טוב, זה היה… מאוד לא מפתיע.
לפני ההכרזה על המועמדויות (שהקדימה בכמה דקות. בעצם, זה היה החלק הכי מפתיע בכל העסק) הכנתי רשימה של מועמדים סבירים, כדי שאפשר יהיה רק למחוק את המיותרים ולהוסיף את ההפתעות. ובפועל, בהרבה מהקטגוריות לא הייתי צריך לשנות שום דבר. הסרטים שהמומחים הימרו עליהם כמועמדים הם המועמדים, עם יוצאים מהכלל מעטים מאוד. זה לא רע, אלה סרטים טובים (כלומר, אלה מהם שהגיעו כבר לארץ ושראיתי). אבל לא היה אקשן של ממש.
הזוכה – כלומר, הזוכה במועמדויות, וסביר מאוד שגם הזוכה בסופו של דבר – הוא "לה לה לנד". הוא מועמד ל-14 פרסים. זה לא סתם הרבה, זה שיא של כל הזמנים: "לה לה לנד" משווה את ההישג של שני סרטים בלבד בהיסטוריה של האוסקרים – "הכל אודות חווה" ב-1950 ו"טיטניק" ב-1997, שהשיגו את אותו מספר המועמדויות. המועמדות הכפולה בקטגורית השיר בוודאי עזרה. בשלב זה אין שום ספק ש"לה לה" מוביל בענק במירוץ, ולשם שינוי, אין לי שום בעיה עם זה (ואני לא היחיד – הסרט הזה נבחר גם לסרט השנה של עין הדג). המתחרים החזקים האחרים נמצאים רחוק מאחור במספר המועמדויות: "אור ירח" ו"המפגש" מועמדים לשמונה, "מנצ'סטר ליד הים" לשישה, "הסרבן" – לחמישה.
המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר:
אור ירח
באש ובמים
גדרות
המפגש
הסרבן
לה לה לנד
מאחורי המספרים
מנצ'סטר ליד הים
סארו – הדרך הביתה
יאפ, זה בערך מה שהיה צפוי כאן. לא, "דדפול" לא מועמד (לכלום). קצת מאכזב שלמרות מספר המועמדים הגדול, הרשימה לא כוללת כמעט שום דבר שיוצא ממסגרת "סרטי האוסקר" הרגילים – שום בלוקבאסטר שיהפוך את האווירה לצבעונית יותר, או איזה סרט אנימציה או סרט זר לחימום האווירה. אם לא היו ברשימה המיוזיקל "לה לה לנד" וסרט המד"ב "המפגש", אפשר היה לומר שהיא מורכבת אך ורק מדרמות.
צריך להעריך את ההישג של "המפגש". כמו שזה נראה עכשיו, הוא יהיה הסרט הזה שמקבל הרבה מועמדויות אבל, כנראה, לא זוכה בשום דבר. וזה חבל – אבל ההישג שלו, כאחד הסרטים הבולטים של השנה באוסקרים, הוא בכלל לא טריוויאלי בשביל סרט שעוסק בעתיד ולא בעבר.
הבימוי הטוב ביותר:
דמיאן שאזל, "לה לה לנד"
בארי ג'נקינס, "אור ירח"
קנת' לונרגן, "מנצ'סטר ליד הים"
דניס וילנב, "המפגש"
מל גיבסון, "הסרבן"
קצת מפתיע למצוא ברשימה את מל גיבסון. האקדמיה סולחת יחסית בקלות על חטאי העבר, מתברר. "הסרבן" אמנם סרט מוערך, אבל חשבתי שגיבסון עצמו, עם היציאות האנטישמיות שלו, עדיין לא פופולרי. נו טוב, מה זה כבר קצת גזענות היום.
השחקן הטוב ביותר
קייסי אפלק, "מנצ'סטר ליד הים"
דנזל וושינגטון, "גדרות"
ריאן גוסלינג, "לה לה לנד"
אנדרו גארפילד, "הסרבן"
ויגו מורטנסן, "קפטן פנטסטיק"
השחקנית הטובה ביותר
אמה סטון, "לה לה לנד"
נטלי פורטמן, "ג'קי"
רות נגה, "לאבינג"
איזבל הופר, "היא"
מריל סטריפ, "פלורנס פוסטר ג'נקינס"
מריל סטריפ. שוב, מריל סטריפ. כל הבדיחות כבר נאמרו. זאת, למי שסופר, המועמדות העשרים של מריל סטריפ. העשרים. אולי עכשיו עם המספר העגול הזה יתנו לה כבר אוסקר כללי כולל וכוללני על כל דבר שהיא עשתה אי פעם ויפסיקו לתת לה מועמדויות כל שנה, כדי להשאיר מקום למישהי אחרת?
שחקן המשנה הטוב ביותר
מהארשלה עלי, "אור ירח"
ג'ף ברידג'ס, "באש ובמים"
דב פאטל, "סארו – הדרך הביתה"
לוקאס הדג'ס, "מנצ'סטר ליד הים"
מייקל שאנון, "יצורים ליליים"
מהארשלה עלי נחשב אמנם למועמד המוביל, אבל בגלובוס הזהב בחרו במפתיע לתת את הפרס הזה לארון טיילור-ג'ונסון על "יצורים ליליים". והנה כאן, טיילור-ג'ונסון אפילו לא מועמד. את מקומו תופס שחקן אחר מאותו סרט. עלי כנראה ינצח.
שחקנית המשנה הטובה ביותר
ויולה דייויס, "גדרות"
מישל וויליאמס, "מנצ'סטר ליד הים"
נעמי האריס, "אור ירח"
ניקול קידמן, "סארו – הדרך הביתה"
אוקטביה ספנסר, "מאחורי המספרים"
אחרי זעקת ה-OscarSoWhite# בשנה שעברה, אף אחד לא יוכל להאשים את האקדמיה בבחירות לבנות-יתר השנה. זה נכון בכל קטגוריות המשחק, ועיקר בקטגורית שחקנית המשנה, שבה שלוש מבין חמש המועמדות הן שחורות.
התסריט המקורי הטוב ביותר
באש ובמים
לה לה לנד
הלובסטר
מנצ'סטר ליד הים
נשות המאה העשרים
"הלובסטר"! זאת אמנם מועמדות אחת ויחידה לסרט המוזר הזה, אבל זאת מועמדות אחת יותר מכפי שהיה צפוי. נחמד!
התסריט המעובד הטוב ביותר
המפגש
גדרות
מאחורי המספרים
סארו – הדרך הביתה
אור ירח
מישהו חשב של"סארו – הדרך הביתה" מגיע אוסקר על תסריט. אין לי מה להגיד על זה.
סרט האנימציה הטוב ביותר
זוטרופוליס
מואנה
קובו: אגדה של סמוראי
הצב האדום
חיי כקישוא
שני הסרטים הגדולים של דיסני, שני סרטים לא-אמריקאיים שיקבלו הרבה חשיפה בעזרת המועמדות, ו"קובו". רשימה מכובדת.
הסרט הזר הטוב ביותר
"טוני ארדמן", גרמניה
The Salesman, איראן
Land of Mine, דנמרק
"איש ושמו אובה", שוודיה
"טאנה", אוסטרליה
השיר הטוב ביותר
"Audition", מתוך "לה לה לנד"
"City of Stars", מתוך "לה לה לנד"
"Can't Stop the Feeling", מתוך "טרולים"
"How far I'll Go", מתוך "מואנה"
"The Empty Chair", מתוך "Jim: The James Foley Story"
דיסני עשו טעות גדולה בכך שלא שלחו את השיר "You're Welcome", מתוך הסרט. הם גם פספסו הזדמנות להופעה של דווין ג'ונסון ולין-מנואל מירנדה יחד על במה אחת באוסקר, וגם השאירו את "מואנה" בתור אנדרדוג, עם שיר אחד לא-רע מול שני נאמברים עוצרי נשימה של "לה לה לנד", שבדרכו לסחיפת האוסקרים סביר שייקח גם את הפרס הזה. בתפקיד ה"מה זה?" – השיר ההוא עם הכיסא. מה זה השיר הזה? מה זה הסרט הזה? מי זה ג'ים? הסרט הזה, כך מתברר, הוא סרט דוקומנטרי טלוויזיוני שזכה כבר בפרס האמי. אז מה הוא עושה פה בכלל? ולמה על חשבון "Sing Street"? סקנדל.
רשימת המועמדים לפרס האיפור כוללת שני דברים מעניינים: "יחידת המתאבדים" – שהוא עכשיו סרט מועמד לאוסקר – ו"איש ושמו אובה". זאת השנה השניה ברציפות שבה סרט שוודי, עלום יחסית, שמעטים בארה"ב ראו, מקבל מועמדות מפתיעה לאוסקר בדיוק בקטגוריה הזאת. יש הרבה שוודים בתעשיית האיפור?
בקטגורית האפקטים הויזואליים הטובים ביותר יש מועמדים ראויים מאוד ("ספר הג'ונגל" יכול וצריך לזכות), ואחד יוצא דופן: "קובו: אגדה של סמוראי". זאת הפעם הראשונה שבה סרט אנימציה מקבל מועמדות בקטגוריה הזאת. "קובו" הוא סרט נפלא ואני שמח על כל תשומת לב שהוא מקבל, אבל מה? למה אפקטים? אם סרטי אנימציה ראויים לפרסים על אפקטים, אז עם כל הכבוד, למה "קובו" ולא "מואנה"? או אולי הפרס הוא בעצם על טכניקת אנימצית הסטופ-מושן המדהימה שבסרט? כי הוא בהחלט מאוד מרשים מהבחינה הזאת, אבל… זאת אנימציה, זה פחות או יותר הקטע. כבר אמרתי: האקדמיה צריכה להחליט בינה לבין עצמה מה זה צילום, מה זו אנימציה ומה זה אפקטים ויזואליים, לפני שהיא מחלקת את הפרסים האלה.
אני מעדיף את מל גיבסון כמועמד על פני הבמאי של "סארו"
שעם שתי מועמדויות לDGA, הוא היה הבא בתור להיכנס לרשימה.
מה זה לעזאזל "מאחורי המספרים".
אני מרגיש שכל תעשיית תחזיות האוסקר התחילה להנפיץ השנה סרטים שלא קיימים כדי עוד יותר להתגרות בי על זה של4 הצלחתי לעקוב אחרי העונה הזאת.
"מאחורי המספרים"
הוא, בין השאר, הסרט שהיה במקום הראשון ברשימת שוברי הקופות האמריקאית בשבועיים האחרונים, מה שהופך אותו, בעצם, לאחד המועמדים שיותר אנשים ראו השנה. זה רחוק מלהיות סרט מונפץ.
שמחתי לגלות שהוא יוצא בארץ בשבוע הבא
זה מסוג הסרטים שלא תמיד זוכים להפצה מסודרת ורחבה בארץ, והביקורות הנלהבות גרמו לי לרצות לצפות בו.
שמחה בשביל לה לה לנד
עצובה בשביל דדפול
בואו לא נהיה עצובים מדי בשביל "דדפול"
עצם הרעיון ש"דדפול" יהיה מועמד לאוסקר היה נחשב למופרך ברמה בלתי שפויה עד לפני שבועיים. אם זה היה קורה, זאת היתה המועמדות הכי לא שגרתית לאוסקר מזה עשור לפחות. זה היה יכול להיות נחמד, אבל זה בהחלט לא מפתיע שההפתעה האדירה הזאת לא קרתה, ולא צריך להתאכזב מזה.
סתם מעניין אותי, מה היה מופרך ברמה של דדפול לפני עשור?
האביר האפל
יש שיאמרו שהוא הקש ששבר את מגבלת החמישה לפרס הסרט
*לא מופרך כמו 'חריג'
(ל"ת)
אני חושב שהכוונה היא למועמדות של רוברט דאוני ג׳וניור על רעם טרופי
הרי העניין עם ״האביר האפל״ הוא שמלבד הית׳ לדג׳ר הוא *לא* הועמד לשום אוסקר ״רציני״ – הייתה ציפיה באותה שבעקבות העובדה ש״האביר האפל״ הוא כנראה הסרט הכי נאהב של אותו עשור שהאקדמיה תחרוג ממנהגה כלפי סרטי קומיקס וגיבורי על, ותעמיד אותו לפרסי הסרט, הבמאי והתסריט (מה שנתמך על ידי העובדה שגילדות הבמאים, המפיקים והתסריטאים העמידו אותו לפרסים שלהן). האקדמיה ויתרה עליו לטובת סרטים כמו ״נער קריאה״ ו״מילק״.
בתקופת חמשת המועמדים אני חושב שהמועמדים הכי נועזים מאז 2000 היו סרטי ״שר הטבעות״, ״ג׳ונו״, והמועמדויות של ג׳וני דפ על ״שודדי הקאריביים״ הראשון וכאמור, של RDJ על ״רעם טרופי״. דרך אגב, הזכייה של לדג׳ר על ״האביר האפל״ עדיין מפתיעה אותי. זה נבל מסרט קומיקס, אנשים, לא אביו של הדמות הראשי בסרט ביוגרפי. הכי לא מובן מאליו. אבל לא – לא שמת את ״האביר האפל״ בסרט הטוב ביותר, לא עשית כלום. כפויי טובה. ״הסיפור הנפלא של בנג׳מין באטן״ ו״נער החידות ממומביי״ טובים בדיוק כמו ״האביר האפל״, ו״וול-E" יותר טוב משלושתם, אבל הוא הועמד רק לפרס ״רציני״ אחד (וגם הגיע לו לזכות. אף אחד לא מתלונן על המחטף של ״מילק״ בקטגוריית התסריט המקורי הטוב ביותר של אותה שנה. יחד עם ההפסד של ״ואלס עם באשיר״ באוסקר הזר, 2008 היה האוסקר המחורבן ביותר בעולם. לאן נעלמת אלן פייג׳).
מה? כן, משום שהוא *לא* היה מועמד.
