הרסתם הכל, מניאקים: קיצור תולדות כוכב הקופים

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 12 ביולי 2017Posted in: הגיגים
איך באמצע הוליווד האופטימית והחייכנית מסתתרת, כבר כמעט 50 שנה, סדרת סרטים חתרנית, פוליטית ופסימית

הכתבה הבאה פורסמה במקור במגזין "ליברל" ביולי 2014, לקראת צאתו של סרט הקופים הקודם, "כוכב הקופים: השחר".

זהירות, ספוילר. לפני שדנים בפרט עלילה חשוב בסרט – בעיקר אם מדובר בסופו, ועל אחת כמה ‏וכמה אם מדובר בסוף מפתיע ומזעזע – חייבים להזהיר: יש פה ספוילר. אבל יש סרט אחד שלגביו ‏קשה להאמין שהאזהרה הזאת תקפה: "כוכב הקופים", סרטו של פרנקלין ג. שפנר משנת 1968. ‏בסרט הזה, הסוף המפתיע הוא לא רק הדבר המפורסם ביותר בסרט, הוא למעשה ידוע הרבה ‏יותר מהסרט עצמו. גם אם מעולם לא ראיתם את "כוכב הקופים" ואתם לא יודעים עליו שום דבר, ‏את הסוף הזה אתם בוודאי מכירים, כי ראיתם אותו באינספור פארודיות או ציטוטים ("שגעון ‏בחלל" או "הסימפסונס", למשל). הסוף הפך למוכר כל כך שעל עטיפת ה-‏DVD ‎‏ של הסרט ‏מתנוססת התמונה של אותו הסוף, וכך העטיפה מחסלת את הסיכוי הקלוש שמא קיים אדם כלשהו ‏שיראה את הסרט הזה בלי לדעת מראש את הסוף. ובכל זאת: זהירות, הכתבה הבאה כוללת ספוילרים קשים ל"כוכב הקופים" המקורי – וגם לכל ‏יתר סרטי "כוכב הקופים", הישנים והחדשים (מלבד "כוכב הקופים: המלחמה", הסרט החדש ביותר).

ג'ורג' טיילור (צ'רלטון הסטון) הוא אחד מבין ארבעה אסטרונאוטים שממריאים מכדור הארץ בשנת ‏‏1972, למסע בינכוכבי ארוך. הנוסעים שקועים בשינה קפואה, ולכן כמעט שאינם מזדקנים, אך ‏למעשה המסע נמשך יותר מאלפיים שנה. הם נוחתים על כוכב לכת שמזכיר את כדור הארץ, אך ‏המין השליט בו הוא זן של קופים אינטליגנטיים ומדברים, בעוד יצורים הנראים כבני אדם הם ‏פראיים פרימיטיביים ואילמים. הקופים מתייחסים אל בני האדם כאל חיות, ומופתעים לגלות את ‏האדם המוזר היודע לדבר. הניצול היחיד מהחבורה, טיילור, מגיע בסופו של דבר אל "האזור ‏האסור", אליו הקופים לא נכנסים. ושם, על החוף, הוא מוצא אותה: ליידי ליברטי, פסל החירות, ‏שקועה בחול וחלודה אבל עדיין מחזיקה את הלפיד. טיילור מבין שהוא לעולם לא יוכל לחזור ‏הביתה, כיוון שהוא מעולם לא עזב. הגיהנום שמצא אינו אלא עתידה של האנושות. שבור, הוא נופל ‏לרצפה כשהוא מקלל את האנושות על שהרסה את עצמה. סוף.‏

