אם איכשהו הכותרת לא מספיק ברורה, אז שוב פעם: הטקסט הבא מונה ספויילרים חמורים ל"הנוקמים: סוף המשחק" וכל יקום מארוול בעצם. אה, וגם ל"מחלקת גנים ונוף", בסעיף האחרון.
- "סוף המשחק" מרגיש שלם יותר מ"מלחמת האינסוף", שהיה מעין חצי סרט שלא עובד בפני עצמו. ועדיין, "סוף המשחק" יותר כמו פרק סוף עונה מאוד מבדר מאשר סרט "על משהו". הסרט רץ בין כל הקצוות הלא בהכרח קשורים של הדמויות שצריך לסגור מהר-מהר לפני שהסרט ייגמר: טוני פוגש את אבא שלו וסוגר מעגל, קפ מתאחד עם אהובתו (ובלי אף מילה על זה שהוא התמזמז עם האחיינית שלה!), הוקאיי מקבל את המשפחה שלו בחזרה, ברוס מגיע לאיזון בין שני הצדדים שלו ונטשה מתה כי מזמן לא זרקנו אישה מצוק. יאי!
2. ובואו נדבר רגע על הצוק הארור הזה. בשני הסרטים האחרונים שתי הנשים המשמעותיות ביותר ביקום הקולנועי הזה הושלכו מהצוק המקולל הזה, ושתיהן נפלו בפוזה נוחה ומדויקת של דוגמנית שְלווה. הנפילה שלהן מזכירה את הצילום המיתולוגי של אוולין מקהיל, שצולמה לאחר שקפצה אל מותה מהאמפייר סטייט היישר לתוך מכונית – אבל סיימה עם הפנים למעלה, נקייה וכמעט שלמה.
אז עכשיו זה תורה של נטשה רומנוף למות אחרי חיים קולנועיים מרשימים שכללו ארבעה סרטי נוקמים, שתי הופעות אורח גדולות בסרטים של גיבורים אחרים ומעט מדי זמן מסך והשקעה מצד הכותבים. היא הייתה כיפית ואהבנו אותה ורק אחרי שהיא מתה סוף-סוף נזכרו לתת לה סרט. למה להרוג אותה דווקא כשהיא הופכת לניק פיורי של הנוקמים החדשים וסוף סוף זוכה למקום הולם בסדרה? כי מישהו צריך למות ולאף אחד לא אכפת מהוקאיי. אתם חושבים שאם קלינט ברטון ייפול אל מותו מישהו יבכה או יזרוק ספסל לאגם? כנראה שלא. הם פשוט יגידו "אה. אבל הוא הרג מלא אנשים, לא? וכזה, לא ראינו אותו איזה שבע שנים. אז… באסה" ובמקרה הטוב יבעטו באיזה חצץ ויביטו במבוכה על הנעליים שלהם.
3. ואם מדברים עליו – אז הוקאיי מוותר על החיצים ונהיה "מגניב" עם "קעקועים" ו"חרבות סמוראי" ו"מוהוק" ו"לקיחת החוק לידיים". וואו, כמה גזעי ומדליק, בטח בשבוע הבא יחלקו פוסטר שלו במעריב לנוער.
4. גם ת'ור עובר מהפך בסרט – מסתבר שהטראומה הפכה אותו לאלכוהוליסט שמן, עצלן וחרדתי. האמת, די מפתיע שאין יותר גיבורים אלכוהוליסטים בסרט – הרי כמעט כל הגיבורים ביקום הזה עברו טראומות קשות. תכלס, הם כולם אמורים להיות עם שקיות מתחת לעיניים ומלא שערות לבנות ופגישות AA – אבל במקום כל זה קיבלנו מלא בדיחות שמנים לא הכי מצחיקות. ובכל זאת מגניב שגם בסיום, כשאל הברק לוקח את עצמו בידיים וחוזר לשיריון הת'ורי הרגיל שלו, הוא לא הופך בדרך קסם לערימת שרירים.
5. הרגע שהכי גרם לי לרצות להוריד כאפה לכל מי שמעורב בהפקה הזו הוא כמובן "האיחוד הנשי" הבלתי נלאה. אה, וואלה, מארוול? אחרי שמשהו כמו 8 שנים התנהגתם כאילו נשים הן תבלין חמוד ששמים בסרט כדי שלגיבור יהיה במי להתאהב, סוף סוף הגעתם למספר דו-ספרתי של גיבורות על שהן גם נשים ובאתם לאסוף את העוגיות שלכם? לכו חפשו.
6. ואלקירי היא עכשיו מלכת אסגרד? יופי, זה מצטרף לתואר הנוכחי שלה – המלכה של הלב שלי. עם זאת, אשמח שבסרט הבא שבו תופיע (אם יהיה כזה, וזה ממש לא בטוח) נראה גם איך היא מתארגנת ליציאה לקרב. מאיפה הפגסוס שלה מגיע? היא מחזיקה אותו באורווה בכפר באיסלנד או שהוא מגיע למי שראויה לו בעת הצורך, כמו המיולניר? היא צריכה לעשות פן בעצמה או שיש איזה קסם שאחראי לזה?
7. אם לסמוך על הסטריאוטיפים בתחום הלבוש והשיער (ומארוול לא ידועים בתחכום יתר בתחומים האלה), הסרט מאשש את התיאוריות שקפטן מארוול לסבית.
8. דמויות שלאנשי מארוול אין מושג איך לשלב בסיפור אז הן פשוט הפכו לדמויות מיתיות עם כוחות לא מוגבלים שצצות כשזה נוח ונעלמות כשזה לא: דוקטור סטריינג', קפטן מארוול, סקרלט וויץ'. ויז'ן היה כזה מההתחלה אבל לא סיימו בשום שלב לכתוב אותו אז הוא לא עזר בכלום ובעצם סתם היה בייביסיטר של אבן אינסוף לכמה שנים.
9. דמויות שדווקא קיבלו שדרוג בסרט הזה ופתאום היה לי ממש אכפת מהן כי הן נראו בשליטה עצמית אבל גם לא בהכחשה: אנטמן, ברוס באנר, נבולה, רודי.
10. אגב נבולה, אנחנו לגמרי-לגמרי-לגמרי בטוחים שהיא בצד של הטובים עכשיו? כי היא לגמרי סיבכה את החיים לכולם. נגיד, היא לא טרחה לומר לאף אחד שאולייייי לא כדאי לשלוח אותה לקו זמן שבו היא עלולה לפגוש את ת'אנוס ואת עצמה מהעבר; או להגיד שהשגת אבן הנשמה אולי כרוכה בזריקת נשים מצוקים. וואלק, מזל שדווקא לכוכב הזה שלחו שני אנשים שמכירים ואוהבים אחד את השני ולא את אנטמן וברוס באנר, נניח.
11. ובכלל, חבר'ה, בואו נודה בזה שכל העניין עם אבני האינסוף דומה מאוד לדרגון בול: אוספים כמה ואז מקבלים משאלה. זה לא שמישהו טרח להסביר לנו למה בשביל להשמיד חצי יקום צריך את כל האבנים, אז מבחינתי ההיגיון הוא "תאספו את כולן ואז תבקשו מה שאתם רוצים".
12. אה, אלא אם אתם רוצים להחזיר מהמתים מישהו שלא הפך לאבק אלא שת'אנוס הרג שתי שניות קודם בדרך אחרת. אז זה כמובן בלתי אפשרי אפילו עם כוחות הפלא של האבנים, מה זאת אומרת!
13. כל המאובקים חוזרים באותו הגיל שבו נעלמו (הזיתי את זה או שהבת של הוקאיי חזרה עם קצוות מחומצנים?), וזה נשמע מבלבל מאוד בעיקר בשביל ספיידרמן. אפשר רק לנחש שהוא וכל הדמויות המרכזיות בסדרה שלו התאבקו? כי נד נראה בערך באותו גיל וזה די יפתיע אותי אם זנדאיה תהיה מבוגרת ממנו בחמש שנים בסרט הבא.
14. שאלה על הקרב העצום בסיום: איך בעצם מחליטים ביקום הזה מי גיבור על ומי סתם בנאדם שיכול להישאר בבית ולשתות תה כשיש קרב ענקי? כאילו, סבבה, יש חיילי על ואנשים עם חליפות משוכללות וגיבורי על פרופר ופאקינג רקון, אבל יש גם אנשים שהם "גיבורים" סתם כי היו במקום הנכון בזמן הנכון. אם לת'אנוס יש צבא CGI גנרי, גם לכדור הארץ יש כמה צבאות / יחידות עילית שאפשר לגייס.
15. אז רגע, היקום הקולנועי מתרחש כרגע בשנת 2024? זה כמו העונה האחרונה של "מחלקת גנים ונוף" שוב פעם מחדש!
לגבי סעיף 12
זה באמת לא נתפס הגיוני בעינייך שזה המצב? האבנים העלימו את האנשים האלו, והאבנים הם אלו שהחזירו אותם – נשמע כמו יחסי כוחות הגיוניים למדי.
(מניח שאין צורך לסמן ספויילרים, אם כן, מוזמנים לערוך)
גם אני הבנתי את זה ככה, אבל זה עדיין קצת מטומטם
אז כשכל האבנים מתאחדות מי שמחזיק בהן יכול לפורר/לבטל פירור של אוכלוסיה מסוימת לפי מה איזה קרטריון שבא לו, לפי ההיגיון של הסרט, ובגלל זה אי אפשר להחזיר לחיים "סתם מתים", וכנראה איירון מן חשב באותו רגע "תפוררו את כל הרעים" וכל הרעים התפוררו.
אבל זה באמת מה שהיית מצפה מאיחוד של העצמים ששולטים במרחב, המחשבה, הכוח, המציאות, הזמן והנשמה? שכשמשלבים את כל הכוחות ששולטים ביקום מקבלים אפשרות לפורר ולבטל פירור למי שבא לך?
למה להגביל את זה
ל"פירור/ביטול פירור"?
אמנם לא אמרו בצורה ברורה בדיוק מה הכוח שהאבנים נותנות, אבל אני הבנתי את זה בערך בתור "שליטה במציאות לפי רצונך, עם גבולות מסוימים". אמורפי? כן. אבל זה שראינו את ת'אנוס מעלים חצי מהאוכלוסיה והסיבות לכך בוסס בסרט הקודם. זה שהסנאפ של ההאלק הפך את הפעולה הזו, גם נשמע לי די ברור ומובן.
אם כבר יש אפקט שהוא קצת פחות ברור זה הסנאפ האחרון, של איירון מן, אבל דווקא שם אני יכולה לסספנד את עניין ההפיכה של כל הרעים לאבק – זה היה לתת לת'אנוס לטעום ממה שהוא חולל לאנושות – לראות את כל מה שיקר לו הופך לאבק ונחרב ואז למות בעצמו.
לא לקחתי את זה בתור אינדיקציה שהדבר היחיד שהאבנים יכולות לעשות זה לפורר דברים. בסרט עצמו ת'אנוס דיבר על התכנית המשופרת שלו, שהייתה ליצור עולם חדש שבו מי שישרוד לא יזכור כלום ממה שהיה לפני כן. אז כבר יש כאן ווריאציה.
בסופו של דבר, לא הבנתי את מה שראינו בסרט כאילו זה כל מה שהאבנים מאפשרות. הבנתי את זה בתור – זה מה שקרה במציאות הספציפית שנוצרה, כתוצר של ה-Snap של ת'אנוס.
זה לחזור ל"מי שמחזיק את כל האבנים מקבל משאלה"
שהתלוננו עליו ב-11-12 פה, כי אם זה המצב, למה לא לנסות להחזיר את גאמורה או אחרים שמתו?
סתם כי זה לא עבר בראש של הענק הירוק/אירון מן באותו הרגע?
לגבי גאמורה - זה פשוט
הקורבן של גאמורה, או נטאשה, הוא חלק בסיסי מאבן הנשמה – על מנת להשתמש בה (ומה בדיוק אפשר לעשות איתה? אף פעם לא הוסבר) צריך להקריב נשמה. אי אפשר להחזיר לחיים נשמה שאבן הנשמה לקחה בעזרת אבן הנשמה, כי אז לא תהיה אבן הנשמה בשביל להחזיר את הנשמה.
לגבי שאר האנשים שמתו ולא בגלל הנקישה באצבע (לוקי, נאמר) – אף פעם לא נאמר שזה בלתי אפשרי, פשוט לא הייתה ההזדמנות לבדוק את זה – ברוס התמקד בלהחזיר את כל מי שנעלמו (ולא חשב על אלו שנפגעו בדרך בגלל ההיעלמויות), וטוני היה עסוק בלנצח את הצבא של תאנוס, ולשניהם לא הייתה הזדמנות שנייה.
לגבי גאמורה 2
נשראה שבסוף המשחק הממזרים שינו את החוקים.
באינפיניטי וור נאמר שאבן הנשמה דורשת לא סתם נשמה, אלא כזאת שאהובה על ידי זה שקיבל אותה.
ובסוף המשחק נראה שהכלל הזה נעלם פתאום.
לי הפריע חוסר הקוהרנטיות הזה.
אתה רומז שנטשה וקלינט לא אוהבים אחד את השני?
אז איך אתה יכול להסביר את בודפשט?!
מה שקורה בבודפשט, נשאר בבודפשט
האמת שאין לי מושג מה קרה שם, חשבתי שאולי פשלה מבצעית.
חלף בראשי משהו כזה, אבל ההיבט הזה היה מאד חבוי בסצינה שלהם, אם בכלל, בעוד הוא היה ההיבט העיקרי עם תאנוס וגאמורה.
מה זאת אומרת? הם חברים הכי טובים...
זה מאוד ברור מהסרטים הקודמים שיש בינהם קרבה ואינטימיות מאוד גדולה. שניהם היו מוכנים לעשות הכל אחד ביחד לשני, וברור שיש שם אהבה אפלטונית מאוד גדולה.
אפילו באולטרון – כשהם הלכו לבית הסודי של קלינט שכביכול אף אחד לא הכיר- הבת של קלינט רצה אל נטשה וקראה לה "דודה נטאשה" – לסמל שהיא כן מכירה אותה, ואאל"ט אפילו נרמז שהשם של הבן הצעיר – נתנאל (נייט) הוא על שם נטשה (נט).
אין שום ספק שהם מאוד אוהבים אחד את השני, זו פשוט לא אהבה רומנטית, אבל זו אהבה שלחלוטין מקבילה לאהבה של אח ואחות.
טוב, סליחה
אבל אתה פשוט שוכח, בטעות או בכוונה, שבאנר אומר במפורש לסטיב רוג'רס שהוא ניסה להחזיר את נטשה. תנטפק את הסרט כמה שאתה רוצה, אבל תיצמד לעובדות.
גם לי עלה בראש העניין עם ספיידרמן
מקווה שיתייחסו לזה בסרט העתידי שלו כי אם לא, זה יהיה pretty big oversight. כלומר חמש שנים לא משנות המון לדמויות שהן כבר אנשים מבוגרים, אבל בגיל הילדות וההתבגרות זה מאוד משמעותי.
אז מבחינתי שיגידו באופן ברור שכל הדמויות שאנחנו מכירים מהכתה שלו נעלמו ב-Snap, ולכן כולן נשארו בגיל תיכון, או שיראו דמות אחת/יותר שנשארו והתבגרו בחמש שנים. אבל שלא יתעלמו מזה כאילו זה לא קרה.
זה גם גרם לי לחשוב על כל המשפחות שבהן אחים גדולים הפכו עכשיו לאחים קטנים וכד', סיטואציה מעניינת נוצרה בגלל המהלך העלילתי הזה, מקווה שיזכרו את זה ויהיו התייחסויות לכך בסרטים עתידיים.
