בעוד שחלק מהאנשים שמחים שעונת האוסקרים עוד רחוקה ועונת הקיץ בעיצומה, יש אנשים (ואני ביניהם) שנהנים דווקא להסתכל קדימה ולנסות לנחש עכשיו, לפני שמישהו ראה את רוב הסרטים של השנה, מי יהיו המועמדים הבולטים באוסקר של השנה הבאה. אני כמובן לא מתיימר להגיד שהמירוץ שלא התחיל כבר נסגר: ברור שחלק מהסרטים שיוזכרו פה ייפלו בין הכיסאות, בעוד שסרטים שאין לי מושג עליהם ייפרצו לעונה משום מקום. אבל אם הייתי צריך לנחש מי המועמדים הבולטים תשעה חודשים מראש, זאת הרשימה:
Mary, Queen of Scots/ מרי מלכת הסקוטים
ב-1998 יצאו שני סרטים שכללו בתוכם את דמותה של המלכה אליזבת' הראשונה. באחד מהם היא הייתה הגיבורה ("אליזבת'"), בשני דמות משנית ("שייקספיר מאוהב") ועכשיו, 20 שנה לאחר מכן אנחנו מקבלים את הווריאציה האפשרית האחרונה – סרט בו המלכה אליזבת' היא האנטגוניסטית.
ככה זה כשהסרט בעצם עוסק במארי סטיוארט (סירשה רונאן) שלא הספיקה לה מלוכת סקוטלנד ולכן טענה גם לכתר אנגליה, מה שהכניס אותה לעימות חזיתי עם המלכה המכהנת ובת דודתה, אליזבת'. מי באקדמיה שמחפש את מנת הדרמה ההיסטורית המלודרמטית עם שמלות גדולות וסטים מפוארים ומשוחזרים היטב כנראה יימצא אותה כאן, אבל הסרט הזה יוכל אולי למצוא קהל רחב יותר בזכות העובדה שהוא נכתב על ידי היוצר של "בית הקלפים", מה שכנראה מעיד על כך שיהיה פה עיסוק יותר מדוקדק ומפולפל בפוליטיקה של אותה תקופה, שבתקווה יבדיל אותה מהדרמות התקופתיות השגרתיות. סירשה רונאן ככל הנראה תהיה מהמתמודדות הבולטות של העונה בקטגוריית השחקנית הראשית, וכנראה שגם מארגו רובי בתפקיד המלכה אליזבת' תרוץ חזק בקטגוריית המשנה.
If Beale Street Could Talk/ סיפורו של רחוב ביל
"סיפורו של רחוב ביל" הוא סיפור גטו קלאסי על החיים בשכונות הקשות, וספציפית על ניסיונה של נערה בת 19 (שחקנית אלמונית בשם קיקי ליין שכנראה לא תהיה אלמונית כ"כ בעוד שנה מהיום) להוכיח את חפותו של אהובה שהואשם באונס שלא הוא ביצע – כל זה כשהיא גם עומדת כל רגע ללדת את בנם המשותף. הסרט מבוסס על ספרו של ג'יימס בולדווין – אייקון אפרו-אמריקאי שיצירותיו הפכו אותו לאחד הקולות הבולטים והמשפיעים של הקהילה אי פעם. לכן מוזר שרק עכשיו הוליווד ניגשת לעבד יצירה שלו בפעם הראשונה, אבל כנראה שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא. על משימת העיבוד מופקד בארי ג'נקינס, הבמאי של "אור ירח", זוכה פרס הסרט הטוב ביותר מלפני שנתיים. עם נושא שקשה להאמין שיתעלמו ממנו בשילוב עם הבמאי הצעיר אך מוערך מאוד על ידי האקדמיה, "רחוב ביל" נראה כמו אחד ההימורים היותר בטוחים לשנה הבאה.
First Man/ האדם הראשון
ומי מחכה לג'נקינס מעבר לפינה? לא אחר מאשר דמיאן שאזל, האיש שגבר עליו בפרס הבמאי עם "לה לה לנד" אבל הפסיד לו את פרס הסרט בטוויסט הביזארי ביותר בתולדות אוסקר. כמובן, לא בטוח ששני הסרטים האלה יגיעו לקו הסיום, ובכל זאת, סיבוב שני בין ג'נקינס ושאזל יכול להיות אחד הסיפורים היותר משעשעים של עונת הפרסים הקרובה.
