לסרט "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" לא יצאה בזמן אמת ביקורת כאן באתר, אז בוא נעשה השלמת פערים: הוא בסדר. חמוד בצורה כזאת של "אדי רדמיין חמוד עושה שטויות ויש עלילה קלושה מסביב אבל בעיקר אדי רדמיין חמוד וגם החבר הלא קוסם שלידו חמוד". הבעיה העיקרית שלו הייתה ההחלטה הלא מוצלחת להוציא את קולין פארל מהזיכיון, כי מי עושה דבר כזה. אם יש לך קולין פארל בצוות השחקנים, אתה משאיר אותו בצוות השחקנים. בכל מקרה, כן, חמוד.
סרט ההמשך, "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא לא חמוד. סרט ההמשך הוא גרוע. לא שאין לו נקודות אור, אבל הן מתגמדות לעומת כל הדרכים שהסרט גרוע. הוא גרוע לאנשים שרוצים לראות סרט כמוצר מוגמר ולא פרק בסדרת טלוויזיה, הוא גרוע לאנשים שרוצים סרט שבו ריבוי דמויות לא בא במקום אפיון דמויות, הוא גרוע לאנשים שרוצים לראות סרט מעניין וקוהרנטי שלא הולך לאיבוד בעלילה של עצמו, ובעיקר – הוא גרוע למעריצי הארי פוטר שהולכים לגלות החרבה מוחלטת של כמה דברים שבוססו בספרים. זה, ובכן, מאוד גרוע. אבל יש נקודות אור, כמו שאמרתי. נקודות האור, לעומת זאת, זה שרדמיין עדיין מתוק, וג'וד לאו כדמבדלור מגניב. זהו. אלו היו נקודות האור.
הסרט מספר על ניוט סקמנדר (רדמיין), שבעקבות משיכה בלתי מוסברת ומובנת לחלוטין (שאולי קיימת רק בראש שלי) לאלבוס דמבלדור (ג'וד לאו) יוצא למשימה סודית בפריז למצוא את קרידנס, אותו בחור מסכן מהסרט הקודם. אבל במקביל עוד הרבה אנשים מחפשים את קרידנס, וקרידנס מחפש מה הזהות שלו, ואז עוד אנשים צצים, ואז עוד כמה, ולקינוח מגיחה עוד איזה דמות. ואז, בשלב הזה, עוד מישהו מגיע.
למרות שהסרט הוא המשך ל"חיות הפלא" הראשון, הוא מרגיש הרבה יותר כמו סרט ראשון בסדרה. אבל לא בצורה טובה כמו "איירון מן" , אלא כמו הסרטים הראשונים האלה שכל מה שהם עושים זה להכין אותך לסרט הבא, בו העלילה באמת תגיע. כי כל מה שקורה בסרט הוא הכנה: גרינדלוולד רוצה לעשות משהו, והגיבורים שלנו רוצים לעצור אותו ובסוף הסרט אף אחד לא עשה עדיין שום דבר. לא שדברים לא התרחשו בסרט, אבל מדובר בהצבת החיילים על הלוח – לא על משחק השח-מט עצמו. ותגידו מה שתגידו על סרטי הארי פוטר, לפחות כל סרט הציג את עצמו כחלק חשוב במשחק. אין ספק שכל הסדרה נבנתה לקראת אירועי הספר האחרון, אבל כל הדברים שקרו לפני לא היו סתם הכנה לקראתם, אלא סרטים וספרים מהנים בזכות עצמם. פה, נראה ששכחו מהקטע הזה.
אז אם אין עלילה, מה יש? דמויות. תלי תלים של דמויות. חדשות, ישנות, כאלה שלא הגיוני שיהיו שם ועיקמו את הסיפור רק כדי שיכנסו לסרט (היי, מקגונגל, את לא נולדת עדיין, מה את עושה פה?), כאלה שמרגישים שג'יי קיי רולינג נאבקה כדי לקשר אותם לשמות משפחה מוכרים מעולם הקוסמים בשביל שמעריצים יוכלו להגיד "אה כן, אני יודע מי זה לסטריינג'. טוב אני". אף אחת מהן לא מקבלת אפיון אמיתי, או אופי, או עומק. אלה שהיה להם אופי מספרים קודמים הרוויחו, ואלה שלא – לא. אפילו הנבל הראשי של כל הסיפור מאיים בעיקר על פי מוניטין, ופחות על פי התנהגות. כן, הוא בסדר עם רצח של אנשים, אבל זה דרישת סף לנבלים, לא משהו שגורם לך להתבלט. וולדמורט, בוא נגיד, הוא לא.
אולי אם המשחק של צוות השחקנים היה מפצה על זה, אבל פרט לגו'ד לאו ואדי רדמיין, שאר הקאסט… שם. עזרא מילר נראה מאוד נלהב לבזבז את הכשרון שלו בשוברי קופות סתמיים, דן פוגלר כבר לא "איש חמוד שלא מבין מה קורה סביבו" אז הרבה מהקסם שלו נעלם, ג'וני דפ לא מעניין ובעצם, "לא מעניין" תופס גם על כל שאר השחקנים.
כמו שאמרתי, הסרט מציג את חתיכות השח שאחר כך ישחקו: הנה הוא, וזה הסיפור שלו. הנה היא, וזה הסיפור שלה. והוא והיא והיא והוא ומוישלה קנגורו. לא קשה מאוד לעקוב אחרי כולם, אבל זה כן מרגיש בשלב כלשהו כמו טלנובלה לא מוצלחת ומפותלת בלי שום צורך. מישהו מגיע, מכריז על איזה קשר משפחתי מסובך, ונשבע להרוג איזה דמות. חזור איזה חמש-שש פעמים בווריאציות שונות, ויש לכם מושג כללי מה הסרט. הסרט כל כך עסוק בהצגת הדמויות, שהוא מאבד קצת את כל העסק הזה של הסיפור. יש את הדבר ההוא שכל הדמויות רוצות לתפוס, אבל אין המשך מתבקש בין סצנה לסצנה. פעם אחת, המעבר בין הסצנות היה ברמת ה"היי, עכשיו יש חיית פלא למעלה, בוא נלך לסצנה עם חיית פלא". המחסור בסיפור יוצר אדישות. אולי אם הסרט היה יפה בצורה יוצאת דופן לפחות היה משהו להסתכל עליו, אבל דמיון מרהיב מנקר עיניים אין פה. רוב יצורי הפלא לא ממש מדהימים או מגניבים או מעניינים. אז אין, בעצם, כלום. טוב, זה לא נכון, יש כמויות לא בריאות של רפרנסים למעריצים.
אחרי שהסרט הקודם התקמצן בפינוק מעריצים, נראה שהמוטיבציה העיקרית באינפלציית הדמויות הייתה לזרוק למעריצים כל תוכן שקשור להארי פוטר שרק הגיוני (וגם כמה שלא). לי זה הרגיש כמו ניצול ציני ורצון לעורר התלהבות באמצעים נלוזים. אפשרי שלמעריצים יותר אדוקים ממני זה ייתפס בצורה אחרת. אבל הבעיה העיקרית היא שברצון ליצור סאגה חדשה בעולם של הארי פוטר, ג'יי קיי רולינג ודיוויד ייטס שכחו את עצמם. קסמים שעשו משהו אחד (למשל, למחוק זכרון) עושים דבר אחר (למחוק רק זכרונות "רעים"), עובדות היסטוריות שבוססו בספרים הקודמים לפתע מתגלות כשקר וכזב ובוא נגיד את זה ככה: כשהבעיה הכי קטנה היא העובדה שהסרט זורק לחלוטין את הקטע שקסמים בהארי פוטר עובדים על ידי כך שמכוונים שרביט ואומרים מילים, אתה יודע ששאר הבעיות הן די גדולות. זה כאילו הסרט נוצר למעריצי הארי פוטר, אבל רק אלה שזוכרים במעורפל דברים מהסרטים – לא אלה שיכולים להגיד לכם לאיזה בית שובצו כל השושלת המשפחתית של כל דמויות המשנה מהספרים.
אז מדובר בסרט לא מאוד יפה ובטח לא כזה שמצריך איימקס, לא מאוד חכם, לא מאוד מעניין וכזה שכאילו אמר לעצמו "רק בגלל שאני לא עיבוד לספר של הארי פוטר לא אומר שאני לא יכול להחריב את הספרים של הארי פוטר". בקיצור, גרוע. אני חושב שהייתי יותר כועס אם לא הבנתי עוד מלפני כמה שנים שכדאי להנמיך ציפיות בכל הקשור לתוצרים החדשים מבית הארי פוטר: בין זה ובין "הילד המקולל", נראה שג'יי קיי רולינג עושה כמיטב יכולתה להרוס את הזכרונות הטובים מהזיכיון שלה. וטוב, היא מצליחה.
