בפעם ה-15 ברציפות: סקר סרט השנה של עין הדג. אותו אתר, אותה שיטה (בערך). היום מתחילים לבחור את עשרת הסרטים שיעלו לגמר; בשבוע הבא יתפרסם פה סקר הגמר, שבו מבין העשרה האלה ייבחר האחד והיחיד שהוא סרט השנה שלכם.
[ההצבעה נסגרה. תודה לכל המצביעים. ניפגש בשנה הבאה. או קודם.]
אם אתם כבר ותיקים כאן ומכירים את השיטה – אתם יכולים לעבור ישר לטופס ההצבעה, כאן. אם אתם עדיין זקוקים להסברים – המשיכו לקרוא.
בטופס תמצאו רשימה של 263 סרטים. אלה כוללים את כל הסרטים שהוצגו מסחרית בבתי הקולנוע השנה*, וגם כמה סרטים שלא הוצגו מסחרית, אלא רק בסינמטקים, בפסטיבלים, בהקרנות מיוחדות או בכלל לא; אלה הם הסרטים שקיבלו את מרבית ההמלצות מהגולשים בכתבת "מה היו הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו בארץ השנה?".
* בעניין הכוכבית הזאת: בשנים האחרונות ההגדרה של "הפצה מסחרית" בארץ הפכה לגמישה יותר ויותר. ישנם מפיצים שמביאים סרטים להקרנה "מסחרית" ייצוגית לחלוטין: אלה הם בדרך כלל סרטים זניחים לחלוטין, ישנים או כאלה שלא הגיעו לקולנוע בשאר העולם, שמוקרנים באולם קטן במולטיפלקס פעמיים-שלוש באישון ליל, ונעלמים. אני לא חושב שאנחנו חייבים להתייחס לסרטים האלה רק משום שהם "הופצו מסחרית", ולכן חלק מההפצות הזעומות האלה לא כלולות בסקר. כל סרט שהוסר הוא כזה שאני בטוח למדי שאף אחד לא ירגיש בחסרונו. אם אני טועה – אם ראיתם סרט כלשהו בארץ ורציתם להצביע עבורו, אבל הוא אינו – רק תגידו, ואחזיר אותו לרשימה.
את כל הסרטים בטופס אתם יכולים לדרג באופן הכי פשוט שיש: האם אהבתם, לא אהבתם, או היה ככה-ככה. בנוסף, מבין כולם אתם מוזמנים לבחור עד חמישה סרטים שאותם אהבתם יותר מכולם, סרטי השנה שלכם. אין שום חובה לדרג כל סרט וסרט ברשימה. אם אתם רוצים לתת ציון לכל סרט שראיתם – סבבה; אם אתם רוצים לציין רק את הסרטים האהובים עליכם ביותר ולהתעלם מכל היתר – גם זה בסדר.
בנוסף, בקצה הטופס מחכה לכם האפשרות לבחור את "הופעות השנה" שלכם: בחרו את השחקניות או השחקנים שעשו את העבודה הכי טובה, מבחינתכם, בסרט מסוים כלשהו. שימו לב שאתם מצביעים לא לשחקן, אלא להופעתו של שחקן בסרט מסוים אחד; אם אותה שחקנית הרשימה אתכם בשני סרטים שונים, אתם יכולים בהחלט להצביע לשניהם – אבל בנפרד, כשתי בחירות נפרדות.
אם אתם משתמשים רשומים באתר, אתם יכולים לחזור לסקר שוב ושוב, לשנות, להוסיף, להחסיר או להחליף דירוגים. הסקר ייסגר (עד להודעה חדשה) ביום חמישי, 31.12, בצהריים. אם לא יהיו תקלות מיוחדות, ההכרזה הראשונה על העשיריה שתגיע לגמר תיערך באותו יום, ב-20:30 בסינמטק הרצליה – מיד לפני ההקרנה החד-פעמית של "אני וארל וזאת שעומדת למות".
עשרת הסרטים שייבחרו על ידי הקהל במוקדמות יכללו בסקר הגמר, שיתפרסם כאן בשבוע הבא. שבוע אחר כך – עשרת השחקנים/ות הנבחרים בגמר "הופעת השנה" של 2015.
הכל ברור? הכל לא ברור אבל למי אכפת ואתם רוצים כבר לזוז? יאללה. לטופס ההצבעה. ושהטוב יותר ינצח.
[ההצבעה נסגרה. תודה לכל המצביעים. ניפגש בשנה הבאה. או קודם.]
עשרת השחקנים יכללו בגמר הופעת השנה של 2013?
יהיה מעניין. לא בטוח שיש למישהו סיכוי נגד וואלץ.
סקרי סרט השנה הפכו להרבה יותר מורכבים
מהרגע שהמציאו את מכונת הזמן.
יום חמישי, 28.12?
באיזו שנה יום חמישי יוצא ה-28.12?
ראיתי 81 סרטים מהרשימה- הפה!
אפשר להצביע לדרויד?
(ל"ת)
בהחלט, וזאת לא תהיה הפעם הראשונה.
(ל"ת)
מה, הוא היה טוב ב"דפיקה בדלת"?
(ל"ת)
מביאים את עצב (פיליס סמית') מהקול בראש לסקר!
אחרי שבפעם הקודמת גם ביימקס וגם גרוט נעדרו מסקר הופעת השנה, הפעם לא חוזרים על אותה הטעות.
מכניסים את עצב לסקר הופעת השנה (לגמרי מגיע לה).
גם אני חשבתי עליה בדיוק.
תודה שהזכרת לי אותה.
בזכותך החלפתי קיטון בה (הוא היה נהדר, אבל לא גרם לי ללחלוחית בעיניים). ובכך רשימת ההופעות שלי נהפכה לנשלטת על ידי נשים בלבד- שריל סטרייד, פיורסיה וסאדנס.
צודק. במיוחד שזו השחקנית האהובה מהמשרד.
(ל"ת)
אני בדיוק בתהליך השלמת סרטים אינטנסיבי.
כך שתוך שבוע, טכנית, הבחירות שלי יכולות להשתנות, אבל החמישייה שלי, אני חושב, פחות או יותר מגובשת. אולי סרט אחד ייצא ממנה ואחר ייכנס, אולי שניים אם אני אגלה פתאום שפספסתי הרבה יותר מדי סרטים טובים השנה – אבל כרגע היא נראית ככה, וחלקם גם ככה באנקרים שאין להם סיכוי לצאת מהרשימה.
אקס מכינה – ראיתי רק השבוע כדי להבין על מה כל המהומה, והאמת שהתעלה על הציפיות שלי. הרבה לפני העלילה והכתיבה שלו, שלא אכחיש את איכותן חלילה, מדובר באחד הסרטים הכי אווירתיים של השנה. הקלסטרופוביה והמסתורין שהסרט הזה יוצר פשוט קסומות, ומתאימות באופן מושלם לעלילה של של הסרט, לתמות שלו ולמה שעובר על הדמויות. סרט שעושה את הבחירות הנכונות כיצד לספר את הסיפור הספציפי שלו, להיות מפתיע, ולגרום לצופה לחשוב. וכל זה, כמובן, מוחזק על גבן של 3 הופעות ענק של 3 שחקנים גדולים.
משהו עוקב אחריי – נו מה, קופי פייסט? מסוגנן בטירוף, בעל המון אישיות וחן, מצולם פשוט מדהים ומבויים לעילא, בעל קונספט מרתק שמוביל לעלילה מעניינת למדי, משחק שגורם לדמויות ומעשיהן להרגיש הרבה יותר אותנטיות וקרובות למציאות מאשר בסרטים אחרים בז'אנר ומעל הכל: הדבר הכי מורט עצבים ומלחיץ בקטע טוב שראיתי מאז הרבה מאוד זמן, כמו שסרט אימה צריך להיות. קצת מינימליסטי וקצת לא יודע לנצל את ההזדמנויות של עצמו, אבל זה לא מונע ממנו להיות חכם, מקורי, סקסי (לא מאמין שאמרתי את זה) ופשוט כיפי לצפייה.
סיפורים פרועים
להוציא את הסיפור השני ואת הסוף הדי מעפן של החמישי – תענוג תענוג תענוג של סרט. אנתולוגיה מבריקה, מצחיקה בטירוף, מזעזעת בטירוף, ועדיין איכשהו אנושית ומעוררת הזדהות. משוחקת נהדר, כתובה נהדר ומבויימת נהדר. אני מניח שרבים יירתעו ממנו בגלל שנאת האדם שדי נוטפת ממנו, אבל מי כל מי שאיתנו שיכול להיות מספיק בנזונה ציני כדי לזרום עם המרושעות המהנה של הסרט הזה, ייתקל בפנינה.
הקולות
קצת כמו "טינופת" לפני שנתיים, סרט שגרם לי כ"כ להתחבר לדמות הראשית שלו, שפשוט נשאבתי באופן מוחלט לתהליכים שעוברים עליה, מה שגרם לי להתרגש מהסרט הזה כמו שלא התרגשתי מאף סרט אחר השנה. פשוט נסחפתי אל תוך עולמה המטורף והכואב של הדמות הזאת, ולמשך שעה וחצי הרגשתי את כל הטירוף והכאבים האלה על בשרי. זה, כמובן, לא היה מצליח ללא הופעה בלתי ייאמנת של ריאן ריינולדס, בימוי מבריק של מרז'ן סאטראפי וטון מושלם. כמו כן, כולל את רגע השנה שלי – סצינת הסיום כמובן.
כביש הזעם
אני לא אוהב לגלות את זה כבר במוקדמות, אבל אומר שזה סרט השנה שלי. למה? אני אפרט כשיגיע הסקר הסופי ואצביע לו, אבל אם לומר במשפט אחד: זאת הפעם השנייה בלבד בחיי שראיתי סרט שיצא בתקופתי ואני בטוח שהולך להגיע למעמד של לא פחות מקלאסיקה (הראשונה היא "האביר האפל"). זה הסרט שהנכדים שלי הולכים לקנא בי על כך שאשכרה ראיתי אותו בקולנוע כשהוא ממש יצא, ולא באיזה הקרנת סינמטק ולא באיזה מרתון סרטי אקשן קלאסיים ב-Hotלוגרמות שלהם. וכמובן, יש המון סיבות לכל זה, ואותן אני כאמור אפרט בעתיד.
(למה בלי "מקס הזועם"? כי אין באמת קשר עלילתי בין הסרט הזה לסרטי מקס הזועם הקודמים, לא כדאי שנשמיט את הכותרת הראשית כדי שהסרט הזה יוכל גם בטווח הזמן הארוך לעמוד בפני עצמו ובפני עצמו בלבד?)
הופעות – היו רק שתיים נכון לעכשיו שממש הפעימו אותי: ריאן ריינולדס ב"הקולות" וריקארדו דארין ב"סיפורים פרועים" (שמופיע כמובן רק בסיפור אחד, "המפציץ הקטן" – אבל בחצי שעה נותן הופעה יותר טובה ממה שהרבה שחקנים נותנים בסרט שלהם).
תזכיר לי בבקשה את הסוף של הקולות, כי לא זוכר מה כה טוב בו
(ל"ת)
די נצנצתי לקראת הסוף, לא הייתי בטוח אם חלמתי את זה או זה היה באמת...
(ל"ת)
הופעות מומלצות של השנה (שאולי שכחתם):
נשים:
ריס וויתרספון, הולכת רחוק
שרליז' ת'רון, מקס הזועם
טילדה סווינטון, רק האוהבים שורדים
ג'וליאן מור, עדיין אליס
אמילי בלאנט, סיקאריו
אמילי בלאנט, אל תוך היער
אמה סטון, בירדמן
אלישיה ויקאנדר, אקס מאכינה
איימי ויינהאוס, איימי
אליזבת' בנקס , אהבה וחסד
אגתה קולשה, אידה
איימי פולהר/ג'וי, הקול בראש
קייט וינסלט, סטיב ג'ובס
ישראלי:
אבוללה, אבוללה
איתי זבולון, מסווג חריג
איתי טיראן, היורד למעלה
דנה איבגי, את לי לילה
לירון בן שלוש, את לי לילה
גברים:
ג'וש ברולין, מידות רעות
ג'וש ברולין, סיקאריו
בניסיו דל טורו, סיקאריו
ניקולס הולט, מקס הזועם
ארמי האמר, שם קוד מלאך
הנרי קאוויל, שם קוד מלאך
דיוויוד אויולו, סלמה
ג'מיין קלמנט, מה שאנחנו עושים בצללים (וגם, ארר, שאר הקאסט)
מאט דיימון, להציל את מארק וואטני
אידריס אלבה, חיות ללא מדינה
אברהם אטטה, חיות ללא מדינה
ראיין ריינולדס, הקולות
מייקל קיטון, בירדמן
אדי רדמיין, התיאוריה של הכל
אוסקר אייזק, אקס מאכינה
פול דאנו, אהבה וחסד
ג'ייסון מיטשל, היישר מחוץ לקומפטון
אני יכול להדגיש משהו?
דאנה איבגי, "את לי לילה".
אנשים שלא הצביעו עבורה – מה קורה?!
הפרחים לבן שלוש, לא לאיבגי
איבגי שחקנית ענקית, אבל אני לא ממש מבין מה אנשים מוצאים בהופעה הזאת שהייתה לדעתי בעיקר טכנית מאוד. היא ביצעה את זה מצוין, בהתאמה מושלמת לדרישות התפקיד- אבל הופעה גדולה לא ראיתי שם. זה בכלל לא קשור לאיבגי, זה קשור לטקסט שמשאיר את הדמות בכוונה אטומה כלפי חוץ ובלתי מפוענחת. הפוקוס נמצא על בן שלוש, שמגלמת תפקיד מורכב שנותן לה הזדמנות להציג הופעה בלתי נשכחת.
לא ראינו את הסרט *מתביישת בפינה*
אגב, בדיוק כמו בשנה שעברה: יותר מידי סרטים בכלל לא ראיתי. הרבה מהסרטים שכן ראיתי הם בינוניים במקרה הטוב ואני לא יכולה להכניס אותם לרשימת החמישיה. אולי אני אנאלית מידי, אבל גם בין הסרטים שאהבתי יש כאלו שלא עומדים באותו רף של ההכי אהובים עלי שמגיע להם לנצח. כך שלא הצבעתי לחמישה.
ג'וני דפ בחוקי הפשע!
לא לשכוח את חזרתו של דפ לרמות הכי גבוהות שיש, לא אתפלא אם יקבל אוסקר למרות שלא מאמין נגד דיקפריו והנקס(שדרך אגב גם לו לא לשכוח להצביע!)
עוד שנה נגמרה
האמת, אני מוכרח להגיד ש-2015 הייתה שנה פחות טובה מ-2014. היו השנה כמה סרטים ממש טובים (אפרט עליהם עוד מעט) אבל ההרגשה היא פחות של שנה שופעת ביצירות מופת אלא יותר של כמה סרטים ממש טובים במבול של בינוניות וחביבות. חמשיית סרטי השנה שלי הם:
בובספוג הסרט 2– כן, אתם יכולים לצחוק עלי. אין הרבה סרטים השנה שצחקתי בהם כמו שצחקתי בבובספוג. כחובב גדול של הסדרה ציפיתי מאוד לסרט הזה והציפייה השתלמה. אין הרבה סרטי אנימציה לכול המשפחה שמכילים כול כך הרבה קטעים הזויים כמו הסרט הזה.
אקס מאכינה– אולי סרט המד"ב הפילוסופי הטוב ביותר מאז 'בלייד ראנר'. וויזואליה מהממת, עלילה מרתקת, תסריט נהדר ששואל שאלות מעניינות ומעל הכול הסרט נשען של שלושת השחקנים הראשיים שלו (ששנים מהם הופיעו בסטאר וורס וסיפקו הופעות סבירות ומטה). בהחלט ייתכן שיהפוך לקלאסיקה של מד"ב לאנשים חושבים.
אני וארל וזאת שעומדת למות– כול שנה יוצא בסגנון הזה שעוסק בהתבגרות בתקופת התיכון ויחסים עם בנות בצורה רצינית ומעמיקה אבל 'אני וארל…' לוקח את הז'אנר הזה ומוסיף לו אנימציות סטופ מושן, עריכה קצבית, דמויות נהדרות והמון המון כיף. התאהבתי בסרט כבר מהסצנה הראשונה שלו.
הקול בראש– אחרי כמעט חצי עשור של סרטים בינונים פיקסאר מזכירים שפעם הם ידעו לעשות יצירות מופת. 'הקול בראש' הוא סרט מושלם המשלב בין קטעים קורעים מצחוק, קטעי דרמה שרק מלהיזכר בהם אני מזיל דמעות ותסריט בוגר וחכם על זיכרון ועל התבגרות. כמה חבל שבמקום לעשות סרטים כאלה פיקסאר מעדיפה לעשות 'מכוניות 3'.
מקס הזועם: כביש הזעם– כמו ששנאוצר כתב מעלי, אם יש סרט השנה שבאמת יכול להפוך לקלאסיקה זה הסרט הזה. ג'ורג' מילר לא שם על המכונה ההוליוודית המשומנת ומביים מרדף מכוניות באורך שעתיים עם מלא אקשן, פעלולים וסיקוונסים שיגרמו לכם לרצות לזרוק את 'מהיר ועצבני' לפח. פיוריוסה בלי ספק תיכנס להיכל התהילה של נשות האקשן הקשוחות לצד אלן ריפלי ושרה קונור.
ומכיוון שאין לי כוח להירדם, הנה פירוט
מהרשימה ראיתי 49 סרטים שזה ירידה מה-68 של שנה שעברה אבל עדיין מספר די מכובד.