הסוס עליו רוכב שאזל השנה הוא "האדם הראשון", סיפורו של ניל ארמסטרונג, האדם הראשון שהלך על הירח. לא צריך לפרט יותר מדי למה יש לו באזז אוסקרי כבר מעכשיו. מה שכן, בגלל שלשאזל כבר יש את האוסקר שלו, הבאזז האוסקרי כנראה יתמקד בראיין גוסלינג, שמשחק את ארמסטרונג וסביר מאוד שינוהל עבורו קמפיין חזק במיוחד לזכייה בשחקן ראשי על תפקיד זה, מה שמבחינת הפוליטיקה של האוסקרים די מתאים – גוסלינג הוא שחקן מוכשר ואהוב שנמצא בסביבה כבר שני עשורים, צבר מועמדויות, ומגלם כעת דמות היסטורית איקונית. עדיין אי אפשר להכריז עליו כזוכה, אבל קשה לראות איך הוא לא יהיה מועמד.
Beautiful Boy/ ילד יפה
"סיפור אמיתי על התמכרותו הקשה של נער צעיר לקריסטל מת' כפי שנראה מבעד לעיני אביו" לא נשמע כמו איזה משהו פורץ דרך, אבל זה כן נשמע כמו חתיכת סוחט דמעות בפוטנציה. והאיש שהביאו לביים אותו, פליקס ואן-חרונינגן הבלגי, הוא מומחה בסחיטת דמעות, כפי שיעיד סרטו המאוד עצוב "המעגל השבור". הפרויקט הראשון שלו בשפה האנגלית כנראה יזכה לבאזז מסויים על היותו הסרט המרגש של השנה, ותעזור במיוחד העובדה שהוא מופץ על ידי אולפני אמאזון שמצליחים לא רע במשחק האוסקרים. על פי הטיזר שיצא, נראה שלסרט יש סגנון מעט… משונה, בלשון המעטה, שאולי קשור להיותו של הבמאי לא אמריקאי, אבל עם כל הכבוד למר ואן-חרונינגן, הסרט הזה כנראה יקודם ויינשא על גב צמד השחקנים הראשיים. מצד אחד – סטיב קארל, שעם העצב התמידי שלו בעיניים נראה מושלם לתפקיד האב המיוסר. ומצד שני – טימות'י שלמיי, "נער הפלא" הרשמי של השנה האחרונה, בתפקיד הבן המכור. אחרי הופעה ראשית מהוללת ב"קרא לי בשמך" והופעה משנית ב"ליידי בירד", קיים סביב שלמיי הייפ שלא היה סביב שחקן צעיר מאז ג'ניפר לורנס בזמנה, ואם החבר'ה באמאזון ידעו להכות על הברזל בעודו חם, הילד עוד עלול לזכות בפרס שחקן המשנה.
Boy Erased/ ילד מחוק
כן, אם שני סרטים שיש להם את המילה "Boy" בשם יגיעו ביחד לעונת הפרסים הולכים להיות כ"כ הרבה בלבולים שעדיף שניפטר מהבדיחה הזאת על ההתחלה ונדבר עליהם אחד על ידי השני.
אם "ילד יפה" עוסק בהתמודדות של נער צעיר עם מחלה אמיתית כמו התמכרות לסמים, הרי ש"מחוק" עוסק בהתמודדות של נער צעיר (לוקאס הדג'ס, שנמצא בחתיכת רצף של הופעות בסרטי פרסים בולטים) עם עאלק "מחלה" – הומוסקסואליות. וכשאני אומר "התמודדות" אני מתכוון ל"הוצאה בכפייה מהארון בידי הוריו הנוצרים שמרנים (ראסל קרואו וניקול קידמן) ושליחתו למחנה בו הוא אמור לעבור טיפולי המרה בידי דוקטור-כומר אגרסיבי (ג'ואל אדגרטון)". אדגרטון לא רק משחק בסרט אלא גם מביים, מפיק וכותב אותו (ע"פ ספר זכרונותיו של ג'רארד קונלי) כך שבתאוריה, הוא יכול להיות מועמד בלא פחות מארבע קטגוריות על סרט אחד, הישג שאליו הגיעו רק וודי אלן, וורן בייטי ואורסון וולס. כל זה בהחלט יכול להפוך את אדגרטון לאחת הדמויות הבולטות בעונה הקרובה, במיוחד כשהתפקיד שלו בתור הנבל הפונדמנטליסט נשמע כמו סוג ההופעות שהאקדמיה חולה עליהן. תזכרו את הנושא הטעון חברתית שלו, ותקבלו סרט שכנראה ייעשה הרבה רעש בעונת הפרסים.
