הקיץ הוא, בצורה מסורתית, התקופה הרווחית של הוליווד: כמה חודשים שחם, אז אנשים הולכים לקולנוע והוליווד מוציאה את הלהיטים הכי להיטיים שלה. הבעיה היא שאנחנו חיים בתקופה לא מסורתית והרעיונות האלה מתערערים – הסיכומון הזה של מה שקרה בקיץ הוא נחמד, אבל יש לפנינו עוד סתיו וחורף עם להיטים פוטנציאליים כמו "ג'וקר", "זה: חלק 2", "לשבור את הקרח 2", "מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר", "קאטס" ועוד סרטים שינסו את מזלם כמו "המלאכיות של צ'ארלי", "דוקטור סליפ", "שליחות קטלנית: גורל אפל", "מליפיסינט: אדונית הרשע" ו"קסם של מפלצת". מה שאני אומר זה – רשימת "הסרטים הכי קופתיים של 2019" עוד רחוקה מלהינעל. ובכל זאת, יש מה ללמוד מהקיץ, אז בואו נלמד:
קודם כל, צריך להפריד את הקיץ ממה שבא לפניו. הקו האקראי שהצבתי לנו הוא "הנוקמים", שפתח את הקיץ, ריסק את הקופות, ואז המליך את עצמו לשליטם החדש. למזלנו, את קו הנעילה לא צריך לסמן באקראיות – הסופ"ש האחרון, זה שלא יצא בו אף סרט אחד – הוא נקודה די סבירה. זה אומר שלהיטים כמו הסרט השלישי בסדרת "הדרקון הראשון שלי" או "אנחנו" לא יזכו כאן להתייחסות, למרות היותם חלק משמעותי מהנוף הקופתי של 2019.
השאלה השנייה היא מה נחשב סרט ששווה להתייחס אליו. גם כאן, צריך לקבוע איזה קו. הקו שאני הצבתי הוא 1,000 מסכים: כל סרט שהופיע על פחות מסכים מזה (חוץ מאחד שאתייחס אליו), פשוט, עם הרבה כבוד, כנראה לא נועד לגדולות – בין אם אלה כשלונות מפוארים או ניצחונות ענקיים (ואפשר להתווכח עם "המתים אינם מתים" הוא כזה או כזה).
עם שני התנאים האלה, בקיץ האחרון יצאו בארה"ב 48 סרטים בהפצה רחבה. מי המנצחים, המפסידים וכו'? בואו נגלה. לפני זה, הערה: רוב התקציבים כאן נלקחו מויקיפדיה, מקור אמין לרוב אבל כזה שידוע בפספוסים כאלה ואחרים. לכן, יש לקחת את המספרים של תקציבים כאן (ובכלל) במידה מסוימת של ספקנות, בטח כאשר כולם נוטים לא לכלול את תקציב ההפצה והפרסום.
11 הסרטים הכי מצליחים של הקיץ (כלומר, שהרוויחו יותר מ-100 מיליון דולר בארה"ב):
1. הנוקמים: סוף המשחק (תקציב: 356 מיליון דולר, הכנסות: 858 מיליון דולר בארה"ב, 2.8 מיליארד דולר בעולם)
2. מלך האריות (תקציב: 255 מיליון דולר, הכנסות: 515 מיליון דולר בארה"ב, 1.5 מיליארד דולר בעולם)
3. צעצוע של סיפור 4 (תקציב: 200 מיליון דולר, הכנסות: 427 מיליון דולר בארה"ב, 1.03 מיליארד דולר בעולם)
4. ספיידרמן: רחוק מהבית (תקציב: 160 מיליון דולר, הכנסות: 381 מיליון דולר בארה"ב, 1.1 מיליארד דולר בעולם)
5. אלאדין (תקציב: 183 מיליון דולר, הכנסות: 353 מיליון דולר בארה"ב, 1.04 מיליארד דולר בעולם)
6. ג'ון וויק 3 (תקציב: 75 מיליון דולר, הכנסות: 170 מיליון דולר בארה"ב, 321 מיליון דולר בעולם)
7. החיים הסודיים של חיות המחמד 2 (תקציב: 80 מיליון דולר, הכנסות: 157 מיליון דולר בארה"ב, 413 מיליון דולר בעולם)
8. מהיר ועצבני: הובס ושואו (תקציב: 200, הכנסות: 152 מיליון דולר בארה"ב, 592 מיליון דולר בעולם – והסכום כנראה עוד יגדל)
9. פוקימון: הבלש פיקאצ'ו (תקציב: 150 מיליון דולר, הכנסות: 144 מיליון דולר בארה"ב, 431 מיליון דולר בעולם)
10. היו זמנים בהוליווד (תקציב: 90 מיליון דולר, הכנסות: 126 מיליון דולר בארה"ב, 244 מיליון דולר בעולם)
11. גודזילה: מלך המפלצות (תקציב: 170 מיליון דולר, הכנסות: 110 מיליון דולר בארה"ב 385 מיליון דולר בעולם)
11 הסרטים הנ"ל הם 11 הסרטים שעברו את מספר הפלא שהוא 100 מיליון דולר בארה"ב – כלומר, שהם עוררו איזשהו עניין משמעותי. כל זה לא אומר כמובן, שהם היו עסקה משתלמת לאולפנים שעמדו מאחוריהם. החוכמה המדוברת היא שבשביל שסרט יצליח הוא צריך להרוויח כפליים מהתקציב שלו בארה"ב ופי 3 בחו"ל. כפי שאפשר לראות – הרבה מהמקומות התחתונים בטבלה לא בדיוק שם. מה שאומר שבהוליווד, אפילו כשמצליחים, אפשר להיכשל.
הדבר הבולט ביותר ברשימה הוא דיסני. עם 4.5 מקומות בטבלה (כן כן, ספיידרמן זה כאילו של סוני). כמי שלא תומך במונופול של דיסני, שהיתה ידועה כחברה בריונית למדי עוד לפני המיזוג עם פוקס ולא נראה שהמיזוג שינה את המזג שלה יותר מדי – קשה להגיד שהניצחונות האלה משמחים מדי, גם אם הסרטים הללו נעו בין "בילוי סביר בקולנוע" ל"נהדרים" (טוב, חוץ מ"מלך האריות" שנראה ממש רע אז לא טרחתי לראות ואני לא יכול באמת לקבוע אם הוא רע או לא). עם השמועות שדיסני גם מונעים מסינמטקים בארה"ב את הגישה להקרין סרטים ישנים של פוקס, כל הצלחה שלהם גורמת לי לנוע בחוסר נוחות. במשוואה הגדולה של החיים, בידור טוב לא שווה את הדורסנות שהחברה הזאת מפגינה. שום מפגש עתידי של האקס-מן, ארבעת המופלאים, וול-אי ואובי וואן קנובי, ולא משנה כמה כסף הוא יעשה, לא שווה את הפגיעה העצומה בכל מה שלא מתיישר עם האג'נדה הקולנועית של דיסני שהחברה הזאת עלולה לגרום (ועל פי כל הסימנים עושה).
וזה בעיקר בולט בפער העצום בין חמשת סרטי הדיסני (או הבערך דיסני, תעזבו אותי) והסרטים האחרים בטבלה. דיסני לא בעניין של להיטים – היא בעניין של מפלצות, שלא רק שמרוויחות כמויות מטומטמות של כסף – הן גם מרוויחות אותו כמעט לבדן, ומשאירות לאחרים אבק.
הדבר הבא שבולט הוא, וזה לא באמת מפתיע אבל בכל זאת מאכזב, התלות העצומה בזכיונות. סרט בודד אחד מהרשימה הזאת הוא סרט מקורי – כל השאר: ספינאופים, רימייקים, המשכים ועוד כל מיני מילים מסובכות בשביל למשוך את הקהל לאולמות הקולנוע בזכות שם של מותג שהם כבר מכירים. זה לא חייב להיות רע, כי זה לא שיש חוק שמקורי שווה תמיד יותר טוב, אבל זה בהחלט קצת מדכדך ובהחלט קצת מעצבן עבור מי שרוצה לראות משהו חדש בקולנוע.
מצד שני, אפשר להבין את האולפנים. כשמציצים ברשימת הכשלונות הגדולים – רובם הגדול הוא סרטים מקוריים.
הכשלונות הגדולים
גם פה, כדאי לדבר על מהו כשלון. כשלון הוא לא אכזבה: סרט שציפו ממנו להרבה והביא קצת פחות, אבל בסופו של יום רשם פלוס לאולפנים שלו – אין סיבה שנחשיב אותו ככשלון. לכן, כשלון כאן יהיה במובן מאוד ספציפי: סרט שהכניס פחות מכפול מהתקציב שלו ולכן גרם לאולפנים שלו להפסד. על פי הקריטריון הזה, יש 19 סרטים שצריך וניתן להחשיב ככשלון – אבל גם כאן, כדאי לפצל את העסק לשניים:
הסרטים שאף אחד לא הלך לראות
1. בריאן בנקס (תקציב: 10 מיליון דולר. הכנסות: 4.2 מיליון דולר)
2. טולקין (תקציב: 20 מיליון דולר, הכנסות: 4.5 מיליון דולר בארה"ב, 7.7 מיליון דולר בעולם)
3. גם השמש היא כוכב (תקציב: 9 מיליון דולר. הכנסות: 4.9 מיליון דולר בארה"ב, 6.6 מיליון דולר בעולם)
4. איפה את, ברנדט? (תקציב: 18 מיליון דולר, הכנסות: 7.5 מיליון דולר בארה"ב)
5. אנה (תקציב: 30 מיליון דולר, הכנסות: 7.7 מיליון דולר בארה"ב, 27 מיליון דולר בעולם)
6. קיטצ'ן (תקציב: 38 מיליון דולר, הכנסות: 11 מיליון דולר בארה"ב, 13.8 מיליון דולר בעולם)
7. מעודדות הזהב ( תקציב: 10 מיליון דולר, הכנסות: 15 מיליון דולר)
8. 47 מטר 2 (תקציב: 12 מיליון דולר, הכנסות: 17 מיליון דולר בארה"ב, 19 מיליון דולר בעולם)
9. אגלי דולס (תקציב: 45 מיליון דולר, הכנסות: 20 מיליון דולר בארה"ב, 27 מיליון דולר בעולם)
10. אנגרי בירדס – הסרט 2 (תקציב: 65 מיליון דולר, הכנסות: 30 מיליון דולר בארה"ב, 74 מיליון דולר בעולם)
11. מה הסיכוי? (תקציב: 40 מיליון דולר, הכנסות: 30 מיליון דולר בארה"ב, 52 מיליון דולר בעולם)
מכיוון שחלק מהשמות לא מוכרים לכם, מעבר מהיר: "בריאן בנקס" הוא ביופיק על כוכב פוטבול, "טולקין" הוא ביופיק על טולקין (הפתעה!), "גם השמש היא כוכב" זאת דרמה רומנטית של בני נוער (שהגיעה באיחור קליל, כי כמה סרטים שיצאו בתחילת השנה דווקא הצליחו), "איפה את, ברנדט?" הוא סרטו החדש של ריצ'רד לינקלייטר בכיכובה של קייט בלנשט שבדיוק עכשיו יצא לקולנוע אז גם אתם מוזמנים לא לראות אותו, "אנה" הוא סרטו החדש של לוק בסון על גיבורת אקשן שיורה באנשים בזמן שהיא יפה, "קיטצ'ן" מבוסס על סיפורן האמיתי של נשות מאפיונרים שמשתלטות על המאפיה אחרי שבעליהן נעצרים, "מעודדות הזהב" הוא על נשים בבית אבות (אמהות?) שמקימות קבוצת מעודדות, "47 מטר 2" הוא עוד סרט תעמולה נגד כרישים מסכנים שלא עשו שום דבר לאף אחד תעזבו אותם בשקט, "אגלי דולס" הוא סרט אנימציה לילדים על בובות מכוערים, "אנגרי בירדס 2" הוא, נו, סרט על האפליקציה הזאת שהייתה פופולרית לפני 9 שנים, ו-"מה הסיכוי?" הוא קומדיה רומנטית על מועמדות לנשיאות ארה"ב שמרוויח סכומים שאפשר לחשוב שהם יפים עד שנזכרים שיחסית לכל המעורבים, וגם לז'אנר – מדובר בחתיכת נפילה.
כאמור, הדבר המשותף לרובם זה שאין מאחוריהם זיכיון או שם גדול. עם כל הכבוד לבלנשט, לינקלייטר ובסון, עם כבוד מוגבל ל"אנגרי בירדס" ועם מעט כבוד למותג "47 מטר" – הם לא שמות שמביאים אנשים לקולנוע.
ואם רוצים לקחת את זה למקום מבאס אחר – בניגוד לרשימה הגברית ברובה שיש למעלה בהצלחות: רוב הסרטים כאן הם בהובלת נשים.
הסרטים שדווקא באו לראות, אבל עלו הרבה יותר מדי
12. לייט נייט (תקציב: 4 מיליון דולר + 13 מיליון דולר שאמזון שילמו, הכנסות: 15.4 מיליון דולר בארה"ב, 19 מיליון דולר בעולם)
13. אמנות המרוץ בגשם (תקציב: בין 20 ל-50 מיליון דולר, הכנסות: 22 מיליון דולר בארה"ב, 26 מיליון דולר בעולם)
14. דורה והעיר האבודה (תקציב: 50 מיליון דולר, הכנסות: 46 מיליון דולר בארה"ב, 65 מיליון דולר בעולם)
15. אקס-מן: פניקס האפלה (תקציב: 200 מיליון דולר, הכנסות: 65 מיליון דולר בארה"ב, 252 מיליון דולר בעולם)
16. גברים בשחור: אינטרנשיונל (תקציב: 110 מיליון דולר, הכנסות: 79 מיליון דולר בארה"ב, 254 מיליון דולר בעולם)
כל אחד מהסרטים האלה הוא הצלחה, אם מתעלמים מהתקציב. "אמנות המרוץ בגשם" עושה סכומים סבירים לסרט כלבלבים, "לייט נייט" עושה סכומים סבירים לאינדי קטן, והשלישיה האחרונה אמנם לא להיט – אבל בכל זאת עשתה סכומים משמעותיים. הבעיה היא, כמובן, תג המחיר שהם באו איתו, שחורג מכל הגיון. מי משלם 50 מיליון דולר על סרט שכל תפקידו הוא "שימו כלב ושיהיה עצוב"? למה ההרחבה למערכון ההוא של הומור מכללות עלתה סכום דומה?
בקיצור, מדובר בסרטים שבעולם אחר אולי מככבים בטבלת ה"הפתעות הקטנות" של הקיץ. אבל בעולם הזה, החליטו לשפוך עליהם כסף בלי די.
הסרטים שנכון לעכשיו הם כשלונות, אבל הם יצאו רק לאחרונה ואולי זה ישתנה?
17. בז חמאת הבוטנים (תקציב: 6.2 מיליון דולר, הכנסות: 5.5 מיליון דולר בארה"ב)
18. לחלום בגדול (תקציב: 15 מיליון דולר, הכנסות: 9 מיליון דולר בארה"ב, אין עדיין נתונים נורמליים בשאר העולם)
אני לא רוצה לדעת שום דבר על "נשר חמאת הבוטנים" חוץ מהשם שלו והעובדה ששאייה להבאף מככב בו, אז תצטרכו גם אתם להישאר בערפל. "לחלום בגדול" הוא הסרט על הבחור שאוהב נורא את השירים של ברוס ספרינגסטין. שניהם נראים, נכון לעכשיו, כמו כשלונות, אבל ה"נכון לעכשיו" הוא חלק משמעותי, כי מדובר בסרטים שרק עכשיו יצאו .
הסרט שהשתפן: שאפט
עם תקציב שבין 30-35 מיליון דולר, וההבנה שבעצם, אופס, לאף אחד לא אכפת מגיבור הבלקספולטיישן שאפט (עד שיביאו אליו את מייקל סרה, זאת אומרת), ניו ליין סינמה עשו את הדבר האחראי היחיד – ומכרו את הסרט לנטפליקס להפצה בעולם תמורת חצי מעלות התקציב. חוץ מזה, הסרט הכניס עוד 21 מיליון דולר בארה"ב, שם הוא דווקא יצא בהפצה רצינית – מה שאומר שבחשבון גס הסרט הכניס בערך 25 מיליון דולר. הלקח המפתיע (תתנהגו מופתעים): לא כל זיכיון שווה ריבוט.
מכאן והלאה , נסתכל על כמה מהתופעות והמקרים המעניינים של עונת הקיץ בקופות.
המקרה המטומטם של "חורשות את הלילה"
עם תקציב של 6 מיליון דולר, והכנסות של 22 מיליון דולר בארה"ב ועוד כמות כלשהי בשאר העולם (נראה לי סביב 3 מיליון, אבל כנראה שנגלה רק אחר כך), רוב האולפנים היו שמחים ומרוצים. איכשהו, לעומת זאת, מישהו הכניס לכולם בראש לכולם ש"חורשות את הלילה" אמור להיות להיט עצום ענק שמכסח את התחת של הקופות והנה הנה הוא מראה לכולם מה זה. כי כידוע, מה שהולך היום בקופות הן קומדיות R עם כוכבות אלמוניות, במאית בסרטה הראשון (שגם כשחקנית לא ממש שוברת קופות), אולפן אינדי, ותקציב קטנטן. אה, רגע, לא, זה לא.
כן, אולי ההפצה של הסרט הייתה צריכה להתחיל בקטן יותר. לא, זה לא היה מביא לסרט פתיחה עצומה. "חורשות את הלילה" היה תמיד סרט אינדי קטן וההפתעה העצומה היא בעיקר העובדה שמישהו ציפה שהסרט הזה יתנהג כמשהו אחר חוץ מסרט אינדי קטן. מחר בחדשות: תדהמה! שוד ושבר! סקנדל! האם ייתכן שכלב נשך אדם? כל הסיבות, הניתוחים, והציוצים: מיד.
המקרה הדבילי של פוקס
מה עושים כשאולפן ענקי, שמתמחה בסרטים מסוג אחד, קונה את אולפן הסרטים שלכם, שמתמחה בסרטים מסוג אחר? מסתבר שלא עושים. אחרת אין דרך להסביר את כמות ההשקעה המינימאלית בסרטי פוקס והפצתם. חוץ מ"מי שעומד מאחורי…"פוקס לא הצליחו להעמיד להיט רציני בקיץ האחרון (וגם הוא – להיט מינורי ביחס לגודלו). אי אפשר לתלות את הכל בסרטים עצמם ("הפניקס האפלה", "אומנות המרוץ בגשם", "שוטר על הדרך", "טולקין") – כאשר האולפן עסוק במיזוג ומסתכל על העתיד, התחושה העיקרית היא שהסרטים שכבר יצרת הם בעיקר משהו שצריך להוציא ולגמור איתו. התוצאות, איך אומרים, בהתאם.
עידן האימה
זה התחיל כבר ב-2017, אבל נראה שמשנה לשנה, יותר ויותר סרטי אימה נהפכים ללהיטים, או אולי יותר נכון להגיד: אם בעבר היתה שורה של סרטי אימה שהיו מופקים ב-5 מיליון דולר, יוצאים בחודשי החורף, מכניסים מה שמכניסים (ותמיד מכסים את התקציב) והולכים הביתה, הרי שהיום יש יותר מהסרטים האלה, הם מרוויחים יותר, והם יוצאים באמצע הקיץ כמו אחרון הבלוקבאסטרים. הקיץ הזה יצאו 9 סרטי אימה: מסיבה סוף, מלתעות האימה, סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה, אנאבל 3, משחק ילדים, מידסומר, ברייטברן, ומי שעומד מאחורי. כן, לא כולם עושים סכומים של "זה", אבל הנוכחות שלהם בעונת הזאת היא לא מובנת מאליה, והיא אפילו לא הרשימה המלאה של סרטי אימה שיוצאים השנה, כי "דוקטור סליפ" ו"זה: חלק 2" עוד לפנינו ו"אנחנו" ו"אסקייפ רום" מאחורינו. נראה, בסך הכל, שאנחנו חיים בזמנים מפחידים.
ההפתעה האינדית?
מה מבדיל בין "הפרידה" (שנעשה בתקציב של 3 מיליון דולר והרוויח 15 מיליון דולר בארה"ב) ו"חורשות את הלילה" (שנעשה בתקציב של 6 והרוויח 22 מיליון דולר בארה"ב)? האם באמת המכפלה של 5 כל כך יותר רצינית מהמכפלה של 3? האם זה סתם הקטע שאנשים ממש אוהבים שסרטים אינדיים יוצאים קודם במספר אולמות ואז מתרחבים לאט לאט וזה יוצר אפקט מגניב?
בכל מקרה, בקיץ עם מחסור חמור בלהיטים קטנים שנשארים בקופות שבוע אחר שבוע, "הפרידה" קטף את הכתר לאחד שהוא דווקא כן כזה (ושהוא גם לא סרט נוצרי), ויאללה, למה לא? כמובן, העובדה שזה הלהיט האינדי היא בסך הכל סימן רע לתעשיית האינדי כתעשייה, אבל זה לכתבה אחרת.
סרטים מוזיקליים
מחזות זמר, למרות "לה לה לנד", עדיין אאוט, אבל "סרטים עם מוזיקה של אמן פופולרי" – אין, כך מסתבר, לפי "רוקטמן" ו"יסטרדיי" (ו"לחלום בגדול", אבל הוא לא ממש הצלחה). אנשים כבר כתבו על הנושא, אז לא אכביד, וגם על העובדה שאף אחד מהם לא הפך ל"רפסודיה בוהמית" בקופות כבר כתבו, אז רק אציין ש: כן, יש הרבה סרטים מוזיקליים, הם בסך הכל מצליחים, ואנחנו אפילו עוד לא סיימנו כי לפנינו עוד ג'ורג' מייקל. מה תביא 2020? סרט על בסיס השירים של בון ג'ובי על טומי וג'ינה? סרט על בסיס השירים של אירוסמית' עם ליב טיילר בתפקיד אביה? מחזמר על הנסיכות המוכרות מהאגדות שמחליטות לקרוא את "המסתורין הנשי" של בטי פרידן ואז יוצאות לגלות את עצמן, כל זה בליווי להיטיה של בריטני ספירס? רגע, הדבר האחרון הוא אמיתי?!?!
הסיני התורן
כמעט אף סיכום קופות אינו שלם ללא "הסרט ההוא שהיה להיט עצום בסין אבל אף אחד מחוץ לסין לא ראה אז אין לנו מושג אם הוא באמת טוב או לא". מוקדם יותר השנה זה היה "האדמה הנודדת", שהרוויח בסין 690 מיליון דולר ושפה בארצנו אפשר לראות בנטפליקס, והקיץ זה היה "נה זא" (או "לידתו של השדון נה זא"), סרט אנימציה שהרוויח בסין 630 מיליון דולר, שמבוסס על סיפור סיני מוכר (כלומר, אני מניח שמוכר? אני מן הסתם לא מכיר אותו אבל יש לו ערך ויקיפדיה מאוד מרשים), ושבצוות השחקנים שלו יש את יוסף. פשוט.. יוסף. נו, אתם מכירים אותו. יוסף, מהמספרה, זה שלוקח טעמי ושם אותם בעטיפות של פסק זמן. בכל מקרה, "נה זא" הוא הסרט הראשון של הבמאי שלו יו יאנג, שהוא גם ראש חברת "קוקו קרטון" שזה הוא סרטה הראשון, מה שהופך את ההצלחה שלו להישג די מרשים, גם אם אין לי מושג אם לסרט מגיע כל הכסף הזה או לא. אבל גם אם זה סרט די גרוע, מה שבאמת מרשים זה שאותה חברת אנימציה קשורה לשני הסרטים – "קוקו קרטון" (נסו לחפש את זה בגוגל) הם החברה שעשתה את האפקטים ל"האדמה הנודדת" מצד אחד ואת "נה זא" מצד שני. נראה שעוברת עליהם, בסך הכל, שנה טובה. עכשיו בוא נספור את הרגעים עד שדיסני תקנה אותם.
נקודת המבט הישראלית
בארץ, כמו תמיד, קשה להבין לחלוטין מי מלך בקופות ומי לא, כי הדרך היחידה שיש לנו ידיעות סדירות בנושא אלה הודעות יח"צ של "תראו איזה מוצלחים אנחנו!". אז הנה מה שאנחנו כן יודעים: "המוסד" הצליח להביא 200 אלף צופים לקופות פה, "מלך האריות" הצליח להביא מיליון (הראשון שעשה זאת מאז "אווטאר"), "הובס ושואו" הצליחו להביא 150 אלף צופים בסופ"ש הפתיחה שלו, "פרזיטים" הצליחו להביא 30 אלף, ו"החיוך האטרוסקי" הפך לאותו להיט דודות הזה שאיכשהו בשקט שקט כולם הלכו לראות עם 100 אלף צופים. אולי בסוף השנה נבין יותר טוב מה הלך בקיץ, אולי לא – אלה הנתונים שיש לעת עתה.
בקשר לנקודה האחרונה
למה, בעצם, המפיצים הישראליים לא משחררים נתוני קופות? זה לא עובד לטובתם בסופו של דבר?
תחושת הבטן היא שזאת דרך נוחה לטאטא מתחת לשטיח כשלונות
אבל אולי יש סיבה אחרת. מי יודע, אולי יש אפילו סיבה טובה.
אז באיזה קטגוריה "מה הסיכוי"?
אני רואה שהוא נמצא בטבלה של "הסרטים שאף אחד לא הלך לראות", אבל מופיע גם בפסקה של "הסרטים שדווקא באו לראות, אבל עלו הרבה יותר מדי". הסרט מסקרן אותי כי אני אוהב את שרליז, אבל אני גם ממש לא אוהב את סת'. אחכה שהוא יגיע לטלויזיה.
תודה על הסיכום. די מבאס הקטע על דיסני (מקווה שיעשתו ויהיו יותר נחמדים), אבל נהניתי לקרוא. :)
הראשון
כמו שראית, הייתה התלבטות מסוימת – 30 מיליון דולר זה בכל זאת סכום חביב בסך הכל – אבל בדיקה של הסטנדרט בקומדיות רומנטיות (מקום 151), סרטי שרליז תרון (מקום 17) וסרטי סת רוגן (מקום 23), מראה שגם בלי שאלות טובות על איך תקציב לסרט כזה מגיע ל-40 מיליון דולר, להיט הוא לא בדיוק היה.
