-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
קרול
Carol
בשנות החמישים בניו יורק, מוכרת החולמת על חיים טובים יותר מתאהבת באישה מבוגרת יותר ונשואה.
תאריך הפצה בארה"ב: 20/11/2015
תאריך הפצה בישראל: 07/01/2016
יפה, איטי, משוחק אחלה (מילא קייט בלאנשט, אבל גם רוני מארה מצוינת) וקצת עצור מדי רגשית.
כמה שאני מחכה לסרט הזה
נתכלתי בספר לפני שנה וחצי כששמעתי שקייט בלאנשט הולכת לככב בו והספר כלכך נהדר שכל מה שיש לי בראש זה כמה מדהים זה יהיה עם קייט בלאנשט ורוני מארה.
אני כלכך שמחה שהקדימו את התאריך מה- 25 לפברואר ל-7 בינואר. כי 3 ימים לפני האוסקר היה לא אנושי בעליל.
סקירה
תמיד אהבתי את טוד היינס. מי לא אוהב את טוד היינס? תמיד חשבתי שהוא גאון קולנועי. עוד בימים שראיתי אני לא שם רק בגלל שעצם הרעיון שבמאי יבקש מקייט בלאנשט לשחק את בוב דילן קסם לי. אני לא רוכשת חיבה לבוב דילן, אין לי מושג איזה שירים יש לו, לזהות אותו שר זה המקסימום שאני יכולה להרשות לעצמי. ובכל זאת מצאתי את עצמי רואה סרט אוטוביוגרפי על בוב דילן מהסיבה הפשוטה שהוא היה פשוט גאוני. כתוב בצורה גאונית ומבויים באופן גאוני ומקורי להפליא.
ברור שזה לא מספיק כדי לקרוא לבמאי גאון ועל כן ראיתי את הרחק מגן עדן, גם זה היה דיי מזמן, ולא יכולתי להסס, האדם גאון.
ההבנה העמוקה ביותר לזה הגיעה כשראיתי את סייף לפני מספר ימים, סרט שנראה כמספר על כלכך מעט אבל בעצם על כלכך הרבה, רק זה מסביר למה הבמאי הכל כך לא מוערך מספיק הזה, גאון. אבל אנחנו לא כאן כדי לדבר על טוד היינס, אנחנו כאן כדי לדבר על קרול של טוד היינס.
כבר ב- 2013 כשהוכרז שעומד להיות סרט שמבוסס על ספרה של פאטרישיה הייסמית' (אחת מהסופרות הכי מוערכות של ארה"ב) "מחיר המלח" ושהוא עומד לכלול את קייט בלאנשט. אמרתי I'M IN. תנו לי את זה, והרבה מזה. קניתי את הספר קראתי אותו ביום וחצי (נסו אתם להפסיק ספר של פאטרישיה היסמית) והחלטתי, כשהסרט הזה ייצא אני האדם הראשון בקולנוע. כלכך הרבה בעיות היו בתהליך יצירת הסרט הזה שרק עליו יהיה נחמד לכתוב סרט אוטוביוגרפי. תסריט שלקח 15 שנה לכתוב, כמות הבימאים שהסרט החליף או העובדה שרוני מארה סירבה לתפקיד ובסוף לקחה אותו על עצמה (תודה טוד היינס ששכנעת אותה תודה)
קרול המתרחש בשנות החמישים המוקדמות, מספר את סיפורה של תרז ביווט (רוני מארה), זבנית צעירה החולמת להיות צלמת. היא נמצאת בתקופה לא כלכך טובה בחייה ומנסה להחליט האם עליה להתחתן עם ריצארד, החבר שלה, או לעזוב אותו. בעודה מוכרת בובות לכריסמאס בחנות צעצועים נכנסת לחנות אישה גבוהה, אלגנטית, מעל גיל 40 שמבקשת לקנות בובה לביתה הקטנה. קרול עצמה, נמצאת באמצעו של דיון גירושין סוער מבעלה, והוא מנצל את המצב ומנסה לקחת ממנה את המשמורת על ביתם הקטנה.
מהפריים הראשון קרול נראה כיצירת אומנות. וזה הזמן להודות לבמאי הגאון טוד היינס, לצלם האדיר אד לחמן ולמלחין קארטק בראל.
מוזיקה שמתארת את שנות החמישים בשיא תפארתה, תמונה של מיליוני סורגים קטנים ועל המסך מתחלפים שם הסרט, שמות השחקנים, הבמאי והמפיקים. אני לא הולכת לפרש לכם את המטאפורה,
הסרט מתחיל בעצם מסופו, אנחנו לא כלכך מבינים את העוצמה הרגשית של שתי השחקניות, אבל אנחנו מבינים בלי מילים כמובן, את הרגשות העוצמתיים שהן רוכשות אחת כלפי השנייה. בלי התראה מוקדמת הסרט חוזר אחורה, על מנת להבהיר לנו לצופה מה באמת קרה.
