"סרט ביתי: הנסיכה הקסומה" (Home Movie: The Princess Bride) הוא:
א. מתחרה על תואר "פיסת המדיה עם השם הכי מוזר ב-2020", ב. ניסיון של פלטפורמת הסרטים הקצרים Quibi למשוך אליה קהל עם כל הסלבריטאים בעולם, ג. רימייק ביתי של "הנסיכה הקסומה", אבל פרוש על פני הרבה מאוד בתים וד., והכי חשוב – ממש אבל ממש חמוד.
ויליאם גולדמן כתב את התסריט של "הנסיכה הקסומה", שהוא אחד התסריטים הכי משלהבים ומלהיבים אי פעם – כזה שמוציא מכל ציניקן את הילד הקטן שמתלהב למראה ניצחונה של אהבת אמת ונשיקות – הפקיד אותו בידי במאי באחד מרצפי ההצלחות הכי מרשימים בקולנוע (רוב ריינר עם 7 הקלאסיקות: "ספיינל טאפ", "רומן על בטוח", "אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי", ו"בחורים טובים") שביחד עם ג'נט הירשנסון וג'יין ג'נקינס ליהק אליו באופן מושלם: קארי אלווס ורובין רייט כנאהבים שאפשר לאהוד, מנדי פטנקין כספרדי פולט משפטי המחץ, אנדרה הענק כפזיק הענק, וולס שון כסיציליאני שלא כדאי להתעסק איתו בקרב מוחות, כריסטופר גסט כנבל בעל שש האצבעות, בילי קריסטל כעושה ניסים, ועוד, ועוד: אף אחד מהם לא שחקן ענק (טוב, חוץ מאנדרה, אני מניח) אבל כל אחד מהם מצליח לעשות את התפקיד שלו בכאלה דיוק והתאמה שקשה לדמיין מישהו אחר במקומו. "סרט ביתי: הנסיכה הקסומה" נענה לאתגר ומדמיין את כל הוליווד בתפקידים הללו.
בסרט הזה מופיעים כריס פיין, סם רוקוול, ניל פטריק האריס, סופי טרנר, ג'ון האם, ברנדון רות', ג'ק בלאק, לוקאס הדג'ס ופול ראד, ואלה רק השחקנים שמגלמים את ווסלי בשלב כלשהו בסרט. רשימת השחקנים המלאה יכולה למלא ביקורת שלמה, אז תצטרכו להאמין לי שהיא כוללת הרבה מאוד שמות מוכרים. וגם פרצופים מוכרים שאתם לא זוכרים את השמות שלהם, וגם כמה שחקנים שכנראה אין לכם מושג מי הם בעצם, וכלבים. יש בסרט הזה מלא כלבים.
את הרעיון לעשות רימייק ביתי בזמן הבידוד הגה ג'ייסון רייטמן – פעם במאי מסעיר והיום "פעם במאי מסעיר" שכולם מחכים לקאמבק שלו. עד שהוא יועיל לעשות אחד כזה, הוא אוהב להיפגש עם חברים הוליוודים באולם ולהקריא ביחד תסריטים קלאסיים, תחביב שקצת נפגם עם הקורונה הזאת שיש בחוץ, אז הוא החליט לשדרג אותו: הוא השיג את הזכויות לסרט וביקש מכל אותם חברים לצלם את עצמם בבתים שלהם משחזרים באמצעים שעומדים לרשותם סצנות מ"הנסיכה הקסומה".