הסרט מאוד פופולרי - בצפייה בבית.
היום עם הנגישות בבית לסרטים ולתנאי צפייה טובים (מסך גדול+ מערכת סאונד),אופן הצפייה של הרבה אנשים השתנה, ורבים רואים סרטים כאלו בבית.
האולפנים עוד לא חשבו איך להמיר את הצפייה הביתית לכסף במקום להילחם בפירטיות…
אתה אומר שהוא מאוד פופולרי על סמך נתונים כלשהם?
או התרשמות?
טוב רציתי לרשום את הדרשה הרגילה שלי על דיסני
אבל כבר רשמת אותה בשבילי. מעבר לזה, העניין של נשים וכשלונות קופתיים מעניין מאוד ומעלה הרבה תהיות. אני תומך נלהב ב"אם זה יודע לעשות סרט תנו לזה לעשות סרט בלי קשר להאם זה גבר אשה או חילזון א-מיני", אבל בכלל לא נראה לי שזה האישיו שאתה מדבר עליו כאן. אני מניח שהכוונה שלך ב"בהובלת נשים" היא שאלה בעיקר סרטים על נשים שנכשלו, וזה כבר יותר מעניין…
תודה, שתי שאלות
אז מה בדיוק הסיפור עם "חורשות את הלילה"? לא ברור מהפוסט
ומה לגבי "היו זמנים בהוליווד"?
הגדר "הסיפור"
העלילה של הסרט? משהו אחר? ומה באמת לגבי היו זמנים?
חורשות – לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד, מי ציפה ליותר? לפי מה קבעת את זה? הכניסו להם לראש שזה צריך להיות להיט עצום? מרגיש שיש מידע או סיפור רקע שחסר.
היו זמנים – סתם מעניין אותי, נחשב בקופות הצלחה? אכזבה? כישלון?
אתרי בידור ציפו ודיברו
אם תחפש באנגלית על הסרט והביצועים שלו (וגם בארץ, אבל בפייסבוק), כולם מדברים על הכשלון ההו-כה-גדול של הסרט.
היו זמנים הוא, נכון לעכשיו, נראה כמו הצלחה מתונה – הצלחה כי הוא עושה הרבה מאוד כסף, מתונה כי הוא עלה הרבה מאוד.
אוקיי תודה
(ל"ת)
עוד נקודה ישראלית
מסתבר ש"תל אביב על האש" מוקרן בארה"ב והרוויח עד עכשיו 390 אלף דולר, ויכול לסיים עם יותר מחצי מיליון. לא להיט עצום, אבל נראה לי לא רע יחסית לסרט בשפה זרה שמגיע בלי באז מיוחד.
אוקיי דיסני העניין איתם ש
מנווטים בתוך תעשיה שמאוד תזזיתית עכשיו. יציאת הסטרימינג לעולם משנה את פני המשחק והחלטות וותיקות של התעשייה באולמות הקולנוע, שעכשיו עולים. נתחיל מכמה נקודות שהוזכרו ומשם אמשיך לתובנה.
אם והיה דיסני המותג הכי מצליח ולא מוגזם לומר גם הכי אהוב, שאת הסרטים שלו רואים יותר. אז למה שהעסקאות שלהם עם הבתי קולנוע יהיו זהות לשאר המתחרות. שסרט גדול של דיסני הולך להגיע, נגיד פרוזן 2, לא הגיוני ברמה העסקית לדרוש יותר אולמות ויותר חלק מהכסף של הטאטראות? אז זה דורש יותר מידי, שמי שדואג למלא ט את כל הכסאות זה דיסני או הקולנוע היפה ככל שיהיה? בוא נגיד אם WB יבקשו, זה לא קשור לביזניס, פשוט אין להם כייס, (כמו שהבחירה של סוני תמוהה להמשיך עם ספיידרמן זכותם אבל אין להם כייס ובסיכום המעריצים יסבלו) כל עוד המשחק מצדיק את המצב, זכותם. זה אומנם נראה דורסני, אבל הביזניס שואוו הוא קודם כל ביזניס. מעבר לזה אני חושב שבהמשך דיסני יבנו בתי קולנוע משלהם ויחסכו לעצמם את התיווך.
כשחברה כמו פוקס בוודאות נכשלה ועמדה למכירה, לא עדיף שהמומחה יכנס ויתקן את המעוות? אני בטוח שהיו הרבה צדדים לדיסני, לבטל את הדארק פניקס אבל באמת לא רצו להראות כאולפן דורסני. אבל למי זה עזר? המעריצים? לא נשארו, לא חשבו עליו בכלל. כל היוצרים והאומנים השותפים קיבלו כתם חזק בקריירה שלהם ובח
עיקר הוריד את הערך שלם. עכשיו גם הניו מיוטנטס עומדים בענן כשדיסני בטוח שוקלת לבטלו גם אבל נו לא לדרוס, אז לפחות הם רוצים להוריד כל קשר לאקסמן לפוקס ותצא מזה איזו יצירה מוזרה שכנראה גם תיכשל. הדבר החכם יהיה לבטל את יצירת הסרט או לזרוק אותו באיזה סטרימינג.
בוא נמשיך לאיפה זה תופס אותנו בסטרימינג, אם סרטים של פוקס נמצאים בסינמטק ולא רווחיים או אפילו נראים ללא ערך אין בזה טעם. הגיוני שעכשיו הם ישימו את אותם סרטים בלעדית לשירות שלהם. אני חושב שאולפנים אחרים פועלים/יפעלו דומה. דיסני הבינה תוך כדי תנועה שהקולנוע נועד למגה בלוקבסטרים זו האמת בגדול. זו אמת שאני ואיחיי היינו ילדים ככה היינו בוחרים את הסרט "לנצל את הסאונד והמסך הגדול" כשהתבגרתי הבנתי שיש מקום לסרטים מאוד טובים שהם לא רק אקשן, אבל צריך שיהיה מאחוריהם ביקורות וסמל של איכות כמו ממזרים חסרי כבוד והזאב מוול סטריט ששמחתי שבחרתי לראותם בקולנוע.
כמו שרואים בכל הרשימה של כל הסרטים שאף אחד לא הלך לראות הם בוודאות לסטרימינג, כן אפילו אנגרי בירדס 2 הוא יכול להיות נחמד ואם אתה יודע לשווק אבל גם אם כן מה הלחץ לראותם? מקומם במסכים הקטנים. מה שמביא את המסקנה שאם אתה לא בלוקבסטר או סרט איכות ששווה פרסים אין לך מקום בקולנוע, זאת אומרת סרטים בתקציב נמוך, בינוניים ואפילו בתקציב בינוני, ימחקו. אלא אם כן הקולנוע יתקן את המעוות ויציע 2 תווי מחיר, אחד לבלוקבאסטר ואחד לסרט זול. וגם כאן כנראה סרטים בתקציב בינוני שירצו להגיע לקולנוע יהיו רק כאלה שהאולפן בוטח בהם מאוד. כל השאר לסטרימינג.
ונחזור לדיסני, היא לדעתי חברה שזזה תוך כדי תנועה, צופה את עתיד הקולנוע ומגיבה לשינויים בהתאם. דיסני תמיד אימצו מותגים והפכו אותם לדברים הכי גדולים שיכולים להיות עם אפשרות לנצל כל דרך לכסף ממרצ'נדייז לפארקים העוצמתיים. והם צפו 10 שנים מראש לקנות את מארוול סטאר וורס, שכללו השקעות לא קטנות. גם שהתעורר הדבר המפתיע נטפליקס, הגיבו מדויק קנו את פוקס. כשעוד שאר החברות ישנות. הם מהראשונים להקים שירות סטרימינג נוצץ לאחר שכבר יש להם שניים. WB הייתה עסוקה במיזוג עם AT&T אבל זה לא מצדיק את הריסת המותגים שלה DC ועולם הקוסמים. כנ"ל פראומנט עם כל הסדרות ומשחקי ילדות. סוני מרגישה בנוח להסתמך על האולפנים של הפלייסטיישן אבל לבנתיים אין לה כלום. דיסני עושה הכול נכון, מביאה את השנה הכי חזקה שלה מול המשקיעים שמציגים להם דרך שונה מאוד לעשות כסף בדיסני+ (כן פוקס הפילו את המניה אבל מה לעשות) תמכרו את זה ממש זול שכל אחד יוכל להרשות לעצמו דיסני+. אז שאפו על הביזנס.
ומכאן לדבר האחרון, מה דיסני תעשה עם כל הכוח? היא בסופו של דבר חברה שמציגה תרבות. האם היא תנצל אותו לטובה? האם תיתן שיעור חינוך איכותי לשאר העולם? נראה שכן. כל דמויות הלהטבי"ם ושאר הגיוון של אנשים מגיעים לדיסני בגדול. לדיסני חברה שמצטיירת לילדים ולכל המשפחה! אם יש לך מגה להיטים שאנשים לא יכולים לסרב להם מה יותר טוב מפשוט לנצל את הכל הכוח הזה לתת הזדמנות לעוד אנשים מקום? זהו ניצחון עצום שיהיו גיבורי מארוול וגיוון אתני באינטרנלס שמה הבאה, וכן הלאה גם בסדרות של הדיסני+ ועוד ועוד. זה סיכון שהחברה לוקחת למען החברה וזה נותן להרגיש מדהים בכל מקום שאני יושב, החברה שנתנה לי להאמין כשהייתי ילד, נותנת לי להמשיך להאמין כשאני ג'יי מחוץ לארון. Isn't it magical?
לגבי הפסקה האחרונה
האם הגיוון שדיסני דוחפת טוב? ברור שכן
האם הם עושים את זה כדי להעביר שיעור חינוך איכותי לשאר העולם? חד משמעית לא
ואם סרטים עם גיוון אתני לא היו מכניסים כסף ועושים שם טוב לחברה, לא היית רואה כאלה מהם.
אתה לא מסתכל על הווליום
לדוגמה: בלאק פנתר. הוא הצליח מאוד בגלל שזה מארוול, בגלל השיווק החזק של דיסני. והיו סרטים עם לידים של שחורים אבל אף אחד לא עשה הכנסות אסטרונומיות כאלה בתחילת השנה הוא היה בעשיריה. יש כאן מדרגות של בניית הצלחה על הצלחה ולא משהו משום מקום. אחרי הכול הם עשו זאת ולא אולפן אחר. אין שום אולפן שגרם לחגיגת תרבות של השחורים עם סכום של מליארד דולר מאחוריו. עקב ההצלחה של בלאק פנתר זה מביא לנו בת הים הקטנה שחורה. וזה עוד הצד הקל. להטב"ים לחברה שמשווקת ושם דבר -למשפחה- נראה לך זה לא סיכון עצום לגיי ולסבית? כשהיה איזו סצנה לא ברורה ביפה והחיה רוסיה מיתגה אותו לגיל 16 ומדינות מסויימות לא רצו להקרין אותו כלל. זה סיכון שלא כל חברה יכולה להסכים אותו לעצמה. דיסני יכולים כי גם ככה יש הרבה כסף שיגיע, אז למה לא לקבל הלל של חברה שמכתיבה. אגב החברה היחידה שעשתה משהו דומה פעם אחת זו WB עם וונדר וומן. אפשר לטעון זאת גם על יוניברסל עם סרטי מהיר ועצבני ברמת הייצוג אבל הם גם היו בוודאות החתולי רחוב ולא המלך והאלה כמו שמוצגים טאצ'לה ודיאנה.
אז ברור לכולם שזה ביזנס, אני בעצמי הזכרתי זאת בכל התגובה, כמו שאמרתי השאלה מה אתה עושה עם הכוח. אני בהחלט מאמין שאם לדיסני היה פחות מהכוח שיש לה היום ההתקדמות הייתה הרבה יותר איטית ואפילו נדחית. אין בעיה שלחברה יהיה אינטרס משותף. דיסני בוחרת שהאינטרסים והקולות שלה יהיו סביב הצד הנכון והמכתיב.
ספציפית לגבי הנושא של ייצוג
הכוח של דיסני הוא חרב פיפיות. בגלל שזאת חברה לכל המשפחה, היא מאד איטית ונזהרת להציג נושאים ב"מחלוקת". אבל ברגע שנושא מסוים הוא כבר מספיק קונצנזוסיאלי בשביל להציג אותו (נשים, אפרו אמריקאים, להט"בים) – הנראות שיש לו היא מוחלטת..
מה
דיסני אף פעם לא הייתה קשורה לנושאים כאלה וגם אין לזה קשר של ייצוג. מעבר להצגת חתונות עם כמרים בכנסיות, אין להם קשר לדברים האלה. זו חברה לכל המשפחה. שוב, הסיבה שדיסני יכולה לעשות סרטים 'כאלה' שיכניסו הרבה כסף, זה בגלל שהיא דיסני. ברור שאם בלאק פנתר היה נכשל לא היינו רואים הרבה התפתחויות טובות שבאו בעקבותיו. אבל המציאות שרק דיסני עשתה אותו ואין חברה שקרובה לעשות מה שהיא עשתה. דיסני מחנכת את כל הצד שלא בעד הגיוון עם הסופר כוח שלה. היא הביאה השיג דומה עם קפטן מארוול. הם דחפו בקמפיינים את החשיבות של הנושא וזה עבד לא רק לטובתם, אלא גם לשיח.
אז במקום להמשיך בלי ביסוס, בואו נדבר על עובדות והשיגים. אתם תמשיכו לומר קונצנזוס ואני אגיד היסטוריה.
"אני חושב שאולפנים אחרים פועלים/יפעלו דומה."
הם כיום לא, ואם הם יפעלו זה יהיה קטסטרופה שימחוק תרבות קולנוע שלמה של סינמטקים. התקווה שלי היא שאולי מדובר באי הבנה או משהו בסגנון, ושדיסני יתעשתו על עצמם ויחזרו לאשר הקרנות. אחרת – באמת שזאת התנהגות שפשוט אין עליה מחילה ופועלת נגד כל אומנות הקולנוע: אנשים רוצים להקרין את הסרטים שלך בקולנוע, ואתה מסרב כי, מה, אתה מעדיף שהם יישבו מול הסטרימינג שלך?
בלי להביע חוסר רגישות
אני מניח שהרבה כאן באתר יראו חשיבות בהקרנה בסנימטקים. אני פחות. מבחינתי כל רעיון של הקולנוע הוא אמצעי ולא האומנות עצמה, זאת אומרת הוא נלווה אליה ויכול להוסיף, אבל אם אין לו הצדקה עקב ביזניס או עקב שהעדפות של האנושות משתנות, מה לעשות הוא כנראה לא צריך לקרות. אני מבין שיש כאלה שלא נוח להם בשינויים, אבל אני טיפוס שמאמץ אותם בחום. תכנים וותיקים שירוויחו יותר בסטרימינג, אוקי שיהיה. אבל אני מבין שלכם זה חשוב, אז אני מקווה למה שאמרת בשבילכם, לי זה באמת לא משנה.
זה לא עניין של "לא נוח משינויים"
וזה לא עניין שההעדפות של אנשים השתנו.
יש כאן מודל עסקי שעדיין עובד, ושדיסני החליטו שהם לא רוצים אותו יותר. זאת ההעדפה היחידה שתשתנה. הרי מה זה סטרימינג? אנחנו כבר יודעים בדיוק. דיסני לא רוצים שתראה את הקלאסיקות האינסופיות של פוקס במקום אחד במקום אחר – הם פשוט רוצים שלא תראה אותם, ובמקום זה תראה עוד תוכן דל קלוריות של דיסני+. הם לא רוצים שתלך להקרנה פעילה של "מופע האימים של רוקי" (סרט של פוקס, כלומר, של דיסני) כי זה, אנאערף, "נוגד את ערכי החברה" והופ! הלכה לך תרבות קאלט שלמה.
זה לא שינוי – זאת כניעה מוחלטת בפני האינטרסים של מיקי מאוס וחבריו שבתמורה אנחנו אומרים תודה כי דיסני אומרים "רואים את הדמות ההיא שיש לה שני שורות? בוא נגיד שהיא להט"ב, יאללה,". סטרימינג היה גם לפני דיסני+, והסתדרנו כולנו.
יש, כמובן, דברים טובים שדיסני עושה ומקדמת, וזאת לא חברה שמורכבת מרוע מוחשי שהולך והורס כל דבר שהוא נוגע בו (למרות שמיום ליום זה מרגיש ככה). אבל יש להם החלטות שאי אפשר להגן עליהם (כמו העובדה שהם לא נתנו לאבא לשים את דמותו של ספיידרמן על הקבר של הבן שלו), ולא צריך. דיסני לא אמרו לסינמטקים "בוא נדבר על מחיר אחר", ולא חתרו ל"בוא נעשה עתיד של שני מחירים לכרטיסים – בלוקבאסטרים ורגיל". הם פשוט חסמו גישה לאנשים לחוויה קולנועיות ואמנותית כי.. ???. התקווה היא, כאמור, שמדובר בשמועה וחוסר הבנה והדבר לא ככה. אחרת, פשוט אין מה להגן עליהם.
מאיפה הבאת את זה?
טוב אני חייב מקורות לכל הנושאים הנ"ל בפוקס. אני חושב שמוקדם לחשב הכול קדימה. יש להם עדיין את הולו הם יכולים לזרוק שם תכנים שהם לא מתיישבים עם לכל המשפחה. אני מניח שלא ראית את הסדרה פיוצ'ר מן? המבחן הקרוב יהיה מה הם עושים עם סרט של טאייקה ואטיטי עם הנאצים.
לבנתיים לא היה שום סרט רשמי עם להט"ב, מהפרספקטיבה שלי. כאילו ביפה והחיה זה היה רמז דיי רחב אבל לא יותר מזה. בתחילת אנדגיים גם איזכור קטן וזהו. דיסני הולכת לפתוח 2020 עם הרבה יותר להטב"ים ייצוגיים, בסרטים איטרנלס וג'ונגל קרוז. ומשם זה רק ימשיך. אה זה לא חכמה שבירדס אוף פריי יהיה בהם גיי אם זה מדורג R זו התקדמות, אבל זה הרבה יותר נוח.
בכלל אני לא חושב שהרבה יודעים, אבל קווין פייגי רצה זמן רב להכניס יותר גיוון וייצוג לMCU אבל הוא היה תקוע עם יצחק פרלמוטר שבזמנו היה חתום כמפיק רציני, התגלו מיילים שלו שהוא לא רואה טעם בצעצועים של בלאק ווידו כקידום לעידן אולטרון, באותם פירצות גם ראו את המיילים שספיידרמן חייב להיות לבן וסטרייט. בכל מקרה דיסני עשו את הדבר הנכון והסירו אותו, כשקוין פייגי מדווח ישירות לאלן הורן ובוב אייגר. הסרט האחרון שהיה לו דיבור בו כשהוא חתום כמפיק הוא אנדגיים. הווה אומר משלב 4, קווין פייגי חופשי לויזון האמיתי שלו. וכמו שאנחנו רואים הייצוג זו מילת מפתח רצינית כאן. בלאק ווידו איטרנלס, שאנג צ'י ות'ור4 בלייד בלאק פנתר 2 ועוד. גם בסדרות עם שי הלאק וונדהוויזון מיס מארוול מיס אמריקה האקאיי.
אז לפני שנקפוץ למסקנות, שמישהו כאן מעדיף שפשוט לא תראה את הסרטים. בוא נראה מה ההתפתחות ואז נדבר עליהם. ההגדרה שדיסני מורכבת מרוע מוחשי שהורס כל דבר שהוא נוגע בו.. ועוד לומר שזה מרגיש ככה. מצחיק אותי ממש, נו באמת לא היה לכם מה לטעון? עם כל הטענות שלך, עם כל הבעיות ויש בעיות. אין חברת בידור שעושה יותר טוב מדיסני. תקרא לזה לא אובייקטיבי, אבל זה מה שאני באמת מאמין. לכל חברה יש מודל, לכל חברה יש מודל עסקי, גם לדיסני יש וזה בסדר. הביזניס שלה סופר מצליח ואני משער שזה מושך יותר אש, במיוחד שאתה מנצל את ההצלחה לטובתך.
היה דמות להט"בית רשמית ומשמעותית כבר
פשוט לא אצל דיסני – אלא אצל לייקה (פאראנורמן). וגם ההצגה שלך למעלה של "קפטן מארוול" כסרט הראשון המשמעותי עם ייצוג נשי זה רחוק ממדויק.
ופייגי הוא לא דיסני. פייגי הוא פייגי. יש לו כוונות טובות, ומדי פעם מקשיבים לו ומדי פעם לא. הוא הכריז שתהיה דמות להט"ב ב"הנצחיים", אבל לא מי, אז בוא נראה לגבי זה. ואלקירי, להזכירנו, כבר הייתה אמורה להיות מחוץ לארון בשלב הזה – אבל אז מארוול ודיסני השתפנו ברגע האחרון. אין שום חוזה ששמעתי עליו שאומר שמעכשיו פייגי יעשה מה שבא לו. כנראה שיסמכו עליו, אבל לחלוטין לא בטוח.
ובהחלט יש חברות בידור שעושות את זה יותר טוב מדיסני, בהנחה ש"זה" כוונתו סרטים טובים, כי "זה" זה קצת מעורפל. מה שדיסני עושה הכי טובה הוא קליעה מדויקת למכנה המשותף – בלי סיכונים, בלי לעצבן אף אחד, מקסימום אסקפיזם. מדי פעם היא חורגת מזה ומוציאה מוצר שהוא גם מעניין ולא רק בידורי, אבל זה בהחלט "מדי פעם". מה שהיא עושה באופן קבוע זה ימבה כסף. זה נחמד עבורה, אבל לאו דווקא עבורי, אם מעניינים אותי לראות סרטים שהם לא רימייקים והמשכים של סרטים שכבר ראיתי.
אתם עדיין לא תופסים על מה אני מדבר
זה מאוד מגניב ששמו, דמות להטב בסרט מצוייר, אבל ברצינות? 100 מיליון בסך הכול זו השפעה על איזו תרבות? המילה ווליום לי מספיק ברורה? לאף אחד לא איכפת מהסרט המצועצע הזה, לא זכרתי אפילו באיזה סרט מדובר, וכשניגשתי לחיפוש נזכרתי שראיתי אותו אבל שלא זכרתי גם כלום ממנו. ממש ניצחון. בתור אחד מהקהילה דמות רשמית ומשמעותית תהיה רק שתהיה בסרט שהוא לקהל הרחב, אז היא מקבלת את התקן משמעותית בהשפעה שלה. אני לא טענתי שקפטן מארוול הראשון. וונדר וומן הראשון כמובן. אבל עדיין קפטן מארוול בפרנצ'ייז יותר משמעותי ועשתה הרבה יותר כסף, שלא לדבר על הקמפיין הייצוג הנשי החזק שהיה הרבה יותר משמעותי מזה של וונדר וומן.
לגבי הנצחיים מדובר בדמות מרכזית של גבר הומו, ההנחות שמדובר באיקריס שהשחקן שמשחק אותו שיחק כבר דמויות של הומו בעבר. אם ואלקירי היה לי סיפור אהבה ניחה, אבל להראות סתם פלאשבאק מהעבר שהיא יוצאת מאוהל של מישהי זה ממש לא משמעותי.
אתה בדיוק מזכיר את החוזק של דיסני. שאני מדבר על לעשות את זה, דווקא בחברה שהיא הכי מיינסטרים הווה אומר זה הכי מנרמל את הלהטבי"ם, בחברה שמנסה לקלוע לקהל הענק ביותר, היא מכלילה את הקהילה כחלק אינטגרלי? זה ההשיג הכי עצום שיש! זה שיש סרטים טובים עם דמויות להטביות זה נחמד וזה מקדם עוד משהו בגלגל אבל זה רחוק מלתת את הכובד שדיסני מביאה בסרטי הענק שלה אגדות או גיבורים. זה הרבה יותר משמעותי לקהילה שדיסני מראה לכל העולם עכשיו אנחנו בוחרים בהם גם, עכשיו אנחנו מייצגים אותך. Love Simon סרט ממש טוב שנעשה לקהילה (אגב דיסני+ ממשיכים אותו לסדרה) אבל כמה ראו אותו על מי הוא השפיע בדיוק? כנ"ל קרא לי בשמך. נהנתי משניהם מאוד, הם פחות משמעותיים.
הניצחון של הקהילה יהיה לגעל במקסימום אקספיזם ולצלוח אותו הענק, זו מטרה שרק דיסני מספקת אותו כרגע. אני בטוח שהשלב 4 של מארוול יהיה יותר חזק על הגיוון האטני והמין ועדיין לא יהיה היעד הנוצץ שיגיע לאחר 10 שנים. אבל זו התקדמות מדהימה ודיסני סוללת אותה ויוצרת את היסטוריה גם אם זה בתוך סרטים שאתה פחות מחפש. הקופות הם הנתון המעיד החזק ביותר.
לגבי הנצחיים לא מדובר בכלום
כי עדיין אין כלום, והבטחות הן רק הבטחות.
לגבי דיון של השפעה – כן, קרא לי בשמך והר ברוקבק וכל הדרמות ובאהבה סיימון הם בהחלט יותר משמעותיים וחשובים מדמות צדדית שדיסני דוחפת באיזה סרט גיבורי על כדי לזכות בעוגיות. גם לזה וגם לזה יש מקום, אבל דיסני מנצלים את הניצחונות והמאבקים של אנשים אחרים והם פשוט החותמת הסופית שהמאבק הושלם. ההשפעה שלהם היא זה שזה כבר לא השפעה. זה הנרמול הסופי – לא מאבק ולא פריצת דרך.
בקיצור, עשיתי את הדיון הזה פעם (אבל עם דניאל), ואני לא זוכר מתי ומה היה פרק הזמן שהקצבנו לו, אבל אגיד עכשיו מה שאמרתי אז – בוא לא נרתום את האגדה לפני הסוסים. למארוול היו אלפי הזדמנויות להקדים ולקדם מטרות וייצוגים והם בחרו בצורה עקבית להיות האחרונים בתור. הצהרות יש בהוליווד כמו חול, גם מקווין פייגי. מספיק מילה אחת מסין שעם הכנסה של דמות להט"בית הסרט לא מופץ ונחש מי מוצא את עצמו על רצפת חדר העריכה? כל סיפור הרקע הלהט"בי שמראש לא תכננו שהוא יהיה משפיע בדיוק מהסיבה הזאת. כי דיסני הם לא אבירי צדק, הם אבירי כסף.
