למרות שהקורונה לא ממש מאחורינו, נראה שהוחלט שאת הסיבוב השני של הנגיף אנחנו עושים בזמן שהכל פתוח כי מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? מאות אנשים מתים? פחחח.
וכך, כשלושה חודשים לאחר שנסגרו, בתי הקולנוע חוזרים. חלק כבר חזרו: הסינמטקים בערים שונות הודיעו על חזרה לשגרה, למי שרוצה לראות סרטים נבחרים מהרבע שנה שעוד הספיקו להקרין או כל מיני קלאסיקות על זמניות. (המלצות אקראיות: "רעל ותחרה" בסינמטק חולון ביום שני הבא, "ארץ קשוחה" היום בסינמטק ירושלים, "1917" במהלך השבוע בסינמטק שדרות. סינמטק תל אביב יחזרו לפעול ב-28.6, סינמטק חיפה, ראש פינה והרצליה עדיין לא הודיעו מתי יחזרו לפעילות). גם קולנוע קנדה חוזרים לפעילות.
אבל לכל מי שרוצה לראות סרטים חדשים בבתי קולנוע גדולים, החדשות הן שנצטרך לחכות קצת יותר זמן: בהודעות נפרדות, הודיעו סינמה סיטי והבעלים הבינלאומיים של יס פלאנט ורב חן שהקולנועים יחזרו רק ב-9 ביולי (בתקווה שעד אז ההנחיות לא יוחמרו בשנית). הוט סינמה ולב, לעומת זאת, לא הודיעו שום דבר פרטני.
יש שתי שאלות חשובות לגבי הפתיחה הזאת: איך העסק יתנהל בבחינת "לא-להידבק-במגפה-עולמית", ומה יוקרן שם?
החלק הראשון הוא נחמד בכל מיני כיוונים, אבל לא מעורר בטחון בנוגע להידבקות: הנהלים אומנם מדברים על כך שיהיה מרווח של כיסא בין כל "קבוצת רוכשי כרטיסים" אחת למשנה (שזה נחמד), תהיה חובה לקנות כרטיסים מראש (כלומר, הסוף ל"רגע, איזה סרט טוב מציג עכשיו?" כשמישהו מגיע למוכר בקופות), בלי הפסקות (משפיע רק על הוט סינמה, למיטב זכרוני) ותהיה חובה להיכנס למתחם עם מסיכה (עקרונית יש חובה לשהות עם מסיכה לאורך כל הסרט, אבל מכיוון שאפשר להוריד אותה על מנת לאכול, לא תהיה שום דרך נורמלית לאכוף את זה).
כלומר, חווית הצפייה הכללית תהפוך לנעימה יותר, אבל תכלס יש עדיין מימד של סכנה בהליכה לבית הקולנוע.
החלק השני הוא יותר חידתי: המפיצה של סרטי WB, טוליפ, הודיעה על הסרטים החדשים שיופצו החל מה-9.7 והלאה, אבל הדגש הוא על "והלאה". "סקובי-דו!" יהיה הסרט הראשון שיופץ ב-9.7, והסרט הבא אחריו שהם מציינים הוא "טנט", שיופץ רק ב-30.7. יונייטד קינג פרסמו שני טריילרים לסרטים שנראים.. פחות ממלהיבים: אחד על ראסל קרואו כנהג מעוצבן שמחליט להתעלל במישהי שעיצבנה אותו בכביש, והשני על משהו עם מל גיבסון ואמיל הירש שהם שודדים בזמן שיש סופה נוראית. יש גם את "הכפר של ברברה", קומדיה צרפתית שכזאת, שיקרין בסינמטק תל אביב כבר החל משבוע שעבר. בנוסף לאלה, כנראה שיהיו סרטים הוקרנו במרץ ושיחזרו לחיינו : "דוליטל", "קדימה", דברים כאלה.
הסימן שאלה הגדול בחלק הזה, שאני מקווה שנדע בימים הקרובים, היא חברת ההפצה פורום פילם, שאחראית לכל מה שדיסני מפיצה (אז בעצם, כל הקולנוע): סביר ש"מולאן" לא יוקרן פה לפני התאריך הבינלאומי שלו (24.7), אבל ודאי יש לחברה עוד סרטים שייצאו עד אז – רק שאין לנו ממש מושג מה הם.
חוץ מאלה, עוד שאלה היא סרטים ישראלים: לפני שבוע היה אמור לצאת, בעולם ללא קורונה, סרטה החדש של טליה לביא, "אחד בלב": האם הוא ינצל את המחסור בסרטים הוליוודים בחודש יולי כדי לגרוף קהל, או יחכה דווקא לתקופה פחות מסוכנת?
ככל שהמצב יתבהר נעדכן כאן בתגובות ו/או בפוסט. מי שכבר יצא לו לבלות בבתי קולנוע שונים בארץ מוזמן לדווח איך החוויה.
מה בינלאומי ביס פלאנט? יש להם סניפים בעמאן? בסיינט לואיס?
(ל"ת)
יס פלאנט הם חלק מסינוורלד
רשת הקולנוע הבינלאומית של האחים גרידינגר (במקור מחיפה) – יש לה בתי קולנוע בארה"ב (רשת Regal Cinema), בריטניה, פולין, צ'כיה, הונגריה וכמובן – ישראל הקטנה.
את ההודעה על החזרה של יס פלאנט, אגב – לקחתי מדדליין. יס פלאנט, למיטב ידיעתי, עוד לא הודיעו כלום ברמה הארצית.
השכונה של הקולנוע הישראלי שוברת שיא חדש.
לסרט ש*היה אמור לצאת לפני שבוע* אין עדיין פאקינג טריילר.
בפברואר לב שחררו פוסטר
הטריילר יועד לצאת בסמוך לבכורה שלו בפסטיבל טרייבקה באפריל. ההקרנה בוטלה. במציאות הנוכחית אין שום הגיון לשחרר טריילר לסרט שאין לך מושג האם, מתי, איך ובכמה עותקים הוא יוקרן.
מיזוג אוויר+חללסגור+אכילה
מחקרים הראו שבחללים סגורים עם מיזוג אוויר קל מאוד להידבק (הרווח כסא בין הצופים חסר משמעות(
מי שאמיץ מספיק מוזמן להיות שפן נסיונות
אם יש לך קישור למחקר בעניין מיזוג אוויר, אשמח לקרוא
כי ממה שקראתי עד היום, דווקא בהדבקה טיפתית מיזוג אוויר לא משחק תפקיד, ולמעשה דווקא מייבש את האוויר וזה יכול לעזור. ההשפעה העיקרית היא של חלל סגור, קרבה בין אנשים ואי-הקפדה על הגיינה וכו'.
היית מעדיף שהקולנוע ישאר סגור?
שאנשים ישארו בלי בית?
בלי עבודה?
בעצם אני לא מדבר רק על הקולנוע רגע-
״ למרות שהקורונה לא ממש מאחורינו, נראה שהוחלט שאת הסיבוב השני של הנגיף אנחנו עושים בזמן שהכל פתוח כי מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? מאות אנשים מתים? פחחח.״
אתה אומר שאתה מעדיף שהיינו נשארים בסגר?בלי עבודה ובלי חיים?
יש בכל זאת איזשהו הבדל בין
"סגר מוחלט" ו-"לפתוח את הכל".
אם בתחילת המגפה כתבתי שאני חושב שהתבהלה סביב הנגיף מעט מוגזמת, אני אגיד שעכשיו אני חושב שהאדישות לגביו היא מעט קיצונית עבורי.
בימים האחרונים אנחנו שומעים על מאות מקרים חדשים ביום – נתון שהיה גורם למדינה שלנו במרץ לשחרר סוגרים במכנסיים. ובכל זאת, נראה שהוחלט שאנחנו מעדיפים את הרווחה הכלכלית של משק פתוח (ככל הניתן) ומספר מסוים של מתים (שהוא נמנע, ולא איזה מספר מתים שגרתי) מאשר משק מצומצם יותר על מנת למנוע הידבקות. אנשים קוראים את המספרים, רואים את כמות הנדבקים והמתים במדינה ומחליטים שיאללה, גם כן, קורונה.
שלא תהיה טעות: כאדם שאוהב קולנוע, אני מאוד שמח שיש את האפשרות ללכת לקולנוע שוב. אבל ההחלטה לחזור לשגרה ויהי מה, תגרור, ובכן, איזשהו מה. ונראה שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו להימנע מלחשוב על זה.
אז את הקולנוע והתרבות לא לפתוח?
אם זה ככה אני די איתך,
אם אבל נניח זה לסגור קניון אני לא איתך.
אני לא אעשה דיון קורונה כי זה לאמתאים,
אבל רק אגיד שעניין המספרים שבמרץ היו גורמים לבהלה במרץ?טוב אבל זה היה ידוע, מה שקרה שמרץ לא היינו מוכנים לזה ועכשיו אנחנו אמורים להיות מוכנים לזה, אם כן ואם לא אין ברירה אלא לתת לזה לצוף.
אני זוכר את דיוני הקורונה בהתחלה ואני זוכר שלא רציתי להתערב אז ולא אכנס לזה עכשיו, אני חושב שזו מחלה רצינית ומסוכנת ובכל זאת אין ברירה אלא לחיות
איתה, אם המדינה לא התכוננה לכך(לא יודע אם לא) אז זו בעיה
צריך להפריד בין ההחלטה הממשלתית להחלטה הפרטית
ההחלטה הממשלתית היא לאפשר פתיחה תחת תנאים מסויימים. ההחלטה הפרטית היא ללכת או לא ללכת.
אני באופן אישי באמת לא מצליחה להבין מי שיוצא מהבית לצורך שהוא לא הכרחי בשלב זה של החיים, אבל זו אני. אין שום סיכוי שאלך לסרט/מסעדה/קניון (אלא אם כן אני צריכה לקנות משהו ספציפי), וכו… אם לא הייתי בהריון אולי הייתי יוצאת למקומות פתוחים (ים/פארק/ גן חיות) וגם זה תלוי בעומס, אבל למקומות סגורים, אין מצב.
שוודיה
בשוודיה לא היו סגרים פשיסטיים, קנסות, מעצרים. החיים נמשכו כרגיל. ונחשי מה, לא קרה להם כלום. ממוצע המתים למיליון בין ינואר לספטמבר השנה זהה לשנים קודמות.
נחש/י מה? את/ה מדבר/ת שטויות.
ועכשיו אם אפשר לא לפתוח את הדיון הזה גם כאן, זה יהיה מצוין.
