-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
כל הכסף שבעולם
All the Money in the World
סיפור חטיפתו של ג'ון פול גטי בן ה-16 וניסיונה הנואש של אימו המסורה לשכנע את סבו המיליארדר לשלם את הכופר.
תאריך הפצה בארה"ב: 25/12/2017
תאריך הפצה בישראל: 21/12/2017
מעניין שהטריילר עם קווין ספייסי עדיין קיים ברשת
אבל לא כדאי פה להחליף אותו בזה עם כריסטופר פאלמר? במיוחד לאחר המועמדות לגלובוס הזהב?
סרט נחמד
אחלה מותחן, מישל וויליאמס משחקת מעולה וכל השאר די זניחים. יש כמה רגעים די מותחים, יש כמה רגעי דרמה נחמדים, הדמות של פול גטי טובה אבל לדעתי המועמדות לפלאמר מוגזמת.
לגבי ההחלפה – יש שתי סצנות, ושתיהן הראשונות של הדמות הזאת, שבה מאוד מאוד בולט שהם לא צילמו את כל הסצנה מחדש והדביקו הרבה במחשב, וזה נראה רע. אחריהן לדעתי הרוב המכריע צולם מחדש כמו שצריך וזה נראה בסדר. יש מצב שחלק מזה בגלל לחץ הזמן ובהפצה ביתית הם יתקנו חלק מהדברים.
זה אמנם מרשים שהצליחו לעשות את זה יחסית טוב, אבל פגם בסרט בסופו של דבר, במיוחד כשלפי הטריילר ספייסי לקח את הדמות לכיוון אחר שנראה יותר מעניין. גם המועמדות לבמאי לדעתי מיותרת.
סרט מתחסד ומיזוגני, אבל, מה לעשות...? טוב
ממש נהניתי מהסרט – התסריט לא ממש מבריק או גאוני, אבל העריכה טובה, הצילום טוב, השחקנים טובים ולמרות אורכו אין בו רגע אחד משעמם. מה שכן, הסוף קצת מפוזר ונראה שלא היה ברור לאפ אחד שם איך לסגור את הסרט.
הבעיה שלי עם ההחלפה היא שא. אני אוהבת את ספייסי ומסוגלת לבודד בין יכולות משחק של אדם לבין התבטאויותיו או מעשיו וב. ההחלפה היא בעיקר אקט ציני של משיכת קהל ופרסום וקצת צבוע בעיניי שסרט שכביכול מנסה להיות מוסרי מציג נשים בצורה כזו.
מישל ויליאמס היא הדמות הנשית היחידה בסרט והמשחק הבכייני והדרמטי שלה ממש בולט לרעה לעומת הגברים המחושבים, החכמים וקרי הרוח שלצידה. בנוסף, העובדה שבחרו בשחקנית בת 37 לגלם את אימו של נער בן 16 אומרת הרבה על היחס של הוליווד לנשים
רציתי לבדוק בת כמה הייתי אביגייל הריס האמיתית
ומסתבר שהאינטרנט לא יודע. מוזר מאוד.
בהחלט מוזר
מה שכן, בראיון איתה מאותה התקופה היא נראית מבוגרת יותר מ37.
קשה לומר לבטח, כי אנשים משום מה נראו לעתים קרובות מבוגרים יותר בעבר מהרגיל בקרב אנשים מקבילים בגילם כיום.
האבא (גטי ג'וניור) היה בן 24 כשהבן שלו נולד
ככה שזה הגיוני שהאמא שלו תהיה בת 21-22. השחקן של האבא מבוגר ממישל וויליאמס בשנה.
אני אלך להודיע לאמא שלי שהיא שונאת נשים כי היא הביאה אותי לעולם בגיל 20.
מי ידע, דרך אגב, שהוליווד מעדיפה ללהק שחקנים שנראים צעירים ובריאים לגילן של דמויות ראשיות בגיל העמידה. כמעט כאילו סרטים הוליוודיים הם אסקפיזם שמציג אנשים אטרקטיביים במידה בלתי רגילה שנקלעים לסיטואציות בלתי סבירות ואומרים ועושים דברים מופרכים לשם הגברת הריגוש של הצופה. כמעט כאילו הסרט ההוליוודי איננו תת-קטגוריה של הסוגה התיעודית, אלא בידור להמונים הלא-חושבים.
זה לא היה מטריד אם זה היה שחקנים
אבל זה לא שחקנים, זה שחקניות. וזה באופן עקבי.
וזה יוצר בעיה בתפיסת המראה של נשים אמיתיות.
