אם תפנו למאוכזבי העונה הרביעית של ריק ומורטי ותשאלו אותם אם באמת כל העונה הרביעית של "ריק ומורטי" הייתה כזה דרעק, הם בטח יגידו "לא, מה פתאום, דווקא היו איזה שניים-שלושה פרקים ברמה של העונות הקודמות!". הבעיה היא שכל אחד יציין פרק אחר.
כי הנה העניין: לא המרכיבים ב"ריק ומורטי" הפכו אותה לסדרה מיוחדת ומתחרה על תואר סדרת האנימציה הכי טובה של זמנה – אלא השילוב. ולא רק השילוב בין המרכיבים, אלא האיזון. הקוקטייל של פארודיה על סרטים, רעיונות מדעיים ופילוסופיים, הומור שחור, קצת הומור מטא ומערכת יחסים משפחתית הוא לא מהסוג של "שפוך ושכח" – היה צריך להקדיש תשומת לב מתמדת כמה טיפות אתה שם מכל דבר כדי להגיע לאיזון שהוא "ריק ומורטי". ובדרך לעונה הרביעית, הם פשוט שכחו את האיזון.
אפשר לתהות למה האיזון הופר בתיאוריות קונספירציה או השערות: האם הפרויקט החדש של ג'סטין רוילנד הרחיק אותו מ"ריק ומורטי" ולכן ערער את האיזון הרמון-רוילנד שהיה בעונות הראשונות? האם ההצלחה הרתיעה אותם והסדרה התחילה להילחם נגדה? האם סתם לחצו עליהם לעבוד מהר יותר וכתוצאה מכך הכתיבה הייתה מרושלת יותר? בסופו של דבר זה לא משנה. התוצאה היא אותה תוצאה: אסופת פרקים בינונית במקרה הטוב, ללא כיוון מוגדר, שמאותתים שמשהו לא טוב קורה בממלכת ריק ומורטי.
כאמור, יש עדיין מספיק בסדרה עבור כל מי שאהב חלקים ממנה: הפארודיות ברובן משעשעות וחלק מהמשחקים על קונספטי מד"ב מעניינים, רק חבל שאין אף פרק שבאמת מאחד בין השניים כמו בעבר, מה שמוביל לפרקים חלשים יותר ויחסית נשכחים.
אבל הדבר העיקרי שהשתנה בין העונה הרביעית לקודמות הוא המחסור המוחלט ברגעים נעימים. אנחנו יודעים שמשפחת סמית' לא ממש מתפקדת, אבל אנחנו גם יודעים שהיא מוצאת את האיזון, שהיא משתדלת ושהיא בסך משפחה של אנשים שאמנם עולים אחד לשני על העצבים – אבל גם אוהבים אחד את השני. העונה הרביעית שכחה את זה. לחלוטין.
אין עוד רגעי הקרבה, קירבה או רצון טוב – שלושת רבעי מהפרקים אפשר לתמצת ב"ריק מתנהג נורא למורטי בלי שום סיבה" והאחרים הם "ריק מתנהג נורא לאנשים אחרים בלי שום סיבה". בשאר הזמן, בני המשפחה כאילו העתיקו את ההתנהגות של סבא שלהם וכולם שמוקים אחד לשני, למרות שאנחנו כבר יודעים שהם כן אוהבים אחד את השני עמוק בלב. אם בעבר הנוראיות הזאת של ריק הייתה לפחות משקפת חסרון, הסדרה שכחה גם את זה. צריך להגיע ממש עד סוף העונה כדי שהסדרה הזאת תיזכר שיש לה לב, ושאנחנו לא בעד זה שריק הוא שמוק. עד אז, מדובר במערכונים חביבים פארודיים על סרטים וקלישאות שברובם כבר היו עליהם פארודיות. זה נחמד, אבל בחייאת: לא בשביל זה באנו ל"ריק ומורטי". יותר מכל, זה מרגיש כמו פאנפיק ארוך יותר מאשר פרק מקורי.
במקום זה, קיבלנו את כל המטא שרק אפשר לקבל. זה לאו דווקא דבר רע – אנחנו יודעים שהרמון יודע לעשות מטעמים מפרקי מטא. הבעיה היא שהמסר הבולט והמובהק והברור מפרקי המטא האלה היה: "וואי, אנחנו כל כך שונאים לכתוב את הסדרה הזאת". שוב, זה מובן: דן הרמון לא יודע איך להתמודד עם הצלחה. הסדרה הקודמת שלו ("קומיוניטי") בקושי רב שרדה אישור בין עונה לעונה ובשביל להגיע לשש עונות הייתה צריכה להחליף רשת לפאקינג "יאהו!" ואיבדה חצי מהקאסט שלה בדרך. עכשיו ריק ומורטי מפרסמים מותגי על, נמצאים בספרי קומיקס בכל מקום (כולל בעברית פה בארץ) ונמכרים כבובות בכמויות מסחריות.
אבל אם בעונה הקודמת הסדרה הצליחה להסתדר עם ההצלחה שלה ולהימנע מהתייחסות ישירה למעריצים של הסדרה (בין ה"רגילים" ובין אלה שמתחרפנים בשביל לקבל רוטב סצ'ואן), נראה שבעונה הזאת הם כבר לא הצליחו להתחמק מזה. וכך ריק הפך מדמות משעשעת ומטורפת עם כמה רגעי חסד לדמות חסרת כל מאפיין גואל והסדרה אפילו לא מוכנה להתעמת איתו על זה. הוא חרא ונהדר שהוא חרא, חחחחח, הוא מלפפון חמוץ. או משהו. כן, הפרק האחרון עושה משהו שונה, אבל זה מאוחר מדי ומעט מדי.
אני מניח שלרוב האנשים, אם הם בכלל שרדו עד סוף העונה, העונה הזאת הייתה נורת אזהרה מהבהבת שמשהו השתבש ואפשרי שרבים מהם כבר לא יחזרו לעונה החמישית. מצד שני, רוב הביקורת על הסדרה שראיתי הגיעה רק מאנשים פה בארץ – בחו"ל נראה שהסדרה ממשיכה חזק מבחינה ביקורתית אם כי הרייטינג כן נמצא בירידה (אבל יכולות להיות לזה כמה סיבות).
מצד שני, אולי זה הדבר הכי טוב שיקרה לסדרה. הרי אנחנו יודעים שהסדרה הזאת חתומה ל-10 עונות אצל אדולט סווים, לכאורה, במטרה להוריד את החששות ואת האילוצים מג'סטין רוילנד ודן הרמון – קחו את הזמן, קחו את הכסף, רק תדאגו לספק לנו "ריק ומורטי". אם לשפוט לפי העונה הזאת: זה לא עבד. אבל אולי דווקא נטישה של צופים, ואיבוד ההילה הביקורתית, תחזיר אותם קצת לפינת האנדרדוג שצריך להוכיח שעדיין יש להם. אולי דווקא מהמקום הזה, משהו יגרום להם שוב להתאפס על עצמם ולהמשיך לספק את מה שיכולה להיות בשיאה הסדרה הכי טובה בטלוויזיה.
או שאולי היא פשוט תהפוך לעוד "איש משפחה" או "משפחת סימפסון". כולי תקווה שזה יהיה הראשון.
העונה הכי טובה עד כה
כל הפרקים היו טובים. רמת הכתיבה הגיעה לשיאים חדשים.
הטון נהיה אפל יותר, היא לא שכחה שיש לה לב.
העניין הוא שהפרקים כל כך מורכבים עמוסים ומלאי דקויות שנדרש לצפות יותר מפעם אחת כדי לתפוס, כמו בימים הטובים של קומיוניטי.
גם אני פספתי בהתחלה, אבל כשצפיתי שוב, וכשראיתי ניתוחים ביוטיוב קלטתי.
ממצליץ לבדוק כמה ניתוחים ביוטיוב כדי להתרשם, ובעיקר צפייה חוזרת בפרקים עצמם.
מכיוון שאני לא הולך לעשות את זה (לא משהו נגד אף אחד, פשוט עמוס)
ומכיוון שהניתוחים שכן ראיתי לא חידשו או הוסיפו לי שום דבר חדש, אשמח שתרחיב למה אתה מתכוון בדקויות ועומסים.