אבל ג'וד לאו ואדי רדמיין באמת מאוד חמודים.
לא ראיתי את הסרט, אבל גם בספרים אפשר לעשות קסמים בלי שרביט. זה מוזכר במפורש בספרים הראשון והשביעי, ואאלט סנייפ אפילו מעביר שיעור כזה בספר השישי.
לא בכמויות האלה
גם אם זה טכנית אפשרי (וזה כן, ורואים קוסם כלשהו עושה את זה בסרט השלישי), זה נדיר, מיוחד ולא נפוץ בעולם של הארי פוטר. בעולם של חיות הפלא, זה כמו להתעטש.
על מה לעזאזל אתה מדבר?
מתי מישהו עשה בסרט קסמים בלי שרביט?
אני מדבר לעזאזל על זה:
מספר חמש ברשימה
לא הבנתי אם אתה רציני או צוחק.
אין לי כח להתחיל לנטפק, אבל לאורך כל הסדרה ראו דברים קטנים כאלה. בחוקיות העולם כנראה שהחפץ הביתי הזה או ההוא מכושף מראש למטרה זו.
וברצינות, בשני סרטי חיות הפלא ממש לא ראיתי שאנשים עושים כל הזמן קסמים בלי שרביט כמו שאתה מתאר. תביא דוגמאות, בבקשה.
לא זוכר בסרט הראשון
בסרט השני זה בכל רגע ורגע. אנשים אפילו מבצעים את קללת המוות בלי להגיד "אבדה קדבה".
יש הבדל
בין לעשות קסמים בלי שרביט לבין לעשות קסמים בלי להגיד את הלחש. הדבר השני בוודאות אפשרי וגם קורה במהלך הספרים והסרטים המקוריים.
אני מסכים עם רוב הטענות שלך די בקלות, אבל כאן ספציפית אני פחות מבין למה אתה מתכוון.
טוב, אתה לא הוגן.
הטענה המקורית שלך היא "בעולם של חיות הפלא, זה כמו להתעטש", בתגובה למישהו שהסביר על עשיית קסמים בלי שרביט. אל תהפוך את זה לעשיית קסמים ללא לחש, שהיא, כפי שהעירו כאן, נפוצה כבר בסרטים המוקדמים.
נכון, ולכן תיקנתי את עצמי
אבל בהחלט צריך לקחת רגע ולהבין שבעולם של הארי פוטר קסמים ללא לחש נמצאים – אבל לא נפוצים. גם קוסמים מאוד חזקים מבטאים את הקסמים שלהם, ומדי פעם לא. הסגנון הכללית של הטלת קסמים ואיך היא עובדת השתנה, גם אם רשום בהערות שוליים או יש דוגמאות בודדות בעולם קודם לכן שזה קיים. הקוסמים פה מרגישים יותר כמו גיבורי על מאשר קוסמי הארי פוטר.
לא.
יש לי בבית את אוסף הסרטים המלא של הארי פוטר.
דפדפתי בהם כדי להיות בטוח: בסרטים, קסמים בלי לחש נפוצים בלי סוף. חיות הפלא לא שונה מהם בכלל. אתה יכול לטעון שבספרים זה לא כך, אבל זה לא קשור לחיות הפלא.
טוב, אתה ביתרון כלפיי כי לי אין כוונה בכלל לעשות את אותו הדבר
אז אני לא יכול לעשות את אותה ההשוואה. אפשרי שהזכרון מוטה יותר לטובת הספרים. במקרה הזה, ראה בזה תלונה מתגלגלת עוד מימי הסרטים הראשונים.
אני לא מקבל את זה.
ראשית, מהתגובה שלך נראה כי אתה חושב שהשקעתי זמן ממושך בלהוכיח את הטענה שלי. אז לא – ה'דפדוף' הזה לקח לי בערך רבע שעה, וזה רק מוכיח כמה מהר מצאתי את הנקודה.
שנית, 'תלונה מתגלגלת מימי הסרטים הראשונים' היא לא תלונה קבילה מאליה. עולם הסרטים היה שונה מעולם הספרים מהרגע הראשון, ובעיקר החל מהסרט השלישי. בביקורות כאן באתר בדרך כלל שיבחו את החרות שהתסריטאים נטלו לעצמם כדי להנגיש את הסיפור לקולנוע. הצמדות לפרטים כמו כן לחש או לא לחש היא לא מוצדקת בעיניי יותר מ'הם נתנו את השורה של רון להרמיוני'.
נ. ב. סליחה על הדיליי. כתבתי את התגובה כבר לפני כמה ימים, ורק עכשיו שמתי לב כי היא לא פורסמה; משהו בחיבור לרשת כנראה התפקשש.
זה לא משנה כמה זמן זה לקח
אני נצרך לסמוך על המילה שלך, כי אין לי כוח לעשות את זה בעצמי ולבדוק מקרה-מקרה, ולהשוות מול השימוש ב"חיות הפלא".
מכיוון שהסרטים היחידים שאני זוכר בצורה סבירה הם חיות הפלא הקודם וממש קצת מהשביעי, התחושה היא בהחלט של שינוי משמעותי בתחושה (שים לב שהביקורת היא לא על עצם הרעיון, אלא על "זריקת כל הקטע של השרביטים מחוץ לחלון") של כיצד קסמים מתבצעים. זה לא עניין של היצמדות לעניין טכני, זה עניין של האם הסרט הוא סרט על קוסמים או גיבורי על. אם איירון מן יתחיל לעשות כשפים, למרות שזה מעוגן בעולם של מארבל – זה ייתן תחושה שונה לדמות שלו שמרגישה (אפילו אם היא טכנית ניתנת לתירוץ) כמו סטייה רצינית מהמקור.
נ.ב. מין הסתם, אין צורך להתנצל :)
אני לא אוהב את הקלישאה הזו,
אבל נסכים שלא להסכים.
לא ולא!
כדי לעשות קסמים לא חייבים להגיד את המילים בקול, אבל בהחלט צריך להחזיק שרביט. (עמ' 165-6 בספר השישי)
אני קצת מתפדח להיכנס לוויכוחי פאנדום, אבל בספר הראשון אומרים במפורש שלא צריך שרביט. גם כשמדברים על הקסמים שעושים בתור ילדים וגם אוליבנדר אומר להארי את זה בחנות (שרביט רק מתעל את הקסם וכו').
בספר הראשון יש בהחלט שימוש בקסמים ללא שרביט."קווירל נקש באצבעותיו.חבלים הופיעו באוויר ונכרכו בעוצמה סביב גופו של הארי"
בכנות, זו ביקורת קצת מוזרה
כי היא מתעסקת המון במה אין ובמה אכזב ומה היה לא מספיק טוב או לא מספיק באופן כללי, אבל היא כמעט לא נותנת שום דבר לעבוד איתו (עלילה, תסריט, אפקטים, המשכיות) מעבר לשורת השיפוט התחתונה של ״גרוע״. זאת אומרת, ברור שביקורת קולנוע תמיד מבוססת על חוויה סובייקטיבית, וצריך תמיד קורט מלח וכו׳, אבל הביקורת הזו נקראת איכשהו כאילו היא מתעסקת יותר במי שכתב אותה ופחות בסרט שהוא ראה.
כל הביקורת מדברת על זה.
אין עלילה. תסריט גרוע. ונראה כמו פרק ראשון בסדרה.
נכון (בערך, וזו הפואנטה)
(כמעט) כל הביקורת זה ״meh, גרוע, אולי למעריצים שרופים, לא שמחה גדולה בכלל, meh״. העניין הוא לא אם המבקר אהב או לא, אלא כמה בשר ענייני יש על הביקורת, בלי תלות בשורה התחתונה. ביקורת שלילית יכולה להיות מרתקת ומלאת עניין, אבל זה פחות עובד עם ביקורות שהן סוג של meh מורחב, ושמתמקדות, שוב, יותר בכל מיני תחושות חוץ-סרטיות מבוססות יותר ופחות שעלו למבקר בראש, ופחות בסרט עצמו.