Backseat/ במושב האחורי (שינה את שמו לVice/סגן)
מי היה מאמין שנגיע לימים שבהם הבמאי של "והרי החדשות" יהיה מישהו שחייבים להסתכל על כל פרויקט חדש שלו כבעל פוטנציאל אוסקרי? אבל הודות להצלחה של "מכונת הכסף" לפני 3 שנים, הגענו לימים האלה. סרטו החדש של אדם מקיי, "במושב האחורי", הוא ביוגרפיה על דיק צ'ייני, סגן נשיא ארצות הברית תחת ג'ורג' וו. בוש, שהיה מאדריכלי המלחמה בעיראק ואפגניסטן לא פחות מאשר הנשיא עצמו. וכשאני אומר ביוגרפיה, אני באמת מתכוון לכך – הסרט לא אמור לעסוק רק בכהונה של צ'ייני כסגן נשיא, אלא ללוות את כל הקריירה הפוליטית שלו מתחילתה ועד סופה. בהתחשב בזה ש"מכונת הכסף" התנהל במסגרת יותר מצומצמת, יהיה מעניין לראות מה מקיי מכין לנו פה. את צ'ייני המבוגר יגלם כריסטיאן בייל, את אשתו תשחק איימי אדמס, במה שרבים מנבאים כבר עכשיו כתפקיד שאולי יביא לה את האוסקר בניסיון השביעי שלה, ואת הנשיא בוש ישחק הזוכה הטרי והמוצדק סאם רוקוול.
Widows/ אלמנות
ל"אלמנות" יש בעיה. האם תצליחו להבין מה היא תוך כדי שאני מתאר לכם אותו? אז ככה, "אלמנות" עוסק ב-4 נשים שאיבדו את בעליהן. הבעלים של ארבעתן היו כולם פושעים מקצוענים שנהרגו במהלך ביצוע שוד ענק שהשתבש. כשאחת מהאלמנות מצליחה לאתר את פירוט תוכנית השוד, היא ושלושת חברותיה יוצאות להשלים את מה שבעליהן התחילו. הכל מבוסס על סדרת טלוויזיה בריטית מהאייטיז והתסריטאית שלו היא ג'יליאן פלין, הגאונה המשוגעת מאחורי "נעלמת".
נו, הבנתם את הבעיה? כן כן, הבעיה היא שהסרט הזה נשמע מגניב מדי בשביל האוסקרים. זה אולי קצת מנותק לצאת בתלונות "האקדמיה שמרנית" אחרי שנה שבה "תברח" היה להיט והסרט הזוכה היה סרט על רומן בין אישה ודג, אבל עדיין, זה מוזר לחשוב על סרט שודים שיכול וצריך להיות מאוד כיפי, רימייק לסדרה, כאיזה מועמד בכיר לאוסקר. מצד שני אולי הקטע של הכיף פה יאוזן על ידי העובדה שבמאי הסרט הוא סטיב מקווין הידוע בשל סרטי פיל-גוד כמו "רעב", "בושה" ו"12 שנים של עבדות".
למרות החשש שהוא מגניב מדי למסיבת האוסקרים, אין ספק שיש לו את הצוות מאחורי המצלמה ומלפניה (משחקים בסרט ויולה דייוויס, ליאם ניסן, קולין פארל, רוברט דובאל, קארי קון ודניאל קאלויה בין היתר) ותאריך יציאה נוח מאוד באמצע נובמבר, כדי שכן כדאי שנחשיב אותו לסרט עם פוטנציאל לכיכוב בעונה הקרובה.
