החיים מלאים בגירויים ובאטרקציות בידוריות. אם במקרה פספסתם את הדבר הזה שכולם שנאו בשבוע שעבר, למה שתבזבזו עליו זמן השבוע? וכך מצאתי את עצמי למעלה מעשרה ימים אחרי הופעתו של "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" באקרני ישראל מתחננת לחברים שיבואו איתי לסרט החדש והמושמץ של לוק בסון. "זה לא הסרט הכי גרוע בעולם אי פעם?" שאלו בפנים חמוצות, אך אני פסלתי מיד את האופציה. נכון, עוד לא ראיתי את הסרט המדובר, אבל ראיתי דברים בחיי. רק השנה נפלתי על "הבקתה", סרט שבו אביב אלוש משחק את ישו, אוקטביה ספנסר היא אלוהים ורוח הקודש היא יפנית שמנצנצת בשמש. עוד בקושי נרגעתי מערימות אשפה כמו "זוג יונים", "משמר המפרץ" או "חמישים גוונים של אופל", ואתם מצפים ממני לחשוש מהשובניזם המיושן והאפקטים הקיטשיים של "ולריאן"? נו באמת.
כשסוף סוף נמצאה חברה שמעוניינת לראות סלבס והתיישבנו באולם הממוזג והריק למדי, התברר לי שאכן מדובר בסרט גרוע, אבל רחוק מלהיות הכי גרוע בעולם אי פעם. גרוע חמוד. צפי. וזו המחמאה הכי גדולה שתוכלו להוציא ממני על "ולריאן", הוא צפי, אפילו צפי פלוס. הוא לא גרם לי לדפוק את הראש בכיסא, רק לכסות את העיניים במבוכה כמה פעמים. ובכלל, ראיתי מספיק סרטים גרועים ומשעממים כדי לדעת שעדיף לי סרט גרוע בצורה מפתיעה, צבעונית ומטופשת. אם כבר חרא, שיהיה חרא עם נצנצים.
לוק בסון שרף על הסרט החדש שלו, פרויקט תשוקה עליו הוא זומם כבר שנים רבות, את כל הטריקים הכי ראוותניים שלו. תלבושות צבעוניות, גנרלים במדים מגוחכים, חייזרים מוזרים, פיצוצים לרוב, סביבות עשירות ומפוארות, קארה דלווין בבקיני. זה לא מפצה על השערורייה המכונה כאן בטעות "תסריט" או על הליהוק המחפיר, אבל לפחות יש במה לבהות כשמתנתקים מהעלילה הסתמית ומתחילים לחשוב מה חסר במקרר והאם כבר הגיע הזמן לכביסה לבנה.
"ולריאן" היה אמור להיות "ולריאן ולורלין", עיבוד יקר ומצופה לסדרת קומיקס מד"בית מיתולוגית תוצרת צרפת, שלה קרדיט בלתי מבוטל על חלקים נרחבים מהמדע הבדיוני כפי שאנחנו מכירים אותו היום. הסדרה המקורית נחשבת לחדשנית, מקורית, הומניסטית, פמיניסטית, מלהיבה ומגניבה. מה חבל שלקח כל כך הרבה שנים להביא את היצירה לקולנוע ושהעיבוד כל כך עילג, שקשה להרגיש שזה המקור, ולא חיקוי חיוור של "מלחמת הכוכבים", "שומרי הגלקסיה" ובערך כל אופרת חלל אחרת.
ולריאן (דיין דיהאן) הוא סוכן ממשלתי מטעם הנציגים האנושיים בעיר "אלפא", תחנת חלל עצומת מימדים בה חיים יחדיו המוני גזעים מרחבי היקום. לורלין (קארה דלווין) היא הסגנית שהוא שואף להפוך לאשתו, אך היא מסתייגת כיוון שמדובר ברב-שגל חצוף, או שמא משום שיש בינהם פחות כימיה מאשר בין העציץ והשולחן בסלון ממוצע. יחד, השחקן הצעיר מדי לדמות של עצמו והשחקנית הגרועה מדי לקריירה של עצמה יוצאים למשימה מבלבלת, תזזיתית ורב תהפוכות, שבמרכזה מין חייזרי שהוא ייצוג גזעני כמעט של ילידים בדמות ברביות יפות תואר ובהירות כשנהב. אולי הם גם יתאהבו בדרך. לא לגמרי הבנתי, האמת.
