"Ghostbusters" הוא קומדיה קיצית וחביבה עם אקשן נחמד, עלילה קלושה, ודמויות מאוד משעשעות, גם אם לא באמת עמוקות. סך הכל, סרט סבבה. לא הייתי מחשיב אותו לקלאסיקה או משהו, אבל סרט נחמד לקיץ. אם אתם יודעים אם אני מדבר על הסרט מ-1984 או על זה מ-2016, אתם יודעים יותר ממני, כי אני עוד לא החלטתי.
ברצינות, הסרט הזה בסדר. עכשיו אולי אפשר להירגע בקשר אליו? דבר אחד ברור בנוגע ל"מכסחות השדים": הסרט הזה בוודאי שבר שיאים ביחס בין כמות הקשקושים עליו ברשת לעומת החשיבות של הסרט בפני עצמו. מעולם לא נשפכו כל כך הרבה מילים, קללות, כתבות על הקללות, ניתוחים של הכתבות על הקללות וניתוחים של תופעת הכתבות העוסקות בניתוחים של כתבות על קללות על סרט כל כך לא ראוי לציון מיוחד.
"מכסחות השדים" מגיע אליכם במסגרת "לכל דבר בעולם עושים רימייק". וכמו רובם הגדול של הרימייקים האלה, הוא, בעיקרון, מיותר. למה לעשות סרט שמבוסס על סרט ותיק ואהוב (גם אם המעמד שלו בתור קלאסיקה לא ברור לי), ולכן לנצח יהיה שבוי בהשוואות אליו, במקום לעשות סרט אחר, כלשהו? כלומר, מלבד העובדה שמוכח היטב שזה משתלם כלכלית? בין כל הרימייקים המיותרים הרבים בעולם, ל"מכסחות השדים" לפחות היה רעיון. אולי לא גאוני, אבל רעיון. מה היה קורה אילו כל מכסחי השדים היו נשים? התשובה המתבקשת היא כמובן שלא היה קורה שום דבר מיוחד, כי המכסחים יורים בשדים בעזרת רובי-פרוטונים ולא עם הזין, ולכן מינו של האוחז בנשק הוא חסר כל רלוונטיות. אבל, מכיוון שאנחנו חיים בעולם שבו אנחנו חיים, השינוי הזה הספיק גם בשביל להיחשב למהפכני וגם בשביל לפתוח במלחמת-אינטרנט קדושה.
ובכן, מליסה מקארתי, קריסטן וויג וקייט מקינון עוסקות במדעי הרוח, תחום שרוב האנשים טוענים שלא קיים בכלל. אבל הרוחות קיימות גם קיימות, ואחרי ששלוש המדעניות נבעטות מהאקדמיה, בדיוק כמו ביל מאריי וחבריו בזמנו, הן מקימות עסק עצמאי להדברת מזיקים מהעולם הבא. יש גם איזו תכנית להשמיד את העולם או משהו בעזרת רוחות, זה לא נורא ברור כי הכל מסופר בטכנובאבל, אבל הן נלחמות ברוחות וזה די מצחיק.
"מכסחות השדים" הוא סרט של פול פיג, ורואים את זה. יש כאלה שמתייחסים לפיג כנביא הקומדיה האינטליגנטית, למרות שחלק ניכר מהבדיחות בסרטים שלו לא שונות בהרבה מהבדיחות המצויות בסרטים של אדם סנדלר. הרקורד שלי עם פול פיג מאוד מעורב. חלק מהדברים שהוא עושה מצחיקים אותי, חלק ממש לא. וזה בדיוק המצב גם כאן. ב"מכסחות השדים" יש פחות בדיחות גועל והפרשות מב"מסיבת רווקות" למשל, אז זה נחמד – אבל ההומור של פיג עדיין ברובו הגדול מילולי, וחלק מהבדיחות ראיתי מתקרבות מקילומטרים, בעוד הן אותתו על בואן בדגלי איתות וזיקוקין, ובמקרה קיצוני אחד, שת"פ עם מתרגם הכתוביות שהצליח לספיילר ולהרוס לחלוטין את אחת הבדיחות המוצלחות בסרט. ובכל זאת, היו מספיק בדיחות שעבדו כדי להכריז על הסרט כמצחיק במידה שמצדיקה יציאה מהבית.
מליסה מקארתי וקריסטין וויג הן בסדר, אבל היחידה בסרט שבאמת מכסחת היא קייט מקינון. היא מגלמת את ה"מדענית המטורפת" בחבורה, רק שהיא לא מטורפת; היא קולית, בלתי צפויה, מאוד מאוד אוהבת את העבודה שלה, ובמוצאה היא לפחות 26% ארנב מצויר. אולי זה בגלל המשקפיים שהיא לובשת, אבל אני רוצה להחזיר אותה בזמן וללהק אותה ל"טנק גירל", כי היא היתה מושלמת בתפקיד הזה והופכת את הסרט הביזארי הזה לקלאסיקה אמיתית.
אז מה עוד? העלילה פונקציונלית ולא מדהימה, והיחסים בין המכסחות לא נבנים מספיק לפני שהסרט מדלג לרגע סיום יעני-מרגש שלא באמת קשור לכלום.חוץ מזה, חלק מרוחות הרפאים יפהפיות, והסרט עושה שימוש די מעניין בתלת-מימד (כך לפחות באיימקס). בקיצור, לא סרט מבריק, אבל סביר לגמרי בתור קומדית קיץ. נדמה לי שזהו, בקשר ל"מכסחות השדים" בפני עצמו. סבבה? סבבה.
אבל הסרט הזה הרי לא עומד בפני עצמו. הוא עומד בפני ערימה ענקית של השוואות ופוליטיקה. קודם כל, הדרך שלו להתמודד עם המורשת של "מכסחי השדים" היא לקרוץ. הסרט מלא בקריצות לסרט המקורי; לא ביצי פסחא, לא משהו שצריך לחפש ושרק מעריצים מושבעים ימצאו, אלא רפרנסים ישר לפרצוף, מצעד ארוך של הופעות אורח וציטוטים מוזיקליים ואחרים. זה בסדר גמור שסרט יעשה כבוד לאביו הקדמון, וכמה מהרפרנסים האלה באמת היו שנונים וחביבים, אבל כשהוא שוב ושוב ושוב (ושוב ושוב) מפנה זמן כדי להזכיר לקהל את "מכסחי השדים" – זה לא בדיוק עוזר לסרט להיראות כיצירה עצמאית. נדמה לי שכבר אמרתי את זה פעם: קריצה זה נחמד. לקרוץ פעמיים זה גם סבבה. אבל כשאתה קורץ פעם בשתי שניות, זה כבר לא חמוד, זה פשוט נראה כאילו אתה סובל משבץ וכדאי להתקשר למגן דויד אדום.