(ל"ת)
בדיוק מה שהתכוונתי
האביר האפל לא היה מועמד בגלל שבזמנו דבר כזה היה בלתי מתקבל על הדעת (והיום כן מתקבל)
דדפול לא מועמד בגלל שהיום זה לא מתקבל על הדעת – מבחן הזמן יגלה מה יהיה בעוד 10 שנים מהיום.
צר לי לאכזב
אבל לא חשבתי על שום מקרה ספציפי כשכתבתי "לפני עשור". יכול להיות שמועמדות של דדפול היתה הבלתי שגרתית ביותר מזה עשרים שנה, לא ספרתי.
Lion, ברצינות?!
אחח
חשוב יותר- דב פאטאל?! ברצינות?!
החצי הראשון של הסרט היה מעולה. החצי השני של הסרט היה מיותר ונראה כאילו עשו אותו שווה לחצי הראשון כדי לתת זמן מסך לשחקנים המפורסמים (כולל ההודי היחיד בהוליווד, שהוא בכלל בריטי עם שורשים הודים ואפס הכרות עם השפה והתרבות)
לא מבינה איך הילד לא מועמד. הוא היה מדהים!
אגב, תהייה לגבי דב פאטל
לא ראיתי את הסרט, אבל מכל מה שקראתי עליו – איך זה יכול להיות שהוא מועמד על שחקן *משנה*?
הסרט לא מבוסס על הדמות שלו או משהו כזה?
איך יכול להיות ששחקן שמשחק דמות שכל הסרט מתבסס על המסע שלה מוגדר כשחקן משנה?
הוא מופיע שעה לתוך הסרט
(גם אני לא ראיתי, זה ההבנה שלי)
אבל שיבוץ שכזה הוא לא משהו חדש לאקדמיה. המקרה הכי בולט מהשנים האחרונות אני חושב זה היילי סטנפילד, הדמות הראשית לכל דבר ועניין נדחפה לקטגוריית שחקנית המשנה אבל גם ג'יי קיי סימונס*, אליסיה ויקנדר, רוני מארה, הלן האנט, ג'וליה רוברטס* היו כולם תפקידים ראשיים שנדחפו לקטגוריית המשנה מסיבות כאלה ואחרות.
* – טוב, אני מניח שאפשר להתווכח על זה.
הסרט מחולק, בערך, לשני חלקים
החלק הראשון עוסק בגיבור הראשי בתור ילד, ובחלק השני הוא דב פאטל. ואני מסכים עם מה שכבר נאמר כאן: אם אתם חייבים לתת מועמדות למישהו מתוך הסרט הזה (ואתם ממש לא חייבים), היה צריך לתת אותה לילד. לדב פאטל לא מגיע כלום. הרגע שבו הוא מופיע הוא הרגע שבו הסרט הזה מפסיק להיות מעניין.
אני מבינה אבל ברצינות
הנה
הפוסטר של הסרט.
הנה עוד אחד
אם הוא לא שחקן ראשי, אז מה? למה? איך?
כמו שקרקר כתב, האקדמיה והשטויות שלה.
שחקנים ראשיים הרבה יותר ממנו כבר קיבלו מועמדות ל"שחקן משנה", ולהיפך. אין הגיון.
לא שצריך לסמוך על פוסטרים, כן? אם מאמינים לפוסטרים, ליאם ניסן הוא השחקן הראשי ב"שתיקה", ולרוני מארה ב"סארו" יש תפקיד בעל משמעות כלשהי, ולו הזעירה ביותר, או השפעה כלשהי על העלילה, או לפחות תפקיד שבו אי אפשר היה להחליף אותה בשק של בקבוקי פלסטיק למיחזור בלי שאיש ישים לב להבדל. מה שלחלוטין לא נכון.
רק בשנה שעברה
כריסטיאן בייל קיבל מועמדות על עין אחת פעילה שלמען האמת לא תקשרה עם שום דבר חוץ ממסך מחשב.
נ.ב. הוא לא ההודי היחיד בהוליווד
יש לפחות עוד אחד.
מספק בשביל שעיתונאי מהוול סטריט ז'ורנל יצליח להתבלבל בינהם, ולעצבן את האוכלוסיה ההודית בארה"ב.
וואו, אפילו לא ידעת שקאל פן (?) הודי
הנחתי שהוא ממוצא אסיאתי כלשהו, אבל הוא גם לא ממש הלך לתפקידים הודיים של ממש ופרש מהאוס כי הוא קיבל תפקיד בבית הלבן, זו קצת פאדיחה להחליף בינהם.
בקרב מכרי ההודים (יש לא מעט) קיימת טינה לא קטנה כלפי דב פאטאל משום שהוא שואב את כל תפקידי ההודי בהוליווד, ואין לו שום קשר לתרבות ההודית או לבוליווד.
קאל פן הוא שם הבמה שלו
השם איתו הוא נולד הוא קאלפן סורש מודי, והוא יליד ארה"ב בן להורים שהיגרו מהודו.
מניחה שזה פתאום נשמע קצת יותר הודי…
מה? כשפן פרש מ"האוס" "הבית הלבן" לא היתה באוויר כבר שלוש שני-
אה, אהם, אופס. לא חשוב.
בגרסת הבמאי אובמה
(ל"ת)
יכלו לתת לאיגי פופ מועמדות לשיר, ונתנו שוב לסטינג
(ל"ת)
קטגוריית הפסקול המקורי היא אחת המשונות השנה.
אחרי קטגוריה מופלאה בשנה שעברה, השנה זו הקטגוריה הכי משעממת בעולם.
ראיתי רק 3 סרטים מתוכה, ורק ל"לה לה לנד" אני זוכר שהיה פסקול, ואני מאוד בספק של"אור ירח" ול"ג'קי" יהיה פסקולים מספיק מעניינים בשביל שאני אזכור.
הייתה השנה שנה נהדרת לפסקולים! למה אף אחד לא מדבר על ה-BFG של ג'ון וויליאמס? כולם דיברו על זה שמייקל גיאצ'ינו עשה את אותו הדבר ב"סטארטרק" וב"דוקטור סטריינג'", אבל כאילו, הוא עשה את שניהם השנה ושניהם פסקולים מדהימים! מואנה, ניאון דימון, יצורים ליליים, רוג אחת – איפה הם?!
מבין הכשירים למועמדות באתר האקדמיה אפילו אפשר למצוא את "איש האולר", "דרך קלוברפילד 10" – שניהם מועמדים יותר טובים מ"נוסעים".
אני אתגעגע לקרב וויליאמס-מוריקונה…![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
האקדמיה מתה על תומס ניומן, זה ההסבר היחיד.
זו תהיה המועמדות ה-14 שלו. וההפסד ה-14 שלו.
אז דורי?
גם אם אני לא מת לא על דורי ולא על נוסעים, דורי הוא האפשרות היותר הגיונית באוסקר.
קטגוריית הפסקול, כמו תמיד בשנים האחרונות, נגזרת אך ורק מהסרטים עצמם ולא מהמוזיקה שנכתבה להם
היו אכן פסקולים מצוינים השנה: "ספר הג'ונגל" של ג'ון דבני, "מלחמת האלים" של מרקו בלטרמי, "אור בין האוקיינוסים" של אלכסנדר דספלה, "רוג אחת" של מייקל ג'יאקינו, "קובו" של דריו מריאנלי, "העי"ג" של ג'ון וויליאמס, "דרך קלוברפילד 10" של בר מקרירי, "אליס מבעד למראה" של דני אלפמן ו"חיות הפלא" של ג'יימס ניוטון הווארד (האלטר-אגו שלי).
אבל אף אחד מהם לא מועמד, כי אלו לא סרטי אוסקר. אני מניאק אם מישהו מחברי האקדמיה שהצביע בקטגוריה הזאת ל"ג'קי" או "מונלייט" בכלל הקשיב למוזיקה או זוכר תו אחד ממנה.
שוב, "הנוסעים" הוא לא סרט אוסקר.
(ל"ת)
נכון, הוא היוצא דופן.
תומס ניומן כנראה הגיע לשלב הג'ון וויליאמסי בקריירה שלו, שהוא מקבל מועמדות כמעט אוטומטית על כל דבר שהוא עושה.
ואגב, הסיבה היחידה ש"נוסעים" מועמד פה היא ש"המפגש" לא היה כשיר להתחרות.
רגע מה למה?
(ל"ת)
"שימוש בחומרים קיימים"
ובאופן ספציפי יותר – הקומפוזיציות של מקס ריכטר שהופיעו במספר קטעים בסרט אבל לא נכתבו עבורו.
החוק הרשמי של הקטגוריה הזאת הוא "האקדמיה עושה מה בזין שלה".
הפסקול של ג'וני גרינווד לזה ייגמר בדם לא היה מועמד מאותה סיבה שסיפרת עליה, לעומת זאת לאקדמיה לא הייתה בעיה להעניק את הפרס ל"הרשת החברתית" אפילו שהיה בו שימוש ברור ביצירה של אדוארד גריג. לא אכפת להם מהחוקים של עצמם.
ב-"הרשת החברתית" נעשה שימוש בשיר של אדוארד גריג
לשתי דקות וחצי בפסקול של יותר משעה. למה שיפסלו את כל המוזיקה המקורית של הסרט בגלל סצינה אחת? זה כמו לפסול את הפסקול של 'אור ירח' בגלל שבכתוביות הפתיחה יש את השיר Every Nigger Is a Star (שהוא אומנם שיר ולא חלק מהמוזיקה המקורית אבל כן חלק מהפסקול של הסרט [כמו כן גם דיאלוגים הם חלק מהפסקול של הסרט, זה לא שבאוסקר רוצים שב-100% מהסרט תהיה מוזיקה מקורית ברקע])
בכל סרט יש שימוש במוזיקה לא מקורית בנוסף למקורית, השאלה פה היא מה היחס והאם יש מספיק מוזיקה מקורית בשביל להכשיר את הפסקול לאוסקר. אבל גם פה האוסקר לא סגור על עצמו. ב-"המפגש" השתמשו בשיר של מקס ריכטר פעמיים, שזה מעט מאוד (ב-'לה לה לנד', למשל, ביותר מחצי מהסרט אין מוזיקה בכלל. יש שירים והם בכלל מתחרים בקטגוריה אחרת, וכשכן יש מוזיקה אז חצי מהזמן אלה אותן מנגנות מהשירים אז לדעתי זה עושה אותו לפחות כשיר להשתתף יותר מאשר 'המפגש'). המלחין של "המפגש" (יון יוהנסון) יצר מספיק מוזיקה מקורית (שהייתה די מורגשת רוב הזמן במהלכו) בשביל שיהיה כשיר, לטעמי.
ב-2005 זכה בפרס גוסטאבו סנטוללה על "בבל" כשבעצם משהו כמו 80% (בהערכה גסה) מהסרט זה מוזיקה לא מקורית ולא שלו. אם מחברים את כל הקטעים המוזיקליים של סנטוללה שנעשה בהם שימוש בסרט (כי בדיסק שיצא יש כמה קטעי מוזיקה שלו שהם בהשראת הסרט אבל לא נמצאים בו) אז זה יוצא משהו כמו רבע שעה של מוזיקה מקורית (במקרה הכי טוב) כשחלק גדול ממנה זו אותה נעימה בוריאציות שונות (שנה מאוחר יותר סנטוללה זכה באוסקר השני שלו על עוד פסקול ממש קצר ל-"הר ברוקבק"). אם האוסקר היו עקביים 'בבל' לא היה כשיר למועמדות. ובטח שלא זוכה (למרות שאני יכול להבין את הזכיה. כל מאות חברי האקדמיה מצביעים בכל הקטגוריות ואני בטוח שרוב מי שהצביע לו פשוט זכר שיש בסרט מוזיקה מאוד יפה ומאוד בולטת בלי באמת לבדוק מה ממנה הוא עבודה מקורית ומה לא).
"אני בטוח שרוב מי שהצביע לו פשוט זכר שיש בסרט מוזיקה מאוד יפה ומאוד בולטת בלי באמת לבדוק מה ממנה הוא עבודה מקורית ומה לא"
נכון, ובדיוק בגלל זה יש את התקנון שנועד לפסול עבודות לא מקוריות. אמנם האקדמיה לא תמיד עקבית בהיצמדות לזה, וההגדרה למוזיקה מקורית היא די גמישה, ולדעתי החוק הזה נוסף רק בשנים האחרונות, אבל זה עדיין חוק נדרש והכרחי, שאם היה נאכף גם בעבר אז מחדלים כמו הזכיות של פסקולי "דקה לחצות", "נער החידות ממומביי", "בבל" ו"הרשת החברתית" לא היו קורות.
you didn't just...
diss Social network's soundtrack? וגם סלאם דוג?
מזל שלא ראיתי את בבל ואת דקה לחצות יכול להיות שהייתי ממש מתעצבן :)
עם נעזוב לרגע את הדיון אם שימוש במוזיקה מקורית או לא זו עילה קריטית לפסקול (לדעתי היא לא), בסלאם דוג וברשת החברתית יש אחוז לא נמוך של מוזיקה מקורית, ושנהם מבריקים.
ספציפית מפתיע ומרענן שהרשת החברתית זכה. והוא זכה בצדק. מאוד בצדק. אולי הבחירה הכי צודקת ומוצלחת שהאקדמיה עשתה בקטגוריה הזאת מעולם. פסקול שאין בו סקציית תזמורתית, שכולו מסונטז באופן בולט, ששובר את כל הקלישאות של איך פסקול לסרט הולוודי נשמע עובד עבור הסרט באופן נהדר?
הלוואי שבכל שנה יהיה פסקול כזה, עזוב זכיה. שיהיו פסקולים כאלה. בהוליווד לא אוהבים לקחת סיכונים מהסוג הזה.
שמע, מיותר להיכנס לוויכוח לגבי איכות המוזיקה
זה עניין של טעם אישי, ולטעמי הרשת החברתית זה פסקול מחורבן שלא עובד בשום צורה, לא כליווי לסרט ולא כחוויית האזנה עצמאית. יתרה מזאת, אני משוכנע שאילולא היה חתום עליו אדם ידוע מתחום המוזיקה הפופולרית הוא לא היה זוכה, וקרוב לוודאי שגם לא מועמד. לגבי סלאם-דוג, יש שם בערך 10-15 דקות של סקור, כל השאר זה שירים. אז הוא קיבל אוסקר מוצדק על השיר, אבל לתת לו פרס על מוזיקה מקורית זה חוסר הבנה מוחלט של הקטגוריה.