בזמנים אחרים לא הייתי חושב לשים סרט של ספייק לי ברשימה הזאת. אם סרטים מופתיים כמו "השעה ה-25" ו"האיש שבפנים" זכו מהאקדמיה להתעלמות מוחלטת, כנראה שיש לאנשים שם איזה משהו אישי נגדו. ובכל זאת, סרטו החדש "שחור על לבן" גרר תגובות נלהבות וזכה בפרס הגרנד-פרי בפסטיבל קאן שהרגע נסגר. זה לבדו כמובן לא מספיק, כי לי כבר ביים סרטים מוערכים בעבר שלא הצליחו בתחום הפרסים, אבל נראה שהסרט הזה מגיע בתקופה עם אקלים פוליטי וחברתי שבה אי אפשר יהיה להתעלם ממנו, לא משנה מי הבמאי. ככה זה כשהסרט עוסק בסיפור אמיתי והזוי לגמרי על בלש משטרה שחור שמצליח להסתנן לשורות ה-KKK מבלי שבשום שלב מישהו יעלה על כך שהוא לא באמת לבן. זה קונספט שיכל למשוך קהל גדול בכל מקרה, אבל בזמננו אנו לא יהיה מופרך לחזות שהסרט ייצור באזז תקשורתי עצום בגודלו ודיונים עליו יימשכו הרבה אחרי שהוא ייצא (מקום ראוי לציין שג'ורדן פיל, האיש מאחורי "תברח", מפיק את הסרט), ובסופו של דבר העניינים יתגלגלו לסערה המושלמת שתביא ללי מועמדות ראשונה לפרס הבימוי והסרט בקריירה הארוכה והמכובדת שלו, ועוד אולי אפילו כפייבוריט.
בטח שמתם לב שעד עכשיו לא הוזכרו בכתבה הזאת במאים ענקיים. כאילו, כן, ספייק לי הוא במאי גדול, שאזל ומקווין מצליחים ומבטיחים, אבל לא היו פה איזה מגה סמאחים, סרטים שעצם שם הבמאי שלהם כבר מניח אותם על הרדאר. זה משום שהשנה פשוט יוצא שאין יותר מדי במאים כאלה שמוציאים סרטים עם הקשר אוסקרי הדוק, והשניים היחידים שכן, מוציאים אותם בנטפליקס. עכשיו, זה נכון ש"פרחים בבוץ" שבר לפני מספר חודשים תקרת זכוכית מסוימת כשהיה מועמד ל-4 פרסים באוסקר האחרון למרות שהוא סרט נטפליקס, אבל מן הסתם המטרה של נטפליקס עכשיו היא לקבל נציגות גם בקטגוריית הסרט, ואם יש במאים שיכולים להשלים את המשימה הזאת בשבילם, אלה אלפונסו קוארון ומרטין סקורסזה.
העניין הוא שאני מתקשה להאמין ששני סרטי נטפליקס יצליחו לעשות חיל באותה שנה. זה פשוט מרגיש יותר מדי ומוקדם מדי. קוארון הוא אולי במאי על, אבל בסופו של דבר, הסרט שלו "רומא" הוא סה"כ דרמה סמי-אוטוביוגרפית דוברת ספרדית על משפחה במקסיקו סיטי בשנות השבעים, אותה קוארון לא רק מביים אלא גם כותב, עורך ומצלם (כן, לובצקי לא פה. חבל), והשחקנים כ"כ אלמונים שאפילו דף בויקיפדיה הספרדית אין להם.
לכן אם צריך לבחור בין זה לבין "האירי" של מרטין סקורסזה, בו האגדה הקולנועית המהלכת הזו חוזרת להתעסק בפולקלור המאפיה ומתאחדת לשם כך עם רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו וג'ו פשי – אני חושב שהתשובה די ברורה. יש אמנם את החשש שסקורסזה יתעכב בעבודה על הסרט ולא יוציא אותו בזמן ושוב, גם לסרט הזה יש משהו להוכיח בעצם נוכחותו בעונת באוסקרים שהרי עדיין מדובר בסרט נטפליקס אבל, כאילו, סקורסזה. יש מישהו עם רזומה יותר טוב שייעשה עבורם את הצעד הזה קדימה?