וישנה הפוליטיקה. אני מאמין שצריך קודם כל לראות את הסרט בפני עצמו, ורק אחר כך, אולי, אם הוא שווה את זה, ואם זה מעניין, ואם אין שום דבר מעניין יותר לדבר עליו, להתחיל לנסות להבין מה המשמעות שלו כציון דרך בייצוג המה שלא יהיה. אבל "מכסחות השדים" היא שהוא סומן מהרגע הראשון כפוליטי, כסרט פמיניסטי; לכן שום דבר בו הוא לא "סתם". הכל פוליטי. הבעיה היא שאי אפשר רק להחליף את הגברים בנשים ולהכריז "פמיניזם יאי"; אם סרט מכריז על עצמו כאביר הייצוג, הוא צריך להמשיך עם זה עד הסוף, ואנשים ישימו לב גם להיבטים אחרים בסרט – לטוב ולרע. אז בסרט מככבות ארבע נשים שמדברות אחת עם השניה והן לא בנות-זוג של אף אחד. יאי. ונדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה מליסה מקארתי מצליחה לעבור סרט שלם בלי אף בדיחה על היותה שמנה. הידד. צל"ש. ומצד שני: בדיוק כמו בסרט המקורי, הצוות מורכב משלוש דמויות לבנות ואחת שחורה; השחורה מצטרפת למכסחים בשלב מאוחר יחסית, ובניגוד לשלוש המכסחות המקוריות, היא לא מדענית, או בכלל משכילה, ואף פעם לא ראתה מטען פרוטונים. אז מה היא מביאה לחבורה? חכמת רחוב, יעני. "אני מכירה את ניו יורק". סחתיין על הרגישות החברתית, סרט מתקדם ונאור שכמוך. ציון לגנאי. ויש עוד, אם רוצים: למכסחות יש גם מזכירה ממין זכר, כריס המסוורת', שמתקבל לתפקיד רק משום שהוא נראה מ-מ-ש טוב, ולמרות העובדה שהוא אינטליגנטי רק מעט יותר מנעל של אדידס, ולא מהסוג היקר. אני אישית לא נפגע מקיומו של גבר מטומטם בסרט – וכריס המסוורת, כך מתברר, ממש מצחיק – אבל למה בעצם הוא שם? המזכירה של מכסחי השדים המקוריים לא היתה מטומטמת, וחשבתי שכל הקטע עם היפוך-המינים היה שאנחנו מתנגדים להחפצה וכאלה. אז לא, מתברר שלא. הנוכחות של הבלונדיני המטומטם נראית כמו עשיית דווקא, ניסיון להחזיר להוליווד על שנים של החפצת נשים. הגלגל התהפך, אנחנו נציג גבר באופן הכי מחפיץ שיש! עכשיו תראו איך זה מרגיש! הא! ובכן, זה מרגיש קצת ילדותי, וכאילו הסרט קפץ ראש בשמחה לתוך קלחת הג'יפה המבעבעת של מלחמות אינטרנטיות מול גברים נעלבים.
אבל אני הרי כל כך לא רוצה לדבר על זה. שפכו על זה הרבה יותר מדי מילים. תשכחו שאמרתי משהו. אז על מה דיברנו? אה, כן, "מכסחות השדים", זה סרט די סבבה. תראו אותו אם אתם לא עסוקים.
אני דווקא ממש נהניתי.
היה כיף טהור מההתחלה ועד הסוף (כותרות הסיום היו ממש אחלה). יופי של אקשן, יופי של אפקטים, משעשע, ואני דווקא ממש נהניתי מהרפרנסים לסרט הקודם (בין השאר כי ראיתי אותו ממש לא מזמן, אחרת הייתי מפספסת את הרוב). ובעוד הדמות של כריס המסוורת' אכן מחפיצה ברמה מטרידה משהו, היה כל כך ברור שהוא נהנה עד הגג לגלם אותה שהיא הצליחה להיות גם הדמות הכי כיפית בסרט.
הוא באמת משתלם כלכלית?
אני יודע שאין דוחק"ו, אבל התחושה הכללית בקופות מרגישה לי יותר אכזבה מאשר הצלחה מסחררת, מה עם כל "לא להגיע למקום ראשון בקופות פעם אחת" ו"מספרים שהם יחסית meh".
אני יודע שכבר הוכרז על המשך והכל, אבל ממה שאני הבנתי הוא יותר "במקרה הטוב לא יפסיד כסף" מאשר "משתלם", לא?
לא מבחינת הסרט הספציפי הזה
סטטיסטית, לעשות סרטים שמבוססים על משהו – רימייקים, ריבוטים, סיקוולים, פריקוולים – משתלם כלכלית יותר מאשר לעשות סרטים מקוריים. עצוב, אבל זה המצב.
אלא אם כן אתה נולאן או פיקסאר
וגם זה רק בתחום הבלוקבאסטרים ההוליוודים. בתחום הארט האוס, האינדי והקולנוע האירופאי עדיין יש מלא סרטים מקוריים ומלאי חזון שזוכים להצלחה גדולה (לא כמו הסרטים ההוליוודים שמבוססים על משהו אבל עדיין מכובד).
אמרתי "סטטיסטית"
לא אמרתי שאין סרטים מקוריים שמצליחים. שוב: סטטיסטית, סרטים שמבוססים על סרטים אחרים בדרך כלל מצליחים יותר מסרטים מקוריים.
או ג'יימס קמרון
(ל"ת)
אל תתפוס אותי במילה
אבל למיטב זכרוני מליסה מקרת'י הצליחה לעבור שבע עונות של בנות גילמור בלי בדיחה אחת שמבוססת על זה שהיא שמנה.
כן היה התייחסות למשקל בבנות גילמור
אבל התייחסות הומוריסטית פה ושם . פשוט כנראה לא באותה וולגריות שהיא מתנהלת בסרטים מאז בנות גילמור. בכלל בבנות גילמור היא הייתה דמות מעולה וחביבה (לדעתי) וממש חבל שהיא לא מופיעה באיחוד, אבל בסרטים אני לא אוהב אותה (חוץ ממרגלת) ואת הדמויות שלה שהן לרוב דמויות מוחצנות מאוד.
היא תופיע באיחוד אחרי דרמת "לא הזמינו אותי" קטנה
ומסכימה עם כל מילה…
וואו, לא ידעתי שיש איחוד עד כה
ולפי התמונות, הבנות לא השתנו בכלל (במראה). מדהים.
לפי זה מליסה כן תופיע באיחוד:
http://www.digitalspy.com/tv/gilmore-girls/feature/a783182/gilmore-girls-reunion-revival-on-netflix-cast-episodes-return-date-everything-you-need-to-know/
מעניין איך זה ילך. אני לא אוהבת איחודים, בד"כ. על פי רוב הם נוטים להיות די איומים. טוב, נחיה ונראה…
נכון היא בסוף גם באיחוד
תודה. עכשיו האיחוד מושלם (חוץ מהאבא ז"ל)
האמת שלא
בינג'נתי עכשיו את כל הסדרה ולא מזכירים את המשקל שלה אפילו במילה במשך 7 עונות.
"לפעמים, רובה פרוטונים הוא רק רובה פרוטונים"
פרויד (בפייסבוק)
לגבי הדמות של ג'ונס (ספוילר אפיון דמות לסופר-רגישים)
נכון, זה מעט צורם שהיא הלא-מדענית היחידה, אבל הידע שלה הוא לא סתם "מכירה את ניו יורק" כאילו שהיתה נהגת מונית, היא מכירה את ההיסטוריה של העיר ושל המבנים שלה. זה קצת יותר מעמיק בעיני. עדיין ה-White guilt נעה באי-נוחות אבל היא תורמת יותר מאשר את הרכב.
לגבי הסרט, כמו שכתבתי בדף הסרט, קומדיה קיצית נהדרת. הייתי מאד רוצה לראות גרסת R שלה. אולי במכסחות 2, אם יהיה כזה.
פשוט ביזיון!
בשנים האחרונות קילקלו לנו את:
רובוקופ (הרסו יצירת מופת)
זיכרון גורלי
מכסחי השדים
מלחמת הכוכבים (הסידרה הריאשונה)
מסע בין כוכבים (החדש עשוי טוב אבל זה לא סטאר טרק)
הנוסע השמיני
הטורף (איפה שורצינגר הצעיר??)