כצפוי, אין טעם לנסות לעקוב אחרי העלילה, היא לא ממש מעניינת. המטרה היא בתכלס להציג כמה שיותר רבעים, מינים ורקעים מופרכים ברחבי העיר העשירה. את זה, למרבה המזל, בסון יודע איך עושים. הסרט כולל עומס מדהים של רעיונות מופרכים ויפהפיים למינים חייזריים והמקומות שבהם המינים האלה חיים. לא כל החוצנים מעניינים ולא כל האפקטים טובים, אבל כשזה עובד, הדמויות המונפשות לחלוטין יותר נוגעות ללב מהגיבורים באגורה קלושה. כשחייזר/ית מתעקש/ת להלביש את הסוכנת לורלין בשמלה יפה כדי להגישה למלך מפונק של עם חייזרי כלשהו, הפנים החייזריים מלאי ההבעה מקשים עלי להעדיף את הגברת עם הגבות והדיבור הציני. ולמה בעצם סוכנים שוחרי שלום, פלוס מינוס, צריכים להרוג או לפגוע בכל כך הרבה יצורים אחרים? בסרט הזה יש משהו רע לב, ולמרות שהוא ממש ממש רוצה שתאמינו לפציפיזם והומניזם שלו, יוצא לו גזעני ואפילו אנוכי.
ולריאן, זה מהכותרת, הוא בלי ספק מהדמויות הגרועות ביותר שהוצבו במרכזו של סרט בשנים האחרונות. הוא אמור כנראה להיות מין גיבור קשוח, מנוסה וכריזמטי בנוסח האן סולו, ולכן העובדה שהוא מגולם על ידי שחקן שנראה כאילו לא סיים תיכון – ונשמע כמו ילד קטן שכל הזמן מנסה בכח לעשות "קול של מבוגר" - גורמת לדמות שלו להיות כושלת באופן מוחלט. מי שמרוויחה מכך היא לורליין האפאטית, משום שאותה אפשר להגדיר כפחות גרועה מבין שני הגיבורים, למרות שאם היתה עומדת ליד כל אדם אחר היא היתה הדמות הגרועה ביותר על המסך. מה גם שבסון כל כך לא שם עליה, שהוא נותן לה לעשות את רוב העבודה ושוכח לתגמל אותה – למשל, להזכיר אותה בשם הסרט. הגרוע מכולם חייב להיות אית'ן הוק בתפקיד לא ייאמן כי יסופר. המצטיינים כאן הם דווקא ריהאנה, בתפקיד חייזרית משנת צורה וחמודה מאוד, וחייזר פעוט המכונה "דה" על שם ההברה היחידה שיוצאת לו מהפה. שניהם יחד לא מופיעים אפילו בחצי שעה מהסרט. דה מופיע רק לסצנה אחת, אבל כבר אפשר לקנות בובות שלו.
מה שהכי מוזר לי בכל הסיפור הוא למה "האלמנט החמישי" כן, אבל זה לא. ברור שלקלאסיקת המד"ב הקאמפית ההיא יש מעריצים רבים, אבל נראה לי שכבר מותר להודות שמדובר בסרט דבילי ואפילו די משעמם. נכון, נכון, ברוס וויליס ומילה ג'ובוביץ' תמיד עדיפים על ילד שלבש בטעות את המדים של אחיו הגדול ועל גברת דלווין הבלתי נלאית. וכן, אם כבר דמויות פוגעניות, אז שיהיה רובי רוד ולא הגרסה הלא ברורה של בסון 2017 לרוכל מ"אלאדין". אבל כשאתם נותנים לגיטימציה ליוצר לעשות שטויות מביכות כי העולם שמסביב ממש מגניב והעלילה מופרכת לגמרי בקטע מצחיק, אל תבואו בטענות שמגיעים דברים כמו "ולריאן".
למה האלמנט החמישי כן וזה לא?
תשובה: גארי אולדמן
ומילה ג'ובוביץ'.
וברוס וויליס, כשהוא עוד התאמץ. וסצינת האופרה. ועריכה סופר-מבריקה.
ובכלל, אני די מוחה על ההשוואה. הבסיס אמנם זהה (כן, העלילה של "האלמנט החמישי" היא לא בדיוק האלמנט החזק בו) אבל "האלמנט החמישי" מופרע באופן הנכון + כולל דמויות נהדרות, בניגוד מאוד (מאוד. מאוד) בולט ל"ולריאן" וזאת הסיבה שהוא כן ו"ולריאן" לא.
