מתישהו, עוד לא ברור מתי, אבל מתישהו, בתי הקולנוע יחזרו לפעול. לא רק זה – יהיו גם סרטים חדשים שיצאו בהם. במידה מסוימת של ודאות, יהיה גם קהל. ובכל זאת, ידיעה קטנה שיצאה השבוע מעוררת את השאלה: האם פני הקולנוע הולכות להשתנות?
הידיעה היא זאת: "טרולים מסביב לעולם" הכניס לכיס של יוניברסל משהו כמו 77 מיליון דולר בשלושה שבועות – אותו סכום ש"טרולים" עשה לאורך חמישה חודשים בבתי הקולנוע בארה"ב. חישב מי שחישב, והמסקנה היא שנכון לעכשיו השכירו את הסרט לצפייה ביתית 5 מיליון אנשים, ששילמו עד הסרט 20 דולר. בחישוב מהיר, הסרט עשה ב-3 שבועות 100 מיליון דולר.
הידיעה שאפשר להצליח עם הנתיב הזה לא נעלמה מעיני אולפנים אחרים, והם גם שלחו לאופצית הסטרימינג סרטים כמו "סקובי-דו!", "ארטמיס פאול" ואיזה שטות של ג'אד אפאטו בכיכוב של פיט דיוידסון שהם אפילו לא טרחו לעשות לו טריילר נורמלי.
בקהל אוהב הכותרות המפוצצות התחיל הלחשוש: האם זהו מות הקולנוע? האם ככה הוא מת? על ידי טרולים שרים ומרקדים?
אז כנראה שלא.
בוא נסביר: מהלך החיים הכלכלי של סרט לא מתחיל ונגמר בשבועות הראשונים שלו. ואומנם "טרולים מסביב לעולם" הוכיח שאפשר להרוויח הרבה כסף בזמן קצר גם בלי בתי קולנוע, אבל הוא לא הוכיח שהוא לא עושה את זה על חשבון ההכנסות המאוחרות של הסרט בדי.וי.די, VOD וכל שאר הירקות. השורה התחתונה בנוגע לסרט הזה רחוקה מלהיכתב, וזה עוד לפני שמדברים על סט הנסיבות המיוחד מאוד בו הסרט יצא, בניגוד לסרטים עתידיים ש(כנראה?) לא ייצאו בעיצומה של מגפה עולמית שמשתקת את המשק.
שנית, שווה לראות את הסרטים שהאולפנים שמים לצפייה דיגיטלית: סרטים מפוקפקים (ארטמיס פאול) של במאים שלא ניפקו להיט שנים (ג'אד אפאטו) או שמכוונים לקהל יעד כלוא (באופן די מילולי) – הורים לילדים (סקובי-דו!). האולפנים מוכנים לבדוק את המים, אבל הם ממש לא התרשמו שזה משהו ששווה ללכת עליו עם כל הקופה והתותחים הכבדים. את אלה, האולפנים דחו לחורף או לשנה הבאה (ומדובר ברשימה ארוכה מאוד, שמתעדכנת פעם בשבוע בערך. מתן עושה כמיטב יכולתו לעמוד בקצב ולעדכן את התאריכון, למי שמסוקרן למה זז לאיפה).
שלישית, אומנם הקורונה החטיפה איזה סנוקרת לגלובליזציה, וספיציפית לסין, אבל אני לא בטוח שהוליווד ששה לוותר על השוק ששמו "כל מקום שאינו צפון אמריקה" – וענייני זכויות ושטויות אחרים מונעים מהרבה ארצות והרבה שווקים לשלם כסף טוב עבור הסרטים האלה. אותו "טרולים" מדובר, למשל, לא זמין בצורה לגמרי חוקית בארץ, וזה בטח נכון לעוד לא מעט מדינות אחרות.
אז האם אנחנו צופים בשינוי פרדיגמה? לא ברור. גם בכתבה שנועדה להלל את ההישג, הבכירים ביוניברסל מסייגים ואומרים שהם עדיין היו מעדיפים להפיץ סרטים בקולנוע, וכנראה שכשבתי הקולנוע יחזרו, באמת נראה בהם עדיין הרבה מאוד סרטים. עם זאת, בהחלט מדובר בעוד צעד לקראת הטשטוש והערבוב בין סרט, טלוויזיה וכל מה שבאמצע.
