-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
גולם רצחני
The Limehouse Golem
סדרת רציחות במחוז ליימהאוס בלונדון מערערת את הקהילה עד לנקודה שבה הם חושדים שהרציחות לא נעשו בידי אדם אלא בידי הגולם המיתולוגי.
אורך: 1:49
תאריך הפצה בארה"ב: 08/09/2017
שחזור ושפצור הודעה מעמוד אחר:
מאז "אבק כוכבים" לפני קצת יותר מעשור, האהבה הקולנועית הגדולה שלי היא התסריטאית ג'יין גולדמן. גולדמן היא לא רק אמנית של קצב ודיאלוגים משובחים שאחראית לכמה משוברי-הקופות המסחררים ביותר מאז, היא גם בולטת בנוף העיבודים המאוסים של קומיקס ורבי מכר בהוליווד: היא אשכרה *מעבדת* אותם, נותנת להם טאץ' אישי משלה, שכמעט תמיד מעורב בו איזה קמצוץ רעיל של רוע – לא מושהו מורגש מדי שיוציא את הצופים מבואסים ממה שאמור להיות סרט מבדר נטו, אבל כן משהו שיגרום להם איזה חוסר-נוחות קל, משהו מציק וטורדני.
כאמור, גולדמן עבדה עד עכשיו רק על עיבודים, בעיקר לקומיקס אבל גם לספרים ידועים, ותמיד קיוויתי שמתישהו יוכרז על סרט שמבוסס על תסריט מקורי שלה. The Limehouse Golem הוא לא הסרט הזה, אבל הוא מאוד קרוב. כן, הוא מבוסס על ספר בלשי משנות ה-90 שזכה לשבחי הביקורת, אבל הספר הזה, מסתבר, הוא משהו שגולדמן חלמה לעבד למסך הרבה לפני שהיא הפכה לתסריטאית מקצועית. עכשיו היא קיבלה את ההזדמנות, עם הבמאי חואן קרלוס מדינה, והסרט לא סתם מוצלח – הוא תמצית מזוקקת של גולדמן במיטבה.
העלילה: בשלהי המאה ה-19, לונדון מזועזעת כאשר רוצח סדרתי שזוכה לכינוי "הגולם" מבצע מעשי זוועה בשכונת Limehouse, גטו מהגרים יהודי-בעיקרו מוכה עוני ופשע. לאחר כמה ניסיונות לא-מוצלחים לפענח את הפרשה, הסקוטלנד יארד מפיל את התיק על ג'ון קילדייר (ביל ניי) – בלש קשיש שמעולם לא זכה להערכה ולקידום המגיעים לו בשל שמועות על היותו הומוסקסואל. קילדייר ממהר לזהות ארבעה חשודים פוטנציאליים, והוא משוכנע שהפתרון לתעלומה מצוי בידי ליזי קרי (אוליביה קוק) – לשעבר שחקנית פופולרית בקרברט של Limehouse ובהווה אלמנתו של איש החברה הגבוהה ומחזאי כושל. הבעיה: קרי מואשמת ברצח בעלה ולא נלהבת לשתף פעולה עם קילדייר בזמן שנותר עד מה שמסתמן בתור ההוצאה להורג הדי-ודאית שלה.
The Limehouse Golem הוא התסריט השאפתני ביותר שגולדמן כתבה עד כה: הוא מלהטט בין עבר להווה ובין במה למציאות, ודוחס כמויות בלתי-נתפסות של מידע שהוא מציג לצופים בחקירה שבמרכז העלילה שלו. אבל, בניגוד לנטייה של יותר מדי אנשים בתעשיית שוברי הקופות בימינו להסביר את עצמם למוות (כן האחים נולאן, אני מסתכל עליכם), גולדמן מצליחה לעשות את זה בלי טיפת טרחנות. חלק גדול מאוד מזה נובע מהאופן המרשים שבו היא מעצבת את הגיבור והגיבורה של הסרט: כששומעים את קילדייר מנסה לפענח את הפרשה שהוא הופקד עליה, מרגישים לא רק את גלגלי-המוח שלו פועלים אלא גם את היאוש והדחיפות שהוא מצוי בהם. וכששומעים את קרי – לא, חכו רגע.
אוליביה קוק, שמגלמת את קרי, היא התגלית הגדולה של הסרט הזה. בקרוב מאוד נראה אותה גם ב-"שחקן מספר 1" של ספילברג, ואם יש צדק בעולם היא תצא משם כוכבת ענקית כי כל-כך מגיע לה. ב-The Limehouse Golem היא מגלמת דמות שהיא חידה – האם היא האישה האומללה שלכודה בנישואים רעילים בחברה הויקטוריאנית השמרנית, או השחקנית החצופה ומלאת הבטחון שמתייצבת על הבמה? לעיתים היא נראית כמו סך של הדמויות הנשיות הבלתי-נשכחות מהסרטים האחרים שגולדמן כתבה – יש בה משהו מהיט-גירל, ממיסטיק, מסוכנת המוסד ב-"החוב", מהמכשפה ב-"אבק כוכבים" ומגאזל ב-"קינגסמן". כל הדמויות האלה, נדמה לי, הן איזשהו אלטר-אגו לגולדמן עצמה, וקוק מביאה אותו למסך בתצוגת משחק עוצרת-נשימה.
הסרט גם מבוים, מצולם ומעוצב היטב בשחזור תקופתי מרשים, אם כי דווקא השחזור הזה חושף איזו נקודת-תורפה – במהלך החקירה הבלשית בסרט, הצופים פוגשים מספר דמויות היסטוריות ידועות, והסרט מרפרף עליהן בלי להכנס יותר מדי לעומק הדברים. אני מניח שמדובר בקרבן על מזבח הנחישות של גולדמן לשמור על הקצב הרצחני של האירועים, וגם חלק מהשחקנים המעורבים לא ממש עוזר (הנרי גודמן, במיוחד, מגלם את קארל מרקס בתור קריקטורה גסה ולא משכנעת). אבל חוץ מזה? The Limehouse Golem הוא גולדמן במיטבה. הבחירה שלי לסרט הטוב ביותר שלא הוקרן כאן השנה (אם כי אשמח להתבדות בהמשך).
תודה על ההמלצה
אני מודה שלא נפלתי בקסמי הסרט כמוך, אבל אני מודה שכשראיתי אותו לראשונה הוא נראה כמו סרט זול, אבל כמו שאמרת מדובר בסרט טוב בסך הכל ומצאתי אותו נחמד להפליא, בסך הכל – למרות שעד הסוף הרבה מההתלהבות שלי שככה מסיבות כאלה ואחרות.
היה לי קצת מוזר שהציבו את קארל מארקס בתור סוג של מגונן על הקהילה היהודית, כשחוסר החיבה שלו ליהודים הוא דבר מופגן למדי אצלו
אני הבנתי את זה כאופציה 2.
(ל"ת)