ובנוגע למשפט שלך: "פסקול שאין בו סקציית תזמורתית, שכולו מסונטז באופן בולט, ששובר את כל הקלישאות של איך פסקול לסרט הולוודי נשמע", כתבתי כבר בהודעה למטה שזה שמשהו יוצא דופן הוא ממש לא ערובה לאיכות. גם אם אני אקליט פסקול שלם שמורכב משריטות ציפורניים על לוח עץ זה יהיה מיוחד ויוצא דופן ושובר קלישאות, אבל זה לא יהפוך אותו לראוי לפרס (לפחות לא בתחום המוזיקה).
לא ראית 'זה ייגמר בדם'?
(ל"ת)
case in point
(ל"ת)
קטגוריה שבה מיקה לוי מועמדת
לא יכולה להיות קטגוריה משעממת
(מועמדת על ג'קי, הלחינה גם את אחד מהפסקולים הכי יוצאי דופן של השנים האחרונות עם "מתחת לאור", מקבלת שבחים על הפסקול הלא קונבנציונלי של ג'קי כבר מאז הבכורה)
אנשים נוטים לבלבל "יוצא דופן" ו"לא קונבנציונלי" עם "טוב"
(ל"ת)
לא אהבת את הפסקולים האלה באופן ספציפי?
אם לא אהבת, זה סיפור אחד (חבל אבל!)
העניין שהם לא קונבנציונליים הוא רלוונטי מאחר והטענה הייתה שהוענקו מועמדויות לפסקולים גנריים ולא זעירים על בסיס הסרטים שמהם הם נלקחו, וזה דבר שניתן להניח שהוא לא נכון כשהפסקול יוצא בצורה דרסטית מהמסגרת ובולט מאוד בתוך הסרט. כל זה לא קשור לאיכות (שעל מי מתחת לעור לפחות, היא מצוינת)
לאור הירח יש פסקול מהמם.
מהפנט ומדויק לסרט.
כרגע ראיתי את כל המועמדים לפרס,
והפסקול של "ג'קי" הוא באמת מרשים במיוחד.
בעולם שבו לה לה לנד לא קיים, הוא הפייבוריט שלי.
צודק
למרות שאני בטוח שיש שיאמרו שהוא מתאמץ, כמו האנס זימר אצל נולאן "היי, אני כאן, ואני אפי/ומשהו חשוב קורה עכשיו" (לפעמים הוא מדי חזק ומאפיל על הדיאלוגים, בכל מקרה הוא בדיוק מה שאני מחפש ואוהב)
כל הסרט הזה "מתאמץ"... זה הקטע שלו, וזה חמוד.
מנטלי פורטמן ועד לצלם, כל אחד עשה את עבודתו בתוספת צרחות "היי! תראו! אני כאן!!!!!".
אני לא ראיתי את גקי
אבל הייתי רוצה לדעת מתוך התעניינות, מה אתה אוהב בזה שאתה רואה שסרט מאוד מתאמץ כדי שתעריך אותו?
אני באמת שואלת מתוך סקרנות, מי יודע אולי אני ילמד משהו חדש.
רשמתי "מתאמץ" במרכאות כי זה לא באמת זה, רק לקחתי את המונח מעומר.
זה סרט שהכל בו מאוד נוכח. אין סיכוי שלא תשים לב לדקויות המשחק של פורטמן, אין סיכוי שלא תשים לב למוזיקה, אין סיכוי שלא תשים לב לצילום, אין סיכוי שלא תשים לב לעריכה. הסרט רוצה שתשים לב לכל הדברים הטכניים האלו.
אפשר לקרוא לזה "התאמצות"… אבל חוץ מזה שזו מילה שמגיעה עם קונוטציה רעה, זה לא בהכרח רע. להתאמץ לא משנה לתוצאה, זה משנה רק את הדרך. טוב זה טוב בסופו של דבר, לא משנה אם מתאמצים להגיע אליו.
אבל שוב, זה לא שהסרט מתאמץ, הוא רק שם את כל הכלים שלו על השולחן בצורה מאוד רועשת. זה הסגנון שלו, פשוט מאוד. את יכולה לאהוב את זה ואת יכולה לא.
אתה מלחיץ פה את הציבור...
רק כתבתי "יש שיאמרו" אבל לטעמי הכל באמת עשוי בטעם ובמידה.
קחו את ספוטלייט ("תחקיר" עיתונאי וזה) בתוספת אוטוביוגרפיה מצולמת לעילא, תוסיפו את כל הדברים שנמנו כאן (בימוי-צילום-משחק-עריכה-פסקול מצוינים) ותקבלו סרט לוויה קצבי ומרתק…
נ.ב. חוץ מהנקודונת המוזרה ההיא שמניתי בדף הסרט (סוג של ספוילר אז אני לא אפרט כאן שוב)
נראה לי שספר הג'ונגל הוא יותר סרט אנימציה מקובו, לא?
כלומר, אם ניקח פריים אחרי פריים ונספור כמה אחוז ממנו נוצר על גבי מחשב או צוייר ביד וכמה אחוז ממנו הוא צילום של אובייקט אמיתי, אני מניח שקובו הרבה יותר צילום של אובייקטים "אמיתיים".
הי, אם יש לך גישה למאמרים אקדמיים אתה מוזמן לקרוא את המאמר שמבוסס על התזה שלי שבו אני מנסה להגדיר מהי בדיוק "אנימציה"
ונוגע גם בשאלה שהעלית, אפילו שהמאמר הקדים את "קובו" ו-"ספר הג'ונגל" (המחודש כמובן) בשש שנים בערך…
https://muse.jhu.edu/article/450479/summary
"קובו" הוא סרט אנימציה ב-100%.
כן, הוא עשוי ברובו מצילום של אובייקטים שקיימים במציאות – למה זה הופך אותו לפחות סרט אנימציה? גם אנימצית עצירת-תנועה היא אנימציה.
גם "ספר הג'ונגל" הוא סרט אנימציה, אם תשאל אותי. במקרה שלו, הוא לא מורכב מ-100% אנימציה אלא רק… 95%? בכל מקרה, זה עדיין רובו הגדול.
הרבה מאוד מקובו אבל הוא צילומים על רקעים ירוקים וחיבורים של שוטים שלא צולמו ביחד...
גם אם אני לא טועה הים בקובו זה CGI, ולדעתי עוד כמה דברים, לא זוכר כבר את מאחורי הקלעים של הסרט.
האם זה מספיק בשביל מועמדות לאפקטים? לא ממש.
אפילו הים בקובו אינו אנימציה אלא צילום
ממש ממליצה על סרטי מאחורי הקלעים של קובו, מטורף מה שהם עשו שם ואיך שהם גרמו לזה להראות כמו אנימציה.
you use that word, אנימציה, I don't think it means what you think it means.
אנימציה היא יצירת אשליית תנועה ע״י רצף של תמונות משתנות שמיוצרות ע״י אנימטור.
זה לא משנה מה מצולם, זה יכול להיות רצף של ציורים, או רצף של צילומים, או רצף של הדמיות דיגיטאליות. כל עוד יש אנימטור מאחורי העניין – זה אנימציה.
ניטפוק קטן
אבל רצף של צילומים זה לא סרט רגיל שמאחוריו יש במאי ולא אנימטור ?
לא אם אלו צילומי סטילס.
(ל"ת)
יאפ.
כן. ולכן הגדרתי את מייצר התמונות כאנימטור ולא כבמאי.
אנימטור הוא מי שמגדיר את הפריים ואת מהות התנועה שנוצרת. המקבילה למה שאנימטור עושה היא לא (רק) בימוי.
המקבילה היא:
במאי/שחקן/צלם/פעלולן/מעצב… (כשהמינונים בין התפקידים משתנים לפי אופי סרט האנימציה)
לא הבנתי
דיברת על אנימציה ולפי הבנתי, אנימציה היא אכן רצף של ציורים. ברגע שאתה אומר שזה רצף של צילומים זה כבר לא אנימציה מכיוון שמצלמים מצב אמיתי וזה לא משנה אם המצב בוים או לא, לא משנה מה ההגדרה של מי שמאחורי הקלעים אנימטור, במאי או מפיק.
אם הוא לא מצויר אז לא אנימציה – אני טועה ?
נ.ב. מה שאתה רשמת מזכיר לי יותר סטוריבורד וזה אכן ציור
יש כל מיני סוגים של אנימציה.
בגדול:
אנימציה קלאסית דו מיימדית – כל פריים הוא ציור (למשל מלך האריות)
אנימציית סטופ מושיין – כל פריים הוא צילום (למשל קובו)
אנימצית תלת מימד – כל פריים הוא הדמיית מחשב (למשל זוטופיה)
יש עוד סוגים של אנימציה, אבל בגדול זה לא משנה מה יש בכל פריים, אם התנועה בפריים הוגדרה ע״י אנימטור שמזיז דברים – זה אנימציה, והדברים הללו יכולים להיות מצולמים, מדומים באמצעות מחשב, מצויירים או כל טכניקה אחרת של יצירת תמונה.
Ok
מובן יותר עכשיו.
תודה
קיבלתי,
זה עדיין לא לגמרי משכנע אותי שקובו הוא יותר אנימציה מספר הג'ונגל. כלומר, להבנתי יש שם חלקים שלמים שצולמו כוידאו. אין בחלקים האלו ילד, אבל זו גם לא אנימציה.
ההפסדים הכי צורמים (לפי קטגוריה)
הבמאי הטוב ביותר: סקרוסזה. כואב לי למרות שזה מובן לחלוטין. אף אחד מהאקדמיה לא ממש הבין מה סקורסזה רוצה מהם בסרט החדש שלו וחבל. מדובר בעבודת הבימוי (שאני יכול לדמיין שמועמדת לאוסקר. מצטער "איש האולר" ו"כולם רוצים את זה!") הטובה של השנה.
שחקנית משנה: מולי שאנון על "אנשים אחרים", אבל היא הייתה אינדי מדי בשביל זה. אבל הופעת המשנה הכי טובה שראיתי עד כה, בכל מקרה.
סרט אנימציה : תראו, אני מבין שג'יבלי פה וג'יבלי שם אבל השם שלך. היה סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה, וההחלטה לתת מועמדות להצב האדום שהוא מאוד יפה וזהו מקוממת בעיניי. וגם, תכלס, היה אפשר למצוא מקום לטרולים במקום זוטרופוליס או מואנה.
עיצוב תלבושות/תפאורה: אה, אתם רוצים להגיד לי שהעיצוב ב"נוסעים מאוד מרשים" כן זה נחמד האם אתם ראיתם את בובות המין המעופפות של המשרתת?!?!?! מה נסגר איתכם, שיואו.
סרט דוקומנטרי: מגדל. אבל הסיכויים היו נמוכים מלכתחילה.
השיר הטוב ביותר: אל תדברו איתי על זה. הכל נשדד כמעט. אני אלך להסתגר לי בחדר עם מונטאז'.
המועמדויות הכי משמחות
שחקן ראשי: ויגו מורטנסן. אחד השחקנים הלא מוערכים מציל סרט בעייתי. הוא לעולם לא יזכה באוסקר, ויגו הזה אבל כל מועמדות תוסיף להבנה שמדובר באחד השחקנים הטובים של דורו.
שחקנית ראשית: איזבל הופר. והכל טוב בעולם. היא לא תזכה, כנראה אבל הידיעה שהאקדמיה לפחות הצליחה להבין שההופעה הטובה ביותר היא אחת מחמש ההופעות הטובות ביותר זה גם מנחם.
שיר : "כמה רחוק אלך". כל יום שעובר אני אוהב שיר אחר ממואנה, ולאחרונה "כמה רחוק אלך" נתקע אצלי במעמד הזה. כנראה בגלל שהאובססיה של מואנה לים מזכירה את האובססיה של הבת שלי לקערת המים של הכלב בצורה שנראה שהשיר כמעט נכתב עליה.
שחקן משנה: מייקל שאנון. לא ראיתי, אבל כל מועמדות למייקל שאנון היא מועמדות טובה מבחינתי. ובכלליות, זאת מסתמנת כאחת מהקטגוריות הטובות שיש השנה (עוד לא ראיתי גם את סארו, אבל רק ברידג'ס+עלי+הדג'ס מעלה אותה מעל חלק מהקטגוריות)
קטגוריות המשחק: השנה נשבר שיא – בכל קטגוריה ישנו שחקן שחור. עוד לא ראיתי את כל ההופעות לדעת אם לכולם מגיע, אבל יש ניצחון פוליטי קטן ונחמד כאן בכל זאת.
אין אוסקר למשרתת.
ביזיון.
לפחות Hell or Highwater גרף קצת.
וכמו תמיד, השיזניט מוכנים במהרה
עם הפוסטרים דוברי האמת שלהם.
gays of future past היה האהוב עליי. אבל גם הפוסטר לסרבן ולשתיקה היו מצחיקים.
העתק מהכתבה השנייה לגבי השיר
בענניין השיר דיסני עשו את הדבר החכם ביותר שהם יכלו לעשות וזה להוציא את ״בבקשה״ מהממשחק וגרמו ללה לה לנד לריב בינהם ואולי הם יזכו עם ״כמה רחוק אליך״, לדעתי זה חכם יותר, וגם לדעתי השיר יותר טוב, לא יותר קליט אלא יותר טוב, לא יותר נצרב בתודעה אלא יותר טוב, כדוגמא ישראלית ניקח את ״היא רק רוצה לרקוד״ הוא שיר הרבה יותר קליט מרוב השירים שאהני מכיר, האם הוא אחד השירים הכי טובים שאני או אתם מכירים? אני מניח שתסכימו איתי שלא, לכן אני רואה את ״כמה רחוק אלך״ השיר הכי טוב ממואנה והשיר שאולי גם יזכה השנה.