אני מניח שרייטמן הושפע משלל רימייקים של מעריצים שצצו ברשת: דברים כמו "פרויקט 88" שנתן למעריצים בשלל העולם שבוע לצלם סצנה מ"בחזרה לעתיד 2" ושנראה כמו סרט שעבדו עליו שבוע, או "הרימייק שלנו לרובוקופ" שמוכר בעיקר בזכות הסצנה ההיא שבה רובוקופ יורה בעשרות איברי מין. אבל בניגוד לסרטים הללו, רייטמן והחברים נצמדים לתסריט כמה שאפשר: סצנות אקשן מסובכות או עם קהל גדול מדי פעם צולמו עם לגו או בובות אחרות, אבל אף אחד לא לקח את הסצנה שלו והחליט להפוך אותה למחזמר או לגלם אותה כסרטן עצבני או משהו. זאת בעצם ההשוודה הכי מושקעת (כנראה) של סרט, אם השוודות היו עדיין דבר.
כוחו של הפרויקט הנ"ל מגיע משני גורמים: הראשון הוא התסריט והוראות הבימוי של הסרט המקורי. אמנם חרבות הופכות ללחמים, מטריות ומנקי אבק והתלבושות לא בדיוק תואמות, אבל השחקנים לא רק משחזרים את התסריט האלמותי של "הנסיכה הקסומה", אלא רוב הזמן גם דואגים לצלם אותו באופן נאמן למקור. קל לראות את זה בגלל ההחלטה של הפרויקט לגבי תצוגת המסך הרחב שלו: בגדול, הסרטונים של שלל השחקנים צולמו במסך אנכי וצר, מהסוג שמתאים לצפייה רק בפלאפון; אבל בגלל שרייטמן הניח שאנשים יצפו בסרט בעוד פורמטים, כאשר צופים בסרט במסך רחב מגלים לצד הסרט הצר תמונות סטילס מהסרט המקורי, ומתחתיהן תזכורת למי משחק את מי ומי שיחק את אותו מי במקור (לדוגמה: בריאן קרנסטון כדוכס רוגן, שבמקור גולם על ידי כריסטופר גסט). אני עדיין לא בטוח מה דעתי על ההחלטה הזאת. היא מזכירה כל הזמן כמה הפרויקט הזה הוא קרוב-רחוק של שאר סרטוני טיק טוק וסטוריז באינסטגרם. זה לאו דווקא דבר רע, אבל זה נותן תחושה מוזרה.
הכוח השני של הפרויקט הוא חדוות היצירה של כל המעורבים בדבר: לאחר כמה חודשים של שהייה בבית, נראה שכל השחקנים האלה פשוט כל כך נהנים לעשות משהו (שהוא לא סרטונים מביכים של גל גדות), אפילו אם אותו משהו הוא להתרוצץ בחצר הבית שלהם בתלבושות מצחיקות ולהעמיד פנים שהם מטפסים על צוקים. ניכר שכולם אוהבים את המקור וכל כך נהנים לשחזר את התפקידים המקוריים, וזה מה שהופך את כל הסיפור לנהדר. זה, והעובדה שכשחקנים מקצועיים הם יודעים מה הם עושים כשהם מחזיקים מצלמה (או לפחות, שעם ההוראות של רייטמן הם יודעים מה הם עושים) – אמנם הכל צולם בבתים של אנשים, אבל רייטמן והצוות שומרים על יחס נכון של חפיפניקיות/איכות: זה תמיד קצת מצחיק לראות אותם זורקים שקית זבל מחופשת במורד המדרגות עבור סצנת ה"כבקשתך", אבל זה אף פעם לא מרגיש שהם לא חשבו מראש על איך להכין את הסצנה ואיך להפוך אותה לטובה ביותר.