וגם בני זוג
מה יעשו אנשים שהצליחו להתגבר על הטראומה ולמצוא אהבה חדשה ופתאום בן/בת הזוג שלהם חוזרים לחיים?
ממקרים דומים בחיים האמיתיים, על נעדרים שפתאום נמצאו, זה בדרך כלל לא נגמר טוב :\
אה, ומשהו לגביי גאמורה
בהתחלה תהיתי איפה היא כשלא הראו אותה שוב אחרי הקרב, ואז גם רואים שסטאר לורד מחפש אותה לפני שת'ור נוגע לו במסך.
אבל תכלס… יש לנו איזשהי סיבה טובה להאמין שהיא לא הפכה לאבק כמו כל מי שהגיע עם ת'אנוס לקרב דרך הפורטל הבין-מימדי/זמני? התרשמתי שכל מי שת'אנוס הביא איתו התפורר בעקבות ה-Snap של איירון מן. אנחנו מניחים שזה כלל רק מרשעים עם כוונות מרושעות? האם איירון מן כלל דיסקליימר של "תהפוך את כל הצבא של ת'אנוס לאבק – חוץ ממי שבגד בו והוא בעצם גוד-גאי במסווה"?
ומצד שני במחשבה נוספת – הגאמורה שהגיעה עם הנוקמים הייתה הרעה. זו שהגיעה עם ת'אנוס בחללית שלו הייתה הטובה, והיא נשארה בחיים ולא התפוררה.
נראה לי שאני מקדישה לזה יותר מדי מחשבה.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אופס
ב"מחשבה הנוספת", הכוונה כמובן הייתה לנבולה, לא לגאמורה.
לא מאמין ש "הם" נתנו לכל מי שנגע ( כותבים , שחקנים … ) בספיידרמן לדעת איך הנוקמים יגמר. זה סיכון גדול מדי שמישהו ידבר.
לכן אני לא חושב שזה באמת יופיע וזה יהיה נורא , כי כמו בסרטים האחרים
מות לא באמת אומר כלום כי כל סרט עושה מה שבראש שלו
שאלה אחת
אז אחרי הרבה הרהורים בכל קונספט המסע בזמן בסרט על שלל הנקודות הבעייתיות שלו, נשארתי בסוף עם בעיה אחת שלא הצלחתי לסספנד בשום צורה – גאמורה של סוף הסרט היא הרי לא זו שהושלכה מראש הצוק, אלא גאמורה של 2014, שלא מכירה בכלל את סטאר לורד לצורך העניין, ועכשיו היא פשוט ממשיכה את חייה ללא תאנוס בשנת 2024. במילים אחרות, היא ההוכחה שכן אפשר להחזיר אנשים שמתו לחיים, פשוט מעבירים אותם מקו זמן אחר לקו הזמן הנוכחי (ולאחר החזרת האבנים למקומן, שאר המסלולים במילא ״מתבטלים״. אם הבנתי נכון לפחות).
אז…. למה לפני שקאפ פיזר את האבנים חזרה, מישהו לא עשה סיבוב נוסף אחורה לנקודת זמן כלשהי (נגיד אפילו שבוע אחורה), ופשוט תפס את טוני ונאטשה וגרר אותם חזרה לזמן של שאר הדמויות? למה לבכות על המתים ולא לנסות להחזיר אותם אם יש הוכחה חותכת שזה אפשרי? אין באמת הסבר לנקודה הזאת.
ובדיוק בגלל זה
תהיתי לעצמי אם הפתרון הכי הגיוני הוא שהיא פשוט התפוררה (בלי שראינו) כמו כל יתר הפמלייה שהגיעה עם ת'אנוס.
אבל כמובן שלא, כי אם היא הייתה מתפוררת היינו רואים את זה. ואני מסכימה עם זה שזו נקודת בעייתית בעלילה.
למה אתה חושב שהיקום שהיא באה ממנו מתפורר?
אני חושב שהיקום שהיא באה ממנו פשוט יהיה שונה משמעותית גץכי היא לא תהיה חלק ממנו
איך הסרט מאשש את התאוריות שקפטן מארוול לסבית? D:
(ל"ת)
אני חושב שזה המקום שלי להעיר על שם הסרט בעברית
אני לא חושב שראיתי מספיק (אם בכלל) רעש בנושא.
אבל Endgame באנגלית זה כ"כ הרבה יותר מ"סוף המשחק".
זה המט בשח-מט, זה המהלך האחרון, המהלך המנצח \ המשמעותי ביותר, זה רגע הקתרזיס של יישום תוכנית העל בהצלחה, ולקרוא לזה פשוט – סוף המשחק, בעברית, פשוט מוריד מזה לגמרי בעיני.
מה גם שמהצד זה גורם לכל העניין להיראות קליל וילדותי יותר – כשזה ממש לא.
אותי זה מרתיח מהרגע שנחשף התרגום, רציתי לשתף
כלומר המהלך שמביא את המשחק אל סופו?
צר לי, רק שכנעת אותי למה "סוף המשחק" זה דווקא תרגום סבבה לגמרי, קצר ענייני וקולע. הוא מסיים את המשחק, ואפשר אפילו לומר שיותר לא משחקים, עכשיו זה רק התכלס.
Endgame בשחמט זה משהו אחר לגמרי
זה – באופן גס – השלב שמרבית הכלים הוסרו מן הלוח. אנדגיים בשחמט יכול, לצורך העניין, להימשך גם מאה או מאתיים מסעים.
אני עדיין מנסה להבין
[טקסט-פילר כדי שספויילרים לא יופיעו בתצוגת התגובות האחרונות]
איך סטיב הזקן הופיע בקו הזמן שלנו?
הוא הרי חזר לעבר ויצר קו זמן בו הוא ופגי חיים באושר (ונשאלת גם השאלה מה קורה עם קפטן אמריקה של אותו קו זמן?), כלומר, מדובר בציר מקביל שלא קשור לאחד שלנו – לא לפי החוקים שהסרט עצמו הסביר. ה-2024 שלו צריך להיות 2024 של קו הזמן ההוא, בו הוא חי עם פגי, כנראה חשף את הידרה מוקדם ואולי ניטרל את תאנוס הצעיר (וכנראה רצח את קפטן אמריקה האחר, just saying). אין שום הסבר מניח את הדעת כיצד הגיע לספסל בקו הזמן שלנו, אלא אם הוא הוא קפץ בין הממדים ולא סיפרו לנו (מה שלא סביר).
כדי לא לספיילר
בכותרת:
הוא חזר לקו הזמן שלנו, ולא יצר קו חדש, אלא נשאר בשקט ושלווה עם פגי. לא חשף, לא ניטרל ולא רצח אף אחד.
מה
לא הבנתי
עניתי לתגובה של 'קול רם' מעלי
והכותרת היתה רק כדי למנוע ספוילרים.
לא לא הבנתי
מה קפטן אמריקה עשה? הוא חזר אחורה ואז חי עם פגי ואז חזר לקו שלהם?
עוד לא ראיתי את הסרט
[גם השורה הראשונה יכולה לספיילר?]
אבל ממה שקראתי, אפשר להסביר באופן פשוט (מכיוון שלא ראיתי את הסרט וכדי לפשט את העניין, אני אניח שקפטמריקה לא חזר בזמן לפני סוף הסרט): בשנת 45' ישנם בציר הזמן הנוכחי שני קפטנים: קפטן א' (זה שליווינו מקפטן:אוונג'ראשון) שנולד כאן וקיבל סירופ לא מזמן, וקפטן ר' שהרגע הגיע משנת 23' עם אבנים. בהנחה שקפטן ר' מחליט שלהתערב בהיסטוריה זה מסוכן ולא עושה כלום (מה אתה אידיוט?!) קפטן א' ימשיך לעשות בדיוק מה שהוא עשה עד עכשיו – להיות קפוא, להפשיר, להלחם בחייזרים, ואז בבני אדם, ואז שוב בחייזרים, ואז לחזור בזמן עם האבנים וליצור ציר זמן חדש (ציר הזמן של קפטן ס', אותו עוד לא רואים בשום סרט). באותו זמן, קפטן ר' רוקד עם פגי, ואז יושב על ספסל ומחכה לרגע שבו קפטן א' יעזוב את ציר הזמן הנוכחי. ואז קם לקנות שווארמה כי הוא לא באמת יכול לחכות 70 שנה על אותו ספסל. ואז חוזר לשבת.
או בקיצור: הקפטן הזקן הוא לא הקפטן שהרגע נעלם לעבר אלא קפטן אחר שהגיע לפני 70 שנה מציר זמן אחר. כדי להקיף את כל הסרט יהיה צורך בתרשים מכובד שאין לי כוח לחפש באינטרנט…
החלק הזה לא ברור לי
"אם קפטן ר' יחזור לשנת 2024 (כלומר, ינסה לחזור לקו הזמן המקורי שלו) הוא ימצא את עצמו בקו זמן אחר (קו 24א) כי, שוב, כל נסיעה בזמן מפצלת את היקום לשני קווי זמן חדשים; אלא אם כן התאוריה של הסרט הזה גורסת שכל עוד לא נעשה שינוי משמעותי מספיק בשבילו לא נוצרים קווי זמן חלופיים…"
אבל גם בסיפור מסע הזמן היחידי שכן ראיתי שעושה דבר כזה מה שאתה אומר לא קורה בפועל גם אם זה אמור לקרות בתאוריה… הרי הנוקמים קופצים בין זמנים כל הזמן אבל תמיד חוזרים לקו הזמן המקורי שהיו בו. (בשלב מסויים בסרט איירון מן אפילו חוזר אחורה בזמן מ2024 ל2012 ואז לשנות השישים ואז חזרה ל24 נראה לי) ואין שום אינדיקציה שהם בקו זמן חלופי (24א לצורך העניין)
ד"ר מקנינג'ה!!
(ל"ת)
מנהלים - אם אפשר לסמן את ההודעה כספוילר
תודה!
בקיצור: זה פשוט לא עובד.
בשום צורה זה לא עובד – לא לפי תיאוריית המסע בזמן של הסרט (שלפי הקפטן שחזר בזמן יצר ציר זמן חלופי ברגע שהחליט לשנות את המציאות ולחזור לחייה של פגי), לא בהתאם לאופי של סטיב רוג'רס (כי הוא ממש הטיפוס שישב בשקט עם אשתו בבית 70 שנה בזמן שהידרה משתלטים על שילד וחייזרים פולשים לניו יורק, ברור).
לפי יוצרי הסרט*
הוא אכן פתח ציר זמן חלופי ברגע שהוא חזר לעבר האישי שלו וחי חיים אחרים. ואם בציר הזה קרו בדיוק אותם דברים (ואולי הם לא…?) ייתכן שהוא לא ישב בשקט, אבל אם הוא התערב הוא שינה רק את המציאות החדשה שהוא חי בה, לא את זאת שאנחנו מכירים.
–––––––
* כפי שטען הבחור מ-ScreenCrush לקראת סוף הסרטון הזה:
Avengers: Endgame Timeline Explained
אני נהנית מאוד מהסרטונים שלו, ממליצה.
אז איך הוא יושב שם בתור אדם זקן?
הסרט גורם לנו להניח שהוא פשוט הגיע לשם בדרך הרגילה (חי עד אז), לא חזר באמצעות המכונה – כי הוא לא חזר למכונה. אבל את אומרת שזה לא המצב, אלא שהוא השתמש במכונה כדי לחזור לציר הזמן השני, נכון? איך הסקת את זה?
לנו? הסרט גרם לך להניח זאת, לא לי...
לא הסקתי שום דבר, זה פשוט מה שהבנתי מהסרט… ברוס אמר שהוא מזהה אותו במכונה אבל הוא "חלף על פניו" ופספס אותם או משהו כזה, ואז הם רואים אותו יושב על הספסל. לא עלה בדעתי בכלל שהוא חי עד אז אלא שבערוב ימיו, אחרי שפגי מתה (כנראה) הוא כן השתמש במכונת הזמן כדי לחזור אליהם ולא להשאיר אותם במתח. כלומר הוא חוזר למות בקו הזמן המקורי שלו.
אה...
כנראה פספסתי את השורה הזאת של ברוס…
יצא לי הבוקר לחשוב על תיאוריה חדשה
(עוד לא בחנתי לעומק אם היא מתיישבת טוב או לא)
ידוע, לפי ה-MCU Wiki, כי פגי קרטר נישאה אחרי המלחמה לפלוני אלמוני, ועמו היא הביאה בן ובת. מעולם לא אמרו מי הבחור, והאמת? סטיב לא מרגיש לי כמו בן-אדם שימחק מהקיום שני ילדים רק בגלל אהבה.
התיאוריה: סטיב הוא הבחור.
בציר הזמן המרכזי שלנו, קצת אחרי שסטיב קפא וכל השטויות האלה, הגיע אליה קפטן אמריקה מהעתיד, קפטן אשר גם כן עבר את אנדגיים – פשוט לא אותו אנדגיים; הוא חי עמה חיים שלווים, במחבוא, בידיעה שהגרסה הצעירה שלו תילחם בעתיד בהידרה ותאנוס (אמנם הוא יכול היה לעצור אותם מבעוד מועד, אבל אולי לדעתו זה חשוב להתפתחות העצמית שלו? לא יודע). גם כאשר סטיב שלנו נפגש עם פגי הזקנה ב-"חייל החורף", היא כבר הייתה נשואה לסטיב האחר כל פרק הזמן הזה — וסטיב האחר הוא האחד שהגיע לבקר את סאם על הספסל.
בינתיים, סטיב שלנו יעבור גם כן את אותם החיים; מתישהו בעתיד הוא יעניק את השריון לסאם של ציר הזמן החדש שיצר – וחוזר חלילה.
זה בערך מה שניסיתי לכתוב למעלה
אבל עדיין ישנן שאלות:
א) למה לעזאזל סטיב לא מגלה למישהו (הווארד הסטארק? פגי קרטר?) שהחבר'ה שהביאו מגרמניה לא חביבים שמו שהם נראים ובמיוחד שימו עין על השווייצרי הזה? ב) אז בעצם כל הסרטים זה אחרי מה שקרה בסופמשחק (אחרי מבחינה לוגית, לא כרונולוגית)? כי אם ככה, היינו צריכים לראות את ההשלכות של החזרות הקודמות בזמן (תאנוס נעלם אחרי 2014, לוקי בורח ב-2012; עוד לא ראיתי את הסרט אבל ממה שקראתי זה בערך מה שקרה) בכל הסרטים הקודמים של ה-MCU…
אתה כבר סתם מסבך
קו הזמן החדש עם פגי הוא לא אותו אחד בו לוקי ברח או תאנוס נעלם.
וכמו שאמרתי, סטיב אולי מעדיף לתת לקפטן אמריקה הצעיר לעבור בדיוק את מה שהוא עצמו עבר, ולכן לא מגלה לאיש דבר.
(ושמע, נהיה טיפה קשה לנהל דיון סבוך ומעמיק על הסרט בלי שצפית בסרט)
כי הוא יודע מה מוטל על הכף, שלא לומר על הכפפה
(ל"ת)
זה בדיוק מה שאני כיוונתי אליו
בתגובה הזאת
הוא לא היה צריך ליצור חדש
קו זמן חדש נוצר כשהעתיד מנסה לשנות את העבר (מה שבלתי אפשרי, כי עבור מי שהגיע מהעתיד, העבר כבר התקיים, מה שיוצר קו חלופי).
