-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
פצצה אטומית
Atomic Blonde
בזמן המלחמה הקרה, סוכנת סמויה נשלחת למזרח ברלין על מנת לחקור על מותו של סוכן ולהשיב רשימה של סוכנים כפולים.
אורך: 1:55
תאריך הפצה בארה"ב: 28/07/2017
תאריך הפצה בישראל: 27/07/2017
סצינת אקשן אחת אדירה ומדהימה, מוקפת בסרט ריגול מאוד בינוני ולא מעניין.
רק אני קפצתי לרגע בהתרגשות
ואז התיישבתי, הרגשתי מפגר והפנמתי שזה לא הסרט הבא של דייויד לינץ'?
העתיקו ממני סצינה:)
ברצינות, הסצינה שבה שרליז קופצת מהמרפסת בעזרת חבל שכרוך לצוואר של ביש גדא אחד – יש קטע זהה כמעט שכתבתי בספר פנטזיה פרי עטי, "הפלך הנסתר" לפני שבע-שמונה שנים (רק שאצלי זה הרפתקן בשם מורטגו שקופץ בצורה זו מהחלון…).
הממממ.
גם אני חשבתי על רעיון דומה
אדם עומד להיות מוצא להורג בתלייה על גגו של בניין לעיני קהל מריע. הוא מצליח לתלות בדרך כזו או אחרת אחד משוביו, ולקפוץ למטה עם החבל שמחובר אליו.
ראיתי סצנה דומה
בטריילר של assassin's creed revelations מדקה 2:30
ספר נהדר!
אז אתה הכותב של הספר הזה! מאוד נהניתי לקרוא אותו, ספר פנטזיה נהדר. הוא עומד בגאווה על המדף שלי.
ואו, תודה רבה! עשית לי את הבוקר
(אגב, הספר הבא בסדרה בשלבי עריכה…)
אם זה מעניין אותך, אז השבוע יצא הספר הבא בסדרה.
(והוא גם במבצע)
https://indiebook.co.il/shop/%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%A2%D7%91
סצינות אקשן נפלאות. משחק מוצלח ואמין. דינמיקה נהדרת בין הדמויות. קצב, סאונד, ועיצוב יפהפיים.
אבל משהו לא עובד. עד שלב מאוחר מאוד בסרט (כשמתחיל האקשן האמיתי), מרגיש שהסרט רק נמרח ונמרח ונמרח, ולא ברור מה הדמויות רוצות, מה מניע אותן, ולמה שזה יהיה לנו איכפת בכלל.
ובכל זאת, קטעי האקשן בשוטים ארוכים – וואו. לגמרי וואו.
לדעתי, עוד יותר:
סצינת אקשן אחת נפלאה וארוכה מאוד, שמבחינתי תיכנס לפנתיאון של סצינות האקשן של כל הזמנים. (שורה לפוסטר: אם אהבתם את "הפשיטה", בואו לראות את הסצינה הזאת!"). וכמעט שום דבר מסביב לסצינה הזאת לא מעניין. יש הרבה סטייל ומוזיקה אייטיזית מגניבה, אבל העלילה המסובכת לא מעניינת בכלל – זה כולם-בוגדים-בכולם ואל-תסמכו-על-אף-אחד שעובר בהרבה את שלב ה"למי בעצם אכפת". וגם את הטענה על משחק מוצלח ואמין לא הבנתי: שרליז תרון היא שחקנית אדירה באמת, אבל היא לא עושה כאן, מבחינת משחק, שום דבר. היא משחקת גוש קרח. היא לא מביעה רגשות כלשהם, ולכן גם לא מעוררת סימפטיה כלשהי. בשביל זה היה צריך את שרליז תרון? את זה גם קיאנו ריבס יודע לעשות.
לאיזו סצינה אתה מתכוון?
(ל"ת)
אני יודעת שזאת הסצינה הטובה ביותר
אבל אני פשוט חשבתי שרוב האקשן בסרט היה טוב.
נו באמת.
(ל"ת)
ועוד עניין
(יכול להיות מוגדר כספוילר למחמירים).
אחת מסצינות האקשן המוקדמות בסרט היא אחת מהסצינות האלה עם פסקול אירוני. כלומר, במקום מוזיקה קצבית שתלהיב אותנו, הבמאי בחר לעשות הפוך על הפוך ולהשמיע ברקע מוזיקה רגועה שמאוד לא מתאימה לאקשן. זאת ממש לא הפעם הראשונה שבה נתקלתי בסצינה כזאת, ואני די מבין למה במאים עושים את זה – הם עובדים כל כך הרבה על סצינות סטנדרטיות שבהן המוזיקה עובדת עם האקשן, שהם חייבים גיוון. אבל: יש סיבה טובה לכך שאקשן מלווה במוזיקה שמתאימה לאקשן! המוזיקה עושה את כל ההבדל, והסרט הזה הוא דוגמה מצוינת לכך: את אותה סצינה אפשר לראות בטריילרים, כשהיא מלווה במוזיקה הולמת, קצבית ומצוינת שערוכה לקצב המכות – והסצינה הזאת *הרבה* יותר טובה בטריילר מאשר בסרט עצמו. עם כל הכבוד לאירוניה, זה פשוט הורס את הסצינה. תשאירו את זה לקומדיות. בסרט אקשן אני רוצה לראות אקשן כמו שצריך.
