מה שהייתה אמור להיות שעתם היפה של פרסי אופיר, הטקס שסוף סוף אמור לעורר עניין בציבור כי מישהו גם ראה את הסרטים שמשתתפים, ממשיך להסתבך. אחרי שהם פרקטית נסוגו מההצהרה שלהם שהסרטים בפרסי אופיר יהיו מורכבים מסרטים שכבר הופצו הארץ, טקס הפרסים מוצא את עצמו מותקף תחת אש ממקום אחר: אבי נשר.
אבי נשר, אחד מהבמאים המוכרים בארץ שכמעט וכל סרט שלו נהיה להיט קופתי החליט השנה לא לרשום את סרטו החדש לתחרות, בצעד שלבדו היה מספיק כדי לערער את מעמד הטקס, אבל הוא מוסיף לו גם כמה מילים לא מאוד יפות על האקדמיה. בקצרה: נשר טוען שהאקדמיה מתנכלת אליו ואל הסרטים שלו, ושאם התחרות מכורה מראש כנגדו – אין לו סיבה להשתתף בה.
עכשיו, אי אפשר לדעת בדיוק מה עובר בראשם של האקדמיה (בכל זאת, מדובר בארגון של אלף אנשים), אבל בהחלט אפשר לראות שבניגוד לאקדמיה האמריקאית, שנוהגת לפנק במאים רק אחרי שהוכיחו את עצמם, האקדמיה הישראלית אוהבת כישרונות צעירים בסרטם הראשון. לצורך השוואה, מאז תחילת האלף הנוכחי, תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטים שהיוו את הסרט העלילתי הראשון שהבמאי שלהם ביים. באוסקר לעומת זאת, זכו שמונה סרטים כאלה בכל ההיסטוריה של הטקס.
בין אם הוא צודק ובין אם לא, פרסי אופיר עכשיו יראו מגוחכים מתמיד – איזה מין טקס פרסים זה כשאחד מהסרטים הגדולים של העונה לא רוצה להיות בו? אם יוצרי קולנוע, האנשים שבשבילם נוצר הטקס, לא רוצים שום קשר אליו – אז למי הוא עוד יכול להיות נועד? וזה עוד לפני שאנשים נוספים יצאו בהכרזות שונות נגד פרסי אופיר, כל אחד מסיבותיו.
יש לציין שהמצב עוד עלול להשתנות, ואולי עוד תימצא פשרה ואולי אבי נשר יצרף את הסרט שלו לרשימה של הסרטים שמתמודדים על אופיר השנה למרות הכל. אבל יש לנו דרך ארוכה לאופיר השנה, ואם ככה הדברים נראים כבר בהתחלה – נראה שזאת הולכת להיות דרך קשה ומסובכת, וזה עוד לפני הבלגן התורן בחסות משרד התרבות שיתרחש מתישהו.
עדכון דוחק"ו קצר לשני סרטים שמצליחים מאוד: "הפנתר השחור" , כמו שכבר אמרנו, מרסק, שובר, ומכסח את הקופות. הסרט עשה נכון לעכשיו 670 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (מה שממקם אותו כסרט השלישי הכי רווחי בארצות הברית, ללא אינפלציה) ו1,313 מיליון דולר ברחבי העולם (מה שממקם אותו במקום העשירי בכל העולם, ללא אינפלציה). הסרט גם שיחזר את השיא של "אווטאר" כאשר הוא בילה חמישה שבועות במקום הראשון בקופות של ארה"ב. אמרנו כבר שהוא מצליח? הוא מאוד-מאוד מצליח. ומכיוון שהוא עוד לא סיים את המסע שלו בקולנוע, סביר להניח שהוא יתקדם עוד קצת בטבלאות "הכי גדול בכל הזמנים" (עקיפה של "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", כרגע במקום התשיעי, נראית בלתי נמנעת). איפה הוא בדיוק יעצור? לא יודע. אבל בהתחשב בעובדה שרגע אחרי שהוא יתמקם סופית מארבל תוציא את "הנוקמים: מלחמת האינסוף", נראה ש2018 זאת שנה טובה להיות אולפני מארבל, בסך הכל.
סרט קטן יותר שההצלחה שלו מפתיעה הרבה יותר הוא "מקום שקט", שהצליח לגרוף 50 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו. סרט מקורי, לא מבוסס על סיפור אמיתי, לא אנימציה, ללא מסע פרסום אגרסיבי ובלי כוכבים גדולים שמצליח להכניס סכומים כאלה? אין דברים כאלה. בינו ובין "תברח", בהחלט נראה שיש עתיד לז'אנר סרטי האימה שמביימים שחקני קומדיה טלוויזיוניים.
בונד? מי זה בונד? אתם זוכרים בונד? אה, נכון, ג'יימס בונד, הבחור הזה שנכנס לנשים במקלחת בלי רשותן ומתחיל להתנשק איתן. המממ, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים עוד בונד? בתקופתנו? נו, טוב, אבל אם כבר בונד – אז לפחות שיהיה במאי מעניין. ואפשר להגיד הרבה דברים על דני בויל, אבל "משעמם" זה לא אחד מהם.
לצורך ההגינות, כדאי לציין שבויל עדיין לא הוכרז רשמית כבמאי הבא בסדרה, אלא הוא הכריז שהוא עובד עם ריצ'רד קרטיס ("אהבה זה כל הסיפור", "ארבע חתונות ולוויה אחת") וג'ון הודג' ("טריינספוטינג") על תסריט, ושאם התסריט יהיה טוב, נראה שהפרויקט ייצא לפועל.
אבל האם זה בכלל סיבה להתלהבות? ממתי בונד צריך במאי איכות במקום במאי בלוקבאסטרים? והאם בויל עדיין נחשב במאי איכות, בימינו?
נכון לעכשיו, כרגע המידע היחיד שמאושר הוא שדניאל קרייג חוזר לסדרה. אפילו תאריך היציאה שלו, שבעבר נקבע לנובמבר 2019, עלול בסוף להיות בכלל סוף השנה הנוכחית, על פי בויל. כלומר, בהנחה שהוא באמת יביים את הסרט.
פורסמה הרשימה הראשונה של המתמודדים בקאן, ונראה שיותר מתמיד, היא מורכבת מסרטים של במאים שהקהל הרחב לא מכיר. השמות המוכרים היחידים הם ז'אן לוק גודאר, אסגר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן") וספייק לי, כאשר ישנם גם הסרטים החדשים מהבמאים של "אידה", "גומורה" ו"משהו עוקב אחרי"*. זה לא אומר דבר או חצי דבר על איכות הסרטים, כמובן; רק על מידת העניין שהרשימה הזאת מעוררת ובינתיים היא, ובכן, לא מעוררת עניין.
יש לציין שזאת לא הרשימה של כל הסרטים שיהיו בקאן (עדיין יכולים להיכנס כמה סרטים לתחרות הראשית, ויכול להיות שיצוצו שמות יותר מעניינים במסגרות האחרות) אבל זאת בהחלט רשימה קצת מאכזבת בכמה שהיא לא מעניינת. למען האמת, אחד השמות הכי גדולים הוא של סרט שההקרנה שלו נעשית מחוץ לתחרות- "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" שהחליט, משום מה, לערוך את הקרנת הבכורה שלו בקאן, בפני קהל צרפתים חובבי שריקות בוז ושונאי בלוקבאסטרים אמריקאים. אמיצים שם בדיסני.
אבל נראה שכמו באופיר, גם פה העניין העיקרי הוא לא מי כן כאן אלא מי לא כאן – ונטפליקס לא כאן. תזכורת: אחרי ששנה שעברה, ההכנסה של סרטי נטפליקס לתחרות בקאן עוררה ביקורת רבה מצד התושבים הצרפתיים, קאן החליטה שנטפליקס יכולה לבוא, אם היא רוצה – אבל לא להתחרות באף מסגרת תחרותית. בתגובה, נטפליקס משכה את הסרטים שלה מהתחרות והודיעה ששוברים את החוקים.
אבל אם בסיפור של האופיר נראה שההחלטה הזאת עושה בושות לטקס, כאן לעומת זאת, נראה שהסיפור מקרין רע בעיקר על נטפליקס. זה הרי לא שקאן אמרו שנטפליקס לא יכולה להשתתף בפסטיבל, ואפילו לא בתחרות עצמה – אלא שהם רוצים שהסרטים שהיא מביאה למסגרות התחרותיות יוקרנו גם באולמות הקולנוע בצרפת כתנאי לכך שהם ישתתפו בתחרות, ואם לא – אין בעיה, הם יכולים להקרין את הסרטים שלהם מחוץ לתחרות. וזה, אממ, החלטה סבירה. אבל מסתבר שנטפליקס לא חושבים ככה ולכן הם משכו את הסרטים שהם הלכו להביא לפסטיבל (ביניהם – פרויקט ישן שהתחיל אורסון וולס והושלם בימינו, והסרטים החדשים של אלפונסו קוארון, ג'רמי סאולנייר ופול גרינגראס).
זה מצער, אבל קשה להגיד שפסטיבל קאן לא יכול להיות אותו דבר בלי הסרטים האלה. מצד שני, גם קשה להגיד שנטפליקס לא תוכל להסתדר בלי היוקרה של פסטיבל קאן. נראה שנוצר כאן סכסוך מיותר בסך הכל, שהיה יכול להימנע אם רק נטפליקס הייתה מסכימה לתת לפחות הפצה סמלית לסרטים המזורגגים שלה מה אנחנו כבר מבקשים, או מצד שני, אם החוק בצרפת היה פחות מטורף מ"צריך לחכות 3 שנים מזמן ההפצה בקולנוע של הסרט עד שהוא מופיע בסטרימינג", דבר שאולי היה גורם לנטפליקס לשקול את העניין מחדש. אז בין הפסטיבל שתופס מעצמו יותר מדי וענקית הסטרימינג שחוסמת גישה לראות על המסך הגדול סרטים ששייכים למסך הגדול, נראה שהמפסיד הוא בעיקר היוצרים שעבדו על הסרטים שלהם, הלכו לאולפן היחיד שהיה מוכן לממן את הסרט שלו, ועכשיו מגלים שבגלל קפריזות כאלה ואחרות – הן לא יוקרנו בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם.
* – התמונה בראש הדף לקוחה מהסרט הנ"ל, שנקרא "Under the Silver Lake" ויש לו אחלה טריילר.
אוקיי, יש עוד הרבה נושאים לדבר עליהם ומעט מקום. אז, יאללה, סיבוב בזק של מיני-מיני-קצרצרים, צא!
השמועות מתחממות סביב הליהוקים של החלק השני של "זה" – בינתיים, ג'סיקה צ'סטיין (שאם אכן תעבוד בסרט, זה יהיה שיתוף הפעולה השני שלה עם הבמאי, אחרי "מאמה"), ביל היידר וג'יימס מקאבוי כולם נזרקו לקלחת השמועות במה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי. נחיה ונראה. [THR]
טסה תומפסון לוהקה לרימייק הלא נחוץ ל"גברים בשחור". כריס המסוורת' עדיין לא רשמית בסרט, אבל נראה שגם זה די סגור. הבמאי הוא פ. גארי גריי ("Straight Outta Compton", "מהיר ועצבני 8"), והסרט מתוכנן לצאת ב-17 במאי 2019. [Collider]
אם ריחמתם על קולין טרברו אחרי שפוטר מ"מלחמת הכוכבים: פרק 9" – חבל. כמו שאומרים, כשנסגרת דלת בגלקסיה רחוקה, נפתח חלון שמאחוריו דינוזאורים. הבמאי חוזר ל"עולם היורה 3", סרט שקורה ואין לנו מה לעשות לגבי זה, גם אם נבקש נורא יפה שהוא לא יקרה. [Variety]
אם ריחמתם על באטגירל אחרי שג'וס ווידון הודיע שלא יעבוד על הסרט שלה יותר – חבל. DC בעצם הולכים לעשות את הסרט, והם שכרו תסריטאית שעבדה עד היום על.. שני סרטים נשכחים שקיבלו ביקורות גרועות והתסריט של "באמבלבי". מעורר תקווה, כל העסק הזה. [Paste]
ובינתיים, עדיין בעולם הקומיקס – פוקס מזיזה תאריכים. "המוטנטים החדשים", שעל פי התאריך המקורי שלו היה אמור לצאת כבר, נדחה בפעם השנייה – והפעם לעמקי 2019, אי שם באוגוסט. "אקס-מן: הפניקס האפלה", לעומת זאת, ל-14/02/2019. כל הדחיות האלה הם בטח סימנים מאוד טובים בנוגע לאיכות הסרטים הללו ובכלל לא דברים שאמורים לערער לנו את האמון באיכות שלהם. [Deadline]
ובינתיים, בסרטי קומיקס שאולי ייצאו טובים, מארבל הבינו לפתע ש"קפטן מארוול" מתרחש בעבר, ואם הוא מתרחש בעבר אז אפשר להחזיר את אחת הדמויות האהובות שמתה בטרם עת – רונאן. מה זאת אומרת מי זה רונאן? הנבל ההוא מ"שומרי גלקסיה". נו, זה שהוא לי פייס קבור מתחת להררי מייקאפ. לא מתרגשים? אז מה לגבי חזרה למסך הגדול של הסוכן קולסון, נשמע יותר טוב? [Polygon]
דני וילנב מודיע שהעיבוד שלו ל"חולית" יהיה בעצם שני סרטים (ואולי יותר) וכמו כן ש"חולית" יהיה ""מלחמת הכוכבים" למבוגרים" כי למה סתם לעשות סרט אם אפשר לעשות סרט ותוך כדי ללכלך על סרט אחר? [IndieWire, The AV Club]
רימייק לייב אקשן של דיסני מספר.. 20? 30? מי סופר כבר?: הקורבן הפעם הוא "היפהפייה והיחפן". איך נראית פסטה בCGI? בוא נגלה יחדיו. כלומר, כל מי שמאיתנו שיירשם לשירות הסטרימינג של דיסני, כי הסרט הזה ייצא רק שם. עוד לא ידוע על ליהוק או תסריטאים, אבל הבמאי של הסרט הוא הבמאי של "סרט לגו נינג'גו".[Vulture]
אדם סנדלר החליט שנמאס לו להיות רק בקומדיות גרועות, או שאולי הוא סתם לא הבין לאיזה סרט הוא נרשם אבל הסיכום של הדברים זה שהוא יופיע בסרט החדש של האחים ספדי ("גוד טיים") שמרטין סקורסזה מפיק – מסוג הסרטים שלא שולחים אותו לחופשה עם חברים שלו, אלא כאלה שבהם הוא באמת צריך לשחק. [Independent]
במקור, רציתי לסיים את הקצרצרים במשהו נחמד ומצחיק כמו הראיון של ויל פרל עם חואקין פניקס, אבל כשענק קולנוע מת, צריך לתת לו את המקום הראוי לו. מילוש פורמן, אחד מהבמאים הטובים שידע המסך, הלך לעולמו. הוא אחד מהבמאים הבודדים שביימו שני סרטים שזכו בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ("קן הקוקיה" ב-1975, ו"אמאדוס" ב-1984), וחוץ מהם הוא ביים גם את העיבוד המופתי למחזמר "שיער", את צמד הביוגרפיות הקולנועיות המשובחות שלו "לארי פלינט – האיש והסקנדל" ו"איש על הירח", וזה בלי להזכיר את כל הסרטים שלו שביים בצ'כיה כמו "נשף מכבי האש" ועוד. פורמן היה האנטי-תזה לתיאוריית האוטר ששמה את הבמאי כסיבה היחידה להצלחת הסרט. למרות שהוא ניפק לכל הפחות חמש יצירות מופת, תמיד היה נראה שהקהל משוכנע שההצלחה שלהם תלויה במישהו אחר – בין אם זה חומר המקור ("אמאדוס"), או השחקנים הראשיים (ג'ים קארי ב"איש על הירח", ג'ק ניקולסון ב"קן הקוקיה"). אולי זה בגלל שהוא נמנע מסימני היכר, או אולי זאת הנטייה לעסוק בביוגרפיות ודרמות, אבל למרות הרזומה מעורר הקנאה שלו, היה משהו צנוע שאפף אותו ואת הסרטים שלו שמנע מאנשים להלל אותו כגאון יום וליל, וזה מה שהפך אותו, אולי, לקולנוען כזה דגול. יהי זכרו ברוך. (ועוד אבדה שעליה התבשרנו הבוקר היא שגם אר. לי ארמי, הסמל הקשוח מ"פול מטאל ג'קט" נפטר.)
פורמן אגדה.
"אמדאוס" הוא אחד הסרטים האהובים עליי, רמת טופ 10, אבל הוא גם סרט שאני קצת פוחד לצפות בו שוב מחשש שאני לא אוהב אותו כמו בפעם הראשונה. אה, ו"לארי פלינט" הוא בקלות אחד הסרטים עם המסרים הכי חשובים אי פעם. הנאום של אדוארד נורטון בבית המשפט צריך להיות מוקרן בלופים לכל אלה שחושבים ש"אבל לחופש הביטוי צריכים להיות גבולות!!!".
הסיקור התקשורתי לגבי נטפליקס ופסטיבל קאן כל כך מבאס
דווקא בכתבה הזאת העניין מסופר בצורה הוגנת, אבל בגופי תקשורת אחרים כל כך הרבה אש מופנה כלפי המנהל האומנותי של קאן, שבסופו של דבר הוא קורבן לחוק הטיפשי של הקולנוע הצרפתי (3 שנים?? באיזה עשור אתם חיים??) ולחוק הטיפשי שאומר שסרט שמשתתף בתחרות חייב להיות מוקרן בקולנוע הצרפתי – חוק שהיה קיים מראשית ימיו של הפסטיבל.
כששני סרטים של נטפליקס היו חלק מהתחרות הרשמית בשנה שעברה – הוא הכניס אותם בניגוד לחוקים וזה כמעט עלה לו בקריירה שלו. הוא עשה את זה מתוך אמונה שנטפליקס יגמלו לו בכך שיסכימו להפיץ את הסרטים שלהם בצרפת באופן סמלי, אבל אז הם החליטו לא לעשות את זה בצעד דורסני שמתאים לחברת ענק שכבר קיבלה את הצד שלה בעסקה ואין לה מה להפסיד.
מסכים איתך
הבעיה מתחילה ומסתיימת עם החוק הצרפתי המיושן (יש להם הרבה כאלה, הם די מיושנים באופן כללי. לפעמים זה מעולה, הפעם זה מעצבן). אם החוק אכן קובע שצריך לחכות 3 שנים בין הפצה בקולנוע לסטרימינג, איזו סיבה יש לנטפליקס להסכים להפיץ את הסרטים שלהם בקולנוע בצרפת? עניין התחרות או מחוץ לתחרות הוא כמובן משחקי כבוד ועצמה, אבל אפשר להבין את נטפליקס.
אבל למה זה עצוב שתאגיד נטפליקס לא הסכים ליד רוחצת יד?
אם נטפליקס יפיצו את הסרטים שלהם בצורה מצומצמת בקולנוע, אמנם הם יצאו סבבה עם מנהל הפסטיבל, אבל הם יצאו קקות עם כל המנויים שלהם.