נראה לי שזה מה שקורה
כשאין סרט לכתוב עליו. אם כותב הביקורת השתעמם תחת מהסרט- וזה הגיוני בהתחשב בזה שבסרט אין עלילה מעניינת, דמויות מעניינות, או אפילו אמירה או משהו להיאחז בו, הדבר היחיד שמקבלים מצפייה בסרט הזה היא רק שעמום. ומה כבר יש להגיד על שיעמום.
תוסיפו לזה שהשיעמום הזה סוג של מחריב סדרת ספרים וסרטים שכל, אבל כל, בני הדור שלי גדלו עליו בצורה זאת או אחרת (בין אם סתם מכירים את הילד במשקפיים או מכירים את כל הפאקינג קסמים)- אז לפחות מה שיש להגיד על הסרט הזה הוא "גרוע כסרט ומשעמם, אבל וואו- זאת גם הדרך הכי מחורבנת שאפשר להרחיב עולם קסום ומצליח" על שם ההוביט.
אז מה כבר יש לחשוב על סרט כזה.
*התגובה מתבססת על קריאת הביקורת בלבד. לא שרדתי 10 דקות של הסרט הראשון אפילו מרוב שיעמום אז נראה לי שאוותר לחלוטין על הצפייה בנוכחי.
יש הרבה דברים מעניינים להגיד על שעמום. אני חושבת שהביקורת הספציפית הזאת לא עושה את זה כל כך טוב, או בכלל. אבל זה (כנראה) רק אני.
למרבה הצער
אם זה סוג הביקורות שאת מעוניינת לקרוא, את פשוט לא באתר הנכון.
זו ביקורת מדויקת להפליא
אמש לקחתי את הבן הצעיר לסרט. הוא נהנה. טוב, הוא בן 11. אני סבלתי. בכל פעם שהשעמום הצליח להוביל לתנומה גואלת הגיעו שתיים שלוש שניות רועשות במיוחד, שמנעו מהעיניים להיעצם. התזמון היה כ"כ מוצלח בכל פעם מחדש, כך שקשה לי להאמין שהוא היה מקרי.
בקיצור: הביקורת מתעסקת המון במה שאין פשוט מכיוון שאין המון (או ליתר דיוק: יש המון אין). היא לא נותנת שום דבר לעבוד איתו כי גם הסרט לא נתן שום דבר לעבוד איתו. הדבר היחיד שעובד שם הוא העבודה בעיניים על רוכשי הכרטיסים, והעבודה באוזניים שמונעת מהם להירדם בדיוק כשהעיניים נעצמות.
נו טוב, הביקורת לא מדוייקת להפליא. לא ממש הבנתי את הטענה שג'וד לאו ממש חמוד. באיזשהו שלב בלבלתי בינו לבין יואן מקגרגור כחונכו של אנאקין. ורק בעת קריאת הביקורת נוכחתי לדעת שגם ג'וני דפ שיחק שם! אשכרה קפטן ספארו ומספרי הפלא! ואפילו לא שמתי לב שהיה שם, אלא נבלע בשלל הדמויות המשעממות האחרות. (במחשבה לאחר הוא בטח היה הבלונדיני המחומצן, נו – הרשע הזה, לא?).
ציפיתי למשהו כזה
בסרטים וסדרות שיוצאים בשנים האחרונות – בתקופה שהכל זה רימייקים, ריבוטים וחידושים – יש עלייה בשימוש של Weaponized Intertextuality, שזה מושג שלקחתי מהסרטון הנהדר הזה. בעיקרון זה אומר, כמו שכתוב בביקורת, שבמקום להשקיע בסיפור טוב או פיתוח דמויות פשוט זורקים לקהל הרבה דברים שהוא מכיר ומצפים שזה מה שימשוך אותו.
הדבר הראשון שעולה לי לראש בהקשר של הסרט הזה זו הסדרה "גות'האם". בשני המקרים לוקחים עולם בדיוני שכולם מכירים ואומרים "אוקיי, אבל מה אם נלך הרבה שנים אחורה ונספר מה קרה אז?", שזה רעיון לא רע בכלל והזדמנות מצויינת להרחיב את העולם והמיתולוגיה שלו. בגלל שזה מתרחש לפני, לאחראים על הפרוייקט יש יד חופשית בייסיקלי ליצור מאפס כל מיני דמויות, מקומות, אירועים.
הבעיה של "גות'האם" ושל הסרט הזה (שלא ראיתי אותו וגם לא מעוניין לראות, אבל כותב ע"פ חומר קידומי + ביקורות שקראתי ושמעתי) היא שהם מתעצלים לחשוב על דברים חדשים לספר, אז פשוט זורקים פנימה כל מיני שמות ודמויות שאנשים כבר מכירים, גם אם אין להם סיבה להתקיים שם (גם סרטי "ההוביט" עושים את זה, למשל). וזה אפילו לא "פאן סרוויס". להביא את האן סולו והמילניום פאלקון ל"כוח מתעורר" זה פאן סרוויס. להראות את מקגונגל בתקופה שהיא לא נולדה עדיין זה פשוט טמטום וזלזול בעולם הזה ובצופים.
אישית, אני לא מהמעריצים האדוקים של הארי פוטר. ההתלהבות שלי מהפרנצ'ייז די דעכה אחרי "אוצרות המוות חלק 2". אבל אהבתי אותו בזמנו והייתי מעדיף לו הוא היה נשאר זכרון שמח. אבל רולינג לא רק חולבת את הפרנצ'ייז הזה למוות, היא גם מתעללת בו על הדרך. "חיות הפלא" הראשון לא היה טוב, ומאז הם פשוט עשו רצף של טעויות, כמו להכריז מראש על עוד ארבעה סרטים (תשאלו את 'סוני' איך זה עבד להם עם 'אמייזינג ספיידרמן') ולהחליף את קולין פארל בג'וני דפ. ידעתי מראש שלאחד הזה אני לא מתקרב. הסרט הקודם, על כל מגרעותיו, לפחות נראה כאילו הוא מנסה להרחיב את העולם הזה. כאן נראה שגם את זה אין, אלא זה הוחלף ב"היי, זוכרים את הדמות הזאת? והזאת? ומה לגבי זאת?" חבל שמחוללי זמן לא קיימים ואי אפשר לעצור את רולינג לפני שכל הדבר הזה התחיל.
סליחה על הנטפוק, אבל
אי אפשר לשנות את העבר בעזרת מחוללי זמן, גם אם הם היו קיימים.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מישהו כאן לא קרא את "הנער המקולל"
(ל"ת)
תפיסת הזמן בילד המקולל שונה משאר הסדרה
למרות שלא סבלתי מהקריאה שלו (יש לו עדיין קסם) עצבנה אותי חוסר העקביות שלו עם שאר הסדרה.
באסיר מאזקבאן הזמן הוא קבוע ובסוף מסתבר שגם המסע בזמן לא משנה כלום. בילד המקולל מסע בזמן משנה את העבר.
קראתי. זאת חלק מהסיבה למה אני מדגיש את זה.
מבחינתי
סדרת הארי פוטר נגמרה ונחתמה עם פרסום הספר השביעי. עד שהוא פורסם זה היה מביך עד כמה שהייתי עוקב אחרי כל דבר וחופר בספרים ובתיאוריות באינטרנט והכל. ברגע שזה הסתיים – זה נגמר. וזה בעיני מעיד עד כמה הסדרה הזו שלמה וסגורה ועומדת כיצירה בפני עצמה. הדברים שיצאו אחרי זה פשוט לא עניינו אותי – לא הסרט "חיות הפלא,", לא "הילד המקולל,", כלום. כאילו זה לא שייך בכלל.
סרט די נורא
מעתיק פה ביקורת שכתבתי לחברים:
In this film, David Yates delivers an epic, vivid experience of living with the burden of dementia. One of the main characters does not know who he is; the audience is kept in the cognitive fog as well as they wonder whether this character is important to the story and if they should care about his identity at all. Another character spends large portions of the movie not knowing where he is. Yates masterfully blends events from past, present, and future, such that a few minutes may pass before realizing a scene has occured in a different time than the previous one.
To top it all, every character in the film takes part in what seems to be multiple collective drug induced hallucinations. There's blue fire and orange fire; there are mythical creatures; there are mysterious prophecies; none of it makes sense. And so, the viewer gets to experience dementia in its full glory: events rapidly occur one after the other; none of the faces are recognizable; relationships become obscure; you never know where you are exactly or who is talking; nobody can be trusted; and as you experience beautifully vivid hallucinations, you slowly come to realize that none of them have any meaning in the material world.