ואפילו עוד
אלה הסרטים הכי בולטים לדעתי בשלב הזה, אבל הם כמובן לא היחידים. אז במהירות, הנה רשימת מועמדים אפשריים אחרים:
ישנו "כוכב נולד", הסרט המוזיקלי בבימויו ובכיכובו של בראדלי קופר, עם תפקיד ראשי לליידי גאגא; הסרט הוא רימייק רביעי במספר לסיפור שעד עכשיו כל גרסה שלו זכתה במספר רב של מועמדויות לאוסקר. יש את "רפסודיה בוהמית" הסרט על פרדי מרקורי וקווין, שכבר לא מבויים על ידי בריאן סינגר. "המועדפת": סרט נוסף שמתעסק בתככים בחצר המלוכה הבריטית ומבוים על ידי יורגוס לנטימוס ("הלובסטר", "להרוג אייל קדוש"). ואם כבר במאים זרים עם פרויקטים מעניינים באנגלית, הבמאי של "חלודה ועצם" עושה מערבון קומי וממזרי עם חואקין פיניקס וג'ייק ג'ילנהול בשם "האחים סיסטרז". ריצ'ארד לינקלייטר ממשיך בקו עיבוד הספרים שלו ואחרי "חברים לחיים" ניגש לרב המכר "איפה את, ברנדט?". "מרי פופינס חוזרת" עם אמילי בלאנט שתנסה להיות מועמדת על אותו תפקיד שהביא לג'ולי אנדרוז אוסקר בסרט המקורי (שהיה מועמד לעשרה פרסי אוסקר). וישנם גם סרטים חדשים למייק לי, רוברט זמקיס וג'ייסון רייטמן.
בצד פתיונות האוסקר של השנה, יש את הביוגרפיה של השופטת ופעילת זכויות הנשים רות' באדר גינזבורג, ביוגרפיה שישית במספר לוינסנט ואן גוך עם וילם דפו, וגם ביוגרפיה לאל קאפונה, עם טום הארדי בתפקיד הראשי וג'וש טראנק כבמאי. בצד של סרטי הז'אנר שאולי ייכנסו איכשהו, יש דרמת מד"ב עם בראד פיט וטומי לי ג'ונס ("אד אסטרה") , את "מקום שקט" שכבר נחשפנו אליו ושווה לשים לב ל"אי הכלבים" ול"משפחת סופר על 2" – הסרטים המצוירים החדשים של ווס אנדרסון ובראד בירד. והיי, אולי גם אחד הסרטים שהוזכרו בסקירת סאנדנס שלנו יצליח להגיע לאיזה מועמדות כתיבה ייצוגית או משהו. ולבסוף, תראו – כל מיני אתרים אמריקאים מדברים על זה כאילו זה אפשרות ריאלית אז אני ארשום את זה פה, אפילו שלי אישית זה נראה יותר כמו משאלת לב של עולם שלם מאשר משהו שיכול לקרות: אז בוא נגיד של"הפנתר השחור" יש סיכוי להגיע להישגים מכובדים, כי למה לא.
הבמאי של חלודה ועצם - ז'אק אודייר
אולי כדאי לציין שהוא מגיע לארץ עוד שבועיים לפסטיבל סרטי סטודנטים להיות יו"ר התחרות הבינלאומית, וגם יוקנו חלק מהסרטים שלו ואחריהם Q&A
http://www.taufilmfest.com/judges/%D7%96%D7%90%D7%A7-%D7%90%D7%95%D7%93%D7%99%D7%90%D7%A8/
אז, למעונינים, שווה לבוא ולבדוק גם ארועים והקרנות אחרות :)
אד אסטרה לא יכול להיות מועמד כי הוא יוצא בינואר, אאל"ט
(ל"ת)
ינואר 2019,
אבל כשידוע על סרט שיוצא בינואר כ"כ הרבה זמן מראש אני נוטה להאמין שמדובר בתאריך הפצה כללי שיגיע אחרי הקרנות מצומצמות בלוס אנג'לס בדצמבר 2018, כמו שסרטים רבים עושים.
אין לא יכול, יש לא רוצה
אם הסרט הזה טוב, ויכול לזכות אפילו במועמדות למשהו טכני, קשה לי להאמין שהאולפנים יתעקשו לא להפיץ אותו (אפילו בצורה מצומצמת מאוד של שבוע בלבד בניו יורק ולוס אנג'לס) כי חשוב להם התאריך של ינואר. מדובר בהפרש של שלושה שבועות, בסך הכל.
אז לסרט על ניל ארמסטורנג יש באזז?
(ל"ת)
בהתחלה חשבתי שאתה מעיר לי על שהשתמשתי יותר מדי במילה
ואז האסימון נפל.
