"סולו" הוא לא סרט טוב.
שלא תבינו לא נכון, הוא גם לא סרט נוראי או משהו, פשוט אין שום אלמנט אחד בסרט שאני יכול להצביע עליו ולהגיד "זה נעשה ממש טוב". יש דברים נחמדים בסרט ויש סצנה אחת או שתיים טובות, אבל בסך הכל "סולו" הוא בסדר. זה עלול לעצבן אנשים מסוימים ש"הנה שוב האולפנים לוקחים דמויות מזיכיון אהוב בשביל עוד הרפתקה קולנועית פרווה שתשיג להם כסף", וזה עלול לרצות אנשים אחרים שבסך הכל מחפשים שעתיים לא מאוד מזלזלות באינטילגנציה (למרות סצנה אחת מלאת קשקושים פסאודו-טכנולוגים) להעביר בקולנוע. אבל אם דורשים קצת יותר משעתיים בקולנוע, אבל קצת פחות מ"אל תגעו לי בילדות" מגלים סרט שהוא סביר. למל"מ כזה. פרוסות לחם לבן ששכחו לשים ביניהן משהו באמצע כדי להפוך אותן לסנדוויץ'.
אולי תחושת ה"בסדר" נובעת מזהות הבמאי. מבלי להיכנס לכל הסיפור מאחורי הקלעים של הסרט, ואני יודע שזה קצת לא נעים להגיד את זה על במאי עם קריירה של כמה עשורים מאחוריו אבל האם רון הווארד היה אי פעם באמת במאי מבריק? זה לא שאין לו את היכולת להוציא סרטים טובים, אבל לא נראה לי שיש לו את היכולת לגרום לסרט בסדר להפוך לנהדר. יש לו את היכולת לא להרוס שום דבר, אבל אין בו את החספוס, היצירתיות או השובבות של במאים שיכולים להביא משהו מקורי ומיוחד למסך. וב"סולו" זה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית: אם אי פעם היה במאי שעבד על מצב "ריצוי אולפנים", זה הווארד ב"סולו". הייתי אומר שכמעט וקשה לשים לב שלסרט בכלל היה במאי, לולא הבחירה ההזויה להחשיך כמעט את כל הסרט ללא סיבה טובה. מה קרה, הווארד? נגמר התקציב כשהגיע הזמן לקנות תאורה? למה אתה מסרב שאני אראה בבירור מה קורה במסך? איזו מין בחירה אמנותית אקראית שלפת כאן ולמה?
אבל זה לא הבעיה העיקרית של הסרט. הבעיה העיקרית של הסרט היא הסיפור. "סולו" מתיימר לספר איך האן סולו נהיה האן סולו: מילדותו ועד לרגע הפיכתו למבריח, דרך סיפורה של משימה להשיג סופר-דלק ביחד עם קבוצת נוכלים. אבל נראה שיש לסרט רעיונות קצת משונים לגבי מה זה אומר שמישהו נהפך למשהו. מבחינת "סולו", האן סולו הוא לא דמות עם אופי, אלא דמות עם סט אירועים, יכולות וחפצים. ולכן המסע של האן להפוך לסולו לא עובר דרך טקס התבגרות או שיעורים לחיים, אלא דרך סדרת אירועים שמקנה לו את אותם דברים שאנחנו יודעים שיש להאן סולו: הבלאסטר שלו, צ'ואבקה, הסיפורים שלו והקוביות שלו. מבחינת "סולו", מסע ההתבגרות הוא יותר RPG מאשר סיפור – במקום לתאר אותו מתחבט ומתפתח כבן אדם, נראה שהסרט חושב שהתפתחות דמות אמורה להיראות כמו "האן סולו עלה רמה! הוא למד 'לטוס בחללית ממש מהר'".
אבל מבחינת האופי שלו, האן נשאר בדיוק אותה הדמות מהרגע שהוא נכנס למסך ועד השנייה האחרונה בסרט: מחוספס, מבלף, משחק אותה קשוח אבל ברגע האחרון עושה את הדברים הטיפה מלוכלכים עבור המטרות הטובות. אם היו לוקחים את הדמות מתחילת הסרט ושמים אותה בסצנה האחרונה שום דבר לא היה משתנה – וזה אולי הדבר העיקרי שמכשיל את הסרט. אם בהתחלה זרמתי עם הסרט ורציתי לראות לאן הוא הולך מסתבר שהוא.. ובכן , לא הולך. כלומר, כן, המחתרת איכשהו מצליחה להשחיל את ראשה הלא רצוי גם לכאן ויש התפתחויות עלילה ובגידות וכל מיני דברים אבל מבחינת האן לא נראה שהוא למד לקח אישיותי ששינה אותו. הוא למד כמה כללים טובים לחיים, אבל הוא לא נהיה אנוכי יותר או פחות, הרפתקני יותר או פחות או שום דבר יותר או פחות. אולי הייתי פחות מתעכב על הנקודה הזאת אם הסרט היה מפצה עם משהו אחר – איזה תחושת כיף לא מחייב, סצנות אקשן מרהיבות, רעיונות פילוסופיים מרתקים: אבל הסרט הוא בסופו של דבר לא יותר ולא פחות מהסיפור של האן סולו, והסיפור הזה לא באמת מתקדם לשום מקום. להשיג נשק חדש זה לא פיתוח דמות.
וזה שהסרט לא הולך לאנשהו, ביחד עם כך שדוחסים כאן את כל סיפור הרקע של סולו לסרט אחד (מסתבר שכל מה שאנחנו יודעים על הדמות קרה בערך בשבוע אחד), ועם זה שהמחתרת שוב צצה מקדמת את אותה תחושה שהתגנבה ב"רוג אחת": עד כה, במקום להרחיב את היקום של מלחמת הכוכבים, סרטי הספין-אוף של "מלחמת הכוכבים" מצמצמים את היקום הזה. הסרטים האלה לא מצליחים להימנע מלהתייחס לאימפריה, למורדים ולזרוק איזה הופעת אורח של דמויות מסאגת סקייווקר עד שזה מרגיש שבאמת אין שום דבר שקורה ביקום הזה שלא מתקשר, באופן כלשהו, לסקייווקר וחבריו. יקום שלם שמתמקד מסביב לעשר דמויות.
