פעם, חברות כמו דיסני היו מגיעות כל יולי לקומיק-קון בסן דייגו כדי לחשוף פרטים על הסרטים החדשים שלהם לראשונה לקהל מעריצים אוהד. אבל אז דיסני גילתה שבעצם, עכשיו כשהיא הבעל-בית של פיקסאר, מארוול ו"מלחמת הכוכבים", שלא להזכיר את סרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני – היא לא ממש צריכה טובות מכנסים של אחרים. היא יכולה לעשות כנס משל עצמה, וזה יספק מספיק חומר לגיקים להתאבסס עליו למשך שנתיים. אמרה ועשתה. לכנס קוראים D23 והוא קורה ממש עכשיו. מבחינה חדשותית, המרכז שלו הוא שתי מסיבות-עיתונאים גדולות: האחת התרחשה אתמול, וכללה חשיפת פרטים על סרטי האנימציה הבאים של דיסני ופיקסאר; השניה הסתיימה לא מזמן ועסקה בסרטים הלא-מונפשים הבאים של דיסני, וגם במארוול וב"מלחמת הכוכבים". החלק המארוולי של העסק, בעצם, כלל מעט מאוד חדשות; האנשים באולם זכו לראות קטעים מהסרטים הבאים, אבל לנו זה לא עוזר בהרבה. ועדיין יש הרבה דברים לדבר עליהם, יותר מכפי שאני אוכל לפרט, אז נעשה את זה בפורמט של "קצרצרים" (מזמן לא היה).
קודם כל: "צעצוע של סיפור 4"" הסרט שיש לי איתו יחסי אהבה-שנאה עוד הרבה לפני שהוא יצא. אסור לסרט הזה להתקיים. כתיבת הצירוף "צעצוע של סיפור 4" מכאיבה למקלדת שלי. אין שום סיבה להמשיך את "צעצוע של סיפור" ושום דרך שבה הוא יוכל להמשיך שלא תהיה ירידה מהסיום המושלם של הטרילוגיה. מצד שני, זה פיקסאר עושים "צעצוע של סיפור", אין שמץ של סיכוי שאני אפספס את זה. אוף.
אז הסרט יוצא ביוני 2017, ועכשיו סיפרו לנו גם על מה הוא, וזה… מעניין: במשפט אחד, וודי ובאז יוצאים לחפש את בו-פיפ. בו-פיפ היא דמות בעייתית בהיסטוריה של "צעצוע של סיפור". היא מדגימה עד כמה הסרטים האלה (ופיקסאר בכלל) היו במשך שנים רבות מועדון לבנים בלבד. בו-פיפ היתה דמות הצעצוע הנשית היחידה ב"צעצוע של סיפור" הראשון, והיא לא עשתה כמעט כלום: היא היתה שם רק בשביל זיווג רומנטי לוודי. גם ב"צעצוע של סיפור 2" היא נשארה בבית, לטפל בכבשים או משהו, בזמן שהצעצועים הבנים יצאו להרפתקאות, ומהרגע שג'סי נכנסה לתמונה, בעצם כבר לא היה צריך אותה בכלל. היא היתה כל כך מיותרת, שבפיקסאר החליטו פשוט להיפטר ממנה. בו-פיפ לא משתתפת ב"צעצוע של סיפור 3"; היא מוזכרת, במשפט אחד, כשוודי נזכר שהיא אבדה איכשהו בדרך. מכיוון ש"צעצוע של סיפור 3" הוא גאונות צרופה, הדילול הזה בדמויות מנוצל בשביל רגע מרגש וחשוב כדי להבהיר את מצבם של הצעצועים בתחילת הסרט, והפחדים המוצדקים שלהם.
אז עכשיו היא חוזרת, מתברר. כנראה שיש עוד מה לספר על האופן שבו בו-פיפ נפרדה מהצעצועים האחרים, ועל הרומן שלה עם וודי. זה נשמע מעניין. אוף.
הסרטים הבאים של פיקסאר שעליהם דובר הם ברובם המשכים, למרבה הצער. אחרי "הדינוזאור הטוב" שמגיע עוד השנה יצאו "מוצאים את דורי" (יוני 2016), "צעצוע של סיפור 4", כאמור (יוני 2017), "מכוניות 3" (מתישהו, למי באמת אכפת) ו"משפחת סופר-על 2". בין כל אלה, יש רק סרט מקורי אחד: זה שעד היום נקרא "הסרט של פיקסאר על חג המוות המקסיקני". אז לסרט הזה, מתברר, קוראים "קוקו". הרבה מאוד מידע מעבר לזה לא קיבלנו – זה על ילד בן 12 שפוגש את בני משפחתו המתים ומפענח מסתורין עתיק או משהו. והנה תמונה מ"מוצאים את דורי" בלי שום סיבה מיוחדת. אני מחבב את התמנון הזה.
פיקסאר, אחרי "הקול בראש", שודרגו חזרה לדרגת "הדבר הכי נפלא אבר", אבל אחרי "לשבור את הקרח", סרטי האנימציה של דיסני מחזיקים בתואר הדבר השני-הכי-נפלא-אבר בערך, ולכן גם הם מעוררים הרבה עניין. הסיפור הגדול של השנה הבאה הוא כנראה "מואנה" – סרט-הנסיכה הפסיפי שכל מי שראה פיפס ממנו יצא נלהב מאוד. אבל יהיו עוד: ב-2018 תצא הגירסה של דיסני ל"ג'ק והאפונים" – האם זאת אגדת-גרים הידועה האחרונה שלא קיבלה עדיין עיבוד אנימציה של דיסני? – אבל, על פי המנהג שלהם בשנים האחרונות, הסרט לא ייקרא פשוט "ג'ק והאפונים" אלא בשם רומזני ולא ממש לעניין: "Gigantic". בגירסה הזאת, ג'ק עולה לממלכת הענקים שמעל העננים ומתחבר שם עם ילדה ענקית בת 11 (ר' התמונה למעלה).
כמו "צעצוע של סיפור" וסרטי פיקסאר אחרים, גם "הקול בראש" יקבל מיני-המשכים בצורת סרטונים קצרים. מה שיכול להיות מאוד נחמד – חמש הדקות האחרונות של הסרט הדגימו שיש המון דברים מגניבים לעשות עם הרעיון של הרגשות, של ריילי ושל אנשים ודברים אחרים. הסרטון הראשון נקרא "הדייט הראשון של ריילי?", הוא יגיע עם ה-DVD של הסרט באוקטובר, ויש כבר קליפ מתוכו.
דיסני מציגים בשנים הקרובות את "אליס בארץ הפלאות 2", או איך שיקראו לזה (יש לי הצעה לסלוגן: "כי יותר גרוע מהסרט הקודם זה לא יכול להיות!"), וגם את הגירסה המצולמת, בבימוי ג'ון פאברו, ל"ספר הג'ונגל" (שהטריילר שלה זכה לתשואות, וכנראה יגיע לאינטרנט בקרוב). וגם גירסה מצולמת ל"היפה והחיה", וגירסה מצולמת ל"חברי הדרקון אליוט, ג'יז, הם באמת עושים הרבה מאלה. וגם "שודדי הקאריביים 5: כן, הסדרה הזאת עדיין קיימת", שההכרזה הגדולה לגביו היתה על כך שאורלנדו בלום יחזור להשתתף בסדרה. דבר מוזר קרה לי עכשיו: נדמה לי שאני מצפה יותר לבואו של אורלנדו בלום מאשר לג'וני דפ.
