יכולתם לצפות בכל טקס האוסקר, מההתחלה ועד הסוף, כולל ההכרזה על הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ונאום הזכיה, ואז לכבות את הטלויזיה ולכתוב איזה סיכום שאומר שזה היה טקס האוסקר המשמים וחסר ההפתעות ביותר מזה הרבה זמן. היו זוכים ראויים, היו סרטים טובים, אבל כל מי שציפינו לו – זכה, כל הבחירות הכי צפויות בלי שום יוצא מהכלל, וגם ההגשה של ג'ימי קימל היתה לא מעניינת, חוץ מהבדיחה הזאת עם מאט דיימון שגם היא כבר די נטחנה. עבר עוד אוסקר צפוי, "לה לה לנד" זכה כמו שכולם ידעו שיקרה חודשים מראש, נקסט, מעניין אם מריל סטריפ תהיה מועמדת גם בשנה הבאה.
ואז, בזמן הפציעות, אחרי הרגע האחרון, הגיע הרגע שהיה כנראה המהמם ביותר בתולדות האוסקר אי פעם. כל השנים האלה תמיד דיברנו בצחוק על השאלה, מה יקרה אם מישהו מהמגישים יגיד את השם הלא נכון? אז זהו. שזה לא רק קרה, אלא בשיא הערב, ובאופן הכי מפתיע שהיה יכול להיות. אחרי שאנשי "לה לה לנד" עלו לבמה, מרוצים אך לא ממש מופתעים, ואחרי שהם קראו שלושה נאומים, פתאום הם אמרו: אה, לא, רגע. "אור ירח", זה אתם. החלום הבלתי אפשרי של כל אדם שהפסיד אי פעם באוסקר או בכל תחרות אחרת: שאחרי שכבר הפסדת, יכריזו שבעצם היתה טעות. אתה מנצח. בוא תנאם. מה. לעזאזל.
הדבר הכי מצחיק היה להתעדכן באתרי החדשות, שכמובן, לא חיכו עד שכולם ירדו מהבמה אלה פרסמו את התוצאות עוד לפני שהתברר שהתוצאות לא היו התוצאות, וכך יכולתם לקרוא דברים כמו זה, ב-ynet:
ולא רק באתרים ישראליים – ב-E! Online, במשך דקות ארוכות רשימת הזוכים נראתה ככה:
אבל מי שניצח את האוסקר השנה באמת היה, מתברר, מ. נייט שמלאן, בעזרת הציוץ הזה.
דאנקן ג'ונס, הבמאי של "ירח" הוסיף:
אחרי הסופרבול וטראמפ וכל הפוקסים-של-הרגע-האחרון שקרו בשנה האחרונה, חייבים להתחיל לחשוד באמת שהמציאות נכתבת על ידי תסריטאי זול עם חיבה לטוויסטים מפתיעים. ג'יז. כלומר, ברור שזאת היתה פאשלה איומה, ולא ברור אם זו היתה אשמת וורן בייטי או לאונרדו דיקפריו, אבל מישהו, כנראה רואה החשבון, בטח יפוטר. אבל היי, זה יצר את הרגע הכי מסעיר שהיה באוסקרים מאז שיש אוסקרים בערך, אז זה בטח טוב לרייטינג. בשנה הבאה כולם יישארו עד סוף הנאום האחרון. וגם אחרי הקרדיטים, לראות אם יש סצינת בונוס בסוף.
וחוץ מהשוק הזה, איך היה? דווקא לא רע. "לה לה לנד" בהחלט לא יצא בידיים ריקות, עם פרסים לבמאי (דמיאן שאזל, הזוכה הצעיר ביותר אי פעם בקטגורית הבימוי, שהתחיל את הטקס כשהוא נראה כמו בן 16 ונראה צעיר יותר ויותר בכל פעם שראו אותו. הוא סובל כנראה מתסמונת בנג'מין באטן, ואת הטקס הוא סיים כעובר). ולשחקנית (אמה סטון) וגם לעיצוב, צילום ופסקול. ג'ון לג'נד חירב לחלוטין את השירים מתוך הסרט, בעוד אאולי קרבאלו, הילדה בת ה-16 שגילמה את מואנה, הגישה ביצוע אדיר לשיר שלה, כמו שאפילו אדל דאזים לא הצליחה. הרבה בדיחות טראמפ, אבל בתכלס, פחות מכפי שציפיתי – הושקעה בו פחות תשומת לב, בהרבה, מאשר במועמדים השחורים החסרים בשנה שעברה. ו"יחידת המתאבדים" הוא עכשיו סרט זוכה אוסקר, גם אם רק בקטגורית האיפור, וזה היה יכול להיות הדבר המפתיע ביותר בערב הזה, אבל זה לא.
רשימת הזוכים המלאה:
הסרט הטוב ביותר: לה לה לנד אור ירח
בימוי: דמיאן שאזל, לה לה לנד
שחקנית: אמה סטון, לה לה לנד
שחקן: קייסי אפלק, מנצ'סטר ליד הים
שחקן משנה: מהארשלה עלי, אור ירח
שחקנית משנה: ויולה דייויס, גדרות
תסריט מעובד: בארי ג'נקינס, אור ירח
תסריט מקורי: קנת' לונרגן, מנצ'סטר ליד הים
פסקול: ג'סטין הורוויץ, לה לה לנד
צילום: לינוס סנדגרן, לה לה לנד
אפקטים ויזואליים: ספר הג'ונגל
עריכת סאונד: המפגש
מיקס סאונד: הסרבן
סרט זר: הסוכן, איראן
שיר: "עיר של כוכבים", מתוך לה לה לנד
עריכה: הסרבן
איפור ועיצוב שיער: יחידת המתאבדים
סרט אנימציה: זוטרופוליס
סרט תיעודי: או. ג'יי.: תוצרת אמריקה
סרט עלילתי קצר: Sing
סרט תיעודי קצר: The White Helmets
סרט אנימציה קצר: פייפר
מסכן וורן ביטי
זה בכלל לא הוא, והוא ניסה להסביר אבל לא ילך לו, לעד הוא ייזכר כזה שטעה בהקראת הסרט.
בעצם מה שקרה זה שהוא הוציא את הפתק של הסרט הזוכה, הבין שזה לא הנכון כי זה הפתק לזוכת השחקנית, ולא הקריא ולא הקריא, וכלום חשבו שהוא סתם מותח (בכ"ז הוא שחקן די טוב אז אי אפשר היה לקרוא מהבעת פניו למה הוא לא מקריא), ואז פיי דאנוואי לקחה ממנו את הפתק ואמרה לה לה לנד.
והשאר לא ייכתב בספרי ההיסטוריה…
לגבי הבחירות – אוי, זה בדיוק מה שעבר לי קודם בראש...
כבר שלושה חודשים אני מחכה שמישהו יעצור ויגיד "סליחה, טעות; נו באמת האמנתם ש…?" ובינתיים זה לא קרה (ואני עדיין מתקשה להאמין… ).
מישהו יפוטר או דווקא יקודם?
כאילו… תיאורית קונספירציה זה לא כזה דבר מופרך פה. אחרי שנים של תלונות על טקסים מפוהקים ובעיקר אחרי הבחירות האחרונות וסטיב הארווי איזה מפיק החליט שמה שצריך להעיר את העסק זה שערורייה שכוווווולם ידברו עליה. מן הסתם אין לי שום דרך לדעת (ותזרמו איתי קונספירציה זה כיף!), אבל הכל קרה הזוי-אבל-מושלם מידי, בדיוק איך שזה היה קורה בתסריט הוליוודי צ'יזי.
התבאסתי, רציתי מאוד שלה לה לנד יזכה.
לא שאור ירח הוא סרט שאינו ראוי, אבל תחושה קלה מדגדגת לי שהסיבה שהוא נבחר, זה בגלל לה לה לנד דווקא – זה כי "לה לה לנד" הוא סרט לבן מדי, ושהוא יותר מדי שמח ל"תקופה הקשה" שאנחנו נמצאים בה. הפסדנו זוכה אוסקר שהוא קצת שונה ומגוון מאשר הדרמות הרגילות.
ולמי שרוצה לעקוב פריים אחרי פריים
https://twitter.com/i/videos/tweet/836097740195037186
דקה 2:36 אמה סטון אומרת "או מייגוד"
איזה סיום הוליוודי.
לה-לה-פרס.
וואו, אם אי פעם היה רגע שהצדיק צפייה בלייב
זה היה הרגע הזה. הייתי בשוק טוטאלי. לא יאומן שבטקס כל כך מהוקצע, מיומן ומתוקתק יכולה לקרות שרשרת טעויות כזו עם תוצאות כל כך מביכות ומהממות לצפייה.
כמו שזה נראה כרגע הטעות הראשונה הייתה אצל רואי החשבון שהחזיקו במעטפות – מסתבר שיש מעטפות כפולות לכל קטגוריה, ומשום מה המעטפה הכפולה של פרס השחקנית לא הושלכה אלא נמסרה למגישים.
אם מסתכלים, ניתן לראות שוורן ביטי מנסה להבין מה קורה ומחפש מעטפה נוספת, אבל הוא לא מצא אותה והיתר… היסטוריה.
איך אני שמחה שצפיתי בלייב.
עצוב עד כמה הוליווד צפויה
כן, הייתי בטוח שמונלייט יזכה. מחאת הoscarssowhite הדבילית מהשנה שעברה הייתה צריכה לתת פירות כלשהם, והיה כ"כ הרבה שיח על כמה שהוליווד אוהבת סרטים על עצמה וכיוב' שהיה צפוי שהם יעשו את הדבר ה'לא צפוי'. (וכן, אומרים שמונלייט הוא גם באמת סרט מצוין).
מה שכן הדהים אותי זה עד כמה זה היה שקוף- הרי לכל העולם ואחותו (חוץ מהעילאיים והמתנשאים שהעדיפו את 'טוני ארדמן') היה ברור ש'לה לה לנד' הוא ה-סרט של השנה, ואחת התופעות הקולנועיות הגדולות של התקופה. ההבנה הזאת חלחלה כ"כ עמוק עד שהמפיקים של 'לה לה לנד' כבר הרגישו את המתכת של פסלוני האוסקר בידיים למרות שהשם שלהם כלל לא הופיע על הפתק (או שכן? שום דבר כבר לא יפתיע אותי בימים המוזרים האלו), אבל אז הפוליקטלי קורקט התעורר במלוא זעמו ועוצמתו.
פשוט מדהים.
הייתי מסכים איתך
אם "מונלייט" לא היה סרט טוב בפני עצמו.
בדיוק כמו בקטגוריית הסרט הזר, אני מניח שלעולם לא נדע אם הוא זכה בגלל שהוא טוב או בגלל שהוא "נכון".
ההודעה שלך מזכירה את סצינת קרב התבונה ב'הנסיכה הקסומה'.
(ל"ת)
תזכיר לי?
(ל"ת)
''לעולם אל תיתן אוסקר לסרט מסיציליה''.
(ל"ת)
אז זה למה Ill Postino אכל אותה ב-95'.
(ל"ת)
אור ירח הוא הבחירה הצפויה, אז היה צפוי שיבחרו בסרט שלא צפוי כמו לה לה לנד,
אבל בגלל שזה כל כך צפוי הם ילכו על סרט אחר דווקא, אבל בגלל שכולם ציפו לזה הם רצו להפתיע וללכת על בחירה לא צפויה, מה שגרם לזה שזה כבר היה צפוי, אז הם הפתיעו עם בחירה לא צפויה, אבל זה בעצם היה צפוי.
הא הא הא, הא הא הא, הא הא….
*THUD*
לה לה לנד לפחות מוביל ב-popular vote
(ל"ת)
כל כך עצוב לראות את וורן ביטי
כל הצעירים על הבמה בפאניקה וג'ורדן הורוביץ, בצורה יפה, מוסר לאור-ירח שהם זכו, והוא בסה"כ מנסה להגיד מה היה.. רחמים, רחמים. לא אשמתו בכלל, לא רק שהוא קיבל את המעטפה הלא נכונה – הוא גם הצליח להבין את זה בזמן אמת ולכן היסס.. גם דאנאווי לא באמת אשמה, היא מהצד ראתה LA LA LAND ופשוט הכריזה על זה…
לא הוגן. אגדה הוליוודית.
אפילו האוסקר הוא רימייק של מיס יוניברס
באמת נגמרה המקוריות בהוליווד
ההודעה שלך מזכירה את סצינת קרב התבונה ב'הנסיכה הקסומה'.
(ל"ת)
לדעתי הפאדיחה הגדולה פה היא לא הבלבול במעטפות אלא פשוט הזכייה של מונלייט
האוסקרים פעם נוספת הלכו על הסרט ה"חשוב" וה"נכון פוליטית" במקום על הסרט הטוב יותר. ואותו דבר בדיוק קרה בקטגוריית הסרט הזר – סרט שאף אחד לא ממש שם עליו פתאום הפך למועמד מוביל ובסוף זכה רק כי טראמפ אסר על הבמאי שלו להיכנס לארה"ב.
כן, זהו, שלא.
במקרה של "הסרט הזר" זה היה מובהק: ברור שטראמפ העניק את הפרס ל"הסוכן" בכך שאסר על כניסת הבמאי שלו. ההצבעה כאן הפכה להצבעת מחאה מובהקת. בלי העסק הזה, "הסוכן" היה מתחרה מול "טוני ארדמן", ואי אפשר לדעת מי היה זוכה – אבל בהחלט ייתכן שהוא היה זוכה בכל מקרה. הוא היה רחוק מאוד מלהיות "סרט שאף אחד לא ממש שם עליו", גם בלי העסק הפוליטי.
בוודאי ובוודאי שזה נכון בקטגורית הסרט הטוב ביותר. יכול להיות של"נכונות" פוליטית היתה השפעה על הבחירה. לעולם לא נדע. אבל אם כן ואם לא, "אור ירח" הוא סרט עם ציון 98% בעגבניות וים של השתפכויות ופרסים מאחוריו. במילים אחרות, לדעת הקונצנזוס, זה אחד הסרטים הטובים של השנה, בלי שום ספק. אם לו או ל"לה לה לנד" הגיע לזכות – זה עניין של דעה, אבל שתי הדעות לגיטימיות ורחוקות מלהיות איזוטריות.
אין ספק שמונלייט הוא לפי כל קונצנזוס סרט מצוין
אבל מה שמראה שזו היתה בחירה פוליטית היא העובדה שלה לה לנד זכה בשישה אוסקרים נוספים ובכל פרסי הגילדות השונות ובבאפט״א ובגלובוסים ובבחירת המבקרים ובכמעט כל דבר אפשרי. כלומר היתה פה בבירור הצבעת מחאה ספציפית בקטגורית הסרט באוסקר.
כשזה קרה לפני מספר שנים בפרסי אופיר עם "גט", שקיבל את פרס הסרט אבל כמעט שום דבר חוץ מזה, רק בגלל שהוא לכאורה סרט "חשוב" יותר, אז צחקנו על זה וראינו בזה תעודת עניות לפרס. אז לאחרונה האוסקרים עושים אותו דבר (בשנים קודמות זה היה עם 12 שנות עבדות וספוטלייט).
או כמו שניסח את זה מישהו בפייס:
You have the best cinematography, score, direction, song, actress and production, but fuck you, your movie is not about a black gay man escaping from poverty and drug adiction and an abusive family and shit.