קונן הברברי
שליחות קטלנית
רמבו (החדש עשוי טוב אבל זה לא רמבו גיבור העל)
סופרמן (ריב הינו סופרמן האולטימטיבי)
בטמן (כולל האביר האפל שאין לו קשר עם המקור)
מקס הזועם (הקצין את הקלסיקה לכדי גיחוך)
הדבר (THE THING)
ועוד היד נטויה! מה יהיה הסוף??
בקרוב גם יוצא רימייק ל"מופע הקולנוע של רוקי" המתוק והאהוב – לא!!!!!!!!!!!!!!!
הקהל הותיק שעליו נישענות חלק מהכנסות הגירסה החדשה צריכים להגיד לא(!) מספיק לדחוק לפינות החשוכות והמאובקות את הסרטים המקוריים (שכולם פי אלף יותר טובים מהחדשים!).
פשוט הורסים את המקור ביצירת גירסה חדשה, שכן הצופים שלא מכירים את הגירסה המקורית מעתה גם לא יתאמצו לבדוק אותה:
זה כמו לעשות גירסה חדשה לסרטי צ'פלין, מה שאומר שהדור הצעיר לא ירצה לטרוח לצפות בסרט עתיק בשחור לבן כשיש לו מקור חדיש מהנילונים (היתי בארה"ב, צעירים אמריקנים לעולם לא יקנו ספר יד שניה, לכן ממשיכים להוציא ספרים ישנים בעותקים מחודשים).
נ.ב. קלאסיקה ,לפי עניות דעתי, הינה יצירה אהובה ומוערכת מהעבר, ולכן מכסחי השדים היא יותר מקלאסיקה!
אתה ציני או לא?
כי אם אתה כן התגובה הזאת תיהיה די חסרת משמעות.
גם אם הרימייק גרוע, הסרטים הישנים לא בורחים לשום מקום. זה אולי מעצבן שכותבים חדשים נוגעים בדבר ישן שאנחנו אוהבים ושאולפנים הרבה פחות טורחים להפיק סיפורים מקוריים שלא מבוססים על שום דבר פופולרי בגלל שהרבה יותר בטוח לעשות רימייק, אבל זה מוגזם להודיע שהם הורסים קלאסיקות.
נ.ב לא הבנתי את ההשוואה שלך להדפסת ספרים ישנים.
המממ...
מקס הזועם ובאטמן (האביר האפל) היו ממש טובים בעיני, ואני לא לבד בעניין. בכלל, להבנתי, להבדיל מסרטים כמו רובוקופ מראש הם עוצבו כסדרות. באטמן מבוסס קומיקס בן המון שנים ולכן רב עלילות, ולמקס הזועם היו כמה המשכים במקור (נראה לי, לא ראיתי).
רובוקופ החדש היה בסדר, לא מריח לא מסריח- לא ממש עיוות לי את המקור. את סופרמן מעולם לא חיבבתי בשום גרסה. לשליחות קטלנית היו רק 2 סרטים. שמעתי שאנשים דימיינו המשכים גרועים, אבל זה לא הפריע לי בשגרת חיי.
רוקי הורור שואו הוא סרט גרוע. הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם, אפילו כקאלט הוא אובר רייטד. זו המצאת ההיפסטריות של האייטיז והניינטיז- שחבורת אנשים מתלבשים מוזר ועושים כל מיני מחוות ויודעים לצעוק בקול רם שורות מסרט רע, חסר פואנטה ומיותר. אפילו אי אפשר לדעת מה קורה בסרט כי חבורת הילדים ש"מציגים אותו" מסתירים את מה שקורה, ובשלב כלשהו המעריצים הכבדים מתפרצים לבמה כדי לצעוק כל מיני ססמאות. ראיתי את הסרט המיותר הזה פעמיים בסינמטקים והממ.. לא. למעשה, כבר במקור הוא היה כישלון לפני שהפך לקאלט. למעשה (2), כפי שהזכרתי, הסרט הזה זוכה לרימייק בכל הקרנה. כך שאני ממש לא מבינה למה לעשות לו רימייק מצולם, מה? כדי למשוך את הצעירים? כדי להחדיר את הבדיחות לתוך התסריט? כי העלילה כזו חשובה ומעניינת? אני מהמרת שהדבר הזה יכשל, משום שהוא לא יצירה טובה בלי חוויית העדר הנילווית אז צעירים לא יבואו ומבוגרים לא ירצו לחלל את הרוקי המקורי שלהם.
לגבי הדור הצעיר שיפסיד וכל הירקות: אני לא חושבת שקלאסיקות הן קדושות. העולם השתנה, הרבה סרטים וסיפורים ואירועים תרבותיים שלדור שלי ולי יש קשר רגשי אליהם הפכו ללא רלוונטיים. לפעמים כי הם לא מתקשרים עם המציאות הנוכחית, לפעמים כי הם הזדקנו לא טוב (מסתבר שאנחנו כבר לא כל כך אוהבים הומופוביה או מיזוגניה או גזענות). בעקרון, בין אם יעשו רימייק ברוח זמנינו או לחילופין אם הדור הצעיר יאבד את מה שאתה קורא לו קלאסיקות, מה יקרה? העולם יעצור?! לא.. פשוט הגיע הזמן לפנות מקום לקלאסיקות חדשות.
כמה דברים:
1. זו המצאה היפסטריות של שנות השבעים
2. כתור מישהו שלא צפה בסרט בהקרנות אלא בביתו החמים והנעים, החוויה שאת מתארת נשמעת אכן מאכזבת
3. לסרט יש שתי נקודות חזקות מאוד: פסקול נהדר וטים קארי. הם נהדרים ואני אגן עליהם בכל יום בשבוע. לגבי שאר הסרט… אומרים שהוא עבד יותר טוב כמחזמר (מה שהוא היה במקור).
4. אבל בגדול, אני חושב שכן אפשר לעשות סרט רוקי שלא מבויים בצורה קפואה ומוזרה שכזאת. בניגוד לקלאסיקות קאלט כמו נגיד "החדר", יש לרוקי בסיס עלילתי מעניין שאפשר לחקור למקומות חדשים גם אם זה יעצבן את קהל הקאלט שככל הנראה יאבד את הדברים שהוא הכי אוהב בסרט המקורי.
מה הבסיס העלילתי שאפשר לחקור למקומות חדשים?
אני שואלת ברצינות תהומית (מידי פעם מפרשים אותי פה כאגרסיבית או צינית כשאני לא).
מדהים בעיני שראית את הסרט רק בבית, זה כזה דבר משונה. מעניין מה היה קורה אם היית מגיע להקרנה עכשיו, עדיין מציירים ל"חדשים" V גדול על המצח? אם צפית בבית זה נחשב?
אני מניחה שהמגניבות של הסרט היא בעיקר בדראג והמתירנות המינית הכללית. ההסתכלות על מין בימינו מאוד שונה. אנחנו חיים בחברה שמקבלת, לפחות בתור אייקוני תרבות, סמלי דראג ותופעות דראג ולהטבקיות באופן כללי בשיוויון נפש. מצד שני, הפכנו לחברה הרבה יותר שמרנית מבחינה מינית. אבל עד כמה שאני זוכרת לא היו שם עד כדי כך הרבה אפשרויות שיפתיעו מישהו בימינו. אולי אני טועה לגמרי, נראה לי שהבלבול המיני שם יותר מידי obvious לסרט עדכני.
ואולי אני סתם לא זוכרת את העלילה. אני זוכרת שאוכלים את אדי..
