"חולי אהבה" מפגיש בין שני ז'אנרים שלא היינו ממש צריכים שיפגשו – סרטי ג'אד אפאטו, של קומיקאים שכותבים תסריטים על עצמם ובמהלך הסרט מסתובבים עם חבורת קומיקאים שכל הזמן מעבירים דאחקות אחד על השני, וסרטי אינדי-סאנדנס חמודים שכאלה על יחסים משפחתיים ומשברים שנפתרים עם מוזיקה חמודה, שהולכים לראות עם ההורים וכולם מאוד שמחים. שני הז'אנרים ידועים בחסרונות וביתרונות שלהם, ואפשר לכתוב מה יקרה בהם כמעט בלי לראות אותם, ובכל זאת המפגש מוציא את המיטב משניהם. "חולי אהבה" מצליח להיות גם הקומדיה האמריקאית הטובה של הקיץ, גם הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר זה הרבה זמן, וגם סתם סרט דרמה טוב ביותר.
הסרט עוקב אחרי קומיל – סטנדאפיסט, פקיסטני שעלה עם הוריו לארצות הברית בצעירותו ומרגיש יותר אמריקאי מפקיסטני. המשפחה של קומיל, לעומת זאת, יותר פקיסטנית מפקיסטנית, וזה לא היה מפריע לו לולא הם היו מנסים להמשיך ולשדך לו מישהי בנישואין מאורגנים בכל פעם שהוא בא לאכול אצל ההורים שלו. בהופעה סטנדרטית הוא פוגש את אמילי, והם יוצרים יחדיו קשר רומנטי, שכמובן מתנגש מעט עם הערכים של המשפחה שלו כי אמילי לא פקיסטנית.
מהחלק הזה של הסרט רוב הצופים לא יוצאים מגדרם. זוגות חמודים הם לא דבר נדיר בקולנוע, וגם אם הסרט מצליח יותר מאחרים במידת הכנות והדיוק בסצנות בין בני הזוג, זה לא משהו שרק בגללו הייתי ממליץ עליו, או לפחות לא בקולנוע. השלב שבו מתחיל העניין הוא השלב שבו הוא כמעט מחליף ז'אנר בפתאומיות, ההורים של אמילי נכנסים לתמונה, וקומיל נאלץ להתמודד איתם. מהקשר המוזר של קומיל וההורים נוצר משהו ייחודי, מעניין בהרבה, וקורע מצחוק לעיתים תכופות, שעליו אני ממליץ בחום.
זה מתחיל מהשחקנים: אף אחד לא היה צריך תזכורת לכך שהולי האנטר היא שחקנית אדירה, אבל הקולנוע בכלליות צריך יותר הולי האנטר, ולכן פשוט כיף לראות אותה שוב על המסך. הדמות שהיא מגלמת נראית כמו המשך ישיר של דמותה מ"בייבי אריזונה" של האחים כהן, וזאת רק מחמאה. היא גונבת כל סצנה בה היא נמצאת, וגם כשהיא שותקת ומנסה להבין מה קורה, היא מהפנטת. מולה מופיע ריי רומנו, שרוב האנשים מכירים כבחור מ"כולם אוהבים את ריימונד". ומכיוון שזאת סדרה שלא נחשבת כל כך טובה, אף פעם לא התעמקתי בה או בפועלו של רומנו והייתי בטוח שהוא שחקן קומי בינוני ושיבושם לו. כאן, לעומת זאת, הוא מפריך את ההנחות האלה ומגלה שהוא מסוגל להרבה יותר. הייתי ממהר להכתיר אותו כהפתעת הסרט, אבל אחרי אלפי סרטים שבהם קומיקאים מתגלים כבעלי כישרון דרמטי יוצא דופן אני מרגיש שזה לא אמור להפתיע אף אחד באמת. מה שכן מפתיע זה העובדה שרומנו מצחיק, אבל זה עלול להיות בגלל התסריט הנהדר שעוזר לו. הדבר היחיד שמבאס בלפאר את רומנו והאנטר זה העובדה שבגלל שכולם עושים את זה, נראה שהם מתעלמים מהצד השני של המשוואה: ההורים של קומיל. אנופאם חר וזנוביה שרוף אמנם תקועים בתפקיד ההורים השמרנים שמתאימים יותר לסרטי בורקס, אבל הם מטעינים אותם בכנות וחיוניות שמוציאה אותם מהשבלונה וגורמת להם להיות דמויות מצחיקות ומעניינות. אומנם יש להם פחות שורות מחץ, אבל יש להם תזמון קומי ועומק דרמטי, והסצנות בכיכובם מעניינות, גם אם קצת יותר ידועות מראש מאשר הסצנות עם ההורים של אמילי.