ומה בנוגע להאן עצמו? ובכן, ארנרייך שחקן טוב אבל הוא לא הריסון פורד, וכאן אתם צריכים להחליט עד כמה חשוב לכם שהאן סולו יהיה הריסון פורד. כי אם אתם מוכנים קצת להתגמש, ארנרייך הוא סולו לא רע בכלל. במבחן הקשה מאוד של "דמות משנית שנהפכת לכוכב של סרט", ארנרייך מצליח לא לאבד שום חלק מהכריזמה והדברים האהובים של הדמות המקורית. עדיין לדעתי היה עדיף אם סרט האוריג'ין שלו היה שם אותו כדמות באמצע אנסמבל, אבל סולו לא חוזר על שטיקים עד שהוא יוצא מכל החורים כמו למשל איזה פיראט אחד שלא ננקוב בשמו. אני לא חושב שיש עוררין על כך שהאן סולו יש רק אחד, אבל ארנרייך מצליח לעשות חיקוי טוב של המקור.
בנוגע לשאר הדמויות שבסרט, ובכן: הם בסדר. אמיליה קלארק סבירה כבערך-אינטרס-רומנטי של האן, וודי הרלסון עושה דמות וודי הרלסונית די טובה אבל לא מעמיקה או יוצאת דופן וצ'ובאקה הוא, ובכן, צ'ובאקה. פול בטאני מגלם את הנבל, ואפשר לראות שהוא מאוד נהנה מלגלם את הנבל, אבל הוא הכי "נבלי נבלוני בן נבליהו" שיש – הוא רשע רשע ועוד קצת רשע, והוא אפילו לא בן אדם טוב. זה לא דבר רע בפני עצמו, אבל עם מעט מדי זמן מסך ויותר מדי דמויות אחרות ביקום הזה שעונות על אותה ההגדרה בדיוק זה, ואני מרגיש שאני חוזר על עצמי כאן, בסך הכל בסדר. שתי דמויות שנראה שרוב האנשים אוהבים מאוד אבל אני קצת פחות מתלהב מהן אלו לנדו קלריסיאן והאנדרואידית שלו, L-3. האנדוריאידת שלו סובלת קצת מאותו סימפטום של שורי מ"הפנתר השחור" שבה כל שורה וכל דבר שהיא עושה נועד כדי למצוא חן בעיני הקהל ומכיוון שאין רגעים שקטים שלה, זה פשוט נהיה מתיש בשלב כלשהו. הרעיון של אנדרואידית לוחמת לזכויות האנדרואידים הוא מגניב, אבל הרגשתי שבשלב כלשהו הדמות נהפכת לפארודיה על לוחמי זכויות אחרים. לנדו.. ובכן, אין ספק שהוא מגניב אבל זה מרגיש כאילו שם עצרו באפיון הדמות שלו, וקשה להיות מגניב מאוד אם אתה לא מגובה בקצת יותר מזה. לדונלד גלובר יש כאן סטייל בשפע, אבל קשה לראות את הדמות שמאחורי כל זה. ישנה בסרט גם הופעת אורח שעלולה לגרום לאנשים שלא עוקבים באדיקות אחרי כל דבר של מלחמת הכוכבים להגיד "רגע! הוא לא…?" והתשובה היא "לא, הוא לא – אבל זה קרה בין הסרטים". זה לא מצדיק את זה שיגררו אותו לכאן להופעת אורח, אבל טכנית זה לא חור עלילה בגודל הבור של הסארלק.
כפי שהיה אפשר לחזות מראש – קצת חבל שעשו את "סולו". הרבה אנשים מוכשרים עבדו על הסרט, הרבה דמויות שאנשים מושקעים רגשית נמצאות בו, הרבה כסף הושקע בו ולמרות כל המשאבים הללו, קשה למצוא הצדקה חד משמעית בשביל כל זה. בשביל שעתיים סבירות בקולנוע היה אפשר לנסות להרים כבר משהו מקורי, ויש דמויות שכיף יותר כמה שיודעים עליהן פחות (למען האמת, הכלל הזה תקף לרוב הדמויות). אף אחד לא היה צריך את הסרט הזה, ואני לא מאמין שהוא יקנה נקודות בונוס לאף אחד שעבד עליו והשתתף בו (אולי חוץ מדולנד גלובר). הוא לא קטסטרופה, אבל "לא קטסטרופה" הוא רף די נמוך לבקש מהבידור שלך. ההרגשה היא כרגע שאין לדיסני מושג אמיתי מה הם ממש רוצים לעשות עם הסרטים האלה, ושנכון לעכשיו הם בעיקר מוציאים סרט של מלחמת הכוכבים כל שנה כי אפשר. ו"כי אפשר" זאת פשוט לא סיבה כזאת טובה.
גם אני לא...
(ל"ת)
תודה
(ל"ת)
הרבה כבר דיברו על הנושא של צמצום היקום
במקום להרחיב אותו, ויש בזה המון אמת.
החדשות האחרונות הן שהסרט על בובה פט אכן קורה, בכתיבתו ובבימויו של ג'יימס מיינגולד.
למה? למה? תעזבו כבר את כל הדברים הישנים האלה! כלומר, נכון שהכריזו על טרילוגיה מנותקת מאת ריאן ג'ונסון ואלו היו בשורות נפלאות, אבל נראה שלוקאספילם לא מצליחים לשחרר.
את 'סולו' עוד לא ראיתי, אבל אני מוכרח לומר שהביקורות עד כה די מבלבלות אותי. נתנאל שלומוביץ בהארץ, נגיד, כתב על הסרט בדיוק את ההיפך: שסוף סוף בא סרט שמרחיב את העולם הזה. יאללה, קוסמוס, תסגר על עצמך.
מבקשת עזרה להבין על מה העלילה בסיפור מילחמת הכוכבים
שלום
אני סבתא לנכד ושעות על גבי שעות מבקש הילד לשחק איתי במילחמת הכוכבים.עד כה המצאתי סיפורים במישחק איתו לפי דמיוני.היות ויום יום המון שעות אני מבלה איתו אבקש את עזרתכם להסביר לי את סיפור העלילה כך שאוכל לשפר את כישורי המישחק שלי עם הנכד בן ה 7
אשמח המון לקבל תשובות ותגובות מכם
חג שבועות שמח
תודה מעומק הלב
בויקיפדיה יש תמצות של עלילות הסרטים
קישור
ביוטיוב יש גם סיכומים, אם את מסתדרת עם אנגלית. למשל: זה או זה
בהצלה ומשחקים מהנים
בהצלחה
אל תפחדי – את לא יכולה להמציא סיפורים פחות טובים מאלו שממש הופיעו בטרילוגיה הראשונה.