הבסיס העלילתי של
"זוג חנונים מודחקים מגיעים לבית הוללות ומבצעים מעשים נועזים יותר ויותר, בזמן שבעל הטירה הוא חייזר/ד"ר פרנקשטיין שעסוק רק בהנאה הדוניסטית מכל הבא ליד"
החלקים המעניינים של הסרט הם החלקים של המפגש של הד"ר עם החברה החיצונית וההתמודדות שלו, אבל סרט שיציג את הדמויות האחרות כ…דמויות, יכול להרחיב ואף לשנות מעט את העולם הזה.
טוב, צר לי
כבר סקרנת אותי, אז החלטתי לבדוק מה ידוע על הרימייק הזה. אני לא יודעת אם זה כבר נכתב פה בעין הדג (מניחה שכן?)
מסתבר שהוא עתיד לצאת השנה, מסתבר שהבמאי זה איזה איש שאני לא מכירה אבל הוא מלך הקיטץ' וחתום על יצירות (שאני לא סובלת) כמו בנות גילמור והייסקול מיוזיקל, מסתבר שיש טריילר
ואם זה לא אחד ממקרי "מי שעשה את הטריילר צריך להיות מפוטר כי חשבנו שאולאף הוא הדבר הכי רע שדיסני המציאו אי פעם ואז הסתבר שהוא עושה את הסרט", נראה שהסרט הזה יגלם בדיוק את כל הזועות שחזיתי: קפיצות לסצנות הקהל האקטיבי (המצולם בסרט) + שבירת הקיר הרביעי אל הקהל האקטיבי הנ"ל כי או זה כל כך מגניב, ערמות קיטץ' מוזיקליות וכל קלישאת דראג קיימת. לא חושבת שהרעיונות המעניינים יקרו שם, יותר נוטה להניח שפשוט ינציחו את כל מה שרע בהקרנות הקאלט. טוב, לפחות תוכל להרגיש גם איך זה אפילו שלא הגעת מעולם להקרנות הסינמטיק הללו :)
http://www.imdb.com/title/tt1267299/
אני חשבתי בטריילר שאולאף הוא הדבר הכי גרוע שדיסני המציאו
ואחרי צפייה אני עדיין חושב שהוא הורס את הסרט, ומביך לי לחשוב שהדמות הזאת היא של דיסני ולא של דרימוו'רקס או משהו. הוא מרגיש כמו דמות קומיק רליף שהפיתוח שלו לקח חמש דקות (כולל העיצוב )
פור פאקס סייק
אחת ולתמיד: אתם רואים שם את ה"TV Movie" שכתוב בקטן? אז זהו. זאת הפקה טלויזיונית, ביצוע מחודש של "מופע האימים של רוקי", הצדעה. זה לא נועד להחליף את המקור ואין שום כוונה להוציא את זה לקולנוע.
טוב, סליחה, לא שמתי לב
בשנים האחרונות "הפקה טלויזיונית" הפסיקה להיות תירוץ קביל לעבודה בינונית.
כמו שנאמר:
פעם בראד וג'נט דפקו בטירת פרנק'נ'פורטר בשביל לבקש לדבר בטלפון. היום הם דופקים בשביל לתפוס את הפיקצ'ו שנמצא שם.
אני מגרד את הראש ומנסה להבין על מה להגיב קודם
ריבוטים (ורימייקים, וסיקוולים. משום מה החלטת לפתוח פוגרום נגד כולם) קיימים מאז שמישהו החליט לעשות חידוש ל-"שוד הרכבת הגדול" ב-1904 — שנה אחרי המקורי (ועוד אנשים חשבו שהריבוט של ספיידרמן הגיע מהר מדי).
קלאסיקות קולנועיות רבות זוכות לעדנה מחודשת בין אם הקהל רוצה בכך ובין אם לאו. למעשה, אם הוליווד הייתה מקשיבה לזעקות "אל תגעו לנו בקלסיקות!", לא היינו מקבלים את בן-חור גרסת 59'. ואני בטוח שגם ב-1925 היו מי שצעקו "ביזיון!" כי בן-חור גרסת 1907 עדיין נראית נפלא. אבל ההיסטוריה הוכיחה שרימייקים יכולים להיעשות בטוב טעם (חוץ מבן-חור גרסת 2016, זה באמת נראה זוועה). זה לא שמישהו יבוא לבית שלך וישרוף את קלטת "מכסחי השדים" שברשותך רק כי יש גרסה חדשה. "מכסחות השדים" אולי אינו סרט לטעמך, אבל עצם קיומו הצית עניין מחודש בסרט המקורי – משהו שגם המעריצים צריכים לשמוח עליו.
מה זה אומר בכלל? למה זה יותר מקלאסיקה?
היו עוד לי עוד דברים להגיד, אבל מאוחר. אז אני רק אקשר לסרטון הזה של קולג' הומור הרלוונטי לדיון הזה.
שני דברים
הראשון לגבי רימייקים של העבר – צריך לזכור שאז לא היה את הקונספט הזה של צפייה ביתית ולכן הרבה יותר מתקבל על הדעת שיהיה רימייקים כי אין כל פעם שסרט סיים את הסיבוב הקולנועי הוא.. סיים את חייו. לצופי בן חור 07', גם אם הם מאוד אהבו את המקור כבר לא הייתה דרך לצפות בו ולכן אני מניח שמחו הזדמנות שנייה לראות גרסה כלשהי של הסיפור האהוב ב25' – מצב שונה מהמצב היום עם כל הצפייה הביתית האפשרית.
השני זה שלמרות שאני מסכים שרימייקים לא מעלים באש את המקור, אני עדיין חושב שיש משהו שפוגם בסרט המקורי כאשר עושים לו רימייק – זה מוריד אותו מעמדת יצירת אומנות כלשהי (למרות שקצת קשה להשוות בין מדיומים) וזה גם מראה את היחס ההוליוודי לגביו.
כמובן שאנחנו צריכים להיות ציניים יותר בימינו, אבל העובדה שיש סרטים שלא עושים להם ולא יעשו להם רימייק וזה נותן להם הילה של כבוד כלשהי. הילה של "עשו את זה כל כך טוב בפעם הזאת שלא צריך לעשות עוד" או של " אין סיכוי שמישהו מאיתנו יצליח לעשות את זה יותר טוב". כמו שלזכות באוסקר לא באמת אומר שזה הסרט הטוב ביותר של אותה השנה ובכל זאת הוא מראה לך את הכיוון הכללי של התעשייה, כך גם החלטות הרימייקים וזה מוריד מההערכה הכללית הציבורית מ"משהו שעשו נהדר" ל"משהו שאפשר לנסות לעשות יותר טוב, או שהוא התיישן וצריך לעדכן אותו".
אני מסכים במידה מסוימת עם הדברים שאתה אומר
ואם יוכרז מתישהו רימייק ל-"בחזרה לעתיד" או "הסנדק", שולחנות יעופו באוויר. אך, ואולי זה רק אני, לא יצא לי להרגיש שרימייק מוזיל באיזשהי צורה את המקור. במקרה הגרוע, לא מגיע לברכיים שלו ונקבר בתודעה ההסטורית.
ראיתי אינספור פעמים את ג'ומנג'י כשהייתי קטן, ומבחוינתי זה סרט הרפתקאות נהדר וחסר פגמים מהותיים. לכשייצא הרימייק שנה הבאה, אני לא חושב שזה יפגע במעמדו של ג'ומנג'י המקורי, אלא יחשוף דור חדש של ילדים להרפתקה שאחרת הם פשוט לא היו רואים. במידה והסרט יתברר כטוב, אז… הרווחנו סרט טוב (ואולי זה ידרבן אותם לצפות במקורי, כמו שצפיתי בטרילוגיית "מקס הזועם" רק בגלל "כביש הזעם"). אם הסרט יתברר כאסון, אז באסה. מקסימום הדבר יוכיח שבאמת אי אפשר להתעלות על המקור ומעמדו יישמר.