להגיד שבגלל משהו שאולי יקרה, החברה הזאת טובה כבר עכשיו, וזה שכאנחנו מתעלמים לחלוטין שבדרך למטרה הזאת יש לחברה עוולות רבות שהיא צוברת, זה מסוכן. גם אם אנחנו מאוד בעד סוגיית הייצוג, אי אפשר לשים אותה מעל הכל ולסלוח על כל דבר שהחברה הזאת עושה.
כשדיסני מכריזה זה אחרת
דיסני יודעת שהרבה מהעובדים שלה והמעריצים שלה הם מהקהילה ולכן זה חשוב גם להם. לגבי הנתון של ההשפעה זה עוזר בתוך עולם המבקרים והסיקורים שזה נחמד אבל אין לזה ערך ברמה והווליום שבלאק פנתר הביא (סרט שכבר עשו) אין ספק שהסרטים תלויים בהפצות שונות אבל דווקא בגלל זה המאסטר יכול לנצל את חכמתו לדעת איך להשיג רווחים במינימום נזק.
לדוגמה בלאק פנתר לא עשה הרבה כסף בסין, כנ"ל וונדר וומן לא עשתה הרבה בפורג'ן. החכמה זה למצוא את האיזון שהסרט יהיה כל כך נוצץ מזמין ומגניב שגם בלי סין הוא יצליח בגדול. וזו שאלה רצינית איך להתמודד עם הבעיות האלה. אולי תהיה גרסה לסין. אם תהיה גרסה לסין האם זה יוריד מההשפעה? מה עם רוסיה ושווקים נוספים? הר ברוקבק לא סוחף אחריו סיכונים משמעותיים וברנד שנשען על משפחות. דיסני כן ולמרות זאת היא מקדמת לאט לאט. אני בטוח שהאיטרנלס לא תהיה התגלמות הלהט"ב אבל היא תהיה הסלילה לשלב האחרון. אתה יכול להגיד לי על ברנד חזק נוסף שמסכן את עצמו? מישהו שעושה את הבלוקבסטר לקהל הרחב שעושה יותר טוב לגיוון? פשוט אין. אז כשיהיה נדבר על קרדיטים שלא ראויים. לבנתיים דיסני לא אבירי הצדק, הם לא צריכים להיות כאלה, אבל הם כן מקדמים צדק במסגרת שהצדק יאכל לאט לאט בגרון. יש לך עוד הצהרות של סרטים שהולכים להגיע עם להטב"ים? שעולים על הבמה שלהם בקומיקון והלסבית אומרת מאחר ואני המלך אני צריכה את המלכה שלי? איזה עוד סרט יש באופק שהוא לכל המשפחה?
"עוולות רבות שהיא צוברת" הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה תנאים פחות טובים לעובדי הפארקים. שמעת עוד משהו? וגם אם זה שמועות.. יש לך פירוט, כי נשמע שהכול מבוסס על הנחות על חברה שגם ככה הסרטים שלה לא כל כך מעניינים אותך ואז שחברה כזו עוד תרוויח והכי הרבה ומליארדים אבוי. אין לי בעיה לשמוע את כל הרעות של החברה הזו, אבל תן לי ביסוס מידע פרופורציות, ההכללה מרגישה לי יותר ניפוחים וגם עם שום יחס לכך הטוב שהיא עושה.
כשדיסני מכריזה זה בדיוק אותו דבר
כי דיסני הכריזה בעבר בדיוק שטויות מהסוג הזה וקיבלנו כאפות לפנים.
וכאילו, כן, יש מלא סרטי בלוקבאסטר עם דמויות להט"ב בתוך מותגים כאלה ואחרים, גם קוקה קולה עושה כל מיני קמפיין להט"בים זה ממש ממש לא חתרני או מסעיר בימינו ולהיפך – יש קולות שמזלזלים בניסיונות הנ"ל.
בנוגע לעוולות – באמת? באמת באמת? את, כן, התנאים המחפירים שלהם לעובדים (עד שהם דיברו וכו')? להזכיר את החרם שהיא עשתה על מבקרים עד שהם הגיבו בחזרה? את הסיפור על המצבה עם ספיידרמן? את הכן, לא שמועות, סירוב שלהם לתת לקולנועים להקרין סרטים ישנים שלהם אם הם מקרינים במקביל סרטים חדשים? יש ערך ויקיפדיה שלם על כל החרא שהחברה עשתה (לאורך השנים, יש להגיד, וחלק ממנו מכיל דברים טיפשיים והוא לא מלא בכלל).
יש מלא סרטי בלוקבסטרים
כן איזה בדיוק? ורווחיים ומשפיעים? מה להשוות קוקה קולה שמראים ייצוגיות אבל לא מספרים סיפור אנחנו שוב חוזרים למשהו פחות אפקטיבי. בלי ללכת יותר מידי לאחור. הדברים הגרועים שקיימים בהרבה חברת זה תנאים לא איכותיים לעובדים. אני חושב שיש 2 צדדים למטבע והולכת לצאת בדיוק סדרה על העובדים בפאקרים בדיסני+ אז או ששופר המצב או שזה יציף את הבעייה שתהיה חייבת להיפתר. כך שאני לא רואה איזו הסתרה.
הדבר השני זה החרם על מבקרים מסוימים, שמאוד חמור בעיניי, שבהסתכלות שלי מבחינת ביזנס החלטה מטופשת ויהירה שחזרו בהם מהר (כן בגלל שהחרימו אותם בחזרה) בכל מקרה אין ספק שיש בעיות של גבולות הכוח אבל אני לא רואה כאן עוולות מטורפות מדוברות. עניין המצבה של ספיידרמן לא נחשב בעיה מבחינתי. ברמת הביזניס לא ראו לזה מקום, נכון מקרה עיצוב והיה נחמד עם.. אבל זה בהחלט לא איזה אקט רשע. סירוב הקולנועים נחכה שיתבהר, אבל גם עליהם כתבתי את דעתי.
לכל חברה יש עבר לא מושלם אני בטוח אם נפתח. המציאות שדיסני עושה הרבה יותר טוב ואושר לאנשים על כדור הארץ מאשר משחיתה והורסת מה שהיא נוגעת בו. זה רחוק מאוד מהמציאות. כל הבעיות היא נקודתיות עם קבוצה של אנשים חברה, או מנקודת ביזניס וזה שהיא הכי מצליחה מושך יותר אש כאמור. ובלי להתיחס ליחס של הטוב זה פשוט לעשות סינון עיוור ולהכריז על העכבר כמשהו זדוני ומפחיד.
לסרב לאבא לשים עיצוב של דמות שהילד שלו אהב זה לא אקט רשע?!?!?!??!#?!R@?!$R?!@?R%!@#?R!?@?!F?!@#R?!@?R!@?R!
אז מה זה "אקט רשע", למען השם? מה, כל עובדי דיסני צריכים לבעוט בחתולים? הם צריכית פיזית להתחיל את השואה השלישית? או שגם זה, כל עוד זאת זה החלטה עסקית, זה בסך הכל אחלה בחלה.
כלומר, כן, אם דבר כזה לא נחשב בעיה מבחינתך ברור ששום דבר שדיסני עשו ויעשו עד כה לא נחשב בעיה מבחינתך, אבל לעזאזל, למה זה לא נחשב בעיה מבחינתך?
בנוגע לעניין הסרטים – לא אוהב סקוטים אמיתיים (כלומר, "אה הסרט הזה לא "משפיע" כי אני מחליט בשיחה הזאת מה משפיע על פי אמות המידה שאני החלטתי), בטח לא כשממולם יש… הבטחות יפות?
הלהט שלך בנושא המצבה לא לגמרי ברור לי
דווקא בגלל שזה מקרה כל כך קיצון, התקשיתי מלכתחילה להסביר אותו בכך ש"דיסני הם רשעים מרושעים ציניים אוהבי כסף וחסרי התחשבות".
בלי להצדיק או לא להצדיק, הנה התגובה של החברה לעניין (מתוך הכתבה הזו במאקו): "אנחנו משתתפים בצערם של בני המשפחה ומביעים את תנחומינו הכנים. אם לקחנו חלק קטן באושרו של אולי, הכבוד כולו שלנו. דורות של ילדים אוהבים את הדמויות שלנו באותו הלהט של אולי, ולמעשה, רבים מהם מאמינים שהדמויות אמיתיות. בשבילם אנחנו רוצים לשמר את אותה התמימות והקסם סביב הדמויות שהביאו לאולי את השמחה הזאת מלכתחילה. מסיבה זאת אנחנו ממשיכים באופן עקבי את המדיניות של וולט דיסני עצמו, שאינה מאפשרת שימוש בדמויות שלנו על מצבות".
זה נשמע… הגיוני, למען האמת. אם העובדות נכונות ומייסד החברה נקט מדיניות מוצהרת בענין, אז הסיפור הגיוני יותר. זאת לא החלטה שרירותית של מנהל בחליפה שלא ראה את צער המשפחה ממטר, אלא הנהגה מקובלת כבר שנים שעם כל הצער קשה לשנות בהחלטה מהירה.
ייתכן מאד שהחברה צריכה לשנות את זה, ושוולט דיסני עצמו לא היה בסדר עם ההחלטה הזו, אבל להשתמש בסיפור הזה כדי להדגים כיצד דיסני הם 'רוע', זאת הגזמה פרועה בעיניי.
(אדגיש שאין לי צד בויכוח שלך עם רוי. רק מכיון שבסיפור המצבה נתקלתי בעבר ברשת, הרגשתי מוכרח להגיב נקודתית בענין).
אתה נותן הרבה מאוד קרדיט לאנשים שלא ראויים לו
ספיידרמן הוא לא דמות של וולט דיסני, והוא לא מזוהה עם תמימות. חצי מהמשפחה שלו מתה, הוא ממשיך לאבד אנשים באופן קבוע וכו' וכו'. ההסבר הזה, סלח לי, הוא פח. המחשבה שחשיבות מותג יותר חשובה מכבוד המת היא, במקרה הטוב, הזויה. ההסבר שלהם הוא פשוט " חחח לא", במילים יפות.
אני לא מאמין שאנשי וולט דיסני נהנים מהרוע הזה, אני מאמין שהם אטומים – כי זה בדיוק רוע. והתגובה הזאת, וההנהלות הזאת זה בדיוק אטימות מהמדרגה הגבוהה ביותר.
העובדה שספיידרמן לא דמות של וולט דיסני עצמו
לא קשורה לנושא במילימטר, סלח לי. אם הוא באמת הנהיג מדיניות כזו כלפי דמויות שבבעלות החברה, אז שמירת מורשת היא ענין מקובל. לא אכפת לי מי המציא כל דמות ודמות.
לגבי תמימות ביצירות דמיוניות – תעשה לי טובה, יש הבדל ע-נ-ק בין מוות בסרטים ובסיפורים למוות אמיתי. אחיינים שלי 'הורגים' אחד את השני כל הזמן במשחקיהם, אבל כשהם נתקלו במוות אמיתי של ילדה שהם הכירו היטב, הטראומה היתה קשה מאד. גם ילד מבין את זה, וספיידרמן הדמיוני, עם כל המוות שיש סביבו, לא נתפס כמשהו אכזרי כמו מצבה של ילד קטן.
אז אני עדיין חולק על ההחלטיות שלך שזאת "אטימות מהמדרגה הגבוהה ביותר". שיהיה ברור: אני לא חושב שהם צודקים – אבל גם לא חושב שההתנהלות שלהם היתה חרפה בל תמחה.
ברור שזה משמעותי
מה, עכשיו גם אי אפשר להשתמש ב"פרדטור" בהקשרים של מוות? מהרגע שדמות שייכת לדיסני היא רשמית PG, אפילו לא PG 13?
נו באמת
ספיידרמן הוא דמות של ילדים. אולי לא *רק* של ילדים, אבל בוודאי ובוודאי דמות אהובה על ילדים. 'הטורף' לא.
הדמויות של וולט דיסני ברובן המוחץ אם לא כולן הן דמויות ילדותיות, והמדיניות שלו על דמויות כאלו היתה כך וכך. מדיניות זו ממשיכה גם היום לגבי דמויות דומות.
עכשיו ברור?
אבל זה לא דומה. זאת זליגה שאני לא רוצה
אני לא רוצה שספיידרמן יהיה באותה מידת בגרות של אנה ואלזה. אני רוצה שספיידרמן יהיה ספיידרמן. הסיבה שמארוול מצליחים היא בדיוק בגלל שפעם בכמה שנים הם מצליחים לעשות משהו כואב ונוראי כמו הסיום של "מלחמת האינסוף", דבר ששום סרט של דיסני לא היה מסתיים כמוהו.
אתה שוב ושוב מביא דוגמאות לא קשורות
הנקודה כאן היא אחת: ספיידרמן היא דמות שילדים (קטנים אבל לא דווקא) אוהבים. מייסד החברה שהדמות בבעלותה, נהג שלא לאפשר קישור בעולם האמיתי בין הדמויות הילדותיות שלו למוות.
לא אכפת לי מה עוד ספיידרמן יכול לעשות בקולנוע או בקומיקס או ווטאבר. הוא דמות שכבר מזמן לא קשורה רק לסיפורים שהיא מספרת, אלא פנטזיית גיבורי על ילדותית ומהנה שכל ילד מדמיין לעצמו. כל השאר – לא קשור לנושא הספציפי הזה.
מוות וספיידרמן
ספיידרמן היה אחד מגיבורי העל הראשונים שבקומיקס שלו הרגו דמות משמעותית: את החברה שלו, גוון סטייסי. זו היה שוק די גדול עבור המעריצים, אבל קבע את הטון של הדמות מאז ועד היום, ויש כאלה שאומרים – את הסוף של עידן מסוים בתרבות הקומיקס האמריקאית בכלל.
אם וולט דיסני היה המוציא לאור של ספיידרמן, אפשר לנחש שסטייסי עוד הייתה בחיים. מה הוא החליט או לא החליט בזמנו לא רלבנטי, כי הוא החליט את זה לגבי מותג אחר לגמרי עם אופי אחר לגמרי. ספיידרמן, בכל מקרה, בהחלט קשור גם במוות.
נסיון נוסף (ואני חייב להודות שאני מתוסכל)
קראת בכלל מה שכתבתי? לא טענתי שאין קשר בין ספיידרמן למוות. אתה עונה לטענה שכלל לא העליתי.
אני טוען שלגבי הנושא הספציפי הזה לא אכפת לי מה קורה בקומיקס. גם לילד בן חמש לא אכפת מה קרה בקומיקס מספר 84 משנת 1973 או משהו. הוא אוהב את הדמות של ספיידרמן שהיא מה-זה מגניבה ומטפסת על קירות והיא מאד חזקה גם.
יש סיבה לכך שבאים לבקר ילדים חולים עם תחפושות של גיבורי על. אף ילד חולה סרטן לא יחשוב "רגע, חברה של ספיידרמן מתה! גם אני הולך למות…" לא, הוא יראה את ספיידי ויחייך. נקודה.
אבל, אותו ילד שיראה דמות של ספיידרמן על מצבה – אפשר בהחלט להניח שזה יציק לו. (ושוב, ייתכן שכשהוא יראה את 'מלחמת האינסוף' הוא גם יהיה עצוב, אבל *זה לא הנושא כאן*. הנושא כאן הוא העולם האמיתי).
קראתי את מה שכתבת.
ואני עונה לטענה שהעלית.
אתה אומר שאין קשר בין הדמות לבין התפיסה של הדמות. אני עונה לך שיש קשר בין הדמות לבין התפיסה של הדמות. אתה חייב להודות שהטענה שלי יותר אינטואיטיבית: כי הרי ספיידרמן פופולרי מסיבה כלשהי, והסיבה הזו היא לא שיש לו מסכה מגניבה. הוא פופולרי כי הוא מספר סיפור שאנשים אוהבים לשמוע ושחלקם מזדהים איתו. ואלו שאוהבים לשמוע את הסיפורים של ספיידרמן ומזדהים איתו אינם ילדים בני 5.
כן, ספיידרמן פופולרי גם אצל ילדים בני 5 (או לפחות אצל ההורים שלהם). לא, זה לא אומר שה"מותג" של ספיידרמן מעוצב לפי הרצונות של ילדים בני 5. זה פשוט לא המצב: לא ככה כותבים אותו בשום מדיה, לא ככה דיסני משווקת אותו.
בהתחשב בזה שדיסני עצמם מתייחסים לספיידרמן כאל, נו, ספיידרמן (כולל הקטע של דם ומוות), הם לא יכולים לטעון שהם לא רוצים להתייחס לספיידרמן כאל ספיידרמן.
הטיעון השני שלך הוא שיש הבדל בין מוות ואלימות בדיוניים למוות אמיתי, זאת אומרת, שילד שרואה את גוון סטייסי מתה יגיב לזה אחרת אם הוא יראה מצבה שעליה חרוט ספיידרמן. ובכן:
1. הנערים שקראו שגוון ספייסי מתה הגיבו לזה מאוד קשה. זה היה מזעזע עבורם – כפי שהיוצרים התכוונו שיהיה.
2. כמה אנשים בדיוק הולכים לראות את המצבה הזו?
3. ההנחה שלראות דמות בדיונית על מצבה אמיתית מייצרת דימוי שלילי לאותה הדמות דורשת הוכחה. לדעתי, זה יהיה ההפך הגמור: זה יגרום ליותר הזדהות עם הדמות, לא יותר רתיעה ממנה. אבל, בכל מקרה, זו רק הנחה.
הטיעון השלישי שלך הוא שדיסני זה דיסני, זאת אומרת, שמרגע שמארבל נבלעו לתוכם, ערכי המותג של דיסני – עולם ילדותי ובטוח – מוכלים גם על הדמויות של מארבל. אפילו אם נתעלם מזה שאני לא בטוח שהעולם של דיסני כזה בטוח (תחשוב על עניין ההורים של הדמויות שלהם), זה פשוט לא נכון. דיסני עצמם, כמו שכתבתי למעלה, לא מתייחסים לזה כך: הם ממשיכים להתייחס למארבל כאל עולם נפרד עם ערכי מותג נפרדים.
ועכשיו אני מבקש שתקרא גם את מה שאני כתבתי.
דבר ראשון - ההערה שלך בסוף מיותרת.
הנה, עכשיו כשהגבת בפירוט ובצורה מסודרת, הבנתי היכן אתה מתווכח איתי ואין לי שום כוונה להתעלם. ייתכן שבתגובות הקודמות שלך התכוונת למה שכתבת כאן, אבל לא כתבת את זה בפועל, אז לא היתה לי דרך לדעת. כשכתבתי לך "קראת את מה שכתבתי?" לא התכוונתי להטיח בך שאתה מתעלם או משהו, אלא הבעתי תסכול מכך שהרגשתי שהסבריי לא הובנו.
לעצם הנושא: *לא* טענתי שאין קשר בין הדמות לבין התפיסה של הדמות. ודאי שיש, ו-ודאי שרוב המעריצים של ספיידרמן הם לא ילדים בני חמש. אבל אצל שכבת הגיל הזו ספיידרמן הוא נטו כיף של ילד ותו לא. זה מספיק כדי להבין מה חשב וולט דיסני כשהחליט שדמויות שלו לא ישולבו בעולם האמיתי עם הקשרים של מוות. אפשר להתווכח עם ההחלטה הזו – אני עצמי, שוב, לא סבור שזה נכון לנהוג כך, ודאי לא באופן גורף – אבל יש כאן הגיון, שנכון גם על מיקי מאוס וגם על ספיידרמן.
הנושא הספציפי הזה לא קשור למותג של ספיידרמן, לא קשור לשיווק של ספיידרמן ולא קשור למוות של דמויות של ספיידרמן. זוהי החלטה מיוחדת בנושא מיוחד, שאני מנסה להראות את ההיגיון שמאחוריה, ותו לא.
אתה טוען שלראות את דמותו של ספיידרמן על מצבה 1) לא עושה למותג שום דבר, 2) לא גרוע יותר מלקרוא על מוות בקומיקס. יכול להיות. דיסני חושבים אחרת (ולגבי סעיף 2, גם אני חושב אחרת). לומר שהם לא הסכימו מתוך אטימות ורוע לא נשמע לי הסבר הגיוני יותר מאשר לומר שיש כאן מדיניות (שוב, *ספציפית מאד*) עם הגיון אפשרי מאחוריה.
אפשר כמובן לטעון שעצם המדיניות הזו נובעת מאטימות ורוע. יכול להיות; לא נראה לי. בימיו של וולט דיסני החברה לא היתה מונופול כמו היום, אבל אולי גם הוא היה איש אטום ואכזרי? אולי. אין לי יותר מדי ענין לדון אותו לכף זכות או משהו. אני רק רוצה להראות שיש כאן שני צדדים.
מיקי מאוס איננו ספיידרמן; דיסני היום אינו המותג בימיו של וולט.
ואני מזכיר לך שאת הטיעון לגבי רוע לא אני העליתי, והוא לא מאוד רלוונטי בעיני. אני מסביר למה ההחלטה של דיסני שגויה ולא הגיונית.
מעבר לזה, אני חושב שהודעה מפורטת יותר מזו שכתבתי קודם לכן אין טעם שאכתוב.
ואני מזכיר לך שאתה בדיון שהתחיל מכך שיהונתן הזכיר את המילה הזו
ולכן הסברתי מה אני מנסה לעשות כאן. אם שנינו לא מתדיינים האחד עם השני על אותו נושא, אז לשם מה התכנסנו? אתה יכול כמובן לבודד את טענת הרוע ולדבר על המקרה וההחלטה, אבל לא לומר לי "לא אמרתי את זה" כשמעולם לא טענתי ש*אתה* אמרת. אם נכנסת לדיון, אז אתה במקום מסויים. להבהיר בדיעבד שתקפתי מישהו אחר זאת לא טקטיקה הגיונית.
לסיום: ניסיתי להראות שיש צד שני למטבע, וכשיש צד שני למטבע, 'רוע' הוא מילה קצת מוגזמת. זו היתה המטרה המקורית שלי. מעבר לכך, כפי שציינת, הדיון מוצה.
אני לא מסכים.
מעבר לכך שאני לא מתאפק מלציין שאני לא מאוד נהנה מהנימה שלך בהודעות האחרונות, המדיניות שלי בדיונים היא פשוטה: אני עונה לדעות להן אני עונה ומציג את הדעות שלי בעצמי. דיונים אינם דיבייט, המטרה איננה לנצח, ולכן אין בהם צדדים. אני לא הצטרפתי לצוות יהונתן ולא ניסיתי להביס את צוות יצחק (ולכן גם אין לי "טקטיקה") – התרעמתי על הטיעונים שהעלית והעליתי טיעונים נגדיים. אתה הרי ביקשת ממני לקרוא את ההודעות שלך, למען השם. כך עשיתי.
ושוב לא ענית לי במאומה, אבל שיהיה
יעזור משהו לומר שגם אני לא נהניתי מהנימה שלך? לא? כך חשבתי.
וחשוב רק להדגיש שבדיון *יש* צדדים, כמובן. גם אם המטרה אינה לנצח. לא הבנתי מה הקשר.
בוודאי שיעזור.
אשמח אם תכתוב לי מדוע ואנסה לשפר.
בלי שום ציניות - מעריך את התגובה הזו שלך
אני עמוס כרגע וקשה לי להתיישב לנתח את הדיון, אבל כל הכבוד, באמת.
אם אמצא לזה זמן, אעשה זאת בימים הקרובים. אני חושב ששנינו נפיק תועלת מחיפוש הדדי אחר הדרך הנכונה להתדיין בנעימות.
בהחלט.
את עניין ה-Holier-than-thou שיש לי לפעמים אני כבר מכיר ומנסה לשפר, אבל אם פגעתי בך בדרכים אחרות אני גם מתנצל וגם אשמח לדעת.
עכשיו שהדיון מוצה, אציין שדיסני בעצמם שמו את מיקי מאוס ודאפי דאק
בקברים של וולט דיסני (סוג של, בקבר האמיתי לא, אבל בקבר לזכרו בפארק כן) והשחקן של דונלד דאק, אז המדיניות הזאת היא לא בדיוק ייהרג ובל יעבור.
לגבי השאלה של "רוע" – אני מרגיש שאתה נתפס יותר מדי למילה הספציפית עצמה. לכל מעשה רע בעולם יש נקודת מבט מהצד השני, שמדי פעם נראית הגיונית להפליא. זה לא הופך את זה למעשה פסול, אטום ונבזי.
כוונתך שזה לא מונע מזה להיות מעשה פסול, אטום ונבזי.
(ל"ת)
אני חושב שהמדיניות קשה
בגלל שאפשר לראות מצב ריאלי, שבגלל שהדמויות של דיסני מאוד פופולריות ובעלות השפעה רצינית, יכול לקרות מצב, שכל הילדים שהולכים למות ירצו את הדמויות על הקבר, כי ראו זאת גם אצל ילדים אחרים. ויכול להיות מצב שהרבה קברים מכוסים בדמויות של דיסני (זה לא, לא ריאלי) ואז בסוף תהיה באמת השפעה של דמויות שמזכירות גם משהו שלילי. לכן אני יכול להבין את הבחירה, שהם לא רוצים באופן גורף שדמויותיהם יהיו על קברים.
גם רואה כמוך, שיש מקום לשקול זאת אבל אם באמת, יש כאן מצב ריאלי שזה יהיה טרנדי אז לא הייתי רוצה שהחברה תתקשר עם דבר כזה, גם בהסתכלות חיצונית. בכל מקרה זה בטח לא איזה רוע של נבל עם כוח עצום שצוחק על קברי ילדים כמו שיונתן מציג.
מה. איך התרחיש שהצגת הוא באיזשהו מקום ריאלי.
כמו כן, הבהרתי פעם אחר פעם לאיזה רוע אני מתכוון, וזה לא מה שכתבת.
לא.
הדמויות של מארוול לא חיות בעולם של דיסני. גם לא הדמויות של מלחמת הכוכבים. אלו סרטים שהטוב מנצח בהם, כן – אבל יש בהם מוות, בגידה והרבה מאוד אלימות. להגיד שלקשר את הדמויות הללו עם קבר בעולם האמיתי "יפגע במותג" נשמע לי, במחילה, שטויות גמורות כאשר אחד מרגעי השיא של ה-MCU הוא טקס אזכרה / אשכבה.
