ספויילרררררר - מישהו מוכן להסביר לי את הסוף, בבקשה?
נים
פורסם פברואר 4, 2017 ב 1:02
כאילו, הבנתי ששתי שניות התהילה של ברוס ויליס משמען שהסרט הוא המשך ל'בלתי שביר'. העניין הוא שלא ממש ראיתי את 'בלתי שביר' (או שראיתי והוא ממש לא נחרט בזכרוני)
כך או כך – סרט בינוני למדיי. מתה על ז'אנר סרטי הבריחה וגם על זה של סרטי הדיסוציאציה, אבל הסרט הזה טרחני למדיי וחסר השראה (או שפשוט לא הבנתי את הסופ, שכמו בסרטי שמלאן ודמוי שמלאן – מהווה את ההצדקה היחידה לצפיה בסרט)
כשהולכים לסרט של שמלאן לוקחים הימור, אבל לדעתי הפעם הוא השתלם.
הסרט הוא מותחן עשוי טוב מאוד שנהנה מהופעות טובות מאוד של אניה טיילור ג'וי וג'יימס מקאבוי.
מה שהרשים אותי בעיקר בסרט זה הדמות המעניינת של טיילור ג'וי, הבימוי, צילום ופס קול המצוינים במערכה השלישית של הסרט.
בלי להיכנס לספוילרים, היו קטעים בסרט שחשבתי שהדמויות ממש טיפשיות או שהסרט הולך יותר מידי רחוק, אבל ככל שהסרט מתקדם חורים בעלילה נסתמים.
הוא לא סרט מושלם, אבל אני בספק אם תתחרט שראית אותו.
העלילה עצמה לא מתקדמת לשום מקום, הקפיצה בין הזהויות של הפסיכופת מייגעת ולא נעשית בצורה חלקה והציפיה לסוף השאמאלני קצת הורסת את הסרט. בעיקר כשהגיע הסוף ונותרתי ללא תחושת וואו (ולפי קריאות האכזבה שמסביבי באולם, הבנתי שאני לא היחידה)
לא ברור לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעלילה לא מתקדמת.
הסרט מחביא הרבה מידע מהצופים בהתחלה ולאט לאט משחרר אותו, בדומה לרחוב קלוברפילד 10.
אני גם חושב שזה קצת בעייתי לבקר סרט על כך שהוא לא נגמר כפי שאתה רצית שיקרה, ללא תלות בכך אם הסוף עובד עם הסיפור שמוצג.
בכל מקרה, אני הייתי די בתחושת וואו בסוף.
הסוף של שניהם היה מופרך ומאכזב, אבל כאן מסתכם הדמיון ביניהם ; כשצפיתי בקלוברפילד ממש הרגשתי בתוך הבונקר (או מה שזה לא היה) ועברתי חוויה מורטת עצבים. משהו באישיות של השחקנים או בשיטוטי הפנים-חץ ההיפראקטיביים מנע ממני את אותה חוויה ב'ספליט'.
בנוסף, ב'ספליט' אפשר היה לדעת מראש מה יהיה ה'טוויסט' של החוטף (ריבוי האישויות וכו'). בקלוברפילד לא ידענו מה מתחולל בחוץ עד הרגע האחרון
אם לא תצפו ליותר מדי, יש מצב שתהנו. Stam Eechadב-05/02/2017 02:18
אם לא תצפו ליותר מדי, יש מצב שתהנו.
Stam Eechad
פורסם פברואר 5, 2017 ב 2:18
הסרט עצמו בהתחלה מספק את הסחורה, מותח, מעניין ואמין. ככל שהסרט מתקרב לסופו הוא נהיה מופרך מרגע לרגע – עד שכשיוצאים שמעולם לא מבינים למה נכנסנו מלכתחילה. אבל למרות הביקורת, מי שאוהב מתח ואימה רוצה להעביר שעתיים דבוק לכיסא עד הדקה האחרונה – שיילך, מי שלא – עדיף לראות פעם שנייה את לה לה לנד.
למה ממשיכים לתת לשאמלאן כסף? (ואישורי כניסה לאולפנים?)
איתן
פורסם פברואר 5, 2017 ב 11:27
אוף, זה היה סרט רע
שילוב של אימה לא מפחידה, הומור מוזר והתעסקות מגושמת בנושא התעללות בילדים.