הבעיה היא שהוירוס הולך להישאר עוד הרבה זמן אז בעיני אין שום טעם להמשיך להחזיק מקומות סגורים – אלא אם אתה מתכוון שצריך לסגור בתי קולנוע למשך שנים למשל.
אין מה לעשות, צריך לחיות כמה שיותר כרגיל לצידו, הפגיעה שלו בארץ היא לא משהו שמצדיק הסתגרות בבית או הרס ענפים שלמים במשק
אתה אומר שאתה מעדיף שמאות אנשים ימותו, ועוד אלפים יסבלו נוראות מאישפוזים ועוד מספר בלתי ידוע של אנשים יחיו את שארית חייהם עם נזק בלתי הפיך לריאות?
יופי של איש קש
(ל"ת)
לא
הוא אומר שגם ללסגור את המשק יש מחיר – כלכלי, בריאותי, ואף מחיר בחיי אדם וצריך למצוא את האיזון.
מטרת החלטות הממשלה היא לא למנוע הדבקות לחלוטין, ואפילו לא למנוע מיתות לחלוטין. זה בלתי אפשרי. מטרת ההחלטות היא למנוע התפרצות מגפה שתגרור קריסה של מערכת הבריאות. האם רצף ההחלטות שהתקבלו זה הרצף שאני הייתי מקבלת? לא יודעת. לא מסכימה עם הכל, אבל חייבת לציין שעיקר חוסר ההסכמה שלי הוא עם החלטות שקשורות למערכת החינוך.בכל מקרה המשמעות של 20% אבטלה לאורך זמן זה לחלוטין משהו שבסופו של דבר עולה בחיי אדם.
העניין הוא שבמדינה דמוקרטית אי אפשר לסגור אנשים בבית לאורך זמן בלי ההסכמה שלהם, וכרגע למרות הכל, הקולות הרווחים בארץ הם הקולות של פתיחה של המשק. אם אנשים מעוניינים לצאת לאכול או לצאת לסרטים, גם במחיר של מחלה, או גרוע מזה, להם או לקרובים שלהם – ואם זה מה שהאוכלוסיה רוצה, לא בטוח שלממשלה יש את הכח למנוע את זה.
צריך לזכור שהקורונה זאת אמנם מחלה חדשה,
ויש הרבה מידע שעדיין אין לגביה, אבל המדינה כן יודעת להתמודד עם שפעת. שפעת היא מחלה מדבקת באותה הצורה, גם שפעת הורגת חולים (גם אם משמעותית פחות מאשר קורונה), והמדינה לא נכנסת לבידוד בגללה.
חלק מהשיקולים שמדינה צריכה לקחת היא שאי אפשר לשאוף לאפס חולים (כי זה אומר להרוג את כל שאר הפעילות במדינה), ואי אפשר להמשיך בפעילות הרגילה (כי אז יהיו אלפי מתים מיותרים), וצריך למצוא את האיזון. והאיזון שכרגע נמצא הוא שמחזירים את הפעילות לכמה שיותר שגרה, כל עוד מערכת הבריאות מסוגלת להתמודד היטב עם כמות החולים שהשגרה הזאת תוסיף לה.
לא בדיוק אותו הדבר...
הגוף האנושי התמודד עם שפעת בגרסה החדשה שלה כבר מאה שנה, וכבר יש חיסון לשפעת, גם אם הוא לא מושלם, ולא כולם מתחסנים. זה מספיק כדי להוריד את אחוזי ההדבקה באופן משמעותי. וצריך לזכור ששפעת זו עדיין מחלה שהורגת לא מעט אנשים (באופן ישיר ועקיף) כל שנה. הסיטואציה עם קוביד19 כרגע יותר דומה לפעם הראשונה שהאנושות נתקלה בשפעת המודרנית ב1918…
אז כן, כפי שראית מעליך אני מסכימה איתך לגבי זה שאי אפשר לשאוף לאפס חולים ולהרוג את הפעילות הכלכלית במדינה כי זה מחיר גבוה מדי. אבל מצד שני, כן אפשר לשנות תקנות מסויימות ולהגדיל משמעותית את ההסברה בנושא כדי להקטין את המחיר האנושי שנצטרך לשלם עד שיהיה פתרון יותר מערכתי.
במילים אחרות – אין לי בעיה עם זה שהמדינה תאפשר לכל מי שמעוניין בכך להשאר פתוח בתנאים מסויימים. אבל עצם העובדה שאנשים עדיין הולכים למסעדות ולסרטים באופן חופשי, בלי מסכות, בלי להשתמש באלכוג'ל, ובלי לשמור מרחק – אומר שיש כאן בעיה די רצינית בהסברה.
ההסברה מתמצה ב"נו נו נו תקבלו קנס"
שזה פשוט לא מועיל לכלום.
כל כך הרבה אנשים מסתובבים בלי מסיכה*, כולל קשישים, כולל במקומות מועדים לפורענות כמו אוטובוס צפוף, והתגובה של המדינה היא להפיל את האחריות על עיריות או נהגי אוטובוס (שצריכים להתעמת עם הנוסעים, אם הם בעצמם טורחים בכלל לשים מסיכה), לאיים בסגר נוסף (שברור שלא יהיה) או להגדיל תיאורטית את הקנסות (עוד לא ראיתי אף אחד שקיבל קנס, ואני גרה בירושלים, שהיא עיר מוכת קורונה). זה פשוט טמטום.
* או מסיכה על מפרק היד, או על הסנטר, או רק על הפה ולא על האף. באמת, מה נסגר עם אנשים? הם מטומטמים או שאני מפספסת משהו?
ההסבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו לאי ההקפדה על מסיכה
הוא שבתחילת הקורונה ממש ניסו לשכנע אותנו שהמסיכה לא עוזרת בכלום (כנראה בגלל מחסור במסיכות). אולי זה עבד להם.
מצד שני, זה לא מסביר למה אנשים לא שוטפים ידיים, לא משתמשים באלכוג'ל ולא מנסים לשמור על מרחק ביניהם, כך שההסבר היחיד שבאמת משכנע הוא טמטום והיעדר אכפתיות.
הסיבה היא ש"הקורונה נגמרה"
אחרי יום העצמאות אנשים נכנסו להלך רוח שהקורונה נגמרה, ולא נעשה שום צעד משמעותי כדי לשנות את הלך הרוח הזה, כולל צעדים שהיו יכולים להיות יחסית משמעותיים מבחינת השלכות אבל עם מעט עלות.
את יודעת כמה הזמנות ל"מסיבת סיום קורונה קיבלתי?
אז פותחים הכל ואין הסברה – אין קורונה, למה שילבשו מסכות?
היחיד? למעט ההסבר המתבקש שהיא מעיקה נורא?
החשיבות ברורה, אבל ברגע שהחובה היא כל הזמן, זו כבר גזרה שהציבור הרחב מתקשה לעמוד בה, ודאי שבקיץ הישראלי או בהליכה בחוץ. היא מציקה, מחממת, מקשה לנשום ומפריעה לדבר. כשאנחנו הולכים ברחוב אנחנו בלי מסכה, כי זה מיותר וכמה אפשר? אם אני הולכת ממש או מטפסת קצת בעלייה (ובחיפה זה חצי מהזמן) אין לי אוויר.
בעניין ההסברים בהתחלה, העדיפו שאנשים לא יהיו במסכות מכיוון שהן מגינות בעיקר על הסביבה ופחות על מי שעוטה אותן, ובהתחלה מספר הנדבקים היה אפסי ולכן זה לא היה קריטי. מסכות שמגינות על מי שעוטה אותן הן N95 שנלבשות כהלכה, אבל סיכוי גבוה שהמשתמש הממוצע לא יעשה זאת נכון (צריך לוודא התאמה ואטימה מלאה, להסיר כהלכה, שימוש חד-פעמי וכו') ולכן ירגיש תחושת ביטחון כוזבת ולא ייזהר, ומכיוון שהיה בהן מחסור העדיפו שלא יגמרו את האספקה לצוותי הרפואה שבאמת זקוקים להן.
לסיכום, נשארנו עם עטיית מסכות למען ערבות הדדית, שזה חשוב מאוד, אבל כדאי שייעשה בזמנים ובמקומות הרלוונטיים כמו שהייה צפופה בחללים סגורים, אחרת אנשים פשוט מתייאשים ומוותרים כי נמאס להם, וקשה להאשים אותם.
אחד השינויים הכי משמעותיים שעשו עם חובת המסיכות
זאת ההחלטה מאתמול, לא שהקנס יעלה – אלא שמי שיכול לתת אותו אלו גם פקחים עירוניים, וסכום הקנס הולך לעירייה. זה תמריץ נהדר להפחיד את האנשים כדי שילכו עם מסיכות.
ואם בזכות זה עיריית ירושלים תחלק קצת פחות דוחות חנייה שקריים בשיטת מצליח
אז בכלל הרווחנו.
אבל קורונה זו לא שפעת
היא מחלה יותר מדבקת ויותר קטלנית משפעת, עוד אין עבורה חיסון ועוד לא יודעים עליה מספיק.
למשל רוב האנשים שאני מדברת איתם עדיין חושבים שמדובר במחלת ריאות נטו, למרות שהיום כבר ידוע שהיא גורמת לקרישת יתר ויכולה להתבטא בדרכים שונות ולגרום להתקף לב, כשל בתפקוד כבד, שבץ מוחי…
חוץ מזה עד לא מזמן דיברו עליה כמחלה שכמעט לא משפיעה על ילדים וצעירים והיום ידוע שזה לא המצב.
שמעתי וקראתי יותר מדי עדויות מאנשים שחלו או נמצאים בסביבת חולים, בשביל להתייחס אליה כסוג של שפעת.
אני לא חושבת שהכל צריך להישאר סגור ומסוגר, אני כן חושבת שיש פער מאוד גדול בין בידוד מוחלט לבין חזרה מלאה לשגרה. ללכת עם מסכות במרחבים סגורים ולהימנע מהתקהלויות לכמה חודשים לא נשמע לי כמו הקרבה עצומה בשביל למנוע מוות מיותר.
למעט הנושא של ההדבקה
להגיד שקורונה זו לא שפעת זה קצת להמעיט בדרגת החומרה של שפעת.
רוב האנשים לא באמת חלו בשפעת (גם אם הם חושבים שהם חלו) הם חלו בכל מיני וירוסים דמויי שפעת. גם שפעת זו מחלה קשה, שלוקח הרבה זמן להחלים ממנה, ויכולה לגרום להשלכות רציניות לטווח הרחוק – כמו דלקת של קרום הלב, וספסיס (זיהום דם). הסיבה שזה לא קורה היא שוב, כי לגוף האדם כבר יש הכרות מסויימת עם הנגיף ולכן היכולת הטבעית של הגוף להלחם בנגיך גדולה יותר.