לא אהבתי: לוויתן שהיה ארוך, מדכא ודל בעלילה ובעניין. שנה קשוחה מאוד היה, מלבד קשוח מאוד, גם מאכזב מאוד. ארבעה מופלאים היה בדיוק מה שהבאזז הבטיח: גרוע. עם אקשן מגוחך, הסברים מדעיים (כי הרי זה מה שבאנו לראות בסרט גיבורי על) ודיאלוגים שגורמים לפוואר ריינג'רס להישמע כמו אהרון סורקין. אבל כול אלה הם כלום לעומת משחקי הרעב האחרון שהיה כול כך א-י-ט-י ומשעמם וגרם לי לשמוח שזה הסרט האחרון בסדרה (לפחות עד הספין אופים המיותרים).
ככה ככה: בית היה חביב ונשכח. הנוקמים עידן אלתרמן היה מאכזב אך עדיין סביר פלוס כסרט מארוול. התיאוריה של הכול ומשחק החיקוי היו דרמות הולמארק, כשנהיה צעירים היה חצי סרט נהדר וחצי סרט לא מפוקס, מידות רעות היה חוויה מעניינת אך כסרט הוא היה בעיקר מתיש, משימה בלתי אפשרית 5 היה משימה בלתי אפשרית וצלף אמריקאי היה תשדיר השירות הכי טוב של השנה לגיוס לצבא האמריקאי.
אהבתי: אנטמן היה מאוד מבדר, קינגסמן היה כיף מודע לעצמו, בירדמן היה נהדר, אני לא מאמין אני רובוט היה כיף ישראלי, הולכת רחוק הכיל הופעה נהדרת של ריס וית'רספון, הקולות היה ה-WTF הכי טוב של השנה, לבד על מאדים היה אדיר, מלחמת הכוכבים:הכוח מתעורר היה מלחמת הכוכבים, סלמה לא מוערך מספיק בארץ, עולם היורה היה כיף וסיפור על אהבה וחושך היה מהפנט.
על החמישייה פירטתי כבר
אולי זו שאלה טיפשית, אבל
למה הבאבאדוק לא בסקר? הוא היה בזה של השנה שעברה? למיטב הבנתי הוא הוקרן (בהקרנה של עין הדג) רק השנה… (והיה ממש אחד האהובים עלי!)
שאלה טובה.
בדיוק כמו שאמרת, "הבאבאדוק" באמת נכלל בסקר של השנה שעברה. השנה הוא הוקרן בהקרנת עין הדג, ומי יודע, אולי השנה הוא היה מקבל יותר קולות, ובכל זאת נראה לי לא הוגן להכניס את אותו סרט לתחרות בשתי שנים נפרדות.
תודה על התשובה המהירה!
אכן מאכזב מאוד. לא רק שזה היה אחד מסרטי השנה שלי (יחד עם "הקולות" ו"מה שאנחנו עושים בצללים"), אלא גם סיפק את שתי הופעות השנה שלי, במה שהיתה שנה די דלה בהופעות מרשימות, לטעמי. או וול.
אני מסכים איתך לגמרי,
חוץ מזה שהם שייכים מבחינתי לשנה שעברה.
אבקש את סליחתי
מהשחקנית היפהפיה והמצוינת ששיחקה את סונאי, האחות הבכורה ב'ילדות פרא'. טורקית היא שפה בלתי אפשרית, וממש לא הצלחתי להבין איך מבטאים את שמך (אילאידה אקדוגאן? İlayda Akdoğan) וכמוני גם המערכת הממוחשבת שיצר הדג. לכן נאלצתי להעביר את הפרס על ההופעה המרשימה שלך לאחותך הקטנה, גונש נזיהה.
מה הנוסחה לחישוב ניקוד של סרט?
(ל"ת)
סודית.
לא מדובר פה בסודות הגרעין או משהו, אבל אני לא מפרסם את הנוסחה המדויקת שעל פיה מחושבות הנקודות כדי שהמדרגים לא יתייחסו אליה או ינסו למקסם את הדירוג שלהם באמצעותה, אלא ידרגו לפי הטעם האישי שלהם בלבד.
הגיוני. תודה.
(ל"ת)
קודם כל, תודה על הטופס
זו לגמרי מסורת סוף השנה החביבה עלי כי אני אף פעם לא זוכרת איזה סרטים ראיתי באיזו שנה.
שנית, כמו לפני שנה, כשאני מאשרת מופיע הודעה "מה הטעם לשלוח אם לא מילאת שום דבר?" ולא הגיע לי אישור למייל. הטופס שלי נשלח?
הגיע.
סליחה על התקלה המתמשכת.
"מקס הזועם: כביש הזעם"
"הבאבדוק" ו"משהו עוקב אחרי" אחריו.
לא נראה מפגש פסגה של מפלצות אימה כזה מאז "פרדי נגד ג'ייסון"
הם חשבו שהם בטוחים..
הם חשבו שזה מאחוריהם..
הקיץ הזה-
אל תעשו מין…
אל תקראו ספרים..
אל תיכנסו לדיכאון..
ואל תיבטחו באף אחד..
כי
משהו עוקב אחרי הבאבאדוק!
בקרוב בבתי הקולנוע
דבר מצחיק קרה בדרך לסקר
כבר כמה שנים שלא היה סרט שדירגתי מתחת ל-"ככה-ככה", ולמען האמת גם אלה הולכים ומתמעטים – רוב הסרטים שדירגתי בסרט קיבלו "אהבתי" או "בחמישיה שלי" – כשיש סרט עם באז שלילי, אני נוטה להמנע ממנו, ואסטרטגיית הצפיה הזו די מוכיחה את עצמה. אבל השנה זו הפעם הראשונה שאשכרה הייתי צריך לשבור את הראש על מי אני מכניס לחמישיה. היתה כמות חסרת-תקדים של סרטים שחשבתי שמגיע להם. זה הגיע להצבעה טקטית ממש – סרט שמאוד רציתי להכניס לחמישיה שלי לא נכנס אליה מתוך הנחה שיהיו מספיק אנשים שיצביעו בשבילו.
בכל מקרה, החמישה שקיבלו את הבחירה שלי, אחרי קרב קשה מאוד עם האחרים:
אקס מאכינה – דרמת מד"ב שמצליחה גם לספר סיפור "קטן" על מספר קטן של דמויות במקום אחד וגם סיפור "גדול" על העולם שאנו חיים בו.
גשר המרגלים – ספילברג מראה שהוא יכול להזדקן בכבוד, עם דרמה מורכבת, כתובה משוחקת ומבויימת מצוין, שעדיין נשענת על הבסיס הרגשי החזק שהוא מתמחה בו.
על חבל דק – זמקיס מראה שגם הוא יכול להזדקן בכבוד (אחרי הרבה שנים שבהן הוא ייצר דרעק) ולעשות את מה שהוא מומחה בו: סיפור על איש שעשה היסטוריה, על כל המסע הפיסי והנפשי הכרוך בזה.
שנה קשוחה מאוד – דרמת-פשע מצוינת, שמזכירה לנו שניו-יורק של תחילת שנות ה-80 היתה זירה למאבקי-השרדות לא פחות אכזריים מהמאדים ב-"להציל את מארק ווטאני".
שיר הים – מיאזאקי פרש והסרט הזה מסמן את הבמאי שלו, תום מור, בתור יורש. יצירת מופת לכל דבר ועניין, שמשלבת בין המציאות לפנטסיה ברגישות ובמיומנות שלא נופלת מ-"המסע המופלא" או "טוטורו".
הופעות:
אוסקר אייזק על "אקס מאכינה": אוסקר אייזק הוא מבחינתי תגלית השנה, ובחרתי בו על ההופעה ב-"אקס מאכינה" למרות שבאותה מידה הוא היה יכול לקבל על "שנה קשוחה מאוד" (בצד הפחות טוב: ב-"מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר" הוא לא עשה רושם מיוחד, אולי בגלל שהדמות שלו היתה די מיותרת). לגלות שהוא גילם שתי דמויות כל-כך שונות זו מזו ב-"אקס מאכינה" ו-"שנה קשוחה מאוד" היה חתיכת שוק. עוד נשמע ממנו.
ג'סיקה צאסטיין על "שנה קשוחה מאוד": צ'אסטיין שחקנית מצוינת, אבל עד היום להוליווד היה קשה לשים אותה במשבצת שמתאימה לה – היא התחילה בתור האשה חסרת-הישע ב-"העזרה", ואז המשיכה לתפקידי האשה הנחושה בהרבה מאוד סרטים שבהם היא לא עשתה עלי רושם מיוחד. ב-"שנה קשוחה מאוד" וגם ב-"פסגת ארגמן" (המאכזב) היא סוף-סוף קיבלה את התפקיד שמתאים לה – הביץ' הקרירה וחסרת-הרחמים, ועשתה אותו בצורה מושלמת.
דייזי ריילי על "מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר": אם יש מישהי שמגיע לה לצאת כוכבת ענקית מהסרט הזה, זאת היא. באמת צריך להסביר?
ואם היית רואה את אוסקר אייזק בתור לואין דייויס
זה אפילו היה מרשים עוד יותר
צריך. אני עדיין מנסה להבין מה כולם מוצאים בה
היא רוב הסרט נעה בין "ממש ממש מעצבנת" ל"אחלה". ממש כמו מארק האמיל בטרילוגיה המקורית.
אפילו בתור מעריץ ותיק
של מלחמת הכוכבים*, אני נאלץ לציין שקשת הרגשות שהיא מפגינה בסרט החדש כנראה רחבה מזו שמארק האמיל מפגין בסרט הראשון מול מאורעות קשים יותר.
(בטח אני לא הראשון לציין שמארק האמיל הוא ה"ניאו" או הקיאנו ריבס של הטרילוגיה, וזה נכון בכמה מישורים).
*הטרילוגיה המקורית. יש אחרת?
הרגע ראיתי את הגופות החרוכות של דוד ודודה שלי
נו טוב. אובי ואן, בוא נשחק עם הקסדה הזאת וחרב האור שלך.
Ha ha ha. What a story, Darth.
(ל"ת)
אברהם אטה ב"חיות ללא מדינה"
פשוט ההופעה הכי טובה שאני זוכר מילד-שחקן בסרט מאוד קשה, מאוד מקווה שנמשיך לראות אותו בעתיד למרות שיש לי הרגשה שזה לא יקרה. ביחד איתו הצבעתי לשרליז ת'רון ומייקל קיטון, אולי הייתי הולך על אוסקר אייזק אם היה אפשר לכלול בזה גם את "דרוש גיבור".
החמישיה שלי (ראיתי כמות די קטנה של סרטים יחסית לאחרים): מקס הזועם, חיות ללא מדינה, הקול בראש, בירדמן ואקס מכינה, לפחות עד שאשנה את דעתי
נו?
עידו כהן, אני מצפה להימורים שלך על שולחני בהקדם.
זאת הדרת אנשים שאינם עידו כהן.
בירדמן
מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר
מקס הזועם: כביש הזעם
להציל את מארק ווטני
אקס מאכינה
הקול בראש
הולכת רחוק (מהמר שייכנס על תקן "לפני חצות" של השנה)
הנוקמים 2: מה אתה דפווווק
סיפורים פרועים (יש השנה הזדמנות להרבה מאוד סרטים קטנים לדפוק בראש, בגלל המחסור היחסי סרטים גדולים)
לא מצליח לחשוב על עשירי. שנה קשה.
רשימה הגיונית, ברשותך מספר תיקונים
"הולכת רחוק" לא מספיק חזק, לא יהיה ברשימה, אבל "עולם היורה" כן. ויש לי תחושה שלפחות אחד מבין הסרטים האלה יכנס לעשירייה: "את לי לילה", "אידה", "משחקי חיקוי". שלושתם מהסרטים האהובים ביותר שהוקרנו השנה בישראל, לא הייתי מזלזל בהם.
אני באופן אישי מחזיק אצבעות ל"סיפורים פרועים", חד משמעית סרט השנה שלי.
עולם היורה לא ייכנס.
לא מספיק אנשים אהבו אותו. אפילו לרשימה של ימד"ב הוא לא נכנס.
*שם את הכובע על צלחת וממקם לידו מלח ופלפל*
מסכים לגבי הרביעייה המובילה שהיא מלחמת הכוכבים, מקס הזועם, הקול בראש, להציל את מרק וואטני.
מפה זה נהיה יותר טריקי: אני חושב שמקומם של אקס מאכינה ובירדמן מובטח (שני סרטים של אוסקר אייזק, כפיצוי על כך שלא היה ב2014).
מפה זה כבר לחלוטין ערפל אני חושב שמבין הסרטים הבאים ייצאו שלושה סרטים, פשוט אין לי מושג מה: את לי לילה, משחק החיקוי, צלף אמריקאי, משימה בלתי אפשרית 5, סיפורים פרועים והולכת רחוק.
מה שמשאיר את עידן אולטרון, לכאורה. ההימור הבטוח הוא להגיד שהוא ייכנס. אבל אני חושב שאנט-מן יתפוס את מקומו, במפתיע.
הימורים מ-א-ו-ד רחוקים: אידה, שם קוד מ.ל.א.ך,פדינגטון.
אני חשבתי שהוא נפלא
סרט הרפתקאות נהדר לכל המשפחה, בלי יומרות מיותרות ועם המון כבוד ואהבה למקור
מאד תלוי בשיטת הדירוג
כי אני מניח של"אקס מכינה" לא יהיו יחסית הרבה הצבעות כי בטח לא הרבה יחסית ראו.
השאלה אם ציון גבוה של מספר מועט של צופים עדיף מציון בסדר של הרבה צופים (נגיד, אולטרון או משחקי חיקוי)
משחקי חיקוי גם ייכנס, על חשבון אחד האחרונים ברשימה.
רק שאת אקס מכינה *כן* ראו יחסית הרבה.
לפחות זה הרושם שאני מקבל מהתגובות.
אולי אתה צודק
אבל עדיין אני מניח שמעט יחסית לאולטרונים ולזועמים.
לחשוף את פרוטוקול חישובי הזוכים!
זאת לא חכמה גדולה, בוא נראה אותם מהמרים על אלה שיגיעו לסקר הגמר של 2016
אה, רגע, אבל לא כתוב לי "רד פיש" בתיבה של הכינוי.
שניה! זה לא קל!
יש את הקלים לניחוש, מעצם העובדה שהם מדוברים לחיוב בצורה ניכרת באתר:
הקול בראש
מקס הזועם
בירדמן
להציל את מארק וואטני
מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר
עכשיו, איזה חמישה מצטרפים אליהם, פה זה כבר נהיה קשה יותר:
אני אכניס את משחקי החיקוי (בגלל בנדיקט)
אני אכניס את עידן אולטרון (כי מארוול)
אני אכניס את קינגסמן (כי אלימות ובריטים הם דברים שאוהבים באתר)
אני אכניס את משחקי הרעב (ברירת מחדל ג'ניפר לורנס)
וההימור הכי גדול שלי – את לי לילה (ההרגשה שלי שמבין הסרטים הישראלים הטובים, זה הסרט שהכי הרבה ראו השנה)
לגבי משחק, ההימור שלי
פיליס סמית' – הקולות בראש
איימי שומר – אסון מהלך
ג'ניפר לורנס – משחקי הרעב
שרליז ת'רון – מקס הזועם
דאנה איבגי – את לי לילה
מאט דיימון – להציל את מארק וואטני
בנדיקט קאמברבאץ' – משחקי החיקוי
מייקל פאסבנדר – סטיב ג'ובס
מייקל קיטון – בירדמן
ביבי8 – מלחמת הכוכבים (הפתעה!)
שיהיה לי בהצלחה!
לגבי ההופעות
אפשר להוציא מראש את איימי שומר וג'ניפר לורנס. אסון מהלך הוא לא סרט שהצליח מאוד, ואיימי שומר לא ממש עילפה את הקהל פה – ואם ג'ניפר לורנס לא נכנסה בפעם שעברה על משחקי הרעב, נראה לי שפשוט נגמר הסוס לסדרה הזאת.
אני מסכים לחלוטין לגבי קיטון, ת'רון, דיימון. מתלבט אבל נוטה לכיוון איבגי (כאשר השאלה העיקרית היא האם מישהו טרח לראות אותו).
הקול בראש – אני חושב שדווקא איימי פולהר תיכנס ולא פיליס סמית', בעיקר בגלל שאנשים יודעים מי זאת פולהר ולא יודעים מי זאת סמית'.
קאמברבץ' במשחק החיקוי כנראה נכנס במקום רדמיין, למרות שזה קרב מאוד צמוד ויש סיכוי שתכלס שניהם ויש סיכוי שרדמיין נכנס במקום קאמברבץ'
מה שמשאיר את פסבנדר וביבי8 שאני פשוט פסימי לגבי הכניסה שלהם. אנשים לא הלכו לראות את ג'ובס ואני די בטוח שפסבנדר בחוץ (לצערי). ביבי8 זה כבר סתם הטייה מחשבתית שלי, ואני מאמין שהוא דווקא כן יהיה בפנים.
מה שמשאיר 3 מקומות ל:
ריס ווית'רספון, הולכת רחוק
אוסקר אייזק, אקס מאכינה
ועל תקן ההפתעה: ראיין רינולדס, הקולות.
הסטטיסטיקה שלי לגבי הופעות השנה תמיד הייתה רעה
(בניגוד לסטטיסטיקה הבכלל לא רעה שלי בנוגע לסרטים)
בדיעבד, אני מבין שעשיתי טעות כשהתעלמתי מאוסקר אייזיק על אקס מאכינה, לגבי ריס ווית'רספון – הופעה מעולה, מעלפת, מדהימה ואף אחד בארץ (ובאתר) כמעט ולא ראה אותה. אז ברור לי שהיא לא תיכנס.
נ.ב - איפה השולחן הזה שאתה מדבר עליו?