אני חושב שיש לפרנצ'ייז הזה 2 בעיות ברורות
1. התסריטאית. רואים שJK מנסה להעשיר את העולם של הסרט בפרטים כמו בספרים וזה בבירור לא עובד. היא מציפה את הסרט בכל כך הרבה פרטים, במיוחד שהיא כותבת את הסיפור בפעם הראשונה אין מי שיגביל אותה ויכניס לה היגיון שהיא צריכה לעשות חיתוכים וכו' כי זה הבייבי שלה ולא יכולה לוותר לספר עוד פרט ש'חיוני' עבור המעריצים, היא גם לא תשמע לאף אחד. בשונה מהארי פוטר שהעיבוד היה למדיום חדש ולא פגע ביצירה המקורית שלה אז היה לה יותר קל לתת אור ירוק. בכל מקרה אני חושב שהיא הייתה מצליחה הרבה יותר לכתוב תסריט לסדרת טלוויזיה, שיש לה זמן לפתח דמויות יחד עם פרטים.
2. אני חושב שהיצירה המקורית קיבלה כיוון שונה לגמרי וזה דיי ברור. למי איכפת מהשם 'חיות הפלא' שבמקור היה באמת אמור להיות רק על הפרופסור והרפתקאותיו ואולי כבדרך אגב להזכיר את את דמבלדור וכו'. אבל ככל שהתקרב הסרט הראשון היה ברור שלמעריצים בעיקר איכפת מהמלחמה של דמבלדור נגד גרינלוולד ואז כל הדמויות המשניות יצאו לא מעניינות כולל זה שהשחקן הראשי פשוט שיעמם את החיים בתור הדמות הראשית. ועכשיו הסרט השני מרגיש כמו פרק ראשון שוב לסאגה הזו של המלחמה כי הבינו שזה מה שהמעריצים רוצים, רק שהם נשארו תקועים עם הדמויות מהסרט הראשון והטייטל המשעמם, כאילו אם לא ישתמשו בחיות בסרט החמישי "לעזור להילחם" בשיא הם פשוט היו מיותרות לגמרי.
לדעתי היו צריכים לעשות הכול ההפך, לקרוא לסדרה דמבלדור עם שחקן ראשי ברור עם הדמויות האייקוניות שהוא היה איתם בקשר בזמנו והחיות כבדרך אגב חלק מהסיפור. כל הללכת מסביב באנו לספר סיפור חדש שבעצם מספר סיפור מורחב ששמענו בקצרה שקשור לעולם של הארי פוטר. פשוט יצא קשקוש. היה חכם 3 סרטים אדוקים על דמבלדור והרפתקאותיו איך הגיע למשרת המנהל ואיך התמודד מול אהבתו הגדולה בקרב אפי. ולסיום מראיין את מקונגל ואומר לה משהו על חייו כמנהל ופלאשפורד לימינו שהוא משוחח שיחה מחממת מהדיוקן שלו במשרד המנהל בהוגוורטס עם המנהלת החדשה מקונגל בשיחה שסוגרת מעגל. פשוט כיפי ומרתק לדעת איך נהפך למנהל האגדי שכולם אהבו. את רואה רולינג זה לא באמת קשה. במקום זה אנחנו מקבלים Farty Beasts and how to Smell Them.
Better Call Albus
(ל"ת)
הפשעים (הנוסטלגיים) של רולינג
הדבר היחיד שגרם לי, בדיוק כמו בסרט הקודם בסדרה, להתרגש לקראתו, להזמין כרטיס לאיימקס מיד כשהסרט יוצא ולצפות לו בכיליון עיניים, זאת הנוסטלגיה.
בכנות, לא ציפיתי שהסרט הזה יעיף אותי, לא ציפיתי שהוא יהיה טוב. אבל גם לא חששתי מזה, פשוט ממש רציתי לראות אותו כמה שיותר מהר.
לכן, הדברים שאני הולך לכתוב הולכים להיות כ"כ סותרים ולא אופייניים, אבל זה מה שהרגשתי.
לא היו הרבה תקציבים כ"כ גבוהים שהתבזבזו על כזה תסריט מטופש.
ברמה שזה אשכרה מזכיר את 'הרובוטריקים' האחרונים.
לא באמת, הדבר שאמור לענות על ההגדרה 'עלילה' בסרט הזה, הוא פשוט קטסטרופה אחת גדולה.
אין חיבורים בין סצנות, אין מניעים, אין דמויות, אין קונפליקט, אין משהו אחד קטן שיחבר את הצופה למה שמתרחש, יעניין או ירגש אותו. פשוט אין. התסריט של הסרט הזה הוא אבן דרך בתולדות החירטוטים בקולנוע.
מה שכן יש בו, כמו בסרט הראשון, זה טוויסטים מצוצים ורצון להפתיע את הצופה.
זה עובד? לא. ולא.
למה זה לא עובד? כי כשלא אכפת לך מאף אחד על המסך, כשלא מעניין אותך (בעיקר כי אתה פשוט לא מבין, וזאת לגמרי לא אשמתך) מה לעזאזל קורה מול עיניך, אין סיבה שתופתע מכל פרט מפתיע כזה או אחר. אין סיבה שתתרגש ממנו, בדיוק כמו שאין בכלל סיבה לקיומו.
אבל בכל זאת, אתם בטח שואלים, מה מתרחש בסרט. לכן, ננסה אולי להסביר 'מה' קורה כאן. לשאלה 'למה' זה קורה, גם אם ממש ממש תתאמצו, כנראה שלא תמצאו תשובה.
הסרט נפתח באחלה של סיקוונס בו גרינדלוולד (ג'וני דפ מצוין לדעתי. ממש מפתיע לטובה) בורח מחיל המשמר שמעביר אותו מכלא בניו יורק לכלא באירופה. לאחר הבריחה הוא נוסע לפריז כדי לחפש את קרידנס. קרידנס, להזכירכם, הוא אותו ילד קריפ, אפל ומוזר עם כוחות אופל מוזרים (עזרא מילר די נורא) מהסרט הקודם. קרידנס חבר לקרקס נודד בעיקר כדי להכניס את נגיני, הנחשית של וולדמורט לעתיד, לתמונה. למה להכניס אותה לתמונה? אין לי באמת מושג, כנראה כי זה מגניב.
זה באמת יכול היה להיות מגניב, ללא עוד מליון דברים שנמצאים כאן רק בגלל שזה מגניב (מקונוגל, ניקולס פלאמל ואבן החכמים, לסטריינג', הוגוורטס, בוגארט, משרד הקסמים, ת'אסטרלים, עוף החול וכו' וכו').
בקיצור, גרינדלוולד מגיע לפריז. בעקבותיו מגיעה ליטה, הלא יוצלחית מהסרט הקודם שהתחברה לניוט, שהפכה להילאית מוכשרת. בעקבותיה מגיעה אחותה ההזויה. בעקבותיה מגיע ג'וסף אהובה מהסרט הקודם (לא אהבתי אותו אז ואני בטח לא אוהב אותו עכשיו) כשצמוד אליו מגיע ניוט. הגיבור הבלתי מעורער של הסיפור. המלך של הסלט הזה.
נשאלת השאלה: למה ניוט מגיע? הוא נגרר אחרי ג'וסף? לא. הוא מאוהב עד כדי כך בליטה? ייתכן, אבל כנראה זאת לא הסיבה. אז למה? דמבלדור. זה למה.
לא ברור, כמו כל שאר פרטי העלילה בסרט, מה מחבר בין שני הקוסמים, אבל בנקודה הזאת אני מוכן לסלוח לסרט. ועוד איך מוכן. לראות את דמבלדור (בטח כשג'אד לאו, שהוא גם ליהוק מצוין, משחק אותו) היה מרגש, היה כיף. השיעורים בחברתו היו תענוג לעיניים. לראות את הוגוורטס שוב, שחקני קווידיץ, הנרות באולם הגדול, התלבושות עם הסמלים, הכיתות, לא משנה כמה הקטע הזה היה מיותר, נהניתי ממנו בצורה לא מבוטלת, מודה באשמה.
סליחה,
נחזור ל"עלילה".
כולם בפריז מחפשים את קרידנס כשבינתיים הוא עצמו מחפש את אמו האמתית. מקווה שכבר למדתם שאין שום צורך לשאול למה, כי כמובן אין לי שמץ של מושג.
רגע רגע רגע, יש עוד כמה אנשים בפריז. אח של ניוט, הילאי בכיר במשרד הקסמים ופמלייתו, מלווים בבחורה לה יש שם מפוצץ, ליטה לסטריינג', גם הם מגיעים בעקבות ניוט ותכלס בעקבות גרינדלוולד, כי להזכירם הקוסם הסורר ברח מהכלא ולשם הוא צריך לחזור.