רק שזה לא היה הסוף. ההצלחה של הסרט הביאה סרט המשך – ואחריו עוד ועוד סרטים נוספים. ‏בסך הכל, פרנצ'ייז "כוכב הקופים" כולל, נכון לעכשיו, שמונה סרטי קולנוע ושתי סדרות טלויזיה. ‏אבל הסוף הזה, שבו גיבור הסרט מקלל את הצופים, נשאר ללוות את הסדרה לאורך כל סרטיה, ‏והפך אותה לקוף מוזר. סדרת "כוכב הקופים" היא סדרת סרטים הוליוודיים, ולפיכך, מסחריים. ‏סרטים מסחריים מתחרים על לב הקהל הרחב, והקהל הרחב רוצה נחמה. הוא רוצה אופטימיות. ‏הוא רוצה, בקיצור, סוף שמח. לכן סדרת "כוכב הקופים" כל כך יוצאת דופן: בלב התעשייה חיה ‏וקיימת מזה כמעט 50 שנה סדרת סרטי מדע בידיוני, יקרים להפקה, שכל כולה נשענת על תחזית קודרת ‏וראיית שחורות. הסוף המפורסם של הסרט הראשון הגדיר את הסדרה: אנחנו כבר יודעים איך זה ‏ייגמר. האנושות אבודה. לא משנה מה נעשה, בקצה תמיד מחכה כוכב הקופים. ‏

אבל הייחוד של כוכב הקופים לא היה רק בראיית השחורות, אלא גם בכך שסרטי הסדרה שימשו ‏קוף טרויאני להכנסת דיונים על נושאים פוליטיים בוערים אל לב הקונצנזוס ההוליוודי. סרטי ‏הסדרה תמיד נשאו איתם מסרים ואלגוריות – אבל הנמשל, עם חלוף השנים, השתנה.‏

לפני שממשיכים, הערה לשונית מתחייבת: התרגום של "‏Planet of the Apes‏" ל"כוכב הקופים" ‏הוא, פורמלית, שגוי פעמיים. זה לא כוכב, ואלה לא קופים. ‏Planet‏ הוא כמובן כוכב-לכת ולא כוכב, ‏והיצורים השולטים בו אינם ‏monkeys‏ (קופים) אלא ‏apes‏ – שימפנזות, גורילות וכדומה – ששמם ‏העברי הנכון הוא קופי-אדם. עם זאת, ההתייחסות לאורך כל הסרטים ל-‏apes‏ כ"קופי אדם" היתה ‏הופכת את הטקסט כולו למגושם, ולכן נמשיך גם כאן את המסורת ונקרא להם "קופים" – ‏והתנצלותי מראש בפני כל הזואולוגים שבין הקוראים. ‏

planet-of-the-apes

הסרט "כוכב הקופים" מבוסס בחופשיות על הספר ‏ ("‏La Planète des singes‏")‏ מאת פייר בול, ‏הידוע גם כמחבר "הגשר על נהר קוואי". הספר והסרט שונים מאוד זה מזה מבחינת העלילה, אם ‏כי לא מבחינת המסר והטינה כלפי האנושות. הטוויסט המפתיע בספר הוא תחבולה ספרותית ‏שהיה קשה מאוד ליישם במדיה הקולנועית: בתחילת הספר ‏מתוארים בני זוג, ג'ין ופיליס, היוצאים ‏לטיסה בספינת החלל שלהם, ומוצאים מכתב בבקבוק – הוא סיפורו של ‏טיילור, גיבור הספר, ‏שמהווה את מרכז העלילה. טיילור מספר איך טס מכדור הארץ לכוכב הקופים (‏שבהחלט אינו ‏כדור הארץ) ואיך הצליח להימלט משם ולטוס חזרה הביתה; אך כשהגיע גילה שכדור ‏הארץ גם ‏הוא נשלט על ידי קופים. בסיום הספר מתברר לקורא שג'ין ופיליס, אותם בני זוג שקוראים את ‏הסיפור, הם בכלל זוג שימפנזים. בול – שבעברו הועבד בעבודות פרך בהיותו שבוי ‏מלחמה בהודו-סין – לא היה, כנראה, מעריץ גדול של האנושות בכלל. אתם חושבים שאתם כל כך ‏חכמים ונעלים על הבריאה כולה? אתם לא טובים יותר מקופים, הוא מסר באופן לא מוסתר לכל מי ‏שטרח לקרוא.‏

בעוד הספר של בול יכול להיקרא ככתב אישום כללי נגד האנושות בכללותה, הגירסה הקולנועית ‏נוטה לכיוון אלגוריה הרבה יותר ספציפית. אחד הראשונים שניסו לעבד את "כוכב הקופים" לסרט ‏היה רוד סרלינג, הידוע בעיקר כיוצר הסדרה "אזור הדמדומים" – ולפיכך מתמחה בסיפורי מדע ‏בדיוני עם סופים מפתיעים. בנוסף, סרלינג ידע היטב שבתוך פנטזיות ניתן להחביא מסרים ‏אקטואליים, אפילו על נושאים שנחשבו טאבו. "גיליתי שאנשי מאדים יכולים לומר דברים ‏שלדמוקרטים ולרפובליקנים אסור להגיד", הוא אמר.‏