השמועות היו נכונות: הבמאי של "מלחמת הכוכבים, פרק 9" יהיה קולין טרברו, ישר מההצלחה העצומה של "עולם היורה". קולין טרברו עושה רושם של בחור טוב, ואני חשבתי ש"עולם היורה" היה סרט-פופקורן כיפי וחביב, אבל הוא לא היה הרבה יותר מזה, ולא משנה כמה כסף הוא הכניס. הברקות מיוחדות לא ראיתי שם. את "פרק 8" מביים ריאן ג'ונסון, שכבר הוכיח את עצמו כיוצר עם פי מיליון יותר יצירתיות ומקוריות מטרברו. השאלה היא אם יצירתיות ומקוריות הן מה שדיסני מחפשים ב"מלחמת הכוכבים". אני מקווה שכן.
לא בדיוק קולנוע, אבל: "מלחמת הכוכבים-לנד" תיפתח בדיסנילנד. פעמיים, למעשה. אחת מהן תהיה תוספת לדיסנילנד שבקליפורניה, ואחת לפארק "דיסני הוליווד סטודיוס" בפלורידה. תהיה קנטינה. נדמה לי שאני יודע איזו מוזיקה ינגנו שם. ותהיה מילניום פאלקון שאפשר לטייל בתוכה. כל זה היה צפוי לחלוטין בערך מהרגע שבו דיסני הודיעו על רכישת לוקספילם, זה עוד ניצול ציני של מותג אהוב, ואני רוצה לנסוע לשם מחר.
בעקרון קיימת גרסת דיסני לג'ק והאפונים
מיקי מאוס הוא הילד העני שמבזבז את האפון על זריעה. זה הופיע בלקט שהיה לי בילדותי, וממש שנאתי את הסרטון הזה.
כן, אבל זה לא גירסה קולנועית מכובדת של הקאנון הרשמי של דיסני
לדיסני יש מלא חברות בת שמוציאות סרטים ארוכים יותר ופחות למספר מסגרות, אבל נהוג לחשוב רק על הסרטים שיצאו לקולנוע כסרטים הרשמיים של דיסני ואלה ששווים התייחסות. הנחה שאני די סבבה איתה, חוץ מהעובדה ש"סרט גופי" הוא סרט נהדר עם פסקול שמשתווה בקלות לפסקולים הגדולים של שנות ה90 שלהם.
(יש עוד כמה אגדות שחסר אגב : כיפה אדומה, החלילן מהמלין, עוץ לי גוץ לי, עמי ותמי)
אני חושב שגם דיסני היום מוכנה לקבל את "סרט גופי" כיצירה מופלאה,
ולכן ב-D23 הנוכחי התקיים פאנל מיוחד לכבוד יום הולדתו ה-20.
החלילן מהמלין זה לא של האחים גרים למיטב ידיעתי
(ל"ת)
היא לא ייחודית לאחים גרים
אבל גם הם כתבו גירסה שלה.
אבל חלק מסרטוני המיקי מאוסים הותיקים
יצאו מהאולפן עצמו. גם בפנטזיה מופיע מיקי מאוס (שולית המכשף).
אגב, גם לכיפה אדומה ולחלילן מהמלין יצאו גרסאות עתיקות של דיסני.
נכון
ניסיתי להגיד שדיסני מוציאים הרבה מאוד סרטים וסרטונים חלק מחברות בת וחלק מעצמה, ושלמרות זאת יש את הקאנון הרשמי שלהם שבו הסרטים הקצרים, ההמשכים ועוד לא מופיעים.
חברות הבת האלה הם עסק חדש יחסית. DisneyToon הוקמה ב-1990, וכל סרטי האנימציה באורך מלא שיצאו תחת דיסני לפני כן הם חלק מהקאנון הרשמי. סרט האנתולוגיה שמכיל את העיבוד לג'ק והאפונים, בפרט, הוא מס' 9 בקאנון.
בזמן שבדקתי את זה
גיליתי שוולט דיסני היה המדבב הראשון של מיקי מאוס. מגניב.
וכן, זה נכון. אני חושב שעדיין בשביל רוב האנשים כשמדברים על הקלאסיקות של דיסני מדברים על עיבודים באורך סרט מלא. מה גם שהסרט של ג'ק והאפונה מרגיש יותר כמו סרט של מיקי מאוס מאשר עיבוד לסיפור.
מה אמרו על מארוול ?
משהו מעניין? כי אם הראו אפילו חצי סצינה מהCivil war אני מעוניין לראות את זה כאן ועכשיו !
שודדי הקאריביים דווקא מסקרן, בעיקר עם מחזירים את אורלנדו בלום – משמע ההולנדי המעופף – משמע חוזרים כנראה למתכון של הסרטים הקודמים, שזה בתקווה לג'ק ספארו במינון נכון ובגידות על ימין ועל שמאל
יש
(ל"ת)
אבל למה לא יכולים להחזיר גם את דיווי ג'ונס?
אני יודע שהוא מת אבל למי פאקין אכפת! זה שודדי הקאריבים ואפשר להחזיר לחיים את מי שרוצים.
שום נבל לא ישתווה אליו.
Please no
(ל"ת)
חוץ מהטיזר ל-Civil War
אמרו משהו גם על החליפה של Doc Strange.
יש מלא גרסאות מזויפות וטרולינג של טיזרים ל-Civil War מה-24 שעות האחרונות ביוטיוב (חיפשתי וראיתי את כולם, אין אמיתיים).
בעיקרון הראו סוג של טריילר לCIVIL WAR
שמועות אומרות שהוא ישוחרר לרשת עוד כמה שעות, אני אישית לא רואה את זה קורה.
הלוואי
אני מחכה להצצה לסרט הזה כל כך הרבה זמן !
עוד בעניין Gigantic,
הוא יהיה מוזיקלי במיוחד ואת השירים יכתבו קריסטן אנדרסון-לופז ורוברט לופז שמסתבר שדיסני לא מוכנים לעזוב. לעזוב.
למה שהיו מוכנים לעזוב?
לא כל יום יש לך ברשימת מקבלי המשכורת את זוכה האגוט המהיר ביותר.
הרפרנס הזה פשוט טס לך מעל הראש, אה?
(ל"ת)
הישר דרך הדלת הפתוחה, בפעם הראשונה אי פעם. צריך לקמבן משהו.
(ל"ת)
ייתכן שיש לו לב של קרח, למרות הקיץ.
(ל"ת)
היה "הישר דרך הדלת הפתוחה"?
שמישהו יזכיר לי מה זה, בבקשה?
אוף..
מבאס לשמוע שאחרי שעשו קאמבק עם סרט מקורי ונפלא, פיקסאר עומדים לחטוף התקף חמור של סיקווליטיס. יכול מאוד להיות שהסרטים האלה יהיו מעולים (חוץ מ"מכוניות 3", ממנו אין לי ציפיות), אבל בכל זאת הייתי מעדיף דברים מקוריים. הטריילרים של "הדינוזאור הטוב" לא ממש הלהיבו אותי. כרגע הדבר היחיד שנשמע מעניין זה "קוקו".
[כן, כן, "משפחת סופר-על", אבל לפיקסאר לא ממש הולך עם סרטים שהם שניים בפרנצ'ייז. צש"ס 2 הוא החלש בטרילוגיה לדעתי (אה שיט, זו כבר לא טרילוגיה. דאם איט), את "מכוניות 2" לא ראיתי אבל הקונצנזוס עליו די שלילי, ו"בית-ספר למפלצות" – שהוא אולי פריקוול, אבל הסרט השני – די אכזב. אז עם כמה שאני רוצה להיות, כרגע אני לא הכי אופטימי לגבי "משפחת סופר-על 2"].