הסיפור הכללי של מלחמת הכוכבים היא שיש אימפריה גלקטית רשעה, ויש מורדים שמנסים להילחם בה. עיקר המורדים שייכים למשפחה אחת, משפחת סקייווקר, שהם אבירי ג'די – כלומר יכולים להשתמש ב"כוח" על מנת להזיז דברים בכח המחשבה ולהילחם בחרבות. בדרך הם נעזרים ביצורים מסוגים שונים וברובוטים בעלי אופי. מכיוון שהם טובים אז המורדים מנצחים בסוף, אבל לא לפני שהאימפריה כמעט מנצחת אותם.
כל סיפור שתספרי שיכלול אימפריה-מורדים-ג'דיי-רובוטים יהיה מוצלח.
וקצת שמות של דמויות
**ספויילרים לטרילוגיה הראשונה, כן? לא נראה לי שיש מישהו בעולם שלא יודע את זה וירצה לראות את הסרט, אבל שיהיה ברור…
לוק סקייווקר – ילד מוכשר שגדל להיות אביר ג'די.
הנסיכה ליאה – ילדה מוכשרת שגדלה להיות מנהיגת המורדים.
כאשר הם גדלו הם גילו כי הם למעשה אחים תאומים שהופרדו בלידתם, לוק נשלח לדודים שלו, וליאה נשלחה למשפחה מאמצת, הם גילו אחד אודות השנייה רק בשנות העשרים לחייהם (נראה לי, אולי סוף העשרה…)
האן סולו – טייס קרב שחי מחוץ לחוק ועוזר למורדים. הוא וליאה מתאהבים ומתחתנים.
צ'ובקה (צ'ואי) – החבר הכי טוב של האן. הוא ממין הנקרא ווקי שזה סוג של קוף אדם גדול מאוד וחזק מאוד.
ללוק, ליאה והאן יש שני רובוטים שעוזרים להם
סי-ת'רי-פי-או (C-3PO) – הומנואיד – רובוט בצורת אדם בצבע זהב שעוזר השאר לתרגם בין שפת הרובוטים לשפת בני האדם
אר-טו-די-טו (R2-D2) – דרואיד – רובוט חמוד בגודל של חבית עם כיפה, עשוי ממתכת, עם ראש מסתובב שמדבר בקולות וצפצופים.
כולם ביחד מנהיגים את המורדים נגד האימפריה.
האימפריה מונהגת על ידי כל מיני דמויות, אבל הרע העיקרי בסיפור הוא דארת' ויידר – שהוא אביר סית' שמשתמש בכוחות אפלים. תוך כדי הלחימה מתברר כי דארת' ויידר הוא בעצם אנאקין סקייוקר – אביהם של לוק וליאה, אשר היה אביר ג'די אבל החליט לעבור לצד של הרעים.
יש עוד לא מעט דמויות חשובות, אבל נראה לי שאלו יספיקו בתור התחלה.
נ.ב. איזה נוסטלגיה...
הזכרת לי עכשיו אירוע מלפני יותר מעשור, כשבדיוק פתחו את רציף 9 ושלושת רבעי בתחנת הרכבת קינגס קרוס בלונדון אחרי ההצלחה של הארי פוטר, ואבא שלי, שהוא מדריך טיולים בחו"ל,גילה פתאום שהוא צריך לקחת את הקבוצה לרציף הזה ולספר להם מה קרה שם.
אני לומדת למבחן בפיסיקה 1 ופתאום אני מקבלת שיחה מלונדון "תגידי, מה את יכולה לספר לי על הארי פוטר (footer)?". אני מתחילה לספר ופתאום הוא הבין שיש כאן חתיכת עלילה ואמר לי "רק תגידי לי את השמות החשובים" בסוף הוא לקח את הקבוצה ושאל את הילדים מי רוצה להיות מדריך טיולים במקומו ליום אחד, ושאל אותם "מי זה הארי?" "מי זו הרמיוני?" "מה זה הוגוורטס?" והם כולם היו מבסוטים עד הגג.
לא באמת צריך להבין. צריך רק לשלוט מה השמות והדברים שהילדים אומרים ולחזור אחריהם. הם כבר יכוונו את הסיפור.
סרט נוראי.
זה אחד הסרטים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם. אין בו שום דבר שעובד. אני די בטוח שאף אחד לא באמת ראה אותו לפני שהוא יצא. הסרט לא סתם "חשוך", הוא מקולקל, הוא עשה לי כאב ראש להסתכל עליו. הצבעים מוזרים, התאורה מגוחכת – יש סצנה שלמה בתוך מכרה שגם חשוכה מדי וגם מוארת מדי, לסירוגין. המקבילה הקולנועית למשאית שמהבהבת מאחוריך על כביש 6 בשתיים בלילה.
זה היה הדבר שהכי הפריע לי, אבל באמת ששום דבר אחר גם לא טוב. הסיפור טיפשי ונשמע כמו מישהו שזרק את כל מה שהאן אמר בטרילוגיה המקורית לבלנדר ואז מרח את התערובת על תסריט קיים לסרט אחר. השחקנים כולם יכולים להתחלף עם בולי עץ מדברים וזה לא ישפיע על הסרט בכלל (אולי חוץ מגלובר).
נראה לי שאני סיימתי עם הספין אופס האלה, לא הייתי צריך לדעת למה לכוכב המוות יש פגם הנדסי או איך האן קיבל את הספינה שלו. נראה שזו המטרה היחידה של הסרטים האלה, ולא לייצר סרט שמהנה או מעניין לראות.
הפסקתי להתלהב מהגלגול הנוכחי של מלחמת הכוכבים
אחרי ש"הכוח מתעורר" פשוט סיפר שוב את "התקווה החדשה", רק עם דמות מרי סו בתפקיד הראשי; ו"רוג אחת" היה מעניין רק בסוף – כבר לא טרחתי ללכת לסרטים הבאים (ולפי מה ששמעתי: אני לא מפסיד הרבה).
באמת מעניין מה יהיה הלאה.
אני מאלה שאימצו את הכוח מתעורר ואחרוני הג'דיי (ודי חיבבתי את רוג אחת), אבל מצד שני, במקביל אני חושב שמראש היו צריכים לוותר על לעשות עוד יצירות בתקופה הזאת ולהתמקד בדברים חדשים. וכרגע התקווה היחידה קשורה רק לטרילוגיה העתידית של ג'ונסון (שאותה מפתחים במקביל לטרילוגיה חדשה וממוספרת של דייוויד בניוף ודי בי וייס שכנראה תהיה קשורה לסאגת סקייווקר).