סביר להניח שעוד עשר שנים – קוביד19 יהיה באמת כמו שפעת. אבל כמו שפעת אמיתית – שזו מחלה קשה ומסוכנת. ולא כמו הצננת של הכמה ימים של חום וכאבי שרירים, שרוב האוכלוסיה מכיר וקורא לה שפעת.
בקיצור – אני מבינה מה את אומרת, וחשוב לחנך שקורונה זו מחלה קשה שצריך להתמודד איתה, אבל כבר עשור שמנסים לעשות פה איזה תהליך חינוכי שבו מדברים על המשמעויות האמיתיות של מחלת השפעת ולעודד אנשים להתחסן כדי למנוע תמותה של עשרות אנשים בשנה (באופן ישיר) ומאות אנשים בשנה (באופן עקיף). וכל פעם שאומרים "אבל קורונה מסוכן, זה לא כמו שפעת" זה רק מחזק את התחושה בציבור ששפעת זה בקטנה.
שפעת זה ממש לא בקטנה. זו מחלה רצינית, וקורונה, כרגע מסוכנת אפילו יותר משפעת, בגלל חוסר ההכרות שלנו איתה.
אני יודעת, תאמיני לי
אבל האנשים שמשווים בין קורונה לשפעת מתכוונים כמעט תמיד להצטננות ולא לשפעת אמיתית, ומטרת ההשוואה היא כמעט תמיד להקל בחומרת הקורונה.
להשוואה השגויה הזו כיוונתי, ולא הייתה שום כוונה להקל ראש בסיכון של מחלת שפעת אמיתית.
זו הקרבה די עצומה
אני בכלל לא מתווכח עם הצורך בהקפדה על אמצעים למניעת הדבקה (במסגרת המדיניות הנוכחית, כן? כי היו יכולים גם ללכת לכיוון אחר). זה חשוב, וכרגע זה לא נעשה כמו שצריך על ידי יותר מדי אנשים, מה שלא תהיה הסיבה.
אבל לומר שצריך למנוע התקהלויות לכמה חודשים זה לומר שאנחנו מוכנים לקבל מצב שבו הענפים הבאים במשק פשוט קורסים, ואיתם כל השכירים והעצמאים המושקעים בהם: תיירות, בידור, הסעדה ואירועים. ושבו כל ענף הקמעונות סופג ירידה משמעותית בהכנסות, כי להיכנס לחנות זה להצטופף ולהיכנס לקניון זה בכלל רייב של וירוסים.
הדרך היחידה להתמודד באמת עם ההשלכות הכלכליות של כל זה היא תוכנית סיוע חזקה ומקיפה מהממשלה. בהינתן המצב הנוכחי, שבו ננחת על מאדים לפני שזה יקרה בישראל, מדובר פה בזריקה של מאות אלפי אנשים אל מצב של עוני.
לכן הרצון הנואש, הן של אנשים והן של הממשלה, לפתוח הכל, ברור לי לגמרי. גם די ברור לי שזה לא יעבוד – כי זה פשוט יגדיל את התפשטות ההדבקה, וכל עוד אנחנו מכריזים בקול שאנחנו רוצים למנוע את זה אנשים ייבהלו והמשק לא באמת יתניע מחדש – ושאנחנו הולכים לקראת משבר כלכלי, ולכן גם חברתי, בקנה מידה שלא ראינו כבר עשרות שנים.
אני יודעת שזב נשמע מוזר בימינו
אבל פעם תפקידם של בתי העסק היה לספק מוצרים ושירותים לאנשים.
היום משום מה אנשים חושבים שעסקים תפקידם לספק פרנסה לבעליהם ותפקידם של האנשים הוא לפקוד את העסקים על מנת לספק פרנסה לבעליהם, גם במחיר סיכון חייהם.
הכלכלה נוצרה כדי לשרת אותנו, לא אנחנו צריכים לסכן את חיינו כדי לשרת אותה. לפחות אני לא מתכוונת לסכן את עצמי.
ועדיין, יש לזה השלכות
לא משנה מה תפקידם הראוי של בתי עסק (שתמיד היה גם וגם, אגב), בפועל, ככה הכלכלה שלנו בנויה בימינו.
את לא חייבת לעשות דבר, וההודעה שלי גם לא הייתה קריאה עבורך לעשות דבר. היא הייתה ניסיון לנתח את המצב, וזה המצב: בגלל שהרבה מאוד אנשים לא מתכוונים לסכן את עצמם, הרבה מאוד אנשים אחרים הולכים להיות מפוטרים או לפשוט את הרגל.
זה לא אומר שההחלטה של הראשונים איננה לגיטימית. זה רק אומר שצריכים לחשוב, אם אפשר מראש ולא בדיעבד, על ההשלכות שלה.
זה לא בגלל שהרבה אנשים לא מתכוונים
לסכן את עצמם, אלא בגלל שהממשלה לא משקיעה את המשאבים בלעזור למשק להתמודד עם מגיפה.
הרעיון של משק שכולם משרתים אותו חולים גוססים בסכנת חיים, העיקר שהכסף מסתובב, הוא רעיון חדש, מוזר וקטלני.
זו הגזמה.
לו היה מדובר כאן במחלה קטלנית ממש, היה מתקיים דיון אחר. העסק כאן מורכב – וגם מאפשר לממשלה להתחמק מאחריות, בין השאר – בגלל שהקורונה הוא וירוס חמקמק בהרבה מאוד מובנים.
למשל, אני בהחלט יכול לראות מצב שבעוד, נאמר, חמש שנים, נתחרט שלא הלכנו על מדיניות של יצירת חיסון עדר (כמו שאנגליה ניסתה בהתחלה), כי כמות האנשים שימותו מרעידות האדמה הפוליטיות שיהיו בעולם עצומה.
אני *לא* אומר שזה מה שהיה צריך לעשות, וגם שזה מה שצריך לעשות עכשיו. אני *כן* אומר שספקולציות מהסוג הזה אפשריות במקרה של הקורונה, ולא אפשריות במקרה של מגפות קטלניות יותר.
אני יודעת שיש אלפים בבלגיה
שעוד חמש לא יתחרטו על כלום כי הם כבר מתו מקורונה.
מהו חיסון העדר?
לא עושים כלום, הכל כרגיל, מי שחזק מתחסן, מי שזקן וחולה מת, השורדים מחוסנים, ממשיכים הלאה. אפס חרטות, כלכלה עוצמתית, גאווה לאומית.
אני אישית אף פעם לא אתחרט על כך שנמנעו מלזרוק זקנים וחולים תחת גלגלי האוטובוס של הכלכלה על מנת שלא יאט חס וחלילה, אפילו אם בעוד חמש שנים.. הוא ייסע לאט (אבוי! זירקו את הזקנים והחולים!!).
ומי שכן מתחרט על זה, שימשיך להתחרט…
תודה לך שהתייחסת להודעה שלי כאילו אני כן אומר את מה שאמרתי שאני לא אומר
(ל"ת)
למה סתם
"למשל, אני בהחלט יכול לראות מצב שבעוד, נאמר, חמש שנים, נתחרט שלא הלכנו על מדיניות של יצירת חיסון עדר "
אמרת שזא ספקולציה אפשרית
ועניתי עליה
לא ענית עליה.
כי החצי השני של הספקולציה האפשרית היה "כי כמות האנשים שימותו מרעידות האדמה הפוליטיות שיהיו בעולם עצומה."
לגביי רעיון חיסון העדר
בכל המקומות שנבדקו עד עכשיו לא נמצא אחוז אוכלוסיה עם נוגדנים שאפילו מתקרב לקצה קצהו של חיסון עדר. כולל במקומות שספגו מוות בכמות ששיתקה לגמרי את מערכת הרפואה.
המשמעות של חיסון עדר במצב הזה היא כמות מוות בר מניעה שאף ממשלה לא יכולה לקבל כברירת מחדל. אנגליה כמו שאמרת סוג של השתעשעה ברעיון ומהר מאוד שינתה כיוון, והתקופה הזו שהם התמהמהו הספיקה כדי להקפיץ שם את התחלואה והתמותה לראש הטבלה באירופה.
חוץ מזה, יש פה איזו הנחה סמויה שלתת לכולם להמשיך בחיים ״כרגיל״ היה מונע קריסה כלכלית. באיזה עולם שבו מערכת הרפואה קורסת ומסביבך חולים או מתים לכולם הסבים/הורים/ילדים/חברים (כי וואלה לא רק זקנים מתים מקורונה), הכלכלה לא נפגעת פגיעה אנושה?
אם כלום לא היה נסגר, והיו מכריזים שהמטרה היא להשיג חיסון עדר על ידי זה שנקבל שאחוז מסוים מהאוכלוסיה פשוט expandable, אנשים עדיין היו מצמצמים משמעותית את הפעילות שלהם, ועדיין היו מנסים ככל האפשר להישאר בבית ולהתגונן. אנשים עדיין היו חווים טראומה (קשה יותר, ככל הנראה), ומשנים את ההתנהגות שלהם כצרכנים בהתאם.
יש סבירות גבוהה בהרבה שאני אכנס לחנות כשכולם עם מסיכות, עם נהלים ברורים והגיוניים, וכשאני בוטחת ברשויות (ספציפית בגרמניה) שיש מערך שמטרתו להגן עליי, מאשר במצב היפותטי שבו עושים לי gaslighting שאני אמורה להמשיך כאילו הכל תקין כשסביבי אנשים חולים ומתים.
טיעונים מצוינים, שעל חלקם בהחלט לא חשבתי.
תודה.
אני לא בטוחה לאיזה חלק מהדיון את מכוונת
כי שוב – אני רוצה להפריד בין ההחלטה הממשלתית להחלטה הפרטית.
האם זה הגיוני שהממשלה תסגור עסקים רבים למשך חודשים רבים ולא תפאשר להם להפתח? לא. כפי שאדם אמר יש כאן ענפים שלמים שקורסים.
האם זה אומר שאנחנו חייבים לצאת ולמלא את העסקים האלה על מנת שהם יצליחו להמשיך? ממש ממש לא. כפי שאמרתי – אני לא מצליחה להבין למי נראה הגיוני לשבת בימים אלה בקולנוע, האנשים הפרטיים חייבים לקחת אחריות על ההחלטות שלהם.