הדבר הראשון שחשבתי עליו בתמונה של דורי זה "היי, כתום וכחול". באמת אי אפשר לא לראות את זה אחרי שמגלים :(
באמת צריך עוד סרט ל"ג'ק והאפונים"? זה של בריאן סינגר יצא לפני שנתיים, וגם קיבלנו סוג-של גרסה של זה ב"אל תוך היער". נו טוב, אני מניח שעד 2018 כבר די נשכח מהם. ורק לאחרונה יצא לי לראות בפעם הראשונה את "פלונטר" הממש חמוד, אז זה נשמע מסקרן.
לפסקה שמתחת הסרטון של "הקול בראש" אפשר פשוט לקרוא "סרטים שאף אחד לא ביקש".
הריבוי של סרטי ג'ק והאפונה
זורק אותי לFables, הגירסה האולטמטיבית של אותו גיבור שאין שום סיכוי שתזכה לעיבוד קולנועי וטוב שכך.
היי דיסני, תודיעו לי כשאתם מחליטים להעניק פרוייקט קולנועי לאלכס הירש.
עד אז אין שום דבר מעניין באמת בכנסים שלכם.
אלו שראו את הטריילר ל"ספר הג'ונג'ל" טענו שה-CGI הוא ברמה שלא נראתה כמוה
מה שזה לא אומר, אבל זה מעניין.
אז הפוסטר לא מאוד מראה את זה.
מה לא בסדר עם הפרצוף של באגירה?
(ל"ת)
אני מחכה לזה בעיקר כדי לשמוע קוף עם הקול של כריסטופר ווקן.
(ל"ת)
נחש עם העיניים של סקרלט ג'והנסון בבקשה!
(ל"ת)
על לא דבר.
אתה מפוטר
(ל"ת)
אוף: יס פלנט ירושלים
יס פלנט ירושלים נראה כאילו הוא נבנה במחשבה תבוסתנית שסינמה סיטי מצליחים ובמקרה הטוב יבואו איזה כמה חברה בטעות. אחרת אין דרך להסביר את המחסור בחנייה (3 קומות תת קרקעיות קטנות מאוד שבכלליות בנוי בצורה מפוקפקת ביותר), את המעלית הצנומה שמכילה בקושי 9 אנשים, את השירותים שמכילים 4 תאים במקרה הטוב, את העמדת פופקורן הקטנטנה ובכלליות את התחושה הקלסטרופובית הקלה שמתקבלת מהמקום.
התחושה השנייה שמתקבלת היא בלבול. למה באותה קומה יש מקדונלדס, בית קפה, מקום להופעה חינמית,קופות וחלק מהאולמות בזמן שבקומה למעלה יש.. גלריית אומנות קטנטנה?
זה מתקבץ להרגשה שזה לאו דווקא שיש יותר אנשים ביס פלנט מאשר בסינמה סיטי, אבל שסינמה סיטי לפחות ערוך לקבל אותם. ואני מודה שלא נתקעתי בשום שלב בתור ענקי ושמצאתי חניה בסופו של דבר,כך שאולי יש פה איזשהו רעיון של ייעול שהם מצאו סטטיסטית שזה כל מה שצריך בשביל בית קולנוע גדול, אבל זה מצטבר לתחושה לא נעימה שגם האנשים האלה לא ממש יודעים מה עושים וגם סתם תחושה קלסטורפובית מנחוסית שכזאת.
וזה חבל, כי נורא רציתי להתלהב מהיס פלנט אבל זה אומר שכמו עם סינמה סיטי אני אצטרך לחשב מראש אם זה שווה באמת, במקום מקום שכיף לבוא. בקרב בין הקלסטרופוביה של יס פלנט מול האפליפסיה של סינמה סיטי, אני מרגיש קרוב יותר לסינמה סיטי.
לטובתו, הוא נראה יפה (מבפנים ומבחוץ) ואין בובות של דרדסים בכל מקום. ולהגנתו אני לא ירדתי לאולמות שנמצאים למעלה כך שאולי שם נמצא הקסם האמיתי.
אבל אין ספק שהתחושה העיקרית, בטח לנוכח ההייפ הכלל ארצי שיש לאולמות האחרים של החברה היא אכזבה. אולי המצב ישתפר והם יגדלו ויגדילו ויחכימו. אני מקווה מאוד, כי זה לא שסינמה סיטי הוא חוויה נעימה מאוד. אבל כרגע שניהם הם בתי קולנוע שלא ממש מרגש ללכת אליהם. ואולי זה הנוסטלגיה שבי מדברת, אבל מבאס לחשוב שבשביל זה הרסו את רב-חן.
קשה לי להגיד לגבי תלת מימד
אבל המסכים היו כמובן בסטנדרטים גבוהים. אני לא יכול להגיד שחשתי שהם היו יותר טובים מהאולמות של סינמה סיטי (מה גם ששמו אותי באולם קטן של 60 אנשים).
מצד שני, אני לא שם לב לבעיה שתיארת במסכים של סינמה סיטי.
וצריך לזכור שזה היה רושם ראשוני. אולי ביקורים נוספים ישכיחו את החוסר נוחות הזאת (בייחוד אם אני אגיע ללא רכב כי באמת שהחניון הזה לא משהו)
דורי
שמוצאים את נמו הוא בעיני הסרט הכי טוב של פיקסר, ואחד האהובים עליי בעולם (אני בן 38, אם מישהו תוהה..) ותמיד מאכזב אותי שלא מזכירים אותו ברשימת הסרטים המוצלחים שלהם. דורי היא, בעיני, אחת הדמויות המצחיקות ביותר בקולנוע אי פעם. כן כן, עד כדי כך. באותה שורה עם וולטר סובצ'ק (ג'ון גודמן, בביג ליבובסקי) ואולי גם ג'ורג' מסיינפלד (אוקי, זה לא קולנוע אבל זה מוקרן על מסך). יאללה מוצאים את דורי. אל תאכזב.
ואילו בעיניי
מוצאים את נמו הוא סרט ילדים סטנדרטי לחלוטין שהקשר בינו לבין מפעל האיכות שנקרא פיקסאר תמיד נראה לי תמוה. אולי זה כי צפיתי בחיקויים שלו לפני הסרט עצמו, אז זה הרגיש לי כמו עוד סרט דגים. גם חיי חרק ככה.
בין כל ההמשכים לא עבדה בתקווה! פיקסאריסט בנשמה!!!
הדינוזאור הטוב,הסרט הזה לא אומר לנו בינתיים כלום,אני מקווה שהאווירה שלו תהייה סטייל וול אי,אבל למרות כל השליליות וההשוואה לג'לי טרזן,אני מאד סקרן בקשר לסרט הזה.ולמה האנימציה נראת ככה?-כי זה פיקסאר,פיקסאר הולכים עם הסרטים שלהם עד הקצה,הם יכולים לעשות מה שבא להם,וכל העולם יעוף על הסרטים שלהם.(שאני אזכיר את ההכנסות של מכוניות 2?).
אני כמעט ובטוח שמוצאים את דורי הייה לא פחות ממצוין,ואפילו יותר טוב מהסרט המקורי.הכלילה היא שדורי מצליחה להיזכר במשפחה שלה ומחליטה וחפש אותה,מה שייצור טווח קומי ורגש די גדולים לפי דעתי,אני מאד מחכה לסרט הזה,ואפילו יותר לאנימציה,אם זה נראה כלכך טוב ב2003 מה הייה ב2016?!,אני מקווה שבסרט הזה היו המון כרישים וזה נעשה כל כך טוב בפעם הקודם אז למה להמשיך עם זה.ועוד דבר לטובת הסרט צעצוע של סיפור 3 היה לא פחות ממושלם,גם צעצוע של סיפור 2,וגם בית ספר למפלצות היה טוב מאד,טוב היה להם בדרך את מכוניות 2, כמה כבר אפשר להרחיב את הסרט הפושר הזה.והסרט מבויים על ידי אנדרוו סטנטון. (מוצאים את נמו וול אי).