הוא נשמע לי במהלך הסרט בדיוק אבל בדיוק כמו חיקוי (די מדויק, יש לציין) של קיאנו ריבס הצעיר, וזה חירפן אותי.
לא הבנתי למה הוא עושה את זה, מה הנקודה של החיקוי, האם הוא מודע והסביבה שלו מודעים לכך אבל הוא פשוט כל הזמן גרם לי לחשוב על קיאנו ריבס ולהתבאס שהוא לא בסרט במקום דיין דיהאן.
העניין עם הגיל שלו באמת מוזר
הם כאילו רצו שאני אקח ברצינות אנשים שפונים ב"היי, סמל", "שלום, "סמל" למישהו שנראה כאילו היא רק התחיל את כיתה י'? לא אכפת לי שדהאן בן 31, הוא נראה כמו צוציק! הייתם נותנים לו לגדל זקן או משהו, היה נראה קצת יותר אמין.
וגם, קצת ביאס אותי שבקושי היו שירים בסרט. הוא מתחיל עם דייויד ובואי ואני חושב "אה, זה יהיה חיקוי-גארדיינס כזה עם כל מיני שירי עבר?" אבל לא, פשוט אין שירים. וגם, הסצינה הראשונה הזאת די מעצבנת. מבינים את הקטע שלה אחרי 3-4 לחיצות ידיים אבל זה ממשיך וממשיך וממשיך. זה סרט כזה יפה ויצירתי והדרך הכי טובה שחשבתם עליה להראות גזעים שונים של חייזרים מתחברים זה עם זה היא הרבה שוטים של לחיצות ידיים?
שאר התלונות שלי כבר הוזכרו. אה, ואם אפשר את "אם כבר חרא, שיהיה חרא עם נצנצים" כביקורת על הפוסטר של הסרט, תודה.
לא ראיתי את הסרט
אבל ממה שקראתי הבנתי שולריאן הוא מייג'ור – רב-סרן, מה שכמובן מעצים עוד יותר את הנקודה שלך.
ההקדמה (כולל הלחיצות ידיים) זה מבחינתי הקטע הכי טוב בסרט
אבל זה כנראה רק אני :D
זה אכן הקטע הכי טוב בסרט
ולמען האמת גם אחת הסצינות הכי טובות שהיו השנה. שיתוף הפעולה והאופטימיות שמופגנים בה הם מאוד ברוח מסע בין כוכבים.
זה שהוא הכי טוב זה לא חכמה
כי עדיין לא רואים את דיין דהאן וקארה דלווין.
לא שעשיתם לי חשק לצפות בסרט
אבל איך נראה חייל? איך נראה קצין? בצו הראשון ממיינים חיילים לעתיד לפי lookometer וקובעים איזה תפקיד ימלאו? צוערים נופלים מקורס קצינים אם הם נראים צעירים מידי ואפילו לא מגדלים זקן?
אולי זה חיובי שיש ליהוק תואם פרופיל (גיל במקרה הזה) שאינו ע"פ טייפ קאסט של מודל נראוּת מאוד מסויים? אולי הגיע הזמן שיפסיקו ללהק אנשים שנראים כמו "רשע" "רופא" "החבר הכי טוב"..?
יש פה פנאטים של האלמנט החמישי?....
כן, גם אני ממאוכזבי ולריאן, אבל תהיתי… האם עוד מישהו הבחין ברפרנסים (העתקה) לאלמנט החמישי?
"nice hat", "simple in n out mission", סצנת הנשיקה בתא הסגור בסוף, החלפת התחפושות של ריהאנה (כרפרנס להחלפת התחפושות של מתילדה ב"לאון") ועוד כמה דברים שאני לא זוכר כעת :-)
ובנוסף...
בסצינת לחיצת הידיים אחד הגזעים שבא ללחוץ יד לבני האדם הוא אותו גזע ששומר על האבנים באלמנט החמישי (מונדושוואן לפי גיגול)
הנה עוד אחד
במהלך המרדף בשוק, יש ברקע חנות עם שלט כתום שכתוב עליו Korben – השם של הגיבור מה"אלמנט החמישי".
אף פעם לא הגיע הזמן לכביסה לבנה.
(ל"ת)
האלמנט החמישי כן
אולי בגלל שכל השחקנים, אפילו כאלה שמופיעים לזמן קצר בסרט, עושים עבודה טובה בסרט ההוא. זה כמו לשאול, למה Aliens ו-Promethos לא. העלילות של סרטי סטאר וורז הראשונים לא פחות מופרכות או ילדותיות מאלה המאוחרים יותר ובכל זאת יש משהו בכבוד לדמויות, בחיבה האמיתית אליהן, אפילו בתימות פילוסופיות וסוציולוגיות מאחורי כמה סרטי קיץ שלכאורה כל מטרתם היא להיות סרטים מהנים.