במקום כלשהוא,
אני מעדיפה ריימק מיותר מאשר המשך מיותר.
מריימק אתה יכול להתעלם במידה וזה לא מוצא חן בעינך, בהמשך, זה חלק מהנרטיב והקאנון וכאן זה הופך לבעיה
השאלה היא כמובן השאלה למה עושים רימייק
וזה אמנם נהיה קשה אם חברה שיותר ויותר מנסה לדחוף את תרבות הפופ כתרבות גבוהה לכל דבר, אבל בסופו של יום ג'ומנג'י מאז ומתמיד נחשב בידור טוב מאוד ולכן קל לנו יותר עם רימייק אליו כי ההערכה עליו הייתה כבידור נהדר ולא כיצירת אומנות – אף אחד לא העלה אותו למדרגה של יצירת אומנות שעשתה הכל נכון בפעם הראשונה.
אני קצת (הרבה) חוזר על עצמי, אבל הבעיה עם רימייקים, והמשכים, וגם עיבודים
(רימייקים סופגים את רוב האש, כי לרוב מדובר בעצלנות נטו, אבל הבעיה היא אצל כולם) היא שככל שאתה עושה יותר מהם, הסיכוי שתראה משהו ברמת המקור קלוש. "שליחות קטלנית: ג'נסיס" הוא לא הבעיה – הוא בעיה גדולה, אמנם, אבל לא ה-בעיה. הבעיה היא שבאשמת סרטים כמוהו, אתה בקושי רואה בזירת שוברי הקופות של ימינו סרטים עם תסריט ברמה של "שליחות קטלנית" (המקורי, משנות ה-80). "עולם היורה" הוא לא בעיה בפני עצמו, אבל הוא כן מרגיל את הוליווד לרעיון שתסריט (?) שלא משחזר עד רמת האטום הבודד איזה להיט מפעם הוא תסריט שלא שווה להשקיע בו. עיבודים לרבי מכר מד"ביים/פנטסטיים נעים על מנעד רחב – יש טובים, יש איומים, אבל לרוב מה שחשוב לאנשים שעושים אותם זה לא לעצבן את המעריצים הפנאטיים במקום לעשות משהו יצירתי. אפילו "מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר", הסרט התורן של מרוול וכן, גם "מקס הזועם: כביש הזעם" עוסקים בעיקר בלהעביר את אותם חומרי גלם דרך מטחנת הבשר, לחמם ולהגיש. לא נמאס?
כשאני חושב על שוברי קופות *טובים ממש* מהשנים האחרונות, והרשימה קצרה (אני מתעלם מסרטי אנימציה, לצורך העניין), אני חושב על "כרוניקה בזמן אמת", "קוד מקור", "לופר", "כח משיכה" ו-"דרך קלוברפילד 10". אף אחד מהם לא עשה משהו חדש לגמרי שלא נראה קודם (אחרי למעלה מ-100 שנות קולנוע אני בספק אם זה אפשרי), אבל כל אחד מהם העז לקחת את החומרים המוכרים לכיוונים מאוד שונים ולתת לצופים משהו חדש ומרענן. וההצמדות העיקשת של הוליווד לרימייקים, המשכים ועיבודים אומרת שנראה *פחות* סרטים כאלה.
ניטפוק
"כל פעם שסרט סיים את הסיבוב הקולנועי הוא.. סיים את חייו"
לא נכון, סרטים בעבר, טרום-עידן הוידאו, היו מוחזרים שוב ושוב לבתי הקולנוע. ולא לסינמטק, אלא להקרנות מסחריות מלאות.
אפילו קצת אחרי עידן הוידאו, באייטיז, היו מחזירים אחת לכמה זמן קלאסיקה קולנועית (הדוגמה המובהקת היא הלזאפופין).
כלומר, בערך
מדי פעם סרטים היו חוזרים – אבל זה היה תלוי באולפנים לחלוטין ולצופים הייתה רק את האפשרות של ללכת למה שהם עשו.
בנוסף, אני די בטוח שבשנים המדוברות (תחילת המאה ה20) עוד לא נהגו להחזיר יותר מדי סרטים ישנים לאקרנים – אבל בזה אני לא מספיק מבין.
"הייתי בארה"ב, צעירים אמריקנים לעולם לא יקנו ספר יד שניה"
הייתי באקווריום, ועכשיו אני ביולוג ימי.
מי האהבל שהכניס יגואר לאקווריום?
(ל"ת)
אשמתו של מי ששם ארנבת בתור פקחית כניסה לאקווריום.
(ל"ת)
הכבשה המזכירה?
(ל"ת)
למה לא סימנת ציניות?
היית יכול לחסוך כל כך הרבה בייטים מבוזבזים :)
(למרות שתכלס התגובות סבבה, פישלייק לכולם!)
שום ציניות
העובדה ש "הייתי בארה"ב, צעירים אמריקנים לעולם לא יקנו ספר יד שניה" מקביל לכך שאם יש רימייק אז נדיר ביותר שירצו לצפות במקור המיושן (בעיקר צעירים) וכך יצירות מופת קולנועיות נאבדות במעמקי הזמן (כבר היום קשה מאוד להשיג את "מילחמת הכוכבים" הסידרה המקורית ללא התוספות המזעזעות שלוקאס העצלן דחף בסוף שנות ה 90).
האולפנים מצאו דרך חדשה ופשוטה לחלוב אותנו כצרכני סרטים.
אני צופה בסרטים ישנים ורואה את התעוזה שהיתה ליוצרים לעשות משהו חדשני, מקורי, למתוח את הקצה למרות אמצעי הפעלולים המוגבלים, לעשות סרטים גרנדיוזים למרות עלויות מטורפות או/והרפתקאות קולנועיות מסוכנות (ע"ע "אפוקליפסה עכשיו").
לעשות סרט היה פעם הרפתקה (עינו במגזין FANGORIA ותראו שאפילו פעלולנים ומאפרים היו נערצים ככוכבי רוק אם לא יותר), ולבסוף היו יוצאות קלאס=יקות אמיתיות תחת ידיהם.
היום כניראה בגלל הפחד להפסיד האולפנים הולכים על בטוח ויוצרים סרטים יותר ויותר צפויים (הסרט ההרפתקני הכמעט יחיד שהיה בשנה האחרונה הינו "סופרמן נגד בטמן" שלמרות פגמיו היה הימור מסקרן ובודאי ייכנס לקלסיקה של סרטים מ 2016 – כמה כאלה אתם מכירים?!).
ניראה לי שזו הסיבה העיקרית לתרעומת ברשת על מכסחי השדים החדש, נימאס לאנשים (מסוימים??) שמאכילים אותם באוכל ממוחזר שחומם במיקרו, רוצים את הדבר האמיתי!!
נ.ב. "מכסחי השדים היא יותר מקלאסיקה" משמע שהינה קלאסיקה בריבוע :)
אתה מבין שהטענה
"אנשים מעדיפים לצפות בסרטים חדשים על פני סרטים בני שלושים שנה" אינה זהה ואנה גוררת "לולא הריימיק יותר אנשים היו צופים במקור הישן"?
המקור עוד קיים. אנשים שמעוניינים לצפות בו יכולים. למעשה, אני משוכנע לחלוטין שיותר אנשים צפו בסרט הזה אחרי ההכרזה על הרימייק והסערה האחרונה מאשר בכל עשור שהוביל לכך. ילדים שמעולם לא שמעו על מכסחי השדים המקורי עכשיו יודעים מה זה. הורים פותחים אתרי הורדות ומחפשים אותו כדי להראות לילדיהם. צעירים שזוכרים בקושי שראו את הסרט פעם בטלויזיה מחפשים אותו מחדש כדי להבין על מה הסערה. ככה קרה עם מלחמת הכוכבים שהפך עכשיו למוצר שילדים בני 11 יודעים כל פרט על ההיסטוריה שלו, וכך קורה גם עם הסרט הזה.
איך אני יודע? כי אני עשיתי את זה (היי, אם לך מותר להביא טענות אנקדוטליות גם אני יכול). כך גיליתי שהרעיון "אנשים נלחמים ברוחות בעזרת לייזרים" שנשמע בהחלט מגניב מאד, התיישן קשות מאז שנות השמונים. בתור ילד זה אולי היה יכול להראות הדבר הכי מגניב אי פעם, אבל כיום זה פשוט לא מספיק בשביל סרט שאין בו אף דמות סימפטית ואולי שתי בדיחות מצחיקות בדוחק. זה גורם לי להאמין שהמעמד של הסרט כאיזה קלאסיקה אל-זמנית הוא הבניה של הזכרון בעקבות הרימייק, לא להיפך.
חוצמזה, כשאתה נותן את "באטמן נגד סופרמן" כדוגמא לאיזו יצירתיות הוליוודית, כלומר משתמש בסרט שהכי נסמך על סחיטת מותג בעולם (של דמויות שעברו עשרות גלגולים לאורך השנים) כדוגמה ל"הימור מסקרן", זו טענה שנושכת את עצמה בתחת.
לגבי ההחפצה של כריס המסוורת'
אני מניחה שזוהי מהות ההבדל בין 'העדפה מתקנת' ל'אפליה מתקנת'- מי שלא מבין את ההבדל בין השתיים גם לא יבין מדוע לחפצן גברים לא באמת מתקן שום דבר בעולם.
אבל גם לא מפריע
הבעיה בחפצון היא לא שיש פה ושם דמות שמופיעה רק להנאה שהצופים מפיקים מהתבוננות בה. הבעיה היא כשנוצרת תרבות שמשדרת שהתפקיד הזה הוא נחלתן הבלעדית של נשים, ויש בה חוסר מדהים ביצוגים של נשים שאינן כאלה. כריס המסוורת' מוחפץ לא יגרום לאף ילד שצופה בסרט להבין שתפקידו בעולם הוא רק להיות אטרקטיבי למין השני ושכל תכונה אחרת שלו שולית, כי יש לו טונות של מודלים אחרים לחיקוי שהתרבות מיצרת. לנשים יש בכמה סדרי גודל פחות מודלים כאלה.
אגב מטבעות לשון מעוותי מציאות
בקבוצת דיון מקצועית-נשית כלשהי שימיה היו קצרים, התגלע ויכוח רציני על המושג "מודל לחיקוי"
בסוף הוסכם שהביטוי באנגלית role model (מודל לדוגמה) מוצלח יותר.
כזה סרט חמוד!
סרט קיץ הכי קליל, כייפי ומשעשע בלי שום ערך עלילתי מוסף אחר.
ואני לא מסכימה עם הביקורות – בהחלט יש צד פמיניסטי לסרט, העובדה שמדובר בארבע נשים, שלוש מהן לחלוטין ממוצעות-מראה, שלא מוצגות בצורה סקסית אפילו פעם אחת (!) לאורך הסרט, שהסרט מתמקד בהן ונותן להן תפקיד שאיננו סובב סביב מערכת יחסים – היא כל כך יוצאת דופן שהלוואי ולא הייתי צריכה להעניק לסרט עוגיות פמיניסטיות, אבל לצערי בנוף של ימנו לגמרי מגיע לו.
בצד העצוב – בעקבות הסרט ניסיתי לראות את מכסחי השדים המקורי ואלוהים איזה סרט רע. זו, זו הקלאסיקה הקדושה, האבן תרבותית הגיקית המהממת, שהעזו להרוס לכם?! מדובר בסרט לא מצחיק, שיש בו בדיוק דמות אחת עם אופי, וגם זה אופי מזעזע, עם מהלכים עלילתיים לא ברורים כמו דמות שמצטרפת באמצע הסרט בלי שום סיבה ולא משנה את העלילה שלו אפילו קצת וקרב סופי אנטיקליימקטי בכל רמה שהיא. והכי נורא ששכחתי כמה סרטי אייטיז הם מזעזעים עם כל הרעיון שהדרך לליבה של בחורה זה לעשות לה סטוקינג פלוס קצת הטרדה מינית על הדרך. איכס.
אני לחלוטין לא בטוחה מי השלוש
(ל"ת)
רד לטר מדיה סיכמו את השקפתי היטב.
לינק.
מתנצל אם אני נראה כמוסיף אש למדורה.
שמח לראות שהתגובה הכללית לסרט בקרב גולשי "עין הדג" הינה חיובית, אני מקווה כי אהנה ממנו גם-כן לכשאצפה בו כשהוא זמין בדרכים נוחות יותר.
כרגיל, רד לטר מדיה מציגים שילוב של הברקה וטמטום.
יש להם נקודות מאוד נכונות: כן, כל הסיפור הזה של השינאה המיזוגינית נגד "מכסחות השדים" היה ניפוח הרבה הרבה מעבר לכל פרופורציה של מה שכמה מפגרים אמרו באינטנט. דבר דומה קרה, אגב, עם "מקס הזועם" – גם שם עשו סיפור גדול ממה שאיזה אידיוט כתב באיזה אתר גזעני איזוטרי שאף אחד אפילו לא שמע עליו לפני כן, ועשו מזה "תנועה עממית". וכמו שהם מראים, מליסה מקארתי עצמה אמרה בדיוק את אותו הדבר. רק שכל זה הוא לא שיווק קונספירטיבי של סוני, אלא, למרבה הצער, האופן שבו התקשורת של היום עובדת. ניפוח חסר פרופורציות של משהו זניח לחלוטין או משהו דבילי שמישהו כתב באינטרנט זה מה שהם עושים. השבוע זה "פוקימון גו גורם למוות!!!!1".
כן, סוני השתמשו בזה כדי לשווק את הסרט, בחוכמה רבה, מבחינתם. זה מזכיר את "נחשים על המטוס": כשמשהו מחוץ לשליטתם קורה לסרט לפני שהוא יוצא, והוא הופך למין ממ באינטרנט, הדבר הנכון יהיה לרכב על זה ולנצל את זה לשיווק.
אוקיי, אז הכל נכון ומצחיק וסבבה. אבל אז רד לטר מדיה מחליטים לדחוף לתוך הסרטון גם רמיזות כאילו סוני שיחדה מבקרים. "סוני נתפסה בעבר כשהיא משלמת למבקרים". וואלה. אז סוני שילמו ל-73% מהמבקרים? ואני מניח שהם שילמו גם לכל המגיבים כאן, ולחברים שלי שראו איתי את הסרט ונהנו ממנו. והם מוסיפים את המשפט "התגלה גם שכמה מהמבקרים שכתבו ביקורות אוהדות הביעו התנגדות לטענות המיזוגיניות נגד הסרט", ועל משפט כזה היה צריך לאסור על האיש לטעון שהוא "מדען" אפילו בתור בדיחה. אפילו בתור עדות אנקדוטלית זאת עדות חרא. ואחד מהמבקרים שהם רומזים שהם שתולים של סוני הוא דווין פראצ'י, ובחייכם, שלו איזו נעל או שתיים. חבל שהם הרגישו צורך לומר דברים כל כך מטומטמים, כי זה מקשה מאוד להקשיב לדברים החכמים שהם אומרים.
לרד לטר מדיה יש אג'נדה נגד סוני עוד מימי ג'ק וג'יל
(ל"ת)
אז בעצם לקשר סרטון לא מדויק ולהגיד שהוא משקף זו עצלנות מצידי?
התשובה היא כן. מודה.
עם הפסקה הראשונה אני מסכים. כנראה שההמולה הייתה גדולה יותר כאן מפני שבניגוד למקס הזועם בסה"כ מדובר בסרט… בסדר? כך שנדרש מינוף תקשורתי רב יותר של שטויות בשביל לשווק אותו.
בהתחשב בטענות שעלו מיידית לגבי אילו תגובות נמחקו ואילו לא, זו שגיאה לומר כי מדובר ב"ממ באינטרנט" ותו לא. אין לי ספק שטענות לגבי הקאסט הנשי הועלו על כתב עוד בשלב שזו הייתה שמועה, המון לפני הטריילר והמון לפני שמישהו ידע אם הסרט טוב או לא. אבל אם סוני אכן מחקו תגובות שליליות מסוג א' והשאירו את אלו מסוג ב' אז הם פעלו ליצור גל מסוים ולא רק רכבו עליו.
האם זה משהו ששווה מודעות ומצדיק דיון *כלשהו* גם כשמדובר בסרט שהוא, על-פי מספיק אנשים שאני מעריך, לא מועיל ולא מזיק? לדעתי, כן. בעיקר כי ספינים שמנגיחים קבוצות אוכלסייה אחת בשנייה הם קצת יותר מזיקים מהכרזה על סרט כקאלט לפני שהוא יצא או התמקדות בכך ששחקן בסרט מת לפני שהחלו ההקרנות. דווקא בגלל שמדובר בסרט קיץ יחסית זניח ודווקא בגלל שלא אמורה להיות שום סיבה להיכנס לדיוני "מסביב" על סרט שלא מבטא איזושהי אמירה פוליטית או חברתית או מעז לעשות משהו מתקדם שלא עשו לפניו.
כמוך, גם אני חושב שזה טיפשי מצידם להציג את זה כאילו סוני שילמו על כל הביקורות החיוביות. עם-זאת, אני כלל לא חושב שזה טיפשי לחשוב שבתעשיית הסרטים, בדיוק כמו בכל תעשייה דומה, אולפנים ילכו די רחוק בשביל לקבל ביקורות חיובות על המוצרים שלהם. בין אם זה להמציא מבקרים, להוציא ציטוט שלך מהקשר או לספק תמריצים למבקרים. לבקר אילו כותרות פרטניות הם בחרו להציג ומה מוקצן כאן זה אכן מתבקש, כך שאין לי שום כוונה להתווכח על האם הם גם אמרו דברים מטומטמים או לא.
כמובן שזה משהו שקורה בכללי וכלל לא ייחודי לסוני או לסרט הפרטני הזה. סביר מאוד ש-RLM התמקדו במכסחות השדים כי מנקודות המבט שלהם הוא באמת "הורס" סרט ילדות שקדם את הוליווד של היום שהם עשו קריירה ביוטיוב מלרדת עליה.
עבורי זה בסך-הכל מתסכל לראות וויכוח או דיון משולהב על-ידי האולפן סביב… כלום. וזו הנקודה החשובה שאני חושב שהסרטון מעביר היטב.
כאמור, אני שמח לראות את השורה התחתונה של הביקורת שלך ואת מה שהתגובות כאן מביעות. בהחלט חבל שבמקום לצפות פשוט בסרט קיץ נאלצנו לראות כל-כך הרבה רעש באינטרנט סביב נושא שהסרט, למיטב ידיעתי המוגבלת, לא באמת מתעסק בו.
"סוני מחקו תגובות מסוימות ולא אחרות כדי לקדם את האג'נדה שלהם"
זאת לא יותר משמועה שמישהו אמר באינטרנט, ובמקרה הזה המישהו הזה הוא אותו מישהו שטוען שסוני גם שיחדה שלושה רבעים ממבקרי הקולנוע בעולם, ולכן הערך של מה שהם אומרים הוא אפסי. מצטער, אני לא מאמין שזה קרה – לפחות לא רק כי זה מה שהטמבלים האלה אומרים.
כפי שציינתי: "אבל אם סוני אכן מחקו תגובות שליליות...".
זה לא יותר מכך שאנשים שהעידו ביממה שלאחר שהטריילר עלה שתגובות שליליות שלהם נמחקות.
אין לי הוכחה שזה קרה, לא מדובר במשהו שאני יודע בוודאות. עם-זאת, בהתחשב במיידיות שבה הדיבורים על-כך שתגובות נמחקות החלו, או שאנשים החליטו מראש פשוט לשקר לגבי זה, או שתאגיד עשה משהו לא אתי. כאמור, אני נוטה לאפשרות השנייה.
ומפני שזה באמת לא משהו שאפשר להוכיח בוודאות, אין טעם לדון יותר מדי בכך.
עם השורה התחתונה אני מסכים.
(ל"ת)
הסרט הכי פחות נורא של פול פיג!
באותו שבוע צפיתי בסרט שהכי ציפיתי לו השנה שהתגלה כתאונת רכבת מאכזבת והסרט החדש של פול פיג שהתגלה…כלא כזה נורא. הוא לא כזה מעניין ויש רק כמה דברים שהצחיקו אותי (בעיקר קייט מק'קינון, שתבורך). אבל לא הרגשתי שמעליבים לי את האינטליגנציה כמו בסרטים הקודמים של פיג. השנה הזאת ממש מוזרה. למישהו יש את הקבלה? מאוחר מדי להחזיר אותה?
ולא מבין את ההתלהבות מהמסוורת'. הוא לא מצחיק פה, סתם מטומטם. עזבו את הקטע שזה באמת ילדותי ומתקטנן (כמו הקטע של הקריאת תגובות), המזכירה בסרט המקורי הייתה ההפך הגמור וכנראה הייתה הדמות האהובה עלי בסרט. חבל.
האלתור אכל את הסרט
גילוי נאות: את הסרט ראיתי בטיסה ובחלקים (בעיקר בגלל שלא היה לי כוח לראות אותו למשך יותר מחמש דקות רצוף) כך שהמבנה העלילתי לקראת הסוף נעדר בפניי ואני מתייחס בעיקר לשעה הראשונה והסצנות האקראיות שראיתי מהשעה השנייה.
גילוי נאות 2: את הסרט, ראיתי, בעצם אחרי שהתהודה לסרט נהפכה מ"זוועת עולם" (טריילרים) ל"בעצם לא כזה נורא" (ביקורות אמיתיות) כך שבאתי לסרט, אמנם בחשש, עם ציפיות כלשהן מה שלרוב האנשים שצפו בסרט בתגובות המקוריות לרוב לא היו לגבי הסרט.
ולכן אני לא יכול לחלוטין לקבוע את טיב הסרט בצורה אבסלוטית. אולי לדמות של מקינון יש נקודה מתישהו והיא לא סתם זורקת משפטים אקראיים. אולי לקשר של מקארתי וויג יש נקודה מתישהו. אולי העלילה והנבל מספיק מעניינים בסופו של דבר. כל מה שאני מתייחס אליו זה רק הדברים שאני יכול להתייחס אליהם מהמעט שראיתי. והמעט שראיתי היה לא משהו בכלל.
