מנצ'סטר ליד הים. אור ירח. לה לה לנד. אם עדיין לא נמאס לכם לשמוע את השמות הללו, עוד מעט יימאס לכם. שלושת מלכי העונה, אלה שמסתערים זה על זה בקול גדול, משאירים אבק לכל המתחרים שלהם בפרסים הגדולים (בייחוד "אור ירח" – בתמונה למעלה – שעכשיו כנראה ייקח גם את קטגוריית התסריט המעובד, הריקה מתחרות אמיתית). אבל מאז תחילת דצמבר הם ידעו עליות ומורדות – אז בוא נעבור עליהם בזריזות.
איגודי המבקרים
לא כל המבקרים נולדו שווים ולא כל איגודי המבקרים נולדו שווים. כשאיגוד מבקרים ותיק ומכובד כמו איגוד המבקרים של ניו יורק, בוסטון או לוס אנג'לס מכריז על הבחירות שלו לסרטים הטובים ביותר של השנה החולפת זה לא בדיוק חדשות לעמוד הראשי, אבל זה בהחלט נחשב. או לפחות, יותר נחשב מ"ארגון המבקרים של בייקון, טקסס אונליין" או ארגון המבקרים בעלי רגל אחת שגרים בקולורדו או כל ארגון מבקר אחר שצץ לו ומשחרר הודעות לעיתונים ובלוגים בבקשה שייתנו להם תשומת לב. ולכן תמיד יש שאלה מי מהם ראוי לדווח ומי לא. הפעם, המבקרים פתרו את הבעיה בשבילנו, ופשוט החליטו כולם להצביע על אותם הסרטים והשחקנים כדברים הטובים של השנה. ובדיוק כפי שחשבתם, מדובר בקונספירציה של פאנבויז של מארבל – אף לא אחד (!) נתן את פרס השחקן הטוב ביותר לג'ארד ליטו ב"יחידת המתאבדים". שערוריה.
פרסי "הסרט הטוב ביותר" נחלקים לשניים: "אור ירח" ו"לה לה לנד". הסרט בעל כל התשבחות אי פעם מול המחזמר שובה הלבבות, בקרב איתנים שנוטה לטובת אור ירח, אבל רק במעט, ובמצב שיתהפך ככל הנראה כשנגיע לפרסים הרציניים. אבל אם בסרט הטוב ביותר המבקרים עוד מרשים לעצמם בחירה, נראה שבנוגע למשחק ישנה הסכמה כמעט מוחלטת לגבי השחקן הראשי, השחקנית הראשית ושחקן המשנה: קייסי אפלק ב"מנצ'סטר ליד הים", איזבל הופר ב"היא" ומהרשאלה עלי ב"אור ירח". מדי פעם ארגון מביע עמדה עצמאית כנהוג ממבקרים כמו "השחקנית ההיא מ'טוני ארדמן'", "אדם דרייבר ב'פטרסון'" או "ג'ף ברידג'ס ב'באש ובמים'" אבל הקונצנזוס די ברור: היו שלושה שחקנים השנה שהיו מעל כולם.
אם אתם בכל זאת מעוניינים לבדוק כל ארגון וארגון שמכריז את הבחירות שלו אז AwardsDaily עושה עבודת נמלים ואוסף את כולם.
ובכל זאת יש ארגון מבקרים אחד ששווה להתעכב עליו, והוא -
פרס פורום מבקרי הקולנוע בישראל
המקבילה הישראלית לפרסים האלה גם היא התכנסה, ובניגוד לכל האיגודים שנתנו את הפרסים שלהם ל"מנצ'סטר ליד הים" ו"אור ירח" ו"לה לה לנד", הפורום מציין סרטים ישראליים, ולכן הפרסים ניתנו ל"לעבור את הקיר", "אבינו" ו"לה לה לנד" (אבל בפרס הסרט הבינלאומי).
הזוכה הגדול הוא "לעבור את הקיר" – הקומדיה הרומנטית האמונית של רמה בורשטיין גרפה את פרס הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר ופרס השחקנית הטובה ביותר לנועה קולר. הזוכה הגדול הבא הוא "ההר", ואם אתם לא ממש זוכרים אותו אתם לא לבד – הסרט זכה לקול ענות די חלושה בקופות הישראליות, אבל המבקרים הוכיחו שהם לא שכחו אותו ונתנו לו את פרס הבימוי (אותו הוא חלק בתיקו עם במאי "אבינו", מני יעיש) ואת פרס ההישג האומנותי על הצילום של איתי מרום בסרט.
זוכים אחרים הם "שבוע ויום" שנתן את פרס השחקן לשי אב… לא, רגע לתומר קפון… לא, רגע, זה בכלל ניתן לאורי גבריאל. זה… מעניין. אורי גבריאל הוא שחקן משנה בסרט, שאמנם קיבל סצנה אחת חזקה ביותר, אבל הוא מוקף בשתי הופעות מאוד חזקות של שחקנים אחרים.
את פרס תגלית השנה קיבלה הדס בן ארויה על הסרט "אנשים שהם לא אני" שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא יצא בקולנועים בארץ – אבל אמור לצאת שניה לפני שהשנה נגמרת, ב-29.12, וזה בהחלט יהיה אחלה דבר לשים על הפוסטר שלו.
בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר זכה "לה לה לנד", כאילו הוא היה צריך אפילו עוד תשבחות. אל המקום השני הגיעו, בתיקו, "המפגש" ו"מנצ'סטר ליד הים".
גלובוס הזהב
ואז, אחרי שעברנו את כל המשוכות הללו, אנחנו מגיעים לפרסים הרציניים. וגלובוס הזהב הוא בהחלט הפרס הרציני ביותר שממנה אותו ועדה של 90 אנשים, מצביעה לסלבריטאים על חשבון שחקנים, טוענת ש"להציל את מארק וואטני" הוא קומדיה, ושמאפשרת בחוקי הפרס לשחד את המצביעים עם בושם ומתנות, כל עוד הם לא עולים יותר מ-400 שקל. כלומר, בעצם הגענו לפרסים הממש-לא-בשום-צורה-רציניים.
ובכל זאת, גלובוס הזהב הוא משום מה טקס שנחשב לחשוב. גם אם חבר המצביעים שלו היה נמיות מטורפות בלבוש אדם שמחליטות על הסרט הטוב ביותר על פי זריקת שקיות חטיפים עם שמות הסרטים לנהר התמזה ולראות מי צפה ראשונה, הם הצליחו בקסמים ואמצעים כאלה ואחרים להביא את כל הוליווד לטקס שלהם, ואז כל הוליווד צופה איך אתה מתנהג והאם אתה אדם מקסים ושובה לב מספיק בשביל לתת לך פרס עוד פעם בהמשך העונה או שלא.
וגם כאן, "לה לה לנד" שמח – הוא הסרט עם מספר המועמדויות הגדול ביותר עם 7 מועמדויות, כאשר אחריו "אור ירח" עם 6 ו"מנצ'סטר" עם 5. שלושת הסרטים הללו התחזקו מגלובוס הזהב כאשר זכו כולם במועמדויות החשובות: סרט, במאי, תסריט ואיזה מועמדות לשחקן או שניים.
ויש עוד כמה סרטים ששמחים מגלובוס הזהב. "הסרבן", שמסרב לעזוב אותנו בעונת הפרסים הזאת ומאיים להחזיר את מל גיבסון בקאמבק אוסקרי בצורה כזאת או אחרת – הסרט זכה למועמדות לסרט, לאנדרו גארפילד ולמל גיבסון עצמו על בימוי הסרט. "באש ובמים" שבשלב זה כבר לא ההימור-נגד-כל-הסיכויים אלא הסרט הגדול והמכובד שסרטים אחרים יצטרכו לנסות להזיז אותו מהשולחן כדי לשבת. "סארו – הדרך הביתה", שרק חיכה לקהל הפחות מבקרים-י כדי להראות כמה הוא סיפור אנושי נוגע ללב וקיבל 4 מועמדויות, כולל לסרט הטוב ביותר. ובין כל סרטי האוסקר האלה, גם "דדפול" הצליח להכניס שני מועמדויות – לקומדיה/מיוזיקל הטוב ביותר (לא, ברצינות) ולשחקן הראשי שלו. מה שאומר שיש לו את אותו מספר מועמדויות כמו "המפגש", "גדרות" ו"היא". אמרו מהיום: "דדפול", סרט אוסקרים.
המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר – דרמה
אור ירח
באש ובמים
הסרבן
מנצ'סטר ליד הים
סארו – הדרך הביתה
המועמדים לפרס הסרט ביותר – קומדיה/מחזמר
דדפול
לה לה לנד
מועדון שנות השמונים
נשות המאה העשרים
פלורנס פוסטר ג'נקינס
מועמדי גילדת השחקנים
הו, עכשיו הגענו לפרסים הרציניים. כלומר, בערך.
גילדת השחקנים היא ארגון ענק עם יותר מ-165,000 חברים, שזה, אם המחשבון שלי לא התקלקל, יותר מ-10. איך ארגון ענק כזה עורך בחירות בקרב כל חבריו? התשובה היא שהוא לא. המועמדויות של הארגון עובדות כך: כל שנה נבחרים באקראיות מספר מסוים של חברים מתוכו, והם אלה שקובעים מי יהיו המועמדים. וכשכל שנה צוות השופטים שלך שונה, כל שנה יש לך הפתעה שהם זורקים כמו איזה מועמדות לא קשורה לדבר וכמה סרטים בפרס האנסמבל הטוב ביותר (המקבילה שלהם לפרס הסרט הטוב ביותר) שאין סיכוי שייכנסו לאוסקר. ולכן גם כאן, למרות שמדובר באיגוד הראשון שמשחרר מועמדויות, כדאי לקחת בערבון מוגבל מה שמתרחש כאן בחינת הניבוי האוסקרי של הדבר.
אז מה יש השנה?
לפרס האנסמבל הטוב ביותר מועמדים:
אור ירח
גדרות
מאחורי המספרים
מנצ'סטר ליד הים
קפטן פנטסטיק
אז, קודם כל, ברשימה הזאת יש סרט אחד שבוודאי לא הולך להגיע לאוסקרים. הוא מתחיל ב"קפטן" ולא נגמר ב"פיליפס". אבל יותר חשוב מזה – האם אתם רואים את הסרט שלא נמצא כאן? הוא מתחיל ב"לה" ואז יש עוד איזה "לה" ואז "אוי לא, אני שר את שיר הנושא של סדרת הטלויזיה הזאת שוב. למה לא היית יכול למצוא שם אחר לסרט שלך שלא מתקשר לסדרות ריאליטי ישראליות, שאזל!".