ואני חושב שאם בסרט השלישי של מכוניות, מקווין יחווה חוויה דומה לזו של דוק זה יכול להוסיף מאד לסטרילוגיה לסיים אותה בצורה חיובית.רני מתכוון לעלילה שבה מקווין לא רצוי יותר בעולם המירוצים כי יש טירונים נוצצים שכבר מסתירים אותו,זה יכול להיות מעניין לא התחייבתי שזו תהייה העלילה.ובחייאת שאיזה טרקטור יעלה על מייטור כי מאז הסרט השני אני לא יכול לישמוע את השם הזה אפילו.
ובקשר לקוקו,זה הולך להיות אדיר.
גם משפחת סופר על 2 יכול להיות טוב,מעניין לשמוע מה קורה עם המשפחה הזאת,יכול להיות אדיר לראות את בוב בן ה50 מנסה להציל את העולם,ואיך וויולט ודאש נראים בתור בוגרים.
עוד משהו שדיסני עושים
שוק הבלו-ריי אמנם נראה כאילו הוא בדרך למות לא הרבה אחרי שהוא התחיל ללכת, אבל דיסני בכל זאת מוציאים את המארז השלם של סרטי מיאזאקי – כל הסרטים שלו באורך מלא, כולל "טירתו של קליוסטרו" שבכלל שייך למפיץ ואולפן אחר, גם בארה"ב וגם ביפן, ואני מניח שהגיעו אתו להסדר כלשהו. המארז זהה לזה שיצא ביפן לפני שנה, ומלבד הסרטים באורך מלא הוא מכיל גם את "השמש של יוקי" – פיילוט קצר לסדרה שמעולם לא הופקה והיה עבודתו הראשונה של מיאזאקי כבמאי, וגם פרקים של סדרת האנימציה "סוזונוסוקה אדום החזה" משנות ה-70 שמיאזאקי עבד בה כאנימטור ואמן סטורי-בורד. לכל אלה מתווסף גם ספר מקיף על מיאזאקי.
יש דברים אחרים מהקריירה המוקדמת של מיאזאקי שהייתי מוסיף לחבילה כזו וחבל שהם לא שם, אבל בסך הכל שווה בהחלט למעריצים.
וואלה? נשמע מעולה, כמה עולה?
כי משום מה לא ממש מצאתי על זה כלום ברשת.
ניסיתי להדביק את זה קודם ולא הלך.
http://www.amazon.com/dp/B0117V8BX8?_encoding=UTF8&camp=15041&creative=373501&linkCode=as3&tag=thedigitalbit-20
אם זה לא יותר מידי אוף טופיק
אפשר הסבר מורחב על גסיסתו של שוק הבלו ריי? פעם ראשונה שאני שומעת על זה (אבל אני לא עוקבת באדיקות אז כנארה שאני פשוט לא מועדכנת)
כמה שידוע לי כמעט ולא מוציאים יותר DVDים, ובגרסאות הבלו ריי דואגים ליותר תוספות ואריזות מושעקות.
יש משהו *חדש* שאמור להחליף את הבלו רי או שחוזרים לDVD?
תיקון: שוק מכירת תכנים דיגיטליים
על גבי אמצעי איחסון פיזיים גוסס.
זה היה ברור מראש
שבלו ריי הולך להיות הפורמט הפיזי האחרון לאחסון סרטים במשך הרבה זמן. רק שציפו שהוא יחזיק מעמד יותר.
אבל, מצד שני, כמעט ואי אפשר להשיג קוראי בלוריי.
בטח שאפשר
שתי הקונסולות השולטות בשוק, פלייסטיישן 4 ואקס-בוקס One כוללות בתוכן נגני בלו-ריי. גם הפלייסטיישן 3 מכיל נגן בלו-ריי.
קוראים. לא קונסולות.
קוראי סרטים (וידיאו, דיוידי, וברמה פחותה יותר בלוריי) זה מבחינתי "כל כמה שנים לשדרג במאתיים דולר בדיוטיפרי". קונסולה זה כמו מחשב עם כונן בלוריי, רחוק (ויקר) מרק נגן.
למה שתרצה "רק" נגן?
הצרכן המצוי כבר מזמן התחיל לאחד כלים. ברמה כזו שחברות כמו yes וHOT (ומן הסתם, מקבילותיהן בחו"ל) התחילו לשווק ממירים שהם סטרימרים כדי לנסות לשכנע לקוחות להשאר איתן.
קונסולות היום הם ממש לא למשחקים, הן נגני בלוריי, מזרימי מדיה, דפדפנים לאינטרנט ועוד.
פלייסטיישן 3 כבר אפשר לקנות מזה זמן רב ב-200$ ופחות
ספציפית לא בדיוטי פרי בישראל כי הדיוטי פרי בישראל כבר מזמן לא אטרקטיבי בשום צורה, אבל 200 דולר/יורו זה המחיר הרשמי לגרסה הבסיסית בחו"ל (עכשיו באמזון 180$).
המחיר ההתחלתי לקונסולות דור חדש קצת יותר גבוה, אבל הקטע הוא שקונסולות פחות צריך לשדרג (פעם פעמיים בעשור יוצאת אחת חדשה) כי עדכוני תוכנה מוסיפים להן כל הזמן תמיכה בעוד ועוד פיצ'רים ופורמטים. אתה מקבל פה ב-200-400 דולר מוצר שהוא על תקן נגן בלו-ריי, סטרימר, מדיה סנטר, תמיכה בנטפליקס/הולו/HBO/וכו אם אתה במדינה מתאימה – ועל הדרך גם מאפשר לך לשחק משחקים.
אה טוב בזה אני יודעת מעוכדנת
בתור אחת שאוהבת עותקים פיזים, ובמיוחד מהדורות מיוחדות, זה מבאס ממש
(עם כל הקדמה עדיין קשה לי לסמוך על עותקים דיגיטלים, אני צריכה הוכחה פיזית שקניתי משהו והוא אצלי)
את יכולה לעשות ניסוי
תפרסמי משהו אולטרא שערורייתי בפייסבוק (למשל את עצמך נראית כאילו את בועטת בחתול, פוטושופ כמובן).
אחרי שבוע בואי נדבר על מוחשיות ותכנים דיגיטליים :D
משיקולים לא רלוונטיים (חוסר אמצעים כלכליים ומגורים במעונות סטודנטים קטנטנים) הפסקתי להתחדש בכל מיני תכנים פיזיים כמו דיסקים לפני כמה שנים, אפילו נטשתי הכל מאחור אצל ההורים, ויש לי חתיכת אוסף. הנתק הזה עשה רק טוב, עכשיו אני לא מבינה למה מוזיקה צריכה לבזבז מקום פיזי של יותר מדיסק גיבוי גדול, כמעט הכל כבר שועתק למחשב.
מה יקרה אם הDVD שלך יסרט? אגב, זה אחד הדברים המעצבנים במוזיקה הממוחשבת שלי, מידי פעם יש קפיצות של סריטות שהיו על הדיסק.
כן, מדי פעם דיסקים נשרטים ומדי פעם ספרים נהרסים
אבל זה מתגמד לעומת כמות הפעמים שהמחשב שלי קרס לפתע ולקח איתו את אוסף המוזיקה והסרטים שלי. כן, כונן חיצוני וזה, אני יודע – אבל אם הכונן החיצוני שלך נהרס הולך לך כל הספרייה. אם הולך לך ספר אז הולך לך ספר אחד.
כמובן שזה לא אמור להיות איזה טיעון משכנע לכאן או לכאן – רק להראות שיש שיקולים לכל צד.
שמעת על זיכרון ענן?
(ל"ת)
כן
ומצאתי אותו לרוב איטי , לא נוח ואוף טופיק P:
הוא אמור להוות רק גיבוי
ולהיות נגיש, לא להיות המקור הראשי והעיקרי שלך לספריית הסרטים ו המוזיקה.