התיחסתי לנטפליקס כתאגיד, משום שאני לא חושבת שצריך להפוך אותם לאנדרדוג שנלחם על מקומו, בטח ובטח בשלב הנוכחי. יחד עם זאת, כל המהות שלהם מבוססת על תוכן שמגיע מיידית למסכים של כל המנויים, הם המציאו את הפורמט הזה, הם עדיין שולטים בו. אין סיבה שהם יחליפו את הגישה שלהם כדי להתאים לעולם שמראש הם התגייסו כדי להחליף.
דווקא בסיפור הזה אני לגמרי טים נטפליקס. מרשים להם להציג את הסרטים שלהם, אבל לא במסגרת בעלת משמעות, אז בשביל מה? מה הם ירוויחו, אם לא מאפשרים להם לשחק במגרש של האנשים שגם מקבלים קרדיט, שבחים ופרסים?
למעשה, נכון להיום אין לנטפליקס סרטים טובים, אם סרט כמו בהיר היה מגיע לקולנוע, אפילו רק להקרנות בודדות לפני שהגיע לנטפליקס, הם היו רק מפסידים. בזמנו נטען שהרבה מנויים הצטרפו בגלל הסרט, מניחה שהצטרפו לחודש חינם, מניחה שחלק נשארו בשביל תכנים אחרים (כמוני בנסיבות אחרות).
מה?
למה שהם יצאו קקות עם המנויים שלהם? הסרט יגיע אליהם בין ככה ובין ככה (אם נוציא את צרפת מהרשימה). מה דופק את המנוי של נטפליקס אם "העולם שאחרי: הכחדה" מציג באולמות הקולנוע או "רומא" בא לפסטיבל ירושלים?
העולם שאחרי: הכחדה זה לא סרט של נטפליקס
אלא סרט שהם קנו להפצה כמעט בלעדית, כשהאולפנים לא רצו להפיץ אותו. נטפליקס אירגנו סידורים דומים עם כל מיני סדרות מקור לא אמריקאיות כמו למשל סוף הפאקינג עולם או לטענת גרייס, שהגיעו לנטפליקס כמה שבועות אחרי שיצאו.
זה ניואנס, אבל ניואנס מהותי בעיני.
נטפליקס מגדירה את עצמה כיוצרת תוכן ישר למסכים הביתיים בין אם הם מסך של טלפון או במערכת קולנוע ביתית. זו ההבטחה הבסיסית ביחסים בינם לבין הלקוחות, זו הסיבה שאני הצטרפתי ולמעשה, רוב המצטרפים בשנים האחרונות.
כשנטפליקס חותמת על הסכם כזה כמו 2 הסדרות והסרט הנ"ל, היא מרחיבה את התוכן שאני כלקוחה מקבלת ולכן מרחיבה את האפשרויות שלי כלקוחה. אבל אם נטפליקס תתחיל לעכב את התכנים שלה עצמה, ולהוציא אותם קודם במהדורות מוגבלות לבעלי זכויות (כמו למשל צרפתים, כי יש שם פסטיבל קאן), אז היא פוגעת בדבר שבכלל הביא אותי כלקוחה.
או בשפה בוטה יותר, בישראל אין שום בעיה להגיע בחינם כמעט לכל תוכן. אני בנטפליקס כי אני בוחרת לשלם על התוכן, אף אחד לא יתבע אותי ואף אחד לא ימנע ממני צפיה בתכנים אם יהיה לי חשוב להגיע אליהם. אם התוכן זמין לאחרים חודש מראש, למה שאני אשלם בשביל לראות אותו אחרונה?
ובמידה דומה ושונה- בהרבה מדינות מערביות יש הקפדה על פיראטיות, אבל גם יש חלופות לנטפליקס. היתרון שלהם הוא התכנים המקוריים, ואם זה כבר לא בלעדי ללקוחות, זה מאבד מהכח.
אבל הוא זמין לאחרים לתקופה מוגבלת
כלומר, אני מבין את טענת הבלעדיות אבל בדיוק כמו שזה בסדר מבחינתך ( או שלא? ואז זה נושא אחר) שסדרות מסוימות מגיעות באיחור לנטפליקס כי הן קודם עושים הרצה ברשת המקורית שלהם, למה שסרט שעושה הרצה מסחרית יהיה שונה?
בעיקרון יש הבדל בין סדרה שמגיעה באיחור של חודש
וסרט שבא באיחור של 3 שנים. במקרה הזה אני גם לא הייתי חושב שיש לי טעם להצטרף לשירות כזה.
כן, אבל אני חושב שיש כאן הסכמה שהחוק הצרפתי דבילי להחריד
בשאר המקומות, סרטים מגיעים לVOD.. חצי שנה אחרי יציאתם? זאת לא תקופת המתנה בלתי נסבלת.
במקומות אחרים גם אין מניעה לשחרר לקולנועים ולסטרימינג בו"ז
(ל"ת)
אבל גם במודל הנוכחי הם מוציאים את הסרטים שלהם לקולנוע באופן סמלי
במקרים האלה הם עושים את זה בארה"ב ובשביל להיות כשירים לאוסקר. אם הבעיה שלך היא בהפרת ההבטחה שמנוי לנטפליקס הוא הדרך הבלעדית והמהירה ביותר להשיג את התוכן המקורי שלהם – הם כבר מפרים את זה.
הבעיה היא שאם הם מוציאים את הסרטים שלהם לקולנוע בצרפת – אז הם לא יכולים להפיץ את הסרטים שלהם לצפייה ביתית למשך 3 שנים. את זה אני מבין לחלוטין למה הם לא עושים – גם אם זה רק ישפיע על המנויים הצרפתיים שלהם (לחוק הצרפתי אין יכולת להגיד לנטפליקס מה לעשות במדינות אחרות), זה פגיעה רצינית בלקוחות של השירות שלהם.
אבל מה עם הקרנות מיוחדות מחוץ לתחרות? The Other Side of the Wind של אורסון וולס בכל מקרה היה מיועד להיות הקרנה מיוחדת ולא חלק מהתחרות הראשית ואין שום חוק שמונע ממנו להיות מוקרן במסגרת הזאת. זה פשוט משחקי האגו של המנהל של נטפליקס שאומר שאם הסרטים שלו לא יהיו מוקרנים בתחרות הראשית – הם לא יהיו מוקרנים בכלל.
גם את החוק של פסטיבל קאן אני מבין – הם מאמינים בבתי קולנוע והם רוצים שהבחירה הרשמית תשקף את זה.
אני אישית מאשים את חוקי ההפצה של הקולנוע הצפרתי. לא רק שהוא גרם למשבר הזה, זה בדיוק מסוג החוקים שלא עושה כלום מלבד לעודד פיראטיות.
במחשבה נוספת, מניחה שיש פה שיקול מסחרי ציני בנוגע למיתוג
אני משערת שאם לנטפליקס היה בקנה איזה סרט עד כדי כך מדהים שיכול לקחת את האוסקר ולהטריף את פסטיבלי העולם, הם היו מצפצפים על המיתוג שלהם ומוצאים דרך להשחיל אותו בתנאים קבילים כדי להיות מועמד בתחרויות גם אם אחר כך מנויים ברחבי העולם היו צריכים לחכות חצי שנה שיגיע אליהם.
אבל אין להם כאלה, כרגע יש להם במקרה הטוב סרטים שהיו יכולים לצאת לקולנוע ולדשדש שם (או להחזיר את ההוצאה הראשונית בקושי וזהו).
אז מהקרנות בקאן, בטח כאלו שאין בהן את היוקרה של "השתתף בתחרות כזו או אחרת", אין להם מה להרוויח. מהריב הזה הם מרוויחים, משום שעכשיו אנשים יודעים אילו סרטים לא יוקרנו בקאן, ומשום שהם "ממשיכים להיות החברה שמשנה את הכללים", הפעם בכך שהם יוצאים נגד מוסד ותיק.
אין לי בעיה עם היציאה נגד מוסדות ותיקים, אני חושבת שעולם הקולנוע זועק ומשווע לשינויים דרסטיים. למעשה, עם תקציבי העתק שחברות הסטרימינג מכניסות עבור תכנים מקוריים בסדרות, אני מקווה שסרטים מקוריים גם ימצאו אצלן בית, כי עושה רושם שבקולנוע הסרטים האלו הולכים ונעלמים. מהעבר השני, גם פסטיבל קאן שינה את הפנים שלו ברוח התקופה, הוא תמיד נתפס כפסטיבל לתפוס בו איכות, ופתאום תוקרן בו הבכורה של מלחמת הכוכבים החדש?! אז נטפליקס מפריע להם? שיתקדמו יותר מהר.
מכל הסיפור הזה למדתי שעתידים לצאת בנטפליקס סרטים מעניינים
אלפונסו קוארון ופול גרינגאס (כשהוא לא עושה סרטים של ג'ייסון בורן) הם במאים שאני ועוד הרבה מחכים לסרטים הבאים שלהם ואני מקווה שהם יוכיחו שהרצף של הסרטים הנוראיים שלהם ב2017 והרבעון הראשון של 2018 היה באמת צירוף מקרים ולא משהו שמראה על בעיה באופן שבו הם מתנהלים מול היוצרים שלהם. הנכונות שלהם להוציא הרבה כסף ומאמץ על רכישת הזכויות, השחזור וההשלמה של הסרט האחרון והלא-גמור של אורסון וולס זה גם משהו שהם ראויים להרבה הערכה עליו.
אז כן, יש לפלטפורמה הזאת עתיד מבטיח והם יכולים להיות safe haven לפרוייקטים שהם לא חלק מפרנצ'ייז – אבל כדי שהם יהיו גם safe heaven לסרטים מקוריים הם צריכים להתחיל לקחת סיכונים ולא ללכת על התסריטים התבניתיים והטיפשיים שהם אולי "מקוריים" אבל אין בהם טיפה של מקוריות.
ויש הבדל בין להקרין את סטר וורז החדש (מחוץ לתחרות, איפה שגם פרקים 2 ו-3 עשו את הקרנת הבחורה שלהם), או לעשות בחירות מפוקפקות אחרות (הנה הסרטים שהשתתפו בתחרות הראשית בשנת 2001, יש כאן סרט אחד שלא היית מצפה למצוא בין האנקה ללינץ' לאחים כהן) לבין לתמוך בפלטפורמה שרוצה באופן מוצהר להעלים מהעולם את בתי הקולנוע – משהו שהם תומכים בו.
באופן כללי, אני חושב שיש מספיק מקום בעולם לשני הדברים האלו. אני גם חושב שיש מקום לדון בכל מקרה באופן אינדיבידואלי. הוודעה של פסטיבל קאן היא הרבה יותר קטנה ופתוחה מאשר האוסקר למשל. המנהל האומנותי של קאן אמר קבל עם ועדה שבמידה ונטפליקס רק יירצו, הסרט של וולס יקבל באופן מיידי מקום מחוץ לתחרות והסרט של קוארון בתוך התחרות. אז יש מקום לדון בכל מקרה באופן ספציפי ולא לצאת בהצהרות כוללות שמריחות ממלחמת אגו ולקחת חלק בריב תקשורתי מטופש (למרות שעם כמות הסיקור שהדיון הזה מעורר, אני מתחיל לתהות אם זה לא תעלול יחצ"ני מכוון)
אני די מסכימה עם הדברים שלך
בגדול אני חושבת שאין צד של טובים או של רעים בתחרות הורדות הידיים בין קאן לבין נטפליקס. יש קצת העמדה של שתי תפיסות עולם מאוד שונות, ישנה וחדשה, והרבה מאוד תחרויות אגו/יח"צ.
בין שני האירגונים האלו, שאחד הוא תאגיד של תוכן והשני הוא תעשיית ענק של יח"צ יותר מאשר תוכן, אנחנו בכל מקרה בעמדת הצרכנים. כצרכנית, יותר משרתים אותי האינטרסים של נטפליקס. הצרכנות שלי בנטפליקס יותר מהותית מאשר הצרכנות מקאן (ביקורות סרטים ועיתונים מלאים בציצים של צרפתיות וטוקסידואים בליווי שמלות ערב עם שחקנים ושחקניות). לכן אני עדיין חושבת שבויכוח הגדול, הקייס של נטפליקס יותר חזק מזה של קאן.
אני מהמרת שלאור כל הרעש והצלצולים, פסטיבל קאן ישנה את הנהלים שלו ויתאים את עצמו לרוח התקופה לקראת הפסטיבלים הבאים, אם לא תהיה מלחמת עולם שלישית, אין סיכוי שעוד חמש שנים עדיין יסרבו לשבץ בתחרויות סרטים של שירותי סטרימינג בגלל בתי קולנוע.
וכצרכנים, אנחנו לא חייבים לבחור
אנחנו יכולים להחזיק מנוי של נטפליקס ולקנות כרטיסים לקולנוע.
בניגוד למה שאולי משתמע מהשרשור הזה, אני מאד פרו-סטרימינג. עם נטפליקס ספציפית יש לי כמה בעיות, אבל לדעתי בכל הדיון הזה המילה "נטפליקס" משמשת כדוגמא לסטרימינג בכללי.
לקאן יש מקום שונה בתרבות מכיוון שאמנם לא הרבה אנשים הולכים לשם ורואים את הסרטים בפסטיבל עצמו, אבל זה (יחד עם כל פסטיבלי הקולנוע) סוג של תווית איכות שעוזרת לנו להבדיל בין עשרות אלפי הסרטים שנעשים בכל העולם מידי שנה לבין אלו ששווים משהו.
זו מסגרת שעוזרת להקפיץ יוצרים צעירים ולא מוכרים מכל העולם לתוך התודעה, כשאנחנו יודעים שבגלל המבנה הארגוני והכלכלי שלו הבחירה יכולה להיות מנותקת (לרוב) מכל השיקולים הזרים שלא קשורים לאיכות.
זו עדיין מסגרת שעוזרת להקפיץ יוצרים צעירים מכל העולם?
בכל זאת, עושה רושם שפתחו אצלם סניף של הוליווד (מלחמת הכוכבים).
טוב נו, הם עושים בחירות תמוהות לפעמים.
כאמור, גם שרק ושרק 2 והפריקוולים היו שם.
עדיין, אם תסתכלי בתחרות הראשית ובמסגרות השונות אפשר למצוא שם הרבה סרטים ראשונים ושניים מאת במאים ובמאיות שמעולם לא שמענו עליהם ולכי תדעי מה יהיה איתם.
למשל, מי ידע מי לזלו נמש לפני 3 שנים ועכשיו הוא במאי שכל העולם רוצה לראות את הסרט הבא שלו, וזה לא היה קורה לולא הבמה וההייפ המטורף ש"הבן של שאול", סרט הביכורים שלו, קיבל בפסטיבל קאן.
ועכשיו מסתבר
שנטפליקס כן מעוניינת (גם אם זה לא ייצא בפועל בסוף) להוציא את הסרטים שלה לאקרנים.. פשוט בבתי קולנוע שיהיו בבעלותה. התפתחות מעניינת בעלילה, ללא ספק.
ועוד קצת נטפליקס
הCEO של נטפליקס הכריז, בצורה די אפקטיבית שלקולנוענים שרוצים להתחרות בפסטיבל היוקרתי (ואפשר להבין מדבריו אפילו השלכות יותר מרחיקות לכת) כדאי לא לעבור דרך נטפליקס.
מדבריו, בקצרה:
"אנחנו לא רוצים להיתפס כמי שמנסים לערער את הקולנוע, ולכן נתמקד בעיקר בסטנד-אפ, סדרות, דוקו, וכל תוכן אחר שאנחנו יכולים לעשות בלי לערער את הסקטור הקולנועי"
"אנחנו מתייחסים לסרטים שלנו כסדרות ולא מנסים להתחרות בשיטה הקולנועית"
והוא כן מתחרט שהם נכנסו ראש בראש עם קאן… למרות שהוא אומר שהם לא הולכים להקרין שם סרטים יותר, אלא רק לבוא כקונים.
לי, אישית, הדברים האלה נשמעים רע, וגם אולי קצת כמו שקרים, מה עם כל הדיווחים שהם שוקלים לקנות רשתות קולנוע בארה"ב ולקנות את החברה של לוק בסון. אבל בוא נראה.
חבלוש שהם ויתרו על ניסיון לעשות סרטים.
אז לא נראה יותר סרים כמו אוקגה והכחדה מסתבר..
בשלב זה נראה שזה הכיוון הנכון עבורם, לצערי
אני חושבת שנטפליקס היו יכולים להיות פתרון נהדר עבור יוצרים מקוריים חדשים, אבל הם לא הצליחו ליצר בסרטים את האימפקט שהדוקו והסדרות שלהם עושים. עד כה, גם כשהלכו על במאים טובים או סרטים מעוררי עניין, זה נגמר בביקורות קוטלות והרבה פחות צופים משציפו (להשערתי, הם הרי לא מפרסמים נתונים). בסופו של דבר, רוב המנויים מגיעים בגלל הסדרות.
אני מניחה שבשלב כלשהו יהיה הפיתוח שיצמח אצלם וישנה את הגישה שלהם לקולנוע, כפי שבית הקלפים שינתה את הפורמט שלהם בסדרות. חבל שזה עוד לא קרה.
סיליירי ב-"אמדאוס" הוא הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע
וזאת בשל העובדה שלהבדיל מכל הפסיכופתים/מפלצות/חייזרים שמאיימים עלינו חדשות לבקרים ברוב הסרטים האחרים, סיליירי הוא אדם כמו כל אחד מאתנו. או ליתר דיוק: בכל אחד מאתנו (טוב, כמעט. אני מניח שיש שניים-שלושה צדיקים גמורים בעולם, אבל במקרה הזה אני משוכנע שהם מיעוט זעום) יש קצת מסיליירי.
מה בעצם מניע את סיליירי בסרט להתעלל במוצארט עד צאת נשמתו (תרתי משמע) של זה האחרון? קנאה. זהו. רגש אנושי בסיסי לגמרי, שכל אחד ואחת מאתנו (עם ההסתייגות שהעליתי קודם) חש בשלב כזה או אחר. הקנאה אמנם לא דוחפת את רוב האנשים לקיצוניות שאליה היא דוחפת את סיליירי, אבל רוב האנשים לא צריכים להתמודד עם מוצארט בתור קריטריון להשוואה – ואני חושד שקריטריון מהליגה הזו אכן יכול לדחוף בני אדם מעבר לקצה. כי הקנאה לא רק מעוורת את סיליירי לחומרת המעשים שלו, היא גם עושה אותו חירש. כאשר הוא שומע את המוסיקה של מוצארט, הוא לא שומע לחנים נשגבים שמרטיטים את הנפש, הוא שומע את הקול הקטן שלוחש לו "אתה אפס". כן, זה בהחלט יכול לשגע בנאדם.
בצפייה חוזרת לא מזמן ב-"אמדאוס" בזמן אימון בחדר כושר הופתעתי לגלות עד כמה הסבטקסט הדתי בסרט הזה חזק – כל סיפור המסגרת הוא הניסיון הנואש של סיליירי לגאול את נשמתו לפני שוהא מחזיר אותה לבורא ואת המעשים שלו במהלך הסרט הוא מתרץ כנקמה באותו בורא שחילק את המשאבים בצורה לא-שוויונית כשהוא נתן כל-כך הרבה כשרון למוצארט וכל-כך מעט לכל האחרים (ולסיליירי עצמו בפרט). אבל את הסבטקסט הדתי הזה אפשר לפרש היום במונחים חילוניים לגמרי: בין העצות המובילות שאיימי מורין, פסיכותרפיסטית אמריקאית פופולארית שעוסקת במה שהיא מכנה "חוזק מנטלי", נותנת ניתן למנות את "להפסיק לקנא באחרים" ו-"להפסיק לשקוע ברחמים עצמיים". צפייה ב-"אמדאוס" מעלה שאלה עצות טובות מאוד, השאלה היא האם המשמעות שלהן היא לא "להפסיק להיות אנושי".
