זה קרה שוב: ראיתי סרט ונדהמתי. במובן המקורי של המילה. לא "מדאים", התואר הזה שנהוג להצמיד לכל דבר בעולם, מהמראה של מעבורת חלל ועד כוס מים פושרים, אלא מדהים. במובן של "וואו, לא ידעתי שאפשר לעשות דברים כאלה". הפעם הקודמת שבה נדהמתי באמת מאפקטים בקולנוע היתה ב"כח משיכה". לפני זה, נדמה לי שזה היה ב"אווטאר". ובדיוק כמו הסרטים האלה, "ספר הג'ונגל" החדש הוא, בנקודת זמן זו, השיא. המקסימום שהטכנולוגיה הקולנועית יכולה לעשות. זה מדהים ואתם צריכים לראות את זה בקולנוע. בתלת-מימד.
"ספר הג'ונגל" הוא, בעיקרון, אחד מאותם רימייקים בלייב-אקשן של דיסני לסרטי האנימציה הותיקים שלהם, אבל בעצם די מגוחך לקרוא לו סרט לייב-אקשן. זה סרט אנימציה; הילד מוגלי מגולם על ידי שחקן בשר ודם, אבל כל השאר – החיות, הצמחים, הג'ונגל – נוצר במחשב. אלא שזה סרט אנימציה ברמה כזאת שאתם שוכחים שהוא כזה. מהרגע הראשון, כשהמצלמה מתחילה לשוטט בג'ונגל הכל כל מפורט ועשיר הזה, עם עצים מפותלים, שרכים מידלדלים, השמש בין העלים והחרקים הזעירים המתעופפים בין הגבעולים המתנועעים ברוח, ניסיתי להזכיר לעצמי ששום דבר שאני רואה כאן לא קיים במציאות, ושהסרט למעשה צולם באולפן קטן בלוס אנג'לס. הייתי צריך להזכיר לעצמי את זה שוב ושוב במהלך הסרט, אבל רוב הזמן פשוט שכחתי מזה. הסביבה נראית כל כך אמיתית שאתה שוכח להתפעל מכמה שהיא נראית אמיתית.
אותו הדבר נכון גם לגבי החיות שבסרט. כבר נעשו המון סרטים על חיות מדברות, אבל עוד לא ראיתי סרט על חיות ג'ונגל מדברות שנראות כמו חיות. זה גם העניין שרואים כל שערה וכל זיף – שהופכת כל פריים שבו מופיעה אחת מהחיות האלה ליצירת תלת-מימד מרשימה – וגם צורת התנועה של כל צפרדע וכל פנתר. והן גם מדברות, ואיכשהו זה לא הורס. בלו הדב (בקולו של ביל מוריי) הוא דב ידידותי ועצל ומקסים בדיוק כפי שהיה בסרט המצויר אם לא יותר, אבל הוא גם דב, חיה מאסיבית וענקית ושעירה, שנראית כמו דב. שיר-חאן (בקולו של אידריס אלבה) הוא אחד הנבלים היותר מאיימים שראיתי לאחרונה, וזאת למרות ובגלל שהוא פאקינג טיגריס. הנחש קא (הקול של סקרלט ג'והנסן) מהפנטת בכמה דרכים שונות. הסצינה שלה היא טריפ.
בנוסף לחיות, גם גור האדם נראה טוב, וזה לא מובן מאליו. ישנם סרטים שבהם האנימציה הממוחשבת נראית מצוין, אבל כשהיא צריכה לחלוק מסך עם בני אדם אמיתיים, רואים את התפרים, והם נראים רע. תשאלו את פיטר ג'קסון. במקרה הזה, הילד ניל סת'י משוטט בג'ונגל הוירטואלי ליד ועל החיות הוירטואליות, ושוב חזרה אותה תופעה: כל כך נראה שהוא שם ששכחתי להתפעל מכמה שזה נראה כאילו הוא באמת שם. הילד הזה, צריך להגיד, הוא גם שחקן מוכשר: לא רק שהוא מחזיק על עצמו את כל הסרט, משא כבד בשביל ילד כל כך קטן, הוא גם היה צריך להעביר את כולו כשהוא משוחח עם יצורים שלא באמת שם. הוא עובר את המכשול הזה לא רע בכלל.
המראה המדהים של הסרט היה סיבה מספיקה לראות אותו אפילו אם לא היתה לו עלילה בכלל. זה, אגב, היה קרוב למצב בסרט המצויר של דיסני שעליו הוא מבוסס: הסרט ההוא אמנם קלאסי, והשירים בו מצוינים, אבל עלילה כמעט שאין בו. מוגלי עבר מחיה לחיה, כל אחת מהן הציגה שיר או קטע הומוריסטי, וזהו. הסרט החדש אמנם מבוסס על סרט האנימציה, אבל הוא מוסיף לו סיפור עם יותר בשר, כולל דמויות שמתפתחות מתחילת הסרט ועד סופו. העלילה נשארה די אפיזודית – כלומר, גם כאן זה אוסף של פרקי "מוגלי פוגש חיה כלשהי", ובמאמץ קטן אפשר היה לשנות את סדר הפרקים בלי שזה ישנה הרבה לעלילה. אבל היא שם, והיא טובה מספיק.
למעשה, אם כבר עוסקים בהשוואה ל"ספר הג'ונגל" המצויר: צפיה אחת בסרט החדש מספיקה כדי להרגיש כאילו זה הדבר האמיתי, והגירסה המצוירת המוזיקלית היא החיקוי – מין גירסת אולטרה-לייט לילדים קטנים, לגו ג'ונגל. הסרט החדש נותן הרגשה מיתית, אפית. זה לא מקרי שרבות החיות מוצגות כגדולות יותר מבמציאות: הכל גדול מהחיים. הפילים הם אלים. הנהר של בלו הוא גן עדן. האש היא אש דרקונים. זה התרגום לקולנוע של אגדות-עם שמספרים מסביב למדורה. אני חושב שאם הייתי רואה את הסרט הזה בגיל הנכון זה היה הסרט שאני הכי אוהב בעולם.
מהו הגיל הנכון – זאת, כרגיל, שאלה טובה. שני הסרטים האחרונים שדיסני הוציאו, "זוטרופוליס" ו"ספר הג'ונגל" שניהם מצוינים, שניהם עוסקים בקהילה של חיות, שחיות זו עם זו – רוב הזמן – בהרמוניה. ושניהם מתחילים בסצינה כמעט זהה: גיבור/ת הסרט בורח/ת באימה מחיה טורפת מסוכנת. רגע אחר כך מתברר שזה היה רק בכאילו, ושלא היתה פה סכנה אמיתית. אבל סצינת הפתיחה הזאת לבדה תבריח מהאולם ילדים קטנים, ובמקרה של "ספר הג'ונגל", טוב שכך, כי זאת רק ההתחלה – הסרט מלא בסצינות מאיימות, קודרות ומפחידות. לא כולן כאלה; זה לא סרט אפל-ובוגר באופן אגרסיבי, ויש הרבה הומור ושמים בהירים, אבל תספרו את זה לילדים ששיר-חאן וקא נכנסו באופן קבוע לסיוטים שלהם. אני שמח שדיסני נמצאים בסטריק מטורף ומוציאים סרטים מצוינים בזה אחר זה, אבל הייתי שמח אם היצרנית של סרטי הילדים הטובים בעולם היתה עושה גם סרטים שאני יכול לקחת אליהם ילדים.
בכל מקרה, אם אתם לא מפחדים מהטיגריס, לכו לראות את הסרט הזה. ותתכוננו לגירסה ההיפר-ריאליסטית של "מלך האריות", שבוודאי תגיע מוקדם בהרבה משחשבתם.
אם חברים רוצים לבחור בין זה לזוטרופוליס
על מה הייתם ממליצים?
אז...
ראיתי את שניהם, הבחירה קצת קשה… אבל מוגלי לוקח.
חד משמעית זוטרופוליס
ספר הג'ונגל אמנם נראה מדהים, אבל בזה זה מסתכם.
לא מבין על איזו עלילה רד פיש מדבר, על איזו "התפתחות" של הדמויות ועל איזה הומור – כי אין כזה (יש שתי בדיחות כל הסרט. שתיהן בטריילרים).
העלילה של זוטרופוליס נהדרת, הדמויות מוצלחות פי כמה, והוא גם קורע מצחוק. לכו עליו.
הוצאת לי את המילים מהפה
גם לי לא ברור על איזו התפתחות מדובר. הסרט הוא פריטי מאץ' "מוגלי עובר מחיה לחיה". יש אולי שתיים וחצי בדיחות. האפקטים אכן יפים ומרשימים, אבל…זהו. האפקטים ולראות את כריסטופר ווקן שר שיר בתור קוף ענקי הם שתי הסיבות היחידות שכדאי לראות את הסרט הזה.
ב"זוטרופוליס" גם יש אנימציה מרהיבה (אולי לא היפר-ריאליסטית, אבל זו לא המטרה), יש בו הרבה יותר הומור, יש יופי של ביקורת חברתית ומסרים. הוא סרט יותר כיפי בפער עצום. "זוטרופוליס", בלי שאלה בכלל.
ספר הג'ונגל.
זוטרופוליס סבבה. "ספר הג'ונגל" מדהים.
נכון, רק הפוך.
זוטופיה זו לטעמי יצירת מופת חכמה שאשכרה יש לה משהו חשוב להגיד. ספר הג'ונגל לעומת זאת הוא סרט סבבה כזה בלי הרבה מה להגיד, אבל כחוויה קולנועית הוא מעולה.
למה צריך לבחור? שיצפו בשניהם... הם לא בתחרות
אלא אם זה עניין של תקציב, ואז מבחינה קולנועית נראה ש"ספר הג'ונגל" מצדיק את החוויה החזותית המרשימה (טרם צפיתי, אבל נדיר מאוד שדורון ממליץ על תלת-ממד, זה אומר דרשני) ומ"זוטרופוליס" אפשר ליהנות באותה מידה גם בצפייה ביתית (צפיתי בו בקולנוע בדו-ממד).
אין קשר בין הסרטים האלה למעט חיות מדברות… זוטרופוליס הוא קומדיה מונפשת, דיסני קלאסי (רק בהנפשה עדכנית) ללא שירים (אבל עם מוסר השכל חשוב); "ספר הג'ונגל" אמנם פחות מחזמר (לפי מה שנכתב כאן) אבל לא מנסה להיות סרט מצויר וכנראה גם לא ממש קומדיה, למיטב הבנתי.
בקיצור, שיצפו במה שמתאים להם למצב הרוח. במקרה שלי, ב"זוטרופוליס" כנראה לא הייתי צופה בקולנוע אלמלא זכיתי כאן בכרטיסים, וב"ספר הג'ונגל" לא תכננתי לצפות אבל הביקורת גרמה לי לשנות את דעתי. אם יש סרט שמצדיק צפייה קולנועית, בפרט אם זה עיבוד מוצלח לסרט קלאסי מהאהובים עליי (הוא בשלישיית סרטי דיסני האהובים עליי ביותר), קולנוע איט איז.
ראיתי את שניהם
זוטרופוליס סרט שגרתי ועמוס במסרים מעייפים ובבדיחות מתאמצות.
ספר הג'ונגל – סרט נהדר ממש חזותית, וגם העלילה חזקה וקודרת הרבה יותר. והוא מנצח עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. למעשה אני ממליץ מאוד לראות אותו [באיימקס ירושלים] ועל זוטרופוליס אפשר לוותר.
יופי של סרט!
ראיתי אתמול עם אשתי ובני בן ה-7 ונהנינו בטירוף, ראינו את הגרסה הרגילה (לא תלת) והמדובבת, ועדיין – עם כל מה שהולך לאיבוד בתרגום, הסרט מהנה מאוד וסוחף. הסרט בהחלט לא מתאים לילדים קטנים אבל להערכתי גילאי 6-7 ייהנו בו מאוד. וכן – החיות נראות כ"כ מדהים שממש קל לשכוח שהכול ממוחשב! בקיצור אני מצטרף להמלצתו של פיש ומפציר בכם ללכת לראות את הסרט בקולנוע (יש מצב שאלך לראות אותו שוב בתלת ובאנגלית אבל אל תספרו לאף אחד).
מה הבן שלך חשב?