העוצמה האמיתית של הסרט היא היכולת להעביר 10000 רגשות באפס מילים. 1000 מחשבות באפס אותיות. אם איי פעם תהיתם לעצמכם מהו ההבדל המהותי בין קולנוע לבין תיאטרון, הן שבתיאטרון היה קצת קשה ללמוד מן העיניים, בקולנוע העיניים אומרות הכל. ובעיקר בסרט הזה.
הצילום העדין, המוזיקה העדינה והמשחק המשובח ביותר (רוני מארה הפתיע לטובה ברמות על) הם אלה שיוצרות את הסרט. ואפילו הסצנה החושפנית ביותר בסרט נעשית לפתע למלאכת אומנות עדינה ודקה. וכל שהקהל רוצה זה שלא יגמר לעולם.
בשורה התחתונה קרול הוא סרט נהדר, חכם ומדויק להפליא. יש בו עדינות. כמה סרטים כבר מראים עדינות בימינו. יש בו חמלה, אהבה ופגיעות וכולם מועברים בצורה עדינה ומופלאה ביותר. קייט בלאנשט בתפקיד שתרם יצא לי לראות אותה בו, האישה החזקה, מאוד חזקה שמתחילה להתפרק לאיטה וגם כשזה קורה, היא עדיין מצטיירת כאישה החזקה של העסק. (להבדיל מיסמין הכחולה, התפרקות התפרקות התפרקות שבר כלי התפרקות) רוני מארה מציגה תהליך התבגרות מדהים של דמות, תהליך שניתן לראות לא רק דרך התמונות שהיא מצלמת, אלא גם דרך התנהגותה אל קרול והסובבים אותה.
תלכו לראות, מומלץ ביותר. 10\10 (ואף יותר)
שימו לב: הפצת הסרט מתרחבת.
הסרט עלה בחמישי הקודם כאשר הוא מוקרן בכל בתי הקולנוע של רשת לב, בסינמה סיטי ב "גלילות" וב "פארק" בלבד וביס פלאנט הסרט לא הוקרן בכלל.
החל מחמישי הקרוב, תורחב ההפצה גם לבתי הקולנוע הנוספים של סינמה סיטי: ראשון לציון,ירושלים וכפר סבא.
טוב מאוד
מקווה שזה יגרום לאנשים לראות אותו. סרט נהדר שמגיע לו חשיפה.
אכן סרט נהדר
(ל"ת)
בשבילי זה בעיקר סרט לא אמין רגשית.
אני בטח עוד ארחיב בתגובה מפורטת יותר, אבל אני רק רוצה בינתיים להגיש שאני דווקא מאוד התאכזבתי מהסרט. היה לסיפור הבסיסי כל כך הרבה פוטנציאל, אבל הרגשתי שכל מה שיכול היה להיות מורכב או עצוב או חתרני, טויח בסרט לטובת מיסטיפזציה של אהבה ממבט ראשון או אהבת אמת.
עכשיו תחשבו מה קצת אירוניה הייתה יכולה לעשות לסרט הזה.
תחשבו על קרול עם האווירה של הבוגר.
המבקר שהכי הסכמתי איתו היה אורן שמיר מהעכבר העיר
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,519,209,80089,.aspx
לא מבינה על בסיס מה הן התאהבו
כאילו אמרו ״טוב את לסבית וגם את לסבית יאללה רוצו עם זה״. הסרט לא עצור רגשית, אלא נכה רגשית ומכור לאסתטיקה של עצמו על חשבון הרגש.
למה את מחפשת סיבה רציונאלית
לדבר כה לא רציונאלי כמו התאהבות? כאילו בחיים האמיתיים אנחנו מבינים על בסיס מה בדיוק התאהבנו באדם כזה או אחר. זה תמיד אוסף של המון המון גורמים שונים, קטנים וגדולים, שגורמים לנו להרגיש משהו מיוחד כלפי אותו אדם.
הסרט עשה עבודה מצויינת בלהראות לנו איך מערכת היחסים שנוצרה בין תרז לקרול שונה מכל מערכת יחסים אחרת שהייתה להן (וברזולוציות הכי קטנות של המחוות ושפת הגוף), ומאוד ברור לי למה היא הייתה כל כך מיוחדת ביחס לחיים שהיו להן לפני, עד שהגיעה לידי התאהבות.
אני מסכימה איתך
לא מחפשת רציונליות, מחפשת את הניואנסים שאת מתארת שקיימים גם במציאות. והם לא היו קיימים בסרט הזה, היחסים שלהן לא היו ברורים בעיניי, לא הבנתי מה קרול מוצאת בדמות של רוני מארה ונראה גם שלא נעשה נסיון להסביר את זה באמת.
דרמה רומנטית מרגשת? מה פתאום!
קרול הוא בכלל מותחן!
ממש מקווה שזאת מתיחה מוצלחת ולא פרסומת אמיתית.
יש בו מן המותחן ויש בו מן הדרמה.
אני בכלל הייתי על גחלים כל הסרט ולא הפסקתי לבכות כשהמסך הראה שחור והסרט נגמר
אבל זו בטח רק אני