(ל"ת)
אה, והעשירייה השנייה
מידות רעות
עולם היורה
אקס מאכינה
התיאוריה של הכל
צלף אמריקאי
אנטמן
ספקטר
על חבל דק
הקולות
סטיב ג'ובס
סיקאריו לדעתך לא ב20 הגדולים?
להתרשמותי אנשים די אהבו אותו
החישוב שלי עובד על פונקציה של חשיפה לסרט
כל מי שראה את "סיקאריו" משבח את הסרט, אבל להערכתי מעט מאוד אנשים ראו אותו, מה שגורם לי להאמין שהוא לא יגיע לעשיריה. הסטטיסטיקה שלי בעבר כוללת חריגות (8/10 ב2014 ו9/10 ב2013) כך שאני מוכן להתבדות, לפי התגובה של רד השנה אני אאלץ לאכול כובע גדול במיוחד.
אני מוכן לומר את זה:
העשיריה הגדולה, לפחות כמו שהיא מצטיירת כרגע, היא כזאת שאני בחיים לא הייתי מצליח לנחש מראש.
אוקיי, סבבה.
ארבעת המופלאים
פול בלארט נשאר בווגאס
שליחות קטלנית: ג'נסיס
פיקסלים
פן
צ'אפי
משחק באש
הפמליה
דץ הבלץ
ומקס הזועם: כביש הזעם
הייתי מחליף את פול בלארט בברבי
חוץ מזה – מדויק.
איזה ברבי? היו שניים.
(ל"ת)
שניהם!
(ל"ת)
בחיים לא הייתי מנחש שהעשיריה הגדולה היא בעצם 11!
אני חושב שעלית פה על משהו…
אני קרוב? אני רחוק?
אני אוסטרלי בכלל?
בוא ננסה
בירדמן
אקס מאכינה
הלובסטר
הקול בראש
מקס הזועם
את לי לילה
שיר הים
צלף אמריקאי
מלחמת הכוכבים
הנוקמים
שיר הים יכול להיות ויהיה בחירה ראויה. הלובסטר? אין סיכוי. * מכין כובע שנייה לאכילה*
אתם מגיעים להקרנה+סיכום השנה ביום חמישי?
כי הייתי שמח לראות את התגובות שלכם לרשימה האמיתית. אני אביא כובעים – לא מתחייב שכן או שלא יהיה צריך לאכול אותם.
(חמישי בסינמטק הרצליה וזה כולל גם את "אני וארל", כן?
http://www.fisheye.co.il/screening_me_and_earl/)
לצערי לא
אפשרי לסדר שיחת סקייפ של אכילת כובעים.
אני מגיע
וגם אני אביא כמה כובעים.
יש מה לבוא רק לסיכום השנה?
כי מ'אני והזאת' לא כ"כ התלהבתי (מ 'ארל' קצת יותר), ולא מרגיש לי צורך לראות אותו בקולנוע.
אף אחד לא יעצור אותך אם תצא לפני הסרט.
(ל"ת)
כמובן
השאלה הייתה האם זה אירוע סיכום שנה, או כולה הכרזה על עשרת המועמדים הסופיים. ז"א, מה מתוכנן לאירוע חוץ מהסרט?
הכרזה בזה אחר זה של 30 הנבחרים,
קריאות הידד או בוז, דיון קל עם אנשים נבחרים מהקהילה והקהל על הסרטים, ייתכן שהקרנת קטעים נבחרים, ואכילת כובעים.
ההימור שלי:
הקול בראש
כביש הזעם
להציל את מארק וואטני
אקס מאכינה
הקולות
מלחמת הכוכבים
בירדמן
גשר המרגלים
אני וארל
סיקאריו
לסיכום:
אני אישית לא צריך לאכול שום כובע, שנאוצר מוביל עם 7 ניחושים נכונים( אני תכלס רימיתי אז לא נחשב), אף אחד לא ראה את סטיב ג'ובס מגיע.
הופעת השנה שהכי נהנתי ממנה - קיאנו ריבס ב"דפיקה בדלת"
(ל"ת)
לא ראיתי המון סרטים השנה
(או לפחות לא הרבה כאלה משנה זו – אני עדיין משלים את השנה שעברה).
אבל שמתי לב שאפשר לכתוב יופי של שירה מודרנית מרשימת הסרטים באות ל' (אפילו בלי לשנות את הסדר):
לא נשבר לב רחב. להתאהב בביאטריס?
לוויתן ליד הים.
ללא כפפות לשכב עם אחרים; לאהוב – אותה.
להציל את מארק וואטני, להתעורר מפחד,
לחזור הביתה לילה.
ואיב?
לעוף על זה.
מסתבר שזו לא שנה בה ראיתי הרבה סרטים חדשים
(שהם לא דוברי יפנית, בכל אופן).
21 בלבד, באסה לי. אשתדל להשלים חוסרים בקרוב.
בכל אופן, החמישייה שלי:
אקס מאכינה. אין לי משהו לומר על הסרט שכבר לא נאמר.
הקול בראש . גם בצפייה שניה הוא מרגש וסוחף.
מקס הזועם: כביש הזעם. גם בצפייה שנייה הוא מרגש וסוחף.
לבד על מאדים. אינטליגנטי, מותח ושומר על טון קליל. אחת החוויות הקולנועיות הטובות שחוויתי השנה היא בזכות הסרט הזה.
מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר. אני לא יודע אם זה אכן הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, אבל הוא בטח ובטח אחד המשמעותיים (עבורי בכל אופן). כמכלול, חווית הצפייה שלי בו לוותה בהתרגשות, דמעות ודפיקות לב מואצות – וזה רק בכתוביות הפתיחה. לכן אני לא יכול לתת לו להיעדר מהרשימה.
הופעת השנה:
מצאתי את מתלבט זמן רב בקטגוריה (אוף, למה The Revenant ו-The Hateful Eight לא יכלו לצאת שבוע שעבר? די בטוח שזה היה חוסך לי לבטים). בכל אופן, בחרתי – ואולי זה ישתנה – בשרליז ת'רון על "מקס הזועם" (לא צריך להסביר), ג'ייק ג'ילנהול על "ללא כפפות" (הוא לבדו מחזיק את הסרט) ו-BB-8 (כי למה לא).
מילוי טופס.
איזה כיף, אפשר להיזכר בכל הסרטים שראיתי השנה!
איזה דכאון, אי אפשר שלא להיזכר בכל הסרטים הממש טובים וכ"כ רציתי לראות ולא יצא.
באסה.
הסרטים שלי לשנת 2015
1)אקס מאכינה – סרט מעולה עם שחקנים מעולים ופסקול מצויין
2)הקול בראש – פיקסאר חזרו לעצמם
3)משימה בלתי אפשרית אומת נוכלים – סרט טוב של טום קרוז
4)מקס הזועם כביש הזעם – סרט השנה שלי
5)סיקאריו – סרט נפלא על סוחרי הסמים במקסיקו
הופעות השנה :
אוסקר אייזק – אקס מאכינה
שרליז תרון – מקס הזועם כביש הזעם
בניסיו דל טורו – סיקאריו
התקדמות קלה משנה שעברה
33 סרטים כרגע לעומת 26 אשתקד, ויש עוד לא מעט ברשימת ההמתנה.
הטופ 4 שלי די סגורים (בלי סדר ספציפי )
* אקס מאכינה
* ידוע מראש
* המתנה
* מקס הזועם : כביש הזעם
החמישי כרגע הוא התיאוריה של הכל, אבל נאבק קשה על מקומו מול הקול בראש, dope, איש המאדים, קינגסמן ומשימה בלתי אפשרית.
הופעות (2/3 סגור, אדגרטון עדיין מוביל בנקודות ) :
* ג'וליאן מור – עדיין אליס
*אדי רדמיין – התאוריה של הכל
*ג'ואל אדגרטון – המתנה
2015: צ'ואי, אנחנו בבית
כלומר, אחרי שבשנה שעברה ראיתי יותר סרטים ונהניתי מהם פחות, השנה אהבתי יותר יותר סרטים אבל מרגיש שלא יצאתי מספיק לקולנוע. יש אנשים שאי אפשר לרצות אותם.
בחמישיה:
שיר הים: סרט שנראה נפלא, וחכם – מבריק, אפילו – בבניית הדמויות שלו ובתיאורי הסביבה שלו.
הקול בראש: מי את, סערת רגשות, ומה עשית עם החבר שלי ציניות? כמה חודשים ושתי צפיות אחרי, אפשר להגיד בזהירות ש"הקול בראש" החליף את "צעצוע של סיפור 2" בתור הסרט האהוב עליי של פיקסאר.
מארק וואטני: אחד מסרטי המד"ב-פופקורן הטובים של השנים האחרונות. קשה לי לקטלג אותו כ"מד"ב קשה", גם אם זו כנראה ההגדרה המקובלת.
על משבצת המד"ב-שאינו-פופקורן, מתחרים אצלי "ידוע מראש" ו"אקס מאכינה". שניהם סרטים מצויינים, אבל "ידוע מראש" פשוט יותר טוב – חכם וחד יותר, ועושה זאת מבלי להידרש לציניות של "מאכינה".
על המשבצת האחרונה התחרו אצלי שתי מתקפות קולנועיות על החושים שלי – "מקס הזועם" ו"הכח מתעורר". את "מקס הזועם" ראיתי ב 4D והוא התחיל בחצי שעה של מתקן כיפי להחריד בפארק שעשועים. אחרי הגימיק, כמו "הכח", גם "מקס" לוקח סיפור מוכר ומתאים אותו לרוח התקופה באופן מפתיע ומהמם ויזואלית. אבל בסופו של דבר, ל"הכח" יש שנים של חוויות מאחוריו עבורי – הוא פשוט נוסטלגי בטירוף, ופרט לי על כל המיתרים הנכונים. אולי בפעם הבאה, מקס.
גם אהבתי:
הנוקמים: עידן אולטרון: סרט טוב, שסובל ממעט עודף משקל ומחוסר בקונפליקט המספק שהיה לסרט הראשון. בגדול, אני שמח בשביל ווידון שעזב את מארוול, ואני קצת פחות שמח בשביל מארוול.
אנט-מן: העלילה קצת שבלונית, אבל בסה"כ חביב למדי.
עולם היורה: הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.
MI:5: אני די בטוח שנהניתי, אבל אני כבר לא זוכר ממנו דבר.
הקולות: כיף.
ככה ככה:
ג'ופיטר: כלומר, כן, חלקים גדולים מהסרט הזה הם גרועים ומגוחכים, אבל ויזואלית הוואשובסקיס עדיין יודעים מה הם עושים. ספציפית אחת מסצינות האקשן זכורה לי כנהדרת פשוט כי אפשר להבין מה הולך בה, בניגוד להרבה מסצינות האקשן שהן נחלתם של סרטי מד"ב.
רע:
קינגסמן: כבד מדי יחסית ליומרה שלו לבדר, והצליח להוריד לי מסאם ג'קסון. לא סרט שאני הולך לראות שוב.
קרימזון פיק: גם בו יש רגעים טובים, אבל בסופו של דבר לא מצליח לבנות נראטיב מספיק קוהרנטי.
אה, כן
גם זולו הוקרן בארץ ב 2015, למרות שהוא בכלל מ 2013. והוא סרט טוב.
ובחיי, על מה חשבתי כשכתבתי שצע"ס 2 הוא הפיקסאר האהוב עליי, זה היה wall-e. ואני לא יכול רגשית לבחור בינו לבין "הקול בראש".
כיתה י נותנת את אותותיה
משום שההספק שלי השנה היה 19 לעומת 43. יצא שפספסתי את מבול הסרטים שפקד את הקולנוע החורף הזה והסרט האחרון שצפיתי בו בקולנוע הוא "הקול בראש". ולחמישייה:
"בירדמן"
"הקול בראש"
"הקולות"
"מה שאנחנו עושים בצללים"
"מקס הזועם: כביש הזועם"
נכנס והודח ברגע האחרון: "הולכת רחוק"
הופעות השנה:
ריס וויתרספון- "הולכת רחוק"
שרליז ת'רון- "מקס הזועם: כביש הזעם"
פיליס סמית'- "הקול בראש"
פירוט אולי יגיע בהמשך אם יהיה לי זמן.
זה ממש קשה.
ראיתי 47 סרטים מתוך הרשימה. רובם בקולנוע, חלקם בטלוויזיה.
היה לי קשה לבחור את החמישייה שלי.
אבל בסוף בחרתי את:
סטיב ג'ובס
מלחמת הכוכבים
הקול בראש
להציל את מארק ווטני
גשר המרגלים.
הופעות:
מאט דיימון – להציל את מארק ווטני
מייקל פאסבנדר – סטיב ג'ובס
דאנה איבגי – את לי לילה.
יונה מתיישבת וגו'
Oh yisss
רשמים ממילוי הסקר עד כה
-שני סרטים ישראלים שראיתי בקולנוע- שיא חדש מבחינתי
-אין אף סרט מבוסס קומיקס בחמישייה שלי, לא יודע אם זה יותר רוויה מהזאנר או שפשוט השנה הסרטים היו חלשים…
-כנ"ל לגבי קומדיות, טד 2 היחיד שהיה לי ציפיות ולגביו הוא די איכזב.
החמישייה שלי:
סיקאריו- הפתיע בגדול, הגיע משום מקום
מקס הזועם- ראיתי לצערי רק בבית אבל עדיין היה חוויה
גשר המרגלים- שפילברג עדיין יודע לעשות את העבודה
צלף אמריקאי- כנ"ל לגבי קלינט איסטווד
להציל את מראק ווטני- עיבוד מוצלח מאוד לספר, התלבטתי המון בינו ולבין קינגסמן
נכנסתי לטופס רק בשביל לראות כמה החמצתי השנה
ו – פאק, אני באמת לא יכול לקרוא לעצמי חובב קולנוע כרגע.
הבחירות שלי
מסקנה: ראיתי יותר מידי סרטים השנה (59) . 90% מהם זבל מוחלט.
אני עדיין לא מבינה מה זו ההפצה המוגבלת הזו לסרטים כמו פריהלד, לב רחב או מר הולמס.
בכל מקרה, בהתייחסות לסרטים שראיתי השנה:
אני ארל וזאת שעומדת למות
הקול בראש
עדיין אליס
החופשה הסקוטית שלי
הנסיך הקטן
הייתה לי התלבטות אם לכלול את משחקי החיקוי, סטיב ג'ובס או משפחת בלייה בחמישה. בסוף הכנסתי את הנסיך הקטן שעדיין הוא בעיניי סרט נהדר ובשנה שהיא לא השנה של הקול בראש היה לו סיכוי לא רע בכלל
הופעות השנה:
ג'וליאן מור על עדיין אליס
איאן מקאלן על מר הולמס
קייט וינסלט על סטיב ג'ובס
Me and Earl and the Final Girls
ראיתי 69 סרטים מתוך הרשימה (מתוכם 54 בקולנוע). ירידה קטנטנה מה-72 של שנה שעברה, אבל סבבה. אולי אספיק להשלים עוד כמה לפני הסוף.
לפני החמישייה, כמה עגבניות רקובות:
על חבחל דק – על הנייר, זה נשמע סרט מרתק: ג'ג"ל + זמקיס + הליכה על חבל בין מגדלי התאומים. בפועל יצא סרט שרובו משמים למדי עם דמות ראשית על גבול הקריקטורה.
פנט4סטיק – באמת שלסרט הזה היה פוטנציאל, המון פוטנציאל. אפילו אם החצי השני שלו היה ממשיך באותו קו איכות של החצי הראשון, הוא כנראה היה מקבל "ככה ככה". אבל ברגע שהוא קופץ שנה קדימה, הוא נוחת מהקפיצה הזאת ישר על הפרצוף, וחזק.
חטופה 3 – סרט מטומטם ברמות שלא יאמנו.
שליחות קטלנית: ג'נסיס \ ספקטר – שני סרטים שנשמעו מעניינים והיו לי ציפיות גבוהות כלפיהם. אבל במקום לקחת את הפרנצ'ייזים שלהם קדימה ולעשות משהו חדש, שניהם החליטו לחזור אחורה ולחרבש את כל מה שבא לפני. ב"ספקטר" לפחות היו כמה נקודות אור. "ג'נסיס" הוא פשוט יריקה בפרצוף של כל מי שאוהב את הסרטים האלה. הסרט השנוא עלי השנה.
דפיקה בדלת – איליי רות' רצה לעשות סרט פורנו אבל לא רצה שיתייגו אותו כסרט פורנו אז הוא כתב עוד קצת סרט מסביב. מגוחך וחסר פואנטה. אני רוצה את השעה וחצי האלה בחזרה.
ועכשיו הטופ 5:
שם קוד: מ.ל.א.ך – השנה הגיעו סרטי מרגלים \ סוכנים חשאיים מכל מיני סוגים. "ספקטר" (או – הבונד), כמו שהוזכר למעלה, היה מאכזב. "משימה בלתי-אפשרית 5" (או – האקשן) היה סרט אקשן נחמד ביותר, אבל לא מעבר (גם היה חסר בו רגע של "וואו" כזה, כמו סצינת הבורג' חאליפה). "קינגסמן" (או – המודע לעצמו) היה ממש כיפי ומבדר, אבל נפל קצת לקלישאות ולסוף סקסיסטי מעצבן.
"מלאך" התהלך בדיוק נפלא על החבל הדק שבין סרט ריגול קלאסי לכזה שמודע לעצמו. כלומר, הוא לא דחף לך בפנים שהוא יודע שהוא סרט ריגול, אבל הראה את זה. כאילו גיא ריצ'י חזר לסיקסטיז ועשה סרט ריגול עם התודעות של ימינו. הוא לא היה חף מבעיות לחלוטין, אבל היה לו בימוי נהדר, שלושה שחקנים ראשיים מעולים, המון סטייל (תרתי משמע) וסצינת המרדף הכי כיפית שהיא לא ב"מקס הזועם". הי, גיא. התגעגעתי.