אז במה, בעצם, עוסק הסרט "כוכב הקופים"? אגדה הוליוודית (המובאת במאמר מאת ג'ייסון ‏דייויס בספר "‏Planet of the Apes and Philosophy: Great Apes Think Alike‏") ‏מספרת שסמי דייויס ג'וניור, הקומיקאי השחור המפורסם של התקופה, בירך את מפיק הסרט, ‏ארתור פ. ג'ייקובס, על כך שיצר את מה שהיה, לטעמו של דייויס, הסרט הטוב ביותר שראה אי ‏פעם על יחסי שחורים ולבנים באמריקה. תגובתו של ג'ייקובס: לא היה לו שום מושג על מה דייויס ‏מדבר. הוא הרי לא עשה סרט על שחורים ולבנים בכלל. הוא עשה סרט על אסטרונאוטים וקופים.‏

לטענת מחבר המאמר, העובדה שליוצר הסרט לא היה מושג במה עוסק הסרט שהוא עצמו יצר ‏היא בעלת משמעות עוד יותר מהסרט עצמו. רק אדם לבן היה יכול לראות – או ליצור – את "כוכב ‏הקופים", ולא להבין שזהו סרט על גזענות. הזכות לעיוורון היא פריוויליגיה לבנה. מובן מאליו ‏ש"כוכב הקופים" – וגם הסרטים שבאו בעקבותיו – הוא סרט על גזע. הוא עוסק בהיפוך היוצרות, ‏בעלייתו של גזע אחד הנחשב ל"נחות" ושיעבוד של מי שבעבר היו אדוניו. הסרט יצא ב-1968, ‏כשהתנועה לזכויות האזרח ומהומות הגזע היו מהנושאים הבוערים ביותר בחברה האמריקאית. ‏אמריקאים לבנים גילו פתאום שהאדמה בוערת מתחת לרגליהם, ושיש גזע שלם של שחורי-עור ‏שבעצם אולי אינם לגמרי מרוצים מהיותם אזרחים סוג ב' – והם עלולים לעשות משהו בקשר לכך. ‏האפשרות של התקוממות אלימה של שחורים נגד לבנים לא היתה בגדר מדע בדיוני, ולכן אסור ‏היה לדבר עליה; אבל אפשר היה לדבר על סרט עתידני שבו קופים מתמרדים נגד בני האדם.‏

אריק גרין, בספרו "'‏Planet of the Apes as American Myth‏", מצביע על עשרות התייחסויות –‏‏ ‏מרומזות יותר או פחות – ליחסים בין-גזעיים בסדרת הסרטים. ‏באחד הסרטים מופיע "ספסל לבני אדם בלבד"; הנאומים הלוחמניים של הקופים המאמינים ‏שלא ייתכן שלום בינם לבין בני האדם, בסרטים המאוחרים, מזכירים את מלקולם ‏X‏; בני האדם ‏אפילו נאספים אל מחנות ריכוז בנוסח הנאצים. לטענתו של גרין, אין מקריות בכך שהאדם המגיע ‏אל העתיד הקודר הוא לא סתם אדם – הוא צ'רלטון הסטון. משה רבנו לשעבר, הדוגמה המושלמת ‏לגבר-העל, כליל ‏השלמות הלבן ותכול העיניים. והאדם הזה זוכה ליחס של חית פרא – או, ליתר ‏דיוק, של עבד שחור. הוא נכלא, מעונה, מושפל, מוצע למכירה והופך נושא למחקר מדעי על ידי ‏הקופים. רגע השפל שלו מוצג באמצעות פסל החירות המחליד והמתפרק – רמיסה והשפלה של ‏הסמל המובהק ביותר של אמריקה. סדר חברתי גזעני קיים גם בקרב הקופים עצמם: קופי ‏האורנג-‏אוטן, בהירי העור, הם השליטים, בעוד השימפנזות הכהות נחותות מהם.
‏beneath