איבדתי דברים יקרים (רגשית)
גם על פלטפורמה דיגיטלית וגם על פלטפורמה פיזית. למשל, איכשהו במעבר בין 3 מחשבים ו2 כונני גיבוי, הצלחתי למחוק כל עותק קיים של עבודת המסטר שלי (את העותק הפיזי איבדתי כשעברתי דירה).
איבדתי ספרים ודיסקים שמישהו שאל ולא החזיר או כי היה פיצוץ בצנרת והבוידעם הוצף ואיתו כל ספרי הילדים ועוד כמה פריטים.
אז שיהיו כמה דרייברים של גיבוי, זה עדיין תופס פחות מקום. למשל במקרה שלי יש טיים מאשין (מק), דיסק גיבוי שני וגם דיסק פלאש של 64 ג'יגה שעליו כל התמונות.
ברור לי שיש שיקולים לכל צד, אבל העולם מתקדם.
אגב, אחד הדברים שההורים שלי איבדו זה את כל סרטי הוידאו שצילמו במצלמה שמחוברת לחשמל (!) כשהייתי ילדה. הם עדיין על אותו מדף כמו לפני 20 שנים אבל אין להם וידאו ואין וידאו לקניה**.
**אני יודעת שעדיין מספקים שירותי המרה מוידאו. אמא שלי קנתה שני מכשירים ממירים וגם ניסתה מכשיר של אדם שלישי. מאיזושהי סיבה זה מעולם לא עבד כמו שצריך וחוץ מזה מה היא תעשה עם הדיסק?
לאוניברסיטה אין עוד עותק?
למיטב זכרוני חייבים להשאיר עותקים (מודפס ודיסק) לאוניברסיטה בזמן הגשת התיזה. אני מצאתי כך עבודות בנות שלושים…
** אבל עדיין יש קוראי דיסקים
כל תזה הולכת לספריה
ומכל תזה שהוגשה ועברה שיפוט יש לפחות עותק אחד מודפס שם (לא בהכרח להשאלה). העותק הדיגיטלי נגיש רק אם החוקר מסכים (ככה זה היה עם הדוקטורט שלי לפחות). אין לי מושג, למען האמת, מה האוניברסיטה עושה עם עותקים דיגיטליים שחוקרים לא הסכימו להעלות לאתר הספריה.
כל התזות והדיזרטציות עולות לאתר הספריה
אבל לא את כולן אפשר להוריד מחוץ לתחומי הספריה, ואפשר לבקש דחיה של שנה בהעלאת העותק האלקטרוני.
אני חושדת שבקרוב יפסיקו עם השטות המיותרת של עותק מודפס, ובכל מקרה מידי פעם בערמות הספרים לפח רואים גם תזות ותיקות שאין להן יותר מקום.
אני יודעת שהתזה שלי לא הלכה לאיבוד, אבל אין לי קשר לאותה אוניברסיטה ולי אין שום עותק שלה. יש לי תחושה שאני בת האדם היחידה בעולם עם סנטימנטים לעבודת התזה הזו.
אוף! אצלי בסלון שוכב מכשיר וידאו + DVD
כבר בערך 15 שנה – נוצל אולי פעמיים.
רוצה לקנות?
בטח
כי הכי חסר לי בחיים הרגע שאמא שלי מראה לחברים ובני זוג אותי יושבת בשירותים ושרה בגיל 4.
אולי אור דזיין תרצה, יש לה אוסף דיוידי :)
חח תודה על המחשבה
אבל יש לי נגן בלויריי.
אני לא קונה דברים בשביל היופי ;)
(להוציא POP!ים, ופה זה סופר אופ אז אני אפסיק)
(ל"ת)
אמנם אוף טופיק - אבל אני רוצה לקנות
תן מייל או משהו.
גם אצלי בסלון
שוכב כזה. הבת שלי מנצלת אותו לפחות פעמיים בשבוע לראות סרטים וסדרות מוקלטות.
הבנתי שיש עוד תמונות וטריילרים
חדשים מהכנס הזה. מישהו יכול לרכז?
ההיסטוריה מכה שנית (בקולנוע הסיני)
טענות על עיוותים היסטוריים בסרטים הם עניין נפוץ בהוליווד (ובארץ, כאשר מדובר בסרטים של גיתאי), אבל בסין – מדינה שבה שכתוב ההיסטוריה הוא עניין לא רק לקולנוע אלא גם למשרדים ממשלתיים – אפשר היה לצפות שהוא יעבור בשקט. ובכן, מסתבר שאפילו שם מישהו עבר את הגבול.
החודש עומד לעלות בסין האפוס ההיסטוריה "הכרזת קהיר" העוסק בדיוניה של ועדת קהיר משנת 1943. מדובר באירוע חשוב בהיסטוריה הסינית – בועדה נקבע, בין היתר, שטריטוריות שנכבשו על ידי יפן במהלך המלחמה יוחזרו לסין עם תבוסת יפן, וסין הוכרה בועדה כאחת מארבעת המעצמות החשובות בעולם. הפוסטרים המקדמים את הסרט מבליטים, כמובן, את מי שייצג את סין באותה ועדה, המנהיג הדגול של סין העממית מאו צה-טונג.
אלא שאפעס, מאו צה-טונג מעולם לא ייצג את סין בועדה הנ"ל, ולמעשה מעולם לא נכח באותה ועדה. העולם בכלל לא הכיר אז במאו צה-טונג בתור מנהיג סין, הכבוד הזה הלך לאויב המהפכה השנוא צ'יאנג קאי-שק, שאכן ייצג את סין בועדה.
כל זה לא מנע ממפיצי הסרט להכניס את מאו צה-טונג לועדת קהיר, לפחות בפוסטר של הסרט (הסרט עצמו ככל הנראה נאמן יותר להתרחשויות ההיסטוריות). העובדה הזו לא מנעה מבלוגרים סינים – שכבר רגילים לעשות חוכא ואיטלולא מתעשיית הקולנוע המקומית שלהם (זכור לי מקרה לפני שנה-שנתיים שבו בלוגרים ברחבי המדינה ירדו רצח על אפוס-תעמולה היסטורי אחר שהציג את מנהיגי המהפכה האדומה בסין עם שעוני "רולקס" יקרים ומודרניים לחלוטין בתור פרודקט-פלייסמנט) והתחילו להפיץ באינטרנט גרסאות משלהם לפוסטר של הסרט, כולל אחת שמכניסה לועדת קהיר את גולום מסרטי "שר הטבעות". עד כאן הכל כרגיל.
אבל אז קרה משהו מוזר – אפילו העיתונות הרשמית בסין, שלא מפגינה עודף אופוזיציוניות בימים כתיקונם, הצטרפה לחגיגה והכריזה שיש גבול לבולשיט. מפיצי הסרט, שכנראה לא ציפו לתגובה מהסוג הזה, הודיעו שהם לא מתכוונים לקפח אף אחד, ופוסטרים עם דמותו של צ'יאנג קאי-שק "יגיעו בקרוב".
http://www.theguardian.com/world/2015/aug/17/bloggers-ridicule-chinese-film-placing-mao-zedong-at-key-wartime-conference
מרתק, תודה!
(ל"ת)
קודם כל שאפו לדיסני.
הם הגיעו למעמד על . ואני מקווה שעוד סטודיואים יקחו השראה לאיך ליצור תרבות סרטים מושקעת – בכדי שלדיסני תהיה תחרות (כי הם חייבים קצת כאפות)
עקבתי אחרי כל העידכונים מהכנס. והכי התרגשתי מספר הגונגל.
