לרשימה הבלתי נגמרת של סרטים ישראליים שאפשר להגיד עליהם שהם "הסרט הישראלי הראשון בז'אנר X" מצטרף חבר חדש – "המוסד", שמייבא ארצה בהצלחה את ה-Spoof. ז'אנר פצפון שכולל בלחץ עשרה סרטים (ועל כן לא ממש זכה לתרגום עברי יאה), אבל כזה שהשאיר רושם אדיר על צופי הקולנוע. לא מדובר על סרטי הפארודיה שעדיין מסתובבים בינינו (אם כי פחות ופחות); אני מדבר על מה שנקרא לו "פארודיה בצחוק" – סרטים שלא מנסים להיות פארודיה מדוייקת על סרט או סוגה קולנועית, אלא יותר טירוף מוחלט וטיפשי שצוחק על מוסכמות קולנועיות כלליות שמתרחש במסגרת ז'אנר כלשהו, וכולל בדיחות ועקיצות על הז'אנר – אבל כאלה שלא מהוות את העיקר.
הדוגמא הבולטת היא "האקדח מת מצחוק" – רשימת הסרטים האקראיים עליהם הסרט צוחק מגלה שהוא לא מריץ בדיחות רק על סרטי משטרה או מנסה להגיד עליהם משהו רק עליהם, ויש בו גם בדיחות על (או מ) "התפוז המכני", "פינוקיו", "בן חור" ו"קזבלנקה". למה? כי זה מצחיק, זה למה.
ו"כי זה מצחיק, זה למה" הוא בהחלט המוטו שמלווה את "המוסד". הסרט זורק בדיחות בקצב מסחרר, אז אם בדיוק פספסתם בדיחה שחלפה על המסך לשתי שניות – אל דאגה, עוד רגע תגיע עוד אחת, ומכל סוג שאפשר לדמיין: רפרנסים, דיאלוגים מצחיקים, הופעות אורח לא קשורות, בדיחות שמתמרדות במבנה הסרט, בדיחות גסות, בדיחות שדורשות הקפאה של המסך כדי לקלוט אותן, בדיחות מתוחכמות שמיועדות לקהל מצומצם ביותר, סלפסטיק ועוד ועוד. יש כל כך הרבה בדיחות שהסרט כמעט מתחנן לצפייה שנייה רק כדי שתוכלו לקלוט את כולן. אני די בטוח שהקהל שהייתי איתו, למשל, פספס את הבדיחות שמגיעות, מילולית, מהרגע הראשון. לא "מהרגע הראשון אחרי הלוגואים". מהרגע הראשון כולל הלוגואים. כן, מהפריים הראשון ועד סוף הכתוביות, הסרט זורק כל בדיחה שרק אפשר, אפילו אם רק שני אנשים באולם יקלטו אותה.
לכן צריך לקחת הרעיון הזה של "עלילה" בערבון מוגבל – זה לא שהסרט הוא תירוץ למערכונים שעוברים ממקום למקום – ניכרת השקעה בעלילה ובדמויות והם לא רק חומר לפאנצ'ים מצחיקים שחשבו עליו במהלך העבודה על הסרט. אבל אם אתם מחפשים היגיון בסיסי ביותר מאחורי הדברים שקורים על המסך, זה ממש לא הסרט בשבילכם. למען השם, הסרט מספר על סוכן מוסד שלאחר מבצע כושל בתוניסיה מוּרד בדרגה והופך לשומר בג'ימבורי, והמוטביציה של הדמויות הראשיות היא בעצם להדליק משואה בערב יום העצמאות. הסרט מתייחס אל הדמויות בכבוד מספיק בשביל שנתעניין בהרפתקה שלהן, אבל הוא לא מצניע את העובדה שהדמויות האלה מטומטמות ממש, ושאין שום הגיון מאחורי שום דבר שמתרחש על המסך בשום רגע.
הסרט הוא פיתוח של "המוסד הסגור", סרט הקאלט של היפופוטם, וצופים ערניים ישימו לב למוטיבים ואף לבדיחות שנמצאים בשני הסרטים. אני חושב ש"המוסד" מתעלה על "המוסד הסגור" בכל רמה, אבל יש לציין שאת הסרט הקצר ראיתי מזמן עם בני משפחתי, בעוד שאת "המוסד" ראיתי ממש לפני רגע באולם מלא אנשים צוחקים. אבל אפילו אם הביקורת שלי עוד פחות אובייקטיבית ממה שאני מאמין – למי שפחד שהסרט לא יכבד את קודמו, אני מודיע חגיגית עם מצנפת ויונים שאין ממה לחשוש. הסרט עבר שדרוג מכל בחינה שהיא.