הקדרות של הסרטים אינה קשורה רק ליחסים בין-גזעיים, אלא ליחסים בין-אנושיים בכלל. אם לא ‏נלמד לדבר זה עם זה ולהתמודד עם ההבדלים והמחלוקות בינינו, באופן בלתי נמנע נשמיד את ‏עצמנו, הסרטים חוזרים שוב ושוב. המסר הזה חודד יותר ויותר בסרטים הבאים, שהצליחו ‏להסתיים באופן אפל עוד יותר. בסרט ההמשך הראשון, "מתחת לכוכב הקופים" ("‏Beneath the ‎Planet of the Apes‏", 1970). מצטרף אל טיילור אסטרונאוט נוסף, שהגיע גם הוא מכדור הארץ ‏של ההווה, והתרסק גם הוא על אותו כוכב. הוא מוצא את טיילור בהריסות התת-קרקעיות של ניו ‏יורק, בחברת גזע של בני אדם טלפתיים שפיתחו מעין כת מסביב לפצצת אטום ענקית, זכר ‏מהתקופה שלפני נפילת העולם בידי הקופים. אנחנו לא יודעים מה גרם למלחמה הגרעינית ‏שהשמידה את העולם – אבל זה קרה, ואפילו לאחר מכן, ניצולי האדם לא מספיקים לסגוד, פשוטו ‏כמשמעו, לפצצה. אף אחד משני הצדדים – הקופים הלוחמניים ושרידי בני האדם המשיחיים – לא ‏מוצג באופן מחמיא במיוחד, והקונפליקט מסתיים בדרך הגרועה ביותר האפשרית. טיילור, גיבור ‏שני הסרטים, נורה, אבל רגע לפני מותו הוא מספיק להפעיל את הפצצה שמשמידה את העולם. ‏אלה היו אולי הקופים שהשתלטו על העולם, אבל מי שלחץ על הכפתור שהביא להשמדתו ‏המוחלטת היה, בסופו של דבר, האדם. מילות הסיום של הסרט הן: "באחת מבין אינספור ‏המיליארדים של הגלקסיות ביקום, נח כוכב בגודל בינוני, ואחד מלווייניו, כוכב לכת ירוק וחסר ‏חשיבות, עכשיו מת".‏

ובכל זאת, מכיוון שמדובר בקולנוע, שום סוף – ולא משנה עד כמה מוחלט – אינו באמת סוף, כל ‏עוד הכסף זורם. הסאגה המשיכה: "הבריחה מכוכב הקופים" ("‏Escape from the Planet of the ‎Apes‏", 1971) מותח את גבולות הסבירות עד לקצה כשהוא מגלה ששני קופים, זירה וקורנליוס, ‏הצליחו להפעיל את החללית של טיילור ולעזוב את הפלנטה רגע לפני התפוצצותה – ויותר מזה, ‏שהם נזרקו איכשהו בחזרה בזמן אל כדור הארץ של שנות השבעים. שם, הם נהנים מתשומת לב ‏ומתהילה, עד שמתברר שזירה בהריון; המדענים בני האנוש חוששים שצאצאיהם של זירה ‏וקורנליוס הם אלה שיהפכו לגזע הקופים שינשל את האדם, והפתרון הוא לחסל אותם. זירה ‏וקורנליוס נרצחים, אך התינוק שלהם ניצל.‏

escape

הסרט הבא, "כיבוש כוכב הקופים" ("‏Conquest of the Planet of the Apes‏", 1972) הביא את ‏המסר הגזעי לשיא, ולמעשה חצה את הגבול. עלילת הסרט קופצת קדימה 18 שנה, כשבנם של ‏זירה וקורנליוס, הקוף סיזר, מגלה עיר שבה קופים משמשים כעבדים לבני האדם. הוא מנהיג את ‏הקופים למרד ומשחרר אותם – כשהמאבק מקביל באופן ברור, אולי ברור מדי, למאבק השחורים ‏באמריקה; התסריטאי פול דהן סיפר ששאב השראה ישירה מהמהומות הגזעיות שהתרחשו ב-‏‏1965 ברובע ווטס בלוס אנג'לס. הסרט כולל את כל קשת ההשקפות של אותה התקופה: המושל ‏ברק, לבן גזען, מנסה לשעבד את הקופים; סיזר מנהיג אותם להתקוממות אלימה נגד בני האדם; ‏ובינהם ניצב מקדונלד, המרטין לותר קינג של הקופים, התומך בשחרורם אך מעדיף לעשות זאת ‏תוך הימנעות מאלימות. מקדונלד עומד לצד הקופים, אבל הוא אדם, ובאופן לגמרי לא מקרי, אדם ‏שחור.‏

