אוסקר 2020: תחזיות מוקדמות

אז נכון, האוסקר מגיע רק עוד שמונה חודשים, אבל זה לא אומר שאי אפשר להתכונן מראש לעונת הפרסים שתבוא אלינו. אז קבלו את המתמודדים המובילים נכון לרגע זה – סרטים שלאו דווקא יזכו באוסקר, או אפילו יהיו מועמדים, אבל אלו שמעוררים הכי הרבה באזז נכון לרגעים אלה. הסייג הרגיל בפוסטים מסוג זה: שום דבר כאן לא מתקרב להיות 100 אחוז בטוח. סרטים שנראים כמו מועמדים מובילים עוד ייפלו בין הכיסאות וסרטים שלא חשבנו בכיוון שלהם בכלל יצוצו לפתע משום מקום ויהפכו לשחקנים מרכזיים.

היו זמנים בהוליווד
״החדש של טרנטינו״ הוא טייטל מחייב – לטוב, לרע, אי אפשר להתעלם ממנו. אז נכון, ל"שמונת השנואים" פחות הלך באוסקרים, אבל מוקדם מדי להצביע על זה כמגמה ולא כסטיית תקן רגעית. אין לטרנטינו כח על אוסקרי, אבל יש לו כח על של באזז והבאזז לסרט הזה הוא עצום לא רק בגלל זהות הבמאי אלא גם כי מדובר כנראה בפרוייקט הכי שאפתני שלו אי פעם. הסרט מצטיין באנסמבל עצום ודי מטורף שכולל שורת כוכבים שחולקים ביניהם 20 מועמדויות לאוסקר (דיקפריו, פיט, פאצ'ינו, מרגו רובי וברוס דרן), כמה שועלי טלוויזיה ואמי וותיקים (דמיאן לואיס, לנה דנהאם, טימותי אוליפנט, לוק פרי ז"ל), שותפים ותיקים של טרנטינו (קורט ראסל, מייקל מדסן, טים רות', והבת של אומה ת'ורמן, שזה סוג של נחשב) וכמה פיצ'פקעס לא רעים כמו אמיל הירש, סקוט מקניירי ודקוטה פאנינג.

אם זה לא מספיק, אפשר להוסיף לכל אלה את המומנטום שהסרט צבר בקאן (למרות שהמבקרים בארץ פחות התלהבו ממנו), מיקום הסרט בהוליווד של שנות השישים ואת העובדה שהאקדמיה חולה על סרטים שעוסקים בהוליווד ובתעשיית הקולנוע (ויעידו על כך כמה וכמה בחירות וזוכים מהעשור האחרון). האם הסרט הזה 100% מועמד? ברור שלא. אבל אוסקר או לא, על הסרט הזה ידברו השנה, וידברו הרבה.

האירי
טוב, פאדיחה, כתבתי על הסרט הזה כבר בשנה שעברה ובסוף הוא לא יצא בה. אם בטקסט של אז היה ספק לגבי הסרט הזה בגלל היותו סרט של נטפליקס, אז עכשיו אתם מוזמנים להתעלם ממנו. "רומא" פרץ את תקרת הזכוכית בכל המובנים האפשריים ומהיום אפשר להכריז שנטפליקס כן/לא זה כבר לא שיקול שצריך להיעשות לגבי סרטים. על אחת כמה ופאקינג כמה אם מדובר בסרט של מרטין סקורסזה. מי כבר יוכל להתעלם מסרט של סקורסזה שבו הוא חוזר לעסוק בפולקלור המאפיה האמריקאית ועוד עושה את זה עם שחקנים כמו רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו וג'ו פשי בתפקידים הראשיים? הסרט הזה יצטרך להיות רע במידה ניכרת – או גרוע מכך, בינוני במידה ניכרת, כדי לא להיות שחקן מרכזי בעונת הפרסים הבאה.

