"משחקי ציד" התפרסם קודם כל בגלל השערוריה שהוא עורר – כשהטריילר של הסרט יצא, אפילו נשיא ארה"ב הרגיש צורך לחוות את דעתו הזועמת כנגד ה"תעמולה הליברלית". אבל כמו בכל מקרה שבו מישהו מתקיף משהו שהוא לא ראה, גם כאן הנשיא והאנשים שתקפו את הסרט פספסו דבר או שניים לגביו. דבר ראשון, סביר מאד שאחרי צפיה בו טראמפ בכלל היה רץ לשבח אותו ולשלוח לינקים לכל אזרחי ארה"ב; אבל גם במקרה הזה, טראמפ כמו טראמפ, כנראה היה מסיק מסקנות מהר מדי.
אבל למרות שמפתה ליפול למאורת הארנב שהיא ויכוחים פוליטיים, לא כדאי ליפול לפח הזה. הדיאלוג על טראמפ כן/לא/אולי והפוליטיקה של הסרט בעד/נגד/תרמתי במשרד, מסיט לחלוטין את תשומת הלב מהדבר החשוב פה: מדובר בסרט ממש טוב. אבל ממש.
מה יש לנו כאן? עלילה פשוטה בעיקרה: קבוצת אמריקאים אקראית לכאורה מוצאת את עצמה שבויה במקום מסתורי ומוזר. הם מבינים מהר מאד כי הם הגיעו לשם במטרה, ובכן, לשמש כמטרה: הם ניצודים על ידי אנשים אחרים. לוקח להם זמן לגלות זאת בעיקר כי הם מנסים לא למות, אבל מתברר כי רודפיהם הם כמה עשירים פריבילגים המשתעשעים במשחק ציד אדם, כי להרוג חיות זה כבר לא הומני מספיק אבל לחארות הגזענים האלה מגיע למות.
האירוניה שבמשפט האחרון מכוונת, כי זה בדיוק סוג העקיצה המתמשכת שהתסריט משגר ללא הרף לחסידי הפרוגרסיב בעיני עצמם. עכשיו, אין לי מושג אם יוצרי הסרט באמת נמצאים בצד הפוליטי שהסרט לכאורה נמצא בו, אבל זה לא משנה: כבידור נטו, הרקע הפוליטי הנרמז והמפורש – יש התייחסות ברורה לטראמפ עצמו – פשוט קורע. ה"שמאלנים האלה" חוטפים כאן ערימות של פאנצ'ים על חשבונם, ואז עוד כמה, ואז עוד אחד ממש טוב לסיום.
אלא מה, הסרט לא חוסך ביקורת גם מהצד הימני של המפה. הביקורת הזו יותר מעודנת ויותר נרמזת בתסריט מאשר נאמרת במפורש, אבל היא שם. הפאנצ'ים הגלויים מכוונים שמאלה; המסר העדין יותר – לכל הכיוונים, החל מהצגה סטריאוטיפית כמעט של הניצודים ועד תפנית מעניינת בעלילה. אם צריך לתמצת את הענין, הרי שזה בעיקר בוז עמוק לרדידות האדירה שמאפיינת את כל הצדדים בויכוח. סיסמאות, אמונות תפלות, תיאוריות קונספירציה וכוחן המוגזם של הרשתות החברתיות – הכל כאן.
צריך לומר שהדיון הזה ממש לא עמוק, או מקורי, או מעניין במיוחד. הוא רקע, וככזה הוא די רדוד. אולי זה בכוונה – ביקורת הפוך על הפוך שכזו – אבל זה בעיקר מבורך, כי שאר הסרט שהוא לא פוליטיקה הוא אחד הטובים שיש לבציר 2020 (המוגבל, כמובן) להציע.
דבר ראשון, יש כאן הופעה נשית פאקינג מעולה בתפקיד הראשי. בטי גילפין ממלאת כאן תפקיד מכסחת-תחת מצוין, אבל היא הרבה יותר מזה. המשחק המאופק ומלא הניואנסים שלה פשוט מדהים. נכון יש את הקטע הזה בסרטים ששחקן צריך לספר איזשהו סיפור, המצלמה מרוכזת רק בו וכל הענין של הצופים מונח על כתפיו? אז אומר זאת כך: מעולם לא הייתי מרותק ככה לסיפור די פשוט על צב וארנב. כשההשוואה הבאה עלתה לי לראש נפנפתי אותה משם כי מה לעזאזל אני חושב לעצמי, אבל היא התעקשה לשוב ולהופיע: מאז סמואל ג'קסון ב"שמונת השנואים" לא ראיתי מונולוג כל כך טוב. שיט, אמרתי את זה.