אני מרגיש שההסברים שלי מתפספסים שוב ושוב
אבל אענה גם לך: למה שקורה בסרטים ואפילו בקומיקס אין קשר למה שהדמות מסמלת בשביל ילדים.
יכול להיות אגב שכן יש קשר ודיסני לא צודקים. אבל הנה, פתחנו דיון הגיוני עם שני צדדים. לא אטימות ובוודאי לא 'רוע'.
בוודאי שיש קשר.
זה שספיידרמן מופיע גם על מצעים למיטה לא אומר הרבה על הדמות. גם באטמן מופיע על מצעים למיטה. השאלה היא מה מהווה הדמות בדמיון הפופולרי של התקופה הנוכחית.
אז כן, ספיידרמן קרוב יותר לקצה אחד של עולם קומיקס גיבורי העל המיינסטרימי ובאטמן לקצה השני. האחד יותר קליל והשני יותר דרמטי. אבל ספיידרמן איננו וודי או בל: הוא לא דמות שמדברת אל ילדים בני 5 או 8, אלא לאלו שנכנסים לגיל ההתבגרות. הצרות שמעסיקות אותו הן להיות מקובל חברתית, להגן על העיר שלו מאויבים אלימים מאוד, להיות עם חברה שלו.
בעולם של ספיידרמן, כפי שהמותג מוכר, יש מוות. היה מוות של דמות משמעותית לפיטר פרקר בכל אחד מגלגולי הקולנוע של הדמות בשני העשורים האחרונים. כל מי שיודע מי הוא ספיידרמן – לא ברמה של קריאת חוברות הקומיקס, ברמה של חשיפה בת יותר מ-40 דקות לתוכן כלשהו עם הדמות – יודע שיש שם דם.
הרגע הגבתי להודעה שלך פה למעלה
זה עונה גם למה שכתבת כאן, ואני חושב שאין לי מה להוסיף מנקודה זו.
הלכתי עם בני בן השלוש לקנות משחת שיניים. הבן שלי מעולם לא שמע על קומיקס, ראה אותם, או מכיר אותם משום צומת. על המדף היו משחות שיניים רבות, על אחת מהם היה את ספיידרמן. הבן שלי מצביע ואומר "אבא, אני רוצה את המשחה עם האיש הכועס"
אתה בטוח?
קשה מאוד בימינו להיכנס לחנות בגדים, תיקים, ציוד משרדי, צעצועים או כל סניף של מקדונלד'ס מבלי להיתקל בגיבורי קומיקס.
הוא בוודאות לא הכיר. התפעלתי מהעוצמה הפשוטה של הציור של הדמות. בלי להכיר את הסיפור ובתוך ים של דמויות הוא פשוט התמגנט, זה סוג של דף חלק שאני לא יכול להתחבר אליו בכלל, אבל היה יפה לראות את זה. אחר כך בן דוד שלו סיפר לו על "סופרמן" (זה השם של ספיידרמן בבית שלנו, אני מתאר לעצמי שמעריצי מארוול ודי סי מקבלים עוויתות) ועכשו כל מוצרי היגיינת הפה הם של ספיידי, והוא הולך לישון עם המברשת שיניים במיטה
זה לא, מכיוון שזה לא מכוון
זה לא דווקא עושים להם. אני לא הזכרתי את מה שיצחק ציטט כי עבר זמן, אבל בכל מקרה כשרפרפתי על תשובתם, (כבר אז) הדבר שעלה לי מהבעייתיות שיתחילו להשתמש בדמויות לייצג דברים לא שמחים בחיים האמיתיים, כשהמטרה של כל הברנד להיות נחמה והמקום השמח בעולם. אז כן אני מבין שזה כואב ולא הכי חברתי, אבל הם לא ענו להם בחוסר אמפתיה. הסבירו יפה שהחברה לא מתפקדת ככה. אני מבין את ההחלטה העסקית, שוב יש מקום ולשאול למה, לטעון נגד. אבל מכאן ואז התאכזרו למשפחה חסרת אונים שכל בקשתם.. זה יותר טוב לסיפור לאג'נדה מאשר לחיים עצמם. שוב זה לא משהו שהייתי עונה בחוסר רגישות למשפחה, אבל אין כאן צדק חד צדדי.
לגבי הסרטים, בוא, השתמשתי בנתון הפשטני ביותר, שובר קופות רציני שעושה איש כותרות, נהיה עניין סביבו, הוא עושה את השירות החזק ביותר, כי הוא הגיע ליותר אנשים. אתה לא מסכים עם זה, סבבה. לדעתי בלאק פנתר עושה את השירות החזק ביותר לקהילת השחורים, כשכל הכוכבים שלו נוצצים לזמן ממושך ויוצר מומנטום חזק. מה שדיסני עושה אני חושב שזה ליצור גז עם כל הכוח על העסק הזה ככה שהפרוייקטים יהיו ברובם כאלה וירגישו לקהל כרכבת שכבר לא ניתן לעצור וכך תתקבל התוצאה המתבקשת.
לא נראה לך ואתה חושב אחרת זה בסדר. אני חושב ששנינו הוספנו לדיון עד לנקודה שהכול ברור. אז כן אני גם חושב שלדיסני יש גם אקטים בירויוניים אבל לא בצורת יוצא דופן ולא ביחס לכוח שלהם ואני כן חושב שהן עושים הרבה יותר טוב מאשר רשימת העוולות. גם במדד העסקי וגם היצירתי. לי אין בעיה עם מונופול אם הוא הצליח בזכות חכמתו ואיכותו. כל התעשייה מאוד תזזיתית ואני מעריץ את החברה ברמה העסקית לא פחות הם מנווטים לעולם חדש בצריכה בכמות, במימדים וביצירה בצורה יוצאת דופן
שכחתי לציין כמה D23 הוא מאוד חווייתי לכמה אנשים פועלים יוצרים ואוהבים בתוך דיסני וכנראה יש לכך סיבה. ברור שגם שיווקית אבל יש דברים שאי אפשר לזייף. אה וכן אנחנו עדיין מחכים לסיקור שלו, או שירדת מזה כי התכנים שם ממוחזרים בעיניך ומיותרים? שזה יהיה חבל.
D23 עוד יהיה.
(ל"ת)
"כשהמטרה של כל הברנד להיות נחמה והמקום השמח בעולם"?
סליחה, אתה ראית את סרטי ספיידרמן?
יש מדיניות כללית
בנוסף, יצחק כבר הסביר כאן ואני מסכים, יש הבדל בין דברים קשים בסרט לבין המציאות. בנוסף בכל סרטי ספיידרמן הכול בסדר בסוף עם הגיבור גם אם לא מושלם. להוציא סרט אחד של הMCU.
זה פשוט לא נכון.
https://en.wikipedia.org/wiki/The_Amazing_Spider-Man_2
טוב, קראתי את תמצית הסיפור,
ואני מנסה לחשוב על ישראלי שהיה חו"ח רוצה לחרוט משהו עם זכויות יוצרים על מצבה. הוא לא היה מבקש רשות, הוא היה עושה את זה ואז היה נותן לחברה להסביר למה היא דורשת להרוס מצבה של ילד בן 6.
כל כך נכון וכל כך שונה מהחברה האמריקאית
מכר שלי קעקע על גבו תמונת שער מכריכה של ספר פנטזיה שאהב. קעקוע על רוב שטח הגב שלוקח שעות רבות על פני מספר ימים לבצע.
כשהדוד האמריקאי שלי ביקר בארץ, ראה וזיהה את הקעקוע, השאלה הראשונה ששאל הייתה "כמה עלה האישור לצייר את זה?"
אפילו לא "האם קיבלת" או "איך קיבלת" את האישור: פשוט הניח שאם עשית מעשה, זה אומר שקיבלת אישור והוא התעניין במחיר.
זה מעניין
ויש פה אספקטים של fair use או משהו דומה. נשאלת השאלה איפה הגבול של הזכויות של דיסני\סוני על ספיידרמן. אם ציירתי ציור של ספיידרמן ותליתי על המקרר, הוא שייך להם?
כן.
עכשיו השאלות הן האם אתה צריך לשלם, כמה אתה צריך לשלם, והאם משתלם להתעסק איתך.
המאבק ממש לא הושלם
הנה הרשויות בברזיל עכשיו אסרו למכור את הקומיקסים עם ויקאן ןהאלקלינג, זו הגייז שדברתי שכנראה בדרך לדיסני+. דיסני עדיין בפרונט של המאבק, פשוט חברה בסדר גודל כמו שלה צריכה לשקול את המלחמות שלה, לדאוג שיהיו נצחונות וזה חשוב. אם חס וחלילה להטבופוביה תוכיח שיש לה כוח ותנצח סרט של דיסני יכול להיות גל הפוך שייקח את המאבק לאחור בכל מה שקשור לנוכחות בסרטים מסוג זה.
ולנושא איטרנלס הולך להיות הגיי הראשון מחוץ לארון! לא נרמז לא יצא מאוהל לא בערך. אלא פתוח על זה. קווין פייגי דיווח שיש לו משפחה והוא נשוי וזה חלק ממי שהוא! פשוט מדהים. אני חושב שיש כאן הקלה מסויימת אבל כמו שאמרתי צפיתי אותה לגל הראשון וזה יכול להיות אפילו לשנה הראשונה. למה הקלה? כי להציג ג'יי כבר נשוי וממוסד זה יותר קל כמשהו שקשה להתנגד אליו. מאשר להתעסק בתשוקה של גיי. כשגבר מסתכל על גבר ונוצר בניהם פלירטוט זה מייצג משהו מסויים. אבל אם הוא כבר אוהב אותו זה כבר חלק ממנו.
בכל מקרה יש שני דרכים שהסרט אמור להיות לאיטרנלס או בסיפור מקור ראשוני, או שיעסוק "בהתעוררות" שלהם בעולם שלנו. אחרי שנמחקו להם הזכרונות. אז אם מדובר במשפחה שהגיי בנה את משפחתו בחיים הרגילים שלנו זה יהיה ממש מגניב. אם מדובר בחיים הקודמים זה אומר שהסיפור שלך קצת מדולג(?) או שיהיו מדובר גם בפלאשבאק. בכל מקרה לא נראה לי שהמשפחה שלו רק מהעבר כי אז זה לא בדיוק חלק ממנו ויוכלו "להסתיר" את הסיפור שלו יותר. אני מניח שזה אומר שהוא בעולמנו נשוי ולכן המשפחה זה חלק ממנו כשהוא יצטרך להתמודד עם ההתעוררות.
עוד דבר, השחקן של אקריס הוא זה שיתבטה כמה שזה חשוב של גיי מחוץ לארון ביוניברס ואותו אתר גם חידד שזה הוא. אני לא רוצה לקפוץ למסקנות אבל כמו שאמרתי בעבר כנראה מדובר בו. אם זה נכון, לראשונה יראו הומו אטרקטיבי חתיך מוביל ולא סיידקיק, שהוא כאמור דמות מאוד מרכזית באינטרנלס. כשהם הכריזו שהם הביאו את בלאק נייט עם השחקן של ג'ון סנואו הבנתי שיהיה קצת שיפט, זאת אומרת שבלאק נייט יכול להצטייר עכשיו כגבר האלפא והוא גם סטרייט עם אהובתו סרסיי. לא יודע להגיד אבל הייתה לי הרגשה שיקרה דבר כזה. עדיין אני לא רואה כאן בעיה משמעותית במידה והסרט ישמור על תצוגה של אינסבל, לא לשכוח שאנג'לינה ג'ולי גם שם והיא לא תשב מאחור. אז דווקא יכול להיות מעניין דינמיקה בין 2 גברים מרכזיים שאחד סטרייט ועדיין לא ממוסד ביחס לגיי נשוי עם משפחה שהוא עם כוחות אפילו יותר חזקים ממנו(?) וכל זה כמובן לצד שאר האנסמבל שמכיל גיוון אתני, נשים חזקות וגם ילדה.
בקיצור אם היה למישהו ספק זה בהחלט הולך להיות הסרט המשפיע ביותר של מארוול ולפתוח את הסאגה החדשה בכל הכוח שכולם מקבלים ייצוג יחס וסופר הרואיזם. בלאק ווידו מצטיירת כקשורה לדאגה הקודמת אבל גם אם לא, מדובר בעוד סרט של אישה שפותח, ואז 4 חודשים אחרי האיטרנלס מגיע שאנג צ'י הגיבור הסיני הראשון בסולו. באותה שנה המלך ואלקירי תמצא לה מלכה. בתקווה שלא רחוקות השנים לסרט סולו של גיי. אני ממש מרגיש שדיסני מנהלת מלחמה אסטרטגית שלקוחה מהעסקים שלהם איך לצלוח את הייצוג ולנצח את המאבק.
אני מרגיש שחייבים למסגר את התגובה הזאת ולתלות אותה איפשהו.
מדהים כמה סגולות ונאמנות מייחסים לדיסני כשבשורה התחתונה הם האחרונים בתור ולא מקיימים חלק נרחב מההבטחות.
ולגבי הפייז הבא של מארוול – הוא בהחלט נראה על פני השטח כהכי אינקלוסיבי שלהם אבל צריך לחכות ולראות איך הדמויות האלה יטופלו.
עם כל הכבוד לקפטן מארוול
תשמע, אני הכי פאנגירל של מארוול, אבל להגיד שהייצוג הנשי של קפטן מארוול היה יותר משמעותי מאשר וונדר וומן זו בדיחה.
מארוול במשך שנים התחמקו מסרט נשי, וגם כשהיה – דאגו להקיף אותה בבנים (סמואל אל ג'קסון, בן מנדלסון, ג'וד לאו, אפילו קלארק גרג), איפה הם ואיפה המסע שיווק של וונדר וומן, שמלא נשים חזקות ומהממות – גל גדות, פטי ג'נקינס, רובין רייט, קוני נילסן, עם כריס בלונדיני אחד באמצע שהיווה קונטרה מהממת לכל המסעות פרסום עם כל השחקנים הגבריים והבלונדינית באמצע? איפה האימאג' של קבוצת נשים חזקות מסתערות ללא פחד בלי אף גבר שינהיג אותן? איפה האישה החזקה והבטוחה בעצמה שתעשה מה שהיא מוצאת לנכון, ולא תיתן לאף אחד להכתיב לה מה לעשות? מארוול כל כך נזהרו לעשות סרט נשי אבל שיהיה איזון, שחס וחלילה לא יהיה נשי מדי, שאפילו לא היה אכפת להם שלגיבורה שלהם יש שני סטים שונים של תכונות, שמשתנים כתלות ב"סוג האישה" שהם רוצים לייצג עכשיו – כשכל אחת מהן היא סטיגמה בפני עצמה.
קפטן מארוול היה סרט נחמד, באמת, נהניתי ממנו, והיו בו קטעים חזקים גם בקטע של פמיניסטי, אבל לתת למארוול קרדיט על כח נשי מול דיסי זה הכי כבשת הרש.
הגבתי על הנושא בדף הביקורת של קפטן מארוול
אבל אני מוכרח לקשר כאן שוב למאמרו המצויין של אביעד שמיר ('פינגווין' לותיקי האתר) שמראה היטב כיצד 'וונדר וומן' סרט הרבה פחות פמיניסטי ממה שאת מתארת. "אישה חזקה ובטוחה בעצמה שתעשה מה שהיא מוצאת לנכון"? ממש לא.
בואו נסכים ששניהם לא מאוד פמינסטיים
אני לא חושב שזה דבר רע כל כך להיות סרט לא פמינסטי, אבל מה אני יודע אני סתם גבר פריבלג. אני כן יכול לומר שלפחות במקרה של וונדר וומן, לא נראה שהייתה שום כוונה להוציא איזה אמירה פמינסטית מצד היוצרים, אלא רק ניסיון להרוויח קצת הון פוליטי מצד האולפן. אצל קפטן מארוול נראה שהייתה כוונה, אבל זה רק הופך את זה ליותר עלוב ומאולץ בערך כמו השוט הסופר נשי גירל פאוור בEndGame. בכלל, כל החיפוש הזה אחר פמיניזם בקולנוע נראה לי די עלוב מצד כל המעורבים. גם כי כבר היו לא מעט נשים בתפקידים מרכזיים בקולנוע ובטלוויזיה ומניסיוני, זה עובד הכי טוב כשהמטרה היא לא ליצור יצירה פמינסטית, אלא ליצור יצירה טובה.
ממש לא חושבת שהמאמר הזה מצויין.
ואני לא מסכימה עם רובו.
אני חושבת שכפי שהיה דיון בדף של קפטן מארוול – יש דברים שאצל גברים נתפסים בצורה כל כך שונה מאשר אצל נשים (לא כל הגברים, לא כל הנשים, ברור, אבל בממוצע…), שהם שופטים דברים בצורה מאוד שונה והם מפספסים שם ניואנס אחרי ניואנס. הייתי נכנסת לדוגמאות בהקשר של וונדר וומן אבל נראה לי שזה דיון שמתאים יותר לדף הסרט.
אני כן חושבת שבאופן אבסורדי – וונדר וומן הוא סרט שמסמל יותר פמיניזם של ימינו (איך האישה מצליחה בכל זאת לקדם את עצמה בתוך העולם הפטריארכלי שאנו חיים בו) וקפטן מארוול טיפה יותר מסתכלת על עולם אוטופי משהו, של איך היינו רוצים שהעולם יראה (בניגוד לאיך אישה מתמודדת עם העולם כפי שהוא עכשיו).
ובכל מקרה אני נמנעת מלהתחיל לתייג דברים כ"יותר פמיניסטיים" או "פחות פמיניסטיים" כי זה תיוג מטופש. בשניהם יש קטעים פמיניטיים יותר ופחות, וגם זה תחת ההנחה שאנחנו מצליחים להגיע להגדרה אחת חד משמעית של "מה זה פמיניזם" (ספויילר – סביר להניח שלא נצליח…)
קודם כל בואי נבהיר אני חושב שוונדר וומן סרט יותר טוב מקפטן מארוול
כל מה שדברתי הוא מבחינה שיווקית וההשיג הסופי שלו בקופות.
עכשיו אם לנתח את הסרט עצמו מבחינת נקודת מרכזיות. אז קודם אי של נשים לא בהכרח מראה כוח נשי. זה הסתכלות של אשה שבאה חזקה מאי שאין בו דיכוי גברי. בנוסף וונדר וומן היא הרבה יותר בייב עם תכונות נשיות של האשה האולטימטיבית בעבור גבר, הוה אומר יפה מאוד, חשופת עור מאוד עם בייביליס בשיער. עושה קצת טיזינג לגבר אבל מאוד נעימה.
קפטן מארוול יוצאת מכל ההגדרות האלה, היא לא הכי יפה, אין לה שיער ארוך, לא רואים אף פעם אחת העור שלה ויש לה הרבה תכונות גבר של נודניקיות של גברים עם חסרונות ברורים. בנוסף היא מגיעה לעוצמה הכי גדולה למרות הדיכוי הכי ענק שקיבלה מעולם שנשלט על ידי גברים.
איזה סרט יותר השפיע עליי? וונדר וומן. אני יותר אוהב את קפטן אמריקה מאשר איירון מן ואני אוהב את הגיבורות שלי גם הכי הירואיות שאפשר. אבל כל זה בלי לדבר שאני יכול להסתכל מה היתרונות הברורים של קפטן מארוול ולמה היא הרבה יותר מתקדמת בתפיסה שהיא מקדמת. זה לצד הקמפיין וההשיג הסופי בקופות.
מארוול רצו לעשות כוח נשי לפני אבל פרלמוטר די חסם את זה. בכל מקרה אני לא לוקח מDC שום דבר על הראשוניות, אבל קפטן מארוול לקחה את המושכות יותר קדימה. בתור פאן בוי של מארוול אני הרבה יותר מצפה לWW84 מאשר CM2.
התפיסה שהיא מקדמת?
שהיא…? קחי את זה כמו גבר…? בחייך זה עלוב. לא מגן על וונדר וומן פה, אני חושב ששני הסרטים האלה טוב היו עושים אם לא היו מעמידים פנים שיש להם אג'נדה פמיניסטית, כי אין בהם שום תמות פמיניסטיות והם לא אומרים שום דבר חדש או מעניין בנושא. בכלל הרעיון שקפטן מארוול צריכה להיות כמו גבר כדי להיות אשה חזקה זה ממש עלוב.
הלבוש – אני מסכימה שוונדר וומן נכשל מול קפטן מארוול.
היופי – נפלת למלכודת של קמרון. גיבורה יכולה להיראות טוב כמו גיבור, למען עצמה או כדי להרשים את הקהל ולא כדי לענג אותו.
האופי – בלי להתייחס לשאלה האם קרול היא בדיוק כמו שתיארת אותה, אף אחת מהאפשרויות כמו שהצגת אותן לא פמיניסטית יותר. שתיהן עצמאיות ומודל חיובי לחיקוי, ודרושות (וחסרות) דמויות של נשים מכל הסוגים.
תראי את התגובה הבאה חידדתי את הדברים
אני רחוק מהלכודת של קמרון, הוא לדעתי הציג נשים מהצד השני לגמרי שהיא יכולה, שגברים ראו או את האישה הטובה הוא בד- אסית מטורפת. כל זה שייך לעבר. קפטן מארוול היא דמות יותר עגולה בהרגשה שלי והיא בוודאות שונה באווירת הגיבורים שהייתה עד עכשיו.
עד עכשיו זה או שברירית או בד אסית. גם אצל מארוול.
בלאק ווידו בד אסית השירות שהיה לה באנדגיים לא קרה בכל ההיסטוריה שלה בסרטים.
סקרלט וויטץ' היא השברירית.
גמורה בד אסית
נבולה בד אסית.
ווספ בד אסית
אוקויה בד אסית.
הארלי קווין ליטרלי בד אסית משוגעת ואז מותר לה הומור".
הדמויות שהתחילו זאת אבל לא היו בפוקוס או שלא הלכו רחוק מידי. מנטיס קצת שברירית אבל מעט שונה (אבל גם לא הכי חכמה) ואלקירי אפשר לומר שנתנה לי הרגשה של משהו מיוחד ושונה רק אני לא חושב שהיה לה איזה ארק מושך כל כך. (בסוף היא חוזרת לקדם את המלך) שורי גאונה כזו אבל היא לא הייתה בפרונט.
כולם בלי יוצא מן הכלל כמעט בלי הומור, אין קלילות. לעומת כל הדמויות המטורפות שיש למארוול לגברים. יש כל מיני סוגי הומור שונים קלילות בדיחות. אחד ההיילייטים של אינפיניטי וור זה רק מטירוף הדינמיקות של הרגשה של הומור נכנס בהומור בין הגברים. איירומן מול דוקטור סטריינג' איירון מול סטאר לורד כשספיידרמן מסתכל עליהם.
קפטן מארוול היא שונה כי היא דמות נשית כל כך אחרת אולי הסרט שלה לא הכי מוצלח. אבל יש לו משהו שאין לשום גיבורה שנראתה בעבר. אה וזה בלי לומר שיש לה כוחות ותעופה מהמדהימים שנראו.
נעלבתי בשם נטאשה
שאם יש משהו שהאחים רוסו עשו זה נתנו לה ים של אופי.
נכון, הגרסה של ג'ון פאברו מיותרת, והגרסה של ג'וס ווידון פלקטית, אבל מרגע שהאחים רוסו השתלטו על הדמות קיבלנו דמות מלאה תוכן וניואנסים.
נכון אצל האחים רוסו היא הייתה יותר טובה
אבל עד הרגע האחרון זה אף פעם לא על נטשה עצמה, היא שם יש לה מה לעשות היא מגיבה, יש לה אפילו אופי אבל זה תמיד לא עליה. בחייל החורף היא מצויינת אבל שם בשביל סטיב אפילו יותר מדי, זה אולי אומר עליה כחברה אבל לא על עצמה. במלחמת אזרחים היא רצתה לשמר את הקיים אבל מעבר לזה לא ברור המוטיבים שלה. באינפיניטי וור אין לה בכלל סיפור ורק באנדגיים באיזו ישיבה של 10ד על סנדוויץ' חמאת בוטנים אני מבין כמה היא הייתה חסרה לי וכמה רציתי יותר ממנה. אולי באיזשהו מקום זה מצויין שהסרט הוא ארק מהעבר שלה כי יש הרבה למלא את החסר. גם בסוף חייל החורף וגם בסוף מלחמת אזרחים יש קליפהנגר שאמור להשפיע מאוד על נטשה אבל אנחנו לא רואים מזה בפועל כלום. על השטות של ג'וס וידון אין לי בכלל מה לומר.
רק לגבי המשפט הלפני-אחרון שלך
כמעריץ, אתה ודאי זוכר שהוכרז כי סרט הסולו של האלמנה השחורה יתרחש לאחר מאורעות 'מלחמת האזרחים'.
כן ברור ממש אהבתי את הרעיון
לפני שראיתי את אנדגיים והיו את השמועות, שאלתי את עצמי עד כמה אני רוצה את זה עם כל מה שאהבתי את הדמות במסגרת שלה, אבל אחרי אנדגיים, וואוו המשחק שלי בדקות ספורות שהיא אוכלת את הסנדוויץ' פשוט תפס אותי. עשה לה שירות מצויין ועשה לי חשק עז לראות סרט שלה. הבחירה באירועים לאחר מלחמת אזרחים זה מצויין, בדיוק החלק שהיא מאבדת את משפחת הנוקמים שלה בפעם הראשונה. מצד שני אני חושב שכמעט ברור שחלק גדול מהסרט יתרחש בבודפשט תודה לאל, תמיד היה טיזינג מסתורי לגבי סרטי בסרטי האוונג'רס.
מעבר לזה אני חושב שנפגוש כמה דמויות בסרט שלה שנראה אותם בפרוייקטים בהמשך שיכולים מאוד להתאים, כמו וינטר סולדג'ר ופלקון, הןקגאיי שגם אצלו יש פלאשבאק לתקופת קודמת שלו.
מאיה אמרה את זה לפני אבל בכל זאת...
מה? מה? מה? מה? מה?
וונדר וומן פחות פמינסטי כי גל גדות נראית טוב? כי יש לה יותר עור חשוף?