העלילה חסרת הגיון (אפילו בעולם של גיבורי-על ואנשים שמקבלים כוחות דרך פיצול אישיות) והסוף.. זה היה טוויסט כל כך טפשי ומתחנף לעצמו.. כל המטרה שלו, אם הבנתי נכון, הייתה: "היי, אני שאמלן וזה סרט שלי. לפני הרבה שנים היה לי עוד סרט, זוכרים?"
איך ברוס ווויליס הסכים לזה?
נקודת אור אחת, מקאבוי שחקן מוצלח, גם כשהתסריט שקיבל מתאמץ לחבל ביכולתו כשחקן.
וסתם רעיון שאולי היה משפר במידה מועטה את ה"טוויסט" בסרט:
במקום לשבת כמו עץ עם פרצוף של "למה הסכמתי לזה", אולי עדיף היה לסיים את הסרט כך שברוס וויליס נעמד, שואל את הבנות בדיינר היכן היו הרציחות שבטלוויזיה, מקבל תשובה ויוצא בהחלטיות מהדיינר.
זה לא היה משפר את הסרט, אבל היה מזכיר לנו שוויליס ביקום השאמלניסטי של הסרט, הוא גיבור-על שנלחם במפלצות וזו המשימה הבאה שלו.
זה גם היה משאיר פתח להמשך שאף אחד לא צריך או רוצה.
כסרט מתח הוא בנוי היטב. בלי (כמעט) Jump Scares גרם לי שמלאן להתפתל בכיסא, וג׳יימס מקאבוי מגלם את דמויותיו לא רע בכלל (אם כי "הדוויג" לא מתנהג כמו אף בן 9 שאני מכיר. זה נראה כמו חיקוי מעליב שנעשה על-ידי מישהו שמתעב ילדים). לא היה צורך לדעתי בכל-כך הרבה פיצולי אישיות ("למעלה מעשרים!!!"), בעיקר כשרואים רק 8 מהם. זה כמו ליצור דמות של מתאגרף חזק ולהעיד עליו שהוא 'מסוגל להזיז 30 משאיות'. משאית אחת מעבירה את המסר. 30 זה אובר-קיל.
וזו עיקר הבעיה. שמלאן בנה תשתית טובה שהוא רץ איתה שני-שליש מהסרט, ואז השטן הקטן בכתף שלו אמר "עוד… תגזים עוד…", וכך בתוך דקות הופך 'ספליט' מסרט אימה לא רע ל… מה שזה לא יהיה. אני לא מתחרט על הכסף ששילמתי כדי לצפות בו כי רוב הזמן נהניתי, גם בחלקים ההזויים (וסצנת התקרה פשוט נהדרת), אך הייתי נהנה יותר בלי מד"ב ועל-טבעי ואקסבייר מטפס על קירות (אם כי האלמנט העל-טבעי מכולם הוא דווקא האיפור של קייסי. איזו עמידות מופלאה יש לשפתון הזה).
ובתור אחד שבכלל לא ראה את Unbreakable – הסצנה האחרונה הותירה אותי מבולבל. אני אמור להתרגש או משהו? הוא בונה יקום קולנועי? לא ככה מסיימים סיפור. עד כמה נפוח האגו של שמלאן שהוא חושב שהצופים בקהל יבינו (או יזכרו) רפרנס לסרט בן עשור וחצי? ונניח ו-Unbreakable הוא סרט פולחן שכולם ראו, אני עדיין לא רואה הצדקה לחבר באופן אגבי שכזה שני סרטים שונים. תארו לכם בסוף "הציפורים" כמה חבר'ה היו יושבים בדיינר ושומעים על מה שקרה בחדשות, ואיזה אחד אומר "זה מזכיר לי את הפסיכופת ההוא שניהל מוטל דרכים… נו איך קראו לו?" ואז נורמן בייטס היושב לידם אומר 'בייטס. קראו לו נורמן בייטס'.
…
אוקי, זה ספציפית יכול היה להיות מגניב. אבל שמלאן הוא לא היצ'קוק.
לבנות יקום קולנועי. ובהתחשב בזה שספליט הוא להיט קופתית (הסרט עלה 9 מיליון וכבר הכניס מעל מאה בארה"ב לבדה) אז אפשר להגיד שהוא הצליח ועכשיו היקום הקולנועי של "בלתי שביר" בדרכו להיבנה בלי בעיה.
לטעמי העניין הזה גם משפר ומסביר הרבה מהבעיות בסרט – הסרט פועל בעולם גיבורי על, עם חוקיות של קומיקיס. לכן כל השטויות עם ה"חיה" והכוחות העל טבעיים שלו פתאום נהיים הגיוניים בשביל העולם בו הוא מתרחש, ברגע שמבינים שמדובר בעצם בסיפור אוריג'ן של נבל על.