רואים את זה במלא סרטים שצריכים דמות בת 40+ ובוחרים מישהי בת 35 (ועוד אחת שנראית טוב לגיל 35) ומתקבע סטנדרנט לא ריאלי לאיך נשים צריכות להראות.
הבעיה הזו הרבה פחות קיימת אצל גברים. אומנם בוחרים גברים שנראים טוב ביחס לגיל המדובר, אבל לפחות זה הגיל הנכון.
אני ממש לא בטוח שבוחרים גברים שהם בגיל הנכון, אבל אולי אני לא רואה מספיק סרטים כדי לשפוט.
(ל"ת)
לא להכניס לי מילים לפה, בבקשה
אני עדיין עומדת מאחוריי מה שכתבתי על דמויות נשים בכייניות, וזה מתוך צפיה בהרבה סרטים וכן בהשוואה לדמויות הגבריות ששיחקו לצידה.
אל תסלפ/י את דבריי, לא – לא טענתי שהוליווד שונאת נשים בגלל שהיא מביאה דמויות שילדו בגיל צעיר, אלא שקיימת נטיה לסגור שורת תפקידים שלמה לנשים בהגיען לגיל כלשהו ותחת זאת לתת להן את תפקידי האימהות והסבתות. זה בלט לי בעיקר בסרט הזה בו נבחרה שחקנית צעירה לגלם אישה, שלפחות לפי הסרטון נראית הרבה יותר מבוגרת
אני אנסה להציג את הטיעון שלי בצורה נוחה יותר לעיכול
מכיוון שסרט מסחרי הוא מוצר שבראש ובראשונה (ולעתים קרובות בלעדית) מכוון למשוך קהל רחב ולהרוויח כסף, ולא לחנך את הציבור – לשם כך קיימות סוגות אחרות, שהרבה פחות פופולאריות בדיוק משום שהן מאתגרות את הצופה – אני לא מצפה מסרט כזה שיתעסק בנושאים שנויים במחלוקת או ינסה להנחיל לצופה ערכים אלא במסגרת מה שמקובל כ"מאתגר" ו"חריף" ו"מדויק" ב"ברנז'ה" ובגבולות ברורים: סרט שמציג את מאבקה של אישה בעולם גברי המתנכר אליה (זו הבנתי את עלילת הסרט מהתקציר) – בבקשה, זה מאוד אופנתי עכשיו, מאוד בון-טון; אבל אין שום סיבה להפחיד את הציבור (לא דעתי, במטותא) בנשים פרה-גיל-הבלות (שוב, כך לדעתי האנשים הרלוונטיים בהפקה חושבים), בדיוק כפי שאגב, אין כל צורך להרתיע את הציבור באמצעות גיבורים בני 80 עם פרצופים שזולגים מזוקן (אלא אם כן מדובר בקלינט איסטווד והוא לא מאוד זולג) או דרמות קורעות לב על אימפוטנציה טרום-ויאגרה. אני לא מבין מה הטעם להתלונן שמאקדונלדס לא מספק שלושה כוכבי מישלין של חוויית גורמה. אני מאמין שהוליווד מועידה את האסקפיזם שהיא מייצרת לאנשים שאו שלא אכפת להם מכל האינטלקטואליזם של משכילים מתנשאים, או שהם מחזיקים בכל הדעות האופנתיות מפני שהן אופנתיות ומס השפתיים של הקולנוע המסחרי מספק אותם. אני חושב שבינוניות וצביעות תהיינה טעמי לוואי של תצרוכת מסחרית המיועדת לקהל הרחב ביותר, עד שנשנה את הטבע האנושי, כי רובנו בינוניים וצבועים ומטה.
לא בטוח שהניסוח הנ"ל נוח יותר לעיכול.
זה היה נכון אם היית מדבר על "שומרי הגלקסיה"
הסרט הזה מנסה להיות רציני, וככזה, במיוחד שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, יש מידה מסויימת של ריאליזם שהוגן לצפות ממנו. זה לא אומר שאי אפשר לשנות דברים כשמעבדים סיפור אמיתי לקולנוע, אבל אם השינוי הוא לא לטובה, גם אם ברור לחלוטין מה המניעים שהובילו אליו, זה שינוי שהוגן לבקר את הסרט עליו.
*אני לא יודע אם זה באמת היה שינוי. כמו שכתבו למעלה, קשה למצוא מידע על הגיל האמיתי של האמא, ואמהות בנות 21 זה דבר שקורה (במיוחד בשנות ה-50, מתי שהילד הזה הגיע לעולם)
בכיינות?