מה מקשר בין כל הדמויות (יש עוד שלא הזכרתי, כי רציתי לסיים לכתוב מתישהו) ובין מה שמניע אותם? אני יכול לנסות להסביר, כנראה שלא אצליח אבל בכל מקרה אין שום טעם, כי זה פשוט אידיוטי ברמות שאין לתאר.
מדהים, באמת מדהים כמה הסיפור שמפרנס את 'הפשעים של גרינדלוולד' הוא נורא ואיום.
מדהים איך סופרת שכתבה את הסיפור הכי נמכר אי פעם בעולם שאין בו את משה רבנו, מחרבנת ככה על המורשת שבנתה. עזבו את העניין שיש כאן דברים לא הגיוניים ביחס לספרים המקוריים (כשמקונוגל היא הקטנה שבהם), גם כתסריט ללא מורשת בכלל, מדובר בבדיחה.
בל נשכח שמדובר גם בסרט 'חיות הפלא'. אז כן, אין שום קשר בין החיות לעלילה. הרעיון של הקרקס היה לא רע אבל גם הוא נעלם מהר כשמלבד כמה אפקטים יפים (למרות שהחיות עצמן היו חמודות והטיפול בהן של ניוט מחמם את הלב, יש לציין) לא נשארנו עם שום דבר.
עד עכשיו, בעיקרון, תיארתי כאן ביזיון אחד גדול. זה עוד כלום לעומת הביזיון שמגיע בחצי השעה אחרונה של הסרט. אירוע גדול, שכרגיל לא ברור מה המניע לקיומו, מאגד אלף דמויות לא מעניינות, ומוביל לרמות טמטום שקשה להאמין שמישהו חשב שזה יכול לעבוד.
מה עבר לרולינג וווסט בראש, אני כנראה לעולם לא אצליח לפענח.
אוקיי, רגע של וידוי.
יכול להיות שאני הולך לסתור את עצמי בטירוף עכשיו. כי למרות הקטילה המוחלטת שעשיתי כאן, קשה לי להגיד שמאוד סבלתי.
לא אהבתי את הסרט הראשון. לדעתי רמת העלילה בו אמנם יותר טובה מהסרט הנוכחי, אבל לא מעניינת כמעט בכלל, עם דמויות שלא אהבתי וסיפור אהבה מטופש שחגג מעל הכל. אבל מה, גם ממנו נהניתי בזמנו.
אני מניח שזה קורה בעיקר בגלל הנוסטלגיה.
אני חולה על נוסטלגיה, ברמות קיצוניות.
ועולם הקוסמים, עם הקסמים המוכרים, ההגדרות המוכרות, השרביטים, הרפרנסים, בטח עם דמבלדור והוגוורטס, הוא נוסטלגיה אחת גדולה בשבילי וזה עובד עלי לגמרי.
אני יכול להתלונן עד מחר שאין הצדקה כמעט לאף רפרנס חוץ מהעובדה שזה מגניב, כי באמת אין. אבל נו, תקראו לי רדוד, מה אני יכול לעשות. לרוב, זה עשה לי את זה.
כמו שקרה לי בסרט הקודם, אם לא לוקחים את הסרט הזה ברצינות בכלל, ביחד עם הנוסטלגיה שנמצאת שם בכל פינה, יש מצב שתיהנו מסלט השטויות המוגש לפניכם. יכול מאוד להיות ואף סביר שלא. אבל אני אישית, די נהניתי מהחרא הזה.
זה לא הופך את 'הפשעים של גרינדלוולד' לסרט טוב. לא, הוא גרוע. אבל בחיי שסה"כ נהניתי ואני לא מתבייש (טוב, אולי קצת) להגיד שאני ממש מחכה כבר לסרט הבא.
תנו לי עוד מהזוהמה הנוסטלגית הזאת, בבקשה.
ורק אל תשאלו אותי איך זה יכול להיות, אמרתי לכם כבר אלף פעמים בסקירה הזאת לא לשאול,
כי תכלס, פשוט אין לי מושג.
אאוצ', שכחתי סימון ספוילר! יהונתן, מישהו? סליחה!
(ל"ת)
תודה רבה על התגובה
(ל"ת)
די לדבר שטויות
לפני כ12 שעות צפיתי בסרט כמעריצה של סרטי הארי פוטר וג'וני דפ ! נהנתי מאוד וכשיצאתי מהסרט בכיתי מרוב אושר !!
את חיות הפלא הראשון לא התלהבתי במיוחד עד שג'וני דפ (שלא הכרתי אותו כל כך רק כקפטן ג'ק ספארו) הגיע
קולין פארל היה מצויין נהנתי ממנו מאוד וזה לא נכון להגיד שג'וני דפ הרס את הסרט (אלא אם אתם משוחדים מהאקסית מהתעללת שלו, תחקרו קצת ותבינו – ועוד טיפ תקראו קצת באנגלית ולא בעברית, פה נוטים לדברים מסויימים. רק אומרת..) ג'וני דפ הוא שחקן מדהים (לאחרונה צפיתי בעוד סרטים שלו) הוא שחקן שיודע איך לעשות את זה אפשר להרגיש אותו !
אז בבקשה לא לדבר שטויות כי אתם משוחדים משקרים !
תודה
האמת שתצא !
משהו מיוחד
אני חשוטב שזו סיטואציה מאוד מיוחדת, גי קי היא אחת ממספרות הסיפורים הטבוות בעולם וגם פה יש סיפור מרתק ומלא דימיון , היא פשוט לא כל כך כותבת תסריטים, אם רק יתנו לה את קולבס שעבד על תסריטי פוטר או מישהו שטיפה יערוך אותה ההמשך יכול להיות מעולה
למה בעצם ציפיתם?
הלכתי אתמול לראות את הסרט עם הבת שלי, שהיא מעריצה כבדה של העולם הזה (ממתינה למכתב שיזמן אותה להוגוורטס וכאלה). בעקבות הביקורת כאן, הגעתי עם ציפיות מאוד נמוכות. אבל האמת היא שזה לא היה נורא כל-כך. אסביר.
כן, מדובר בסרט לא משהו, עם עלילה מוזרה והמון דמויות מיותרות. נכון.
ועכשיו שאלה: במה זה שונה, אם בכלל, מכל סדרת הארי פוטר כולה? סדרה לא משהו, עם עלילה מוזרה והמון דמויות מיותרות. גם הסרטים וגם הספרים. ההגיון הפנימי מפריע לכם — זה שאפשר לעשות קסמים בלי שרביט ו/או ללא מילים? וזה שאפשר לחזור בזמן, אבל משתמשים בזה בעיקר כדי לשפר את הציונים בלימודים, זה היה הגיוני בעינכם? זה שיש שיקוי שמכריח לומר אמת, אבל כמעט ולא נעשה בו שימוש בחקירות ע"י "משרד הקסמים", זה סביר? זה שדמבלדור כל-כך חזק, אבל משאיר את המלחמה עם קוסם נורא לילד בן 11, ולא מתייצב לקרב לעולם, וחצי ממשרד הקסמים לא מאמינים לו בכלל, אה, הגיוני לגמרי. זה שיש קוסמים בעולם, אבל הם עסוקים ב**ת של עצמם ולא עוזרים ולו לרגע לשאר העולם, זה סביר? כלומר, יש כאן קוסמים חזקים בטירוף, אבל הם לא עוצרים לרגע לעזור לאנשים ה"רגילים" לתפוס רוצחים סדרתיים או למנוע מלחמות עולם; סבבה, אה? בקיצור, רמת ה-suspension of disbelief שנדרשת כאן היא פשוט פסיכית, כמו בכל נסיון לשלב קסם בעולם המודרני, אבל זה נעשה באופן גרוע יותר מהמקובל. אז אפשר להפסיק עם כל הטענות על "עולם לא עקבי", הוא לא עקבי מהרגע הראשון.
אם באתם כדי להנות מסרט מטופש, אפשר להנות מהסרט הזה. בכיף. בעיקר אהבתי את הקריצה מעיצוב דרקון האש הכחול של גרינדלוולד, שהיה עם ראש שדמה כל-כך לבלרוג מהסרט "שר הטבעות". אין מצב שזה דמיון מקרי.