המכבסה
והיה ואיכשהו "האירי" בכל זאת ייכשל, יש לנטפליקס מה שנראה כמו ריבאונד לא רע בדמות "המכבסה". נכון, שום סרט של סטיבן סודרברג לא היה מועמד בקטגוריה בולטת מאז שנת 2000, בה סודרברג עצמו היה מועמד על שני סרטים שונים בקטגוריית הבימוי (וזכה על "טראפיק"). עדיין, נראה ש"המכבסה", בהיותו מבוסס על סיפור אמיתי ואקטואלי יחסית (דליפת מסמכי פנמה שעוררה שערוריה בעולם הכלכלי והפוליטי) הוא בדיוק הפרוייקט שהבמאי הזה צריך כדי לחזור לבמה הגדולה ביותר בהוליווד.

כבר בשלב הזה הסרט לא נשמע קומי מדי ("לוגאן לאקי"), אפל מדי ("התפשטות"), או מוזר מדי ("המודיע!") כמו פרוייקטים אחרונים שלו. כמו כן, נוכחותה של מריל סטריפ בתפקיד הראשי זה תמיד טוב בהקשר האוסקרי ואיתה יככבו בסרט גם גארי אולדמן ואנטוניו בנדרס, שבין זה לסרט החדש של אלמדובאר, נראה שמצפה לו שנה טובה מאוד.

הדו"ח
את התסריט ל"המכבסה" כתב סקוט ברנס, תסריטאי ותיק בהוליווד שבמקרה גם מוציא השנה את סרט ביכוריו כבמאי. באופן משעשע, גם "הדו"ח" עוסק בחשיפת מסמכים סודית שמעוררת תהודה בעולם – ז'אנר שהאקדמיה, למי שלא שם לב, מאוד אוהבת בשנים האחרונות, יעידו "ספוטלייט" ו"העיתון". "הדו"ח" יספר את סיפורו של עובד סנאט שחוקר את שיטות הפעולה של ה-CIA במסגרת הלחימה בטרור, ומגלה, בין השאר, על מערכת העינויים השיטתית של הארגון וכך מוצא את עצמו נאבק בבית הלבן בדרכו לחשוף את ממצאיו.

הסרט כבר הוצג בפסטיבל סאנדנס, מה שהופך אותו לאחד הסרטים היחידים בפוסט הזה שאשכרה כבר יש עליו דעות – והן חיוביות ביותר. הסימון שלו כמועמד אוסקר פוטנציאלי התחיל כבר אחרי הקרנתו, ויותר מאשר הסרט עצמו, נרשמה התלהבות משני השחקנים הראשיים – אדם דרייבר בתור החוקר ואנט בנינג בתור סנאטורית שמשמשת כפטרונית שלו. על שניהם מדברים במונחים של מועמדים בשלב כ"כ מוקדם ותכלס, אין סיבה שלא.

1917
כמו סודרברג, גם סם מנדז לא ממש התקרב למועמדות אחרי שזכה בפרס הבימוי על "אמריקן ביוטי" ב-1999. מלבד כמה זכיות קטנות וטכניות ל"הדרך לפרדישן" ו"סקייפול", הסרטים שלו לא התחבבו יותר מדי על האקדמיה. עם זאת, צפויה בשורה טובה לחובבי "ג'ארהד" – הבמאי הבריטי חוזר השנה לז'אנר סרטי המלחמה ומביא איתו גם הצלם רוג'ר דיקינס, שעזר לו להפוך את הסרט ההוא על מלחמת המפרץ הראשונה למה שהוא אולי סרט המלחמה היפה ביותר בהיסטוריה.

כפי שניתן להבין משמו, "1917" יעסוק במלחמת העולם הראשונה – וזה בערך כל המידע שיש לנו עליו כרגע. הקאסט אמנם כולל כמה שמות גדולים כמו קולין פירת', בנדיקט קמברבץ' ומארק סטרונג, אבל החלק הארי שלו מורכב דווקא מצעירים אלמונים, מה שגורם לי לנחש שהסרט ינקוט בגישת "דנקרק" של "המלחמה היא הדמות הראשית האמיתית", והאמת היא שלחלוטין לא אתנגד לסרט בסגנון דנקרק עם ויזואליה מרהיבה ומסוגננת כפי שמנדס ודיקינס עשו כבר בעבר. תוסיפו את תאריך היציאה בחג המולד ואת העובדה שסטיבן ספילברג מפיק – וברור מה הוא עושה ברשימה הזאת.