בכל מקרה, זאת מכה לסיכויי האוסקר של "לה לה לנד", לפחות מבחינת הסטטיסטיקה: מאז 1995, אין סרט שזכה באוסקר בלי להיות מועמד לפרס האנסמבל בגילדת השחקנים. אבל אתם יודעים עוד משהו? אף סרט לא זכה בלי מועמדות לבימוי מאז 89' …עד ש"ארגו" עשה את זה, אף סרט לא זכה בלי מועמדות לעריכה – ואז "בירדמן" עשה את זה, ואף סרט לא זכה רק עם פרס אחד נוסף פרט לסרט הטוב ביותר ואז "ספוטלייט" עשה את זה. בשנים האחרונות אנחנו רואים את כל חוקי הסטטיסטיקה נזרקים מהחלון אחד אחד. אז השנה, ככל הנראה, פשוט נזרוק גם את זה.
ועדיין, זאת מכה ל"לה לה לנד". העובדה שסרט כל כך אהוב לא הצליח למצוא את מקומו כאן מעלה את השאלה האם הוא באמת כל כך אהוב כמו שחשבנו. קשה לי לראות עדיין סרט אחר זוכה במקומו, אבל החל מרגע הזה הסיכויים של "מנצ'סטר" ו"אור ירח" השתפרו פלאים.
בגזרת המועמדויות לפרסי המשחק, פרט לקטגוריית השחקנית הראשית בה נמצאת אמילי בלאנט שמועמדת על תפקידה ב"נערה על הרכבת" (משום מה) ומריל סטריפ, ויש מחסור באיזבל הופר, אנט בנינג ורות' נגה – יש מצב שאנחנו מסתכלים על רשימת המועמדים שלנו לאוסקר. עם כמה שינויים לפה ולכאן (וויגו מורטנסטן שמועמד על "קפטן פנטסטיק" כנראה לא ימשיך איתנו) אבל זאת רשימת הבסיס. אם רק האוסקרים יצליחו לא לדפוק אותה, נצליח לשמוע סוף סוף השנה פחות תלונות על צבע העור של השחקנים המועמדים ויותר שחקנים שלא מצליחים לבטא את השם של מהרשאלה עלי כמו שצריך.
הרשימה הקצרה לסרט הזר הטוב ביותר
רשימת תשעה הסרטים, מתוכם ייבחרו חמשת המתמודדים לסרט הזר הטוב ביותר, היא:
איראן -"הסוכן" / The Salesman
אוסטרליה – "טאנה" / Tanna
גרמניה – "טוני ארדמן" / Toni Erdmann
דנמרק – Land Of Mine
נורווגיה – בחירת המלך / The King's Choice
רוסיה – "גן עדן" / Paradise
שוודיה – "איש ושמו אובה"
שוויץ – " חיי כקישוא"
קנדה – זה רק סוף העולם / "It's Only The End of the World"
כפי שאתם רואים, זה רשימה נטולת "סופת חול", מה שמוריד את העניין הלאומי בקטגוריה ממאה לאפס. על ההחלטה הזאת אפשר לשמוח, לבכות או פשוט להסתכל בתדהמה ולהגיד "עזבו ישראל, איפה לעזאזל חולייטה, היא, נרודה ועוד??"
כן, האנשים שבוחרים את הרשימה הזאת נוטים שנה אחרי שנה לכשול בתפקידם להכניס את הסרטים המוערכים של השנה ועושים כמיטב יכולתם לצמצם אותה לכיוון סרטים אירופאים על מלחמות עולם. השנה ספגו את המכה הסרטים החדשים של אלמדובאר ("חולייטה") וורהובן ("היא"), שניהם נעדרים באופן תמוה מהרשימה למרות היותם מוערכים מאוד.
בניכוי שיצאו מהתחרות בשלב זה, אנחנו נשארים עם שלושה סרטים בולטים: הראשון הוא "טוני ארדמן" מגרמניה, שהצליח לא-לזכות בקאן אבל כן-לזכות בפרסי האוסקר האירופאי. האולי-קומדיה הזאת אמורה להיות יצירת מופת שכמותה לא ראינו על היחסים של אב ובתו. אבל הצצה בטריילר שלו לא מצליחה להבהיר על מה כל המהומה, אז הייתי אומר שלמרות הביקורות המשתפכות, הוא כנראה לא יזכה. במקומו, הייתי אומר שדנמרק היא הכי קרובה לזכייה. הסרט שלה על שבויי מלחמה גרמניים שמנקים מוקשים בדנמרק הוא הסרט הכי מלחמת עולם שנייה מנקודת מבט חדשה שיש ברשימה, מה ששם אותו במצב טוב לזכות. מה גם שהקולנוע הדני מצליח מאוד עם האקדמיה, וזכייה נוספת היא עניין של זמן. השם הבולט השלישי הוא "הסוכן" המייצג את איראן מאת אותו במאי של "פרידה" ו"העבר", כלומר בערך הבמאי האיראני היחידי שאת הסרטים שלו אנחנו מקרינים בארץ, פשוט כי הם עד כדי כך טובים. אבל הוא כבר זכה לאחרונה, ולכן הסיכויים שלו לזכות נמוכים מאוד לעומת הסיכויים שלו להיות מועמד.