אחד השדרוגים העיקריים הם הפנים מלפני המצלמה – הסרט מתהדר בשורת כוכבים כמו צחי הלוי, טל פרידמן, דביר בנדק, תומר שרון וגילה אלמגור ובשלל הופעות אורח של כוכבי אינטרנט ישראליים. קשה להגיד שאחת מההופעות תיזכר כהופעת השנה (מבין המשתתפים, כנראה ששלומי קרויאט הכי קרוב, ואפשרי שצפיות חוזרות יחקקו את מעמדו כפנינה של הסרט), אבל זה לאו דווקא דבר רע, שכן יש תחושה של שיתוף פעולה וצוות מגובש בו אף אחד לא מעפיל על אף אחד אחר, וכל השחקנים נותנים הופעות טובות ומצחיקות. ובכל זאת, ההומור של הסרט מגיע יותר מהטירוף הכללי שמתרחש על המסך בכל רגע, ולא מדמויות קומיות שנבנו סביב רעיון וביצוע מבריקים.
בקיצור, "המוסד" הוא סרט ממש מצחיק שעיקרו הוא שהוא ממש מצחיק. בעידן שבו כל קומדיה היא בעצם קומדיה-דרמה-אינדית או קומדית-אקשן-מד"ב, נחמד לראות שוב על המסך סרט שיש לו מטרה אחת ויחידה והיא לגרום לקהל לצחוק בכל דרך שהיא, בלי להתנצל ובלי להתעכב. זה לא מרענן רק בגזרת הקולנוע המקומי (וזה, אגב, מאוד מרענן בו) – זה מרענן גם בגזרת הקולנוע הבינלאומי. "המוסד" הוא אולי הסרט הכי מצחיק שראיתי בשנים האחרונות, ובטח מרתון הבדיחות-ללא-הפסקה הכי בולט. בעולם תרבותי שסובל ממשבר של קומדיות טובות, "המוסד" הוא תרופה נפלאה.
גילוי נאות, למי שזה משנה לו -
לקראת הסרט יצא לי לדבר עם הבמאי על הסרט ודברים, בעיקר סביב קידום הסרט. לא חושב שזה השפיע על דעתי של הסרט (כי הרבה מהשיחות שלנו היו אחרי שראיתי אותו), אבל נראה לי מידע רלוונטי בכל זאת.
דומני כי עוד לפני הסרט הנדון פה, גם "זוהי סדום" יכול היה להיחשב כנציג ישראלי בז'אנר
(ל"ת)
לא חושב
הוא סרט קומי, אבל הוא ממש לא פארודיה כללית שכזאת. יש הבדל בין קומדיה, קומדיה מטורפת, פארודיה, וספוף. פרט, אולי לבדיחה עם "השם", אין ב"זוהי סדום" את ההומור הויזואלי או הטקסטואלי שמאפיין סרטים שכאלה.
לא בטוח שהבנתי מה זה spoof
זה משהו כמו איש משפחה?
בוא נבדוק בגוגל בצוותא!
https://lmgtfy.com/?q=spoof+movie
לא צריך להיות דוש
(ל"ת)
אתה וכל מי שעשה לך לייק, תעשו לי טובה.
הלינק הזה נמצא בשימוש באתר כבר שנים ו"בואו נבדוק בגוגל ביחד" זה ליטרלי הניסוח הקבוע של כל מי שמשתמש בו ואף אחד בחיים לא אמר על זה משהו, להפך, בדרך כלל חוטפי הביקורת היו אותם אנשים שמצפים שמישהו ייענה להם בתגובה משהו שהם פשוט יכלו לבדוק בגוגל, עכשיו התחלתם להיעלב גם מזה?
טוב, קודם כל יש התנהגויות במרשתת שהשתנו
דברים שהיו נחשבים למצחיקים ומגניבים עכשיו נחשבים למציקים, אמירות שהיו פעם מוקצה עכשיו לגיטימיות ולהיפך. ספציפית, lmgtfy לא היה בשימוש באתר באמת כבר כמה שנים (שאני זוכר).
אבל יותר לעומקו של דיון – אני חושב שדיון על ז'אנר הוא משהו שהוא יותר מורכב להבנה ממה שגוגל יכול להציע. זה כמו שנגיד למישהו לעשות גוגל על "דמוקרטיה". זאת הגדרה פתוחה שיש לה הרבה פנים, והגדרת ויקיפדיה יבשה לא ממש תקלע או תקדם את הדיון או תעמיק את ההבנה שמחפשים. זה בניגוד לאנשים ששואלים "מי זה קירסטן סטיוארט", שבזמן שהם עשו את זה, הגיבו, וחיכו לתשובה – באמת היו יכולים ללכת לגוגל ולהבין מי זאת.
כמו שרשמתי למטה
יש דברים שחיפוש קצר בויקיפדיה יכול לענות עליהם ויש דברים שבאמת יותר מורכב להבין. אפשר לקרוא לי טיפש אבל לא חושב שהייתי אצלו לפחות לא הפעם.