וקובו לא צריך להיות מועמד בשום צורה לאפקטים, גם אם לוקחים סרט שמוגדר כאנימציה לאפקטים(מה?) אז מואנה היה יותר יפה, אז מה?
עוד משהו נחמד במועמדויות השנה
כשמסתכלים על קטגוריית שחקן ראשי ושחקנית ראשית, בדר"כ קטגוריית השחקן הראשי מפוצצת בתפקידים מצויינים, שגם אם ברור מראש מי מהם עומד לזכות, עדיין אפשר לומר שכולם מועמדים ראויים וטובים.
לעומת זאת, מאד קשה למלא את חמשת המקומות בקטגוריות הנשיות – ברמה שלפעמים מי שזוכה בסוף זו הופעה נשכחת בסרט נשכח (ג'וליאן מור ב-2014 למשל), רק כי אין תחרות.
והשנה המצב הפוך. אני יודע שיש לקייסי אפלק המון מעודדים כאן, אבל כשמסתכלים על שאר המועמדים, אין תפקידים גדולים באמת, וקייסי אפלק לוקח די כברירת מחדל.
בקטגוריה הנשית לעומת זאת – 4 מתוך 5 הסרטים שמתוכן מגיעות מועמדות הם סרטים שהייתי מגדיר מהטובים של השנה (הסרט עם מריל סטריפ הוא היוצא מן הכלל), ההופעות של כל השחקניות האלו מעולות וגם אם זה ברור לחלוטין שאמה סטון תזכה (ואגב, אני לא כל כך בטוח שזה מה שיקרה, אבל בסדר…), כולן הרוויחו את המועמדויות ביושר.
עצם העובדה שהsnub שמרגיז הכי הרבה אנשים הוא בקטגוריה שבכל שנה אחרת מאד קשה למלא אותה ב-5 מועמדות ראויות, מדברת בפני עצמה.
לא מסכים בכלל.
התווכחתי על זה גם שנה שעברה, אבל , סעמק, קטגוריית השחקנית הראשית טובה בדיוק כמו קטגוריית השחקן הראשי אם לא יותר. לא רק השנה (את רוב ההופעות לא ראיתי, ודווקא אלה שראיתי [סטון וסטריפ] לא מאוד מרשימות) אלא בכל שנה.
אם אתה טוען ששרלוט רמפלינג, קייט בלנשט, ברי לארסון וסירשה רונאן כולן היו פחות טובות מליאונרדו דיקפריו ב"האיש שנולד מחדש" או בריאן קרנסטון ב"טרמבו" אני אצחק לך בפרצוף.
אם אתה טוען שיצירת המופת של קייט בלנשט ב"יסמין הכחולה" היא "נשכחת" לעומת ההופעה שדי מביך בדיעבד כמה התלהבנו ממנה של מקונוהי ב"מועדון הלקוחות" אני אחשוב שהשתגעת, בכנות.
אם אתה אומר לי שב2014 ברדלי קופר או בנדיקט קאמברבץ' היו יותר טובים ממריון קוטיאר או ריס ווית'רספון אני בכנות לא אדע מה לחשוב.
קטגוריית השחקנית הראשית היא קטגוריה עם הופעות נהדרות שנה אחר שנה, ונמאס מהיחס אליה אחרת. אם אני נשמע מעט מתוסכל, אני מצטער – פשוט ניהלתי את אותו הדיון גם בשנה שעברה. זה דבר אחד להגיד "אני לא אוהב הופעות של שחקניות לרוב" ודבר אחר להגיד "אין הופעות טובות של שחקניות והקטגוריה הזאת מלאה בהופעות נשכחות". או שאתה לא ראית את כל הסרטים המדוברים או שהופעות של נשים פשוט פחות מדברות אלייך. אין שום בעיה עם אף אחד מהדברים האלה, אבל להגיד שהקטגוריה היא הבעייתית זה מופרך.
נ.ב – התפקיד של ויגו הוא תפקיד ענק בסרט בעייתי. גארפילד וגוסלינג חביבים מאוד גם כן.
...
"אם אתה טוען ששרלוט רמפלינג, קייט בלנשט, ברי לארסון וסירשה רונאן כולן היו פחות טובות מליאונרדו דיקפריו ב"האיש שנולד מחדש" או בריאן קרנסטון ב"טרמבו" אני אצחק לך בפרצוף."
טומי ווסו ב-Room היה טוב יותר מדיקפריו ב"האיש שנולד מחדש".
You are tearing me apart, Grizzley Bear!
(ל"ת)
זה לא שלא חסרות הופעות גרועות גם בקטגוריה הגברית
אני דווקא חושב שהשבחים לדיקפריו על "האיש שנולד מחדש" מגיעים לו, אבל בריאן קרנסטון ומאט דיימון היו מועמדים די מיותרים.
וכן, ברי לארסון הייתה מעולה ב"חדר", אבל כל האחרות באותה שנה היו די נשכחות.
לא אהבתי את בנדיקט קמברבאץ' ב"משחקי החיקוי", אבי אני חוץ מרוזמונד פייק לא אהבתי אף אחת מההופעות הנשיות של אותה שנה.
אני מסכים שקייט בלאנצ'ט ב"יסמין הכחולה" היא טובה פי עשרות מונים ממת'יו מקונוהי, אבל אם תסתכל על שאר המועמדים בקטגוריה הגברית באותה שנה, תמצא שם תפקידים נהדרים, לעומת הקטגוריה הנשית שיש בה רק את איימי אדמס (וזה גם ניתן לוויכוח).
וכן, ראיתי את כל הסרטים האלה.
ואף אחד לא אמר שהוא "לא אוהב הופעות של שחקניות לרוב", או ש"יש הופעות פחות טובות של שחקניות" – בכל שנה אני יכול להצביע על המון תפקידים נשיים שאני אוהב מאד, אבל מסיבה כלשהי האוסקר מתעלם מהן.
כל מי שעוסק בניתוח סטטיסטי של זוכי האוסקר בשתי הקטגוריות האלו יכול להצביע על כך שיש נטייה ברורה לשחקניות בטווח גילאים מסויים ושלב מסויים בקריירה – מה שמאד מגביל את התפקידים שנוטים לקבל מועמדות. הנטיות האלו לא קיימות בקטגוריה הגברית, ולכן אנחנו בד"כ רואים יותר גיוון ויותר תפקידים מעניינים.
חוץ מהאוסקר הנוכחי, השנה הכי טובה להופעות נשיות בשנים האחרונות היא 2012, עם קוובנזני וואליס ועמנואל ריבה – וגם בשנה הזו הזוכה הייתה שחקנית בשנות ה-20, על תפקיד בקומדיה רומנטית מתנחמדת שבמקרה גם כיכבה בשובר קופות ענקי באותה שנה.
יש גם לגברים וגם לנשים נטייה והגבלות
גברים צריכים להיות מבוגרים , נשים צריכות להיות צעירות.
לשניהם יש את גילאי ה30 וה40 כמשותפים להם, אבל בעוד שבקטגוריה השחקנית אפשר למצוא בכיף אמה סטון, ג'ניפר לורנס, ברי לארסון, סירשה רונאן ועוד הדבר הכי צעיר שהגיעו עליו אצל הגברים היה אדי רדמיין.
ובכלל "גיוון" זה מילה קצת גדולה על האוסקרים. בין 2013 ל2015 11 מתוך 15 מהמועמדים שיחקו אנשים אמיתיים, למען השם (לעומת 4 אצל הנשים). איזה גיוון ואיזה נעליים.
ב2013 אצל הגברים אפשר לציין כהופעה טובה במיוחד שמשתווה לבלנשט את דיקפריו ובייל מבחינתי וכתור הופעות חביבות את דרן ואת איג'יפור (כשמקבילות אליהן אדאמס ודנץ') ואז יש את מקונוהי. אחר כך יש את בולוק וסטריפ. אז 4 הופעות ראויות מול 3 וחצי (די חיבבתי את סטריפ).
ב2015 לעומת זאת? 4/5 הופעות נהדרות של נשים מול אף הופעה באמת טובה של גבר בקטגוריה הזאת. רדמיין ופסבנדר חמודים אבל נשכחים בסופו של דבר, קרנסטון ודיימון קריזמטים ודיקפריו.. בוא לא נדבר על זה.
אבל, לסיכום: יש שנים כאלה ויש שנים כאלה – אם ב5 שנים האחרונות היו פעמיים שהקטגוריה הנשית השתוותה לזו הגברית לטענתך (השנה ו2012) אי אפשר לטעון שזאת קטגוריה מוקצת או כמו .שאמרת (כנראה ניסוח לא נכון, ממה שאני מבין מהתגובה השנייה): "לעומת זאת, מאד קשה למלא את חמשת המקומות בקטגוריות הנשיות – ברמה שלפעמים מי שזוכה בסוף זו הופעה נשכחת בסרט נשכח (ג'וליאן מור ב-2014 למשל), רק כי אין תחרות." – זה מה שהקפיץ אותי, כי זה שטות מוחלטת. אפילו אם האוסקר לא מוצא אותן (ואפשר להתווכח על שנה כזאת או אחרת) יש בכל שנה עשרות הופעות נהדרות של נשים.
כן
ב"קשה למלא" הכוונה הייתה ל"האוסקר מתקשה למלא".
ואני לא רוצה להיכנס להשוואות פרטניות בין שנים ספציפיות כי יש יותר מידי תפקידים שאנחנו לא מסכימים עליהם (אני חשבתי שדרן אג'יופור היו יותר מחביבים ב2013, וכמו שאמרתי, אני אהבתי את דיקפריו באיש שנולד מחדש).
אני בטוח
שאני לא הראשון שמעלה את השאלה הזאת באתר,אבל למה בעצם יש הפרדה בין פרסי הנשים לגברים?
הרי לא מדובר פה בספורט,שבו יש לגברים עדיפות ברורה.
למיטב ידיעתי, גברים הם לא שחקנים טובים מנשים, וגם ההפך לא נכון.
האם זה כדאי למנוע מצב שבו רק מועמדים ממין דומה יבחרו וזה יגרור תיאוריות על שוביניזם/פמיניזם?
לא הראשון, והיה על זה דיון (שהלך לשלל מקומות)
שנה שעברה. מוזמן לקרוא שם.
זה כדי למנוע ממריל סטריפ לקחת מועמדויות
מכו-לם.
שוב פעם אני לא מועמד לכלום
מה יהיה, הוליווד?
בסוף אצטרך לכתוב את התסריט המדהים, לגנוב את התקציב מסרט מהתחת של עמוס גיתאי, לשבט חמישה צחי גראדים ולעשות את יצירת המופת הבלתי נשכחת שלי!
ראו הוזהרתם.
מישהו הצליח להבין את הקטע הזה עם מריל סטריפ?
כאילו מה עבר בראש של אותם אנשים שהצביעו עבורה – "רגע, יש את איימי אדאמס המצוינת, אבל מה שוב ניתן לה מועמדות שאחר כך היא תפסיד ותיהפך לנו לגלן קלוז?! פדיחות… יאללה נצביע למריל!".
שלא תבינו אותי נכון מריל סטריפ היא אחת השחקניות הגדולות של דורה, אבל מפה ועד לתת לה מועמדות על כל סרט סביר זה כבר ממש מוגזם. היא לא עשתה שום סרט זכיר בעשור האחרון, ועל אף זה היא כבר מועמדת 4 פעמים מאז 2010. לא נעים להגיד אבל אולי טראמפ טיפה צדק (לא באמת) כשכינה אותה "Overrated".
לא בטוחה לגבי מריל סטריפ אבל לגבי אדאמס
אני תוהה אם יש סיכוי שהבעיה שלה היא שהיא נלחמה נגד עצמה.
ההופעה במפגש לדעתי היתה מוצלחת. אומרים שהיא נתנה הופעה חזקה גם בחיות ליליות. יכול להיות שאחת הבעיות היתה שהיא נלחמה נגד עצמה?
לא
איימי אדאמס לא הייתה מועמדת פעם אחת לאורך כל העונה על יצורים ליליים. הקמפיין שלה ניהל בצורה נכונה את הפיצול הזה, אבל בסופו של דבר אנשים פשוט אהבו יותר (או סיבות אחרות) את נגה, או רצו לפרגן למריל על הנאום שלה נגד טראמפ.
ראית את הסרט?
אני לא מתה עליה ולא מכירה יותר מדי סרטים שהיא הופיעה בהם (חוץ מאדפטיישן אולי), אבל היא היתה מדהימה ב"פלורנס פוסטר ג'נקינס" וקיבלה את הצבעתי הצנועה בהופעת השנה פה בעין הדג. לדעתי מועמדות מוצדקת לחלוטין. וגם הסרט היה טוב…לא הבנתי מה זה משנה אם הוא זכיר או לא.
לעוד מישהו האתר נראה על הפנים כשנכנסים מהטלפון?
דירוג המועמדים לסרט הטוב ביותר
השנה יצא לי, לגמרי במקרה, לראות את כול המועמדים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר לפני ההכרזה. ברשותכם הנה הדירוג שלי אליהם:
9. מאחורי המספרים- חביב. נמנע מלאתגר את הצופים או לספק תמונת מצב מורכבת יותר מ'פעם התייחסו ממש לא יפה לנשים שחורות ואסור שזה שייקרה יותר!!!111' אבל כשעתיים להעביר איתם את הזמן הוא ממש סבבה. הבימוי יעיל ושלושת השחקניות הראשיות ממש טובות.
8. סארו הדרך הביתה- סרט שיחסית הפתיע אותי לטובה. הייתי בטוח שזה יהיה שמאלץ זוועתי בסגנון 'משחק החיקוי' ודומיו אבל הוא נמנע מזה. מה שעושה את 'סארו' לסרט נסבל לצפייה זה הבימוי שלו שנמנע מלהפוך את הסרט למסחטת דמעות או לכתבת תחקיר משעממת אלא נותן לסיפור לדבר בעד עצמו. לא שהזלתי דמעה אבל הוא בסדר הסרט הזה (וגם רוני מארה ממש חמודה).