למרות שמסביבי התגובות היו – אל תשכח את עליסה / מלפיסנט/ סינדרלה – שכל אחד היה מלא פוטנציאל שהפך רקוב .- משהו לגבי ספר הגונגל מרגיש בlevel אחר.
אולי בגלל שזה אחד מהסרטים האחרונים של וולט . אז הם מתיחסים לזה אחרת .
רק מהתגובות סביב הטריילר שהראו להם. מהקאסט . הבמאי. וכו
והפוסטר!! דיבורים על cgi שנראה כמו קסם . סקרלט גוהנסון בתפקיד קא. ביל מארי בתור בלו!
אני עדיין סקפטי. אני יודע מה זה הייפ ומה זה טריילרים (אהמ מלפיסנט….זונות)
אבל עדיין יש בי תקווה שהם סוף סוף יבינו איך לקחת את הסרטים המצוירים שלהם ויהפכו אותם ללייב אקשן = לא יגעו בתסריט או בעיצוב דמויות. ופשוט יעשו את הסרט אחד לאחד. אמן.
וממה שמספרים – זה קורה כאן .
אוקיי
ואחרי שהורדתי את זה מהלב .
כן פיקסאר לא נרגעים עם ההמשכונים.
דורי – יוצא עשר שנים מאוחר מידי ועם זה עדיין לא מספיק מאוחר.
צעצוע של סיפור 4 – שזה רק מראה שהם לא יפסיקו גם ב10.
מבחינתי הם היו יכולים להפסיק אחרי הראשון -שהיה פנומנלי – אבל כנראה שזה רק אני.
ועוד מכוניות 3 – שזה ד״א הברנד הכי מצליח בכל הזמנים אחרי מלחמת הכוכבים עם 10 ביליון דולר בהכנסות של מרצנדייז – אם הייתם צריכים סיבה להמשכון שלנו נראה מיותר לחלוטין . אבל העולם שלהם כנראה עובד שפוי יותר .
(אולי שאר ההמשכונים של פיקסר זאת קונספירציה להסתיר את מיליון ההמשכונים שהם מתכננים רק למכוניות מי יודע )
די מבאס אותי שאני חי בתקופה שהשיא של דיסני – מבחינת סרטי אנימציה מקוריים כבר עבר .
פאק מה לא הייתי נותן שיהיה כנס כזה בתקופת אלאדין-מלך האריות-פוקהונטס-הגיבן מנוטרדאם-הרקולס -מולאן-טרזן
בינתיים אני אלך לראות את רוב הסרטים שהם הציגו פה (פאקינג סטאר וורס )
כי אין להם תחרות .
אני לא בטוח שאני חולק את ההתלהבות מספר הג'ונגל.
אם הסרט יהיה אחד לאחד – איזו הצדקה תהיה לו? באופן כללי, הסרט המקורי התבסס מאוד על אווירה. העלילה הפשוטה להפליא שלו סיפקה בעיקר תירוץ להראות ציורים מרהיבים של ג'ונגל וחיות מרקדות לצלילי ג'ז. אני לא בטוח כמה האווירה הקלילה הזאת מתאימה לסרט בן ימינו, והפוסטר האפל דווקא לא עושה רושם של האווירה ההיא. כדי שספר הג'ונגל יהיה רלוונטי צריך לשנות אותו.
אישית, הייתי שמח אם דיסני היו הפעם משתמשים בזכויות שלהם כדי לעבד סוף סוף את הספר ברוחו המקורית ולתקן את העוול שהם גרמו לו. מאז שקראתי את הספר של קיפלינג ספר הג'ונגל היה ונשאר אחד מהסרטים האהובים עלי, ויחד עם זה אני לא מסוגל לסלוח לו על איך שהוא קבר ספר עמוק על הסדר, האכזריות והפראיות שבטבע, ורקד על הקבר שלו עם דוב מזמר עד שכל העולם שכח לחלוטין את המקור.
הייתי שמח במיוחד לראות את הגרסה המקורית שנכתבה לסרט, שדיסני פסל ופיטר את הכותב והמלחין שלה. האווירה הקודרת שלה לא התאימה אולי לשנות ה-60, אבל היום היא הייתה משתלבת נהדר עם הרוח הקולנועית הנוכחית, ושומרת המון כבוד לחומר המקור.
כריס אוונס ישתתף בסרטו הבא של מארק ווב, ״Gifted",
סרט שבו, אני מניח, לא יהיו שום כוחות על.
http://www.hollywoodreporter.com/news/chris-evans-star-marc-webbs-815770
עוד עושים דברים כאלה?!
(ל"ת)
רגע, מה זה גירסה מצולמת ל"חברי הדרקון אליוט"?!
(ל"ת)
יאיר רווה (בשני פוסטים נפרדים אצלו בבלוג) חושף טריילרים לשני סרטים עם פוטנציאל לזכות בפרסים
(את שני הטריילרים גיליתי, כאמור, דרך "סינמסקופ" – http://cinemascope.mako.co.il/)
ארץ פצועה – המועמד המוביל כרגע לזכייה באופיר. אחרי שהוכיחו שבארץ אפשר לעשות סרטי אימה וקומדיות, הסרט הזה נראה כמו ניסיון להתאים למציאות הישראלית את דרמות המשטרה של הוליווד. הטריילר קצת מתלהב מעצמו, לטעמי, אבל עדיין נראה מסקרן:
https://www.youtube.com/watch?v=XO4JmfbWtIg
Straight Outta Compton
בסוף השבוע האחרון הגיעה ההפתעה הגדולה של הקיץ – סרט קטן על הקמת להקת ההיפ-הופ המשפיעה NWA זינק לצמרת הדוחק"ו בארה"ב, משאיר הרחק מאחוריו את "משימה בלתי אפשרית 5" ובמיוחד את "שם קוד מ.ל.א.ך." שנותר חבול, מוכה והמום, ועדיין מנסה להבין איך עשו לו את זה. הסרט הוא לא רק הצלחה מסחרית אלא גם ביקורתית, ושמועות טוענות שהוא יהיה שם חם גם בטקס האוסקר הקרוב. על פי יאיר רווה, הסרט גם עתיד להגיע לישראל, אם כי ככל הנראה להקרנות מצומצמות.
https://www.youtube.com/watch?v=rsbWEF1Sju0
חדשות מעולות!
כבר חשבתי שאצטרך לראות את "קומפטון" בבית. יפה שמביאים אותו.
וחוץ מזה, טריילר חדש ל-"סיקאריו" דרמת המאבק-בסמים של דניס וילנוב ("אסירים")
https://www.youtube.com/watch?v=ZVKF9_-LK7o
וילנוב עסוק כבר בבימוי הסרט הבא שלו – סרט מדע בדיוני שמבוסס על הסיפור הקצר "סיפור חייך" של הסופר טד צ'יאנג. צ'יאנג עצמו מגיע לישראל במסגרת פסטיבל אייקון בסוכות הקרוב![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ועוד אחד: "ויקטור פרנקנשטיין", הגרסה החדשה לסיפור האימה הידוע
עם ג'יימס מקאבוי בתפקיד הדוקטור, דניאל רדקליף בתפקיד איגור, על פי תסריט של מקס לנדיס ("כרוניקה בזמן אמת", ובקרוב "אמריקן אולטרה").
https://www.youtube.com/watch?v=cvESrJ5GdHc
מהבמאי של "להרוג את המזל" (שלא עשה מאז שום דבר ראוי לציון)
אבל למה רדקליף למה.
תכלס? זה נראה ממש ממש מגניב.
קצת כמו מה שריצ'י עשה לשרלוק הולמס.
ארץ פצועה לא דרמה משטרתית.
כלומר, הוא דרמה ויש בו שוטרים. אבל הוא יותר מכל חזרה לסרטים הישראלים הקלאסים שנעים בין דרמות משפחתיות לדרמות על ה"מצב". המוזיקה והקצב לא היו בסרט.