אבל כל הפרסים האלו חולקו כשהמחאה כבר הייתה רלוונטית בדיוק כמו היום
וחולקו על ידי אותם אנשים, פחות או יותר (אני מדבר על פרסי התעשיה, לא פרסי המבקרים) – מה בעצם השתנה? אולי בהצבעת האוסקר אנשים מרגישים יותר מחויבים לצד הפוליטי, אולי המחאה על ה-"oscar so white", שפחות רלוונטית להצבעות אחרות יותר משמעותית מפרסים אחרים. ואולי יש פה עניין של מומנטום – ל"לה לה לנד" כולם נחשפו בזמן אמת, בעוד שסרט כמו "אור ירח" מגיעים לצפות יותר "באיחור" – אולי חלק מהמצביעים בפרסים הקודמים בכלל לא צפו באור ירח לפני שהצביעו.
מה שכן, היה מאוד מועיל בדיונים האלו אם האקדמיה הייתה משחררת תוצאות הצבעה (אנונימיות, כמובן) בכל קטגוריה או לפחות בקטגוריות מרכזיות.
גם מונלייט זכה בהמון פרסים
נכון שבחודשיים האחרונים היתה מגמה שלה לה לנד זוכה ביותר פרסים, אבל זה ממש לא היה חד משמעי. פשוט כולם הניחו שלה לה לנד ינצח, אז כל זכיה שלו חיזקה את ההנחה הזו, והפרסים שבהם הוא לא זכה לא נספרו.
די מזכיר את ההתנהלות התקשורתית לפני הבחירות בארה"ב.
וחוץ מזה שמונלייט הוא סרט נהדר עם המון תומכים באקדמיה
ובכל זאת, קשה להאמין שאור ירח זכה רק בגלל שהוא סרט טוב.
לה לה לנד הוא סרט "לבן" ופנים-הוליוודי, לא משהו שאוהבים באוסקר בשנים האחרונות.
לא משהו שאוהבים בהוליווד בשנים האחרונות?
בירדמן זכה ב-2014.
ארגו ב-2012.
הארטיסט ב-2011.
סרטים לבנים ופנים-הוליוודיים זה *בדיוק* מה שהוליווד אוהבת בשנים האחרונות (ובכלל). זאת אחת מהסיבות שכולם היו בטוחים שלה לה לנד הולך לזכות – כי הוא מדגדג את התעשיה במקום הנכון
אולי זה מה שהם אוהבים.
אבל זאת בדיוק גם הביקורת עליהם. והם רוצים להוכיח שהם לא "מנותקים".
אם הם רוצים להוכיח שהם לא מנותקים מהיר ועצבני היה זוכה
אם לה לה לנד היה זוכה הייתי באותה מידה יכול להגיד שזה לא בגלל שהוא סרט טוב – אלא בגלל שהוא עוד מקרה שבו הוליווד נותנת לעצמה פרסים על הדרך שבה היא מתנה אוהבים עם עצמה.
אני לא יודע מה הם (כל אלפי המצביעים האינדיבידואליסטים עם סיבותיהם ודעתם) חושבים. אתה לא יודע מה הם חושבים. פתאום לככככוווללללללםםםםם ברור שתקינות פוליטית בוודאי הביאה למונלייט את הפרס למרות שעד לפני כמה שעות ככככוווווווללללללללםםםםםם ידעו שאין לו שום סיכוי לזכות ומה פתאום ולה לה לנד לוקח הכל.
זה לא שסרט מדאה האחרון של טיילר פרי לקח את הפרס. מה שזכה זה דרמה קטנה ואיכותית עם מיליון ואחד פרסים קודמים.
כאשר סרט לוקח פרס אחרי פרס, והבאזז החיובי סביבו גדול מאוד
ודווקא בפרס הסרט הטוב באוסקר הוא כושל, אז כן, יש סיבה להרהר למה זה קרה. ללא קשר האם לה לה לנד או אור ירח הם סרטים טובים וראויים לזכייה.
פישלר לצערי אני לא מסכים איתך בכלל, לא שאני אוהב אחד מהסרטים יותר, אני את שניהם לא אהבתי , אבל אני לא דוגמא לכלום.
בכל מקרה, סליחה סרט שזוכה בכל פרס אפשרי, ממש כל פרס אפילו לא הפסיד פעם אחת מפסיד באוסקר?זה לא אותם אנשים כל פעם רק קצת שונה בכל פרס?לכן הסיבה ההגיונית לצערי זה כרגיל פוליטיקה.
לא הפסיד פעם אחת?
"אור ירח" ניצח את "לה לה לנד" ב-AFI, בפרסי גותאם, ואצל רבים מאיגודי המבקרים, כולל לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו ובוסטון. "לה לה לנד" אפילו לא היה מועמד לפרס האנסמבל הטוב ביותר בגילדת השחקנים, שהוא אחד מנביאי האוסקר הטובים ביותר. בדוק את העובדות שלך לפני שאתה מצהיר עליהן, אחרת עוד תצא בטעות נשיא ארצות הברית.
כן אבל הם עדיין פרסים קטנים לעומת הגדולים של לה לה לנד, התכוונתי לזה לא לפרסים חלשים יחסית, ולגבי ״פרס נביאי האוסקר ״ לה לה לנד לא יכול להיות מועמד לפרס כזה שאין לו שחקנים בכלל.
אבל אתה צודק בעיקרון
או כי מונלייט טוב בהרבה
מלה לה לנד הבינוני וה-over hyped.
שניהם לא מדהימים, אבל ממתי באוסקר נבחר הסרט הטוב ביותר?
לא, הם הלכו על הסרט שהכי פחות אנשים שנאו
הנה הסיבה האמיתית למה לה לה לנד הפסיד: הוא הכשיל את עצמו. הכל היה מוכן בשבילו – הסרט הטוב ביותר, הבמאי הצעיר ביותר , השיר, הפסקול: לה לה לנד רק היה צריך לבוא ולקחת את זה. כי לפני חודשיים אף אחד לא שנא את לה לה לנד. הוא היה סרט נהדר, ואם לא נהדר – טוב, הוא עשה כמה דברים מאוד טובים, אין ספק. אבל אז הוא שבר שיא גלובוס הזהב. ואז הוא השווה שיא מועמדויות. ואז, ואז, ואז אנשים התחילו להגיד ״אממ, אוקיי, אבל לא.״ גל התגובה החריפה שלה לה לנד חווה בשבועיים האחרונים לא היה קורה אי פעם אם לה לה לנד היה זוכה בנניח – 8 מועמדויות או 6. הוא טיפס גבוה מדי – ואז אנשים התחילו לצייר לו מטרה על הגב ולהפיל אותו. ולה לה לנד סרט טוב והכל, אבל לא חף מבעיות. והבעיות התחילו לצוץ.
באותו הזמן, אור ירח התחיל לירוש את מקומו כ״סרט שאף אחד לא שונא״. מי ישנא את אור ירח? מה אתה גזען? הומופוב? לא מבין בקולנוע? ״אור ירח״ היה בנקודה הנהדרת של קולנוע מצוין, פוליטי אבל לא פוליטי מדי שאנשים יכלו להתחבר אליו בשקט ושקט.
ואז, ברגע ההצבעה הקהל השבוי של לה לה לנד שם אותו במקום הראשון.. אבל שאר המצביעים שחושבים שזה לא היה *עד כדי כך* להיט התחילו להוריד אותו מטה בבחירות שלהם – לא מקום שני, אלא רביעי, חמישי, שישי. ומי שם לקחת את הקולות? איזה סרט פשוט אף אחד לא שנא השנה? ״אור ירח״. וכך, לאט לאט, בסופו של דבר, הוא צבר מספיק קולות להדיח את ״לה לה לנד״ מהמקום הראשון. וזה לא שלא היו לו את המעריצים השרופים שלו גם כן.
אם האסטרטגים של קמפייני האוסקר השונים יקחו מ״אור ירח״ שצריך יותר סרטים פוליטיים – הם יטעו. זה לא עזר ל״גדרות״ או ״מאחורי המספרים״ או אפילו ״המפגש״ שהולל כסרט אנטי-טראמפ בעקבות מסר השלום שלו. מה שסרט צריך לעשות כיום כדי לזכות זה פשוט שאף אחד לא ישנא אותו בתקופה ההצבעה: להיכנס כאנדרדוג, לתת למוביל (התבגרות, האיש שנולד מחדש, לה לה לנד) לספוג את האש ולקושש את הקולות האמצעיים שנופלים.
(שים לב, אגב שבקטגוריות שבהם ההצבעה היא לא בשיטת ההעדפה זה כמובן פחות חשוב: שאזל, אפלק, סטון – כולם זכו על פי רוב מספק. כמובן שאף אחד לא יכניס את שיטת ההעדפה גם לקטגוריות המשניות כי אז הצבעה תהיה גיהנום, אבל מענייין לדעת כמה זה היה משנה את התוצאות הנ״ל)
תיאוריה מעניינת ואפשרית בהחלט, אבל לא הייתי מפגין כזו נחרצות לגביה
לה לה לנד הוא עדיין סרט אהוד מאוד, וגם אם יש לו שונאים זו קבוצה קטנה יחסית. הוא לא מעורר אנטגוניזם ברמה של, נניח, אווטאר.
ובכל מקרה, גם אם ההצבעה המדורגת בשיטת ההעדפה פגעה בו קצת, אני עדיין חושב שלפוליטיקה ולעובדה שמונלייט הוא סרט שמהווה אנטיתזה לכל מה שהממשל האמריקאי מייצג היום היה תפקיד מרכזי בהפסד שלו.
אהוד מאוד איפה?
מאז המועמדויות לאוסקר, רוב אתרי התרבות פירסמו כתבה אחת לפחות שיצאה כנגד הסרט או הובילו פאנלים של ״בעד ונגד״ הסרט – דבר שעזר לסרט להתקבע כ״מעורר מחלוקת״.
עכשיו, זה + חוסר תמיכה מפורום השחקנים כפי שנראה בחסרון של הsag + שיטת ההצבעה המדורגת כבר לא מצריך את הפתרון הפוליטי.. והאמת היא שפשוט האוסקרים לא מצביעים עם הפוליטיקה שלהם.
קייסי אפלק זכה למרות הבעיות הפוליטיות איתו, הר ברוקבק הפסיד למרות שהוא היה הסרט ה״נכון״, ובכל הנוגע לאוסקר האמת היא שהם פשוט מצביעים למה שהם אוהבים. אפילו התיאוריה ש״12 שנות עבדות״ זכה רק בגלל הגזענות לא עומדת במבחן התוצאה – 4 שנים אחרי כן, ״12 שנות עבדות״ הוא זה שעדיין אהוד בקרב ימד״ב ואילו ״כוח משיכה״ זה שנעלם.
הר ברוקבק זו דווקא דוגמא הפוכה, כי הוא הפסיד לסרט "נכון" פי מאה - התרסקות
(ל"ת)
מה
הדמי-טיפול-בגזענות בצורה השטחית והמעליבה ביותר לא היה הסרט ה"נכון" בחינת הפוליטיקה שלו – לא עכשיו, לא בזמן אמת ולא בזמן שפול האגיס חשב עליו בביתו. הר ברוקבק, במיוחד בתקופה של בוש וזכויות הלהט"ב היו במצב גרוע מהיום היה "נכון" בהרבה.
התרסקות, לפחות על הנייר, הוא כן סרט "נכון" יותר
הוא מתרחש בלוס אנג'לס בת זמננו ועוסק בנושאים חברתיים בוערים ונפיצים, במתיחות בין גזעית, פערים מעמדיים ושאר הקלישאות. גם אם הטיפול בזה היה שטחי, הוא עדיין יותר רלוונטי עבור רוב חברי האקדמיה מאשר קאובויז הומואים בוויומינג של שנות השישים.
באותה התקופה
הר ברוקבק היה הסרט הנכון כי זכויות הומואים עלו באותה התקופה על גזענות באג'נדה הכללית והעיתונות דחפה לכך, בייחוד עם התוספת שהתרסקות *ממש גרוע* כתור סרט על גזענות.
הרלוונטיות של הר ברוקבק הוא לא לקאובוים בשנות השישים הרי, מן הסתם – הוא מצביע על תופעה רחבה יותר והקושי של החברה לקבל הומוסקסואלים בצורה מתוחכמת ומלאת ניואנסים (ולא משהו. אני עדיין לא אוהב את הר ברוקבק.) בניגוד ל"גזענות זה רעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!1111 חח מה לא ככה? ;) " שהוא התרסקות.
אני מסכים לגבי הסרטים עצמם
אבל דווקא בגלל ש"התרסקות" יותר פשטני ומתלהם במסרים שלו, אז הגיוני לבחור בו אם כל מה שאתה מנסה להגיד בביחרה זה שהעם-דורש-צדק-חברתי.
אבל אני לא חושב שזה מה שהם רצו להגיד
הנקודה שלי היא שפוליטיקה היא לרוב *לא* השיקול של חברי האקדמיה, ושהם לא יצביעו באמת לסרט שהם לא אהבו רק כי הוא "הסרט הנכון". את "התרסקות" קל יותר לאהוב מ"הר ברוקבק" (בעקבות הפשטנות שלו) ושום שיימינג של המדיה לא שיכנע את האקדמיה אחרת.
ולכן הבעיה שלי עם טיעוני "זה הכל בגלל שהם רוצים להצדיק את עצמם פוליטית" היא שפשוט לא ראיתי את זה תופס באף בחירה עד כה, גם לא בשנים האחרונות.
באמת לא ראית את זה באף בחירה?
בוא רגע נעבור על רשימת הפיצול של במאי-סרט בארבע שנים האחרונות:
2013:
במאי: "חיי פיי" – פנטזיית הרפתקאות-הישרדות ימית
סרט: "ארגו" – דרמת מתח היסטורית על משבר בני ערובה באירן
2014:
במאי: "כוח משיכה" – מותחן הרפתקאות-הישרדות חללי
סרט: "12 שנות עבדות" – דרמה היסטורית חשובה ורצינית על עבדות
2016:
במאי: "האיש שנולד מחדש" – מותחן הרפתקאות-הישרדות מערבוני
סרט: "ספוטלייט" – דרמה עיתונאית חשובה ורצינית על הטרדות מיניות
2017:
במאי: "לה לה לנד" – מיוזיקל רומנטי-קומי
סרט: "אור ירח" – דרמה חברתית חשובה ורצינית על שכונות מצוקה
זה באמת נראה לך מקרי, המגמה הזאת?
חוץ מזה ש-2013 לא קשורה לעניין
("ארגו" הוא לא סרט "חשוב" משום בחינה, ולא מנסה להיות כזה), זה דווקא טיעון מוצלח.
טוב, יש לי בעיה עם חלק מההגדרות כאן
אבל במקום להתעכב על מה זה בדיוק מותחן ומה זה לא ואיזה סרט הוא "חשוב" ואיזה לא (פרט לזה – אור ירח הוא לא סרט "חשוב". הוא לא מדבר על נושא כלשהו, לא זועק נגד אפליה כלשהי והקמפיין שלו לא נבנה מסביב לזה. אבל לטענה המרכזית שלי:)
אבל במקום להתקטנן עליהם אני אפנה את הדיון למקום אחר: ימד"ב. עכשיו, אני לא טוען שימד"ב הוא איזה מקום קדוש שבו האמת נאמרת וגם שם היו לא מעט מקרים שההצבעה הייתה מוטה, אבל כמו בשיטת הבחירה של האוסקרים, גם בימד"ב סרט מעורר מחלוקת לא ייכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר גם אם אנשים בטוחים שהוא גאוני, בעוד שסרטים שכולם אוהבים ייכנסו. הבה נבדוק:
2012:
אף אחד מהסרטים לא ברשימה. (אבל לצורך העניין – לחיי פיי יש 7.9 בעוד שלארגו יש 7.7) כמובן שדיון על השנה הזאת ספציפית הוא קשה מכיוון שאני חושב שאם הבמאים היו מיישרים קו ונותנים לאפלק את המועמדות מלכתחילה הוא היה גם זוכה כבמאי, אבל ההחלטה האומנתית שלהם לא לתת לו (או לביגלו.) מועמדות השאירה את שאר האקדמיה במצב מבולבל.