7. הסרבן- המערכה הראשונה לא משהו: מלאה בקיטש, קלישאות ובכללי לא מעניינת. אבל מהרגע שהמערכה השנייה מתחילה הסרט תופס קצב ונהיה סרט מלחמה מרשים למדי. מל גיבסון אומנם שונא אותנו אבל בכול הקשור לביום סצנות מלחמה אין עליו. תוסיפו סיפור מעניין למדי על עמידה על עקרונות במצבים קשים ותקבלו סרט ראוי לצפייה.
6. באש ובמים- 'ארץ קשוחה' למתחילים. סרט מאוד מבדר, מבויים היטב ועם הופעות נהדרות של כול המעורבים בדבר אבל חסר את העוקץ, הממזריות והציניות של סרטי האחים כהן הטובים באמת, מה שהופך אותו לסרט טוב מאוד אבל לא יותר מזה.
5. אור ירח- למרות התשבוחות העצומות, מצליח לא לאכזב. סרט עוצמתי, מרגש ומבוים בצורה סוחפת ששואל שאלות על מיקומם של אנשים שונים מאיתנו בחברה המודרנית. היה אפשר להוריד כמה דקות מהמערכה השלישית אבל אני מאוד אהבתי בסך הכול.
4. המפגש- סרט מד"ב חכם, סוחף ומרהיב שמעלה שאלות על תקשורת ושפה משותפת בצורה משכנעת שבהחלט תעורר דיון אחרי הצפייה. איימי אדאמס מדהימה אבל מי שמסביבה בעיקר נמצא שם ולא עושה משהו מיוחד. בדומה ל'אור ירח', היה אפשר להוריד כמה דקות מהמערכה השלישית אבל אני בהחלט שמח שהסרט הזה מצא מקום באוסקר.
3. גדרות- פיצוץ של סרט. כן, הוא יותר מחזה מצולם מאשר סרט קולנוע אבל מי אמר שזה בהכרח דבר רע. הבימוי עוצמתי, התסריט מושחז וההופעות של כולם מדהימות, במיוחד דנזל וושינגטון וויולה דיוויס שכול כך בצדק הולכת לזכות באוסקר על הסרט הזה. אל תפספסו אותו כשייגיע לארץ.
2. מנצ'סטר ליד הים- קנת' לונרגן קנה לעצמו מבחינתי מקום ברשימת היוצרים הקולנועיים האמריקאים האהובים עלי. דרמת סאנדנס עוצמתית מאוד שלא משעממת לרגע עם תסריט מדויק, דמויות משכנעת, תצוגות משחק מדהימות והמון סצנות שאי אפשר להישאר אדיש אליהם.
1. לה לה לנד- סרט השנה שלי (ושל גולשי עין הדג ושל עוד הרבה אנשים). אני פשוט מת על הסרט הזה, ראיתי אותו כבר פעמיים ואני כבר מתכנן לראות אותו פעם שלישית. סרט קסום שמזכיר לי למה אני אוהב קולנוע. השירים מדהימים, הבימוי מושלם, ראיין גוסלינג ואמה סטון משפריצים כריזמה והסרט כול כך כיפי שהוא גורם לך לרצות לרקוד סטפס אחרי שאתה רואה אותו. כול מועמדות מה-14 שהוא קיבל מוצדקת מאין כמוה.
מה הקשר של באש ובמים לאחים כהן?
הזוי שאתה שופט סרט לפי השוואה לא הוגנת במיוחד שמבוססת רק על מיקום גאוגרפי
"כול מועמדות מה-14 שהוא קיבל מוצדקת מאין כמוה."
מיקסוס הסאונד שלו, בכנות, הוא זוועה.
זה לא אני אומר – לי יש כתוביות אז אני לא נדרש לסאונד כדי להבין מה נאמר אבל אנשים בחו"ל שראו את הסרט (ומוכנים להודות שיש לו בעיות) מדווחים שהם לא מצליחים להבין את השיר הראשון בלא מעט מקומות. זה כנראה לא ברמה של אינטרסטלר שפשוט אי אפשר להבין מה הם אומרים בגלל המוזיקה והסאונד שעולה על הדיאלוגים אבל זה עדיין ברמה שלא מצדיקה מועמדות.
בנוסף, נבצר מבינתי מה בדיוק בעריכת הסאונד שלו נעשה בכלל ולמה זה מצריך פרס. זה פרס על ייצור קולות מיוחדים שניתן לרוב לסרטי אפקטים. מה הם היו צריכים להמציא מאפס? נעלי סטפס?
(אם יש אנשי סאונד שרוצים לתקן אותי, אשמח לדעת איפה אני טועה.)
גם על הצילום יש לי כמה הערות (דברים שלא בפוקוס במקומות לא קשורים) אבל יש מספיק פריימים יפים כדי להצדיק אותה.
ואני חשבתי שזה רק אני.
הסאונד היה לא מאוזן, וחשתי בבעיות אפילו בדיאלוגים כשצפיתי בסרט (יס פלאנט ירושלים).
חלק מהשירים היו קצת מעורפלים וחלק מאד רועשים. הנחתי שזאת בעיה בהקרנה כי אני כן מרגיש שיס פלאנט מפשלים בכל מיני דברים קטנים (גם בסניף בראשל"צ). אולי זה באמת הסרט.
גם אצלי ככה!
יס פלאנט באר שבע – והייתי בטוחה שהיתה בעיה בהקרנה.
זה היה קטסטרופה. ממש הפריע לי להכנס לסרט.
"הסיוט שלפני חג המולד" היה מועמד לאוסקר הפעלולים ב-1993.
מומלץ לתקן את הפסקה האחרונה.
ייתכן שסרטי אנימציה כשירים לקטגוריה רק אם אינם גרפיים (כלומר אנימציה קלאסית או ממוחשבת).
באיזה טכניקה עשויים שני סרטי האנימציה הארוכים האיזוטריים?
(ל"ת)
"הצב האדום" הוא סרט אנימציה "שטוחה",
"חיי כקישוא" הוא סטופ-מושן.
חוגג את מועמדותה ה-20 של מריל סטריפ
א. כי לחברה שלי מגיע את כל הטוב שבעולם וב. כי זה תפקיד ענק שלה. בנוסף, המועמדות שלה הייתה מובטחת לחלוטין אחרי הנאום שלה בגלובוס הזהב – שהיה רגע שיא במערכה של הוליווד נגד טראמפ. (וכשאתה קורא לה "אוברייטד" אתה בכלל מאבד כל סיכוי לגאולה מצידי, כבוד הנשיא טראמפ.) סטון הייתה נהדרת, אבל לא משהו שהייתי נותן לו אוסקר – בטח שלא על חשבון מה שהופר עשתה ב"היא". לא שאתנגד לראות את סטון זוכה, להפך, אבל מיה הוא אפילו לא התפקיד השני הכי טוב בקריירה שלה עד עכשיו. מבחינתי זכייה שלה השנה תהיה פיצוי על ההתעלמות שלהם ממנה ב-2010 עם "באה בקלות".
עכשיו, "לה לה לנד" הוא סרט השנה שלי לכל דבר ועניין. אני מאוהב בו ואני עדיין, כחודש אחרי הצפייה בו, רוקד ברחובות ובבסיסים כל פעם שאני חושב עליו (ברצינות. אני לא צוחק. אנשים כבר מנתקים איתי קשר בגלל זה) – אבל 14 מועמדויות שמות אותו במקום שבו לא כדאי לא להיות. "טיטניק" היה אפוס. "לה לה לנד" הוא מחזמר קטן על שני אנשים שמתאהבים בלוס אנג'לס. (ו"הכל אודות חוה" פשוט סרט-מאחורי-הקלעים ממש שנון וכיפי – גם לו, לצורך העניין, לא הגיע להיות מועמד לכל דבר אפשרי, אבל את זה עוד אפשר לקבל בהתחשב בעובדה שהוא הועמד לחמישה פרסי משחק בשלוש קטגוריות שונות – כפל המבצעים היחידי של "לה לה לנד" הוא בקטגוריית השיר, ו"טיטניק" הוא היחידי עד כה שקיבל 14 מועמדויות ב-14 קטגוריות שונות.) כשהוא חולק תואר עם "טיטניק" הוא מקבל פתאום תואר שלא מתאים לו יותר מדי. אני מאוד שמח שהוא ככל הנראה יזכה, כי בהחלט מגיע לו, והפעם האחרונה שסרט השנה שלי עלה בקנה אחד עם האקדמיה הייתה ב-2002, עם "שיקגו" (אני רואה כאן דפוס חוזר), אבל בואו נרגע.
ככל שזה נוגע לייצוג גם יש על מה לפרגן – שבעה מהשחקנים המועמדים השנה אינם לבנים, שלוש מהם באותה קטגוריה, ולפחות אחת מהשישה גם תזכה (קטגוריית שחקן המשנה נראית הכי פתוחה בשלב הזה, וגם היא ככל הנראה תלך למהארשלה עלי. גם הוריקן ביאנקה לא יעצור את ויולה דיוויס בדרך לאוסקר השנה). בנוסף, בארי ג'נקינס הוא האדם השחור הראשון שמועמד על בימוי, הפקה וכתיבה של סרט, ובראדפורד יאנג, שמועמד על "המפגש", הוא הצלם השחור הראשון שמועמד לאוסקר, למיטב זכרוני. התקופה האהובה עלי השנה התחילה. ליבי ליבי על איימי אדמס (סתם לא באמת. הסרט שלך משעמם) ועל "בית האילמת", שמעבר לפרובינציאליות, הוא אחד הסרטים התיעודיים הטובים ביותר שראיתי והגיע לו להיות מועמד על הדוקומנטרי הקצר. חוץ מזה – יאללה בלאגן. עונה כיפית.
אז איזה מזל אם כך
שלא היו שחקן ושחקנית משנה בלה לה לנד :)
צ״ל - שלושה מהם באותה קטגוריה
אופס![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
מה שמעלה את שאלת המיליון
בהתחשב בזה שלה לה לנד מחזיק כבר בשני שירים בעונת הפרסים הזו,האם יש לו סיכוי להשוות את השיא של קן הקוקיה,שתיקת הכבשים, וזה קרה לילה אחד?
לא ראיתי מספיק סרטים מהמועמדים כדי להשוות, אבל ממה שהבנתי לה לה לנד פייבוריט גדול בסרט במאי ושחקנית,מה סיכוייו בשחקן ותסריט?
כמובן,ימים יגידו אם לה לה לנד הוא קלאסיקה לדורות,אבל אם משווים אותו לשתיקת הכבשים(היחיד שראיתי מבין ה3)אני יכול לומר בוודאות שלפחות המערכה האחרונה שלו מוצלחת בהרבה מהמערכה האחרונה והשערורייתית של שתיקת הכבשים,שהרבה לחלוטין את מה שהיה הסרט הכי טוב שראיתי עד אותו רגע.
מה אומרים?
שני שירים-שני שיאים
לשם הבהרה
מדובר פה על זכיה של סרט אחד בכל הפרסים ה"ראשיים" – סרט, במאי, שחקן, שחקנית, תסריט.
והסיכוי הוא לא גדול. כמו שאמרת, פרסי הסרט והבמאי כמעט מובטחים לו. פרס השחקנית, כנראה, גם (אם כי זכיה של נטלי פורטמן גם היא אפשרית). אבל כאן נגמרות ההבטחות. לפרס השחקן, קייסי אפלק ללא ספק מוביל, ואם הוא לא יזכה, דנזל וושינגטון על "גדרות" יתפוס את מקומו. ריאן גוסלינג משתרך מאחור ברשימת הסיכויים. גם בתסריט, נראה ש"מנצ'סטר ליד הים" מוביל. אבל מי יודע, אם האקדמיה החליטה שהיא מאוהבת כאיש אחד ב"לה לה לנד" אולי יהיה פה סוויפ כמו שכבר הרבה שנים לא היה.
בימים האחרונים צץ קמפיין אנטי אפלק
כניראה הרבה בזכות צעדת הנשים הגדולה בארה"ב, שהחזירה מעט אומץ וסולידריות.
מאוד מקווה שהקמפיין הזה יעבוד, וכפי שהיטיבו להשתעשע במילים בלינק, שאפלק לא יקבל את האוסקר למרות ה-“Molester by the Sea” allegations.
אופס: למשך כמה רגעים איימי אדאמס הייתה מועמדת לאוסקר.
מסתבר שלמשך כמה דקות לאחר הכרזת המועמדויות, אתר האוסקר הרשמי רשם בקטגוריית שחקנית ראשית את שמה של איימי אדאמס על "המפגש" במקום רות נגה על "לאבינג".
http://www.digitalspy.com/movies/oscars/news/a819723/oscars-blunder-as-official-website-lists-wrong-best-actress-nominee-amy-adams-ruth-negga/
למשך כמה רגעים היא הייתה רשומה
בטעות כמועמדת… היא לא הייתה באמת מועמדת גם ברגעים האלו.
למרבה המזל היא שמעה על הסיפור הזה רק בדיעבד, אחרי שכבר בורר ותוקן, אחרת הייתה יכולה להיות כאן עוגמת נפש די רצינית (כאילו, זו מספיק עוגמת נפש לא להיות מועמד, אבל לחשוב שאתה כן ואז לגלות שזו טעות? אאוץ').
כן, זו הייתה בדיחה...
(ל"ת)
אוף טופיק: מארי טיילר מור מתה.
מודה שלא הכרתי את הדברים הקומיים שהפכו אותה לאגדה ב4מריקה, אבל ההופעה שלה ב"אנשים פשוטים" (סרט שאיכשהו מצליח להיות אנדרייטד למרות שהוא זכה באוסקר) פשוט גדולה.
בני תמותה שנפטרים החל מ-2016 זה כבר לא אוף טופיק
RIP
מסיבת סובייקטיביות!
