"סליחה על ההפרעה" אף פעם לא הלך להגיע לארץ. סאטירה אנטי-קפיטליסטית עם גיבורים שחורים שמשתמשים ב"קול הלבן" שלהם כדי להתקדם בחברת טלמרקטינג? יצאו בשנה האחרונה כמה סרטים מוזרים, זה נכון – אבל בכל זאת יש תחושה שאולי מדובר בסרט שקצת מוזר מדי.
ולכן כל הכבוד לפסטיבל "פרינט סקרין" שהרימו את הכפפה והביאו את הסרט הזה לארץ. למי שלא בטוח אם הוא רוצה לראות, להלן טריילר, אבל ההמלצה שלי היא להימנע מכל פריט מידע שאתם יכולים לאסוף על הסרט ולבוא אליו "נקיים" ככל שאפשר. לא כי "ספויילר", אלא כי יכול להיבנות לכם סט ציפיות שונה ממה שהסרט באמת. לאלה שבכל זאת רוצים לדעת קצת על מהסרט, קחו:
אז את הדבר הזה יקרינו "פרינט סקרין" ביום שבת, ה3.11 בשעה 21:00. לפני הסרט תהיה הרצאה קצרה של נעמה רק על ווייטפייס – מקרים שבהם שחורים מתחזים ללבנים, ואיך האינטרנט קשור לתופעה הנ"ל.
הסרט עולה 38 ש"ח, ולמי שמחפש את קוד ההנחה שלנו ימצא אותו הפעם בצורת קוד הנחה לכרטיס יומי לכל הפסטיבל כולל סרטים, תערוכות, הרצאות ועוד.(למי שרוצה לראות מה בדיוק: מוזמנים לבקר באתר הפסטיבל). קוד ההנחה הוא 0311, והוא נותן לכם גישה יומית לפסטיבל במחיר של 79 ש"ח בסך הכל.
כרטיסים ניתן לקנות כאן. איוונט פייסבוק כאן. מודעות דרושים ל"כאן" כאן.
טסה תומפסון לא במיטבה ב"סליחה", נכון
אבל "מישל רודריגז אחרת"???
שלושת ההופעות שלה ב"הכחדה", "אנשים לבנים יקרים", ו"תור: ראגנארוק" מגלות שחקנית נפלאה, מגוונת, מצחיקה ומגניבה.
סוכן יותר טוב, ורפטואר יותר טוב אבל
את אנשים לבנים יקרים לא ראיתי, פאשלה שלי.
אבל בתור ראגנרוק? היא פשוט ריק סנצז ומישל רודריגז ביחד. אותי זה עצבן.
ובהכחדה… נניח כי זה היה סרט מיוחד שהוציא מכולם דברים מיוחדים.
אבל זה לא משנה תעובדה שבסרט הנוכחי היא פשוט מישל רודריגז עושה תפקיד דרמתי\קומי.
תראה.. אם היא עצבנה אותך זה דבר אחד
אבל הבעיה של מישל רודריגז (לפחות בשבילי) היא לא העובדה שהיא מעצבנת כמו זה שהיא מעט חד-גונית. אז אם התכוונת ששתי השחקניות מעצבנות אותך ומשם ההקשר אין לי ויכוח. אם הנקודה הייתה שהיא שחקנית גרועה, אז יש לי.
סרט טרחני
תגידו אני היחיד שחושב שכל הביקורת השחורה הזאת ממש לא רלוונטית? אדם שחור צריך להשתמש בקול לבן כדי "להצליח"??התרבות השחורה היא ביי פאר התרבות הפופולרית ביותר באמריקה בשני עשורים האחרונים. הראפ שולט בתעשיית המוזיקה. אנשים שחורים פרושים על רחבי כל האליטה התרבותית פוליטית. זה באמת, לפני 20 שנה זה אולי היה מעניין, אבל היום? זה מביך כמה שזה מאולץ.
זה לא ביטוי שאני אוהב להשתמש בו, כאילו, בכלל,
אבל מה צבע העור שלך, וכיצד אתה קשור למקומם של האפרואמריקאים בתרבות האמריקאית?
ואוו
אז בגלל שאני לא שחור שחי באמריקה אין לי זכות למתוח ביקורת/חוות דעת מסוימת בנוגע למצב שקשור אליהם?
אם זה עוזר אני מזרחי שגר בפרפריה, אז אפילו אם נכנסים לתיאוריה המוזרה שלך עדיין יש לי זכות גדולה יותר מרוב חברי הקהילה, אני מניח.