סליחה – אישה יכולה להיות חזקה ופמינסטית גם כשהיא יפיפיה מהממת והיא עם עור חשוף, ואגב – להזכירך זה סטיב שנתפס ערום באמבטיה, לא הפוך (מה שבדרך כלל קורה בסרטים מסוג זה).
האי של הנשים לכשעצמו לא מראה כח נשי. קבוצה של נשים שנלחמת ללא פחד וללא עכבות כקבוצה – דווקא כן. אישה שיוצאת להלחם במקום שכל הגברים פוחדים ללכת אליו כי זה הדבר הנכון לעשות – דווקא כן.
להגיד שקפטן מארוול (ברי לארסון, כן? בוא נסגר על מי אנחנו מדברים פה) "לא כל כך יפה" זה כבר ברמת המעליב. ולהגיד שיש לה "תכונות של גברים" זה פשוט חוסר הבנה מהותי של כל הרעיון שאין דבר כזה "תכונות גבריות" ו"תכונות נשיות". יש תכונות. ויש אותן גם לגברים וגם לנשים, ועצם המחשבה שיש חלוקה כזו מלכתחילה היא זו שהובילה לאפקט הדרדסית.
אני אישית מעדיפה את דיאנה על קרול, אבל אני כל כך שמחה שאני לא צריכה לבחור ושיש לי את שתיהן. תנו לי עוד עשר כאלה. לפחות.
התמונה יותר מורכבת
תראה, אני מסכים איתך בנוגע לדיסני כיום: אני מאוד אוהב את דיסני, מארוול, פיקסאר, וכמעט כל מה שהם עושים בשנים האחרונות. דיסני היא לא השטן הקפיטליסטי הגדול, המונופול הדורסני המרושע שרק רוצה להרוויח כסף על חשבון היוצרים והקהל ומונע מיוצרים צעירים ובועטים לפעול, כמו שלעתים משתמע מדברי המבקרים. יוצרים צעירים, מקוריים ויצירתיים בהחלט פועלים בתוך המסגרת שלה, גם בתוך שוברי קופות וגם בתוך היקום הקולנועי. הם בהחלט צברו את העצמה הנוכחית שלהם בצדק, בהחלטות נכונות, שקולות, הגיוניות, תוך רתימת היצירתיות העצומה לטובת המאזן הכלכלי שלהם.
אבל אני עדיין חושש. עם כל האהבה שלי למארוול, למשל, וההתנגדות למי שרואה ביקום הקולנועי מוצר מסחרי ותו לא, אני עדיין חושש ממצב בו זה כל מה שיישאר. דווקא בגלל שאני רואה ביקום הקולנועי יצירה שלמה ואחידה, עם גוונים של קולות יצירתיים שלא פוגעים במסגרת הכללית, אני מבין שבסופו של דבר יש כאן הרבה מאוד סרטים שמסתכמים ביצירה אחת. וביצירה הזו, אסור לחרוג מהמסגרת יותר מדי. סרטים גדולים, עצומים, שמסתמכים זה על זה כחלק מהיקום הקולנועי, שאנשים הולכים לראות על חשבון סרטים אחרים, קטנים, אפילו גדולים, שחורגים מהשטאנץ הדיסניאי. יש שתי אפשרויות במקרה שדיסני תהפוך למונופול (שוב, בצדק נכון להיום. זה השלב הטבעי הבא שלה, אם זה עדיין לא קרה): במקרה הטוב,לא תהיה תחרות. הסרטים יהיו כל כך גדולים, מפותלים ולא יעמדו בפני עצמם כך שאנשים יבחרו ללכת רק אליהם. כדי להבין מה קורה בשי הולק, צריך לראות את סרט מספר 25 בסדרת הפנתר השחור. וכדי להבין את הפנתר השחור, צריך לראות את הספין אוף של האינטרנלס, שבכלל משודר בהולו. כל זה על חשבון סרטים אחרים, ולא יישאר מקום לסרטים אחרים. במקרה הרע, הם יכולים להפעיל ישירות את הכוח שלהם בצורה אגרסיבית וחסרת אחריות, כפי שלעתים קורה בפועל, ולמנוע תחרות. כי אין מי שיעמוד מול דיסני במצבם הנוכחי. אי אפשר. הם או יהרסו אותך או יקנו אותך, אם תגדל יותר מדי, יבלעו אותך לתוך החברה העצומה, כך שכל מה שיישאר זה הקו היצירתי שלהם בלבד.
אני חושב שכרגע, הם בהחלט שומרים על איזון יצירתי וכלכלי, אבל יש חריגות, שמעידות על אפשרות אחרת, ממשית, שתפגע בכולנו כצרכני תרבות פופולרית. אז אני בהחלט מבין את החשש הגדול של המתנגדים למהלכים האחרונים של דיסני ולכוח העצום שלהם. זה לא יבטל לחלוטין את היצירתיות האנושית שתבוא לידי ביטוי בערוצים חדשים ומקוריים, שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם כרגע, אבל הקושי המטורף שיוטל עליהם במסגרת האילוצים של התאגיד העצום, בהחלט יצמצם את המגוון האפשרי העתידי.
"אם אתה לא בלוקבסטר או סרט איכות ששווה פרסים אין לך מקום בקולנוע"
אני אטפל לנקודה הקטנה הזו בדברים שלך.
היתה תקופה, לצערי שותפי לאותה תקופה פרחו מן הארץ, שכמעט כל שבוע הייתי בקולנוע. היה אז עוד עניין, שהיה קולנוע קטן ונחמד ליד הבית (שמאז נסגר). יצא שראיתי שם סרטים שאני מאמינה שהייתי רואה בכל מקרה, ושלכאורה עונים להגדרה שלך, סרטים קטנים.
אני חושבת שחוויית הצפיה ב'היא' בקולנוע לא ניתנת להחלפה בצפיה ביתית. כניראה שהאימפקט של הסרט היה עובד עלי גם בבית, ביחוד אם היה לי מסך קצת יותר גדול, ועדיין, זה סרט שהויזואליה בו כל כך משמעותית, והיה משהו כמעט חד פעמי בחוויה שלו על מסך ענק.
גם את 'חדר' ראיתי בקולנוע, ושם יש איזשהו אלמנט ויזואלי מאוד מעניין שעל מסך גדול יותר בולט (שהכל מצולם מנקודת המבט של הילד) אבל שם, אני חושבת שאם לא הייתי צופה בו בקולנוע, הייתי בודקת קצת לקראת מה אני הולכת, וצופה בטריילר שממש מחרב את חוויית הצפיה כי יש בו ספוילר ענק. כלומר, יש רגע בסרט שחשבתי שאני מתה, שנגמר לי האויר, ופתאום שותפתי לצפיה לחשה לי "אני הולכת להתעלף מהלחץ פה" והבנתי שאני לא לבד. ולמרות הנסיבות השונות, גם את זה הייתי מפסידה אם הייתי מגיעה ישר לצפיה ביתית.
ובתוך החוויה הסינמטקית משהו של בחירה כמעט רנדומלית, לפעמים הולכים לסרט שאכן יש לו מקום גם בצפיה ביתית אבל כניראה שלא הייתי בוחרת לראות דווקא אותו אם לא הייתי ניצבת מול 4 סרטים שצריך לבחור מתוכם. למשל חיים משוגעים האיטלקי, סרט מהמם. ואליו עוד הגעתי עם המלצה, אבל תאכלס זה מה שקרה לי גם עם חדר. או שסרטים של סידר, לא יודעת אם הייתי יכולה לשבת מולם בשלמותם בבית, ואני מאוד שמחה מאלו שראיתי בקולנוע, על אף החסרונות שמצאתי בהם.
ומהצד השני, את אקס מאכינה ואת כביש הזעם (מאד מקס) ראיתי במסך ביתי, ועל שניהם אני מצטערת, אבל בנסיבות שנוצרו לא יכולתי להגיע אליהם בקולנוע. שניהם נכנסו לקטגוריות של סרטים לא עצומים, שניהם דווקא היו צריכים להיות עצומים, ואין לי ספק שהפסדתי מלא מצפיה במסך ביתי.
אני מבינה מדוע המגה יקומים והבלוקבסטרים הגדולים דוחקים את הסרטים הקטנים מהמסכים, ביחוד בעידן שבו בתי הקולנוע הקטנים נעלמו כמעט כליל ונשארו לנו רק הקומפלקסים המטורפים, שלא משתלם להם לפתוח אולם עבור 5 צופים כשיש ביקוש לעוד הקרנה של הנוקמים כי האולם הראשון מלא. אבל חבל לי שזה המצב, כי אני מעדיפה להכנס בטעות ובספונטניות להיא ובאמצע לראות 2 סרטים בינוניים, לפני שאני רואה את שומרי הגלקסיה 3, ובכלל לא אכפת לי מכמות האפקטים. (לא כתבתי הנוקמים, כי אני לא צופה בנוקמים, אבל זה נכון לרוב הבלוקבסטרים)
אני חייב לציין שאני איתך בנושא
יש סרטים שכן יקבלו ערך מוסף בקולנוע, אפילו אם הם קטנים ולכן כתבתי הכשל כאן שהם מוערכים באותו קולנוע באותו מחיר, מה שמוריד את את הקיום שלהם יותר. נכון, לא רוצים שיראה שאם אני הולך לראות סרט דרמה הוא שווה פחות מאקשן מפוצץ אפקטים. אבל אם זה או זה, או שהסרטים יגיעו לקולנוע, נראה לי עדיף שיותמחרו בהתאם עם אולמות בהתאם. כאמור החוויה שלך מדהימה ככל שתהיה היא נישתית והרבה אנשים בוחרים לדלג בסרטים האלה על הקולנוע. אז אני בעדך, אבל ריאלי שהרוב יגידו נראה אותם על סטרימינג.
אגב גם אני ראיתי את חדר בבית, וחשבתי שהיה לזה ערך מוסף שראיתי אותו לבד בחדר. איכשהו הרגיש לי שהמימד בדיוק התאים לפורמט. לעומת זאת גם את מקס הזועם ראיתי בבית ושם הרגשתי שבאמת חבל שלא ראיתי בקולנוע, (אני חושב שהסרט לא היה משווק מספיק טוב). את שמונת השנואים גם ראיתי בבית ובו הרגשתי שהיה נחמד לראות אותו בקולנוע אבל לא פיספסתי.
החוויה שלי דומה לשלך
כשלמדתי בבן גוריון חבריי ואני היינו פוקדים באופן קבוע את בית הקולנוע האוניברסיטאי 'נגטיב'. זה היה הבילוי המועדף שלנו, זה היה זול באופן מגוחך (מנוי בעלות של 120 ש"ח לשנה, שניתן ללכת במסגרתו לכמה סרטים שרוצים) והוקרנו שם מגוון סרטים – החל מסרטים זרים נישתיים, דרך סרטי ארט האוס ואינדי וכלה בשוברי קופות ענקיים. זו הייתה השכלה קולנועית נרחבת, והלוואי שיהיה לי שוב משהו כזה פה בחיפה.
מנוי לנגטיב היה *ה*דבר
העניין הוא שגם היום הנגטיב הוא כבר לא הנגטיב.
הוא כבר לא פועל בקיץ ובסופי שבוע, וכבר אין מנוי חופשי כמו שהיה פעם (למיטב ידיעתי, גם שינו את האתר של אגודת הסטודנטים, ולמי שאינו סטודנט פעיל אין אופציה להכנס לכל המקומות, וימי כסטודנטית אמנם היו ארוכים אך חלפו, וכמרצה אין לי יותר גישה כמו פעם :( )
אבל מרבית ההשכלה הקולנועית שלי מגיעה מתקופת תואר ראשון-שני, (אמצע עד סוף העשור הראשון של שנות האלפיים), מללכת לנגטיב פעמיים בשבוע ולראות את מה שמוקרן באותו רגע, ואז בימים האחרים לקבוע ערבי סרטי עם חברים מהפורום… ככה פגשתי את בעלי…
הנוסטלגיה…
לא משנה, גלשתי. העניין הוא שגם בבן גוריון זה כבר לא קיים.
אוף. למה דברים טובים חייבים להתקלקל.
מעציב לשמוע.
Praise the (mouse) lord
(ל"ת)
בעיתוי נוח
סלאשפילם, אתר שמעל חצי מהפוסטים שלו מוקדשים להתפעלות ממוצרי דיסני בין אם אלה סרטים, מרצ'נדייז או פארקים, הצליח בכל זאת לפסם טור דעה ביקורתי על המצב שדיסני יוצרים מבחינה עסקית, קולנועית ואפילו מוסרית ודמוקרטית.
משפט מפתח מתחילת הסיכום:
"Disney has successfully weaponised fan loyalty against rival studios and even against the wider moviegoing public"
https://www.slashfilm.com/disney-fandom-problems/
מעניין
מסכים עם רוב הכתבה. ציטוט אהוב במיוחד:
Like dicks, box office is measurable, which makes it enticing as a vindication for fan commitment. You can argue endlessly about which films are better, but box office is all hard numbers. Never mind the fact that runaway ticket price inflation means Endgame, with a $100 million higher domestic gross, sold over two million fewer tickets than Avatar. Never mind the fact that box office doesn’t reflect quality (if it was, Transformers: Revenge of the Fallen would be hailed as one of the 100 greatest movies ever made). Avengers beating Avatar is an empty victory, further enriching the world’s largest entertainment company and giving fans only pointless bragging rights.
דבר אחד שצרם לי – מלחמות הפאנבייס של פעם כפחות חמורות מהיום- אני לא בטוח שזה נכון. יכול להיות שהמצב יותר טוב, בעיקר כי כל הגועל נפש יוצא באינטרנט. אבל אולי אני טועה אין לי דרך לדעת. בכל אופן הכותב מדגים בהמשך למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהמצב יותר גרוע:
"Listen to fans, though, and Sony is the villain. The response to the news was overwhelmingly negative, with Sony seen as the evil outsider impeding the unimpeachable Disney/Marvel. Petitions were launched, Twitter campaigns raged (fueled in part by bots), and a planned march on Sony headquarters has attracted thousands of Facebook users (who may or may not actually show up)"
אני לא יודע מה היה המצב פעם, אבל באמת לא היה פייסבוק וטוויטר, זה לא אומר שהמצב היה יותר טוב או פחות טוב.
ואני לא רוצה שמישהו יחשוב שאני מתיימר להיות אובייקטיבי בדיון על "האם דיסני אימפריית רשע שהורסת את הוליווד", אני לא, אני די שונא את כל מה שקורה איתם כרגע. אני בכל אופן משתדל להיות אובייקטיבי ולהגיב לכל מקרה לגופו. ובעניין הכתבה, אני מסכים, דיסני הם מאוד מוכשרים ויעילים במה שהם עושים (לפחות בהקשר של מארוול), וזה לא נגמר בהפקה מאוד איכותית, אלא גם בכל מה שמסביב, שיווק ויחסי ציבור הם הדברים שנראים לי ראשונים במעלה.
אני חושב שהכותב קצת מגזים עם המסקנות האפוקליפטיות שלו (דיסני השתלטה על העולם והורסת את הדמוקרטיה? זה ניתוח שטחי וילדותי) אבל מסכים מאוד שזה עצוב שאנשים מעריצים תאגידים במקום סיפורים.
בנוגע ל-"נה זא"
הגיבור הוא אכן דמות סינית מיתולוגית ידועה*, בעיקר בגלל סיפור על המאבק שלה נגד מלך הדרקונים שהתעמר באוכלוסיית סין, וההופעה שלה באפוס הסיני הקלאסי "המסע למערב" (שם הדמות מופיעה בהתחלה דווקא כאחד האנטגוניסטים שאיתם מתמודד הגיבור סון ווקונג).**
והוא מופיע גם בשתיים מהקלאסיקות הגדולות של האנימציה הסינית.
בשנת 1961 יצא למסכים בסין החלק הראשון של סרט האנימציה "מרד בשמיים" (החלק השני יצא שלוש שנים לאחר מכן) שהופק באולפן שנחאי על ידי האחים וואן, חלוצי האנימציה הגדולים של המדינה. הסרט, שעוקב אחר סון ווקונג גיבור "המסע למערב" וניסיונותיו חסרי-התוחלת להתקבל כשווה בין שווים בקרב בני האלמוות, מכיל גם סצנה בלתי-נשכחת בה הוא נלחם בנה זא, וכמו מרבית סצנות הקרב בסרט, מדבור במשהו מדהים ביופיו. בכלל, "מרד בשמיים", עם העיצוב הייחודי בהשראת מופעי אופרה סיניים, הוא אחת מיצירות המופת הגדולות של האנימציה העולמית, ומשום-מה עדיין אין הפצה מסודרת שלו בתרגום אנגלי. אם האנימציה הסינית היתה ממשיכה להתפתח באין-מפריע, יכול מאוד להיות ש-"מרד בשמיים" היה המבשר של הפיכתה של סין למעצמה בתחום. למרבה הצער, בשנת 1966 הכריז שליט סין מאו על "מהפכת התרבות" – דיכוי אלים של אזרחי המדינה – והאחים ואן, ביחד עם מרבית עובדי האולפן שלהם מצאו את עצמם במחנות של "חינוך מחדש" (שם נקי שניתן לעבודות כפייה).
בשנת 1976, לאחר מותו של מאו, אולפן שנחאי קם מחדש, שוב עם האחים ואן (עכשיו כבר זקנים, חולים ושבורים) בראש. שלוש שנים אחר כך, האולפן הוציא סרט חדש באורך מלא – "ניצחונו של הנסיך נה זא על מלך הדרקונים", שכפי שאפשר להבין משמו, הפעם התמקד בדמות של נה זא והסיפור המיתולוגי שלה. הסרט, מרהיב ביופיו ממש כמו "מרד בשמיים" (אם כי קצר יותר במידה משמעותית), סימל את מעבר התקופות בסין – אם "מרד בשמיים" הביע תמיכה במדיניות המהפכנית של מאו, "ניצחונו של הנסיך נה זא" היה מתקפה כנגד הרודנות שהשלטון של מאו סימל. "ניצחונו של הנסיך נה זא", אגב, שודר בישראל בטלוויזיה הכללית בשנות ה-80, ובתרגום אייתו את שם הגיבור "נאיה". אני זוכר את הצפיה בסרט הזה בתור ילד, זה היה משהו שונה לגמרי מכל סרט אנימציה אחר שראיתי עד אז. ואני ממש לא היחיד שנפל בקסמו של הסרט מחוץ לסין: "אלוהי המנגה" היפני אוסמו טזוקה (מעריץ של האחים ואן עוד מילדותו) הגיע אישית לברך את האחים ואן לרגל הוצאת הסרט בסין, והייאו מיאזאקי ביקר גם הוא באולפן שלהם בעקבות הוצאת הסרט (שאני מאמין שהשפיע על כמה מרכיבים חזותיים ב-"המסע המופלא").
אני מתאר לעצמי שהבמאים של הסרט החדש אודות נה זא שאבו השראה מהסרט שהופק באולפן של האחים ואן לא פחות משהם שאבו השראה מהסיפור המיתולוגי המקורי – ומקווה שהפעם יצא משהו קצת יותר מוצלח מגרסת הלהיט הסינית באנימציה ממוחשבת שעיבדה לפני כמה שנים את "המסע למערב" (ומה שיצא ממנה זה בעיקר קונג-פו פנדה לעניים).
* מדיונים באינטרנט עולה שההיגוי הנכון של שמו הוא "נה ז'ה" (Ne-Ja), אבל באמת שאני לא בטוח בנושא הזה – ראו המשך הפוסט.
** המקור של הדמות הוא ככל הנראה הודי – על פי ויקיפדיה, מי שחקר את הנושא והגיע לגילוי הזה הוא הסינולוג הישראלי מאיר שחר מאוניברסיטת תל-אביב, מה שמגניב לגמרי.
אני אחדד את דבריי
לגבי גל גדות נראית טוב, אני מתכוון שזה המשיך את הקו של הגיבורות עבר שאת חייבת להראות פצצה בשביל למשוך קהל וגם זכרים בסרט גיבורי על (באופן לא אירוני גם הדמות הנשית הכי ברורה בDC עד עכשיו, הארלי היא גם סופר חשופה) זה לא בגלל שקרול פחות חשופה היא אישה יותר איכותית מדיאנה אלא מבחינה שיווקית היא לא הייתה צריכה את דמויות נשיות העבר בשביל להצליח את ההווה. כנ"ל לגבי החמלה והדחפים שנתנו לדמות.
אשה בפרונט שלא קיבלה דיכוי גברי. קרול צלחה זאת למרות הדיכוי.
לגבי היופי של קרול היא לא יפה כמו גל זה לא בא כהפתעה. אפשר לא להסכים על החלק הזה. ואני שכחתי לסמן מרכאות על תכונות "הגברים", אבל חשבתי שתביני את הכוונה, שאשה טובה הצייטרה פעם כחכמה טובת לב נעימה או בד אסית מטורפת. כל התכונות "הגבריות" היו שמורות לגברים, השטונקיות השחצנות המהירות להגיב. זה לא בגלל שיש הבדל לאיזה תכונות צריך להיות לכל מין אלא בגלל. שנתפס עם התכונות הנ"ל עם פחות "נשית" אז זה בעצם לראשונה להציג גיבורה עם מנעד וחסרונות כמו אצל הגבר אבל לא בגלל שזה בלעדי לגבר ועכשיו הועתק לאישה.
מקווה שהצלחתי להבהיר את נקודתי. האידיאל הסופי שלא משנה, שיהיה לנו כמובן את המכלול, נשים ממנעד רגשות שונה ועגול בסרטים, עם חליפות שונות וזה מעולה. פשוט וונדר וומן שברה חלקית את העבר בגישה של הדמות אבל קפטן מארוול פשוט הראשונה להביא היגיון פנימי מאוד שונה מגיבורות העבר ולכן היא לדעתי ניתצה את המחיצה בין גברים לנשים לגמרי. אה ואני גם מצפה שזה יהיה הפוך תנו לגברים לחשוף קצת יותר, להיות גם צבעוניים. כמו שאמר ג'יני לאלאדין I'm about to fabulize you. אני: Fabulize EVERYTHING please.
כדי שיהיה את מכלול התכונות צריך את כל מה שחסר כיום, וגם דיאנה הביאה משהו מיוחד, גם נשים כמוה עדיין חסרות בקולנוע – דמות שאישה יכולה לרצות להיות כמוה ולא סתם עוד דמות שגבר ירצה שהחברה שלו תהיה כמוה.
אתה כל הזמן אומר שיווק...
I'm not sure it means what you think it mean…
וברצינות, עזוב שנייה את הסרט שיצא בסוף , בוא נדבר שנייה רק על השיווק. רק על מה שהוביל לסרט.
השיווק של וונדר וומן לחלוטין התבסס על הנשים – גל גדות, פטי גנקינס, רובין רייט, עם תמיכה מכריס פיין. נכון, הדינמיקה של גל וכריס בהחלט היה פרמטר חשוב, אבל הדגש לכל האורך היה על הנשים שבסרט.
לעומת בקפטן מארוול – חצי מהפוסטרים זה גברים, חצי מהראיונות זה גברים, סמואל אל ג'קסון תופס חלק משמעותי כמו כריס פיין, רק שזו בעיה הרבה יותר משמעותית כי הוא א. סמואל אל ג'קסון, וב. ניק פיורי, והוא לחלוטין תופס את את מרבית תשומת הלב – מעצם היותו הוא.
מי ששיווק את וונדר וומן היה נשים+כריס פיין. מי ששיווק את קפטן מארוול היה ברי לארסון+גברים. מדי פעם אנט בנינג הבליחה, אבל כשיש לך את סמואל אל גקסון וג'וד לאו, עם הופעת אורח "מרגשת" של קלארק גרג, אתה לא מבזבז זמן על לשאנה לינץ.
אולי אפשר להתווכח על תוכן הסרטים – אבל ברמת השיווק – וונדר וומן היה בסדרי גודל יותר כח נשי מקפטן מארוול.
אוקיי אז ככה
היה לה את אותו קמפיין, רק לא באותו סדר גודל של בלאק פנתר. או ספונסר חבר לGirls. Inc לוב אנג'לס לעזור לילדות קטנות לראות את הסרט. הגיבורה הראשונה של מארוול. כל השיווק מה הופך אותה לגיבורה. שהכוחות שלה הכי חזקים בMCU. אבל בעיקר כמה זה סרט עם כוח נשי ומעורר השראה כמעט כמו בלאק פנתר.
מעבר לזה אם נדבר, על המשתתפים בקמפיין ובסרט. ס. ג'קסון חלק את הזמן עם ברי לרסון ובלי צורך הרומנטיקה באוויר אלא כחברים מאוד טובים. ככה שהפוקוס יותר על קפטן מארוול. בנוסף רמבו שהייתה איתה לאורך כל הסרט והחברה הטובה שלה לטייסות. מציגים חברות בין נשים לבד. היא בשונה משאר הבנות היה לה השפעה גם בהמשך שאצל וונדר וומן נשאר רק גברים (גם בלאק פנתר אפילו יש יותר נשים) לפעמים הביאו את הלוחמת איתה בקרי אבל זה היה מיותר. בכל מקרה הייתי אומר איזה שיוויון בפאנלים עצמם אבל השיווק שדיברתי עליו הוא במיוחד ממארוול עצמה ולעזור לילדות לראות את הסרט. שם הוא ניצח בקלות.
ואגב כבר כאן אוסיף, כשאת אומרת שקפטן מארוול הוא מצב יותר אוטופי לנשים. את דיי מצדיקה את מה שאני אומר למה קפטן מארוול היא יותר מתקדמת.
לגבי המשפט האחרון...
זה שזה מה שאתה חושב שצריך לראות זה לא הופך אותה ליותר מתקדמת. זה פשוט הופך אותה למה שאתה רוצה לראות.באמת מעניין אותי לראות איך יראה אולם אוטופי שכזה שבו אין הבדל בין נשים לגברים. אבל זה פחות מעניין אותי. אותי מעניין לראות איך אישה כזו חזקה מצליחה למצוא את מקומה ולגרום שינוי בעולם שאנחנו נמצאים בו היום. זו התמודדות מסוג אחד, שלטעמי היא הרבה הרבה יותר חשובה.