סיליירי, אם כן, הוא לא רק הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע – הוא גם הגיבור האמיתי של "אמדאוס", להבדיל מהדמות שהסרט קרוי על שמה. כשחושבים על זה, מוצארט כפי שהוא מוצג בסרט חולק הרבה מאוד עם גיבורי-על עכשוויים – יכולת שמיימית, על-אנושית כמעט לכשף את הסובבים אותו לצד כוונות-טובות בסך הכל עם יותר מקמצוץ של אינפנטיליות. לרוב הצופים בסרט אין שום סיכוי להגיע למה שהוא הגיע לפני מותו בגיל 35. אבל כמעט בכל אחד מהם נמצא משהו מהנבל, סיליירי.
כתבת נהדר
ומוסיף
שסליירי הוא לא רק הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע,
הוא גם אחד מהמעריצים הסודיים הכי מפחידים בה.
השנאה שלו למוצרט לא נובעת רק מהקנאה לכישרון אליו הוא מייחל. השנאה שלו נובעת מאהבה גדולה, מהערצה כמעט עיוורת אל היצירות המופתיות של מוצרט. יצירות שהוא כ"כ רוצה לשנוא, אבל כשהוא מרגל אחרי מוצרט ושומע את הופעותיו (ולא משנה אם זה בבית האופרה או במסבאה) קשה לו שלא להתפעל מהן לגמרי.
הוא אמנם שומע את הקול של אלוהים (או של אמדאוס, 'אהובו של האל') לוחש לו 'אתה אפס'. אבל הוא גם שומע יופי בלתי נתפס שהוא לא יכול להתכחש אליו. יופי שהוא מעריץ.
ויותר מזה, המלחמה של סליירי באלוהים, הרבה יותר מורכבת. כשאביו מת בתחילת הסרט ומצילה אותו מילדות קשה ונותנת לו חופש לחלומותיו, הוא מודה לאל שהוביל אותו אל הדרך המוזיקלית האלוהית.
כשהוא פוגש את מוצרט, הוא מתנגד לאותה דרך מוזיקלית אלוהית ומנסה לחסלה.
וגם כשהוא מצליח בסופו של דבר להשיג את מטרתו, הדרך המוזיקלית האלוהית הזאת הופכת למול עיניו לשגורה בפי כל, כי מי לא מכיר את מוצרט. אלוהות שמנצחת את המוות.
המלחמה שלו, כמו שאמרת, היא חסרת כל סיכוי.
בגלל אלוהות, בגלל חוסר אנושיות, אני לא באמת יודע.
אגב, קרקר כתב שאומרים שההצלחה של מילוש תלויה במשהו אחר ובמקרה של 'אמדאוס' בחומר המקור, אף כי 'אמדאוס' הוא ככל הנראה מיתוס אחד גדול, כשהקשר בינו לבין ההיסטוריה רופף לחלוטין.
זה רק מחזק את הצורך שלנו בסיפורים, הצורך שלנו ברומנטיקה, בהקצנה, באשליות. האלוהות של מוצרט אולי באמת מתאימה רק לאותן אגדות ולא למציאות האנושית האפורה והמצויה.
אבל המציאות מלמדת שגם הכישרון של סליירי היה עצום.
בא מילוש ומספר סיפור בו הכישרון העצום הזה הולך לאיבוד סביב אלוהות בלתי ניתנת להבנה שהופכת את כל הסובבים אותה לבינוניים ודוחפת בתוכה יריבות שכנראה מעולם לא הייתה קיימת באמת.
והוא עושה את זה בכישרון כזה, כמו שלא רבים עשו לפניו ואחריו. אלוהי, הייתי אומר.
רק להבהרה: "חומר המקור" התכוון למחזה עליו מבוסס הסרט.
(ל"ת)
רגע של עריכת לשון
"תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטים שהיוו את הסרט העלילתי הראשון שהבמאי שלהם ביים" – קצת מסורבל, לא?
אולי עדיף – תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטי ביכורים?
אבל הם לא
חלק מהיוצרים מהרשימה עשו סרטים אחרים – פשוט דוקומנטרים, או סרטי טלוויזיה. "סרטי ביכורים עלילתיים" זה עדיין לא מושג, ולכן בחרתי במשפט המעט מסורבל. אם יש הצעה נוספת, אשמח לשמוע :)
הם כן סרטי ביכורים לדעתי
לפחות כפי שאני מבין את המונח, בהתייחס לתחרות של סרטי קולנוע עלילתיים.
"ממתי בונד צריך במאי איכות במקום במאי בלוקבאסטרים?"
סם מנדס לא נחשב? במאי זוכה אוסקר שעשה לפני כן 4 דרמות וסרט מלחמה אחד בלי הרבה אקשן, והבונד שלו הצליח טוב בביקורות ובקופות.
נראה לי שהם מנסים לשחזר את מה שקרה איתו בפעם הראשונה.
לגבי "זה"
גם האתר בקישור וגם ימדב טוענים שהשתתפותה של ג'סיקה צ'סטיין בחלק השני של "זה" היא משהו סופי.
זהו, אני מבולבל מהנושא הזה
כי לפני הכתבה שקישרתי אליה, ג'סיקה צ'סטיין הייתה "בדיבורים" בנושא, ולפתע פה, בלי כתבה שמודיעה שהיא הצטרפה, רשום שהיא "כבר בעסק" כאילו זה כבר ידע ציבורי וחסר לי החלק באמצע של "כן הנה ג'סיקה צ'סטיין חתמה". כרגע אני מעדיף להשאיר את זה כך, למרות האפשרות שצ'סטיין כבר רשמית בקאסט.
מה קראתי הרגע.
יש כבר במאי איכות שעבד על בונד, מישהו אלמוני בשם סם מנדז, ולהוציא את סצינת המקלחת ההיא וקטע אחד בקזינו, סרטי בונד של קרייג מאד מהפכניים בגישה שלהם למיניות ולתפקידים מגדריים, אז עם התאמות קלות – אין שום סיבה שהיום לא ירצו את הסרטים האלה בגלל זה. ולמעשה, "סקייפול" היה כל כך טוב שאנשים מיהרו לשבח בשנית את הפרנצ'ייז על התאמה לתקופה המודרנית כיחסית לא מזמן ראינו את "קזינו רויאל" המצוין.
לגבי וילנב וסטאר וורס – איך בדיוק הוא ירד על סטאר וורס…? הבן אדם לא זרק לכלוך. הוא בסך הכל התייחס בצורה הגיונית לאתגר של לעבד יצירה שהשפיעה על סטאר וורס, בתקופה בה רוב האנשים מניחים שסטאר וורס זה המקור לכל הדברים האלה. כאילו, זה שבאתר ממנו זה נלקח נתנו כותרת של shots fired לא מחייב את הפרשנות ההזויה הזאת על דבריו.
מה קראתי הרגע.
" מאד מהפכניים בגישה שלהם למיניות ולתפקידים מגדריים" – מה. מה? מה???
בנוגע למנדז/בונד – מצטער, מנדז לא היה אז ואינו היום חצי הבמאי שהוא בויל. לא מבחינת איכות ולא מבחינת רפטואר. כן, יש ל"ג'ארהד" כמה מעריצים, וכן, כמה אנשים אולי זוכרים את "חלון פנורמי" או "הדרך לפרדישן" אבל בגדול הוא היה במאי של להיט אחד ("אמריקן ביוטי") ובינו ובין "סקייפול" עברו 13 שנה. הוא אולי במאי סרטי דרמה, אבל איכות? הוא פשוט לעולם לא הגיע למעמד הזה של איזה אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה, ו"סקייפול" לא היה "סרט של סם מנדז" כי פשוט אין דבר כזה. הוא מביא אותו אומנם ניחוח מסוים של יוקרה ("במאי זוכה אוסקר") אבל הקבלות שלו על התואר הזה מפוקפקות, בניגוד לבויל.
הוא יורד על מלחמת הכוכבים כשהוא אומר על זיכיון שלם שהרבה אנשים מבוגרים אוהבים שבעצם, זה סדרה לילדים ומי שרוצה מד"ב אמיתי למבוגרים אז שיבוא לראות את הסרט למבוגרים שלו. הוא אולי לא התכוון להעליב (סביר), אבל זאת לא "פרשנות הזויה" לדבריו.
תראה, אתה שאלת מי ירצה לראות את ג׳יימס בונד היום בהקשר של היחס לנשים. מעבר לאותה מעידה בסקייפול הסרטים האלה לא בעייתיים, בטח לא כשמשווים אותם לאלטרנטיבה מנתצת הקופות שהיא מהיר ועצבני (פרנצ׳ייז האקשן היחיד שלא מבוסס על מד״ב או פנטזיה בימנו). אז כי, יש לא מעט אנשים שהם בטוחים שהם רוצים לצפות בעוד בונד. ואני די בטוח שיוצרי הסרטים שמעו את הביקורת על סקייפול והם לא יחזרו על אותן בעיות. אם כן הם יקבלו בראש ובצדק, אבל לעשות הנחות מראש על סרט שבכלל לא נכנס להפקה זה חלש.
ושוב, בלי קשר לפינצ׳ר או לא – אין שביב של ״ירידות״ בדבריו של וילנב.
בונד עדיין בעייתי בהקשר של נשים
הוא אולי פחות בעייתי. ולעשות הנחות על סרט של סדרה עם היסטוריה ידועה זה סביר. אני אולי אטעה (ואשמח לגלות זאת), אבל כאשר אתה עושה את אותן הטעויות בפעם ה-24, אפשר להתחיל לחשוד שיש תפוס מסוים בסדרת הסרטים שלך.
ושוב, בלי קשר לשום דבר – להגיד שמשהו הוא "לילדים" זה בהחלט יכול להתפרש כהעלבה. אני מסכים שאין שום בעיה שיהיה דברים לילדים ודברים לא לילדים, ושאינטונציה (דבר שחסר לנו כאן) זה חשוב באיך מפרשים את זה, אבל זה לא איזה הר מעכבר. זה הר ממשהו שמרחוק יכול להיות הר אבל חסר לנו את האמצעים האופטיים הנכונים לשפוט אותו.
אני לא חושבת שסרט יכול לקבל קרדיט של אנשים
כשאיש ותיק ורב בעיות מראה איזושהי תזוזה בכיוון הנכון, אפשר ללכת על גישת החיזוק החיובי, ולהכיר בהתקדמות. למשל היה את הרב שיצא נגד להטבקים, שזה דפוק אבל היי, הוא לפחות מכיר בכל הקשת (פעם זה היה "הומואים עושים רעידות אדמה").
בונד זו דמות אחת, אבל מאחורי הסרטים האלו עומדים המון בני אדם. הם מתאימים את הרעיונות, העלילות והטכנולוגיות לרוח התקופה. צעד כל כך קטן (לא היה עירום נשי, הוא קיים יחסי מין רק עם אישה אחת), זה לא משהו שאפשר לתת עליו קרדיט כל כך גדול. זה יותר נשמע כאילו הם בחרו להמנע מלהכניס קטעים שיעלו יותר מידי ביקורת בת זמנינו.
אגב, לפי ההיגיון שלך
בויל הוא במאי של שני להיטים. לא בטוח כמה זה שדרוג.
לכל הפחות 4
ואחד מהם, וזה חשוב, היה בתחילת העשור הזה.
הגזמת.
אנשים לא באמת מכירים סרטים שלו מעבר לטריינספוטינג וסלאמדוג. אם ככה אז אין סיבה לא להחשיב למנדס את הדרך לפרדישן וחלון פנורמי.
אנשים לא מכירים את 28 יום אחרי? 127 שעות?
אתה הגזמת. שני הסרטים האלה על הראדר הקולנועי (גם בתקופה שיצאו וגם היום) פשוט הרבה יותר מ"פרדישן", "פנורמי" או "ג'ארהד".
קצת קשה למדוד,
127 שעות אולי אבל 28 יום אחרי הוא סרט מאד לא ידוע. ו
"מאוד לא ידוע"? איך אמרנו כבר? הגזמת.
לסרט יותר מ300 אלף אנשים שהצביעו לו בימד"ב (לצורך השוואה פרדישן נמצא איפשהו ב200 אלף, חלון פנורמי ב167 אלף וג'ארהד ב150 אלף) אבל אפילו אם נגיד שזה מדד לא משהו (כי מתי בדיוק סרט נהיה להיט, אם שופטים ככה, ומי אמר שזה דווקא ב300 אלף) יש דבר אחד שפשוט אי אפשר לקחת מ"28 יום אחרי" וזה שהוא המציא מחדש את ז'אנר הזומבים, ורק זה מקנה לסרט מעמד שפשוט אין לאף סרט של מנדז, שנוטה להיגרר מאחורי טרנדים ("סקייפול" היה בעצם סיפור מחדש של "האביר האפל") מאשר להמציא משהו חדש.
יכול להיות שהוא המציא את ז'אנר הזומבים מחדש
אבל רוב האנשים בכלל לא מסתכלים עליו ככזה ויזרקו קודם שמות כמו "המתים המהלכים" ואפילו "שון של המתים". גם בלייד התחיל את מהפכת גיבורי העל ואקס מן אחריו, אבל את רוב הקרדיט מקבל ספיידי.
מה?
לא, לא אמרתי שהוא התחיל מחדש את הז'אנר – הוא המציא ז'אנר חדש (ביחד, אולי עם איך שלא קוראים בעברית לResident Evil) של זומבים מהירים.
זה מקרה שונה לחלוטין מבלייד/ספיידרמן.
לא הייתי מודע לזה שיש ז'אנר של זומבים מהירים.
יש לציין שהזאנר שהוא המציא נורא ספציפי. כמה סרטי זומבים מהירים יש? מלחמת העולם זי? מה ההגדרה של הז'אנר בכלל? נשמע שהוא פשוט הוסיף אלמנט לזאנר הזומבים ויצירות אחרות (בטח הרבה משחקי וידיאו) הושפעו ממנו. באותה מידה אפשר להגיד ש"ראשמור" המציא ז'אנר חדש.
כלומר, אולי, אם תגבה את הטענה הזאת.
זומבים מהירים לוקח את ז'אנר הזומבים למקום של אימה-אקשן, הרבה יותר מסרטי הזומבים הקודמים שהיו יותר אימה-מתח. "שחר המתים" החדש, סדרת Resident Evil (אולי!), מלחמת העולם Z, רכבת לבוסאן – מדובר בשינוי מהותי לז'אנר שהיה נראה שדועך ומת בתחילת שנות האלפיים.
אין לי מה לגבות את הטענה כי אני חושב שהיא חסרת משמעות.
לדעתי אין כזה דבר ז'אנר זומבים מהירים כמו שאין כזה דבר ז'אנר ווס אנדרסון (בעצם פה אני פחות משוכנע). זומבים זה ז'אנר עתיק שכל כמה שנים מקבל תפניות ועדכונים. בתקופה האחרונה הוא פונה לכיוון אקשני יותר (אגב גם במשחכס יש זומבים מהירים, באממת תופעה). אפשר להגיד שהסרט של בויל נתן טוויסט לז'אנר והשפיע על סרטי זומבים אחרים אבל המציא זאנר שלם קצת לא הוגן להגיד. ז'אנר המורכב מהקביעה שזומבים רצים מהר זה קצת חסר בשר. אם זה נקרא להמציא ז'אנר אז כמות סרטי ממציאי הז'אנר היא בלתי נגמרת ואז התואר הזה מעט חסר חשיבות.
ואם אתה מתעקש שאגבה את הטענה שלי אז חוץ מסרט ווס אנדרסון כמובן הוא מאד השפיע על יוצרים צעירים ובעקבותיו נוצרו הרבה סרטי אינדי היפסטריים מסוגננים ונוסטלגיים על דמויות מופנמות במעמד בינוני וטרודות בצרות המוגבלות לעולמם כגון: נוח באומבך, ריצ'רד איואה, פול קינג, גרטה גרוויג, קצת סופיה קופולה, מיס סאנשיין הקטנה ועוד.
טוב, אם הגענו ל"השפיע על סרטי זומבים"
אני מוכן להתפשר על האם זה המציא ז'אנר כן או לא.
ואני לא מתעקש שתגבה את הטענה, פשוט אמרתי שאפשר לטעון משהו ואמרתי שכן, אם תטען אותו בהחלט תוכל לטעון אותו.
תומך בהחלט.
אמנם "ספקטר" לא מוסיף הרבה לפילמוגרפיה של מנדס כך גם האחרון של בויל "טריינספוטינג 2" (אני חיבבתי דווקא אבל הקונצנזוס היה מאד שלילי). בנוסף בויל זכה באוסקר על "נער החידות מומבאיי", סרט שאנשים הספיקו לשכוח את קיומו וכבר שנבחר היה ברור שזה מתווסף לרשימת הפאדיחות הגדולות של האוסקר. לעומת זאת "אמריקן ביוטי" סרט מאד אהוב שהיום כבר קיבל מעמד של קלאסיקה (אולי מילה מוגזמת אבל הוא בהחלט מאד אייקוני). עוד הישג של בויל זה סרט הזומבים "28 יום אחרי" שהוא סרט ז'אנר מאד אהוב אבל בלי הילה אוסקרית, פחות או יותר כמו "סקייפול של מנדז. בין לבין שניהם הוציאו סרטים מוערכים שבעיקר קיבלו הכרה אוסקרית בקטגוריות המשחק 127 שעות וסטיב גובס לבויל ולמנדז "הדרך לפרידשן", "גרהאד" ו"חלון פנורמי".
לא יודע מה ההגדרה של אוטרים אבל "אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה" זה משהו מאד מעורפל. אני חושב שבויל ומנדז הם דווקא נמצאים במעמד די דומה, במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם מאד אינה אחידה וחלקם מאד שונים אחד מן השני.
טוב, תראה
א. 127 שעות היה מועמד לאוסקר בקטגוריות המשחק, הסרט והתסריט (בסך הכל שישה). אין מה להשוות אותו לשאר הסרטים שככה זרקת להם יחדיו (סטיב ג'ובס היה מועמד על שני פרסי משחק, חלון פנורמי והדרך לפרדישן היו מועמדים רק לפרס משחק אחד ואז לעוד כמה פרסים טכניים, וג"ארהד לא היה מועמד לכלום).
ב. להגיד ש"אמריקן ביוטי" קלאסיקה אבל "נער החידות ממומביי" נחשב פאדיחה גדולה של האוסקר זה במקרה הטוב אנקדוטלי. אני יכול להגיד ההיפך (ואני בהחלט חושב שהזמן היה נוראי ל"אמריקן ביוטי" ושאו-טו-טו הסרט מתיישבן מעבר לכל תקנה), ולא נלך לשום מקום.
ג. בנוסף, יש כאן השוואה לא נכונה – אתה מחשיב את "סקייפול" ו"ספקטר" לתוך הרזומה של מנדס לצורך ההשוואה, אבל ההשוואה כאן עוסקת במנדז *טרום* סקייפול.