איפה הבאמצע? הבאמצע זה היזמות, זה היכולת של העסקים לשנות את עצמם לתנאים החדשים. אם סוגרים אותם – הם לא יכולים לעשות כלום. אבל ברגע שהם נפתחים – הם יכולים לנסות לעשות שינויים תקופתיים. בדיוק כמו הרבה מסעדות וחנויות שהשתמשו בתקופה הזו על מנת לבסס שירותי משלוחים שלא היו קיימים קודם לכן.
דוגמא: פארק קרסו למדע הוא פרק שרובו פתוח, וחלקו בחדרים, וכרגע הוא סגור בגלל סט מסויים של הגדרות חקיקה. כל עוד לא מאפשרים לו להפתח – המקום המקסים יתמוטט לאט לאט. אם יאפשרו לו להפתח – אולי הוא ימצא דרכים אחרות שכן אפשריות בתקופה זו? יש שם מרחבים פתוחים ענקיים – אולי אפשר לארגן שם הפעלות לילדים בקבוצות קטנות באויר הפתוח?
אולי אפשר לייצר מסלולי טיול – כך שבמקום טיול חופשי ברחבי הפארק נרשמים לסיורים מודרכים בקפסולות סגורות של עד נניח 5 משפחות לקפסולה? ולדאג שהקפסולות לא תהיינה באותו המקום באותו הזמן? (שאם אני לא טועה זה מה שעושים בנגבZOO).
כשהממשלה סוגרת את העסקים היא מונעת מהם את האפשרות להתחדש ולהתאים את עצמם לתקופה הזו, ואולי יש דברים מסויימים שכן אפשר לעשות כדי מצד אחד לתת זכות קיום לעסקים ומצד שני לאפשר לאנשים לצאת מהבית בתנאים סבירים.
האנשים לא צריכים לשרת את העסקים. העסקים צריכים לשרת את האנשים – גם בתקופות רגילות וגם בתקופות כאלו. אבל בשביל לאפשר להם לשרת את האנשים בתקופות כאלה – צריך לאפשר להם להפתח ולהתחדש. לא כולם יצליחו. זה ברור. ככה זה כשיש פנדמיה המלווה במדבר כלכלי עולמי. אבל זה עדיף מאשר זה שכולם לא יצליחו.
כן, אבל
אני מאוד מסכים עם ההודעה הזו, אבל צריך לקחת בחשבון שיזמות פשוט לא יכולה להספיק – כי כל פתרון שהוא (כמעט) עדיין יוריד את הפדיון של העסקים הללו באופן ניכר. לדוגמה, יש מעט מאוד (מאוד) עסקי מזון שהצליחו להרוויח ממשלוחים בצורה נאותה, כולל כאלה שהיה להם מערך משלוחים מפותח עוד קודם, שלא לדבר על אלה שנדרשו להקים מערך שכזה מאפס. גל סגירת המסעדות הנוכחי אפילו לא קרוב לשיאו, אבל זה שהוא כבר מתחיל לצבור תאוצה זה פשוט מצב בלתי נמנע כל עוד אין רשתות הגנה של הממשלה.
באופן ריאלי, חייבת להיות כאן תמיכה ממשלתית. אבל הממשלה כבר הבהירה יפה שאין לה שום כוונה לעשות דבר. כמו שאמר פרופ' אבי שמחון באחד הראיונות המזעזעים שלו במהלך הקורונה, החלטת להיות עצמאי? זה אומר שהחלטת לקחת סיכונים. תסתדר.
חצי כח
מה שמוריד את הפדיון של העסקים זה לא הממשלה. מה שמוריד את הפדיון של העסקים זה העובדה שאנחנו בעיצומו של משבר בריאותי-כלכלי חובק עולם, ויהיו לו השלכות בין אם נרצה ובין אם לא. אין שום פתרון שיחזיר את המצב לאחור.
עכשיו השאלה היא כמה מתוך זה הממשלה יכולה לתקן ובאיזה מחיר. וצריך לזכור שאנחנו נכנסים לזה אחרי תקופה שאולי היתה טובה מבחינה כלכלית אבל היתה פזרנות כלכלית תקציבית גורפת.
האם הממשלה צריכ לעזור לענפים האלה? כן. אבל היא צריכה גם לממן מערכת בריאות לפני שתקרוס, צריכה לממן בתי ספר וקייטנות כדי שהורים יוכלו ללכת לעבוד וכו… אז הציפיה שהממשלה תגיע ותזרים מיליארדים היא לא ריאלית כי פשוט צריך להביא את הכספים האלה מאיפשהו.
לצערי אני מאוד פסימית. יהיה מיתון, הוא יהיה קשה. חלקו באשמת ניהול ממשלתי לא נכון (בהווה ובעבר), אבל צריך להבין שהמשבר והמיתון היו ויהיו קיימים גם אם הניהול הממשלתי היה מושלם
בנושא המיתון שמעתי משפט מפתח:
אם הממשלה תצליח, באיזושהי דרך קסומה, למנוע מהמשק להיכנס למיתון באמצע המגיפה הגדולה ביותר במאה השנים האחרונות, זה סימן שאפשר לזרוק את הקונספט של מיתון מהמדרגות כי תמיד תמיד תמיד אפשר להימנע ממנו.
למה להיות פסימי?
בינתיים מצבנו טוב יותר (לפחות מבחינת מספר המתים) מהשפעת האסייתית של 1957-8 ומשפעת הונג קונג של 1968. חכה בסבלנות עוד קצת.
סבלנות יש.
(ל"ת)
נדמה לי שביחס לזמן כבר עברנו את שפעת הונג-קונג.
כמו כן יש לציין, בהקשר הדיון שהשתתפת בו למעלה, מלבד זה ש*אין* כרגע מדינה בעולם שמצליחה באמת לבטל את ההשפעות הכלכליות של הקורונה או קרוב לזה (לא אומר שהמדיניות הישראלית נכונה, רק שזה לא שיש לנו איזה מרשם), שלסגירה יש השלכות רציניות בחיי אדם מהרבה בחינות: עליה באובדנות, מוות כתוצאה מדחיית טיפולים רפואיים שלא קשורים לקורונה, פגיעה כלכלית שמובילה להשלכות נרחבות אחרות (מי שמפוטר ועלול לאבד את ביתו לא באמת ישמח מהתשובה 'זה בסדר, אתה מגן על אחרים'), עליה באלימות במשפחה, ועוד כהנה. המשוואה 'חיים מול כלכלה' אף פעם לא הייתה נכונה: זו תמיד השאלה באיזו דרך תיגרם הפגיעה הפחות גרועה, בהינתן ששתי האופציות הן דרעק רציני.
אנחנו לעולם לא נוכל לדעת מה המדיניות הנכונה.
כפי שאמרתי – לי יש השגות מסויימות על מהלכים ספציפיים שנעשו, שאני חושבת שיכלו להתרחש בצורה יותר טובה, הן מבחינת מגבלות, והן מבחינה כלכלית, אבל האמת היא שאנחנו אף פעם לא נדע מה באמת היה יכול לקרות אילו. המקסימום שנוכל זה לנסות להעריך באמצעות השוואה למדינות אחרות (זו הסיבה שאומרים שאת המשבר של 2008 צלחנו יחסית בשלום, למרות שגם שם המשמעויות הכלכליות בהחלט הורגשו), ולכן תמיד יהיו שיגידו שיכולנו לעשות יותר, ותמיד יהיו שיגידו שההתערבות שלנו סתם קלקלה והיה עדיף אם לא היינו עושים כלום. אף אחד לא באמת יכול לדקלל את כל המשמעויות ולדעת האם באמת בחרנו בדרך הכי פחות גרועה, וזו בעיה, כי בסיטואציה הנוכחית – גם הדרך הכי פחות גרועה- היא עדיין די גרועה. אין שום דבר טוב במה שקורה עכשיו, אז תמיד אפשר לפנטז על איזשהי החלטה שלו רק היו מחליטים אותה אז בעצם הכל היה הרבה יותר טוב. בערך כמו כשמפנטזים על בן הזוג המושלם אז אין לו באמת חסרונות שצריך להתמודד איתם…
מסכים לגמרי.
(ל"ת)
קטונתי מלהגיד למששלה אם להסכים לפתוח
או לא, אבל כשהממשלה מרשה לפתוח יש בזה מימד שלא אומר לאנשים, "זה מסוכן, על אחריותכם", אלא "זה בסדר".
כמו שאם את נכנסת לסופר למשל את יודעת בלב שלם שאין שם מוצרים עם רעל נגיד, כי את סומכת על הממשלה ומשרד הבריאות ומכון התקנים וכל החברה שיש להם חוקים ונהלים ובדיקות, ואם המוצר הגיע למדף את יכולה לסמוך עליו. זה ברור לך שאף אחד בממשלה לא ירשה לאף סופר/מסעדה למכור מה שבראש שלו והאחריות היא כולה על האדם שנכנס לקנות שצריך לקחת אחריות על ההחלטות שלו (מאיפה הוא יודע בכלל, מה הוא משרד הבריאות?). כל דבר דורש אישורים ורישיונות ועמידה בתקנות.
זה בכל החיים שלנו, אם הממשלה מאשרת אוכל/מקצוע/מבנה/מקום/עסק/תקנה/רישיון/כל דבר אחר, אנחנו מניחים שזה בטוח, אנחנו מניחים שלנו אין את הכלים והמשאבים שיש לממשלה על מנת לדעת את כל העובדות הרלוונטיות, ואנחנו מניחים שזה תפקיד הממשלה ושהיא עושה את עבודתה, בודקת את העובדות, מציבה תקנות ואוכפת אותן.
אז כשהממשלה, ומאחוריה משרד הבריאות, אומרים שזה בסדר לפתוח בתי קולנוע עם רווח של כיסא (?) ולשים מסיכה, הרבה אנשים מניחים שמה שזה אומר זה שזה בטוח.
אז הבעיה היא במימוש, בהגבלות ובפיקוח ולא בעצם פתיחת העסקים
(ל"ת)
אז זה המקום שאני פחות מסכימה איתך
אני בהחלט לא חושבת שזה שהממשלה אומר שמשהו הוא אפשרי מבחינה חוקית זה אומר שכדאי להתנהג ככה.
אם נקצין את זה לתחומים אחרים – אם מחליטים לעשות לגליזציה של סמים זה לא אומר שהממשלה אומרת שכדאי/טוב/מותר לעשות סמים רק שזה לא בסמכותה להגביל את זה.. צריך לאפשר ובמקביל להסביר – מה הסכנות, מה כדאי, על מה להקפיד – ולתת לאנשים לבחור כיצד לנהוג – הן כבעלי עסקים והן בצרכנים. אבל מאחר והממשלה הספציפית הזו אפילו חינוך למסכות לא מצליחה לעשו כמו שצריך אז באמת רמת הציפיות בתחום הזה היא קצת פחות מהרצפה…
בסופר יש סיגריות
שהורגות יותר אנשים מקורונה
בסופר בישראל, כרגע - כן. בסופר בארה"ב - לא.