אני גם עפתי על הסרט הזה בקטע אחר, אבל כשיצאנו ממנו נושא השיחה המרכזי היה השאלה מה בעצם גיל קהל היעד שלו. הגענו למסקנה שזה סרט לילדים מעל גיל 10, אבל אנחנו חבורה של אנשים בלי ילדים אז מה אנחנו מבינים.
אז מעניין אותי לשמוע איך ילד בן 7 חווה את הסרט הזה. הוא לא פחד? לא היו שם סצינות מלחיצות מדי מבחינתו? כשדיברתם אחר כך על העלילה עד כמה הוא הבין גם את הדברים הרעים שקרו?
מה לגבי גיל חמש וחצי, וילד שאהב את הטריילר כשראה אותו בקולנוע בשבוע שעבר?
אני הלכתי עם ילד בן חמש וחצי ועוד שני ילדים בני 8. הוא קצת נצמד אלי במהלך הסרט, אבל נהנה מאד. וגם סרב להודות אח"כ שהיה מפחיד. נראה לי שאם הוא אהב את הטריילר אז הוא לא יפחד יותר מידי.
אבל הבן שלי מכיר את הסיפור. ראה את המחזמר גם על במה, וגם כמה פעמים בבית. אז תכלס הוא ידע שלא הולך להיות שם איזה אסון נוראי. נראה לי אבל שהוא היה עומד בזה בגבורה גם בלי זה.
לפני הסרט הסברתי לילדים כמה פעמים שזה הכל במחשב. ילדים בגיל הזה לא רגילים לסרטים "אמיתיים", אלא רק למצוירים. לכן זה יכול להפחיד אותם יותר מסרט רגיל. אבל אם תסבירי קודם שזה הכל במחשב ואין שם באמת חיות וכולי, זה יעזור.
לסיכום, מגיל חמש וחצי הייתי לוקחת. פחות מזה לא יודעת.
אני חושב שוולט דיסני היה אוהב את הסרט הזה
(ל"ת)
יש לי רק שאלה אחת
האם השירים נשארו? רמזו על זה באחד הטריילרים כשבלו שורק כשהם שוחים בנהר. מצד אחד אני לא רואה איך עושים את ספר הג'ונגל בלי השירים ומצד שני אני לא יודע כמה אפשר לעשות את השירים ללא הזמרים המקוריים…
אין שירים.
יש זמזומים ודיקלומים שאמורים להזכיר את השירים המקוריים, וזה פשוט רע.
יש... איזכורים לשירים.
זה לא ממש מחזמר. הם יותר שם בתור קריצה נוסטלגית ייצוגית.
אבל... כן יש שירים.
לא הרבה אבל יש. שירים של ממש.
לא יודעת למה אומרים פה שהשירים לא נשארו
שרים במפורש שניים מהשירים של הסרט המקורי בסרט הזה. שרים ממש, עם מנגינה והכל.
מסכימה לחלוטין עם הנקודה השניה
(ל"ת)
אלו שני הדברים (היחידים) שהפריעו גם לי
אבל זה לא היה מספיק בשביל להרוס לי את הרושם המאוד מאוד חיובי מהסרט כמכלול.
זה הרציונל של המשטר בספר 1984
(ל"ת)
אני מבולבל. הרציונל של 1984 הוא שמוגלי הוא אחלה?
(ל"ת)
בזכות המשטר שלנו האזרחים בטוחים מפני המלחמה (שאנחנו יצרנו)
(ל"ת)
מה הולך עם דיסני בשנים האחרונות?
מהחברה הכי מסחרית בשוק עם סרטי זבל אחד אחרי השני, פתאום היו יוצרת סרטים מצוינים בכל המישורים – לייב אקשן, אנימציה, בובות (החבובות). היא החייתה לא רק את החבובות אלא גם את סדרת סטאר וורס בצורה מצוינת, יקום מארוול שלה מספק לכל הפחות סרטים לא רעים פעם אחר פעם. סרטי האנימציה שלהם מופתיים (אחרי שנים שהיו בקרשים).
מה הולך איתם?
סטרייק מוצלח זה נכון
אבל לתת להם קרדיט על מארוול, כשהם קנו את מארוול רק אחרי שהאחרונים התחילו להצליח זה קצת… הגזמה.
אבל אין ספק שיש שם מישהו שעושה כמה החלטות נכונות, גם אם הן נראו מוזרות בהתחלה
מה זה השנים האחרונות?
ומתי דיסני הוציאו סרטי זבל אחד אחרי השני?
פחות או יותר כל מה שבא אחרי הרקולס ועד לבולט
(ל"ת)
אני מוחה
'הרקולס', 'מולאן', 'הקיסר נפל על הראש' ו'לפגוש את הרובינסונים' הם סרטים נהדרים ולדעתי אפילו לא פחות טובים מ'לשבור את הקרח'.
מה?!
הסרט שיצא שנה אחרי "הרקולס" זה "מולאן". אני מודה שהוא לא מסרטי הדיסני האהובים עלי, אבל אני מכיר הרבה אנשים שאצלם הוא כן, והוא רחוק מלהיות "סרט זבל". "הקיסר נפל על הראש" סרט נפלא. ויש גם את "פנטזיה" ו"פגוש את הרובינסונים" (שאותו לא ראיתי, אבל שוב, מכיר לא מעט אנשים שאוהבים). כל אלה "סרטי זבל"?
נכון שבשנים האחרונות דיסני הוציאו כמה סרטים מעולים ושלא כל הסרטים שלהם טובים, אבל נראה לי מוזר לפסול ככה תקופה שלמה…
אני דווקא חושב להיפך
אני חושב שהסרטים שהם הוציאו משנת 2000 ואילך היו הכי מעניינים, במובן של לא שגרתיים ושונים מכל מה שהם עשו עד אז. ואני מתכוון בעיקר ל"אטלנטיס", "לילו וסטיץ'" ו"כוכב המטמון".
גם "אחי הדוב" הוא די אנדרייטד לטעמי, היחידים מאותה תקופה שבאמת ראויים לכינוי זבל הם "מרד החיות" ו"צ'יקן ליטל"
הרקולס:
מולאן, טרזן, הקיסר נפל על הראש, אטלנטיס, כוכב המטמון, לילו וסטיץ, רובינסונים :בולט.
באותן שנים גם יצאו שודדי הקאריביים, אוצר לאומי, תיכון בהיי, נרניה, הנסיך הפרסי, שישי הפוך ועוד ועוד ועוד.
נראה לי קצת מוגזם.
במאמר מוסגר: "כוכב המטמון" זה הסרט הכי טוב של דיסני אי פעם.
כתיבת הדמויות והדרך שבה התסריט קורם את היחסים ביניהן לא פחות ממדהימות. כל סרטי פיקסאר ביחד לא מכילים את האנושיות וההבנה הרגשית של סצינה אחת שיש בסרט הזה.
עזוב אותך מדמויות ושטויות כאלה.
יש שם ספינות מעופפות!
תמיד בתור ילד רציתי שיצא סרט המשך לזה
הסרט הוא מאוד עצום בסגנון מלחמת כוכבים. ועשוי בצורה ממש איכותית כמו שאמרת.
רציתי לכתוב את זה בסוגריים, אבל העדפתי להתרכז בנקודה שניסיתי להעביר.
אבל כן, מסכים לגמרי. כוכב המטמון זה סרט דיסני הכי טוב שנעשה באנימציה דו ידנית.
בניגוד ל"במבי"
שכידוע, הונפש כולו על ידי אנימטורים קטועי יד (סליחה).
פחות לילדים
רק חבל שכוכב המטמון לא עושה רושם חזק על ילדים (מניסיון),
העלילה בו מסובכת מדי וכל היופי בו הוא כזה שנועד למבוגרים
לא יודע, זה עדיין משלב שני דברים שילדים אוהבים (מניסיון) - פיראטים וחלל,
ויש אקשן וחייזרים מוזרים וכאלה. אני מסכים איתך לגמרי שיש סרט שלם מתחת לכל זה שילדים לא קרובים אפילו להבין אבל זה לא שהם יישתעממו לחלוטין. זאת הייתה אחת הקלטות הכי חרושות שלי באזור גילאי 5-6, וצפייה באזור גיל 14 גרמה לי לראות את כל מה שפספסתי בכל ילד.
מתנצל אם אני מעיר דיונים מתנומתם, אבל סוף סוף ראיתי את הסרט אתמול,
ובדיוק לפני שנכנסתי לביקורת קראתי את רשימת הסרטים של דיסני, מהגרוע לטוב ביותר, שערכו בטיים אאוט לונדון:
https://www.timeout.com/london/film/disney-movies-list
היא קונטרוברסיאלית, בלשון המעטה (פוקהונטס במקום השלישי מהסוף? באמת?), אבל ממש כמו הדיון פה מעלי מראה שרחוק מלהיות קונצנזוס בנושא הזה.
אני מבין שפורום חובבי הפילים הורודים קנה את הרשימה
אחרת אין לי דרך רציונלית להסביר מי האנשים שחושבים ש"פינוקיו", מכל הסרטים עלי אדמות, הוא הכי טוב ב… משהו. (טוב, הוא ככל הנראה הגרסה הכי טובה של "פינוקיו" שיש אבל זאת לא תחרות *ממש* קשה)
אנשים לא אוהבים את פוקהונטס
הציון עגבניות שלו למשל די נמוך (אני דווקא מחבבת)
*נכנסת לרשימה*
מולאן מקום 45?! רשימה קונטרוברסיאלית זה אכן אנדרסטייטמנט
ואם כבר הדירוג הבלאי שלהם, אז הנה הדירוג שלי לכל סרטי דיסני (נכון לתחושותיי היום):
לא ראיתי: כל שרשרת הסרטים שלהם מ42' עד 48' של סרטים קצרים,הרפתקאות פו הדב, דינוזאור, הרפתקאות ברנרד וביאנקה, צ'יקן ליטל.
ראוי לציין לגבי הרשימה הזאת שגם הסרטים הגרועים ביותר עדיין בסדר בסך הכל. אין כאן אף סרט שהוא קטסטרופה שלא ראויה לצפייה – פשוט טובים פחות וטובים הרבה יותר.
מלמטה:
47-44 . "שלגיה", "היפהפייה הנרדמת", "סינדרלה", "פינוקיו" – כל הסרטים האלה בהם הדמויות הם תירוץ חסר אופי להעביר מסצנה לסצנה הם אמנם קלאסיקות אבל המחסור המוחלט בדמויות אומר שהם תלויים בכמה אתה אוהב את הסצנות שבהם, ואף אחד מהם לא ממש מציג סצנות יותר מדי טובות. פינוקיו מאזן את עצמו אם כך שאמנם יש שם כמה סצנות מעניינות אבל פינוקיו פשוט בלתי נסבל.
43 -41. "מרד החיות" , "בולט" , "הנסיכה והצפרדע" – סרטי שנות האלפיים החלשים של דיסני הם, ובכן, חלשים. עדיין לא קם הדור שיקבע שהם נוסטלגיה ולכן מעמדם כנראה ייעלם, כאשר הם דחוסים בין הפנינות של דיסני לעידן "פלונטר". מתוך השלישייה, הנסיכה והצפרדע הוא הטוב ביותר בהרבה ועדיין שכיח מדי. כל פעם שאני צופה בשיר בו אני שואל את עצמי למה אני לא אוהב את הסרט יותר, אבל אז שוכח ממנו עוד פעם למשך שנה או יותר.
40-39. "פוקוהונטאס", "בת הים הקטנה" – נסיכה של ממלכה שמסרבת לשמוע לאביה ויוצאת עם בחור שנאסר עליה לראות. יש הרבה הבדלים בין שני הסרטים וגם הרבה יתרונות אבל לשניהם חסרונות רבים: בת הים הקטנה הוא אחד הסרטים שפחות נוח להראות לילדה בימינו (עם להיטים כמו "תטריד מינית את הבחורה!") בעוד שפוקוהונטאס מתכבד ברצינות יתר שמאוזנת על ידי שטותיות יתר שלא מצליחה למצוא את הטון הנכון. אבל כפרה על תומאס.