ד. "במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם אינה אחידה ומאוד שונים אחד מן השני" מתאר בערך כל במאי מפה ועד אנטרטיקה.
חלק מסכים חלק פחות...
א. מקבל, בויל אכן מצליח יותר מבחינת האקדמיה.
ב. כן הרבה אנשים פחות אוהבים את "אמריקן ביוטי" אבל אי אפשר לקחת ממנו את האייקוניות לפחות (השוט של החברה בין ורדים בין המוכרים בקולנוע). כמעט ולא שמעתי מישהו אומר משהו טוב על נער החידות ממובאיי מעבר לשיר הבוליוודי בסוף וכזוכה אוסקר הוא בהחלט נחשב בין הנחותים והשנויים במחלוקת. לא יודע בדיוק איך למדוד את זה וכנראה אין דרך להוכיח את זה אבל אני חושב שזה די מקובל לקרוא לסרט פאדיחת אוסקרים (למרות זו הייתה שנה מאד חלשה). ונתתי סיוג למונח קלאסיקה.
ג. צודק, אם כי קשה להשוות ביניהם כאשר מנדז נכנס לתחום אחרי בויל בכמה שנים טובות.
ד. נכון המשפט "במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם אינה אחידה ומאוד שונים אחד מן השני" לא אומר יותר מדי אבל זה ""אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה"" לא מתאר לי כלום. אין שום דרך לדעת אם בויל הוא כזה ולפי ההוליוודיות של נער החידות יכול להיות שהוא מאד התפשר במהלך עשיית הסרט, או לחלופין זה היה החזון שלו לסרט. בכל מקרה ההגדרה הזאת לא אומרת כלום כי אנו לא באמת יודעים מי עונה לה ואין בינה לבין איכות הבמאי יותר מדי קשר.
נתמקד בד'
ד. נצמצם "חסר פשרות" ונגיע ל"אוטר". סרט של דני בויל הוא סרט של דני בויל. זה לא תמיד עובד לטובה, אבל הסרטים שלו נראים ונשמעים כמו סרטים שדני בויל עושה. זה אומר שאיפשהו בתהליך העבודה, יש לו חזון אחיד בנוגע לסרטים ואפילו אם יש פשרות, הסרטים שלו בסופו של דבר הושפעו בצורה בלתי ניתנת לערעור מזה שהוא ביים אותם.
את המעמד הזה – למנדז אין. יש לו סרטים טובים, כן, אבל כאלה שאי אפשר להגיד עליהם שמישהו אחר היה יכול לביים אותם? מה המאפיינים, המוטיבים החוזרים, הדברים שעושים את מנדז מנדז? יש כאלה? התחושה היא שהוא יותר "במאי להשכרה מאוד איכותי" מאשר מישהו עם חזון כלשהו.
אני מרגיש אותו דבר בנוגע לבויל.
מה המאפייהים והמוטיבים החוזרים שלו. סטיב גוב הרגיש כמו סרט של סורקין שבו המצלמה קצת זזה סביב הדמויות כדי שלא יגידו שבויל לא עשה כאן כלום. התוצאה שהוא רק הפריע לתסריט של סורקין בניגוד לפינצ'ר שהתאים את עצמו לתפקיד אבל עדיין שמר על התכונות שמייחדות אותו (אגב זו דוגמה לאוטר שהנוכחות שלו מורגשת).
לדני בויל אף פעם אין נוכחות מיוחדת מדי. סלאמדוג הרגיש לי כמו עיבוד הוליוודי שגרתי שמתרחש בהודו (יש טרנד של לעשות סרטים הוליוודים קלישאתיים בהודו אגב). מדי פעם הגיע איזה שוט עם זווית צילום עקומה שלא תרם יותר מדי לסרט חוץ מזה שנדע שמישהו נחשב ביים אותו. טריינספוטינג הוא הסרט הטוב שלו אשר מלא בהברקות אבל אף אחת מהם לא חזרה על עצמה יותר מדי בסרטיו.
הוא במאי שברגע שיש לו משהו טוב ביד הוא יכול ליצור דברים מעניינים ויש לו הרבה הברקות אבל הוא ממש לא פיתח איזה סגנון ייחודי.
בבקשה
אחד ושניים , שלושה מאמרים על הסגנון הייחודי של בויל.
לעומת זאת, הדבר היחידי שמצאתי על מנדז זה ש"כל הסרטים שלו בוחנים את הקונספט המשתנה של בית", שזה, ובכן, לא סגנון ויזואלי או בימאי בולט מדי.
כנראה לא ראיתי מספיק סרטים שלו.
אולי יש לו יותר סגנון חזותי מלמנדז אבל בסופו של דבר כשאני צופה בסרט שלו אני לא מרגיש טאצ' ייחודי, גם כאשר יש בו איזה מאפיין שנפוץ בסרטים אחרים שלו. אבל זה כלל סובייקטיבי שכבר אין לי מה להתווכח בנוגע לזה כי ברור שאתה יכול לא להסכים איתי.
דווקא אהבתי
ראיתי את "אמריקן ביוטי" לפני חודש ואהבתי מאוד,
נכנס לרשימת הקלאסיקות שלי.
לעומת זאת "נער החידות ממומביי" הוא כל כך לא סרט אוסקרי. סרט כיפי ומעניין,
אבל לא מתקרב "לאמריקן ביוטי".
זוהי דעתי
אגב גם בIMDB יש לו ציון משמעותית יותר טוב
ולפתע זה הכה בי
למה בכלל משווים את "ביוטי" ו"מומביי"? "ביוטי" הוא *ה*להיט של מנדז, אז סביר להשוות אותו *ל*להיט של בויל – "טריינספוטינג". את "מומביי" אפשר להשוות לכל אחד מהסרטים האחרים של מנדז, אבל דווקא ל"ביוטי" אין הגיון.
מאד פשוט, שניהם זוכי אוסקר.
(ל"ת)
אז?
אם נשווה בין סקורסזה לספילברג נשווה בין "השתולים" ל"רשימת שינדלר"?
האוסקרים היוו חלק משמעותי מהדיון
כי הוא לא היה על איזה במאי יותר טוב אלא על איזה במאי יותר מוכר, מוערך ומביא יותר יוקרה לפרנצ'ייז. אוסקר הוא מדד מאד טוב לעשות זאת. אין להשוואה הזאת יותר מדי משמעות ולהשוואה בין "השתולים" ו"רשימת שינדלר" בכלל אין משמעות משום שיש בין הסרטים פער שנים כל כך גדול ולכל אחד מהבמאים פילמוגרפיה שמתפרשת על פני כמה עשורים כך שסרט אחד מאד לא מראה הרבה.
מסכים שהשוואה בין "ביוטי" לנער החידות" גם לא מוכיחה יותר מדי אבל הבחירה בסרטים האלה ספיציפית היא ממש לא רנדומלית ודי הגיונית. גם השוואה בין "ביוטי" לטריינספוטינג" סבבה לגמרי. במקרה כזה מבחינת טעם אישי טריינספוטינג לוקח אבל מבחינת כמה הסרט השפיע על התרבות הנוכחית (רפרנסים, אזכורים וכו') נראה לי ביוטי עדיין יותר זכור. (הקישור לא מוכיח הרבה רק נזכרתי בדף הזה). "טריינספוטינג" נהיה סוג של סרט קאלט אבל לדעתי הוא פונה לנישה יותר מצומצמת של מעריצים.
אגב, משהו שהלך לאיבוד בכל הדיון הזה:
אני די מחבב את מנדז כבמאי.
גם אני די מחבב את בויל (במיוחד בזכות "טריינספוטינג"
שיש לו מקום חם אצלי ואפילו ההמשך). הדיון היה על כך שלדעתי אין לבויל סגנון חזותי שמאפיין אותו כמו שאין למנדז.
הדיון היה על הרבה דברים, נדמה לי.
(ל"ת)
בכל מקרה הדיון היה די מיותר כי בויל לא יביים בסוף את בונד
בגלל סיבוכים עם הלוז שלו לסרט הבא שהוא עובד עליו, מחזמר קומי כלשהו.
קישור?
מה שאני מוצא כרגע אומר שהוא עובד על המחזמר קומי ואז אחר כך יעבוד על בונד, לא שהאחד מבטל את השני.
כן קראתי את זה בבוקר ברפרוף אז זה לא חד משמעי.
לפי הכתבה שמצאתי אף גורם לא אישר שבויל פרש אבל לפי הלוז שלו הבונד החדש יידחה לפחות 2020. מכיוון. שמפיקי בונד לא להוטים לפער של 5 שנים ייתכן שבויל יוחלף.
וזה סופי: בויל אכן מביים.
http://deadline.com/2018/05/james-bond-25-universal-pictures-international-mgm-annapurna-daniel-craig-danny-boyle-john-hodge-1202397905/
וזה סופי: בויל לא יביים
https://www.hollywoodreporter.com/heat-vision/jame-bond-25-loses-director-danny-boyle-1136378
נולאן יחליף?
(ל"ת)
פרסי אופיר זה פשוט טקס לא רלוונטי, אבל משהו בתלונות לא ברור לי
בלינקים שנתת, עולה טענה על כך שבמאים חדשים מקבלים יותר פרסים.
בשנה האחרונה פוקסטרוט ניצח את לא פה, לא שם לפני כמה שנים גט ניצח את אפס ביחסי אנוש. אלו שני מקרים שגם מבחינה מסחרית, ולדעתי גם מבחינת האמירה של הסרט הבחירה היתה שגויה, ובשני המקרים האקדמיה העדיפה את היוצרים המוכרים עם התעודות על פני החידוש.
בהתחשב בכך שיש איזה נסיון לקלוע לטעם של האוסקרים, לא מפתיע אותי שאנשים כמו אבי נשר ואיתן פוקס, שעושים קולנוע מאוד מסחרי, לא מקבלים הרבה מאוד קרדיט.
אבל אני חושבת שאוחובסקי ונשר מפספסים בענק, כי מבחינתי פרסי אופיר הם מועדון סגור, משום שאין לי מושג על מה מדברים שם (למעשה, אם הייתי טורחת לצפות בטקס לא היה לי מושג על מה מדברים שם). אין שום עניין להפוך את הקהל הישראלי לחלק מהסיפור הזה, ועם כל הכבוד, ישראל לא נוצצת כמו הוליווד, ואין שום סיבה להפעיל את הטלויזיה רק כדי לראות כמה סלבס לבושים ומדברים על סרטים שאני לא מכירה.
חדשים מול ותיקים
כן, מדי פעם במאים יותר ותיקים (מושג חמקמק בתעשייה הקטנה שלנו) מנצחים במאים צעירים אבל הסיכוי של במאי צעיר ולא ידוע לזכות הוא עצום בטקס פרסי האופיר – שוב, מאז שנת 2000 החלוקה היא בערך חצי לזוכים צעירים וחצי לבמאים מוכרים. כשלוקחים בחשבון ש2 מהפעמים הללו של יוצרים מוכרים היו יוסי סידר, נשארו 7 במאים שהמשיכו לפעול בתעשייה ומקבלים הוכרה (וגם 2 מהם כבר זכו בעבר באופיר, אז בעצם חמישה).
יש הרבה תלונות על פרסי האופיר (כמו על האוסקר, כמו על כל דבר) ובהחלט יש המון תשובות לשאלה "למה אבי נשר לא מקבל פרס אופיר" (העדפה לבמאים חדשים, המסחריות של סרטיו וחוסר התמיכה של המפיקים הם שלושה תשובות שניתנו בין הלינקים והכתבה, ובטח יש עוד).
אבל בנוגע לפסקה המסיימת שלך – ובכן, כן, אני מאוד מסכים וזה מצער ומבאס ודיברתי על זה.
תקראי את מה שאור סיגולי כתב בסריטה
כאן (יש גם לינק בכתבה).
ההסבר שלו להתעלמות כביכול מאבי נשר מדויקת יותר מהעדפת במאים צעירים. נשר עשה את הטעות שלהוציא את הסרטים שלו לפני הטקס. אז אמנם הקהל מגיע, אבל למפיק אין שום אינטרס לקדם את הסרט שלו באופיר. הוא יבחר במקום זאת לעודד סרט שעוד לא יצא.
ולכן פוקסטרוט וגט, שיצאו לקולנוע בספטמבר בצמוד לטקס האופיר, ניצחו את לא פה ולא שם ואת אפס ביחסי אנוש, שיצאו לקולנוע חודשים לפני הטקס.
קראתי, אבל זה לא מסביר את הבעיה של נשר
שטוען שאפילו כשנותנים לסרט שלו קרדיט, הוא לא מועמד לפרס הבמאי. למעשה, פרס הבמאי לא משפיע כמו פרס הסרט מבחינת הקהל (לכאורה, כי אחר כך עוסקים בסרט בתקופת האוסקרים).
אני חושבת שמדובר בשילוב של בעיות שהובילו את התלונות השונות בנוגע לפרסי אופיר ואי אפשר לסכם אותן לכדי סוגיה אחת: נשר, אוחובסקי וסיגולי כתבו שלושה מניפסטים מאוד שונים זה מזה, וכל אחד מהם צודק בדרכו אבל רואה רק חלק מהתמונה.
גם אם הטקס היה הכי לא נגוע, ולא היו בו הטיות, אני חושבת שהשוק בישראל קטן מידי בשביל לשחק בהקרנות בכורה למבקרים ולספר לצופים מה כדאי. אני גם חושבת שהמבקרים הוכיחו שוב ושוב שהטעם שלהם לא רלוונטי להעדפת הקהל (ראה ערך לא פה לא שם או אפס ביחסי אנוש שהיו הלהיטים של השנים שלהם, אבל לא זכו).
אז בעצם פרסי אופיר עבורי כצופה, הם בעיקר הרבה רעש על שום דבר, משום שחבורת אנשים בלתי ידועים, מדברת על סרטים שלא בתודעה שלי, ומוציאה בסופו של דבר דירוג שגם הוא לא רלוונטי. לכן אני מתעלמת ממנו ככל שאפשר, כלומר, לפעמים באמת סרט שזוכה שם להייפ מגיע לקולנוע ומספיק מעניין אותי. אבל לא כל כך הרבה.
לא יודעת להגיד האם אני מיצגת, את הסרטים שראיתי וזכו בפרסי אופיר, רובם לפחות, אני לא זוקפת לפרסים, המניע היה אחר: פוקסטרוט בגלל מירי רגב (ולפני שזכה), סופת חול משום שאני הולכת לסרטים בערבית במסגרת נסיונותי ללמוד ערבית, עג'מי כי הטריילר היה מטורף, ואלס עם באשיר לקראת פגישה עם ארי פולמן במסגרת קורס, הערת שוליים בגלל חיים סידר (אבל לא ראיתי אותו עד הסוף כי השתעממתי), אביבה אהובתי היה בטיסה..
חיים סידר?
(ל"ת)
בהחלט
חיים סידר
אגב, לגבי לפני/אחרי הטקס
יצאתי לבדוק באמת מה המצב עם זה.
מ-2003, שם הטקס עבר לספטמבר במתכונת שאנחנו מכירים, הסרטים הבאים יצאו מוקדם באותה השנה וזכו בכל זאת: "אביבה אהובתי" (בתיקו עם "אדמה משוגעת"), "ואלס עם באשיר" ו"הערת שוליים".
לפני 2003, ובכן, ויקיפדיה כבר לא מקור אמין בנוגע לזה (הם טוענים שמ1993 ועד 1997 כל הזוכים הוקרנו בהקרנת בכורה ב1 בנובמבר בארץ. שזה רק טיפה טיפה חשוד) אבל מבט בספר הקולנוע הישראלי.. לא עוזר, כי אין שם תאריכי בכורה אבל כן יש ביקורות – ורובן מסתמנות שהזוכים יצאו בנובמבר או לאחר מכן באותה השנה.
כלומר, שמתוך 29 זוכים עד כה, בדיוק 3 יצאו בשלב כזה שכאשר הוכרזו המועמדויות, אנשים ידעו מי ומה הסרט הזה. מצד שני (והוא צד מאוד קטן) – כן כל הזוכים הללו היו של יוצרים ותיקים.
בקשר להערה של וילנב על "מלחמת הכוכבים"
יש דברים בגו. "מלחמת הכוכבים" היה עם זיקה ברורה לילדים (כולל כל הפרנצ'ייזינג מסביב). אמנם יש בו הרבה דברים למבוגרים זה תמיד היה פרנצ'ייז לכל המשפחה. "חולית" לעומת זאת היה ספר כבר עם נושאים פילוסופיים מורכבים הרבה יותר מכל אופרת חלל (טובה ככל שתהיה) ולעבד אותו לסרט היא משימה קשה כמעת כמו העיבוד של "שר הטבעות". חולית הוא לא סיפור שמיועד גם לילדים. "מלחמת הכוכבים" הוא כן סיפור כזה.
לוקאס בעצמו אמר שמלחמת הכוכבים מיועד לילדים
וזה בסדר גמור. גם סרטים כאלה שמיועדים לכל המשפחה צריך לדעת לעשות וזה לא מוריד מהם.
מניחה שזה מתאים כאן: טראנסים וטראנסיות מוחים על ליהוקי סיסג'נדרים לסרטים הוליוודיים
ודי בצדק בעיני.
יש לא מעט טראנסיות וטראנסים שמסתובבים בהוליווד ושאר אזורים ציבוריים מספיק לליהוק, ועדיין לא מלהקים אותם לתפקידים שעוסקים בהם. הוליווד אוהבת את "הטרנספורמציה" של השחקן, את הרגע שבו הגבר גבר הזה או האחר פתאום נראה מאוד נשי, והולך נשי ומדבר נשי וכמעט לא רואים זיפים… זה מאוד לא הוגן, משום שככה לא נראות או נשמעות טראנסיות ובהתחשב בעובדה שרוב האנשים לא מכירים טראנסיות (או לא יודעים שהם מכירים), זה מיצר איזושהו מצג שווא פוגעני, בין היתר (לדעתי) זה עוזר להזין דעות קדומות על טראנסיות. למשל (וזה מופיעה בכתבה) שהן "גבר עם שמלה וגינונים של בת".
(לבחור שמחקתי לו תגובה)
קוקטייל מסוכן של אוף-טופיקיות ומחיקת הגדרה עצמית של אנשים גרמה למחיקת התגובה שלך.
אם אתה רוצה לפתח דיון בנושא, אתה מוזמן לכתוב תגובה מחדש.
אם אתה רוצה להגיד "טראנסים הם סתם גברים בשמלות", אז אתה מוזמן גם – פשוט לא פה. לא כי אתה צודק, או טועה, אלא כי זה לא המקום ופשוט ממש לא נחמד לאנשים.
גם למחוק הודעות על פי הדיעה שהן מביעות זה לא כל כך נחמד לאנשים.
זתומרת, לא קראתי את ההודעה שנמחקה, אולי היא עברה על החוקים. אבל אתה מנסח את זה כאילו פשוט לא אהבת את הדיעה שלו.
לא, אני מנסח את זה כי כאילו הוא פוגע באנשים ונכנס לאוף טופיק
כי זה מה שזה היה.