גם לקומיל מגיע קצת יותר קרדיט משהוא מקבל: למרות שהוא מגלם דמות ראשית של קומיקאי שמשחק את עצמו ועושה מעשים מעצבנים, אף פעם לא עולה הצורך לתת לו סטירה מצלצלת או לצרוח עליו. הוא מקרין אנושיות רבה שגורמת לך להבין אותו גם כאשר המעשים שלו לא נכונים, וגורם לך להתעניין בו לכל אורך הסרט. וכאשר אתה מוקף בכל כך הרבה שחקנים מוכשרים מסביבך (ועוד לא דיברנו על הקומיקאים החברים שלו) – זה הישג לא פשוט בכלל. את המחמאות שהוא לא קוצר על המשחק שלו הוא מקבל על התסריט, ובצדק. מדובר באחד התסריטים הטובים ביותר שהיו השנה, גם מבחינת ההומור אבל גם בחוכמה וברגש שלו. "חולי אהבה" מדבר על הרבה יותר מהזוגיות של קומיל ואמילי. הוא מדבר על הורות, קריירה, מסורת, אמון בין בני זוג והשילוב של כולם בחברה של ימינו. הוא לא יגרום לאף אחד לגלות עולמות חדשים, אבל מנפק משפטים וסצנות יפים, נוגעים ללב ומדויקים שאתה רוצה לנצור איתך. מסוג המשפטים שאתה לוקח צילומי מסך שלהם ומפרסם ברשתות החברתיות ברגעים קשים.
"חולי אהבה" הוא סרט חמוד מאוד שקשה לשנוא, ותצטרכו להתאמץ למצוא מישהו אומר עליו מילים ממש קשות. מצד שני, נראה שרוב התגובות מסכימות שהוא לא הרבה יותר מנחמד. לטעמי, הוא יותר מזה: בקיץ שכולל את "דנקרק", "ספיידרמן", ו"בייבי דרייבר", בסופו של דבר מדובר בסרט האהוב עלי ביותר בחודשים האחורנים. אחד התסריטים המצחיקים יותר שיצאו לאחרונה (שכולל את אחד מבדיחות 9/11 הטובות ששמעתי), החיבה שלי לקומיל עוד ממופע הסטנד-אפ שלו, העובדה שהנושאים שהסרט מדבר עליהם פוגשים אותי במקום שבו אני מזדהה ומתעסק עם כולם, או העובדה שהסרט לא חותך פינות או מזרז עניינים רק בשביל שהסיפור יהיה סוחף יותר, אלא מציג התפתחות אורגנית של המצב והדמויות שלב אחר שלב – משהו בסרט הזה סוחף לחלוטין, ומזכיר שגם בז'אנר הלעוס של קומדיות רומנטיות יש עוד הפתעות והברקות.
אכן סרט מאוד חמוד, בעיקר בחלק השני שלו
וכדאי לציין שהוא כולל גם חלק שלישי, קצר יותר, ודי מיותר, שדואג לשמר את המסורת של סרטי אפאטו שחייבים להיות ארוכים מדי (למעשה, כמעט כל החלקים שכוללים את המשפחה של הגיבור יכלו להיחתך גם הם מהסרט בקלות).
משהו מעניין לגבי הגיבור של הסרט – כמעט כל קומדיה רומנטית נבנית לאיזה שיא רומנטי, שלרוב כולל מחוות אהבה של הגיבור כלפי הגיבורה. הדמות של נאנג'אני, לעומת זאת, הוא אחת הדמויות היותר פאסיביות שראיתי אי פעם מכבב בסרט שכזה. אבל הוא שם, והוא נוכח, והוא לא מוותר – והסרט הזה זוכר להזכיר שללהיות שם כשצריך אותך (או אפילו כשלא ממש צריך) יש ערך משמעותי בפני עצמו.
הוא היחיד שבאמת מעולה בסרט, כל מה שבא לפניו ואחריו היה משמעותית יותר בנאלי וסתמי.
*כשהיא שותקת
(ל"ת)
תוקן, תודה
(ל"ת)
וגם זואי קאזאן נהדרת
התפקיד שלה אמנם קטן יותר, אבל השחקנית הזו כל-כך סימפטית שזה פלילי.
נהניתי מכל רגע!
השם קומדיה רומנטית באמת מתאים – הוא באמת מצחיק. אגב, יוצאים בשאלה למיניהם יכולים ליהנות מאוד מהסרט.
סרט מאוד נחמד
נהניתי מאוד. וגם שינוי הכיוון של הסרט באמצע הוא באמת מאוד מפתיע.
קצת התבאסתי שלא היו שום רפרנסים לעמק הסיליקון. זה היה יכול להיות מאוד כיף אם ארליך היה בא לבקר. אבל מילא, אני מסכים לסלוח.
(אגב לא הרגשתי שהולי האנטר גונבת סצנות או מהפנטת, אבל היא בהחלט שחקנית טובה).
קומדיה רומנטית למופת
קאסט שחקנים שגורם להתאהב בדמויות לצד תסריט שנון. קשה לראות קומדיות רומנטיוץ שלא נופלות ונהפכות לקומדיה מוגזמת ולא למלודרמה הסרט הזה מוצא את האיזון בין קומדיה שנונה לדרמת בית חולים וליחסי משפחה והורות. וכבר אמרתי שצוות השחקנים קלע בדיוק? הסרט הוא הקומדיה הרומטית הטובה שראיתי זמן רב ובכללי הסרט המקסים ביותר שראיתי בזמן האחרון. וזה שווה פי כמה שנזכרים שלסרט תקציב של 5 מיליון דולר. אני ממליץ בחום ללכת לקולנוע לב ולצפות בו
לפי דעתי
הסרט הזה כנראה יהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית התסריט (אם אפשר כבר להתחיל להעלות השערות על מועמדים).
ומועמדות להולי האנטר לשחקנית משנה
ומכרגע עכשיו זה נראה עניין די ודאי לעת עתה.
הרבה שנים לא צחקתי כמו פה
כל הסצנות במופעי סטנדאפ היו קורעות, כמו כן "את יודעת איך קוראים לנישואים מזיווג בפקיסטן?"