כרגע, בארה"ב, הקורונה היא גורם המוות השישי בגודלו בשנה, והיא פעילה שם בערך שלושה חודשים.
וצריך ממש להתאמץ כדי למצוא סיגריות (ואלכוהול)
כי חנויות הטבק נחשבות למותרות ולכן נסגרו תחת צוי הסגר (אולי הם נפתחו עכשיו כשאנחנו כתומים, תאכלס לא בדקתי)
דווקא בארה"ב, אוקיי אתקן, דווקא בפנסילבניה הסגר מתנהל בצורה סבירה משמעותית מישראל (לדעתי). זה לא נכון לכל נושא הבדיקות, וכמובן שהמספרים פה היו מטורפים וכל אושר הזה.
הסגר עצמו והניהול שלו:
1. מחייב חבישת מסיכות בשטחים סגורים, למעשה, מאז תחילת מרץ הייתי רק בחנות פרטית אחת שבה הבעלים עבד עם מסכה על הסנטר. בכל מקום אחר לא מאפשרים לאנשים פיזית להכנס ללא מסכה.
2. מחייב מגבלת כמות אנשים בתוך שטחים סגורים- מאוד מוקפד גם כן. יש תורים משתרכים (עם רווח של 6 פיט) בכניסה לחנויות. סופרים כמה בני אדם נכנסים לחנויות, אשכרה מקפידים על כל הדברים האלו של ריחוק.
3. חנויות נוחות נסגרו ואין ספק שהבלגן הכלכלי יהיה עצום. אבל הרבה מאוד חנויות נשארו פתוחות ותפקודיות גם בזמן הסגר. כל המסעדות עברו לטייק אאוט או משלוחים, והמשיכו לעבוד. חנויות הורשו למכור מוצרים במשלווחים, גם אם נדרשו להשאר סגורות ללקוחות פיזיים, שירותים עדיין ניתנים- בקביעת תור מראש. כל הדברים האלו צמצמו קצת קריסות שבשיראל נראה לי שלא קיבלו טיפול הולם.
4. תח"צ צומצם מאוד מאוד, כולל הקפאת כרטיסי תח"צ רגילים. עדיין יש אוטובוסים, בכמות נמוכה משמעותית. יש קנסות למי שמסרב ללבוש בהם מסיכה.
אנחנו 20 יום אחרי ההפגנות הגדולות, שהכניסו את העיר לעוצר. לדעתי הרבה אנשים מיהרו להפגין בין היתר בשביל מגע אנושי, למשל, אצלינו זה היה תירוץ עבור כמה מהחברהה להפגש בלי להודות שזה מה שהם עושים. בינתיים אין קפיצה משמעותית בכמות החולים.
אז בישראל מותר למכור רעלים בסופר
בניגוד למה שנטען מעליי.
לא הבנתי מה ניסית להגיד.
שכרגע, קורונה הורגת יותר אנשים מסיגריות.
(ל"ת)
על אלכוהול וסיגריות הממשלה מחייבת לשים
אזהרה שמדובר בחומר מסוכן וממכר.
קודם כל, חייבת לדייק משהו
אני לא כתבתי בשום מקום ש״צריך למנוע התקהלויות לכמה חודשים״. אני כתבתי שמבחינתי להימנע מהתקהלויות לכמה חודשים זו לא הקרבה עצומה כדי למנוע הידבקות. דיברתי על המימד של בחירה אישית ולא על מדיניות ממשלתית של מה נסגר ומה נשאר פתוח.
בוודאי שיהיה פה נזק כלכלי עצום ונרחב ושאנחנו בדרכנו לתקופת מיתון. אין שום ספק בעניין. כמות האנשים שאני מכירה שפוטרו על רקע הקורונה מטורפת, וכמה עסקים שאני מאוד אוהבת כבר נסגרו. באמת ובתמים שלבי על כל מי שנמצא בחוסר וודאות כלכלי בגלל המצב כרגע.
וזה עדיין לא משנה את דעתי שכרגע אני לא מרגישה בטוחה לשבת במסעדה, ללכת לקולנוע ובוודאי שלא להגיע להופעה או אירוע המוני בחלל סגור. מה לעשות, חשש קיומי לבריאות תופס קדימות לרצון לתמוך כלכלית בעסקים (כמובן שלעיתים אפשר לתמוך בלי להסתכן, למשל אני ממשיכה לשלם על מנוי הקולנוע שלי למרות שאין מצב שאנצל אותו בתקופה הקרובה).
בסופו של דבר אני מאמינה שאם הציבור יהיה ממושמע וישתמש במסכות בחללים סגורים (אבל באמת, לא רק בכניסה, לא רק על הפה), תהיה דעיכה בהדבקה. ואם יטמיעו תכניות שיאתרו בזריזות שרשרות הדבקה, יבדקו ויבודדו, לא תהיה הזדמנות להדבקה קהילתית נרחבת מתחת לפני השטח. אני גם מאוד מקווה שלפחות אחד מהחיסונים שמפותחים היום יוכיח את עצמו כיעיל (ובטוח) בחודשים הקרובים.
אבל בינתיים, החיים לא יכולים להמשיך כאילו אין קורונה, גם אם כולנו היינו רוצים בזה.
בהחלט, ועדיין, הסערה מתקרבת.
זאת אומרת, סערה אחת כבר כאן, אבל לסערה שתבוא אחריה – צריך לנסות להגיע קצת פחות מופתעים. כרגע, לא נראה שזה המצב, לא ברמת הפרט ועוד הרבה פחות ברמת הכלל.
חולמת על המבורגר כבר חודשיים
לא אוכלת בחוץ מסוף פברואר (שזה נס גלוי, אני בעקרון נגד בישולים, ועכשיו אני מכינה דברים של מאמות כאלה שמעבירות את החיים במטבח ואפילו יוצא לי טעים)
מחזקת במיליארד אחוזים את מה שאת כותבת כאן.
דווקא המבורגר אפשר וקל להזמין במשלוח
(ל"ת)
תלוי איפה אתה גר.
(ל"ת)
אנשים שמכינים המבורגר בימינו
הם אנשים שלא יודיעו בהכרח אם יש להם חום או שיעול.
יתרה מזאת, אין לי מושג מאיפה לקנות את ההמבורגר שלי, עוד לא אכלתי כאן אחד טעים.
הייתי עכשיו מפרקת את כל התפריט של הפרוזדור, רק שזה במרחק של אוקיינוס וקצת.
בארה"ב יש מצב, בישראל פחות סביר
ואם חוששים אפשר להכניס לתנור לכמה דקות בחום גבוה.
באופן עקרוני
מסתמן כרגע שהדבקה ממשטחים, ובכלל זאת הדבקה ממזון שלא הוכן בבית היא באחוזים נמוכים אם בכלל. הבעיה העיקרית היא אנשים שעומדים אחד ליד השני, שרים אחד ליד השני, מדברים אחד ליד השני, ונושמים אחד ליד השני…
הייתי באיזו מכולת קטנה לפני שבוע
וחיפשתי משהו ספציפי, אז שאלתי עובד שבדיוק פירק בשר בקצביה הקטנה מאחור. הוא פירק את הבשר עם מסכה על הסנתר, וזו עבודה פיזית, האיש התנשף. (הכוונה היא לעבודת קצבות, לא לפריקת סחורה)
איכשהו, למרות הידיעה שעיקר הסכנה ממגע ישיר, לא בא לי לקחת את הסיכון הטיפתי שמישהו השתעל עקום על העגבניה שלי או משהו. בסך הכל מדובר בפרקי זמן קצרים.
לי קרה דבר דומה בפיצריה
ראיתי עובד בחוץ, משתעל, ואז נכנס ומתחיל לעבוד בלי לשטוף ידיים ובלי לשים מסיכה (אמנם בקופה, אבל זה צמוד לעמדת הכנת האוכל). ויתרתי על הפיצה.
יש טעם להגיד
שהדברים האלה לא תקינים באופן עקרוני, והסכנה שבהם היא הרבה וירוסים מציקים אחרים הרבה יותר מאשר הקורונה?..
זה לא תקין תמיד
ועדיין, במזון שעובר בישול/אפייה בחום גבוה זה לא אסון תברואתי, ואפשר לחמם עוד קצת בבית ליתר ביטחון. אגב, אנחנו מזמינים פיצה מרשת גדולה ומוכרת שמתגאה כיום בנוהלי ההגיינה שלה ובכל מקרה המטבח בסניף פתוח ואפשר לראות שגם בימים כתיקונם נקי ומסודר שם.
בדיוק בגלל זה
אני כבר ארבעה חודשים אוכלת רק מה שבישלתי בבית.
מצד אחד מתגעגעת למסעדות בטירוף, מצד שני לפחות היכולות הקולינריות שלי יצאו נשכרות מהקורונה.
הכרת כבר את ערוץ היוטיוב של מקס מלכיאל?
כי זה פורנו אוכל! (זה נחשב קולנוע דוקומנטרי?)
הולכת להכיר עכשיו!
(ל"ת)
קצב מתנשף אינו רלוונטי
בשר נא מסוכן בלי קשר לענייני קורונה, ולכן ממילא מומלץ לצרוך אותו לאחר שבושל כהלכה (וטופל בבית על קרש חיתוך ייעודי, ושטיפת כלים וידיים אח"כ וכו').
ועוד בעניינים האלו
אתמול נשברתי, כלומר לא נשברתי בגלל ההמבורגר אלא פשוט הייתי ממש רעבה באמצע יום עבודה ולא היה לי אוכל (כי בימים קצרים אין סיבה להביא איתי אוכל בתאוריה)
ואז קרה הנורא מכל. בעודי עומדת בתור היחידה בסנדווויצ'יה הנקיה יחסית שפתוחה בשעות האלו ליד הבניין שלנו, מנסה לבחור מבין המלאי המוכן או להבין למה התאור לא תואם את מה שאני רואה מולי, הגיעה גברת שביקשה להחליף את הסנדווויץ שחברים קנו בשבילה. כי זה לא מהסוג שהיא אוהבת.
היא ניהלה שיחה חביבה מאוד עם 2 העובדות בסנדוויצ'יה, שהתקשו להבין את השיחה לכן הסירו את המסכה. אחת מהן כניראה חשה מצוננת כי בשלב ההוא העבירה את ידה החשופה על אפה מספר פעמים. אחרי שיחה קצרה הן הסכימו להחליף ללקוחה את הסנדווויץ' (שעבר מספר ידיים וטייל בחוץ)
מיותר לציין שלא קניתי.