אין בעיה לעשות פעולות בעבר שלא ישנו את מה שכבר התרחש.
לכן, אי אפשר לקחת אבן בלי להחזיר אותה, אחרי שהיא כבר הופיעה בעבר. אם עושים זאת, יווצר קו זמן חדש.
אבל העבר כפי שאנו מכירים אותו יכול להתקיים גם כשהקפטן חי בעבר עם פגי (כל עוד הוא לא מתערב במה שקרה בעבר), ולכן אין צורך ליצור קו זמן חדש – קו הזמן הקיים הוא, ותמיד היה, זה שבו לאורך שנים היו שני קפטנים במקביל (אחד בקרח, עד שיצא מהקרח והצטרף לנוקמים, ואחד בפרופיל נמוך, אותו כמה מהנוקמים פגשו בסוף סוף המשחק).
ומה לגבי המסע בזמן? מישהו מתכוון להתייחס לפרדוקסים של מסע בזמן?
כי זה ממש הציק לי.
מצד אחד נורא חשוב להחזיר את האבנים למקומן בציר הזמן אחרת ייווצרו צירי זמן מקבילים ויהיה בלגאן; מצד שני אפשר להשמיד את תאנוס של 2014 וכל צבאו וזה לא ייצור שום לולאת זמן שתקריס את העלילה של Infinity War לתוך עצמה?
כלומר, פשוט נוצר ציר זמן חדש שבו תאנוס לא קיים, לא השיג את האבנים ולא העלים חצי מאוכלוסיית היקום? וכולם כזה "סבבה, יש שם עכשיו מלא צרות אחרות כי כוח מאוד משמעותי נעלם וזה ערער את היציבות הגיאו-פוליטית-הבין-גלקטית בצורה שלא יכולנו לצפות בשום דרך אבל זה לא ענייננו, שיתמודדו עם זה שם ביקום שלהם עם הנוקמים שלהם"?
ואיך סטיב חוזר אחורה בזמן, משנה את מהלך העניינים, רוקד עם פגי ואז חוזר בתור זקן באותו ציר זמן? ועוד פרדוקסים שלא מסתדרים???
לגבי ציר הזמן בלי תאנוס
לא נשמע כאילו הם יצרו שם בעיה, אלא פתרו אותה.
יכול לפרט?
(ל"ת)
אין תאנוס אין בעיות.
(ל"ת)
יודע דוד את דודו
אני שמחתי מכך שטוני מזהה את הDude,
בייחוד מאחר שרד'ג הרי כבר שיחק a dude playing a dude disguised as another dude.
שתי נקודות
סתם שתי מחשבות אקראיות שחלפו בראשי אחרי הסרט:
דבר ראשון, באמת שסקרלט ג'והנסון שחקנית מצוינת. וחבל שרק עכשיו אנחנו זוכים לראות איזה משהו משמעותי ממנה ולא קו עלילה רומנטי חצי אפוי עם באנר שצץ משום מקום. כשהיא יושבת עם דמעות במשרד – רציתי לקום מהכיסא ולגשת לחבק אותה, באמת. אז מצד אחד – אני מתבאס ממש שהרגו אותה, אבל מצד שני זה נכון שאם היו הורגים את הוקאיי לא ממש היה אכפת לי, אז זו כנראה היתה הבחירה התסריטאית הטובה יותר. אבל זה כן אומר בכרח שאין עתיד לסרטים בכיכובה (אלא אם מישהו הולך לדחוף טרילוגיה שמתרחשת באורך קסם בין הסרטים הקיימים, אבל אני מאוד בספק)
דבר שני – אז עכשיו סם ווילסון הוא קפטן אמריקה החדש, ואני בטוח שכל ששת מעריצי סם ווילסון בעולם הזה שמחים. לא, באמת – למישהו אכפת ממנו מאוד? הוא באמת הולך להחזיק את התפקיד של המוביל האייקוני של הצוות?
יש כמובן אפשרות שזה סתם היה סמלי, ושבסרטים הבאים הוא לא באמת יהיה ראש הצוות, אבל נצטרך לחכות ולראות אני מניח.
בקשר לפאלקון
באמת לאף אחד לא איכפת ממנו. מקווה שדוקטור סטריינג' יוכל להחזיק את היקום הזה בתור מנהיג, בכנות.
כבר ראינו שג'והנסון שחקנית מצוינת
הן ביקום הקולנועי של מארוול והן מחוצה לו. היא הייתה מצוינת בתפקיד נטשה בכל הסרטים הקודמים, היה לה תפקיד חשוב בכולם (בעיקר ב"חייל החורף" אבל לא רק), והרומן עם באנר ממש לא "צץ משום מקום" אלא נעשה בצורה רגישה, מקסימה והגיונית להפליא (כתבתי על כך בביקורת על עידן אולטרון כאן וגם כאן).
אני מסכים לחלוטין לגבי ג'והנסון
פשוט הרגשתי שביקום של מארוול היא אף פעם לא קיבלה ממש הזדמנות להפגין את זה. היא עשתה את התפקיד שלה מצוין בכל הסרטים הקודמים, אבל פה היא פשוט קיבלה, ולו לכמה רגעים, את הפוקוס שהרגשתי שלא ממש היה מספק עד כה. אולי אני לא זוכר מספיק טוב את הסרטים הקודמים? אפשרי לחלוטין. אבל זה הרושם שטבוע בי.
אני גם חוזר בי אגב לגבי האמירה על מערכת היחסים – אני חושב שאני לא זוכר מספיק טוב את הסרטים הקודמים לרמה כזו כדי להעיר על כך.
אני חושבת שהיא קיבלה שפע הזדמנויות וניצלה אותן היטב
לא באיירון מן 2, אבל ב"נוקמים" הראשון כבר היה לה תפקיד עם בשר, היא קיבלה לא מעט פוקוס ועשתה עבודה מצוינת.
מתברר שההודעה שבאמת כיוונתי אליה
(על הרומן) הייתה בכלל בביקורת של ת'ור רגנרוק… חפרתי עשרות הודעות בעידן אולטרון וזכרתי שהייתה הודעה מוצלחת יותר שכתבתי ולא הבנתי לאן היא נעלמה, ועכשיו במקרה מצאתי אותה שם אפילו בלי לחפש. הו, יד הגורל (באה קומפלט עם כפפה של ת'אנוס?).
http://www.fisheye.co.il/thor_3/#target-comment-956570
כרגיל כתבת ממש ממש יפה
(ועדיין לא מסכים איתך על תאנוס ☺)
לגבי רצח דמות
באנגלית זה משחק מילים נהדר.
character assassination זה גם רצח דמות וגם רצח אופי – בדיוק מה שעשו לו.
ניתוח נהדר, תודה.
ואני מוכרח לשאול לגבי ת'אנוס: אני לא הרגשתי שהרסו אותו. הוא עדיין היה מאד מרשים, מאיים (ברררר), וההסבר שלו ללמה להשמיד את העולם כולו היה… הגיוני, סוג של. אבל התחברתי לביקורת שלך על הדמות שלו בגלל השורה המעצבנת ההיא – "אני כל כך הולך ליהנות מזה". השורה הזו, שהיתה גם באחד הטיוי-ספוטים, היתה פשוט גרועה להפליא ואני עדיין בהכחשה שהיא בכלל היתה בסרט.
והשאלה שלי היא – האם, כמוני, השורה הזו בלבד הרסה לך את הדמות שלו, או שהיו לך בעיות נוספות איתו? כי באמת שחוץ ממנה אני הייתי בסדר גמור עם מה שנעשה איתו בסרט.
אני לא חושבת
שאיך שאני תפסתי את הדמות של ת'אנוס דומה לאיך שיאיר תפס אותו, כי מבחינתי הדרך שבה הוא הוצג בסרט הזה לא סתרה בשום צורה את הדרך שבה הוא הוצג באינפיניטי וור, ובוודאי לא הרסה את הדמות שלו.
כלומר – אני לא תפסתי אותו באינפיניטי וור בתור סופר הירו, בשום צורה. כמובן שבעיני עצמו הפעולות שלו היו מוצדקות, אבל הוא היה Villain ונשאר כזה לאורך כל הדרך. אמנם villain מנומק, מורכב ועם מניעים מעניינים יותר מאשר חלק מהנבלים האחרים, אבל ללא ספק נבל.
צריך גם לזכור שהת'אנוס בסרט הזה הוא ת'אנוס של 2014, כמה שנים טובות לפני אירועי אינפיניטי וור. אז אם הוא מרגיש פחות מורכב או עם פחות רבדים באישיות, אפשר לסספנד את זה די בקלות בכך שהוא פשוט לא עבר את כל מה שת'אנוס מאינפיניטי וור עבר.
אבל בסופו של דבר אני לא הייתי צריכה ממש לסספנד שום דבר בקשר אליו כי הוא הרגיש לי די consistent.
תרגומון:
Villain = נבל
consistent = עקבי
את כל מה שכתבת פה
אני יכולה בלי קושי רב לסספנד עם זה שפשוט מדובר בת'אנוס מתקופה שונה. לא בטוחה אם אפילו הייתי קוראת לזה סיספונד. אנחנו יכולים לעבור די הרבה תוך חמש שנים, ות'אנוס מאנדגיים לא עבר את כל מה שת'אנוס מאינפיניטי וור עבר. אתה יכול גם להשוות את ת'אנוס של תחילת הסרט (זה שת'ור הרג) עם ת'אנוס מיתר הסרט. הם לא מדברים אותו דבר והם לא מתנהלים אותו דבר. כי אחד מהם הוא דמות שהקריבה יותר, שעברה יותר, שאיבדה יותר. והשנייה היא ת'אנוס משומרי הגלקסיה 1, בלי שום התפתחות של הדמות מאז.
בסופו של דבר, זה לגמרי הגיוני בעיני.
אני עדיין לא רואה מה ת'אנוס עבר מתחילת 'שומרי הגלקסיה' ועד לתחילת 'מלחמת האינסוף' ששינה אותו בקיצוניות כזאת. כל ההקרבות והאבדות שלו (לפחות שאנו יודעים עליהם) קרו בסרט הקודם. אז אני מבין מה את אומרת וחשבתי על זה גם במהלך הסרט, אבל בסוף זה לא החזיק מספיק כדי להסביר את השינוי המטורף הזה, בעיניי.
כי כמו שכתבתי, הנחתי שמדובר במישהו שדיבורו, מניעיו, דרכיו ומעשיו ידועות מהרגע הראשון ועד האחרון וזה מה שהופך אותו לנבל הכ"כ מעולה שהיה בסרט הקודם.
ובסוף יצאו כאן שני ת'אנוסים אחרים לגמרי.
אני לא רואה שום שינוי קיצוני
למעשה אני בקושי רואה שינוי. רק דמות שנמצאת בתקופה אחרת בחייה ובמצב שונה ולכן מגיבה קצת אחרת. שום דבר קיצוני/מיוחד שמצריך הסבר. למעשה בעיניי ת'אנוס של "סוף המשחק" היה הרבה יותר מוצלח – פשוט הנבל בעל שיגעון הגדלות שרוצה שהיקום יתנהל כראות עיניו, בלי עטיפה מופרכת של אג'נדה מוסרנית "באתי לעשות לכם טוב, אתם פשוט לא מבינים מה טוב לכם". הניסיון להציג אותו כנבל עמוק ומתוחכם יותר רק כי הוא מנסה להציג את עצמו ככזה לא הרשים אותי. הוא הרי ראה במו עיניו כמה סבל וצער הוא גורם לסובבים אותו בכלל ולבנותיו בפרט, וזה מעולם לא עצר אותו… הוא פשוט טיפוס אכזר שהולך עד הסוף המר, לא באמת השתנה דבר.
זה לא מה שהיה בסרטים הקודמים
זה מה שהיה בסרט הזה.
זה הרגע שבו הוא הבין שהתוכנית שלו יצאה לפועל, וזה עדיין לא היה מספיק – כי הם ממשיכים להתנגד לו. בפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו, הוא מקבל את השדר מנבולה העתידית, והוא כבר מבין שמשהו חשוד. בפעם השנייה הוא כבר שמע את הזכרונות שלה, ומבין מה קרה ומה הם מנסים לעשות.
דרך הזכרונות שלה הוא רואה אותם הורגים אותו, הוא רואה איך עורפים את ראשו. הוא רואה את עצמו מת, ואת נבולה כחלק ממי שהורג אותו.
זה לא מספיק כדי לגרום למישהו לשינוי מטורף?
בפירוש בעיניי לא
המוות שלו לא מעציב או מפחיד אותו בעיניי, או לפחות לא אמור להעציב אותו, להפך. זה היה חלק מהתוכנית שלו, אם האבנים לא יהרגו אותו, מישהו כבר ימצא ויהרוג. מאוד לא אכפת לו ממה יקרה לו אחרי, הוא יכול למות בשקט.
לכן, אני לא חושב שהמוות העתידי שלו עושה לו כלום, אולי אפילו להפך.
תקשיבו, זה מה שהרגשתי בסרט בצורה די חד משמעית. לא בא לי להרגיש ככה, הייתי שמח מאוד אם ת'אנוס היה נשאר הת'אנוס של הסרט הקודם. אתם מנסים להראות לי דרך העבר והדברים שכביכול עוד לא התרחשו או כן התרחשו הופכים את השינוי להגיוני.
לקחתי את כל הדברים האלה בחשבון, ראיתי את הסרט 4 פעמים לפני שכתבתי ועדיין זה מרגיש לי רע. השקיעו באפיון דמות כ"כ עמוקה בעיניי (אם מה שtrilliane אומרת נכון, אז ת'אנוס הוא נבל איום ונורא כבר מהסרט הקודם, ולא ככה הרגשתי. בעיניי הוא רואה את כל הסבל וסובל גם בעצמו, אבל יש לו מטרה גדולה יותר. שוב, בשונה מקוויל וחבריו בסרט הקודם) ואז שינו אותה לחלוטין ובאמת שלא הבנתי למה.
הוא לא עבר את החמש שנים האחרונות, הוא גילה הרגע שהוא מת ומנסים להכשיל אותו? ת'אנוס שהכירו לי בסרט הקודם, לדעתי, היה מתמודד אחרת לגמרי עם הדברים ולאו דווקא במעשים עצמם, אלא באיך שהדמות שלו מגיבה ומדברת. אני בעיקר מדבר כאן על אפיון דמות.
אין לי בעיה עם התוכנית החדשה שלו להשמיד את כל העולם וליצור חדש. יש לי בעיה עם המשחק, עם הדיבור, צורת הדיבור, ההתנהגות והאווירה הכללית.
ניסיתי להסביר למה הרגשתי ככה, כנראה שאני לא מצליח או שאתם פשוט לא מסכימים עם דבריי, וזה בסדר לגמרי.
ראית את הסרט ארבע פעמים?
:O
מתי הספקת?
בכל מקרה, אני לא מנסה לשכנע אותך. אני מנסה לנהל דיון על ההתנהלות של הדמות סתם כי אני אוהבת לחפור בסרטים שמעניינים אותי, ופשוט נהניתי מהדיון. מצטערת אם זה יצר תחושה אחרת.
אז נתחיל מהסוף
ב. לגבי הקולנוע – לא הבנת, הלוואי עלי. אני מאוד אוהבת ללכת לקולנוע אך בשלב זה של חיי זה הרבה הרבה הרבה יותר מסובך (ילדות וכאלה…). זאת היתה קנאה נטו. :)
א. אבל העניין הוא לא רק שהוא מת, וגם נבולה בגדה בו (בנוסף לגאמורה), אלא שהוא חשב שהוא יעשה את מה שהוא מאמין בו, ואז אם ימות, ימות, אבל את מה שנעשה אי אפשר להשיב. ועכשיו הוא מבין שיש סיכוי שהמוות שלו יהיה לחינם כי יחזירו את הגלגל לאחור. שהוא ימות כשהוא בעצם *לא השיג את המטרה שלו*. זה די הרבה.