הרגע הזה שבו אתה מבין
שלא מדובר פה על ג'ופיטר, אלא על אופרת-חלל-גרועה-אבל-יפה-בצורה-מופרעת-עם-דמויות-משעממות-שרק-מחליפות-בגדים אחרת.
בטח הדיין הזה הוא קרוב משפחה של לוק בסון
בטח הדיין הזה הוא קרוב משפחה של לוק בסון, והליהוק היה פרוטקציה. אין דרך אחרת להסביר את זה.
אני לא מצליח להבין את ההיגיון של לוק בסון, מצד אחד להשקיע כל כך הרבה באפקטים, אבל בדמויות המפתח לפשל. נראה כאילו מלכתחילה כיוון לבינוניות מינוס.
בכל אופן סרט גרוע, חוץ מריאהנה שהפתיע.
נתתי צ'אנס לסרט בעיקר בגלל שההדיין דיהן הזה היה זכור לי כאחד הנוולים בספיידרמן המופלא 2, ושם הוא לא היה כל כך גרוע.
לוק בסון לא לבד
זה לא רק לוק בסון, רוב הסרטים הגדולים כיום סובלים מעודף אפקטים וחוסר מוחלט בעלילה ופיתוח דמויות.
אוף טופיק
בגלל שהזכרת את "הבקתה" בהתחלה, רציתי לציין שזה כנראה הסרט הכי גרוע שראיתי בחיים. ברור שיש סרטים גרועים ממנו ברמות טכניות שונות, אבל הוא המתיימר ביותר מהם ולכן גם הנכשל ביותר. זה ממש שיעור 'מה לא לעשות' לכל שותף ליצירה של סרט – מהשחקנים דרך התסריטאים ועד עורך המוזיקה.
והאלמנט החמישי סרט נהדר. זהו ביי!
לא צלחתי את הסרט. הפסקתי באמצע (צפיה בייתית)
לא ממליצה. עלילה ומשחק מיותרים. חבל.
אני במיעוט - אבל ממש נהניתי מהסרט
קודם כל – הוא יפהפה. הויזואליה נפלאה. העולמות מדהימים, העיצוב…הכל פשוט וואו.
אני אעז להגיד שכל כך נהניתי מהדמיון וממה שחוויתי, שכל השאר פשוט לא היה לי כל כך משנה.
אז נכון, אפשר היה לחשוב על תסריט טוב יותר…או על שחקנים טובים יותר (הבחור היה פשוט נוראי, הרגיש כאילו מישהו מדובב אותו), או על לעשות אותו קצר יותר…אבל בסך הכל הרגיש לי כמו סרט חמוד וקליל שהיה לי כיף לראות.
אני מרחם על דיין דאהן.
הוא ממש מנסה להיות שחקן, והשנה נראה שזו הולכת להיות השנה שלו עם ולריאן ו-cure for wellness. אבל הוא פשוט נוראי, ויכולות המשחק שלו שואפות לאפס, והכי גרוע שהקול שלו פשוט נשמע מלאכותי. בכל סרט שהוא משחק זה תמיד נשמע ככה, והוא הורס את הסרט כי הוא מוציא אותך ממנו (למרות שלמען ההגינות שום שחקן לא היה יכול להפוך את הבולשיט שנקרא תסריט כאן ובסרט של ורבינסקי לטוב יותר).
אבל כן, הוא בעייתי בלשון המעטה
ג'ון האם. הוא היה הופך את הסרט לטוב יותר
אז ראיתי בסוף את הסרט. איזה ביאוס. רואים שההשקעה פה הייתה ב"תסריט כתירוץ לויזואליזציה". הייתי מחליק את זה אם לא השחקנים הראשיים.
לא היו הרבה פעמים שהליהוק ממש הרס לי (או הציל) סרט. פה אני יודע לומר: כל הבעיות הסרט לא שונות מבעיות בלוקבסטרס אחרים. החוויה הכוללת גדולה מהם.