חטפו את הפאקינג בן שלה! לא חושב שיש שחקנית אחרת שהייתה מסוגלת להחזיק את התפקיד הזה ברמת האמינות של מישל
כן. מסכנה. מבינה את התסכול נוכח התגובה של גטי הסב ועדיין
השאלה היא לא עד כמה המשחק משכנע אלא עד כמה קל להתחבר לדמות ולכאבה. במקרה הזה לא רק שלא התחברתי, אלא שממש התעורר בי הצורך לנער אותה, לשטוף לה את האיפור המרוח באיזו אמבטיה ולחבר אותה לאסיבל IV.
מסכימה עם מה שנכתב גם בדף הביקורת – הדמות שלה, ללא קשר לאיכות המשחק, לא מתפתחת
גם וונדרוומן ומלחמת בכוכבים זה אסקיפיזם
ובכל זאת הם דוגמאות לשני סרטים שמציגים דמויות נשיות חזקות וחשוב מכך – לא היסטריות. יש כמה דרכים להציג אישה בעולם גברי שמתנכר אליה והדרך שבו בחר הסרט (ושלצערי, בוחרים בו גם רוב הסרטים) הוא להפוך את האישה לנודניקית הדומעת תמידית ולא לדמות חזקה, שלווה או קרת רוח. לא, אלו תכונות ששמורות לגברים.
הוליווד אולי צריכה ליצור בידור ולא לחנך, אבל בתור בידור שמגיע למאות אלפים ואף למיליונים של צופים היא כן צריכה להיות אחראית על המסרים שעוברים בעקיפין.
לגביי הגיל – שוב, אני מדברת כאן על תופעה כוללת ולא על דמות זו או אחרת. אני לא חושבת שלשחקניות שעברו את גיל הארבעים יש פרצוף זולג מזוקן. להיפך – אני יכולה להביא את קייט בלאנשט (48), גווינת פאלטרו (46) או איימי אדמס (43) כדוגמה חלקית (ואגב, גם 'גיל הבלות' זה מונח מקטין שכבר עבר זמנו. היום משתמשים בהגדרות 'מנופאוזה' או 'גיל המעבר')
סליחה על ההיעלמות
אני חושב שבשורה התחתונה, אני הרבה פחות מוטרד ממך בהקשר הזה (מסיבות מובנות, אני מניח), אבל נכון גם שנדמה לי שאין הרבה טעם להיות מוטרד בנוגע לנטיות הציניות מעיקרן (לדעתי) של מפיקי הוליווד, שלפי דעתי כל מה שמעניין אותם הוא להרוויח כסף ועל כן הם יפרטו ברגש על מיתרי הלב של המכנה המשותף הנמוך ביותר – בכל הכוח. המוצא היחיד שאני רואה הוא תעשיית קולנוע שעוברת צנזורה קפדנית, כמו בברית המועצות. לא את ולא אני לא נשנה את מערכת ההפעלה של הטרמינאטור שהוא הקולנוע המסחרי האמריקני. אפשר להצביע ברגליים, אבל כמה רגליים כבר יש לשנינו? אני אמנם נולדתי לא רחוק מצ'רנוביל, אבל לא בורכתי עד כדי כך.
ולהבהיר, לא אמרתי חו"ח שנשים שעברו את גיל ארבעים זולגות מזוקן – הצגתי קבוצה דמוגרפית אחרת שלמיטב ידיעתי לא זוכה לייצוג נרחב בקולנוע מחמת חוסר אפיל משוער (או ידוע) והביטוי "גיל הבלות" הושם על ידי בפי המפיקים ההוליוודיים. אני לא נוהג להשתמש בו.
לסיכום וכנראה שאני כבר חוזר על עצמי מבלי לשים לב, אני חושב שהקולנוע המסחרי, כמו כל דבר מסחרי, מונע על ידי הרצון להרוויח זהובים נוצצים, ולא שהסטאטוס קוו מצדיק את עצמו, אבל לא ברור לי מה אפשר לעשות נגדו.
בינוני
עלילה דיי בנאלית, ייצוג נשי לא משהו, אבל כן נושא מעניין לסיפור מעניין. יש כמה טוויסטים לא צפויים, כמה שקצת יותר צפויים, וסיום מזעזע.
כריסטופר פלאמר משחק נהדר, מארק וולברג פחות, מישל וויליאמס טובה אבל לא מדהימה.
בקיצור, סרט מהנה אבל לא ברמה כזאת שאני אראה אותו עוד פעם, או אזכור אותו בעוד שנה. האם זה שווה מועמדות לגלובוס הזהב? אני לא חושב…