2013:
12 שנות עבדות – מקום 197
כוח משיכה- נפקד
2016:
ספוטלייט – מקום 196
האיש שנולד מחדש – נפקד
2017:
לה לה לנד- מקום 61
אור ירח – נפקד
מה זה מלמד אותנו? שהתמונה היא לא שחור-לבן. מה, ב2015 לא היה יכולים לתת למשחק החיקוי או סלמה את האוסקר ולהשאיר את פרס הבמאי לאינירטו? אנשים *אהבו* את ספוטלייט (ובמקרה הזה חשוב לציין שבצורה ניכרת יותר מהאיש שנולד מחדש – הפער במטאקריטיק ביניהם משמעותי) ואהבו את 12 שנות עבדות. יכול להיות שבגלל שהם סרטים יותר חשובים – אבל הם גם יודעים את הפרס לסרטים קלילים (ארגו, בירדמן, הארטיסט) כשמתחשק להם.
האם אין שום סיכוי בעולם מה פתאום שהפרס ניתן לו בגלל פוליטיקה? טוב, נו, 6000 אנשים מצביעים בשיטת שקשה לחזות אותה. יכול להיות שחלק שמו את אור ירח במקום 3 ולא 4 כי הרגישו רע. יכול שחלק אפילו שמו במקום 1 ולא 2.
אבל לא מנצחים את האוסקר רק עם פוליטיקה ולהיות סרט חשוב. להיות חשוב ייתן לך מועמדות, אולי. וזהו. בשביל לזכות – צריך שיאהבו אותך מכל הלב. אי אפשר לזייף את זה עם האוסקרים.
"אבל לא מנצחים את האוסקר רק עם פוליטיקה ולהיות סרט חשוב"
ברור שלא, זה צריך להיות גם סרט טוב. אבל מספיק שסרט יהיה חשוב וטוב, וזה כבר ייתן לו עדיפות על פני סרט לא חשוב ומעולה ממש. האיכות הקולנועית משחקת פה תפקיד משנה למטען החברתי-פוליטי ולתחושות האשם/שבטיות של המצביעים.
ולגבי הטבלה של ימד"ב – כבר ניהלנו על זה דיון במקומות אחרים, אבל היא לא מייצגת כלום, בטח לא בסרטים חדשים יחסית. זו טבלה בעייתית ומוטה שסובלת מתסמונת שרק בחזקת עשר ודירוגים משוחדים והצבעות עיוורות ומלחמות אגו של פאנבויז והייטרס ומושפעת מהדימוי התקשורתי והציבורי של הסרטים והיוצרים והפרסים שהם קיבלו או לא קיבלו.
להגיד שהטבלה של ימד"ב לא מציינת כלום זה..אה.. בעייתי
מדובר בהצבעות של כחצי מיליון אנשים בכל דף סרט. כן, יש דפים שהתוצאות שלהם מוטות בהתחלה אבל זה מהר מאוד מתאזן לציון קרוב לנורמלי. אבל בכל מדד שתרצה לעבור איתי איתו אתה תגלה את שני הדברים הבאים (לגבי ספוטלייט ו12 שנים של עבדות):
אנשים אוהבים/אהבו את 12 שנות עבדות וכוח משיכה (באמריקה.) בערך באותה המידה, ומכיוון שהכוח של כוח משיכה היה בקולנוע כוחו מעט נעלם מאז. ואנשים אהבו בסך הכל את ספוטלייט *הרבה* יותר מאשר את האיש שנולד מחדש (מטאקריטיק, עגבניות, you name it).
מה שמביא אותנו לאור ירח מול לה לה לנד. להגיד שאנשים אהבו את אור ירח יותר מלה לה לנד? לא. אנשים עדיין לא טרחו בכלל ללכת פאקינג לראות את אור ירח, פרט לאנשי אקדמיה ומבקרים. אבל מי שראה את אור ירח, באמריקה, אהב אותו. יש לו את הציון הגבוה ביותר במטאקריטיק לזוכה בפרס הסרט אי פעם, וספציפית יש לו ציון יותר גבוה מלה לה לנד בעגבניות ומטאקריטיק, כך שלמרות שאין דרך לשפוט בצורה אובייקטיבית, אבל טכנית אם יש סרט שאפשר להכריז עליו שהוא "הטוב ביותר" השנה זה אור ירח.
אלא אם כן אתה עכשיו כן רוצה להחשיב את ימד"ב עוד פעם. או אם אתה רוצה להגיד שאף אחד מהמדדים האלה לא משנה, ואז זה בסדר אבל אז אתה לא יכול לצאת בהצהרה של שאחד הוא מעולה ממש והשני הוא טוב, כי אתה לא נותן שום מדד להתווכח עליו – החלטת שסרט אחד טוב והשני מעולה ופה נגמר הסיפור.
לגבי חשוב/לא חשוב – אור ירח סרט לא חשוב. הוא לא סרט על מלחמה בגזענות, לא סרט על מלחמה בהומופוביה – כן, הוא סרט על הומו שחור עני אבל הוא לא נאבק באף אחד מהדברים האלה נגד שום דבר אלא רק מבין מול עצמו איך לשרוד את החיים. הוא הסרט הכי קטן שאפשר לעשות על הדברים שאני אפילו מוכן להגיד שמבחינת "חשיבות", לה לה לנד מנצח אותו – לה לה לנד מייצג את הרעיון של אהבה, חלומות ומדבר במושגים גדולים. אור ירח מדבר במושגים הקטנים ביותר שהוא רק יודע.
"כן בסדר אבל יש בו הומו שחור וזה כבר הופך אותו ליותר חשוב/נכון פוליטית מבחינת האקדמיה!" – אז ראשית כל, אם כן – הקמפיין אוסקר שלהם לא התייחס לזה לרגע אחד. בניגוד לקמפיין (הדי מגעיל) של משחק החיקוי שניסה להעמיד פנים שאוסקר למשחק החיקוי הוא אוסקר לטיורינג וניצחון לכל הלהט"ב, אור ירח במשך כל העונה הסתובב בין הפרסים פשוט כי הוא סרט מעולה. זה היה ה"סיפור" – סרט אינדי שנעשה באפס תקציב שהצליח לכבוש את הלבבות של כל מי שטרח וצפה בו. שחור? הומו? לא העניין כאן.
להגיד כמה זה השפיע על האקדמיה? לא יודע. עוד פעם – אולי חלק שמו אותו מקום אחד מעל מה שהם תיכננו כי הרגישו רע לשים אותו מתחת ל"סרבן" או "באש ובמים". להגיד שזה הגורם המכריע לניצחון שלו? לא קונה את זה.
אבל שחור והומו זה כן העניין כאן
ה"סיפור" של אור ירח היה שהוא הסרט ה"שחור" של השנה. זה אולי קצת מגעיל לרדד אותו למשבצת סטריאוטיפית-תרבותית פשטנית כזו, אבל זה היה המצב. אחרי הבלגן של שנה שעברה האקדמיה חיפשה השנה סרט כזה בנרות, ומאחר ו"גדרות", "מאחורי המספרים" ו"הולדת אומה" לא היו מספיק טובים, אור ירח הפך באופן לא רשמי לנציג הסרטים השחורים. אמנם קמפיין האוסקר שלו לא רכב על זה, אבל אני משוכנע שעבור חלק גדול מהמצביעים זה היה פקטור משמעותי בבחירה.
לגבי חשוב/לא חשוב – זה לא עניין של מושגים גדולים או קטנים, אלא עניין של רלוונטיות. לדעתי אנשים תופסים את אור ירח כסרט חשוב יותר כי הוא עוסק במצוקות חברתיות ובהזנחה ובאנשים קשי יום שנאבקים לשרוד ויתר הקלישאות מסוג זה, בעוד שלה לה לנד הרבה יותר אסקפיסטי.
זה מאוד מגעיל לרדד אותו למשבצת סטריאוטיפית-תרבותית
אפילו הייתי מאריך ואומר שזה ממש ממש ממש מגעיל. ומנותק מהמציאות.
אור ירח הוא לא הסרט השחור, בדיוק כמו שלה לה לנד הוא לא הסרט הלבן. תגיד את זה על גדרות, על מאחורי המספרים על 12 שנות עבדות – אור ירח שם כי הוא, מבחינת כל מי שצפה בו, מעולה. זה למה הוא הורץ. זה למה הוא שם. זה לא שאין סרטים שחורים, חס וחלילה. פשוט אור ירח הוא לא אחד מהם.
זה מתסכל ברמה בלתי נתפסת שסרט עם שחור חייב להיות הסרט השחור, זה מרדד את השיח, את הסרט ואת התפיסה שלך לגבי האנושות.
לה לה לנד יותר אסקפיסטי אולי (כי קשה להיות יותר אסקפיסטי ממחזמר) אבל אור ירח לא עוסק במצוקות חברתיות או הזנחה. אור ירח עוסק בשיירון. ילד, שהוא במקרה הומו, ובמקרה שחור ובמקרה אמא שלו היא אשה קשת יום והמצוקה שלו היא התמודדות עם אימא שלו, עם החברים שלו ומול עצמו. בעיקר בעיקר בעיקר מול עצמו. השאלה של אור ירח היא לא "כיצד ניתן לעזור לאוכלוסיה המסכנה הזאת?" אלא "מי אתה, שיירון?". זה לורנס איש ערב עם ילד הומו שחור, זה התבגרות עם ילד הומו שחור, זה כל דבר פרט ל"הסרט השחור של השנה" ולרדד אותו למשבצת הזאת זה לא הוגן באף רמה.
"זה מתסכל ברמה בלתי נתפסת שסרט עם שחור חייב להיות הסרט השחור, זה מרדד את השיח, את הסרט ואת התפיסה שלך לגבי האנושות"
זה שזה מתסכל לא הופך את זה ללא נכון. מה גורם לך לחשוב שזה מנותק מהמציאות? המציאות בארה"ב היא כזאת שלצבע עור יש בהחלט משמעות – לשני הכיוונים – גם אם היינו רוצים לחשוב אחרת. לא הבעתי פה עמדה אישית, לא טענתי שזה הוגן, טענתי שזו התפיסה. משאלת לב היא לא סיבה לפסול טיעון.
אז תוכיח
אור ירח בניגוד לגדרות/מאחורי המספרים/הולדתה של אומה לא מתייחס לעובדה ששיירון שחור. זה לא מעכב אותו, לא מסליל אותו ולא שום דבר.
היחס, בכל המדיה היה על סרט ייחודי, אמנותי, בתקציב קטן. דיברו על כך שנעמי האריס צילמה בשלושה ימים, על כך שהשחקנים לא נפגשו, על סיפור ההצלחה, על הסחף הביקורתי, על כל דבר פרט לכך שזה סרט שחור כי זה באמת ובתמים פשוט לא סרט שחור. הסיפור השחור הזה הוצנע והוחבא. להגיד שבכל זאת הוא שיחק משחק למרות שאין שום דיון, דיווח או שיחה שהתנהלה בפומבי על זה זה להגיד "לא משנה מה יוצרים שחורים יעשו, אם הסרט שלהם הוא על גיבור שחור הם תמיד יעשו סרטים "שחורים"".
ולאור ירח מגיע יותר מהיחס המזלזל הזה, ואם אתה רוצה להגיד את זה בצורה אובייקטיבית אז לפחות תציין את זה שזה דפוק לחלוטין.
לאקדמיה היו סרטים שחורים השנה, אם היא הייתה רוצה להעלות על נס את העניין השחור. מאחורי המספרים לכל דבר ועניין הרבה יותר מתאים למשבצת והיה בחירה הרבה יותר הגיונית לאקדמיה בכל מובן ועניין – הצלחה קופתית, מסר חזק, עוצמה נשית, סרט שחור. אור ירח הוא פשוט לא זה.
"אם אתה רוצה להגיד את זה בצורה אובייקטיבית אז לפחות תציין את זה שזה דפוק לחלוטין"
אבל אז זה לא יהיה אובייקטיבי :)
ונראה לי שנסיים פה את הדיון, זה מתחיל לחזור על עצמו.
ברור שצורת החשיבה הזו מרדדת אותו
אתה ואני וJNH יודעים את זה, אבל יש לא מעט אנשים באמריקה ובעולם שמסתכלים על סרטים ורק מחפשים להיעלב/לשמוח בגלל שהסרט נוגד/מאשש את תפיסות העולם שלהם.
זה שהסרט לא עוסק באופן *מובהק* בעובדה ששיירון שחור, לא אומר שהסביבה והחברה השחורה שהוא גדל בה היא לא תמה משמעותית מאד בסרט. רק בגלל שהוא לא מתחנף לקהל הSJW לא הופך אותו לסרט שלא עוסק בגזע או בהומוסקסואליות *בשום צורה*, הוא עוסק בדברים האלה, אבל באופן עדין וכרקע לאירועים שעוברים על הדמות הראשית – זה אחד הדברים שהופכים אותו לכל כך טוב.
ושוב, לעולם לא נדע אם האם חברי האקדימה הצביעו לו כי יש בו מלא שחקנים ויוצרים שחורים ותו לא, או כי הם חשבו שהוא באמת יותר טוב מלה לה לנד, או כי הם ממש ממש רצו להצביע לסרט עם מלא שחקנים ויוצרים שחורים והם פשוט הצביעו לסרט שהמבקרים הכי אהבו שנופל על הקטגוריה הזו… אני חושב שמתוך קבוצה של יותר מ6,000 מצביעי אוסקר, הגיוני להניח שלא כולם הצביעו לו בגלל סיבה אחת.
אני נוטה להסכים עם JNH ששחור והומו הם חלק מהאישיו כאן
נתחיל בגילוי נאות: הזכרתי שאת להלה לנד אין לי שום תוכנית לראות, את השניים האחרים שנתנו לו פייט גם לא ראיתי. מאנצ'סטר ליד הים לא מתאים לי, והרבה פעמים כתבתי פה על חרם של סרטים אז לא נכנס לזה שוב. אור ירח זה סרט שאני מתכננת לראות, בתקווה שהאוסקר ישאיר אותו בקולנוע עוד כמה שבועות כי כרגע אני במצב חוסר חיים זמני.
אני לא חושבת שזה נכון להיות "עיוורי צבעים" בשם השיוויון, כי בעולם שאין בו שיוויון, להיות עיוורי צבעים פירושו להתישר עם החזקים כברירת מחדל. אני לא חושבת שסרט ממש רע עם שחורים היה יכול לנצח, למעשה, הסרט הראשון שהורץ כסרט שחור, הולדתה של אומה, נעלם מהר מאוד ממניעים פוליטיים לגמרי (סקנדל האונס). רק אחרי הסקנדל פתאום גם הביקורות פחות חיבקו אותו והאנשים פחות נהנו ממנו, עד אותו רגע הוא עף בפסטיבלים.
אף אחד גם לא התיחס ברצינות לסיכויים של מאחורי המספרים או סארו, כי אנשים לא התלהבו מהם באותה מידה.
אני חושבת שזה לגיטימי להכיר בשיקולים פוליטיים שיוצרים הטיות. תמיד יהיה איזה אידיוט שיבכה שלקחו ל-להלה לנד את הזכיה בשביל לרצות את השחורים, או שקר כלשהו. המציאות מורכבת ופשוטה בבת אחת- היו שני סרטים עם הרבה מאוד קונצנזוס סביבם ואחד מהם זכה. אם לה לה לנד היה זוכה, היה פה דיון על האומץ לעשות מחזמר בלה בלה בלה. אור ירח זכה, אז מדברים על הנראות של שחורים שקופחו כל כך הרבה שנים.