אלמנות
סטיב מקווין במאי מדהים בעיניי ונהניתי מאוד משלושת הסרטים שלו ככה שאני מצפה לסרט הזה, רק חבל לי שהוא נפרד בסרט הזה ממייקל פאסבנדר, שנתן בסרטים שלו הופעות מטורפות.
הקרדיט המעניין ב-"אלמנות" הוא זה של לינדה לה-פלאנט
סופרת ותסריטאית בריטית שהפכה בנשות ה-90 לסמל של הפמיניזם הטלוויזיוני בזכות התסריט שלה ל-"החשוד העיקרי", סדרת פשע מהוללת על קצינת משטרה בכירה שנאבקת בממסד הגברי השובינסטי של אכיפת החוק בזמן שהיא מנסה לתפוס פושע מסוכן, בכיכובה של הלן מירן במה שהרבה מבקרים מסכימים שהוא תפקיד חייה. בעקבות "החשוד העיקרי" לה-פלנט הפכה למלכה הדי-בלתי-מעורערת של הז'אנר בטלוויזיה הבריטית עם עוד הרבה יצירות בסגנון, אבל האמת? ל-"החשוד העיקרי", כמו לרוב ה-Procedurals שהיא כתבה אחר-כך היה מבנה עלילתי די מוגבל ושטאנצי: רוצח סדרתי (plot device מאוס כבר בתקופה ההיא) מטיל אימה על תושבי לונדון והגיבורה המבריקה צריכה לנצח את הממסד הגברי כדי לתפוס אותו. דווקא היצירות המוקדמות יותר של לה-פלאנט, שבהן היא התמקדה בפושעות ולא בשוטרות כמו "אלמנות" הציגו דמויות נשיות מורכבות יותר, כאלה שאין להן מה להפסיד והן יוצאות למאבק נואש.
אגב, זו לא הגיחה הראשונה של לה-פלנט להוליווד: היא כתבה ביחד עם טום פונטנה ("רצח מאדום לשחור) פיילוט סביר שלא הפך לסדרה על צמד תובעות אמביציוזיות, "בלה מאפיה", ספר שלה מז'אנר הפושעות שהזכרתי קודם עובד למיני-סדרה אמריקאית גרועה מאוד והיו עוד כמה עיבודים אמריקאיים ליצירות שלה שאף אחד לא ממש זוכר. אפשר לקוות שהפעם ילך יותר טוב. הפוטנציאל ישנו.
ניחוש: זאת תהיה השנה של ספייק לי
דווקא בגלל ההתעלמות ממנו עד כה, האקדמיה תחליט לתקן השנה את העוול, ועל השואו שהוא יתן על הבמה כשהוא יאחל לטראמפ את הדברים שהוא יאחל הם לא יוותרו.
הימור נגדי- ספייק לי יפול חזק.
ההתלהבות מהסרט המגניב של לי תשכח ונישאר עם טעם לוואי מוזר של סרט לא משהו. אני חושב למקווין יש הרבה יותר סיכוי (וגם לג'נקינס).
אם יורשה לי להשתמש בקלישאה - מה שספייק לי שכח, ג'נקינס ומקווין,
עם כל הכבוד לאוסקרים של שידתם, לא ילמדו. "קלאנסמן שחור" נראה אדיר, ו"שיראק" סרט שאני אוהב מאוד. מחכה לסרט הזה גם בלי קשר לאוסקר.
"לא ילמדו" נשמע קצת אכזר
מה קרה ל"לא הספיקו ללמוד"?
(אלא אם זה טעות לא מכוונת)
לא מסכים.
"אור ירח" ו"בושה" טובים יותר מכל סרטי לי שראיתי, ונראה כי אני לא היחיד שחושב כך. את "קלאנסמן חור" עוד לא ראית אבל ממה שקראתי יש לא מעט ביקורות שמסתייגות מטיב הסרט. גל ההתלהבות ממנו מרגיש יותר פוליטי בקטע של מכניסים לאמריקה של טראמפ מאשר קולנועי.
רק לבירור - סרטי לי שראית הם?