ולמרות שאין זמן לציין את כולם, הנה כמה ציונים לשבח: ג'ק בלאק אמנם קצת פחות שרמנטי מווסלי המקורי, אבל הוא בכל זאת זה שמצליח לעשות את התפקיד בצורה הטובה ביותר; מקנזי דיוויס דומה הרבה יותר מדי לרובין רייט המקורית, ואלייז'ה ווד הוא הנסיך המפרדינק שהכי קולע לרשעות שלו, בפגישת מחזור מרגשת עם אנדי סרקיס. קשה לבחור את איניגו מונטויה הטוב ביותר, אז נבחר שלושה: ג'ון צ'ו, דייגו לונה וחאבייר בארדם, שגם זוכה בסצנה הכי עסיסית; ג'ייסון סיגל מגלם את פזיק בדיוק מושלם והורס לכל מי שבא אחריו, פאטון אוסוולט הוא ויזיני נהדר (אבל גם ריין וילסון מפתיע לטובה), בריאן קרנסטון הוא הדוכס רוגן הטוב ביותר (עם מעט תחרות מצד סטיפן מרצ'נט), שרה סילברמן עושה את סבא פיטר פאלק באופן מושלם, אדם סנדלר משעשע קלות גם הוא, סת' רוגן בשיא של כמה שנים בגילומו של מקס עושה הניסים, ג'ון מלקוביץ' קולע בול ב"מוויג'", וקארל ריינר נוגע ללב בתפקיד שצילם שלושה ימים לפני מותו.
"סרט ביתי: הנסיכה הקסומה" הוא הרימייק הכי טוב שיכולנו לבקש עבור "הנסיכה הקסומה": לא סרט שמנסה להחליף את הקסם של הסרט המקורי בעדכונים לא נחוצים או לשדרג את מה שכבר משודרג ממילא, אלא פשוט מכתב אהבה של תעשייה לאחת מהקלאסיקות הבלתי נשכחות שלה. אם כל מה שג'ייסון רייטמן יעשה מעכשיו זה רק סרטים כאלה, זה בכלל לא כזה נורא.
לא מבינה את ההתלהבות מהנסיכה הקסומה.
חמוד מאוד
יש כמה סצנות שהם פספסו לחלוטין (הבולטת ביותר היא הסצינה שבה איניגו ופיזיק מנסים לעבור בין הקהל) והשימוש במוזיקה היה מוזר לי (אולי פה אני טועה אבל בחלק מהסצינות המוזיקה בול ובחלק הם שינו אותה לחלוטין, לא רק את הסגנון אלא פשוט החליפו…) אבל זה מגניב מאוד ויש בסרט משהו שדורש סוג כזה של השתטות.
כל המוזיקה הוקלטה מחדש
מודה שלא שמתי לב יותר מידי אבל חלק מהמידע שמופיע בצד כאשר רואים את ה"סרט" לא בקיובי זה מי מנגן באותו רגע את הפסקול
איך אני רואה את הסרט לא דרך קיובי?
(ל"ת)
בעזרת הפיראטים
(ל"ת)
I See
(ל"ת)
רואים את זה גם דרך קוויבי
פשוט צריך להיות במצב מאוזן כדי לראות את כל ההערות מסביב, ובמצב מאונך כדי לראות רק את הוידאו.
אני נהניתי מהרפרנסים התכופים למקור ומהמידע הנוסף אז ראיתי הכל במצב מאוזן.
בהחלט הדבר האהוב עלי מ-2020 נכון לעכשיו
כן, הצילום של המילטון מדהים ופאלם ספינרגס זה אחלה סרט אבל יש משהו בעיבוד הזה שפשוט עבד לי בצורה יוצאת דופן.
לא יודעת אם זה העובדה שכל הוליווד פה, ש-2020 די מחורבנת או שזה התסריט המושלם של הנסיכה הקסומה אבל אפילו שהצפיה בדבר הזה עקומה מאוד בגלל הפורמט הנוראי של קיובי כנארה השילוב של כל הדברים הנ"ל גורמים ליצירה הזאת להיות גוש של כיף ואושר.
בדיוק צפיתי בזה היום!
הנסיכה הקסומה הוא אחד הסרטים האהובים עליי. לא משנה כמה פעמים צפיתי בו, יש בו משהו שלא מאבד מהקסם שלו.