"תשאירו את זה לקומדיות"
או לתפוז המכני
היו "סצינות אקשן" בתפוז המכני?
חבר, ההגדרות שלנו למושג הזה מאוד שונות.
לא חושב שהוא דיבר על סצינות אקשן,אלא על כך שיש שם סצינות עם פסקופסקול אירוני,כמו סצינות אלימות קשה וברקע האודה לשמחה של בטהובן.
לא שראיתי תפוז מכני,אבל קראתי על כך
כן
הכוונה היתה לפסקול ש*ממש* לא מתכתב עם מה שרואים על המסך
וזה גם מוכיח את מה שאני תמיד אומר. המוזיקה, בעיקרון, משתלטת על הסצינה.לא מסייעת לאווירה ולא נעליים. היא פשוט קובעת את הטון
במובן מסוים אתה צודק
לא סתם היא תופסת 50% מהמילה 'קולנוע' בניגוד ל'ראינוע'…
באופן כללי – עצם זה שיש סצינות שלמות שזכורות רק בגלל השימוש במוזיקה שנעשתה בהן מוכיח זאת, ואפילו במקרים שהפסקול מתאים כביכול לסצנה, אלא שהוא אפקטיבי במידה רבה – זוכרים זאת. דוגמאות מהשרוול – נעימת הסיום של רקוויאם לחלום, הדנובה הכחולה מ'2001', התפוז המכני הנ"ל ואם כבר מוסיקה קלאסית – אז גם 'מלנכוליה'.
דוגמאות מהעת האחרונה ממש, לאו דווקא של סצנות שלמות – נעימת הנושא של וונדר וומן, לד זפלין וקווין בת'ור ויחידת המתאבדים, ובואו לא נשכח גם את 'צליל אינספשן'.
בנוגע לרקוויאם,תמיד הייתי סלחני יותר כלפי השימוש המאסיבי במוזיקה,מפני שהבימוי שם הוא…אמ…מושלם.
לגבי אינספשן,הרשה לי לגחך לגבי המוזיקה שם.הוא אחד המוגזמים והלא מוצדקים שנתקלתי בהם.
ואם אנחנו בדוגמאות מהעת האחרונה,אז קולוסאל גם חוטא בזה.רוצה לומר,המוזיקה היא הדבר היחיד שאומר לנו מה להרגיש,ולא שום דבר בשפה הקולנועית של הסרט
סרט מהנה ומקצועי.
אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר – הסרט יכול לעשות לבמאי אקשן בית ספר באיך לביים סצינות פעולה שבה מבינים מי חוטף מה, כמה ומתי (שמעתם, האחים רוסו ופול גרינגראס?). גם הפסקול מצוין ולגמרי מכניס לאווירה. האקשן סוחט, ריאליסטי, מדמם וכואב.
קצת מעיק השימוש במקגאפין שכבר ראינו בסרטים כבר משימה בלתי אפשרית 1 וסקייפול.
אולי זה היה קצת מטא מצידי, אבל בהתחשב בכך שהעלילה מתרחשת ערב נפילת חומת ברלין, נורא רציתי שהפסקול יכלול לפחות שיר אחד מ"החומה" של פינק פלויד (empty spaces, או run like hell).
מוזר, אבל בקטע שפרסיבל אומר (זהירות, ספוילר מינורי) I fucking love berlin! קיבלתי דז'ה-וו. נשמע לי נורא מוכר ולא הצלחתי להבין מאיפה. מוזר.
ושרליז ת'רון מדהימה. כיף לראות נשים בד-אסיות על המסך. כן ירבו כמוה!
מצטרפת לאופוזיציה
אחלה סרט.
כאילו, זה קיץ וזה. לא ציפיתי ללינץ' (או לעוד נולאן) אלא לאקשן טוב שיתן אלטרנטיבה ל'אימוג'י' ושות'.
אז נכון, לא הבנתי 70% מהעלילה, לא התחברתי ל 80% מהדמויות, אבל ממש נהניתי מהאקשן ומהעריכה המוזיקלית.
שרליז תרון אכן מדהימה וגם היא מהווה סוג של אלטרנטיבה לשלל סרטי האקשן הגבריים וחייבים אלטרנטיבה כזו.
לא סרט שאני אראה שוב (או אחכה להמשך) אבל את הפסקול אני הולכת לטחון באימונים של השבוע
משעמם
יש משהו בסרטים של דייויד לייץ' שמשעמם אותי. הם פשוט לא מעניינים. גם בסצינה המדוברת פה, עד שהיא הגיעה כבר הרגשתי כל-כך משועמם ואדיש כלפי מה שמתרחש שלא הצלחתי להתלהב ממנה, מצטער. ולעזאזל, הסרט הזה כל-כך מתאמץ להיות מגניב שזה מייאש. "תראו, המקומות כתובים בגרפיטי כי ברלין וזה מגניב", "תראו, ננגן עכשיו את I ran כי אייטיז וכי הם בורחים, הבנתםםםם?". אם זה הבחור שמביים את "דדפול 2", זה ממש מקשה עלי לצפות לסרט, עם כמה שאני רוצה.