אבל בעצם, הדבר העיקרי שיש ללמוד מכל העסק, ואני מרגיש שלא מספיק מדברים עליו הוא הכאב הגדול של אנשים ששילמו 80 שקלים (בערך), כפול ממחיר כרטיס בקולנוע, על סרט שהוא פאקינג "טרולים מסביב לעולם".
אנטפק ואז א-אנפטק את עצמי בנוגע לאפאטו:
כן, הסרט העלילתי האחרון שלו כן נכנס תחת ההגדרה של "להיט", אבל: כן, הסרט הזה היה ממש ממש מזמן ולכן "לא ניפק להיט שנים" עדיין תקף. האם אני נותן לרושם הרע שלי משני הסרטים האחרונים שלו להשפיע עליי? כנראה.
החלק הכי קריטי הוא בהערת שוליים....
זה נכון שזה נכתב, אבל זה נכתב כבדרך אגב כשלטעמי זה זה אחד הדברים הכי מהותיים.
חצי מהמדינות המפותחות (ובעיקר ארה"ב) תקועים עכשיו בבית עם הילדים ומחפשים מה למען השם לעשות איתם.
בכל מה שקשור לרכישה של תכני סטרימינג האצבע הרבה הרבה הרבה יותר קלה על ההדק מימים רגילים.
עדיף להורה האמריקאי הממוצע לשלם 20$ לסרט שישתיק את הילדים לשעה וחצי, כדי שהוא יוכל לעבוד באותו זמן ולא להפסיד את מקום העבודה שלו, ואולי, אם קצת מזל, הם גם ירצו לראות את זה כמה פעמים ואפשר יהיה להרוויח יום עבודה שלם.
ואגב – זה נכון ש 80 ש"ח זה שני כרטיסים, אבל בדרך כלל כשהולכים לראות סרט כזה בקולנוע זה עם ילדים, וזה יותר (לפעמים הרבה יותר) משני כרטיסים
סוגיית ההורים בבית היא מעניינת אבל לא חד משמעית
כי כן, אני יכול לשלם 20 דולר על סרט ל-48 שעות וזה יוצא בסופו של דבר משתלם (כאמור, למשפחות) בערך – אבל אני יכול גם… פשוט לשים להם מה שיש לי בנטפליקס? שאני משלם לו קמצוץ מהמחיר הזה, לחודש, לספרייה שלמה?
זה לא אותה חוויה כמובן, אבל כאמצעי בייביסיטר? אני לא בטוח שפה היתרון של "טרולים", כי יש לו הרבה יותר תחרות.
שישה שבועות סגורים בבית?
אני די סגורה על זה שהם סיימו את נטפליקס פעמיים.
וברצינות, זה לא קשור למה אפשר לראות, זו החוויה.
לראות את מה שיש בנטפליקס זה משהו אחד, ולהגיד "אנחנו נראה עכשיו סרט חדש חדש, שמתבסס על הסרט טרולים שממש אהבתם" זה משהו אחר.
בשלב זה – נתלים בכל דבר אפשרי.
במילים אחרות – אצלנו סרטים פחות עובדים, אבל כמות האפליקציות ששילמתי עליהן בתקופה הזו (למרות שיש מליון אפליקציות חינמיות) היא היסטרית…
האם "סרט חדש חדש" עובד על ילדים יותר מ"סרט חדש"?
לא יודע. אני חושב שזה משתנה מהורה להורה. כלומר, גם אצלי לילדה יש (מדי פעם) חיבה ל"סרט חדש", אבל הוא לא באמת צריך להיות חדש. מצד שני, אני מדבר על ילדה בת 4, ואני לא יודע איך זה עם גדולים יותר.
מה שכן – אני לא לחלוטין בטוח שהמעבר מאפליקציות לסרטים הוא נכון – אפליקציות חינמיות, לצערנו, הן הרבה פעמים השטן ויש באמת ערך בקנייה של אפליקציה אחת (או הרבה) טובות שעושות את העבודה ולא אפליקציה מעפנה שכל שנייה מספימה עם פרסומות ובכלליות באיכות מפוקפקת.
עם סרטים/סדרות/סרטונים, לעומת זאת – הרף שונה. סרט בנטפליקס לא יותר או פחות טוב מסרט "חדש".