הניטפוקים שמתעופפים כאן אפילו לא מצחיקים. מקגונגל עוד לא נולדה! היא בסך-הכל מוזכרת בשם המשפחה שלה… עד כמה שאתם יודעים, זו יכולה להיות אחותה הגדולה, או דודה שלה, או משהו. אבל לא, שם המשפחה מוזכר אז זו חייבת להיות אותה דמות… ועם כל השטויות שמסביב, זה מה שמפריע לכם?
זאת לא חייבת להיות אותה דמות.
ולכן הלכתי ובדקתי את דף השחקנים בסרט כדי לראות האם קוראים לשחקנית שרק מקגונגל או לא, כדי לדעת האם זה הקשר מסוג ה"אותו שם משפחה" או הקשר מסוג ה"אותה דמות", ולאחר שוידאתי שזאת אותה דמות, השארתי את ההערה.
כל ה"חורים" שכתבת פה הוסברו בסדרה עצמה.
יש הבדל בין לא לאהוב ללא להבין.
לא קראת את הספרים, נכון?
כי קשה לי להאמין שמישהו שקרא את הספרים יעלה טיעון כמו איך יתכן שדמבלדור הותיר את המלחמה בקוסם רשע ונורא לילד בן 11 כראיה לחוסר הגיון ועקביות בספרים, כשכל מי שקרא את הספרים במלואם יודע שיש לכך הסבר מפורט וממצה. גם לשאר הטיעונים יש הסברים, בין שיותר מתקבלים על הדעת, בין שפחות, אבל לומר שכל העולם שמוצג בספרים חסר הגיון לגמרי ולא עקבי – זה פשוט לא נכון.
מלבד זאת, הרבה דמויות מיותרות בספרים? לא נכון לדעתי. הרבה דמויות – אולי, למרות שממש לא ברמה שקשה לעקוב (רק תשוו בין זה לבין סדרת "שיר של אש וקרח"…), אבל הדמויות לא מיותרות, והיה לנו זמן רב להכיר אותן או לפחות להתוודע אליהן.
אבל העיקר – התגובה שלך מוזרה ולא עניינית בעיניי כי לא התייחסת בכלל למה שהביקורת על הסרט מדברת עליה. הביקורת התלוננה על דברים בסרט הזה שלהם ולסדרה אין שום דבר במשותף כמו מעבר לקוי בין סצינות, העדר סיפור – וזה באמת לא משהו שאפשר להגיד על הספרים, משחק לא משהו של השחקנים, דמויות חסרות אפיון. לכל אלה לא התייחסת בכלל. חוסר עקביות עם הספרים – זה היה חלק קטן בביקורת.
התייחסת רק לעולם של הספרים והסרטים, אבל הסרט הזה הוא לא עיבוד של הספרים כפי שהסרטים הקודמים היו, הם לא מחויבים לסיפור שכבר קיים. גם אם נגיד שבאמת היו בסדרה דמויות מיותרות, עלילה מוזרה וחוסר הגיון, הרי שכאן אפשר היה להמנע מריבוי דמויות שלא כצורך, עלילה מוזרה וחוסר הגיון… זה לא שריבוי דמויות מיותרות ועלילה מוזרה מחוייבים מעצם היותו של הסרט חלק מהעולם של הסדרה. אפשר היה לעשות את זה טוב יותר.
בלי לפגוע
אבל יחסית למישהו שהלך לראות את הסרט עם הבת שלו בת ה 11 אתה דיי מתמצה בחומר הנלמד.
שוב. בלי לפגוע.
בלי לפגוע
אבל יחסית לעובדה שהיא הבת שלו, עושה רושם שאתה לא חזק בלהבין מה זה ילד בבית שמעריץ עולם מסויים, אבל בלי לפגוע…
קראתי רק את הפסקה הראשונה, אפילו עוד לא המשכתי לראות את הביקורת.
אם הקודם – אחד הסרטים הנפלאים והמקסימים שראיתי – זה מה שיש לך לומר עליו, אז אני כבר יודע איך להתייחס למה שיש לך לומר על החדש.
הקסם וג'וני דפ
אלו שתי הסיבות מחמתן אני מחבב את הסרט, למרות כל בעיותיו (ויש הרבה).
את דפ כבר הספידו לא פעם, אך כאן הוא מוכיח שהוא עדיין שחקן מעולה. מי שטען שהוא שחקן של דמות אחת – שיקום. ראיתי ברשת טענות לכאן ולכאן לגבי איכות המשחק שלו כאן, אך אני לא חושב שמישהו יכול כבר לומר שהוא 'רק ממחזר את השטיק שלו'. אני, כאמור, ממש אהבתי את ההופעה שלו ומבחינתי מדובר בקאמבק משמעותי.
הסיבה השניה היא – הקסם של רולינג עדיין שם. הבעיות הרבות בתסריט גרמו גם לי לתחושת הבגידה שתארו רבים, בפרט לנוכח קווי הזמן המבולבלים, אבל אני עדיין רוצה לראות עוד מהעולם הזה. איכשהו, עמוק בפנים אני מאמין שרולינג עוד תסדר היטב את כל החיילים על הלוח. יתכן שלא, אבל סרט אחד בעייתי עדיין לא גרם לי לאבד את האמון לחלוטין, בפרט שחלקים מהסרט עדיין עם הקסם הישן והטוב.
מספר השגיאות שיש לך בביקורת הזאת היא שערורייתית
א. בעולם של הארי פוטר זה נפוץ ביותר לעשות קסמים ללא מילת לחש, ממש מלמדים לעשות את זה בשנה השישית בהוגורטס וזו שיטה די נפוצה של הטלת קסמים
ב. השרביט וכן אמירת בלחש הם סוג של אנטנה שמתעלת את אנרגיית הקסם. הן בספרים והן בסרטים המקוריים מוצגים מקרים של קסמים הנעשים ללא שרביט או לחש, נכון זה נדיר, אבל זה מהסיבה הפשוטה שצריך להיות מספיק רב עוצמה ומיומן כדי לבצע זאת, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי…ואם תבחן את הסרט שוב, תראה שרק גרינדלוולד ואלבוס מבצעים ככה קסמים ככה שהטענה שלך על הנפיצות שלהם פשוט לא מחזיקה מים…
ג. נכון יש הרבה חורים בעלילה, אפילו גדולים יותר ממה שהזכרת אבל בתור מישהו שקרא וראה את הסרטים של הארי פוטר מספיק פעמים והקדיש זמן רב להקרת העולם ולחקירה שלו, אני בטוח שג'יי קיי רולינג עשתה אותם בכוונה ובהמשך הסרטים הכל יתברר, זה עולם הרבה יותר מורכב מאיךשאתה מציג אותו כאן…
אני ממליץ לך מאוד לבדוק את הפרטים בצורה יותר מדוקדקת לפני שאתה מבזה ככה סרט, אין בעיה שלא נהנת ממנו, אבל אני מבטיח לך שכל מה שנעשה בו שומר על ההגיון של עולם הקוסמים שג'יי קיי רולינג יצרה (מלבד מקגונגל שבאמת לא נולדה באותה תקופה אבל ניחא)
בנוסף לזה, חור נוסף שהזכרת היה לגבי הקסמי זיכרון שלטענתך מוחקים את כל הזיכרונות ולא בסדר שעכשיו הם מוחקים רק זיכרונות רעים..אבל אם תראה שוב את חיות הפלא הראשון תראה שניות הסביר כי הארס של הסהרשע מוחק זיכרונות רעים, וככה בעצם מחקו את הזיכרונות של המוגלגים בסוף הסרט הראשון, וכמו שקובלסקי אמר וראו את זה היטב בסרט הראשון, רוב הזיכרונות שלו משם טובים ככה שהוא לא הושפע מהארס (בדיוק כמו ההילהים שלא נמחק להם הזיכרון בסרט הראשון)
כן, אבל אז הבעיה היא אחרת
ג'יי קיי לא יכולה לאכול את העוגה, להשאיר אותה שלמה ואז להגיד "זה קסם!". כלומר, היא יכולה, והיא עושה את זה, אבל זה דרך גרועה לפתור דברים. אם ראינו שג'ייקוב לא זוכר דברים בסוף הסרט הראשון, אבל אז.. הוא.. מתחיל.. לזכור.. כי..משהו משהו זכרונות רעים – מצטער, זה דרך גסה לדחוף אותו פנימה שהיא הגיונית רק בגלל שאתה מתווכח עם השה"מ, והוא יכול לשנות את החוקים בכל שנייה. או שהוא היה צריך לזכור הכל מיד (כי לא נמחקו לו הזכרונות הטובים) או שהוא לא היה צריך לזכור (כי נמחק לו הזכרון). "הוא לא זכר, אבל נזכר אחר כך" זה פשוט "מה, רציתם שהוא לא יהיה בסרט המשך?" ואפילו אם אפשר למצוא תירוץ לקושיה הזאת, זה מסריח.