לגבי השאר – אני לא מסכימה איתך, אבל נראה לי שהגענו לשלב ה"על טעם ועל ריח", ואין לי דברים חדשים להגיד ורק שאני לא מסכימה עם הניתוח שלך של הדברים אז נשאיר את זה שם…
פמיניזם, דיסני ומעריצים
אני חייב להגיד שהדיון בעמוד הזה מרתק מבחינת ההבנה וההכרה שלי כמה דיסני מעוררים רגשות בקהל שלהם, חיוביים ושליליים. זה לא סתם ויכוח גיקי על מי יותר חזק, סופרמן או קפטן מארוול, מארוול או די.סי, אלא ממש דיון על הערך המוסף של החברה מבחינה חברתית, שבו משתתפים אנשים שהיצירה של דיסני חשובה להם ממש, מול אלה שמתנגדים לה בלהט. וזה כבר עונה על השאלה שעלתה כאן ובמקומות אחרים בין השורות: האם דיסני משטיחים את היצירה שהם נוגעים בה, ברגע שהם הופכים למונופול ומהרגע שהם בולעים בתוכם פרנצ'ייזים ויוצרים אחרים. אז נראה לי שלא, כי אחרת לא היה מתנהל כאן דיון מעמיק על דמויות נשים ומה זה אומר עלינו. אחרת זה לא היה מוביל מעריצים לכתוב בבהירות, בעקשנות וברגש עמוק על החברה שהשתמשה ויצרה דמויות, סיפורים ועולמות, שהם שקעו בתוכם.
אני לא יודע אם קפטן מארוול פמיניסטית יותר או פחות מוונדר וומן. קטונתי מלענות על כך. גם בגלל שזווית הראייה שלי גברית, מה לעשות, ואני מפספס ניואנסים חשובים מזווית הראייה הנשית, וגם כי לדעתי זו שאלה לא נכונה. כמו שכתבו כאן, פמיניזם מורכב מזרמים שונות, רעיונות שלעתים סותרים זה את זה, והוגות והוגים שלעתים לא מסכימים אלה עם אלה. נראה לי ששני הסרטים נכתבו מתוך תפיסות שונות של פמיניזם ועוסקים בתקופות שונות, ולכן גם המסר שלהם שונה.
למרות זאת, אתיימר להגיד שמתוך זווית ראייתי הצרה, קפטן מארוול משיגה יותר מטרות מתוך הגישה הפמיניסטית שהיא יוצאת ממנה, גם אם הפמיניזם שלה פחות מתוחכם ויותר in your face. הסרט נכתב מתוך ראייה פמיניסטית, כדי לאותת שמארוול הם פמיניסטיים, וזה יוצר סיפור שטוח ודמות בעייתית, אבל כזו שאני חושב שממש צועקת נגד הפטריארכיה הגברית. בעוד וונדר וומן גם נכתבה מזווית ראייה פמיניסטית, אין לי ספק בכך, וגם היא מנסה לצעוק מסרים פמיניסטיים, אבל משהו נופל בתרגום. לא בגלל המראה של גל גדות, אלא בגלל שמהרגע שדיאנה מגיעה לעולם האמתי היא מתנהגת כמו ילדה קטנה ולא כמו אישה בוגרת בת אלפי שנים (ככל הנראה. הטיים ליין של הסרט לא כל כך ברור. בכל מקרה, אישה בוגרת, מבוגרת יותר מכל אדם אחר מסביבה בעולם האמתי), שמכירה את כל השפות בעולם וקראה אינספור ספרים. זה נתן לי את התחושה שמתקבלת בסרטים וספרים ישנים: האישה התמימה והפראית, שהגבר צריך ללמד אותה מהי תרבות. או לחלופין האישה שתפקידה הוא ללמד את הגבר מה זה אומר להרגיש חופשיה, שוב מהמקום "הטבעי" וה"פרוע". קפטן מארוול, לעומת זאת, נאבקת נגד הממסד שמגביל את כוחה, ונלחמת גם נגד עצמה עד סוף הסרט שבו היא בוחרת לשבור באופן המילולי ביותר את השלשלאות ששמו עליה. היא מגלה את הכוח שבה להתמרד נגד המדכאים. שוב, לא מתוחכם, די בוטה, אבל פמיניסטי. גם הדמות שלה היא לא דמות של הבד-אס, כמו שכתבו למעלה, או לא רק הבד-אס, אלא יש לה חולשות אנושיות, לא משויכות מגדרית: היא מבולבלת חלק מהסרט די מבחירה, לא מכירה את עצמה, בורחת מהזיכרונות שמפחידים אותה, נכנעת חלק מהזמן מרצון למי שאומרים לה שהיא לא מספיק טובה. מה שמפריע לי במשל הזה שלה, הוא שמדובר באישה אחת בתוך העולם של הקרי. לנשים אחרות אין בעיה להתקדם ככל הנראה. אין איזשהו דיכוי מגדרי בעולם החוצני הזה. הדיכוי הוא ספציפית שלה כי רוצים להשתמש בה ולהבין את מקור כוחה העצום. וגם כי פוחדים ממנה (טוב, כאן אנו חוזרים לסיפור שמופיע גם בוונדר וומן, של האישה הפראית שיש לאלף כדי שלא תכחיד את העולם התרבותי, מתוך איזשהו טוויסט, מה ששוב הופך את הסיפור הזה ליותר פמיניסטי).
אבל קרול מאמצת את הקודים של העולם הגברי; דיאנה מנסה להילחם בהם
לאורך כל הסרט, אומרים לקרול שהיא לא טובה כמו גבר, והיא מראה לכולם שהיא כן טובה כמו גבר.
דיאנה, לעומת זאת, לא צריכה להוכיח לאף אחד כמה היא טובה, אבל חשוב בהרבה מכך: היא מראה לכולם שהיא טובה אחרת מגבר. היא לא מתביישת בגוף שלה או בגוף של אחרים; היא עושה את הדבר הראוי מבחינת הצדק, ולא הנכון מבחינת המשימה; היא לא רוצה להילחם, היא רוצה לסיים את המלחמות.
אז כן, יש בעיות רציניות בתסריט של וונדר וומן בהקשר של המסר הזה, אבל לפחות הוא מנסה להציע אלטרנטיבה לתרבות גברית, ולא רק חוגג אותה.
זה נובע מתפיסות שונות של פמיניזם
בעניין של סיום המלחמות: מאר-וול מעוניינת לסיים את המלחמה עם הסקרולס ולכן היא מפתחת את הליבה. דנוורס מקבלת את כוחה מהתפוצצות הליבה ומעוניינת להמשיך את משאלתה האחרונה של מאר-וול. כוחה של דנוורס נובע מפיתוח מדעי שנוצר על ידי אישה בתוך מנגנון גברי- הצבא – במטרה לחתור תחת מטרת העל של המנגנון הזה, להמשיך במלחמות. הבריחה של הסקרולס לא נתפסת ככניעה אלא כניצחון בתפיסה הזו, וזה אנטי גברי בעיקרון.
אבל דנוורס מבינה עוד משהו: המאבק הוא בלתי נגמר. הדיכוי של הקרי מתמשך ויש להילחם בו כל עוד הוא קיים. זה פמיניזם שמתייחס ליחסי המגדר בין גברים ונשים כמאבק בלתי נגמר, שבו יש להשתמש בכלי האדון (צבא-כלי מלחמה) כדי לנצח. כל עוד המטרה היא שונה, להפסיק את הדיכוי, זה מוצדק. לעומת זאת, התמימות של דיאנה גורמת לה לחשוב שאם תהרוג את האדס (במלחמה, עם כלי נשק, תוך מאבק) בבת אחת ישקוט שלום בעולם. היא מתפכחת מהתפיסה הזו ולאחר מכן נכנסת לסוג של דיכאון שבמסגרתו היא נעלמת עד ימינו, בורחת מהמשך המאבק. אני מבין את כוונתן של היוצרות בניסיון להציג סדר חברתי נשי אלטרנטיבי, ואוהב את זה, אבל לצערי זה לא צלח במיוחד.
אתה לא יודע
מה היא עשתה עד ימינו, זה נדע רק ב WW84…
ואני מסכימה איתך שבקטע הזה קפטן מארוול באמת ממשיכה להלחם, אבל זה מגיע בסוף. רוב הסרט שטחי , וסטריאוטיפי לפרקים, מדי פעם מתפלק בטעות איזה מסר טוב עד שפתאום בחמש דקות האחרונות הפמיניזם העמוק מגיע (I don't have to prove myself), וזה קצת מעט מדי ומאוחר מדי בשבילי.
גם אני באמת לא מתה על הסוף של WW, אבל ההתנהלות בתוך הסרט היא כל כך חזקה ומדוייקת, שאני באמת חושבת שזה זניח. אני באמת ובתמים מקווה שהסוף יעבור את הריטקון הנדרש ב WW84, ונקבל את ההמשך שמגיע לדיאנה.
לא מסכים
נניח שהיא לא נעלמה, למרות שאני הבנתי שכן מהסוף של הסרט (אבל זה אכן לא ברור לחלוטין). מה אנחנו כן יודעים כרגע על מה שעבר על דיאנה מאז סוף הסרט? אנחנו יודעים שאף אחד לא ידע על קיומה כגיבורת על הפועלת בשירות הטוב עד לאירועי באטמן נגד סופרמן. עובדה היא שברוס ווין היה צריך לחקור עליה כדי לגלות את התמונה שלה ממלחמת העולם הראשונה. היא די הלכה צעד אחורה, לא בלטה בעולם, זה בטוח. אולי לא נעלמה לחלוטין, אבל לאירועי הסרט הזה הייתה השפעה עמוקה ושלילית עליה.
אנחנו יודעים גם שבעת המאבק עם האדס, היא מגלה שיש רוע בלב האנשים גם בלעדיו ואם תהרוג אותו זה לא יעזור. היא בכל זאת הורגת אותו כי היא מאמינה בבני אדם ובטוב שלהם. היא מציעה פתרון אלטרנטיבי: הטוב קיים למרות שקיים גם רוע. זה לא סותר אחד את השני. אנשים יכולים להיות חמדנים ואלימים, אבל גם עדינים ורגישים במקביל. הבחירה בטוב, בפעולה מתוך רגש כדי להשיג מטרה רציונלית בסופו של דבר, אולי היא הכוח הפמיניסטי הגדול מאחורי הסיפור שבנו כאן. אז כאמור, אני מסכים שמדובר בסיפור פמיניסטי עם חריקות גדולות.
עכשיו בנוגע לחריקות שציינתי, ולמה שאת כתבת בהודעה למטה:
אישה בוגרת, חכמה, שקראה הרבה מאוד ספרים ומכירה את כל השפות בעולם, מתלהבת למראה תינוק ורצה אחריו. סטיב רץ אחריה ומחזיק אותה "בתלם", מחזיר אותה למוטב. היא שוב ושוב מתלהבת מדברים, לא מבינה מה קורה סביבה, רוצה לעשות דברים שלא מתאימים ומראים אי הבנה, בעוד סטיב מאזן אותה, קול ההיגיון. זה מאוד בעייתי בעיניי.
אין כאן זלזול בדיאנה מצידי. אני מבין מה רצו לעשות כאן: יש פה תיירת מעולם אחר, שנוחתת בעולם האמתי בפעם הראשונה. טבעי שתתרגש למראה דברים חדשים. אבל היחס של סטיב לאופן שבו היא מתלהבת, העובדה שהיא לא מכירה דברים שהיא צריכה להכיר גם מהעולם שלה, העובדה שהיא לא בוחנת את סביבתה, מנסה להבין את החוקים שמפעילים את העולם המוזר שנחתה בו, אלא מניחה הנחות ופועלת באופן אינסטינקטיבי על בסיסן, זה האופן שבו פועלים ילדים ולא נשים או אנשים בוגרים. לא ראיתי אף אישה בוגרת מתנהגת כך. זה לא אומר שום דבר. בהחלט יתכן שאני מפספס כאן בגדול. אבל חלק מהביקורת הפמיניסטית שאני נתקלתי בה לפחות, טוענת שהשיוך של רציונל והיגיון ושיקול דעת לגברים וגבריות היא הבעיה. גם לנשים יש את התכונות הללו. השיוך של רגש, אינסטינקטיביות ופעולה על פי תחושה ולא על פי רציונל, לנשיות, הוא דווקא הבניה מגדרית פטריארכלית. לי אישית קשה עם זה שרציונל משויך לנשיות ורגש לגבריות, גם כשהרעיון הזה בא מהכיוון הפמיניסטי המעצים. כי אני מאמין גדול ברציונל והיגיון ולא מוכן לוותר על הרגש גם בתוכי. הדיכוטומיה הזו שאת מציגה כאן בעייתית מאוד בעיני.
בנוגע לדנוורס, אני אישית מתחבר יותר לביקורת של הסרט הזה והפעולה שמתחייבת מתוכה. אני חושב שהמאבק בין מדכאים למדוכאים הוא רחב יותר מהפן המגדרי, מתחבר אליו ישירות ומעצים אותו. הכוח שמפגינה דנוורס, מקורו בכלי נשק שמטרתו להציל מיעוט נרדף. הכוח הזה מתחבר לאישה שדוכאה כל חייה, גם בגלל המגדר שלה, והיא משתמשת בו כדי להמשיך ולהציל את העולם, מתוך אמונה פנימית שככה צריך לעשות, כי היא מבינה שדיכאו אותה וצריך להמשיך ולהילחם. הרעיון הוא שיש "כוח גברי" רע מיסודו, או תכונות גבריות שנשים מאמצות ומאבדות את הנשיות שלהן בעקבות זה, הוא מאוד בעייתי בעיני. בדיוק כמו הרעיון שגבר שמאמץ תכונות נשיות מאבד משהו מהאותנטיות שלו. שני אלה נובעים מאותו מקום, שנשיות היא אולי לא חולשה, אבל היא דיכוטומית לגבריות.
מסכים עם כמה נקודות ועדיין
1. התלהבתי מתינוקות יותר מפעם אחת בחיי. התלהבתי מהאחיינים והאחייניות שלי ואני ממשיך ומתלהב מכל מילה חדשה שהם מוציאים מהפה או תובנה חדשה שהם מעלים. אני מרגיש שאני נמס מולם. ברור שראיתי אנשים ונשים מבוגרים מתלהבים מתינוקות, אבל מעולם לא ראיתי אנשים ונשים מבוגרות שמאבדים את חוט המחשבה בשנייה שהם רואים תינוק ורודפים אחריו, בטח בעולם זר ומוזר שצריך להכיר לפני כן. זו הסיטואציה הספציפית הזו שהיא נמצאת בה והתגובה הספציפית שלה שמוזרות לי. אני חשדן כלפי טענות אבולוציוניות כלפי המציאות שלנו כאן ועכשיו ולכן לא משייך את זה למגדר. שיהיה ברור: אני לגמרי מקבל ומאמין (או יודע ליתר דיוק) שהאבולוציה התרחשה ומתרחשת. אבל אני לא גוזר מזה על יחסי מגדר או על תכונות מגדריות בעולם הנוכחי שלנו.
2. חשבתי להתייחס לעניין הישיבה קודם ואני מתחרט שלא הזכרתי. כאן אני מסכים איתך, שהניסיון של היוצרות להציג אלטרנטיבה פמיניסטית אכן עובד.
3. אני הולך צעד אחורה מהקביעות שלי. אני באמת מתלבט כאן, כי עברתי על ההודעה שלך כמה פעמים ואני מבין את נקודת המוצא שלך, גם אם לא מקבל אותה לחלוטין. יתכן שאני מוטה מגדרית לראות את ההתנהגות של דיאנה כילדותית. אני צריך לצפות שוב בסרט מנקודת המבט הזו ולראות אם זה מתיישב לי. בצפיות הראשונות שלי (צפיתי 3 פעמים בסרט) ההתנהגות של דיאנה והיחס של סטיב כלפיה חרו לי, ובהשוואה לדמויות אחרות של נשים וסרטים אחרים שעסקו בנשים, לא ראיתי כאן שום דבר מיוחד או מדויק. טוב, מלבד התפיסה של טוב ורע, שהזכרתי קודם, והיא מורכבת יותר מרוב סרטי הקומיקס שראיתי. אבל זה חלק כל כך קטן מהסרט, נקודת התחלה לא מפותחת שמופיעה רק בסוף שלו.
4. קפטן מארוול – אוקיי. מקבל. אני אישית רואה את זה אחרת ואוהב את הסרט כך, אבל מבין את נקודת המבט שלך. אולי זה בגלל שבחיי אני נמצא במעין צומת של זהויות מתנגשות שכל אחת מהן מושכת לכיוון אחר מבחינת יחסי הכוחות בכלל בחברה. אני מרגיש הזדהות עם האנדרדוג בכל מגדר שבו הוא מגיע. קטעים של התעלות והתגברות על קשיים, כמו הסוף של קפטן מארוול, קונים אותי לחלוטין. במקרה של וונדר וומן זה פועל לרעתה. היא חיצונית לעולם, לא גדלה והתחנכה כאן אלא כלוחמת חזקה באי שבו היא נחשבת מיוחדת במינה, הנשק שיהרוג את האל האחרון. לכן היא גם לא עברה תחת מכבשי הפטריארכיה והדיכוי ויותר קל לה לראות את העוולות ולפעול דרכן. עכשיו, כשאני כותב את זה, אני מבין את המשיכה האפשרית לדמות מהסוג הזה, שלא מתנצלת ולא מושפעת מאלפי שנים של חיברות מגדרי. אני אישית לא מתחבר לזה, אבל זה לא אומר שום דבר על איכות הסרט והדמות, כמובן.
עושה רושם שאנחנו יותר מסכימים מלא מסכימים, ועדיין
1. זה שלא ראית אישה שדעתה מוסחת מקיום של תינוק סביבה, זה לא אומר שאין, אלא שלא ראית. זה נפוץ מאוד אגב אצל נשים בטיפולי פוריות, שעבורם תינוק בשטח יכול בהחלט לשתק לשנייה (מנסיון אישי מאוד). עבור אישה שעבורה תינוק זה קונספט שלא היה מושג עד כה, זה לחלוטין יכול לקטוע את חוט המחשבה. אגב – גם עבור גברים שלא מצליחים להביא ילדים לעולם מסיבה מסויימת זה קורה. אנחנו לא יודעים אם דיאנה מסוגלת להכנס להריון או לא, אבל אנחנו כן יודעים שמבחינתה עד אותה נקודת זמן תינוק היה קונספט תיאורטי בלתי מושג. תנסה לחשוב מה יכולה להיות התחושה של לראות תינוק פעם ראשונה כשאתה כבר בבגרות, בלי שנתקלת בזה בעבר. ובלי שאתה חושב שתתקל בזה אי פעם. זה לא בדיוק אותו הדבר.
2. ההתנהגות של דיאנה והיחס של סטיב כלפיה הם שני פרמטרים שונים. כי סטיב כן מתנהג בהתאם לעולם הפטריארכלי שהוא גדל בו. ההתייחסות של סטיב אליה היא אכן לא לעניין בחלק מהמצבים אבל הוא לא יודע יותר טוב (והוא לומד לתקן את עצמו מהר יחסית. בטח מהר יחסית לאנשים שאני מכירה בעולם האמיתי שמתנהגים כך). דיאנה לעומת זאת מתנהגת בצורה מאוד שונה, הסיבה שהיא נתפסת כילדותית זה כי כשהיא מציגה את ההחלטות שלה היא מצידה את הרגש מאחוריהן – וזה לכשעצמו, נתפס כילדותי. אם תסתכל על המונולוגים, בלי הצורה מלאת הרגש שגל גדות מציגה אותם, אם תסכל על הטיעונים ועל מה שעומד מאחוריהם, ואם גבר היה אומר אותם – האם הם עדיין היו נתפסים לך אותו הדבר?
למען הסר ספק, אין פה תלונה על איך שגל גדות הציגה את המונולוגים. היא הציגה אותם מצויין והרגש *חייב* להיות חלק מהדמות כשהי שהיא מוצגת. אני פשוט מנסה לכוון למה שאני רואה בתור מה שמצד אחד הוא הבעייתיות של הסרט ומצד שני הנצחון של הסרט – גל גדות מציגה שם דמות של מישהי שהיא כמעט הסטיגמה של האישה הרגשנית – ועדיין ממצבת אותה כגיבורת על עוצמתית וחכמה שמסוגלת לנצח כל אחד שבא כנגדה, בניגוד לקפטן מארוול שמשחקת את הדמות של האישה החזקה הקלאסית שקיימת עוד מימי טרמינטור 2. וזה סבבה, כן? אני לא נגד. קפטן מארוול זה אחלה סרט ואין לי תלונות אליו. זה פשוט ישן. קפטן מארוול לא חידש שום דבר במובן הפמינסטי והראה לי more of the same. ומעבר לכך, הם עוד דאגו באופן כמעט עקרוני לוודא שאפילו בסרט שנקרא על שם גיבורת על נשית – לא ייתכן שהבמה תהיה רק שלה והביאו לשם את סם ג'קסון שהוא פצצת כריזמה מטורפת ש"תחזיק" אותה. כי היא גיבורה נשית, אין מצב שהיא תסתדר לבד, נכון?
אם נחזור לתחילת הדיון המייגע הזה. קפטן מארוול סבבה, אני לא נגדו, אבל להגיד שקפטן מארוול הציע איזשהו חידוש במובן הפמינסטי (ועוד יותר מוונדר וומן) זה באמת פשוט לעג לרש.
כן. מסכימים חלקית אבל זה לא מפריע לי להתווכח :)
1. נכון. זה לא אומר כלום. אני אראה את הסרט שוב מזווית הראייה הזו. כשראיתי את הסרט לראשונה כל החלק הזה זרק אותי לסרטים אחרים שבו רואים נשים, תמיד נשים, מאבדות את עצמן לחלוטין למראה תינוק. ובסרטים האלה זה תמיד הצטרף לראיית הנשים כאימהות טבעיות, מעצם היותן נשים. ותמיד סממן לכך שנשים לא מוצלחות או משהו פגום בהן פנימית, זה אם הן לא מתחברות לילדים באופן הזה מיידי. אני עדיין לא משוכנע שכאן התגובה היא טבעית לסיטואציה הספציפית הזו, בנקודת הזמן הזו שדיאנה נמצאת בה. אולי אם היא הייתה מעט יותר חשדנית כלפי הסביבה שלה, בוחנת יותר את השטח ומתלהבת תוך כדי מדברים שסביבה, כולל התינוק.
אגב, זו רק דוגמה. אנחנו מתמקדים בה לדעתי יותר מדי. כל החלק הזה בעייתי מבחינתי, מהרגע שהיא מגיעה לעולם האמתי ועד הישיבה.
2. אני רוצה להתייחס למשהו אחר בסרט, שקשור לזה ולמה שכתבתי על כך שדיאנה היא בסופו של דבר אמזונה מעולם אחר, שמעולם לא עברה דיכוי. אפילו להפך. העלו אותה על נס מלידתה. כשהיא נפגשת עם המזכירה של סטיב והיא לא מבינה איך היא לבושה ולמה אין לה שריון או משהו כזה, כי אי אפשר להילחם כך, המזכירה עונה לה: "לא צריך שריון כדי להילחם על זכות ההצבעה לנשים". זו בדיוק הנקודה שבה הסרט דווקא היה כן והצביע על הבעייתיות הגדולה ביותר בדמותה של דיאנה. הלבוש של דיאנה הוא שריון. לבוש של מלחמה. היא לוחמת גדולה וחזקה, מאוד חזקה, חצי אלה. בין היתר, היא משמשת כנשק נגד אל המלחמה (ארס. קראתי לו קודם האדס. מצטער). היא באה מאי של לוחמות אמזונות, המנותקות מהעולם ועוסקות בראש ובראשונה בלחימה. לכך הן נוצרו, זאת במטרה להגן על העולם. אם אני ממשיך את קו המחשבה שלך, על כך שיש תכונות שנחשבות נשיות וכאלה שנחשבות גבריות והגבריות נתפסות כעליונות יותר, איך את לא רואה כאן בעייתיות גדולה? שהאישה החזקה ביותר, זו שעומדת במרכז הסרט – ובמרכז העולם שלה – חלק ממה שהופך אותה למיוחדת, חזקה ועליונה, הוא זה שהיא לוחמת. לא לוחמת – נשק, שנועד להרוג. להילחם כדי לסיים את כל המלחמות. להרוג את אל המלחמה. איך זה לא בעייתי לפי הגישה הזו? איך המזכירה של סטיב אמורה להזדהות עם אלה כזו, או שדיאנה אמורה להוות לה השראה? זה די מדכא. אם את לא אלה חזקה, כלי נשק אדיר, איפה הכוח שלך, כאישה רגילה בעולם פטריארכלי שבו נשים לא יכולות להצביע? היא לא מכירה את העולם, את הקשיים שנשים אמתיות עוברות. זה די מקשה עלי להתחבר לדמות כזו. טוב, אני לא קהל היעד. את כן, ואת אומרת שהתחברת לזה, אז יש בכך הצלחה. אני לא יכול להתווכח עם זה. אני רק יכול להגיד למה זה בעייתי עבורי.
3. האם אל המלחמה הוא דימוי לפטריארכיה, כביטוי למלחמה, שהיא התוצר המובהק ביותר וההרסני ביותר שלה? אם כן, אז אני רואה חיבור מדהים לקפטן מארוול, ובו הסרט השני יוצא וידו על העליונה. קפטן מארוול גם נולדה כגיבורת על מתוך התפוצצות של כלי נשק שנועד להפסיק את המלחמה של הקרי והדיכוי של הסקרולס. רק שכאן הנשק הוא המצאה של אישה שפועלת בתוך מנגנון צבאי כדי לחתור תחתיו ותחת המטרה שלו להמשיך את המלחמה ולצבור עוד ועוד כוח. דנוורס מבינה את זה בסופו של דבר וממשיכה לפעול בגלוי ובגאון נגד הכוח הצבאי שהייתה חלק ממנו בעבר. היא לא מתחבאת. לא בורחת. אלא יוצאת נגד הדיכוי שלה ושל אחרים באופן ברור. אם מתייחסים למדע ולצבא כשני מבנים חברתיים ששויכו לגבריות ולגברים במהלך ההיסטוריה, ונשים נתפסו כזרות שם מעצם נשיותן, זה מסר הרבה יותר חתרני. מה שכן, גם כאן יש לנו כמעט אלה חזקה ועוצמתית, מה שפוגע במסר. אבל לעומת WW, דנוורס גדלה כבת אנוש, עברה דיכוי ממשי של הגברים שסביבה והתגברה עליו. הכוח שניתן לה לא מוחק את ההיסטוריה שלה. להיפך. היא נשענת על הזכרונות החדשים שלה וכך לומדת להשתמש בכוח העצום שקיבלה.
