ביקורת: איש מזל התאומים

יש עוד קצת זמן לפני שנתחיל לסכם את השנה, אבל…היא לא הייתה טובה, נכון? אם אצטרך להרכיב ברגע זה רשימה של הסרטים הטובים ביותר ורשימה של הגרועים ביותר של 2019, האחרונה תצריך הרבה יותר מחשבה ואלימיניציה בזמן שאת הראשונה אני יכול להרכיב תוך דקה – וגם אליה יכנסו כנראה סרטים שבשנה מוצלחת יותר היו נשארים בחוץ, אבל השנה פשוט לא היו דברים יותר מוצלחים. או שאולי זה רק אני, שפחות התלהבתי מסרטים שאנשים מסביבי אהבו כמו "אנחנו", "שהאזאם!" או "פרזיטים"?

בכל מקרה, בשנה שכזאת, זה נחמד שיש סרטים כמו "איש מזל התאומים", שאחרי הצפייה בו לא היה לי ספק שהוא עומד להיכלל ברשימה. של הגרועים. לא ראיתי סרט שנכשל ככה בכל אספקט מאז…ובכן, "הלבוי" מלפני כמה חודשים. רואים למה אני מתכוון? אז אשמח לקחת דקה, שבו לכמה רגעים, ואפרט לכם על הכשלון שהוא "איש מזל התאומים".

התסריט והמשחק: אוקיי, אז הפרמיס של הסרט בסיסי למדי: מתנקש שביצע חיסולים בשירות המדינה והחליט לפרוש מגלה שהוא נרדף ע"י גרסה צעירה של עצמו שמנסה להרוג אותו. אפילו מבלי לצפות בטריילר, לא מאוד קשה לנחש את כל הביטים בסרט. אפשר היה בקלות ללהק שחקן שידוע באובר-אקטינג ולהפוך את זה למשהו מוגזם ומבדר סטייל "עימות חזיתי". אפשר גם היה ללהק מישהו כמו סטיבן סיגל ולהפוך את זה לבי-מובי שיוצא ישירות למדיה ביתית וספק אם מישהו היה טורח לראות. אבל הם ליהקו את וויל סמית' – מהשחקנים הכריזמטיים ביותר בהוליווד – והחליטו לקחת את הסרט הזה ברצינות תהומית. רק לא מזמן ראינו את סמית' מתפרע ושר ב"אלאדין" והתפקיד שלו כאן ממש הופכי: הוא כל הזמן נשאר רציני ומונוטוני ולא יכול להיראות פחות מעוניין במה שהוא עושה. הנסיך המדליק? יותר כמו הנסיך הכבוי.

הבימוי: היו לי רק שני מפגשים עם אנג לי בעבר – "חיי פיי" היפה אך נשכח ו"הענק" המזעזע – אז אין לי ממש דברים אחרים שלו להשוות אליהם. אבל יש כאן לא מעט בחירות בימוי תמוהות במקרה הטוב וחובבניות במקרה הרע. לדוגמה, יש סצינה שבה שתי דמויות מנהלות שיחה דרמטית בקטקומבות, כשפתאום המצלמה עוברת להתמקד באיזו גולגולת אקראית ששוכבת שם בזמן שהדמויות ממשיכות בשלהן ברקע, מחוץ לפוקוס. וזה לא איזה שוט של שניה אחת של "תראו כמה מפחיד פה", הוא נמשך זמן מה! בחיי שזה נראה כאילו הצלם הניח לרגע את המצלמה והלך לשירותים בזמן שהשחקנים עושים חזרות ברקע ומישהו החליט להכניס את זה לסרט הסופי. בכמה וכמה רגעים בסרט פשוט שאלתי את עצמי "מה לעזאזל, אנג לי?".

הטכנולוגיה: רק בפעם השניה שעברתי על ההזמנה להקרנה של הסרט שמתי לב שכתוב "ההקרנה תתקיים בגרסת HFR (קצב פריימים גבוה)" וחשבתי "אוי לא, זה יהיה כמו הדבר הזה ב'הוביט'?". ובכן, התשובה היא כן. אם לא יצא לכם לצפות בגרסה ההיא של "ההוביט" ואתם לא יודעים על מה אני מדבר, הנה המחשה שאולי תעזור אם אתם מלבטים האם לצפות בסרט או לא: חפשו סצינה מסרט כלשהו ביוטיוב וצפו בה במהירות של 1.25. מוזר, נכון? זה זז קצת יותר מהר מהרגיל אבל לא מהר מדי. עכשיו דמיינו סרט שזז ככה במשך שעתיים. אולי אחרים כאן יצליחו להתרגל, אבל בשבילי זה פשוט לא הרגיש נוח בעין. כשהסרט עובר לסצינות אקשן שמצולמות וערוכות באופן תזזיתי זה בכלל הופך לבעיה: לפני שאני מספיק להבין איפה פגע אגרוף של דמות אחת, האחרת כבר נותנת אגרוף בחזרה. בפעם הראשונה שבה היה שוט של הילוך איטי, שותפי לצפיה אמר "היי, עכשיו זה זז כמו סרט רגיל".

האפקטים:  אני לא יודע מה היה התקציב של "איש מזל התאומים", אבל כנראה שרובו הלך על השחקנים והציוד. אלוהים אדירים, הרבה זמן לא ראיתי סרט עם אפקטים שנראים כל-כך רע. שוטים של מטוס פרטי טס בשמיים נראים כמו שומר מסך יפה ובסצינת אקשן אחת יש להבות שנראות כאילו נוצרו עם תכנת אפטר-אפקטס ע"י מתמחה בן חמש-עשרה. גם הטכנולוגיה ששימשה ליצירת גרסה צעירה של סמית', שכונתה "מדהימה" ו"פורצת דרך", מרשימה רק בחלק מהקטעים, במיוחד כשהוא נמצא במקומות חשוכים. בקטעים אחרים זה לחלוטין נראה כמו אחד מסרטוני הדיפ-פייק, כשמישהו פשוט הדביק את הפרצוף של סמית' על שחקן אחר, צעיר יותר. כמו שדולי פרטון אמרה פעם, "עולה לי הרבה כסף להיראות כל-כך זולה".

ובכן ילדים, מה יצא לנו מערבוב של כל המרכיבים הגרועים האלו ביחד? נכון מאוד, סרט איום ונורא! וזה מבלי שהזכרתי את הדמויות הפלקטיות (מרי אליזבת' ווינסטד מבוזבזת באופן פלילי), הרעיונות הלא מפותחים והדיאלוג שהגיע היישר מ"מחולל דיאלוגים לסרטי אקשן גרסה 1.1" (למרבה האכזבה, בשום שלב לא נאמר "אנחנו לא מאוד שונים, אתה ואני"). אחרי כמה פלופים ביקורתיים כמו "בהיר" ו"יחידת המתאבדים", סמית' היה טוב להפליא ב"אלאדין" והציג גרסה דינאמית ואנרגטית של עצמו שכבר שכחתי שיש לו. אבל היא כנראה הייתה אחת הקרבנות של המתנקש שהוא מגלם פה, כי אין לה שום זכר בסרט הזה.