לדבר על למי הגיעה מועמדות ולמי מגיע לזכות השנה זה נחמד והכל (למרות שרשימת המועמדים השנה מעניינת הרבה פחות מזו של שנים קודמות, בעיני, גם אם מחזמר, מד״ב ומספר בריא של אנשים לא-לבנים כמועמדים חזקים באוסקר זה תמיד חיובי), אבל חינגת האוסקר השנתית היא גם הזדמנות שווה להיזכר מה הן העבודות הכי טובות שזכו או היו מועמדות לאוסקר. אני אתחיל:
זוכים –
השחקן הטוב ביותר: טום הנקס, פורסט גאמפ
השחקן הראשי הטוב ביותר היא קטגוריה שתמיד קצת מבאסת אותי, כי היא מוקפת המון פעמים בארשת של חשיבות עצמית מאוד מעיקה – היא תמיד מלאה בביוגרפיות ובסרטי גבר-לבן-ורציני משמימים. מה שיפה ב"פורסט גאמפ" זה שה-Leading Man שהוא מציג הוא במידה מסוימת אנטיתזה לכל פרוטגוניסט-גבר שהקולנוע ההוליוודי אוהב להציג: רגיש ואהבל. הוא אמנם גיבור מלחמה, אבל השירות הצבאי שלו לא מוצג בסרט כאיזשהו הישג וירילי סטיראוטיפי, אלא משהו מחויב תקופה שהוא כגבר היה צריך לעשות. וההופעה של הנקס – ובכן, היא פשוט אחת מהמרגשות שזכורות לי. פורסט הוא דמות שבידי כל שחקן שהוא לא מהליגה של הנקס הייתה גרוטסקית ונלעגת. הנקס הצליח לעורר הזדהות עם פורסט, בלי לגרוע מהאפקט הקומי של הדמות עצמה. הסצנה שבה הוא פוגש את הבן שלו פעם ראשונה היא אולי מרגעי המשחק הגדולים ביותר אי פעם.
שחקנית ראשית: ג׳ודי פוסטר, שתיקת הכבשים
קלריס סטרלינג היא הגיבורה האהובה עלי. צעירה פעורה שמוכיחה למפקדים שלה שהיא חזקה בדיוק כמוהם, וטובה יותר מהם. אין יותר מעצימים מזה. כבר מהתסריט עצמו קלריס היא תפקיד מהסוג שמרי לואיז פרקר פעם תיארה ככזה שמתחילים לזכות עליו בפרסים מהרגע שאתה מקבל אותו, ופוסטר מגלמת אותה כמו מלכה – acting is reacting, יאמר לכם כל מורה למשחק, והריאקשנים שלה ללקטר, ככל הנראה הרוצח המפחיד ביותר בתולדות הקולנוע, שווים זהב – ובעיני, מרהיבים יותר מלקטר עצמו. הסיבה שאני אוהב סרטים עם שתי זכיות על משחק היא כי ברגעים מסוימים, כששני השחקנים הזוכים חולקים יחד סצנה, אפשר ממש להסתכל על השניים ולדעת שמדובר בדינמיקה, בכימיה זוכת פרסים (בגלל זה, אגב, לאמה סטון יגיע האוסקר השנה אך ורק בתנאי שריאן גוסלינג יזכה איתה). ומשחק החתול-עכבר של פוסטר והופקינס הוא מהמרהיבים שראיתי. בטקס פרסי ה-MTV אחת מהקטגוריות החביבות עלי היא ״ההופעה המפוחדת הטובה ביותר של השנה״. ודווקא בגלל שפוסטר נתנה ב״שתיקת הכבשים״ את ההופעה המפוחדת הטובה ביותר אי פעם, היא גם מהגיבורות הכי מעוררות יראה אי פעם, מבחינתי.
שחקן משנה: ג׳ואל גריי, קברט
לא רואים אותו מחוץ לבמה. הוא לא יהיה מול המצלמה בלי איפור. הוא מקהלה יוונית של איש אחד, והוא מטורף ומצחיק ומקסים בעת ובעונה אחת. עוד תפקיד מתנה לכל שחקן שיהיה מספיק בר-מזל כדי לזכות בו, אבל גריי הוא ככל הנראה ה-Master of Ceremonies האולטימטיבי (גם אם אלן קאמינג, לפי מה שהבנתי, נתן לו חתיכת פייט בגירסה הבימתית של שנות התשעים), הן מול המסך והן על הבמה.
שחקנית משנה: קת׳רין זיטה-ג׳ונס, שיקגו
הקטגוריה הכיפית ביותר בטקס כולו. ההיגיון הוא כזה – לנשים, לפחות במאה העשרים (גם אם במאה הנוכחית השיפור לא היה המסיבי ביותר), אין זמן מסך שווה. והסרטים שבהם הן כן בתפקיד ראשי מובהק הם לא מהסוג שהאקדמיה נוטה להסתכל עליהם כאל כאלה ששווים התייחסות. לכן, המון פעמים שחקניות צריכות לקחת כל זמן מסך שכן ניתן להן, ולתת בו את ה-200 אחוז שלהן. ועל אחת כמה וכמה שחקניות משניות. תראו, לדוגמה, את אן הת׳וואי – פנטין היא הדמות הנשית הכי מרכזית ב״עלובי החיים״, וגם היא מקבלת קצת יותר מ-15 דקות מול המצלמה. לכן, הת׳וואי נתנה את תצוגת המשחק הטובה ביותר של הקריירה שלה, עם הופעה אובר-דה-טופ ודי מושלמת, שבה היא שרה ובכתה בעוצמות די נדירות. שחקנית המשנה הטובה ביותר היא קטגוריה בווליומים גבוהים במיוחד.
אני לא בטוח שהתפקיד של ג׳ונס הוא האהוב עלי שזכה בקטגוריה הזו, אבל היה לי חשוב לשים אותה כאן פשוט כי בדרך כלל, במיוחד בשנים האחרונות, כשהאקדמיה רוצה לתת פרס ״רציני״ למחזמר היא נותנת אותו דרך הקטגוריה הזו. ״שיקגו״ היה המחזמר האחרון שהאקדמיה באמת פרגנה לו על אמת, וג׳ונס הייתה השחקנית היחידה מהקאסט המעולה של הסרט הזה לו האקדמיה בחרה לפרגן. ובצדק – ולמה קלי היא אחת מהדיוות הקולנועיות הגדולות. היא מהממת בכל מובן אפשרי – מהקלילות שבה היא רוקדת ושרה כמו אלופה ועד לדרך שבה היא מעשנת. העדות שלה במשפט של רוקסי היא רגע לפנתאון.
מועמדים:
השחקן הטוב ביותר: ספנסר טרייסי, משפטי נירנברג
שוב, acting is reacting. שחקן גדול לא נמדד בהכרח במונולוגים שלו, אלא לפעמים גם בתגובות שלו למונולוגים של אחרים, וטרייסי עושה את זה נהדר. לאורך כל הסרט השופט שהוא מגלם נאלץ לשמוע כמה מהעדויות המחרידות ביותר שאי פעם נאמרו בבית משפט, והתגובות שלו אליהן אנושיות מאין כמוהן.
השחקנית הטובה ביותר: גלוריה סוונסון, שדרות סאנסט ומריל סטריפ, השטן לובשת פראדה
לא יכולתי להחליט. כנראה שאת ההופעה של סוונסון אני אוהב יותר, אבל לא יכולתי לכתוב טקסט על הופעות על מהאוסקר בלי להזכיר את סטריפ. נורמה דזמונד היא כנראה הדיווה הטובה ביותר בתולדות הקולנוע – מצחיקה, גדולה ומצמררת במובן הפיזי ביותר של המילה. ומירנדה פריסטלי – ובכן, היא פשוט מושלמת בפני עצמה. הופעה מאופקת מאוד ועדיין, בלי יותר מדי מחוות גדולות או מונולוגים שייקספריים, סטריפ הצליחה לבסס את אחת מהנשים הכי מפחידות בקולנוע הלא-אימה. ונאום החגורות הכחולות הוא אחד מרגעי המריל האהובים עלי.
שחקן המשנה הטוב ביותר: סמואל ל. ג׳קסון, ספרות זולה
שחקנית המשנה הטובה ביותר: קייט הדסון, כמעט מפורסמים
ועם כל הכבוד לשלושה מלמעלה, אלו שני ההפסדים הכי צורבים בתולדות הטקס בעיני. הבנתי, אגב, שהם הפסידו להופעות נהדרות – לא ראיתי את ״אד ווד״ או את ״פולוק״ – אבל פני ליין וג׳ולס הם שתי דמויות אדירות בעיני, ושתיים מתצוגות המשחק האהובות עלי בעולם. ג׳ולס הוא תרכיז הקול, וטרנטינו שם בפיו את מה שהם כנראה הטקסטים הטובים ביותר שכתב. ופני ליין – ובכן, קייט הדסון היא כנראה שחקנית פחות טובה מגברת גיי-הארדן (למרות שלא נותנים לה מספיק קרדיט, או, לחילופין, תפקידים מספיק טובים), אבל אין הרבה דמויות שמרגשות אותי כמו פני ליין. השיא של הסרט הוא סצנת הבירות ("What kind of beer?"), אבל באופן כללי, כל רגע שלה מול המסך יכול, בו זמנית, להעלות על פני חיוך עצום בשעה שאני מנגב את הדמעות. בידי כל שחקנית אחרת היא הייתה יכולה להיות בלתי נסבלת. הדסון הופכת אותה לבלתי נשכחת.
אלה הבחירות שלי. אשמח לשמוע את שלכם :)
השחקנית הטובה ביותר
ראיתי: 37
הטובה ביותר: קת'י בייטס, מיזרי
מדהים לחשוב ששנתיים ברצף זכו הופעות משני סרטי אימה בפרס השחקנית הטובה ביותר.
בכל מקרה, בייטס היא המקרה הכי ברור של זוכה שזוכה כנגד כל הסיכויים: סרט אימה, אישה שלא עונה לתכתיבי הגוף של הוליווד והופעה של אישה לא נעימה או נחמדה ובכל זאת היא זכתה. פשוט כי זאת אחת ההופעות הטובות ביותר שנראו על המסך. הרוגע של בייטס מפחיד בהרבה מהשיגעון של ניקולסון, וזה כבר מסמל משהו, לא?
מקום שני: ג'ולי אנדרוז, מרי פופינס ואליזבת' טיילור, מי מפחד מוירג'ניה וולף?
מקום שלישי: קייט בלנשט, יסמין הכחולה ופרנסס מקדורמנד, פארגו
השחקן הטוב ביותר
ראיתי: 60
הטוב ביותר: יול ברנר, המלך ואני
אין לי מושג. לא, באמת אני מסתכל על רשימת התפקידים שיש כאן ואוהב מאוד את כולם אבל יול ברנר הוא זה שלא יוצא לי מהראש. ההופעה הכיפית אך רצינית וככל הנראה ההופעה-ללא-חולצה הטובה ביותר שהייתה על המסך. אחד התפקידים הקומיים שגם משמש כדמות מפחידה ומעוררת אימה תוך כדי, תוך כדי שמירה על כימיה מרתקת מול השחקנית שמולו ובשלבים מסוימים לסחוב את כל הסרט על גבו.
מקום שני: דניאל דיי לואיס, זה ייגמר בדם וויליאם הרט, נשיקת אשת העכביש
מקום שלישי: ויליאם הולדן, סטלג 17 וארנסט בורגיין, מרטי
שחקנית המשנה הטובה ביותר
ראיתי: 45
הטובה ביותר: טילדה סווינטון, מייקל קלייטון
בין כל התפקידים החייזרים, המאתגרים, פורצי הגבולות שיש דווקא בתפקיד הכי "סטנדרטי" סווניטון נתנה את תפקיד חייה. אני יכול לצפות בסצנה שלה בסוף עוד פעם ועוד פעם ולהתמוגג. עוד זכייה שקשה להאמין שבאמת קרתה שמזכירה שמדי פעם דברים טובים באמת קורים בעולם.
מקום שני: טאטום אוניל, ירח נייר
מקום שלישי: קטרין זיטה ג'ונס, שיקגו. רות גורדון – תינוקה של רוזמרי.
שחקן המשנה הטוב ביותר
ראיתי: 49
אני מודה שכאן אני לא מצליח לבחור. כל אחד עושה משהו כל כך טוב, אז אני אשאיר רשימה של חמש ואתחמק מלבחור.
ג'ואל גריי מקברט מהסיבות שציינת, בניסיו דל טורו מטראפיק על עצם היותו בניסיו דל טורו, ג'ין הקמן על בלתי נסלח, קווין קליין על דג ושמו וונדה והרולד ראסל של השנים הטובות ביותר של חיינו.
מועמדים זה קשה מדי במגבלת הזמן שיש לי כרגע. אולי אחר כך.
לצערי אין לי מספיק ותק בסרטים
,או באוסקרים,כדי לתת תגובה מפורטת או מקורית במיוחד,אבל בכל זאת תרומתי הצנועה:
הצילום הטוב ביותר(זכה)-ויטוריו סטורארו,אפוקליפסה עכשיו-עם כל אהבתי לצילום הנפלא של לובצקי בהאיש שנולד מחדש,סטורארו בסרט הזה עשה הישג בלתי נתפס.בלי שימוש בוואן שוטים ארוכים או יותר מדי אפקטים,השילוב המופלא בין יופי וחורבן כשרואים את הג'ונגל מופצץ בצורה מאוד אסטתית ויפה,המבנה המרהיב של המטוסים בדרך לכפר הוויטנאמי,התאורה המאיימת על הפנים של קורץ,הקלוז אפ על הראש הכרות,הסירה ששטה במורד הנהר,ונגעתי רק בקצה המזלג. מדובר,ללא ספק,בעבודת הצילום הטובה ביותר בתולדות הקולנוע
הבמאי הטוב ביותר(זכה)-סטיבן ספילברג,להציל את טוראי ראיין-בניגוד לרבים,אני לא חושב שלהציל את טוראי ראיין היה כזה סרט מופתי,ואני גם לא חושב שספילברג הוא כזה מאסטר(אני בהחלט מאודאוהב אותו,אבל ממש לא מביןעל מה ההערצה)אבל עבודת הבימוי שלו בסרט הזה פשוט מושלמת.אם אנחנו מגדירים את תפקיד הבמאי בכך שהוא צריך לגרום לצופים לחוש את מה שחשות הדמויות(כמובן שיש תפקידים נוספים לבמאי,אבל זה בוודאי אחד החשובים ביותר)זה ודאי אחד הסרטים שעשו זאת בצורה המוצלחת ביותר.המצלמה הרועדת,הכדורים ששורקים באוזן,הסאונד המדויק כשהדמויות צוללות מתחת למים,תחושת הגיהנום הכללית,והשוט המזוויע שגרם לי לעצור את הסרט בפעם הראשונה,של חייל עם מעיים שפוכים שצועק "אמא,אמא"
כל אלה גורמים לאחת התחושות המדויקות ביותר שסרט הצליח לגרום להם אי פעם.