שאר הסרטים פחות בעלי סיכוי לנצח ונסדר אותם לפי הסבירות הבלתי הגיונית שהם בכל זאת יפתיעו: חוץ מהסרט הדני למעלה, יש עוד שני סרטי מלחמת עולם השניים ברשימה – הסרט הנורווגי, והסרט הרוסי, שהגדיל וגם צולם בשחור לבן. קשה לי להאמין שהאקדמיה תכניס שלושה סרטי מלחמת-עולם לחמישיהי, כי יש גבול כמה הם פארודיה על עצמם, אבל בהחלט סביר שעוד אחד מהם יועמד בקטגוריה, גם אם לא יזכה בה. שוויץ הצליחו להפתיע עם סרט האנימציה שלהם, אני חושב שמעבר לשלב הבא יהיה קל – אבל זכייה תהיה בגדר הבלתי-אפשרי, ול"ואלס עם באשיר" תהיה חברה בגטו "סרטי אנימציה שהועמדו לפרס הסרט הזר הטוב ביותר". הסרט הקנדי הוא החדש של קסוויה דולאן מה שאומר שיש לו בדיוק אותו מספר שונאים כמו מספר אוהדים, ולכן כנראה יסתפק במועמדות, אם בכלל. שוודיה עם קומדיה שנמצאת לצערה בקטגוריה שלא מאוד סלחנית לקומדיות ,והבחירה האוסטרלית היא סרט שמספר על שבט קטן על אי עם הר געש פעיל שמכיל שמות כמו שבט היאקל, השפה נאובהאל ודמויות עם שמות כמו ווה-ווה, מה שכנראה יכשיל אותו מלהגיע לחמישייה הסופית.
תומר קאופמן?
התכוונת לתומר קאפון במקרה?
רגע, תקנו אותי אם אני טועה
אבל הם לא חיקקו חוק לפני כמה שנים שלפיו צריך להכניס לפחות שני סרטים "מוערכים" לקטגוריית הסרט בשפה זרה כדי שפאשלה כמו השנה לא תקרה?
זה לא ש"צריך"
זה שיש ועדה נוספת שמוסיפה שני סרטים מטעמה לרשימה, כשהמטרה הבלתי-מוצהרת של התהליך הזה היא להימנע מפאדיחות כאלה. איזה שני סרטים נכנסו השנה בזכות התהליך הזה, אנחנו לא יודעים, אבל אולי בלי זה היינו מקבלים רשימה שלא כוללת אפילו את "טוני ארדמן" ו"הסוכן" והיתה מביכה הרבה יותר.
קרקר קפול
"ואז כל הוליווד צופה איך אתה מתנהג והאם אתה אדם מקסים ושובה לב מספיק בשביל לתת לך פרס עוד פעם בהמשך העונה או שלא" קיבלת חיזוק לדעה שלך בוויכוח בנינו.
אז זה אשכרה עובד ככה? נותנים פרס כי האיש מקסים? עצוב.
חח איזה דביל אני
חשבתי שרדפיש כתב את הכתבה… עכשיו אני רואה שזה אתה.
ניצחת. אוקי?
ברור שזה לא רד פיש כתב
אם זה היה הוא הוא היה טורח ושם לינקים לעמודי הסרט
אני מתארת לעצמי שזה עניין של עריכה
ומאמינה שאע"פ שהאתר נפתח למספר כותבים נוספים, העריכה עדיין בידיו של דורון.
למה אי הכללתם של ''חולייטה'' ו-''היא'' נחשב לפאדיחה?
נעזוב לרגע את כל העניין שהאוסקר משקף את טעמם של המצביעים לפרס ולא אמור לשקף את דעתו של הקהל הרחב או את הטעם של אף אחד מאיתנו ספיציפית (אם רוצים ליצור פרס שמשקף את הדעה הכללית אז למצביעים אין כל צורך לצפות באף סרט [בעצם חובה עליהם לא לצפות בכלום משום שזה עלול לשבש את בחירתם] ואפשר ליצור את המועמדים רק מקריאת ביקורות ותגובות באינטרנט. ואולי באמת צריך שיהיה פרס כזה) אבל ממתי "חולייטה" היה מתחרה רציני על הפרס?
גם 'חולייטה' וגם 'היא' קיבלו ביקורות חיוביות אבל לא הרבה מעבר. לא שמעתי מבקרים משתפכים עליהם. לפחות לא באופן שהשמטתם מהתשיעייה תהיה מביכה. 'חולייטה' לא זכה בשום פרס משמעותי. 'היא' קיבל יותר שבחים אבל עדיין, לא איזה תופעה גדולה של השנה וכמעט כל הפרסים החשובים שהוא קיבל היו על הופעתה של איזבל.
אולי אני טועה אז אשמח לתיקון.
תראה, קשה לדבר בלי לראות את הסרטים המדוברים
לגבי חולייטה – אולי באמת הסרטים שנבחרו יותר טובים ממנו. איכשהו, התחושה היא שלא. תוסיף לכך את העובדה שמדובר ביוצר מוערך שיצר יצירה שקהל המבקרים חזר לחבק אחרי עשור של יצירה פחות מקובלת ופחות מחובקת, ותיצור לעצמך קהל שיגיד "איך זה קרה?".