ברגע השיא של הסרט, סיזר מביס את ברק, הורג אותו, ונושא נאום המבשר למעשה על סופו של ‏העולם הישן, הנשלט על ידי בני האדם, ועל עלייתם של הקופים. "אנחנו נבנה את ערינו שלנו, בהם ‏לא יהיה מקום לבני אדם, מלבד כמשרתי מטרותינו! אנחנו נייסד צבאת משלנו, דתות משלנו, ‏שושלת משלנו! היום הזה הגיע… עכשיו!".‏

המסר לא היה מעודן. דווח שבהקרנות המבחן, הקהל השחור הריע וקרא הידד, בעוד צופים לבנים ‏נתקפו בעתה ותיעוב. סדרת הסרטים הלכה הפעם צעד אחד רחוק מדי. בעקבות זאת, הסוף שונה ‏‏– בגירסה של הסרט שהוקרנה בפני הציבור הרחב, סיזר משנה את דעתו ברגע האחרון, חס על ‏חייו של ברק ומרכך את נאומו, כשהוא הופך את נבואת הזעם למרוחקת יותר ומפויסת יותר.

‏conquest

אחרי עוד סרט זניח וכושל אחד ("הקרב על כוכב הקופים", 1973) – שניסה לכפות על הסדרה סוף אופטימי, למרות שבכך הוא סתר את הסרט המקורי – סדרת "כוכב הקופים" הגיעה אל סיומה, ובמשך עשרות שנים שכבה ללא ניע. אבל השם ‏והפרנצ'ייז היו מוכרים מספיק כדי שייעשו ניסיונות להחזיר אותם לחיים. בשנת 1988, על ‏התסריטאי אדם ריפקין הוטל לכתוב גירסה חדשה של "כוכב הקופים". התסריט שכתב – שבסופו ‏של דבר לא הופק – היה מלא בהתייחסויות מוסתרות בקושי לתולדות העם היהודי דווקא. ‏בתחילת הסרט הקופים שרויים במלחמת אזרחים בין השימפנזות, בהנהגתו של הצ'יף נב גוריו ‏‏(ששמו מזכיר במידה חשודה את בן גוריון) לבין מנהיג הגורילות, תאפארה ( במקור ‏Tafara‏ – ‏‏"ערפאת", מאויית לאחור). שניהם נרצחים על ידי קבוצת הלוחמים הרצחניים של הגנרל המרושע ‏איזן (‏Izan‏, וגם את השם הזה אפשר לקרוא אחורנית). ‏

בשנת 2000 נעשה ניסיון להחזיר את "כוכב הקופים" לקולנוע בריבוט – סרט שיספר את הסיפור ‏מחדש, בגירסה שונה, בבימויו של טים ברטון. הסרט של ברטון מתעלם לגמרי מכל הסרטים שקדמו לו, אבל גרוע ‏מזה, הוא זונח כמעט לגמרי את מסורת האלגוריה הפוליטית או החברתית של הסדרה. "טים ‏ברטון לגמרי התבלבל בין פני השטח לבין התוכן, והצליח ליצור גירסה אינקוהרנטית וחסרת ‏רגישות של הסיפור, ובכל זאת להוציא עליו 100 מיליון דולר", כך מתואר הסרט ב-‏Indiewire‏. ‏כוכב הקופים בגירסה ‏הזאת של הסיפור אינו כדור הארץ, דבר שמזכיר אמנם את הספר המקורי יותר מאשר את הסרט, אבל השינוי הזה גם שולל מהסרט הרבה מכוחו. זה לא חזון קודר ‏לעתיד, זאת ‏סתם פנטזיה קופית, והיא נחתמת בטוויסט חסר כל הגיון או משמעות: האסטרונאוט ‏גיבור הסרט (מארק וואלברג) חוזר אל כדור הארץ – ולא בעוד אלפי שנים, אלא בהווה – ומגלה ‏שהוא נשלט על ידי קופים. איך, מתי זה קרה, למה? אין כל הסבר. הסרט הזה התקבל בקרירות מוצדקת ולא נוצרו לו המשכים. ‏