נשים קטנות
לדעתי, מדובר סרט שילך מאוד חזק בעונת הפרסים הקרובה, וסוני כנראה חושבים אותו דבר כי כבר בשלב כזה מוקדם נקבע לו תאריך יציאה בחג המולד. אני לא באמת צריך לפרט לרובכם איך הספר הזה הוא אחת הקלאסיקות הידועות בספרות האמריקאית, או על העובדה שהוא מהספרים האלה שעובדו למסך שוב ושוב. מה שכן כדאי להגדי זה שתכלס אף גרסה לא זכתה להצלחה גדולה מדי: פה מועמדות קטנה לווינונה ריידר כשחקנית ראשית ב-94', שם מועמדות צילום ורק הגרסה מ-33' הייתה מועמדת לפרס הסרט.

עם היוקרה של חומר המקור והעובדה שהן מאחורי והן לפני המצלמה עומדות כמה מהנשים הבולטות ביותר בהוליווד כרגע (גרטה גרוויג מביימת וכותבת, מריל סטריפ, לורה דרן, אמה ווטסון וסירשה רונאן בתפקידים ראשיים) – נראה שאם יש זמן בהיסטוריה שבו הסרט הזה נועד להצליח – זה עכשיו.

ההיסטוריה האישית של דייוויד קופרפילד

ומקלאסיקה אמריקאית לבריטית: את צ'ארלס דיקנס אין באמת צורך להציג וגם לא את ספרו השני המפורסם ביותר ואחד הרומנים המהוללים בהיסטוריה, "דייוויד קופרפילד". על הכתיבה והבימוי ממונה כאן ארמנדו יאנוצ'י, האיש מאחורי "בסוד העניינים", "ויפ" ו"סטאלין מת!", דבר שהופך את הפרויקט כסטייה מז'אנר הקומדיות הפוליטיות עבורו. נותר לראות האם בחירתו בפרוייקט הזה מעידה על כך שהוא יוסיף איזה טוויסט סאטירי לסיפור ההתבגרת הויקטוריאני הזה, או שדווקא יילך על בטוח עם עיבוד שגרתי וקל לעיכול.

האמת, עם הרקורד שלו נראה לי שלא משנה באיזו דרך יבחר, התוצאה תבלוט לטובה בעונת הפרסים: אם זה סתם עיבוד קלאסי שמתקבל טוב אז סבבה, ואם זה עיבוד עם טוויסט שמתקבל טוב, ובכן, הטוויסט לא ממש יחסום את דרכו של יאנוצ'י – הרי האקדמיה כבר אהבה את חוש הסאטירה שלו לפחות פעם אחת, כשהוא קיבל מועמדות לתסריט מעובד על "בסוד העניינים". דב פאטל יגלם את הדמות הראשית, טילדה סווינטון (!) בתפקיד דודתו האקסצנטרית, בן ווישו בתפקיד הסוג-של-נבל אוריה היפ (אני מריח מועמדות בכורה) וגם יו לורי, פיטר קפאלדי וגוונדולין כריסטי בקאסט.

החוחית
ומשני ספרים שנכתבו במאה ה-19 למשהו קצת יותר עדכני. "החוחית" של דונה טארט עשה רעש לפני כמה שנים כשהפך לרב מכר, זכה בפרס הפוליצר לשנת 2014, הוכתר כספר השנה של אמזון, קטף עיטורים נוספים במדינות שונות וזכה לאהדה גדולה בקרב קוראים ומבקרים. ההצלחה של חומר המקור והאמונה שהיא לבדה תביא קהל היא בעצם הנשק העיקרי של הסרט הזה. מאחורי המצלמה נמצא צוות עם הישגים אוסקריים מוגבלים אך קיימים: הבמאי ג'ון קרולי ביים את "ברוקלין" שהיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר לפני 4 שנים, בעוד התסריטאי פיטר סטרוהן היה מועמד על כתיבת "החפרפרת".

הקאסט לא כולל כוכבי קולנוע של ממש, להוציא את ניקול קידמן ואנסל אלגורט, אבל כן כולל כמה שחקני טלוויזיה ואהובים שיוכלו אולי לרכב למועמדות אוסקר ראשונה על גב הסרט הזה – ג'פרי רייט ושרה פולסון, אני מסתכל עליכם. חוץ מתאריך היציאה שמרים גבות (יציאה באמצע ספטמבר היא אומנם כבר לא גזר דין מוות אוסקרי כפי שהיא הייתה פעם, ועדיין זה תמוה) לא נראה שלסרט הזה יש יותר מדי דברים שמשחקים נגדו.