עכשיו, אני לא חושב שמישהו היה ממצמץ פעמיים אם הוא מפסיד את החמישייה הסופית, אבל להגיד שהוא לא אחד מתשעת הסרטים הזרים הטובים של השנה, ועוד לשים במקומו קומדיות שוודיות או סרטי מלחמת עולם שנייה גנריים זה קצת פאדיחה. לא כזאת שמשנה חוקי אקדמיה או משהו, אלא פשוט עוד פאדיחה בטון הפאדיחות הכלליות של האקדמיה.
לגבי היא, כאן מדובר במפלה מוחלטת. קשה, כמובן, לדבר בטון מוחלט אבל מספיק להציץ למטאקריטיק שם בשני מדדים למדידת השנה (ביקורות מכלל השנה וספירת רשימות "10 סרטי השנה") היא מופיע במקום ה13 וה9 – כאשר הסרט הזר היחידי ברשימה שמתעלה עליו הוא "טוני ארדמן". עוד פעם, זאת בהחלט פאדיחה בגבולות האקדמיה כי מדובר, בכל זאת – בסרט אלים וקשה וציני וקשוח. אבל עדיין מדובר בחתיכת פאדיחה.
לא, "חולייטה" באמת לא טוב במיוחד
"היא" דווקא כן.
להגיד שחולייטה הוא לא אחד מתשעת הסרטים הזרים של השנה
זה לא רק פאדיחה, אלא משהו הגיוני לגמרי להגיד. עזוב סובייקטיביות לרגע, בכללי המבקרים לא כזה נפלו מהסרט וברוב הביקורות שקראתי מודגש כי זה הסרט הכי טוב שאלמודובר עשה בזמן האחרון (שזה למעשה לא אומר הרבה). ואני לא טוען ששאר המועמדים יותר טובים אבל מה הבעיה בקומדיה שוודית (טוני ארדמן בעצמו קומדיה) או בסרטי מלחמת העולם השנייה (לא יודע מאיפה החלטת שהם בהכרח גנריים או מדוע "חולייטה" הוא לא גנרי). ועולם הקולנוע רחב ומגוון מחוץ לארה"ב ואני בטוח שלא קשה למצוא סרטים שהם יותר טובים מ"חולייטה" (לא שהמועמדים בהכרח יותר טובים ממנו). בקיצור, לא הבנתי את הטענה. אם כבר אפשר לשבח את מצביעי האוסקר שלא בחרו בעוד סרט של אלמודובר שהוא כבר ככה זכה בהכרה מהאקדמיה, ואם להודות באמת רוב סרטיו כ"כ דומים שלפעמים אני חושב שהוא רוב הזמן מביים אותו סרט.
טוב, יש מצב שכאן אנחנו נכנסים לצומת דרכים
מכיוון שאין לי שום בעיה עם כך שאלמדובאר מביים את אותו הסרט כל החיים שלו, כי הסרט הזה מרהיב. (לא שאני מסכים עם הטענה הזאת אפילו קצת, ואני חושב שמבט מעמיק בפילמוגרפיה שלו מגלה את זה – אבל בכל מקרה). יכול להיות שהדעה האישית על אלמדובאר בכלליות היא נקודה מכריעה "האם הכנסתו או הוצאתו של חולייטה מהווה פאדיחה כלשהי או לא?"
עכשיו, עוד פעם – קשה לי לדבר על כן פאדיחה-לא פאדיחה כי לא ראיתי את כל 9 הסרטים המועמדים ובטח שלא את כל ה85 סרטים המועמדים. אולי באמת כל אחד מתשעת הסרטים הללו יותר טוב מחולייטה ומהיא.
אבל על סמך הטריילרים שלהם – אני נוטה להגיד שלא. "איש ושמו אובה" נראה המשך רוחני לז'אנר הקומדיה "זה מצחיק כי הוא זקן" של "הזקן בן המאה שיצא מהחלון", ו"בחירת המלך" ו"ארץ המוקשים" נראים כמו סרטי מלחמת עולם השנייה שראינו כבר עשרות פעמים. ועל סמך הבאזז, אז כן – רוב המבקרים ציפו שהסרט של אלמדובאר יהיה שם, ולא רק בזכות השם שלו כי כשהוא יוצר סרטים גרועים הם יודעים לא לתת לו מועמדות.
עוד פעם, להגיד שזה ה-פאדיחה? לא. בכתבה רשום שהוא נעדר באופן תמוה בהיותו מוערך מאוד (כאשר אני מרגיש שהויכוח הוא על המילה "מאוד") ובתגובה רשמתי שמדובר במיני פאדיחה שכזאת.
עוד פעם, אם במקומו היו נכנסים סרטים מוערכים אחרים כמו נרודה, סיירבאנדה או שלל דברים אחרים – יכול להיות שהרושם הכללי היה "נו, טוב". אבל הרשימה הזאת פשוט לא משקפת מבחינת קונצנזוס ביקורתי את הסרטים הטובים ביותר שנעשו מחוץ לארצות הברית ב2016. ואם זה היה רק חולייטה, אולי הייתי פחות מתייחס לעניין – אין ספק שהמכה הגדולה בהרבה היא "היא". אבל השילוב של שניהם בנוסף לנרודה ועוד סרטים, גורם לרשימה הזאת להיתפס כרשימה פחות רצינית, על גבול הפאדיחה.