(ל"ת)
בפרק הראשון בעיבוד הטלויזיוני המקסים ל"לא יכולה בלי זה" בנטפליקס
מתלונן/מתבכיין ספייק לי שהאקדמיה גזלה מדנזל וושינגטון את האוסקר על "מלקולם X" כי היא הרגישה צורך לפצות את אל פאצ'ינו על 6 המועמדויות שקדמו ל"ניחוח אישה" והשאירו אותו בלי פסלון. יהיה משעשע (ונחמד) אם הוא יצא נשכר מעונת הפרסים הבאה בגלל שיקולים פוליטיים של חברי האקדמיה ולו רק בגלל המחטף שנעשה לו לפני 29 שנה עם "עשה את הדבר הנכון".
לא בטוח שהבנתי את ההגיון שבלהשוות או לדרג את הפילמוגרפיה של לי ביחס לג'נקינס ומקווין. כאילו איך אפשר בכלל להשוות קריירה שכוללת עד עכשיו סרט אחד בלבד או קריירה חד גונית של שלושה סרטים באורך מלא מול קריירה ענפה ומגוונת שמשתרעת על פני יותר משלושה עשורים וכוללת יצירות מופת ("השעה ה-25", "עשה את הדבר הנכון"), סרטים מהוקצעים ("האיש שבפנים", "לא יכולה בלי זה") ונפילות (רוב מה שעשה מאז "האיש שבפנים")?
למה לזלזל? אם הבעתי דעה על ספייק לי אני כנראה לא זורק מהאוויר.
השעה ה25 זה אכן יצירת מופת. מ"מלקולם אקס" אני לא זוכר הרבה האמת חוץ מזה שהוא טיפה הזכיר לי את "סלמה". כנראה לא היה בו איזה משהו מרגש במיוחד לבחור שאין לו חיבור רגשי לנושא (האוסקר המפוספס של דנזל כמובן). הלאה. ואהבתי את "עשה לי את הדבר הנכון " (למרות ספייק לי השחקן) אבל יותר בתור סרט אינטיליגנטי אבל לא מעבר. הסדרה החדשה שלו בנפליקס התחילה נחמד אבל מהר מאד נהייתה צפויה, טרחנית (סצנת בית הקברות והשיר על דולנד טראמפ) ומשהו בה לא זרם לי. סיימתי אותה נטו כי הפרקים היו יחסית קצרים ואני לא אוהב לפרוש באמצע. "האיש בפנים" היה סרט לגמרי סתם . "שבעה צעדים" היה בעיני מזעזע ובקטע לא טוב (כן חלק גדול נובע מהיכרות עם המקורי). נראה לי מספיק סרטים בשביל לגבש דעה.
אז כן אולי ההצהרה שלי לא הייתה מדויקת, אני לא בטוח אם אני אוהב יותר את "השעה ה-25" ," אור ירח" או "בושה". אבל די עם כל ההערות המציקות נוסח איך אפשר בכלל להשוות קריירה שכוללת עד עכשיו סרט אחד בלבד או קריירה חד גונית של שלושה סרטים באורך מלא מול קריירה ענפה ומגוונת שמשתרעת על פני יותר משלושה עשורים". זה לא עבודה לתואר ולא צריך לקחת כל טענה בדקדניות מעיקה ומייבשת. כולה אתר קולנוע שאמור להיות נחמד וזורם. סתם זרקתי אמירה ואני די עומד מאחוריה. ספייק לי של עשר ומעלה שנים האחרונות לא הזיז לי כמו מה שמקווין וג'נקינס עשו. אז סרט אחד או לא (אגב מקווין כבר ממש לא טירון) אני יודע סרט של מי אעדיף לצפות.
מצטער, לא היה שום זלזול בך, בדעתך, במקווין או בג'נקינס
סך הכל טענתי שהם לא ברי השוואה ל-לי באופן כללי. דעות אישיות, ציפיות או העדפות זה כבר עניין אחר.
ארמסטרונג רק החליף באזז בבאזז,
או אולדרין באוסקר, אם תרצו.
אתה האיש השני על הבדיחה הזאת.
(ל"ת)
אין מה לעשות מכאן למעט קריירת פופ גרועה.
(ל"ת)
עוד סרט ששווה להתייחס אליו הוא wildlife של פול דאנו
הסרט עוסק בילד אשר צופה בהתפרקות הנישואים של הוריו (ג'ייק ג'ינלהול וקארי מלאיגן) בעבקות שינוי שעובר על האמא, והוא בכורת הבימוי של פול דאנו, שאף פעם לא מקבלים ממנו מספיק.