אין לנו נתונים על התפלגות הקולות, אבל בניגוד לפרשנויות על למה להלה לנד הפסיד (שהיו יכולות בקלות להפוך ללמה אור ירח הפסיד), אני מהמרת שהמרחק בינהם לא היה גדול כל כך. חבל שלעולם לא נדע.
ארגו - דרמת מתח היסטורית?
אני לא חושבת שראינו את אותו הסרט…
אני ראיתי סרט של הוליווד על הוליווד וכמה הוליווד זה מגניב ופטריוטי.
כן, היתה התייחסות למאורעות היסטוריים אבל זה ממש לא היה מהות הסרט.
מעבר לזה, מה שנאמר נכון, אבל אני כן חושבת שהיה כאן עוד משהו.
אני לא חושבת שהיתה קונספירציה, אבל כן יש קצת שאריות של האוסקר הלבן משנה שעברה.
לתחושתי היה ייצוג גבוה יחסית של POC, הן ברמת המועמדויות והן ברמת הפרסים. ולמרות שאני לא חושבת שאנשים במודע אמרו "אני הולך לבחור מועמדים שחורים", אבל לגמרי ייתכן שזה גרם לעיוות קטן בדירוג. כי שוב, לא צריך שיבחרו את מונלייט מקום ראשון. רק צריך שמספיק אנשים ירגישו מספיק רע עם עצמם שהם לא מתייחסים מספיק לסרטים שחורים כדי שזה יגרום להם לשים את מונלייט טיפה יותר גבוה ממה שהם היו שמים בסיטואציה אחרת, וזה יכול מאוד להשפיע על התוצאה בשיטת הצבעה שכזו.
מה שכן אני לא ראיתי את כל הסרטים אז אני לא יודעת למה דווקא מונלייט ולא גדרות או מאחורי המספרים. (טוב נו, מאחורי המספרים הוא למלמי כזה אז די ברור למה לא מאחורי המספרים…)
ארגו היא לגמרי דרמת מתח היסטורית.
העיסוק שלה בהוליווד, במרבית העלילה, הוא שולי ונמצא ברקע. נסה לחשוב בכמה אחוז מהסצינות בכלל עוסקות בסיפור הכיסוי הזה, או כמה מהדמויות הראשיות בכלל קשורות באופן ישיר לתעשיית הסרטים.
לגבי "למה מונלייט"? אני מניח שזה קשור לעובדה שהוא המתחרה הראשי, אז אם כבר "להקפיץ" מישהו מטעמי "ייצוג", שיהיה המתחרה המוביל.
ואם להתייחס לטענת הפיצולים, אז קצת היסטוריה
כמובן שאפשר להתייחס רק לארבעת המקרים האחרונים , אבל שווה לדעתי לבדוק את שאר המקרים גם אם אנחנו רוצים לייחס למידע הזה חשיבות.
אז להלן כל הפיצולים משנות ה60 ועד מה שציינת:
2005: הר ברוקבק זכה בבמאי ואילו התרסקות זכה בפרס הסרט.
2002: הפסנתרן זכה בבמאי ואילו שיקגו בסרט
2000: טראפיק זכה בבמאי ואילו גלדיאטור בפרס הסרט
1998: טוראי ראיין זכה בבמאי ואילו שייקספיר מאוהב זכה בפרס הסרט
1989: נולד ב4 ביולי זכה בבמאי ואילו הנהג של גברת דייזי בסרט
1981:אדומים זכה בבימוי ואילו מרכבות האש זכה בסרט
1972: קברט זכה בבימוי, הסנדק בסרט
1967: בחום הלילה זכה בפרס הסרט, ואילו הבוגר זכה בפרס הבימוי
כך שבראייה היסטורית,( ובנוסף לעובדה שגם "האיש שנולד מחדש" הציג את עצמו כסרט "חשוב" לאורך כל העונה ולא כאיזה בידור קליל ), הפיצולים מראים שכאשר יש בחירה בין סרט "בידורי" לסרט "חשוב זה יכול ללכת לכאן או לכאן – שייקספיר מאוהב זכה על ראיין, שיקגו זכה על הפסנתרן, גלדיאטור הביס את טראפיק, מרכבות האש הביס את אדומים. ובפעמים בין פוליטיקה קשה לרכה זה הולך לרוב ליותר נוחה לבליעה – התרסקות זכה על פני הר ברוקבק וגברת דייזי זכה על פני הרביעי ביולי.
נכון לעכשיו, בעצם, הפעמים היחידות שאפשר לטעון שהפרס הלך לסרט היותר "קליל" היו כשהזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר היה עם דמות ראשית שחורה: בחום הלילה, 12 שנים של עבדות ואור ירח.
זה… מעניין. אני לא בטוח שזה אישרור מוחלט לדעה שלך, כי אם היא הייתה נכונה אני חושב שהיא הייתה נכונה לכל המקרים ולא לשלושה מקרים על פני 50 שנה ודווקא יחס מיוחד לשחורים, בייחוד שהיו עוד סרטים נכונית פוליטית על שחורים שהפסידו את האוסקר כמו גדולים. באותה מידה זה יכול להגיד שהאקדמיה מתקמצנת על להביא אוסקר לבמאי שחור (או לנורמן ג'ויסון. אבל, אתה יודע) .
זה נכון, בגלל זה הטיעון שלי היה רק לגבי השנים האחרונות
(ל"ת)
....
אתה מבין למה זה מחליש אותו, כן?
(שלא לדבר שמתוך ארבעה פעמים שציינת רק שניים אולי תקפים)
לא, תסביר לי
הטיעון שלי מלכתחילה כוון לאקדמיה הנוכחית ולשיטת ההצבעה הנוכחית, לא באתי לקטרג את האוסקר לדורותיו (ולא שחסר על מה).
שני מקרים מתוך ארבע זה לא הוכחה חד משמעית
וכשמדברים על מוסד עם שינויים קטנים, שווה לדבר על ההיסטוריה שלו. בהחלט יש לו טעמים לכאן ולכאן, אבל אם אי אפשר להצביע על סחף ספציפי (למשל – העדפה למחזות זמר של שנות ה60 ) אז אי אפשר לקבוע חד משמעית.
האקדמיה מאז תחילת העשור נתנה גם לדרמות וגם לקומדיות. אין סחף חד משמעי לסרטים כבדים וחשובים. כמו שניתן להגיד שהאקדמיה אוהבת סיפורים על אירועים אמיתיים (ארגו, 12 שנים) אפשר לטעון שהיא מעדיפה סיפורים על הוליווד (ארגו, הארטיסט, בירדמן) או כל דבר כזה או אחר.
זה שני מקרים מתוך ארבע רק לפי הפרשנות שלך, וזה נתון לויכוח
דבר שני, המגמות והלך הרוח הציבורי משתנים עם הזמן, כמו גם חברי האקדמיה. אני לא יכול לטעון הרבה דברים שיהיו תקפים לגבי האוסקר בכל 90 שנותיו, וגם לא מתיימר לזה. הצבעתי על מגמה ספציפית שמתרחשת בכמה שנים האחרונות.
וזה ארבעה מקרים מתוך ארבעה רק לפי הפרשנות שלך
וזה לא ששלפתי את הפרשנות הזאת מהישבן שלי –
הראיתי שבכל מדד שיש שספוטלייט סרט אהוד יותר מהאיש שנולד מחדש כך שלחשוב שהיתרון שהיה לו היה רק בגלל ה"חשיבות" שלו דורש הוכחה יותר רצינית , ולגבי ארגו הסייג הוא לא רק שלי. הוא סרט על מקרה אמיתי, אבל לא חשוב ובטח לא חשוב יותר מחיי פיי – הוא בסך הכל מותחן ריגול כיפי.
הנה הסבר אחר, אם אתה רוצה:
אף אחד מהסרטים שזכו בפרס הבימוי לא היו מועמדים לפרס האנסמבל בSAG.
זה לא סתם נתון סטטיסטי מבדר – השחקנים הם הקבוצה הגדולה ביותר באקדמיה, ובהחלט יכול להיות שהם מענישים סרטים (במודע או שלא במודע) שלא מלאים בשחקנים אלא מהווים מופע סולו של שחקן או שניים.
מן הסתם אי אפשר "להוכיח" פה שום דבר, זה לא טיעון מתמטי
כל אחד בוחר איך להסתכל על הדברים. המדדים שהבאת מעולם לא היו טיעונים בעלי רלוונטיות לאוסקר – כמעט אף פעם הסרט שזוכה באוסקר הוא לא הסרט בעל הציון הגבוה ביותר במדדים של אותה שנה. וזה בסדר, לאוסקר שיקולים משלו. מה שאני כן מחפש זו עקביות מסוימת, איזו קורלציה בין פרסי הקטגוריה לבין פרס הסרט. משהו שיעיד על כך שהסרט שזכה הוא באמת הפייבוריט ולא סתם עלה תאנה מוסרי.
אבל יש סרטים שהם פלאים טכניים ופשוט לא הסרט הטוב ביותר
מה הבעיה בלטעון שלה לה לנד הוא בעל מוזיקה נהדרת, צילום יפהפה, תפאורה מגניבה ואמה סטון מלכה וכל הכבוד לשאזל על כך שביים מחזמר בשנת 2016 אבל וואלה הוא לא הסרט הכי טוב?
תסתכל על זה ככה – כל הסרטים שזכו בפרס הסרט הטוב ביותר אבל לא בבמאי זכו בפרס התסריט (בין אם בעוד פרסים אחר כך או לא), וכל הסרטים שזכו בבמאי לא זכו בפרס התסריט. אולי יש בזה אמירה טיפשית, אבל סרט יכול להיות מרהיב, סוחף ועם משחק טוב אבל עם התסריט שלו לא ברמה הוא פשוט תמיד יפול לעומת סרט שאולי קצת פחות מרהיב בעשייה שלו אבל יותר נוגע כי התסריט שלו יותר מדויק.
ולגבי עניין המדדים – מה שאתה אומר נכון אבל:
א. זה עדיין לא מאפשר לקבוע שנעשה פה עוול ל"לה לה לנד" כי הוא היה הסרט הטוב יותר והפסיד בגלל פוליטיקה. "אור ירח" היה הסרט הטוב ביותר מבחינת המבקרים ורוב האנשים שראו אותו ונשאר כזה לאורך כל העונה, והפלא הוא שהאקדמיה הבחינה בכך.
ב. זה עדיין נותן הסבר הגיוני לשאלה למה הוא כן והוא לא. אם כולם מחוץ לאקדמיה אהבו סרט אחד יותר מהשני, זה לא אמור להפליא כשהאקדמיה עושה את אותה הבחירה.
והנה סרטון של VOX
שמסביר בדיוק את מה שאמרת – רק שהוא אומר למה השיטה הזאת נותנת עדיפות ל"לה לה לנד".
אף אחד לא יודע כלום.
https://www.youtube.com/watch?v=AfIxihGOaQ8
עקרונית, אני חושב שהרעיון מאחורי הסרטון צודק
כשלה לה לנד יצא לעונת הפרסים הוא בדיוק היה הסרט שאף אחד לא שונא וזה למה כולם הימרו עליו. אחד הדיונים במועדון הAV היה האם זה בסדר "רק לאהוב" את לה לה לנד, אותו כנ"ל עם המערכון של אזיז אנסארי בSNL – רק עד ממש השבועיים האחרונים, תגובת הנגד הבולטת התחילה להיות מורגשת, והסרטון יצא לפני זה.
נקודה קטנטנה לטובת קרקר כפול:
חומות של תקווה.חומות של תקווה מדורג במקום הראשון בימדב כבר המון שנים,וזה למרות שאין המון אנשים שחושבים שהוא באמת כזה טוב.למה זה?פשוט מאוד.הוא סרט ללא שונאים.
גם אני אישית,שחושב שהוא סרט חביב מאוד ולא מעבר לכך,הייתי נותן לו,נניח,7 בימדב.אין שום סיבה בעולם לתת לו ציון נמוך,וזאת בניגוד לסרטים כמו הסנדק וספרות זולה,שיש להם שונאים רבים שיתנו להם ציון נמוך,וזאת על אף שהם נחשבים סרטים טובים בהרבה מחומות של תקווה(בעיני רבים,לדעתי הסנדק מופתי וספרות זולה חלטורה מגוחכת)
טוב לדעת שעוד אפשר לסמוך על האקדמיה שתבחר את הסרט הלא נכון לזכייה
קיוויתי שהשנה יהיה שונה. הייתי בטוח. כמה מאכזב לראות שטעיתי.
הפרויקט הבא של במאי זוכה האוסקר הטרי: Oh My God
בארי ג'נקינס, הבמאי של "אור ירח" נמצא כרגע על פי ימד"ב בשלבי טרום-הפקה לסרט "חוזה עם אלוהים" על פי הרומן הגרפי של ויל אייזנר. הרומן מורכב מכמה סיפורים על גיבורים יהודיים בברונקס, וג'נקינס יביים את העיבוד לאחד מהם. לצדו, כרגע, יביימו סיפורים נוספים גם צה צ'ון (שעד היום בעיקר כתב תסריטים לטלוויזיה – "גות'אם", Once Upon a Time) ואלכס ריברה (שלא עשה עד היום משהו חשוב מדי.
הזדמנות לבקש מיהונתן/קרקר
את זכות הראשונים להמשיך במסורת ולכתוב כאן בתגובות על הסרטים ש(אולי) יככבו בעונת הפרסים הבאה.
וכמובן.
שהיתה טעות מביכה מאוד בקטע האין ממוריום.
https://www.theguardian.com/film/2017/feb/27/the-other-oscars-gaffe-dead-woman-janet-patterson-jan-chapman-from-in-memoriam-montage-is-still-alive
מפתיע?
במובן של "הסרט הנוצץ שמגלם את הוליווד של פעם ומרסק אותה בו זמנית" מפסיד לסרט שהונדס כדי לזכות באוסקר…?
אז, קצת נתונים וטריוויה:
הנתון המגניב ביותר: זאת השנה הראשונה מאז 1997 שבה כל השחקנים זכו על גילום דמויות בדיוניות.
אור ירח שבר, בערך, כל נתון חיזוי אפשרי – הוא לא ניצח באף פרס גילדה אפשרי שהיה יכול לחזות את זה.. פרט לפרסי האינדי וגלובוס הזהב. האם פרסי האינדי נהפכו למנבא הטוב ביותר בשכונה? כנראה שלא.
וגם לה לה לנד שבר, בכיוון השני – הוא הסרט הראשון שמפסיד את פרס הסרט הטוב ביותר עם 14 מועמדויות, והסרט הראשון שזכה בDGA, PGA , גלובוס הזהב ובאפטא שמפסיד מאז הר ברוקבק
אור ירח הוא הסרט השני על דמות הומוסקסואלית ראשית שזוכה באוסקר, והראשון שזה מורגש בו. קאובוי של חצות די מצניע את העניין, אם אני זוכר נכון. הוא גם הסרט השני על דמות שחורה ראשית שזוכה באוסקר, הסרט השני של במאי שחור זוכה באוסקר, והסרט הראשון עם קאסט שחור כולו.
פעם אחרונה שסרט שהיה מבוסס על מחזה (ולא מחזמר) הייתה ב1989 עם "הנהג של גברת דייזי"
דמיאן שאזל, כידוע, הפך לבמאי הצעיר ביותר שזכה בפרס האוסקר וגם לגבר האמריקאי הראשון שזוכה בפרס מאז האחים כהן ב2007.
הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר לראשונה מתחרז עם הזוכה שבא לפניו
נדמה לי שזה לא נחשב חרוז תקני
(ל"ת)
עוד סטטיסטיקה
זוכרים שהיה פעם קטע כזה שפרס "הבמאי הטוב ביותר" ו"הסרט הטוב ביותר" הם פחות או יותר אותו הדבר, כך שכשנותנים את פרס הבמאי הסיפור כבר בסבירות גבוהה מאוד נגמר?
אז בארבע מבין חמש השנים האחרונות, ב"הבמאי הטוב ביותר" ו"הסרט הטוב ביותר" זכו סרטים שונים. סיכוי של 80%, לפי הסטטיסטיקה הזאת. ממש מוזר.
זה רק מחזק את הטענה שפרס הבמאי למעשה הפך להיות הפרס שמוענק לסרט הטוב ביותר, ופרס הסרט מוענק לסרט הנכון-פוליטית יותר
ובכלל, יש מגמה בשנים האחרונות להתחיל לפזר את הפרסים בין הסרטים בלי קשר אמיתי לקטגוריות, כאילו מנסים לפצות סרטים שלא קיבלו פרסים מרכזיים באמצעות פרסי המשנה.
או שזה מחזק את הטענה
שמכיוון ששיטת ההצבעה לשתי הקטגוריות שונות, התוצאות בהן שונות?
בנוסף, איזה פיזור פרסים ללא קשר ראית? עריכת הסאונד של "המפגש" היה פרס מוצדק, בדיוק כמו המיקסוס והעריכה של "הסרבן", התלבושות של "חיות הפלא" וגם האיפור של "יחידת המתאבדים" (למרות שלסטר טרק הגיע יותר, לטעמי).
מה שאמרת עכשיו
מחזק את הטענה שמה שחשבתי קודם נכון! (העתק והדבק לפי הצורך)
העריכה של "הסרבן"?
אני מבין בערך את הפרס למיקס סאונד (אני חושב שזו לא צריכה להיות הקטגוריה האוטומטית לסרט המלחמה הרועש ביותר, אבל עדיין), אבל מה בעריכה של "הסרבן" היה טוב?
אני חושב שמי שהצביע לסרט הזה בקטגוריה הזו פשוט שכח את כל המערכה הראשונה שהייתה ערוכה באופן מאד מרושל, והסתנוור מכמות הקאטים במערכה השנייה, שגם לא הייתה מופת ששווה להתעלם מהשעה הראשונה בשבילו.
בגלל השעה השנייה, כמובן
תראה, זה לא עבודת העריכה הטובה של השנה אבל בעולם הקולנוע השעה השנייה שאבה אותי לתוך המלחמה בצורה שלא הרגשתי כמו בסרטים אחרים והשקט-רועש-שקט הזה קשור גם לעריכה.
זה וכמובן שבכל הקטגוריות הטכניות "Best"="Most" ולכן הזכייה.
אני מבין שזה מה שהאקדימה חושבת
אבל זה לא *צריך* להיות ככה…
אה, ברור
ובכל מקרה העריכה של "הסרבן" זה לא איזה פרס לא קשור למציאות בשום צורה.
אוקיי, שיטת ההצבעה שונה, אבל למה שיהיו תוצאות שונות?
למה יש כל כך הרבה מצביעים שחושבים שבמאי X עשה את העבודה הכי טובה, אבל דווקא סרט Y טוב יותר? אין בזה היגיון. הבמאי הוא לא סתם איש צוות, הוא הסמכות העליונה והחשובה ביותר על הסט והאחראי הראשי לתוצאה הסופית (למעט במקרים של התערבות אולפנית). יש מקרים שבהם ההפרדה הזאת מוצדקת, נניח כאשר יש עשייה קולנועית משובחת במיוחד אבל תסריט חלש או ערכי הפקה ירודים וכד'. אבל כשזה קורה בארבע מבין חמש השנים האחרונות, זה מצביע על משהו דפוק.
פשוט מתמטיקה של חישוב קולות
תראה את הסרטון הזה של vox שקישרו אליו מקודם, זה מאד הגיוני מבחינה מתמטית.
בקצרה:
ההצבעה בקטגוריות הרגילות היא כמו שניתן לחשוב: כולם מסמנים את האהוב עליהם.
במצב כזה, מספיק שיהיה לך רוב כלשהו – גם הנמוך ביותר – וזכית. כלומר, שככל הידוע לנו, אולי מבין 6000 המצביעים ההצבעות היו 1199 לגיבסון, וילנב, לונרגן וג'נקינס ו1204 לשאזל. זה לא בהרבה, אבל זה מספיק.
בקטגורית הסרט, לעומת זאת הרוב הזה לא חשוב .ההצבעה עובדת כך שאתה לא מסמן את המועמד המועדף עלייך אלא את כל המועמדים מהטוב ביותר לגרוע ביותר.
נניח שיש לנו ארבעה סרטים: סארו, הסרבן, לה לה לנד ואור ירח ויש לנו 2100 מצביעים.
אז סופרים איזה סרטים קיבלו את כל הקולות מספר 1-
נניח שלה לה לנד קיבל 1000, אור ירח 600, סארו 400 והסרבן 100 (אין לי כוח לדוגמה גדולה יותר)
זה לא מספיק ללה לנד לזכות אוטומטית (אני לא זוכר מה האחוז שהוא צריך לזכות, אבל לשם הדוגמה בוא נגיד שפחות מ50%) ולכן ממשיכים הלאה.
בשלב הזה, לוקחים את הקולות של הסרט שקיבל הכי פחות ומחלקים את המספר 2 בהצבעות שהוא קיבל- נניח שמתוך ה100 ששמו את הסרבן במקום הראשון, 50 הצביעו במספר 2 לסארו ו50 לאור ירח
עכשיו המצב הוא:
לה לה לנד – 1000, אור ירח – 650, סארו – 450
עדיין אין מנצח. אז מפרקים את סארו – שם המספרי 2 (או 3, אצל אלה שבאו מהסרבן) הלכו 401 לאור ירח ו49 ללה לה לנד.
עכשיו המצב הוא –
אור ירח – 1051, לה לה לנד – 1049.
ואז אור ירח מוכרז כמנצח.
כמובן שבארבע זה חמוד וקטן, אבל כשיש לך תשע סרטים זה כבר נהיה מסובך. ולכן לא חשוב רק מועדון המעריצים המושבע ששם את הסרט שלך במקום אחד, אלא גם את האנשים שאהבו את הסרט במקום השני והשלישי. וכנראה שפשוט לא מספיק אנשים שמו במקומות הללו את לה לה לנד.
שיטה דפוקה
אני מחבב אותה
היא נותנת חשיבות לא רק למקום ראשון שלך אלא גם למקומות האחרים, ובכך מונעת ממך בחירה אחת ויחידה, דבר שלא תמיד משקף את הטעם המיידי שלך.
אחת ההצעות שרצה כרגע בארה"ב
היא לשנות את שיטת הבחירות לנשיא לשיטה כזו…
CGP Grey מטיף לזה כבר שנים.
(ל"ת)
באמת?
יש לך לינק לזה?
יש סדרה ארוכה של סרטונים שעוסקת בנושא,
אבל זה שמגיע לעניין בנוגע לשיטת ההצבעה הזאת הוא זה:
https://www.youtube.com/watch?v=l8XOZJkozfI
אני חושב שהוא ביקש לינק מmip
לראות מי הציע לשנות את שיטת הבחירות בארה"ב, וכמה זה רציני.
יש כמה תנועות שקוראות לנושא
אבל יש הרבה תלונות כלפי שיטת הבחירות בארה"ב (ובצדק, זו שיטה מסובכת לאללה..), וכל הזמן כל מיני אנשים מציעים כל מיני רפורמות כדי לפתור את בעיית הייצוג היחסי והאלקטורים.
זה בעיקר דורש לפתור את בעיית הייצוג של חברי הקונגרס אבל לא רק.
משהו ספציפי שמצאתי בחיפוש זריז זה זה
אבל יש עוד.
ואני כמובן, טעיתי
אור ירח הוא הסרט הרביעי של דמות שחורה ראשית שזוכה באוסקר אבל השנייה בלי שחקן לבן שמאזן אותו – שכחתי לחלוטין מגברת דייזי ובחום הלילה.
מה שכן, אור ירח הוא הסרט הראשון שמבוסס על מחזה שאף פעם לא הופק.
ההפסד הזה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות למורשת של ״לה לה לנד״
אנשים מתעצבנים על הסרט הזה. בתחילת דצמבר הוא הולל כאחד מהסרטים הגדולים ביותר של העשור או כמה האחרונים. הוא היה הסרט השנתי – כמו שיש כל שנה או כמה את סרט הפיקסאר השנתי, סרט הטרנטינו השנתי או סרט הוודי אלן השנתי, יש גם את ה-סרט של השנה: מקס הזועם, כח משיכה, זה ייגמר בדם, אווטאר, האביר האפל. לעיתים הוא בא תחת טייטל כלשהו (״ראית את המחזמר ההוא?״, ״ראית את הסרט הזה בתלת מימד?״, ״ראית את הבאטמן האחרון?״), לעיתים הוא בא בהפתעה מוחלטת, ותמיד הוא נהיה קונצנזוס מוחלט עד לכדי רמה שמן הסתם, שלב הבקלאש בדר״כ ייעשה בלתי נמנע.
וכמו שיונתן ציין מעלי, הבקלאש של ״לה לה לנד״ לא היה יותר מדי מנותק מהמציאות. כמובן שלא הייתי קורא ל״לה לה לנד״ סרט גזעני (האמת שכשראיתי אותו לראשונה התרשמתי לחיוב מהעובדה שהסביבה ששאזאל מצייר די מגוונת, אבל כשסרט מתרכז ברמת התשעים אחוז ממנו באותו זוג אשכנזים, להתרגש מזה שגיסו של סבסטיאן שחור ושחלק ניכר מהדמויות בנאמבר הפתיחה לא לבנות זה די מתאמץ), אבל אספקט ה״ריאן גוסלינג יציל מידי ג׳ון לג׳נד את האומנות שנוצרה כשסבא-רבא-רבא-רבא שלו הצליף בסבא-רבא-רבא-רבא של לג׳נד בשדות הכותנה של ג׳ורג׳יה״ באמת הציק לי כשתשומת ליבי הוסבה אליו. בפרק זמן של משהו כמו חודשיים ״לה לה לנד״ עבר מהסרט האהוב של השנה לסרט המאוס של השנה.
אם הוא היה זוכה בסרט הטוב ביותר, ״לה לה לנד״ לא היה נמצא במועדון של ״הסנדק״, ״שיבת המלך״ או ״קזבלנקה״, אלא במועדון ה״סליחה שניצחנו״ של ״שיקגו״, ״פורסט גאמפ״ ו״רוקי״ – סרטים פופולריים שהאקדמיה העדיפה על פני סרטים שהוחלט עם השנים שהם הקלאסיקות האמיתיות של אותן שנים. ״אור ירח״ סרט נערץ בקרב החוגים היותר אינטלקטואליים של חובבי הקולנוע, והפסד שלו ל״לה לה לנד״ היה מקבע משוואה לפיה ״אור ירח״ הוא יצירת האומנות הערכית שממנה נגזלה האהבה הממסדית כי האקדמיה סונוורה מהראזל-דאזל הקיטשי והחנפני של ״לה לה לנד״. עכשיו, כש״לה לה לנד״ הוא לא המפלצת המסחרית שניסו לעשות ממנו, אלא מחזמר מצליח שהיה ממש קרוב לזכייה בפרס הגדול של הערב רק כדי שהוא יילקח ממנו ברגע האחרי-אחרון, הוא יחזור, בראייה היסטורית, לעמדה קצת יותר צנועה וקצת פחות שנואה.
ובכלל – השנה הייתה הפעם הראשונה שהסרט השנתי של העולם היה גם הסרט השנתי שלי, ואני חייב לומר שזה ממש לא היה כיף. אני לא היפסטר טרול שמאמץ לחיקו את הסרטים שאף אחד לא שמע עליהם, אבל הפייבוריט השנתי שלי בדר״כ לא הכי פופולרי, וזה נחמד. ״לה לה לנד״ נתפר למידותי – הסינפילה, המוזיקליות, האמה סטון: ״לה לה לנד״ היה הסרט שלי, והעולם החליט להשתלט לי עליו. ועוד לעוף עליו עם סופרלטיבים כל כך לא הולמים – היה מאמר אחד בוראייטי שהקפיד לתאר את השירים של ג׳סטין הורוביץ כהטובים שאי פעם נכתבו לסרט בקולנוע (בוא בבקשה שים את ״City of Stars" ו״Another Day of Sun" ליד ״The Rainbow Connection״. אחלה הורוביץ אבל בבקשה בואו ניכנס לפרופורציות). תגידו, התחלקתם על השכל?? זה סיפור אהבה קטן ויפהפה על פסנתרן ושחקנית! זה לא ״בן חור״! אין שום סיבה להפוך אותו לדבר הכי טוב מאז הלחם הפרוס! זה הרגיש כאילו אני האבא של צ׳רלס פוסטר קיין שהרגע ירש הון עצום, שרואה איך אשתו נטולת הרגשות שלו מוכרת את נשמת בנם כדי להפוך אותו לאיל הון, בשעה שכל מה שהוא רוצה זה רק לשחק במזחלת ולהרים לזוג זקנים אפרו-אמריקאיים על מזח בלוס אנג׳לס!
אוקי, קצת נסחפתי כאן לרגע. כל מה שאני אומר זה שאני שמח שסרט הקאלט החדש שלי לא אולץ לעמוד במקום שלא לו, ופינה מקום לסרט קטן יותר, שאמנם לי אישית ייקח קצת זמן לתת לו לשקוע, אבל גם אותו אהבתי מאוד. ובאשר לפיאסקו עצמו – אני אישית עוד לא יכול להירגע כל כך. אני רואה את הטקסים בלייב כבר קרוב לעשור ולא זכור לי משהו כזה. כשג׳ורדן הורוביץ אמר ״מונלייט זכה, קומו וקחו את הפרס שלכם״ המחשבה הראשונית שלי הייתה ״חמוד, אדל יש רק אחת והיא עשתה את הג׳סטה הזאת לפני שבועיים, פספסת את ההזדמנות שלך. שב בשקט״. ואז המצלמה התמקדה בפתק הזוכה. צופי ״משחקי הכס״, אם ככה אתם מרגישים כל תשעה פרקים, אני איתכם לגמרי. זה היה ללא ספק הרגע המפתיע והזוי ביותר שחוויתי בעת צפייה באוסקר, ואני עוקב אחרי השטות הזאת כבר קרוב למחצית מחיי. חשוב לציין לחיוב את שני הצוותים, של ״לה לה לנד״ ושל ״אור ירח״, שנהגו באבירות אחד בשני – היו אלף ואחת תגובות פרימדוניות שהורוביץ היה יכול לעשות כשהוא גילה שהוא הפסיד כשתי דקות אחרי שהוא זכה, והוא בחר, כמו מענטש אמיתי, לומר ״נעשתה כאן טעות, לכבוד הוא לי להפסיד לכם, PEACE OUT" (גם את סטון, שבמסיבת העיתונאים, עם הפסלון בידה, כינתה את אור ירח ״אחד הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים״, חשוב להזכיר). אני לא חושב שאי פעם הייתי יותר שמח שבחרתי לראות את הטקס בלייב. זה היה נפלא.
מתי אנשים התחילו לשנוא את לה לה לנד? (וגם מגיע לאנשים האלו!)