הרשימה לא מייצגת את הסרטים
הטובים ביותר שנעשו מחוץ לארה"ב 2016 כי זו רשימה שאף אדם לא יכול ליצור. זו רשימה המציגה את דעותיהם של בעלי האקדמיה שאולי בעיניך לא נחשבות למשהו אבל נראה שרוב הציבור די תופס מהן. "חולייטה" ממש לא איזה סרט שהיה עליו קונצנזוס משתפך אצל המבקרים (וגם אצל "היא" שהוא אומנם לא שנוי במחלוקת אבל מתקרב לכך) ובעיני רבים הוא "סתם" עוד סרט של אלמודובר (ובעיני רבים הוא כבר לא היוצר הפרוע של תחילת הקריירה שלו אלא מעין מאסטר מנומנם שטוחן מים ולא מחדש, קצת כמו וודי אלן). בקיצור לא נראה לי שיש משהו מגוחך או פאדיחה בבחירות שלהם. אם היו בוחרים "חולייטה" זה אוסקרי מצדם, ודווקא טוב שהם לא בחרו בבחירה הצפוייה, המיינסטרימית והמשעממת. לגבי המועמדים האחרים אין לי דרך לשפוט אבל הדיון הוא על היעדרות "חולייטה" ולא על הסרטים שנמצאים במקומו.
יש כאן הרבה לפרוק
. בהחלט ניתן לעשות רשימה שמייצגת את הקונצנזוס העקרוני של מה שנחשב לסרטים הטובים ביותר שנעשו מחוץ לארה"ב ב2016, בטח בין המבקרים. בכל מקרה, רוב הציבור לא מתעניין ברשימה שכזאת, ורוב הציבור שכן מתעניין ברשימה שכזאת ומסתכל על הרשימה של האקדמיה – לא תופס ממנה כרשימה טובה.
בחירה בחולייטה זה לא "אוסקרי". אלמדובאר לא היה מועמד בפרס הזה כבר יותר מעשור, הוא זכה בו פעמיים בדיוק בתקופה מאוד ספציפית, והיה מועמד עוד פעם אחת בלבד. הסרטים שלו נוגעים בכל הנושאים שהאקדמיה מפחדת מהם, בצורה בוטה ולא שגרתית לצופה האמריקאי הממוצע בכלל. אתה גורם לזה להישמע כאילו מדובר במינימום משחק החיקוי – אז, לא.
בנוסף, ברור שמדובר גם במה שבפנים ולא רק מה שבחוץ. כאשר האביר האפל מצא את עצמו מחוץ לרשימה ב2008, אני חושב שהקהל היה יכול להתנחם אם היה שם סרטים כמו "המתאבק", אבל במקום זה חיכה להם סרט כמו "נער קריאה". מידת הפאדיחה היא באותה המידה מה שיש בפנים כמו מה שיש בחוץ.
ואנחנו מדברים על אותו יוצר של "העור שבו אני חי" שעבר בדיוק 6 שנים ו2 סרטים מאז. אולי ספציפית חולייטה הוא איזור מוכר בשבילו, אבל אלמדובאר ממשיך ומחדש ומאתגר את עצמו. להשוות בנו ובין וודי אלן (אחרי יסמין הכחולה, יש לציין) זה מטורף. צפייה בפילמוגרפיה המאוחרת של אלמדובר תהווה הרבה פחות מטלה שגורמת לגלגולי עיניים מאשר הסרט-בשנה-לא-משנה-מה של אלן.
עד כאן חולייטה שעוד פעם – אני מוכן להסכים שזה לא אסון הרה גורל ולא ההחלטה הכי נוראית שהאוסקרים עשו אי פעם. פשוט כשמסתכלים על מה נכנס, אפשר לגרד בראש ולשאול איך סרטים יותר טובים שצברו באזז חיובי נשארו בחוץ בשביל לפנות מקום לסרטים שכאלה.
ההשמטה של "היא", לעומת זאת, זאת פאקינג פאדיחה. פרט לכך שמדובר בסרט ענק, מדובר בסרט שהוא לחלוטין בקונצנזוס הביקורתי – הוא אחד הסרטים ששוב ושוב זכו בפרסי הסרט הזר בכל פרסי העונה עד כה, פרט לכך שהוא מופיע ברוב רשימות סיכום השנה כאחד הסרטים הבולטים של השנה. זה שהאקדמיה פספסה אותו מראה את הטעם שלו במלוא מגרעותיו. אף אחד לא ציפה שהוא ייכנס לסרט הטוב ביותר, כי ברור שהוא לא הטעם של כולם – אבל להגיד שיצירת המופת הזאת היא לא אחת מתשעת הסרטים הזרים הטובים של השנה, ולעומת זאת נאצים-הם-רעים 219# זה כן זה להוציא את עצמך קצת טמבל בעיני כולם.
אני מסכים עם הכל
אבל 'ארץ המוקשים' הוא בהחלט מהסרטים היותר טובים ומעניינים שיצאו השנה בעולם.