איפיון
תאנוס מעריך את אלה שעמדו בדרכו כשזה תורם להעשרת שמו ומפאר את הכיבוש שלו.
ברגע שהוא הופך לפגיע – נקרע המסך והטירוף פורץ.
אפיון הדמות שלו: הפרעת אישיות נרקיסיסטית קוסמית.
יש שני דברים עיקריים ששינו את ת'אנוס בזמן הזה
אין ספק שהמשפט גרם לי להעריך את תאנוס פחות, אבל דווקא התחבר מעולה לדמות.
אם ניזכר בהתחלה של אינפיניטי וור, בסצינות עם האסגארדים בחללית או בראשמקום, עדיין נטפה מתאנוס נימה קלה של אגו וסדיזם. הסצינות בהן תאנוס מקבל יותר זמן מסך מתרחשות אחרי שהוא הרג את גאמורה; הוא סבל טראומה ולאחר מכן נראה שמשהו בתוכו הפך להיות הרבה יותר רגוע וסבלני, הוא לא לקח שום דבר אישית, וככה אנחנו זוכרים אותו- נבל שמאמין בהשקפת עולם מסוימת, ומוכן להרוג ולמות בשביל מה שהוא מאמין בו. זהו גם תאנוס מתחילת אנדגיים, שמת בראש זקוף לאחר שהוא מילא את תכליתו. בעיניי הרצח של גאמורה היה משהו ששינה את תאנוס והרגיע את האגו שלו, כך שמה שנותר היה אדם נחוש שדבוק במטרה.
תאנוס של 2014 הוא תאנוס שלפני רצח גאמורה, הדבר הזה עוד לא הותיר בו טראומה ולכן הוא עדיין פועל מתוך תחושת גדולה של חשיבות עצמית שפתאום נראית לנו לא קונסיסטנטית.
בנוסף, הוא ראה הרגע איך האנשים שנגדם הוא נלחם יהרגו אותו בעתיד- אני חושב שזה משהו שכל אדם סביר היה לוקח אישית ומעורר בו צדדים פחות שקולים ויותר סדיסטיים.
לא מסכימה
אני חושבת שיש משהו מאוד אנושי ב"הפעם אני הולך להנות מזה".
כי כן, כי היתה לו תוכנית. והוא רצה לעשות טוב לעולם (בראייתו), והחברה המציקים האלה לא מפסיקים להפריע לו. וכשיש משהו שאנחנו ממש רוצים לעשות, ויש מישהו שממש מפריע לנו, אז הרבה פעמים אז אנחנו רוצים לעשות לו דווקא (שלא להגיד לתת לו איזה סטירה על הדרך).
החברה ה"טובים" הם אלו שמצליחים להתגבר על הדחף הזה. אבל התחושה הזו היא מאוד טבעית, אז באמצע שדה קרב, באמצע העצבים משפט שכזה לא הורס, בעיני, דמות שנבנית במשך שני סרטים.
ניסיתי להסביר לעצמי משהו כעין זה
אבל זה לא עבד לי. אנושי, כן, אבל ת'אנוס אינו אימפולסיבי. הוא מדבר בטון מדוד, רגוע ושקול. המשפט שהוא אומר ("זה אף פעם לא היה אישי, אבל הפעם אני הולך ליהנות מזה" – כמובן לא ציטוט מדויק) הוא דבר ראשון נורא קלישאתי, אבל הוא בעיקר פשוט לא מתאים לו. הרוגע ושיקול הדעת היו חלק מהקטע של ת'אנוס. ההסבר שאת מציעה – "באמצע העצבים" – פשוט לא התחבר לי לדמות.
ובכל מקרה, מה כבר היה חסר בדמות שלו בלי המשפט הזה?
רק כדי להבהיר
ועם עוד כמה מילים שלא יעלו ספויילרים בטעות ב"דיונים אחרונים".
באמצע העצבים זו לא הגדרה נכונה. הוא לא היה עצבני. גם כשהוא אמר את המשפט הזה זה לא היה בכעס ובעצבים, וגם את המשפט הזה הוא אמר ברוגע יחסי. הוא לא כועס ולא מתעצבן. הוא אומר את זה כמעט באותו טון כמו שאר דברים שהוא אומר.
הניסוח היותר מדוייק הוא באמצע ההתרחשות. הם נמצאים באמצע שדה הקרב. זה *לא* תאנוס שהצליח לבצע את התוכנית שלו. זה תאנוס אחר שככל הנראה בעתיד הוא הצליח לבצע את התוכנית שלו, והם מתעקשים להחזיר את הגלגל חזרה. ככל הנראה ממהלך העניינים הוא מבין שהם כנראה גם הרגו אותו (אחרת "הוא" העתידי היה שם), ובסופו של דבר – משהו במצפן המוסרי שלו עקום, אז כן, בנקודה הזו – לחוות הנאה מהמפלה של מישהו שכל מה שהוא אומר לך זה "אני יודע מה אתה מתכנן ואני מתכוון להרוס לך את זה" – זה סביר ואפילו הגיוני.
בדיונים האחרונים (לפחות מה שמוצג אצלי) מופיעה רק הכותרת
(ל"ת)
אה מעולה!
לא הייתי בטוחה ולא רציתי לקחת סיכון
זה כבר ענין של תחושות, ככל הנראה
אני קורא את מה שאת מסבירה ומנמקת, היטב יש לציין, ואני כזה מנענע את הראש בהסכמה ואז מרגיש את הלב מתנגד. אולי קשה לי להסביר במילים, אבל השורה הזו הפריעה לי ולא התחברה לי לרגשות האחרים שהרגשתי כלפי דמותו של ת'אנוס (יראה, הערכה וכדומה). ושוב, גם לפי דברייך אולי היה כדאי לוותר על השורה הזו. גם אם היא מנומקת תסריטאית, תכל'ס אי אפשר להגיד שהיא לא קלישאתית, אז למה לכם כותבי הסרט לקחת את הצעד הזה?
כאן למטה כתבת משהו דומה לגבי ההקרבה שדורשת אבן הנשמה. ייתכן שאין הנידון דומה לראיה, אבל השורה התחתונה היא ההרגשה שלי שיוצרי הסרט פספסו כאן והיו צריכים למצוא משהו אחר לשים בפיו ברגע הזה.
לגבי הקלישאתיות של המשפט
אני בהחלט מסכימה.
ז"א אני חושבת שהמשפט, לכשעצמו היה מיותר. למרות שהוא לטעמי התאים לדמות, הוא לא תרם לה. לא היה שום דבר שהרווחנו מהמשפט הזה כצופים, וברמה מסויימת אפילו הפסדנו.
אם לחבר את זה למה שכתבתי למטה – זה בדיוק אותו הדבר רק הפוך.
בסצינה של אבן הנשמה בסרט הקודם היה חייב להיות דיוק, גם במחיר של קלישאתיות או האכלה בכפית כדי שנקבל את התמורה המדוייקת בסרט הזה.
במקרה הזה לעומת זאת – אנחנו כבר בשלב של התמורה. מצב העניינים ברור. המשפט הזה הוא א. קלישאתי ויכול להיות מובן בצורה לא נכונה וב. לא מקדם את העלילה לשום מקום.
אז המשפט הזה לא "הורס לי את הדמות", הוא בהחלט מתאים להתפתחות של הדמות כפי שראינו אותה, ואני יכולה להבין יצר נקמה מתפתח נגד אנשים שראית אותם מסיתים את בנותיך נגדך, ועורפים את ראשך. ויותר מזה, כפי שהתוודיתי בשרשור הקלישאות, אני אוהבת את קלישאת "הנבל מסביר את התוכנית שלו לגיבורים" כי אני חושבת שיש בה משהו מאוד אנושי, אבל פה לא היינו צריכים את הידע הנוסף של "הפעם אני אשמיד את כל העולם ואחזיר רק חלק ממנו שלא זוכר", כי האיום של להעלים חצי עולם הוא מספיק אכזרי לכשעצמו, ולכן להמשיך עם "מה שקרה הוא שיקרה" ו "אני בלתי נמנע", קצת כמו תקליט שבור – אולי היה משרת את הדמות יותר טוב.
בקיצור – הצלחת לשכנע אותי…
שלמרות שהשתמשתי קודם לכן בביטוי "הרס לי את הדמות", לא התכוונתי לכך במובן הגורף של הענין (כפי שאולי יאיר התכוין). הוא הציק לי, אבל ת'אנוס היה עדיין מוצלח מאד כנבל ובכלל.
לא מסכימה. אני חושבת שזה היה נחוץ ומתבקש
ומראה בדיוק את הפנים האמיתיות שלו למי שעוד איכשהו הצדיק את מעשיו מההשקפה שלו. בעיניי המשפט הזה תרם לדמות ובהחלט הרווחנו ממנו. זה גם לא שבר שום דבר בדמות, כי אובדן הסבלנות של ת'אנוס הוא אחד המאפיינים הראשונים שראינו בסצינות בסופי סרטים – אחרי שהוא שלח שליחים להשיג לו את האבנים והם לא סיפקו את הסחורה הוא אמר "טוב חלאס, אני אעשה זאת בעצמי". הוא חזק בקטע שהיקום יתנהל כפי שהוא רוצה, שאנשים יסורו למרותו, שהכול יהיה לפי מה שהוא אומר וקובע, מה שהוא החליט, מה שמתאים לו. ואם הם לא מתנהגים כפי שהוא החליט, יש לזה השלכות. זה לגמרי אותו ת'אנוס ואני שמחה מאוד שאפשר היה קצת לערער את השלווה המעושה שלו שגם היא בעיקר מגיעה מתוך כוח ויומרה, מהם הוא קיבל את הידיעה שהוא ישיג את מבוקשו ויהי מה; זו לא בהכרח סבלנות, היא רק נראית כזאת לפרקים.
מסכים עם כל מילה. זה היה נחוץ!
אני חייב להגיד עכשיו בערב יום השואה, שאני מבין איך אפשר היה להזדהות עם היטלר – אחרי שInfinity War מציג בצורה משכנעת את תאנוס כגיבור.
הכותבים של התסריט היו חייבים להראות שמאחורי הפנים המיוסרות והנחושות של "היחיד שיודע זאת, או לפחות היחיד שמוכן לעשות משהו עם זה" מתגלה סאדיסט.
ואני חושב שהשינוי התהומי הזה כתוב טוב ונובע מממד ההצלחה של תאנוס.
בinfinity war הוא מרגיש "בלתי נמנע", כל צעד הולך לו בקלות לא-תאומן שמזכירה את כיבושיו של היטלר ב"שנים הטובות", ולכן הוא מאמין ב"גורל" ויש לו את חמלת המנצח.
אפילו אפשר לראות את התהליך הזה לאורך הסרט: בהתחלה הוא משמיד את הכוכב זאנדר כולו (כך מספרת גאמורה), חונק את לוקי תוך שמביט בעיניו, וככל שמשיג עוד אבן ועוד אחת – הופך לאנושי יותר, ומתחיל לדבר על יום קשה וקרבנות, על רגשות, והשיא מגיע כשמגיע לוואקנדה ומנפנף את הנוקמים במבט מיוסר.
בendgame לעומת זאת – החיים קשים לו. הוא מגלה לחרדתו שהנוקמים מנסים לבטל את הסנאפ שלו, הוא יודע שערפו את ראשו, הוא נאלץ ללבוש שריון ולשאת נשק עוצמתי שיתמודד עם הסטורקבייקר, כי הוא כבר יודע שהוא מתמודד עם כוחות חזקים, ואכן ככל שהקרב נהיה קשה עבורו, כך נחשף יותר ויותר הפרצוף האמיתי שלו כסאדיסט, עכשיו אין מבט מיוסר אלא הנאה צרופה, ועכשיו יורים על הלוחמים שלי, שעד הבוקר קראתי להם "ילדיי", ואפילו קורבוס (הלוחם ששיפד את וויזן) המום מ"הרצח אופי" הזה.
ובינינו, אם תאנוס רחום וחנון, אז שיברא משאבים, במקום למחוק חצי מהחיים.
עכשיו אעבור לתאנוס של 2019, שמשמיד את האבנים ונשאר חשוף וחסר הגנות, והכל בשם השמירה על האיזון של העולם.
אז ככה. אני לא קונה את זה. הוא לא אמר למנטיס שבחזון שלו הוא יושב בשלווה מול השקיעה, ואז מישהו עורף לו את הראש מאחורה.
אני חושב שהוא באמת חיפש שקט, והכוכב הזה היה כפר-נופש שהוא חיכה ללכת אליו המון זמן.
זו תופעה מוכרת שמבוקשים שמצליחים לחמוק הרבה זמן, בסוף נתפסים בגלל שהם מחפשים מקום שקט, שבו הם מדמים לעצמם שהם בטוחים ומסירים הגנות.
מה שלדעתי קרה זה שתאנוס העדיף להשמיד את האבנים, בדיוק בגלל שהן הדבר היחיד שחזק יותר ממנו, ויכול לשמש נגדו ביום מן הימים. וזה גם חלק מהטירוף שלו, להיות הבחור הכי חזק, ולהביס כל דבר שחזק יותר ממנו.
מהנוקמים הוא לא פחד, כי הוא יכל לסמוך בשקט על הכח שלו, אנחנו ראינו איך הוא פירק את האלק, או את הקסדה של איירון-מן במו ידיו.
ונכון שתור די קרע אותו, אך זה בגלל שהוא לא היה מוכן לקראתו. אנו מגלים בendgame שיש לו שריון שעשוי מחומר שמסוגל לשבור וויברניום וחסין לסטרומבייקר. כך שהוא יכל להתמודד עם האיומים האלה בסך הכל דיי טוב.
וכך הוא חשב שמצא לעצמו פינה שקטה, והרשה לעצמו להוריד את השיריון בבוקר אחד ולבשל לעצמו חביתה עם טריינינג, וזה עלה לו בחייו.
אפשר לראות שהוא מופתע בשנייה שהוא קולט שמישהו הגיע לבקתה שלו. הוא לא ציפה לזה.
אולי כנראה רצה להאמין שנבולה לא תסגיר את המיקום שלו. נבולה נראית לא סגורה באיזה צד היא, עד הרגע האחרון, והוא חשב שהיא לא תסגיר את אבא שלה, אחרי שהוא כבר לא מסוכן.
מסכים ומוסיף
כבר באינפיניטי וור לא קניתי את עמדת הת'אנוס הסבלני והשליו, אחדים אפילו אמרו פה 'חומל'.
הסבלנות שלו והטיעונים שלו הם של פסיכופט. או של מטורף דתי פנאטי – טוב, גם סוג של פסיכופט – שעוטף את הרשעות הרצחנית שלו בהטפות דתיות כוזבות, ומסווה את הטירוף שלו בדיבור חלקות שקט ורגוע לכאורה.
בדיוק הטיפוס שיקפוץ לו הפיוז ברגע שהענינים יתחילו ללכת פחות לטובתו.
חצי מסכימה
אני מסכימה עם כל הרגש שאת מתארת. פשוט המשפט עצמו, מבחינה תסריטאית נטו, היה די קלישאתי. "אני אהרוג אתכם והפעם אני אהנה מזה"? כאילו, ברצינות?