זכות לביקורת יש לך תמיד, וסתימת פיות היא בברירת מחדל דבר רע,
אבל להגיד "זה לא חשוב עבורם" או "הביקורת הזאת לא רלוונטית" או "הם סתם מתבכיינים" על קבוצה שאתה לא שייך לה או שאתה מכיר את המאבק שלה רק מבחוץ לא יגרום לאנשים להעריך את דעתך.
אתה לא חושב שגם מנקודת מבט אאוטיסיידרית, זה אפשרי, או שזה לפחות לגיטימי. באמצעות השכל והידע האישי שלך – להבין מה נכון ומה לא, מה מעניין ומה לא? אחרת מה אני אמור להיות? כלי ריק שדרכו מעבירים כל מיני רעיונות אשר אמור לקבל אותם כאמת רק מכיוון שהנסיון האישי שלי לא חופף אל העולם של הסרט?
אני לא אוהב את זה. אני אוהב להרגיש חלק בלתי נפרד מהעולם שהסרט מכניס אותי אליו. וזה לא שהסיפור מתרחש בתקופה רחוקה או ארץ שכוחת אל שאין לי קשר אליה. אף על פי שאיני גר באמריקה אני כן, כלומר, כולנו, חיים את התרבות האמריקאית כאילו הייתה שלנו. את הפוליטיקה שלה, את ערכי החברה שלה. את החלום האמריקאי.
יש כאן הפשטה מסוימת (גם בסרט, וגם בתגובה שלך)
קודם כל, ראוי לציין שהסרט מייחס ל"קול הלבן" לא את המשמעות הגזעית שלו, אלא את המשמעות התחושתית שלו – כמו שאומרים בסרט "זה לא הרעיון שאתה מחקה מישהו, אלא הרעיון שאין לך שום דאגה בעולם". האם ללבנים בארה"ב אין שום דאגה בעולם? כנראה שלא. אבל כנראה שיש להם דאגה אחת או שתיים פחות מאנשים שחורים בארה"ב.
מכאן, כמה הערות:
1. "התרבות השחורה היא ביי פאר התרבות הפופולרית" – הגדר "תרבות". כמו שאתה מציין, ראפ שולט במצעדים – אבל מוזיקה זה בהחלט רק צד אחד של התרבות. בוא נסתכל על הטלוויזיה – האם הסדרות השולטות הן סדרות שמציגות תרבות שחורה? יש כמה, בהחלט, אבל הכי פופולרי? כמו כן – איזה תרבות שחורה? זאת של שחורים גיקים? היפסטרים? "תרבות שחורה" זה מושג טיפ-טיפה מכליל.
2. וזה שהתרבות השחורה היא זאת שמצליחה בהחלט לא שולל שהאנשים שהגיעו לשם היו צריכים להשתמש בקול לבן כדי להצליח. הכוכב השחור הכי גדול (עד לאחרונה), וויל סמית', הואשם לא מעט ב"התלבנות", או לחלופין על ידי הקצנה והצגה לא נכונה של התרבות (ראה ערך "ניגר שיט" בסרט) שריילי מציג כשני צדדים של אותו המטבע.
3. לגבי האם זה מעניין – טוב, זאת כבר שאלה אחרת. כי אין ספק שבוטס ממחזר לא מעט טענות שהועלו כבר בעבר, ואני מבין מי שיעדיף סאטירות אחרות שיצאו מהתרבות השחורה ("הבונדוקס" היא עדיין הכי טובה), אבל אין ספק שבין זה ל"שחור על לבן" יש עדיין כמה בעיות לקהילה השחורה שהם היו רוצים לדבר עליהם. השאלה האם לנו, אזרחים ישראלים, זה מעניין – זה נדמה לי כבר עניין אישי.
האם יש כזה דבר תרבות גיקים שחורה? או אולי מי שיציג אחת כזאת יואשם ב"התלבנות?
https://www.youtube.com/watch?v=N9qYF9DZPdw
או אולי זה עצם הבעיה, שכל דבר "רגיל" בארה"ב שלא מקושר ספציפית לשחורים אוטומטית נחשב לבן? אין לי תשובה, סתם זורק את השאלות באוויר
זאת שאלה מעניינת
אני חושב שאולי "תרבות" זאת מילה קשוחה בהתאם הזה. אני בהחלט יכול לחשוב על דמויות שחורות חנוניות (קי ופיל, למשל, שמופיעים בקליפ שצירפת [אבל כצמד גנגסטרים]) בולטות בתרבות, וכמו נשים גיקיות, אני חושב שהם יכולים לתת נקודת מבט אחרת על דברים גיקיים.. אבל לא בטוח אם זאת תרבות אחרת בפני עצמה, כמו ש"תרבות גיקית נשית" לא נראה שדבר (אבל מוזמנים לתקן אותי).