מעניין מה הסיכויים של סדרת הלייב אקשן שתעלה עם השקת שירות הסטרימינג של דיסני לתת לנו משהו מקורי…
אני לא מבין את זה
אתה אומר שרון הווארד לא תרם לסרט, אבל אם היה לרון הווארד חספוס, יצירתיות או שובבות, הסרט היה משתפר? נשמע לי הגיוני, רק שאני לא מבין משהו. בתסריט כתוב ה-כ-ל. על מה שהדמויות עושות, אומרות, חושבות ומתי הם מגרדות באף. איך במאי משפיע על זה? הרי אנחנו גם ככה נראה את אותם דמויות, דיאלוגים ועלילה שכתב התסריטאי. אם היה לרון הווארד חספוס, יצירתיות או שובבות, איך הוא היה משנה משהו ממה שהיינו רואים? איך הוא היה מצליח לגרום למשהו שמתאר לנו את *כל* מה שקורה על המסך, לתאר פתאום את הכל בצורה שונה? זוויות צילום? אז מה התפקיד של הצלם?
אני די בטוח שאם לרון הווארד היה חספוס, יצירתיות או שובבות, הסרט היה יותר טוב (אני מניח, לא ראיתי את הסרט), אבל אני לא מצליח להבין איך אנשים שעוקבים אחרי הוראות מפורטות (התסריט) יכולים למלא אותם בצורה שונה מאנשים אחרים, שממלאים את אותם הוראות בדיוק.
מה זאת אומרת?
נכון, יש תסריט, אבל יש 1,000 דרכים שונות לצלם את אותה הסצינה. אם היית נותן את אותו התסריט של 'סולו', מילה במילה, למייקל ביי וכריסטופר נולאן, אני די בטוח שהיית מקבל סרטים שונים לחלוטין. וכן, גם זוויות צילום משפיעות לא מעט על איך סצינה נראית. לכל במאי יש חזון והוא רואה דברים בדרך שלו. סרט זה לא רק המשפטים שדמויות אומרות והנואנסים שלהם (שזה יותר משחק מאשר תסריט, אבל ניחא). זה צבעים וצילום ומוזיקה ותאורה. את כל זה הבמאי קובע. בקיצור, הבמאי נמצא הרבה מעל התסריט בהיררכיה.
מחזק ומוסיף את עניין הקצב שגם לו יש השפעה אדירה.
בנוסף, הרבה פעמים הבמאי והשחקנים מאלתרים דברים מסוימים על המקום ופשוט לא הולכים לפי התסריט.
אחת הדוגמאות הטובות הוא נאום tears in rain של רוטגר האוור מבלייד ראנר – בתסריט הוא היה מאד שונה, והאוור החליט לכתוב אותו מחדש לפי ראות עיניו ביום שלפני צילומי הסצינה. הוא קרא לרידלי סקוט שיעיף בזה מבט, וסקוט אישר. כל זה ללא מעורבות מהתסריטאים שעבדו על התסריט.
אז אתה בעצם אומר
שלבמאי יש השפעה מינימלית על איך שהסרט שלו יוצא?
אני לא אומר את זה
זה פשוט מוזר לי ששני אנשים יכולים למלא הוראות בצורה כל כך שונה. יכול להיות שהבמאי יכול לשכתב את התסריט מתי שבא לו, ואז זה כבר ממש הגיוני שדברים כאלה קורים. אבל זה ברור לי שאם התסריט של דנקרק היה מגיע לידיים הלא נכונות, הוא יכל להיות קטסטרופה (סיכויים גבוהים מאוד), אני רק לא יודע למה. יכול להיות שבמאי אומר על משהו בתסריט "זה רע אני לא אעשה את זה ככה" ושיש במאים שהם טיפשים ואז הם פשוט עושים את זה. אבל איך במאי יכול גרום לדיאלוג רע לצאת טוב? אם הוא משנה את הדיאלוגים- סבבה, אם לא- איך?
יש 1000 דרכים לצלם סצנה, אוקיי מבין. אבל, למה? אם הייתי לוקח סצנה פשוטה בלוקיישן סגור על שני אנשים משחקים שחמט, והייתי נותן אותה ל-10 במאים שונים, *כשכל* מה שקורה כתוב בתסריט, כמה שונה הסצנות יצאו?
אוקיי אני לוקח את מה שאמרתי בחזרה
כנראה שהבנתי אחרת מה זה תסריט. כי עכשיו עברתי על התסריט של האט פאז, ואין שם שום דבר על הטרנזישנים בסרט, שאלה בעצם הבדיחות בסרט.
אני קראתי את התסריט של "ממזרים חסרי כבוד" ושם כתוב הכל כולל שוטים וכולל הכל בעצם, לא צריך לפרט. אבל במקרה של התסריט של האט פאז, אני יכול להבין איך אפשר להרוס אותו בקלות.
לוקח בחזרה את מה שאמרתי
אולי תנסה לקרוא תסריט של סרט שבו הבמאי והתסריטאי הם אנשים שונים.
אדגר רייט וקוונטין טרנטינו הם לא ממש דוגמאות לתהליך הרגיל שהסרט עובר מהתסריט למסך.
נשמע לגיטימי
(ל"ת)
ממזרים חסרי כבוד
ממזרים חסרי כבוד זו דוגמא לתסריט שנכתב על ידי הבמאי,
ואז סביר שיבוא לידי ביטוי החזון שראה לעיני רוחו במדויק. במקרה זה
גם מדובר בבמאי מצליח, שמילתו היא האחרונה (אולי מלבד העריכה),
כך שגם הגיוני שלא יערכו יותר מדי שינויים משלב התסריט לסרט.
מושר ההשכל:
לבסס תיאוריה על דוגמא אחת זה בעייתי.
גרסה גריאטרית של שומרי הגלקסיה
איפה ההומור? בתור פרויקט שנלקח מלורד ומילר, לא היה אכפת לי מהסיפור כל עוד הסרט מצחיק ושנון. אמנם לא ציפיתי למופע סטאנד אפ א לה ת'ור רגנרוק, אבל לא האמנתי שהתוצאה תהיה כל-כך (אבל כל-כך) יבשה.
וכדי לא לצאת שלילי לחלוטין: יש סצנות אקשן נהדרות, מרבית השחקנים בסדר ו… זהו, בערך.