לא נעלב משום דבר
רק אומר שאתה דוש בנוגע לזה, זה לא אותו דבר.
לגופו של עניין, ההגדרה (כנס לוויקיפדיה) לא ברורה ועמומה. לפי ויקיפדיה גם מת לצעוק גם שרק וגם גברים בגעטקס הם ספוף על כן ביקשתי הבהרה מיהונתן למה *הוא* מתכוון כשהוא אומר ספוף. בעידן של הגדרות כל כך נזילות זה נראה לי חשוב שכמישהו משתמש במונח כזה שהוא יסביר ויתן דוגמא (מה שהוא עשה אז מה הבעיה שלך)
אז עשיתי מה שהמלצת
וחיפשתי בגוגל מה ההבדל בין ספוף לפארודיה. לפחות לפי האתר study.com, השימוש שהביקורת עושה במונחים האלה הוא לא מדויק. פארודיה צוחקת על יצירה ספציפית, בעוד שספוף צוחק על ז'אנר. אם כך, רוב הדברים שאנחנו מכנים (או לפחות שאני נוטה לכנות) פארודיה הם בכלל ספוף. מצד שני, אני מסכים שהאקדח מת מצחוק הוא ספוף, אבל דווקא בגלל שהוא בעיקר צוחק על סרטי משטרה, ולא כי יש בו כמה בדיחות על סרטים נוספים.
אני חושב שההגדרה הזאת שימושית למדיומים שאינם קולנוע וטלוויזיה
או, לחלופין : אני מקבל את זה ההגדרה הזאת, אבל חושבי ש"סרטי צוקר" עושים משהו רחב יותר מנניח, "שיגעון בחלל" או סרטי "מת לצעוק" (פרט לשלישי). אני חושב שבסרטי צוקר הבדיחות נוטות להיות הרבה יותר על המבנה הקולנועי והציפיות שלו מאשר על ספציפית על הז'אנר. שוב, "האקדח מת מצחוק" לא ממש צוחק על סרטי משטרה. הוא לא סוגר חשבון עם "הקשר הצרפתי" או "סרפיקו" או משהו – הוא פשוט מציג שוטרים מטומטמים, וצוחק על מוסכמות קולנועיות וחברתיות במסגרת הסיפור שלו.
נשמע לי כמו טרילוגיית הקורנטו...
זו דוגמא טובה?
לא
הקורנטו הם דוגמא קלאסית לפארודיה שעובדת במסגרת המוסכמות הקולנועיות. הם צוחקים על קלישאות מסרטי זומבים, אבל לא על המבנה הקולנועי בכלליותו (ולהיפך – הם משתמשים בו בחוכמה בדיוק כדי לבנות בדיחות מסוימות). הבדיחות הן על הנחות המוצא שיש בסרטי זומבי (ובקומדיות רומנטיות, ובסרטי חייזרים, ובסרטי שוטרים) – לא על הנחות המוצא שיש בסרטים.
שכחתם את "טיסה נעימה"
אני מניח שזה באותו הז'אנר.
סרט שאני זוכר מהילדות.
אני נמנע כרגע מלשים את "טיסה נעימה" בקטגוריה (אגב, השמטתי עוד סרטים)
עד שאני אבין כמה הוא פארודיה ספציפית על הסרט "Airport" וכמה הוא באמת טירוף מוחלט.
יותר מפרודיה, כמעט רימייק של zero hour
https://m.youtube.com/watch?v=8-v2BHNBVCs&t=341s
עוד סרט נהדר של האגודה לפייד אין ופייד אוט
(ל"ת)
אני לא מוצא התאמה לגילאים
ספציפית, לחבורת בני 12 .
דעתכם?
אין סיבה להגבלת גיל בסרט הזה
אין בו אלימות קשה, אין בו עירום או מיניות ואני לא זוכר עוד משהו בו שיכול להיות בעיה לגילאים צעירים.
12 היה הגיל הממוצע בהקרנה שנכחתי בה
אין שום דבר לא מתאים, וכולם התגלגלו מצחוק בלי יוצא מן הכלל.
גאוני בטמטומו, מטמטם בגאוניותו
עלילה פשטנית מלאה בדאחקות מטופשות, מרנינות ומענגות. דווקא לסרטי "מת לצחוק" וכיו"ב לא התחברתי ואני לא חובבת סלפסיק, אבל משהו בהומור הגיקי ושלל בדיחות הקרש המילוליות האלה פשוט עובד, כנראה כי הוא עשוי נכון (ואם לא, הנה באה עוד בדיחה). בחצי הראשון של הסרט הוא לא מפסיק להמטיר בדיחות בקצב; בהמשך נרגע מעט ועדיין פה ושם מגיעה הבדיחה שלגמרי עושה לי את זה. היה כיף וכיף שהיה. אני לא מרבה לצפות בסרטים ישראליים בקולנוע; זה היה סרט ששמחתי לשלם עליו.