הוגן ומאוזן
בעולם שאחרי MeToo, אי אפשר שלא להתייחס לסרט שעוסק באחד האירועים הבולטים ביותר, שהיוו מעין הקדמה לפיצוץ הגדול של 2017. אמנם עברו שנתיים מאז, ובכל זאת – קשה לדמיין אותה פוסחת על סרט שמספר את סיפור הפלתו המוצדקת של אייל התקשורת רוג'ר איילס, מנכ"ל FOX, בידי עובדות של חברת החדשות שלו בתגובה להטרדות מיניות רבות שהוא ביצע (או אפשר לאחרים לבצע) נגדן.

כלומר, בהנחה שהוא יהיה טוב. כי למרות שמשחקות בו בין השאר שרליז ת'רון (בתפקיד מייגן קלי), ניקול קידמן, מרגו רובי וג'ון לית'גו בתפקיד איילס עצמו (בתפקיד שנשמע כמו החומר ממנו עשויה מועמדות לשחקן משנה), ולמרות שהתסריטאי שלו (שמוכר בארץ כבעלה של מילי אביטל) הוא חצי מהצמד שכתב את "מכונת הכסף" וקיבל על כך אוסקר לתסריט מעובד, ישנה בעיה אחת שעלולה להרוג את הסרט: הבמאי שלו. ג'יי רואץ' הוא אחד הבמאים הכי פרווה שעובדים היום בהוליווד. לא יכולים להיזכר בשום סרט שהוא עשה בלי לחפש בגוגל? זאת בדיוק הנקודה.

קווין וסלים

אם כבר דיברנו על MeToo, שווה להזכיר גם את תנועת Black Lives Matter שגם היא, כך נראה, מקבלת סרט ייצוגי בעונה הקרובה. הטריילר מציג את צמד הגיבורים (דניאל קאלויה ושחקנית אלמונית בשם ג'ודי טרנר סמית') בדייט שמשתבש בצורה גורלית והופך את הצמד ל"בוני וקלייד השחורים", כך שאין ספק שהסרט יהיה טעון פוליטית.

הסרט נכתב על ידי לנה ווייט, שחקנית שגם כתבה לסדרה "Master of None" ואפילו זכתה על כך בפרס אמי, ומבויים על ידי מלינה מצוקאס, שברזומה שלה עשרות וידאו קליפים, בעיקר עם ביונסה וריהאנה. בקיצור, הן לפני המצלמה והן מאחוריה, הסרט הזה מכסה גם את המשבצת השחורה וגם את הנשית, דבר שלאקדמיה יהיה קשה להתעלם ממנו. וגם, אתם יודעים, הוא נראה ממש מגניב. אבל ממתי לאקדמיה אכפת מזה?

ועוד כמה:

אין לי זמן לעבור על כל הסרטים השווים, אז להלן כמה הימורים ליום סגריר על סרטים שנמצאים, נגיד את זה כך, בשורה השנייה של הבאזז.

סרטים כמו "כאב ותהילה", סרט המטא על עולם הקולנוע (עם קורטוב של אוטוביוגרפיה)של פדרו אלמדובאר, שיצא מקאן מחוזק בביקורות מפרגנות (ועם פרס לאנטוניו בנדרס) ויכול להיות הסרט שיחזיר אותו לרדאר האוסקרי; "פורד נגד פרארי", סרט מבוסס על סיפור אמיתי עם מאט דיימון וכריסטיאן בייל שעוסק במירוצי מכוניות, אבל עיקר העניין הוא לראות איך יילך הקמפיין שלו – כי עכשיו שדיסני קנו את הסרט, יהיה מעניין לראות אם הם ינסו להשיג אוסקרים או יזניחו את ההיבט הזה של הרכישה שלהם; "השקרן הטוב", הסרט החדש של ביל קונדון עם הלן מירן ואיאן מק'קלן, שיש לו לפתע באזז חיובי מאוד ויכול למלא את משבצת "סרט הזקנים" שמדי פעם תופס "פילומנה" כזה או אחר; "האפיפיור", סרט נטפליקס נוסף עם ג'ונתן פרייס ואנתוני הופקינס בבימוי פרננדו מיירלס ("עיר האלוהים"); ו"חנינה", סרט כלא שייצא בדצמבר הקרוב וכבר מאז פסטיבל סאנדנס האחרון נשמעים רחשים על כך שהוא יכול להביא מועמדות משחק נוספת לזוכת 4 פרסי האמי אלפרה וודארד.