‏11 שנים עברו, ועידן חדש של "כוכב הקופים" הגיע – והפעם היה מוצלח הרבה יותר: "כוכב הקופים: ‏המרד" ("‏Rise of the Planet of the Apes‏") בבימוי רופרט וויאט (שהיה אלמוני עד הסרט הזה, ואיכשהו נשאר אלמוני גם אחריו, למרות הצלחת הסרט). זהו ספק ריבוט, ספק פריקוול לסרט המקורי. הוא ‏מכיל מספר רמיזות לסרט הראשון בסדרה. בין השאר, אפשר לראות בו לרגע דיווח טלויזיוני על ‏המראתה של חללית אל כוכב אחר, מה שניתן להסיק ממנו שמדובר באותה חללית מהסרט ‏הראשון. אבל בעוד הסרט המקורי המריא עם החללית, הסרט הזה נשאר על פני כדור הארץ, ‏ומתחיל לספר איך קרה שכדור הארץ הפך לכוכב הקופים. בכך הוא דומה יותר לסרטים האחרונים ‏בסדרה המקורית מאשר לסרט הראשון: גם כאן, הגיבור הוא קוף בשם סיזר, אם כי הוא דמות ‏שונה מגיבור הסרטים האחרונים בסדרת "הקופים" המקורית.‏

‏"כוכב הקופים: המרד" נאמן לרוח הסדרה המקורית בכך שהוא שומר על הטון הקודר והפסימי, ‏אבל מבחינות אחרות הופך את היוצרות. "כוכב הקופים" המקורי הוצג דרך עיניו של אדם, ששלטון ‏הקופים עבורו הוא סיוט; ב"המרד", הקוף הוא הגיבור, זה שהקהל מזדהה איתו, בעוד היחס של ‏הסרט אל בני האדם אמביוולנטי. חלקם בעלי כוונות טובות, רבים מהם גורמים רק נזק. הסרט ‏זונח, בחכמה, את המשל הגזעי, שאופן הצגתו ב-1968 לא היה רלוונטי ב-2014. במקום זה, נדמה ‏שהסרט עוסק ביחס ההרסני של בני האדם אל הטבע שסביבם. התחממות גלובלית? זיהום? ניצול ‏בעלי חיים? הרעיונות עולים לראש, גם אם הסרט לא מתייחס אליהם במפורש. גם כאן, הסרט ‏מסתיים בסוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו; אבל אם ב"כוכב הקופים" המקורי זאת היתה ‏מלחמה גרעינית שהביאה את בני האדם למצב של כמעט הכחדה, הפעם זהו וירוס מהונדס גנטית ‏שיצא מכלל שליטה שכמעט ומשמיד אותנו.‏