4. ההתנהגות של דיאנה והיחס של סטיב – מקבל את ההבחנה.
5. בנוגע לרגש וכו': כאמור, אצפה שוב בסרט. נראה מה יהיו הרשמים שלי לאחר מכן. אני דווקא חיובי, כי אם את צודקת כאן, אז אני אוהב את הסרט הזה יותר (אם זה לא מובן, די אהבתי אותו). אני אישית חושב שכדי שדמות כזו חזקה תתקבל יותר טוב על ידי דעת הקהל, היא חייבת להיות נשית על פי המקובל. לא חתרני במיוחד בעיניי. במיוחד כשאני רואה סרטים אחרים של גיבורות על נשיות בעבר ומשווה אותה. זה לא שונה. אני יודע שבסרטים אחרים בכיכובן של נשים זה לא כך ואישה שהיא אשת קריירה היא תמיד "גבר-גבר" יותר מאשר הגברים שסביבה. לא חושב שזה המקרה של קפטן מארוול בז'אנר הספציפי הזה.
6. בהמשך לכך – רגש, הגיון, קפטן מארוול ו-WW: כתבתי למטה למה אני כן אוהב את הגרסה של קפטן מארוול לנשיות. אני חושב שכאן אנו מתפצלים. שימי לב איך גל גדות התקבלה מול איך שהתקבל ברי לארסון. אני חושב שזה מעיד יותר מכל למה קפטן מארוול היא חתרנית יותר דווקא. אישה "גברית", שהמיניות שלה לא רק שמעורפלת, אלא לא קיימת. היא לא אישיו מבחינתה. דווקא אם היו מציגים אותה כלסבית זה היה מפריע לי יותר. כי אישה "גברית" חייבת להיות לסבית. מה, לא? אבל לא רק "גברית": במסגרת חלק מגילוי הכוח שלה, היא מפסיקה להתגונן ומגלה צדדים אחרים בתוכה. למשל, חיבור רגשי לילדה של חברה שלה, שבמסגרתו היא מקשטת את החליפה החדשה שלה. זה פן שנתפס "נשי" למיטב הבנתי, ולא היה יכול להגיע קודם. כי קודם היא ברחה מעצמה, מהזכרונות שלה, מהאישיות שלה. רק עכשיו, כשהיא מכירה בכוחה, היא לא צריכה להוכיח שום דבר. כן, היא חזקה. כן, היא גברית. וכן, היא גם נהנית לבלות על הילדה סביב תחומים "נשיים". אז אולי הראייה של הסרט לא צריכה להיות רק "פמיניסטית", מה שזה לא אומר, אלא גם קווירית.
(וואו, השקענו מלא זמן ומילים בסרטים די בינוניים. הרבה זמן לא עשיתי את זה, מאז התואר הראשון שלי. זה די כיף :))
קצת מתכנסים
2. כי לתחושתי אתה מבלבל כאן בין תכונות ליכולות.
זה כמו שהיית שואל אותי "הרי תכנות זה עולם של גברים, איך זה יכול להיות שאת רואה כאן מישהי שהיא מגיעה עם תכונות של מתכנתת ואומרת שהיא עדיין מתנהגת באופן נשי?" כי זה בדיוק העניין – היא יכולה להיות גם מתכנתת וגם אישה ודיאנה היא גם לוחמת וגם אישה ("רגשנית-ילדותית"), וזה שני סטים של תכונות שלא מתחברים בדרך כלל בתרבות הפופ שלנו. הנשים הסטריאוטיפיות הן לרוב לא לוחמות מוצלחות והלוחמות המוצלחות הן לרוב לא רגשניות-ילדותיות.
2.ב. ואני ממש מבסוטה שאתה מזכיר כאן את אטה קנדי, כי היא דמות נשית חשובה בסרט שמציגה סוג אחר של פמיניזם, של אישה שנמצאת בתוך העולם הפטריארכלי הזה ועדיין נלחמת על מקומה, ועושה את זה בהצלחה מסויימת, ומלאת חן. אין בסרט הזה אף אישה שמקבלת את מקומה כמשנית בחברה – כולן, כולל האמזונות, כולל דיאנה, כולל אטה וכולל ד"ר מארו הן בעלות משמעות בסיפור.
3. לא, אני לא חושבת שאל המלחמה הוא ביטוי לפטריארכיה. אל המלחמה הוא ביטוי לדברים שהיא לא מבינה – והיא למעשה צריכה לנצח את התמימות שקיימת אצלה לגבי טבע האדם. וגם כשהיא מקבלת את זה שהיא טעתה לגבי טבע האדם – זה לא משנה את האופי שלה וההתייחסות שלה לעולם ("אני בוחרת באהבה". ביצוע קיטשי קטסטרופלי, אבל הערכתי את הרעיון) והייתי מקבלת את כל מה שאמרת לגבי קפטן מארוול אם היו טורחים להציג את זה במעבר לשלושה משפטים ורבע. הטריילר של קפטן מארוול היה סופר פמניסטי, אבל כשכל מה שהיה בטריילר היה בגדול מה שהיה בסרט, אז משהו ביחס לא עובד.
5-6. אישה "גברית" כגיבורת אקשן זה הכי רחוק שאפשר מחתרני. זה בסדר, האחיות וואשובסקי כבר עשו את זה לפני 20 במטריקס, ואני בטוחה שזה היה קיים עוד לפני. אני לא בטוחה על מה אתה מדבר מבחינת הקבלה של גל גדות מול הקבלה של ברי לארסון כי גם את גל גדות לא קיבלו, כשהתירוצים היו כל סיבה אפשרית כולל גודל החזה שלה, והדעה לגביה השתנתה רק אחרי שהיא היתה בערך הדבר הטוב הכמעט יחיד בבאטמן V סופרמן. אבל אני אפילו לא משייכת את זה לזכר נקבה. יש נטייה להתלונן על ליהוקים של גיבורי על מכל מין ומגזר אז זה לא דוגמא לכלום בעיני.
ושוב, שלא יהיה שום ספק – אין לי שום בעיה עם גיבורת על "נשית" או "גברית" או סט תכונות ומגדר שתרצו. תנו לי גיבורות על מכל סוג וצורה וכמה שיותר. אבל מארוול באופן כללי וקפטן מארוול באופן פרטני לא מקבלים ממני שום קרדיט על חדשנות וחתרנות פמיניסטית, כי מה שהם עשו בנושא היה בנאלי, מעט מדי ומאוחר מדי.
לא מתבלבל
היחס שלי לאי האמזונות הוא כסמל מטא-טקסטואלי. הבעיה עם קפטן מארוול הוא לא עם הדמות שלה ספציפית, אם הבנתי נכון אותך, אלא עם דמויות דומות מהסוג שלה, שמעידות על תפיסות מגדריות בעולם שלנו: אישה שנאלצת לוותר על הנשיות שלה כדי להשתלב בעולם הגברי וזה נתפס כניצחון, בעוד דיאנה היא אישה "נשית", עם תכונות נשיות, ובכל זאת חזקה ועוצמתית. שני טיפוסים של נשים, שהבעיה היא לא בהן עצמן, או בנשים דומות בעולם האמתי, אלא במה שהן מסמלות.
אם כך, לא היכולות של דיאנה מטרידות אותי כל כך. זה טוב שהיא לוחמת חזקה. זה טוב שהיא הגיעה מאי של נשים לוחמות חזקות. לא רק שאין לי בעיה עם זה, זה אחד מהדברים הטובים שמצאתי בסרט. אבל יש לי בעיה שדווקא הטיפוס הזה של אישה, ששואבת את העוצמה שלה מכך שהיא גדלה, חונכה וחוברתה להיות לוחמת חזקה,בעולם ללא גברים, היא זו שאמורה להוות דמות מעוררת השראה בקרב נשים כמו אטה. כאלה שגדלו, חונכו וחוברתו להיות נשים צייתניות ובכל זאת קמות ומורדות בסדר החברתי הקיים.
אני מסכים שקפטן מארוול הוא סרט פגום באופן שבו הוא מציג את הרעיון המרכזי שלו, אבל כל הדברים שציינתי נמצאים שם, מאחורי הכתיבה הבעייתית. לא צריך לחפור יותר מדי כדי לגלות אותם. כך שאי אפשר להגיד שמדובר בפרשנות יתר, כמו שלפעמים קורה לי. דנוורס היא לא רק אישה "גברית". היא אישה שהיחס אליה כ"גברית", בסרט ובעולם האמתי, בקידום של הסרט, גורם לכך שמזלזלים בה שוב ושוב. היא לא טריניטי או שרה קונור, שהתקבלו די טוב כדמויות משניות יחסית בסרטים בכיכובם של גברים (שרה קונור קצת פחות, אבל שוורצנגר נמצא הרבה יותר במרכז ממנה. בכל זאת והוא הכוכב הגדול). הן לא באמת מתפתחות בסרט, לא עוברות תהליך. הן פלקט שנועד לשרת את הגברים בסרטים הללו, ולכן אפשר ל"אכול" אותן בקלות יותר. כאן האישה "הגברית" היא במרכז הסרט. לא רק זה. היא גם לא מינית בשום אופן. אין לה מושא אהבה. לא מצלמים את הגוף החטוב שלה במבט מחפצן.
נניח שאין חדשנות וחתרנות בסרט הזה מבחינה פמיניסטית. אני לא מסכים אבל ניחא. בטוח אין מספיק, בגלל הכתיבה הבעייתית, וההצבה של פיורי לצידה, זה מוסכם על שנינו. אבל ההיפוך המגדרי, של גיבורה "גברית", לא מינית, לא מתנצלת, במבנה של סרט גיבורי על קלאסי, התהליך שהיא עוברת, שקשור גם למגדר שלה ולאופן שהוא בא לידי ביטוי, והיחס אליה, לא ממך, אלא מהקהל הגיקי, לעומת היחס לדיאנה, גיבורת העל "הנשית", והיחס לגל גדות, שמה לעשות, מתאימה יותר לתבנית "הנשית" הקלאסית, מעידה יותר מכל על כך שמארוול עשו כאן משהו חדש.
(לא לחובתה של גל גדות, חלילה. אני מאוד אוהב אותה וחושב שהיא עושה המון חסד לרעיונות שהיא מקדמת).
טוב נו, נראה לי שאמרנו הכול, לא? אני אצפה שוב בסרט ואם יהיו לי תובנות חדשות, אעדכן :)
נראה לי
שגם אני צריכה לראות את קפטן מארוול שוב.
אולי אני באמת לא נותנת לה מספיק קרדיט…
אני מבינה מה אתה אומר, גם לגבי דיאנה כמודל, וגם לגבי העובדה שאולי גיבורות כמו קרול, למרות שתמיד היו קיימות מעולם לא קיבלו את קידמת הבמה.
אני עדיין חושבת שמה שהקפיץ אותי בתחילת השרשורפלצת המצויין הזה, העובדה שנתנו למארוול קרדיט פמיניסטי על חשבון דיסי הוא כבשת הרש, כי גם אם נסכים בסוף הדיון הזה ששניהם מודלים פמיניסטים מעולים. ואפילו אם נסכים שבסופו של דבר יש מסר עמוק יותר בקפטן מארוול, אף אחד, לעולם לא יוכל לקחת ממארוול את העובדה שהם מאוד התמהמהו למרות שלא היתה להם שום סיבה הגיונית (בסוף הפייז השלישי? תודה רבה באמת) ,ושדיסי עשו את זה ראשונים. אבל כן עשית לי חזק לנסות לבחון את קפטן מארוול עוד פעם. ואולי גם את וונדר וומן. מצד שני לא צריך הרבה כדי לשכנע אותי לבחון את וונדר וומן שוב…
לא התערבתי במהלך הדיון
למרות שהיה לי חלק בהזנקה שלו, כי אני לחלוטין לא מבין מספיק בנושא, ו"גם אוויל מחריש לחכם ייחשב".
אז דבר ראשון, היה מעניין מאד, ושאפו לך ולתום על דיון נעים, משכיל ומרתק.
אני רק רוצה להוסיף שתי נקודות: כשקישרתי בביקורת על קפטן מארוול למאמר של שמיר, ציינתי מיד כי לדעתי הוא קצת טועה – בכך שלנראות של הסרט גם יש חשיבות גדולה מאד. בסופו של דבר, וונדר וומן נתפס תודעתית כבשורה פמיניסטית, ובעצם זה מספיק. ממה שקראתי וראיתי, נשים ובנות רבות ראו בסרט הזה בשורה אמיתית עבורן, ובלי להיכנס למה הוא עשה טוב או לא עשה טוב, יש לו חשיבות בעצם המסרים שהוא רצה להעביר – גם אם הוא לא הצליח לגמרי להעביר אותם. בעניין הזה, אני לחלוטין איתך שלמארוול לקח הרבה יותר מדי זמן להוציא סרט על גיבורת על.
נקודה שניה שאני מעתיק מתגובתי בביקורת ההיא, שאני אישית הרגשתי שוונדר וומן צועק את המסרים שלו לפרצוף, בעוד קפטן מארוול עשה את זה בחוכמה ובעדינות יותר. נגעתם בזה בדיון שלכם, אבל זאת הסיבה העיקרית שאהבתי את קפטן מארוול יותר: אני שונא דידקטיות. המשל של וונדר וומן היה כל כך לפנים שזה עצבן אותי. מיקמו אותו בתקופה שהיתה חד משמעית פטריארכלית בצורה נוראה, והגברים בסרט עסוקים חצי מהזמן בלהיות בהלם מזה שיש כאן אישה בכלל, באמצע שדה הקרב. אני שונא שדוחפים לי מסרים לפרצוף.
כמו שכתבת בצדק, אני גבר, ולא מזהה מספיק ניואנסים שחשובים לאשה. בנוסף, אני חושב שמה שהגבת לי למעלה שקפטן מארוול מנסה יותר לצייר את האוטופיה כולל גם את הנקודה שהעליתי כאן. רק רציתי להבהיר לקראת סיום הדיון שגם לדעתי אין כאן אמת מוחלטת, ובסופו של דבר, אני חושב שהמסר הזה כל כך חשוב שכל צורה שבה נקדם אותו תביא תועלת ברוב המקרים.
תודה תודה תודה!
סוף סוף עוד מישהו מבין את זה. קרול מתאימה את עצמה לעולם הגברי. דיאנה מבהירה שהתכונות הנשיות שבה, אותן תכונות שמועלות פה בזלזול שוב ושוב, הן חלק ממנה וחלק מהחוזק שלה.
כי היא לא מתנהגת כמו ילדה קטנה- היא מתנהגת כמו אישה. אם מסתכלים לעומק – ההתנגות שלה שקולה לחלוטין, וזה שהיא נתפסת כילדותית זו חלק מהבעיה. זו חלק מהתפיסה שההתנהגות הבוגרת היא ההתנהגות הגברית וההתנהגות הנשית היא ילדותית במהותה.
כן, היא מאמינה במשהו שהוא לא מדוייק (הוא נכון חלקית בלבד). היא מגיעה מתרבות אחרת, אבל בתוך זה היא גם נאבקת בעולם שהיא לא מכירה ושהיא נתפסת כאישה חלשה שצריך להגן עליה, ובעולם הזה היא צריכה לקבל החלטות חשובות, מהירות, על בסיס אנשים שהיא צריכה להחליט במהירות עד כמה היא סומכת עליהם. ולהחליט מה היא עושה ומה לא, תוך התבססות על האינטסטינקטים שלה.
שוכחים שוונדר וומן הגיע להשגים מטורפים בלי הגב של מארוול מאחוריה כשבגדול הרוח האותה התקופה נשבה נגד פרוייקטים של DC אחרי חוסר ההצלחה של הסרטים הקודמים, ושלסרת היו הרבה הרבה רגליים והוא נשאר בעשיריה הראשונה לאורך די הרבה זמן, הרבה מזה בגלל נשים וילדות שחזרו לראות את הסרט שוב ושוב בגלל המסר הפמינסטי שבו.
קפטן מארוול היה עוד פרק, די נשכח, בתוך הסיפור הזה של מארוול, שאפילו לא נתנו לו להתפתח כי תקעו אותו עשר דקות לפני אנדגיים ששוב בא ולקח את כל הפוקוס לדמויות הגבריות.
אני מבין שאנחנו חלוקים ועדיין
אני לא מבין איך את לא רואה במה שאת אומרת דבר והיפוכו. לפני רגע את מחדדת את מה שלא דייקתי (חשבתי שיהיה ברור) שאין דבר כזה תכונות גבריות, מצד שני את שופטת את ההתנהלות של קרול כמישהי ש"מתאימה את עצמה לעולם הגברי" זאת אומרת שהיא ויתרה על ה"תכונות הנשיות שלה" אבל כאן את לא נותנת לה את החופש שבגלל שהיא אשה חזקה עם אופי משלה, היא פשוט שטוניקית מגניבה שבוחרת מה היא אוהבת לעשות רק בעולם שלנו זה "נחשב גברי". את עכשיו זו שנופלת למלכודת של אשה שלא רואה באשה שיודעת לשחק במגרש הגברי, כמישהי בעלת תכונות נשיות אלא את מקטלגת אותה כמישהי שמתאימה את עצמה לעולם הגברי ומכך שבמקור התכונות האלה שלה לא אמורות להיות קיימות רק בגלל שהיא אישה.
אז תני לי לחדד לך משהו כגיי, שנבחן תמיד בגבריותו או נשיותו, כשיצאתי מהארון בחרתי להיות אני ולאמץ את התכונות הנשיות והגבריות שבי. בתור ילד אהבתי לאכול את העולם, שיחקתי גם בברביות וגם במכוניות, באחת אהבתי את המחשבה על הפרטים הקטנים ושיש דימיון שלם בתור הבית הברבי הענקי שהיה לי ובשני אהבתי את את השטיח הענקי שלי עם כל המכוניות "לעשות פיצוצים" וליצור קרב ואדרנלין מעין מהיר ועצבני עם כלי רכב שונים כולל משאיות וג'יפים. בכל מקרה מה שאני מנסה לומר כאן שהרגשתי בטיבעיות שיש לי את 2 הצדדים ורק כשיצאתי מהארון למדתי לאמץ את שניהם ולא להתנצל על כך.
תכונה שאני אישית תמיד אהבתי עד היום שאת תגידי אותה כגברית היא להיות לוחם בנשמה בספורט, במיינד בדיאלוג, בבדיקת תגובות אנושיות ושאיפה לניצחון. האשה האמיתית שהכי הוקסמתי ממנה לאחרונה הייתה נעמה קיסרי בהשרדות VIP העונה האחרונה. וואוו היא פשוט הייתה מדהימה היא שלטה חזק מאוד במיינד שלה, במהלכים בשיחות, השתמשה בנשיות שלה, בשכל שלה. התרגשה בכתה אבל היא הייתה מלאת הומור בשליטה וחדה. עשתה את המהלכים בצורה יוצאת מכלל, היא סיימה אפילו עם אבן חסינות לגיבוי, בלי שהייתה צריכה אותה. היא ניצחה גם את הגברים באינספור משימות חסינות בגלל המיינד, בגלל שמנטלית היא הייתה סופר חזקה והיא הייתה אישה. היא אפילו לא טרחה בחצי הראשון של המשימות לצלוח מאוד כדי לא להראות חזקה מידי, מה שהרבה גברים היו מעדיפים לעשות. היא הייתה פשוט פנומנלית! והיא לא נתנה לשום רגש או הסיח הדעת לשבש לה את הדרך, היא דווקא השתמשה בהמון רגש לחבור לאנשים וליצור בריתות וחברויות על אף מהלכיה שלפעמים באו בעוכרי חבריה. בכל מקרה ראיתי בה פשוט התגלמות של יצור מוצלח, שלא נכנע למה ואיך הוא צריך לחשוב ולהראות. הערצתי אותה כי לראות אשה כזו וואוו היא הייתה הקפטן וומן שלי. ואני משער שהיא הייתה דמות נערצת ודוגמה לנשים וילדות כאחת.
מה שאני רוצה לומר כאן, חבל שאת מצמצמת את הבנות לכאלה שצריכות מודל רגש ולא עוצמה מתפרצת שלא קשורה לתכונות גבריות כלל? או שאני מקדים את זמני, בכל זאת הומו.. או שפשוט לא נעים לי שאת לא רואה בקפטן מארוול גיבורה של היום. אם היית אומרת שאת באופן אישי יותר מתחברת לוונדר וומן, ניחא. אבל הטיעון שלך קפטן מארוול פחות מודל לנשים כיום שזה צורם לי. מה שמחזיר אותי לנקודת ההתחלה שוונדר וומן מייצגת עבורך ועבור חלק מהנשים משהו מאוד מתקדם אבל עדיין בדומה למה שנראה בעבר, אך בצורה הרבה יותר מדוייקת, עם שיח שאמור לעסוק ביחסי הכוחות של גברים נשים, אבל קפטן מארוול, היא משהו שלא נעשה מעולם! עד כדי כך שלך ואני מאמין לחלק לא קטן של נשים היא נראית כמודל לא נשי.
אולי אני שמעולם לא הרגשתי שיש לי התמודדות עם מצ'איזם פנימי, חרה לי שבתחילת הסרט של וונדר וומן הסיפור של המלכה לילדה קטנה מסופר, שבגלל שהיו מלחמות בין גברים, זאוס הביא את האמזונות – הנשים שיביאו חמלה לעולם. אני לא מתחבר לזה בכלל. זה כשל מבחינתי ברמה הבסיסית ביותר להבין את האנושות ומטאפורה/אגדה פגומה מהשורש.
מצטער אם הפוסט נהיה אישי מידי, אבל אני מניח, לפחות בהרגשה שלי, אני יכול להוסיף מחשבת צד שלישי שלא קשורה לגברים/נשים ביניך בין תום. זה פשוט הכניס אותי לשאלה שעומדת לאנושות, שכמובן לי התשובה ברורה. האם שני הורים זכרים לא גורמים לחסך לילד שאין אשה בסיפור? ומכאן, שהילד לא יוכל לקבל מספיק חמלה ורגש? לי כמובן ברורה התשובה ולפחות הסרט הזה הציג שנשים לא צריכות את הגברים אז אני מניח שהמשמעות יכולה להיות הפוכה.
בכל מקרה אני לא יודע מה איתך, אבל אני רואה את העולם בצורה מאוד רגילה לטעמי כשאצלך זה אוטופיה. זה רק יכול לתאר את מרחק המחשבה שלנו, לא כגבר ואשה אלא כ2 יצורים מאוד שונים שגדלו בחברה שונה. לפחות ככה אני רואה זאת.
נ.ב אם טעיתי בניתוח שלי ופירשתי אותך לא נכון, בבקשה תתקני אותי, שנוכל להבין אחד את השני.
אני לא מסכימה עם הצורה שבה אתה תופס את קרול ובעיקר את דיאנה, אבל אני בהחלט מסכימה עם הרבה ממה שכתבת ברמה העקרונית.
אי האמזונות, אגב, בכלל לא פמיניסטי בעיניי.
סקרנת אותי, לראשונה אני שומע דעה כזו
למה אי האמזונות לא פמניסטי בענייך?
פספסתי את התגובה הזאת, אז באיחור קל:
ראשית, כמיתולוגיה – מהסיבות שנכתבו אחריי.
שנית, הרעיון של קבוצות נשים לרוב מגיע מתפיסה של נשים כנישה או כמיעוט.
אני מעדיפה לראות נשים עם גברים. בעולם מציאותי והתמודדות עם הפליה או בעולם אוטופי שוויוני.
לא ככה – בהתחלה אי מבודד של נשים, ובשאר הסרט דיאנה מוקפת בגברים.
קבוצות של נשים נכתבות בדרך כלל על ידי גברים שאצלם הנורמה היא דמויות גבריות וקבוצות עם רוב גברי מוחץ.
הפרשנות לא נכונה, אך זו טעות שלי.
אני לא הבהרתי את כוונתי נכון.
א. כי אני לחלוטין מסכימה שאין דבר כזה תכונות נשיות ותכונות גבריות, אבל כן יש דבר כזה תכונות ש*נתפסות* כנשיות, ו*נתפסות* כגבריות, בחברה הנוכחית שלנו ותכונות שנתפסות כנשיות (למרות שגברים רבים מחזיקים בהם) אישהו נתפסות גם כלא רציניות, ואם גבר יחזיק בהן הוא יחשב גבר נשי, ותכונות גבריות – אם אישה תחזיק בהן היא תחשב גברית (ובעולם שלנו – מצליחה). ולמיטב הכרותי (מצטערת אם אני לא מדייקת)- זו גם היתה חלק מהבעיה של הקהילה הלהט"בית, וספציפית אצל הגברים ההומוסקסואליים שזלזלו בהם בגלל שהם הפגינו תכונות "נשיות". העניין הוא שזה אפילו לא קשור לנטייה מינית – כי גם גיל ריבה, שלמיטב ידיעתי הוא הטרוסקסואל נשוי עם שלושה ילדים ספג הרבה זלזול בגלל שהוא הפגין את אותן תכונות שנתפסות כנשיות. אז אתה צודק שלא דייקתי במושגים. לא דיברתי על התכונות כפי שצריכות להתפס באידיליה (לכל אדם התכונות שלו, ואין שום צורך למיין אותן לתכונות נשיות או גבריות) , אלא על איך הן נתפסות בפועל כיום לצערי.