יש בטח דרך לנסח את אותו הטיעון בצורה שלא תוביל למחיקה
כי הוא רלוונטי להודעה של מישי ולייצוג קבוצות קצה בקולנוע – האם הטראנסים הם קבוצה נורמטיבית בשאיפה שיש לקדם את ייצוגה כנורמטיבית בקולנוע או, מנגד, (למשל) אם ננקוט בעמדה שטרנסג'נדריות היא מחלת נפש שדורשת טיפול, או סתם העדפה ביזארית, האם עדיף בעצם לקדם התייחסות ביקורתית או אפילו ממש להדיר דמויות כאלה, כדי שלא ישמשו דוגמאות למופת; וכל זה מתקשר לשאלה האם תעשיית הקולנוע צריכה בכלל לשמש שופר מוצהר לעמדה זו אחרת.
כמובן, לבוא ולקרוא לאנשים קוקסינלים וכו' בפרהסיה לא עוזר בכלום.
היי, זאת פעם שנייה שאני מוחק תגובה בשרשור הזה
וזה חבל, כי אני חושב שזה כן נושא ששווה לדון בו, ואני מקווה שאפשר לעשות את זה בלי להגיע להעלבה של אנשים (בין אם בצורה כללית או בצורה אישית).
ועבדתי כל כך קשה כדי לא להשתמש בשפה נמוכה..
בטח יש איזו דרך לנסח את הדברים בצורה שלא תביא למחיקה.
אבל כניראה שלבוא ולקרוא לאנשים חכמולוגים מטומטמים בפרהסיה לא עוזר בכלום.
אני מרגיש כל כך מנוצל.
(ל"ת)
סורי, זה לא מכוון אליך בכל מקרה :)
מאוד לא אהבתי את התגובה של "לא", לא אהבתי את ההסטה של הנושא מ-מי מתאים לשחק דמות טרנסג'נדרית, למה הלגיטימציה של טרנסג'נדרים, ומאוד לא אהבתי את ההחדרה בכח של דעות מאוד מכוערות (שמות גנאי ודיון בתקינות המנטלית של טרנסג'נדרים, כאילו הוא מינימום המחבר הראשי של המדריך לאבחון פסיכיאטרי).
בסך הכול חשבתי שיש אפשרות לדיון רחב יותר.
אני משתדל לא לקרוא לאנשים בשמות גנאי, וזה לא מה שעשיתי בתגובה שלי, שהכילה תהיות. אני, מה לעשות, תוהה לגבי כל הדברים האלה – בדיוק מפני שאני לא פסיכולוג או פסיכיאטר ובכלל בקושי יש לי תעודת בגרות ואת בטח הרבה יותר משכילה ממני. אני תוהה לגבי דברים מתוך ההטיות הטבעיות שלי ומודה בהן. את באה ומכריזה שהדעות שייחסת לי "מכוערות" ושאני מטומטם. גם לך יש הטיות, וגם למדעי הפסיכאטריה והפסיכולוגיה יש הטיות כי המומחים הם בני אדם שהם תוצר של זמנם. לי אין דעה בנושא הטראנסג'נדרים, מישי. יש לי רק תחושות והטיות. אבל לך כנראה יש רצון חזק לקרוא דברים מסוימים מאנשים שמשתמשים במילות מפתח מסוימות. וכן, לפני שהדיון יעסוק ב"מי ראוי לייצג טראנסג'נדרים" צריך לענות על השאלה האם בכלל יש צורך לייצג אותם, לכן התגובה שלי רלוונטית. תגובה, שוב, שבה רציתי לפתוח פתח לדיון בסוגיה שנויה במחלוקת ולא הבעתי שום דעה.
שם גנאי הוא לא דעה, דרך אגב. אבל אני אחזור בי מ"מילת הק'" (שלא כוונה נגד האנשים הרלוונטיים בכלל). אני בכלל לא משתמש בה לתיאור טראנסג'נדרים. אולי חוץ מכשאני ממש כועס, אבל אז אני גם משתמש בכל המילים הרלוונטיות לכל הקטגוריות האנושיות, כולל אלה שאני משתייך אליהן.
להבהרה מוחלטת: שום דבר ממה שכתבתי בתגובה שיצא עליה קצפך (להוציא את המשפט האחרון שצריך להבין אותו בהקשרו) הוא בכלל לא דעתי. אני לא חושב שצריך להדיר טראנסים, אני לא יודע אם טראנסג'נדריזם הוא מחלה נפשית או העדפה ביזארית (כאילו שיש משהו רע בהגדרה בהעדפות ביזאריות), לא ידוע לי שטראנסים לא אמורים לשמש דוגמאות למופת. הסיבה לכך שכתבתי את התגובה דנן היתה שחששתי שיתקבע כאן דפוס שלפיו כולם חייבים ליישר קו עם דעה ספציפית על נושא הטראנסג'נדריזם. כי רציתי שיישאר פתח לדיון בנושא שלא כולל גידופים. לא היתה לי שום כוונה לדון בעניין בעצמי, כי אין לי מה לומר בנושא.
אבל כן, התופעה מפריעה לי אסתטית. אני מוכן להודות בכך. מה לעשות, אני לא קדוש.
אבל תכל'ס, את מכירה אותי טוב מדי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
. רוצה מפתח לדירה?
"התופעה"
השם ישמור, אתה מדבר על בני אדם, לא על החלטה של מחלקת גנים ונוף של העירייה שלך.
התופעה שהיא הטבע של אנשים מסוימים.
כל מה שקשור בך הוא תופעה. כל דבר שקיים הוא תופעה. אני באמת לא רואה את הקונוטציה המרדדת שאתה משייך למילה הזאת. אני לא שונא טראנסג'נדרים.
לא אמרתי מי או מה אתה שונא או אוהב
לקרוא לקבוצת אנשים "תופעה" (שזה לא מה שעשית, על פי מה שאתה אומר, אבל פרשנות סבירה למדי של הדברים שלך) זה בוודאי מרדד, כי זה מוציא ממך את האנושיות וצלם האנוש שבך ומרדד אותו לכדי "תופעה". כשמדברים על, אנאערף, בחירה ויזואלית כמו פירסינג באף או עגילים או סגנון לבוש או גאדג'טים מסוימים אז מילא. אבל כשאתה מדבר על קבוצה של בני אדם כ"מפריעה לי אסתטית" (ואם אני מבין את ההודעה שלך, אתה טוען שניסחת משהו אחר אז אתה בעצם לא) זה, ובכן, דפוק לחלוטין.
מוזר, אותי לא מטריד אם אני מפריע למישהו אסתטית.
וכמו שאמרתי, כל דבר שקיים הוא תופעה, ומטבע הדברים חלק מהתופעות מורכבות ביותר. מה שאתה כותב מסתורי מאוד בעיניי, ואני לגמרי לא צוחק.
וקצת מדהים אותי שהעובדה שלאפס מאופס מהאינטרנט לא לגמרי נוח ברמה האינטואיטיבית עם אנשים שזהותם המגדרית שונה ממינם הביולוגי והדבר ניכר בהם, מטרידה מישהו. אבל אם זה המצב, אני מתנצל, ולא יודע מה עוד יכול לעשות. קודם קראו לי כאן מטומטם וחכמולוג, ועכשיו קוראים לי דפוק, ולי לא היה צל של כוונת זדון, ואם זה נשמע מיתמם, שיהיה. כנראה שאני תמים. אבל כנראה גם שבעין הדג מותר לקלל אדם אם דעתו לא מתאימה לקונצנזוס.
כתבתי דעתו והתכוונתי תחושתו.
(ל"ת)
שנייה, רגע:
לא קראתי לך דפוק (ואני עדיין לא חושב ככה) קראתי לפעולה שאתה ביצעת דפוקה. ויש הבדל. אנשים יכולים לבצע דברים דפוקים ולא להיות דפוקים בעצמם. אז לצורך הבהרה: אתה לא דפוק.
עכשיו, אמת המידה של מה מפריע/ לא מפריע לך היא סבבה, אבל צריך לקחת בחשבון שיש אנשים שכן נפגעים מדברים שאתה לא היית נפגע מהם. אם אמת המידה של מה הולך באתר הייתה "דברים שהיו פוגעים בי אם היו אומרים אותם עליי, קרקר", אני די בטוח שלא הייתה נמחקת כאן תגובה אף פעם. אבל היא לא.
ובנוגע להשפעה שלך על העולם – גם מישהו אנונימי לחלוטין יכול לפגוע במישהו אם הוא מתייחס לנקודות רגישות שלו. אני אישית לא נפגעתי מהתגובה שלך, ולכן אין צורך להתנצל בפניי. רק הערתי שלקרוא לאנשים "תופעה לא אסטתית" זה, ובכן, לא משהו. (ושוב לא שאתה לא משהו – אלא הפעולה).
אני מתנצל, מיהרתי להגיב בלהט הרגע ולא קראתי בעיון הדרוש.
אני לא רוצה להסתבך בדיון הזה עוד יותר, ובכל זאת: נדמה לי שאם "דבריך דפוקים" =/= "אתה דפוק", אזי "לא נוח לי עם האספקט הוויזואלי של הטראנסג'נדריות" (היבט אחד בשלם) =/= "אני שולל את האנושיות של הטראנסג'נדר" (המכלול). תודה ושלום.
אגב, את שיווי המשקל הנפשי הרופף שלי הרווחתי בזיעת אפי ובמאמץ של שנים, ואני פשוט מצפה מכולם למה שאני תובע מעצמי. אבל ניחא.
אני לא רוצה לגרור אותך לזה שוב
אבל רק אחדד שהבעיה שלי והרעיון שאתה שולל את האנושיות לא באה מחוסר הנוחות שלך אלא מהשימוש במילה "תופעה".
מאה אחוז.
(ל"ת)
חייב לציין שתופעה היא מילה לגיטימית פה.
בדיוק כמו שאנשים שעושים פירסינג הם תופעה, ואנשים ש, נגיד, אוהבים או לא אוהבים לקרוא ספרים יכולים להיקרא תופעה.
התופעה היא הפירסינג, לא האנשים שעושים אותם.
או, ליתר דיוק, יכול להיות שבשבילך ובשביל "לא" המילה "תופעה" לתיאור קבוצת בני אדם היא לגיטימית. הבעיה שלי עם המילה "תופעה" היא שהיא מתארת אחד משני המצבים: אופנות חדשות (תופעה: יותר אנשים מזמינים חלב אם במקום חלב סויה בבתי קפה) או משהו שנמצא בטבע ואין לו תכונות אנושיות (תופעה לא מוסברת הורגת את כל הצבאים בגינות הכלבים הילדים, תופעה ביולוגית מוזרה, וכו'). שני הדברים האלה לא מדברים על קבוצות של אנשים שמדובר במאפייני הזיהוי שלהם.
"תופעת היהודים/נוצרים/ישראלים/גברים/נשים/וכו'" פשוט נשמע רע וכאילו הדובר שולל את מרכיבי האנושיות של הקבוצות האלה.
למילה תופעה יש גם הגדרה מדעית - דבר שניתן להבחין בו, אאל"ט.
תופעה = מה שמופיע. אבל בסדר, החלקנו. כל מקום ולשונו ויש יותר מעברית אחת.
וד"א, לא קראתי בכלל לטראנסג'נדרים עצמם תופעה,
אלא להיבט באישיותם, ובעצם בעיקר להיבט של התנהגותם. בניגוד למה שמשתמע מהתגובה הלפני אחרונה של מישי (הנאצים וכו'), אני עושה הפרדה בין זהות מינית/מגדרית (היבט) והאדם (השלם) שיכול להיות טראנסג'נדר ויכול לחשוב שהוא צפרדע ויכול להיות בן ארץ הולדתי הפדופיל הקאניבל צ'יקוטילו; או הדלאי לאמה – כל אלה הם היבטים המשניים להיותו אדם. אפילו הפדופיליה והקאניבליזם. קודם כל אדם הוא אדם, ורק אחר כך טראנסג'נדר (לדעתי), ולכן לא ברור לי למה לא יכולות להיות לי השגות על הטראנסג'נדריזם מבלי שאבטל את אנושיותו של הטראנסג'נדר. הראש שלי לא פועל כמו הראש של מישי, וכנראה גם לא כמו הראש שלך – בעניין הזה לפחות. ולכן ההשוואה לדיונים על לגיטימיות השמדת היהודים לא מאוד מדליקה אותי, והיא בבחינת השוואתי לאדולף אייכמן, לדעתי. ואשר על כן אני מגיב לך ולא למישי, כי לא מקובל עלי שידברו עלי ככה – עלי אישית, ולא על ה"קבוצה" שאני משתייך אליה.
"דבר" =/= "בן אדם"
שוב, יכול להיות שיש אנשים שזה נוח להם, אבל אני חושב שיותר מסביר שרוב האנשים לא ירצו להיקרא "דבר". וכן, אני יודע שזה קצת התחכמות, אבל הנקודה שלי היא שעצם השימוש במילה "תופעה" מצמצם בני אדם.
לגבי היבט מול הכלל – אולי היה צריך ניסוח יותר קפדני (בהודעה אליה הגבתי בהתחלה) כדי להבהיר את הרעיון הזה. וגם אז, יש היבטים מסוימים בבני אדם שהם בולטים וכאשר אתה יוצא כנגדם (אמונה, לאומיות, זהות מינית/מגדרית) אתה בהחלט עלול למצוא את עצמך פוגע בבן אדם, וזה מכיוון שאפילו אם אתה יכול להפריד בין ההיבט האחד הזה והאדם כולו, אותו אדם – לא. אז גם אם רק התכוונת להגיד משהו על הנצרות כרעיון לא אסתטי, ולא שזה "לא בסדר" או משהו, אתה עלול למצוא את עצמך פוגע בו.
אז אם אתה רוצה שיהיו לדבר על השגות מטרנסג'נדרים כדאי לנסח את זה יותר בזהירות מאשר אנשים שיש להם השגות מילדים עם ספינרים.
א-דוני!, קראת את התגובה שלי?
אם אני ואתה נשב בניחותה באיזה בית קפה אירופאי, נשתה אספרסו ונתווכח, אפילו נריב, על פואנטה פילוסופית כלשהי. אתה תחשוב שאני מטומטמת ואגרסיבית, אני אחשוב שאתה לא מקשיב, ואז, תוך כדי, האיש בשולחן לידינו, שהוא שבדי או בלגי או משהו צהוב אחר, יזרוק לחברה שלו הערה על כמה שהוא שונא שהבוס שלו כזה יהודי שלא נותן לו העלאה במשכורת- שנינו נתכווץ טיפה בכיסא.
אם אני ואתה נגלוש באתר קולנוע בינלאומי כלשהו, ומישהו יתן לינק למאמר שדן בשאלה האם זה היה נכון לתת לאריק באנה את התפקיד הראשי במינכן, ולבן קינגסלי את תפקיד היהודי הראשי ברשימת שינדלר, או שאולי היה נכון לבחור שחקנים יהודים לתפקידים האלו (ויש לא מעט שחקנים יהודים שמתאימים לליהוק). ואז, במקום שהדיון יעסוק בסיבות שנכון או לא נכון ללהק יהודי לתפקיד של יהודי, פתאום הדיון יעבור ל-מה הבעיות של אנשים עם יהודים, לא שהם אנטישמים או משהו, אבל הם לא מבינים את הקטע של היהודים ולמה תמיד צריך לדבר על יהודים. השכן של אמא שלהם הוא יהודי כניראה כי יש לו שם של יהודי, אבל זה לא שיש להם משהו נגד, סתם למה חייבים כל הזמן להתפאר בדת המוזרה הזו ובאנשים השונים האלה… שנינו נתכווץ מול המחשב, כל אחד בכסא שבביתו.
לא כי אתה נאצי, אלא כי אם אתה יהודי, ובהנחה שאתה חי במדינה שיש בה פעם בשנה צפירה לזכר הניספים בשואה. אתה מבין למה שנאה רק משום שאחד המרכיבים בזהות שלך הוא השתיכות לדת, היא דבר מסוכן ובלתי נעים.
כמו שכתבתי לך, היו לי קטעים כאלה, שאנשים בקטע הכי תמים וחסר מודעות אמרו דברים שפשוט גרמו לי לרצות לברוח. אתה (ואני) לא יכול להבין מה פוגע בשיח חסר סובלנות כלפי טרנסים, אבל אתה כן יכול להבין מה פוגע בשיח חסר סובלנות, ולבצע השלכה הזדהותית, כדי לנסות להבין איך שיח חסר סובלנות בתחום אחר יפגע באנשים ששונים באותו עניין.
וכשאתה משתמש בקללות "לא כי זו דעתך, אלא כי יש אנשים שחושבים ש.." או כשאתה מתעקש ש"תופעה" זה מונח עם פירוש מדעי (גם "פרימיטיביות", ועדיין יש לה גם קונטקסט בשיחת חולין, ולכן לא נכון להשתמש בה במשמעות המדעית בשיחה לא מדעית), כשאתה מסביר שאתה לא קורא לטרסנג'נדרים תופעה, אלא "להיבט של התנהגותם"- אין דבר כזה התנהגות טרנסג'נדרית, אין דבר כזה אישיות של טרנסג'נדר. ההגדרה של טרנסג'נדר היא אדם שהמגדר והמין המולד שלו/ה לא מתאימים. אבל במקום לעצור, להקשיב, לנסות להבין, לחפש קצת בגוגל כדי לבדוק מה בדברים שלך לא יוצא נכון- אתה מתעקש על ההגדרות שלך. וככל שאתה מגדיר יותר, אתה רק מבהיר עד כמה אתה צר אופקים.
יש כאן קצר רציני בתקשורת.
כי הרושם שלי הוא שמנסים לכפות עלי כאן שימוש ספציפי בשפה מתוך חוסר סובלנות כלפי ורומזים רמיזות מאוד לא סימפטיות לגבי אישיותי (מי שמקביל אנשים לתופעות בלתי מונפשות, כמאמר יהונתן, הוא לא סוג של פסיכופת ותואם-נאצי?) כשאני רק מנסה להסביר את עצמי כדי שנוכל להמשיך מעבר לחוסר ההבנה. אני מקבל את ההסבר שלך לגבי כוונותיך אף על פי שממש קשה לי להבין איך לא קראת לי נאצי ואני מתנצל על המלודרמה, ואני מקבל את זה שאנשים משתמשים במילים בצורה שונה. אבל אם היית יודעת מה, תסלחי לי על השמאלץ, תגובות ש, עד כמה שהבנתי משגת, בפירוש טוענות שאני משווה אנשים על כל מורכבותם הבלתי נתפשת, כאביהם ושמחותיהם וכו' – למחזור המים והזמנת חלב בבתי קפה, ובנשימה אחת מזכירות את מה שאני כתבתי יחד עם הצדקת השואה גורמות לי להרגיש, והיית משווה את זה להתנהלות שלי כאן, לא היית אומרת לי שאני "מתעקש" ו"צר אופקים". כמה אני יכול להשפיל את עצמי בהתנצלויות ולהבהיר שאני לא שונא, ולא רוצה להדיר, וקיבינימט מה שקראתם הוא לא מה שכתבתי. בעצם, אני הולך ומשתכנע שלא משנה למה התכוונתי. המשורר מת ומה שחשוב הוא מה שאתם קראתם. את הסברת את עצמך ואני קיבלתי את זה, כי אני מכיר את האופי המחורבן שלי ויודע שלפעמים אני קורא לא את מה שכתוב, אני הסברתי את עצמי וקיבלתי… משהו שלא ראוי לאזכור.