הדמות של תאנוס היתה כל כך חזקה, וג'וש ברולין שחקן מספיק טוב שגם עם כל הCGI הוא מעביר את התחושה הזו במשחק שלו. בהתנהלות שלו. בדיוק באותה חוסר סבלנות שהתפרצה אצלו במהלך כל הסרט (בדגש על ההתייחסות לגמורה ונבולה). המשפט, לכשעצמו, מיותר.
(והמשך תגובה להיי ולפונז) אני לא חושבת שהיה צריך את המשפט הזה כדי להבין שמדובר בסדיסט פסיכופט.זה היה ברור גם במלחמת האינסוף. אני יכולה לפחות לקוות שאף אחד לא ראה את תאנוס ואמר "הא! זה תהליך לוגי הגיוני, תכלס הוא צודק". ומאוד ברור לי שיקפוץ לו הפיוז (לא באופן מילולי, אבל שההתנהלות שלו פתאום תהפוך להיות פחות פסאודו-לוגית ויותר רגשית). אבל להגיד "הפעם אני אהנה מזה"? זה סתם קלישאה.
"אני יכולה לפחות לקוות שאף אחד לא ראה את תאנוס ואמר "הא! זה תהליך לוגי הגיוני, תכלס הוא צודק""
את… היית באינטרנט בשנה האחרונה?
עין הדג, נחשב?
אני מטפחת לי הרגלים מאוד מדויקים ומדודים של אסקפיזם מוחלט כדי לא לצאת מדעתי. יכול להיות ששם הבעיה….
כולי קנאה.
כמו הג'וקר לפניו וכמו כל נבל שהתסריטאים לא מזלזלים בו לחלוטין, גם אחרי תאנוס היו אנשים שהתעלמו מכמה כל העניין שלו קשקוש ואמרו "וואלה, צודק" למרות שלא, מה פתאום, תוכנית מנוונת מוסרית, ומחוררת לוגית.
אגב, אם כבר – התוכנית החדשה שלו היא יותר טובה. כלומר, מוסרית נוראית אבל לפחות לא קשקוש מוחלט פרקטית.
לדעתי אנשים מגזימים בתגובות שלהם לשורה הזו
נסו להיכנס לראש של תאנוס, אנשי כדור הארץ פשוט הוציאו לו את המיץ – אין מילה אחרת.
ואם תגידו שהוא בכלל לא ידע שהם הוציאו לו את המיץ בגלל שהוא תאנוס מודל 2014 ולא מודל 2024 – אז אולי הוא עדיין לא הספיק להיות הנבל המושלם והממוקד מטרה ממלחמת האינסוף…מי יודע…
נהדר
ואילו הצלחת להאהיב עלי את איירון מן עוד קצת, שזה בלתי אפשרי, היות ואהבתי אליו היא אינסוף (אם מישהו יכול להוריד את המוזרות מהמשפט הזה אני אודה לו)
*ואפילו
(ל"ת)
אפשרי בריבוע, תנוח דעתך.
כידוע דוקא לאינסוף אפשר להוסיף כל מספר מבלי לפגוע באינסופיותו.
אפילו 3000.
(ל"ת)
וזה עוד בלי לדבר על עוצמות
נניח, אינסוף עצרת.
אבל הקרדינל שלהם הוא אותו הדבר
שזה בעסה מבחינתי
מגיבה על הנקודות
1. "פרק סוף עונה מאוד מבדר"? "מבדר" בערך כמו פרק סוף עונה בבאפי (זה שאף אחד לא מת בו![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
). כלומר מרגש, אפילו מדכא, משעשע לפרקים, אבל "מבדר" הוא לא בדיוק התואר הראשון (או העשירי) שהייתי משתמשת בו. זו מילה קלילה מדי למה שהרגשתי. מבחינתי זה היה יותר פרק סוף סדרה, וכזה שבכיתי בו הרבה יותר משצחקתי. היו בדיחות (כמו בכל סרטי מארוול) אבל לפחות עבורי הוא היה הרבה יותר דרמה-אקשן מקומדיה.
2. צוק התקווה: היה לי ברור לחלוטין שזו תהיה נטשה, ולא רק כי זה בדיוק מה שהופך את הסצינה הזאת ל"משמעותית"![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
(אוי, כמה נמאס לי כבר מהתואר האופנתי הזה. כשכמעט כל דבר בימינו נהיה "משמעותי" זה נהיה חסר משמעות). המוות שלה אומנם מבאס מבחינת הבחירה בדמות שתמשיך (אולי) לסרטים הבאים, אבל הוא היה לא היה נכון "שיווקית" הוא היה מוצדק עלילתית. ראשית, כי קלינט כבר הציל את חייה בעבר, והיא תמיד הרגישה שהיא חייבת לו. שנית, כי יש לו אישה ושלושה ילדים (שבמידה מסוימת הם גם המשפחה שלה), והיא לא מוכנה שהם יישארו יתומים. ושלישית, כי הקלישאה שהגבר (שאינו נבל) הוא זה שכמובן יקריב את עצמו למען האישה היא פשוט לא נטשה. פמיניזם אכזר עד הסוף המר. היא ניצחה גם בקרב האחרון על חייה שהיה הקרבת חייה…
אגב, זה באמת "נוח" מאוד כשמגיע זוג אנשים שאכפת להם זה מזה; השאלה שהתעוררה אצלי היא מה קורה אם מישהו מגיע לשם לבד…
3. הוקאיי לא נהיה מגניב, יותר פורע חוק… כל אחד מהם מתמודד אחרת עם טראומה, ונקמה היא אפיק מקובל ולגיטימי, כידוע.
4. זה היה התור של ת'ור, אחרי הפוסט-טראומה של טוני ב"איירון מן 3" (שקיות מתחת לעיניים היו לו בשפע) או של ברוס ב"ת'ור 3", למשל.
5. גירל פאו(ר) היה רגע מטופש ומלאכותי, וזה מה שהכי עצבן אותי.
6. מאין צץ פגסוס של ואלקירי – גם אני תהיתי… מאותו המקום שמגיע הארגז של אופטימוס פריים? (בילדות בדקנו בהילוך איטי בווידאו, התשובה היא: מחוץ לפריים). למען האמת תהיתי יותר מאין היא צצה בסרט הזה; טעיתי לחשוב שהיא (ושאר האסגרדים שאינם ת'ור) לא שרדה את המפגש עם ת'אנוס בתחילת הסרט הקודם…
7. אוי, אני מקווה שזו סתם שמועה. היי, פני (ב"מפץ הגדול") לא הפכה ללסבית כשקלי קווקו החליטה להסתפר…
8. "לדמויות מיתיות עם כוחות לא מוגבלים שצצות כשזה נוח ונעלמות כשזה לא"? הנקודה הזאת אינה ברורה לי. שני הסרטים דווקא הראו את מגבלות הכוח שלהם, והם לא "צצו", הם חזרו אחרי האנטי-מחיקון של ת'אנוס. היחידה שהיא קצת דאוס אקס-מכינה היא קפטן מארוול, והיא צצה בעיקר כשזמזמים לה (ומתאים לה).
9. דווקא את ברוס באנר אהבתי יותר בסרטים הקודמים. הגרסה הירוקה המאוחדת שלו פחות עושה לי את זה.
10. נדמה לי שדווקא נאמר שהם עלולים לפגוש את ת'אנוס או את עצמם בעבר וזה יהיה אתגר… הרי לא רק הם מחפשים בזמן הזה אחרי האבנים. אבל הם צריכים לחזור בוודאות לזמן ומקום שהם יודעים שהאבנים נמצאות בהם, והנקודות האלה מצומצמות למדי. מכיוון שלא היה לערפילית ניסיון מחזרות קודמות בזמן… להערכתי היא פשוט לא העלתה בדעתה שיש כזאת אפשרות (מבחינת שיתוף המידע עם עצמה) ולכן זה לא סיכון שהם נערכו אליו.
11. התשובה ל"למה" היא "ככה". אלה כללי היקום שהסרט בנה. מי שמשיג את כל האבנים יכול לעשות ביקום כרצונו או משהו. אפשר גם לשאול למה צריך לשבץ את האבנים בתוך כפפה, או מה היה צריך לעשות יצור נטול זרועות.
12. או, אלה כללים שכבר נקבעו בבאפי: קסם עובד על מוות מיסטי. מוות "טבעי" = כללים טבעיים.
13. גם אני תהיתי מה יעשו עם ספיידרמן… בקדימון לסרט שלו שלושתם נראים באותו גיל (לא שאפשר לראות/להראות הבדל של 5 שנים על שחקנים בגיל 20+) אבל נחיה ונראה.
14. שמחה ששאלת, זה פשוט מאוד: כל מי שהיה בקרב הקודם נגד ת'אנוס ומוכן להילחם בו, או בקיצור, כל מי שד"ר סטריינג' ושות' מכיר ולכן יודע לזמן אותו… (או לפתוח לו פורטל, אני לא סגורה על המינוח).
15. כשניסיתי להבין למה דווקא חמש שנים קדימה (זה קצת הרבה זמן לקפוץ, ומבחינת ההתנהגות נראה כאילו כולם נתקעו בשנה שאחרי המחיקון ולא חמש שנים אחריה) חשבתי ברגע הראשון שזה בגלל הבת של סקוט, אבל מהר מאוד הבנתי שלא; זה בגלל הבת של טוני. ברור לי שרצו שתהיה לו ילדה קטנה (ולא תינוקת) וזו הסיבה שקפצו קדימה. אבל במידת הצורך ודאי ימצאו דרך לקפוץ גם אחורה או לאן שצריך… מסקרן מה יקרה בסרט הבא של סופרמן.
היו לי גם נקודות מספיילרות אבל אני לא זוכרת אותן ברגע זה, אז אשאיר אותן לתגובה אחרת.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
כי אלה לא היו הכללים
המשפט המדוייק לתאנוס היה
"In order to take the stone, you must lose that which you love. A soul for a soul."
אתה צריך לאבד מישהו שאתה אוהב. כשתאנוס היה שם באותה סיטואציה אז זו באמת היתה צריכה להיות הקרבה -לא היה שום סיכוי שגאמורה היתה מקריבה את עצמה, אז לא היתה לו ברירה אלא להקריב אותה.
אבל עם קלינט ונטשה המצב הוא שונה. מי שמחזיק את האבן צריך לחוש את תחושת האובדן והם מאוד קרובים ושניהם ירגישו את אותה תחושת אובדן. ברגע שנטשה מתה – קלינט לחלוטין מרגיש את זה.
זה לא משנה, גם הניסוח הזה לא מחייב דרך פעולה אחת ויחידה
יש הקרבה – היא הקריבה את חייה כדי שהוא יקבל את האבן. אין פה סתירה, הרצון לא משנה, רק המעשה; הרי גם ת'אנוס לא רצה שגאמורה תמות…
נ.ב.
אני כן מרגישה צורך להבהיר –
אני כן חושבת שהעובדה שעצם זה שאנחנו צריכים לנהל את הדיון הזה, ושזה משהו שהפריע לאנשים שצפו בסרט זו נקודה כנגד היוצרים של הסרט. ז"א אני יכולה להתפלפל עכשיו כמה שאני רוצה מה המשמעות של כל מילה ויכול להיות שאפילו תסכימו איתי, אבל זה לא סותר את העובדה שאת חווית הצפייה בסרט עצמו ובסצינה עצמה שאמורה להיות מאוד מרגשת זה קצת הרס.
היה צריך להבהיר את התנאים טוב יותר בסרט הקודם כדי שזה לא יעלה עכשיו.
וחוץ מזה
סליחה על המיסג'נדר שעשיתי כאן.
לדעתי לא, הרי דיונים כאלה יש אחרי כל סרט
כי בצפייה הראשונה יש הרבה מאוד מידע לעבד,כל אחד מבין קצת אחרת, ובחלוף הזמן אנשים גם לא זוכרים במדויק מה היה אלא את הרושם שנשאר להם. הדרך למנוע(?) את זה היא להאכיל את הצופים בכפית ולחזור על מסרים במילים יותר ברורות, ולא רק שזה יקלקל את הסרט ויהפוך אותו למאולץ ומעיק, זה גם לא ממש בר-יישום. גם אם יעשו את זה במשפטים מסוימים, יישארו עוד רבים אחרים… אולי בפעם הבאה הוא צריך להחתים אותם על חוזה מפורט עם תנאי קבלת האבן![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
.
ואגב, נשמע הגיוני שאבן הנשמה דורשת קורבן של נשמה, אבל דווקא כזאת שיקרה לך? גם אם זה משהו שהוא אמר מפורשות (כבר לא כ"כ זוכרת) הוא לא בדיוק "מהטובים"… הוא יכול לומר מה שבא לו, אין לנו דרך לבדוק עד כמה הוא מדייק. ראינו את המצב הזה פעמיים בלבד, בשני המקרים הגיעו זוגות שאכפת להם זה מזו (גם אם רק חד-צדדית), אז אין לנו די דוגמאות להשוואה. כאמור, אותי מסקרן לדעת מה אמור לעשות מי שמגיע בגפו… (תציג לנו צו ירושה לפני שאתה מתאבד, נשלח ליורשים שלך את האבן?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
).
זה נכון באופן כללי
אני שונאת שמאכילים בכפית. זה כמו שאני מאוד אוהבת את הסוף של איירון מן 3 שאני חושבת שלא הבינו נכון, וזה כמו שאני לגמרי בסדר עם ההתפחות של ההאלק מסרט לסרט ומחבבת את זה שהם לא מרגישים צורך להראות לנו *כל* שלב בהתפתחות שלו.
אבל דווקא כאן, ספציפית ,בגלל שזה היה אמור להיות רגע מאוד מרגש ומשמעותי ומדוייק – חבל שהוא יפול על דברים כאלה.
וכן, מאוד מסקרן אותי מה עושה מי הגיע בגפו – אני מניחה שהוא צריך ללכת ולהביא קורבן. איזה עז או משהו כזה…
אם אני זוכר נכון בקשר לסצינה הזו
אחרי שנטשה מנסה לזרוק את עצמה מהצוק קלינט תופס בזרועה כדי למנוע ממנה להקריב את עצמה. היא אומרת לו let me go, ואז הוא מתרצה ומרפה ממנה, כי הוא מבין שהיא נחושה בדעתה. אז כן הייתה כאן הקרבה מצידו, בסופו של דבר.
(אם כי שאלה תיאורטית אחרת עולה – כל אחד מהם ניסה לזנק ראש למטה מטעמו קודם לכן. מה הטעם בזה? מתים לא יכולים להשתמש באבן)
אבל זאת בדיוק הנקודה של האהבה בין קלינט ונאט.
שניהם אינטליגנטיים, ושניהם מבינים באותו הזמן שמישהו צריך למות בשביל לקבל את אבן הנשמה. שניהם עברו חמש שנים של סבל ושניהם מבינים שהשגת אבן הנשמה היא הדבר הכי חשוב. אבל בניגוד לתאנוס, אף אחד מהם לא רוצה לנצח על חשבון השני. לכן שניהם מנסים להיות זה שיקריב את עצמו כדי שהשני ימשיך בתוכנית, וכל אחד מהם מנסה למנוע מהשני להקריב את עצמו. ובסוף נטאשה מנצחת ומתה.
לא רפרשתי את העמוד מספיק מהר
כבר הספקתם לענות לי. שכחו מהתגובה הזו :-)
כנראה
יש דרך בה הרעים משיגים את האבן – זורקים את מי שהם אוהבים, ודרך בה הטובים משיגים את האבן, מקריבים את עצמם, ואז מי שאיבד אותם מקבל את האבן ז'
אז לגבי סעיף 5
למי שלא מכיר nando V. movies הוא ערוץ יוטיוב של תסריטאי חובב שעובר על הסרטים של כל גיבורי העל וחושב איך אפשר לשפר אותם.