ידוע מראש – במקור היה אמור להיות פה "לבד על מאדים", אבל כשראיתי שהוא בסקר, ידעתי שהוא חייב להכנס. סרט מסע בזמן נהדר ומעורר מחשבה, שהוא גם מיינדפאק לא קטן. הוק וסנוק מעולים.
מקס הזועם: כביש הזעם – הסרט שבחרתי בו בסרט "הסרט הכי מצופה" שנה שעברה, והוא לגמרי הצדיק את הבחירה. הרבה זמן לא נראה על המסך אקשן כל-כך פסיכי, שמצולם כל-כך יפה ונראה כל-כך טוב (בהתחשב בכך שהסרט מורכב ברובו משני צבעים, זה אומר משהו ). פה המשחק היה לדעתי לא וואו (אני לא רואה סיבה להעמיד את ת'רון או הארדי לאוסקר פה. אם כבר את האחרון אז על "האחים קריי". אבל זה עוד מעט), אבל זה בסדר כי הוא לא היה העיקר. זו הייתה אקסטרבגנזת האקשן של אדם אחד בשם ג'ורג' מילר, והוא עשה אותה בצורה מופתית. מילר, תעשה לי גיטרת להביור!
It Follows – לא מחבב את השם העברי. הסרט הכי מלחיץ שראיתי מאז "באבאדוק". בחיים לא חשבתי שאני אפחד כל-כך מאישה זקנה שהולכת באיטיות לעבר המצלמה. הקאסט הצעיר ממש טוב והצילום מופלא (מת על השוטים האלה של ה 360). והסוף שלו הוא הסוף הכי מכעיס ונהדר בו-זמנית שראיתי השנה.
אני וארל וזאת שעומדת למות \ הנערות האחרונות – אני עדיין מתלבט מי מהשניים האלה הוא סרט השנה שלי. כל יום אני נוטה לכיוון אחד אחר. מקווה שעד סוף השנה אגיע להחלטה. בכל מקרה, מכיוון ש"נערות" לא נמצא ברשימה, מבחינת הסקר הזה, סרט השנה שלי הוא לגמרי "אני וארל".
שמעתי הרבה אנשים אומרים דברים כמו "היפסטרי", "אינדי", "מתלהב מעצמו" וכו' וכו'. אני לא אומר שאין לסרט הזה בעיות, אבל היתרונות שלו לגמרי מתעלים עליהם. הדבר העיקרי שקנה אותי זה הזדהות. גרג הוא כנראה הדמות הקולנועית שהכי הזדהיתי איתה השנה. לא הכרתי בתיכון מישהי עם סרטן או הכנתי גרסאות מושוודות של סרטים, אבל הרבה דברים בסרט הזה נראו כמו דה ז'ה-וו מהתקופה שלי בתיכון. עוד גורמים שעזרו היו אוליביה קוק המקסימה,התסריט והצילום הנפלא (אני יודע שאני משבח כמעט כל סרט על צילום, אבל זה נכון! בהרבה סרטים השנה – גם חלק מהפחות טובים – היה צילום פנטסטני, בין אם זה וואן-שוטים או קומפוזיציות של פריים וכו'.) מסרטי התיכון הטובים שראיתי בעשור האחרון, והאהוב עלי מאז "Detention".
הופעות:
אמילי בלאנט, "סיקאריו" – הרבה סיכומי סוף שנה דירגו את הסרט הזה ממש גבוה. אהבתי אותו, הוא היה מאוד מותח ועם משחק נפלא, אבל לא עד כדי כך. ובכל זאת, אמילי בלאנט נתנה פה חתיכת שואו.
טום הארדי, "אגדת האחים קריי" – הסרט עצמו היה לא משהו, אבל הארדי היה פנטסטי. לעשות תפקיד כפול זה לא קל, אבל הוא גרם לזה להיראות כאילו הוא לא מתאמץ בכלל.
דאנה איבגי, "את לי לילה" – הסרט הישראלי האהוב עלי השנה, שהרבה מזה בזכות איבגי, אחת השחקניות הכי מוכשרות במדינה הקטנה שלנו.
אפשר לדעת איזה סרטים
שלא הוקרנו בארץ נכנסו לרשימה? מסקרן אותי למדי וגם בשביל שתהיה עוד רשימת סרטים שאני צריך להשלים
נראה אם אני זוכר
אני וארל וזאת שעומדת למות
אקס מאכינה
דופ
הדברים שאנחנו עושים בצללים
ידוע מראש
הלובסטר
חדר מנוחה
חיות ללא מדינה
יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום
שיר הים
משהו עוקב אחרי
במקור כתבתי כאן גם את "הקולות". אני כל פעם צריך להזכיר לעצמי שהסרט הזה בעצם כן הוקרן בארץ, פורמלית – זה בדיוק אחד הסרטים האלה שה"הפצה" שלהם בארץ היתה כל כך ייצוגית שהיא כמעט ולא היתה קיימת, אבל את תשומת הלב הסרט משך באמצעים אחרים.
ג'וי...?
למה ג'וי לא ברשימה?
כי הסרט יצא שלשום.
סרטי סוף השבוע האחרון של השנה מסופחים תמיד לשנה הבאה אחריה.
הרשימה שלי
יש לי עוד 2 סרטים להשלים, אבל בינתיים החמישיה שלי היא כזו:
– את לי לילה
– בורג
– היורד למעלה
– בירדמן
– הקול בראש
חמישיה שניה:
– ילדות פרא
– לוויתן
– מידות רעות
– מקס הזועם: כביש הזעם
– כשנהיה צעירים.
אגב נוח באומבך, חסר לי ברשימה מיסטרס אמריקה, חשבתי שהוא הוזכר ברשימת הסרטים שלא הוקרנו בארץ.
אמנם הוא לא היה נכנס לעשיריה הראשונה שלי, אבל מוזר לי לדרג את סרטי השנה בלעדיו – הוא בהחלט בעשיריה השניה.
השלמתי את אי התירס
והוא נכנס לחמישיה במקום בורג.
סרט יפהפה.
השלמתי גם מארק וואטני, והוא בחמישיה השניה או השלישית
הבחירות שלי
(ואני מקווה שהטופס שלי הגיע, כי לאחר ששלחתי קבלתי שינוי צבע בדף אבל גם הודעת "מה הטעם לשלוח אם לא בחרת שום דבר". מה???)
בקיצור, הנה הבחירות שלי:
חמישיה:
מידות רעות
מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר
מקס הזועם: כביש הזעם
שנה קשוחה מאד
אקס מאכינה
אהבתי מאד:
סטרייט אאוט אוף קומפטון
גשר המרגלים
חיות ללא מדינה
עולם היורה
קינגסמן: השירות החשאי
אני וארל וזאת שעומדת למות
התאוריה של הכל
לבד על מאדים
מר הולמס
משחק החיקוי
שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים
שיר הים
הופעות:
אוסקר אייזק – שנה קשוחה מאד
חואקין פיניקס – מידות רעות
האריסון פורד – מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר
אני טועה או שגם ג'ון וויק יצא השנה ?
(ל"ת)
שנה שעברה
(ל"ת)
מה עם "הסרטים שאתם הכי מחכים להם?" של 2016?
(ל"ת)
Cow Cow.
(ל"ת)
מה עם ג׳ק בלאק וג׳סי אייזנברג?
שניהם היו שחקנים מעולים בצמרמורת ובאמריקן אולטרה (בהתאמה)
לא שזה אובדן גדול לאנושות
אבל "תיקון" לא מופיע ברשימה.
הוא אמור לצאת עוד רגע ויופיע בסקר של השנה הבאה.
(ל"ת)
תהיה לתיקון הפצה מסחרית?
זו החלטה, המ, די אמיצה.
לא בהתחשב בזה שהאחים אדרי הם חלק ממפיקי הסרט
ויוכלו להקרין אותו בכל סניף של סינמה סיטי שרק ירצו. מה שלא יקרה, כי כנראה יפיצו אותו בצורה מצומצמת יותר.
סרטי שנת 2015 שלי
הייתי בטוח ששני הסרטים המוזיקה הנפלאים ויפלאש והתחלה חדשה היו מהשנה אבל התברר שהם מהשנה הקודמת, מה שמשמיט גם את ההופעה של קיירה נייטלי בהתחלה חדשה.
שני הסרטים הטובים של השנה הם סרטים כמו מהוליווד של פעם – גשר המרגלים ומצחיקה שכזאת.
בנוסף, הסרט הניו-יורקי הנפלא ניו-יורק, סיפור אהבה. עוד סרט ניו-יורקי טוב שלא נכנס לחמישייה הוא כשנהיה צעירים. (סרט ניו-יורקי נוסף ,5 עד 7 , היה פחות טוב.)
הסרט הבריטי הטוב של השנה הוא יציאה מלכותית והסרט הישראלי הטוב של השנה הוא פלאפל אטומי.
יוזכרו לטוב גם האישה בזהב, מקס הזועם והמתמחה שלא נכנסו לחמישייה.
הופעות השנה:
טום הנקס בגשר המרגלים
מורגן פרימן בניו-יורק, סיפור אהבה
אוון וילסון במצחיקה שכזאת
סרטי השנה שלי: קינגסמן ושם קוד מלאך.
אני ממש אוהב את הסרטים של גיא ריצ׳י ומתיו ווהאן.
ושל מרגלים מודעים לעצמם.
(ל"ת)
מבחינת כמות סרטים שראיתי בקולנוע, השנה הגרועה ביותר שלי מזה שני עשורים.
אמנם היו לי נסיבות מקילות, אבל בכל זאת.
מה שכן, 'גשר המרגלים' ומלחמת הכוכבים החדש ישפרו את הסטטיסטיקה קצת כשאראה אותם בשבועות הקרובים.
קל
מכנה משותף ל3 הפייבוריטים שלי- כולם ממש ממש כיפיים, מבדרים, מקוריים ואדירים.
אני מדבר כמובן על הקול בראש, סיפורים פרועים וקינגסמן.
סיכום חצי-שנה שני, בקטנה
את סיכום חצי השנה הראשון שלי ניתן למצוא כאן.
ועכשיו לשאר:
פרס ה"אני לא מאמין שהם אשכרה הביאו את זה, כל הכבוד מפיצים": היישר מחוץ לקומפטון
פרס ה"זונות, אקדחים וסלמה הייק" לסרט שרוברט רודריגז היה אמור לביים: אברלי
החיקוי הטוב ביותר של ג'ון קיוזאק: פול דאנו, אהבה וחסד
הדוקומנטרי הטוב ביותר : איימי
אות מיוחדת להצטיינות על הבאת פול ראד ומייקל פניה ליקום מארבל: אנטמן
השם הכי טוב לחתול: קאס סטיבנס, אני וארל וזאת שעומדת למות
קצת יותר מדי, קצת פחות מדי: יותר מדי סטייל, פחות מדי נפח רגשי – אני לא מאמין, אני רובוט?!
הקאסט הכי מבוזבז: טילדה סווינטון, עזרא מילר, ביל היידר – אסון מהלך
פרס להפקה שהייתה יותר מעניינת מהסרט בפועל: ארבעה מופלאים
הפרס למהלך התסריטאי הכי לא אמין השנה: את לי לילה
"הנה הלוויתן!", פרס על רגע שבו הכותרת של הסרט מופיעה בסרט בצורה לכאורה מתוחכמת אבל ברורה מאליה ע"ש זוג זקנים בפסטיבל חיפה בהקרנה של "לוויתן": יש גשר ויש עליו מרגלים ולכן – גשר המרגלים
השורה הכי טיפשית השנה: "אם הייתי לבן, הייתם בכלל שואלים אותי את זה?", דופ
לא היה פצצת השיעמום שציפיתי שיהיה: הגננת
פרס ה"קולין פארל נראה מצחיק עם שפם. ובנוסף לזה השעה השנייה ממש חלשה": הלובסטר
פרס מיוחד לשחקן משנה שמופיע לחמש שניות ונחרת בזכרון הרבה יותר מג'וני דפ : פיטר ססקגארד, חוקי הפשע
השחקן הצעיר הטוב ביותר: אברהם אטטה, חיות ללא מדינה
היה צריך להיות סרט קצר: ידוע מראש
הסצנה הטובה של השנה ללא הקשר: פאב,1943 – יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת על הקיום
טוב, בסדר : ילדות פרא
התרגום הגרוע של השנה: להציל את מרק וואטני
הסרט הקל ביותר לצטט של השנה: מה כבר יכול לקרות?
השיחזור הטוב ביותר של סרט אהוב: מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר
השיחזור הגרוע ביותר של סרט אהוב: עולם היורה
ההופעה הטובה ביותר בסרט ישראלי השנה: איתי זבולון, מסווג חריג
פרס הבאבאדוק לסרט אימה אינדי עם יותר מדי הייפ שהוא חמוד בסך הכל: משהו עוקב אחרי
ההמשך הטוב ביותר: משימה בלתי אפשרית 5
ההמשך המאכזב ביותר:פיץ' פרפקט 2
הליהוקים הכי תמוהים שהשתלמו ולא השתלמו: סטיב ג'ובס – מייקל פסבנדר וסת' רוגן בהתאמה
הסרט הכי טוב שבו אפילו לשחקנית הראשית אין מושג מה קורה רוב הזמן: סיקאריו
הסרט הישראלי המאכזב ביותר: פלאפל אטומי
הסרט הטוב ביותר ללייב בלוגינג שיכור: צייד המכשפות האחרון
תמיד אהבתי יותר אנימורפס: צמרמורת
פאשלת השיווק הגדולה ביותר: הניסיון להציג את קרימזון פיק כתור סרט אימה
הסרט האמנותי ביותר של השנה: סרט שלם ללא דיאלוגים, שון כבשון
הסרט הכי חמוד: שיר הים
הפרס לשחקן הכי שרמנטי בסרט כלשהו: הנרי קאוויל, שם קוד מ.ל.א.ך
השיר הכי טוב של השנה: Glory, סלמה
ועכשיו לשבעת הסרטים שהכי אהבתי השנה:
מחצי השנה הקודמת נותרו על הכיסא שלהם "סיפורים פרועים" שהגנתי עליו בחרפת נפש, "מקס הזועם" שלא צריך להרחיב עליו ו"מידות רעות" שהיה הסרט הכי כיף של פול תומס אנדרסון… אי פעם?
סרט האנימציה הטוב של השנה: ספר החיים. ספר החיים?! הסרט עם העלילה השבלונית והצפויה, הדינמיקה המינית הניתנת לויכוח במקרה הטוב? לכאורה התואר צריך ללכת ל"שיר הים" ואם לא אליו אז ל"הקול בראש". אבל מה לעשות ששיר הים היה מרוחק והקול בראש לא ריגש אותי אבל ספר החיים הכניס אותי לקרוסלה של כיף עם אנימציה מרהיבה וכיפית ממש? שגם שנה לאחר מכן, הוא עדיין זכור לי כחוויה מרהיבה? זה לא אשמתי. זה הימין. מ
הקומדיה הטובה של השנה (שעברה) : מה שאנחנו עושים בצללים היא קומדיה קורעת מצחוק שראיתי לפני יותר משנה, שמנצלת בצורה טובה את האלמנט המוקומנטרי ואת ההומור החצי-מביך שמגיע איתו שיודעת שההומור מגיע מדמויות בנויות היטב, סיטואציות שמוגזמות רק מעט ומשחק משובח של כל המעורבים לדבר.
הסרט המדמם של השנה: חדר מנוחה. למען האמת, הסרט הזה לא היה אמור להיות כאן. הייתי בטוח ששכחתי ממנו, ושמול שאר הסרטים שהיו מאוד קרובים הוא לא יחזיק. אבל הוא שרד. אולי זה בגלל שכל רגל שבורה בו נחשבה. כל נשיכה, כל דימום, כל שריטה וכל עצם. סרט קלסטרופובי, פוליטי ומבריק שאני צריך לצפות בו עוד פעם.
הסרט הישראלי הטוב של השנה: היורד למעלה. קומדית ארט-האוס שעובדת, עם סיפור אמיתי ומעניין מאחורי שתי דמויות שנותן לנו גם אפשרות לחקור את העיר ואזוריה השונים. סרט שאפשר לנתח עד הסוף אבל הוא בעיקר, ובכן, מצחיק לפני הכל. טוב, לא לפני הכל. בכל זאת יש פתיחה מוזרה של קולות של אנשים משתעלים בזמן שהמצלמה נעה לאורך חיפה. בונוס: הופעת אורח מ"המופע של ויקטור ג'קסון"
הופעות השנה:
היו הרבה יותר מדי הופעות טובות השנה שאני הולך להתעלם מהם. ג'וש ברולין והפנקייקים במידות רעות, ניקולס הולט במקס הזועם, איתי זבולון במסווג חריג.. אבל צריך לבחור.
אוסקר אייזק באקס מאכינה הוא מתנה שממשיכה לתת עוד ועוד עד לסצנת הריקוד המופלאה הטובה ביותר הקולנוע וזאת שכיף לצפות בה שוב ושוב. מעבר לכך שהוא דמות שונה מהדמויות שלו בבתוך לואין דיוויס, מלחמת הכוכבים או שנה קשוחה מאוד – הוא פצצת כריזמה וכשרון בתפקיד הממציא האניגמטי והמוכשר.
אבוללה באבוללה – הגיע לאבוללה סרט יותר טוב ממה שהוא קיבל, אבל זה לא הופך אותו לפחות מהלא-אדם הכי טוב על המסכים שעוקף בהרבה את ביבי8 או שאר ירקות. יצור חברותי אך לא חברותי שכל שנייה שהוא על המסך היא קסם.