ואני סקפטי לגבי ההצלחה של קומפטון באוסקרים. עם ג'יימס בראון הנחמד יותר לא קיבל מועמדות אחת אפילו, אז שהקבוצה שקראה "fuck the police"? זה יהיה מאוד מפתיע אם זה יתברר כנכון. אבל הידד לגבי זה שהוא יגיע לארץ. כן יירבו.
1. אני פחות אופטימי לגבי "ארץ פצועה", אבל זה רק כי כבר נתקלתי בו בפסטיבל ירושלים האחרון. זה לא שהוא סרט לא טוב, הוא בסדר (ההופעה של רועי אסף מדויקת וראויה לשבחים ולמועמדות בדיוק כמו שתי ההופעות האחרות שלו השנה), הוא יעיל, רק שהוא לא עושה שום דבר מתוחכם מדי. הבנייה בהתחלה נותנת הרבה תקוות, מקצתן התממשו. אני גם לא חושב שהוא המועמד המוביל כרגע, לפחות לא בקטגוריית הסרט.
2. אני לא בטוח מה אני יותר, שמח על זה שבכל זאת מפיצים פה את "קומפטון" או עצבני מהצביעות של המפיץ.
1. מעניין, מי היית אומר שמוביל? לכאורה "המילים הטובות" אמור להוביל, אבל זה שהוא יצא כבר מחליש אותו סטטיסטית. אתה מהמר על חתונה מנייר? כי אני בעד.
1ב. לא יודע לגבי תקוות אבל הסרט בהחלט הולך לאיבוד בתוך עצמו, ולא בצורה מהנה בכלל. אני אגב לא נפלתי מרועי אסף או בכלל מתצוגות המשחק שהרגישו מרוחקות ופלסטיות (כנראה בכוונה). הצילום והעריכה, לעומת זאת, מופלאים.
אני מניח שהתשובה המבאסת היא "המלים הטובות". נכון, שהוא כבר יצא ואין סביבו יותר מדי קונצנזוס ביקורתי, אבל השנה אין שום סרט אחר מבין אלה שטרם הופצו (= כל השאר) שעושה קולות של משהו שבא בשקט וצובר באז חיובי בחודש-חודשיים האחרונים של המירוץ כפי שהיה לנו עם "למלא את החלל", "בית לחם" ואחרים. ואני לגמרי בעד "התיקון"*. די הופתעתי מהמועמדות של "חתונה מנייר" (אני מניח שזה אומר בעיקר על הרמה הכללית של הסרטים השנה). הוא נחמד, עם לב והופעות כובשות אבל הדמות של רועי אסף לא מנומקת בשיט. אותי זה השאיר קצת בחוץ.
*כן, אני יודע שהוא לא מועמד או בכלל ניגש למועמדות
מעניין. אני עדיין חושב שיש סיכויים טובים לארץ פצועה ואולי אפילו לבאבא ג'ון – אני חושב שחוסר ההתלהבות הביקורתית הכללית קצת מורידה מ"המילים הטובות", אבל מה אני יודע.
לא ראיתי את "באבא ג'ון" אבל זה עושה רושם של בסך הכל "מפריח היונים" משוכלל יותר, לא?
ולא יודע, אני לא רואה איך "ארץ פצועה" מקביל ברמה כלשהי לסרטים שזכו בשנים האחרונות. הוא בסדר לגמרי, אבל גם קצת בעייתי וטיפה מיושן (וישן. כמה ישן? דביר בנדק עדיין בגרסה הדשנה שלו אחרי שכבר ראינו אותו בגרסה החדשה ב"איביזה"). אני מתקשה להתלהב גם מזכייה של "המלים הטובות" אבל הביקורות ל"המלים הטובות" פחות או יותר זהות לביקורות על "אביבה אהובתי" (או לכל סרט אחר של זרחין) שזכה ב-2006 (ביחד עם "אדמה משוגעת"). אני מקווה שהגאולה תבוא מכיוונם של "היורד למעלה" (החסר סיכוי בהתחשב בזה שהבמאי לא מועמד) או "באבא ג'ון" (למרות הכל) שיתבררו כיותר טובים ויגרפו את הפרס. אחרת, אם אחד משלושת האחרים זוכה זאת תהייה הזכייה הכי פחות סוחפת מאז… 2005.
איזו צביעות?
הרציונל הוא פשוט – סרטים שיש להם סיכוי להצליח יופצו, אלא שאין להם את אחד משניהם לא יופצו. ההצלחה של "קומפטון" הייתה הפתעה גם בארה"ב. אני, אישית, שמעתי על הסרט הזה פעם ראשונה אתמול, כשרוה פרסם את הפוסט הזה. זה הגיוני לחלוטין להחליט להפיץ סרט לאור ההצלחה הלא צפויה שלו במכורתו.
(זה אותו מפיץ שגנז את "תחנת פרוטוויל" אחרי שהסרט לא זכה בשום מועמדות למרות שהמפיץ עשה קולות שהוא מתכוון להפיץ אותו).
זה שאתה שמעת על הסרט הזה רק אתמול לא רלוונטי לעניין בשום צורה, אני מניח שזה אומר רק על מקורות המידע שלך לגבי חדשות קולנוע ושום דבר מעבר (אגב, קרקר כפול קישר פה לטריילר כבר לפני כמה חודשים).
אמ... אוקי.
לא התשובה העניינית שציפיתי אליה, אבל סבבה (ורק לשם האגו – מקורות המידע שלי ככל שזה נוגע לחדשות קולנוע בסדר גמור, ואף למעלה מכך. אין לי יותר מדי דברים להתגאות בהם, אבל את זה יש לי). תחנת פרוטוויל לא הופץ – באסה גדולה, לא בסדר. האם השיקול היה היעדר המועמדויות שלו לאוסקר – ייתכן מאוד. שוב, אמרת צביעות, אנא פרט.
אתה קושר בין "תחנת פרוטוויל" ל"קומפטון", ככה שאני חושב שאני מבין לאן אתה חותר, ודווקא בזה, בהנחה ואני מבין נכון, אני איתך: סרטים "אורבניים" (מהמונח הפחות PC אמנע) לא מופצים כאן וזה לא בסדר. בחלק לא כזה גדול מהמקרים לא מדובר בהפסד גדול (טיילר פרי, תכלס, שחקן מצוין, אבל הוא לא וודי אלן. אפילו לא ספייק לי), אבל אותם מפיצים שיכולים למכור לנו את "ג'לי טרזן" או את "תשוקה" יכולים למכור לנו גם את "תחשבי כמו גבר" או "I can do bad all by myself", ובכך לתת לאיזשהו חלק מהאוכלוסייה לראות פרוטגוניסטים שנראים כמוהם. בהנחה ו"קומפטון" לא עמד לצאת נטו בגלל שהוא סרט "אורבני", אז כן – זה לא בסדר. "צבוע" הוא לא שם התואר שהייתי נותן להחלטה הזאת, אבל אני גם מוצא בה טעם לפגם.
זה לא אותו מפיץ - תחנת פרוטוויל נגנז ע"י פורום
(ל"ת)
תמורת 300,000$ בלבד תוכלו להיות הבעלים של ביתו של בפאלו ביל מ"שתיקת הכבשים". מגיע עם באר ריקה לכלוא בה אנשים.
http://www.nydailynews.com/life-style/real-estate/home-silence-lambs-killer-market-article-1.2330382
*אין בבית באר.
(ל"ת)
סערה בכוס אינטרנט שבועית: סטונוול
רק לפני כמה שבועות התוודעתי (ואני לא חושב שאני היחיד) שבכלל יש לרולנד "לפוצץ דברים" אמריך סרט חדש על מהומות סטונוול והסרט כבר הספיק לגרום לשערוריה וקריאות חרם אחרי יציאת הטריילר שלו.