וזה מצביע על הנקודה שמפריעה במילים של סילפן – אם תרבות שחורה היא רק תרבות הראפ/טראפ/רחוב: איפה מוצאים את עצמם שחורים שלא ממש מזדהים עם הערכים של תרבות שכזאת ויש להם ביקורת גדולה עליה? איזה "תרבות" הם?
מעניין להזכיר את דונלד גלובר בהקשר הזה (למרות שאין לאנקדוטה הזאת נקודה)- שהתחיל את הפרסונה הציבורית שלו כחנון חמוד, אבל זכה להערכה רק כשהשיל מעצמו את המאפיינים החנונים הללו ו"התחבר" יותר להשראה שחורה ביצירה שלו.
סילפן צודק מצד אחד וטועה מצד אחר. הוא טועה בכך שהוא חושב שהעובדה שתרבות שחורה דומיננטית זה אומר שאין כזה מושג "קול לבן" או "קול שחור". לדוגמא אצל גיבורי התרבות שלנו בתעשיית הבידור, קעקועים הוא דבר נורמטיבי מאוד. יהיה זה זמרים, כוכבי קולנוע, או כוכבי ספורט. אבל אם תלך לראיון עבודה בוול סטריט זה מאוד אפשרי שיסתכלו עליך בעין עקומה אם אתה מקועקע, בטח אם זה בצורה אקססיבית.
מצד שני, הוא צודק בכך שקשה להגדיר שום דבר כ"שחור" אלא אם כן מדובר במאפיינים הייחודיים והרחוקים שהציבור השחור באמריקה בולט בהם. וכאן יש לי בעיה עם הקונספט של "קול שחור". לברק אובמה לא היה קול שחור, לקולין פאוול לא היה קול שחור, למייקל ג'ורדן ב84 היה קול שחור (תראה ראיונות איתו, אי אפשר להבין מילה), אבל לא בספייס ג'אם. הוא לא שינה את הקול שלו בכוונה, צורת הדיבור שלא השתנתה. וזה לדעתי בגלל שכאשר אתה יוצא מהמעגל הייחודי וסביבה ספציפית אתה פחות נשמע כמוה. אני מאמין שהדבר הזה יהיה נכון גם על קול "דרומי". בפעם הראשונה ששמעתי את פייטון מאנינג חשבתי ששמעתי את פורסט גאמפ מדבר וחשבתי שהוא דביל. ופייטון מאנינג הוא האדם הכי לבן ביקום ורחוק מלהיות דביל. הקול "הלבן" הוא פשוט עיסת המבטאים שיש בארה"ב והעובדה שאין לך אותו אומרת שגדלת בסביבה מאוד ספציפית ומוגבלת ואז פטישי הדעות הקדומות ירדו עליך שעוצמה. יהיה זה מבטא בולט של ווסט ורג'יניה או מבטא של אוקלנד
זאת, זאת אמריקה.
(ל"ת)
אני לא חושב שיש טעם להיכנס להגדרות
הנקודה היא שבתקופה שאנו חיים בה כרגע, מטאפורה כזאת היא תלושה לחלוטין מן המציאות. אני אולי ארחיב על כך מאוחר יותר.
זה לא שזה לא מעניין אותי. אני בכלל, כשאני מסתכל על סרט, פחות אכפת לי מהנושא עצמו כמו שאכפת לי מאיך שהוא מעביר אותו. מהנקודות האסתטיות היחודיות שלו. למידת העניין שלי למה שקורה באמריקה אין קשר לביקורת שלי. אני פשוט מטיל ספק בכמה שהמטאפורה הזאת מחזיקה מים.
האמת שזה נכון כפשוטו
כמו הדיון לגבי שיער "טבעי" – שחורות שלא מחליקות את השיער נתפסות כמקצועיות פחות, בלי קשר לביצועים שלהן, ויש להן פחות סיכוי למצוא עבודה או להתקדם בה. אותו דבר דוברי הדיאלקט האפרו אמריקאי (AAVE), שהוא דיאלקט עם דקדוק משלו, אבל הרבה לבנים חושבים עליו כ"אנגלית לא תקינה".