והלוואי הלווואי הלוואי והייתי יכולה להאמין למרגיעים הרבים שסביבי, אבל זה פשוט לא יקרה כל זמן שהמגפה משתוללת. כל מה שאני צריכה זה אדם אחד חסר אחריות או מודעות. עם קלקול קיבה בנאלי, שהוא תמיד סיכון באוכל מן החוץ, אני יכולה להתמודד. עם קורונה פשוט לא בא לי.
גם בימים כתיקונם אני מוכנה לקנות כריכים רק אם הם ארוזים היטב
או אם הכינו במיוחד בשבילי לנגד עיניי בככפות ובמקום נקי שאני סומכת עליו, וגם זה רק מטעמי הרעלת מזון. למיטב הבנתי ועד כמה שיודעים קורונה לא עוברת במזון, הבעיה היא המגע (מהידיים לפנים). כלומר אם את מנגבת את האריזה, מוציאה את הכריך בנייר ושוטפת ידיים, זה אמור להיות בסדר. כמו כן אם זה כריך שאפשר לאכול חמים (או מאפה אחר), להכניס לתנורון (טוסטר אובן) לחימום קצר ונפתרה הבעיה.
את לא באמת יכולה לדעת
לדוגמה, מתישהו לפני 5-7 שנים היה קלקול קיבה מטורף לכל מי שאכל ביום ספציפי בקפיטריה ספציפית אצלינו. לא הצליחו למצוא זיהום במטבח, המטבח פתוח ואת רואה מול העיניים שעובדים נקי, באמת שנקי וטרי שם. הניחוש היה שאיזשהו עובד הגיע חולה ולא דיווח, אבל אין באמת דרך לדעת. (זו היתה מכה כלכלית קשה לאותה קפיטריה, עבורינו זה יצא בונוס כי כחלק ממערך המיתוג מחדש הם ריעננו תפריט)
אני יודעת שקורונה לא עוברת במזון, היא כן עוברת ברסס נשימתי, כך שאם מישהו נשם לא טוב על האוכל שלי, היא יכולה לעבור. מה שארוז היטב (אגב, באופן הרבה יותר בולט בארה"ב) הוא בדרך כלל פחות טרי.
בכל מקרה אני לא מחפשת סיבות כן לאכול בחוץ, ואני לא אקנה המבורגר ואז אהרוג אותו בתנור (חימום קצר יעבוד רק כאפקט פלסיבו). בעבודה בכל מקרה אין לי טוסטר אובן, למעשה סגרו לנו את הגישה למטבח, אף אחד לא ממלא את מכונות הממתקים והשתיה וסגרו לנו את כל הברזיות (למילוי בקבוקים!) בקטע אידיוטי של בטיחות במרחב, כך שאם אני שוכחת את המים בבית אני מתה. מכונה אחת נשארה מלאה בקטע מתריס לאללה, משום שהיא לא עובדת ויש שם קולה!
אין ספק ש(1) אחד היתרונות של העיר הזו שיש בה מגוון אדיר של מסעדות מעולות: מסעדות שף ומסעדות פועלים- ואני לא יודעת אם אני מיוחדת בזה, אבל אני מאוד אוהבת בעיקר את שני סוגי הקיצון האלו בהסעדה- סופר פנסי או סופר ביתי. אני מקווה שהן ישרדו את הבלגן, כואב הלב שהכל סגור עכשיו. (2) זה יחכה, כי אפשר לחכות. תאכלס להיות מישהי עם משכורת ואוכל נגיש בלי תחושת מחסור או פחד מהעתיד הקרוב זו כזו פרווילגיה, שכל הקיטור כאן גורם לי להרגיש נורא. כלומר, אשכרה יש לי חברים וקרובי משפחה, בעיקר צעירים, שלא עובדים ממרץ ועושים שיקולים שלפני חצי שנה לא היו חולמים לעשות. אשכרה אמא שלי מתה מפחד כל יום בעבודה, כי היא "אוכלוסיה בסיכון" ואנשים שמים ז' על המסכות. הבוס שלה סרב לבטל פגישות עבודה *אחרי* שהודיעו לו שהוא נחשף לחולה מאומת. מזל שהחשיפה היתה במסגרת העבודה, והממונים עליו התערבו וחייבו את כל החשופים להשאר בבית שבועיים.
רוצה לומר שאני אסתדר בלי המבורגר. זה ממש קיטור לעשירות.
כן ולא
כן, ברור שזה שמתגעגעים להמבורגר זה בעיות העולם הראשון, וברור שיש אנשים שהסטטוס שלהם יותר קשה מאיתנו, אבל תמיד יהיה *מישהו* שהסטטוס שלו יותר קשה.
מותר להתלונן ולהתמרמר גם על הדברים הקטנים והטפשיים כי זה באמת מבאס. כי ברור שאם המסעדה האהובה עליך נסגרה אז זו בעיה יותר חמורה לבעלים של המסעדה ולעובדים של המסעדה, אבל כן, זה מבאס גם ברמה הכי אנוכית וקטנונית, ולחלוטין מותר להתבאס ולהתלונן על זה.
אפשר ומותר להיות אלטרואיסטים ומפונקים במקביל. זה כשבוחרים רק אחד מהם כשמחילה להיות בעיה….
את גם לא באמת יכולה לדעת
מתי תחצי את הכביש בדיוק כשיעבור נהג שיכור. אפשר לנסות למזער סיכונים וכל אחד מותח את הגבול בנקודה אחרת, אבל קשה עד בלתי אפשרי לחיות בבועה או בוואקום. אנחנו חיים בעולם מטונף ולא מושלם, ולפעמים נתקלים בחוסר מזל של היתקלות במחלות ובשלל מרעין בישין. את יכולה להחליט להימנע לחלוטין מאכילה בחוץ, אני מותחת את הגבול בנקודה אחרת.
עד כמה שידוע חימום קצר אינו פלצבו; הנגיף אכן עובר טיפטתית ולכן כשהטיפות מתייבשות הוא לא שורד (או לפחות לא מספיק כדי להדביק). זו גם הסיבה שהוא שורד היטב על משטחים חלקים/קרירים (למשל מתכת) אבל הרבה פחות לא על משטחים נקבוביים/סופגים כמו נייר וקרטון, וזה נכון גם למזון.
כשתהיה מגפת מכוניות שמפרות אור אדום ומתרבות אקספוננציאלית, אני לא אחצה כבישים
(ל"ת)
וגם מאוד קל להכנה ביתית שיוצא הרבה יותר טוב ממשלוח.
מוכן לתת מתכונים אם זה לא אוף מדי, אבל גם חיפוש קצר בגוגל יביא לך מתכונים נהדרים והדרכים להכין אותם.
"אוף מדי"? כנראה שכחת איפה ומתי אתה: עין הדג, ימי הקורונה.
האמא של האוף טופיק
אם אני כבר קונה כבש אני מכינה עלי גפן, וממילא אין לי לחמניות רלוונטיות בבית.
אני אעשה את זה בקצרה:
את ממש לא צריכה כבש. בשר בקר (grass fed) אורגני מכל סופר שבו את מזמינה יכול לעבוד. אני ממליץ על קוסקו אם יש לך מנוי. כנל לחמניות.
אפשר להכין בתנור, אבל אם יש לך מחבת ברזל יצוק (או מחבת שאפשר לשים בתנור) זה יהיה עדיף. אני גם בדרך כלל מכין רוטב אלף האיים עם תיבול שלי שמוסיף המון.
וכמובן, אחרי שהכנת את הקציצות אפשר לעטוף אותן עם נייר אפייה כדי למנוע הדבקה, ולשים במקפיא ויש לך מלאי המבורגרים מושלם.
נ.ב:
צ'יפס בתנור טעים פי מאה מצ'יפס מטוגן. צ'יפס מבטטה בתנור עם שום ופטרוזיליה טעים פי אלף מצ'יפס רגיל.
בפרק הבא:
איך להכין את הפיצה הכי טעימה שתאכלו בחיים, בקלות ובמהירות. מיד, אחרי הפרסומות…
מחזק את עניין הצ'יפס בתנור. פחות את הצ'יפס בטטה
(הייתה לי תקופה איתו, אך עבר לי).
כמו כן!!! אני מחזק גם את זה שזה סופר מגה אוף מה יש לכם בחייאת אם אתם רוצים לפרסם מתכונים תשקיעו ותכתבו ביקורות (או תגובות מפורטות) לסרטים ותכניסו אותם באמצע.
לדוגמא:
הגשרים של מחוז מדיסון הוא סרט נפלא כמעט כמו עוגת בננות מוכנה עם שוקולד צ'יפס מכל מיני סוגים. המרכיבים פשוטים: קלינט איסטווד ומריל סטריפ – הביצה והחצי כוס סוכר שצריך רק לערבב ביחד כדי להגיע לתוצאה מקסימלית. המסגרת הסיפורית של ילדיה של סטריפ נותנת את המסגור הדרוש, היא, הבסיס, ה1/3 כוס שמן קנולה והוא ה-1/3 מיץ תפוזים (או חלב סויה) שצריך להגיב ולתת את הטעם הייחודי משלו.
אבל כולנו כאן, בסופו דבר בשביל הרומנטיקה – ואומנם סטריפ ואיסטווד הם כמו שתי בננות בשלות מאוד, אבל הבשלות היא בדיוק זו שמעלה את הסרט – תנסו את זה עם בננות שהם טריות מדי וזה פשוט לא יעובד. מה עוד יש להגיד על הצילום, הפסקול, העריכה? כולם נותנים לסיפור את המקום לתפוח, כמו כפית תמצית וניל, כוס קמח תופח וחצי אבקת סודה לשתייה.
והאווירה המדהימה, הבימוי של איסטווד הוא פשוט השוקולד צ'יפס (או אגוזי פקאן, מה שבא לכם) ששמים בפנים ומפתיעים בכל פעם מחדש.
או עמוד סרט למאסטר שף
(ל"ת)
קל מדי. תתאמצו קצת, בשביל מה משלמים לכם?
(ל"ת)
אנסה:
ההמבורגר בסינמה האמריקאי מקבל פוקוס מיוחד בתור מאכל עממי, טעים, ולפעמים אפילו גורר דיונים פילוסופיים.
בספרות זולה, מלבד השילוב האמריקאי המוזר של המבורגר ומילקשייק, מדברים גם על ההבדל בין השוק האמריקאי לשוק האירופאי (והכל בגלל הספירה המטרית).