אז ההשמטות של 'היא' ולדעתי גם 'חולייטה' (המעולה ממש) הן לא במקום בכלל, אבל יש נקודה חיובית לפחות אחת והיא ש'ארץ המוקשים' הצליח להיכנס. הוא ממש לא סרט מלחמת העולם השנייה גנרי וצפוי, הוא שונה לגמרי, מותח מאוד, מרתק, מציג נקודת מבט שונה ומנצל את הסיטואציה עד הסוף.
מצידי גם שיזכה כי הכי מגיע לו.
טוב לשמוע
הטריילר שלו לא הבטיח את כל מה שאתה מתאר, אבל אני מקווה שזה עניין שיווקי. מאוד אשמח לגלות שהוא סרט טוב.
והמתמודדים לפרס האיפור הם:
פרס האיפור הוא אנומליה מוזרה בפרס האוסקרים. בפרס הסרט הטוב ביותר יש 5 עד 10 מתמודדים ובכל השאר יש 5 מתמודדים.. חוץ מפרס האיפור שיש לו רק 3 מתמודדים. מה עשו המאפרים שמגיע רק ל3 מועמדים מקום ולא 5? לא יודע.
בכל מקרה, הרשימה הקצרה לסרטים שמהם תיבחר המועמדים הם:
איש ושמו אובה
דדפול
יחי הקיסר!
יחידת המתאבדים
מכינת השמלות
סטר טרק אל האינסוף
פלורנס פוסטר ג'נקינס
בהיעדר תחרות רצינית, נראה שהקטגוריה הזאת הולכת לעבר ניצחון קליל של פלורנס פוסטר ג'נקינס.
"מכינת השמלות" זה "המלבישה":
http://www.fisheye.co.il/movies/dressmaker/
סרט שעשה רושם זניח לגמרי כשיצא בתחילת השנה, והעובדה שזה סרט עם ניקול קידמן שיוצא כמעט בחשאי מעלה חשש כבד שמא זה סרט שלא שווה שום התייחסות. אבל לאחרונה, באופן מפתיע, פתאום ראיתי את הסרט הזה צץ בכמה רשימות הסרטים הטובים/מעניינים של השנה. לא שהוא מתחרה ב"לה לה לנד" או משהו, הוא רחוק מלהיות קונצנזוס, אבל עדיין, אולי בכל זאת, אולי זה סרט ששווה יותר מתגובה בודדת בדף הסרט.
ניקול קידמן?
אתה מתכוון לקייט ווינסלט?
כן, נו, אותו דבר.
(ל"ת)
רק שהעובדה שהוא יוצא עם קייט ווינסלט (הדבר הכי טוב ב"סטיב ג'ובס")
לא מעלה חשש.
נ.ב. אגב, גם ניקול קידמן לא באמת מעלה חשש כי לדעתי היא עדיין שחקנית בעלת איכויות לא מבוטלות, אבל אני מבין מה אתה אומר. מזל בבחירת סרטים לא היה לה יותר מדי בשנים האחרונות.
המוח הדיסלקטי שלי קרא "פרס אופיר"
ולרגע זו נראתה כמו רשימת המועמדים הכי מוזרה (אבל מגניבה) שהיו בפרס אופיר אי פעם.
אוף טופיק- פרסי/סיכומי השנה כמו "דג הזהב" יהיו גם הפעם ?
אני חייב להודות שאני מחכה כבר זמן מה בציפייה כמו אחרון הפאנבויז
יהיו.
(ל"ת)
אוף טופיק
מישהו יודע אם יש כוונה להקרין בארץ את הסרט התיעודי Kedi על חתולי איסטנבול?
אני מעריך את הסיכויים כ-0.00031%.
(ל"ת)
אתה אופטימי מדי.
(ל"ת)
אוקיי, זה פשוט טוב מדי.
ברי לארסון, שלוהקה כקפטן מארוול בעיבוד הקולנועי, פרסמה באינסטגרם שלה פאנל מגליון קומיקס שעומד לצאת (מתוך חוברת של "ספיידרמן / דדפול") בו קפטן מארוול רוצה לצפות ב"חדר" עם ברי לארסון אבל במקום זה קיבלה את "החדר" עם טומי וויסו. והיא גם מאשרת את החשדות של כולנו – טומי וויסו הוא חייזר ופושע, ושומרי הלגקסיה צדים אותו.
עכשיו רק צריך שהפאנל הזה יהיה בסרט של "קפטן מארוול" ואני אהיה אדם מאושר.
נקודת אור חיובית ושלילית למפיצים הישראלים השנה
כמו שיאיר רווה ציין, אנחנו עדיין לפני המועמדים וקיבלנו כמעט את כל המתמודדים הראשיים לאוסקר.
למיטב זכרוני, זה לא קרה לפני זה ובטח לא בתהודה שכזאת. זה לא ברור מאליו וזה מגניב מצד המפיקים מאוד, שכל הסרטים שמתמודדים ברצינות על פרס הסרט הטוב כבר הופצו או יופצו לפני ההכרזה פרט ל"גדרות", "אור ירח" ו"מאחורי המספרים".
היי, משהו משותף לשלושת הסרטים האלה שלא הופצו עדיין.