בקיצור, לראות ולשכוח.
Meh
נו, הוא בסדר כזה. נחמד בזמן הצפייה, לא משהו שנשאר איתי מעבר ליציאה מהקולנוע.
דבר אחד שאני חייבת לציין לרעה – איפה הצבעים? אולי אם לא היה את שומרי הגלקסיה כהשוואה זה לא היה כל כך מפריע לי, אבל בשביל סרט שמתרחש בחלל זה היה כל כך מכוער ומונוכרומטי.
גם אלדן ארנרייך וגם קאליסי (נו, בסדר, אמיליה קלארק) היו שניהם serviceable ולא יותר מכך. לא ראיתי את אלדן בשום דבר אחר אבל לא ממש התרשמתי שיש לו את הכריזמה לרשת את האריסון פורד בתפקיד הזה.
שני השחקנים שכן הפגינו ים כריזמה ושבעקבות הסרט הזה אשמח לראות שוב היו דונלד גלובר וארין קלימן. לא היה לי מושג מי היא עד היום ואחרי הסרט הזה הכי הייתי רוצה לראות ספין אוף על הדמות שלה.
בסופו של דבר, למרות שבגדול נהניתי, אני לא יכולה שלא לחשוב שמישהו פה בזבז המון פוטנציאל כשפיטרו את לורד ומילר.
מסכן רון האוורד
אני לא חושב שהוא מקבל את הקרדיט שמגיע לו. לא מדובר פה באחד הבמאים הגדולים של התקופה אבל הוא כן הוציא כמה סרטים נפלאים בעברו: אפולו 13, הורים במשרה מלאה, Rush, פרוסט ניקסון, סינדרלה מן ואפילו נפלאות התבונה שאני יודע שהרבה לא אהבו אבל לדעתי זה אחלה סרט.
אני מחבב מאוד חלק מהסרטים האלה
אבל התחושה שלי היא אותה תחושה: רון הווארד לא הצליח למנף אותן לכדי הצלחה, אלא בעיקר לא להרוס את חומר המקור ואת עבודת השחקנים. הוא בחור טוב וסולידי, ואני די בטוח שמבין כל במאי הוליווד הייתי מעדיף להיפגש איתו לכוס קפה מאשר כל האחרים – אבל אי אפשר להגיד שאני מתרגש לקראת סרט חדש שלו.
ולכן אני אומר שאם רוצים מלחמת הכוכבים
כדאי לקרוא את הטרילוגיה של Thrawn.
וגם סיפור האוריגין שלו שיצה בשנה שעברה הוא מדהים.
איזה סרט סתם.
סתם עלילה, סתם שחקנים, סתם אפקטים. שוב דבר לא ממש מתחבר לשום דבר אחר, אבל שום דבר גם לא לגמרי שבור.
סתם, סתם, סתם.
וואו, איזו שחיטה ביקורתית בישראל
מקום אחרון בטבלת המבקרים של סינמסקופ? ברצינות? זה לא היה עד כדי כך גרוע. בעיניי, הטענה "להאן סולו מגיע יותר" לא צריכה להוריד כל כך הרבה מכל הדברים הטובים שיש לסרט להציע: אקשן מעולה, הומור לא רע, ושחקן צעיר אחד שאשכרה מצליח להראות כמו שדמיינתי תמיד את האן סולו כשהיה בגיל הזה.
ולקינוח עבור המעריצים: סצינה שמתכתבת ישירות עם הנושא הידוע של "האן ירה קודם". יאי.
ושוב – הסרט סובל מביקורתיות יתר. נסו את הביקורת בוואלה, שחילקה נכון בין מה שהסרט היה יכול להיות לבין מה שהוא בפועל – שזה עדיין הרבה מאד; או את זאת בהארץ.
'סולו' הוא סרט שיכול לחבר הרבה ילדים לעולם של סטאר וורס. להפסיד את החיבור הזה בגלל נוסטלגיה? פשוט חבל.
אני מסכים שהתואר "מקום אחרון בטבלת המבקרים" לא מגיע לסרט.
מצד שני, לא ראיתי את מרבית הסרטים האחרים ברשימה, אז אולי זה לא מקרה של "הכי גרוע" כמו שזה מקרה של "הכי פחות טוב מבין כל הסרטים המאוד חביבים שבמקרה יש כיום".
*לקינוח* עבור המעריצים? כל הסרט הוא עבור המעריצים!
זה לא סרט, זה קליפ מחווה.
הצלם אחראי על התאורה, לא הבמאי
ואם תסתכל על עבודותיו הקודמות של ברדפורד יאנג, תבין גם משהו על הלוק של הסרט.
יודע על עבודותיו הקודמות של ברדפורד יאנג
ובכל זאת, הבמאי אחראי על הסרט שלו, והדבר הראשון שזה מתבטא בו זה "איך הסרט נראה". זה שהוא נתן ליאנג להמשיך בעיסוקיו זאת לחלוטין בחירה שלו ואחראיות שלו. במילים אחרות: אני מנסה לתת להווארד קצת קרדיט. אתה רוצה לקחת לו גם אותו?
וואו, איזה מפלה בקופות
בארה״ב התחזית היא כרגע שסולו יעשה רק 83 מיליון במהלך הוויקאנד ו-101 כולל יום שני שהוא חג (Memorial day).
ואם זה נשמע רע (וזה ממש רע), זה עוד כלום לעומת יתר העולם, שם הוא יצא כמעט בכל הטריטוריות בו זמנית ועדיין עשה רק 65 מיליון.
זה לא סתם פלופ, זה פלופ ברמות היסטוריות, בטח ובטח עבור מותג בגודל של סטאר וורס.
בסדר
זה היה ברור שמתישהוא אם הם ימשיכו להוציא סרטים פעם ביומיים ההיפ יצתפוגג וזה יהפך לפרנצייז נורמלי, לא מספרים רעים יחסית לסרט ספינ אוף של האן סולו, הסיבה היחידה שזה בעייתי היא התקציב בגלל הפיטורים אבל לא דרמטי כמו שאתה אומר
כלומר, זה די דרמטי
סולו הולך לעשות פחות בארבעה ימים מהתחזיות הכי עגומות שהיו לוויקנד של שלושה ימים.
כרגע יש ספק משמעותי אם סולו יצליח לעשות 250 מיליון בארה"ב ו-400 בעולם כולו.