38. "לשבור את הקרח" – כל דור צריך קלאסיקה שהיא בבסיסה יצירה שמוערכת יותר מדי, ו"לשבור את הקרח" הוא היצירה של דורנו. קשה לי לשנוא משהו בלב שלם שאחראי עליו הבחור מ"אווניו קיו", אבל גם קשה לי להגיד שאני אוהב את השירים יותר מדי או שלא בא לי לחנוק את הדמויות הראשיות.
37-36. "טרזן" , "עולם המטמון" – סרטים חביבים מאוד שאני זוכר שחיבבתי מאוד ואני לא זוכר דבר נוסף מעבר לזה. טוב, אני זוכר שמאזן השירים אצל טרזן הוא משהו כמו שיר מעצבן על כל שיר מגניב.
35. "במבי" – עקרונית מקומו של במבי בתחתית הרשימה עם שאר הדמויות הראשיות חסרות האופי, אבל הדגש על עולם הטבע נותן יתרון לסצנות שהעלילה מדלגת ביניהם.
34-30. "אחי הדוב", "השועל והכלבלב", "אוליבר וחבורתו", "ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה", "פנטזיה 2000" – כולם סרטים חמודים מאוד,למרות מה שאומרים עליהם. לא קלאסיקות, לא גאונות ולא צפיית חובה אבל סרטים שכיף לראות גם אם חלקם גם מאוד מדכא לראות.
29. "על כלבים וגנבים" – למה לעזאזל קוראים לסרט ככה? כיף מאוד, ונהדר בזמן ההתחלה שלו, אבל ככל שמתרבים הכלבים כך גם מתרבה הטיפשות של הסרט והסיום די צובט בלב כי בראש שלך יש קול שזועק "הם לא הולכים להצליח לטפל בהם!!! סופם עוני ורעב!!!"
28. "מואנה" – שירים נהדרים, עלילה נמהרת מדי, מעט מדי דמויות: "מואנה" הוא לא ברמה של קלאסיקות אחרות של דיסני, אבל הבעיות שלו הם בעיות שלא יבלטו לדור שיגדל עליו. ובניגוד לסרטים אחרים שזילזלתי בהם, אני בהחלט רואה דור שיגדל על הסרט הזה.
27. "אטלנטיס: האימפריה האבודה" – דמויות. אם אתה צריך לבחור באלמנט אחד בסרט שלך שיהיה מושלם בעוד שכל השאר יהיה בינוני – תבחר דמויות. העלילה של אטלנטיס קצת מטומטמת, הדמות הראשית מעצבנת אבל הקאסט הרחב של הדמויות הוא זה שמציל את הסרט הזה. או לפחות, היה מציל את הסרט הזה אם עוד אנשים היו מודים שהוא סרט טוב.
25-26. "זוטרופוליס", "שישה גיבורים". – סרט חמוד מאוד, עם כוונות טובות מאוד שמאבד הרבה נקודות בגלל שהמסר שלו פשוט כל כך מבולגן שזה יוצר מצבים מביכים אם חושבים על זה יותר מדי. אבל כתור סרט שבצורה כללית ולא מתחייבת מדבר על מתחים בחברה, סתם סרט צמד לא מסתדר או אפילו סתם סרט הוא חמוד מאוד ומצחיק מאוד. אבל אוסקר לא הגיע לו. גם לשישה גיבורים לא הגיע, אבל הן כתור סרט דיסני קצת שונה או כתור סרט מארבל קצת שונה הוא עדיין חמוד מאוד ומצחיק, ועם קאסט דמויות לא רע.
24. "פו הדב" – קשה ליפול רע מדי עם פו הדב. זה פו הפאקינג דב. כל עוד אתה נשמר לבסיס ולא מוסיף תוספות לא נחוצות, זה יהיה חלומי ונחמד ומצחיק ורגע, זה כבר נגמר? זה היה… מהיר מדי.
23. "היפהפייה והיחפן" – השם ישמור, אני זוכר משהו מהסרט הזה? אני חושב שלא. למה אני עדיין כל כך אוהב אותו אז? לנוסטלגיה סודות משלה.
21. "דמבו" – שני הסיבות העיקריות שאני מחבב את דמבו יותר מאשר הסרטים האחרים הקלאסיים שהורדתי מטה ברשימה: דמבו עוסק בדחוי, וזה עיסוק שתמיד יקסום לליבי. הוא לא עוסק בו בצורה מתוחכמת מדי, אבל בעוד החיים הדי סבבה של סינדרלה ושלגיה ושות' לא ממש מצליחים לדבר אל ילדים, הסיפור הבסיסי של דמבו הוא משהו שרוב המוחלט של האנשים יכול להתחבר אליו (כי מי לא הרגיש מוזר או דחוי באיזשהו שלב בחיים שלו) זה ופילים ורודים. עדיין הסצנה הכי מפחידה שדחפו לסרט ילדים, ועדיין הסיוט המועדף עליי (אם אני חייב לבחור סיוט).
20-21. "הקדרה השחורה", "החרב באבן" – שני סרטים המבוססים על אגדות פנטזיה בריטיות שמקבלים נאחס לרוב שנעשים דירוגים. החרב באבן נחשב קליל מדי, הקדרה השחורה מוזר מדי אבל שניהם קסומים ומלאים בכל טוב, לעניות דעתי. "הקדרה השחורה" בפרט, נראה לרגעים כמעט לא כמו סרט דיסני, וזאת מחמאה – חבל שהם לא הגיעו או יגיעו שוב לאפלה ששרצה מסביב לסרט המרתק הזה.
19- 14. "מלך האריות", "הגיבן מנוטרדם", "עליסה בארץ הפלאות", "אלאדין", "פיטר פן", "חתולים בצמרת" – והגענו ליצירות הנהדרות באמת. כל אחד מהסרטים האלה יכול לנוע מעלה או מטה בין המקומות הללו כי לכולם יש את אותם יתרונות, כל אחד ואיפה שהוא מפציץ יותר: בין אם זה שירים נהדרים (חתולים בצמרת, הגיבן מנוטרדם), סצנות בלתי נשכחות (עליסה בארץ הפלאות, פיטר פן, מלך האריות) או עבודות דיבוב יוצאות מן הכלל (אלאדין).
13. "הרפתקות איכבוד ומר טוד" – קצת כמו "הקדרה השחורה", אולי אני אוהב את הסרט הזה כל כך בגלל כמה שהוא לא סרט דיסני בכלל. יש קטעים מפחידים בסרטי דיסני, אבל הרפתקאות איכבוד (עיבוד חופשי לאגדת סליפי הולו) זה סרט האימה היחיד, למיטב ידיעתי, שדיסני אשכרה הוציאו. אפשר להגיד שהוא מאוזן על ידי העיבוד של "הרוח בערבי הנחל" שנהדר בזכות עצמו, אבל האגדה על סליפי הולו היא זאת שמסיימת את הסרט הזה ונותנת את הטון המר. זה לא מפתיע, אם כך, שהשירים מהסרטים הללו לא נעמדים בפסגת היצירות המולחנות של דיסני אבל זה כן מצער: "אנחנו בדרכנו לשום מקום" הוא שיר מסע נהדר, והשירים המפחידים בסליפי הולו קריפיים בצורה מופלאה.
12-11. "פלונטר", "ראלף ההורס" – וככה, לפתע, דיסני חזרו למשחק. באולפן בקשיים שמנסה להתרומם, דיסני הצליחו לרומם את עצמם שוב לאולפן האנימציה הטוב ביותר (גם אם לא המעניין ביותר) על ידי שני יצירות שונות במהותן אבל אחידות ברמתן. ההנאה הגדולה ביותר בעריכת הרשימה הזאת היא לעשות אותה לפני שההמשך לראלף ההורס יוצא , מה שכנראה יהרוס קצת את הטעם הטוב של הסרט המקורי.
10. "היפה והחיה" – הסרט החדש של דיסני בלייב אקשן הבהיר לי בעיקר כמה טוב הסרט המקורי היה. לא חף מבעיות, אבל פשוט רצף שירים נהדרים עם דמויות מעניינות שמשוחקות אחת נגד השנייה. צפייה מחודשת הבהירה את הבעיה היחידה שלו: האנימציה שלו הזכירה לי יותר מדי משחקי מחשב ישנים. אני אפילו לא בטוח למה, כי צופים אחרים הסבירו שהכל רק בראש שלי.
9. "הרקולס " – לא אכפת לי, ג'יימס וודס מלך, הפסקול הטוב ביותר של סרט דיסני מודרני (הגיבן מנוטרדם מקום שני), אמרתי כבר שג'יימס וודס מלך? וכן, זה ביזיון גדול למיתולוגיה היוונית הקדומה. אבל איזה סרט, יא וורדי.
8. "לילו וסטיץ'" – הסרט הכי פמיניסטי שדיסני הוציאו, יוציאו או מוציאים. והפאנץ' הוא שהוא אפילו לא משתדל לצעוק את זה בצורה כלשהי. פשוט סרט על צמד אחיות שצריכות לחיות ביחד, ועל החייזר מחמד שלהם שרוצה להשמיד את העולם. זה שהפסקול מורכב ברובו משירי אלביס או הוואי רק הדובדבן שבקצפת.
7. "הרפתקאותיו של סופר בלש"/"בזיל הבלש הגדול" – הר… מה? זה.. זה השם שויקיפדיה נתנה לסרט בעברית ואני ממש מקווה שזאת מתיחה מוצלחת ולא השם האמיתי שלו. לגבי הסרט? טוב, רטיגן נבל מופלא ושני השירים שלו ("רטיגן" והשיר במלכודת) לא יוצאים לי מהראש, שנים מאז הצפיות המקוריות שלי בהן. ואולי אני גם סתם פאנגירל של עיבודי שרלוק, מה אני יודע.
6-5. "פגוש את הרובינסונים", "הקיסר נפל על הראש" – קומדיות פרועות, מצחיקות ממש, משוחררות רסן, שהרגשת שהיוצרים עשו מה שבא להן. וזה עבד. איך אמר פצ'ה? just right.
4. "פנטזיה" – מילים מיותרות כאן. הפסגה של המפגש בין מוזיקה לאנימציה.
3-2. "רובין הוד", "ספר הג'ונגל" – האם הסרטים האלה הם הסרטים הכי טובים של דיסני? בוודאי שלא. מגוחך לחשוב כך. אבל כשבאים לשפוט דיסני, ניסיון לשים קריטריון אחר שהוא לא "מה הסרטים שראיתי כשהייתי ילד" הוא די מגוחך. אז אלה הסרטים שראיתי שהייתי ילד ואני מאוהב בהם, וכל התלונות שיש לכם עליהם הם סתם פויה כי אתם לא נחמדים וכן אני מאוד אובייקטיבי!!
1. "מולאן" – *ה*סרט בה' הידיעה. אולי אחד הסרטים היחידים של דיסני שהדמות הראשית בה לא נסבלת, אלא ראויה להערכה והערצה עם דילמה לא פשוטה ומעניינת. אקשן סוחף, שירים מדהימים, והדמות היותר טובה שאדי מרפי דיבב בסרט מצויר מצליח. ומצחיק. ממש ממש מצחיק.
וואו, כמה שאני לא מסכימה עם הדרוג שלך כמעט בכלל
אבל אני בבעיה עם סרטי דיסני, משום שאני לא יכולה לשפוט אותם שלא לפי ראות עיני היום כבת אדם בוגרת עם סט ערכים מסויים.
קודם כל, לשאלת פוקהונטס, הסרט מאבד הרבה מאוד אמפתיה בגלל האופן שהוא מעוות את ההסטוריה של כיבוש אמריקה ע"י אנשים לבנים. מאוד אהבתי את הסרט והשירים כילדה, ניסיתי פעם אחת לצפות בו כבוגרת וכמעט הקאתי.
אבל פוקהונטס זה קל, מכאן דרוג של שאר סרטי דיסני הולך והופך לקשה.
את הרקולס ומולאן ראיתי פעם אחת, את לילו וסטיץ' והנסיכה והצפרדע לא ראיתי בכלל, אני לא יכולה להביע לגביהם דיעה.
את סרטי הנסיכות מאוד קשה לי לחבב היום, כפמיניסטית וכבוגרת. אני חושבת שהם מעבירים מסרים מאוד קשים, וששיר טוב זה לא פיצוי הולם על המסרים האלו. אילו היו לי ילדים ושליטה בעניין, הם לא היו רואים כמעט אף סרט נסיכות.