ויש עוד. התסריט – כמה הופתעתי לגלות שדיימון לינדלוף, מכל האנשים שבעולם, חתום עליו (בשותפות) – מהודק ברמה מעוררת השתאות. כמעט כל פרט בסרט, החל מן השניה הראשונה ממש, זוכה לפייאוף. אלו לא בהכרח הברקות אדגר רייט סטייל (למרות שיש לפחות אחת כזו), אלא יותר מחשבה שלא להראות דברים מיותרים על המסך: אם ראיתם כלי מסויים, אתם תראו אותו לפחות עוד פעם אחת ולא כי זה בהכרח יוסיף משהו חשוב, אלא כי אם ראיתם אותו, אז אנחנו נראה לכם אותו שוב כדי שלא תרגישו מרומים. זה עובד.
הקפדנות העלילתית היא לא הדבר היחיד שנעשה היטב. התסריט אשכרה מצליח להפתיע. מילא זה שהדקות הראשונות הן רכבת הרים מצויינת של בעד מי אנחנו בעצם ומה לעזאזל קורה כאן: הטוויסט המרכזי של הסרט תפס אותי לגמרי לא מוכן, וזה שהוא היה שזור במה שכתבתי קודם על הכנה מחושבת מראש – בכלל העלה את העסק לרמה של "וואלה, לא ראיתי את זה מגיע למרות שכן ראיתי את זה מגיע". זה חתיכת כשרון.
כל תסריט טוב צריך במאי שיעשה איתו את המיטב. קרייג זובל עושה את המיטב. דבר ראשון, הוא יודע לביים אקשן: הוא מבין את החשיבות של המרחב, יודע מתי להחליף זווית צילום ואיזה כלי ייתן את מקסימום אפקט האלימות שהוא רצה להשיג. אה, כן: הסרט אלים. מאד. יש כמה וכמה מראות גרוטסקיים שבעלי קיבה רגישה יעדיפו להימנע מהם, אבל אם אתם סבבה עם איברים שלא במקומם הטבעי או עם חלקי גוף מרוטשים, תהנו מאד מכל העסק.
יש, למשל, סצינת מכות שלא רק מציגה קרב מבדר ואלים המבויים היטב, אלא נותנת להבעות פנים ולניואנסים מבריקים להוסיף נופך למה שכמעט כל במאי אחר היה מציג כמהלומות נטו. והזכרתי שזה גם מצחיק? כאילו, יש קטע עם זכוכיות ש, נו, תראו את זה. זה מצחיק, בעיקר למי שראה את "ג'ון וויק 3".
אבל זובל לא רק מביים את קטעי הפעולה כמו שצריך, אלא נותן לסיפור להוביל מנקודה לנקודה, כך שהתסריט המוצלח לא מרגיש רק כמי שתפקידו להביא אותנו למנת ההרג הבאה. זובל גם מוציא מכל השחקנים את המקסימום. את בטי גילפין כבר שיבחתי, אז אני אשבח אותה שוב. וגם את השחקנית המוכרת שמגלמת את הנבלית הראשית, שאני לא אגיד מי היא כי הסרט מתייחס לזה כתגלית (למרות שמה לעזאזל, אפשר לחשוב במי מדובר).
אז מה יש לנו כאן? תסריט טוב, משחק טוב, בימוי טוב, צילום… סבבה? אני מניח, והפסקול גם יעיל, כנראה. אבל בסופו של דבר, זאת החבילה כולה: סרט מהודק, מתוכנן ומבריק שלוקח תיאור עלילה מטופש שלי צ'יילד, למשל, נפל איתו קשות באחד מספריו האחרונים – והופך אותו על הראש בצורה הכי טובה שיכולה להיות. ועוד עושה את זה בשעה וחצי על השעון.