אבל זה לא מה שהוא פרסם. כלומר, היינו צריכים לדעת רק מהשם 'מ.נייט שמלאן' שאנחנו בדרכנו לרכבת הרים על-טבעית, אך כל מסע היח"צ של הסרט התבסס על העובדה כי זה סרט אימה על מישהו עם פיצולי אישיות שחוטף 3 נערות. לא נאמר או נרמז (אוקי, " rel="nofollow">קצת נרמז) כי סרט האימה הזה שאנחנו רואים הוא למעשה המשך לסרט אחר (אמנם מצליח – אבל לא ברמה מוצדקת לניים-דרופ שומט לסתות) וחלק מז'אנר אחר לחלוטין. "לא לנשום" למשל הוא סרט אימה עם רעיון מוצלח – ובגלל הרעיון הזה הלכתי לסרט ונהניתי, כי הוא קיים את מה שהבטיח. אך אם העיוור הזקן היה מתגלה כלוחם קונג-פו יורק אש או שיט אחר… הייתי כועס. לא את זה באתי לראות. אבל בגלל שזה מ.נייט שמלאן אנחנו אמורים… מה? לסלוח? להבין? לדעת טוב יותר להבא?
אבל אני חוזר על מה שאמרתי קודם, נהניתי מספליט עבור מה שהוא. אני פשוט מאוכזב מכך שהוא הבטיח להיות משהו אחד והפך למשהו אחר. אפשר לומר שהסרט סובל מ…פיצול אישיות.
מתחיל טוב, חכם, אם כי לא קצוב כהלכה. שני השחקנים הראשיים מבצעים ברמה מאוד גבוהה, וזהו גם המאפיין החיובי היחיד שלא יתפוגג עד סוף הסרט. כל השאר – פקקט.
הבעיה העיקרית שלו הוא באמינות: הוא מאבד את כולה לטובת תפנית שהפתיעה אותי לא כי הסרט לא בנה אליה – הוא די חפר על זה, האמת – אלא כי לא האמנתי לרגע שבאמת ילכו על זה. מסרט שבונה על האינטליגנציה של הצופה ומאוד רוצה שייקחו אותו ברצינות, הוא נפל כשהשתמש בנימוק בערך ברמה של עקיצת עכביש רדיואקטיבי. לפרט יהיה כמובן ספוילר חמור, אבל כן אומר שמבין השלושה שהיינו בסרט – דעתי זו הינה דעת מיעוט, כאשר השניים האחרים אמרו לי שזה רק סרט ושזה אמור להיות מעניין; אני לא מקבל את התירוץ הזה, סרט שמאוד מנסה להיות חכם לא יכול לוותר על זה רק בשביל לגנוב עוד כמה דקות של תשומת לב (ולהפך: גם סרט גאוני לא שווה כלום אם הוא משעמם למוות), ול'ספליט' היו הרבה מאוד יומרות. התאכזבתי כי עשיתי את מה שהסרט ביקש ממני: לקחתי אותו ברצינות.
הבעיה המשנית היא באווירה: כאמור, הסרט ערוך וקצוב באופן לא מושכל, מה שגורם לנפילות מתח אחדות לאורכו כאשר ישנו מעבר פתאומי מהתפתחות מותחת ומפחידה לאקספוזיציה ולפיתוח דמות, שהם טובים כשלעצמם. נוסף על כך, יש בו הרבה רגעים מצחיקים מאוד, שחלקם משיגים את האפקט ההפוך מזה שיועדו לו. הם גם צורמים באופן כללי על רקע סרט שנוגע בנושאים מאוד כבדים ורציניים.
וזו בעיה שלישית: תכני הסרט קודרים ומחרידים. היה לי קשה מאוד לצפות בהם, אפילו שאין כמעט בכלל תיאור ויזואלי. כשבמאי עושה את זה אתה מצפה לתמורה רגשית או אינטלקטואלית, וכל-כך מדכא לציין שאין כאן לא את זו ולא את זו.