בנוגע לשרביטים – ראה למעלה.
שוב טעות
כי אם תראה שוב את הסרט הראשון רואים בסופו את קובלסקי מקבל ביצי אוקמי ולא מופתע מה הם, וראים גם שבמאפיה שלו יש מאפים בצורות של חיות פלא..אלו שני רמזים כי הוא לא שכח.קסמי זיכרון מוחקים את הזיכרונות, לא גורמים להם להראות כמו חלום אלא ממש מוחקים אותם ככה שקובלסקי זכר הכל גם בסרט הראשון
מי אמר?
כמה אתה מוכן להיות בטוח בזה?
אני באמת שואל. כי מחר, יגידו שהוא כן שכח, אבל בעצם ג'ייקוב הוא שמוגל, שזה מוגל שיכול לזכור זכרונות כחלום שזה דבר נדיר ובקיצור, תעזבו אותי. אז קסמי שכחה זה לא קסמי שכחה, קסמי מוות זה לא קסמי מוות וכל התפתחות עלילתית יכולה להשתנות בהתאם למה שעולה לראשה של רולינג באותם רגעים. מחוללי זמן לא משנים את העבר, בעצם הם כן, ובעצם נגיני, ובעצם דמבלדור, ובעצם מקגונגל חיה עשרים שנה לפני, בעצם ובעצם ובעצם. בקרוב בעצם דמבלדור לא הומו אלא בי, והוא ומקגונגל היו קטע, וסיריוס בלאק הוא לא איש שהופך לכלב אלא כלב שהפך לאיש. די. שרולינג תודיע שהיא מוכנה להתחייב לאיזה עקרון כלשהו שהיא לא תשנה בעוד כמה שנים.
בנוגע לדוגמא הספציפית: ג'ייקוב שכח דברים וזכר אותם כחלום מעורפל. בין חלום מעורפל לזכרון יש הבדל משמעותי. ג'ייקוב לא מתנהג כמו מישהו עם זכרון מעורפל אולי חלום בתחילת הסרט השני. הוא מתנהג כאילו הוא לעולם לא שכח שום דבר. גם אם יש תירוץ שפותר את זה, זה מסריח ובעיקר מעקר את כל הסיום של הראשון.
אתה יכול להמשיך ולטעון שיש פה תירוץ
אני רק מראה לך את העובדות כמו שהן, החורים בעלילה שאתה מציג בביקורת מוטעים מהיסוד והיית צריך לחקור עוד טיפה לפני שאתה רושם ביקורת כזו נזעמת על הסרט…
מובן שאתה לא חייב לאהוב אותו ואתה יכול לקטול את הסרט הזה כאוות נפשך אבל הדרך שבא עשית זאת מלאה בטעויות חסרות בסיס…
הדבר היחיד שהסכמתי לגבי הביקורת הזו, זה שמקגונגל באמת לא קשורה לסרט…אתה יכול לומר שהעלילה חלשה מלאה בצירופי מקרים דמויות ורפרנסים שלא קשורים לכלום ומאין פרולוג לכל הסדרה ועקב כך לפסול את כל הסרט (אישית אני לא מבין מה פסול בדברים האלה אבל כל אחד ודעתו) אבל להציף חורים לא נכונים כדי לבזות את הסרט מבלי לבדוק קודם, מטעה את הציבור הרחב וסתם מעצבן
אני לא יכול להתאפק: הם נתנו להרמיוני את השורה שלך?
(ל"ת)
פשוט רע
יכול להכין תגובה של לפחות 30 שאלות שמתחילות ב"למה", "איך" ו"מה אפילו". כמו כן, אם מורידים את כל הדמויות החדשות שלא תורמות שום דבר לעלילה או את כל הקטעים שדמויות רק מספרות אקספוזיציה לקהל (מת על זה שסרט נעצר במקום במערכה האחרונה בשביל שעת סיפור של עשר דקות) נשארים עם סרט של 40 דקות גג. נראה שרולינג הפסיקה להשקיע בעולם שיצרה ומתכננת רק להשתמש בו בתור מחלבת מזומנים בשנים הקרובות. וזה הפשע האמיתי פה.
מקגונגל נולדה ב-1935
הסרט מתרחש ב-1927
אבל תמיד יש את האפשרות שהיא השתמשה במחולל זמן ;)
זה נאמר בספרים?
(ל"ת)
לחלוטין עם מעורבות של רולינג, הילד המקולל.
(ל"ת)
כל מילה!
(ל"ת)
אההההה
אוקיי, עכשיו הבנתי. תודה! זה פשוט נשמע קצת יותר מדי הזוי, מה שכתבתי קודם…
אני מקווה שאף אחד לא באמת ציפה שכ-ל סרטי "חיות הפלא" באמת יתבסס אך ורק על המוטיב של חיות פלא, כן? מעבר לעובדה שזה לא אפשרי ומשעמם, זה אמור להיות די ברור שזה יותר אמצעי עלילתי מאשר משהו שהעלילה חגה סביבו.
הסרטים האלה באים לספר סיפור חדש, ועד כמה שהסרט הקודם היה מעניין פי כמה וכמה מהשני, הוא יוצר תקדים לא רע.
יש גם סרטי מארוול ספורים (לצורך ההשוואה) שנאמר עליהם שהם אמצעי לקידום סרטים אחרים ועדיין הם הצליחו בצורה לא רע בכלל.
אם אני כבר מגיב, הנקודה ההיא על זה שיש שימוש בכישופים ללא שרביטים – צר לי להרוס, אבל מצאתי פעמים ספורות בסרט שמשהו כזה קרה, אם בכלל.
אבל באמת יש צורך באמצעי עלילתי כזה?
הארי פוטר הוא אחד הפרנצ'ייזים היותר חזקים שיש היום. אם היו מוציאים היום סרט של "פשעיו של גרינדלוולד" בלי ניוט סקמנדר וכל הסיפור שלו, אני בספק אם היינו רואים שינוי משמעותי בכמות הכרטיסים שנמכרים. והתוצאה של שימוש בקונספט של "חיות הפלא" כאמצעי עלילתי רק פוגמת, לפחות בהתבסס על הסרט הראשון בסדרה (כי את פשעיו של גרינדלוולד טרם ראיתי). הסרט הראשון היה סרט שלא סגור אם הוא רוצה להיות סרט שמתמקד בניוט ובחיות הפלא או בגרינדלוולד וחיפושיו אחר האובסקיוריאל והתוצאה הסופית הייתה לא מספיק מזה ולא מספיק מזה, וסרט משעמם באופן כללי.
הסרטים האלה לא באים לספר סיפור חדש- הם מנסים לספר כמה סיפורים חדשים במקביל ובסוף אתה נשאר בעיקר עם המון פיסות טריוויה ובלי סיפור קוהרנטי.
לא קשה לעקוב אחרי העלילה הכללית וסיפור המסגרת, לפחות עבור מי שפחות מעסיק את עצמו בעיקר בחיפוש איסטר אגס מהפרנצ'ייז הכולל.
לפי איך שאני תופס את זה, הסרט הקודם היה פחות סרט בפני עצמו ויותר אינטרדקשן לניוט ולעולם הכולל, עד כמה ששמים לב לחוסר המובהק בחיות פלא בסרט שהכותרת שלו זה "חיות הפלא" אני מאמין שהדגש כאן היה פשוט לקדם את הסיפור לקראת הסרטים הבאים.
לדעתי האישית
סרט שלא יכול לעמוד בסרט בפני עצמו ורק משמש כהכנה לעולם נרחב יותר הוא סרט גרוע. למה שאני ארצה לראות את העולם הרחב אם הסרט הראשון באותו עולם שיעמם אותי?
ומה שאתה אומר שוב מעלה את השאלה שלי- אם יש את החוסר הזה, למה מלכתחילה להחליט לנסות לדחוף את זה? לפני יציאת הסרטים לא הייתה שום אינדיקציה שניוט קשור איכשהו לסיפור של גרינדלוולד. לא הייתה סיבה אמיתית להכניס אותו לשם, ועכשיו כשהוא כבר בפנים זה רק הופך את הסרט למפוצל כי הוא מנסה להתרוצץ בין שתי עלילות נפרדות שאין שום קשר אמיתי ביניהן. (כאמור- מדובר רק על הראשון בינתיים).