אם זה סרט המשך? ברור!
הבנות שלי צופות במפרץ ההרפתקאות כבר משהו כמו חצי שנה ברצף, לא מוכנות לראות שום דבר אחר. עוד לפני תחילת הקטסטרופה כל יום נגמר בשני פרקים של "לוץ", ובתקופה האחרונה מן הסתם כמות הפרקים גדלה משמעותית. אני חושבת שראיתי את הסרה במלואה (6 עונות, לא צחוק) כבר לפחות עשרים פעם. אם מישהו היה מציע לי לקנות פרקים חדשים בתשלום – הייתי קונה רק בשביל הגיוון כי כמה אפשר לראות את אותם הפרקים…
זה מותג מוכר, ומעבר לסרט הראשון יש תיקים, משחקים, פאזלים ועוד ועוד של הטרולים. ולפעמים צריך להציע לילד משהו אקסטרא כמו "זה לא סתם סרט, זה סרט מהדמות שיש על תיק האוכל שלך!" כדי להרגיע את מהלך העניינים. ולפעמים סתם מתחשק להורה לראות משהו חדש במקום לראות שוב את כל הסרטים הקודמים שהוא ראה כבר, בדיוק כמו כשיוצאים לקולנוע. אז שוב, במצב סטנדרטי – לא מבזבזים כל כך מהר, אבל בתקופה הזו כולם מחורפנים והאצבע של הרבה אנשים הרבה הרבה יותר קלה על ההדק….
ועוד משהו
בעיר ניו יורק כרטיס רגיל לסרט עולה בסביבות $14-18. בקולנוע הסינמטקי הקטן הסמוך למקום מגורי יש מחיר מוזל של $9 להקרנות מאוחר בלילה בימים שלמחרתם יום עבודה רגיל (בתקופות שהוא פועל, כמובן). במקומות אחרים בארה"ב לפעמים המחיר הוא $10-12. בארה"ב, $20 זה לרוב המחיר של סרט כשהוא יורד ממסכי הקולנוע ועולה לשירותי הסטרימינג. גם סרטים ישנים עולים לרוב $20 לקניה לתמיד, $4 להשכרה ל24-48 שעות.
מחיר של כרטיס קולנוע או שניים נראה לי סביר, במיוחד אם קידמו את הסרט מראש והילדים לוחצים לראות אותו, אבל אפילו רק כי אין מוזיאונים או פארקים להקל על הילדים את השהות הארוכה בבית. גם הם צריכים דברים חדשים כדי להקל על השעמום.
התאריכון
הנה כמה מהסרטים שמצאתי בתאריכון החמוד הזה: מולאן, ביל וטד, וונדר וומן, קנדימן, חולית, המכשפות (שמהתיאור נשמע בדיוק כמו "המכשפות" עם אנג'ליקה יוסטון שעשה לי סיוטים בילדות), טומב ריידר, מורטל קומבט, מכסחי השדים. 2020-21? זה נראה יותר כמו איזו תערובת מוזרה של שנות השמונים-תשעים. מתי סרטים חדשים שהם באמת, נו, חדשים, נהיו כזה מצרך נדיר?
ועכשיו AMC אומרת ליוניברסל שהיא לא תקרין את הסרטים שלה
אז "מודל ההפצה המפוצל" שהם הציעו לא נראה כמשהו שחברות אחרות יילכו לכיוונו, וכנראה שגם יוניברסל תתגמש ותחזור למודל הפצה שאנחנו מכירים.
סרט פה בקליפורניה עולה בסביבות 15-25 דולר (תלוי אם איימקס, 3d, דולבי), ככה שזה ממש לא פי שניים
אוקיי, וואו, מה נסגר עם מחירי קולנוע בארה"ב
(אגב, לפני שנתיים הייתי בניו יורק והמחירים דווקא זכורים לי כמו בארץ, אבל ראיתי שם רק סרט אחד, אז אולי פשוט נפלתי טוב).