חביב, אבל לא יותר
ניכר שנעשה מתוך הרבה תשוקה ואהבה, יש לו קאסט מאוד גדול ומוכשר, אבל הסרט עצמו מרגיש די מיושן, גם מבחינת הז'אנר, גם מבחינת הצילום והעריכה וגם מבחינת הז'אנר שעליו הסרט צוחק, עם עלילה שלא באמת ראיתי בקולנוע כבר כמה שנים טובות, לפחות לא בלי שהיא תגיע עטופה בעצמה בהרבה מודעות עצמית. יש בו גם יותר מדי רגעים קרינג'ים עד קרינג'יים מאוד בשבילי. קצב הבדיחות היה גבוה מאוד, הלוואי שהיו קצת מורידים את הקצב ובמקום זה מסננים יותר, זה היה משפר עבורי את החוויה. מצד שני יש שם כמה בדיחות שהצחיקו אותי מאוד, צחקתי בקול רם יותר מפעם אחת, ויש שם בדיחה אחת לפחות שאנחנו בטח נצטט בבית בשנים הקרובות, אז בהחלט שמחה שצפיתי.
רק לגבי "עלילות שלא ראיתי כבר שנים"
כמו שהבמאי אמר בראיון – העלילה של הסרט היא מילולית קינגסמן 1 + 2 + מב"א האחרון. כן, אף אחד לא ראה את הסרטים האלה בגלל העלילה שלהם, אבל בכל זאת.
קינגסמן? ואללה?
אני מנסה להיזכר מה בעלילות הסרטים האלה (שממש לא אהבתי) קשור למוסד… אה, בעצם אולי השימוש לרעה בטכנולוגיה בסרט הראשון (בשני אני אפילו לא זוכרת מה היה שם… מלבד ג'וליאן מור, כי היא תמיד מדהימה).
נראה לי שאלה קלישאות כלליות יותר...
החיבור הזה קצת קלוש בעיניי, אין באמת דמיון בין הסרטים האלה. זה ייאמר דווקא לזכותו של אלון גור אריה – "המוסד" הרבה יותר מוצלח בעיניי מ"קינגסמן" מכל הבחינות (למעט תקציב ואפקטים, אבל זו לא חוכמה).
בהחלט קלישאות כלליות יותר
אבל בכל זאת השימוש שלהן עדיין בימינו (בניגוד לקלישאות כלליות שעברו מן העולם) מורה על כך שהמשפט על "עלילות שלא בשימוש שנים" – לא הכי מדויק.
גרסת הבמאי
למי שאהב את הסרט, היא מומלצת ביותר (ונחמד לגלות שבמבחן הצפייה השנייה הסרט משתפר ולא מתפספס). למי שלא אהב, היא לא מומלצת כי ובכן, וזה.
למי שלא ראה את הסרט – אני לא בטוח שזאת נקודת הכניסה הכי טובה,אבל אפשר לנסות – ואם תרגישו עומס של בדיחות שהיה צריך לבחור מביניהם, טוב, זה כי זאת גרסת הבמאי.
אבל, כאמור, למי שמחפש לראות גרסה קצת יותר משודרגת (בדגש על קצת יותר – נראה לי שמדובר בסך הכל בדקות ספורות שהתווספו) של הסרט המקורי – מומלץ (איפה שיש את זה. נראה לי רק ב-VOD-ים?)
אם ככה - שאלה
האם ניתן לצפות איפושהו ב'מוסד הסגור'?
אני זוכר שכשחזרתי מהצפייה ב'מוסד', מאוד מאוד סיקרן אותי לראות את הסרט המקורי אך לא מצאתיו בשום מקום.
עלה ל-VOD של סינמטק תל אביב בעלות של 10 ש"ח.
צפינו בה לפני שנה באייקון, היא חביבה אבל לא מלהיבה
כפי שחשבתי, והייתה בערך בדיחה אחת שהייתי מחזירה לסרט (כבר לא זוכרת מה), את השאר בהחלט הבנתי למה חתכו. זה נתן ערך מוסף לצפייה השנייה והיה מעניין בהחלט, אבל לטעמי הסרט מהודק יותר ועובד מצוין בגרסתו המקורית.
ראיתי אותו שוב היום בצפייה ביתית
כמובן שההשוואות ל-Spoofים של אברהמס וצוקר עלו שוב, אבל אני עדיין חושב שהסרט עומד בהשוואה הזאת. הוא עדיין מאוד מאוד מאוד מצחיק, ואפילו אם לא כל בדיחה פגעה היו מפסיק שנורו ישר אחריה.