ריס וויתרספון בהולכת רחוק – החמצת האוסקר הכי מבאסת אך מוצדקת של שנה שעברה. מצד אחד המתמודדת הטובה ביותר מתוך החמישה (היא ומריון קוטיאר צמודות, ובכל זאת) אך מצד שני זה טוב לכולם שיש לג'וליאן מור אוסקר. גם לכם.
תודה רבה אם קראתם עד פה. שבוע טוב!
היה צריך להיות סרט קצר: הקול בראש
(ל"ת)
אתה צריך לפתוח סטרטאפ
חברה להמצאת שמות לפרסים.
'פרס מיוחד לשחקן משנה שמופיע לחמש שניות ונחרת בזכרון הרבה יותר מג'וני דפ'
מעולה
רק הערה על הקאסט הכי מבוזבז: נטלי פורטמן, כריסטיאן בייל, קייט בלאנשט, ג'ייסון קלארק, טריסה פאלמר, אימוג'ן פוטס המקסימה, ווס בנטלי. כל אלה משחקים ב'אביר הגביעים'.
הפרס הזה צריך להיות ע"ש טרנס מאליק, שקבוע לוקח קאסט חלומי ואלוהי ולא עושה איתו כמעט כלום.
(למרות שאני מת על הסרטים שלו וגם 'אביר הגביעים' היה נפלא, השחקנים פשוט מיותרים ולא מנוצלים אבל מצולמים בצורה פנומנלית.)
לא ראיתי אביר הגביעים אז אני לא יודע לגבי קאסט מבוזבז
אבל הוא יכול גם לזכות בכיף הפרס ההפצה הכי מוזרה של פסטיבלים:
מתי להקרין את הסרט החדש של מאליק? יום חמישי ב10 בבוקר, כמובן. כדי לוודא במאה אחוז שאף אחד לא יבוא לראות את הסרט הזה.
אמממ האמנם?
ההקרנה הייתה כמעט מלאה. (בהתחלה כן? כמה וכמה יצאו במהלכה).
ובכל זאת - שעה קצת הזויה, לא?
(ל"ת)
שעה מאוד הזויה
כנראה שחשבו שגם ככה רק מעריצים של מאליק יגיעו. והם יגיעו בכל שעה.
זה די עבד. (אם כי לא ברור לי למה מעריצים יצאו באמצע. הסרט מאליק טיפוסי.)
הרשימה שלי
ראיתי 120 סרטים מתוך הרשימה והחמישה שלי הם:
בקול בראש
הנוקמים עידן אולטרון
סיפורים פרועים
עולם היורה
משימה בלתי אפשרית אומת הנוכלים
הופעות:
אדי רדמיין- התאוריה של הכל
ריס וויתרספון-הולכת רחוק
דנה איבגי- את לי לילה
שאלה
אני יודע שהסרט הופץ לפני כמה שנים, אך אם אנחנו אכן לא מתחשבים בכל העולם וסופרים סרטים שיצאו השנה בארץ, למה 'מנותק' (או 'מורה מחליף') לא נמצא ברשימה?
גם מה, שזה סרט פשוט ענק.
עכשיו הוא כן.
(ל"ת)
לצערי, אאלץ לוותר על ההצבעה השנה...
יש לי לתכנן את יום השנה ה -500 של המדינה, לארגן את החתונה שלי, לרצוח את אישתי, ולהאשים את גילדר על זה. אני מוצף.
בואו נסכם
2015 הייתה שנה מוזרה.
סרטים גדולים שהופצו, בסה"כ די איכזבו. סרטים קטנים שיצאו, בסה"כ די הפתיעו לטובה. סרטי הסתיו היו מדהימים, סרטי הקיץ מאכזבים וסרטי אוסקרים אין לנו מושג כי הם פשוט לא יצאו.
אבל כבר הספקתי לשכוח שהשנה הזאת התחילה עם מבול סרטי האוסקרים של השנה שעברה. סרטים כמעט מעולים אחד אחד.
ככל שעבר הזמן חשבתי לעצמי שהשנה הייתה מאוד חלשה, בטח לשנה הקודמת. אבל כשאני בא לסכם אותה, גם בזכות הסרטים שהוספו לרשימה (מההמלצות של אלו שלא הופצו), וגם שאני נזכר במה היה פה, ואלה, לא היה באמת כזה גרוע. אפילו טוב מאוד. יש ברשימה הזאת כמה סרטים אדירים שכל שנה, ואפילו עשור היו שמחים לייצג.
הוליווד תפסיקו אם זה תכף ומיד זה עבר כל גבול: המשכים.
שליחות קטלנית, ספקטר, מיניונים, הרץ במבוך, עולם היורה, חטופה, טד, פיץ' פרפקט, מהיר ועצבני, מורדים, משחקי הרעב.
כולם המשכים, כולם סרטים רעים ולא מוצלחים בלשון המעטה. היו בהם כמה רגעים מעולים. (ליאם ניסן בטד, למשל. הסיום של מהיר ועצבני.) אבל ממש לא מצדיקים את כל הסרט. מבאס.
הוליווד תמשיכו לעשות את זה כמה שיותר, זה פשוט מעולה: המשכים.
רגע, מה?
משימה בלתי אפשרית, בובספוג מכנס מרובע, מלחמת הכוכבים, ומעל כולם מקס הזועם, כביש הזעם.
נכון שהרשימה כאן הרבה יותר קטנה. אבל כל הסרטים כאן ממש טובים. ככה עושים סרטי המשך.
שנת אנימציה:
שנה פשוט עצומה לאנימציה.
הדינוזאור הטוב, לא היה כזה טוב. מיניונים היה חלש. מפלצת של מלון 2 היה מיותר. וכאן נגמרות לי המילים הרעות.
כשמארני הייתה שם- הסרט האחרון שלך ג'יבילי מרגש ויפהפה. שון כבשון-היה ממש חמוד. הנביא- מרתק ומעניין ברובו. בוב ספוג- מצחיק וכיף גדול. הילד והעולם- מאוד קרוב ליצירת מופת וחוויה ויזואלית יוצאת דופן. שיר הים- אחד מהסרטים הסוחפים של השנה. הקול בראש-הקול בראש. בקיצור, הרבה מסרטי השנה הם סרטי אנימציה. וזה נפלא.
מראה שעל הקיר, מה הכי הזוי בעיר?
היה קשה להיות חלק מהאנושות השנה. אם שנה שעברה יצאו בלי סוף סרטים על פסיכופתים (וויפלאש, פוקס קצ'ר, נעלמת ודומיהם), השנה יצאו לא מעט סרטים שהוכיחו שאותם פסיכופתים יכולים להיות כל אחד ואחת מאיתנו.
הלובסטר, ניסוי הכלא של סטנפורד, מורה מחליף, סיפורים פרועים, לב רחב, חיות ללא מדינה. כולם שמו לנו מראה מול הפנים ואמרו לנו: חיו עם זה.
לא פשוט.
משחק:
רוב השחקנים המוכרים פשוט ביצעו את עבודתם נאמנה, כרגיל, אבל בלי תצוגה מיוחדת ויוצאת דופן:
גברים: מייקל פסבנדר בג'ובס. ג'ייק ג'ילנהול הציל את ללא כפפות מכישלון מוחלט. טום הנקס בגשר המרגלים, אידריס אלבה בחיות ללא מדינה, אדריאן ברודי במורה מחליף. מייקל קיטון ואדוארד נורטון הביאו בראש בבירדמן. אדי ריידמן ובנדיקט קרמרברץ בסרטי האוסקרים שלהם, ג'וש ברולין היה קורע גם בסיקאריו וגם במידות רעות.
נשים: אמילי בלאנט נפלאה בכל מה שנגעה בו. קייט וינסלט בג'ובס, רייצ'ל וויז בלובסטר, ריס ותרספון בהולכת רחוק, ולריה ברוני טדסקי בהון אנושי, טילדה ברק האוהבים שורדים. כולן מצוינות.
כולם הביאו הופעות מוכבדות, מהנות וטובות מאוד בסה"כ.
אבל מבחינתי ההופעות הטובות ביותר של השנה הגיעו ממקומות ממש לא צפויים. מסרטים לא צפויים, ושחקנים לא כ"כ מוכרים:
קליף קרטיס, 'פרש בודד' הניו זילנדי. ההופעה שלו כ"כ מדויקת, מרגשת, נוגעת, עצובה, מצחיקה וטובה שאין לי מילים.
גונר יהונסון, 'לב רחב' האיסלנדי. ההופעה שלו כ"כ מדויקת, מרגשת, נוגעת, עצובה, מצחיקה וטובה שאין לי מילים.
דאנה איבגי, 'את לי לילה' הישראלי. מטורפת.
אבל מעל כולם, מעבר להופעות, דמויות השנה בקולנוע מבחינתי הן גבר ואישה, צעירים, יפים(מאוד) וכוכבים עולים:
ג'ייסון אייזק. הוא היה סופר קול במלחמת הכוכבים החדש. הוא היה מעולה בשנה קשוחה מאוד. והוא היה פאקינג פנטסטי באקס מאכינה.
אליסיה ויקנדר. היא הייתה סופר קול בשם קוד מלאך. היא הייתה מעולה בצוואת נעורים. והיא הייתה פאקינג אדירה באקס מאכינה.
קולנוע ישראלי.
אני טיפה מאוכזב ומבולבל.
בשנים האחרונות, במעין מסורת, כל סיכום שנה היללתי את הקולנוע הישראלי שהולך ומשתפר מרגע לרגע. השנה, הקולנוע בישראל התחיל חזק בטירוף והלך ונעלם עד שהפך למביש.
כמה מהסרטים הטובים ביותר של השנה (את לי לילה, הגננת) היו כאן.
וגם כמה מהסרטים הגרועים של השנה, וגרועים זה אנדרסטייטמנט גדול, (איביזה, הקפות, טוביאנסקי, צילי) היו גם הם.
סה"כ, שנה בינונית.
ונעבור לרשימת הסרטים הטובה של השנה, לפי דעתי כמובן:
כמט, כמעט נכנסו, ועדיין ראויים ביותר: תיקון, אידה, סלמה, איימי, הנוקמים, בובספוג, משימה בלתי אפשרית, אהבה וחסד, אחותנו הקטנה, הגננת, חדר מנוחה, ילדות פרא, שם קוד מלאך.
לכו לראות את הסרטים האלה, הם מעולים.
23: על חבל דק. רוברט זמקיס חזר. ישתבח שמו. נורא אהבתי והתחברתי למסר של הסרט. כיף גדול.
22. להציל את מארק וואטני. הכל כאן עובד. הבימוי, התסריט, השחקנים. סרט מעולה ומהנה וחכם.
21. סיקאריו. אמילי בלאנט, ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו מובילים סרט מעולה שמתחבא בסרט עוד יותר מעולה עם רעיונות מעולים, מתח גבוהה ובימוי נהדר. (ניצח את 'המתנה' על סרט המתח של השנה)
20. שיר הים. קסום וסוחף וקשה לצאת ממנו.
19. ידוע מראש. פשוט סרט מגניב בטירוף, מפתיע ומרתק.
18. כשמארני הייתה שם. איזה עצוב שאין יותר ג'יבלי. פנינה מרגשת ומצוינת.
17. גשר המרגלים. ספילברג ענק, האחים כהן סוף-סוף הורגשו בסרט שלא ביימו וצמד שחקנים נפלא. מאוד אהבתי.
16. לב רחב. סרט עם לב מאוד רחב. מצד אחד נכנס באנושות ומצד שני גם מעורר כלפיה חמלה ותקווה. סופר מדויק.
15. כוח עליון. לא ברור לי כ"כ מה ראיתי, אבל זה היה סרט מטריד, עוכר שלווה ומהנה ביותר.
14. סטיב ג'ובס. כי השילוב של ארון סורקין, דני בויל, מייקל פסבדר וקייט וינסלט היה ממש מעולה בדיוק כמו שהוא נשמע.
13. חיות ללא מדינה. הילד ששיחק הכי טוב השנה מונהג ע"י אידריס אלבה המצוין. סיפור קשה שמכיל בתוכו חלקים מצחיקים מחד ומזעזעים מצד שני. והשילוב מצוין.
12. מלחמת הכוכבים. לקח פרנצ'ייז שאני לא סובל. וגרם לי להנות מכל רגע. הפתעת השנה מבחינתי.
11. את לי לילה. הסרט הישראלי הטוב של השנה. הופעת השנה אצל הנשים. סרט קשה, גס, חודר עמוק. לא להאמין שזה סרט ביכורים.
10. סיפורים פרועים. שישה סיפורים שכל אחד מהם יותר פרוע מהשני. ג'ונגל קולנועי מטורף.
9. מידות רעות. פת"א אחד הבמאים האהובים עליי וכל סרט שהוא עשה מבחינתי נע בין יצירת מופת לאדיר. הסרט הזה לא שונה. תענוג.
8. אקס מאכינה. שתי דמויות השנה שלי גם הובילו סרט כ"כ טוב שאסור לפספס. מפחיד ומהפנט.
7. הלובסטר. הסרט הכי חשוב שיצא השנה. הרעיון הכי מבריק, המראה הכי קשה ששמו מול האנושות (והיו, כאמור, מלא מראות כאלה). אני חוזר ואומר שהשעה השנייה הייתה יחסית חלשה. כי השעה הראשונה הייתה כ"כ מצחיקה וטובה שאי אפשר להשתוות אליה. סרט פשוט אדיר.
6. 'מורה מחליף'. סרט קשה מאוד (אולי אפילו מדי). אבל מאוד, מאוד חשוב. מזעזע, דופק בראש ובלב ואחת החוויות הקשות והטובות שעברתי. (לפני שלוש שנים). ניצח את 'תיקון' בסרט הקשה של השנה.
5. הילד והעולם. הוויזואליות הכי טובה ומיוחדת של השנה, מובילה עלילה מרגשת, מהפנטת וכל זה בדו מימד. יכול להיות שמחר יתחלף עם הקול בראש במקומות.
4. הקול בראש. אין לי מה להוסיף. כל מה שאמרו (המתלהבים) צדקו לחלוטין.
3. מקס הזועם. סרט האקשן הטוב של העשור. (כן, לדעתי יותר מהפשיטות למיניהן) מטורף, מגניב, מלהיב. והסרט שהכי קל לחזור ולראות עוד פעם ועוד פעם.
2. יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום. יצירת מופת. הבעיה היחידה שהסרט הזה ממש לא מכוון לכל אחד. נוטף ציניות, שלווה עוכרת שלווה, מצחיק בטירוף, מוזר והזוי ופשוט סרט גדול.
1. בירדמן. יצירת מופת. שגם מתאימה לקהל רחב יותר של אנשים מאשר יונה מהרהרת.
מאז שר הטבעות השלישי, לא יצאתי ככה מסרט בקולנוע. אני לא יכול להסביר ולתאר כמה שהסרט הזה דיבר אליי, כמה אהבתי אותו, את הרעיונות שלו, את תצוגות המשחק שלו, הצילום המרהיב, הסאבטקסט המגניב שנמצא בכל פינה והשיעור הגדול בקולנוע הכי טוב שקיבלתי. הכל משתלב ליצירה אחת מופלאה. אולי מדובר בגימיק אחד גדול, אבל גימיק מתאים וראוי מאין כמוהו.
בירדמן הוא סרט השנה שלי, ואולי הרבה יותר מזה.
אני מתקן, זאת הייתה שנה קולנועית (בישראל וגם קצת אצלי במחשב) פשוט נהדרת.
כן ירבו.
אני וארל?! אני וארל?!
למה? איך? מה? במילותיו של גיבור העל בירדמן, איך מצאנו את עצמנו כאן?
אני לא חושב שאי פעם חשתי שנאה כל-כך יוקדת כלפי סרט שמסתמן כחבר בעשיריה. זה לא שהוא אוברייטד. זה שאני באמת ובתמים לא חושב שראיתי השנה סרט רע יותר. כן, ראיתי את 'ארבעת המופלאים', והוא באמת היה פיאסקו מוחלט. אבל 'אני, וארל' לא שונה מ'ארבעת המופלאים' בדמויות החד ממדיות, הלא מנומקות, הלא עקביות והבלתי נסבלות; במיחזור העייף של מוסכמות של ז'אנר רווי מדי גם ככה, או בהחלפות הטון הגסות והשרירותיות. ול'ארבעת המופלאים' לפחות יש מאבקים מאחורי הקלעים כתירוץ, ואת היושרה לא למצוץ לעצמו כפרס על כמה הוא חכם ואמיץ ומיוחד.
ואני אנמק.
יש בשנים האחרונות תת-ז'אנר, או זרם, או גל, שענף אחד שלו הוא סרטי התבגרות. אני חושב שאפשר לדעת אינטואיטיבית למה אני מתכוון מכינויים לא מדויקים כמו "דרמות אינדי" או "סרטי היפסטרים", אבל בגלל ש'אני וארל וכן הלאה' עצבן אותי כל-כך שהייתי צריך אוצר מילים חדש כדי להכיל את הכעס והעלבון שלי, הלכתי אחרי הסרט לחקור אם מישהו טרח לתת לזה שם מדויק. ומסתבר שיש מי שהחליט לאגד את הדבר הזה תחת הכינוי "נאו-סנסיריטי". ו'אני וארל' הוא פשוט ערימת קלישאות עייפות של הניאו-סנסיריטי שאף אחד אפילו לא טרח לחשוב לעומק איך ליצר להם הקשר או סיבה: אסתטיקה לואו-טקית, אנימציית סטופ-מושן, מלנכוליה תמידית של הגיבור, אזכורים לתרבות הפופ (שמזכירים לך כמה סרטים טובים באמת יכולת לראות עכשיו), קומיקאי לא מגולח בתפקיד דרמטי, קריינות של הגיבור (שאמורה להשלות אותנו שיש פה אבחנות לגבי משהו, או לחסוך מהתסריטאי באמת להראות לנו את האופי של הדמויות דרך ההתנהגות שלהן), חלוקה לפרקים (שהיא מיותרת לגמרי ולא מסונכרנת להתפתחות הסיפור), תחביבים איזוטריים של הגיבור שאמורים לתת לו יחוד ועומק (אתה עושה שיוודים של סרטים?! אף אחד לא חשב על הרעיון הכה-סוטה-ממוסכמות הזה בעידן שיש בו רשתות חברתיות ויוטיוב! אתה בטוח שהחברה לא תוקיע אותך כשהיא תגלה?), ועוד ועוד ועוד.