דקויות לא משנות כשהתוצר הכללי רע
אם היוצרים לא הצליחו לגרום לי להרגיש שאכפת לי מאף אחת מהדמויות האלה, שמרבית העלילות שסופרו בעונה לא היו מוצלחות במיוחד (מלבד כמה מקרים יוצאי דופן, הפרק עם הבריכת חומצה הוא מהבודדים לדעתי, אבל אני אני מסכים עם הטענה של יהונתן מתחילת הביקורת), ועוד טענות גנריות אך נכונות על סדרות שאיבדו את מה שהיה להם, אז באמת שלא משנה לי שלריק יש קופסת "time travel stuff" באחד הארונות, או שיש איזו תאוריה שמסבירה למה הכל בעצם חלום של סנופקין.
לשלוח אותי לראות ניתוח זה כמו לשלוח אותי לקרוא פרשנות לבדיחה, אם לא הבנתי את הבדיחה היא לא סופרה טוב, וזה מספיק כדי להפוך אותה לבדיחה גרועה.
וניטפוק קטן לגבי הביקורת
בפסקה השישית, 'ושאנחנו לא בעד זה שריק הוא משוק', אני מנחש שהכוונה היא 'שמוק'
נקודה כל כך חשובה
שגם נוגעת בסיבה (לדעתי) שאנחנו נוטים לאהוב דברים שונים, גם אם אובייקטיבית אנחנו יכולים לומר שהם עשויים בצורה טובה\רעה
עונה די בסדר, בסך הכל.
לא מבריקה במיוחד אבל עדיין כיפית ומעניינת לצפיה. הפרק האהוב עלי היה עם הפרודיה על סרטי שוד.
הפרויקט השני של רוילנד ממש טוב! הפרק הראשון קצת חלש אבל שאר העונה מעולה והולכת לכיוונים מוטרפים. מומלץ בחום.
ממש לא הבנתי מה מצחיק בפרודיה על סרטי שוד.
פרודיה טובה אמורה לזהות איזה פגם בנושא שלה ולהצביע עליו בצורה שנונה. הפרק של ריק אנד מורטי לא התכתב עם סרט ישוד אמיתיים בכלל. זה לא היה פרודיה על סרטי שוד, זה היה פרודיה על גרסא דמיונית של סרטי שוד שהם המציאו כדי לצחוק עליה.
במקרה ראיתי שוב את ״אושן 11״ זמן קצר אחרי שראיתי את הפרק, ואני לא יכול להגיד שמצאתי איזשהו קשר בין הפרק ההוא לבין הדבר האמיתי.
בפרק הזה היה בעיקר חזרה שוב-ושוב-ושוב על משפט מחץ ("you son of a bitch, I'm in״), מה שגרם לו להתקע לאנשים בראש, והם התבלבלו וחשבו שאם הם זוכרים את זה, סימן זה מצחיק.
סדרות לא יכולות לחיות לנצח ולשמור על האיכות
ההיסטוריה מראה שהעונות המתקדמות של סדרות מצויונות לרוב נוטה לירידה. סדרות אנימציה לרוב זוכות לחיים ארוכים אבל זה בא על חשבון מיצוי היצרתיות של היוצרים. הפרקים של ריק ומורטי בעונה האחרונה הם עדיין פרקים טובים בהשוואה לסדרות אחרות אבל לא ביחס לעצמן. ככה זה אין מה לעשות, כל סיפור כל סרט כל מחזה צריך התחלה וסוף גם אם הסוף לא ברור צריך סוף, אי אפשר למרוח לנצח בלי מטרה.
כמה דברים לגבי זה:
1. סאות' פארק מצליחה, גם אחרי 23 עונות, לשמור על הגחלת. גם אם אפשר לדבר על ירידה ברמה, אי אפשר לדבר על שינוי פנים ואובדן מה שעשה אותם הם. הבעיה היא לאו דווקא האיכות, כמו שנראה שהכותבים לא ממש מצליחים לשמור על הדברים שהפכו את הסדרה ללהיט.
2. אולי הם עדיין טובים ביחס לסדרות אחרות, אבל אם כן, יש סיבה למה אני לא רואה סדרות אחרות.
3. מסכים שאי אפשר למתוח סדרה לנצח, אבל כבר בעונה 4 לצלול ככה זה מוקדם למדי.
לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון
כשאתה אומר שסאות' פארק לא שינתה פנים. כמו שאני רואה את זה אין הרבה קשר בין העונות האחרונות לעונות שבאו לפניהם.
סאות' פארק הייתה סדרה על עיירה קטנה ועל התושבים המטורפים שלה ומדי פעם הכניסה איזה עקיצה פוליטית על אירועים עכשווים אבל בליבה היא עסקה בעיקר בהרפתקאות שטותיות וגסות של 4 ילדים בעיירה חורפית בקולורדו. כיום פחות או יותר כל פרק חייב לתת פרשנות לאיזה אירוע פוליטי שקרה לאחרונה. קשה לי לזכור פרק בעונות האחרנות שלא עסק באירועים עכשווים באיזשהי צורה.
אני לא אומר שזה בהכרח דבר רע אבל להגיד שהסדרה לא עשתה מתיחת פנים רצינית זה לא מובן לי.
אני ארחיב קצת את מה שאני אומר:
סאות' פארק תמיד (גם בעונות הראשונות) הייתה שילוב בין שטויות של ילדים בני 10 ושטויות אקטואליות. חלק מהרפרנסים האקטואליים חלפו וטסו לי מעל הראש בגילאים שראיתי אותם, אבל בצפייה חדשה אין ספק שהם היו מכוונים לאקטואליה (גם אם לאו דווקא פוליטיקה) גם אז.
מאז, היו עונות יותר פוליטיות, ויותר שטותיות, יותר אקטואליות ויותר כלליות, ואין ספק שהיו שם כמה עונות פחות טובות, ושהאנימציה השתנתה – אבל האמיתיות העיקריות בנוגע לסדרה נשארו, לטעמי. היו כמה וכמה מקצי שיפורים, אבל כולם היו שינויים איטיים ולא פתאומיים (כמו בריק ומורטי) ושנובעים מעיקר הסדרה.
אני עדיין לא מסכימה
לדעתי הסדרה השתנתה ללא היכר. בהתחלה זו הייתה סדרה על עיירה קטנה והדמויות שבה. יותר מכל דבר אחר, היא הייתה עסוקה בלזעזע ולדחוף אצבע משולשת לכולם. ברור שהסדרה עסקה באקטואליה ופוליטיקה – כל הקומדיות מהסוג הזה עוסקות באקטואליה ופוליטיקה, לצד סאטירה ופארודיה. אבל בעונות המוקדמות יותר העיירה הייתה מעין מיקרוקוסמוס שבאמצעותה הועברו הסאטירה והביקורות הפוליטיות. זה השתנה במידה רבה (אך בהדרגה) בהמשך, אבל עדיין הדמויות היו המרכז שבה, בעיקר ארבעת/שלושת הילדים (חלק מהזמן קני היה על תקן עציץ). לכל אחד מהשלושה היו מאפייני אישיות מרכזיים שבהם השתמשו להעברת העלילה. היום? הילדים הם רק תפאורה. באמת. ראיתי כמה מהפרקים האחרונים. כבר אי אפשר להבדיל בין סטן, קייל, קרטמן או בטרס, מבחינת האישיות או התפקיד שהם ממלאים. הם כולם מגיבים להתרחשויות באותו האופן. זה הכי בא לידי ביטוי, לדעתי, בזה שקרטמן לא ממלא את תפקיד הרע יותר. הוא פשוט מגיב להתרחשויות כמו שאר הילדים בסדרה (שבד"כ מתנהגים יותר כמו מבוגרים מאשר ילדים…).
בקיצור, זה לא זה.
זה עדיין עובד כי סאטירה ופארודיה זה דבר שעובד, ואפשר עדיין להשתמש פה ושם בתכונות ואפיונים שטחיים של הדמויות… אבל שינוי פנים ואובדן בהחלט יש פה, לדעתי. אני לא אומרת שזה רע, רק שזה שונה לחלוטין ממה שהיה, שונה בקטע שאני רואה כאן סדרה אחרת לגמרי עכשיו.
אז לא ראית מספיק
הילדים נדחקו לאחור (או יותר נכון: יותר נדחקים לאחור מבעבר), אבל לחלוטין מובדלים במה שהם עושים וקרטמן הוא בהחלט עדיין הרע.
באילו פרקים בעונה האחרונה קרטמן היה רע?
ראיתי את רובם והוא לא היה רע באף אחד מהם.