הפעם הוא חשב איך לקחת את החלק של ה A-force ועדיין לעשות אותו – אבל הפעם לעשות אותו טוב…
אני רוצה לראות את הגרסה הזו של הסרט!
עוד משהו קטן לגבי ההאלק
לא ראיתי איזכור לזה בשום מקום ואני תוהה אם אני מדמיינת, אבל רגע לפני שההאלק לבש את הכפפה, הוא אמר משהו בסגנון I guess there is a reason I'm here, שאני הרגשתי שרפרר לנוקמים הראשון שטוני וברוס מדברים על הסיפון של ההאליקרייר, כשטוני אומר לו שהוא לא צריך להתבייש אלא להיות ההאלק בגאווה, ושאולי יש סיבה שזה קרה לו. וההאלק אומר Iguess we will find out.
עוד מישהו שם לב לזה או שאני פשוט מדמיינת?
הרבה ממה שנכתב פה זה סתם ניטפיקינג
לפי דעתי… 😀
גם זה
(ל"ת)
שתי נקודות למחשבה (יהיו עוד, מן הסתם, עבר רק שבוע).
ראשית, לא היה בסרט הזה פייאוף לקטע של "הענק לא רוצה לצאת" מהסרט הקודם. במקום זה קיבלנו את ברוס כמדען נטו, רק גדול וירוק. בעיניי זה דווקא מצא חן, אבל בטח יש הרבה מעריצים מאוכזבים מזה שההאלק לא חבט את תאנוס ברצפה כמו סמרטוט. Puny titan!
שנית, ברוס אומר שב-2012, היו 3 אבני נצח בניו יורק בעת ובעונה אחת. לגבי השתיים הראשונות אין ספק – הטסרקט והאבן שבמטה של לוקי. אבל השלישית – אבן הזמן (או כמו שיודעי ח"ן מכנים אותה, העין של אגמוטו)? – עדיין במקדש ההוא בנפאל, סביר להניח. שם היא הייתה בסרט של הד"ר לשעבר, והעתיקה בעצמה אומרת שסטיבן סטריינג' המכשף נמצא חמש שנים בעתיד. אז אלא אם כן היא שיגרה את אבן הזמן מנפאל לחיקה בזמן השיחה עם ברוס, יש כאן חור עלילה לא קטן.
לפי הסרט 'ד"ר סטריינג"
המקדש של הקוסמים בנפאל מכיל מעברים קסומים לארבע ערים בעולם ביניהן ניו יורק. אז הסיספונד קטן הרבה יותר ממה שאתה מתאר: העתיקה עברה בין הערים לפי הצורך. הנוקמים שיערו שהיא תהיה בניו יורק במהלך המתקפה, או שהם פשוט יעברו לאיפה שהיא נמצאת דרך השער שבמקדש הניו יורקי.
well technically...
למיטב זכרוני שלושת המקדשים מחוברים אחד לשני וניתן לעבור בינהם בקלות, וסביר להניח שהעתיקה מרגישה שמשהו קורה ולכן היא דואגת לעבור לחלק של ניו-יורק, כדי לקבל את פניו של ברוס.
ולגבי פרופרסור האלק – גם התחושה שלי היא שהסיבה שהדמות הזו עובדת היא שרוב התהליך הרגשי שלה מתרחש מחוץ למסך.
לגבי האלק, אני מסכים עם ואלקירי
העדפתי אותו באחד משני המצבים הקודמים. פחות התחברתי לגרסה הזאת שלו.
זה השיער.
ההאלק ירוק אבל השיער הוא אפור באנר במקום שחור. זה uncanny valley
האיחוד שלא ראינו
אם סטיב אכן נוסע בזמן להחזיר כל אבן למקומה, זה אומר שהוא מגיע לוורמיר ויש לו מפגש איחוד עם רד סקאל, שהוא כנראה אוקוורד למדי.
"היי, סקאלי, מה נשמע?"
-"בסדר, אתה יודע."
"כמה זמן עבר מאז הקרב שלנו? 80 שנה?"
– "משהו כזה. אתה נראה טוב בשביל בחור בן מאה ומשהו."
"אה, זה סיפור מצחיק, אבל אין לי זמן עכשיו. רק באתי להחזיר לך את זה."
– "…להחזיר? אתה יודע שמישהי מתה לפני כמה ימים כדי להשיג את זה, נכון? בחורה ג'ינג'ית."
"כן, לגבי זה, אין איזה סיכוי להחזיר אותה, נכון? כי החזרתי את האבן, אולי יש מין…פתק החלפה קוסמי או משהו?"
– "לא, מצטער, זה לא עובד ככה."
"נו טוב, ניסיתי. הנה האבן."
– "לא בא לך להשאר לקפה, משהו, לספר לי קצת מה קרה? נהיה לי ממש משעמם פה."
"אתה יודע, בדרך כלל אני יכול לעשות את זה כל היום, אבל עכשיו אני קצת ממהר. נדבר כבר, נקבע משהו. ביי."
*קאפ עף משם עם מיולניר*
– "….כן, הוא לא מתכוון לקבוע איתי משהו."
זה לא שעדיין יש לי ציפיות,
אבל לא ציפיתי לקרוא באתר הזה התחלה של פאנפיק mpreg.
אתה לא בוחר את הפאנפיק mpreg - הוא בוחר אותך
(עקרונית, הסצנה הזאת היא שילוב של שתי תגובות שונות שכתבתי במקומות שונים בנוגע לשאלות שונות שעלו אחרי הסרט).
אני כאן בשביל ת'ור השמן עם הצמות בזקן
*זה* גבר נורדי אמיתי!
(באופן יותר רציני, מאד אהבתי איך שהם פיתחו את הדמות שלו בסרט הנוכחי. המאבק שלו נראה הכי מציאותי)
אף אחד לא התייחס לזה שאמרו שמה שתשנה בעבר לא ישאר בעתיד ואם כך כש קפטן אמריקה חזר בזמן לא היו אמורים לראות אותו כי העבר לא אמור לשנות את ההווה
אני אגן שנייה על נביולה -
אוקיי, אז היא באמת פישלה עם זה שהיא לא יידעה את אף אחד על כך שתאנוס מחפש את אבן הכוח ב-2014 גם הוא, אבל לפחות לגבי הקטע של אבן הנשמה: בשום שלב היא לא אומרת משהו שמעיד על כך שהיא יודעת איך עובד אופן השגת האבן הזאת. היא מתארת לנוקמים את וורמיר רק בתור "המקום בו תאנוס רצח את אחותי". היא לא באמת יודעת מה קרה שם, וסביר להניח שהיא משערת שהוא פשוט הרג את גאמורה אחרי שהיא הובילה אותו אל האבן. בפרפראזה על אדיר מילר, היא לא מודעת לתהליך.
דברים שהייתי רוצה בסרט הזה, #1: Old Man Cap
כמו שאמרתי בביקורת הלא מספיילרת, למרות שאהבתי את הסרט, אני מרגיש שהוא עשה את העבודה הטובה ביותר שהוא יכל לתת אך ורק במסגרת המגבלות שהוא הציב לעצמו, וב"הגבלות" אני מתכוון להתעקשות שלו להיות סיפור מסע בזמן. כאמור, אני נגד הרעיון של סרטי מסע בזמן, על כל הסיבוכים והסמטוחות שהם עושים, ואני חושב שרוב הבעיות של הסרט נובעות מכך שהיוצרים בחרו ללכת במסלול הזה – מה שמעצבן במיוחד כשחושבים על זה לעומק ומבינים שזה הכל לשם הפאן-סרביס ולאו דווקא העלילה היחידה שהייתה הגיונית לסיום הסאגה הזאת.
אם אני הייתי אחראי על הסרט הזה, הייתי נמנע מלהכניס לתוכו מסע בזמן, לפחות לא כזה שיכול לשנות ו/או ליצור קווים חלופיים (כלומר, מותר רק מסע בזמן "12 קופים" סטייל לאיסוף מידע קריטי ולא יותר מזה). עכשיו, אני לא הולך להביא לכם איזה פיץ' שלם לגרסה נטולת מסע בזמן של המאבק האחרון של הנוקמים, כי אין לי כזאת, אבל כן יש לי כמה רעיונות שאני חושב שהיו משפרים את הסרט, והנה אחד מהם.
אז ככה, מכיוון שקפטן אמריקה הוא הדמות האהובה עליי בפרנצ'ייז, הייתי מצד אחד מרוצה מהסאנדאוף שלו – קיבל חזרה את החיים שהוא פספס – אבל עדיין חבל לי שזה היה במסגרת כל הבררה של המסע בזמן, שלא נדבר על כך שהסוף הזה הרס לסרט את תאוריית המסע בזמן של עצמו ואז הסרט גם מחורר לוגית. ברור לי שבסרט נטול מסע בזמן, דבר כזה לא יכול לקרות, אבל חבל לי מצד שני גם לוותר על האימייג' המצויין של קפטן אמריקה מזדקן. ואז, נזכרתי במשחק מחשב אחד, והנה קליק במוח.
(לפני שאמשיך – אני לא קראתי את הקומיקס, ולכן כשהרעיון הזה עלה לי בראש לפני כמה ימים, זה היה לפני שבדקתי וראיתי שבקומיקס היה בשלב מסויים רעיון, בעצם, זהה לחלוטין, אבל כאמור לא ידעתי עליו באותו רגע – נקודת הרפרנס שלי הייתה משהו אחר לגמרי, שתיכף אפרט עליו)
ונמשיך. אז אם בסרט מסע בזמן, איך בדיוק נעניק לצופים שלנו את הפאן סרביס ואת סגירת המעגל שהפרנצ'ייז הזה צריך? פשוט מאוד: במקום פשוט לעשות לקט של זירות ואירועים מסרטים קודמים, נעשה את מה שג'ורג' לוקאס *היה* צריך לעשות בטרילוגיית הפריקוולים ונעשה את הקישור דרך תמות וקשתות סיפור. אחת הסצינות הכי טובות ב"סוף המשחק" שקיבלנו היא הוויכוח בין טוני וסטיב בתחילת הסרט, מה שלי ישר עשה פלאשבקים לוויכוח שלהם מ"הנוקמים" המקורי, בו טוני אומר לסטיב "כל דבר שמיוחד בך יצא מבקבוק". ומפה עלתה המחשבה – למה לא באמת להוציא מקפטן אמריקה את תכולת אותו בקבוק? מה אם בשלב מוקדם בסרט, אולי במסגרת אותה מתקפה פזיזה על תאנוס שנמצאת גם בגרסה שקיבלנו, אבל בגרסה ההיפותטית שלי משתבשת לחלוטין – סטיב נפגע בצורה כל כך קשה, שהדרך היחידה להציל את חייו היא כזאת שתופעת לוואי שלה היא השמדת נסיוב הסופר-חייל שמושתל בגופו, הדבר שבזכותו הוא לא נהרג בקיפאון וגופו השתמר, וכעת, בלעדיו הוא נראה כמו הגיל שבו *אמור* להיות בשנת 2018 (טכנית הוא אמור להיות בן 100, אבל בואו נשתמש בממבו ג'מבו מדעי ונגיד שהנסיוב אולי חדר ל-DNA שלו מספיק כדי שגם בתור בן 100 נטו הוא פיזיולוגית יותר בן 70-80, עדיין מבוגר לכל הדעות).
וזה ייעבוד מכמה סיבות.
אחת, שהנה, בואו נעמיס על *ה*גיבור קושי עצום בדמות זקנה. הרעיון הזה עלה לי בכלל אחרי היזכרות במשחק "מטאל גיר סוליד 4", שבו (ספוילרים למשחק בן 11 שנים) דמותו של סנייק, הלוחם האגדי, הסוכן החשאי האולטימטיבי, הגיבור האמריקאי הגדול של הסדרה – מקבל דאונגרייד רציני בדמות הזדקנות מואצת, שמביא לכך שבנוסף לאויבים הרבים מספור שאיתם סנייק מתמודד, הוא נאלץ להילחם גם במגבלות הגוף של עצמו. האימייג' הזה של חייל אגדי וסימובלי שמופשט ממה שהפך אותו לאגדי ונאלץ להסתדר למרות זאת, נשמע כמו משהו שאפשר להלביש בדיוק על קפטן אמריקה. מה יותר מתאים בסרט האחרון שבו הדמות משתתפת, אם בעצם נחזיר אותה להתחלה בכך שנוציא ממנו את נסיוב הסופר חייל ונשאיר אותו, כמו אז, רק עם הראש, הלב והערכים? כמה זה מתאים לקפטן אמריקה להיות היחיד שלאא באמת "עבר הלאה" מאירוע הנקישה של תאנוס, היחיד שלא מוותר על התקווה ועל האמיבציה לתקן את המצב למרות שהוא גם היחיד מהנותרים שלא נמצא במצב גופני שמאפשר את זה? וכמה חזקה יכולה להיות התמונה של קפטן אמריקה, מוכה ומדמם, מחזק את רצועת המגן השבור לזרועו ועומד איתן מול תאנוס – אם מדובר בקפטן עם קמטים ושיער לבן? וכמה עוד יותר מדהים יהיה אם דווקא קפטן זקן איכשהו יצליח לשים את ידו על מיולניר ולהראות שגם בגיל הזה, זה לא הכוח אלא השאר שהופך אותך לראוי להחזיקו? פי אלף יותר "אני יכול לעשות את
לא יודע מה אתכם, את זה רציתי לראות.
חולקת עליך נחרצות
התמונה המצוינת לא הייתה של סטיב הזקן אלא של סטיב הצעיר רוקד עם פגי (הצעירה) את הריקוד שהוא הבטיח לה ומעולם לא קרה. זו הייתה כל הנקודה. לא להזדקן, לחיות ולהזדקן איתה! לחיות את החיים שהוא החמיץ – בקו הזמן המקורי שלו, עם אהובת ליבו. להרוג אותו מהר יותר וגם להזקין אותו "סתם" זה לא רק מוציא את כל העוקץ, זה מבאס כפליים ופשוט חסר טעם.
איפה כתבתי שהורגים אותו?
(ל"ת)
זה בדרך כלל מה שקורה
אחרי שמזדקנים…
ועדיין, איפה כתבתי שהוא ימות בסרט הזה?
פגי מתה. גם אני הייתי רוצה לראות את סטיב שוב איתה, אבל בחזון שלי לאיך סרט צריך לעבוד, זה לא יכול לקרות, זה מוזיל רטרואקטיבית את האבל שלו במלחמת האזרחים, והגיע הזמן לסרט הוליוודי שמראה שאפשר למרות הכל להתגבר על מוות של אהוב/ה.
וכן, לסטיב זקן יישארו פחות שנים לחיות, אבל אם כבר אוונס עוזב, ככה צריך לעשות את זה, כי הפתרון של הסרט, שבו סטיב חי עשורים בידיעה שמתעללים בבאקי ובידיעה שיש זוועות שמתרחשות בעולם שהוא יכול לעצור, אבל בוחר שלא כי הוא "יודע שבסוף הכל ייסתדר" חוטא לדמות שלו הרבה. הסוף הכי הולם לו הוא שרידה של הקרב האחרון, ואז שליחתו לחיות שנותיו האחרונות לא כחייל, אלא כאדם (בדיוק הפואנטה של הסוף של מטאל גיר 4, אגב). זה מה שהדמות הזאת ראויה לו.
איפה כתבתי שהוא ימות בסרט הזה?