ניגשתי ל״גרסה״ הזו עם קצת חשש, דווקא בגלל שמדובר על עיבוד למשהו שבעיני כבר קרוב לשלמות. נהניתי הרבה הרבה יותר ממה שצפיתי – המחווה הזו מלאה באהבה למקור, ומדובר בממתק מהנה לאוהבי הסרט המקורי.
הדברים שהיו יכולים בקלות להוות חסרון ומכשלה – כמו חילופי השחקנים התכופים או האפקטים והתלבושות הביתיים, היו בסופו של דבר דווקא יתרון והוסיפו מבחינתי תחושת רעננות ויצירתיות. לאורך כל עשרת ה״פרקים״ לא איבדתי לרגע עניין, והיו כמה רגעים ששיחקו ממש יפה עם הציפיות שלי כצופה שמכירה את חומר המקור.
בזמנו, הורדתי את קוויבי לנסות, בעיקר כי נתנו שלושה חודשי התנסות חינם. זה היה הדבר הראשון שגרם לי לפתוח את האפליקציה. תכלס? היה שווה רק בשביל זה.
ג'ק בלאק מטפס על "צוקי הטירוף"
רק לי התמונה שלו על המדרגות ישר העלתה לי בראש את פו מקונג פו פנדה ומלחמתו במדרגות?
הסצינה עם המכרסם הענק אדירה
פשוט צחקתי בקול. חוץ מזה: ג'יי קיי סימונס בתור הסבא, ג'ואי קינג בתור הנכד, ביני פלדשטיין בתור באטרקאפ, קייטלין דנבר וג'ק בלאק בתור ווסלי, פאטון אוסוולד בתור ויזיני ובריאן קרסטון בתור הרוזן רוגן מראים כמה כיף זה לראות שחקנים שנהנים לעשות תפקיד.
מה שכן – אם קהל היעד של קוויבי זה צעירים, למה לעשות כזה רימייק? הוא בבירור נועד לאנשים שעברו את גיל שלושים.
כדי להגדיל את קהל היעד של קוויבי.
(ל"ת)
מי שלא שמע (או לא צפה) quibi הודיעו כי הם סוגרים את העסק.
מן הסתם היה להם מזל רע בגלל הקורונה, אבל אני חושב שהרעיון בכללי לא היה כל כך טוב.
הקורונה נחשבת למזל רע לשירותי סטרימינג?
אם זה נכשל בזמן הקורונה זה היה נכשל בגדול יותר (אם זה אפשרי) בלי הקורונה. מכל מה שראיתי זה פשוט רעיון הזוי שנולד ע"י מיליארדרים שלא ממש מחוברים למציאות.
יש לי הרגשה שתוך 5-10 שנים הוליווד יעשו סאטירה על הלידה של קוויבי וכולם יצחקו וזה יהיה מועמד לאוסקר
הקורונה הייתה רעה ספציפית לשירות הזה.
שירות שנועד לצפייה בפלאפון בלבד, עם פרקים קצרים כדי לראות בזמן הנסיעה באוטובוס.
כרוניקה של כשלון ידוע מראש
זה נדמה כאילו היחידים שלא ידעו שזה רעיון כושל היו אלו שעמדו מאחוריו ואלו שהשקיעו בו.
אפילו במקרה של היוצרים, מרגיש לי כאילו הרבה מהם פשוט לקחו צ׳ק קל. השבוע גם הסתבר שקוויבי אפילו לא מחזיקה בזכויות על התכנים שלה, כי הם חוזרים ליוצרים אחרי כשנתיים. כלומר אפילו את הרווח ממכירת ספריית התוכן אין להם.
בתכלס הדבר היחיד המוצלח שראיתי בקוויבי בשלושת חודשי הנסיון חינם היה המחווה הזו לנסיכה הקסומה. שום תוכן מקורי שלהם לא הצליח לפרוץ ולהפוך למשהו שבאמת דיברו עליו כ״צפיית חובה״. ועדיין, מטורף לחשוב על כזה סכום של כסף שפשוט מתאדה בקול נפיחה חלוש.