פרק 3 מציג אותו בהחלט כאנטגוניסט
(עוד לא סיימתי), אבל ספציפית העונה האחרונה זאת דוגמא קצת גרועה כי שש מתוך עשרה פרקים הוקדשו לטמטום של אבא שלו סטן.
טוב, "קרטמן לא רע" נכתב ספיציפית בקשר לעונה האחרונה.
אבל מן הסתם מדובר במגמה שנמשכה כמה וכמה עונות, באופן הדרגתי. תראה, פעם הייתי יכולה לכתוב תזה שלמה על אופי הדמויות, התפקיד של כל אחת מהן, הדינמיקה ביניהן והדינמיקה הקבוצתית שלהם. סטן היה הרגיש מכולם והחבר הכי טוב וזה שתפקד הדרך כלל על תקן ה- straigt man. קייל היה הכי חכם באופן אקדמי, פילוסופי ובעל המצפון המפותח מכולם. קרטמן היה אנוכי ומפונק, חמדן, מניפולטיבי ברמות, גזען ודיאבולי (לא כל התכונות הופיעו בכל העונות, הדמות שלו התפתחה והשתנתה עם הזמן). בין קייל לקרטמן שררה איבה רצינית על בסיס אישי ועל בסיס של ניגוד אידאולוגיות. סטן וקייל היו החברים הכי טובים, אבל סטן הוא זה שהחברות הייתה הכי חשובה לו, ואילו קייל נהג להקשיב יותר למצפון שלו או לנהוג בהתאם לאידיאולוגיה שאימץ. וכולי וכולי. מה מזה נותר עכשיו? כמובן שפה ושם הם עדיין משתמשים בתכונה כזו או אחרת לאפיון הדמויות, אבל זה ברמה די שטחית. בקושי הד למה שהיה בעבר.
אם משתמשים באפיונים האלה פחות, זה לא כי הם פחות קיימים
אלא כי פחות משתמשים בהם. בניגוד, נניח לדברים שקורים בריק ומורטי ושם דוחפים על דמויות מאפיינים שלא היו קשורים לדמויות שלהם (היי פרק 9 מהעונה הרביעית!), כאן נתנו לדמויות במהלך העונות האחרונות לקחת צעד אחורה (מדי פעם). הילדים עדיין מתנהגים כמו עצמם, ואם השתנה משהו – זאת העובדה שנותנים להם פחות לבטא את עצמם, ובתמורה מתעסקים בשטויות של רנדי.
אתה מדבר על קומדיות או על סדרות באופן כללי?
כי אני מתקשה לחשוב על דוגמאות טובות בקומדיות- אולי קיימות אבל אני לא מצליחה לחשוב עליהן, אבל בדרמות אני בהחלט יכולה לחשוב על סדרות שלפחות שמרו על הרמה, אם לא משתפרות, עם הזמן.
האישה הטובה הגיעה לשיא בעונות 4-5. לטעמי האישי גם העונות המאוחרות יותר של בנות גילמור היו טובות יותר מהראשונות (חוץ מהשביעית שאני מתכחשת לקיומה). הבית הלבן הגיעו לשיא בעונות 3-4, נפילת מתח מטורפת בעונה 5 אחרי העזיבה של סורקין, אבל עונות 6-7 חזרו להיות מעולות (well, חצי מעולות… היו שם שני סוגים של פרקים וזה היה תלוי באיזו מהעלילות הפרקים התמקדו).
מסכים שהרבה דרמות משתפרות עם השנים
כשהייתי בתיכון חשבתי שהעונות הראשונות של באפי היו הטובות ביותר, אבל בדיעבד, עונות 1-2 די מגוחכות, והסדרה מגיעה לשיא בעונות 3-5. כמה מהעונות המוצלחות של חוק וסדר הן דו ספרתיות (זה די מרשים שסדרה כל כך סכמתית הצליחה לחדש ולעניין במשך כל כך הרבה זמן). גם TNG הלכה והשתבחה עם השנים (חוץ מהעונה האחרונה).
בנוגע לקומדיות, ׳תרגיע׳ הצליחה לשמור על רמה די אחידה לאורך 10 עונות.
הבעיה בעונה הזאת היא שהיא דנה על העונה הזאת
וזה בעיקר מה שהיא עשתה. וזה היה משעמם.
נכון, היה רעיונות מעניינים, פרקים שניסו להרגיש חשובים יותר ממה שהם וסיטואציות מגניבות. אבל באמת שלא היה רגע אחד שהרגשתי חיבה לדמויות האלה או שכאב לי עליהן, לעומת עונות קודמות שהיו כל כך הרבה רגעים שהלב התכווץ.
ממש הרגיש שהעונה הזאת הפכה להיות עטיפה לעונה של ריק ומורטי, ורצון מאוד מאוד מאוד חזק ליוצרים לעשות זין לכל מי שמנסה לנתח ולתת קצת יותר משמעות לסדרה הזאת.
הפרק האחרון היא אולי מאוחר, אבל ממש לא מדי מאוחר.
מבחינתי הוא גאל את העונה הזו, לא פחות. הוא היה כל הדברים הטובים של 'ריק ומורטי', בעיקר בלפתוח ולסגור חמש קוי עלילה בתוך עשרים דקות, וגרם לי לחלוטין לרצות עוד, אחרי שרק לפני שלושה פרקים הרגשתי שמיצינו.
ככלל, שלושת הפרקים האחרונים היו שיפור דרמטי. לדעתי, ההספדים על העונה הזו היו ועדיין מוקדמים מדי.
פרק 9, מבחינתי, הוא השפל של הסדרה הזאת.
וגם אם פרק 8 היחסית מהולל יש לי לא מעט בעיות (כמו שדיברנו בביקורת הקודמת). פרק 10 חביב, אבל לדעתי מאוד "מעט מדי". אני מבין איך אם אתה חושב שהוא בא אחרי רצף של פרקים טובים אז זה לא.
חשבנו שאנחנו לבד!
אני וזוגתי, שגרירי ריק ומורטי עוד משלהי העונה הראשונה, הפסקנו אחרי פרק 8 של העונה הזאת…
אולי נמשיך עד הסוף, אם באמת הפרק האחרון גואל, אבל אנחנו לא צופי סדרות סנובים, שלא בולעים את כל מה שיוצרי הסדרה יאכילו אותנו בכפית. ובאמת התאכזבנו.
מצד שני, ריק ומורטי הכניסו את הגיקייה למיינסטרים, והחנון זה המגניב החדש אז אני כן רואה מגמה חיובית ואולי ג'אנר חדש שיגיע מהאולפנים הגדולים
דווקא פרק 8 היה האהוב עליי בעונה הזאת
המחווה שעשו לUP בפרק הזה היא בין הדברים היותר טובים שהם אי פעם עשו.
יותר כמו דיק ומורטי, אם איי רייט?!
אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מהסדרה הזאת, ואני בטוח לא מבין איך אפשר להגיד עליה בשום שלב שהיא איזה שיא טלוויזיוני. היא אפילו לא הייתה סדרת האנימציה הכי טובה בשנים האחרונות.
שתי העונות הראשונות נחמדות, אני אתן לה את זה. היו בהן פרקים חביבים, עם הברקות פה ושם (מבחינתי הפרק עם הזכרונות המזוייפים הוא עדיין הטוב ביותר בסדרה). היו בהן גם דברים ממש גרועים ומעצבנים, כמו מיסטר מיסיקס.
אבל כבר מעונה 3 הרגיש שהם קצת running on fumes. היו שם עוד שאריות של יצירתיות, אבל זה כבר לא היה מצחיק או חכם. הפרק הכי בולט בעונה השלישית הוא Ricklantis Mixup, שבהחלט מראה שכשהסדרה רוצה היא יודעת לעשות פרודיות נהדרות. רק שרוב הזמן היא לא מאוד רוצה.
"פיקל ריק" זה אחד הדברים הכי מטומטים ששודרו על מסך, ונשגב מבינתי איך הוא קיבל את כל האהבה הזאת ממעריצים (מצד שני, חלק מהמעריצים האלו מתחרפנים בסניפים של מק'דונלדס רק כי הסדרה הזכירה איזה רוטב, אז אולי זה לא מאוד מפתיע). ספק אם הייתי זוכר אותו שבוע אחרי הצפייה אלמלא בכל דיון על הסדרה מאז יש מישהו שצריך לצעוק "פיקל ריקקקקק".