ב. הכוונה שלי היתה שדיאנה יוצאת נגד הנורמה המושרשת בחברה השולטת (במקרה זה הגברית-פטריארכלית) שבה היא נמצאת, וקרול מוכיחה שהיא בעצם מתאימה לנורמה השולטת (במקרה זה הקרי) בחברה שבה היא נמצאת. וזה דימוי בעייתי אצלי, באופן אישי. כפי שאמרתי אני לא נגד, חיבבתי את קפטן מארוול, מסכימה שהוא מציג תפיסה נוספת של פמיניזם, פשוט לא זו המועדפת עלי. כל התפיסה הפמיניסטית של "אל תזלזלו בנשים הן יכולות להיות בדיוק כמו גברים" מעצבנת אותי, כי גם אם נשים הן לא "בדיוק כמו" גברים – הן עדיין שוות ערך! אין שום סיבה שאני אצטרך לאמץ תכונות הנחשבות גבריות כדי להצליח. תחת ההנחה שיש לי את היכולות (הטכניות, שזה שונה מאוד מתכונות), זה שאני רגשנית (נניח) לא אמור להוות כנקודה לרעתי – הידע המקצועי שלי הוא בדיוק אותו ידע, ואמורים להקשיב לי גם אם אני אומרת את זה בקול עם רובוט וגם אם אני אומרת את זה בקול מלא פאתוס.
הפמיניזם של קפטן מארוול הוא הפמיניזם מהדור הישן של "נשים יכולות לעשות כל מה שגברים יכולים לעשות אז תקפצו לנו", אבל זו לא מהות הפמיניזם מבחינתי- כי זה נכון ש*יש* נשים שהן בדיוק כמו גברים (אנחנו מסכימים על זה, לא אמורות להיות תכונות גבריות ונשיות) אבל זה לא אומר שרק לנשים שמפגינות את אותן תכונות גבריות יש לגיטימיות להצליח. הפמיניזם שאני מאמינה בו הוא "נשים לא יכולות לעשות כל מה שגברים עושים, אבל הן יכולות לעשות דברים אחרים והם שווי ערך לחלוטין- אל תזלזלו בהן כי הם לא נעשו כמו שגברים היו עושים אותם".*
*ובכל הדיון הכוונה היא דברים שנתפסים כנשיים ודברים שנתפסים כגבריים, כשברור שלא רק נשים עושות דברים נשיים ולא רק גברים עושים דברים גבריים. הכוונה היא רק לאיך שהם נתפסים בחברה, מקווה שזה לא הסתבך מדי ושהצלחתי להבהיר את עצמי.
אני חושב שהדברים של רועי ושלך עזרו לי לחדד את נקודת השוני בינינו
אני אישית כן מזדהה עם השיוך של תכונות "גבריות" לקפטן מארוול כאישה וההתגברות שלה על מכשולים חברתיים בדרך לגילוי עצמי. זה קשור לחוויה להט"בית, או קווירית במידה מסוימת. לא סתם היו כאן מי שהתייחסו אליה כ"לסבית" למרות שאף אחד מהסרטים שהופיעה בהם לא רמז על כך או אפילו התייחס באיזשהו אופן מינימלי למיניות שלה.
אני מזדהה מאוד עם מה שכתב רועי בנוגע לחוויה האישית שלו והחיבור בין תכונות "נשיות" ו"גבריות". לי אישית צורם שמסתכלים על אישה שחלק מהתכונות שלה נחשבות גבריות וטוענים שזה מחליש אותה או פוגע בפמיניזם שלה (אני יודע עכשיו שלא אמרת את זה, אבל בהתחלה זה מה שהבנתי).
אני חושב שקפטן מארוול הולכת צעד קדימה עם התפיסה המגדרית ונכנסת אפילו לשטח הקווירי, כאמור. ההתייחסות למגדר שלה הוא בכדור הארץ בלבד. כשהיא עם הקרי, זה לא אישיו משום סוג. החשש ממנה מקבל תרגום מגדרי שוב רק כשהיא מגיעה לכדור הארץ בפעם השנייה ומגלה את העבר שלה, כולל הדיכוי שעברה כילדה, נערה צעירה ואישה. אני מבין למה יש מי שרואה בה ביטוי של פמיניזם ליברלי לבן, אבל אני לא חווה את זה כך. אני רואה אישה, שיש לה תכונות גבריות מילדות ("לא מחייכת", כמו שנאמר על ברי לארסון בעולם האמתי), שנאבקת להביע את עצמה בעולם שבו זה לא מקובל. ואני באמת חושב שברגע שהיא מגלה את הכוח שלה ומתחברת אליו, הסרט מגיע לשיא הפמיניסטי שאליו חתר. היא לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. לא רק בגלל שהיא חזקה יותר, אלא גם בגלל שהיא פשוט היא. שונה, לא כמו כולם. כשהיא מגלה את עצמה, היא אפילו משנה את התלבושת שלה עם הילדה שעוזרת לה. היא מתחברת לילדה ואוהבת אותה, אם נמשיך את הקו של החיבור לילדות וילדים, שהתחלנו קודם. כבר לא צריכה להוכיח שהיא שווה יותר, והיא יכולה להרשות לעצמה להתנהג באופן שנחשב יותר נשי, או "רך".
נתחיל מזה שאני רוי:)
מסכים לגבי קפטן מארוול. ואגב כשחשבתי על זה, קורה משהו דומה בסדרה של פלקון וחייל החורף. לפי הדיווחים פלקון יצטרך להתמודד עם זה שהמדינה רואה בזה בעייתיות שיהיה קפטן אמריקה שחור ורוצה למנות קפטן לבד משלה. יהיה מעניין לראות אם הם ידעו להסביר למה זה בעייתי וליצור עומק לסיפור. בכל מקרה דיאנה וקרול באות מעולמות הפוכים אחת מעולם שהיא המוצלחת לעולם שאשה בעייתית ואחת שגדלה בדיכוי ונלחמת בו. גם כאן יוצא שבלאק פנתר המלך הגיע ממדינה שהוא העוצמתי ויצא למקומות שהם מדכאים את מוצאו ופלקון יתמודד עם הדיכוי של החברה שהוא גדל בתוכה הולך להיות מעניין.
כן, יש בזה משהו, מעניין
חלק מהביקורת על הפנתר השחור הייתה שהוא מציג גיבור על שחור בפעם הראשונה, אבל כזה שלא עבר את מכבש הדיכוי האמריקאי. אז הוא מעין יצוג נוח לעיכול בקרב האמריקאים של שחור: אליטיסטי, בן מלוכה, מארץ דמיונית סופר מתקדמת. באופן משונה, כאן זה לא מפריע לי. הוא מהווה מעין מודל לחיקוי פאן-אפריקאי, משהו שיש לשאוף אליו. במקרה של דיאנה ו-WW, זה בין היתר מה שהפריע לי, שהיא חיצונית, דמות מיתית, שאי אפשר להזדהות איתה. המממ… צריך לחשוב מה זה אומר. תודה על התובנה (וסליחה על השם :))
וואו, אני ממש לא מסכים כאן
הסיפור היה משתנה דרמטית אם היו שמים את רוג'רס. בדיוק כמו שהוא. זו בדיוק הנקודה שלי. אם היו שמים את רוג'רס כגבר שנתפס נשי, והופכים אותו לגיבור על עוצמתי, בלי להתנצל או לשנות אותו באופן מהותי. אולי להוסיף לו עוד רבדים "גבריים" כדי להראות שגבריות ונשיות היא רצף ולא דבר מוחלט, זה היה אותו דבר. לא מספיק שהוא קטן, שברירי וחלוש. הוא תמיד היה נחוש, אמיץ, שש לקרב. כשהוא נלחם בסרט הראשון נגד הבריונים ברור שזו לא הפעם הראשונה שלו. להיפך. כשהוא מקבל את הגוף של קפטן אמריקה, הסרט מציג את זה כביטוי חיצוני של כוח פנימי שתמיד היה בו. סוף סוף הוא קיבל את הגוף שמגיע לאישיות שלו.
תראי את היחס של קהל היעד לקפטן מארוול מול היחס ל-WW כדמויות, לא בקרב קהל פמיניסטי אלא גיקי. הראשונה התקבלה עם המון הסתייגויות. היא לא מחייכת, קשוחה מדי, לוחמנית מדי. השנייה חביבה, מאוד קל לאהוב אותה, כריזמה בכמויות, שאפשר "לאכול" את המסר הפמיניסטי שלה, שהוא לא פחות רדיקלי משל קפטן מארוול, כי היא מאוד מאוד "נשית", כמקובל.
כן, קפטן מארוול הוא סרט די פגום. הקטע עם הילדה לא מופיע מאוחר מדי. הוא לא יכול היה להופיע קודם, כי זה היה פוגע בהתפתחות ובגילוי של הדמות. אבל כן, זה מעט מדי, מרומז מדי. בניגוד למסרים אחרים ומאוד בוטים, שבגללם יש מי שרואים את הסרט דרך משקפיים של פמיניזם ליברלי.
אבל אבל אבל...
זה בדיוק מה שקורה. היא תמיד היתה נחושה, אמיצה, ששה לקרב. כשהיא נלחמת ברור שזו לא הפעם הראשונה שלה. כשהיא מקבלת את הכח של קפטן מארוול, הסרט מציג את זה כביטוי חיצוני של כוח פנימי שתמיד היה בה. סוף סוף הוא קיבלה את הגוף שמגיע לאישיות שלה. הפרמטר היחיד הוא שזה לא כח שנוסף אלא כח שדוכא, ונכון, יש פה משהו שאפשר להסיק לגבי נשים בעולם של גברים אבל אפשר להסיק אותו גם לגבי כל זר שנמצא בחברה שהוא לא שייך אליה.תחליף את המונטאג' בהתחלה – במקום גברים שצוחקים עליה כי היא אישה – גברים גדולים וחזקים שצוחקים עליו כי הוא קטן וחלשלוש – מה עוד אתה צריך לשנות בתסריט כדי שהוא יעבוד?
אני לא מצליח להבהיר את עצמי כאן
כל התכונות שמאפיינות את דנוורס אלה תכונות "גבריות", לכאורה, כאלה שמאפיינות דמויות של גברים. אם היו מוציאים אותה ומכניסים גבר פנימה, זה היה הופך את הסרט לבנאלי הרבה יותר. למען האמת, אני פתאום קולט שהסרט הזה הוא קפטן אמריקה עם היפוך מגדרי, וזה מה שהופך את הסרט הזה למעניין עבורי ועם ערך מוסף, ולא רלוונטי וחוטא למטרה עבורך.
התיאור של גבר קטן וחלשלוש לא מספיק מעניין ומדויק בהקבלה הזו. כי זה מאפיין פיזי ולא תכונה פנימית. הוא חלשלוש חיצונית, חזק וגברי פנימית. רוג'רס – ובעיקר לאחר שהוא הופך לקפטן אמריקה – מתאים לטיפוס מאוד מסוים של דמות של גבר שחוזרת הרבה בסרטי קומיקס: הגיבור שהוא הבחור הטוב, השקט והחזק פנימית וחיצונית. הנסיוב מגשר על הפער וחושף את מה שהוא תמיד היה בפנים. דנוורס, לעומת זאת, היא אישה עם מאפיינים גבריים, שמגיעה בסופו של דבר להשלמה פנימית עם מי ומה שהיא, ואז מוצאת את הכוח שלה, תוך כדי שהיא לא מוותרת על עצמה. היא לא מקבלת במסגרת המהפך גוף נשי קלאסי ואתלטי, כמו רוג'רס. היא נשארת כמו שהיא, עם אותן תכונות, ומוסיפה להן עוד תכונות "רכות" ו"נשיות", כי עכשיו היא יכולה. כי אין מי שמגביל אותה חיצונית.
הקבלה טובה יותר, אך לא מושלמת, תהיה אם רוג'רס היה נשאר רזה וקטן, ובכל זאת מגלה את הכוח שבתוכו, משלים עם המראה החיצוני שלו ומגלה תכונות אחרות שלא היו בעבר, אולי אתלטיות שלא מצריכה גוף שרירי, אבל מהווה יתרון בגוף הספציפי שלו.
הקבלה טובה הרבה יותר הייתה אם רוג'רס היה גבר "נשי", באישיות שלו, לא בגוף. הוא היה רך, עדין, אימהי. מטפל באחים ובאחיות שלו, למשל, במקום אמא שלו. אוהב שירה. משהו סטריאוטיפי כזה. ובסוף, אחרי שהוא מגלה את הכוח שלו, ממשיך להיות "נשי". אולי אפילו הגוף שלו לא משתנה. הוא נשאר רזה וקטן, אבל מאוד חזק פיזית. שילוב של "גבריות" ו"נשיות".
זה מה שהיה אמור להיות
אני לא ארחיב, אני אראה זאת שוב.
אני רק אגיד שהתחושה שלי היא שלמעט שינוי קטן בפלאשבק, ובסצינה עם האופנוען הסרט היה יכול להיות בדיוק אותו סרט רק עם דמות גברית לחלוטין, וככזה אני לא מרגישה שיש שם איזשהי אמירה על יחסי הכוחות גברים-נשים בחברה שלנו.
אני אצפה בו שוב, נראה אם אני צודקת או שאני מפספסת שם משהו לחלוטין (ייתכן מאוד, בניגוד לסרטים אחרים צפיתי בו רק פעם אחת, בעיקר בגלל האכזבה…).
עכשיו אני באמת חייבת לראות את קפטן מארוול שוב
ובגדול מהדיון הזה המסקנה היחידה שלי היא שאני כל כך שמחה שיש לנו את שתיהן, ופתחו לי את התאבון ואני רוצה עוד!
לא לגמרי הבנתי מה פיספסתי
אני מבין את הטענות שלך, ומסכים איתן ברובן – אבל ענית להודעה שבה אמרתי שהמסר של CM לגבי הפטריארכיה והמאבק בה יותר מורכב מזה של WW, או לכל הפחות, יותר דומה למצב בעולם בפועל. זה לא מה שגם אתה אומר?
לא שזה לא בסדר להעלות טיעונים נוספים באותו הכיוון, אבל הפסקה הראשונה שלך קצת בלבה אותי.
אנסה לחדד את מה שכתבתי
אנחנו מסכימים בנוגע למורכבות של המסר של CM בנוגע לפטריארכיה, ובמיוחד סביב שאלת המניפולציה והקשר למציאות, ואלה באמת עיקר הדברים. אבל עדיין יש נקודה חשובה שנמצאת במחלוקת:
כתבת "קרול עצמה היא מכונת מלחמה סטנדרטית לחלוטין: היא מנצחת כי היא חזקה יותר, לא כי היא חזקה אחרת. היא לא מנצחת כי היא סקראל, אלא כי היא קרי, אבל קרי שנלחם בצד הנכון"
אז אני אומר שהיא לא קרי. הקרי הוא המסכה שהכריחו אותה ללבוש בלי שהיא יודעת. קרי בסרט הוא הוא התגלמות הסדר החברתי הפטריארכלי שבו היא מורדת.
היא מנצחת דווקא כי היא לא קרי, אלא קרבן של ניסיון שלהם להשתלט עליה בכוח ולהחליש אותה. בגלל זה ובגלל המיקום החברתי שלה מחוץ לסדר החברתי, והדיכוי שעברה, היא בוחרת להילחם בצד הנכון.
הדם של יו-רון, זה שהופך אותה לקרי לכאורה, הוא זה שמסווה את הכוח האמתי שלה שנובע דווקא מתוך 3 פעולות של מרד. 2 פעולות שלה, כשהיא יורה במנוע וכשהיא שוברת את השבב, ומרד של מאר-וול בניסיון לסיים את המלחמה. הפעולות האלה של המרד נובעות מהמיקום החברתי שלה, מהסולידריות והקירבה שהיא חשה למאר-וול ומתחושת צדק עמוקה (טוב,תחושת צדק זה כבר באמת טרופ סטנדרטי ומאוס בקרב גיבורי על).
כלומר, המסר החתרני של CM מתחיל עוד בנקודה שאתה מגדיר כרגילה, או סטנדרטית. אי אפשר לנתק את הכוח העצום של דנוורס מכך שהיא אישה אנושית בעולם חייזרי, אלים ודכאני, שעברה חוויות שרק אישה יכולה לעבור.
מקווה שזה ברור יותר ולא סיבכתי יותר.
אתה מדבר על הלמה; אני מדבר על האיך
הסיבות שבגללן קרול נלחמת, והסיבות שבגללן היא קיבלה את הכוח שלה הן לא פטריארכליות. זאת אומרת, אולי הן כן (השאיפה לשלום נצחי גם היא די פטריארכלית), אבל לא על זה אנחנו מדברים – וכאמור, אני מסכים איתך.
אבל איך שקרול נלחמת? כוח, כוח, ועוד כוח. היא לא מסתתרת או עוסקת בריגול ותככים (סקרל), הכוח שלה לא נובע גם מיכולת הדיפה וגילוי אמת (דיאנה), היא לא בונה דברים (מאר-וול). היא יורה, מרביצה, הודפת, שוברת. היא לגמרי קרי. אפילו בתוך הנוקמים, אגב, היא הביטוי הכי מזוקק של כוח פיזי גולמי שמוצג בלי טיפה של ביקורת.
בגדול, מסכים
הסיפור של דנוורס אמור להוות ברמה כלשהי גם משל על מצבן של הנשים בעולם שלנו. אבל בפועל יש המון בעיות עם המשל הזה. קודם כל, אפקט הדרדסית. אישה גיבורת על משמעותית אחת בתוך עולם של גיבורי על, שבו היא מיישמת את אותם כללים וחוקים של כל השאר בצורה המזוקקת ביותר. דווקא דמויות הגיבורים האחרים, אגב, ברובם, הם לא "גברי על", ויש להם צדדים אחרים, לא בהכרח "נשיים", אבל כאלה ששוברים את הזהות הזו. יש לנו את תור, שהוא אל, הכי קרוב לאולטרה זכר אלפא, והסרטים עסוקים מתחילתם בניסיון לפרק את הדמות הזו. מהרגע שבו הוא נוחת על כדור הארץ כפליט חצי משוגע, עד הסרט האחרון שבו הוא לוקה ב-PTSD ריאלי מאוד. טוני סטארק, עשיר-מדען-פילנתרופ-גבר שבור-אבא אוהב, מטפח ומחבק. פיטר פארקר, נער צעיר שרק רוצה להשתייך, לאהוב את חברה שלו, מגושם ומבולבל. פיטר קוויל, גבר-ילד מלא מעצמו, שוכב עם מלא נשים, אבל גם חסר ביטחון מתחת לפני השטח, מבולבל, יתום, מחפש דמות אב. וכו' וכו'. והנה כאן, דנוורס מגלה אחרי חצי סרט שיש לה כוח עצום ומאותו רגע, נראה שהכול בסדר איתה. היא חזקה, שולטת, עוצמתית. טוב, זה סרט ראשון בכיכובה, אבל כאמור, בכל הסרטים האחרים בכיכובם של גיבורי העל הגברים, ידעו לפתח אותם יפה מאוד מעבר לסטריאוטיפ מגדרי.
אני כאמור, אוהב את זה שהיא לא "אישה-אישה", שהיתרון שלה הוא נשיותה, כמו נטשה ומה שג'וס עשה איתה בנוקמים כאישה מפתה וחושנית, שטווה את קסמיה סביב הגברים האחרים ומפילה אותם בפח (מה קרה לו בסרטים האלה?),
אבל אי אפשר להתעלם מכל המטען שהיא נושאת איתה כאישה סופר-על-גיבורה-חזקה-עוצמתית-מעבר לכל דמיון. זו ההתעוררות המאוחרת של מארוול שממש הכריחה אותם ללכת לכיוון הזה, של האדם המושלם, שמרחיקים אותו כמה שאפשר מהמאפיינים הנשיים, שאי אפשר יהיה להאשים אותם במיזוגניה, מה שמוביל דווקא למה שאתה כותב, יצירת דיכוטומיה של נשיות טהורה מול נשיות מטמאת. ועוד היה ניסיון לשבור את זה, ממש בקטנה, בלי שהם יכולים להרשות לעצמם לעבור את הגבול, עד כדי כך שזה מתפספס למרבית הצופים ובצדק.
בנוגע ל-WW, כן, הבחירה שלה ברגש, בניסיון להילחם על הטוב שבאדם, הוא חלק מאוד יפה ומשמעותי בסרט ובעולם של DC בכלל. זה גם הופך אותה לטהורה יותר מבאטמן וסופרמן, מגדלור של תקווה באמת ובתמים ולא ניסיון בדיעבד כמו במקרה של סופרמן. היא התגלמות ההירואיות בעולם הזה, שבאה לידי ביטוי בחמלה, אהבה, הקשבה. זה נהדר, אין לי מילה רעה אחת להגיד על זה בפני עצמו, בסרט הזה, באמת. אני רואה את זה ונהנה. אני לא אוהב קדרות מלאכותית, ניסיון להיות אפל ובוגר, ומעדיף תמימות מודעת לעצמה ומכוונת, מתוך הכרה ברע שבעולם אבל גם בטוב. מעבר לכך, יש נשים אחרות בעולם של WW, שנראות ומתנהגות אחרת לגמרי. ד"ר מארו הפוכה לחלוטין למה שדיאנה מייצגת ומאמינה בו, וזה עוזר לשבור את אפקט הדרדסית, שאולי היה מופיע גם כאן, כגיבורת על יחידה בין חברי ליגת הצדק.
אז כן, מסכים איתך. ואחרי כל זה מתחבר יותר לטייק של מארוול, הכנראה לא מכוון, הפגום, הבעייתי, שיצא להם בטעות מתוך חטא קדמון, של אישה עם פרפורמנס גברי, שלא מתנצלת, לא נכנעת. חזקה, עוצמתית, משחקת במגרש של הגברים וטובה לא פחות, שהמיניות שלה לא ברורה עד כדי כך שזה לא אישיו בכלל. אני מבין מה בעייתי בזה ועדיין רואה בזה משהו חזק ומשמעותי לא פחות מגיבורת על חזקה ועדיין בעלת תכונות נשיות.
דיאנה שוקלת את הרגש בקבלת החלטה ולא מסתירה את זה, אך לא פועלת לפיו או לפי אינסטינקט. היא כן רציונלית, המוח שלה שולט בלב ובבטן בלי להדחיק אותם.
אוקי. איך זה בא לידי ביטוי בסרט?
תוכלי לתת דוגמה קונקרטית? משפט מסוים, סיטואציה מסוימת? יכול להיות שפספסתי את זה.
אני לא זוכרת ציטוטים, ראית את הסרט – בכל פעם שדיאנה מתבקשת לעשות משהו או להימנע ממשהו, על ידי אמא שלה או סטיב למשל, היא מחליטה לפי מה שנכון למצב – להקשיב להם או לא, ואם היא התחשבה ברגש היא לא מסתירה את זה.
אז...
יייהייי?
כאילו, מצד אחד אני שמחה שהגענו לנקודת ההסכמה, מצד שני, כל כך נהניתי מהדיון, חבל לי שהוא נגמר :אוי:
אל דאגה
כמו שאני מכיר את עצמי, תוך זמן קצר אני אמצא על מה להתווכח. נתראה בהמשך :)
עכשיו הבנתי אותך
אז את בעצם רואה בדיאנה הלוחמת בגישה הגברית שלא נותנת בעצם מקום לרוך והרגש והנשיות מקום במקומות של כוח. אז אני חייב לומר שקפטן מארוול אומנם מקבלת הקלה בזה שהיא יודעת להתנהל בעולם של הגברים בגלל אישיותה, אבל ההתמודדות שלה יותר קשה מול כל הגברים שחושבים שהיא לא אמורה להתעלות עליהם. אז אני עכשיו מבין שדווקא לקרול ודיאנה יש התמודדות שונות רק כל אחת מהצד השני של המתרס הנשי. חזקות "כנשים" או חזקות "כגברים" הן בבעיה.
זה דיי מדהים שהכוכבות עצמן התמודדו עם ביקורת זהה. גל גדול יותר מידי נעימה ורכה ונוהגת לא לפתוח עניינים שתלויים במחלוקת חברי לרסון מאוד הייתה בפרצוף שלכם שהרבה גברים ראו בה את כל הרוע הפמיניסטי, ולא פחות מדהים שאחרי יציאת הסרטים שלהם כל אחת עשתה משהו הפוך, ברי הורידה הילוך ודאגה ליחסי ציבור מעולים, מה שמעיד על חכמתה לזהות בעיתות ולבחור בטובת עתידה (סקרלט תלמדי משהו מברי למען השם אם את רוצה שהסרט שלך יצליח) וגל גדות אומנם תקופה ארוכה אחרי יציאת הסרט התערבה לקול שפוי בארצינו לטובת רותם סלע, זאת אומרת ההצלחה גרמה לה רצון להיות מעורבת קצת יותר גם בתחום שהוא לא לגמרי מוסכם על כולם.
יכול להיות שאני גם יותר התחברתי לקרול במובן הקווירי באמת והיא הרגישה לי יותר פרש כי בעצם יותר שונה ושנויה במחלוקת והיא כנראה הדבר היחיד שגרם לי לחזור ולראות את הסרט כמה פעמים. זה מתקשר לזה שיש השפעה גדולה של דיסני/מארוול עליי ולראות דמות כזו בפרנצ'ייז עובד לי מאוד אפילו אם הסרט פחות מוצלח. כל זה בנוסף לדיאנה שהרגשתי שהייתה הפירצה של העשור ובז'אנר (עד שבאה קפטן מארוול) והיא הביאה לי הרבה יותר השראה מקרול כי אני מתחבר להרואיזם שלה וחמלה תמיד יותר מרגשת אותי ונותנת לי רצון להיות יותר טוב כמו שאני מרגיש לקאפ מול איירון מן שטוני בעצם התחיל יותר כמשהו המרענן אבל בסוף קאפ עם הטוויסט על דמות וותיקה עלה לרמות זהות אם לא התעלה בסוף.
אני שמח שיש לנו את 2 הדמויות אני זוכר שתמיד פחדתי שקפטן מארוול יזכיר מידי את וונדר וומן אבל בסוף קבלנו תוצאה אחרת מיוחדת. ובסיכום שתיהן מאוד חשובות ויצרו סטרייק לכוח נשי מתפרץ. קרול תחכה לי עד ל2022 ואפילו 2023. אבל עכשיו אני לא יכול לחכות לוונדר וומן 1984.
(בסוגריים לא רוצה סתם לפתוח עוד נושא, אבל מהשמועות על בירדס אוף פריי הם הולכים להציג שם דמות של גיי שממש חורה לי אם ככה בוחרים להציג את הדמות הראשונה שלהם).
כמו ששיארתי שיכול לקרות, הספדתי את "בז חמאת הבוטנים" קצת מוקדם מדי
והוא עכשיו הגיע כבר ל-12 מיליון דולר, מה שמוציא אותו מתחום הכשלונות, ל"בסדר".