מה זה משנה אם המוות שלו לא יהיה בסרט הזה? דיברנו על הדמות, לא? אם אתה מזקין אותה בעשרות שנים + לוקח ממנה את כוחות העל, אתה הורג את הדמות מהר יותר בעולם הזה, ולא רק מוות טבעי שמגיע בד"כ בגילים כאלה – אם אתה לוקח ממנו את מה שהופך אותו ל"קפטן אמריקה" הרגת את הדמות. הוא יהיה אולי סטיב, אבל הוא לא יהיה יותר "קפטן אמריקה".
זה בדיוק מה שקרה בסוף הסרט הזה – אין יותר קפטן אמריקה (שהוא סטיב) תהיה דמות אחרת שמקבלת את הלפיד. קפ המקורי פרש לגמלאות ולא יופיע יותר בסרטים. אבל הייתה לך סיבה טובה, היה כאן סוף טוב – הוא הרוויח את זה ביושר וחי חיים שלמים עם אהובת ליבו. לעומת זאת בתסריט שהצעת אנחנו מקבלים רק מקל בלי שום גזר, פשוט סוף מבאס נטו. מי רוצה לראות את קפ מתמודד במחלקה הגריאטרית? (חוץ ממך…).
מצטער, אבל אני לא בטוח שהבנת את מה שהיוצרים בנו אצל הדמות הזאת עוד מהסרט הראשון שלה.
"אם אתה לוקח ממנו את מה שהופך אותו ל"'קפטן אמריקה' הרגת את הדמות".
לא לא לא, וזאת אפילו לא פרשנות שלי, הסרטים בעצמם אומרים את ההפך המוחלט ביותר ממקרה אחד. כל הקטע בדמות הזאת היא שבכלל לא היו מחדירים לה את נסיוב חייל הזה אם לא הלב, המוח, הערכים והאמונה הכמעט תמימה שלו בלעשות את הדבר הנכון. "I'm looking for qualities beyond the physical", אומר המדען שיוצר אותו. יש יותר שחור על לבן מזה? עוד בתור נער קטן וכחוש, סטיב רוג'רס חטף מכות רצח רק כדי לקום ולהגיד שהוא יכול להמשיך ככה יום שלם.
הקסם בדמות, או יותר נכון באיך שאוונס גילם אותה לאורך השנים, היא שלמרות השרירים וכוח העל, עדיין היה אפשר לראות הבלחות קבועות של אותו צעיר חלשלוש מברוקלין שרק רוצה לעשות מה שצריך לעשות, ובחיי שקשה לי להבין איך את רואה את הכוחות שלה כ"מה שהופך אותו לקפטן אמריקה" כשהסרטים בעצמם לא מסכימים עם הטענה הזאת.
אז ההיגיון שלי בבחירה הזאת, הוא כאמור לעשות סגירת מעגל בכך שכל העלילה של קאפ בסרט היא לאשרר את התזה הזאת, שזה הלב והמוח ולא השרירים שעושים אותו, גם כשהוא ניצב מול האיום הכי גדול בתולדות הייקום. להחזיר אותו להיות הילד הרזה והנמוך זה מחזור, אז הרעיון הוא לעשות אותו דבר, רק הפוך. את לא חייבת להסכים עם הרעיון שלי כמובן, אבל "הוא יהיה אולי סטיב, אבל הוא לא יהיה יותר 'קפטן אמריקה'," זה באמת דבר שגוי להגיד בקונטקסט של הסרטים האלה שעשו הכל כדי להבהיר שלמרות כל השרירים, והכוח, והמגן של "הקפטן", זהו "סטיב" שבאמת מנצח בכל פעם מחדש.
הבנתי מצוין, אין שום קשר
ברור שהקסם בדמות הוא האישיות ולא רק השרירים, לכן לא כל בחור חזק יכול להיות מנהיג או מודל לחיקוי. ועדיין, הם לא השתמשו בצפלון מהסרט הראשון והפכו אותו ל"קפטן אמריקה" כמו שהוא, הוא נהיה חייל-על רק כשהוא הפך לחייל-על. כדי להיות "נוקם" ולוחם הוא צריך להיות מסוגל להילחם. לכן כשהוא חוזר עכשיו לחבריו, סטיב הקשיש מעביר הלאה את המגן ולא נשאר איתם להילחם בסיבוב הבא (מה שלא יהיה). די, הוא עשה את שלו והוא פרש. אותך מעניין לראות סרט על סטיב רוג'רס בבית אבות, זה כנראה ה"קיק" שלך, לא נראה לי שהוא קשור למה שהיוצרים או הצופים מכוונים אליו, עם כל הניסיון הנואל להוציא אותי חסרת הבנה.
"סרט על סטיב רוג'רס בבית אבות"?
איפה פאקינג אמרתי את זה?
אגב, אם כל הרפרנסים שעשיתי למטאל גיר, אולי היה מן הראוי שאספק גם איזה לינק כדי להבהיר על מה אני מדבר.
אז הנה, מהנקודה שאליה הלינק מביא אותך ועד ל-25:48
https://youtu.be/WDr0EWNJj2Q?t=1450
זה היה ניסוח אירוני להמחשה...
הרי כתבת שהיית רוצה לראות אותו מתמודד עם הזקנה… אבל קשישים צפלונים נטולי כוחות שאינם גיבורי על (הרי גזלת ממנו את כל זה) לא יכולים להיות חיילי על או לצאת לקרב (בטח שלא מול טיאטן חזק שאפילו האלק או קפטן מארוול מתקשים להתמודד איתו). קשישים שמתמודדים עם "קושי עצום בדמות זקנה" יש לך בשפע בבית אבות.
איש לא גזל מקפטן אמריקה את הלב שלו, הוא תמיד היה המצפן המוסרי (לטוב ולרע) והלך אחר ליבו, וזה גם בדיוק מה שהוא עשה בסוף הסרט, רק הפעם סוף סוף למען עצמו ולא רק למען האנושות. לכן סטיב הזקן שפגשנו בסוף הסרט הוא לא חייל שנפגע ונכפתה עליו זקנה, הוא אדם שבחר לחיות ולהזדקן עם אהובת ליבו, וזה סוף הרבה (הרבה) יותר טוב.
זו הנקודה שלי, ואם אתה רוצה לדון בה – בשמחה. אבל אם במקום להתייחס למהות הנימוקים ולרוח הדברים אתה נצמד למילה כזאת או אחרת, זה לא סגנון דיון שמתאים לי לנהל. אני מעדיפה להתמקד בעיקר ולא בטפל.
מחשבה על המצפן המוסרי של קפטן אמריקה
אהבתי את התיאור "הוא תמיד היה המצפן המוסרי (לטוב ולרע) והלך אחר ליבו, וזה גם בדיוק מה שהוא עשה בסוף הסרט, רק הפעם סוף סוף למען עצמו ולא רק למען האנושות."
ואני אוסיף שלפי הסרט כאשר אדם חוזר ל2014 ומשנה שם דברים, הוא לא משנה באמת את מה שקרה ב2014, ואם אני רוצה להכניס לזה היגיון, אני אסביר שהוא בעצם עובר ליקום מקביל, שבו כרגע שנת 2014 ושם הוא משנה דברים.
ולכן קפטן אמריקה עבר ליקום מקביל שבו השנה הייתה השנה שהוא נכנס לקרח, וביקום ההוא הכל היה טוב: רקד עם פייגי בערב, ואחרי שהלכה לישון, הלך לחטוף את סוכני היידרה הסמויים ממיטותיהם, עכשיו שהוא מצוייד במידע מהעתיד מי הם. הוא לא הפסיק להיות קפטן אמריקה באף שלב.
אחרי מותה בשיבה טובה, חזר ליקום שלנו כי התגעגע לחברים ולא רצה להדאיג אותם.
הצצת בסרטון שקישרתי אליו?
(ל"ת)
לא
(ל"ת)
יש סיבה ששמתי אותו...
(ל"ת)
ושתי נקודות שהקפיצו אותי בתגובה שלך
כ"כ לא מסכימה איתך שזה "מוזיל את האבל שלו". איזו מין טענה זאת? סחר מכר? כמה שווה האבל שלו? אם עכשיו הוא יהיה מאושר (חלילה) אז האבל שלו "לא שווה את הכסף" או כבר "לא נחשב"? זו טענה שמוזילה את התסריט ומזלזלת בדמות, והיא בעיקר קרה וחסרת רגישות. אין חיה כזאת, נקודה. שום דבר לא יכול "להוזיל" אבל! האבל של סטיב על פני היה אמיתי – היא באמת מתה, וזה קרה בעבר שלו, אי אפשר לשנות את העבר, זוכר? הוא באמת זכה לראות אותה מתה והוא באמת התאבל. הסרט הזה לא מוחק את מה שקרה בסרטים הקודמים. כל זה קרה בחייו וחלק מחוויותיו.
אבל האבל האמיתי על פגי מלכתחילה לא היה על עצם מותה (אחרי הכול היא חיה חיים שלמים ומלאי עשייה חשובה ומתה בזקנה טובה, הלוואי על כולנו) אלא על ההחמצה שלהם – הם לא זכו לממש את אהבתם. הוא לא זכה לראות אותה יותר בחייו (לפגוש אישה דמנטית על ערש דוויי זה לא ממש זה). הוא בעצם נתלש מהעולם שלו, מכל המשפחה והחברים וקו הזמן המקורי שלו וחי בעולם אחר. אומנם חבריו ואחיו לנשק היו לו מעין משפחה חלופית, ועדיין, זו לא החמצה שבאמת "מתגברים" עליה. לומדים לחיות איתה, כמו כל אובדן.
וזה מוביל אותי לנקודה הבאה – "הגיע הזמן לסרט הוליוודי שמראה שאפשר למרות הכל להתגבר על מוות של אהוב/ה" – הא? לא הבנתי, מעולם לא נתקלתי בסרטים הוליוודיים שבהם זה קרה? אנשים מתאבלים וממשיכים בחייהם במציאות וגם בסרטים. גם בסרט הזה בעצמו וונדה איבדה את ויז'ן, ברוס איבד את נטשה, פפר איבדה את טוני… (וכמובן כבר ראינו אובדן של בני משפחה – וונדה איבדה את אחיה, ת'ור איבד את כל משפחתו בסופו של דבר, גם סטיב…) שלא לדבר על התמודדות עם פוסט-טראומה שקיבלנו בשפע.
אנשים מתמודדים כי אין ברירה. בעניין "להתגבר", לא יודעת למה אתה מתכוון בפועל הזה ומה נחשב "התגברות" בעיניך. אני לא יודעת כמה אובדן חווית בחייך, אבל כל אחד מתמודד אחרת וזו לא בהכרח "התגברות". רוב האנשים שלא שוכחים והכאב מלווה אותם תמיד, אבל הוא בכ"ז מתעמעם (במידה כזו או אחרת) עם השנים ורוב האנשים מצליחים למצוא דברים אחרים להיאחז ולהתמקד בהם. כל זה לא מבטל את חוויית האובדן ואת האבל שהיו, וכפי שאהבה חדשה לא "מוזילה" אותו, כך גם לא חזרה לאהבה הישנה.
מבין כל הרפרורים העצמיים והפאן סרביס
הייתה חסרה לי התייחסות לאחת הבדיחות הכי מוצלחות של הנוקמים הראשון. כשסקוט לאנג מאבד את הבוריטו שלו בגלל החללית הנוחתת של רוקט, משהו בי ציפה לראות את ברוס נותן לו שווארמה בלאפה במקום.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ואיך לא היה "את יודעת, גם אבא שלך אהב שווארמה"?
(ל"ת)
שאלה
איך נבולה הרעה חוזרת להווה, ואחר כך מביאה את תאנוס, אם יש לה חלקיק פים שמספיק למסע אחד?
אאל"ט האחים רוסו התייחסו לזה בראיון
ואמרו שת'אנוס הצליח לייצר עוד חלקיקי פים, בסיוע אבוני מו שהוא מכשף גאון.
קצת נוח מדי, אני מודה.
לוקי
עדיין לא הבנתי איך לוקי שגנב את הטסרקט ונעלם החזיר אותה
מתי הוא החזיר?
(ל"ת)
אם זכרוני אינו מטעני,
בנוקמים הראשון הטסרקט נשאר בניו-יורק עד שטוני סוגר את הפורטל, ורק אחרי זה ת'ור לוקח אותו לאסגרד. אבל אולי אני מתבלבל בינו לבין האבן במטה.
וזה קורה בדיוק באמצע
טוני סוגר את הפורטל, ואז מתחילים נקיונות, ות'ור מתכוון לקחת את לוקי עם הטסרקט, ואז טוני וקפ מהעתיד מתערבים, ולוקי לוקח את הטסרקט ובורח – ככל הנראה לעולם מקביל.
מן הסתם- כדי שלוקי שהסדרת טלוייזיה תהיה עליו יהיה זה שברח מפה, והוא יהיה לוקי המעניין שעוד לא עבר את תהליך הקבלה וההשלמה עם ת'ור, ואנחנו נוכל לעבור איתו את התהליך הזה שוב, אבל הפעם *ממש* לאט…
אני אוהבת את טום הידלסטון מספיק כדי לתת לזה הזדמנות, אבל אני חיית לציין שאני ממש לא אופטימית.
אבל לא ראינו בנוקמים הראשון
שת'ור *כן* מצליח לקחת את הטסרקט בסוף? זה נוגד את מה שקורה כאן, ויקומים מקהילים לא יעזרו.
מה זה "בסוף"? הם התערבו לפני הסוף...
בשלב שבו הם היו אמורים לקחת את הטסרקט לאסגרד, הם חזרו לעבר כדי לשאול אותה זמנית… אבל אז לוקי הצליח לגנוב אותה ולהיעלם, כלומר הוא פתח בכך קו זמן מקביל שבו הטסרקט כבר לא חזרה לאסגרד…
לכן הם נאלצו לחזור עוד אחורה בזמן ולקחת את הטסרקט לפני כן.
הרהורים: הטוב, הלא נורא והתשובות לשאלות הנפוצות
אז בואו נדבר על 'הנוקמים: סוף המשחק' (יש כאן גם דברים שכבר נכתבו פה, אבל רציתי ללכת עם הרצף שיצא לי. ובסוף ההודעה אני גם מסביר למה)
עברו כמעט שבועיים, ראיתי את הסרט פעמיים וזה כמובן מרגיש מעט מדי. אני לגמרי מתכנן צפיה שלישית, אבל בינתיים, גיבשתי כמה מחשבות והרהורים על הסרט האדיר הזה, וסוף סוף גם העליתי אותם על הכתב.
הטוב
1. שבירת הציפיות
חשבתם שקפטן מארוול תציל את המצב? חשבתם שפשוט ישתמשו בכפפה שוב? חשבתם שהנוקמים פשוט יילחמו שוב בת'אנוס והפעם יביסו אותו? אז עברה רבע שעה לתוך הסרט וכל הצופים היו כזה "רגע, מה קרה הרגע – רגע, הוא באמת – אוי, לא – מה???" מהר מאד אמרו התסריטאים לצופי הסרט – אנחנו כאן כדי לעבוד קשה. לא לפתרונות קלים, כן למסעות מאתגרים.
2. "כעבור חמש שנים"
וואו. ממש וואו. זאת היתה החלטה מוצדקת מאין כמוה, שנתנה המון מקום להתמודדות של גיבורינו עם האובדן הנורא, ונתנה לטוני סטארק את האפשרות למות בשלווה: יש לו המשך. כל מי שהוא אבא או אמא לילד, מבין את זה. מה שמוביל לסעיף הבא.