כן, איכשהו אנחנו מקבלים את כל הסרטים שיהיו מועמדים לאוסקר השנה לפני האוסקר אלא אם הם עוסקים בשחורים. אור ירח, מועמד ודאי לאוסקר יופץ יומיים אחרי המועמדויות, מאחורי המספרים יופץ שבוע לאחר מכן ולגדרות נכון לעכשיו עדיין אין תאריך הפצה. וכמובן שלא קשה לדמיין במקרה שבו אם אחד מהסרטים האלה מפספס ולא מקבל מועמדיות שהוא לפתע נעלם מלוח ההפצה שלנו (כמו המקרה של "הולדתה של אומה").
עכשיו, אני לא יודע אם אני כועס דווקא על המפיצים – כנראה שהם יודעים את העבודה שלהם ושהם יודעים שהקהל בארץ לא נוהר לראות סרטים כאלה. (ואני עדיין מודה להם על ההחלטה להפיץ כאן את "היישר מחוץ לקומפטון" – החלטה לא ברורה מאליה בכלל.) אבל בכל זאת, יש משהו מתסכל שגם בשנה שבה המפיצים עושים לנו שירות נהדר ונותנים את כל הסרטים לפני המועמדויות אנחנו לא יכולים לקבל חלק מהסרטים כי הם עוסקים בשחורים.
* – כן יש כמה סרטים "לבנים" שיהיו אולי מועמדים ולא יצאו לפני (ג'קי, נשות המאה ה20 ואולי במקרה המייסד או חי את הלילה) אבל לא מדובר בסרטי הבאזז של החודשיים האחרונים שככל הנראה יהיו מועמדים לסרט הטוב ביותר.
מה שאני לא מבינה לגבי הפצה
אם המפיצים בארץ כבר שילמו על הזכויות של סרט, זה באמת יקר עד כדי כך גם לנסות ולהפיץ אותו?
יצא לי לשבת בסרטים פופולריים באולם ריק, כניראה שלקולנוע זה משתלם בכל מקרה להקרין משהו, אז למה סרטים לא מגיעים להפצה?!
לקולנוע זה משתלם בכל מקרה להקרין משהו?
את יכולה להסביר את המשפט הזה? איך משתלם להקרין משהו שאף אחד לא משלם עליו?
כמו שאמרת, אפילו סרטים פופולריים מוקרנים לפעמים בפני אולמות ריקים; בוודאי שסרטים שנמצאים בתחום העניין של קהל מצומצם מאוד לא ימלאו את האולמות האלה. עדיף אולם עם ארבעה צופים על אולם עם שניים. להקרין סרט נוסף מגיע עם עלויות ראשוניות (צריך להביא את העותק ולדאוג לפרסום), לכן מתחת למספר מינימלי כלשהו של צופים זה פשוט לא משתלם להקרין סרטים. כלומר, אם אין הרבה להיטים ובאולם 16 של יס פלאנט יוקרן סרט שיביא מספר קטן של צופים, יותר משתלם להם להקרין שם בפני ארבעה צופים את "חיות הפלא" מאשר את "הולדתה של אומה".
זה באמת תחום עניין כזה מצומצם?
מניחה שזו השאלה שלי, כי לפעמים נדמה לי שיש סרטים שהיו ממש מצליחים אם רק היו נותנים להם צ'אנס.
אם סרט מועמד לאוסקר, זה לא אוטומטית יוצר איזשהו שיח סביבו ומביא קהל?
מה עם כל מיני סרטים עם מעמד של כמעט קאלט כמו מה שאנחנו עושים בצללים, אם היו דוחפים אותו רק טיפה (למשל הקרנה ביום הקולנוע כשאנשים קונים מה שיש כי זה זול), לא היה מגיע קהל?
אם קובו היה רץ עוד חודש האולם היה נשאר ריק?
אני לא יודעת, אני רואה סרטים בעיקר בקולנוע קטן (כזה שמציג סרטים של לב). הם מציעים הנחות לכל מי שאינו אדם רגיל מן השורה (סטודנטים, חיילים, פנסיונרים..) אז כמעט תמיד מלא שם גם בכל מיני סרטים מאוד משונים.
יש לי בעיקר דוגמאות אנקדוטליות
אבל קרה לי די הרבה ששלחתי אנשים לראות סרט או לחילופין ששלחו אותי. למשל סופרג'יסטיות וחיים משוגעים הם סרטים שראיתי משום שמישהו אמר לי שאני חייבת לראות. כשחזרתי מחיים משוגעים גם שלחתי אליו עוד אנשים, לפחות 2 הלכו לראות (כל אחד בתוספת החברים שלו) וכשדיברנו על הסרט בארוחת צהריים עוד מישהי התחילה להסתקרן וביקשה בלי ספוילרים כי היא תלך.
את קובו פיספסתי בקולנוע ומצאתי דרכים אחרות לראות אותו. כל כך התלהבתי שכל מי שאני מכירה מצא גם דרכים לראות אותו, זו הסיבה שאף אחד לא הסכים לבוא איתי להקרנה לפני שבועיים. אם הוא היה רץ עוד קצת, והייתי מגיעה לקולנוע, סביר להניח שלפחות חלק מהאנשים שראו אותו בגללי היו מגיעים לראות אותו שם. זה לא עובד ככה?
אולי אני סתם יותר מידי שנים תקועה בתוך סצינות של מפה לאוזן (מוזיקה ישראלית טובה, שלום)