אני לא יודע אם זה בולט לצופה שלא מורגל בשיטותיהם של אפאטו ושליחיו, אבל צפייה בכל סצנה בסרט מבהירה די בבירור מה היה חלק מהתסריט ומה אולתר על המקום, וזה מוציא מהסרט. זה מוציא מהסרט כי בניגוד לאלתורים שנובעים מתוך הדמויות, האלתורים במכסחות השדים הם יותר אלתורים של קבוצות אלתור של "מה הדבר הכי מטורף שאני יכול להגיד עכשיו", ולכן כאשר הם מוכנסים לסרט באגרסיביות הם נראים בדיוק כמו קטעי אלתור של בדיחות גיחי-גיחי שהוכנסו לסרט באגרסיביות. אני לא יודע אם לעורך היה מה לעשות, אגב: כמעט כל סצנה מאולתרת מצולמת באותה הצורה החופשית המוגבלת שנובעת מסגנון העבודה בניגוד לסצנות המתוסרטות שההגבלה שלהן נותנת חופש לבמאי לביים אותם ביד בעלת דמיון רחב יותר ולכן זה מרגיש כמו חריקת בלמים של "הנה עכשיו בדיחה שחשבנו במקום! צ'ה צ'ה!". אבל זה והעובדה שכל מיני חורי עלילה קטנים נשארים בסצנה או בנייה של סצנה לקראת משהו ואז זניחה מוחלטת לא עוזרים ליצור רושם טוב על העורך, וכתוצאה מכך על הבמאי. זה בייחוד צורם בסיום של הסרט, שמסתיים בנקודה אקראית לאחר סיום הסיפור ואז ממשיך להכניס סצנות שמוסיפות דמויות ואלמנטים בכתוביות כי היה קשה מדי לסיים את הסרט בנקודת הסיום שלו, או משהו?
אולי זה גם בגלל שהפורמט של סרט הרפתקאות לנוער לא משתלב עם סרט אלתורים. קומדית סטלנים על סוף העולם? כן, למה לא – בכל מקרה אין מבנה הגיוני והכל צחוקים. אבל סרט הרפתקאות לא יכול לעצור כל כמה רגעים בשביל להעמיד ארבע שחקניות מוכשרות ולגרום להן לנסות להגיד משהו אפילו יותר מטורף מפעם שעברה.
והשחקניות, טובות ככל שיהיו, אבודות בסרט הזה. בין אם זה המחסור החמור בדינמיקה בין הדמויות שהתסריט פשוט לא מספק ובין אם זה החסרון המוחלט של אפיון דמות לחצי מהדמויות הראשיות השחקניות נראות חסרות כיוון ובהיעדר כך פשוט הולכות לכיוונים אקראיים. מקינון קוצרת שבחים על הופעתה האקסצנטרית, אבל היא משחקת *לבד* וזה מפריע. היופי בדמות כמו נניח, ג'ק ספארו בסרט הראשון הייתה שהמשפטים הלא צפויים שלו וההתנהגות שלו נבנו למול הדמויות האחרות והשתנו בהתאם, אם יש צורך. הולצמן של מקינון חיה בראש של עצמה ומתנהגת יותר כמו אוטומטון לשליפת משפטי נון-סנס מאשר דמות מתפקדת. וזה עדיין משהו, לעומת הכלום של מקארת'י וויג שפשוט משחקות את מקארתי' ווויג, פלוס מינוס. הפלוס זה כמויות מגוחכות של ממבו-ג'מבו פסוודו-מדעי. המינוס זה דינימיקה ביניהן. היחידה שמצליחה לייצר דמות שעובדת, וגם זה מתפרק מדי פעם, היא ג'ונס. וכאן נגמרת המחמאה, בערך. היא הייתה הדמות היחידה שרציתי לדעת מה קורה איתה או מה קורה לה, וזאת שהכי הייתה קרובה ללהצחיק אותי – אבל היא לא דמות טובה. כריס המסוורת' חמוד.
עכשיו, עוד דבר שקרה מאז הביקורת אחרונה פה זה שהסרט מסתמן יותר ויותר כלא-הצלחה קופתית, לצער המעורבים בדבר. החלק המשמח שניתן לקוות מזה שזה אולי פעם הבאה פול פייג ישים יותר לב לתסריט, לעבודה עם השחקנים ולחלקים של הבימוי שהם לא יצירת אקשן מהנה, כי רק מזה אי אפשר לבנות סרט טוב.
ושאלה שתקפה גם למכסחי השדים המקורי
הרעיון הבסיסי של שני הסרטים דומה: הם בעולם שמאוד דומה לשלנו, אבל יש בו רוחות מה שאומר שהוא עולם מאוד שונה משלנו כי נוכחותם של רוחות והוכחת העולם הבא הייתה מהווה נקודת מפנה מוסרית ותרבותית ביחס של החברה להכל, אבל איכשהו בעולם הזה כולם לא מודעים לרוחות.
כלומר, כמו בעולם שלנו רוחות זה סיפורי ילדים שמדענים מתייחסים אליהם בהפרכה למרות העובדה שבשני הסרטים הרוחות מופיעות במקומות ציבוריים ופוגעים בהרבה אנשים. כלומר, בשני הסרטים מכסחי השדים לא רק מחדשים בכך שהם מכסחים את השדים אלא גם בכך ש"היי, יש שדים וכזה". זה בולט יותר בסרט החדש מאשר הישן, אבל זה קיים בשניהם למיטב ידיעתי.
וזאת סתירה, כי אם הרוחות האלה באמת קיימות כבר המון זמן לא הגיוני שהעולם המדעי פשוט מחליט להפנות אליהן עורף. זה הפוך מכל העיקרון המדעי של "ללמוד מה שקורה בעולם", אז מה קורה בעולמות האלה?
השאלה לא נהיית יותר פשוטה כאשר בשני הסרטים, ככל שהכיסוח נמשך נראה שכמות השדים רק מתגברת יותר ויותר (עם עזרה של נבלים מפה ושם, ובכל זאת).
מה שמותיר לי שני פתרונות:
או שכולם בעולם הזה שכחנים ברמה יוצאת דופן (וזה בהחלט עלול להסביר את עלילת מכסחי השדים 2)
או שבשני המקרים הרוחות הגיעו לא בגלל שיש רוחות בעולם ותמיד היה, אלא בגלל שאיזה מנגנון דמוי "הסוד" קיים והמכחסים/ות למיניהן כל כך רצו שיהיו רוחות אז היקום פשוט אמר "טוב, בסדר, הנה רוחות".
שני ההסברים האלה גרועים, כמובן אבל משאירים אותי מחפש סרט מכסחי שדים שלישי שכנראה לא יהיה:
סרט שלא נבנה על עולם "כמו שלנו", אלא על עולם שבו עניין קיומן של הרוחות מוכר, ויותר מכך – מוגדר כבעיה רצינית שמשאירה את הערים להיות ערי, אמ, רפאים ושבכלליות אוכלוסיית השדים עושה ברצונה באוכלוסיית האדם, עד שמגיעים ארבע חברה והחידוש שהם מביאים זה את היכולת להילחם בחזרה, ולכבוש בחזרה את הערים, הכפרים ומה שלא יהיה שהרוחות לקחו לעצמן. פחות קומדיה-הרפתקה, יותר קרבות אפיים נגד שדים.