מעולם לא הייתי במלחמה,ומכיוון שאין לי פרופיל קרבי סביר להניח שגם לא אהיה,אבל נראה לי שספילברג הצליח לגרום לי להתקרב להרגשה שלה הכי הרבה שאפשר
שחקנית ראשית(מועמדות)-אלן בורסטין,רקוויאם לחלום-זה מאוד מעניין המקרה הזה,שבו דמות תמימה לחלוטין,בלי שום כוונות רעות,שרק רוצה להגשים את החלום שלה,גורמת לי פחד מוות בכל פעם שהיא מופיעה על המסך,אתם לא חושבים?
זה מה שקרה לי ברקוויאם לחלום.מדובר באחד הסרטים שהגעתי אליהם עם הכי מעט ידע מוקדם.כך קרה,שאחרי שהסרט הפך בהדרגה מסרט פיל גוד מקסים לאחד הסרטים הקשים ביותר שראיתי,פתאום מצלמים לי את אלן בורסטין מפחדת מהמקרר,והמחשבות שעוברות לי בראש באותו רגע,הם משהו בסגנון של-"היא יותר מדי טובה" "היא הדמות הכי מפחידה שראיתי בסרט" "עוד סצינה אחת איתה והלב שלי יקבל נזק בלתי הפיך". הבעות הפנים,האינטונציות המדויקות,הפליאה שלה כשהיא מקבלת את שיחת הטלפון,וגם,אחד הרגעים הגדולים של הקולנוע-כשהיא אומרת בכזאת תמימות,"אני הולכת להופיע בטלוויזיה!".אני לא יודע באיזה סרט ג'וליה רוברטס שיחקה שגנב ממנה את האוסקר וגם לא ממש אכפת לי,כי מדובר בתצוגת המשחק הטובה ביותר שראיתי בהפרש גדול(לא שכחתי לכתוב במשפט האחרון את המילה "הנשית"
שחקן ראשי
מועמדיות:
חוואקין פיניקס, 'המאסטר'.
בלי להיכנס בכלל לשאלה אם הסרט הזה גרוע או גאוני (בעיני הוא סוג של יצירת מופת מהפנטת ומבריקה) יש כאן את אחת ההופעות הכי זכורות לי מסרט, כל סרט.
קשה בכלל להתחיל לתאר את המשחק של פיניקס בסרט הזה.
הוא משחק יוצא מלחמה חולה נפשית ופיזית. כל דבר שקורה סביבו הוא מקשר למין ובכללי הוא לא מרבה להיישיר מבט לאנשים והעיניים הכבידות שלו מסתכלות בעיקר למטה. המפגש שלו עם פיליפ סימור הופמן (עוד הופעה מבריקה בפני עצמה) יוצר את מערכת יחסים מורכבות, הזויה ומעניינות בטירוף.
כל צעד, כל מילה, כל חיוך וכל מבט פיניקס עושה כאן אמין בצורה לא הגיונית. אולי האדם שהכי קשה להתחבר אליו רגשית אבל הוא מצליח דרך תצוגת המשחק הלא נורמלית הזאת לנפץ כ"כ הרבה גדרות ומחסומים שאישיות כזאת מייצרת.
באותה שנה זכה דניאל דיי לואיס על עוד תצוגת משחק מטורפת בלינקולן של ספילברג. כך שהיה קשה לי לבכות על הבחירה. אבל מה שחוואקין פיניקס עשה בסרט הזה הוא יצירת מופת בפני עצמה.
בנוסף:
חוויאר ברדם, ביוטיפול.
רובין ווליאמס היה חייב לזכות במשהו ('בוקר טוב ויטנאם', 'ללכת שבי אחריו', 'פישר קינג')
זכיות:
דניאל דיי לואיס, 'זה יגמר בדם'.
אולי תצוגת המשחק הגדולה ביותר של שחקן בעשור האחרון.
כמו כן, הוא שותה לנו את המילקשייק.
ובגלל שהרחיבו עליו כבר לפני, אתמקד בזכייה אחרת:
פ מארי אברהם, מאדאוס.
מדובר באחד הסרטים האהובים עלי ביקום כולו. ומעל כולם נמצאת תצוגת המשחק המטורפת של סליירי. שבהופעה אחת מצליח לגרום לי לאהוב אותו, להבין אותו ולכאוב אותו בצורה אבסלוטית, אך מצד שני גם גורם לי לשנוא, לתעב ולסלוד ממנו לגמרי.
סליירי של פ מארי אברהם, הוא אדם שכל כך אוהב את אלוהים שקשה לו לו לשנוא אותו לגמרי. הוא אדם רגיל, שאוהב שאוהבים אותו, שאוהב קינוחים מתוקים ובחורות יפות, אך מקדיש את כל קיומו לעבודת האל. עד שהאל בכבודו ובעצמו בא ולוקח ממנו הכל. ולכן, הוא יוצר למלחמה נגדו, מלחמה מטורפת שגובלת במחלה נפשית כדי לנצח את אלוהים. וכשאדם כ"כ מאמין יוצא למלחמה נגד אלוהיו, התוצאות משוגעות לגמרי. ואברהם מצליח להעביר את התחושות האלו דרך טירוף, הומור ושנאה. וכל פעם שהוא מסתכל על מוצרט מנגן, אנחנו ממש חווים דרכו את הקונפליקט המטורף שנמצא בראשו. אותו מבט שמימי כשהוא מסתכל על יצירה אלוהית שגם מניחה את יצירתו בצד הבינוני של הסקאלה וגורמת לו לקנא וגם גורמת לו להתפעל מהכוח הגדול שביצירה ובכלי הלא משמעותי שמייצר אותה.
תצוגת משחק לדורות.
(גם טום הולס היה מועמד על תפקידו כמוצרט. וגם הוא מנפק תצוגה נהדרת, אם כי הרבה יותר מעצבנת מידי)
בנוסף:
דניאל דיי לואיס, לינקולן.
גרגורי פק, אל תיגע בזמיר.
ג'ק ניקולסון, קן הקוקייה. (תכלס, היה צריך לקבל מועמדות וזכיה על 'הניצוץ')
מה זאת אומרת "תצוגה נהדרת, אם כי הרבה יותר מעצבנת מידי"?
הוא מעצבן בדיוק ברמה הנכונה – כל הדמות שלו בנויה על הניגוד בין הכישרון האדיר לבין האישיות הבלתי נסבלת והמפונקת שלו (שלא לדבר על הצחוק שלו שרודף אותי בסיוטים יותר מכל אימג' מסרט אימה).
הופעות שלא קיבלו מועמדות
מכיוון שגנבו לי את חואקין פיניקס בהמאסטר אזכיר כאלה שלא היו מועמדים:
רוברט דה נירו מלך הקומדיה: אחרי שנים שבהם שיחק את הגבר הגבר האולטימטיבי רוברט דה נירו נותן הופעה מדהימה בתור אדם די עלוב ונלעג. אחד הדברים שמבדילים בעיניי בין שחקנים גדולים באמת לסתם שחקנים טובים זה היכול לגוון ורוברט דה נירו הוכיח פה את היכולת הזאת, אחד הסרטים הכי אנדרייטד של סקורסזה ואחד ההופעות הכי אנדרייטד של דה נירו.
ג'ון גודמן, בארטון פינק: איך הוא לא היה מועמד אף פעם לאוסקר? לא ברור, דמות אדירה שלא ממש ברור איך לאכול אותה ומה לחשוב עליה, אני דווקא לא חושב על הסרט הזה בתור אחד מהכי טובים של האחים אבל גודמן משדרג את סרט בהופעה שלו.
מלקולם מקדוול, התפוז המכאני: איך לעזאזאל הוא לא היה מועמד? הופעה משכנעת של שחקן שלא זכה להרבה תהילה גם אחרי הסרט, דמות מבחילה ומדהימה פשוט נפלא.
ושחקנים שכן היו מועמדים או זכו ועוד לא הוזכרו:
רוברט פינץ, רשת שידור (הרגע גיליתי שהוא השחקן הראשון שקיבל אוסקר אחרי מותו)
די קפריו בהופעת חייו בהזאב מוול סטריט
חוויאר בארדם, ארץ קשוחה
כריסטוף וואלץ, ממזרים חסרי כבוד
גוני דף שודדי הקאריביים קללת הפנינה השחורה
טים רובינס מיסטיק ריבר
איימי אדאמס המאסטר
טום קרוז, מגנוליה: בדרך כלל אני לא מת עליו אבל זו ההופעה הכי טובה שלו.
פיטר פינץ*
ועוד משהו -
הפאדיחה הכי גדולה של האקדמיה השנה היא לא בקטגוריית שחקנית הראשית עם איימי ההמומה עם סרט החייזרים המשעמם שלה, לדעתי, אלא דווקא באחת הקטגוריות הכי לא בולטות בטקס – הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר.
״בית האילמת״ של תמר קיי, שנוצר כסרט הגמר שלה בסם שפיגל, נכנס לשורטליסט של האקדמיה לפרס, וזה היה א. מפתיע מאוד וב. הדבר הכי מוצדק בעולם. ראיתי אותו במקרה לפני כבר קרוב לשנתיים, והוא אחת היצירות הדוקומנטריות הכי חזקות שראיתי בשפה העברית. וזה בא ממישהו שאם עוברות קרוב לחמש דקות בלי רמז לתסריט עלילתי הוא ישר חותך לשיטוטי אייפון. הסרט מספר את הסיפור של סהר, החירשת (הבית מכונה ״בית האילמת״ למרות שהיא דווקא מסוגלת לדבר) ובנה יוסוף (אחד מהילדים הכי חמודים בעולם בערך) שחיים בבית שממוקם במה שהבנתי כשטח הפקר בין חברון היהודית לחברון הפלסטינית, ומבחינתי, זה כל מה שצריך לדעת על הסרט. ״בית האילמת״ מספר את סיפורה של משפחה חד הורית מהממת שחיה באחת הערים הכי ביזאריות בישראל, והוא מספר את הסיפור הזה ברגישות ובעדינות אינסופית. הוא הרבה יותר מדי טוב בשביל האקדמיה. הוא שודר בערוץ שמונה לפני כשבוע, ואני מעריך שזה אומר שהוא זמין ב-VOD עכשיו. ממליץ לכל חובבי דוקו וחברון לראות בהזדמנות הראשונה שיש להם.
וואו.
סיימתי לצפות ב-A Monster Calls ואני לא מאמין שהוא לא גרף שום מועמדות למרות שבקלות מגיע לו על הסרט, הבמאי, שחקן ראשי, עיצוב אמנותי ופסל הקול. בעיקר פס הקול. ובעיקר אחרי ששנה שעברה התעלמו מפרננדו ולסקז על קרימזון פיק. הוא המלחין הכי טוב שיש בתעשייה היום.
ובזמן שאני כותב שורות אלה נזכרתי בסרט התעודי על ניק קייב שגם מדבר על תהליך דומה (יחסית) ופשוט… דמיינו אנחה גדולה כאן.
כמו שאמרתי: הסרט התעודי של ניק קייב לא נדפק בגלל שהאקדמיה לא אהבה אותו
הוא נדפק כי האקדמיה לא *ראתה* אותו. הוא הוקרן פעמיים וזהו, דבר שפשוט לא עונה לקריטריון של האקדמיה (שבוע הפצה לכל הפחות) .
אל תתפלא שאם יחליטו להרחיב את ההפצה שלו (קרי: לתת למישהו לראות אותו, סעמק) שנה הבאה הוא יצוץ לפחות בשלבים המוקדמים של השיחה.
ובכן, ג'ון הרט הלך לעולמו
שחקן מוכשר שלא תמיד קיבל את ההערכה המגיעה לו. יהי זכרו ברוך.
זה ממש עצוב
איזה שחקן נהדר, בין אם בטלוויזיה ב"סיפורי עמים" שכולנו גדלנו עליו של ג'ים הנסון וב"אני קלטודיוס", ובין אם בתפקידים רבים מספור בקולנוע, כמו התפקיד הראשי ב-"1984" (ומהשוליים אך החביבים עליי – "שגעון בחלל", האדם שמבטנו יוצא הנוסע השמיני ומתחיל לשיר), ג'ון הארץ היה אחד משחקני האופי הטובים והמוערכים ביותר. יהי זכרו ברוך.
שגעון בחלל=spaceballs?
(ל"ת)
Oh no, not again!
(ל"ת)
אכן כן. Spaceballs של מל ברוקס
(ל"ת)
ואגב, זה די סמלי שביום שבו כולם מדברים על 1984
והמכירות של הספר נסקו (בעקבות "העובדות האלטרנטיביות" של טראמפ), נפטר כוכב הסרט הזה.
אם הוא היה נפטר לפני חודש
יכולנו לספר שזה הו כה אירוני לרגל פתיחת העונה של האח הגדול.
מדובר בדיסוטופיה שהיתה ונשארה מאוד רלוונטית ולכן לא משנה מתי היא תצוץ בהקשר כזה או אחר, נצליח לאתר רלוונטיות.
דווקא המציאות האלטרנטיבית של טראמפ והעיסוק בזרות ומתירנות יותר מסתדרים לי עם עולם חדש מופלא.
אולי, אבל בימים האחרונים התקשורת העולמית עוסקת בספר באינטנסיביות, וגם מכירותיו עלו
וזה לא קורה בכל פעם שנפתחת עונה של "האח הגדול" או "חדר 101", וגם לא בכל פעם שמישהו מאשים אחרים ב"שיחדש".