וכל זה מעצבן נורא. לזרוק קלישאות זה מספיק גרוע, לעשות את זה תוך כדי שאתה מעמיד פנים שהמצאת הגלגל זה מעצבן הרבה יותר. אבל הבעיה ב'אני וארל ומוישלה קנגורו' היא יותר עמוקה מזה, בעצם. כשאני מסתכל על האבות של 'אני וארל ובלה בלה' -סרטים כמו 'ראשמור', או 'העולם שבפנים', או 'ג'ונו'- אני לא יכול שלא להרגיש שעם הזמן היוצרים של סרטי ההתבגרות האינדיים האלה מאמצים את תפיסת העולם הנרקסיסטית של הגיבורים שלהם. כשמקס פישר חשב שהמחזות שלו ישנו את העולם, אנחנו ידענו שהם בעצם די פתטיים, אבל כשארל ומה-שמו מצלמים חיקויים סוג ז' של גונדרי אנחנו אמורים לחשוב "אלוהים, איזה מקוריים ושנונים הם". תחושת העליונות של בנות 'גוסט וורלד', שנובעת מטעם אקלקטי, היא הבסיס של הטרגדיה שלהן, אבל ב'אני וארל' אתה אמור למחוא לגיבור כפיים כי יש לו חולצה של נוספרטו. ככל שהזמן עובר הז'אנר הזה נסוג לאחור ונעשה יותר ויותר מניפולטיבי, וממשיך לזכות לתרועות מפסטיבל סאנדנס. תאביסו את האקרנים בשמונים סרטי סופר-הירוז בחודש, רק אלוהים, תעיפו מפה את הטינאייג'רז המלנכוליים שמחכים למדליה כי הם שומעים ויניל.
(אגב, אני חושד שהצלם של הסרט השתעמם ממנו בדיוק כמוני, כי בלא מעט רגעים שמשובצים לאורך הסרט הוא מתחיל להניע את המצלמה בלי שום הצדקה או קשר למה שהדמויות עושות. אני יכול להבין אותו).
היה שווה לראות את השיעמום הזה
רק בשביל להנות מהפיסקה הזאת.
תגובה נהדרת
אבל בכל זאת, כמה דברים:
– מסכים שהסרט משתמש בכל המוסכמות של הז'אנר הזה, אבל זה שסרט מלא בקלישאות לא הופך אותו אוטומטית לגרוע. הוא אכן פחות כנה ממה שהוא חושב שהוא, אבל הוא כן מצליח לגעת בלא מעט נקודות שמעוררות הזדהות (לחלק מהאנשים).
– ההשוואה מול 'המרוץ לצמרת של מקס פישר' לא במקום.
מקס פישר מתייחס למחזות שלו בצורה רצינית והסרט מגחיך אותו על כך.
לעומת זאת, ארל והגיבור מתייחסים לסרטים שלהם כדבר הכי מביך אי פעם, והסרט תומך במוזרות שלהם.
בנוסף, בכלל לא הבנתי למה הרגשת שהסרט רוצה שנמחא כפיים על חולצות נוספרטו של הגיבורים. אני חושב שהסרט רוצה להראות שהם אבודים כל כך בתוך העולם הזה עד שהם איבדו קשר עם אנשים אחרים.
דווקא "אני וארל" הוא אחד הסרטים שלא ממש מחלקים מדליה לגיבור שלהם. עד לנקודה שהגיבור לא אוסף את עצמו מחדש, הסרט מבקר אותו על הרבה דברים שליליים שהוא עושה: האפטיות שלו לעולם, החוסר יכולת להתמודד עם אנשים קרובים, חוסר לקיחת אחריות על העתיד שלו. רק מהנקודה הזאת, הרט מרשה לעצמו לתת תפיחה על השכם לגיבורנו – הוא היה בתחתית, אבל הצליח להתרומם. מה שהסרט מעריך בגיבור זה לא הטעם שלו ולא המוזרות שלו ולא המבוכה שלו – זה ההתגברות שלו על עצמו.
אבל הסגנון היותר מדי היפסטרי קצת מעוור את הנקודה הזאת ואני מבין מאין מגיעה התגובה הזאת.
אם כבר יש סרט נעורים גרוע ומעצבן שיצא השנה זה Dope.
יאיר רווה בחר ב-"מקס הזועם: כביש הזעם" בתור סרט השנה שלו, ובפוסט מרשים הוא מסביר גם למה:
http://cinemascope.mako.co.il/archives/23217
אין לי כוונה לנחש מה תהיה העשירייה של גולשי עין הדג, אבל אני בהחלט מוכן לנחש שהזוכה מתוך העשירייה הזו יהיה זהה לבחירה של רווה.
כפי שציינתי בהודעה בביקורת על "הכח מתעורר", אני קצת מסויג – אהבתי את "כביש הזעם", ואני בהחלט מסכים עם חלק גדול מהטיעונים שרווה מעלה, אבל לחמישייה שלי הוא לא הגיע, בעיקר מטעמי מיחזור חומרים.
אני דווקא חושב שהקול בראש ינצח בסקר
אבל אולי לפני זה עדיף להמתין לעשירייה באמת.
יש בעיה
ממש הייתי רוצה להשתתף בכל הדיונים ולהגיד שראיתי השנה יותר מהסרטים שמוזכרים כאן, אבל בגלל מיקומי הגאוגרפי הצלחתי לראות רק פסיק מכמות הסרטים שעניינו אותי השנה.
הקולנוע הכי קרוב אלי הוא סינמטק ראש פינה, שעושים יופי של עבודה ובכל זאת זה לא מעביר את חווית הקולנוע. שלא נדבר על כמות הפסטיבלים, ההקרנות המיוחדות והאירועים המגניבים של עין הדג, שמביאים סרטים שלא מגיעים לבתי הקולנוע, שהם בדרך כלל באזור המרכז, הדרום, או חיפה(שעה וחצי נסיעה מעמק החולה).
אני בטוח שיש כאן עוד חבר'ה שמתמודדים עם אותה בעיה ביותר הצלחה ממני, ותאכלס זה עניין של רצון, אבל זה מתסכל שבשביל לראות כמה סרטים בפסטיבל אוטופיה אני צריך לתכנן שבוע שלם בתל אביב.
אז זאת קצת הוצאת קיטור שהצטבר אצלי בשנה שהיו בה הרבה סרטים מוצלחים, חלקם ראיתי, רובם פספסתי. מקווה ששנה הבעה ילך לי טוב יותר.
מה עם בית גבריאל ?
מוקרנים שם הסרטים החדשים ביותר.
http://www.betgabriel.co.il/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%99-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%A2/
נכון שכחתי אותו
אבל אם אני נוסע כזה מרחק(סביבות השעה מעמק החולה) אז כבר עדיף ללכת לyes פלאנט בחיפה
הבנתי.
עוד כמה חודשים תיהיה לך גם האופצייה של גלובוס מקס כרמיאל החדש.
סרטי השנה שלי די צפויים סה"כ
– בירדמן
– סיקאריו
-מלחמת הכוכבים
– מקס הזועם
– אקס מאכינה
לדעתי השנה הזאת לא צריכה להמדד בכמות הסרטים הטובים, אלא בכמות המדהימה של הסרטים שהיה להם פוטנציאל, ויצאו נוראיים. צלף אמריקאי? המתנה?? צ'אפי?? חוקי הפשע?? ספקטר???? עולם היורה?????
משהו השתבש בהוליווד השנה.
סרט סופרג'סטיות לא אמור להיות ברשימה?
הופעות השנה שלי
הטובות ביותר
איימי שומר ב"אסון מהלך" – כי זאת השנה שלה, וכנראה שהגיע הזמן.
ראיין ריינולדס ב"הקולות" – כי לא ידעתי שיש בו את זה, או בעצם לא ידעתי שזה בכלל אפשרי.
ריצ'ארד קינד ב"הקול בראש" – כי אם ברנש מצמר גפן ורוד גורם לי בגילי המופלג לבכות כמו ילד, איך אפשר לא לתת לו?
הגרועות ביותר
אנטואן-אוליביה פילון ב"מאמי" – כי, אלוהים, רציתי שהוא יידרס למוות מהשנייה הראשונה שלו על המסך ועד האחרונה המאכזבת.
אמה סטון ב"אלוהה" – כי, שוב, לא ידעתי שזה יכול לקרות לה, או שזה בכלל אפשרי.
המיניונים ב"המיניונים" – כי איך הצלחתם לחרב את זה? איך?
אמא של האוף טופיק: שאלה באיי אם די בי
יש את הTop250 המפורסמים של IMDb, כן?
מישהו יודע אם יש אפשרות להציג פילוח תוצאות לפי ארצות המדרגים?
נגיד, אם אני לצורך העניין רוצה לדעת מה היו הTop250 אם היו מתחשבים רק בדירוגים של תושבי צפון קוריאה, יש באתר אפשרות כזאת?
בתודה מראש
אני לא מכיר אפשרות כזאת. לדעתי אין.
(ל"ת)
אפרופו השאלה הפרה היסטורית שלי
זה דווקא כן פילוח מעניין שהם הציעו היום:
100 הסרטים הטובים ביותר המדורגים על ידי נשים
וואו, המצב רע.
זה לא שהבחירות הן בסרטים גרועים – נהפוך הוא, אבל מסקירה מהירה של עשרים המקומות הראשונים:
1) סרט אחד בדיוק, כמדומני, שעובר את מבחן בכדל ("המסע המופלא").
2) סרט אחד בדיוק שעוסק בגיבורה (אותו כנ"ל).
3) מעט מאוד סרטים שבהן יש דמות נשית עם תפקיד משמעותי – ולמעשה, במקום די גבוה סרט שלא מופיעות בו נשים בכלל ("12 המושבעים").
לא ציפיתי שבראש הרשימה יוצבו סרטים של ג'יין קמפיון, אבל איכשהו כן ציפיתי לראות בצמרת יותר קומדיות רומנטיות או אולי אפילו את סרטי הנסיכות של דיסני (אפשר להתווכח על מידת הפמיניזם בשני המקרים – אי אפשר להתווכח שסרטים כאלה נותנים יותר מקום לדמויות נשיות בהשוואה לסרט ההוליוודי הממוצע).
אני דווקא חושב שהמצב מעולה
לגבי בכד"ל, תמיד האמנתי שזאת סטיסטיקה בעלמא חסרת משמעות.
לגבי סרט שעוסק בגיבורה, מסתבר שנשים יכולות, נהנות ואף מותרות להתחבר לסיפור טוב של גיבור קולנועי, ולאו דווקא אם הן חולקות איתו את אותם אברים אורגניים.
לגבי דמות נשית משמעותית, זה מחדד את הטענה שצופי קולנוע מזדהים עם קונפליקט, עם בחירה של גיבור/ה – ואינם מפלים את ההזדהות באפיון הסטראוטיפי אלא מתמקדים באופי המתגלה ברגע הבחירה. זאת בשורה אנושית ומשמחת.
משמחת לדעתי כי היא מרחיקה את הדיון של הפי.סי. מהקולנוע, הדיון שמבקש לדעתי להעמיד את ההבדלים שבננו בקדמת סדרי העדיפויות, ונותנת לנו לאהוב וליהנות מסרטים, ללא הבדלי דת גזע ומין.
לדעתי, מעמד האישה בעולם אינו התקדם או נסוג אם במרכז מלחמת הכוכבים עמדה דמות נשית או גברית – על הדבר הזה השפיעו תמורות משמעותיות יותר. בדיוק כמו שארה"ב הצטרפה למלחמת העולם השנייה בגלל שיפן תקפה אותה בפרל הארבור – ולא בגלל שצ'פלין הפיץ את "הדיקטטור הגדול", כמו שחושבים רוב הסטודנטים לקולנוע.
"מסתבר שנשים יכולות, נהנות ואף מותרות להתחבר לסיפור טוב של גיבור קולנועי, ולאו דווקא אם הן חולקות איתו את אותם אברים אורגניים."
נכון ואני מאמינה שגם גברים יכולים. אבל, אם אני חושבת על זה אני מגיעה למסקנה שזה קשור גם לעובדה שרוב הדמויות הגבריות ביחס לדמויות נשיות הן יותר מורכבות/מגוונות/שכיחות אז אין הרבה ברירות לאישה אלא לחפש הזדהות גם בדמויות גבריות.
לא רואה מה מפליא בזה.
הסרטים הטובים בעולם הם הסרטים הטובים ביותר, לא הסרטים שהכי קרובים אלי או מייצגים את מה שאני מאמין בו. אני מקווה ומאמין שרוב הא/נשים לא מדרגים סרטים לפי האם הם עוברים את מבחן בכדל.
בכדל זה בולשיט
תפסיקו לשים את בכדל על איזה כס, זו כולה בדיחת קומיקס שיצאה מכלל שליטה. זה נחמד כקוריוז, אבל יש כ"כ הרבה יוצאי דופן וסרטים חריגים (פאקינג "ז׳אן דילמן") שאין לו שום חשיבות מהותית כהוא זה.
רוצים לדעת אם סרט מסוים נותן ייצוג נשי ראוי? אין פתרון קסם, פאקינג תצפו בו ותחליטו.
וכך נולדה הרשימה הזו
מי שמחליט אילו סרטים להפיק מניח שבנות ילכו לסרטי נסיכות (דיסני וקומדיות רומנטיות), מסתבר שנשים נהנות מסרטים טובים גם, בדיוק כמו שגברים נהנים משוקולד לדוגמה. זה שיש אשה איפשהו לא אומר שאני אוטומטית בעדה בלי לשמוע מה בדיוק יש לה להגיד ומה היא מיצגת.
אולי אם היו סרטי אקשן, מד"ב או דרמות עומק רבים יותר עם גיבורה מורכבת הרשימה פתאום היתה משתנה. חבל לי שזה מפתיע אותך.
רשימה ממש מענינית
במיוחד משמח אותי העובדה שאת רוב הסרטים ברשימה ראיתי וגם ממש אהבתי, וחוץ מאיזה 2-3 סרטים מה שלא ראיתי נמצא ברשימת הצפיה שלי.
מעבר לזה אומנם התגובה של רז מצליחה להרים גבה אבל אני חושבת שהבחירות די מוצלחות ונכונות
בגדול זה מאוד דומה לרשימה הכללית
(ולא שציפיתי שזה יהיה אחרת), עם כמה מגמות מעניינות: מיקומים גבוהים יותר באופן עקבי לסרטי דיסני, לסרטי מיאזאקי, וגם, באופן פחות צפוי, לסרטי שואה. מיקומים נמוכים יותר ל"מלחמת הכוכבים". ובהקשר של סטאר וורס – מתברר שגברים מעדיפים את "האימפריה מכה שנית", נשים מעדיפות את "מלחמת הכוכבים" (פרק 4) המקורי. מעניין.
אותי מפתיעות שני כניסות: משחק החיקוי והאצ'יקו
שניהם סרטים שלא הייתי מקרב ל"רשימת הסרטים הטובים ביותר" ולמרות ששניהם גם נמצאים ברשימת הסרטים הטובים הכללית של ימד"ב הם שם במקומות נמוכים יחסית באיזור המאתיים. המחשבה שהאצ'יקו הוא אחד מה100 הסרטים הכי טובים זאת מחשבה… מעניינת.
עוד שנה מאכזבת.
אחרי מרתון השלמות קטן של הימים האחרונים עדיין ראיתי רק עשרה מסרטי השנה. הו, למה לא, תראי שוב את בחזרה לעתיד, ושוב, ושוב, זה ניצול מעולה של כל הזמן הפנוי שיש לך!!
הצד החיובי, אם כן, הוא שאני יכולה לפרט על כל סרט.
בירדמן
לא אהבתי.
לדעתי הוא היה לא מעודן, לא מעורר הזדהות, יומרני והגימיק שלו לא תרם כלום. פירטתי על זה בתגובות לביקורת. זה הסרט היחיד השנה שסימנתי שלא אהבתי. בגלל שלא יוצא לי לראות מספיק סרטים אני בוחרת בקפידה לצפות רק בכאלה שמאד סביר שאני אוהב. זה היה פספוס.
אנטמן
ככה ככה.
היו בסרט כמה קטעים ורעיונות מאד מוצלחים אבל בסופו של דבר הוא היה סרט גיבורי על גנרי עם כמה נגיעות של סרט שוד גנרי. פול " " ראד לא הספיק בשביל להפוך את זה לסרט טוב. הטכנובאבל, הרשע הנדוש וההתרחשויות הצפויות חרצו את גורלו של הסרט.
הנוקמים: עידן אולטרון
ככה ככה.
הסרט הזה היה פשוט עוד מאותו דבר. עוד התקוטטויות של הנוקמים, עוד רשע עם מניע לא ברור, עוד פורנו הרס, עוד סצינות לחימה עם המוני רובוטים אפורים משובטים. כן, היו גם עוד בדיחות מוצלחות ועוד פיתוח של הדמויות אבל לא היה פה שום דבר מעניין או מרגש שלא ראינו בסרט הקודם.
עולם היורה
ככה ככה.