אנשים קוראים ביקורות חיוביות ובזה נסגר עבורם הסיפור. בדקה של מחשבה ביקורתית (וגם התיעצות עם כמה חברים) הגעתי למסקנה ברורה לחלוטין שאין לי מה לחפש בסרט הזה, משום שאני לא אוהבת כל כך מחזות זמר. כמו שאני לא אוהבת את סרטי הנוקמים ולכן לא צפיתי בסרט שיצא השנה, כמו שאני לא אוהבת קומדיות רומנטיות ולכן ויתרתי על לשבור את הקיר (שהרבה אנשים הציגו לי אותו ככמעט סרט חובה).
והנה וידוי ותיק- גם את שיקאגו לא ראיתי, ועד היום אני קצת מתחלחלת כשאני נזכרת בהייפ ההיסטרי שהיה סביבו כאילו שמישהו שם המציא את אמריקה ואת קאת'רין זטה ג'ונס.
אני חושבת שמי שנרתע ממחזות זמר ונבהל כי הוא הגיע למחזמר, מגיעה לו כל דקה של סבל בסרט. אולי ככה הוא ילמד להפעיל את הראש.
התגובה מעליי סומנה כספוילר בטעות
אין שם ספויילר לכלום
יש יותר סיכוי שאסבול מאשר שאהנה
מעדיפה לחכות לצפיה ביתית.
גם בנוקמים ראיתי (בפאסט פורוורד) 2 סרטים שאנשים אמרו לי שאני חייבת והם מדהימים, לפני שהחלטתי שאין מצב שאני נשארת מול זה.
יש בקולנוע מלא סרטים שאני כן רוצה לראות, ומקבלים קדימות על להלה לנד.
יש גם אנשים שאוהבים מחזות זמר ולא אוהבים את לה לה לנד
יש לו יותר בעיות מעבר להיותו מחזמר.
אז אהבת או לא?
וגם – לא יודע לגבי זה שאור ירח יהיה הקלאסיקה של שנתו
אמור להיות בתגובה לעט המרקד
(ל"ת)
את לה לה לנד, אור ירח, או את ההפסד של הראשון באוסקר?
כי התשובה היא ״כן״ לשלושתם. שוב, ״אור ירח״ עוד מחלחל – בעוד ש״לה לה לנד״ תפס אותי מה״פם פם פם״ הראשון ב״Another day of sun", לאפקט של ״אור ירח״ לוקח יותר זמן לתפוס. אבל זה סרט טוב. אם ״סארו״ או ״מנצ׳סטר ליד הים״ היו מנצחים במקומו הייתי מתבאס.
סדרה של אירועים מצערים
דבר ראשון, אם הפוסט עדכונים חיים הרגיש קצת יבש הפעם זה כי גררתי את קסם, קרקר כפול ו OKDesign לבית שלי לצפות בטקס והיינו קצת עסוקים לדסקס בינינו על כל מה שמתרחש מכדי להגיב. אז סליחה. אחרי שכולנו נרגענו קצת מהדרמה והשלמנו שעות שינה, כמה מחשבות:
– הייתי שמח לראות את השיר של אנה קנדריק במועמדים אבל גם של טימברלייק ממש כיפי, וגאד דאם, ככה פותחים טקס!
– ג'ימי קימל צוחק על מאט דיימון. ג'ימי קימל צוחק על טראמפ. ג'ימי קימל צוחק על מריל סטריפ. *פיהוק*. אפשר בבקשה מנחה שעושה קצת בדיחות *לא צפויות*? ההנחיה של קימל גרמה לי לחשוב שאולי אלן לא הייתה כזאת גרועה.
– יאי למהארשלה עלי, שבהחלט כיכב 2016 – הוא היה הדבר הכי טוב ב"לוק קייג'" וגם שיחק בשני סרטים מועמדים לפרס הסרט.
– "יחידת המתאבדים" הוא עכשיו סרט זוכה אוסקר. יש עוד אנשים שרוצים למות עכשיו ומעוניינים להקים איתי יחידה של מתאבדים, תרתי משמע?
– אאולי קרבלהו ולין-מנואל מירנדה היו הזמרים הכי טובים בלילה הזה.
– "כל האנשים עם הפוטנציאל הכי גדול מרוכזים במקום אחד…בית הקברות". Yikes. הנאום של ויולה דייויס התחיל עם תפנית מורבידית לא צפויה.
– הסקיט של קימל עם התיירים נראה ממש מבויים, וגם אם לא עדיין היה מעצבן ומייגע.
– אם כבר הלכתם לדבר עם אנשים מרחבי העולם, למה לשאול אותם מה הסרט האמריקאי האהוב עליהם? ג'יזס, הוליווד, צאי מהתחת של עצמך לשנייה אחת.
– הקטע עם סת' רוגן ומייקל ג'. פוקס היה נהדר, כולל הנעליים והביצוע ל "Schuyler Sisters".
– למשך זמן קצר, לסרט של מל גיבסון היו יותר אוסקרים מאשר "לה לה לנד".
– הציוצים המרושעים היו מהרגעים היותר משעשעים בטקס, במיוחד מיילס טלר ש"נראה כמו בחור שיבקש לנגן את 'גנגנאם סטייל' בחתונה שבה הוא לא מכיר את החתן והכלה".
– למה למה למה לא נתנו לג'ון לג'נד לשיר את "Start a Fire"? אז מה אם הוא לא מועמד! במקום זה הוא די שחט את שני השירים האחרים בביצוע צורם למדי.
– אוף אנטון ילצ'ין למה מתת היית רק בתחילת הקריירה :(
– סחתיין על דמיאן שאזל, שעם כל רגע שעבר בהחלט נראה כמו הבחור הכי צעיר שזוכה בפרס הבימוי.
– וואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאט. לכמה רגעים 'לה לה לנד' הוא הסרט הטוב ביותר, כמו שכולנו ציפינו, ומתחילים להתקפל ולהגיד מליות פרידה. ואז 'לה לה לנד' הוא לא הסרט הטוב ביותר. תמיד אחרי הטקס אני סופר-עייף ושואל את עצמי למה עשיתי את זה ובא לי למות. אבל הולי שיט, הרגע הבודד הזה לבדו היה שווה את זה. כשישאלו אותי איפה הייתי אני אוכל להגיד "בבית שלי, מול הטלוויזיה, מוקף באנשים חצי-צורחים חצי-נקרעים מצחוק כי מה לעזאזל אפילו". אבל פייר? ממש שמח ש'אור ירח' זכה. הוא הפך לפייבוריט שלי בטקס אחרי הצפייה וגם הימרתי עליו, כנגד כל הסיכויים. סרט קטן ומקסים.
הדרך היחידה שלהם להתעלות על זה שנה הבאה היא משהו כמו להביא את טומי וויסו בתור מנחה. בכל מקרה, זה בהחלט היה לילה מעניין.
אם אתה רוצה עוד מילצ'ין הוא מדובב בעשרים ושש פרקים את הדמות הראשית ב-Trollhunters של גיירמו דל טורו בנטפליקס
חוץ מזה שזו סדרה מעולה (כן, לא אפסיק לחפש תירוצים להמליץ עליה).
אני קצת גאה בעצמי
שעוד כשראיתי את מנצ'סטר ליד הים, אני ידעתי בדיוק באיזו סצנה הולכים להשתמש כשיקריאו את השם של קייסי אפלק באוסקר.
הבחירה של הסצנה שהראו כשהקריאו את השם של ריאן גוסלינג הייתה מאד מוזרה, וכשראו אותו מיד אחר כך, היה ברור מהפרצוף שלו שגם הוא לא מבין למה בחרו דווקא את הסצנה הזו.
אבל התגובה הכי יפה הייתה של מריל סטריפ – היא נראתה כאילו גם היא חושבת שהמועמדות שלה השנה היא בולשיט ומחביאה מתחת לכיסא שלט שכתוב עליו "איימי אדמס #neverforget"
וואלה חשבתי שמישהו פרץ לי למוח וגנב כמה תאים משם
ועכשיו מחפשים אשמים
הטענה אומרת שרואה החשבון שהיה אמור להגיש את המעטפה עם הסרט הזוכה, היה עסוק בלצלם את אמה סטון אחרי הזכייה שלה ולכן התבלבל…
http://www.mako.co.il/news-world/international-q1_2017/Article-e7f1d3a3aa38a51004.htm
מה שכן- נכון יש את הקטע הזה כל שנה שמעלים את משרד רואי החשבון על הבמה ומסבירים את חוקי הפרס וכולם משתעממים? נראה לי שזה לא הולך להיות כל כך משעמם שנה הבאה…
באופן כללי, נראה לי שמה שקרה השנה יתרום משמעותית לרייטינג של הטקס בשנה הבאה
אנשים יצפו באוסקר רק כדי לראות אם הולכת להיות עוד פאדיחה באותו קנה מידה. המפיקים עוד עלולים לביים פאדיחה כזו כדי שלצופים לא יהיו טענות אחר כך. בכל זאת, הוליווד.
והגרסה של ג'ימי קימל לסיפור
https://youtu.be/ygobstg4XQs
לא, זו הגרסה של ג'ימי קימל לסיפור:
Oscars Security Footage of Best Picture Envelope Mishap
https://www.youtube.com/watch?v=7CpdRaH2d9w
אני רוצה לראות את הרייטינג של התוכנית אתמול של קימל...
(ל"ת)
בבקשה
http://tvbythenumbers.zap2it.com/daily-ratings/tv-ratings-monday-feb-27-2017/
והגרסה של סטיבן קולבר:
https://www.youtube.com/watch?v=AfdMIwYY1fs
מסורת זאת מסורת - הנה מה ש(אולי) מצפה לנו בשנה הבאה!
כן, נכון שבשנה שעברה אמרתי שזאת הפעם האחרונה שאני אעשה את זה כי "מעכשיו אני אהיה תקוע בטנק בשנים הקרובות", אבל וובכן, זה לא קרה. הפרחים למנטליות הלוזר שלי שהפילה אותי מלוחמה.
בכל מקרה, דבר נוסף שרואים אם מביטים בתשקיף שלי משנה שעברה, הוא שיצא לי ממש גרוע. כאילו, בטירוף. "לה לה לנד" היה פחות או יותר הסרט היחיד שהזכרתי שם שאשכרה עשה משהו בעונת הפרסים בסופו של דבר וגם הוא היה רק 11 ברשימה. ולכן יותר מתמיד צריך לבוא כאן הסיוג הקבוע – אי אפשר באמת לדעת מ יהיה מועמד, מי נראה כמו מועמד בטוח רק כדי ליפול בין הכיסאות ואיזה סרט אלמוני יצוץ לו לפתע כדי לטרוף את הקלפים.
דנקרק
למרות כל הספקות שאופפות את כריסטופר נולאן בימינו, בעיקר לאור התגובות היחסית מעורבות לשני הסרטים האחרונים שלו, שגם ההתייחסות האקדמית אליהם הייתה אפסית (מוצדק במקרה של "עלייתו של…", שערורייתי במקרה של "אינטרסטלר") – אי אפשר ממש להתעלם מהסרט הזה. אם הסרט האחרון שלו קיבל תאריך יציאה אוסקרי למרות שהיה מד"ב, באופן מובהק על מנת לקבל מועמדות – הפעם נולאן נוקט בגישה הפוכה: חזרה לטריטוריה המוכרת של סרט הקיץ, אבל עם סרט שנראה כמו סרט מלחמה היסטורי נטו, בלי התחכמויות, בלי טוויסטים, בלי כלום. רק פינוי דנקרק המפורסם של 1940 מנקודת מבטם של לוחמים, קצינים, טייסים ומלחים, וזהו. נכון שאפשר אולי לראות בו עוף חריג בנוף סרטי המלחמה, שכן מדובר באירוע שבו הגבורה לא הייתה בלחימה, בחתירה למגע ובתמרון, אלא בנסיגה והישרדות. סרט מלחמה בלי לחימה זה לא דבר חדש (ע"ע "ג'ארהד" המופתי), אבל באוסקר לא באמת היה דבר כזה אי פעם. דוגרי, אלמלא השם המאוד מעורר ספקות שעל כס הבמאי, זה מסוג הסרטים האלה שנראים כאילו רק תגובות רעות אליהם יכולים למנוע מהם להיות חזקים בעונת הפרסים. הימור שלי: נולאן יקבל אחרי כ"כ הרבה ניסינות את מועמדות הבימוי הזאת שהוא חיפש כ"כ הרבה.
השעה האפלה ביותר
באופן מעניין, קצת כמו שב-2006 היו לנו את "גיבורי הדגל" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה", צמד סרטים שבוימו על ידי אותו במאי ועל אותו קרב, רק משתי נקודות מבט שונות, נקבל השנה שני סרטים על תחילת המלחמה בין הגרמנים והבריטים ב-1940, אם כי כאן מדובר בשתי הפקות נפרדות כשאחת היא דיווח מהשטח, על החיילים הפשוטים ("דנקרק" כאמור), והשנייה על הדרג המדיני הגבוה של בריטניה באותו זמן בדיוק, וספציפית על אחד, ווינסטון צ'רצ'יל. כן, די ברור כשמש מעכשיו שנקודת המכירה הבולטת ביותר של הסרט הולכת להיות ההופעה של גארי אולדמן בתפקיד אולי הבנאדם הכי אייקוני במאה ה-20 ואולי בכלל. מה שבטוח זה שהבריטי הכי גדול אי פעם הולך להיות משוחק על ידי מי שנחשב על ידי רבים כשחקן הבריטי הגדול אי פעם, בשידוך שמזכיר מאוד בקאליבר שלו את דניאל דיי לואיס ולינקולן. וכן, כמו שהזכייה של דיי לואיס דאז הייתה צפוייה שנים לפני, דבר פחות או יותר דומה אפשר להגיד על אולדמן, לפחות בכל הקשור למועמדות. לגבי הסרט יכולות להיות ספקות – הבמאי ג'ו הארט קצת פספס את האקדמיה עם "אנה קרנינה" – אבל בשיא הכנות קשה להאמין שהאקדמיה תתעלם מסרט שכזה, אלא אם כן, שוב, זה יתברר כסרט לא טוב. וגם ככה אולדמן בטח יהיה מועמד בכל מקרה. ובכנות, לא הגיע הזמן?
מותו של סטאלין
עוד דרמה היסטורית על אזור מלחמת העולם השנייה? לא בדיוק. זה סרט שצריך לתאר אותו בשלבים:
אז כן, סרט תקופתי מבוסס על סיפור אמיתי.
ברוסיה של 1953, ליטרלי בימים שאחרי פטירתו של סטלין.
וזה עוסק במאבקי הכוח בתוך ההנהגה הסובייטית על רקע הניסיון למנות יורש ל"שמש העמים".
וזה עיבוד של רומן גראפי.
ו… זאת, לפחות בחלקה, קומדיה.
כי מביים את זה ארמנדו יאנוצ'י, האיש מאחורי "In the Loop" – עליו היה מועמד לאוסקר על תסריט מעובד -, ו-"Veep", כלומר אדם שכל הקריירה שלו נבתנה על קומדיות פוליטיות.
סטיב בושמי הוא חרושצ'ב, וגם ג'פרי מבור, פאדי קונסידיין, מייקל פיילין (!!), אנדראה רייסנבורו, טימותי דלטון, ג'ייסון אייזקס ואולגה קירילנקו שם.