שני יוצאי דופן הם שני הסרטים האחרונים: פרוזן, שאין בו המון מסר והוא אחלה. אני אוהבת. ופלונטר שאני לא יודעת אם הייתי רוצה שילדים יראו, בעיקר בגלל המסר המפחיד על האמא החורגת. מבחינה עלילתית הוא מעולה, הבעיה המרכזית שלו שהוא לא ממש לילדים קטנים (מפחיד) ולא לגמרי לאנשים בוגרים אז אני לא יודעת איפה זה שם אותו מבחינה פרקטית.
בת הים הקטנה והגיבן מנוטרדם בעייתיים בעיני בעוד מובן- הם עיוותו את הסיפור המקורי עליו מבוסס הסרט. אני לא כל כך אוהבת את זה, ביחוד כי השיקול לנגד עיני התסריטאים היה happy ending שיעבור לילדים, ולא שיפור המסר המקורי.
גם בין סרטי החיות יש רבים שמעבירים מסרים די מיזוגניים, מה שמשאיר עם מעט מאוד סרטים ותיקים שהמסר שלהם נראה לי סביר. ואז אני נכנסת ללופ עם עצמי- האם אני צריכה לשפוט אותם לפי הזכרון הרגשי שיש לי מכל אחד מהם, או שאולי אני צריכה לשפוט אותם על פי המסרים והעלילה.
המסקנה המרכזית שלי, שלמרות הנוסטלגיה הרבה והחיובית שסרטי דיסני מעוררים בי, ככל הנראה לא הייתי מראה את רובם לילדים בימינו, או בניסוח מעודן יותר: אני לא חושבת שהערך שלהם שווה את המסרים הקשים שבהם. מכיוון שמדובר בסרטי ילדים לכן אני לא יכולה לנתק את עמדתי עליהם מההחלטה אם לדרג או לא לדרג אותם.
מלך האריות, במבי, הכלב והשועל (לגמרי הייתי שמה את שלושתם במקומות 1-3, מתה על הסרטים האלו, לא מבינה למה השניים האחרונים כל כך אנדר רייטד).
אחריהם בסדר לא מחייב הייתי מוסיפה את החרב באבן, פיטר פן, ראלף ההורס (בלי הנוסטלגיה), אליס בארץ הפלאות (שתמיד הלחיץ אותי), פנטזיה, רובין הוד, ספר הג'ונגל, זוטרופוליס, 101 דלמטים (כלבים וגנבים, אגב, ניכר שלא קראת את הספר- כסף לא היתה בעייה במשפחה שם).. בטוח אני שוכחת קומץ.
היפה והיחפן וחתולים בצמרת צריכים שיקול מחודש, פו הדב, פינוקיו ודמבו הם סרטים שממש לא אהבתי כילדה ואני קצת סולדת מהם, אני לא בטוחה שבצדק.
אוליבר וחבורתו בסדר, קשה לי עם הכלבים "המסוכנים" (אני פיטבולאית חובבת, ואמנם בסרט בכלל יש דוברמנים, אבל אני לא אוהבת את המסרים האלו כי הכלבים ממש נדפקים מיצוגים כאלה)
זה בסדר, אני לא בטוח שאני מסכים עם עצמי
במבי אנדרייטד? הוא אחד מהסרטים שמקבלים רפרורים בכל פינה ומקום. הוא אולי לא נחשב לפסגת היצירה אבל אני חושב שהוא אהוב מאוד.
לגבי כלבים וגנבים – דווקא קראתי את הספר, אבל דיברתי על העולם בסרט: בסרט ברור מאוד שהם עניים וזה עניין שמשחק תפקיד משמעותי.
אני לא חושבת בכלל שברור שהם עניים
הם גרים במרכז לונדון בבית גדול עם משרתת ובלי דאגות ממש.
אוקיי אז ביררתי
ובחלק הראשון של הסרט הם בהחלט במצוקה כלכלית מסוימת. לאחר מכן, בסוף הסרט השיר של רוג'ר על קרואלה נהיה להיט ויש להם כסף אז הם הולכים וקונים בית גדול. ובכל זאת, הבחירה הזאת היא מתכון לצרות לא משנה איך מסתכלים עליה. קרו הרבה דברים לא ריאליסטים בעולם של דיסני, ואולי אני נטפל לזה רק בגלל ש101 דלמטים יחסית נאמן למציאות, אבל הסיכוי שמשהו טוב יתרחש מההחלטה שלהם הוא קלוש בעיניי.
בסיפור ובסרט הדבר הברור הוא
שהכלבים מנהלים את העולם ואת הבעלים שלהם, מתוך התפיסה הפנטזיונרית הזו הבעיות האלו לא קיימות.
אבל אני באמת לא מבינה איך ויתרת בכזו קלות על הפנטזיה וחשבת על כל זה, כלומר זה נכון, למשל בחג כשכל המשפחה שלי מתאספת ויש הרבה פחות מ100 כלבים, זה עדיין קצת סיוט (בעיקר בשעות האוכל, בטיולים כל אחד מחזיק עד שני כלבים אז במצטבר לא אוספים מלא קקי). זה אחד מהסרטים שהפנטזיה שלהם כל כך גדולה שקשה לי להתעסק בסיספונדים.
אגב, הבעיה בדלמטים היא פחות הגודל ויותר האופי של הגזע: כלבים נפלאים, נמרצים מאוד מאוד, עקשנים מאוד מאוד, ועם נטיה גנטית מאוד חזקה לחרשות- מה שאומר שסטטיסטית מתוך 100 כלבים סבירות גבוהה שיהיה מספר דו ספרתי של חרשים. אני חושבת ש101 ג'ק ראסלים לא היה קל יותר רק משום שהם קטנים.. זה כבר פותח פה שער לעולם פנטזיות חדש של 101ים שונים, איזה משוגע.
למיטב זכרוני
הם גם לא נחשבים חכמים או אמפטיים במיוחד
מה שאומר שאחרי הסרט המון משפחות אמצו גורי דלמטים, ואז נטשו אותם כשגילו שזה לא כמו בסרט.
כלבים מעורבים FTW
(ל"ת)
אני תמיד מתיחסת אליהם כמו ויסלה עם נקודות
אבל לא סגורה על זה שאני צודקת, ויסלות הם כלבים מאוד אוהבים.
בעיית האימוץ המוגזם והנטישה המוגברת מתרחשת אחרי כל סרט עם כלבים, וזה סיוט ומביא גלי נטישה בלי קשר לגזע ונוחות הגידול שלו. אנשים פשוט לא מצפים לכך שבע"ח הוא יצור עם צרכים ושלפעמים הוא גם עולה הרבה כסף.
קרקר, גם אני גדלתי עם כלבים ובתור הבכורה גם הייתי זו שסונג'רה הכי הרבה לטפל בהם, זה לא מנע ממני לפנטז על עוד כלבים. דווקא עכשיו אני היחידה במשפחה (המורחבת) בלי כלב בגלל סדר יום שלא מאפשר אחת. גם זה יבוא יום אחד.
וכמובן וברור וללא כל שאלה, שכלבים מאמצים מעמותות או מהרחוב ולא קונים (וגם לא מאמצים מנוטשים, כי הם צריכים להתמודד עם ההשלכות המכוערות של הנטישה שלהם).
אני חושב שזה בגלל שגדלתי עם כלבים ואהבתי אותם מאוד
אז הבנתי ש101 זה פשוט הרבה יותר מדי.
אבל כן, אני מודע לכך שזה מהניטפוקים שמתאימים יותר לדיונים אחרי הסרט ולא למשהו שבאמת פוגם בסרט עצמו, למרות שקשה להפריד ביניהם.
לגבי במבי, הוא מרופרר כמו פו הדב
משום שהדמויות חמודות ואפשר להדפיס אותן על פיג'מות ותחתונים. לא זוכרת שאי פעם נתקלתי במישהו שנתן לו קרדיט כסרט.
דווקא לדמויות יש פחות התייחסויות
רוב ההתייחסויות (שאני מכיר) הן לסצנה המפורסמת שגרמה לרבבות ילדים לבכות.
יש הרבה התיחסות באמת לכך שזה הסרט שבו גם גברים בכו כשהיו קטנים
זה כמעט הומוריסטי, וגם כאן ניכר שזו התיחסות של אנשים שלא מכירים את הספר משום שבכיתי יותר כשהרגו את אח של פאלינה (ככה קראו לה?)
הבואש והארנב נמצאים בכל מקום, אפילו לי יש חולצה אחת של הבואש, וזו די חריגה מהסגנון שלי. יש לי בדיוק 4 חולצות עם דמויות מצויירות: הארלי והג'וקר, האפי טרי פרינדס, המלכה משילגיה מחזיקה את הקופסה עם הלב המדמם, והבואש הממש מתוק מבמבי.
אני עדיין בטראומה
יש סרטים של דיסני שראיתי יותר או פחות, אבל את במבי אני פשוט לא מסוגלת לראות.
הזכרון שלי מהצפייה בזה בילדות היה כל כך רע, שפשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לראות את הסרט שוב (ועברו אי אלו עשורים מאז, כן?)
לכו לאיימקס!!!
לא לגמרי יודע למה, וגם לא כל כך משנה לי כי פאק איט, זה היה אדיר-
הסרט מתחילתו ועד סופו נפרש על כל הפאקינג מסך!!! לא חשבתי שאראה משהו כזה בזמן הקרוב, ואני כל כך כך שמח שראיתי כי זה היה פשוט חגיגה לעיניים :)
משמח לשמוע, לא ציפיתי לשום דבר מהסרט הזה
ואני נוטה לא לחבב סרטים שבהם יוצרים חיות במחשב במקום לצלם חיות אמיתיות (מדהימות ככל שהיו ב"כוכב הקופים" זה לא היה זה מבחינתי). אולי ננסה לצפות בו בקולנוע באמת…
אבל אני רוצה למחות על הירידות על "ספר הג'ונגל" הקלאסי. גם סקרין ג'אנקיז נכנסו בו חזק ולדעתי ממש לא בצדק (מלבד נושא האנימציה, בסדר, ציירו הכול ביד, ניסו לחסוך אז מחזרו קצת…). הייתה בו עלילה של מחזמר וזה מה שהוא היה: מוגלי צריך לחזור לחברת בני האדם וזה המסע שלו בדרך לשם, מסע שבו הוא מנסה למרוח את הזמן ולגנוב עוד דקות ג'ונגל תוך שהוא נתקל בחיות שונות, חלקן רוצות לעזור לו, חלקן רוצות לנצל אותו… עם חלקן הוא מסתדר, חלקן מנסות לסדר אותו… וזה בעיקר סרט של אינטראקציות, ואין בכך שום דבר פסול. זה מסע קצר (יומיים?) ולא תהליך ארוך של חודשים או שנים. בעיניי זה סרט נפלא, והשירים מהמשובחים של דיסני.
איך הסרט בגירסה המדובבת ?
האם הוא נאמן לדיבוב העברי של הסרט משנת 1988 של שפרירה זכאי הגאונה ? אותם מדבבים (חיים טופול, דני ליטני, עמי מנדלמן ?) האם השירים בו נשארו עם אותו התרגום העברי (חפש תמיד רק את הטוב, רוצה להיות כמוהו, סמוך עליי) אשמח לתשובות. גדלתי על הגירסה העברית וגם אם הגירסה האנגלית טובה יותר, כל עוד הגירסה העברית כוללת את אותם המדבבים ו/או את אותו התרגום לשירים, אלך אליה בשל ערכה הנוסטלגי. תודה
ברור שלא.
לא ריאליסטי לנסות לשחזר צוות מדובבים משנת 1988, שחלקם חצו בינתיים את גיל ה-80. המדובבים של הגירסה החדשה, על פי "אישים": דרור קרן בתפקיד בלו, יגאל שדה בתפקיד בגירה, מיקי לאון כשיר-חאן, שירלי לילו כקא, אסף גשמקו כמוגלי. בקשר לתרגום מילות השירים, אני לא יודע, נצטרך לשמוע דיווח ממישהו שראה את הסרט בגירסה העברית (ובכל מקרה השירים כאן הם מינוריים, כאמור למעלה).
הגרסה העברית מ-88 היא לא אותו דיבוב שנעשה בו שימוש בהוצאות ה-DVD פה בארץ?
(ל"ת)
תן אמון, לא סמוך עלי.
(ל"ת)
זה גם וגם
בהתחלה הוא שר ״תן אמון, בי רק בי״ ובפראזות האחרונות הוא שר ״סמוך עליי, בטח רק בי. תן אמון, בי רק בי״. על כל פנים, מישהו ראה את הגירסה המדובבת ויכול אולי לומר עם התרגום האלמותי של שפרירה שרד הפעם את מרווח השנים או ששרון כהן חירב קלאסיקה עברית בתרגום חדש ? נראה לי מוזר שיתרגמו את השירים מחדש כי באמת מדובר בסרט שאין אחד שלא יודע לצטט ממנו משפטים ושירים בעברית, ולפרט היסטורי ; זהו הסרט הראשון באורך מלא שדובב לעברית. יש לו חשיבות ובמיוחד לשירים הקאלטיים כמו חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדוב ורוצה להיות כמוהו. מקווה שהפעם שרון כהן החליט להעניק פינה של קרדיט לשפרירה ולא להגדיל ראש ולתרגם מחדש בכדי לזכות במלוא תשומת הקרדיט
אפשר להפסיק עם זה?
כבודה של שפרירה זכאי מונח היטב במקומו, אבל שרון כהן עושה עבודה יוצאת מהכלל בשנים האחרונות. התרגומים והליהוקים ובימוי השחקנים שלו טובים לפחות כמו שלה, אם לא יותר. דני ליטני, למשל, הוא יופי של זמר וקריין (מבחינתי הוא גם יכול להקריא לי את דפי זהב בקולו הדבשי), אבל שחקן בינוני מאוד. כשבלו שלו צריך להיות מבוהל זה לא ממש עובד. וההקפדה של זכאי על עברית תקנית מסרבלת את הטבעיות של הטקסט, לפעמים.
בכל מקרה, רק בגלל שהיא הייתה קודם לא אומר שמי שעובד כיום לא עושה עבודה טובה.
אתקן טיפה את עצמי
אולי התבטאתי לא נכון. שרון כהן מתרגם מוכשר ומלהק דיבוב מעולה כמו שפרירה, אך הבעיה שלי איתו הוא שבתרגומים שלו הוא חייב לתרגם שירים מחדש גם אם הגירסה העברית שלהם מוכרת. מעבר לכך, אין לי בעיה עם דיבובב. הם מעולים, רק שקשה לא להיות נאמן לתרגום העברי הקדום של סרטים, במידת הצורך, והוא חייב ליצור גירסה מתורגמת משלו.
מי במאי/ת הדיבוב של ערוץ ניקאולדיון?
כי הדיבובים של התוכניות שלהם (בעיקר בובספוג) הם הכי טובים שראיתי בארץ.
עמי מנדלמן הוא במאי הקולות בבובספוג.
הוא מדובב גם את מר קראב, וידוע גם כ'זה עם השפם' מלהקת הכל עובר חביבי.
אז בואו נסגר את הטריוויה בסגירת מעגל: עמי מנדלמן דיבב ב"ספר הג'ונגל"
עם חבריו ל"אף אוזן גרון" (יובל דור וקיקי רוטשטיין) את הנשרים בסרט המקורי (אלה ששרים "ברברשופ קוורטט" במבטא ליברפולי במקור, כמחווה לביטלס).
בובספוג ידע המון במאי דיבוב שונים, מנדלמן הוא לא אחד מהם.
הוא אכן קולו של מר קראב, ודיבב וביים עוד רבים וטובים, אך מעולם לא ביים את דיבוב הסדרה הזו.
באשר לשאלה "מי במאי הדיבוב של ערוץ ניקלודיאון", מובן שאין אף אדם שזהו תוארו.
במרבית ערוצי הילדים בארץ כל סדרה מדובבת לגופה באולפן אחר, עם צוות אחר וכמובן במאי אחר.
"באמת מדובר בסרט שאין אחד שלא יודע לצטט ממנו משפטים ושירים בעברית"?
אמירות מכלילות עם "כל" או "אף אחד" דינן להיכשל. יש רבים שצפו בסרט באנגלית בלבד (אני למשל, והוא אחד משלישיית סרטי דיסני האהובים עליי ביותר, כאמור) ולכן לא ממש מכירים את הגרסה בעברית (אם כי שמעתי ממנה שיר או שניים ברדיו).
אז לא ״כולם״
גם אני גדלתי תחילה על הגירסה המקורית ולאחר שנה כשיצא הסרט לראשונה בעברית גדלתי עליו ככה. הנקודה היא שהדיבוב הזה ספציפי הוא באמת דיבוב מוכר מאד מבין הדיבובים האחרים של דיסני. עמי מנגלמן דיבב גם את המלך לואי. ואני לא באתי בכוונה של להכליל. רק להציג נקודה בשטח. הסרט מוכר מאד כיום בגרסתו העברית והוכחה חיה לכך היא שאפילו ילדים בגילאי גן ראו את הסרט ויודעים לשיר שיר אחד או שניים ממנו בתרגום של שפרירה. על כל פנים, הדעה שלך כך ושלי אחרת. אולי הדיבוב לא נפוץ. לטעמי הוא מאד מוכר בארץ. אני רק שואל שאלה פשוטה: האם תרגמו מחדש את השירים או לאו. לדעתי, תרגום השירים מחדש ישמע מוזר כמו שיחליטו לתרגם מחדש שירים מבת הים הקטנה / אלאדין / מלך האריות. אשמח לתשובה
שו בי דו, רוצה להיות כמוהו
רק רציתי לעדכן שבגזרת הפוליטיקלי קורקט שהופכת לנושא שיחה בולט על כל סרט מומלץ בשנים האחרונות (ובצדק), הגרסא הזו הצליחה לעקוף באלגנטיות-מה גם את הגזענות וגם את החפצון הנשי שהפריעו בגרסא המצויירת.
פלרטוט של נערה אינו "החפצה", זו קצת הגזמה בעיניי
זה לא שיר פמיניסטי, אבל עם כל הכבוד לתקינות פוליטית, בתקופה ובמקום שבו הסרט מתרחש, ובכפר שבו מדובר, זו מן הסתם המציאות… הנשים מבשלות, הגברים צדים, שולחים את הבת להביא מים… וכך או כך, זה חלק קטנטן מאוד (מאוד) מהסרט.
נ.ב.
אין כזה שורש בעברית ח-פ-צ-ן. במילה "חפץ" אין נו"ן ואין שום סיבה/צורך להוסיף אותה.
צפית בגרסא החדשה?
אם כן, את לא יכולה להבין למה מנקודת מבט של ילד ובעיקר ילדה הסוף החדש הרבה יותר מוצלח?
אם לא, תצפי ואז נדבר על ההשוואה בין הסופים.
עדיין לא; אני שופטת את סוף הסרט המקורי בפני עצמו
ואני יכולה בהחלט לקבל ביקורת על כך שהסוף אינו מוצלח בעינייך עם או בלי קשר לגרסה חדשה. בפעם השלישית, זו לא הייתה הנקודה שלי. הגבתי לנקודות אובייקטיביות שהצגת, לא לדעה סובייקטיבית שאין לי שום רצון או טעם לדון בה.
כי הכל זה השוואות
הטיעונים שלך להגיון של הסוף ההוא מבוססים על ההנחות השמרניות של הסרט הישן, הגיון שהסרט החדש עוסק בו ומפרק אותו ובסופו של דבר הופך על פיו – כאשר גם הדמויות השמרניות ביותר בעלילה המקורית משנות את דעתן.
ברגע שאת רואה איך הסרט יכול להיות, את מבינה למה הוא כל כך הפריע לך במקור (או לא לך. לי. והוא באמת הפריע לי בתור ילדה, זה לא איזה המצאה פמיניסטית מאוחרת שלי).
העניין הוא שלא ראית את הסרט ולכן אין לי רצון להיכנס איתך לדיוני ספויילרים מפורטים בנושא.
את סותרת את עצמך... איך "הכול השוואות" אם זה הפריע לך כבר בילדות?
אני מאמינה לך שזה הפריע לך בתור ילדה, אבל זה רק מוכיח שחשת כך גם בלי שהיה סרט אחר להשוות אליו. זה עדיין לא אומר שהייתה בו "החפצה".
הנימוקים שלי להיגיון הסוף בסרט המסוים שאני דנה בו מבוססים על הסרט המסוים שראיתי ושפטתי בפני עצמו, לא על סרט אחר שמספר את הסיפור אחרת (אולי טוב יותר, ייתכן; זה גם עניין של טעם, מן הסתם).
בעיניי זו לא שאלה של הרגשה אלא של התאמה להגדרות
התשובה שאני מצפה לה היא לא שתסבירי לי למה זה לא פמיניסטי (כבר כתבתי זאת בתגובתי הראשונה) אלא למה זו "החפצה". כאמור, את בחרת להשתמש במונח הזה (גם אם במילה אחרת). אני מודה ומתוודה, לא פעם נדמה לי שיש מושגים שנזרקים לחלל האוויר כלאחר יד, כי הם נשמעים מתאימים ברוחם או משדרים את הדבר הנכון, גם אם הם לא ממש רלוונטיים. זו ההגזמה בעיניי, לא ברכה על שינויי פרטי עלילה שלא אהבת במקור (לגיטימי, כאמור).
אני מודה שאני לא זוכרת מה חשבתי בפעם הראשונה שצפיתי בילדות ב"ספר הג'ונגל", אבל אני לא זוכרת שאי פעם רציתי להיות מוגלי. סביר להניח שהזדהיתי איתו במידה כזאת או אחרת כי הוא היה הגיבור (ואנחנו אמורים להזדהות בד"כ עם הגיבור, גם אם הוא לא כ"כ דומה לנו) אבל לא הרגשתי שאני "אמורה" להזדהות דווקא עם דמות שונה מאוד ממני (בדיוק כפי שאני לא חשה צורך להזדהות עם כל דמות נשית בספר/סרט וכו' רק כי גם אני אישה) בפרט דמות שמופיעה לזמן קצר ככלי עלילתי.
אויה, כתבתי כלי! אבל זה נכון לגבי כל דמות משנה שמניעה את העלילה (ולא רק בסרט הזה, כמובן). היא לא שונה בכך משאר הדמויות (שהיו של בעלי חיים) – רובן ככולן שרו שיר למוגלי וקידמו אותו לנקודה הבאה במסעו. כל אחת שרה על התפקיד שלה, אורח החיים שלה, השאיפות שלה… (לצעוד מפה לשם, לחיות בסבבה, להיות בן אדם וכו') למעט אלה שניסו לנצל את מוגלי לצורכיהן. לו מוגלי היה פוגש ילדה והיא הייתה מנסה להפנט אותו כמו נחש, הייתי מוטרדת מאוד. אבל למעשה זאת דמות שאפילו לא שרה לו, היא שרה לעצמה (עוד לפני שהיא מודעת לכך שהוא שם).
למעשה, אם יש משהו ששמתי לב אליו עכשיו (בניתוח בדיעבד) הוא שאף אחת מהחיות לא הייתה נקבה. האינטראקציה של מוגלי עם חיות הג'ונגל לא הייתה נפגעת אם לפחות אחת מהן הייתה דווקא נקבה ולא זכר. אני מניחה שגם זה משהו שהיו משנים (ואולי שינו) בגרסה מחודשת (הבנתי שסקרלט ג'והנסן מדבבת את הנחש, אבל יש לה קול צרוד כזה, אז אני לא מסיקה מכך אוטומטית שהוא נקבה). זה מסוג הדברים שנעשו מודעים אליהם רק בעשורים האחרונים… אבל זה לא מקלקל לי את הסרט.
כמובן, אבל היא בת זוג, לא המנהיגה / סוליסטית שהוא פוגש ושרה לו שיר...
היא אינטראקציה מאוד משנית.
הזאבה שמקבלת את מוגלי התינוק
למשפחתה, על אף הרמת גבה מאבא זאב, היא נקבה. גם בסיפור המקורי של רודיארד קיפלינג יש לה תפקיד בעלילה.
אכן, אבל כפי שהבהרתי, התייחסתי לחיות שמוגלי פוגש לאורך המסע, אלה ששרות לו שיר
ומנסות להשפיע עליו לכאן או לכאן ולא על תפקידי רקע.
סוף חמוץ-מתוק על התבגרות והורות
בהשלמה לדבריה של trillian אוסיף ואומר, שלפחות לדעתי, הסוף אמור להיות חמוץ מתוק.
כשמסתכלים על הסרט באופן יותר מעמיק אין ספק שבאלו ובאגרה מייצגים את הוריו של מוגלי.
כל אחד מהם מחנך לפי השקפת חיים משלו, אבל שניהם אוהבים אותו ורוצים בטובתו.
שניהם יודעים ברמה כזו או אחרת שבסופו של דבר מוגלי שייך לכפר בני האנוש ומוטב לו שם.
הכפר הוא מטפורה להתבגרות.
באגרה מבין זאת מתחילת הסרט. הוא ההורה האחראי, השקול המציב גבולות בניגוד לרוחו של הילד. באלו לעומת זאת מבין זאת רק בסוף ומסמל את ההורה המשוחרר יותר שאוהב להשתובב עם הילד.
יש משהו מאוד כואב בהורה השולח את ילדו לחיים עצמאיים- אבל זה בלתי נמנע.
השיר ששאנטי שרה אמנם נשמע פטריארכלי (הוא באמת כזה…ולדעתי ובצדק- הוא מתאר טוב את הלך הרוח של התקופה) אבל יותר מכל הוא מייצג בפשטות מבריקה את המחזוריות של החיים: יום אחד היא זו שתבשל והילדה שלה היא זו שתביא את המים.
כי אלו החיים.
בסופו של דבר, סופם של ילדים להתבגר.
וזה כנראה גם לא מקרי שהיא שרה על בית – My own home.
מוגלי יוצא מבית משפחתו המאמצת (הזאבים) ובניסיון להשתהות ביער (או למצוא לעצמו בית חלופי) הוא עושה סיבוב שלם עד שבסופו של דבר יוצא אל הבית העתידי שלו, אל המקום שאליו הוא שייך ואמור להגיע לשם, להתבגר ולחיות כגבר (ולא כגור אדם או חיה כזאת או אחרת).
אין בסרט המצויר עלילה?
אתה רציני? אתה מדבר עליו כאילו זה "פנטזיה" או "פו הדוב" (הסרט, לא הספר). זה אחד הסרטים המצוירים המרגשים והאינטיליגנטים שנעשו בדיסני, בטח ביחס לשנים ההן. אין שם סוף קיטשי כמו בכמה מסרטי הנסיכות שלו, אין שם רק צד טוב ורע (הפילים הם טובים או רעים בשלב הראשון? מה עם לואי?), ויש שם דילמה של ממש בין החלטה רגשית והחלטה כואבת ומושכלת. זה אולי לא צמוד לעלילה המקורית בספר אבל זה לא אומר שאין עלילה. זה הכי דומה לפיקסר מכל סרטי הלא פיקסר שנעשו (ולטעמי האישי טוב יותר מלא מעט סרטי פיקסר, בטח מאחד הסרטים האהובים כאן באתר- משפחת סופר איקס).
וכן- יש בו אחלה שירים
באמת פו הדוב של שנת 77 בלי עלילה?
זה שיש לו שלושה סיפורים קצרים לא אומר שאין לו עלילה, גם לאפס ביחסי אנוש יש שלושה סיפורים…
אם כבר יש לו עלילות
שזה אם כבר משהו שגם דורון היה אומר על הגרסא המצוירת של ספר הג'ונגל
ואגב, אחרי שראיתי את הגרסא המצולמת דעתי היא שלשניהם יש עלילה. רק שזו של המצויר טובה יותר
מעניין מה בכירי וורנר חושבים על הסרט הזה.
גרסת לייב אקשן בבימויו של אנדי סרקיס (סרט ראשון כבמאי) הייתה אמור להגיע לבתי הקולנוע בעוד שנה וחצי. דחו אותה בשנה שלמה כדי להתרחק מהסרט הזה כמה שיותר. מעניין אם שנתיים וחצי זה מספיק זמן כדי ללכת לקולנוע ולראות גרסא נוספת לאותו הסיפור.
הם חושבים שהם אמיצים.
הם שינו את השם מ-Jungle Book: Origins ל-Jungle Book.
מה שבכירי וורנר חושבים
זה "טוב, זאת הבעיה היותר קטנה שלנו, ביחס ל'ליגת הצדק'".
אבל אנדי סרקיס – מסכן. קשה להאמין שהוא מרגיש טוב בעקבות הצפיה בסרט הזה. הסטנדרטים שהוא מציב בתחום האפקטים כל כך גבוהים שמאוד סביר שהגירסה של סרקיס תיראה כמו חיקוי זול – והבעיה היא שהוא לא זול בכלל. שלא לדבר על זה שבעקבות ההצלחה האדירה של הסרט הזה (הוא פתח עכשיו עם מעל 100 מיליון דולר!), דיסני עשויים בהחלט ליצור לו המשך, ואז הגירסה של סרקיס לא תהיה אחת משתיים, אלא איזה ספר הג'ונגל מוזר שתקוע בין סרטי ספר הג'ונגל ה"אמיתיים". בקיצור, אני באמת לא מקנא בסרקיס עכשיו. ובדרך כלל אני מאוד מקנא בו.
גם הטכנולוגיה בספר הג'ונג'ל אמורה להיות מהפכנית
לפי דבריו של סרקיס הסרט יעשה לגמרי באנימציית לכידת תנועה שתעלה בכמה דרגות מכל סרטי אנימציית לכידת התנועה שראינו עד עכשיו לדברי סרקיס. ולפי מה שהבנתי השחקנים כבר צילמו את הסצינות שלהם ונשארה רק האנימציה.
זה בכלל מוזר.
כי כשאנדי סרקיס צריך לבצע לכידת תנועה לפרימאט – אין לו מתחרים. אבל כמה לכידת תנועה יכולה להיות אפקטיבית בשביל טיגריס?
לכידת תנועה של טיגריס אמיתי?
פשוט לוקחים חתול, ועושים לזה scale up…
אם כבר סרטים של דיסני האם זוטופיה הוא סרט האנימציה השני הכי מצליח שלהם?
הכוונה כמובן אם לא מכלילים את פיקסאר. הסרט הולך לסיים עם 900 ומשהו מיליון דולר.
כן*
בספירת דולרים, כן. אבל כמובן, כשמדברים על סרטי האנימציה של דיסני, זה כולל גם את "שלגיה ושבעת הגמדים" ועוד כמה סרטים שנמצאים הרבה הרבה יותר גבוה כשמתחילים להכניס את חישובי האינפלציה לכל העסק.
רגע רגע רגע , אבל, מה עם מלך האריות, הצליח יותר מזוטופיה, לא?
וואלה - הוא כן
(בסיוע ההפצה מחדש בתלת-מימד).
כבר בשלב ה"בקרוב " רשמתי פה איפשהו שזה סרט חובה לתלת מימד
אני שמחה שלא התבדיתי.
נהניתי מכל רגע. תלת מדהים באמתיות שלו. הילד משחק נהדר.
הסרט היה די מפחיד לילדים אבל בניגוד למה שכתבו פה- הקוף היה הכי מפחיד בשבילם ולא הטיגריס.
ראיתם את הגרסה העברית ?
האם שמרו על התרגום העברי של השירים כפי שהיה בסרט המצויר (״חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדו ושכח את הצרות שבחיים״, ״רוצה להיות כמוהו… רק ללכת כמותו, לדבר כמותו, כמוהו. כן, תתפלאו… איך קוף כמותי… רוצה להיות אדם, איש אמיתי״) או שיש תרגום חדש ? תודה מראש.
הטריילר יצר את הרושם
שספר הג'ונגל החדש הוא סרט מאוד אפל ובוגר, הייתי בטוח שאין בו שירים ושהוא דרמטי.
הקהל אוהב סרטים שמחים, אבל בטריילר ובפוסטר הקהל נמשך יותר לדברים קודרים. גם סרטי הנסיכות מתפרסמים כאילו אין להם קשר לנסיכות, ומחזות הזמר כאילו שאין בהם קשר למחזמר. מתגשמת נבואת הטריילר המפוברק של "הניצוץ". אין כל קשר, בסגנון ובתכנים, בין הסרט לטריילר. הקהל יבוא למטרה אחת וייהנה מדבר אחר.
יותר טוב מהמקור
בתור מעריץ גדול של הסרט המקורי, ובפרט של השירים בו אני מופתע לרשום את השורות האלה אבל ספר הג'ונגל החדש לטעמי לא פחות טוב מהמקור.
נכון כמעט ואין בו שירים, ולא הייתי מכניס לאולם ילדים מתחת לגיל 8, אבל אין מה לעשות הוא פשוט עשוי נהדר מכל בחינה שהיא: אנימציה, דיבוב, ואפילו עלילה.
אז עכשיו אני יכול לאכול את הכובע על מה שכתבתי בטריילרים ולהודות: לא מדובר בניסיון לסחוט כסף על בסיס נוסטלגיה. ספר הג'ונגל החדש מסתדר בלי בעיה בכוחות עצמו (ורק שואב עוד כוח מהעבר הנהדר, כי למה לא?)
ביקורת קצת יותר מלאה:
https://gal015.wordpress.com/2016/04/18/the-jungle-book-2016/
דאג ווקר לא התלהב בכלל
כמובן שזה עניין של טעם וכו', אבל לאור ההתלהבות הגורפת פה, מעניין לשמוע גם את דעתו:
https://www.youtube.com/watch?v=fNfNAriqVCo&spfreload=10
הדקלום של "חוקי הג'ונגל"
זה לקוח מהספרים ולא זכור לי מהסרט הקודם.
שתי הדקות הראשונות של הסרט יפות עד דמעות
הלוגו של דיסני שפותח את הסרט הוא ורסיה על הלוגו העכשווי של דיסני – במקום הכוכב-השני-מימין והטירה של סינדרלה באנימציה תלת-מימדית מופיעים כוכבים באנימציה קלאסית (יש מצב לקוח היישר מפינוקיו) וטירה שמעוצבת כמחווה לסגנון הקלאסי של דיסני. הלוגו של הסרט שמופיע אחר כך זהה ללוגו של ספר הגו'נגל מ-1967 והרגעים שאחר כך דומים מאוד לאלו של הסרט המצויר – הם מציגים תמונות מהג'ונגל בליווי המוזיקה של הסרט המקורי. כל העניין הזה הוא במידה רבה מחווה ייצוגית והתנתקות מהעול של הסרט המקורי, אבל זה עשוי מעולה.
ביקורת אדירה
(ל"ת)
שכחתי לגמרי להגיד על התלת-מימד - היה ממש לא משהו
איפה "התלת-מימד הכי טוב מאז אווטאר" ששמעתי עליו?!
התלת-מימד בסרט היה סביר ובקושי מורגש. היו בסרט גם לא מעט קטעים קודרים בהם בגלל כהות המשקפיים היה ממש קשה לראות מה הולך.
אני עדיין מחכה לתלת-מימד שידהים אותי כמו "אווטאר" (או אפילו סרט האסונות במנהרה המוצפת מים שקמרון הפיק שהיה גרוע אבל עם תלת-מימד מדהים. שכחתי גם איך קראו לאותו סרט).
בגלל זה אני לא אוהב להמליץ על תלת-מימד
התלת באיימקס היה מעולה. אבל הבעיה בתלת היא שזה תלוי באולם שבו אתה צופה בסרט. הרבה, יותר מדי, מהאולמות פשוט מקרינים גרוע, ואז גם סרט התלת המשובח ביותר הופך לעיסה כהה. אז להגיד "כדאי לראות את הסרט הזה בתלת" זה בעצם "כדאי לראות את הסרט באיימקס בראשון, אלא אם כן גם הם יפשלו".