ויהונתן, זה מדהים שאני, עולה מאוקראינה, צריך לשמוע מיליד הארץ (אני מניח) פרשנות כל כך מטורפת למילה "דבר". מה, אני צריך להוציא את מילון אבן שושן ולהראות לך של"דבר" יש יותר מהוראה אחת, ושבין השאר המילה היא שם עצם כללי שעשוי להתייחס לכל מהות (את "תופעה" ו"דבר" כבר פסלתם) פיזית או מופשטת?
בשלב הזה כבר הבנתם כנראה שאני מעבר לדו-שיח. תהיו בריאים.
כמו שכבר נאמר, הגדרות מיליוניות זה לא העניין כאן
העניין כאן הוא זה: האם מישהו היה רוצה להיקרא "דבר".
תשובה: הוא לא. זה מונח שמתאים לדיונים מדעיים/פילוסופיים/וואטאבר ולא לתאר את החברים והמשפחה שלך, וכשאתה מדבר על בני אדם בדיונים כאלה, ראוי לייצר הפרדה כדי בדיוק לא להגיע למקומות האלה ולהימנע ממה שלמראית עין נראה כמו זלזול (אפילו אם הוא לא מכוון).
ובמקרה יש לי לקות למידה קשה
(ולא בטוח שמאובחנת נכון, אבל ברור שמשהו דפוק), כך שלא, לא כל כך קל לי לפנות לגוגל ולקרוא על נושא מורכב שמשתמש בשפה באופן לא אינטאיטיבי, כגון הטראנסג'נדריות.
אבל רק אני כאן צריך להטות לכף זכות ולקפוץ דרך לולאות כדי לא לכתוב תגובות כגון זו שבדיוק מעל זו.
קבל עיצה וחצי
יש לי לקויות למידה, ואני דוקטורית. לקויות למידה הן לא סיבה לא להבין, הן רק סיבה למצוא דרך אחרת להבין.
וגם בתגובה הזו שלך, ניכר שאתה לא מבין את המשמעות של מה שכתבתי, אלא חלקים, והופך את מה שכתבתי למעליב, אפילו שהוא לא:
1. תעתיק ותדביק את ההודעה הקודמת שלי לוורד
2. תפריד כל משפט ב2 אנטרים
3. תנסח כל משפט בפני עצמו מחדש, במילים שלך.
4. תבין שלא קראתי לך נאצי, וגם לא השוויתי אותך לחלב וקפה.
*זו דרך אחת להתמודד עם בעיות של קריאה, כשלא הצלחתי ללמוד אנגלית, זה מה שנתנו לי לעשות באבחון (לא רישמי)*
** שמתי לב שאתה אוסף מילות מפתח, את עצמי כיניתי עקשנית ומטומטמת, אבל מזה התעלמת. אתה צריך להפסיק לחפש להתרגז, ולהתחיל לבדוק את התוכן.**
*** כיבדתי אותך בתגובות ארוכות, אני לא שפטל או נתן זהבי. התגובות ארוכות כי יש בהן מסר, לא נסיון להעליב או להקטין אותך. חבל שזה מה שאתה לוקח איתך.***
קרקר די התיחס למה שחשוב
בטקסט מהלינק המקורי ביקשו, בין היתר, שאנשים יחכו רגע עם הדיונים ויתעסקו בלהקשיב לטיעון. יש נטיה להזיז את הדיון מהטיעון הנקודתי הענייני, לכל מיני דיונים פילוסופיים על מה דעתו של כל אדם ואדם על טרסנג'נדרים.ות. זו בכלל לא הנקודה, ולמעשה זה גם די מכוער. תאר לעצמך שכל פעם כשהיה תפקיד יהודי בסרט שואה, במקום לדון במיהו שחקן שמתאים לתפקיד, היו מתחילים לדבר על האם השואה היתה מוצדקת או לא, ואולי מבחינה כלכלית היה נכון לדלל קצת את היהודים, תאר לעצמך כמה מסכנים היו הפלסטינים אם בנקודת הפתיחה היו 6 מיליון יותר, תאר לעצמך מה היה קורה בהוליווד, לא היתה פרנסה ל-לא יהודים, נראה לך שמוזיקה שחורה היתה יכולה להתפתח? המפיקים לא היו נותנים לשוורצעס האלו להתקדם לשום מקום, תאר לעצמך כמה נח אם היו פחות אשכנזים וכל האפליות ועיירות הפיתוח ושוד התינוקות לא היו קורים פשוט.. זה בעצם מה שאתה עושה בכיוון שאליו אתה מושך את הדיון. אתה מנהל דיון על הלגיטימציה של הקיום של בני אדם, בסוגיה שבכלל עוסקת במי מתאים לגילום דמות יצוגית בסרט.
אתה כותב על הבעיות האסתטיות (?!?!?) שיש לך עם "התופעה". אני מנחשת שאתה לא מכיר אף טרנסג'נדר.ית. על הנייר, הטרנספורמציה הפיזית הכל כך טוטאלית הזו היא דבר שלא בהכרח קל לעיכול, במידה רבה משום שאנחנו נוטים להניח שמה שנכון לנו נכון לכולם (ואתה כתבת את זה בדיוק כך). בפועל, כשמכירים מקרוב, רואים כמה שמדובר בתהליך טבעי, ועד כמה שמדובר בתהליך חיובי. כל הזמן קיים אותו אדם בדיוק, אבל פתאום הקליפה יותר מתאימה.
למעשה, עושה רושם שאתה מונע מדעות קדומות על עניינים אסתטיים, שהם בדיוק הסיבה ששחקן סיסג'נדר (מהג'נדר הלא נכון!) עושה עוול לגילום דמות טרנסג'נדרית, כי הוא קולע הישר אל הסטיגמות שאיתן אנשים כמוך מגיעים לצפות ב"תופעה".
זו לא חוכמה גדולה להיות הטרונורמטיבי (ככל הנראה, אני לא מכירה אותך) ולומר שלא אכפת לך איך ישפטו אותך, אתה לא מיעוט ולא פגיע באותה מידה. באופן כללי טרנסג'נדרים.ות הם בין הקהילות היותר פגיעות בחברה שלנו וסובלים מהרבה מאוד תופעות לוואי שנובעות מדעות קדמות ודחיקה חברתית (להבדיל מבעיה רפואית עצמית).
זה דיון אוף טופיק לגמרי, ולא ממש בא לי לקיים דיון על הלגיטימציה של להיות טרנסג'נדר (אני גם לא חושבת שאני מי שצריכה לנהל את הדיון הזה). נסה לקרוא קצת ולהשכיל, לא חסר מידע ברשת.
הפסקה הראשונה פחות או יותר מקובלת עלי.
באשר לשניה, לא יודע, כך שאקבל את דבריך.
ובשאר לסיפא… טוב, נניח לנושא. רק אסיים באומרי שיש קבוצות שמודרות בגלל דברים שלא קשורים במישרין לאיברי המין של חבריהן, ויש מיעוטים שאינם מיעוטים מיניים, ואני מתפתה מאוד להגיד משהו בדבר הלוקסוס שלדעתי חי בו אדם, לעומתי, שבכלל יש לו הפריווילגיה להחצין את הזהות המינית החריגה שלו מבלי שיעשו בו לינץ'. את לא מכירה אותי ואת נסיבות חיי, לא יודעת אם אני מיעוט או עד כמה אני פגיע, ולא נראה לי לעניין לרמוז שאני איזה צפוני מנוכר שסבא שלו הוא לפחות אהוד אולמרט. בואי נגיד שזה רחוק למדי מהאמת. אפרופו מחיקה והקטנה, שלא נאמר דהומניזציה של כל מי שהקשיים שלו אינם קשיי זהות מינית מסוג נדיר למדי. Live long and prosper, סלמאת.
אתה לוקח לא נכון את הדברים שאני כותבת
יש הרבה סוגים של מיעוטים, וכמעט שלא תמצא אדם ביקום שלא שייך לאיזושהי קבוצת מיעוט, אבל במקביל גם שייך לאיזושהי קבוצת רוב דכאנית.
אז הטרונורמטיבי זה בעצם ביטוי שלא באמת אומר הרבה בלי קונטקסט. בהנחה שאתה לא שייך לקבוצת מיעוט קיצונית כלשהי (כלומר מיעוט מאוד קטן או מיעוט מאוד פגיע) אפשר לשבץ אותך לתוך ההגדרה הזו, ובפיסקה אחרת שעוסקת בקבוצת מיעוטים אחרת, פתאום להוציא אותך מההגדרה הזו.
אני לא מוחקת קשיים של לא טרנסים או של לא להטבקים. יחד עם זאת, טרנסג'נדרים.ות הם אחת הקבוצות הכי מדוכאות סביבנו (וההשלכות רבות, ואפשר למצוא פירוט בקלות) ואני חושבת שראוי לזכור את זה לפני שמנהלים דיון חסר רגישות.
המ.
"ואני מתפתה מאוד להגיד משהו בדבר הלוקסוס שלדעתי חי בו אדם, לעומתי, שבכלל יש לו הפריווילגיה להחצין את הזהות המינית החריגה שלו מבלי שיעשו בו לינץ'."
אני מאוד מנסה לא לקפוץ למסקנות, אתה כנראה מנסה להגיד משהו אחר, ואולי חסר לי קונטקסט על מי אתה ומה המצב שאתה חי בו בשביל להבין את מה שאתה מנסה להגיד, אבל מהמשפט שלך נשמע שאתה קורא ליכולת שלי לצאת מהבית בלי שיעשו בי לינץ' פריבילגיה. אני צריכה להסביר כמה הזוי זה נשמע? אני מקווה מאוד שלא.
זה שזה נשמע הזוי, וזה שזה נשמע טריוויאלי,
וזה שצריך צריך להיות טריוויאלי וזה שכל אופציה אחרת היא משהו שלא יעלה על הדעת בחברה מתוקנת – לא אומר שזאת לא פריווילגיה, ושיש אנשים באותו מצב (פחות ופחות בעולם ככל שעוברות השנים) שאין להם את הפריווילגיה שלא לעבור לינץ'.
ברור.
אבל זאת פריבילגיה כמו שאפשר להגיד שלכל מי שחי בישראל כיום יש את הפריבילגיה לא לגור במקום שמתנהלת בו מלחמת אזרחים שהופכת אותו לפליט. את שתי הפריבילגיות האלה לא הייתי מכנה "לוקסוס". (לפחות, לא בדיון עם אנשים שגרים בארץ)
אני רק הערה,
שאולי לנו שכבר עברנו לא מעט דיונים בנושא זה נראה טריוויאלי, אבל יש אנשים שעבורם הנושא חדש (הנה, עובדה, הם משתמשים בביטויים ובדיעות שכבר מזמן לא נחשבים לגיטימיים אפילו להטרלה). במקרים כאלו אני לא יודע כמה המונחים ים.ות, סיסג'נדר והטרונורמטיבי עוזרים לדיון במקום להרתיע את הצד השני שיכול להיות וסובל בסך הכל מבורות שקל לטפל בה.
שמע אחי, אתה מפחיד.
בלי לתפוס צד בדיון הזה, משפטים כמו "דיעות לא לגיטימיות" או "בורות שקל לטפל בה" היא בדיוק מסוג הדברים שמלמדים בשיעורי היסטוריה בבצפר כדי שנזהר טוב טוב לא לחזור לשם.
אין דיעות לא לגיטימיות, כל עוד לא מסיתים לפגיעה. ולהניח שכך מי שלא מסכים איתך הוא לא הזדמנות לדו שיח שיעשיר את שני הצדדים אלה סובל מבורות וצריך לטפל בו-זו הדרך האולטימטיבית להפוך לטיפש. חבל.
האין הליברליזם דבר מופלא?
(ל"ת)
Ideology is a hell of a drug.
(ל"ת)
מה?
(ל"ת)
מה מה?
אף פעם לא היית במצב שבו מישהו אמר "טרנסג'נדרים זה איכסה" וכולם התייחסו אליו כאילו הוא אין שום דרך שבו הדעה שלו לגיטימית?
אף פעם לא הייתי במצב שמישהו " טרנסים זה איכסה",
ועד שלא תצרף נימוקים אני אפילו לא בטוח מה זה באמת אומר.
(אגב, עדיין אין לי שמץ של מושג איך תגובת הליברליזם זה נפלא קשורה. ולא נראה שאתה מתכוון להסביר).
מהמשך הדיון למטה ברור שחסר לך מידע, אז נקווה שזה יהיה יותר ברור -
המגיב בשם "לא" הגיב להודעה המקורית בדיון בתגובה שפוסלת את כל הלגיטימיות של טרנסקסואליות (בקיצור, "טרנסים זה איכסה"). מכיוון שכיום הקונצנזוס הליברלי הוא שטרנסקסואליות היא הגדרה עצמית לגיטימית, הוא כמובן עבר שטיפה.
עכשיו, בעיני, תגובה כמו "טרנסים זה איכסה" מקורה בבורות. בין אם זה בורות בכך שטרנסים הם.ן בני אדם, שלא מדובר בהפרעה נפשית או בחירה, ובין אם בורות בכך שפשוט לא אומרים "טרנסים זה איכסה" במקום שהוא לא תיבת התהודה הטבעית שלך. אני באתי ואמרתי שברמה הזאת של בורות, שימוש במונחים כמו סיסג'נדרים לא יעזור לדיון. ואז אתה הגבת שהמילה בורות היא פאשיזם. וכנראה שכל הדיון הזה נובע מכך שהגעת מאוחר ולא ראית מה הפערים בין לא לכל שאר המגיבים.
אין הגדרה אובייקטיבית למושג "הפרעה נפשית" והשאלה כיצד מגדירים אותה היא בחלקה הגדול שאלה של ערכים. אתה יכול לומר שהגדרה של טראנסג'נדיות כ"הפרעה נפשית" זה עניין של רוע, אבל לא בהכרח עניין של בורות. אדם יכול להיות חשוף לכל המחקר בנושא, אבל בהינתן סט מסויים של ערכים, כל דבר יכול להיות מוגדר כהפרעה נפשית (אם יש לזה קשר לנפש, מה שטרנסג'נדריות היא בהחלט כן)
אם להיות טרנסג'נדר זה לא בחירה,
סימן שיש משהו במוח האנושי שגורם לחוסר ההתאמה המדוברת בין המין הביולוגי למגדר. דיספוריה מגדרית (כך הקהילה הרפואית קוראת לזה) היא מצב קליני שניתן לאתר ולהתבונן בו, והוא זה שמוביל למצוקה המדוברת.
הסיבה שאנחנו לא קוראים לזה "הפרעה נפשית" היא שלמילים האלו יש קונוטציה שלילית שאנחנו לא רוצים לשייך לקהילה הטרנסג'נדרית – אבל טכנית זה עונה על ההגדרה.
המילים "הפרעת זהות מגדרית" הן מאד נפוצות בחוגי הקהילה הגאה שמספקים סיוע לטרנסג'נדרים, וההבדל הוא לא כזה גדול. לא קשה לדמיין שמישהו נעלב גם מהמילים האלו.
זו תפיסה מאוד דיכוטומית
בסך הכל יש הרבה מאוד דברים שהם לא בחירה, כאלו שאפשר לבחון מדעית/רפואית ואפילו כאלו שאפשר בקונטקסט כזה או אחר לאבחן כבעיה. אנחנו לא מתיחסים אליהם כהפרעה, יש קשת של הגדרות באמצע.
לדוגמה: נקודת חן. אין בחירה/שליטה על הגדילה שלהן, מצב קליני שניתן לאתר ולהתבונן בו, עשוי במקרים נדירים (בישראל פחות נדירים) להוביל גם למצוקות מסוג סרטן.
הסיבה שאנחנו לא קוראים לזה סרטן, לא קשורה לקונוטציה של המילים. נקודת חן היא אמנם גדילה מוגברת של תאים, אבל הן בדרך כלל לא עוברות טרנספורמציה. בחוגים קצת יותר מקצועיים בהחלט ניתן לדבר על נקודות חן כגידול. אני יכולה לדמיין אדם שיבהל מהגדרה שכזו.
בעצם במחשבה שניה נראה לי שקראת לי תואם-נאצי.
טוב, נו. שיהיה.
ממש לא
אני מניחה שיש סבירות גבוהה מאוד שאתה יהודי (אע"פ שכותבים פה כמה לא יהודים), ולכן הנחתי שיש סבירות גבוהה שתבין למה טיעון אנטישמי הוא טיעון בלתי נח. ישבתי פעם או פעמיים בשיחות בחו"ל שבהן ממש העדפתי להיות בארץ, או לפחות בחדר אחר. לא נעים בכלל.
אז אפשר שתגדיר את המושגים האלה?
ברצינות, מכיוון שעושה רושם שמדיניות מחיקת התגובות השתנתה, אני למשל הייתי שמח להבהרה מה מוביל למחיקה כרגע.
מה זה פגע? במי? ומה זה אוף טופיק? כי עם כל הכבוד אוף טופיק לא חסר פה בזמן האחרון.
מדיניות מחיקת התגובות לא השתנתה.
בימים האחרונים אנשים פשוט סיפקו לי סיבות יותר טובות (לצערי) כדי ליישם אותה.
אני מוחק תגובות שפוגעות באנשים ומעכירות את האווירה כי אנשים לא צריכים לבוא לאתר הזה כדי שמישהו יעליב את עצם קיומם. בין אם זה בצורה ישירה (לקרוא למישהו "כדור טניס שציירו עליו פרצוף וקם לתחייה") ובין אם זה בצורה עקיפה ("כל הדתיים הם פאגנים שמאמינים לשקרים וזאת היא האמת").
כמעט כל דעה שמישהו רוצה להביע אפשר להביע בלי לפגוע במישהו או להגיע להעלבות, ואם עצם הדעה שלך פוגע במישהו – אז מצטער, לא פה. לצורך הדיון, את התגובה שמחקתי הייתי משאיר, אם במקום הניסוח שהוא היה בוחר הוא היה אומר משהו כמו, נגיד, "אני לא רואה מה הבעיה".
בנוגע לאוף-טופיק – כמו שאמרתי, מדובר פה בעצם השילוב. דיון על טרנסקסואלים בכלליות מקומו לא באתר על קולנוע, אבל גם אם היו רוצים לנהל אותו פה (ויכול להיות שהייתי מוחק אותו בכל מקרה) – זאת בהחלט לא הדרך.
שוב, לא יודע מה הוא כתב בהודעה המקורית,
אז אפר דוגמאות למה מעליב ומה לא? נניח מה ש"לא" אמר בתגובה שמחקת? כי לטעמו פשוט אי אפשר לדבר על נושאים פוליטיים כמו פוליטיקת זהויות (והרי הנושא הזה בהחלט מותר באתר), *בלי* להעליב מישהו.
אני אישית, אגב, חושב שכל עוד הדיון מנומס ולא תוקף ישירות מגיב אחר, וכל עוד אין דיעות אלימות או מסוכנות באמת, לטובת כולם שנדבר ואולי נסביר למי שטועה אם טועה מאשר למחוק כל דבר שעלול לפגוע בציפור נפשו של מישהו.
לא מחקתי אף תגובה של "לא"
נתתי דוגמאות בהודעה שלי למה נחשב מעליב ומה לא.
אז מי שזה לא יהיה שמחקת לו.