מעבר לזה שתנו לי את הסרט הזה לפרצוף שלי עכשיו ומיד, כן יש כאן מידה מסויימת של פתיון אוסקר: מעבר לנושא שלו, ולמרות שהוא אמור להיות קומי בחלקו, היוצר כאמור כבר היה מועמד לאוסקר בעבר – וכל אדם שהיה מועמד על משהו אוטומטית נמצא על הרדאר – ובכללי, זה נשמע כמו סרט בנזונה, אז למה לא בעצם? חוץ מזה הגיע הזמן שסטיב בושמי יקבל מועמדות סוף סוף, חרושצ'ב נשמע כמו אחלה תירוץ לתת לו א ת זה.
Mudbound (אני לא אנסה אפילו לתרגם את זה)
ומדרמות היסטוריות מבוססות על סיפור אמיתי, לסתם דרמה היסטורית. "מאדבאונד" הוא סרט שהולך להיות מדובר לאללה בעונת הפרסים גם אם לא יקבל מועמדות בסוף, ולא בגלל הנושא שלו, אלא בגלל איך שהוא מופץ. כן חברים, ניחשתם נכון, זה סרט נטפליקס. היו כאן כמה דיונים באתר לאחרונה לגבי הסיכוי של סרטים מופצים דיגיטלית להתקבל על ידי האקדמיה, כשהמסקנה העיקרית שאני לקחתי מהם היא בעיקר "לא", פחות כי האקדמיה היא זקנה ושמרנית אלא יותר כי נטפליקס עצמם לא עושים את הסרטים האלה על מנת לזכות באוסקר ולא הולכים להתקפל ולהפיץ אותו על הדרך גם בהפצה סטנדרטית רק כדי ללקק לאקדמיה. הבעיה היא ש"מאדבאונד", שזכה לשבחים בסאנדנס ורק אז נרכש להפצה דרך נטפליקס, הוא סרט שאלמלא דרך ההפצה הזאת לא היו הולכים להיות שום ספקות לגביו – סרט תקופתי על מיסיפי של בשנות ה-40, השוזר ביחד את סיפורם של זוג צעיר (קארי מוליגן וג'ייסון קלארק) שנאלץ להתמודד עם שובו של אחיו (גארת הדלונד) של הבעל משדה הקרב של מלחמת העולם השנייה, ושל חייל שחור שחוזר גם הוא מהקרב כגיבור מלחמה רק כדי לגלות שבסביבה הדרומית הגזענית הזאת זה לא אומר הרבה. האוסקר בייט זועק פה מכל פינה – אפילו לא הזכרתי שיש כאן זמרת R&B מפורסמת שעושה הסבה למשחק ומגלמת אם שחורה חזקה בתפקיד משנה, מסוג הדברים שהאקדמיה גומרת עליהם – וזה רק הפרט השולי של ההפצה שלו שמסבך את הכל. אם לומר את האמת, אפילו סרט הנטפליקס שהתחיל את הטרנד הזה, "חיות ללא אומה", היה סרט שאפילו אם היה מופץ כרגיל הוא לאו דווקא אוסקרי מספיק. אבל זה? מצטער, אבל גם הוא היה מוקרן במרתף חשוך, בתור ארון נעול שכתוב עליו "זהירות נמר", אתה לא יכול למנוע מחברי אקדמיה להימנע מדרמה תקופתית על גזענות. "מאדבאונד" יהיה הסרט הראשון שישבור את הסטיגמה ויקבל כמה מועמדויות למרות היותו סרט נטפליקס. שמעתם את זה פה לראשונה.
קרא לי בשמך
והבשורה הגדולה הנוספת מסאנדנס, שכרגע עומדת בגאון עם 100 אחוז ברוטן טומטוז. קצת מוזר לחשוב בדיעבד ש"אור ירח" היה בעצם הסרט הלהט"בי הראשון שלוקח את פרס הסרט הטוב ביותר (אלא אם כן אתם מחשיבים את "שתיקת הכבשים"), אבל היה ונניח ואף אחד לא היה עולה על הטעות ו"לה לה לנד" היה לוקח את הפרס הביתה, הסוגייה הזאת אולי הייתה יכולה לקבל את הייצוג האולטימטיבי שלה בעונה הבאה, עם "קרא לי בשמך", שבאמת עפו עליו בסאנדנס ומדברים עליו בלי קשר לנושא שלו במונחים של פייבוריט מובהק. העלילה, על רומן בין נער יהודי אמריקאי ובין סטודנט שמתארח בבית הקיץ שלו המשפחה שלו באיטליה, לא נשמעת הכי מתוחכמת בעולם, אבל המבקרים משבחים את המשחק (טימותי קלמנט הצעיר בתפקיד הראשי, ארמי האמר בתור המאהב שלו בתפקיד שכבר מכאן אפשר לראות כמה הולכים להריץ אותו על שחקן משנה ומייקל סטולברג בתור האבא), הדרמה והעשייה הקולנועית שלו, הככל הנראה יחסית לא שגרתית עקב היותו של הבמאי לוקה גוואדנינו, שעשה עד היום את "אני אהבה" ו"שפריץ יותר גדול" ההזויים. את זה שהסרט לא גרוע אנחנו כבר יודעים, ואת זה שהאקדמיה לא נרתעת מסרטי הומואים אנחנו גם יודעים (אלא אם כן תהיה להם בעיה עם התיאורים היחסית מפורטים של מין שמוצגים בו, ע"פ הדיווחים והביקורות. כאילו, מספרים שם על סצינת סקס שמערבת תפוז), אז השאלה היא היא האם המוזרות האירופאית של גוואדנינו לא תפריע לו. כנראה שלא, אם תשאלו אותי.
דטרויט
פעם נוספת, הבמאית קת'רין ביגלו והתסריטאי מארק בול, השותפים גם במקצוע וגם בחיים האמיתיים, מביאים סרט המבוסס על סיפור אמיתי, הפעם על ההתקוממות האזרחית על רקע גזעי בדטריוט ב-1967, שנהרגו בה קרוב ל-30 אנשים והייתה ככל הנראה ההתקוממות הגדולה ביותר עד מהומות לוס אנג'לס ב-1992. שני הסרטים האחרונים של הצמד זכו שניהם להצלחה, ולכן גם כאן אין סיבה שלא להכליל אותם בקונסידריישן הזה, אם כי אני כן רואה מצב שבו הסרט לא מעורר יותר מדי תגובות במידה והוא ייעשה בסגנון הכמו תיעודי ואולטרה ריאליסטי אך חסר רגש שבו נעשה "כוננות עם שחר" (מה שאולי היה הגורם לכך שהסרט לא הצליח באוסקרים כמו שציפו ממנו). בהתחשב ברוחב של הקאסט – אנתוני מא'קי, ג'ון בוייגה, ג'ון קרסינסקי, וויל פולטר, קייטלין דבר ("Short Term 12") והאנה מאריי (קאסי מ"סקינס"/גילי מ"משחקי הכס") – יש לי תחושה שזה בדיוק המצב.
אמא!
אחרי ההצלחה הדי גדולה של "המתאבק" ו"ברבור שחור" באוסקרים, דארן ארונופסקי פספס די בגדול עם "המבול", ועם "אמא!", לפחות כך נראה, הוא ינסה לחזור לרדאר האקדמאי, וגם לסרטים שנמצאים במחוזות המציאות המוחשית המודרנית: העלילה היא סה"כ על זוג צעיר (דומאהל גליסון וג'ניפר לורנס) שמתמודדים עם ביקור מפתיע ולא הכי רצוי של מישהו שמערער את חייהם השלווים – מי זה בדיוק המישהו הזה לא ברור מהתיאור הדי עמום בימד"ב, אבל זה כנראה אחד מחאווייר בארדם, מישל פייפר ואד האריס. כמו כן גם יש פה שאלה מעניינת של מי היא בדיוק האמא שבכותרת הסרט – לורנס או פייפר (כנראה שתיהן. בכל מקרה אני חושב שאם הסרט יצליח, לורנס לא תהיה מועמדת, בזמן שפייפר כן). הסרט הזה מאוד מסתורי בינתיים, ומן הסתם אצל ארונופסקי שום דבר לא שגרתי (רק מניחוש מושכל זה נשמע לי כמו סרט שמתרחש בלוקיישן בודד, לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שסרט כזה עשה משהו בעונת הפרסים), ונשאר לראות, מעבר להאם זה סרט טוב, כיצד הוא יתקבל באקדמיה.
החדש של פול תומאס אנדרסון
אפרופו מסתוריות, על החדש של פת"א אנחנו באמת לא יודעים כמעט כלום. ידוע שזה מתרחש בלונדון של שנות ה-50 ועוסק במעצב שמלות אשר עובד עבור אנשי החברה הגבוהה ומגלם אותו דניאל דיי לואיס, אבל זהו. אנדרסון הוא יוצר די לא צפוי – אחרי ההצלחה המסחררת של "זה ייגמר בדם" היה צפי שיעשה חיל גם עם "המאסטר", אבל הסרט הזה לא הותיר חותם באוסקרים מלבד בקטגוריות המשחק, ודווקא על "רע מנעוריו" אנדרסון קיבל מועמדות על התסריט למרות שהסרט לא התקבל בצורה הכי חכמה ונפל קורבן להתעלמות מוחלטת בעונת הפרסים להוציא את המועמדות ההיא. לפיכך אי אפשר להיות בטוחים לגבי הסרט החדש הזה – שתכלס, עדיין בצילומים ובקונסטלציה מסויימת יכול לצאת בכלל בשנה הבאה – אבל כן חייבים לשים אותו על הרדאר. בעצם, על דבר אחד כן אפשר להיות בטוח: דניאל דיי לואיס הולך להיות מועמד. הרי ברצינות, הבנאדם הוא מעין גרסה הפוכה של מריל סטריפ, שמועמד בערך כל סרט שהוא עושה, רק שהוא בניגוד אליה לא מפליץ סרט+מועמדות כל שנה אלא בוחר את הפרוייקטים שלו בקפידה ועם הפסקות גדולות באמצע. יכול להיות שזה הסרט שישבור את הסטטיסטיקה לטובתו, אבל וואלה, כנראה שלא.
התכווצות
לפחות באוסקרים, אלכסנדר פיין הוא סמאח במלוא מובן המילה. כבר מ-99' כל סרט שלו מועמד על משהו, והוא עצמו כבר זכה ביחד עם שותפו ג'ים טיילור בשני פרסים על תסריט מעובד, ואין סיבה לחשוב שזה יפסיק השנה. טוב, בעצם אחת: זה סרט מד"ב. ככה בכל אופן זה נראה, איך אפשר להבין אחרת תקציר כמו "בעל ואישה שנקלעו למשבר בחייהם מחליטים להתכווץ ביחד, אבל האישה מתחרטת רגע לפני"? זה… די נשמע כמו "שמש נצחית בראש צלול" פוגש את "אנטמן", שזה אולי משהו שיכול להיות חומר טוב למועמדות תסריט מקורי, שבה מד"ב ורעיונות הזויים דווקא תמיד מצאו פינה חמה, אבל בקטגוריית הסרט? כנראה שלא הייתי מסתכל על האפשרות הזאת אלמלא פיין היה האדם מאחוריו. מאט דיימון יקבל מועמדות משחק על הופעה שבה הוא בגודל של נמלה? זה יכול להיות מצחיק, ובהחלט פורץ דרך. איפשהו, פיטר דינקלג' יבעט בקיר.
טירת הזכוכית
"סרט שמבוסס על החיים של ג'נט וולס, לשעבר עורכת מדור הרכילות של MSNBC" לא נשמע כמו משהו מעניין, אבל אל דאגה, זה לא כאילו מסופר על איך היא התחילה להפעיל צלמי פפראצי שיתפסו סלברטיז משתזפים. זה סה"כ מבוסס על האוטוביוגרפיה רבת המכר שהיא כתבה על ילדותה בתור משפחה מעט מוזרה, שהנהיגה אורך חיים של נוודות לאורך ארצות הברית בהנהגתו של אב משפחה שעודד את הילדים שלו להשתמש בדמיון על מנת להסיח את דעתם מהעוני שהם חיו בו. הגיבורה, לפחות בבגרותה, מגולמת על ידי ברי לארסון, והאבא הוא וודי הארלסון, כשהבמאי הוא אותו אחד שכבר עבד עם לארסון בהצלחה ב"טווח קצר 12". אין יותר מדי מה לפרט לדעתי. זה נשמע חמוד ומרגש ומעורר השראה בקטע הוליוודי, ולפיכך שווה לשים אותו כאן. ברי לארסון אומנם רק לפני כמה שניות זכתה באוסקר אבל זה תפקיד ששווה לשים עליו עין איתה, ועל וודי הארלסון כבר מדברים בשקט על כך שהוא עשוי להיות פייבוריט לזכייה כשחקן משנה, משהו שנשמע הגיוני בסה"כ.
איש השלג
מותחן בלשי אפל שמבוסס על סדרת רבי המכר של הסופר הנורבגי יו נבסו (כתב בין השאר את הספר שעליו התבסס "Headhunters") ובמרכזן דמות הבלש הארי הולה, המגולם כאן על ידי מייקל פסבנדר, ויוצא לפתור סדרת רציחות אכזרית שהחוליה המקשרת ביניהן היא הופעה של איש שלג בסמוך לזירתן זמן קצר לאחר הרצח עצמו.
צריך לחזור כמה שנים אחורה, ל-2011 ליתר דיוק, על מנת לבחון את הסיכויים של הסרט הזה באוסקר. מצד אחד, מותחן רצח "סקנדינבי" אחר, "נערה עם קעקוע דרקון", נחשב במשך רוב השנה כמועמד מוביל עד שאשכרה יצא הסרט עצמו וקצת אכזב, דבר שהתבטא גם בטקס עצמו בו הוא היה מועמד רק בקטגוריית משחק אחת ובכמה טכניות. מצד שני, מביים את זה תומאס אלדפרסון השבדי שסרטו האחרון יצא באותה שנה, "החפרפרת", והצליח מעל המצופה ביחס לסרט כ"כ כבד ולא קומניקטיבי, עם מועמדות לגארי אולדמן על שחקן ראשי, על תסריט מעובד, ועל צילום, מה שהופך כל פרוייקט עתידי שלו למשהו ששווה התייחסות, גם אם כאמור, סיפורי רצח הם לא בדיוק הקטע של האקדמיה. נכון שיש שיאמרו שחוסר ההצלחה של הנערה עם הקעקוע נבע מכך שחומר המקור לא היה כזה משהו, אבל בהקשר אני חייב לומר שקראתי את התקציר המורחב של "איש השלג" ו… אני חייב לומר שזה אכן די לא משהו. יש כאן מישהו שקרא את הספר ויכול לאשש או להפריך את המחשבה הזאת?
השמדה
קודם הזכרנו את "אקס מכינה" כדוגמא לכך שקטגוריית התסריט המקורי היא אחלה מקום למועמדויות ניחום עבור סרטי מד"ב, ודווקא יש לציין שהמועמדות שלו שם נחשבה להפתעה יחסית, לפחות מהזיכרון שלי. בכל מקרה, מה שזה אומר הוא שאלכס גארלנד הפך גם הוא למישהו שהפרוייקטים שלו אוטומטית נמצאים על רדאר אוסקרי, ונראה שהוא ממשיך את הקו של מד"ב בוגר ועמוק עם "השמדה", המספרת על משלחת של 4 מדעניות, כל אחד מתחום שונה, היוצאת למסע מסוכן בתוך אזור שעבר בו אסון נוראי, גם, אבל לא רק, על מנת למצוא את בעלה של אחת מהן שנעלם שם עם משלחת קודמת.