אז נכוווון, היו פה דינוזאורים די מגניבים, אבל הסרט לא היה מהנה מספיק בשביל לגרום לי לסספנד את היכולות המגוחכות של האי-רקס. כל הדמויות היו קלישאות ישנות שהוסרה מהם אונת מוח. בשנים האחרונות ראינו יוצרים בכל מיני תחומים לוקחים פרנצ'ייזים ישנים ומתאימים אותם לימינו בצורה מעולה, ופה זה פשוט לא נעשה.
אני וארל וזו שעומדת למות
אהבתי.
יש לסרט כמה חסרונות. הוא קצת היפסטרי מדי וכנות היא לא הנקודה החזקה שלו למרות שהוא חושב שכן. אבל למרות החסרונות האלו נהניתי מהצפייה ממנו והוא די סחף אותי וריגש אותי. אחרי הרבה מחשבה החלטתי לפרגן לו בדירוג. ולו רק בגלל הפארודיות הקטנות שבתוכו.
ערים של נייר
אהבתי.
מאד קשה לשפוט עיבוד לספר בנפרד, אז אני כבר לא כל כך מנסה. ערים של נייר הוא עיבוד מוצלח למדי. אמנם בדרך הלכו לאיבוד הרבה קטעים מוצלחים, אבל רוח הדברים נשמרה. הקלישאות הג'ון-גריניות כאן אבל אני מקבלת אותן כחלק מהז'אנר. הסרט מעביר יפה את המסר שלו והקאסט חמוד. היה נראה שהם מאד נהנים.
מקס הזועם: כביש הזעם
ברביעיה שלי.
כן, החמישיה שלי היא רביעיה. זה די מעולה בהתחשב בכמות הסרטים שראיתי השנה.
כשראיתי את הטריילרים למקס הזועם בקולנוע זה היה נראה לי חתיכת זבל שאני לא אתקרב אליה בחיים. אבל ככל ששמעתי עוד ועוד אנשים טוענים שהסרט לא רק מעולה אלא גם פמיניסטי לעילא, ההתנגדות שלי התרככה. בסופו של דבר צפיתי בו ואני שמחה שכך. הוא לא בדיוק מסוג הסרטים שאני רואה בדרך כלל והעלילה לוקה בחסר אבל האקשן יצירתי ומעניין, הרעיונות והאלמנטים החברתיים שהוא בוחר להדגיש מעולים בעיניי ו, כן, מה לעשות, גיטרה יורקת אש.
ידוע מראש
ברביעיה שלי.
שוב לא אנסה לשפוט את הסרט בנפרד מחומר המקור. עיבוד לסיפור המעולה של היינליין הוא לא משימה פשוטה ואני חושבת שהסרט עומד בה בכבוד. העלילה הורחבה מעט אבל הבסיס – סיפור על אהבה בלתי אפשרית – נשאר ומחוזק על ידי משחק מצוין.
הקולות
ברביעיה שלי.
ראיתי אותו רק היום אז כמובן שמתעורר חשד לאפקט שרק אבל החשד הזה יכול לסתום. אני הייתי מרותקת לסרט מתחילתו ועד סופו, הוקסמתי מהדמות הראשית והזדהיתי נורא. זה היה מקסים, ויפהפה ועצוב ושובר-לב. לא סרט שמתאים לכל אחד, אבל הוא מאד דיבר אליי אישית ובעיניי הוא מעולה.
הקול בראש
סרט השנה שלי [כלומר ברביעיה שלי].
ראיתי את הסרט הזה שלוש פעמים השנה וכל פעם יצאתי ממנו עם תובנות חדשות. הסרט הזה דיבר אליי אישית ברמות יוצאות דופן. הדרך שבה הוא הציג את הקשיים של ריילי גאונית ואמינה. אני אוהבת כשפיקסאר בונים עולם דמיוני כי זה מאפשר להם להשתגע עם המון גאגים ויזואליים מעולים. אבל הכי חשוב- סדנס. הדמות הכי טובה שראיתי השנה ואולי הדמות שאני הכי אוהבת אי פעם. עצב היא ה-spirit animal שלי.
הופעות השנה:
ריאן ריינולדס על הקולות. זה סרט שיכול ליפול לגמרי עם הופעה פחות ממושלמת אבל ריאן ריינולדס הביא את האיי-גיים שלו והיה פשוט מתוק ומפחיד. אף פעם לא חשבתי שאתאהב ברוצח.
טום הארדי על מקס הזועם. לא ברור לי למה אנשים חשבו שהוא היה משעמם ובינוני. בעיניי הוא היה מעולה. הוא הפגין טווח רגשות – הטווח שמתאים לדמות. זו לא דמות שצריך בשבילה להזיל דמעות אלא דמות יותר קשוחה וסטואית אבל זה לא אומר שהשחקן לא הצליח להביע את מה שעובר עליו.
שרה סנוק על ידוע מראש. היא עשתה בסרט הזה בעצם סוג של תפקיד כפול, ובכל מקרה הדמות שלה הייתה כזו שעובר טלטלות וטרנספורמציה והיא הייתה מעולה בכל הפינות שהתפקיד דרש ממנה להיכנס אליהן.
סרטים שממש רציתי לראות ולא יצא:
את לי לילה, הדינוזאור הטוב, הנסיך הקטן, סטיב ג'ובס, על חבל דק [זמקיס וג'ג"ל משתפים פעולה ולא ראיתי את זה?? אני כבר לא יודעת מי אני!], פינאטס.
אתם יודעים מה יקרה עכשיו, נכון? אני אבלה את 2016 בלראות את הסרטים האלו ובסיכום סרטי 2016 יהיה לי מספר חד-ספרתי.
אני כ"כ מזדהה עם המשפט האחרון.
גם אני בד"כ רואה את רוב סרטי שנה מסוימת בשנה שאחריה, ככה שעכשיו יש לי יותר חשק לעשות סיכום 2014 מאשר 2015.
הימור לעשיריית הגמר:
בסדר אקראי:
-הקול בראש
מקס הזועם
-אקס מאכינה
הנוקמים
משחק החיקוי
מלחמת הכוכבים
בירדמן
קינגסמן(הפתעה אבל יש לי הרגשה כזאת)
להציל את מארק ווטאני
סיקאריו.
החמישייה האישית שלי:
מקס הזועם
הקול בראש
בירדמן
הלובסטר
מורה מחליף( סרט קשה ומדהים שאני מופתע שאין לו יותר אזכורים בתגובות פה).
אני אתחיל בנתון הסטטיסטי שהכי מעניין אותי באופן אישי. 68 סרטים ראיתי השנה, וזה מדהים מבחינתי. אני לא מצליח למצוא כמה ראיתי בשנה שעברה, אבל זה היה הרבה פחות.
אני זוכר שתמיד הייתי מסתכל בעיניים פעורות על כל מגיב שכתב שהוא ראה יותר מ-50 סרטים ושאלתי את עצמי איך זה אפשרי, למי יש זמן לזה ואיך אני דואג שגם אני אוכל לעשות את זה בעצמי. והאמת, אין לי מושג איך היה לי זמן לזה, אני עדיין בצבא. אמנם לא צבא מטורף, אבל עדיין צבא שקשה לעשות איתו כל מה שרוצים. חשבתי שאת הכמות המאסיבית של סרטים בשנה אצטרך לשמור לתקופה שבה כבר לא אהיה חלק מצה"ל, אבל עכשיו, אחרי שהפתעתי את עצמי, אני לא מסוגל לדמיין אפילו כמה סרטים אצליח לראות בשנה אחת כשכבר אהיה משוחרר.
הפעם היו 28 סרטים שאהבתי (כולל החמישיה), 21 שהיו ככה-ככה, ו-19 שסבלתי בהם מכל רגע. האמת, אני מרגיש שהשנה הסרטים הגרועים שראיתי היו מהגרועים שראיתי אי פעם. ייתכן שסף הסבלנות שלי ירד, אבל אני מעדיף להאשים את הסרטים. בלטו במיוחד "ארבעת המופלאים", "אסון מהלך", "סיפור על אהבה וחושך" ו"חוקי הפשע", שאמנם ניסו לעשות דברים מאוד שונים בז'אנרים מגוונים, אבל כולם נפלו בדיוק באותה דרך – הם שיעממו לי ת'תחת.
לפני שאגיע לחמישיה, אני אנסה לסכם את השנה הקולנועית שלי בכמה היבטים אחרים. אתחיל עם הסרטים הישראלים, שהשנה הצלחתי לראות יחסית הרבה מהם – 10, אם לדייק – ורובם היו סרטים טובים, מה שמאוד משמח אותי. "מה כבר יכול לקרות?" מבחינתי היה השיא. הוא סוג אחר של קולנוע, כזה שלא רואים פה כל יום, וחבל מאוד שהוא לא הצליח למצוא את הקהל שלו בגלל שיווק לא נכון ומראה קצת סחי מדי. אחריו אני שם את "היורד למעלה", שאמנם ראיתי רק לפני שבוע, אבל הוא השאיר עלי רושם מעולה. גם קומדיה, אבל מהקצה השני של "מה כבר", שמצליחה להיות חכמה בלי לנסות לעשות לך סלט במוח, כמו הרבה סרטים ישראליים השנה.
מבחינת סרטים שלא הופצו השנה, יצא לי לראות גם מהם מספר מכובד. אין לי את המספר האמיתי, כי התחלתי לתעד אותם רק מאמצע השנה. אני אציין לטובה כמה, שלדעתי די חמקו מתחת לראדר והפתיעו אותי לטובה. ראשון יהיה "Welcome to Me" של קריסטן וויג, שהיה הרבה יותר מוצלח משדמיינתי. הוא קצת קשה לעיכול, זה נכון, ולפעמים הוא נוטה לאבסורד מגוחך, אבל ההופעה המעולה של וויג שווה את זה לגמרי. אני מקווה שהיא תמשיך לעשות סרטים קומיים שנוטים לכיוון הדרמטי כמו זה ו"The Skeleton Twins" משנה שעברה לצד "מסיבת רווקות" ו"מכסחות השדים" ודומיהם שאני לא מתכוון לראות גם ככה. שני, אני אציין את "The Final Girls", שהגעתי אליו רק בגלל הפרמיס המשונה, ויצאתי ממנו מאוד מופתע. הוא לא סרט נהדר, לצערי. התסריט שלו לא חכם כמו שהוא חושב שהוא, המודעות העצמית די נמוכה, הבדיחות לא כאלו מצחיקות והמשחק לא בשמיים, אבל הצד הרגשי של הסרט הוא זה שלא ציפיתי לו בכלל. אולי אחד הסרטים שהכי נגעו לי בלב השנה.
ובנוגע לחמישיה…
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" כי למה לא? זה לא שהוא היה סרט גרוע או משהו. אני יודע שזה לגמרי אפקט שרק, אבל ככה אני עובד – כשאני מגיע לסיומה של שנה ומסתכל אחורה על הסרטים שנהניתי בהם, הגיוני שאני אזכר קודם בחוויה האחרונה יחסית. אבל בעצם, הוא לגמרי אחת החוויות הכיפיות שהיו לי השנה בקולנוע. סרט שמבחינת עשייה קולנועית הוא לא פחות מנפלא ומבחינת כבוד לפרנצ'ייז… לא ממש אכפת לי, זה לא כאילו אני מעריץ מלחמת הכוכבים הגדול בהיסטוריה.
"להציל את מארק וואטני" הוא סרט שבגדול עובד, וזה נורא הפתיע אותי. ציפיתי לסרט די בינוני וקיבלתי סרט מאוד מהנה עם תסריט חכם וטעם מגניב במוזיקה. הוא לא טוב באופן מיוחד, וזה קצת חבל לי להכניס אותו לפה, אבל לצערי לא היו סרטים עוד סרטים יותר טובים. בסך הכל נהניתי מאוד ואני מניח שזה מה שחשוב.
"מקס הזועם: כביש הזעם" כי נו בטח.
"הקול בראש" הוא אחד משלושה סרטים השנה שאני יכול לומר עליהם בוודאות שאני מאוהב בהם לחלוטין (השלישי, לצערי, ייכנס רק לסקר של שנה הבאה). סרט שהוא פשוט הכל מהכל ועושה את זה באופן כל כך מושלם שזה כואב. פיקסאר מוזמנים להמשיך לנגן לי ברגשות מתי שירצו.
ו"הקולות". אח, אני פשוט מת על "הקולות". אחד הסרטים הכנים ביותר שראיתי אי פעם, שניגש לנושא כל כך קשה באופן כל כך יפיפייה, ביזארי בדיוק במידה הנכונה, משוחק בצורה מעוררת השתאות והבימוי משובח. לא כל הסצנות עובדות, אבל אלו שכן, והן לגמרי הרוב, יוצרות את אחת מחקירות הדמות המוצלחות שראיתי. פתיחה נהדרת ביותר ל-2015 שהשאירה לי טעם של עוד, שקצת עבר לאט לאט במהלך השנה. לא נורא, תמיד אני יכול לצפות שוב ב"הקולות".
ועכשיו אני
שיפור משנה שעברה (בהפתעה מוחלטת, אומנם כנארה שילשתי את מספר הסרטים שאני רואה בעקבות התואר אבל שנת היציאה הממוצעת שלהם היא 1964).
עליתי מ47 סרטים ל53. את רובם המוחלט ראיתי בקולנוע ובשבוע האחרון ניסיתי להשלים כמה שיותר ממה שפספתי. יש לציין כי 6 מתוכם הם סרטים ישראלים, שאת כולם ראיתי בקולנוע שזה לכשעצמו הישג משמעותי בשבילי.
ובכללי, כנארה שהצנזורה העצמית עובדת (או שהתרכחתי) וכמעט אין סרטים שיש לי דעה שלילית לגביהם:
לא אהבתי – 5
ככה ככה – 19
אהבתי (כולל חמישיה) – 29
החמישיה, שהייתה השנה למרות הכל ממש קשה לצמצום:
הקולות, הקול בראש, להציל את מארק וואטני, מלחמת הכוכבים 7, סטיב ג'ובס.
ראויים להיות מוזכרים: שיר הים, קינגסמן, ידוע מראש, אקס מאכינה.
סרטים שרציתי לראות השנה ולצערי לא הספקתי:
את לי לילה, גשר המרגלים, דני קולינס, הדינוזאר הטוב, המתמחה, החופשה הסקוטית שלי, הנסיך הקטן, ספר החיים, עוגה, עדיין אליס.
הופעות השנה:
BB8 (כי הוא נפלא)
מייקל פסבנדר – סטיב ג'ובס (ופה גם לציין את קייט ווינסלט הנפלאה)
פיליס סמית' – הקול בראש (כי באמת מגיע לה הכרה על התפקיד הנפלא הזה)
כמעט נכנס: ראין ריינדולדס – הקולות.
ובקטנה,
אתמול התחלתי לראות את ניסוי הכלא של סטנפורד בעקבות המלצות כאן באתר, ועוד לא סיימתי (ולא אסיים עד סגירת הסקר) אבל מבדיקה מהירה גם לא מצאתי אותו ברשימות..
אני לא מבין אתכם
BB8 הוא פאקינג וול-אי. רק עגול.
נו, בדיוק!
(ל"ת)
הגניאולוגיה הולכת הרבה יותר אחורה, במקרה הזה
וול-אי, לא בשונה מ-R2D2 הושפע מהרובוטים בסרט המד"ב Silent Running של דאגלס טרמבול:
http://www.sf-f.org.il/sf-f/old_site/story_729.html
(אגב, אחד מסרטי המד"ב המשפיעים ביותר בהיסטוריה – בין הסרטים שהושפעו ממנו אפשר למנות גם את "נאוסיקה", "לאפוטה" ו-"מונונוקי" של מיאזאקי; "גאטאקה" של אנדרו ניקול, "ירח" של דנקן ג'ונס, "בין כוכבים" של כריסטופר נולן ו-"להציל את מארק ווטאני" של רידלי סקוט).
כך שאם היוצרים של "הכח מתעורר" אכן הושפעו מ-"וול-אי" הם בעצם חזרו לשורשים.
יש אפשרות להצביע ואחרי כן לחזור לסקר להוסיף עוד דירוגים?
(ל"ת)
כן (אם אתה רשום לאתר).
(ל"ת)
עוד 35 שעות (בערך) לסגירת הסקר
אבל מי סופר. אז בקיצור: אם לא הצבעתם עדיין, אז יאללה.
יכול להיות ש "חתונה מנייר"
לא מופיע ברשימה ?
ראיתי אותו היום בקולנוע והוא נהדר, ומורן רוזנבלט עוד יותר.
רציתי להצביע…אבל הוא לא ברשימה, אלא אם אני פספסתי.
הוא לא ברשימה, כי הוא יצא בסוף השבוע האחרון
ולכן משויך לשנה הבאה.
הוא לא ברשימה, כי הוא יצא בסוף השבוע האחרון
ולכן משויך לשנה הבאה.
אני מבין
למרות שכתוב שם שנכנסים סרטים שיצאו עד ה 27 בדצמבר.
עכשיו שמתי לב שגם "ג'וי" לא כאן. וגם אותו ראיתי בסוף השבוע האחרון.
כנראה שהטעות היא בתאריך שכתוב כתאריך האחרון שבו נכנסים סרטים לרשימה.
הבנתי
זה צריך להיות 17 בדצמבר, לא 27.
בפועל הסקר נסגר פחות מ-20 שעות לאחר ההודעה
קצת לא הוגן עבור מי שהסתמך על ההודעה הזאת ולקח את הזמן על מנת לגבש דעה סופית על סרט או שניים וגילה שהסקר נסגר מוקדם יותר.
אל תסמוך על בערכים.
ואם אתה רוצה לשלוח עוד דירוגים – אתה יכול לעשות את זה עכשיו.
לא קריטי, סתם תלונה כללית.