וזה בסרט סטאר וורס שמגיע אחרי שלושה סרטים שעשו מעל מיליארד בעולם (אחד מהם היה סרט ספין אוף של דמות שאף אחד לא שמע עליה לפני כן… לא נראה לי ש"סרט ספין אוף של האן סולו" זה צידוק).
זו לא התפוגגות, זו נפילה מטורפת בין הסרטים הקודמים לנוכחי. וזו נפילה שלמרות התחזיות הלא מדהימות, אף אחד לא חזה כמה עמוקה היא תהיה.
יכול גם לרדת מתחת ל-100. פתיחה נוראית.
יהיה מעניין לראות מה לוקאספילם יתכננו לעתיד אחרי זה. ספציפית – אם עדיין יתקדמו עם הספינאופים המתוכננים לבובה פט ואובי-ואן, ואם יעזו להוציא שוב סרט מחוץ למשבצת של חג המולד
אני חושבת שעם שכיף לזלזל בקהל הרחב כמה
בסופו של דבר יש לו מספיק שכל להבין מתי המוצר שמגישים לו חצי אפוי ומעפן. והם יודעים מתי מוגש להם הדבר האמיתי כמו הגדי האחרון והכוח מתעורר. כן גם רוג וואן יחסית הצליח אבל במידה פחותה והוא היה הרבה יותר מסקרן מסולו. היה הרבה פונטציאל בסיפור של רוג וואן (וזה לא סתם כסת"ח לחור בכוכב המוות) בעוד סולו מההתחלה נשמע רעיון מחורבן והפאן סרביס הכי נמוך שיש.
וואו
הגענו למצב שבו פתיחה של 100 מיליון דולר נחשבת כישלון.
הכל יחסי, כמובן.
עבור סרט כמו דדפול, שנעשה בתקציב של 58 מיליון דולרים, ומדורג R (ולכן ציפיות ההכנסות נמוכות יותר), פתיחה של 132 מיליון (בצפון אמריקה) היא מדהימה.
לעומת זאת, סולו:
1. תקציב הפקה של 250-300 מיליון דולרים עקב צילומים חוזרים מסיביים (והוצאות שיווק והפצה מוערכות גם ב-200-300 מיליון). הסרט כנראה צריך להכניס משהו כמו 700 מיליון רק כדי *להתחיל* להיות ריווחי. (כתבה בפורבס)
2. פוטנציאל של הסדרה והז'אנר – 3 סרטי מלחמת הכוכבים האחרונים כולם הכניסו מעל מיליארד דולר בקופות. אז 100 מיליון זה נחמד, אבל מן הסתם האולפן ציפה ליותר. ל"רוג אחד" היתה פתיחה של 155 מיליון, וגם עבור סולו המספרים הראשונים (המבוססים על מכירת כרטיסים מוקדמת) צפו פתיחה של 130-150 מיליון.
אז בהינתן עלות הסרט והצפי שהיה להכנסות ממנו, פתיחה שמגרדת בקושי את ה-100 מיליון היא בהחלט מאכזבת.
ובכן, כן.
לא מדובר בסתם סרט, מדובר בסרט של מותג. במותג שכיום מחזיק 3 מתוך 10 המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות, ועוד שניים בעשירייה השנייה (ללא עדכון לאינפלציה, לסרטים שיצאו לפני עשרים וארבעים שנים!). הוא כולל 5 סרטים מתוך ה20 הראשונים בטבלה המעודכנת לפי אינפלציה. הוא תופס את המקום הראשון בטבלה ללא אינפלציה והמקום השני (!) בטבלה עם אינפלציה (ומקום 3 בטבלה העולמית).
אז כן, סרט חדש במותג "סטארוורס" שפותח עם 100 מיליון, בסוף שבוע ארוך, נחשב כישלון.
ואתה יודע מה עוד יותר כשלון? זה האן סולו, וצ'ובקה, והמילניום פאלקון. דיסני לא יוכלו להוציא מרצ'נדייז חדשים מהסרט הזה. ההכנסות מהסרט זה כל מה שיש.
"סולו - סיפור מלחמת הכוכבים" הוא, בעצם, קריירת השירה של אורנה בנאי.
(ל"ת)
אולי לא הובנתי
אני לא אומר "זה?! כישלון?! מה פתאום!" – אני מסכים שמדובר בכישלון.
אני פשוט המום מהעובדה שפאקינג 100 מילון דולר נחשב, איכשהו, לכישלון.
כן, הכל יחסי – ובכל זאת, וואו. התעשייה הזאת הולכת לגבהים שיהיה קשה מאוד לרדת מהם.
זאת התעשייה כיום.
אני אקשר שוב לכתבה בנושא "איך מארוול שינתה את עולם הקולנוע":
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3738647,00.html
המצב היום הוא שמתה הקטגוריה של שוברי קופות סטנדרטיים (בוא נאמר, סרטים בתקציב של מאה מיליון) – ההצלחות הקופתיות הגדולות היום הן של המגה בלוקבאסטרים מסגנון מארוול ודיסני, וסרטים בפרופיל נמוך שהצליחו כמו דדפול ותברח, ובמקביל יש קטגוריה של "סרטי לב" שמיועדים לאנשים שעוד לא התרגלו לקטע של נטפליקס. אבל קטגוריית ביניים, מה שבעבר היה פותח ב50 מיליון ומסיים ב200, כמעט ולא קיימת – כי מבחינת בלוקבסטרים, בשביל "לנקות את הראש לשעתיים" יש נטפליקס, ומבחינת סרטים רגילים (סיפור על מסך הכסף, מה שנקרא "לפני שהקולנוע הפך לאמנות") – היכולת לספר סיפור בטלוויזיה אוכלת את הגבלת הזמן של מסך הכסף בלי מלח.
לפני כמה וכמה שנים סיפרנו על התחזית השלילית של ספילברג על מותו של הקולנוע. מה שקרה מאז זה שהקולנוע לא מת, מה שמת אצל רוב הקהל (זה שנדרש בשביל ליצור הכנסות של מאה מיליון בסוף שבוע) זאת עצם ההליכה לקולנוע. אם מציגים להם סרט בינוני, שהם יכולים לראות כשיגיע לנטפליקס – אז הם לא ילכו לקולנוע לראות את סולו. אם מציגים להם אירוע, שאם הם לא ילכו לראות עכשיו הם יישארו מחוץ לעניינים, אז הם יהפכו את הפנתר השחור לסרט השלישי הכי מצליח אי פעם, בין אוואטר לטיטניק.