בטפשים בלי הפסקה ההמבורגר (שנראה נהדר) משמש בתור מתיחה שגורמת למוות.
הארולד וקומאר היה כולו פרסומת לרשת מזון מהיר, שכל ישראלי שמגיע לארהב מת לנסות. אגב, ההמבורגר של White Castle ממש לא עומד בציפיות.
מכל הסרטים שבהם המבורגר מקבל פוקוס מיוחד, איזה המבורגר הוא הכי טוב?
למען האמת, בתור אחד שגר כבר עשור בארה"ב, אני חושב שהבורגר האמריקאי נחמד אבל לא מפוצץ את הפוני. זו הנטייה של האמריקאים לא להעריך תיבול מספיק, או יצירתיות. המבורגר, בניגוד לסרטים, זה מאכל קל להכנה ובטוח. אבל כמו שסרטים מסויימים יכולים לקחת רעיון בסיסי ולעשות ממנו מטעמים (pun intended) ככה גם ההמבורגר שלכם יכול להיות פשוט וקל, אבל גם טעים.
אפשר לקרוא להמבורגר הזה 'קצה המחר' או 'הילדים של מחר' (שניה סרטים חולקים 'מחר' בשם במקרה), כי אלו סרטים שכבר ראינו את הרעיון שלהם בעבר, אבל הם נעשו באהבה ויצירתיות שגורמות להם להתעלות על שאר הסרטים.
קוצצים בצל דק דק (אפשר גם להשתמש במגרדת) לבשר בקר טחון אורגני (בסופר הקרוב לביתכם). אפשר להוסיף שומן כבש, אבל הרגולציה בארה"ב לא מאפשרת למצוא את המרכיב הזה בקלות. מוסיפים מלח ופלפל בנדיבות, שמן זית, ותיבול לפי הריח. אני ממליץ על פפריקה וכמון, אבל באמת שמעט מאוד תבלינים לא יעבדו. כורכום, תיבול איטלקי, אורגנו, שום כתוש. מה שבא לכם. הכי חשוב למי שגר בארה"ב להשתמש במלח כשר!!!
על מחבת ברזל יצוק מושכים קצת שמן זית, נותנים לה להתחמם כ-4 דקות על אש בינונית-גבוהה ושמים את הקציצות כ-5 דקות כל צד. עגבניה, חסה, בצל אדום, ומלפפון חמוץ אין בעיה להשיג בכל סופר, ויש מבחר רב של לחמניות המבורגר גם כן, אבל אני אישית לא אוהב בריוש. את הלחמניות שמים כדקה על המחבת שייצרבו קצת, ואלה שלא אוכלים כשר אפשר להוסיף מעט חמאה על ההמבורגר כשהופכים אותו או גבינה.
את הצ'יפס גם קל להכין וגם פה אפשר להיות יצירתיים. Russet potatoes עובדים הכי טוב. חותכים כמו צ'יפס, שמים בתבנית אפייה עם נייר אפייה. שמים קצת שמן זית על התפוא, מלח, פלפל, שום, פטרוזיליה, ואני ממליץ להוסיף קצת תיבול קארי שמוסיף המון. שמים בתנור שלומם מראש לכ-400 פרנהייט עד שהצ'יפס מוכן (אתם תדעו כשהוא מוכן).
וזהו! יצרתם את 'קצה המחר' שלכם. הרגישו כאילו אתם אלפונסו קוארון במטבח. בתאבון!
יגואר יא איש אשכולות.
הטרול המקורי של עין הדג, מחיה מסורת הדו"חקואים בתגובות למשך זמן מסויים שבו לא היו כתבות בנושא, ראפר, שחקן ויוצר, עורך דין(?), דרוזי ועכשיו גם שף הבית של האתר!
עכשיו רק נשאר לברר איך עושים מכל הדברים האלה כסף.
סרט מתכונים דרוזים שמועברים באמצעות שיר ראפ פרובוקטיבי שישתלט על טבלת הקופות בארה"ב נראה לי רעיון ריאלי.
בהשוואה בין הארלי קווין וציפורי הטרף אל מול יחידת המתאבדים
אפשר לראות איך בישול נכון הוא לא רק בחירה בחומרי גלם טובים, אלא לדעת מה לעשות איתם.
הארלי קווין של מרגו רובי היא כמו בשר טחון שנטחן מול עיניכם מבשר טרי – היא כשלעצמה מספיקה, רק לכדרר קציצה ולצלות; אבל ניתן להרוס וניתן להוסיף והכל תלוי בסרט שמלפנים.
כי הרי אפשר להרוס את זה – לקחת את הבשר, העסיסי גם ככה, ולהפציץ אותו בשומן כבש מסגנון וויל סמית' שישתלט על כל ביס, ואז עוד להכניס עריכה מוזרה שגורמת לקציצה להיות שרופה מצד אחד (כל דקה של קארה דהלווין היא דקה מיותרת), וחיה וגולמית מהצד השני (למה זאת יחידת המתאבדים אם אנחנו רואים רק שתיים וחצי דמויות?), ואז בסוף למרוח על ההמבורגר ג'וקטשופ.
ואפשר לקחת את הבשר הטחון שהוא הארלי קווין ולשדרג אותה. לבשר האדום (לבן, למי שלא שומר) של הארלי להוסיף שוטרת, לכאורה דמות שגרתית ומשעממת כמו חזה עוף טחון, ביחסים דומים – אמנם חזה עוף טחון מוסיף דביקות לעיסה והוא יבשושי בפני עצמו, אבל השילוב של הגיבורות המנוגדות הללו מביא איזון לקציצה.
מה שמבדיל בין קציצה להמבורגר אלו התוספים לבשר. בצל מגורר, חריף ומתוק, כמו הציידת; תבלינים ארומתיים כמו פפריקה, אבקת שום, מעט כורכום, שמוסיפים עומק לתערובת למרות שבפני עצמם הם קשים לבליעה, כמו הקנרית השחורה; והסוד שלי – משהו שנראה חסר קשר, ושקשה לאהוב אותו בפני עצמו, אבל החיבור שהוא יוצר בין שאר הטעמים קשה לתיאור בלי לנסות – ילדה קטנה ומסכנה, שהיא בעצם שמיר טרי קצוץ.
עד עכשיו עסקנו בבסיס. אבל את כל הרכיבים הללו צריך גם להדביק איכשהו – ביצה או שתיים, ופירורי לחם – זה הפסקול שמחבר את כל הדמויות לסרט אחד. דרך אגב, במקום פירורי לחם, מומלץ להוסיף קוואקר – זה טוב לאיכות התזונתית של הרוק.
ברגע שקיבלנו את העיסה, צריך להתחיל לטגן אותה – כאן בא תסריט שיודע מתי צריך לתת מכת חום (על מנת לצרוב ולסגור כל קציצה ולאצור את הטעמים בפנים) ובימוי שיודע מתי צריך להוריד את האש ולבשל על אש נמוכה לזמן ארוך (בשביל לבשל היטב את העיסה מבלי לשרוף אותה). תהליך הטיגון דורש התמסרות, אבל אפשר מדי פעם להציץ בטלפון.
וככה לוקחים הארלי קווין, יא וואראדי, ועושים ממנה קציצה.
טוב... זה היה מוצלח ועשה לי חשק לראות את הסרט (בזמן אכילת המבורגר).
(ל"ת)
ממש ניסיתי לחשוב יצירתי כמוכם
אבל אין לי דרך. רק באה לומר שזה מדהים איך שכל אחד מכם שולף את המוצא שלו בהמבורגר
חזיר עוף ושמיר VS כבש בקר ושמ"ז
(משום מה מאז הקורונה אני חזק בפלמיני ובעלי גפן עם טונות של בהארט, אז אני אפילו לא באמת יכולה להכריע)
הרגתם!
קציצות!
אוי ואבוי, המבורגר עם ביצה וירקות.
אני כבר לא סגור על זה שהקורונה היא דבר רע
בלעדיה לא היה לנו את התגובה הזו.
אבל הפיתרון של "הממשלה מחליטה מה לפתוח ומתי" לא ממש הוכיח את עצמו בינתיים
כי לפי הממשלה, מסעדות זה יותר קריטי ופחות מדבק מרכבת, קוסמטיקאית זה יותר חשוב מתרבות ואיקאה זה יותר דחוף ובריא מהכל בערך.
הממשלה אמורה למצוא דרכים לאכיפה של התו הסגול, עטיית המסיכות ושמירת המרחק, ולבידוד יעיל את מי שנדבק בלי השב"כ, לא להיכנס לרזולוציות של האם כבר מותר או אסור להסיר שיער בלייזר.
קרובת משפחה שלי עובדת כרגע במעבדה לבדיקות קורונה
(לא הייעוד המקורי של המעבדה או המכון, אבל כמו מוסדות אחרים גם הם הפנו משאבים לסיפור הזה). ממה שהיא סיפרה, משתמע שאם יש בעיה אחת בכל הסיפור היא שההוראות מלמעלה לגבי מה מספיק בדגימה כדי להחשיב את המקור שלה כחולה משתנות באופן תכוף יחסית, אולי תכוף מדי. זאת הרי לא מחלה בינארית שאו שיש לך אותה או שאין, אז בעצם הידיעה שלנו על מה זה בדיוק "חולה" היא די תוצר של הבירוקרטיה. או במילים אחרות: במקרים מסויימים אדם שהוגדר כחולה לא היה מוגדר ככזה אם הוא היה מביא את אותה דגימה, נניח, שבוע קודם. וגם ההפך.
אני מקווה שהתגובה הזאת לא נשמעת כמו "כל המחלה הזאת זה סתם קונספירציה של הציונים הסינים הגלובליסטים של סורוס וביל גייטס עם ה-5G שלהם!!!!" כי זאת ממש לא הכוונה. ההפך, לפי זה, יכול להיות שהמחלה אפילו חמורה *יותר* מההערכות הכי מחמירות שקיימות היום לגביה.
אופטימי ופסימי במקביל...
ז"א – בכל הדיון הזה, הדבר היחיד שאנחנו יכולים להגיד על ההבדל בין עכשיו לבין תחילת מרץ היא שאמנם עכשיו לא יודעים יותר מדי, אבל במרץ ממש עוד לא ידענו כלום.
רמת האבחנה שלנו משתפרת – זו חלק מהסיבה שמזהים יותר חולים, ולא כל החולים מדבקים באותה המידה, וגם יכולת הטיפול שלנו כבר בשלבים המוקדמים משופרת, אז יש דברים שלא יכולנו "לספוג" מבחינת מערכת הבריאות במרץ, אבל היום אנחנו כבר קצת יותר מוכנים.
האם אנחנו מספיק מוכנים לגל השני שמגיע בימים אלה ממש? כאן אני קצת פחות אופטימית וחושבת שעדיין לא מספיק, למרות שאני מקווה שכן קרו מספיק דברים בשביל שההתמודדות תהיה סבירה יחסית. אבל העובדה שהפרמטרים משתנים זה לא דבר רע- זה דבר טוב, זה סימנים שהמערכת לאט לאט מתחילה להיות יותר מדוייקת ולהסגר בצורה יותר טובה על מה כן, מה לא ואיך.
זה יכול להסביר למה גרף הנדבקים ליום בעולם ממשיך לעלות, אבל גרף המתים התחיל לרדת
(ל"ת)
בדרום ארה"ב מדווחים על עומס יתר
נראה שבקרוב הם יעשו איטליה/ספרד/ברזיל/איראן (כלומר, יפסיקו לספור מתים כי אין טעם)
ארה"ב זה קטסטרופה בפני עצמה
מעבר לבעיית הממשל האנטי-מדעי שיש שם, ומעבר להפגנות שהן אמנם מוצדקות אבל פוגעות משמעותית ביכולת לשמור ריחוק חברתי בתקופת קורונה, יש גם את בעית ביטוח הבריאות – מי שאין לו ביטוח בריאות בכלל לא משתלם לו להבדק לקורונה, עדיף לו להמר על זה שמה שיהיה לו זה מופע קל ובכלל לא ללכת לטפל בזה מאשר להכנס לחובות שהוא לא יוכל לצאת מהם אחר כך.
במקרים אחרים אנשים לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד ימי עבודה אז הם מתעלמים מהתסמינים המוקדמים עד שהמצב חריג (זה קורה גם בארץ אבל לא באותה המידה), אז אם לגבי ישראל אני אופטימית ופסימית במקביל, לגבי ארה"ב יש לי רק פסימיות (מה שאגב – ישפיע באופן ישיר על המצב הכלכלי בישראל).
גם מי שיש לו שם ביטוח בריאות טוב
יכול לחכות שבועיים לבדיקה. אני מכירה מישהו מעל גיל שבעים שזה קרה לו (וחצי מהחברים שלו מתו מאז הקורונה בלי אבחון בכלל, כנראה מקורונה אבל לכי תדעי).
תלוי איפה
אצלינו יחסית המחאה לא הביאה לעליה (טפו טפו)
הבדיקות חינם ומערך הבדיקות די יעיל. הבעיה שזה תלוי סטייט, בעיקר באלו שיש בהן מושל רפובליקני רואים זלזול מוחלט בהשלכות הקורונה. יהיה מעניין לראות מה יקרה בטקסס לאור ה6K חולים של אתמול
זה לא עוזר למישהו שאין לו ביטוח בריאות
ז"א אולי יש מדינות שבהן יש ביטוח בריאות בסיסי חינם לכולם (אני לא מכירה מספיק כדי לדעת) אבל אם אין אולי הבדיקות חינם, אבל הטיפולים מאוד יקרים, אז אין ממש טעם לבדוק, כי גם אם התוצאה חיובית – מה יעשו עם זה? אין להם גישה נורמלית לרפואה מודרנית עד השלב שבו זה כבר מאוחר מדי. אין גישה לרפואה מונעת/טיפול מוקדם שימנע את ההתדרדרות כי זה יקר מדי בשבילם.
אחרי ביקור בסינמטק היום
אני יכולה להגיד שאמצעי הזהירות הם בולשיט אחד גדול.
מרווח של כסא בין קבוצות באותה שורה לא שווה כלום כשאנשים יושבים שורה לפנייך ומאחורייך באותו טור (אפילו בבחינות באוניברסיטה יש מרווחים יותר הגיוניים), ואם קהל הזקנים הסנובים נטול הפופקורן של הסינמטק לא הקפיד על מסיכה (או שם אותה רק על הפה, שזה דבר מאוד נפוץ שלחלוטין לא מובן לי מה הקטע שלו), אין למה לצפות מאף קהל לדעתי.
השיקול שלי היה שכל כך מעט אנשים יבואו בשבוע הראשון להקרנות, כשעדיין יש קורונה, ומוקרן סרט מלפני עשור, שבטוח נוכל למצוא כיסאות מבודדים מספיק (מה שאכן קרה), ובמקרה הכי גרוע, אני לא במגע יומיומי עם אף אחד שנמצא בקבוצת סיכון. לא הייתי מהמרת על זה במקרה של בלוקבאסטר, או אם הרקע הבריאותי שלי היה שונה. בדיעבד, אחרי שראיתי את אי הקפדה של הקהל על מסיכה, מרווחים סבירים או היגיון בסיסי, נראה לי שאסתפק בנטפליקס לתקופה הקרובה.
רעל ותחרה הוא אחד הסרטים הטובים של כל הזמנים.
אבל למרות הפיתוי, ולמרות שאני מתגעגעת לקולנוע – נראה לי שייקח עוד זמן לפני שאחזור.
כמו כן – אם כבר חוזרים לקולנוע עם הגבלות, שיהיה חמוד: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5752392,00.html
אם זה יקרה בארץ תאמיני לי שאחרי הקרנה אחת כבר לא יישארו בובות באולם
(ל"ת)
אני חושב שהיה לי פעם סיוט כזה
אבל היי, זה אפקטיבי – אם הייתי נכנס לאולם ורואה את זה, הייתי חושב "בעצם, אני יכול להשאר בבית עוד שבועיים".
לא מזמן הרציתי באולם צבאי כלשהו,
שבו כדי להבהיר לכולם איפה מותר לשבת סימנו איקסים גדולים ואדומים על הכסאות שבהם אסור.
(שני כיסאות בין כל זוג יושבים, ואין מצב שבו מישהו יושב בדיוק בשורה לפני השני).
בקיצור, הסתכלתי על הקהל ואמרתי להם:
"זו פעם ראשונה שאני מרצה בתוך 'שולה המוקשים'".
מקווה שזאת לא הייתה הרצאה לאנשי מפקדת קהנ"ר, אחרת זה היה מה-זה offensive.
(ל"ת)
כנראה שלא. לכל היושבים באולם היו שתי ידיים.
(ל"ת)
הם בטח שאלו אותך
אם 'שולה המוקשים' זה הפרוייקט הסודי החדש של צה"ל.
אני ממש לא ממהרת לחזור לקולנוע
וזה למרות שיש לי מנוי חופשי חודשי שרץ ועולה לי כסף כל חודש (לא ביטלתי כדי לתמוך ברשת בתי הקולנוע בזמן המאתגר הזה).
כרגע, לשבת בחלל סגור עם עוד כמה עשרות זרים נשמע לי כמו מתכון לחרדה ודאגות, ולא כמו בילוי כיפי ומהנה.
אין הרי שום מצב שאנשים יישארו עם מסיכה על הפנים במשך כל הסרט כשהאור כבוי, והסיכוי לא להידבק בסצנריו הזה פחות מאופטימלי.
בקיצור, אני בוחרת לנצל את התקופה הזו להשלים סדרות וסרטים שפספסתי בזמן אמת בבטחה בבית. הקולנוע יחכה לי עד שהמצב ירגיש יותר בטוח.
הסרט הבא
מאמין שהסרט הראשון שאראה אחרי כל התקופה הזאת יהיה טנט. אם המצב יהיה טוב באוגוסט – אז באוגוסט. אם לא נצטרך לחכות עוד קצת..
"בתי הקולנוע חוזרים,מה זה אומר בעצם?"
עבור חיילים,שום דבר.כי זה עניין של ימים בודדים עד שיופצו באופן רשמי ההנחיות שאוסרות על חיילים לבקר בקולנוע.לא שזה לא מוצדק או לא הגיוני, אבל זה פשוט כל כך מתסכל.ואמנם זה מסוכן לבקר בקולנוע, אבל תכלס בבסיס אני פוגש הרבהה יותר אנשים
ו... יצאה הנחיה
(ל"ת)
איזה חייל ירצה לבקר בבית קולנוע בסופש הקצר?
אין סרטים לראות, חייבים להישאר עם מסכה על הפרצוף ולא שווה את המאמץ והכסף אם אפשר לדפוק בינג של סיפורה של שפחה בבית ולהינות יותר.
לא כל החיילים יוצאים לסופ"שים קצרים
אני די בטוח שזה אפילו לא רובם
מבין את הסנטימנט ואת הטיעון, אבל בחרת דוגמה הזויה בשביל בינג' מהנה
אחת הסיבות שלקח לי זמן להגיע אל הסדרה הזאת הייתה בגלל שהייתי בגוף כזה מדכא שלא מצאתי נחמה בזה שג'ון סובלת יותר ממני.
יש יומיות,ויש מנוי לסינמטק
(ל"ת)
התחלה, בבתי הקולנוע, שוב
החל מה-16.7. למקרה ש"סקובי דו" וחבריו הם לא סיבה מספיק טובה עבורכם לצאת.
וטנט נדחה, שוב
עבר ל 12.8 בארה"ב, כשההפצה בארץ כנראה תזוז בהתאם.
השמועות אומרות שגם התאריך של מולאן כנראה ישתנה.
אז אם אני מבין נכון
מה שאנחנו הולכים לראות בקולנוע עד שארה"ב תגיע למצב יציב כלשהו הוא את "סקובי דו" ואת "התחלה".
שיקרינו בינתיים איזה סרט לולאת-זמן
נוכל לצפות בו שוב ושוב בכל יום ואז כשיגיעו סרטים חדשים, זה ירגיש כאילו לא עבר זמן.
נו בסדר. הוכחה נוספת לכך שפסיכופתיה היא מצבו הטבעי של האדם.
(ל"ת)
עם כל הדחיות עכשיו, יש לי רק שאלה אחת:
אז האם המוטנטים החדשים יידחה, שוב?
ו...לא התשיעי ביולי.
סינמה סיטי הודיעו שהם דוחים את פתיחת אולמות הקולנוע ל"סוף יולי, בחייכם אין סרטים בהוליווד אנחנו לא יכולים להקרין זבל באופן אקסלוסיבי, בחייאת".
היי, לפחות יש סינמטקים. או משהו.
תשעה ביולי, כמו תשעה באב
(ל"ת)
הפתיחה נדחתה לסוף יולי
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/HkMqrJKRL
אלוהים, אני מקווה שהם טועים:
https://www.penny-arcade.com/comic/2020/07/15/
אני די בטוח שהם טועים
אבל זאת לא השאלה החשובה. השאלה החשובה היא איך לעזאזל סגנון הציור באתר הזה מדרדר עם השנים במקום להשתפר?