ולעניות דעתי, את העובדה שהסיפור על התקיפה המינית בידי מאמן הבייסבול אפשר להסיק מהרגע הראשון. אם לא מהזווית של בריידי קורבט, אז ודאי שמהזווית של גג"ל (שגם מופיעה בעשרים הדקות הראשונות של הסרט, אם לא בחצי השעה הראשונה שלו). אני כבר לא זוכר אם ראיתי את "עור מסתורי" בידיעה שהוא סיפור על פדופיליה, אבל בצפייה החוזרת ממש לא נראה לי שהפרט הזה הוא משהו שאראקי מגלה כהתפתחות עלילתית מפתיעה שידיעה עליה מראש הורסת את הסרט. להפך, אני חושב שמיתוג של "עור מסתורי" כסרט שמכיל סצנות בלתי אפשריות של אונס יעזור לאנשים שסרטים כאלה מטרגרים אותם להימנע ממנו.
התשובה האוטומטית כל פעם שמישהו אומר שג'ג"ל חמוד מדי או פשוט מדי בשביל תפקיד מסוים.
כמו כן, התקציר קצת מספיילר.
זה היה מספיילר קודם. עכשיו זה כבר לא.
(ל"ת)
טוב, אוקיי
לחלוטין מסוג הסרטים שהם פשוט קצת קשים מדי (והומואים מדי?) בשביל שייכנסו לקולקטיב הקונצנזוס-י הציבורי (אבל הוא כן תמיד מרחף קצת מחוץ לו).
מודה שהסיום-סיום הרגיש קצת "טוב יאללה ביי", אבל, טוב, נו, סרט שהוא סדרת מכות בבטן בסך הכל.