לפני שבועיים יצא טריילר ראשון שנראה יפה וקטן ועצוב נורא.
על פניו נראה כמו סרט שכולל את כל המרכיבים החביבים על האקדמיה בשנים האחרונות, ואני מהמר שהסרט יתפוס את מקומו של "מנצ'סטר ליד הים" ויוזכר בקטגוריות המשחק הראשיות ואולי גם בבימוי או תסריט מעובד (אותו כתבה אגב זואי קזאן, זוגתו של דאנו שגם שיחקה לצידו ב"רובי ספארקס") אם כי,הביקורות הראשוניות חיוביות אבל מתונות משהו.
אני מאוד אוהבת את קארי מלאיגן (ככה כותבים אותה?)
איכשהו תמיד נראה לי שמתעלמים מהתפקידים שלה ואני לא מבינה למה.
תודה על הטריילר, יצרת ציפיה.
קארי מאליגן. נראה לי שזה היה typo.
(ל"ת)
שני טריילרים חמים
הראשון, ל"אלמנות", החדש של סטיב מקווין, שהוזכר למעלה.
והשני, ל"סופיריה", החדש של לוקה גואדנינו, עם קלואי גרייס מורץ, דקוטה ג'ונסון וטילדה סווינטון (בתפקיד כפול!), שעושה רושם פסיכי לגמרי.
הטריילר ל-suspiria מצליח למכור את הסרט למרות
שהוא גם רימייק לסרט איטלקי מהסנבטיז, גם לא נאמרת בו אף מילה וגם לא נותן שום רמז לגבי העלילה חוץ מ"דברים מוזרים קורים". אה, וטילדה סווינטון שם. פשוט מעולה.
מבצע פיינלה על איייכמן ורפי איתן יזכה באוסקר
(ל"ת)
גם האופה מברלין המצויין יזכה באוסקר
ראיתי את רוי מילר היפיוף (ואני נשוי לאשה עם חמישה ילדם) ששירת בשייטת
האמת? יצא לי די טוב.
אוקיי, מתוך 9 סרטים שדיברתי עליהם בהרחבה (10 אם מחשיבים את "האירי" שלא יצא השנה בסוף), 3 אשכרה מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (ועם דאבל לבמאי). לנחש נכון 3 מתוך 8 שנה מראש זה לא כזה קל כמו שזה נראה, בטח כשאחד מאותם 3, רומא, ממש לא היה מובן מאליו בזמנו כמו שהוא נראה עכשיו. וכמו כן, בפסקת הניימדרופינג שלי הצלחתי להזכיר 4 מבין 5 הסרטים הנותרים שמועמדים – כוכב נולד, המועדפת, רפסודיה בוהמית ואפילו הפנתר השחור, שתכלס עליו אני צריך להודות ליונתן על שנלחם כדי שאני לא אמחק את האזכורון שלו מהסוף של הכתבה. הסרט היחיד שלא היה על הרדאר שלי בשום צורה הוא "הספר הירוק", שתכלס רוב העולם בכלל לא היה מודע לקיומו בשלב הזה.
אבל כדי לא להיראות לגמרי שוויצר, אאזן את זה עם ההצהרה שלמרות שהצלחתי לקלוע בכמה מקומות מדוייקים, הפספוסים שלי היו פספוסים של החיים. בסרטים שהרחבתי עליהם, מלבד האחד שכאמור בכלל לא יצא השנה, נכללים שני סרטים שהצליחו לשרוד בעונת הפרסים משהו כמו 3 שניות (שני סרטי ה"ילד"), אחד ששרד אולי חצי שנייה ("האדם הראשון") ושניים שלא באמת נכנסו לעונה בשום שלב (מארי ואלמנות). רק רחוב ביל מציל אותי טיפונת, כי למרות שהוא לא מועמד לפרס הסרט, הוא לפחות השיג שתי מועמדויות ב-8 הקטגוריות הגדולות (סרט, במאי, 4 משחק ו-2 כתיבה). מזל שחיכיתי לסוף של פסטיבל קאן כדי לפרסם את זה, כי אחרת כנראה הייתי מכניס גם את "כולם יודעים" של פרחאדי לרשימה בהרחבה ואז זה בכלל היה סופר מביך, בדיעבד.
הפוסט של 2020 כבר בתהליכי עבודה, נקווה שיילך לי טוב באותה מידה.