מהאזור היותר פרינג'י של הקולנוע המיינסטרימי, אפשר להצביע על "ג'וג'ו ארנבון", הסרט של טאיקה וואיטיטי על הילד ממלחמת העולם השנייה שהחבר הדמיוני שלו הוא היטלר, שאולי יהיה בדיוק מספיק מוזר בשביל להתחבב על האקדמיה; על "אנחנו" שלמרות שהוא יצא כבר במרץ, עם קמפיין נכון בזמן הנכון הוא יכול להזכיר לאקדמיה על קיומו ועל העובדה שהיא מאוד אהבה את הסרט הקודם של ג'ורדן פיל; על "קיטצ'ן", שעם טריילר מוצלח וכמה שחקניות "על הגל" יכול להתגנב ולעשות את מה ש"אלמנות" נכשל בו; ועל … טוב, אני לא אשקר וזאת יותר גחמה פרטית שלי מאשר סרט שראיתי הרבה דיבורים עליו, אבל עד שלא תהיה לי סיבה ממשית להוריד אותו מהרשימה, אני אמשיך לציין את "ברוקלין היתומה", פילם נואר שמבוים ונכתב על ידי אדוארד נורטון שגם מגלם את התפקיד הראשי של בלש פרטי עם תסמונת טורט.

עוד כמה סרטים שכדאי לציין וקשורים יחדיו כיוון שכולם עיבודים ליצירות מפורסמות: "המלך" – עיבוד של דייוויד מישוד ("ממלכת החיות") לשלושה מתוך ארבעת מחזות ה"הנריאדה" של שייקספיר, עם ג'ואל אדג'רטון, טימותי שלמיי ורוברט פטינסון. הסרט סובל מכך שהאקדמיה לא ממש בקטע של עיבודי שייקספיר מאז תחילת האלף, וכן מזה שמישוד הוא לא בדיוק סחורה חמה אצל האקדמיה; "אחוזת דאונטון" – מצד אחד, פרוייקט אחוזה בריטית של ג'וליאן פלוז כבר זכה בעבר להצלחה אוסקרית ("פארק גוספורד"), מצד שני מתי בעצם סרט שנוצר באופן כ"כ מובהק מתוך יצירה טלוויזיונית וככל הנראה לא עומד בפני עצמו עשה משהו בולט באוסקרים?;  "קאטס" – תראו, קשה לי להבין איך מחזמר שהוא בתכלס אנשים לבושים כמו חתולים בטייטס מפזמים על במות יכול להתפתח לסרט שיילקח ברצינות בקטע אוסקר-י. מצד שני, האקדמיה די אהבה כל דבר שטום הופר ביים עד כה, אז מה אני מבין.

ולסיום – מכיוון שזה לא יהיה טקס אוסקר בלי ביוגרפיות, הנה כל הביוגרפיות שכדאי לשים עליהן לפחות חצי עין: את טארון אגרטון בתפקיד אלטון ג'ון כבר ראינו ב"רוקטמן" אבל עוד יש לפנינו את טום הנקס בתפקיד אושיית הטלוויזיה-לילדים-שלקהל-הישראלי-השם-שלו-לא-באמת-אומר-כלום מיסטר רוג'רס; טום הארדי בתפקיד אל קאפונה שמפתח דמנציה בכלא (ג'וש טראנק כותב ומביים); סינתיה אריבו בתפקיד מתבקש למדי של הארייט טאבמן ורנה זלווגר (זוכרים?) אולי בהופעת קאמבק בתפקיד ג'ודי גארלנד ובטח עד שסיימתי לרשום את המשפט הזה התווספו עוד איזה שמונה.

ניפגש כאן כאן שוב באיזור ספטמבר, אחרי פסטיבלי ונציה וטורונטו, שאחריהם העניינים יהיו הרבה יותר ברורים.