(כנראה) לא מסוג הדירוגים שקול אחד או שניים היו עשויים להטות את הכף לזכותו. דאנה איבגי (כנראה) תכנס לעשירייה גם בלי הקול שלי ו"יקירי" עדיין (כנראה) ישאר מחוץ ל-40 הגדולים. תודה.
לא מצליחה להחליט.
בין שרליז ת'רון במקס הזועם או שרה סנוק בידוע מראש.
יצא בסוף שראיתי 109 סרטים מהרשימה
שנה טובה, הרבה ירוק, מעט אדום.
כמי שגר בניו יורק, הדבר הכי בולט הוא שיש כמות גדולה של דוקומנטרים מצויינים שלא מגיעים לארץ.
רובם, אני מניח, מגיעים לערוצי הסרטים.
אנסה לציין כמה מהם באחת מכתבות סיכום השנה.
סגור
זה הכל, ההצבעה הסתיימה, תודה לכל 500 ומשהו המצביעים. העשיריה הגדולה תתפרסם כאן מחר – או, אפילו מוקדם יותר, הערב בסינמטק הרצליה.
סוף שנה זה כיף
מקווה שהעשירייה של עין הדג תהיה יותר מוצלחת מזו של גלגלצ…
ולענייננו: ראיתי 31 סרטים, מתוכם רק ארבעה לא אהבתי. הכי הפתיעו "גשר המרגלים" שהיה שיעמום מחץ ו"לוויתן" שהכיל יותר מסר מסיפור ויותר 'פואנטה' מדמויות שאשכרה אמור להיות לי אכפת מהם.
לא מעט סרטים דירגתי 'ככה-ככה' למרות שבסך הכל נהנתי מהם: סיקאריו – שהיה מותח אבל הרגיש כבד יותר מהתכולה האמיתית שלו, "הקולות" שכולם כאן אהבו ממש ואני בעיקר לא הבנתי על מה אני מסתכלת (אבל היה מבדר לפרקים), ו"הלובסטר" שלא הצלחתי להתחבר לנכות הרגשית הכללית שאופפת אותו.
אחלה סרטים: אסון מהלך, פיץ' פירפקט, ערים של נייר, סטיב ג'ובס, מתויגת, מקס, הלילה שלפני, את לי לילה והקול בראש.
בחמישיה:
"אקס מאכינה" – סצינת הריקוד חייבת להיות איפושהו בטופ 5 הרגעים השנה.
"סיפורים פרועים" – כי מזמן לא צחקתי כמו בחתונה הזאת.
"בירדמן" – מוזר אבל מהנה, והופעות מעולות של כל המעורבים בעסק.
"ריקי והפלאש" – אני יודעת שזו בחירה תמוהה למדי, אבל מריל סטריפ כבשה אותי לחלוטין בתור ריקי, ויש לי חולשה לסצינות של חתונות.
"הולכת רחוק" – סרט השנה שלי בקלות ובלי תחרות. לא חף מפגמים, אבל דיבר אלי באופן שאף סרט אחר לא עשה, ותפס אותי בתקופה הנכונה. הספר נהדר עוד יותר.
שנת ה-ככה, אהה
(גם תגובה זו נכתבה לצרכים אישיים בעיקר, כך שאני ממליץ בחום לדלג לתגובה הבאה. וזה גם הולך להיות ארוך, אז בכלל).
ב-2015 נמשך הניסוי של לחוות בקולנוע כמה שיותר סרטים שמעניינים אותי ברמה כזו או אחרת, ניסוי שהחל בשנה הקודמת. השנה ראיתי בקולנוע 161 סרטים מתוך הרשימה, "אני וארל והמסורטנת" שנצפה בבית ואז על מסך גדול ועוד כ-95 סרטים (עלייה של 400%) בפסטיבלים והקרנות אחרות. למרות הכמות השנה תשאר אצלי בתודעה כשנה לא משהו, בעיקר נכונים הדברים לגבי המופצים. יותר אדומים מהרצוי והצלחתי לגרד חמישייה רק בקושי וגם היא לא בדיוק חמישייה, אלא רביעייה. מסקנות לשנה הבאה: יותר פסטיבלים וסינמטק, הרבה פחות סינמה סיטי ולב. אז הנה עוד סיכום שנתי אישי.
רגע השפל של השנה: סגירת קולנועי אורלנדו
האולמות בבית ציוני אמריקה לא ממש היו האולמות הכי איכותיים בסביבה (רחוק מכך) וגם הסרטים לא הכי אחידים ברמתם (בעיקר אחרי שהם החלו להעלות במינון הסרטים הצרפתיים הדלוחים על מנת להתאזן כלכלית), אבל זה פחות או יותר היה הקולנוע היחיד בארץ למיטב ידיעתי שהתייחס בכבוד לזמן של הצופה והסרטים בו היו מתחילים בזמן הנקוב על הכרטיס. בלי פרסומות וטריילרים שאף פעם את לא יודע איפה הקצה השנה של זה ומתי יתחיל הסרט. כשאתה הולך לסרט בסינמה סיטי או בלב אתה אף פעם לא יודע מראש אם הסרט יתחיל בלי פרסומות וטריילרים מפאת אורכו או רק אחרי חצי שעה של פרסומות וטריילרים (היוש, סינמה סיטי באמצע השבוע) ואני אפילו לא מדבר על האיחורים המתסכלים ברמות בפסטיבלים השונים. אנשי אורלנו היו היחידים בנוף המקומי שלא היו הופכים אותך לאסיר בכל פעם שהחלטת לצאת לראות סרט בקולנוע וזה דבר שבהחלט יהיה חסר לי. מבאס לחשוב שבשביל להצליח ולשרוד לאורך זמן אתה צריך להתעלם ולרמוס את הלקוח בעקביות.
רגע השיא של השנה: ההקרנה של "יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום" בפסטיבל ירושלים
רגע קטן-גדול. הרגע שבו את מבין שלקהל מסביבך יש יכולת להפוך את ההקרנה ליותר אטרקטיבית מכל תלת מימד או התערבות טכנולוגית אחרת שבעלי הקומפלקסים דוחפים לנו לגרון. אני עדיין חושד שהוא היה שתול של הפסטיבל.
(שבירת) השיא של השנה: שבעה סרטים ביום אחד בפסטיבל חיפה
אני לא בטוח אם זה חיובי או שלילי אבל גם קרה השנה. השיא הקודם על 4 סרטים ביום. בצד החיובי: לפחות חמישה מהם היו שווים את העומס הזה ואף אחד מהם לא נמשך יותר מ-90 דקות. בצד השלילי: עומס כזה עלול להוציא את הטעם מסרטים לפחות לשבוע. זה התחיל עם "איילים" האיסלנדי שהיה כל מה שהבטיחו הביקורות המתלהבות וגם קצת פחות מזה. המשיך ב"אמא אומץ" שחשף בפניי עוד פיסה לא מוכרת ממפת העולם אבל היה מתסכל לצפייה עם אחת הדמויות הראשיות הכי בלתי נסבלות שראיתי על מסך כלשהו. אח"כ היה לנו את "יומו של פטריק" ו"הקטור" שהיו יעילים לסוגם כמו שרק סרטים בריטים יכולים להיות. משם נדידה "לאינרציה" מהתוכניה הישראלית שהיה מעניין ומפתיע בעיקר כי לא התייחסו אליו בימים שלפני הפסטיבל. ואז "ברש" שממנו נאלצתי לחתוך באמצע בגלל הטון הלא אחיד, איחור לא ענייני בתחילת ההקרנה של הסרט וזליגה לשטח הזמן של מה שהיה אמור להיות מבחינתי השיא של היום ובעיקר כי סצינות מין לסביות ארוכות ומתישות זה כל כך 2013 וזה היה הקיו שלי לחתוך לממתק של היום הזה – "מנדרינות".
הסרט המאכזב של השנה: "קרימזון פיק", "סנופי וצ'ארלי בראון: פינאטס הסרט"
שמישהו בבקשה ירחיק את ג'סיקה צ'סטיין מסרטים תקופתיים לצמיתות. זה לא עושה לה טוב.
אף פעם לא הייתי ממעריצי פינאטס ובסך הכל טעמתי אותם במנות די מדודות אבל די התאכזבתי מהסרט. כלום ושום דבר חוץ מהמתיקות הרגילה שמשום מה נמרחות על פני 90 דקות ארוכות מדי שלא מצדיקות את זה בשיט.
הסרט המפתיע של השנה: "מחוץ לזמן"
יותר משהסרט ראוי לתואר הזה ההפתעה היא בעיקר מהסוף שלו. רוב ההזמן הסרט מתנהל בעצלתיים, כמו עוד סרט פסטיבלים טיפוסי שבו אנחנו בעיקר סופגים את האווירה שבה חי הגיבור של הסרט הקר הזה (ריצארד גיר באחת מטעויות הליהוק הגדולות של השנה). לרוב זה מתסכל. לפעמים בתוך שצף הדיבור הבלתי פוסק של דמות המשנה אתה מתפתה לחשוב שיש פה עומק כלשהו ששווה לחפש. אבל לא, אין. ואז מגיעה משום מקום סצינת הסוף הממוטטת אמוציונלית ומשאירה אותך מבולבל. ועם לחלוחית קלה בקצה העין ורצון עז לראות כל סרט שבו ג'נה מאלון לקחה חלק אי פעם.
הסרט הגרוע של שנה: "דייט בהפתעה", "בלב ים"
שוב, לרוב אני נוטה להטפל לסרטים שהיו לי ציפיות מהם והתאכזבתי מהם ברמות ופחות לכאלה שעשו רושם כבד של גריעות והתבררו ככאלה. "דייט בהפתעה" על הנייר נראה כמו משהו לא מזיק במקרה הכי גרוע. בפועל הוא התברר כעוד קומדיה רומנטית מהסוג הדלוח ביותר. אם כבר לצפות בעוד קומדיה רומנטית דלוחה אז לפחות שזה יהיה עם הפרצופים הלא מאתגרים של קתרין הייגל והחתיך התורך בקומדיה הרומנטית ה-3,563 שהיא לא עשתה השנה. בשביל עוד קומדית רומנטית דלוחה אני לא צריך את הפנים המאותגרות של סיימון פג ולייק בל שיגרמו לי לפתח ציפיות שמדובר במשהו מעבר. רגע השפל: אוסף עצום של מתבגרים שזה עתה הגיבור הכיר רצה אחריו לאורך חצי עיר רק כי צריך קהל לסצינת השיא הקלאסית שבה דמות ראשית אחת מתחננת בפני השנייה שתתן לקשר הזה צ'אנס.
"בלב ים" היה מביך בכל קנה מידה עבור כל המעורבים בדבר. אני ממש ממש מקווה בשביל אנג'י ובראד שהכימיה ביניהם בסרט לעומת הכימיה המטורפת ביניהם ב"מר וגברת סמית" לא מעידה בכלום על הכימיה ביניהם בחיים האמיתיים.
הסרט הרע של השנה (הסרט הכי מלא פוטנציאל שהכי מצליח לחרבש לעצמו): "Dope"
המון סטייל וזהו. מילא הבנות האטרקטיביות שמתעלקות על הגיבור הלכאורה דחוי בצורה אובסיסיבית שמצדיקה לפחות איזה פתילפלצת מגדרי אחד אבל WTF הסוף-הדפוק-ולא-קשור-בשיט-למהלך-הסרט הזה?
הסרט הישראלי הגרוע של השנה: "חרדת הבמאי"
יש דברים גרועים יותר משני סרטים בינוניים של גיתאי בשנה אחת.
הסרט הישראלי המצטיין של השנה: "פרינסס", "היורד למעלה"
ההוכחה שלא חייבים להתלבש על זא'נרים אמריקאים ולתרגם אותם לעברית בשביל לעשות סרטים מקומיים מעניינים יותר מהשבלונה הרגילה.
הסרט הישראלי הטוב של השנה: "את לי לילה"
הסרט שהכי לא הבנתי מה כל כך הרבה אנשים מוצאים בו: "חדר מנוחה"
סרט סדיסטי בלי שכל או לב שנקודת המוצא שלו השאירה אותי בחוץ לגמרי. שתי קבוצות של אנשים בתוך עימות כשלאף אחד מהקבוצות התסריט לא טרח להצמיד משהו קטן שיגרום לי שיהיה לי איכפת מהם. וגם לדמות היחידה (זאת של אימוג'ן פוטס) שאיכשהו מצליחה לעורר אמפטיה לא נשקפת סכנה בשום שלב של הסרט. סינופסיס מעניין אך בעייתי שאם היה מגיע לידיים של טרנטינו הוא היה עשוי לעשות ממנו מטעמים, אבל בטעות הגיע לעוד חקיין טרנטינו (אם לשפוט על סמך הסרט הזה בלבד, את השניים הקודמים טרם ראיתי) שלא השכיל להבין שבשביל להפוך את זה למעניין באמת צריך קצת יותר מהמון דם.
הסרט הראוי של השנה (ובראוי אני מתכוון שמגיע לו איזה מפיץ עם רגישות לארט-האוסים שיארגן לו משהו יותר מכובד מאיזה שלוש הקרנות סודיות באיזה סינמטק): "בראבו!"
יש מצב ש"בראבו!" הוא בסך הכל חלק מגל "סרטי בצלם" של הקולנוע הרומני. אבל בניגוד לאלו המקומיים יש בו משהו שמקשה עלייך להתנגד לסרט: וירטואזיות קולנועית ושליטה ביד רמה של הבמאי, המון הומור ותחושה כללית שאין אף אחד קדוש בכל המארג הזה כפי שמיטיב לנסח זאת התסריט בנאום התוכחה הגזעני והמפיל שנושא איש הדת באמצע הסרט. בראבו!
סרט החצי-פיל-גוד של השנה: "החופשה הסקוטית שלי"
הופעות:
למרבה הצער הצלחתי להזכר רק בהופעת משחק אחת שראויה להכנס לשלישייה (להוציא ההופעה המעולה-אך-שטיקית של דאנה איבגי ב"את לי לילה"), אבל יש לפחות שתי הופעות מאכזבות שראויות לגינוי בעיני:
1. מריל סטריפ ב"ריקי והפלאש". סטריפ מתבזה מההתחלה ועד הסוף. אבל לא מתבזה מהסוג של "מאמא מיה" אלא מהסוג של "מה היא לעזאזל מצאה בתסריט החיוור הזה?". כאילו חוץ מהאפשרות לתת כתף לבת שלה וגם את זה אפשר לעשות בצורה בררנית ושקולה יותר כפי שהוכיחה ב"המסע" של טומי לי ג'ונס.
2. איימי שומר ב"אסון מהלך". בניגוד לרוח החתרנית שמנשבת לאחרונה אין לי משהו שלילי להגיד על שומר הקומקיאית או על "בתוך איימי שומר" או על "אסון מהלך" כסרט אבל איימי שומר היא לא שחקנית קומית. היא מדקלת שורות והיא מצליחה לחרבש כל פאנץ'. אני ממש מקווה בשבילה שהיא תצליח למצוא את עצמה קולנועית כפי שעשתה שרה סילברמן (עוד שחקנית לא מוצלחת בקומדיות) שהצליחה להיות מעניינת ב"הוואלס האחרון" ובעיקר ב"אני מחייכת בחזרה".
הופעת השנה: ג'נה מאלון, "מחוץ לזמן"
רוב הזמן הדמות שלה על אש קטנה, מבילחה רגע ונעלמת. ואז בסוף היא מתפוצצת ברגע סופר מאופק ומשאירה אותך ממוטט רגשית ומזכירה לך למה היא נחשבה להבטחה בשלהי שנות ה-90 וכמה חבל שהיא לא הגיעה רחוק יותר.
רצף של סתם סרטים טובים עד מעולים שקצרה היריעה מלהרחיב עליהם (שלושה וחצי כוכבים ומעלה):
"אוורסט", "איפה אלה-קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?", "בובספוג", "בירדמן", "הגננת", "הולכת רחוק", "הלילה שלפני", "הצרפתי", "הקול בראש", "ילדות פרא", "כח עליון", "לב רחב", "מקס הזועם: כביש הזעם", "מתויגת", "ניו יורק סיפור אהבה", "סיפור על אהבה וחושך", "סיפורים פרועים", "עוגה", "עיניים גדולות", "עלים אדומים", "ערים של נייר", "פרחים לאנה", "קומפטון", "קינגסמן", "שיר/ת הים", "שם קוד מ.ל.א.ך" ו"שנה קשוחה מאוד".
החמישייה (בסדר עולה):
5. "פרזנו" ו"מלחמה ממבט ראשון" שלא מופיעים ברשימה אבל נשארו מספיק אצלי בזכרון עוד מסקר המחצית בשביל למלא משבת שהתקשיתי למלא.
4. "יקירי"
3. "אני וארל והמסורטנת". מסוג הרגעים שאני מרגיש פחות נוח כשאני שוחה עם הזרם אבל קשה להתנגד לסרט כזה. צפייה ביתית בסרט היא עסק מייאש. לא כי אני אדם מוסרי ופויה הורדות לא חוקיות, יותר כי הפיתויים מסביב בזמן צפייה ביתית הם רבים ולכן לרוב קשה לצלוח את הצפייה בחתיכה אחת, מה שהופך את העסק למייאש מלכתחילה. "אני וארל" היה הסרט הראשון מאז "בית זמני"/"טווח קצר 12" שהתפתיתי לדגום בבית.
2. "יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום"
1. "את לי לילה"
2016 יעילה יותר.
ליד הים, לא בלב ים
"ליד הים" הוא הסרט עם מר וגב' פיט, "בלב ים" הוא הסרט עם תור ולווייתן.
אומרים שגם הכימיה ביניהם לא משהו
(ל"ת)
מצטער,
אבל אתה לא יכול להתלונן על שטויות שנכתבו בטקסט שהומלץ לך שלא לקרוא.