Film-Ape Evolution

הסרט האחרון בסדרה, נכון לעכשיו, הוא "כוכב הקופים: השחר" ‏‏(‏‎"Dawn of the Planet of the Apes"‎‏) שביים מאט ריבס, ויצא ביולי 2014, ממש באמצע עונת ‏הבלוקבאסטרים חסרי השכל של הקיץ, בין "רובוטריקים 4", לבין "לוסי". ובדיוק כמו בעבר, הסרט ‏הזה בולט מאוד במסריו ובמחשבה שהושקעה בו בין הסרטים שסביבו. הנושא הגזעי נזנח, אבל ‏הסרט רלוונטי מתמיד. ב"השחר", רוב בני האדם כבר נמחו מעל פני האדמה. קבוצה של ניצולים ‏חיה בסן פרנסיסקו ההרוסה, בעוד ביערות מתגוררת קהילה של קופים, בהנהגת סיזר. בין הקופים ‏ובין בני האדם שורר חשד הדדי, אף אחת מהקבוצות אינה אוהדת את השניה, אך הם נאלצים ‏לשתף פעולה בכדי להפעיל מחדש סכר שנמצא בשטח שליטתם של הקופים. ייתכן שהם היו ‏חוזרים למצב של דו-קיום או התעלמות הדדית, אלמלא פעולותיהם של קיצונים משני הצדדים: ‏הקוף קובה מצד אחד, שמתכנן הפיכה נגד סיזר ה"רופס" לטענתו, ודרייפוס (גארי אולדמן) מצד ‏בני האדם, שאוגר בחשאי נשק כדי לחסל את הקופים. סיזר, מנהיג שוחר שלום, מנסה להימנע ‏משפיכות דמים – וכך גם שותפים מהצד האנושי של המפה; אבל פעולות בודדות של קיצונים משני ‏הצדדים מדרדרות את היחסים בין שני המחנות לכדי מלחמה בין הקופים לבין בני האדם. במיטב ‏מסורת הסדרה, הסיום אינו אופטימי. המנהיגים הלוחמניים משני צידי המתרס אמנם נהרגו, ‏אבל ‏זה לא משנה. המלחמה כבר התחילה. די ביריה אחת כדי להרוס שנים רבות של בניית אמון, ‏ואת מה שנהרס אי אפשר לבנות מחדש. סיזר מכיר בכך שהקרע בין שני הגזעים לא ניתן לאיחוי, ‏והמנהיג שחתר לשלום חייב עכשיו להתכונן למלחמה.‏

הסרט הוא יוצא דופן בין סרטים הוליוודיים בכלל, ואפילו בין סרטי "כוכב הקופים", בכך שהוא לא ‏מציג אף אחת משתי הקבוצות – הקופים ובני האדם – כ"טובים" או כ"רעים". בשתי ‏הקבוצות ישנם אנשים (או קופים) שרוצים בשלום, וגם מחרחרי מלחמה, ולכולם יש נימוקים ‏‏(הקוף קובה הוא בהחלט "רע", אבל כניצול של התעללות מזוויעה מצד בני האדם, חוסר האמון שלו ‏בהם מובן). ‏

הסרט יצא בארץ רגע אחרי מקרי החטיפה והרצח של שלושת הצעירים הישראליים והנער הערבי, ‏ורגע לפני פרוץ מבצע "צוק איתן" בעזה. הסרט, כמובן, לא עוסק דווקא בישראל ובעזה – הוא נכתב ‏וצולם הרבה לפני תחילת הסבב הנוכחי של אלימות, אף אחד מהצדדים לא מאופיין כ"ישראלי" או ‏‏"פלסטינאי" במיוחד, והמצב שהוא מציג הוא אוניברסלי. ובכל זאת, הסרט והתזמון שבו הוא הגיע הפכו ‏אותו לאלגוריה מדויקת להפליא. אפילו את קלישאות הטוקבקים כלפי השמאל הישראלי ניתן למצוא ‏בו: ‏"סיזר אוהב בני אדם יותר מאשר קופים!"‏ טוען קובה. מבקרים רבים, לא רק בארץ אלא גם ‏בחו"ל, עמדו על הרלוונטיות המפתיעה של הסרט. "לריבס אין הרבה תקווה לכך שישראל ופלסטין ‏אי פעם יקחו את עצמן בידיים, ולא משנה כמה אנשים טובים משני הצדדים ינסו כמיטב יכולתם" ‏כתב דווין פארצ'י ב-‏Badass Digest‏. בריאן ויינר ב"דיילי מייל" כתב, "לא הייתי מרחיק עד כדי ‏המלצה על 'כוכב הקופים: השחר' לניצים בקרב הישראלים והפלסטינים, אבל מי יודע… אולי זאת ‏תהיה התחלה".‏

יצירה של סרט הוליוודי בעל משמעות היא אירוע בלתי סביר מלכתחילה. סדרה שלמה של סרטים ‏כאלה – שאינה מאבדת את ייחודה, גם אחרי ארבעים שנה וכמה איתחולים – היא דבר חד-פעמי. ‏סרטי "כוכב הקופים" אינם כולם טובים, אבל יש להם מסר אחיד: הנטיה שלנו שלא להאזין זה לזה, ‏ולפתור בעיות באמצעות אלימות, תוביל באופן בלתי נמנע להשמדה עצמית.

תגיות: