עקב ההנחיות של איסור התקהלות על ידי ארגון הבריאות העולמי, רוב האנשים בחרו בחוכמה לא ללכת לקולנוע. התוצאה: השפל הכי גדול מזה 22 שנים בהכנסות של סרטים בארצות הברית וצלילות חדות בהכנסות של כל הסרטים ללא יוצאים מהכלל. בשבוע הבא גם בארצות הברית רוב בתי הקולנוע ייסגרו לתקופה בלתי מוגבלת. אם לא יהיה דוחק"ו שבוע הבא, זה למה.
את הדולרים האחרונים הכניס "קדימה", שהוא הסרט היחיד שהכניס סכום דו ספרתי, ובדו ספרתי אני מדברת על 10.1 מיליון דולר. זאת התרסקות של 72.9 אחוזים מהסוף השבוע הקודם. ההכנסות העולמיות של הסרט עומדות על 100 מיליון דולר, שהם בערך התקציב המשוער של הסרט וגם ההכנסות המשוערות של הסרט, בהתחשב בכך שלא נראה שמישהו הולך להגיע לבתי הקולנוע בקרוב.
במקום השני נמצא "בלאדשוט", סרט מבוסס קומיקס בכיכובו של וין דיזל, שפתח עם 9.1 מיליון דולר. במצב הנוכחי זה אחלה סכום, אבל בהתחשב בכך שהמצב הנוכחי הוא התפרצות מגפה ושלסרט יש תקציב של 45 מיליון דולר שהוא בחיים לא יצליח לכסות, כנראה שזה לא באמת אחלה.
בהפרש של עשרות אלפי דולרים בלבד נמצא "אני עדיין מאמין" (I Still Believe) במקום השלישי. זהו סרט דתי שמיועד לקהל שהחליט מראש להגיע לסרט וכך גם הוא הכניס 9.1 מיליון דולר.
במקום הרביעי נמצא "בלתי נראה" עם הכנסות של 5.8 מיליון דולר. זאת ירידה של 61.1 אחוזים והירידה הכי פחות חדה בכל העשירייה. המצב עד כדי כך קשה. עד כה הסרט הכניס 122 מיליון דולר על תקציב של 7 מיליון, ככה שאת שלו הוא כבר עשה.
במקום החמישי יש כניסה חדשה, "משחקי ציד". אם אתם זוכרים, הסרט היה אמור לצאת בקיץ והיציאה שלו בוטלה כי הוא נחשב ליותר מדי שנוי במחלוקת. היה עדיף לו היה נשאר מסתורי ולא ברור במקום שייצא עם הכנסות של 5.3 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון והאחרון שלו. אבל נראה שלו ול"בלתי נראה" מצפה גורל אחר, לאחר שיוניברסל הודיעו שהם יפיצו את הסרטים שהיו אמורים לצאת בקולנוע בזמן הקרוב בשירות הסטרימינג שלהם.
במקום שישי "סוניק – הסרט" ממשיך לקפץ לו עם הכנסות של עוד 2.5 מיליון דולר. ההכנסות העולמיות שלו עומדות על 306 מיליון דולר. בתוך ארצות הברית "סוניק" הוא הסרט הכי מצליח שמבוסס על משחק מחשב אחרי שהוא עקף את "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו". אבל בגלל שהוא לא שוחרר בסין ורוב אירופה לא ממש הולכת לקולנוע כרגע אין לו סיכוי לעקוף את ההכנסות העולמיות של "פיקאצ'ו".
במקום השביעי "The Way Back" של בן אפלק ממשיך לסבול והכניס רק עוד 2.3 מיליון דולר, מה ששם אותו על הכנסות כלליות של 14 מיליון דולר. אאוץ'.
במקום השמיני "קול קדומים" הכניס עוד 2.2 מיליון דולר ועומד על הכנסות כלליות של 107 מיליון דולר, שזה עדיין לא מכסה אפילו רק את התקציב של 135 מיליון דולר.
"אמה" נמצאת במקום התשיעי עם עוד 1.2 מיליון דולר. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 25 מיליון דולר, לא רע בהתחשב בהכל, ובירידה של 73 אחוזים מהסוף השבוע הקודם.
במקום האחרון "בחורים רעים לתמיד" הכניס עוד 1.1 מיליון דולר וההכנסות העולמיות שלו עומדות על 418 מיליון דולר שזה לא רע בכלל. נכון לעכשיו מדובר בסרט הכי מכניס של 2020, ונראה שהוא ישמור על המעמד הזה לעוד הרבה זמן.
יש עוד סרטים שאמורים לצאת אבל היציאה של רובם נדחתה, ורוב בתי הקולנוע בעולם וגם בארצות הברית, השוק הגדול האחרון שעומד, נסגרים. רשת AMC הודיעה על סגירת בתי הקולנוע למשך 6 עד 12 שבועות. בניו יורק ולוס אנג'לס, שהן שתי הערים הכי מכניסות לבתי קולנוע בארצות הברית, סגרו את כל בתי הקולנוע עד להודעה חדשה. רשמית, שוק הקולנוע יוצא להפסקה ארוכה מאוד.
אני מהמר על גל סרטי מגפות כשהמשבר יחלוף
(ל"ת)
אין סיכוי
קולנוע הוא אסקפיזם, גם סרטי אסונות מציעים איזושהי פנטזיה לצופים. אחרי אסון, רק אנשים דפוקים ממש ירצו לראות עוד סרטי זומבים ומגפות. אולי צונאמי, מטאור ורעידות אדמה יעברו, אבל גם בהם, כמה כבר תוכל לקבל מסרט שיראה איך ההתגייסות האנושית מצילה את העולם? לדעתי עד אז לאנשים ימאס.
אני מהמרת על גל סרטים חיוביים להחריד, לא יודעת אם קומדיות רומנטיות או מחזות זמר. אבל יהיה קשה
ממש לא מסכימה איתך
ואני לא חושבת שזה הוגן לשפוט אנשים.
יש אנשים שמתמודדים באסקפיזם מוחלט, יש אנשים שמבחינתם סרטי אסונות זה איזשהי דרך להעביר את המחשבות. מה יסכימו להפיק זו שאלה אחרת, אבל כבר עכשיו את רואה אנשים מחפשים רשימות של סרטי אסונות ומגפות לצפות בהם, וזה לא כי הם "דפוקים". זה כי זו דרך ההתמודדות שלהם.
משליכה פה המון מעצמי
עכשיו סרטי אסונות הם אחלה, גם אני בזה, כי הרי בסרטי אסונות אנחנו מקבלים בראש ובראשונה את כל עניין הרוח האנושית שמנצחת את בלה בלה בלה בלה בלה ותמיד יש את הגיבור.ים שהקריבו את חייהם למען הכלל, ואז את הכלל שבסוף ינצלו.
אבל עכשיו כשאנחנו חיות את זה, אפשר די בקלות להבחין בהבדלים השונים בין הסרטים למציאות. קצב ההתפשטות, האסימטריה בין אנשים שאננים לאנשים בחרדות, חוסר התפקוד של מדינות שונות לאור האסון, המדינות שכן מצליחות להשתלט על הבלגן, ואף אחת מהן לא מככבת ברשימת הגיבורים בסרטים הוליוודים, נכון לכרגע, למרות הממים והקריאות לשיתוף פעולה, רואים מעט מאוד סולידריות, מעט מאוד מאבק קולקטיבי. ומעל הכל גם חוסר האקשן: הרי רוב מה שקורה סביבינו הוא המתנה. גם אצל צוותי הרפואה ומקבלי החלטות, הרוב זו המתנה, ותכנון, ורשימת הנחיות. אפילו הסרט הקרוב ביותר, התפשטות, קיבל סימפטומים שמצטלמים טוב עם כל הפרכוסים. פה יש אנשים שמשתעלים, ומידי פעם צריך לחבר למכונת הנשמה ולקוות שיחזיקו מעמד. האקשן היחיד אולי זה מה שעובר על הרופאים. אבל איזה רופא תבחרי לסרט? הסיני שהתריע על המגפה ומת, אחרי שהשלטונות ניסו להשתיק אותו? או האיטלקים עם הפוסט טראומה המורכבת בדרך? או אולי אמריקאים, אלה ששלחו הביתה אנשים עם סימפטומים עד לפני שבועיים כי לCDC לא היו ערכות בדיקה טובות? הישראלים שנשלחו לעבוד בלי ציוןן מיגון סביר, כי המדינה לא התכוננה? לא חושבת שמישהו ירצה לראות סרט כזה בעתיד הקרוב, זו הרי זריית מלח על הפצעים, זה לא אסקפיזם.
במשך שנים לא היו כמעט פיגועים בספרים/סרטים/סדרות ישראליים, הם התחילו להופיע כשהאינתיפדה השניה התחילה לדעוך. מלחמות מקבלות את הספרים שלהן ברטרוספקטיבה לא בזמן אמת. אני באמת לא חושבת שהקורונה תקבל יחס שונה, ואפילו מהמרת שהסרטים שכן ינסו לעשות עם זה משהו בזמן מהיר יכשלו כי הם יהיו יותר בשביל ה"הייתי ראשון" מאשר עבור אמירה שמישהו רוצה לשמוע/לראות.
לא כולם רואים סרטים לצורך אסקיפיזם
וחוץ מזה. אם יש משהו שהוליווד יודעת לעשות זה לקחת סיפורים עאלק אמיתיים ולשנות אותן בצורה כזו שזה נדמה כאילו יש להם סוף טוב. וזו הסיבה לסרטים האלה…
ההיסטוריה מראה
שאחרי ה-11 בספטמבר סרטי האסונות שהיו מאד פופולריים בשנות התשעים נעלמו והתאוששו אק אחרי כמה שמים.
אם זכרוני אינו מטעני.
אז אני שותף להערכה שלך.
רק אחרי כמה שנים.
סליחה על הטייפוס.
עכשיו, כשיש קורונה, אתה מתנצל על הטיפוס?
כולרה, אני אומר לך.
ראיתי את זה מגיע,
וזרמתי.
כן, כמה, לא הרבה
למיטב זכרוני, סרט האסונות המוצהר הראשון אחרי ה11 בספטמבר היה "היום שאחרי מחר" והוא יצא במאי 2004. שנתיים וחצי פלוס מינוס. ולא צילמו אותו ביום.
כן, היתה עצירה של ההפקות בזמן האסון, אבל לא לקח הרבה זמן עד שחזרו לסרטים כאלה. כן לקח זמן עד שהסרטים התחילו להגיע לקולנוע עוד פעם כי זה לוקח זמן להפיק אותם…
לי זה זכור אחרת,
בחצי השני של הניינטיז היו היום השלישי וארמגדון וטיטאניק ועוד איזה סרט או שניים עם אסטרואיד וחלק מהרושם הויזואלי היה 'וואו, איך הם צילמו את האמפייר סטייט והבית הלבן מתרסקים, איזה אפקטים מדהימים' וכאלה.
אחרי 11.9, לא רק שאנשים לא רצו לראות כאלה דברים – אלא שקשה היה להתחרות במציאות. בייחוד בגלל שהמטוס השני פגע בתאומים כשכבר חצי ממצלמות הטלויזיה בעולם היו ממוקדות עליו, האפקט הויזואלי (והשוק הרגשי) היה כל כך מפורט, בקלוז אפ מחמישים זוויות, שזה לא הותיר סיכוי לשום סרט אפקטים להתעלות על זה.
אוקי, אז היה סרט עם קרח ב-2004 (ולא אש, הא!), אבל סנונית אחת לא מבשרת את בוא האסטרואיד.
לא חושבת שזה מה שיקרה.
אני כן חושבת שתוך שנה שנתיים נתחיל לראות סרטים "מבוססים על סיפור אמיתי" מתקופת הקורונה.
על מה שקרה במחוז וואן, על אנשים בבידוד, על הצוות הרפואי שגילה/יגלה את החיסון/תרופה, על ההתנהלות של הממשל בסיטואציה (vice, רק בטראמפית), וכו…
זה יקח כמה שנים אבל זה יהיה זכרון הוליוודי כזה שעשור אחר כך יגיעו כל מיני סרטים על ה"תקופה".
אני חושב שנראה סרטים על "קורונה" ולא על הקורונה
אם ניקח לדוגמה את עולם הקולנוע לאחר 11.9, אז באמת לא היו הרבה סרטים שעסקו ישירות בפיגוע. הסרטים הבדיוניים "המבוססים על סיפור אמיתי" הראשונים יצאו הרבה יותר מאוחר, והם גם לא היו טובים, כי הם פחדו לגעת בגודל האירוע, ונשארו ברמה השטחית.
אבל – היו המון סרטים שכן התייחסו בעקיפין לאירוע ההיסטורי הזה, שבמאים, כותבים ויוצרים באופן כללי הושפעו ממנו. הייתה בריחה מהתייחסות ישירה אל האירוע, אבל סרטים עסקו בהלם, בהשלכות, ואפילו בוויזואליזציה של התנגשות המטוסים ונפילת התאומים. כל זה באמצעות יצירה של סיפורים מקבילים, שמרפררים לאירוע הגדול, לא נוגעים בו ישירות, וכך מרשים לעצמם לחטט בפצע הפתוח העמוק.
אז גם הפעם, אולי, לא נראה בשנים הקרובות סרטים על מחלה ויראלית ישירות, או על הקורונה אבל כן נראה סרטים על אירוע גלובלי, שמשפיע על הכלכלה, שגורם למוות המוני, שסוגר אנשים בבית. נראה הלם, מצוקה, חוסר וודאות, שיתוק מערכות בינלאומי וכד'. למשל, "ביום שזה יקרה", עם חייזרים במקום וירוס. או "הנוקמים: סוף המשחק", שהא דוגמה מושלמת לדעתי לסרטים מהסוג הזה שעתידים לצאת. עולם שמתמודד עם אסון שנחת עליו, שהשמיד מחצית מהאנושות, שהפיל את המערכות הפוליטיות המקומיות והבינ"ל, שהכניס אנשים לפוסט-טראומה מתמשכת למשך שנים.
התלמידים שלי כבר אמרו
שְהקורונה זה בעצם ההתממשות של המזימה של ת'אנוס…
והיה מי שכבר אמר
אנחנו פחות משנה בלי איירון מן ותראו מה קורה.
היי, תראה מה קרה כשהיינו עם איירון מן
חצי מאוכלוסיית היקום הושמדה. מה זה בשבילנו עכשיו קצת צינון ובידוד כפוי עם נטפליקס שבועיים? קטן עלינו.
וברצינות, ההבדלים בין העולם של הנוקמים לעולם שלנו דווקא מעודדים אותי. אנחנו לא צריכים גיבורי על שיעופו מהשמיים ויצילו אותנו. להיפך. מה הם היו עושים עכשיו? הם די מיותרים. אנחנו יכולים להציל את עצמנו עם כל הכשלים והבעיות שעולות בדרך. זה אומר שהעולם ישתנה אחרי הקורונה, אבל מי יודע? אולי יהיה טוב יותר?
עד היום מחוץ לעולם הדוקו בקושי יש סרטים על 11.9
וגם לראשונים לקח כמה שנים, הדבר נכון גם למלחמה בעיראק.
אז סרטי מגיפות ואסונות לא נראה לי יהיו פופולרים, יהיו כמה שיתהדרו בתואר הסרט הראשון שעוסק ב…, אבל יותר מזה לא יהיה.
כן, השאלה היא מה זה "על".
סרטי אינדי על המצב יהיו, כנראה אפילו כבר שנה הבאה. סרטי אולפנים גדולים? מניח שיותר לקראת העשור הבא.
אתם חושבים שיהיו סרטים שאמרים להגיע בחודשים הקרובים שיגיעו ישר לסטרימינג/ vod בלי להיות יום אחד בקולנוע, במקום שיידחו בשנה?
כמו מה שקורה לאחרונה עם סרטים חדשים שרק יצאו אבל בגלל שבתי הקולנוע סגורים, אז הם הגיעו מאוד מהר לדיגיטל. רק שהפעם במקום להיות שבוע בקולנוע ואז לראות שהסרט לא מרוויח כלום ורק אז להגיע לדיגיטל, הסרט יצא מלכתחילה לדיגיטל בתאריך היציאה המקורי שלו. יש סיכוי שזה יקרה? זה רווחי בכלל? למה דיסני לא עשו את זה עם המוטנטים החדשים?
ריווחי הוא מושג חמקמק
השאלה כמה סרטים בכלל מוכנים לשחרור, וגם צריך לשקלל פנימה את המיתון שיגיע עלינו לטובה, ובעלינו אפשר לדבר על כלל העולם, לא רק על מדינה כזו או אחרת
אנשים כניראה לא יוכלו ללכת לקולנוע לכל סרט, ואם פעם לשחרר 2 סרטים ראש בראש אמר שאנשים ילכו פעמיים לקולנוע, אני משערת שהאולפנים יצטרכו לקחת בחשבון שאנשים עשויים להיות בררניים יותר
וכמובן, אם אולפן צריך לגלגל כסף עכשיו, אפילו שיתכן ועוד שנה ירוויח על אותו סרט יותר, יתכן ולא משתלם להחזיק סרט במחסנים עד ליום שאחרי.
אז כן, אני מניחה שחלק מהסרטים כן ישוחררו ישירות לפורמטים של סטרימינג. ופתאום כשזה יהיה אולפן גדול יותר מנטפליקס, גם נראה איך באורח פלא זה מספיק טוב בשביל להשתתף בקאן או באוסקרים בלי הקרנות מיוחדות באולם.
ואני שואל:
מה קרה לפני 22 שנה שהביא לשפל יותר גרוע מהיום?
לא בטוח שקרה אז משהו כמו שקרה מאז משהו
ומה שקרה מאז היה עלייה מתמדת.