי הוא דווקא על הנשיא שירו בו, ואז הרופאים חיפשו את הכדור עם גלאי מתכות… בזמן שהנשיא שוכב על שולחן מתכת. מה שהוביל לכך שהם פשוט חתכו לתוכו בכל מקום ואז הרגו אותו. וכך מת ג'יימס גרפילד.
זה מעלה שאלה מעניינת
מה הסרט* הכי טוב שנעשה על נשיא אמריקאי (אמיתי): לינקולן של שפילברג? חטיפה במדבר של מיליוס? ניקסון של אוליבר סטון? מר לינקולן הצעיר של ג'ון פורד?
* לכל המתחכמים שיכתבו "ג'ון אדאמס" – אמרתי ס ר ט
וואו, הרשימה מאוד ארוכה (ואולי שווה סקר, למרות שנראה לי שאת רוב הסרטים אנשים לא ראו)
אישית יש לי פינה חמה ולא מוסברת בלב ל-W. של אוליבר סטון.
יש לי אותה פינה בשבילו שאני שומר לשאר הסרטים של אוליבר סטון
איפשהו באזור המעי הגס
אני מחבב את השטויות של הבחור
אני לא מחבב מאוד את הבחור – הוא לחלוטין איבד את זה, וגם כשהיה לו את זה הוא היה פוץ לא קטן, ושני אוסקרים זה הרבה *הרבה* יותר מדי עבורו – אבל אני אוהב (לפחות אהבתי) באמת הרבה מאוד מהסרטים שלו. כולי תקווה שאדם מק'קיי, שנראה במסלול להמשיך הרבה מהדברים שהוא עשה ונזנחו מאז שהתחרפן, לא יילך בדרכו אלא יצליח לשמור על רמה.
אני ממש לא מחבב אותו
JFK לטעמי הוא דוגמה מושלמת לסרט שהוא לא רק רע (במיוחד ההצגה של הדמות שטומי לי ג'ונס מגלם) אלא ממש פוגעני: כל הדרך שבה הוא נותן קידום לתיאוריות קונספירציה מוגזמות ומעצב את התומכים בהן כגיבורים אמיצים מרגיש כאילו הוא מוביל לעולם המודרני עם וידואים של ארבע שעות ביוטיוב שמסבירים לך איך ילדים שנהרגו באירוע ירי המוני הם בעצם "שחקני משבר".
טוב, יש כאן שני אלמנטים
הראשון הוא שאלת האחריות המוסרית של היצירה – מקום שבו סטון תמיד מפקשש, אבל השני הוא איכות היצירה: JFK הוא יצירה מרהיבה – אבל חסרת אחריות, מטומטמת, ואחראית לחולים רבים בחברה. אותו כנ"ל "רוצחים מלידה". אני יכול להתחיל עם הגנות של "בסופו של דבר החברה הייתה הולכת לצעדים האלה גם ככה", אבל נו, כשבמאי בולט עושה סרט שמבליט את הקצוות הללו – אין ספק שהוא קשור לנושא.
יש הרבה מאוד סרטים שחוסר המוסריות שלהם מפריע לי ליהנות מהכיף שלהם. סטון, משום מה, מוצא את עצמו מרחף מעל הקו הזה. אסור לקחת שום רעיון שלו ברצינות, הבן אדם מסוכן ומטורף – אבל בחייאת, איזה קולנוע.
אני לא חושב ש- JFK היא יצירה מרהיבה
אני חושב שזה סרט ארוך, קשקני, מטיפני ומשעמם שמלא במשחק כל כך מוגזם שהייתי נבוך לראות אותו גם בהפקת חובבנים.
אין לי בעיה עם סרטים ארוכים על משפטים (משפטי נירנברג ואנטומיה של רצח הם שניים מהאהובים עלי) או עם סרטים שמגעים מנקודת מבט פוליטית שאני מחשיב מכוערת או אפילו מרושעת (אם כבר הזכרתי קודם את ג'ון מיליוש). אבל JFK הוא גם מרושע וגם משעמם.
אה, טוב, אם אתה חושב שהוא משעמם אז הדיון הוא אחר לחלוטין
כי, כן, סרטים מרושעים ומשעממים זה "לא לא" גדול. פשוט, אני לא מחשיב את JFK לאחד שכזה.
אברהם לינקולן צייד הערפדים מה השאלה בכלל
(ל"ת)
ראיתי לאחרונה אז פורסט/ניקסון
כמובן מצאתי את הרשימה הנחמדה הזאת:
https://letterboxd.com/jacdeswilliams/list/films-about-us-presidents/
הבחירה השנייה שלי, ככל הנראה.
אבל חסרים לי לא מעט סרטים מהרשימה הזאת אז לא יודע