אז נכון, יש בהחלט סיכוי שתצאו מהסרט מלאי עצבים על הפוליטיקה שלו, אבל לדעתי – ואני מסייג אותה כי אני נהניתי עד הגג מהחלק הזה – זה שווה את הסיכון. אם מישהו היה צוחק עליי, היה חשוב לי שהוא לפחות יעשה את זה טוב.
איפה רואים?
או שזה בטעות סרט קולנוע אשכרה מוקרן בקולנוע?
עוד לא מוקרן, אבל בקרוב!
בינתיים, ענייני VPN וכו'.
עד כמה זה סרט "אימה"?
(ג'אמפ סקיירים, מריטת עצבים, וכדו')
בכלל בכלל לא
אולי איזו יריה פתאומית פה ושם, אבל רחוק מאד מאד מלהפחיד או להבהיל. מהבחינה הזו, זה סרט אקשן סטנדרטי. לא ממש הבנתי מה היה לבלומהאוס לחפש כאן.
סרט נפלא באמת
מקורי, חדשני, מעניין ושונה.
הבעיה היחידה שלו היא שהוא רק הסרט השני הכי טוב עם אותו שם. כי זה של מדס מיקלסן היה יצירת מופת.
באמת זה הזכיר לי מיד את "זמן עבר" של לי צ'יילד
(ל"ת)
לינדלוף מפציץ לאחרונה
גם השומרים, שהייתה מעולה וגם הסרט הזה.
הוא אגב, עמוק בצד השמאלי של המפה.
לא התלהבתי
סרט מטופש ומשעמם, עם פוליטיקה רדודה וילדותית. חוץ מקטע משעשע בהתחלה, הוא לא באמת מפתיע. המשחק של בטי גילפין בסדר. בקיצור, סרט שעשה סערה בכוס תה.
ו-וואו, כמה שלא הופתעתי לגלות שלינדלוף חתום על הכתיבה המעצבנת הזאת. The man can do no right.
תשמע, ה"נותרים" הוא right בכל המובנים
(ל"ת)
כן, שמעתי
אבל מצטער, כשמישהו כותב סרטים מטופשים באופן עקבי, אני לא מעוניין לעבור לסדרות שלו. כמויות קטנות זה די והותר.
חוץ מזה, כשניסיתי לצפות ב"אבודים" פרשתי אחרי חצי עונה וגם הפיילוט של "השומרים" הותיר אותי ואת שותפי לצפיה אדישים (אוקיי, פה ושם צחקנו, אבל לא כי המשורר התכוון). בקיצור, אנשים מוזמנים להשתפך על "הנותרים" כמה שהם רוצים, מבחינתי יש לו טרק רקורד של תסריטאי גרוע ומעצבן. אוותר על התענוג.
סליחה, אבל זה טיעון מוזר.
זאת אומרת, אתה מוזמן לעשות כרצונך, אבל אני לא ממליץ לך על לינדלוף – אני ממליץ לך על סדרת טלוויזיה ספציפית.
אם זה עוזר, אני שנאתי את אבודים ולמרות שחשבתי ש'השומרים' עשתה עבודה טובה רוב הזמן, בסוף היא איבדה את האומץ שלה. אבל 'הנותרים'? אחת משלוש הסדרות הטובות ביותר שראיתי בטלוויזיה בעשור האחרון (יחד עם 'שובר שורות' ו'האמריקאים'), וללא ספק הפואטית שביניהן.
בהחלט - הנותרים היא אחת הסדרות הגדולות אי פעם
וגם בהיסטוריה הרחוקה יותר, הסדרה היחידה שנמצאת באותה רמה היא ״הסמויה״ (פרט לעונה הראשונה והאחרונה) ו״הסופרנוס״ (ברגעיה הטובים)
אגב, מסכים לגבי ״שוברים שורות״ אבל לא לגבי ״האמריקאים״ למרות שגם כבודה במקומה מונח, אבל הוא מונח קרוב יותר למקום שבו ״הומלנד״ מונח, שזה בכל זאת איזה דרגה מתחת.