זו נשמעת כמו קטילה כבדה כל כך בעיקר בשל הטון הרציני והיומרני: אפשר היה לעשות את זה בתור מותחן אימה קומי וזה היה עובד מעולה. אפשר היה לסיים אותו בצורה חכמה אם היו מורידים כמה קטעים ומשנים לחלוטין את הסוף. אבל במהלך הצפייה, נזרקתי פתאום לסצנה הפתיחה מ"היוקרה": כל הקטע על ה'הבטחה' ועל איך הצופה רוצה שיעבדו עליו. במובן מסוים הסצנה הזו, במכוון, מהדהדת את חוויית הצפייה בכל סרט באשר הוא; uבהשאלה, כאן אני מרגיש שהסרט הבטיח לי משהו מסוים בתמורה שאתן לו לעבוד עלי, ואז הוא בעט לי בביצים וברח עם הכסף.
מכלול העבודה שלו בסרט, ובמיוחד סצנה אחת מול פסיכיאטרית, מדהימה וראויה לכל שבח. הסרט עצמו, אולי כמו הדמות הראשית, מתפזרת בין כמה כיוונים, אבל הצופה יכול בהחלט לחבר את חלקי הפאזל כשמגיע הסיום, וזה סוף עם מסר מעניין וחשוב.
אני לא יודע אם הסרט כיוון לז'אנר האימה, כי כאן הוא נפל מעט, אבל כך או כך, התוצר הסופי הוא מרענן, יצירתי וככזה שגם יישאר בראש לאורך זמן. עוד בינגו של blumhouse.
לפני כמה ימים ראיתי את "סימן חיים" שלדעתי היה סתמי וגנרי למדי, אבל בהשוואה לזה הוא "אודיסאה בחלל". אלוהים, איזה סרט נוראי. ידעתי שזה יהיה נוראי, זה שאמלאן, למה עשיתי את זה לעצמי? שום דבר שקרה לא היה מעניין. השחקנית הראשית הייתה איומה. מקאבוי היה סבבה לפרקים אבל זה לא עזר. אילולא "טוני ארדמן", הסרט הזה היה זוכה בתואר הכי משעמם שראיתי בינתיים השנה.
זה רק אני או שבטריילר יש קטעים שאין בסרט עצמו?לביאב-17/04/2017 02:19
זה רק אני או שבטריילר יש קטעים שאין בסרט עצמו?
לביא
פורסם אפריל 17, 2017 ב 2:19
כמו הקטע שהשחקנים הראשית אומרת " יש פרח על המיטה, יש פרח באמבטיה, כאילו שאנחנו חשובות
והקטע שהשחקנית הראשית אומרת שהדרך היחידה שלהן לצאת משם זה אם אחד מהם ייתן להן לצאת..
והוא משלב את "בלתי שביר" ו"ספליט" באותו העולם עם מקאבוי, וויליס, סמואל אל. ג'קסון (רגע, הוא לא בכלא בסוף הסרט?) ואנה טיילור-ג'וי שמיועדים לחזור לתפקידים שלהם. הסרט מיועד לצאת בינואר 2019.
זהו, הבנת הכל.
(ל"ת)
כמה מדכא
תכלס', קצת נהניתי לתרץ את חוסר ההנאה כחוסר הבנה
איך הסרט? מצד אחד שמלאן, מצד שני הטריילר נראה טוב ומקאבוי אחד השחקנים האהובים עליי. מישהו ממליץ?
מומלץ בחום
כשהולכים לסרט של שמלאן לוקחים הימור, אבל לדעתי הפעם הוא השתלם.
הסרט הוא מותחן עשוי טוב מאוד שנהנה מהופעות טובות מאוד של אניה טיילור ג'וי וג'יימס מקאבוי.
מה שהרשים אותי בעיקר בסרט זה הדמות המעניינת של טיילור ג'וי, הבימוי, צילום ופס קול המצוינים במערכה השלישית של הסרט.
בלי להיכנס לספוילרים, היו קטעים בסרט שחשבתי שהדמויות ממש טיפשיות או שהסרט הולך יותר מידי רחוק, אבל ככל שהסרט מתקדם חורים בעלילה נסתמים.
הוא לא סרט מושלם, אבל אני בספק אם תתחרט שראית אותו.
הסרט עשוי טוב וגם אני מתה על מקאבוי, אבל
העלילה עצמה לא מתקדמת לשום מקום, הקפיצה בין הזהויות של הפסיכופת מייגעת ולא נעשית בצורה חלקה והציפיה לסוף השאמאלני קצת הורסת את הסרט. בעיקר כשהגיע הסוף ונותרתי ללא תחושת וואו (ולפי קריאות האכזבה שמסביבי באולם, הבנתי שאני לא היחידה)
כתבתי על זה קצת יותר כאן https://www.facebook.com/ayelet.c.levi/posts/10211807814976473?pnref=story
מה הבעיה בסוף שמאלני?