הרבה זמן לא כתבתי את זה, אז אני יכול לכתוב שוב:
איך טכנולוגיה כ"כ לא בשלה מסתובבת – בתשלום גבוה מהאפשרות הרגילה – ועוד לא נוצר מרד צרכנים או פשוט ירידה בצריכה של הדבר הזה? כמו שכולנו יודעים לאיזה טעם לצפות, פחות או יותר, כשקונים גלידה. יכול להיות טוב ויכול להיות פחות טוב, אבל ברור שזה ימצא על האזור הבסדר של הסקאלה. אף אחד לא יקנה גלידה אם הוא יחשוב שיש סיכוי גבוה שהיא תהיה בכלל חמוצה/מרה. בטח לא בתוספת מחיר.
כי לאנשים מהשורה (אלה שלא קוראים בעין הדג והולכים לסרט על סמך מה שהקופאי ממליץ למשל)
יש סטנדרטים נמוכים בנוגע לאיכות הקרנה. כמו שאין להם בעיה לראות סרטים ברשת גלובוס מקס ככה לא בהכרח מפריע להם איכות התלת מימד. אני אישית כבר יותר משנה וחצי שלא ראיתי סרט בתלת מימד (והפעמיים האחרונות שראיתי סרט בתלת מימד היו בהקרנות מיוחדות של פסטיבל אוטופיה ועין הדג. הסרט האחרון שראיתי בתלת מימד בהקרנה מסחרית היה 'כוח משיכה'). גם העובדה שמאז 'כוח משיכה' לא היה סרט שנחשב לחובה בתלת מימד גם גורמת לכך שמעטים מתרעמים על איכות התלת מימד בקולנועים השונים. נראה מה ייקרה כשייצא 'אווטאר 2'.
זאת לא הטכנולוגיה שלא בשלה
אלה בתי הקולנוע שלא מקרינים כמו שצריך. תמונה אפלה מדי היתה בעיה הרבה לפני שדור התלת-מימד היה קיים. התלת רק הופך את זה לגרוע יותר.
יש לכם מושג איך התלת-מימד בסינמה סיטי בירושלים?
(ל"ת)
נכון אם בתלת מימד אז רק באיימקס
אם אני זוכר נכון קראתי בזמנו, שבאיימקס במצב תלת מימד משתמשים במקרנים שפולטים אור בצורה כפולה ממש, ככה שברגע ששמים את המשקפיים הם דווקא מאזנים את התמונה לרמה המדוייקת. ופשוט ללא המשקפיים מקבלים תמונה בהירה מידי.
שאר האולמות לא דואגים לזה אלא רק לתמונה הכפולה ואז המשקפיים רק מאפירות את הסרט.
חברים שלי ראו באיימקס בראשון :D
ואמרו שלדעתם חבל על הכסף ועדיף ללכת לאולם רגיל, כמעט ולא הורגשו האפקטים
ג'ון פאברו, במאי הסרט, על הפורמטים השונים שבהם הוא מוקרן
ברדיט.
רוב הרשימה הזאת לא רלוונטית עבורנו, כי הפורמטים האלה לא קיימים בארץ. אבל בין השאר הוא אומר על הקרנות תלת-מימד:
כלומר: אם יושבים קרוב יחסית למסך בהקרנות תלת-מימד, כדאי לשבת באמצע השורה, אחרת החוויה נפגעת. זאת הפעם הראשונה שבה אני שומע את ההמלצה הזאת, אבל זה מסדר לי כמה דברים – לפעמים אנשים שונים שראו את אותו הסרט באותו אולם עוברים חוויות שונות, חלקם אומרים שהתלת-מימד היה מצוין וחלקם טוענים שהוא היה גרוע/אפל/לא מורגש.
ישבתי באמצע
וקרוב למסך, אבל זה לא ממש עזר…
מהנסיון שלי, אני בעיקר נמנע מלשבת נמוך מדי בהקרנות תלת.
כשמסתכלים על המסך בזווית, הקיטוב של האור לא מקביל לזה של העדשות במשקפיים, וזה גורם ל-Ghosting (או איך שלא קוראים לתופעה בה התמונה שמיועדת לעין אחת לא נחסמת לגמרי בעין השנייה).
#טכנולוגיה_לא_בשלה
כמה אידיוטי זה.
המלצות לצפייה בתלת ממד
אם תרצו להיכנס לפסיכו-פיסיקה של מערכת התפיסה הוויזואלית יש את גוגל (למרות שאלות ממוקדות ייענו בשמחה) (:
עד אז, כמה טיפים מרוכזים:
כללי – הצפייה בתלת יוצרת אשליה על מערכת הראיה, מערכות הראיה של בני אדם הן מעט מעט שונות ולכן החוויה באמת עלולה להשתנות מאדם לאדם, אבל אפשר לנסות לשפר אותה. לרוב זה נופל על איכות המקרן, שיטת ההקרנה (פסיבית מול אקטיבית) והכי חשוב – חושך (אור משבש את האשליה) :
1. לשבת באמצע – קריטי. לא חייבים ב2 המושבים המרכזיים אבל כן לנסות לשבת באחד מה8 המרכזיים בשורה.
2. מרחק – לא קרוב מדי! ולא רחוק מדי. שורות 7-11 בדר"כ יעשו את העבודה (כמובן שאני מכליל כי גדלי האולם משתנים – אז נגיד קצת מעל החצי העליון עד השליש העליון)
3. בתי קולנוע –
א. גלובוס מקס – לא מקרינים טוב, לא שולטים נכון בתאורה, לא דואגים להחשיך את העולם ברמה מספיק טובה (כבר יצא לי לראות כ5 סרטים באולמות שונים שלהם בתלת)
ב. סינמה סיטי – הקרנה אקטיבית (משקפיים עם סוללות שמסתנכרנות עם קצב ההקרנה של המקרן) שאמורה לספק רזולוציית צפייה טובה יותר, בפועל גם בקלילות וגם בראשון נהניתי פחות מאשר ביס פלאנט. לדעתי יש שוני גדול באיכות המקרנים בין האולמות שלהם, יש אולמות עם מקרנים חדישים ויש אולמות עם מקרנים ישנים.
ג. יס פלאנט – הקרם דה לה תלת. חוץ מפעם אחת שזכור לי שהמקרן לא תפקד טוב, הם המקום לצפות בו בסרטי תלת ממד. החשכה מלאה של העולמות, מקרנים שעומדים בכהות של הסרטים ומפצים בבהירות טובה.
אני כבר כמה שנים מתקן לחברים את חווית הדלת שלהם, נטו על ידי הסבר לגבי המיקום, האולם הנכון (עדיף את הגדולים) ובית הקולנוע (יס פלאנט)..
למרות שאני מעדיף את פלאנט על האלטרנטיבות
גם שם, לצערי, לא חסרות פאשלות עם הקרנת התלת.
איך זה שעדיין אין דירוג של אולמות קולנוע
אני מדבר לא רק בתי קולנוע אלא ממש אולמות ספציפיים, אפשר להשתמש גם בחכמת המבקרים וגם בחכמת ההמון, יש אולמות שהם תמיד גרועים, ויש כאלה טובים יותר, למה שלא יעשו כזה דבר….
לא צריך דירוג
כל סרט קולנוע "גדול" (כלומר לא משהו סינמטקי) שאכפת לך ממנו, ובמיוחד אם הוא בתלת, צריך לראות באיימקס בראשון לציון. זה האולם היחיד שאני בוטחת בו.
יש הבדל בין האיימקס של ראשל"צ לירושלים?
כי אני ירושלמי, והאיימקס אצלנו פצצה לדעתי.
לא הייתי שם.
אדם דיווח שהוא היה וההקרנה היתה בעייתית, דבר שלא יצא לי להתקל בו עדיין בראשל"צ.
נכון! מערכת דירוג אולמות זה מתבקש לגמרי
(ל"ת)
מה דעתך על לראות את הסרט ב4DX
מתלבט אם ללכת לסרט באיימקס או ב4DX
יש לך הערות או הארות בנושא?
אותה התלבטות. IMAX או 4DX?
מי יכול לומר איזו עדיפה ביס פלאנט ירושלים?
האיימקס ממש טוב בירושלים. מומלץ ביותר.
מסך ענק, סאונד נהדר. מאד סוחף. את ה-4DX ניסיתי בראשל"צ וזה היה נחמד אבל לא עשה חשק לחזור על זה.
תודה תודה! הזמנתי עכשיו 5 כרטיסים למחר באיימקס.
אשמח לספר מחר בלילה פה על החוויה עם הילדים…
מעולה!
הלכנו עם שלושה ילדים: 13, 11, 9.
באיימקס יס פלאנט ירושלים.
מדהים, מצחיק וגם מפחיד.
הילדים נהנו מאוד וגם אנחנו.
התלת לדעתי שווה, והאיימקס בהחלט.
אגב, מומלץ להישאר לכתוביות. אמנם אין קטע בסוף, אבל תוך כדי הכתוביות יש אנימציה מצחיקה וכיפית מאוד.
האנימציה בסרט, כפי שנאמר, מרהיבה.
למה אני לא רואה את הסרט זמין ב-IMAX באף קולנוע?
האם מישהו ראה אותו בתלת מימד ביס פלאנט בירושלים?
בתלת רגיל לא ראיתי. רק באיימקס.
ואני מניח שהסיבה שכבר אין אותו באיימקס כי כשיש סרט חדש ומבוקש באיימקס (במקרה הזה – מלחמת האזרחים) אז הוא מקבל שם את כל ההקרנות. אולי עוד שבועיים או משהו הם יחזירו לספר הג'ונגל הקרנה או שתיים ביממה.
זה הזוי.
(ל"ת)
אלפונסו קוארון עוזר לוורנר עם "ספר הג'ונגל" שלהם
http://deadline.com/2016/04/alfonso-cuaron-jungle-book-warner-bros-andy-serkis-gravity-1201741319/
התגובה של אנשים בפורומים בנוגע לחדשה הזו היא – ובצדק – "דווקא לזה לקחתם אותו לעזור לכם לשפר את הסרט ולא ל'ליגת הצדק'?!".
סבבה להם, אבל
מה עם *לביים* איזה סרט, אלפונסו קוארון? כאילו, "כח משיכה" היה אחלה, אבל כבר עבר זמן ויש סינמונדיאל בעוד שנתיים. יאללה.
עם וורנר היו חכמים הם היו נותנים לו להיות אחראי ולביים את הסרטים המרכזיים ביקום שלהם
אלפונסו קוארון אוכל את כל הבמאים של מארוול בלי מלח (מר).
הוא אפילו יותר טוב מנולאן. אם היה אחראי על היקום של DC זה היה הדבר הכי טוב… אבר!
אם*
(ל"ת)
לא חושב
אני יודע שזו דעה קיצונית וחריגה, אבל אני חושב שזה בסדר גמור שיש במאים טובים שלא עוסקים בסרטי גיבורי-על.
*הלם*
תתבבייש לך שבכלל העזת להגיד דבר כזה! אף במאי הוא לא במאי טוב עד שהוא לא מביים לפחות סרט אחד על אנשים בטייטס צבעונים קורעים אנשים אחרים מכות בשם הצדק!
אין איזה יורולנוע בקיץ הקרוב ?
או קולנויאדה ?
אפשר המלצה?
ברב חן יש את הסרט בדיבוב בתלת מימד או באנגלית אבל בדו מימד, מה עדיף?
לא הייתי הולך לסרט מדובב
תמיד למקור.
הלכנו לסרט המדובב
אפילו אחותי בת ה-10 לא נהנתה
אבל שמעו הילד הזה הולך להיות משהו גדול
לא לבוא עם ילדים קטנים
תרגמו את השירים מחדש
האם הגרסה המדובבת נשארה נאמנה לתרגום של שפרירה זכאי לשירים מהסרט המצויר (״חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדוב״ ו״רוצה להיות כמוהו, רק ללכת כמותו, לדבר כמותו כמוהו. כן תתפלאו, איך קוף כמותי רוצה להיות אדם, איש אמיתי״) או שלשירים יש תרגום שונה ? תודה ומחכה לתשובה
נראה לי שזו פעם ראשונה שאני ממש לא מסכים איתך
האפקטים בסרט מאוד מרשימים אבל פה זה נגמר. ההומור נעלם, השירים לא נמצאים או עושים טובה שהם נמצאים והקסם של הסרט המקורי נעלם לחלוטין. התוצאה היא סרט מרשים אבל מאוד מכני.