לוקח לאמריקאים זמן "להתחמם", אבל מהרגע שהיוצרים
התחילו לכתוב עלילות מתמשכות יותר ויותר, שעוסקות קודם כל בדמויות עצמן, הנאמנויות הסותרות שלהן, סיר הלחץ המשפחתי והמחיר שכל זה גובה מהן, היא מתרוממת לרמות שמעטות הסדרות הגיעו אליהן – עבורי היא הדרמה האהובה בכל הזמנים (אולי בתחרות עם הסמויה), לא כיוון שהיא המושלמת ביותר, אלא כיוון שהאנטי-גיבורים שמובילים אותה הרבה יותר מעוררי הזדהות עבורי מאלו של "שובר שורות" או "הסופרנוס".
מה לעזאזל, אפשר לחשוב במי מדובר
(ספוילר, נו, נשתף פעולה עם הסרט) חד משמעית. הילארי סוואנק נמצאת במקום מאוד ייחודי והוא זה של שחקנית זוכת שני אוסקרים שלאף אחד ממש לא אכפת שיש לה שני אוסקרים כי רוב הקריירה שלה, מלבד שני האוסקרים האלה, זניחה בקטע כמעט קומי. היא מצוינת, אבל מה יש לסוכן שלך, גברת?
וזה לא כדי להפחית מהסרט, שהוא בפירוש אחד הטובים של 2020. זה אחד מהיתרונות הלא-צפויים (והלא-נחוצים!) של השנה הזאת; כשהסרטים הגדולים לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על המסך הגדול לטובת הסטרימינג, האינדיז שעבורם ההבדל הכלכלי מאוד לא משמעותי נהיים יותר דומיננטיים. ותודה לאל שאף אפוס מתוקצב ומשווק היטב לא הסיט את תשומת הלב שלי מ"משחקי ציד".
אני מבין ומכבד וגם אוהב את הפוליטיקה של "משחקי ציד", שכמו שיצחק יפה כתב, בפירוש עברה בטיל מעל הראש של מתנגדי הסרט (והמתנגד הראשי) – כל שמאלן עם הומור עצמי אמור להנות ממנה. ומה שיפה זה שבאיזשהו שלב, זובל, בלום ולינדלוף נפרדים ממנה, מתנתקים מהמשל שלהם (בין השאר בגלל שאין הרבה נמשל מאחוריו) ועוברים לדו קרב מפואר בין בטי גילפין לנבל הראשי. זה הרגיש כאילו כל פנייה שהסרט גורם לי לחשוב שהוא עומד לקחת, הוא עושה ההפך, וזה נהדר. באמת, באמת מעולה.
לדעתי הסרט בא לצחוק דווקא על הימנים, שזה מה שהם חושבים על השמאלנים.
זכור לי סרט שראיתי אי אז בטלוויזיה עם רעיון כמעט זהה.
גבר שחור (דומה קצת לזמר טרנט ג'ון דארבי, אם מישהו כאן זוכר אותו) שצריך להימלט מחבורה של עשירים שצדים פשוטי עם להנאתם. נדמה לי שגם גארי דביוסי היה שם בתור אחד הציידים.
משחקי ציד עצמו? מעולה. אלים, מרושע, מצחיק להחריד, ובטי גילפין נותנת הופעה נהדרת. לגזור ולזכור.
אלוהים, איזה סרט כיפי!
תנו לבטי גילפין לגלם את כל התפקידים בכל הסרטים, בחיי.
אה, וואו, בסוף לא הגבתי פה כלום?
שנת הקורונה כסערה, בחיי. כן, זה סרט מאוד כיפי שרבתי עליו קצת עם זוהר ויצחק בפרטי כי הפוליטיקה שלו לדעתי היא חלק ממה שדוחף אותו לכיף. כלומר, זה ובטי גילפין הבאמת נהדרת.
ואם אני פה – מזכיר את סרטו האחר הנהדר (אבל ממש ממש לא כיפי) של קרייג זובל, "Complaince".
רק אצלי קרייג זובל וס.קרייג זאלר
יושב בראש כמו פול וו.ס אנדרסון ופול תומאס אנדרסון? רק שבמקרה של זובל/זאלר הם שניהם במאים ששווה לעקוב אחריהם…
ובסדרות. היא הייתה נהדרת ב Glow.
(ל"ת)
סרט מצויין ושנון
לא חייבים להתחבר לפרשנות הפוליטית שלו או לתפוס צד. סרט שנון ומהנה ביותר גם בלי להתייחס לטראמפ או למתנגדיו