לא כל סרט חייב להיות ימני.
סוף שמאלני זה סבבה. בסרט. סוף שאמאלאני - קצת פחות
ללא כל קשר לדעתי הפוליטית
זאת הייתה בדיחה
שפחות עבדה :(
הי, את זה אני הבנתי! זו דרכי לזרום עם הבדיחה
(ל"ת)
לא ברור לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהעלילה לא מתקדמת.
הסרט מחביא הרבה מידע מהצופים בהתחלה ולאט לאט משחרר אותו, בדומה לרחוב קלוברפילד 10.
אני גם חושב שזה קצת בעייתי לבקר סרט על כך שהוא לא נגמר כפי שאתה רצית שיקרה, ללא תלות בכך אם הסוף עובד עם הסיפור שמוצג.
בכל מקרה, אני הייתי די בתחושת וואו בסוף.
הי, הי לא להשוות את זה ל'קלוברפילד'
הסוף של שניהם היה מופרך ומאכזב, אבל כאן מסתכם הדמיון ביניהם ; כשצפיתי בקלוברפילד ממש הרגשתי בתוך הבונקר (או מה שזה לא היה) ועברתי חוויה מורטת עצבים. משהו באישיות של השחקנים או בשיטוטי הפנים-חץ ההיפראקטיביים מנע ממני את אותה חוויה ב'ספליט'.
בנוסף, ב'ספליט' אפשר היה לדעת מראש מה יהיה ה'טוויסט' של החוטף (ריבוי האישויות וכו'). בקלוברפילד לא ידענו מה מתחולל בחוץ עד הרגע האחרון
אם לא תצפו ליותר מדי, יש מצב שתהנו.
הסרט עצמו בהתחלה מספק את הסחורה, מותח, מעניין ואמין. ככל שהסרט מתקרב לסופו הוא נהיה מופרך מרגע לרגע – עד שכשיוצאים שמעולם לא מבינים למה נכנסנו מלכתחילה. אבל למרות הביקורת, מי שאוהב מתח ואימה רוצה להעביר שעתיים דבוק לכיסא עד הדקה האחרונה – שיילך, מי שלא – עדיף לראות פעם שנייה את לה לה לנד.
ועכשיו, אחרי שהבהרנו שזה סרט שאמאלאני,
האם זה סרט שאמאלאני טוב או סטנדרטי?
בעיני סרט טוב
מותח, מהנה, עם הופעות משחק מצוינות.
הסוף שלו הוא דווקא החלק שהכי אהבתי, אבל במקרה הזה זה תלוי בהכרה שלך עם… טוב, אסור לגלות. תבין כשתראה. אבל דווקא ממני יצא "וואו" בסוף.
לפי הראיון איתו
a href="http://ew.com/movies/2017/01/20/split-m-night-shyamalan-ending-interview/?xid=entertainment-weekly_socialflow_twitter"
נראה שכן, הוא בונה על סרט המשך נוסף.
לעזאזל.
לא ממצה ולא מתגמל
מתחיל טוב, חכם, אם כי לא קצוב כהלכה. שני השחקנים הראשיים מבצעים ברמה מאוד גבוהה, וזהו גם המאפיין החיובי היחיד שלא יתפוגג עד סוף הסרט. כל השאר – פקקט.
הבעיה העיקרית שלו הוא באמינות: הוא מאבד את כולה לטובת תפנית שהפתיעה אותי לא כי הסרט לא בנה אליה – הוא די חפר על זה, האמת – אלא כי לא האמנתי לרגע שבאמת ילכו על זה. מסרט שבונה על האינטליגנציה של הצופה ומאוד רוצה שייקחו אותו ברצינות, הוא נפל כשהשתמש בנימוק בערך ברמה של עקיצת עכביש רדיואקטיבי. לפרט יהיה כמובן ספוילר חמור, אבל כן אומר שמבין השלושה שהיינו בסרט – דעתי זו הינה דעת מיעוט, כאשר השניים האחרים אמרו לי שזה רק סרט ושזה אמור להיות מעניין; אני לא מקבל את התירוץ הזה, סרט שמאוד מנסה להיות חכם לא יכול לוותר על זה רק בשביל לגנוב עוד כמה דקות של תשומת לב (ולהפך: גם סרט גאוני לא שווה כלום אם הוא משעמם למוות), ול'ספליט' היו הרבה מאוד יומרות. התאכזבתי כי עשיתי את מה שהסרט ביקש ממני: לקחתי אותו ברצינות.