יכלנו לחסוך את כל הכאב ראש הזה אם היינו לא היינו מכניסים את ניוט מלכתחילה (או לחלופין, עושים סרט שלם שמתמקד בו).
וכהערת אגב שלא קשורה רק להארי פוטר- אני ממש שונא את הרעיון של לתכנן סרטים מראש כסדרה כשאין לכך הצדקה (כגון חומר בסיס גדול מאוד, כמו סדרת ספרי הארי פוטר או שרה"ט). כי זה דיוק מה שקורה- אנחנו מקבלים סרטים לא מוצלחים, ואז התירוץ הוא "לא, הסרט אמור להיות רק התחלה של כל הסדרה, בגלל זה הוא לא מעניין מספיק בפני עצמו". קודם תוציאו סרט מוצלח. אם הוא באמת הצליח- תמשיכו ותנסו להרחיב את הסדרה. אבל כשמכריזים עוד לפני שהסרט יצא שהוא יהיה ראשון מחמישה סרטים- אני מבין שמשהו פגום פה כנראה.
היום ב"ג'יי. קיי, די, תפסיקי"
קוסמים בעבר היו מחרבנים על הרצפה ואז מעלימים את הקקי בקסם.
(וכן, זה היה רשום בעבר, אבל היא החליטה להעלות את זה למודעות היום בטוויטר)
נהדר.
אני מקווה שבטוויט הבא היא תספר לנו איך קוסמי העבר מנעו עגבת.
הסרט "קנאה" עם בן סטילר וג'ק בלאק היה שם קודם, כמדומני.
(ל"ת)
אויש תנוח. אכן אכזבה אבל לא צריך להגזים
כן אינספק שהסרט מסורבל ולא עובד בצורה הכי טובה.
ג'וד לאו ליהוק מבריק לדמבלדור.
אבל מה שהכי חשוב לי לומר שהמחזה הארי פוטר והילד המקולל הוא מחזה נהדר ותיאטרון במיטבו גם בלי קשר למותג. בתכלס הוא עושה כבוד לספרים ועושה להם רפרנסים מקסימים לאוהבי הסדרה.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא כיצד שני ילדונים הצליחו לפרוץ את ארון הספרים הקסום של שרת הקסמים גריינג'ר בכבודה ובעצמה, חוץ מזה מחזה מופלא!!
מקווה שהסרט הבא יהיה נהדר ורולינג תתעלה על עצמה בתסריט מהודק יותר.
תראה, רק קראתי את "הילד המקולל"
ובהחלט אפשרי שלמחזה יש קסם רב בצפייה בבמה באולם.
אבל התסריט שלו נורא. ברמת פאנפיקשן לא טוב.
כל תסריט הוא נורא
אמנם עשו קופה על מכירה התסריט של המחזה כאילו זה איזה ספר אבל זה לא באמת רלוונטי להסתכל על התסריט כמשהו בפני עצמו, ברור שאפשר אבל זה די. מיותר וממש לא אומר כלום על ההצגה המדהימה
מחזות כן נקראים כספרים. אמא של הארי לא המציאה את זה.
(ל"ת)
כמישהו שקרא עשרות תסריטים ומחזות בחיים - חד משמעית לא נכון
יש תסריטים נפלאים (ומחזות, כן?) שעומדים בפני עצמם. יותר מזה – יש תסריטים נפלאים שעובדים יותר טוב בפני עצמם. וכמה שלקולנוע ולתאטרון יש כוח משל עצמו, לתסריט יש השפעה עצומה על איכות סרט והצגה (בייחוד הצגה, בה כמות הדברים שנחתכים לאחר מעשה היא הרבה יותר קטנה [כן, יש כוכביות למשפט הזה, תזרמו]).
רובנו מחשיבים (בצדק או בלא) את "בית הבובות", "אדיפוס המלך", "מחכים לגודו", "מותו של סוכן" או רוב המחזות של שייקספיר כקלאסיקות בלי לראות אותם על הבמה אי פעם – אלא רק מקריאת הטקסט. יש לביצוע אפשרות לקבור טקסט נפלא, כמובן, ויש אפשרות להציל גם טקסט נורא: אבל לתסריט עצמו, ואיך שהוא נקרא, לפני ההצגה/סרט עצמו, יש חשיבות וכוח, ואם "כל תסריט היה נורא", לא הייתה תעשיית סרטים.
אני מקבל לחלוטין שאפשר והכוח של ההצגה הוא בקסם שמתרחש שאתה רואה אותה. השמועות על האפקטים המרשימים גורמים לה להישמע מעניינת לכל הפחות, ולכן יכול להיות שבמקרה הזה קריאת הטקסט משולה לקריאת הטקסט של "כוח משיכה" או "אוואטאר". אבל זה לא משנה את העובדה שהתסריט הזה, יותר מעשרות תסריטים ומחזות אחרים שקראתי – הוא פח אשפה.
סרט פנטזיה נחמד מאוד
המון המון ביקורת שלילית וסתם. סרט פנטזיה מהנה ( מדבר על שני הסרטים של חיות הפלא). הסרט שני מלא אפקטים מרהיבים ובעיני זה נחמד שהיא בונה פה עלילה אחת שמתפשטת על כמה סרטים.
מבחינת קסמים ושרביטים וכדומה: בסדרת הסרטים והספרים של הארי פוטר מספרים לנו באמת על קסמים פחות מרשימים מאשר אלו שמופיעים בחיות הפלא זה לא אומר שזה תלוש מהעלילה או מוגזם או לא הגיוני אני חושב שזה נחמד שלקחו את זה צעד קדימה.
אחלה שחקנים בחרו לא יודע למה יש המון תגובות לא טובות נגד ג'וני דפ.
יש אחלה חיבורים בים חיות הפלא להארי פוטר. הסרטים האלו גם עונים על הרבה שאלות שצצו בעקבות הארי פוטר
הנקודה שהכי הפריעה לי
כמו שכתבת, יש בסרט עודף דמויות שכולן פרווה, ואף אחת לא ממש מתפתחת, עלילה לא ברורה (עם פלאשבקים מוזרים, לא מוצלחים בעליל), וסתירות מרגיזות עם הקאנון הקיים.
בניגוד אליך, דווקא מאוד לא אהבתי את הדמות של דמבלדור. הייתי רוצה לראות אותו הרבה יותר כריזמטי (הדימוי שעולה לי הוא אובי ואן-קנובי במתקפת המשובטים ונקמת הסית'). ואין ספק שלהביא את ג'וני דפ ולתת לו עשרים דקות זמן מסך, זה כמו להביא את מסי להפועל חיפה ולהכניס אותו בדקה השבעים כמגן שמאלי.
אבל יש נקודה אחת שמאוד הפריעה לי, ולא התייחסת אליה. במובן מסוים היא הכשל הבסיסי של הסרט:
הסרט הראשון נקרא "חיות הפלא והיכן אפשר למצוא אותן", והוא סובב סביב חיות פלא. כלומר, הדמות של הגיבור והאופי שלו קשורים לזה שהוא מסתדר עם חיות ולא עם אנשים, והסיפור הוא על מזוודה של חיות פלא שהולכת לאיבוד באמצע ניו יורק, ובמקביל יש שם איזה יצור מוזר שמשתולל וצריך להבין מה הקשר. הסרט גם היה מאוד אסתטי ועם סצנות ממש מגניבות (היצור ההוא שממלא חללים, למשל), שחיפו על זה שהעלילה הייתה לא יותר מסבירה.
בסרט השני זה כבר לא קיים. כלומר, אם אתה לא הולך לפתוח בטעות מזוודה של חיות פלא באמצע פריז, אין לך שום צורך בניוט וחבריו.
אז זה נחמד שהכנסת שתי סצנות מאולצות בטירוף שקשורות לחיות פלא (כבר לא זוכר בדיוק – איזושהי הכלאה של אריה ודרקון, וחתולים מוזרים כאלה בספרייה). אבל כל הפורמט שלך לא קיים. וזו הסיבה שהסרט לא מחזיק מים.
אחת הבעיות העיקריות והמרכזיות של הסרט היא שאין שום כימיה בין השחקנים. כולם, כולל רדמיין ולאו, ואפילו דפ שנוהג להכנס לתפקידים באופן מדהים, נשמעים כמדקלמים טקסטים ולא ממש מתחברים לדמויות שהם מגלמים. הארי פוטר זה לא, אפילו לא קרוב והאמת שאפילו די מקלקל את הפרנצ'ייז.