אני פשוט חושב שהקריטריונים שאתה נותן מאוד מעורפלים ("אם הדיעה שלך פוגעת במישהו אל תגיד אותה"-יש דיעה נחרצת שלא פוגעת במישהו? אם אני אגיד שמלחמת הכוכבים זה חרא פרנצ'ייז אני מבטיח לך שאנשים יפגעו. כמובן שאני לא מדבר כאן על העלבות אישיות נגד מגיבים).
יש הבדל בין עלבון לבין פגיעה
אם תגיד "[כתבי קודש כלשהם/סדרת סרטים כלשהי] הם מטופשים" תעליב הרבה מאד אנשים. אם תגיד שבני דת כלשהי/מעריצי סרט כלשהו גורמים רק נזק וצריך להרוג את כולם, במיוחד אם הרבה אנשים פועלים לפגוע בהם בין כה, יש סיכוי טוב שאתה פוגע, ולא רק מעליב, כי זה מעניק לגיטימציה לאלימות, שלילת זכויות וכו'.
זה לא מגניב להתווכח על הזכות של אנשים להתקיים, בין אם אתה חושב שהם "איכסה" ובין אם לא. ולכל אתר יש זכות לומר "הדיון הזה אולי חוקי, אבל לנו אין שום עניין לארח אותו". בעין הדג, בטח אם זה לא נוגע לסרטים – אבל גם בדיון שנוגע לסרט על השואה, אני אשמח אם דיוני "השמדת יהודים/צוענים/להטב"קים/נכים – טוב או רע" לא יתקיימו, או למצער, ימחקו.
בדיון על ליהוק, באמת שאין סיבה לפסול קטגוריות שלמות של אנשים. אתה לא חייב לחבב אותם, אתה יכול לחשוב שהם ליהוק טוב או רע לתפקיד כלשהו, אתה יכול לחשוב שדברים כן או לא רלוונטיים לליהוק. לא צריך להסיט את הדיון לזכותם של אנשים להתקיים.
ושוב, אתר פרטי יכול להחליט על כללי דיון משל עצמו. ואם הכללים אומרים "לא להיות מגעיל לאנשים סתם כי אפשר" ו"לא לקרוא לאנשים בשמות גנאי", זה נראה לי סביר לחלוטין.
רגע, אז את מסכימה איתי, לא?
אם הבנתי נכון עשית פה הבדלה בין הסתה לאלימות ("צריך להרוג את כולם", "אין להם זכות להתקיים"), שזה רע, לבין להעליב, שזה בסדר כל עוד זו תופעת לוואי של אמירת הדיעה שלך ולא העלבה לשם העלבה.
לי היה ברור שהתגובה שנמחקה שייכת לסוג השני-ואם אני טועה (לא הסםקתי לקרוא אותה לפני שנמחקה)-תקנו אותי.
אז שוב, לא הבנתי למה בפסקאות הבאות שלך המשכת לדבר על שלילת זכות של אנשים להתקיים, כי ממש לא נראה לי שזה מה שהיה פה.
וכמובן שעין הדג זה אתר פרטי ואם המנהלים רוצים הם יכולים למחוק כל הודעה שמתחילה באות ד'. אני פשוט ניסיתי להבין מה המדיניות, ובנוסף להגיד שאם הקריטריון שלך למחיקה הוא שהתגובה העליבה מישהו, לדעתי זה ממש לא יעשה טוב לתרבות הדיונים באתר. ושוב, נראה לי שאת אומרת אותו דבר.
הרי אתה מתוקן.
(ל"ת)
זתומרת, הבחור אשכרה אמר משהו בסגנון "צריך להרוג את כל הטראנסים"?
וואו. אוקיי.
יותר באזור ה"אין להם זכות להתקיים", אבל כן.
(ל"ת)
הבדלתי בין עלבון לפגיעה
אבל שניהם לא "בסדר" בעיני. ועלבון כתוצר לוואי של פגיעה הוא לא העיקר, אבל הוא גם לא בסדר. עלבון כתוצר לוואי של דעה לגיטימית הוא אולי לא נעים, אבל לא בהכרח פסול, ומאידך, אם אדם לא מסוגל לנסח את דעתו בצורה שאינה מעליבה, כדאי לו לעבוד על זה, ואנחנו לא חייבים לתת במה להודעות שלו.
(למשל ההבדל בין "סטאר וורז זה זבל", "אני לא יכול לסספנד את הפוליטיקה/טכנולוגיה של סטאר וורז", "סטאר וורז נופל בהגיון הפנימי" ו"סטאר וורז לא מדבר אלי כי אני לא אוהב פנטזיה עתידנית". חלק מאלו הם פתיחה לדיון, חלק מהם הצהרה שקשה לדון בה, ואחד סתם מעליב, אבל לא פוגעני.)
אם הדעה שלך פוגענית (=שוללת זכויות של אחרים, בין אם אתה מסית לאלימות ובין אם לא), גם אם תביע אותה בצורה מנומסת ועדינה מאד, היא עדיין פוגענית. היא תגרום לאנשים לחשוש לחייהם או לזכויותיהם. וגם אם חוקי להביע אותה, אני לא ארצה להיות בשום מקום שבו היא בסיס לדיון לגיטימי.
אז יש הבדל, אבל סבבה לי שעין הדג ימחק גם תגובות מעליבות נוסח "כל מעריצי [סרט] הם מטומטמים", וגם דעות פוגעניות, נוסח "אולי צריך למנוע מ[מגדר/לאום/נטיה מינית] להצביע בבחירות/ללכת ברחוב".
הבעיה היא שגם ההגדרה שאת נותנת למושג פוגעניות היא לא חד משמעית. האם לדעתך האמירה-ישנו קשר בין מין ביולוגי לבין זהות מגדרית- היא אמירה פוגענית? יש כאלו שחושבים שכן. לדעתי הוצאת דעה כזאת מהמרחב של שיח גורמת לסטריליזציה מזיקה של דו שיח. ברגע שלא ברור מה נקרא מזיק ויש חוסר הסכמה רחב כל כך על יחסי הגומלין בין שיח ובין המציאות בשטח (בניגוד למשפט "כל ה___ למשרפות") אז אנחנו נתקעים בלימבו
כמות הגודווין בדיון הזה מוגזמת ומיותרת.
אני די מזדהה עם לא בדיון כאן, לא ככל שהדבר נוגע לדעותיו ולתחושותיו באשר לקהילה הטרנסג'נדרית, אלא כי הייתי לא פעם ולא פעמיים בעין הדג (וגם מחוצה לו עם אנשים שכותבים או כתבו בעין הדג, ולפעמים גם באקדמיה) במצב בו ניסיתי להביע את דעותיי ותחושותיי במילים כמה שיותר עדינות, מנומסות ורגישות, ללכת בין הטיפות, להתפתל ולהתנצל, ועדיין לחטוף. פשוט לחטוף (והמבינותים יבינו.) הדברים שמורין ומישי ושלמקו כתבו כאן נכונים ומוצדקים לחלוטין, ואם באמת היה כאן מישהו שכתב הודעה ששוללת את זכויותיהם של מיעוט נרדף להתקיים אז טוב מאוד שיהונתן מחק, אבל בחייאתק, היו עוד הרבה תקופות בהיסטוריה האנושית חוץ מהשואה והנאצים. תנסו להשתמש גם בהן בתור דוגמאות מדי פעם, זה רק יוציא אתכם פחות מאיימים ויגרום לצד השני להרגיש פחות מותקף.
תן לי דוגמה בבקשה
כלומר, לא השתמשתי בנאצים, אלא באנטישמיות מודרנית כדוגמה. הסיבה (וגם את זה כבר הסברתי כאן בכתב): הרבה יותר קל להבין דרך הזדהות את הדקויות בענייני קיפוח או פגיעה במיעוט.
אם הייתי יודעת על 'לא' משהו נוסף, אולי הייתי יכולה בקלות לשלוף דוגמה אחרת (מיעוטים לא יהודים בישראל, שחורי עור, נשים, דתיים). אני לא יודעת על 'לא' משהו נוסף, והשימוש באנטישמיות, חוויה שאני זכיתי לחוות בלי להיות בשואה, היה שימוש בסיסי בסוגיה שבסבירות גבוהה הוא עשוי להבין ומדגימה חוסר סובלנות.
אשמח אם תתן לי דוגמה לטיעון בר הזדהות רלוונטי, שבפעם הבאה לא יאשימו אותי בגודוויניזם.
לפני כמה שנים ישבתי בהפסקת צהרים מעבדתית (במעבדת מחקר) עם כמה קולגות. שני גברים, השאר נשים. התנהלה שיחה שעסקה בצורה כזו או אחרת בנשים, אני לא זוכרת את הקונטקסט המדוייק. אחד הבחורים, אידיוט מצוי, בין החדשים במקום (כלומר ברמת הכשרה/השכלה/הכנסה נמוכה מרוב המשתתפות בשיחה) החליט להסביר שלדעתו נשים באופן כללי פחות אינטיליגנטיות מגברים ולכן גברים עליונים במשפחה ובקריירה.
כאמור, הוא ממש אידיוט. אבל הוא אידיוט מושלם עבור הפואנטה שלי: עם כל הכבוד, על ה-ז' שאין לי שזו דעתו. אין דרך ללכת בית הטיפות, אין דרך להיות נימוסי, אין דרך להתפתל, אין דרך להסביר לי שאני פחות טובה כי אני בת, בלי שזה יהיה פוגעני, מעליב ודוחה. כותבת את זה וחשוב לי לציין שאין לי שום בעיה עם ביקורת עניינית (גם כשהיא מוגשת באופן קטלני, מהסוג שגם לי יש נטיה להעביר).
האידיוט הנ"ל בהחלט האמין שהוא טוב יותר, אבל זה שמישהו מאמין במשהו, לא נותן לו לגיטימציה להשתין על כולם בקשת, להיות חסר רגישות או לרמוס אחרים. בין העירעור על הלגיטימציה שלי להתקיים במרחב כבת אדם חופשית, לבין הזכות שלו לבטא כל שטות שעוברת לו בתוך הראש, אני חושבת שהלגיטימציה שלי חשובה יותר. פעם הבאה שאתה מרגיש שאתה מתפתל ונעלב, נסה לחשוב האם הותקפת אולי במקרה, כי מעבר למילים וההתפתלויות, פשוט ביטאת רעיון שהוא פוגעני.
**יתכן והתשובה היא לא, יתכן והרעיון שלך סבבה לגמרי. לא יודעת, לא נכחתי, וקורה לא פעם שמתכנס עליהום מהסיבות הלא נכונות**
ומשהו חשוב
להבנתי ההודעה שנמחקה בכלל לא נכתבה ע"י לא (אם הבנתי את יהונתן נכון). ההודעה השניה שנמחקה היתה שלי, וזה די ברור מהתגובה שלי למחיקה.
לא נראה לי הוגן לסובב את הדיון אליו או עליו, אני מגיבה לטיעון שלך כאן, ומתיחסת לנקודות שלך. את מה שהיה לי לכתוב ל-לא, כתבתי לו בתגובה ישירה לדברים שלי.
כל מה שכתבת כאן עכשיו - נכון ומדויק.
אבל למיטב הבנתי, לא לא שלל את זכויותיהם של הטרנסג'דרים להתקיים, ואף הדגיש זאת מספר פעמים בהודעות שסבלו מבעיות בניסוח, מי כמוני יודע. הוא אמר שהתופעה מפריעה לו אסתטית, שזאת בחירת מילים אומללה, לא תקינה פוליטית, וכזאת שאני בהחלט לא מסכים איתה, לא מגן עליה ולא עומד מאחוריה. אבל גם אימא שלי לפעמים אומרת שטויות כמו "מגעיל אותי לראות שני גברים מתנשקים בפומבי" ואני מבין שהיא לא אומרת זה כי היא בעד שלילת זכויותיהם של הקהילה הלהטב"קית, או כי היא חושבת שהם סוטים, אלא פשוט כי היא גדלה בדור אחר, שבו לא הייתה פתיחות בנושאים כאלה. אז כן, ברור, מי שיכתוב "מגעיל אותי לראות שני גברים מתנשקים בפומבי" במקום הומה וציבורי באינטרנט, ועל אחת כמה וכמה במעוז של ליברליזם כמו עין הדג, יחטוף שטיפה ובצדק; ובכל זאת מעולם לא עניתי לאימא שלי משהו בסגנון של "ואיך את היית מרגישה אם נוצרי ממדינה נוצרית היה אומר שמגעיל אותו לראות יהודים?", כי ברור לי שזאת לא הדרך ללמד ולתקן אנשים, כי האסוציאציה הראשונה שתעבור לישראלי כשהוא ישמע משפט כזה זאת כמובן השואה. איך כן להסביר לאנשים שככה לא מתבטאים? אני לא יודע, וכמובן אדם שהוא באמת הומופוב קיצוני כנראה שלא יזוז מדעתו וימשיך לפגוע באנשים ואין לנו איתו שום בסיס לדיאלוג בכלל. אבל בעיניי התגובות של לא הייתה יותר משהו בסגנון של להגיד "איכס" כשזוג הטרוסקסואלי מאוהב מתנשק בלהט מול הפרצוף שלך, שילוב של תמימות וחוסר מודעות וחוסר טאקט. כן, ידוע לכולנו שזוג הטרוסקסואלי שמתנשק בפומבי לא חווה את כמות האפליה וההתקפות לה זוכה הקהילה הטראנסית, אבל להתחיל לתפוס בן אדם במילה רק כי הוא אמר "התופעה" או "הדבר" ולא "האנשים" לא זה הפתרון; כפי שראית, זה רק גורם לאותו אדם להיפגע, לנסות להצדיק את עצמו וליפול עוד יותר על המילים שהוא עצמו בוחר. איך אני הייתי נוהג לו הייתי יהונתן? פשוט מוחק את כל הדיון הזה כל-כולו ומבהיר לאותם גורמים שאין כאן מקום להתבטאויות מהסוג הזה וזהו; אחרת, מה שנתפס על ידי אותו אדם כלינץ' עליו נשאר בארכיון האתר לנצח.
LOL, בחרת ממש דוגמה גרועה
גם לאמא שלי יצאו (ולעיתים נדירות עוד יוצאות) כמה יציאות די להטופוביות. מגיל די צעיר הפעלנו לחץ כבד לצאת מהגישה הזו. משיח בלתי מכיל (מגעיל לראות זוג גברים, שיעשו בבית וכו') נגמלנו די מזמן, כי רצה הגורל והיו לכולנו הרבה חברים על הקשת, אז ההורים שלי חשופים מקרוב לקהילה הלהטבקית כבר עשרים שנה פחות או יותר.
היו לנו הרבה מאוד מלחמות סביב שולחן האוכל המשפחתי על נושאים כמו נישואים חד מיניים, תאים משפחתיים חד מיניים, מצעדי גאווה בירושלים וכו'. בנושאים האלו מעולם לא בחלנו בדוגמאות. ספציפית, ההורים שלי לא טיילים וגם לא מעורים כל כך בשיח העכשוי ברשתות החברתיות/טלויזיה/קולנוע אז אנטישמיות בעולם היא דוגמה פחות טובה עבורם. יחד עם זאת, מתוך הכרות רבת שנים איתם, הצלחתי די בקלות לזקק דוגמאות הרבה יותר ברורות עבורם: למשל זכויות מס/ירושה/זכויות הוריות, למשל האלימות שאמא שלי חוותה כשנקלעה בטעות חשופת מרפקים עם רכב לשכונה חרדית מאוד (לא בשבת!), למשל חוקי השריע של נישואים ברבנות, למשל הורים הטרוסקסואלים גרועים. מכיוון שאמא שלי היא אישה, גם הרבה מאוד דוגמאות על פגיעה בנשים הן רלוונטיות בהשוואה לפגיעה בלהטבקים. לשמחתי, ההורים שלי פגשו גם הרבה מאוד דוגמאות חיוביות של להטבקיות ולכן העניין מאוד התנרמל אצלם.
הרגע שהכי מילא אותי בגאווה היה כשיום אחד אמא שלי חזרה מהשתלמות מקצועית זועמת, אבל ממש זועמת, והסתבר שהיא רבה עם המרצה שזרק איזו הערה מאוד הומופובית בלי סיבה.
אולי כדאי לך לנסות עם אמא שלך, מפתיע כמה שזה יעיל. (אגב, עובד גם בענייני פמיניזם, פמיניזם רדיקלי, והורים מיושנים).
היום דיברתי איתה על הדיון הזה ממש, והיא הביעה אמפתיה כלפי הטרנסג'נדרים, ולא גועל או דחייה.
אבל הנה, את אומרת בעצמך – השתמשת בדוגמאות שאינן גודוויניסטיות, ויכולת לעשות את זה גם בדיון הזה. כי יש הבדל בין שיחה עם בני משפחה ו/או חברים בסלון ביתך לבין דיון פומבי באתר ציבורי, כי הדברים נשמרים על האינטרנט לנצח, ואז במקום שהצד השני יבין שככה לא חושבים ולא מתנסחים הוא נפגע ועובר מיד להגן על כבודו ולמחות על העוול שהוא חושב שנעשה לו במקום לחשוב וללמוד ולחקור את הנושא. אני, אגב, אשמח אם כל הדיון הזה יימחק גם אם מילה רעה אחת על טרנסג'נדרים לא הייתה נאמרת בו, פשוט כי הוא לא נוגע בכלל לקולנוע או לטלוויזיה.
טוב, יש 2 דברים שאני צריכה להוסיף
קודם כל, בהמשך לחפירה שלי, חשבתי על זה עוד 3 שניות, והאמת היא שאני לגמרי שולפת את השואה בויכוחים אידאולוגים (בעיקר פוליטיים) עם ההורים שלי. אבל לא בקטע של גודווין, יותר בקטע של "לאבא שלך היה ילד שנרצח במחנה ריכוז.."
וכן, זו הצהרה פרובוקטיבית מאוד, אבל זו גם עובדה קיומית שלגמרי עומדת בבסיס התפיסה החברתית-פוליטית שלי. כל אחת והלעולם לא עוד שלה.
לגבי הדיון עם לא, אני לא מסכימה איתך שהוא צריך להמחק. וכמו שכבר כתבתי, להבנתי הוא לא זה שכתב הודעה שנמחקה והדיון שמיצר תחושה שהוא המחוק, עושה לו עוול.
חוץ מתגובה אחת שלי (שנמחקה), הדיון אולי נכתב בחלקו בטונים כועסים או פחות אוהדים, אבל זה לא לינץ'. אני חושבת שנכתבו הודעות שמכבדות את הדיון, כלומר כאלו שמעלות טיעונים ורציונליזציות, ולא כאלו שנועדו לתקוף אותו (או מישהו) אישית. לצערי, בהחלט היה קצר בתקשורת, מבאס אותי שהוא יצא עם הרושם שקראתי לו נאצי.
אני חושבת שזה לא נכון למחוק חלקים מהמציאות (כמו למשל שיחה) ולהתנהג כאילו הוא לא התקיים מעולם, משום שהנושא שלהם לא נח, להבדיל מפוגעני.
לגמרי לא מסכים עם הפיסקה האחרונה שלך (אולי זה כי אני מעריץ ידוע של צ'ארלי קאופמן?)
אבל כאן בעיקר כי, מה לעשות, זה פשוט אוף-טופיק, ולא המקום לנהל את הדיון הזה. בדיוק כמו שמי שהיה מפרסם בעין הדג הודעה ארוכה, מושקעת ומפורטת שכולה עצות על איך ראוי להשקות ולטפח עציצי גרניום היה נמחק. זה פשוט לא המקום. ויש משהו די זול בלשלוף תמיד את השואה, לא סתם גדולי (וקטני) הפוליטיקאים בישראל חוטפים על זה ביקורת צולבת.