צריך לא סתם לפטר את המלהק/ת – צריך למנוע ממנו/ה לעבוד על סרטים אחרים. שתי הדמויות ממש זועקות אליך שהן בוגרות!! הגיבור היה צריך להיות בסוף השלושים/תחילת ארבעים והגיבורה בסוף העשרים עד אמצע השלושים!! הדרגות שלהם מצדיקות את זה, המילים ששמו בפיהם והתסריט כולו (מראים רשימת אקסיות שהיו תחת פיקודו של הגיבור – נו באמת (לא ספוילר)).
עשר דקות לתוך הסרט, כשחשבתי על ג'ון האם ממאד מן ממש זועק לי מהדמות והתחלתי לחשוב על נשים אחרות שהיו יכולות להחליף את הפלקט הנשי, הבנתי במה אני נזכר: תכנית הריאליטי "בית הספר למוזיקה" בהנחיית צביקה פיק עם ילדים בני 6-12 ששרים "שירי ארץ ישראל" בקולם הזך בלי להבין דבר ממשמעות המילים ולא יודעים להעביר את הטקסט (שירים מסוג אהבנו ואיבדנו, לחמנו ודברים על נופלים – מפיהם של בני 7 שעוד לא יודעים מה זה מוות בכלל).
אוף.
אני חושב שאם דיין דיהאן כל כך ניסה לעשות קול של קיאנו ריבס
אז למה לא פשוט להביא את קיאנו ריבס עצמו ולסגור עניין. אני לחלוטין עוד לא סגור על ג'ון האם כשחקן קולנועי, ואני לא בטוח שהוא יכול לסחוב סרט אקשן על הגב.
מצג הדמות שלו מדרייבר די מתאימה פה
לא חשבתי על איכויותיו כשחקן מגוון – גם הטייפקאסט הספציפי שלו היה מתאים פה: מישהו בוגר, מנוסה, גברי, עדיין במלוא אונו שמצליח לגרום לך להתחבר למרות (ובגלל) כל השובניסטיות הנשפכת ממנו.
וגם הדמות הנשית צריכה לתת הרגשה שיש לה נסיון חיים.
אני לא בטוח שהסרט היה משתפר עם הוא היה משכפל את הדמות שלו מדרייבר
וכן, מסכים שגם הדמות הנשית הייתה צריכה ליהוק מחודש.
צביקה הדר.
דווקא היה יכול להיות נחמד עם צביקה פיק…
טוב, ברור שאני בדעת מיעוט פה אבל...
קצת מצחיק להצטרף לדיון בערך שנה אחרי שהביקורת נכתבה, ובכל זאת, למען כל מי ששוקל אם לראות את הסרט בבית (כמוני), אני מאוד ממליץ!
כמו שאמרו כבר לפני, הויזואליה מדהימה!
אבל גם לגבי העלילה, אם נתעלם רגע מהליהוק, היא לא כזאת גרועה לסרטים מסוג זה. אני הולך להקים עלי את כל המעריצים, אבל הסרט הזכיר לי הסיבוב השני של מלחמת הכוכבים (של שנות האלפיים). גם שם העלילה לא חכמה במיוחד ומדובר בסידרת פולחן.
אני מאוד מחכה לסרטי ההמשך.
הליהוק באמת נוראי, ואני מניח שמה שעמד לנגד עיניו של מי שבחר את השחקנים הוא סדרת סרטי משימה בלתי אפשרית: כשמתכננים סדרת סרטים, כדאי שהכוכבים שלה יהיו כמה שיותר צעירים- הם אמורים לשחק את אותה דמות במשך שנים.
זה לא תירוץ, ובכל זאת…
"הסרט הזכיר לי הסיבוב השני של מלחמת הכוכבים (של שנות האלפיים). "
זה, בעיני אנשים מסוימים, אחד הדברים הרחוקים ביותר מהמלצה שיש. (וגם, לא נראה לי משפט שיעורר זעם של מעריצים).
האמת
כל הפריקוולים (ואחרוני הג'די) הרגישו שהם מנסים להעתיק את ההומור של לוק בסון (או הומור sci-fi צרפתי אני לא יודע). רק שהם ממש אבל ממש אבל ממש גרועים בזה. הם גורמים לולריאן להיראות כמו יצירת מופת.
ונשמרתם לנפשותיכם
כמאמר המשורר : 'למצוא היום סרט קולנוע טוב, זה נדיר כמו למצוא חתיכת אצבע קטועה בקופסת טונה'
כמו גם לזרוק 209 מיליון דולר רק בשביל לראות את קארה דלווין בביקיני.. מרגיש כמו 1984 לעולם הקולנוע..
ונשמרתם לנפשותיכם.. ))