מלחמת הזרמים והאמרגן הגדול
אני מכליל את שני הסרטים האלה פה ביחד כי הם די מזכירים אחד את השני בזה שהם עוסקים בדמויות מפורסמות מאמריקה של המאה ה-19: האחד הוא סרט על התחרות הסמויה והגלויה בין תומאס אדיסון (בנדיקט קמברבץ') וג'ורג' ווסטינגהאוס (מייקל שאנון) על השליטה בשוק החשמל כשהוא היה בחיתוליו; בעוד שהשני הוא סיפורו של פ.ט. ברנום (יו ג'קמן) שהיה ידוע בתור מארגן ההופעות המצליח וההולל ביותר של תקופתו, שתאוות הבצע שלו הייתה דבר מוצהר ("המטרה היחידה שלי היא להכניס כסף לכיס שלי"). קשה לי להאמין ששני הסרטים האלה יצליחו, ככה שאני נוטה לשים את הכסף שלי רק על "מלחמת הזרמים", רק מעצם כך שהוא נשמע מעניין בהרבה – וכן, זה מבוסס על תסריט שהיה בבלאקליסט הרבה זמן ועכשיו יוצא לפועל אחרי שנים של דיבורים.
מלחמת המינים
וממלחמת זרמים, למלחמה קצת יותר רלוונטית להיום. אמה סטון בתפקיד בילי ג'ין קינג, אותה טניסאית די בינונית שהתפרסמה בכך שקיבלה על עצמה את האתגר של טניסאי העבר בובי ריגס (סטיב קארל) שטען ששום אישה לא תוכל לנצח גבר, אפילו כזה שכבר לא משחק יותר ברמה מקצועית. ספוילר: היא ניצחה, אחרת למה לעשות מזה סרט.
אומנם הסרט הפמיניסטי המובהק האחרון, "סופרג'יסטיות", היה די כישלון בעונת הפרסים, אבל ייתכן ובהתחשב בנוף החברתי של ארצות הברית בימים אלו, סרט כמו מלחמת המינים הוא משהו שיכול לעבוד מאוד טוב על האקדמיה, ולמרות שאמה סטון רק הרגע לקחה אוסקר, זה מסוג התפקידים שמועמדות כתובה להם על המצח, בטח בהתחשב בעובדה שלצורך הגילום שלה סטון עברה כיעור עצמי כמו שהאקדמיה אוהבת עוד מאז שרליז ת'רון ב"מונסטר".
הצלילה
ג'יימס מקאבוי תקוע באיזה חור באפריקה, שבוי בידי טרוריסטים ג'יהאדיסטים. אליסיה ויקאנדר היא מדענית בגרילנד שמתכוננת להיכנס לחודשים הבאים לצורך משלחת במי הצפון הקפואים. הדבר היחיד ששומר כל אחד מהם שפויים, כל אחד בקצה האחר של העולם, הוא הזכרונות שיש להם אחד מהשני עקב רומן שהם ניהלו פעם אחד עם השנייה. זה נשמע קונספט מעניין, לפחות ביחס לדרמה רומנטית ,ולכן השאלה האם זה יהיה שמאלצי מספיק בשביל האקדמיה, או שמאלצי מדי, וכמו כן האם הם סוף סוף ייתנו הערכה לבמאי ווים וונדרס גם מחוץ לקטגוריית הסרט התיעודי.
שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
תגידו, אם לקייט בלאנשט יש שני אוסקרים, לא מגיע שגם לענקית כמו פרנסס מקדורמנד יהיו? ובכן, הסרט הזה של מרטין מקדונה בהחלט יכול לספק קאמבק עבור השחקנית הענקית הזאת, והתפקיד נשמע בדיוק כמו משהו שיכול לעשות דבר כזה: מקדורמנד מגלמת אמא שיוצא למלחמת חורמה מול המשטרה המקומית של העיירה אבינג, מיזורי, אחרי שזאת לא נקפה אצבע במשך חצי שנה כדי לברר מי רצח את הבת שלה. מעבר להופעה של מקדורמנד, שאמורה להיות העניין המרכזי כאן, למקדונה כן יש הצלחה אוסקרית מסויימת, עם מועמדות תסריט מקורי ל"ברוז' " וגם זכייה שפחות אנשים יודעים עליה על סרט קצר כמה שנים לפני זה. זה נראה כאילו הסרט הזה יהיה במצב דומה, של מועמדות כתיבה + שחקנית למקדורמנד. אולי גם זכייה – היא בהחלט יכולה לעשות את זה, בתור אולי הזוכה האחרונה בקטגוריית השחקנית הראשית שאפשר להגדיר את ההופעה שלה כקומית, לפחות בחלקה.
המשחק של מולי
ואפרופו הופעות נשיות גדולות מהחיים, ג'סיקה צ'סטיין צפויה לעשות מטעמים מתפקיד של מולי בלום, מי שהייתה מוכרת כ"נסיכת הפוקר", שארגנה משחקי פוקר לא חוקיים בלוס אנג'לס במשך שנים, אליהם היא משכה כוכבים הוליוודיים רבים ובסופו של דבר הפכה למבוקשת על ידי ה-FBI; ועדיין, הכוכב האמיתי בסרט הזה צפוי להיות הבמאי-תסריטאי, ארון סורקין כפרה עליו, שזהו סרטו הראשון כבמאי. יש פה סיכון מסויים, אבל אם הסרט אכן יתגלה כטוב, לא רואה סיבה שסורקין עצמו יקבל מועמדות כתסריטאי, וצ'סטיין עצמה גם כן.
ספרו של הנרי
סרט של קולין טבורו ("על אחריותכם בלבד", "עולם היורה" ובקרוב גם "מלחמת הכוכבים פרק 9") על הנרי, ילד קטן (ג'יידן ליברר, עשויים לזכור אותו מ"וינסנט הקדוש"), מאוהב כריסטינה (הילדה מהקליפ של "שנדליר"), הילדה מהבית השכן שלמרבה הצער יש לה אבא מתעלל שהוא במקרה גם מפכ"ל המשטרה המקומית (דין נוריס, האנק מ"שובר שורות" בשבילכם). את הפנטזיות על חילוץ הקראש שלו מידיו של המתעלל המפחיד הוא מפרט ביומן שלו, וכשיום אחד אימו (נעמי ווטס) מגלה את היומן הזה, היא מחליטה להוציא לפועל את התוכנית של הנרי, ביחד עם הנרי עצמו ועם הבן השני שלה, פיטר (ג'ייקוב טרמבלי, היישר מתהילת "חדר").
האמת היא שעל הסרט הזה כתבתי כבר בשנה שעברה – למעשה תיאור העלילה הוא קופי פסט – אבל הוא נדחה ל-2017, ופה מתחילה ההתלבטות העיקרית: הוא לא סתם נדחה, אלא לקיץ. עכשיו, זה כבר מוזר. האם האולפנים מאמינים שאין לסרט הזה סיכוי באוסקר? יש סיבות שאפשר לראות לכך, כמו העובדה שהתסריטאי שלו הוא איזה פלוני אלמוני שהקרדיטים היחידים שלו הם כמה קומיקסים לא בולטים של מארוול ומספר ספרי מתח שאף אחד לא מכיר, וגם העובדה שספר על ילד שמתכנן רצח נשמע כמו משהו סאנדנסי בקטע לא-אוסקרי. ועדיין, לסרט הזה מגיעה הזדמנות להיות כאן, לפחות מבחינתי.
וזהו בערך. החלטתי לשם שינוי לא לזרוק לאוויר את כל השמות שכבר עליתי עליהם, בעיקר כי אני רעב.
ויאללה, ננסה גם תחזית מפורטת.
יש כאן כמה סרטים שלא אזכרתי בתגובה הקודמת כי אני לא מאמין שתהיה להם יותר ממועמדות אחת, אני אתן את השם האנגלי כדי שיהיה יותר קל לחפש.
סרט:
השעה האפלה ביותר
דנקרק
התכווצות
קרא לי בשמך
דטרויט
טירת הזכוכית
Mudbound
אמא!
איש השלג
במאי:
כריסטופר נולאן – דנקרק
דארן ארונופסקי – אמא!
לוקה גוואדנינו – קרא לי בשמך
קתרין ביגלו – דטרויט
אלכסנדר פיין – התכווצות
תסריט מקורי:
התכווצות
Sububicon
אמא!
שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
מלחמת הזרמים
תסריט מעובד:
מותו של סטלין
טירת הזכוכית
קרא לי בשמך
המשחק של מולי
השמדה
שחקן:
טימותי קלמה – קרא לי בשמך
מאט דיימון – התכווצות
דניאל דיי לואיס – המלביש (ככה אני קורא בינתיים לחדש של פת"א)
מייקל פסבנדר – איש השלג
גארי אולדמן – השעה האפלה ביותר
שחקנית
ג'סיקה צ'סטיין – המשחק של מולי
ברי לארסון – טירת הזכוכית
פרנסס מקדורמנד – שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
אמה סטון – מלחמת המינים
רייצ'ל וויז – My Cousin Rachel
שחקן משנה:
סטיב בושמי – מותו של סטלין
ארמי האמר – קרא לי בשמך
וודי הארלסון – טירת הזכוכית
מייקל שאנון – מלחמת הזרמים
?
שחקנית משנה:
מארי ג'יי בילג' – Mudbound
מליסה ליאו – Novitate*
מישל פייפר – אמא!
נעמי ווטס – ספרו של הנרי
?
הייתי נותן הימור אמיץ וטוען שלוגאן יהיה שם איפשהו
(ל"ת)
אתם רואים גם את התגובה הראשונה, חברים?
מה שדניאל הגיב אליו זאת רק השנייה. יש תגובה הרבה יותר מפורטת שנראה שמשום מה לא אושרה. וזה מוזר, כי אין בה לינקים בכלל.
המממ
לגבי "דאנקרק" ו-"השעה האפלה ביותר" – שני הסרטים עוסקים לא רק באותה מלחמה אלא גם (לפחות לפי התקציר של של "השעה האפלה") במשבר קשה בצד הבריטי בזמן אותה מלחמה. שני סרטים בנושא זהה יהיו מועמדים באותה שנה? ברור לי שאין מניעה שזה יקרה מבחינת הכללים, אבל יכול להיות שהאקדמיה תחליט שאחד מספיק.
"התכווצות" – פעם ראשונה שאני שומע עליו. מהתסריט הוא נשמע קצת… לא יודע, ביזארי מדי בשביל חברי האקדמיה.
איש השלג – נשמע כמו מותחן פסיכולוגי די שגרתי. מה יש בו שמסמן אותו עם פוטנציאל לאוסקר?
יש מלא פירוטים והסברים לכל השאלות שלך בתגובה שלא אושרה .
מניח שעוד כמה שעות הכל ייענה לך.
אחד התקדימים האהובים עלי בנושא הזה הוא של המלכה אליזבת הראשונה.
ב-1999, "שייקספיר מאוהב" ו"אליזבת" היו מועמדים לסרט הטוב ביותר, ושתי השחקניות שמגלמות אותה היו מועמדות על תפקידן – קייט בלאנשט, ששיחקה את אליזבת הראשונה בצעירותה, כשחקנית ראשית, וג'ודי דנץ' כשחקנית משנה. בלאנשט הפסידה. דנץ' זכתה. (השתיים הופיעו יחד באותו סרט שמונה שנים אחר כך, ב"רמז לסקנדל". שתיהן היו מועמדות לאוסקר על התפקידים שלהן בסרט. בלאנשט כשחקנית משנה, ודנץ' כשחקנית ראשית. שתיהן הפסידו.) בתחילת הטקס עלתה המנחה וופי גולדברג לבמה לבושה כאליזבת הראשונה, ואמרה "יש המכנים אותי המלכה הבתולה, למרות שאני לא יכולה לדמיין מי".
הן היו עליזה א' ועליזה ב'...
ולצערי העליזה הלא נכונה זכתה, כפי שהזכיר לי סרטון של מיס מוג'ו על זכיות לא כ"כ מוצדקות של שחקניות (אבל ידוע שפעמים רבות מחכים להזמנות לפרגן לשחקנית וזה לא תמיד על התפקיד המסוים).
https://www.youtube.com/watch?v=QzVLemUXt9k
קראתי את השלג
והוא אחלה כזה. דהיינו – הוא מותחן מהודק שהולך לפי כל החוקים והקלישאות שמעביר את הזמן באופן חביב ונשכח די בקלות. לא הייתי בונה על אוסקר.
אם כבר לעבד את יו נסבו, שיעשו את זה לאדום החזה. נראה אותם.
אני קראתי את הספר
והוא אחד מספרי המתח האיומים ביותר שקראתי(וקראתי לא מעט).
הדמויות משעממות,קלישאתיות ורדודות,ובערך בכל שני עמודים הבלש מחליט שהוא גילה מי הרוצח ואז משנה את דעתו.כשמגלים מי הרוצח האמיתי לבסוף,זה מאוד לא מסעיר וגם המניע שלו משעמם לחלוטין.
הדבר היחיד שאהבתי בספר,זה שבזכותו גיליתי בפעם הראשונה איך קוראים לענף ספורט המונפץ הזה שבו מישהו זורק על הקרח דסקית גדולה ושני אנשים מטאטאים לה את הדרך(קרלינג).
בכל מקרה,אני לא רואה שום דרך שבה הסרט יכול להיות יותר טוב
רק רציתי להגיד -
אהבתי את הרפרנס למדריך לטרמפיסט
אגב, יש לך לינק לתחזית משנה שעברה? מעניין לראות מה כתבת…
סה"כ יצא לי ממש טוב.
לא כל הסרטים האלה הולכים להיות מועמדים, אבל רק שניים מהם נפלו מהמירוץ עוד לפני שהוא התחיל, וכל השאר או יהיו מועמדים בסופו של דבר בכמה קטגוריות או היו במירוץ בשלב כזה או אחר אבל נפלו על ענייני איכות או פוליטיקה או סתם חוסר הייפ למרות שהסרט זכה לביקורות טובות (מותו של סטאלין אני מסתכל עליך). בשנה לפני זה, למי שזוכר, לפחות איזה 5 מהסרטים שהימרתי עליהם במרץ כבר היו מחוקים במאי, אז סה"כ אני מתמודד ראוי לתואר השחקן המשתפר של העונה, למה מי זה ויקטור אולדיפו בכלל?!
לא כזה טוב
ההימורים שלך שצלחו היו הקלים. ההייפ האוסקרי של דנקרק היה קל לניבוי וכך גם מועמדיות כמו של דיי לואיס וכו'. ברוב הקטגוריות הסרטים כאלה שבכלל לא בכיוון של אוסקרים (התכווצות, אמא, מלחמת המינים, הסרט המזוויע של קלוני, דטרויט, איש השלג וכהנא וכהנא)…
שים לב שהגבתי להודעה שבה רק פירטתי את הסרטים שלדעתי יהיו במירוץ
ולא לתגובה שבה היו תחזיות מפורטות בכל הקטגוריות.
אהבתי את התמימות שלך בנוגע ל"אמא!"
מי יעז לזווג את ג'ניפר לורנס עם מישהו שמבוגר ממנה במספר חד ספרתי של שנים? כריס פראט זה המינימום
התיאור "המציאות המוחשית והמודרנית" מצחיק עוד יותר
(ל"ת)
מצטער, אבל הניחוש על איש השלג והספר של הנרי
מורידים אותך ב-20 נקודות כל אחד. אתה במינוס נקודות.
אקווה-מן נדחה ל-21 בדצמבר 2018
http://screenrant.com/aquaman-movie-release-date-delay-2018/
אמור לתפוס את המשבצת של אווטאר 2.
זה בכל זאת אקווה מן
אני לא חושבת שלמישהו ישנה שהוא הוזז בתאריך. כלומר, ״אווטאר 2״ ישיג אותו בכל מקרה במכירות.