העונה הרביעית הדרדרה להיות רעש רקע בשבילי. כבר אין זכר להומור או השקעה, הפרקים האלו הרגישו כאילו הם going through the motions של איך שפרקים של הסדרה צריכים להיות, אבל בלי שום אנרגיה. השפל של העונה (ואולי הסדרה) היה פרק 6, כשבאופן מרשים היוצרים הצליחו לכתוב אותו עם הראש עמוק בתוך התחת של עצמם. לפעמים נראה כאילו דן הרמון בטוח שהוא בעצמו המציא את המטא והקיר הרביעי וזה כל-כך מתיש. אני באמת מופתע שכל הדמויות לא דיברו ישירות אל הקהל כל הפרק. ומה היה כל הקטע הזה עם מבחן בכדל? אם הם רצו להגיד בזה "הסדרה שלנו בקושי עוברת אותו" אז זה פשוט לאמפשיידינג. ואם המסר היה "לא כל מה שעובר בכדל הוא בהכרח מוצלח או פמניסטי" אז….דה.
אז כן, עונה 4 הייתה נקודת שפל של סדרה שמעולם לא הייתה כזאת מוצלחת או חכמה כמו שעשו ממנה. יש לה את הרגעים שלה, אבל בשאר הזמן היא פשוט עוד סדרה מצוירת. אם לצטט תיאור מוצלח שקראתי איפהשהו – היא מגדרת את הבינוניות מלמטה.
ולסיום, אני מהמר מה יהיו חמשת הפרקים הראשונים של העונה הבאה. מזהיר מראש שאם אני באמת אראה אחד מהם, אני אתבע תמלוגים:
פרק 1 – Happy Beth Day
ג'רי וסאמר מנסים להתרגל לכך שיש שתי בת' בבית. בינתיים ביקום מקביל, ריק ומורטי נתקעים בלולאת זמן או משהו.
פרק 2 – 500 Lays of Summer
סאמר וחברותיה מתכננות לאבד את הבתולין שלהן בנשף הסיום. היא מוצאת בן-זוג, אבל טעות מדעית כלשהי גורמת לכך שהוא ישתכפל הרבה פעמים, כשכולם רוצים לקחת אותה לנשף.
פרק 3 – The Minority Rickport
ריק ומורטי מגיעים ליקום שבו קיים ארגון משטרה מיוחד שיודע מראש מתי קלישאות עומדות להתרחש ומנסה למנוע אותן. כשהסוכן המצטיין נתקל בתעלומה שקשורה אליו באופן אישי, ריק ומורטי צריכים לעזור לו לפתור אותה תוך כדי שהם בורחים מאנשי הארגון, שמתחילים לקבל הרבה התראות על קלישאות בעתיד של הסוכן ומנסים לעצור בעדו.
פרק 4 – Pacific Rick
לאחר שמפלצות פולשות מיקום מקביל, ריק ומורטי בונים רובוטים ענקיים כדי להלחם בהן. אבל אחרי שהם מנצחים, הרובוטים מפתחים תודעה. הם מחליטים שהם לא רוצים להיות רק כלי נשק של בני-האדם ומתחילים לשעבד את המין האנושי, מה שמאלץ את ריק ומורטי לפנות למפלצות בשביל עזרה.
פרק 5 – Ready Player None
ריק ומורטי מגיעים ליקום בה הסדרה "ריק ומורטי" קיימת, וכדי לחזור ליקום שלהם הם צריכים לנצח במשחק מציאות מדומה שמבוסס על הסדרה.
הלוואי שהיינו מקבלים
את הפרקים שלך במקום רוב הפרקים בעונה הזאת.
דברו כבר על בוגאק הורסמן
אנשים חופרים על הריק ומורטי הבינונית והאינפנטילית ומתעלמים מיצירת המופת המודרנית שנקראת בוגאק הורסמן
מה שהוא אמר
ריק ומורטי סדרה שהרוויחה קהל מעריצים נאמן (מדי) בזכות 2 עונות מרעננות חכמות ומעניינות ואותו קהל מעריצים הפך אותה לסדרה אוברייטד ברמות.
בבוג'אק המקרה הפוך, היא התחילה בעונה מוזרה קצת ולא אחידה והפכה בהמשך העונות לדבר הכי טוב שיש בטלוויזיה, אבל הרבה נטשו אותה בהתחלה (באמת שנמאס לי כבר להגיד לאנשים להמשיך ולפחות לסיים את עונה 2 לפני שהם נוטשים) ובגלל זה והעובדה שהסדרה יותר כבדה ומדכאת מנעו ממנה להיות הלהיט שמגיע לה.
אני מהנוטשים מוקדם (מאוד)
אבל עקבתי לסירוגין אחרי מה שיש לסדרה להציע וחייב להגיד ששום דבר שם לא היה נראה מפתה מדי או מצדיק את השבחים. אני נמנע מלבקר אותה באמת כי, כאמור, זה, וימי של לצפות בסדרות רק כי מבטיחים לי שהן משתפרות מתישהו מאחוריי, אבל היא עושה רושם של סדרה שגם היא לא מצדיקה את המעמד והמעריצים (שבהחלט יש לה, לפי מה שאני רואה).
מניח שזה עונה לשאלה למה אני לא אכתוב עליה, אבל אני כמובן תומך בכך שאחד מהכותבים האחרים ירים את הכפפה.
יכול להיות שבקרב קהל המעריצים שלה היא אוברייטד (לא לדעתי כי אני אחד מהם)
היא מוערכת בקרב הקהל הלא מאוד גדול שלה, בניגוד גמור להצלחה המטורפת והעולמית של ריק ומורטי.
ואפילו אין לה אמי בארון בניגוד לריק ומורטי.
ממליץ לצפות בעונה 5, פרק 6
זה פרק שאפשר לצרוך אותו גם במנותק משאר הסדרה, כלומר הוא עומד בפני עצמו, והוא יכול לתת טעימה למה היא נחשבת (בצדק) כל כך טובה, ואפילו זכתה (בצדק) בסדרת העשור של וואלה.
וואלה, אבדוק.
(ל"ת)
עניין של טעם, אני מניח
בשבילי זה השיא של הסדרה. עצם הרעיון לקיים פרק שלם שהוא מונולוג נשמע גימיקי, אבל כל מהלך עם יומרה כנראה מתחיל מתוך רעיון שהוא גימיקי, השאלה כמה טוב מבצעים אותו. במקרה הזה הביצוע הוא בעיני מופתי. זה מונולוג נהדר.
מה שכן, יכול להיות שאתה צודק ושזה לא יעבוד כשזה מנותק מההקשר. במקרה הזה אולי עדיף לנסות את עונה 3, פרק 4 ("Fish Out of Water") או את עונה 4, פרק 11 ("Time's Arrow").
כל הדוגמאות האלה הם פרקי קונספט
שלא עובדים בלי להכיר את הדמויות. אלה פרקים שבנויים על זה שאנחנו כבר משוקעים רגשית.
אני לא בטוח שלבוג'ק יש נקודת כניסה טבעית שהיא לא פשוט הפרק הראשון. יכול להיות שזו סידרה שפשוט דורשת ממך הרבה על ההתחלה, וזה לא משנה מאיפה תכנס. היא לא גורמת לך לחבב מאוד את הדמויות שלה עד שאתה מבלה איתן הרבה זמן, וזה ברור לי למה זה מנכר הרבה צופים על ההתחלה.
אני כן יכול לומר שהפרקים הראשונים מטעים בכך שהם יוצרים את הרושם שמדובר בסדרה שהולכת לעסוק הרבה בביקורת מאוד אליטיסטית על הוליווד. מן סאטירה כזו של אנשים בקליקה על הצביעות של עצמם. כמו הפמליה נניח (כך אומרים. לא ראיתי).
לוקח זמן עד שמבינים שהוליווד היא לא העניין פה. המוקד של הסדרה הזו הוא בני אדם. היא עוסקת בדיכאון, והתמכרות, וחיפוש משמעות. במרדף אחרי האושר, ביכולת להשתנות, בקשרים רעילים ובמה זה אומר להיות אדם טוב. כשהיא סאטירית,היא יודעת גם לומר דברים חדים מאוד על החברה האמריקאית, וחצי הביקורת שלה קולעים בול. כשהיא אינטרוספקטיבית, היא מראה המון אומץ ונכונות לקחת אחריות על האופן שבו גם היא משתמשת בדימויים רעילים.
היא עושה מהנושאים הסופר כבדים האלה תמהיל מזכך לגמרי, שמאפשר לך גם להזדהות לחלוטין עם הדמויות שלה והקשרים בינהם (יש בה כמה מדמויות האנימציה האנושיות ביותר שראיתי, למרות שרבים מהם אינם בני אדם), וגם להביט באבסורד של המרדף הזה בבכי ובחיוך, כי מה עוד אפשר לעשות?
זו סידרה שמנפיקה לפחות אחת לעונה פרקים שהם יצירת אומנות טהורה. זרם של סוריאליזם, הומור מבריק ומשחק עם סכמות קולנועיות, שמשטות שוב ושוב בציפיות שלך, רק כדי להביא בסוף כאילו משום מקום תובנות סופר-מדוייקות ומכווצות קרביים.
למי שלא התחבר לפתיחת הסדרה הייתי ממליץ אולי לקפוץ ישר לפתיחה של עונה 2 ולנסות משם, אבל בעני העצה הכי טובה היא לתת לה הזדמנות, גם אם בהתחלה היא קשה לצפיה. פשוט כי ברגע שהיא תופסת תאוצה היא נוסקת לאוויר, ואין לך ברירה אלא להסחף איתה.
אולי החוזה לעשר עונות עשה להם רע. יכול להיות שזאת סתם משיכת זמן עד להתפתחויות שיבואו בעונה הבאה. או שאני סתם נותן להם קרדיט, הם לא נראים כאלה מתוכננים.
בכל אופן אני נהניתי מרוב החצי השני של העונה, אבל כן, ברוב הפרקים זה לא לגמרי זה.
אוהב ושונא את הסדרה הזו
הרמון מאוהב בעצמו, וחושב שכל מה שיוצא לו מהפה ומהמקלדת ראוי להישמע ולהראות. אני לא אוהב את הפילוסופיה הבסיסית שלה, והניהיליזם הכאילו חתרני, שבעצם מזכיר לי נער מתבגר ששונא את כל העולם וחושב שהוא חכם יותר מכולם. הסדרה מתנהגת בדיוק לפי הצו המוסרי והפילוסופי העומד בבסיסה, וככל הנראה, מבנה האישיות של היוצר שלה. כאילו לא אכפת לה מכלום ושום דבר, היא מעקמת כל חוק טלוויזיוני ומוסכמה אנושית בזלזול, ולועגת לכל דבר עלי אדמות. ומצד שני, לי לפחות ברור שהסדרה ממש צועקת לצופים שלה: תאהבו אותי, אני חכמה מאוד. הנה, הדבר הזה שאתם אוהבים? אז הנה רפרנס שקוטל אותו. אבל אנחנו בעצם אוהבים אותו. מה, לא אהבתם? כי לא הבנתם, אתם לא מספיק חכמים.
אותו דבר עם הדמויות: הן שונאות אחת את השנייה, ומראות את זה בלי הפסקה. הסדרה גם שונאת אותן ומציגה אותן בעליבותן. מדי פעם מבליח איזשהו לב, שנותן תחושה שאולי משהו ישתנה. הדמויות אומרות משהו אחת לשנייה, שמעיד על התחשבות, הזדהות או אהבה. יש סצינה שרומזת לצופים: הנה, הדמויות הן אנושיות, הן כמוכן. אבל לא. כלום לא משתנה. נשמר הסטטוס קוו. ועם כל הכבוד, אני יכול להתמודד עם פרצי דם שמשפריצים לכל עבר כמה פעמים בפרק, גם אם אין צורך בכך, או עם חייזרים דוחים למראה, או עם כתמי ריר, או עם קללות. אבל אני לא יכול להתמודד עם דמויות שלא משתנות, לא מתפתחות, חוזרות במעגל לאותו מקום מדי עונה, מתעללות אחת בשנייה, שונאות אחת את השנייה, לפחות מרבית הזמן, ואין שום סיכוי לנחמה קלה בהמשך, כי כל סיכוי כזה נקטל באלימות מחרידה ביחד עם החייזרים המכוערים שריק ומורטי נתקלו בהם.
יחד עם זאת, אני יודע ומכיר בכך שזו סדרה מאוד חכמה,שמציגה פילוסופיה בעייתית, כאמור, בצורה מתוחכמת מאוד. גם בעונה הזו, למרות שהיו פרקים לא משהו. שלושה פרקים בלטו לרעה: הראשון הוא הפרק עם הנחשים נוראי, בעיקר כי היה משעמם ולא חכם בצורה יוצאת דופן. ראיתי כבר פרודיות על שליחות קטלנית שהיו הרבה יותר חכמות ויותר מרחיקות לכת (אבל הג'אז היה ממש מצחיק, זה כן). הפרק השני הוא הפרק עם השירותים, שדחף בכוח קליימקס רגשי משום מקום, כמובן בהקשר לקטנוניות של ריק ושירותים. שני דברים שהסדרה לא יכולה בלעדיהם. הפרק השלישי הוא הפרק עם הכוכב והילדים של ריק. ביקורת כל כך ילדותית על דת לא ראיתי הרבה זמן. ביקורת כאילו קיצונית עם הדמוי אל מקראי שלה, אבל בעצם לא מחדשת שום דבר, גם ביחס לעצמה. היה פה דיון בעבר על "חישמולטורים". אז כאן, כן. זה כינוי מתאים, עד כמה שאני נרתע ממנו.
2 פרקים מעולים לדעתי: הראשון הוא הפרק עם הרכבת, שהוא היחיד שגרם לי לחשוב ולהרהר בו, ורציתי לראות שוב לאחר מכן כדי לבחון מחדש כל פריים. השני הוא הפרק האחרון. לפחות חלקים ממנו, שעוסקים בבת' והחלקים שבהם רואים את החייזרים מדברים זה עם זה על ענייני יומיום לפני שהסדרה חוזרת לסורה. הסצינה האחרונה נותנת תחושה שמשהו עתיד להשתנות לטובה בסדרה. אני מחזיק אצבעות שהרמון לא יחזור אחורה שוב והעונה הבאה תעשה ריסטרט.
התגובה שלך עוררה בי מחשבה
כי מצד אחד באמת קשה להתמיד בסדרה שכל הדמויות בה נוראיות ונטולות אמפתיה לחלוטין ולא מתפתחות לשום מקום אלא נשארות אותו חרא כל הזמן. מצד שני גם הדמויות ב- It's always sunny in Philadelphia הן ככה והסדרה הזאת (מבחינתי לפחות) היא משב רוח מרענן גם אחרי 14 (!) עונות. אדרבא, אני חושבת שזה שהדמויות שם לא משתנות אף פעם דווקא מוסיף לקסם שלה, כי זה נותן לה פוטנציאל להימשך לנצח.
אני אישית לא סובל את "פילדלפיה"
בדיוק בגלל זה. יכול להיות שיש עוד רבדים ויתרונות שמפצים על זה, אבל אני לא יכול ולא רוצה לנסות להתמודד עם המיזנתרופיה העמוקה שלה, בטח לא במשך עשור וחצי.
זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בדעה הזו, גם בקרב אנשים שיש להם את אותו טעם כמו שלי. אני אישית לא מצליח להבין את זה. אבל זה מעניין מה דווקא בסדרה הזו גורם לאנשים שלא אוהבים את הסגנון הזה להתגבר על המכשלה. היא כנראה ממש טובה באופנים שאני אישית עיוור להם לחלוטין.
אולי זה מה שקרה לי עם "ריק ומורטי" בעונות הקודמות. הייתי ער לחלוטין לאופי המיזנתרופי של הסדרה ושל הדמויות, אבל היו מספיק דברים טובים, חכמים ורגישים שפיצו על זה. מדי פעם הייתה תחושה שמשהו זז ומשתנה, וזה הספיק לי. כשהסדרה הפסיקה להיות אותנטית וחדשנית, והתחילה לחקות את עצמה, לדון בעצמה ולרפרנס לעצמה (בדומה למה שעבר על "קומיוניטי" בעונות המאוחרות), לפחות בחלק גדול מהפרקים וקשתות העלילה, זה התחיל להיות מוגזם וכרגע כמעט עובר את הגבול מבחינתי. כמו הסדרה, הדמויות התחילו לחקות את עצמן מעונות קודמות, בהתאם למה שנראה מגניב, ניהיליסטי וקיצוני, ולא באופן הגיוני וטבעי.
רק שבמקרה של "פילדלפיה" אני מבין שחלק גדול מהקסם שלה הוא המיזנתרופיות, ואת זה אני לא מבין.
סתם מעניין אותי לדעת
מה אתה חושב על סדרות כמו סיינפלד ו-ויפ?
זה די מורכב
מיזנתרופיה היא חיסרון גדול עבורי בסדרות, אבל לא כזה שמונע ממני ליהנות מסדרות, השאלה היא מה המינון ומה הגישה הבסיסית של הסדרה. במינון מסוים היא יכולה לרענן. אולי היא אפילו הכרחית. בלי מעט מיזנתרופיה אנחנו נקבל בעיקר "צער גידול בנות". אולי קצת יותר אינטליגנטי, אבל עדיין מתוק וסכריני מדי.
אני אגיד משהו שישמע קשה למעריצי "ריק ומורטי": "סיינפלד" סידרה הרבה יותר בוגרת ואינטליגנטית ממנה. הרעיון הבסיסי שלה לא נגזר מיומנים של נער בן 16 זועם "שגילה" בפעם הראשונה שאין משמעות לחיים ועכשיו הוא נהנה להגיד את זה לאנשים רנדומליים ברחוב ולהרגיש חכם. למרות המיזנתרופיה שיש בסדרה, אני יכול ליהנות ממנה. אבל כן, זו הסיבה שאני לא צופה בה היום, ולדעתי זו הסיבה שהיא לא התגברה על מחסום הזמן, בניגוד ל"חברים", שחביבה הרבה יותר (ואינטליגנטית ואיכותית הרבה פחות) על כל הבעייתיות שלה.
בנוגע ל"ויפ" זה יותר פשוט: ניסיתי לצפות בעיקר בגלל ג'וליה לואי-דרייפוס, שהיא מדהימה בעיניי. גם כשהיא משחקת דמות בלתי נסבלת היא חביבה באופן מפתיע. אבל כן, כאן המיזנתרופיה הרבה יותר בולטת וקשה עבורי, ולכן אני מעדיף לא להמשיך לצפות בה.
לי יש פרספקטיבה שונה
לדעתי "ויפ" היא הסדרה הכי מיזנתרופית שאני לפחות ראיתי. אין שם אפילו בין אדם הגון אחד שמשפיע באופן חיובי על אף דמות אחרת שזה לא משהו שאני יכול להגיד על ריק ומורטי. כן כל הדמויות בריק ומורטי מתנהגות לפעמים באופן נורא, במיוחד ריק אבל בכולם נמצא איזשהו טוב. ריק באמת אוהב את המשפחה שלו, מורטי כן משמש לעיתים כמצפן מוסרי, ג'רי הוא לוזר אולטימטיבי אבל גם הוא יוצא מנצח לפעמים, בת' היא גרסה משודרגת של אביה – מיזנתרופית כמוהו אבל מרגישה יותר בנוח להוציא את הרגשות החיוביים שלה. על סאמר אין לי יותר מדי מה להגיד.
מנסה לחשוב על נקודות חיוביות אצל הדמויות ב"ויפ" ולא מוצא ואין לי אישית בעיה עם זה. אין לי בעיה עם סדרות שכל הדמויות בהם נוראיות כל עוד הם כתובות טוב.
לגבי "ויפ" אני מסכים
לפחות ממה שראיתי. בחרתי כאמור להתרחק מהסדרה הזו.
לגבי "ריק ומורטי", בעונה הזו הבנתי שההליכה הזו במעגל בין רע לטוב לרע, שבו הדמויות מתעללות ומזלזלות אחת בשנייה, מורטי הוא אידיוט, ג'רי הוא לוזר, בת' בחרה להתפשר (למרות שהיא באמת הדמות הטובה ביותר, במחשבה שנייה), סאמר מרוכזת בעצמה וריק הוא… ובכן, ריק, יותר גרועה אפילו מלהציג אותן בעליבותן כל הזמן. כי היא מייצרת מראית עין של שינוי או התקדמות, אבל הדמויות חוזרות כל הזמן לאותו מקום, וזה אומר משהו מאוד עצוב יש להן אופי מסוים, שהן לא יכולות לסטות ממנו. הן רעות מטבען וכל חריגה היא זמנית. זה לחלוטין מתאים למה שריק חוזר ואומר בסדרה, וריק, ששובר את הקיר הרביעי לא פעם ולא פעמיים, הוא הקול של הרמון.
לגבי ויפ למיזנתרופיה יש סיבה
כל הדמויות שם נמצאות בטופ של הפוליטיקה. האמירה של הסדרה היא שלא ניתן להגיע גבוה כל כך ועדיין להישאר בן אדם טוב, אלא אם כן אתה אידיוט מוחלט (מייק) או לגמרי לא שייך לשם (ריצ'רד)
מעניין מה שאתה אומר
כי מבחינתי סיינפלד לחלוטין שורדת את מבחן הזמן וחברים לחלוטין לא. עצם העובדה שסיינפלד עדיין גורמת לי לצחוק 30 שנה אחרי (והומור זה אחד הדברים שמשתנים בצורה הכי מהירה מבחינה תרבותית) זה די מדהים. את חברים אני אשכרה לא מסוגל לראות יותר. מרגיש יותר ויותר כמו סיטקום זול עם דמויות מעצבנות בכל צפייה חוזרת.
חייב לציין שגם לי לרוב יש סלידה מסוימת מסדרות שהן מיזנטרופיות לחלוטין (ואת סיינפלד אני לא מחשיב ככזו). ויפ לדוגמה היא סדרה מבריקה בעיני והמיזנטרופיות והאכזריות שבה (בעיקר של סלינה כמובן) מורידה לה נקודות אצלי. את תרגיע אני לא מסוגל לראות מבלי להתעצבן.
"חברים" בלתי נסבלת גם בעיניי
נכון להיום, אבל במשך הרבה שנים אהבתי אותה מאוד. יכולתי לצפות שוב ושוב בפרקים שלה, כי תחושת האהבה של הסדרה לדמויות שלה ושל הדמויות אחת לשנייה מאוד בולטת, יחד עם מעט עוקצנות וגם מיזנתרופיות. הסדרה הזו התיישנה עבורי בבת אחת מהרבה סיבות ואני לא יכול לצפות בה יותר.
ב-"סיינפלד" ברור שהדמויות לא אוהבות אחת את השנייה. יש כמה סצינות שבהן הן אומרות זאת במפורש זו לזו (חיפשתי קישור, לא מצאתי, לצערי, אבל אני זוכר את הסצינות ואת תחושת ה-"אה, נכון…" שהרגשתי לאחר מכן). הן מוצגות כעלובות נורא, וכל הזמן חוזרות לאותו מקום בחיים בלי להתקדם. היה על זה אפילו קו עלילה (איליין וג'ורג' מתחלפים בתפקידים, כי חייבים לשמור על איזון קוסמי כלשהו). ההומור שלה עדיין מצחיק, אבל התיישן ונשחק, לפחות לטעמי, בעיקר כי היא השפיעה כל כך על התרבות הפופולרית וכל כך הרבה חיקו אותה לאחר מכן.
זה בהחלט הקסם של פילדלפיה
אבל אני מבינה שזה לחלוטין עניין של טעם (אני אישית לא המלצתי על פילדלפיה לאף אחד מהחברים שלי כי לאף אחד מהם אין הומור שחור קיצוני כל כך כמו שלי P: )
לגבי קומיוניטי – מסכימה לחלוטין, אולי זו הסיבה שגם ריק ומורטי מידרדרת, בכל זאת דן הרמון
שאלה לצופי פילדלפיה
ראיתי לאחרונה את mythic quest וזו הייתה סדרה מעולה בעיני. כיוון שאלו אותם יוצרים, חשבתי לנסות גם את פילדלפיה אבל אני נרתע בגלל הביקורות על המיזנטרופיה, שאני לא יכול לסבול (נגיד סיינפלד לדוגמה). איך היא ביחס למסע המיתי? כי גם שם חלק האנשים הם קצת חארות אבל בסך הכל זו סדרה עם לב (ואפשר היה לראות את זה בבירור בפירק הקורונה ששידרו עכשיו).
מית'יק קווסט הרבה פחות מיזנטרופית
והיא הרבה יותר מגובשת בנוגע למה שהיא עושה. בפילדלפיה אין ממש התקדמות מפרק לפרק, והוא יותר סיטקום 'קלאסי' שבו הפרקים עומדים בפני עצמם.
יש במית'יק קווסט דמויות בלתי נסבלות אבל יש כאלה שיותר חביבות באופן יחסי, והמיזנתרופיה ברמה נמוכה יותר.
לקומיוניטי יש פרקים טובים יותר ופחות
אבל חוץ מכמה פרקים בודדים, ועל אף כל הטלטלות שעברה, היוצרים של הסדרה אף פעם לא שכחו מי הדמויות, מה מניע אותם, ומה גורם לאינטראקציה ביניהן לעבוד (גם לא בעונה 4 המושמצת מדי או עונה 6 שסבלה מעייפות חומר איומה). זה שם אותה במקום של סדרות שתמיד כיף לראות פרק שלהן. לעומת זאת, ריק ומורטי, כשהיא לא מבריקה, היא פשוט סתמית – כי פשוט לא בא לי להעביר את הזמן עם הדמויות האלו. לכן גם כשנהניתי מהפרקים שלה, לא באמת אהבתי אותה כמו שאני אוהב סדרות שאוהבות את הדמויות שלהן.
נכון חלקית
הדמויות ב"קומיוניטי" טובות הרבה יותר מאלה של "ריק ומורטי", והקשר ביניהן הוא הבסיס הנרטיבי של הסדרה ומה שמניע אותה לכל אורכה. "קומיוניטי" התחילה מראש עם הרבה יותר לב מאשר "ריק ומורטי", והדמויות שלה נכתבו מתוך אהבה אמתית, שבולטת גם בקשר ביניהן לפני המצלמה ומאחוריה (מלבד פירס, אבל זה סיפור אחר). אבל בסופו של דבר, הדמויות נשארו תקועות במקום. במקום לעזוב את הקולג', הן נותרו שם בכוח, כי לא היה להן מה לחפש בחוץ, תלויות זו בזו בקשר שהוא לא בריא כי הוא מונע מהן להתקדם. בהמשך, כשטרוי ושירלי עזבו, והוחלפו בדמויות הרבה פחות טובות, גם הקשר הזה הפך להיות רופף יותר. אה, וצ'אנג הוא זוועה בכל עונה, בלי קשר, והוא קיבל יותר ויותר נוכחות מאוסה ככל שהתקדמו העונות (הדמות, לא השחקן שאני די מחבב).
בשלב כלשהו, פיתוח הקשרים בין הדמויות הוחלף במחוות, בדיחות מטא שמרפררות יותר ויותר לפרקים קודמים, ופרקי ספיישל שהפכו להיות שגרה. הדמויות נאלצו לפעול בתוך הפרקים כחיקוי של חיקוי של חיקוי של עצמן. הן עדיין טובות, וכיף לראות אותן ואת היחסים ביניהן, רק שהסדרה הפכה יותר ויותר לרצף של מערכונים עם דמויות קבועות. וזה הפך אותן לתלושות ושטוחות יותר ויותר. היו עדיין פרקים רגישים ויפים, והפרק האחרון היה מבחינתי קורע לב, אבל זה לא היה אותו דבר.
וואוו, תודה על הביקורת הזאת, עזרת לי לנסח כמה דברים לוויכוחי ריק ומורטי שאין סיכוי שאני אצליח להימנע מהם, כי העונה הזאת הייתה פשוט כל כך נוראית שאני לא אעבור בשתיקה על עוד מחמאות לסדרה הזאת.
והשני סנט שלי בעניין – משהו שחזר על עצמו מיליון פעם בערך בעונה הזאת, זה דמויות ששואלות את עצמן "מה הלקח ממה שקרה?" או "היה פה לקח?" או משהו כזה, שזו כתיבה שהייתה במקרה הטוב בינונית בשביל סרטון יוטיוב
אני לא מצליחה לצפות בסדרה הזו
ניסיתי, בחיי שניסיתי, רציתי לראות על מה כל הרעש והמהומה. אבל משהו בסדרה הזו מדכא אותי מאוד. לא יודעת אם זה הניכור של הדמויות, הסבא השמוק עם הנכד המגמגם או האנימציה. נראה לי שיותר מהכל זו האנימציה. הסבא עם הריר/רוק/קיא/בירה (אין לי מושג איזה מאלה הוא הנכון) שנוזלים לו מהפה כל הזמן, פלטת הצבעים האפרורית… מדכא אותי. אז הפסקתי.
עונה לא טובה
אבל כמו שנאמר פה, בעיקר ביחס לעצמה. בשום שלב לא היה לי ספק אם אני ממשיך לראות או לא ולא הרגשתי שנמאס.
אני מניח שזה הרבה לזכות הסדרה שגם כאשר היא איבדה מהלב והעניין שבה, הכתיבה מספיק איכותית כדי שאני ארצה להישאר.
מה שכן, אני מסכים מאוד עם מה שנאמר פה לגבי פרשנויות היוטיוב. אם אתה צריך לראות סרטון יוטיוב כדי להנות מסדרה (מה שלא נכון לגבי לפחות), אז מדובר בסדרה פח.
לגבי ההשוואה לבוג'אק הורסמן, ראיתי ארבע עונות ודי נהניתי, את החמישית התחלתי ולא סיימתי.
ברור לי שזה משהו שהוא מאוד אינדיבידואלי, אבל בסוף לא היה מספיק אכפת לי מהדמויות שם. אין ספק שמדובר בסדרה חכמה וחדשנית, אבל בעיני גם מאוד מתאמצת וקצת מאכילה בכפית.
אחרי שני הפרקים הראשונים בכלל של הסדרה נזכרתי שהחיים רק הולכים ומתקצרים בקצב מתגבר.
למה לראות דברים כאלה מרצון? נראה לי שבעתיד אתעלם מכל ההמלצות של החברים שלי. עדיף כבר לקרוא חשבונות טוויטר של כוכבות פורנו, באלוהים.
אף פעם לא לקחתי את ריק ומורטי ברצינות
הדמויות שם תמיד הרגישו לי כמו *דמויות בסדרת טלוויזיה*, כלומר יצורים שמישהו כיוון אותם לפי צרכי העלילה או הפייאוף הרגשי. הם בשום שלב לא הרגישו לי כמו בני אדם ולא יצרתי אליהם שום חיבור. בהתאם, כל ניסיון ליצור עלילה מתמשכת (בעיקר בעונה 3, שהכי פחות אהבתי), גרם לי לאבד עניין.
אולי דווקא בגלל זה חיבבתי את העונה הנוכחית. לא עניין אותי לראות התקדמות בעלילה או פיתוח של הדמויות, אז פשוט נהניתי מהקונספטים המעניינים, צחקתי, וזהו. זה כל מה שאני מצפה ממנו מריק ומורטי, ולרוב קיבלתי את זה. והפרק של בריכת החומצה הוא יצירתי, מקורי ומפתיע, מבחינתי אחד הטובים של הסדרה (אחרי הפרק של הזכרונות המזוייפים, שתמיד יישאר ראשון).
אז פתיחת העונה החמישית פאקינג מעולה
איזה פרק, יא אללה. מבריק, מגניב, מצחיק. הלוואי שסומן כאן מסלול חדש, כי למרות שכתבתי למעלה שאני בעצם די מחבב גם את העונה הרביעית, היא ודאי לא הגיעה לשיאים משלוש הראשונות.
מעולה זה שם תואר חזק מדי
אבל בהחלט מסוג הפרקים שאני רוצה לראות מריק ומורטי, וכזה שמצביע בכלליות על הכיוון שהייתי רוצה שהסדרה תיקח. עכשיו צריך לראות אם הסדרה תמשיך בקו הנ"ל.
טוב, אחרי שני פרקים: חזרנו לטוב
כלומר, אני ממש מקווה שהפרקים הבאים לא יסנדלו את הציפיות הללו, אבל שני הפרקים האלה כבר היו יותר טובים מכל דבר בעונה הרביעית (שאני זוכר, בכל מקרה). אפשרי שבקרוב תעלה ביקורת מתגלגלת כתוצאה מכך.
לא יודע אם ממש *כל דבר* בעונה הרביעית
אבל עוד פרק מצוין, בהחלט. למרות שאני עדיין מנסה להבין מה בעצם קרה שם.
הפרק השני אדיר. לא הבנתי את ההתלהבות מהראשון אבל השני ממש מצויין. מרגיש קצת כמו חזרה לעונות ראשונות
ועכשיו חזרנו שוב לזבל
אם חשבתי שפרק 3 היה גרוע, פרק 4 הגיע ואמר "תחזיק את הבירה שלי"
בדיחות שאפילו פמליי גאי היו מתביישים לשים
לא ברורה לי השנאה לפרק 4
ראיתי אותו ודי נהניתי, אפילו יצאתי עם תחושה שזה אחד הפרקים היותר-מוצלחים בסדרה. אלא שאז נכנסתי לרשת וגיליתי כלפיו שנאה תהומית אוניברסלית. מישהו יכול להסביר מה כל-כך רע בו?
דווקא שראיתי אותו הרגשתי
הנה פרק שנהניתי ממנו אבל שבטח יקטל ברשת..
לדעתי הוא פשוט היה כיפי ומצחיק ולא מתאמץ, אבל הוא גם לא היה מלא במטא ובמשמעות החיים ובאירוניה ניהיליסטית, אז הרגשתי שאנשים יצאו נגדו.
הוא וולגרי *מדי*, זה הכל
ריק ומורטי היא סדרה עם הרבה רגעים מגעילים וזה חלק מהקטע שלה ואני ממש ממש בסדר עם זה, אבל לא זכרתי פרק עם ריכוז כל כך גבוה של "תראו כמה אנחנו מגעילים".
וחוץ מהענין הזה – זה הפרק הכי חלש בעונה הזו, מבחינת הארק העלילתי. שלושת הקודמים היו מעולים. הנוכחי הוא ירידה ברמה, גם אם לא ירידה נוראית.
פרק די וולגרי, נכון, אבל לא משהו שעולם האנימציה למבוגרים לא עשה בעבר (HumancentiPad למשל בסאות'פארק). הארק העלילתי אכן חלש, אבל אני לא רואה ריק ומורטי בשביל עלילה (או לפחות זה לא העיקר) אלא בשביל הומור, והפרק הזה ירה בדיחות בקצב גבוה מהרגיל, ורובן לדעתי פגעו.
לא יודע "עולם האנימציה למבוגרים"
אני מכיר ושופט את ריק ומורטי.
ובוודאי שאני רואה את ריק ומורטי בשביל העלילה. זה עיקר החוזקה שלה – שילוב של עלילות טובות עם עוד הרבה דברים טובים.
אני אנסה
קודם כל הוא לא מצחיק, אולי החטא הכי גדול שלו
יש לו מעין קריצות על קלישאות של סרטי פעולה ("הייתם צריכים להביא אישה שיודעת קיקבוקסינג") אבל הרמיזות עבות כמו פיל ומרגישות מעל הכל הומור של יוצר יוטיוב שעושה אנימציות לבד ולא סדרה עם קאדר של כותבים מיומנים.
בנוסף, אפס רעיונות מעניינים או התפתחות אישית.
לריק ומורטי היו המון פרקים עם רעיונות מעניינים (Never Ricking Morty) או עם התפתחות עלילתית שגורמת לדמויות להשתנות או לפחות לבחון את עצמן (The Whirly Dirly Conspiracy). לפעמים מתמזל מזלנו ואנחנו מקבלים תערובת (Morty's Mind Blowers)
הפעם לא היה שום דבר מהשניים ובאופן כללי יש לי תחושה, שהתחזקה אחרי הצפייה בפרק המודלף, שהכותבים החליטו לשים פס על כל עניין של התקדמות או שינוי כי פאק איט, יש להם עונות מוזמנות ו"מה תעשו ?"
בינתיים, מה שאני מרגיש מהעונה הזאת
אחרי 4 פרקים ששודרו ואחד שכנראה דלף, זה שהעונה הולכים הרבה יותר חזק על עלילות מסודרות. לפרקים יש עלילה מרכזית אחת, היא מתקדמת בצורה הגיונית, ויש כמה שפחות הפרעות.
כמובן שכל מה שמסביב מטורף לגמרי, אבל נראה שלפחות המאמץ הוא שכל הטירוף לא יפגע בסיפור.
פרק שדלף?
(ל"ת)
פרק 7 עלה בטעות לאמזון פריים ומאז נמצא באינטרנט
(ל"ת)
אחרי שישה פרקים: שיפור ניכר ונפלא מהעונה הקודמת
הפרק האחרון היה נהדר (אולי בדיחות ה-FDR היו ספציפיות מדי, אבל לא אכפת לי). היו כמה פרקים "פחות טובים", אבל שום דבר מזה לא מתקרב לדברים שהיו בעונה הרביעית, ואני מודה שאני אוהב את השימוש החוזר בנשיא ארצות הברית.
פרק נחמד
אמנם לא האהוב עלי בעונה הנוכחית, אבל הוא ממשיך את מגמת השיפור; לא היה פרק אחד בעונה החמישית שלא אהבתי (כולל ההוא שהרוב שונאים). הבדיחה עם החוט הכחול ללא ספק המוצלחת ביותר.
אה, והבדיחה על הקוסם מארץ עוץ/צ'ארלי קאופמן נהדרת
(ל"ת)
מה הבדיחה?..
כי אני לא הבנתי
זאת הבדיחה.
(ל"ת)
מותר לומר שפרק שמונה הוא המוצלח ביותר של העונה?
לא יודע אם המצחיק ביותר, אבל העלילה בו התקדמה משמעותית; אז למעשה בת' המקורית מתה כשריק היה צעיר, מה שאומר שאין מורטי מקורי. מסביר לא מעט את התסביכים של ריק.
עכשיו רק לחכות בסבלנות לסיום העונה (בסבלנות רבה, שני הפרקים האחרונים ישודרו יחד רק ב-5 בספטמבר).
בהחלט. וגם העמוק ביותר
(ל"ת)
פעם ראשונה שהסדרה הזאת הפתיעה אותי לטובה.
בפרק עם פלאנטינה (אליסון ברי, שבהתחלה הופתעתי שהיא שם אבל אז נזכרתי שגם זאת סדרה של דן הרמון.) סופסוף בת׳ מתפקדת כאימא אוהבת ואחראית, מורטי מגדל ביצים ומישהי ממש מעוניינת בו בחזרה, אבל הוא זה שמרגיש צורך להיפרד ממנה מסיבות מוסריות. וגם ממש הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לזהות שזאת פארודיה על קפטן פלאנט, למרות שממש לא הייתי מצופי הסדרה הזאת בילדותי (כנראה שהאזכורים בזבנג של אורי פינק עשו את שלהם.) ובעלילת המשנה? ריק שקרן ומניאק, סאמר כלבה זנותית, מה עוד חדש? אבל פייר, היה מצחיק ונחמד מאוד, עד כמה שאפשר לקרוא לפרק של ריק ומורטי ״נחמד מאוד״. הסדרה עדיין אוברייטד ולקרוא לה אחת הטובות בכל הזמנים זה חתיכת אוברסטייטמנט (יש מילה כזאת?) תמוה, אבל הפרק הזה הפתיע אותי ברגישות וברומנטיות שלו, בערך כמו ״צימוקים״ מסאות׳ פארק. והשירים היו נפלאים.
בעצם, אני רוצה להוסיף עוד משהו -
הסיבה שהפרק הזה עובד כל-כך טוב היא שהוא נוגע במשהו מאוד אמיתי וכואב – גם אם התגברת על כל המכשולים החיצוניים ואיכשהו גם הצלחת לעקוף את ההתנגדות של ההורים שלך בדרך לאהובת ליבך, עדיין יכולות להיות לכם בעיות בתוך הקשר עצמו, ותכונות האופי העיקריות שלה שבהתחלה נראו חמודות ולא מזיקות עלולות להתעצם ולהפוך לקיצוניות ורדיקליות, וזה לגמרי לקוח מהמציאות וזה עצוב ונוראי אבל גם יפה וכל-כך כל-כך נכון.
וגם שתי מתנות קטנות לעין הדג -
ילד ישראלי בן 13 שמסכם את הסדרה בכישרון רב (הקישור לסיכום של פרק הפיילוט, אבל הוא סיכם גם כמעט את כל העונה החמישית בערוץ שלו) –
https://www.youtube.com/watch?v=o6pFa8kdhfE
כמו כן, האלבום המלא ממנו לקוח השיר "אני האנטיכרייסט בשבילך" (אינדי נהדר ורומנטי, שווה לבדוק) –
https://music.youtube.com/playlist?list=OLAK5uy_kxxuzEPsPIRr8nxis9b8dQla0FObPI4PU