אין תיאום בין הרשתות ואין אחידות בין הסניפים
אז המחיר נקבע לפי שכירות וביקוש. בערים הגדולות והצפופות שבהן כל הבילויים יקרים יותר וסרט הוא לרוב משהו שעושים עם חברים (בחוץ, כי הדירות קטנות), המחירים גבוהים יותר. בערים פחות צפופות המחירים פחות יקרים (יש לי משפחה בעיר פחות גדולה, יצא לי ללכת לקולנוע שם וכאמור המחיר נמוך משמעותית.)
באזור המפרץ בקליפורניה הכל נורא יקר, אבל יש מצב שבאזורים אחרים הרבה יותר זול. (בכל זאת, מדינה של 40 מיליון איש.) נניח, חיפשתי קולנוע ביוריקה, קליפורניה, ומצאתי אחד קצת סינמטקי שבו מחיר רגיל הוא $10 לכרטיס, ועוד $3 ל3D, אבל יש הנחות: בימי שלישי $5 (ו3D ב$6), סרטים שמתחילים לפני 14:00 ב$7.5, סרטים שמתחילים לפני 17:00 ב$8, ילדים וקשישים ב$8 וכן הלאה.
(מקור: http://www.catheatres.com/SectionIndex.asp?SectionID=41)
בקיצור: זה כאילו מחיר כרטיס לסרט בת"א או ר"ג היה 70-80 ש"ח אבל בעכו ובבאר שבע 12-22 ש"ח, כי השכירות של הקולנוע – והביקוש לסרטים – משתנה. ישראל קטנה, והכל קרוב, ויש שוק ריכוזי והמחירים די מתואמים בין הרשתות, אז זה קורה רק בסינמטקים ופסטיבלים. אבל כשאתה גר בעיר של 27 מיליון איש (כמוני) ונוסע 8 שעות לבקר משפחה בעיר אחרת ומוצא שם סרטים בחצי המחיר, עדיין לא תלך לשם רק בשביל לראות קולנוע ביותר זול. להגיע לשם עולה יותר מההפרש במחיר הכרטיס.
וזה בלי להתחשב במודל המנוי של הרשתות הגדולות – לשלם סכום שנתי קבוע ולצפות בכמות כלשהי של סרטים כל שבוע (3 או 5 או בלתי מוגבל אבל לא בסופ"ש או בלתי מוגבל גם בסופ"ש אבל על בסיס מקום פנוי וכו') בדולר כל אחד. רוב ההכנסות שלהם זה מאוכל, ועל המנוי גם משלמים לרשת ולא לפי סרט, אז זה הוריד את ההכנסות של סרטים ממכירות כרטיסים (ולכן את רווחי האולפנים) אבל אם הגיעו יותר אנשים שקנו יותר אוכל, זה מיתרגם להכנסות של בתי הקולנוע. זה אומר שגם יש להם סיבה להעלות את מחיר הכרטיס הבודד לעומת מחיר המנוי.
אבל שוק הסטרימינג לא יכול לייצר הכנסות באותו אופן, אז הוא גובה מחיר של כרטיס אחד (בקולנוע מסחרי בעיר גדולה) או שניים (בעיר בינונית) או ארבעה (בעיר קטנה בצהריים או בסינמטק) לשכור סרט חדש, ורבע מזה לשכור סרט ישן יותר שאי אפשר למכור זכויות שידור מוגבלות עליו לשירותי סטרימינג גדולים. למה ספייס וורלד (1998) לא בנטפליקס? לא משתלם להם כנראה, אבל אפשר לקנות אותו ב$15 או לשכור ב$4 דרך כמה שירותים שונים, ביניהם אמזון פריים וידאו.
לאנשים כמוני, שלא צופים בכל כך הרבה טלוויזיה או קולנוע, המודל הזה משתלם יותר ממנוי לשירות סטרימינג. (אבל לי גם מנוי לקולנוע לא השתלם.)
ועכשיו הטרולים גם יוכלו להיות מועמדים לאוסקר
האקדמיה החליטה לאפשר לסרטים שהיו מתוכננים לצאת בהפצה קולנועית שנגנזה להיות מועמדים גם אם יצאו ישירות לסטרימינג.
חוץ מזה גם החליטו לאחד את קטגוריות הסאונד ולפתוח את ההצבעה על השורטליסט של סרט בינלאומי לכל חברי האקדמיה.
https://www.hollywoodreporter.com/race/oscars-coronavirus-academy-rules-streamed-films-eligible-merges-sound-categories-1292043