ובהתאמה לענייננו – אם מציגים להם את סרט מלחמת הכוכבים החדש, עשרים שנה אחרי הטרילוגיה הקודמת, עם תמהיל מדויק של נוסטלגיה וכיף, אז הם יהפכו את הכח מתעורר לסרט שהכניס כמעט מיליארד דולר בארצות הברית בלבד. ואם מציגים להם את סרט מלחמת הכוכבים החדש, שנה אחת בלבד אחרי הקודם, עם תשובות לשאלות שלא נשאלו על האן סולו ובלי שמץ של מעוף – אז הם יהפכו אותו לסרט שנמצא במקום ה83 בסופי השבוע (של 3 ימים), שני מקומות מעל פרק 2 שיצא ב2002 (וסחב איתו את אימת הפאנטום וג'ארג'אר כמשקולת).
אני לא בטוח לגבי הניתוח הזה
הוא מרגיש לי מבוסס יותר תחושות בטן מאשר נתונים קרים. כלומר – אני יודע שחסרים בלוקבאסטרים בינוניים או סרטי בידור למבוגרים, גם אם אני לא בטוח מה אנחנו מגדירים ככאלה. אבל אני לא חושב שהסיבה היא נטפליקס. או לפחות לא רק נטפליקס.
המצב גם מרגיש לי כמו מצב זמני-משהו, מה אם זה שאני אישית צופה לא מעט צרות לסטרימינג (גם לענקית כמו נטפליקס) בשנייה שדיסני ייכנסו לשוק בקרוב.
מה שבטוח זה שהקולנוע אמנם נמצא בצומת דרכים מעניינת, אבל מת הוא לא.
נטפליקס כשם קוד
לכך שהיום, לא רק שלא צריך לצאת מהבית על מנת לראות סרט, הרבה פעמים אפילו יותר נוח לראות אותו בבית (מסכי 50 עם סאונד הקפי, אפשרות לעצור לפי הצורך וכו' וכו'). מה שהיה פעם בלוריי.
ברור
ובכל זאת, אני לא בטוח שזה מה שהרג את הדבר הזה. זה השפיע, כמובן, אבל אני לא חושב שיש למישהו ספק שצפייה קולנועית היא חוויה שונה והרבה יותר חוויתית מצפייה ביתית. בהחלט אפשרי שהשתנו הציפיות ממה שהולכים לקולנוע, אבל אני לא בטוח שבלוקבאסטרים בינוניים הם מה שנפל. כאשר "נעלמת" יצא הוא הזיז אנשים לקולנוע, אבל כמה סרטים ברמתו בכלל יצאו מאז שאפשר להגיד שהקהל מסרב לראות אותם?
הדבר שאולי נכון להגיד זה שהקהל לא מזיז את עצמו לקולנוע בשביל תוצרים בינוניים – אבל האם זה באמת השתנה?
מצאתי את ספילברג ועתיד הקולנוע
זה אמנם מ2013, באמצע היקום של מארוול, אבל עדיין מספיק רחוק בשביל לבדוק מגמות.
http://www.fisheye.co.il/50_dollars_ticket/
קולנוע אנגלי ,ערב מוצש(= הכי חזק ) עם 8 צופים. אאוצ'
(ל"ת)
ובכן:
נהיה די מנג׳ס לקרוא שוב ושוב את הגימיק הזה של "צ'ובאקה הוא, ובכן, צ'ובאקה".
אני מרגיש כאילו אני רואה את ה"…ובכן," הזה בין שלוש לחמש פעמים בכל כתבה שמתפרסמת באתר, ובדרך כלל עוד כמה פעמים נוספות בגוף התגובות. זה לא תורם הרבה, ובפעם הרביעית באותו הטקסט, בעיניי זה מפסיק לשעשע.
חוץ מזה, הביקורת מוצלחת ונהנתי לקרוא אותה.
סליחה על התגובה הנרגנת
:-)
ובכן,
המצב קצת פחות חמור מהמתואר כאן (למרות שבהחלט מובן למה זה הופיע בביקורת הזאת, בה הביטוי הופיע באמת הרבה פעמים), אבל לקחתי לתשומת ליבי :)
קטסטרופה מוחלטת
מאיפה בכלל להתחיל? האקספוזיציה המאולצת? הדמויות שאומרות בקול מה התכונות אחת של השניה (כי למה להראות את זה)? החצי ראשון המכוער ויזואלית באופן מדהים? הפרודיה מוזרה על פמניזם? או השחקן ראשי שהיה אפשר להחליף בבובת קרטון ולא הייתם שמים לב? הייתה לי הרגשה שזה יהיה רע, אבל ו-ו-א-ו. חובבנות קולנועית מוחלטת. אני חושב שזה אפילו מצדיק תגובת ספוילרים מפורטת כמו בביקורת של 'המומיה'. אולי בקרוב. לדעתי האוהבים והשונאים של "אחרוני הג'דיי" צריכים לשים בצד את ההבדלים שלהם ולהתאחד נגד התועבה הזאת.
זה היה סבבה
ממש הופתעתי לטובה, אולי בגלל שהציפיות שלי היו ברצפה. אבל זה סרט ממש סבבה. אקשן חביב, טוויסטים נחמדים, משחק בסדר, טון אחיד, תסריט מהודק. ממש בסדר גמור. לא יצירת מופת מלאה רבדים אבל סרט אקשן קייצי מבדר ויעיל.
דווקא נהניתי.
ואמנם הסרט היה חשוך ברובו, אבל דווקא המערכה האחרונה (והיאכטה של דריידן) היו באזורים די מוארים.
L3 הייתה נהדרת (היחידה שבאמת הצחיקה אותי), אלדנרייך עושה עבודה טובה והסצינה על הרכבת עוצרת נשימה.
הדבר היחיד שבאמת הציק לי – ואני אומר את זה על כל סרטי מלחמת הכוכבים – זה שצ'ובאקה אף פעם לא היה דמות של ממש. כי מה בעצם אנחנו יודעים עליו? לא הרבה, חוץ מזה שהוא ווקי, בן 190, והחבר הכי טוב של האן. אה, והסרט גם רומז שהוא נהג לאכול בני אדם כשהיה בשבי. מעין אבטיפוס של גרוט (= חייזר שמדבר בשפה שרק השותף שלו מבין). וב"הכח מתעורר" אפילו לא זכינו לראות אותו מתאבל על ידידו הוותיק.