ואכן הוכרז המשך לספר הג'ונגל
http://www.comingsoon.net/movies/news/679927-maleficent-2-jungle-book-2
ועכשיו ספר הג'ונגל של סרקיס באמת בבעיה
מבחינה טכנית מדהים, מבחינת כל השאר לא
מצחיק אותי איך חודש אחרי שכל העולם רצח את באטמן נגד סופרמן על הרצינות יתר שלו, הסרט הזה מקבל 90 ומשהו אחוז ברוטן.
חוץ מהקטעים עם באלו(שהם מעטים מדי לדעתי) אין בסרט הזה בכלל בדיחות או קטעים מצחיקים, והסרט מאוד אפל ומפחיד מדי לילדים.
והסוף… הם הקריבו את כל הפואנטה של הסרט המקורי בשביל לעשות סרטי המשך.
עדיין אני ממליץ למי שלא ראה ללכת לראות את זה בקולנוע כי זה באמת מדהים טכנית
איך הדיבוב? ואיך התלת?
רוצים ללכת בתלת מימד בשעה מוקדמת ויש רק מדובב. הדיבוב מוצלח או שהורס את הסרט? האם שווה לוותר על התלת וללכת לגרסת המקור?
דיבוב מצוין
ניכר ששרון כהן ידע שהוא מתעסק כאן עם קלסיקה, והוציא את התותחים הכבדים.
את בגירה מגלם יגאל שדה, שהוא לא רק מדבב בחסד, אף אחד לא נשמע אצילי ומאיים כמוהו. לבאלו לוהק דרור קרן, שהוא שחקן נפלא שיש לו גם הרבה ניסיון בדיבוב. ההפתעה האמיתית כאן היא מיקי לאון, שהשירחאן שלו מפחיד ואינטיליגנטי וחתולי מאוד – לא התלהבתי ממופע הלחשושים של לאון ב'כפולים', אבל כאן הוא עושה עבודה נהדרת.
גם כל שאר הליהוקים עובדים מצוין (שירלי לילו כקא, אסף גשמקו בתור מוגלי), ולמרות שמתחיל קצת להימאס מאלברט כהן, מסתבר שהוא גם שר מצוין, אז הכל טוב.
הדיבוב, בקיצור, ראוי בהחלט.
נ.ב. – לשאלה שהועלתה כאן קודם: כן, השירים תורגמו מחדש.
אפילו שיר הדוב
אפילו ״חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לדב ושכח את הצרות שבחיים״ ? ראיתי בסוף בגירסה מתורגמת. מזל אם כן שלא הלכתי למדובבת. איך נקראים השירים עכשיו ?
הדיבוב מצוין בחלקו הגדול, אבל נופל בכמה חלקים לא מבוטלים.
יגאל שדה כבאגירה ודרור קרן כבאלו הם ליהוקים מושלמים, ושניהם ביצעו את תפקידיהם בצורה נהדרת שהניסיון וערמות הכישרון ניכרות בה בכל מילה. אסף גשמקו כמוגלי עובד בגדול, אבל מצאתי את עצמי לא פעם מתעצבן מהצפצפניות של הקול שלו בשלב מסוים, הוא לא מספיק טוב ולא מספיק מעורר חיבה לטעמי. באשר לשיר־חאן, גם בעייתי. לאון בסדר, אבל אני לא חושב שהוא ממריא לגבהים. אני חושב שגם כאן היה צורך בתותח כבד יותר, מדבב ותיק ובעל יותר ניסיון. הוא היה חיוור לעומת העומק של אידריס אלבה. מיכה אוזין־סליאן, עם העומק והסמכותיות שלו, או שמיל בן־ארי עם החספוס העבה, היו יכולים לעבוד כאן לטעמי. שרון דנון התבלטה לטובה לטעמי כראקשה הזאבה, יש לה קול מצוין והייתי שמח לשמוע אותה בעוד דיבובים. עוד נפילה מבחינתי הוא אלברט כהן כלואי. שוב, כהן מדבב בחסד, ועושה מבחינתו עבודה מצוינת, אבל הוא לא ליהוק טוב בכלל כאן. עובדה מעניינת: בטריילר הראשון שפורסם בדיבוב אפשר לשמוע את משה איבגי כלואי (לא נכתב על כך בשום מקום אבל משמיעה אין לי ספק שזה הוא), נראה שהוא היה אמור להיות מלוהק כאן (אולי גם למטרות יח"צ), וייתכן שלפרשה שלו שעלתה לכותרות באותה תקופה ולהודעתו כי יצא ל"פסק זמן" ממשחק, היה קשר לכך שאיבגי לא ביצע את התפקיד בסופו של דבר. בכל מקרה, אני חושב שאיבגי דווקא היה יכול להיות ליהוק הרבה יותר טוב כאן, וחבל שלא ביצע את התפקיד בסוף. אופציה נוספת: עמי מנדלמן, שגילם את לואי בסרט המקורי, היה יכול לעבוד גם כאן לטעמי.
ואם כבר בלואי עסקינן, הגעתי לנקודה בעייתית נוספת בסרט: תרגומי השירים. שירו של לואי מתורגם רע. כפי שנאמר מעליי, כהן בחר לתרגם את השירים מחדש, החלטה שאפשר להבין – עברו הרבה שנים מאז דובב הסרט המקורי, ויש צורך בעדכון השפה, ודבר נוסף הוא העובדה שמדובר בסרט "מצולם" שבו ההתאמה לשפתיים חייבת להיות הרבה יותר גבוהה. מה גם שמתרגמים שונים יתרגמו שירים זהים בצורה אחרת לחלוטין מטבע הדברים ויש כאן המון עניין של טעם וסגנון אישי, לכן מובן למה בחר כהן לתרגם את השירים מחדש. דקלום חוקי הג'ונגל עוד מתורגם בסדר, גם אם אילוצי ההתאמה לשפתיים ניכרים בו היטב, זה עוד עובד. תרגום השיר של באלו בסדר בפני עצמו, ואני מאוד מעריך את ההחלטה של כהן לשמור על משפט הפתיחה מתרגומה של שפרירה זכאי, שהפך מאוד מזוהה עם הסרט המקורי, גם אם הוא נשמע רק פעם אחת, ובשאר השיר מתורגם מחדש. אישית – התרגום המקורי לטעמי מאוד מזוהה עם הסרט ועובד גם היום, והייתי שומר לפחות בשיר הזה על נאמנות למקור. אבל שוב, כן אפשר להבין את ההחלטה לתרגם מחדש כאן, וזה כבר עניין של טעם.
וכאמור – תרגום השיר של לואי, הוא רע לטעמי. מאוד מילולי, מאוד מאולץ, חריזה מאולצת ודחוקה, לא עובד בכלל. אחת מנקודות החולשה של הדיבוב הזה בלי ספק.
בקיצור, החלקים הטובים בדיבוב מצוינים, אבל אי אפשר להתעלם מכמה חלקים הרבה פחות טובים שמקלקלים כאן לטעמי.
ופתאום קפץ לי סרט ההמשך המתבקש:
"ספר היורה".
מבחינה כרונולוגית זה לא פריקוול?
(ל"ת)
באתי, ראיתי, נהנתי
סרט לא רע, יחסית לקונספט הבעייתי. החידוש הגדול הוא האפקטים, והשימוש בהם לטובת העלילה. המתח בסרט נשען על התחושה שהפרא הזה, על החיות והצמחים שבו, אמיתי לגמרי. וזה עובד.
המדובבים בגרסא העברית מעולים. התרגום עצמו פשוט זוועה. השירים יצאו מטופשים לדראון ממש. חבל.
ורציתי להצביע על השפעות ברורות של סרטי ג'יבלי על הסרט הזה. הפילים קיבלו פה תפקיד זהה לזה של האום בנאוסיקה. קטעים מסוימים בעיצוב הג'ונגל מזכירים את היער של הנסיכה מונונוקי. ומעל הכל, נראה שדיסני בחרו להדגיש את המתח שבין האדם לטבע, מה שהוא הנושא הבוער בנסיכה מונונוקי ובנאוסיקה. העניין הזה מאוד הרשים אותי, למרות ששוב נראה שדיסני התקשו להכריע האם הם רוצים בסרט למבוגרים או לצעירים. עכ"פ, העוצמה והיופי האנושיים בצד ההרס שהם מחוללים מוצגים כאן באופן מפוכח ומקורי. זה עומק שלא היה בסרט המקורי. בכלל נראה שלאחרונה דיסני למדו להתעסק גרם בנושאים עמוקים, וזה מעורר כבוד, בשביל חברה מסחרית כל כך. רנסנס כבר הוזכר כאן?
אפי יותר, גרוע יותר
ספר הג'ונגל החדש הוא בהחלט אפי. הסיום שלו הוא בכנה מידה עצום, הדמויות שלו ענקיות בצורה מילולית בלבד וההתרחשויות שלו כולם מובילות אל הקרב הגדול. אני חושב שההגדרה הכי נכונה שנזרקה כאן היא "סיפורי עמים". הוא גם נראה טוב, אם לא מתאמצים להסתכל יותר מדי בעיניים היותר-מדי-אנושיות על פני החיות (שהשילוב ביניהם גורם לתחושה לא נוחה בכלל רוב הזמן). מדהים? כנראה שלא ממסך הטלוויזיה שלי, אבל זה כנראה לא אשמת הסרט.
אבל, הוא עדיין סרט לא משהו. בין סצנה אפית אחת לשניה, הסרט פשוט מניח שאנחנו מכירים את הדמויות ויודעים במה מדובר או יותר גרוע – פשוט מניח שיהיה אכפת לנו מהדמויות הללו כי ככה. ולכן כאשר הסרט הורג דמות (משהו שהסרט הקודם לעולם לא היה עושה, לתחושתי) זה מצד אחד מוסיף לסקאלה האפית של הסרט אבל מצד שני לא משנה לך בכלל כי .. מי זה? למה אכפת לי ממנו?
ואותו הדבר נכון גם לגבי השלישיה שמגדירה את ספר הג'ונגל המקורי – באלו, בגירה ומוגלי. בסרט המקורי הדינמיקה הזאת הייתה משמעותית וחשובה: באלו הציג את הצד הילדותי יותר ובאגירה את הצד הבוגר יותר. היו להם מחלוקות ומוגלי הלך הן לפה והן לשם, בהתאם ומוגלי התפתח בהתאם לנטייה שלו ללכת לשם ולכאן עד לסיום הסרט. בסרט החדש, לעומת זאת, אין ביניהם הבדל – שניהם דמויות אב שדואגות לו כמיטב יכולתם. ואז המסע של מוגלי נהיה ריק יותר מתוכן, ממש כמו שהסרט מציג אותו: אין לו דילמה ואין לו התלבטות. הסרט הוא לא מסע התבגרות כמו הסרט המקורי, אלא מסע נקמה עם מלא פרקי פילר. ועם סוף אפילו יותר מעצבן – אם אי פעם היה נבל שיותר צודק במילים שלו, זה שיר-חאן מהסרט הנוכחי.
אז מה עוד? ובכן, קטעי השירה נשמעו כאילו הקאסט הלכו לערב קריוקי שתודלק בפטריות ואלכוהול והשתמשו במה-שאמור-להיות-שירה הזה באמצע הסרט לתוצאות מאוד לא קשורות לטון הכללי שלו. והקאסט בכלל נשמע מבוזבז בסופו של דבר, או יותר נכון – גנרי להחריד. אידריס אלבה נקבר השנה בתפקידים קוליים ואף אחד לא נתן לו יותר מדי כבוד (אז אפשר לפחות לקוות שהם הביאו לו כסף), בן קינגסלי הוא בריטי, ביל מארי הוא ביל מארי בתפקיד הטוב ביותר בסרט שעדיין מסתכם ב"בסדר כזה", לופיטה ניונגו .. שם. והילד היה יכול להיות יותר גרוע אבל הוא לא מגיע אף פעם ל"טוב".
נקודה לחיוב בלי אף הסתייגות: כותרות הסיום מדהימות.
וואלה, דורון הוא נביא, או חכם שעדיף מנביא
דיסני הודיעו שג'ון פאברו יביים גירסת לייב אקשן למלך האריות.
קראתי את זה כאן, והם שכחו ללנקק שם לידיעה המקורית, אבל אני מאמין להם. אם למישהו יש כח לחפש את המקור ולשלוח לשם – אני מודה לו מראש.