3. לטוני יש ילדה
נכון שעצם קיומה של מורגן היה רמז מפחיד לבאות, אבל זה נתן אמינות מופלאה להתלבטות של טוני לגבי ההתגייסות למשימה, וההשלמה של המסע שלו כגיבור על. והוא גם אחד האבות המגניבים בעולם ("לכי לישון, או שאני אמכור את כל הצעצועים שלך"). אה, וסצינת ה'שיט' היתה אחת המצחיקות שהיו השנה בקולנוע.
4. שוד זמן
משהו שמתחבר לסעיף הראשון: נכון, אומרים לנו יוצרי הסרט, יהיה מסע בזמן כמו שכולכם ניחשתם – אבל גם כאן, זה לא כזה פשוט. אי אפשר לשנות את מה שכבר ארע, חותך ברוס באנר בהחלטיות, ומביא לאחד הפאנצ'ים הכי טובים בסרט ("אז 'בחזרה לעתיד' זה חתיכת בולשיט?", תמה סקוט לאנג, המום מניתוץ אליל נעוריו). מה שכן אפשר לעשות, זה שימוש בזמן העבר כמחסן שבו נמצאות האבנים. זה היה מבריק. שימו לב: כדי להסביר למה שינויים בעבר לא משנים את ההווה, הם היו צריכים ללכת לתיאוריית היקומים המקבילים, אבל זאת רק נגזרת של הנושא העיקרי, שהוא הודעה חד משמעית שכלום לא יהיה כאן קל מדי.
5. פאן סרביס
– "הייל הידרה" (סצינה גאונית. בזמן אמת הייתי כזה: יאי! עוד סצינת מעלית! ואז… וואו. שלא לדבר על הקריצה המבריקה לקומיקס ששיגע את העולם).
– "אני יכול לעשות את זה כל היום" – "כן, אני יודע" (איזה כיף, גם אנחנו יודעים!)
– מבט מהצד על פיטר קוויל רוקד, בלי ששומעים את המוזיקה שהוא שומע. טריק פשוט, אבל אפקטיבי.
– צילומי ארכיון של נטלי פורטמן.
– "בת זה יהיה נחמד". טוני פוגש את אביו בסגירת מעגל מרגשת. וסוף סוף, שחקן ראשון – ג'יימס דארסי בתפקיד ג'ארביס – שעובר מהטלויזיה של מארוול לסרטי הקולנוע! (הסוכן קולסון עשה את המסלול ההפוך. בעצם, רגע, ד"ר ליסט הופיע גם בסוכני שיל"ד וגם בעידן אולטרון, אבל אני לא זוכר מה קדם למה).
6. הקרב הסופי
או-מיי-גאד. זו היתה התגשמות הפנטזיה הגיקית של כל הזמנים. "אלו כולם?" שואל דוקטור סטריינג' את וונג, והלה משיב: "מה, רצית עוד?" האמת שכן – רציתי את דרדוויל וג'סיקה ג'ונס, ואת הסוכנת דייזי ג'ונסון והצוות של שיל"ד; אולי בעתיד, מי יודע. אבל הווארד הברווז היה שם! וכל גיבורי העל רצו עם הנעימה של האוונג'רס ברקע, וקפטן אמריקה קרא "אוונג'רס אנסמבל" עם המיולניר ביד, והולי פאקינג שיט מה הולך כאן!!!
7. וכמובן – "אני הוא איירון מן"
וכל מילה נוספת מיותרת.
8. הסוף – קפטן אמריקה מחליט לחיות את חייו
זה היה כל כך, אבל כל כך, מרגש. עזבו אותכם עכשיו חורים בעלילה: זה היה רגע מדהים ונוגע ללב, שהכינו לקראתו גם בסרט הזה עצמו וגם מאז סרטו הראשון של הקפטן ב2011. אני מודה, היו לי דמעות בעיניים. סיום מושלם לסרט קרוב למושלם.
הלא נורא
1. קפטן מארוול
זה מצחיק לשמוע את אלו שהתלוננו על סרט הסולו שלה וקיוו שלא יהיה לה יותר מדי מקום ב'סוף המשחק', מתלוננים כעת, ובכן, על כך שלא היה לה יותר מדי מקום ב'סוף המשחק'. אז אולי הדמות שלה קצת חלבית, אבל ההחלטה להשאיר אותה ברקע ולתת כבוד לנוקמים המקוריים היתה ההחלטה החכמה ביותר שיכלו לעשות בעניינה. כן להראות אותה, כן לתת לה חשיבות של גיימצ'נג'ר (ביי ביי, ספינה אימתנית של ת'אנוס), אבל לא לתת לה להשתלט על הסיפור. ולא, היא ממש לא דאוס אקס מכינה. הכניסו אותה לסרט כדי, ובכן, להכניס אותה לסרט, אבל שום דבר חשוב באמת לא היה מתרחש אחרת בלעדיה.
2. פמיניזם!!!
מה זה היה, הקטע הזה? כל כך מאולץ. אבל קשה לשפוט את יוצרי הסרט בעולם הPC של ימינו. אנשים יתלוננו בכל מקרה, ועכשיו הם לפחות יגלגלו עיניים ויגידו: "לפחות ניסינו".
3. ת'אנוס לא עקבי עם היכולות שלו
בסרט הקודם ת'ור כיסח לת'אנוס את הצורה כשהוא חמוש בכפפת אינסוף מלאה. בסרט הזה, ת'אנוס מתמודד מולו עם סיוע של איירון מן וקפטן אמריקה, ועושה את זה בלי מאמץ גדול מדי, כשהברקים לא מזיזים לו בכלל. זה קצת גרע לי מהאפקט של קפטן אמריקה מרים את המיולניר: אם זה לא עזר בסוף ות'אנוס כיסח גם אותך, אז לשם מה התכנסנו.
4. פרופסור האלק
אין ספק, זה היה מפתיע, אבל האפקט התפוגג די מהר ולא כל כך התחברתי לדמות הזאת. מה שכן, הניגוד בינו לענק המתפרע בניו יורק 2012, והרגע בו גם הפרופסור מאבד את זה ושולח ספסל תמים לקיבינימט – היו פייאוף נהדר.
תשובות לשאלות נפוצות
1. איך ת'אנוס אוחז את הסטורמברייקר? הוא לא ראוי!
– נכון, הוא לא, אבל על הגרזן אין את הכישוף שהטיל אודין על המיולניר בסרט הראשון של ת'ור. טכנית, כל אחד יכול להרים את הגרזן.
2. אז מה, עכבר הציל את היקום?
– כן. אז מה? ואם הוא איבד כמה חברים ב'סנאפ' המפורסם ורק רצה לעזור?
3. למה נבולה לא סיפרה לצוות מה אמור לקרות בוורמיר?
– בשום מקום לא נאמר לנו שהיא יודעת על זה משהו. היא ידעה רק שת'אנוס חזר משם בלי גאמורה אחרי שהוא השיג את האבן. יכול להיות שהיא חשבה שהוא הרג את גאמורה לאחר שניסתה למנוע ממנו את מטרתו.
4. אפרופו וורמיר, איפה נמצאת כעת גאמורה משנת 2014?
– אכן לא ברור. רואים שפיטר קוויל מנסה לחפש אותה. אולי זאת תהיה חלק מעלילת שומרי הגלקסיה 3.
5. מה קורה כעת עם לוקי?
– אין לי מושג. כיוון שאנחנו יודעים שהיעלמות הטסרקט בשנת 2012 אמורה לגרום לשינוי מאורעות שכבר התרחשו, אם כך באותו רגע שלוקי ברח התפצל קו הזמן ונוצר יקום מקביל בו רבים מעלילות הMCU לא קרו בכלל. אולי ביקום הזה תתרחש סדרת הטלויזיה המתוכננת אודות דמותו, שאמורה לעלות בדיסני פלוס בשנה הבאה.
6. רגע, ההוא מקבוצת התמיכה של קפטן אמריקה מוכר לי…
– יש שם שתי הופעות אורח: ג'ים סטארלין, אחד מיוצרי הקומיקס של סאגת האינסוף, וכמו כן הבמאי ג'ו רוסו, שהופיע גם בהופעה קטנטונת ב'מלחמת האזרחים', ובסצינה מחוקה ב'מלחמת האינסוף'.
7. ואיפה בדיוק רואים את הווארד הברווז בקרב הסופי, אמרת?
– הממ, זה קצת מסובך להצביע על זה במדוייק. אבל הוא שם, מימין לצרעה, ליד מה שנראה כקבוצת הבוזזים משומרי הגלקסיה 2.
8. איך טוני סטארק הצליח לקחת את האבנים מת'אנוס?
– רואים קודם לכן בסרט שהוא יצר את הכפפה החדשה מחלקים נעים ומתכווננים שמהם עשויה גם החליפה שלו – ראו כיצד הכפפה מתאימה את עצמה לגודל של מי שלובש אותה, לדוגמה. חלקיקי הננו של החליפה פשוט העבירו אליו את האבנים ברגע שהם נגעו בכפפה. זה היה מהלך מבריק, שדווקא איירון מן יציל את היום עם טריק טכנולוגי שאף אחד לא ראה מגיע.
9. רק לי קפטן אמריקה המרמה את דוקטור פים הצעיר הזכיר משהו?
– כנראה שלא הרבה יזהו את זה, אבל יש סצינה דומה מאד בכיכובו של כריס אוונס בסרט קומיקס אחר, "הלוזרים", משנת 2010. בלי קשר – סרט מומלץ.
10. למה אין סצינת קרדיטים?
– קודם כל, המחווה למעריצים בדמות חתימותיהם של ששת השחקנים הראשיים היתה מרגשת, ומבחינתי היא לגמרי תפקדה כסצינה שכזו. אבל עיקר הנקודה היא, שלראשונה אצל מארוול באמת הגענו לסוף. סצינה שרומזת להמשך עלילות היקום המשותף היתה פוגמת באימפקט של הסרט. מה שכן, אני לא יודע מה מנע ממארוול להודיע על כך בפירוש לכולם. חבל.
…ועוד כמה מחשבות
1. אני כל כך אתגעגע לרוברט דאוני ג'וניור. סצינת ההתפרצות שלו היתה מדהימה, ובכל ז'אנר אחר היתה מובילה אותו למועמדות בטוחה לאוסקר.
2. ת'ור השמן היתה הפתעה נחמדה, עם המון כאב שמתחבא מאחורי הצחוקים והכרס הלא-צפויה. כריס המסוורת' פשוט מעולה.
3. סצינת האקשן של הוקאיי ביפן, כולל קרב החרבות, עשויה בוואן שוט מרשים. ואז פתאום הפנסים של הרכב מאחוריהם, שהיו דלוקים כל העת, נכבים. כנראה אלו שהיו שם פחדו שעכשיו המטורף הזה יגיע אליהם.
4. בהמשך לסעיף הקודם, לא היה כמעט אקשן 'רגיל' בסרט. סצינות הלחימה של הוקאיי – ביפן בהתחלה, ומול היצורים המוזרים בסוף – הזכירו לנו כמה האחים רוסו טובים בזה.
5. מהרגע בו ראשו של ת'אנוס נערף, תהיתי כיצד הוא יחזור להיות הנבל הראשי. הם עשו את זה בצורה מספקת והגיונית לחלוטין.
6. בכלל, התסריט היה מלאכת מחשבת של פאזל גדול מאד. כל כך הרבה דברים הסתדרו במקום, או סתם הוטרמו בצורה חכמה – מסצינות מפתח ועד בדיחות קולעות: הרתיעה הסודית של גאמורה ממעשי אביה, החלקים המכניים של נבולה, החליפה של פפר פוטס ("אמא לא לובשת אף פעם מה שאני קונה לה"), לקיחת האבנים מ'תאנוס על ידי איירון מן, "מצב הריגה מיידית" של ספיידי, "קאפ" של הצרעה, ועוד ועוד. והוקאיי אוכל את הגלידה שוונג מדבר עליה בתחילת 'מלחמת האינסוף'! יאמי.
7. ת'ור מצטרף לשומרי הגלקסיה. זה עתיד שאני רוצה לראות. תנו לי עוד סצינות "אני האחראי כאן".
וממש לסיום, חמשת הרגעים האהובים עליי מהסרט
1. "כעבור חמש שנים".
2. "הייל היידרה".
3. "אוונג'רס, אנסמבל!"
4. "אני בלתי נמנע" – "ואני, הוא איירון מן".
5. לא בסרט הזה, אלא בקפטן אמריקה הראשון: "היה לי דייט". ועכשיו, גוש בגרון.
נ.ב. היי, גולשי עין הדג. הטקסט הזה הוא אחד הפוסטים הראשונים שאני מפרסם בדף פייסבוק שפתחתי עם חבר טוב, ובו אנחנו מנסים להריץ את הגירסא שלנו לבלוג קולנוע אישי. הקישור לדף הפייסבוק נמצא ממש בתחילת ההודעה, בשם שלי, ושם יש גם הפניה לאתר בהרצה שאנחנו מנסים להרים במקביל. אז אם את מישהו כאן מעניינת הכתיבה שלי, אתם מוזמנים לבקר, לשתף ולהביע דעה. אני יודע שיש כאן כותבים רבים ומנוסים, ולכן אני אומר בכנות שאשמח לביקורת בונה (רק לא כאן, כמובן; שלא יכעסו עליי. גם ככה אני ממש גולש כאן לפרסומת. תגובה או הודעה בפיייסבוק היא הדרך הטובה ביותר).
עד כאן שיווק עצמי, ותודה ליהונתן על הסבלנות. הוא יודע.
(ל"ת)
נרות נשמה
נקודה ששמתי לב אליה: בסצנת הבקתה לתאנוס יש חמש נרות.
למה דווקא חמישה?
יש לזה משמעות? הרי יש שש אבנים, אז זה בטוח לא קשור לאבנים.
לא זוכרת כמה ילדים היו לו, אבל משום מה לתחושתי היו יותר מחמישה.
אז תחת ההנחה שיש לזה משמעות – מה יכולה להיות המשמעות של זה?
נרות נשמה
חשבתי על גאמורה וארבעת הלוחמים שהוא גם קוראים לו אבא. ואם זוכר נכון, היה שם נר אחד גדול ועבה מכולם, וארבע קטנים יותר בגדלים שונים
נרות נשמה זה לא קונספט מאוד... יהודי?
מה לת'אנוס ולזה?
שאלה יפה
מעיון קצר ברשת, כנראה שזה מנהג די עתיק ודי נפוץ, ויש לו מקבילות בימינו גם בנצרות, אם כי מבין הדתות המונותאיסטיות הוא בהחלט מזוהה בימינו בעיקר עם היהדות:
https://www.frazerconsultants.com/2016/09/the-history-of-remembrance-candles/
https://en.wikipedia.org/wiki/Paschal_candle
יופי, אז עכשיו תאנוס יהודי. תודה רבה באמת.
(ל"ת)
אני לא יודע אם אתה שואל ברצינות
אבל אם כן – רואים בבירור שקאפ לוקח את המיולניר איתו כשהוא נוסע בכדי להחזיר את האבנים, מן הסתם כדי להשיב גם אותה למקום. כך שת'ור מקו הזמן ההוא בסדר גמור.
זו הייתה בדיחה, כמובן.
המוח שלי מצא תרחיש קומי והחלטתי לזרום איתו![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
כשפול ראד מזדקן הוא מפשיר שיבוט חדש
(ל"ת)
כמו שאני הרגשתי שעברו 5 שעות במהלך הסרט הזה, וזה לא היה באמת כל כך ארוך...
(ל"ת)