כמו כן, הסרט רומז באופן די ברור שמאורעות "תקווה חדשה" ממש מדגדגים את העקבים של הסרט הנ"ל.
ופול בטאני נראה כמו ניל פטריק האוס עם גרדת חמורה.
בכל זאת, הסרט היה טוב ממה שציפיתי. שווה לתת לו סיכוי.
שאלה
אם ראיתי את הטרילוגיה המקורית (פרקים 4-6), ואני רוצה לראות את הסרטים החדשים (הכוח מתעורר והלאה), אני צריך גם לראות את הטרילוגיה השנייה (פרקים 1-3) שלפי מה שהבנתי דיי דלוחים ואין לי כוח לראות אותם, או שאני יכול לדלג עליהם לגמרי? או שאולי רק לקרוא את העלילה שלהם בויקיפדיה?
אשמח לעצה טובה…
אפשר לדלג
בהנחה שכוונתך לסרטים הממוספרים (7, 8). ב-"רוג אחת" ו-"סולו" יש התכתבות מסוימת עם פרקים 1-3 אבל לא מדובר במשהו רציני.
(חרף זאת אציין כי פרק 3 לדעתי סבבה לגמרי)
הפריקוולים, גם הפחות טובים, יותר מעניינים מהחדשים ועם קרבות ג'דיי מגניבים יותר
התרומה העיקרית של הפרקוולים זה רעיונות ועלילה שמרחיבים את העולם, בניגוד לחדשים שמשחקים עם אותם אלמנטים. אבל בין הבחירות לחדש והטיולים העלילתיים יש גם כמה טעויות גדולות. כסרטים הם קצת בינוניים, למרות שבזמנו הכמויות האדירות של CGI מיותר היו מרשימות ופורצות דרך.
סה"כ הסדר לא מאוד משנה.
כן, אני יודע שאני לא מייצג את הסנדק 2 בצורה הכי מדוייקת
רציתי רק להצביע על הדמיון בין שתי הסצנות האלה.
זה אכן היה מטופש להפליא בסולו
וזה אחד הדברים שבגללם אולי עדיף לא לעשות פריקוולים.
מילא לתת תשובות ולא להשאיר יותר מדי מקום לדמיון, אבל לענות על שאלה שאף אחד לא שאל בדרך שמאירה את הדמות באור מגוחך ומרדד, זה כבר ממש חבל.
הבעיה מבחינתי היא השחקן
האמת שדי נהניתי מהסרט, הרגשתי שבנו שם סיפור טוב ומעניין. צפוי במקצת (זה לרוב ככה בפריקוול כשאנחנו יודעים איפה הדמויות צריכות לסיים את הסיפור שלהם), אבל במקומות שאפשר היה להפתיע בהם – כן הפתיעו. רוב הקאסט היה מוצלח מאוד. הבעיה העיקרית שלי עם הסרט זה השחקן. ברור שזה לא יכול להיות האריסון פורד. האריסון פורד יש רק אחד. אבל הרגשתי שהשחקן והדמות היו חסרי כריזמה לחלוטין. היה עדיף מבחינתי לבחור מישהו שנראה פחות כמו האן סולו אבל יותר מרגיש ומתנהג כמוהו. זה בעיקר נשמע כמו החנון הזה שמנסה לזרוק משפטים מגניבים כדי להשמע קול. ולא כמו מישהו שהוא באמת קול.
אבל מעבר לזה – מאוד נהניתי מהסרט. הרבה יותר ממה שנהניתי מאחרוני הג'דיי או מרוג אחד, שניהם היו פשוט מייגעים…
אחד מסרטי מלחמת הכוכבים החביבים עלי
אז באיחור רב, ואחרי שוך ההייפ (השלילי בחלקו או ברובו) על סולו, החלטתי לצפות בו. לטעמי, הסרט היה מהנה וקוהרנטי יותר מרוג אחד (שבסך הכול חיבבתי, אבל היה בו הרבה פוטנציאל לא ממומש, ולמרות שבסולו היו הרבה יותר שינויים בצוות הבימוי, צילומים מחדש, דווקא ברוג אחד השינויים, לטעמי, פגעו בסרט הרבה יותר, בייחוד, בדמותו של בן מנדלסון, אורסון קרניק), והיה, לשם שינוי, מרענן להתרחק לא רק מהסאגה המשפחתית וענייני ג'די למיניהם (מה שברוג 1 ניסו לעשות), אלא גם מהמאבק בין האימפריה למורדים (ונכון, שגם זה טיפה נכנס, אבל בגדול האימפריה קיימת כמשהו ברקע, ככוח משטרתי שפשוט נמצא וזהו), ולראות את חיי המבריחים בגלקסיה מנקודת המבט שלהם. בהתחשב בזה שאף סרט מסרטי מלחמת הכוכבים לדורותיהם איננו יצירת מופת אלא סרטים שאמורים להיות כיפיים, סולו לחלוטין עשה את העבודה, והשאיר לי חשק לראות מה יקרה בהמשך.
נקודה מאוד מוזרה לטובתו של הסרט
זה האחד הסרטים היחידים שבו כל הזמן יש טוויסטים ובגידות, שבו כל הטוויסטים והבגדיות האלה הגיוניים בתוך הסיפור, ולא קיימים רק בשביל הדרמה (למרות שכמובן שהם קיימים קודם כל בשביל הדרמה). אני לא בטוח לגבי אופי כללי של הדמויות , או המוטיבציה שלהם, ובכללי הסרט די טיפשי, אבל ספציפית המוטיבציה של איך "לנצח" בכל הסיפור, ואיך להגיע לתוצאה הכי טובה, היא הגיונית לגמרי. חוץ מאולי בסצנה האחרונה של בקט, אבל זה בעיקר בגלל כמה שהמוטיבציה העקבית שלו מוזרה, ולא בגלל שהיא לא עקבית.
חוץ מזה, האקשן היה די מגניב, והסרט מהנה סך הכול, למרות ששום דבר בו לא באמת מדהים.
ואוסיף נקודה חיובית משלי, אף שהיא עשויה להישמע כחילול הקודש:
האן סולו בגילומו של אלדנרייך הרבה יותר שופע קסם ומעורר חיבה מהגרסה של הריסון פורד (אותה גרסה שגרמה לי להתעייף מהנרגנות התמידית שלו ומהעצבנות שאפיינה מאז את רוב התפקידים הקולנועיים של פורד). יש משהו מאוד תמים ונערי במה שאלדנרייך מביא איתו לדמות.