הבעיה המשנית היא באווירה: כאמור, הסרט ערוך וקצוב באופן לא מושכל, מה שגורם לנפילות מתח אחדות לאורכו כאשר ישנו מעבר פתאומי מהתפתחות מותחת ומפחידה לאקספוזיציה ולפיתוח דמות, שהם טובים כשלעצמם. נוסף על כך, יש בו הרבה רגעים מצחיקים מאוד, שחלקם משיגים את האפקט ההפוך מזה שיועדו לו. הם גם צורמים באופן כללי על רקע סרט שנוגע בנושאים מאוד כבדים ורציניים.
וזו בעיה שלישית: תכני הסרט קודרים ומחרידים. היה לי קשה מאוד לצפות בהם, אפילו שאין כמעט בכלל תיאור ויזואלי. כשבמאי עושה את זה אתה מצפה לתמורה רגשית או אינטלקטואלית, וכל-כך מדכא לציין שאין כאן לא את זו ולא את זו.
זו נשמעת כמו קטילה כבדה כל כך בעיקר בשל הטון הרציני והיומרני: אפשר היה לעשות את זה בתור מותחן אימה קומי וזה היה עובד מעולה. אפשר היה לסיים אותו בצורה חכמה אם היו מורידים כמה קטעים ומשנים לחלוטין את הסוף. אבל במהלך הצפייה, נזרקתי פתאום לסצנה הפתיחה מ"היוקרה": כל הקטע על ה'הבטחה' ועל איך הצופה רוצה שיעבדו עליו. במובן מסוים הסצנה הזו, במכוון, מהדהדת את חוויית הצפייה בכל סרט באשר הוא; uבהשאלה, כאן אני מרגיש שהסרט הבטיח לי משהו מסוים בתמורה שאתן לו לעבוד עלי, ואז הוא בעט לי בביצים וברח עם הכסף.
מפחיד?אימה אימה עם דם וזה?סיוט ברחוב אלם או החוש השישי?
(ל"ת)
מעט מאוד דם, הרבה יותר מותחן מסרט אימה, אבל זה גם לגמרי עניין אישי.
(ל"ת)
תודה
לאוהבי הביקור, מומלץ?
(ל"ת)
לא
מאוד אהבתי את הביקור, ספליט היה אכזבה עצומה. לא דומה בשום צורה וגם לא טוב בלי קשר.
מצטרף להמלצות ואוסיף שמקאבוי פשוט נהדר
מכלול העבודה שלו בסרט, ובמיוחד סצנה אחת מול פסיכיאטרית, מדהימה וראויה לכל שבח. הסרט עצמו, אולי כמו הדמות הראשית, מתפזרת בין כמה כיוונים, אבל הצופה יכול בהחלט לחבר את חלקי הפאזל כשמגיע הסיום, וזה סוף עם מסר מעניין וחשוב.
אני לא יודע אם הסרט כיוון לז'אנר האימה, כי כאן הוא נפל מעט, אבל כך או כך, התוצר הסופי הוא מרענן, יצירתי וככזה שגם יישאר בראש לאורך זמן. עוד בינגו של blumhouse.
מטומטמם ומשעמם ברמה בלתי-נתפסת
לפני כמה ימים ראיתי את "סימן חיים" שלדעתי היה סתמי וגנרי למדי, אבל בהשוואה לזה הוא "אודיסאה בחלל". אלוהים, איזה סרט נוראי. ידעתי שזה יהיה נוראי, זה שאמלאן, למה עשיתי את זה לעצמי? שום דבר שקרה לא היה מעניין. השחקנית הראשית הייתה איומה. מקאבוי היה סבבה לפרקים אבל זה לא עזר. אילולא "טוני ארדמן", הסרט הזה היה זוכה בתואר הכי משעמם שראיתי בינתיים השנה.
זה רק אני או שבטריילר יש קטעים שאין בסרט עצמו?
כמו הקטע שהשחקנים הראשית אומרת " יש פרח על המיטה, יש פרח באמבטיה, כאילו שאנחנו חשובות
והקטע שהשחקנית הראשית אומרת שהדרך היחידה שלהן לצאת משם זה אם אחד מהם ייתן להן לצאת..
מה קטע?!?
יצא טריילר לגלאס, סרט ההמשך:
https://www.youtube.com/watch?v=aBL6COBGjCA
ארוך מדי אמנם, אבל מצד שני, מקבץ על המסך שלושה שחקנים טובים. נראה קצת כמו "המוטנטים החדשים", גרסת הבית אבות.