לא אמרתי ולא רמזתי שהכותב המקורי שהודעתו נמחקה הוא לא, כוונתי הייתה שאם אותו מגיב נמחק לא רק על הבעת דעות אנטי-להטב"קיות אלא גם על יציאה מהנושא, הרי שכך צריך לנהוג בכל אוף טופיק בעין הדג.
אני חושב שסוף סוף יש דיון אוף טופיק שלא הייתי רוצה שיימחק.
לא בגלל שהוא אוף טופיק, אלא בגלל שהוא משתמש בדעות החריגות שהובעו בהתחלתו (ואני כבר לא זוכר מה הייתה ההודעה הראשונה שנמחקה והתחילה את כל הסאגה, על אחת כמה וכמה של מי היא הייתה) והתפתח לדיון שבו היה אפשר קצת פחות מהרגיל לנחש מה תהיה התגובה של כל אחד מהמגיבים. זה בעצם היה די דיון מטא על דיונים באתר.
חוץ מזה שאני באופן עקרוני נגד מחיקה של תגובות, על אחת כמה וכמה דיונים שכבר הושקע בהם כל כך הרבה. מקסימום הודעה מנהלית של "הדיון הזה סגור וכל הודעה מעכשיו והלאה תמחק".
רחוקה מלהיות פוגענית, בעיני, אבל לא הבנתי מה הטענה שלך
כל מה שאמרתי זה שיש מקום לדרכי התבטאות מנומסות ותרבות דיון נעימה באתר הזה. ואם משהו עולה מתוך נושאי און טופיק, שוין, סרטים מדברים על החוויה האנושית. אבל להיות גם אוף טופיק וגם לא נעים לאחרים, יותר קשה להצדיק את זה.
יש טענות ששוללות את זכות הקיום של אנשים, ואין *לי* כוונה להשאר בדיון שמתייחס אליהן כנקודת מוצא סבירה. זה לא אומר כלום על החוקיות של להביע אותן, אבל מבחינתי, זה כן אומר משהו כשבמה מקדמת אותן.
לא חשבתי שהטענות האלו עד כדי כך שנויות במחלוקת. ההבדלה בין עלבון לבין אמירה פוגענית נראתה רלוונטית לטענה שאם אסור להעליב, אי אפשר לומר כלום. ועדיין, נראה לי שדעות לא-פוגעניות תמיד אפשר לנסח בצורה שאינה מעליבה. ייתכן שזו טעות – זו לא תהיה הפעם הראשונה שטעיתי השבוע ;)
לא לגמרי ברור לי למה קריטי שנחליט על חוקים אבסולוטיים לדיון – נראה לי שיש לנו קונצנזוס כללי על תרבות הדיון הרצויה באתר, ואם יש מקרה פרטי שאין עליו הסכמה – בשביל זה יש מנהלים, שיקבלו החלטה פרטנית. בעיני זה לא "להתקע בלימבו", אבל ¯\_(ツ)_/¯
אני לא התכוונתי לדבר על חוקים אבסולוטיים, התכוונתי לערער על עצם החלוקה. כשפוטנציאלית יכול להתעורר דיון על טווח כל כך רחב של דעות, אם הם בכלל לגיטימיים כעמדות שבהם יש שיח, עדיף לוותר על הקריטוריון.
במחשבה שניה אני אקבל את החלוקה, אבל אם תיקון מסויים ויחס הפוך. יחס מעליב זה אחד שמדבר מחוסר נימוס, וככזה אין לי בעיה שיצונזר. בגלל שחוסר נימוס לא תורם דבר מלבד אווירה עכורה. אבל דעות פוגעניות אם הם נאמרים בכנות ובקוהרנטיות, אז אני לא אשים שום הגבלה דיון כזה. אין לי שום בעיה להתדיין עם נאצי. אני לא רואה בהתדיינות עם מישהו על משהו כדבר שמאשר את דיעותיו, והעובדה שיש נאצים היא נכונה בלי קשר אם יש דיון או לא. אני אישית צופה לפעמים בסרטונים אנטישמיים ביו טיוב בגלל ש א) זה מעניין ב) זה חשוב. גם לדעות שמגיעות ממקום מוסרי פגום יש יכולת להעלות לפני השטח את הנחות היסוד שלנו ולבחון אותם.
אני זוכר שראיתי דיון ארוך מאוד עם השופט אנטונין סקאלייה. שהוא איש חכם מאוד, די מקסים, ושמרן כמו אדמונד ברק על מנת סטרואידים של דוויין ג'ונסון. הוא טען שנישואים חד מיניים הן לא זכות שמעוגנת בחוקה. דעה שאני בטוח שיש הרבה אנשים שיחשבו שהיא פוגענית. אבל היא הייתה חומר נהדר למחשבה על המשמעות של מוסדות תרבותיים, משמעותם של זכויות, השימוש והפרשנות של שפה, והרבה דברים שמרכיבים את הדיון שלכל אחד כדאי להיחשף אליהם, וזה בלי קשר עם הדעות האלו מגיעות ממקום של רוע או לא. כל עוד אדם מציג את דעתו בכנות, ועומד בחוקים בסיסיים של קוהרנטיות, לשיח איתו יש חשיבות ללא קשר של הדעות אותן הוא מציג.
לא נראה לי שהנאצי עצמו ירצה להתדיין איתך
(ל"ת)
אתה תתפלא איזה דברים מוזרים קורים באינטרנט. מנסיון
אני לא צופה בסידרה
מהתאור שלך אני מבינה שהדמות היא דראג ולא טראנס, אז נשמע לי שזה דווקא לא נופל לקריטריון של המאמר.
אולי תקראי את התיאור שלו שוב...
1. אני גם לא צופה בסידרה מר רובוט, אבל יש לי הרגשה שיש פה וואחד ספוילר להתפתחות עלילתית של דמות.
2. בהינתן שהדמות שהוא תיאר היא טראנס ולא דראג, היא כן נופלת לקריטריון של המאמר, וטיעוניו משכנעים לדעתי.
3. הדוגמא של סנס8 היא בדיוק היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל: היה צריך להתאמץ מאוד מאוד בכדי שכל התנאים יתאימו לליהוק. ליוצרים\תסריטאים\שואוראנרים היתה עדיפות עליונה לייצוג דמויות מהקשת של נטיות מיניות, על חשבון עלילה ועל חשבון ייצוג שוויוני (הומו ודראג מתוך 8 דמויות זה 25%, הרבה יותר מהשכיחות באוכלוסייה).
בדיוק! ניסחת היטב את הנקודה שלי
חבל שלא התאמצו לכתוב את הדמויות בעלילות הלא להטביות באותה רמה.
ובקשר למר רובוט, לא בכדי סימנו עכשיו הכל בספוילר. זה כן נופל לקריטריוני המאמר ולכן התגובה המקורית של dv שמה את הטענות בפרספקטיבה ריאלית.
יש בתגובה שלך ספוילר למר רובוט
אותי זה מאוד הפתיע וחבל לקלקל לצופים רק בגלל הדיון.
ואלמונט של מילוש פורמן זה אחד הסרטים הכי אנדרייטד - שלו ובכלל
("הפיתויים האסורים של ואלמונט", בתרגום המלא לעברית)
ה-Underrating כאן זה אחד המקרים התמוהים ביותר שאני מכירה בקולנוע איכותי. במיוחד למול ה"יריב" שלו בעיבוד אותו רומן – "יחסים מסוכנים", שמהחלקים שראיתי היה מוגזם (מבחינת הדרמה והפאתוס) ולא משכנע, במיוחד בגלל הליהוק. כבר ידעתי שמשום מה השני הצליח הרבה יותר, וגם נחשב לאיכותי יותר ע"י הרבה אנשים. אך עכשיו כשבדקתי מסקרנות איך זה מתבטא בממוצע אתרי הביקורות המודרניים, ממש עלו לי הגבות בציוריות מהתמיהה.
בכל מקרה, ואלמונט הוא סרט מקסים,"שובב", יפהפה, מהנה וגם עצוב. וקולין פירת' הצעיר בשיא הקסם שלו. מאוד מומלץ.
"יחסים מסוכנים" נשמע כמו התגלמות אולטימטיבית של תרגומי סרטים סטייל "דוח מיוחד"
(ל"ת)
ובכל זאת, זה תרגום כמעט אחד-לאחד של “Dangerous Liasions”
(ל"ת)
אוף טופיק: סרטים ישראליים בפסטיבל טרייבקה
מישהו ראה, שמע, יודע משהו ויכול להמליץ?
(השמות העבריים מדיווחים בעיתונות, אין לי מושג אם אלו באמת שמות ההפצה בארץ)
Virgins /"אין בתולות בקריות", בימוי: קרן בן רפאל
התקציר אומר שזה על בני נוער בקריית ים, ועיתונאי שמדווח על בנות ים. זה נשמע לי מוכר במעורפל, כאילו כבר נתקלתי בתקציר מתישהו.
ON THE SPECTRUM /"על הספקטרום", בימוי: יובל שפרמן
התקציר אומר שזה על שותפים לדירה שכולם על הרצף האוטיסטי. לא הבנתי אפילו אם זו קומדיה או דרמה :( האינטרנט סיפר לי שזו סדרה, אם יש לי אפשרות לראות רק פרק בודד או שניים (מה שיש בהקרנות של הפסטיבל), שווה לי ללכת? או שזה רק יבאס אותי שנקטע באמצע?
The Love letter /"מכתב אהבה למ"מ שלי", בימוי: עטרה פריש
על זה דווקא מצאתי קצת דיווחים – בעיקר שזו בכורה עולמית ושהוא בתחרות לסרטים הקצרים. על מ"מ שמקבלת מכתב אהבה שלא ברור אם הוא אמיתי. נשמע מאד מסקרן, יש מצב שאלך. ובהצלחה לבמאית!
סרט של הגר בן אשר, "נשים מתות מהלכות"/Dead women walking, על נידונות למוות, גם יופיע בפסטיבל (במסגרת viewpoints). למעט הבמאית, ההפקה והשחקנים אמריקאיים. אם בכל זאת יש לכם איזה inside scoop או התרשמויות, ספרו לי.
כל מידע נוסף יתקבל בברכה, ואם מישהו כבר ראה משהו מאלו, אשמח לרשמים מפורטים.
לגבי על הספקטרום – אפשר למצוא קטע שלה כאן . היא עקרונית מוגדרת כ"דרמה קומית".
על אין בתולות בקריות אפשר לקרוא קצת יותר כאן .
תודה!
(ל"ת)
אין לי משהו מעניין להוסיף
אבל סרט בתולות הים בקריית ים נשמע מעניין, אז אם את הולכת אשמח לקרוא את רשמייך.
עברו כמעט שני עשורים מאז שהאבחנות שלי בנושא היו עדכניות, הקריות היו סוג של בועה כשהייתי טינאייג'רית והכרתי בני גילי משם. היו להם כל כך הרבה מטבעות לשון שלא שמעתי בשום מקום אחר, מעניין אם זה משהו שהצליחו לתפוס בסרט.
הצטרפו לקאן:
נורי בילג' ג'ילן ("היו זמנים באנטוליה") הצטרף לתחרות הרשמית, והסרטים החדשים של טרי גיליאם ("האיש שהרג את דון קיחוטה" [!!!!!!!!!!!]) ולארס פון טרייר ("הבית שג'ק בנה") יוקרנו מחוץ לתחרות.
מקור
אני מתנצל מראש אם הנושא הזה עלה כאן בעבר, וייתכן שמקומה לא תחת קצרצרים אלא תחת מסגרת אחרת, אבל בכל זאת, זו נקודה רגישה: הקרנות איימקס.
יכול להיות שזה בעיה גלובאלית, לא ממש עשיתי את המחקר הקצר בנושא, אבל ממש מרגיז שאין הקרנות איימקס ב-2D. בתור תושב המרכז, הייתי מוכן אפילו להרחיק עד לירושלים ובאר שבע בשביל סרט "אירוע" כמו הנוקמים, אבל פשוט אין אף אפשרות כזו בכל הארץ (כולל ביס פלנט ראשון ). כן, אני מודע לרציונאל הכלכלי של כרטיסים יקרים יותר של 3D. יחד עם זאת, הקרנות של 3D יש גם באולמות רגילים, למה שאולמות ה-IMAX לא יהיו גם הם מעורבים ?
מישהו מהציבור היקר בחן פעם את העניין הזה ? יש טעם בכלל לפנות לקודקודים של יס פלנט ?
באמריקה כבר הבינו את זה
וחלק מהסרטים מופצים ב-IMAX ב-2D (זוכר שזה קרה ב"בלייד ראנר" ו"מלחמת הכוכבים", היו גם עוד), אבל ברוב העולם זה עדיין רק 3D.
בלי קשר – אני ממליץ להימנע מה-IMAX בישראל.
מבחינת התמונה, מדובר במסך שהוא באותו גודל כמו האולמות הכי גדולים "הרגילים" של יס פלאנט, ששוברי קופות כמו "הנוקמים" מוקרנים בהם בכל מקרה, הוא רק יותר ארוך כדי להיות ביחס 16:9 במקום 2.39:1.
יש שלושה סוגי סרטים שמוקרנים שם:
הראשון הוא סרטים שנשארים ביחס 2.39:1 ולא מקבלים גרסא מיוחדת ל-IMAX, ואז אתה מקבל בדיוק את אותו הדבר. זה כבר כמעט לא קורה היום.
השני הוא הכי נפוץ. אלו סרטים שצולמו ב-2.39:1 ואז בעריכה השתמשו בצדדים של הפריים כדי להשלים ל-16:9. זה נשמע מגניב שיש עוד מהתמונה, אבל לרוב הצלמים/במאים לא מרוצים מזה, כי הם תיכננו את הסרט מראש ליחס מסך אחד ואז שינו להם בעריכה לאחד אחר. לרוב הם כל כך לא מרוצים מהגרסאות האלו, שהן לא זמינות לצפייה ביתית ואין כל זכר אליהן אחרי שנגמרות ההקרנות ב-IMAX תוך כמה שבועות.
הסוג השלישי והיחיד שאולי הייתי הולך בשבילו, הוא סרטים שצולמו מראש בפורמט של IMAX ובאותו יחס מסך. "הנוקמים" הוא כזה, אבל אין הרבה כאלה בשנה ("דנקרק", "מלחמת הכוכבים" ו"רובוטריקים" היו היחידים ב-2017). "הנוקמים" זמין ב-IMAX רק ב-3D אז לא אלך גם אליו שם, אבל ב"דנקרק" זה אכן היה משתלם. "מלחמת הכוכבים" היה זמין ב-IMAX ב-2D בחלק מהמדינות אבל לא בארץ.
רק אוסיף שאם אתה כבר הולך ל-3D, אז ה-3D של IMAX מועבר בשיטה הרבה יותר טובה מ-3D של אולמות רגילים.
מבחינת הסאונד, מערכת הסאונד של IMAX באמת מדהימה, אבל לאחרונה יס פלאנט וגם גלובוס מקס התחילו להתקין Dolby Atmos באולמות הגדולים שלהם, ואפילו לציין מתי הסרט מוקרן באולם כזה בקניית הכרטיס. הרמקולים של IMAX עדיין נחשבים יותר איכותיים, אבל ב-Atmos הסאונד יותר היקפי. אני נהנה משתי המערכות באותה מידה ואין לי העדפה.
תוסיף לכל זה את העובדה שעל כרטיס דו-מימד רגיל יש המון הנחות בכל הרשתות, כשעל IMAX אין כמעט, ויוצא שאתה משלם על משהו שלא בהכרח יותר טוב אפילו פי 3 לפעמים (כרטיס רגיל כמעט תמיד יוצא לי 20 עם מבצעי 1+1, וב-IMAX 3D כרטיס עולה 60).
אם היו מביאים לפה IMAX בפילמים, אז זה היה סיפור אחר.
הייתי בודק מתי ביס פלאנט יש הקרנה בדו מימד עם Atmos וזהו.
תודה על המענה המעמיק והרציני
ואכן מדובר בבעיה גלובאלית – בברלין אין איך לראות איימקס 2D כמעט בשום מצב.
הסרט היחיד שראיתי כאן שהצדיק לגמרי את האיימקס 3D היה דוקטור סטריינג', שראיתי באולם שמשמיש גם דולבי אטמוס.
זו הסיבה שכמעט תמיד אני מוותרת על האיימקס ומסתפקת בהקרנות הדו מימד הרגילות.
בסופו של דבר השטח שהמסך תופס משדה הראייה שלי ניתן לשליטתי ברמת הקרבה למסך. זה לא תחליף למסך ענק ולא לשינוי יחס המסך למימדי איימקס, אבל אני מעדיפה לשבת קצת קרוב יותר למסך רגיל ולראות סרט בדו מימד איכותי ובהיר, מאשר לשלם כפול שלוש על טכנולוגיה שהיא לרוב מיותרת בעיני (3D).
מצטרף לתודות. למדתי הרבה
אני אכן נוטה בשלב לרכוש את הכרטיס להקרנה של ה-Dolby Atmos.
אני אוסיף רק כוכבית -
אם את/ה כן רוצה לראות 3D, איכות ההקרנה באיימקס לעומת אולמות 3D רגילים מצדיקה את מחיר הכרטיס. אם, לעומת זת, הברירה היא בין איימקס להקרנת 2D רגילה, אז זה כבר שיקול כלכלי נטו.
האחים רוסו לא נחים
רגע לפני ש-"מלחמת הנצח" מגיע, הם כבר עובדים על פרויקט חדש – סדרת טלוויזיה, גם היא עיבוד לקומיקס, על מעלליו של נער בפנימיה יוקרתית שנועדה לטפח את הדור הבא של מנהיגי הפשע המאורגן.
http://variety.com/2018/tv/news/deadly-class-series-syfy-russo-brothers-1202757241/
פרסי אופיר
טוב אז זה באמת לא טקס שמישהו בקהל הרחב מתעניין מדי..
אבל מסקירה זריזה של הזוכים בשנים האחרונות (לא הצלחתי לצרף לינק) – נראה שבכל שנה הסרט הזוכה הוא אכן סרט שמאוד אהבתי ומאוד הערכתי. מעטות השנים בהם הסרט שזכה לא היה הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי באותה שנה.
אגב – גילוי נאות – יוצא שלא ראיתי את חלק מהסרטים באותה שנה, אבל מהכרותי עם עצמי – הסרטים הזוכים באמת סרטים טובים
אתה לא באמת אומר המון
סרט גרוע בכל מקרה לא יזכה, או סביר שלא יזכה.
כמה סרטים ישראלים אתה רואה בשנה? הרי רוב הסרטים יוצאים אחרי הטקס, הרבה פעמים סרטים שלא זוכים לא ממש יוצאים בהקרנות מסודרות או שנמצאים בקולנוע שבוע וחצי ונעלמים בשניה שיוצא איזה נוקמים חדש. אתה ממש מסתובב בפסטיבלים ותופס את רוב הסרטים?
לדוגמה, זו לא חוכמה לחשוב שפוקסטרוט הוא הסרט הכי טוב, אם לא ראית אף אחד מהמתחרים שלו (ואני ראיתי רק אחד).