הנתונים הסטטיסטיים לגבי עבודה – לא תרבות, עבודה ממש – מראים ששחורים נשכרים פחות לעבודה ומרוויחים פחות מלבנים, גם באותם תחומים.
אם אפרו אמריקאים חשים צורך להביע את הביקורת הזו, אז כנראה שהיא רלוונטית. ¯\_(ツ)_/¯
וכל זה בלי קשר לייצוג בינ"ל של התרבות היחודית, או כמות הייצוג במדיה אמריקאית של אופני קיום שונים של אנשים שחולקים רק צבע עור.
זה לא חוקי בארה"ב לתת פחות משכורת על בסיס גזע (על בסיס שער, אני לא יודע, קייס מעניין). אני לא יודע למה את מתכוונת ב"נשכרים פחות לעבודה" איזה עבודה? התמהיל הגזעי בתעסוקה משתנה מאוד בין עבודה לעבודה. אפליה היא דבר מסובך הרבה יותר מנתון סטטיסטי כזה או אחר, זה הסיבה שאנשים מתווכחים על זה כל היום. והדיאלקט האפרו אמריקאי הוא אכן לא תקין, והעובדה שיש לו דקדוק משלו לא רלוונטית. גם לצרפתית יש דקדוק משלה והיא אנגלית לא תקינה. ומי שידבר בצרפתית בארה"ב יופלה, ודי ברור למה.
אתה טועה ומטעה
ממליץ לך לקרוא את אחד המחקרים המעמיקים והמוכרים ביותר בנושא:
"למה לאמילי וג'ורג' יש יותר סיכוי למצוא עבודה מאשר ללקישה וג'מאל"
https://www.nber.org/papers/w9873
במחקר שבדק אלפי מקרים שלחו קורות עבודה זהים כשהשינוי היחידי ביניהם היה שימוש בשמות אפרו-אמריקאים. ספר לי עוד על כך שאין אפלייה בשוק העבודה בארצות הברית.
יש מליוני ניאו נאצים שבטוחים שהביקורת שלהם סופר רלוונטית?
אבל בטח לא תחשוב לומר לעצמך "אוקי אני לא בנעליים שלהם אז אולי יש בזה משהו"..נכון?
לא אמרתי שאין בעיות של פערים, ג'יזס. יש את זה בכל מקום וכנגד כל מיעוט. המטאפורה הספציפית של הסרט לא קולעת לתוך הרגישות של הפערים הללו. להיפך, היא מזלזלת ומשטיחה אותם.
לא יודעת על סמך מה אתה אומר את זה
על סמך החיים שלי בארה"ב בשנה האחרונה אני יכולה להגיד לך שהביקורת הזו מאוד רלוונטית. יש חלוקה מעמדית מובהקת, יש שכונות לבנות או שחורות ויש מקומות עבודה לבנים או שחורים בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה.
סביר שאדם בישראל פחות יתעניין במה שקורה עם אוכלוסיה שהוא לא מכיר במדינה אחרת, אני יכולה להבטיח לך שפה נושא הסרט מעניין המון אנשים (לא יודעת לגבי הסרט עצמו, לא ראיתי).
נו וממי תקנה בטלמרקטינג
מראפר או מבוגר אוניברסיטה?
ראפרים אם אני לא טועה מקושרים עם שבירת חוקים, יציאה מהמסגרת, אקדחים, סמים, לא?.. ממש לא כרטיס ביקור לאמינות בעסקים.
זה היה סרט... מוזר
הרבה יותר ממש שהוא רוצה לדבר על שחורים שמתחזים ללבנים, הוא רוצה להגיד כמה קפיטליזם זה רע ושהאנשים שהרכיבו את הטלפון שלך הם עבדים מודרניים ו-ואו, תראו איזה דברים איומים משדרים בטלוויזיה.
ואז מגיעה המערכה האחרונה, והיא בעיקר הרגישה לי מוזרה. כלומר, כבר הבנתי מה אתה מנסה להגיד לי, סרט, ופתאום אתה מגביר הכל ל-11. לא בטוח כמה השינוי כיוון הזה באמת עוזר או מחדד את המסר.
יצאתי בהרגשה שלא כל כך נהניתי אבל אני לא ממש יכול להסביר למה.