הבמאי של "פרידה" ו"הסוכן" לא יוכל להשתתף בטקס האוסקרים
וזה בגלל הצו החדש של טראמפ שלא מאפשר כניסה של מוסלמים ממספר מדינות בהן איראן.
במבט אוסקרי מצומצם: זה חדשות טובות ל"הסוכן". בקטגוריה קצת פושרת השנה, הדחיפה הפוליטית הזאת תעזור לו לקחת את הפרס מ"טוני ארדמן" ושאר המתמודדים, בלי יותר מדי אכפתיות מצד המבקרים (אחרי שהם פאקינג העיפו את היא, איזה סתומים הם שיואו)
במבט אנושי: איזה חרא. אין לי עוד מה להגיד. ארצות הברית.. בתקופה לא פשוטה, בוא נגיד את זה ככה. איזה חרא.
במבט אוסקרי רחב: חוסר השקט הזה, בנוסף לתחושה ש"לה לה לנד" הוא קצת יותר מדי "טראמפ"-י והעובדה שיש עוד חודש על הקלפיות עלול בהחלט לפגוע בסרט ובסחיפה שלו. אני בספק גדול עדיין שהוא לא יזכה, אבל אם באמת החודש הקרוב יראה כמו השבוע האחרון אני לא אופתע אם מצביעי האקדמיה לא יהיו במצב רוח לאסקפיזם קולנועי וירצו, כמו שרז אמר כאן לפני כמה חודשים, משהו קצת יותר פוליטי (קרי: אור ירח). אבל אולי עוד מוקדם לדבר.
להבהרה: לה לה לנד לא יוצא נגד מוסלמים או משהו בסגנון
כשאני אומר שהוא "טראמפ"-י אני מתכוון לכך שהוא מאוד נוסטלגי לעבר, ולבעיית ה"בחור לבן הולך להציל את האומנות השחורה" שלו. זה לא סרט גזעני או מעודד גזענות ולא סרט שהולך לטוויטר לצעוק על כל מי שלא אוהב אותו או משהו כזה. אני גם לא בטוח אם אלה ביקורות צודקות, אבל אלה ביקורות שקיימות בכל מקרה.
שאלה למביני דבר
יש איזשהו סיכוי ש"מנצ'סטר ליד הים" לא מקבל אוסקר על תסריט מקורי?
התסריט שלו הוא יצירת מופת שפשוט לא יאמן שלא התבססה על איזה רומן לפניה.
מי המתחרים הריאלים שלו? לה-לה לנד? אם כן זה יהיה כל כך לא מוצדק.
בלי להיכנס הרבה לפוליטיקה
אבל מה קורה אם זוכה באוסקר לא נמצא באולם כדי לעלות לבמה ולקחת את הפרס? (בגלל מחלה\צו הרחקה\חשד לפלילים וכו'). שולחים לו אותו בדואר?
זה מצב שכבר קרה פעם?
אני מניח שזה משהו אישי יותר מדואר
אבל כן.
המקרה הכי מפורסם זה ב2002, הזכייה של רומן פולנסקי בפרס הבימוי בזמן שהוא למעשה נמלט מהחוק עוד משנת 1978.
אני יכול להניח שבמקרה של זכייה הפרס יינתן למפיצה האמריקאית,
שתחליט לבד מה לעשות בעניין.
למה לא מתוקנת השגיאה בנושא קובו?
זאת לא הפעם הראשונה בה סרט אנימציה מועמד על הפעלולים. היה את "הסיוט לפני חג המולד", ב-1993.
הנה תיקנת, תודה.
(ל"ת)
טוב אז לה לה לנד זכה גם בפרס גילדת הבמאים
ונראה בדרך הנכונה והקלה לזכייה בתואר.
זוטופיה זכה בפרס הדי עלוב הזה שנקרא אננני אבל מצד שני זכה בכל פרס אחר עד כה וכנראה יזכה באוסקר.
מה אומרים על האפקטים?ספר יפסיד לקובו?
ועכשיו נשאלת השאלה
מתי יעלה לפה ״הכה את האוסקר״?
מי שר באוסקר?
לפי ההודעה הרשמית מהאקדמיה בטקס יופיעו אאולי'אי קרוואלהו ולין-מנואל מירנדה שישירו ביחד את How Far I’ll Go, סטינג שישיר את The Empty Chair, ג'סטין טימברלייק עם Can’t Stop The Feeling וג'ון לג'נד עם (Audition (The Fools Who Dream ו-City of Stars.
בגדול, נשמע די הגיוני… אבל ההוספה של לין-מנואל לשיר מ"מואנה" וההורדה בדרגה של "לה לה לנד" קצת מבלבלים אותי.
נשמע סביר שג'ון לג'נד יבצע את שני השירים ביחד, באותו קטע, מה שיחסית הגיוני. כלומר, זה לא כאילו יש בעיה להציג כמה שירים מאותו סרט בטקס אחד, זה כבר נעשה כמה וכמה פעמים, אבל אולי הפעם יש לחץ בזמן. מובן. אבל למה ג'ון לג'נד? מה הקשר שלו לעיר של כוכבים ולאודישן? עם לשמוע אותו שר את הראשון אני עוד סבבה, אבל אודישן? נשמע לי בעיקר שילוב רע. למה לא גוסלינג וסטון? בראונדטייבל שחקניות של THR אמה סטון הביעה רצון לשיר על במת האוסקר. לא חושב שתהיה לה בעיה לעשות את זה.
ומהצד השני, הם מוסיפים את לין-מנואל מירנדה ל"כמה רחוק אלך". מה שגם הגיוני לחלוטין, אבל נשמע כמו הופעה מוזרה ספציפית של השיר הזה.
שני הדברים האלו קצת מוזרים לי ביחד. מצד אחד להוסיף ל"מואנה" מפורסם, ומהצד השני להוריד מ"לה לה לנד" את האנשים המפורסמים, כאילו דיסני מנסים לתת פחות במה לסרט שהוא לא שלהם.
להצבעות זה כבר לא יעבוד, ועד כמה שאותי זה מבאס, יש יותר סיכויים ששיר מ"לה לה לנד" יזכה…
די מבאס
קיוויתי לראות לפחות את אמה שרה את Audition, אם לא דואט של שניהם. איכשהו השימוש בג׳ון לג׳נד עבור שני השירים האלה כמעט מרגיש לי יותר תלוש מאשר אם היו מביאים שני זמרים רנדומליים למלא את התפקיד של אמה וריאן.
באסה. משהו אחד פחות לצפות לו מהטקס השנה.
הם לא זמרים...
לשיר בסטודיו כשאפשר לעשות טייקים שוב ושוב זה דבר אחד.
לשיר בשידור חי מול כל העולם זה דבר אחר, הם לא מיומנים לזה, הם לא יודעים איך זה נשמע.
קול לא נשמע אותו דבר כששרים אותו לתוך מיקרופון, ואני בטוחה שאף אחד לא נסכים לפלייבק.
לתת לראין גוסלינג ולאמה סטון לשיר את זה יפגע בשיר וגם עלול לפדח גם אותם קצת…
זה שאמה סטון רוצה לעשות משהו לא אומר שהיא מסוגלת לעשות אותו ברמה הרצוייה.
ג'ון לג'נד הוא פחות מוכר בארץ אבל הוא שם די גדול בארה"ב. הוא זכה באיזה 10 גראמי, ועוד אוסקר וגלובוס הזהב אחד. זה נכון שלין מנואל מירנדה הוא בהייפ כרגע (וזה הגיוני להוסיף אותו – הוא כתב את השיר, בדיוק כמו שאם זכרוני אינו מטעני – את גלגל החיים שר אלטון ג'ון), אבל ג'ון לג'נד הוא לא בדיוק "סתם" מישהו.
מה שכן, אני מסכימה שלה לה לנד מיוצגים על ידי צמד, ולכן הדבר הנכון לעשות הוא להביא צמד זמרים – אם שכל אחד ישיר שיר אחר, או שיהפכו את זה לסוג של דואט, לא יודעת מה. לה לה לנד הוא סרט מאוד זוגי ומגיע לו ייצוג זוגי.
אמה סטון הופיעה ב"קברט" בברודווי במשך חצי שנה.
גם קרוואלהו לא בדיוק מנוסה על במה, ולכן הצימוד שלה ללין-מנואל נשמע הגיוני, אבל למה לא לעשות את אותו הדבר ל"לה לה לנד"? למה לא להצמיד לסטון ולגוסלינג את לג'נד?
האמת, לאור העובדה שכבר כמה טקסי השבעת נשיאים בארה"ב היו עם פלייבק,
כולל לנגנים קלאסיים מהוללים,
אני תמה כמה מוסדות עדיין מתעקשים על שירה בלייב.
הם אולי לא זמרים מקצועיים,
אבל יש להם כמה שבועות טובים לחזרות.
הבנתי את הקטע מהroundtable קצת אחרת
איימי אדמס אמרה שההופעה החיה הכי מלחיצה שלה הייתה כשהיא הייתה צריכה לשיר באוסקר, בשנה שבה שירים מenchanted היו מועמדים.
בתגובה לזה, אמה סטון פתאום הבינה שהיא תצטרך לעשות את זה גם ודווקא הביעה לחץ קל.
אם זו הייתה החלטה שלה לא להופיע, היא מן הסתם לא קיבלה אותה באותו רגע, אבל אני לא חושב שהיא הביעה התרגשות מיוחדת לקראת האירוע.
איזה באסה בקטגוריה הסרט הזר השנה
אני מניח שהבעיה היא יותר אני ופחות הסרטים, אבל הרושם מצפייה בחמשת המועמדים לסרט הזר הטוב ביותר היא בעיקר בינוניות. חמישה סרטים, אף אחד מהם לא גרוע אבל גם לא סרט מבריק שאני ייקח איתי הלאה.
בין אם הם סובלים מפשטות יתר, שנותנת להם אומנם טאץ' נשיונל ג'יאוגרפיק נחמד אבל יותר מזה (טאנה)
בין אם הם דרמה אמריקאית הולמרקית בגינונים אירופאיים (טוני ארדמן)
בין אם הם קומדיה אירופאית ידועה מראש על זקנים בשביל זקנים (איש ושמו אובה)
בין אם הם סרט מלחמת עולם שנייה שמבקש שאני ארחם על נאצים בלי סיבה מיוחדת (מתחת לחול)
המועמדים השנה פשוט לא מאוד מלהיבים. גם הטוב שבחבורה (הסוכן) הוא בסופו של דבר מעשייה נחמדה ולא יותר מזה, בטח לא משהו שמזכיר את הישגי "פרידה" של אותו הבמאי מלפני כמה שנים.
השם ישמור, הקטגוריה הזאת הייתה צריכה את "היא", "חולייטה" ואפילו "סופת חול" כמו אוויר לנשימה ואני לא מאמין שהם פספסו ככה. אני מניח שלו רק הייתי מוכן להתלהב מ"טוני ארדמן" הדברים היו נראים אחרת מבחינתי אבל אני לא באמת הצלחתי להתחבר להילולה סביבו.
מסכים ולא מסכים
'היא' ו'חולייטה' באמת היו חייבים להיכנס. (ואני גם הייתי מכניס את 'בגרות' הרומני המצוין ואולי גם את 'נארודה') ועדיין לא ברור בכלל איך התעלמו מהם כ"כ השנה.
אבל בעוד 'טאנה' ו'איש ושמו אובה' מגרדים את החביבות,
'הסוכן', 'טוני ארדמן' ובעיקר 'מתחת לחול' מצדיקים את מקומם בחמישייה הזאת בהחלט.
אני מאוד אהבתי את שלושתם, בעיקר את האחרון, ואני לא כ"כ מבין למה אתה מתאר אותו כסרט מלחמה שמבקש ממך שתרחם על נאצים. ראיתי אותו אחרת לגמרי.
בכל מקרה, יכול היה וצריך היה להיות כאן הרבה יותר טוב,
אבל בסופו של דבר יש כאן גם שלושה סרטים באמת נהדרים.
ובשנה שבה 'סארו' מועמד לתסריט ולשחקן המשנה, גם זה משהו.
גם אני מאד סבלתי מ"טוני ארדמן"
דווקא חיבבתי את "מתחת לחול", ול"הסוכן" הייתי קורא סרט מעולה (למרות שזה מאד מרגיז שכל הסרטים האחרונים של אסגר פרהדי הם פשוט רימייקים של "פרידה").
את השאר לא ראיתי.
עוד סרט שהיה צריך להיות פה והיה מעלה את הממצוע של הקטגוריה זה "המשרתת" – אני לא ידוע מה גרם לדרום קוריאה לא לבחור בו בתור הנציג שלהם, אבל זה מסוג הטעויות ששמורות לפרסי אופיר בלבד.
תראה, הסרט שנכנס במקומו
הוא בכל זאת סרט של הבמאי של "הטוב, הרע והמוזר" ו"ראיתי את השטן" ויש סיכוי שהוא נהדר לא פחות.
ובקטגורית סרט האנימציה דווקא יותר טוב
אז אחרי שהשלמתי את חיי כקישוא, קטגוריית האנימציה השנה אומנם רחוקה מלהיות נהדרת כמו שהיא הייתה יכולה להיות (כואב לי על הפספוס של טרולים וYour Name. כאן) אבל היא דווקא די נחמדה בסך הכל.
בגזרה האמריקאית קובו-מואנה-זוטרופוליס די מאוחדים כסרטים כיפיים עם נקודות חוזק וחולשה שונות שמונעות ממישהו מהם להיות יצירת מופת אבל גם לחלוטין סרטים שאני אשמח לבקר כמה פעמים.
בגזרה של הסרטים הזרים המצב קצת יותר מעניין – הצב האדום הוא שיעממון (מאוד יפה ומושקע) באורך שעה וחצי שהיה צריך להיות באורך רבע שעה אבל חיי כקישוא הוא יצירה די מבריקה, גם אם קצרצרה, שאומנם תפסיד את הפרס אבל לפחות זכתה לחשיפה בעקבות המועמדות שלה.