אם צפיתם בטריילר שמתם לב שהוא, ובכן, די לבן. ואם אתם מכירים את המהומות, אתם יודעים שהם ובכן, היו פחות לבנות. זה תפס את תשומת הלב של חלק מקהילת הלהט"ב שהתעצבנו על ההלבנה והכריזו על חרם על הסרט (חשבון הטוויטר NotOurStonewall מרכז את רוב הכוח והוא משעשע מאוד (" איך קראו לגברים לבנים סיס-ג'נדרים בסטונוול? שוטרים") אם כי לא מאוד גדול עדיין (500 עוקבים).העצומה עומת זאת, הצליחה לחתום כבר קרוב ל25 אלף איש להחרים את הסרט. הרבה מהכעס הופנה לכך שעל פי הטריילר נראה שהדמות הבדיונית הלבנה היא זאת שזרקה את האבן הראשונה, למרות שככל הנראה הראשונה שעשתה את זאת הייתה טרנסית שחורה. אמריך,הומו מוצהר שזה הסרט הראשון שלו שנוגע בענייני קהילה והשחקן הראשי מיהרו להכחיש את הטענות על הלבנה ואומרים שהטריילר לא מייצג ושאת האבן הראשונה בסרט תזרוק דמות בדיונית שחורה טרנסית. זה לא עזר להרגיע את הרוחות.
עד כמה שאני זוכר, את האבן הראשונה השליך
מי שלא חטא מעולם.
אני מקווה בשבילו שהוא לא גר בבית עשוי מזכוכית
(ל"ת)
אני תוהה למה יוניברסל לא מוציאים מחדש את "מהיר ועצבני 7"
רק כדי שיוכלו להגיד רשמית שהסרט עבד את "הנוקמים" בהכנסות, הרבה מאוד סרטים כבר עשו את זה, וזה יציב את יוניברסל על המפה (יותר ממה שהם כבר עכשיו עם "עולם היורה").
ואגב זה, "המיניונים" כבר עומד על 970 מיליון בהכנסות עולמיות ועדיין ממשיך להרוויח, כלומר עוד אחד למועדון המיליארד של יוניברסל.
הסרט הבא של פול תומאס אנדרסון הוא סרט תיעודי על האלבום שג'וני גרינווד ושי בן צור הקליטו בג'ודפור ביחד עם תזמורת מקומית.
http://pitchfork.com/news/60889-radioheads-jonny-greenwood-subject-of-paul-thomas-andersons-new-documentary/
ג'וני, שי והתזמורת, אגב, יופיעו במגדל דוד ב-1 בספטמבר.
ענני סילס מריה או: אם בירדמן היה פחות פלוץ
'בירדמן' ו'ענני סילס מריה' לא ממש צמד תאומים, אבל עדיין יש משהו מאוד מתבקש בלהשוות ביניהם, ויש המון נקודות דמיון: שניהם סובבים סביב כוכב קולנוע מבוגר (עם תפקיד עבר בסרט גיבורי על) שמתכונן לתפקיד בתאטרון, עם כוכב משנה שחי חיים מהירים ולא זהירים ונוגע סביב שאלות של זהות והתמודדות עם העבר ומבט עקום לעבר התוצרים ההוליוודים העכשווים.
אבל כאן נגמרות ההשוואות. אם 'בידרמן' היה בראש ובראשונה פנטזיה גברית (הסצינה הלסבית הזאת![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
) אנטי-ממסדית עם יותר רפרורים אנרכוניסטים מהיפסטר דרג ב', עם עלילה סוחפת שרצה בספרינט וצעקות כמעט בכל שלב אז ענני סילס מריה הוא בערך ההיפך מכל אלה. העלילה כמעט ולא קיימת, שגם כאשר היא שם היא מתקדמת בזחילה תוך מעבר לכמה שוטים של עננים כי אם חשבתם שהשם הוא איזה מטאפורה למשהו שקורה בסרט אז טעיתם הנה עוד קצת עננים.
ולמרות הפטפטת הרגועה של הסרט, יש בו משהו מרתק ומאוד נינוח. אף אחת מהדמויות לא מסורה או קיצונית כמו בירדמן אלא מלאה באמביוולנטיות אנושית שכזאת שנותנת לאנשים להיות שונים במזג רוחם ובנקודת מבטם אך עקביים ברצונות ובחששות שלהם. דבר שזולג מעבר לדמויות וגם לביקורת שלו לגבי הוליווד המודרנית וסרטי הגיבורי על בסצנה הטובה בסרט בה קריסטן סטוארט וג'וליט בינוש רואות את הסרט החדש של קלואי מורץ ומדברות עליו.
ואם כבר הזכרתי את השחקניות, אז כן, קירסטן סטוארט שחקנית נהדרת וגונבת את הסרט לחלוטין מידי בינוש הנפלאה גם כאן. קלואי מורץ פחות טובה מהן, אבל לא גרועה בכלל. יהיה מאוד כיף לראות את סטוארט מגיעה לאוסקרים עם הסרט הזה, אבל אני מניח שדבר שכזה לא יקרה וחבל.
הסרט מאוד כיפי ונעים בכלליות, גם אם לא מגיע לשיאי גאונות. האמביוולנטיות והאווירה הרגועה שלו מונעת ממנו להמריא לשחקים חדשים בחינת אנרגיה אבל מעבירה את הזמן בצורה כיפית ומעניינת, בייחוד באמצע קיץ הוליוודי ביותר. רק חבל על האפילוג המיותר לחלוטין של הסרט, שדי פוגם בסרט כיצירה שלמה.
תמונה ראשונה של מייקל פאסבנדר מ-Assassin's Creed (מעניין איך יקראו לזה בארץ)
ותקציר של עלילת הסרט…
http://www.comicbookmovie.com/fansites/MarvelFreshman/news/?a=124475
המעניין הוא, נראה שמבחינה עלילתית מדובר בשילוב בין המשחק הראשון לשני, מצד אחד בחור שנחטף על ידי חבורה סודית שפועלת משחר ההיסטוריה שרוצים מידע על אבותיו של הגיבור ומנסים להשיג אותם דרך הזכרונות שלו (זו עלילת המשחק הראשון) ומצד שני הזכרונות שהוא משחזר הם ממתנקש מספרד של המאה ה-15 כמו במשחק השני במקום מירושלים בתקופת מסעות הצלב כמו במשחק הראשון (באסה בשבילנו). גם שמות הדמויות הראשיות שונו, מה שדי תמוה.
המשחק השני לא באיטליה?
(ל"ת)
המשחק השני אכן באיטליה.
אני לא זוכר שהיה משחק כלשהו שהתרחש בספרד.
לא היה
פאסבנדר יגלם דמןת של מתנקש שלא היה בסדרת המשחקים
אכן, התבלבלתי.
(ל"ת)
המשחק השלישי מתרחש חלקית בספרד
למרות שרוב Brotherhood מתרחש ברומא, האפילוג קורה בספרד, בכללי לא היה משחק (בנתיים לפחות) שקורה ברובו בספרד ועלילתו מתמקדת במתנקש ספרדי.
יש מתנקשים אחרים גם
יתכן שהם יתמקדו בגיבור אחר, לא חייבים לרכוב על דזמונד כל הדרך
הם עושים עלילה שונה מהמשחקים ויספרו סיפורים על מתנקשים אחרים
לא יודע איך להגיב לזה.
מצד אחד אני מניח שזה טוב שהם לא הולכים לגעת בעלילה של המשחקים הראשונים בסדרה וככה הם לא יחרבו אותם, מצד שני נורא רציתי לראות את אלטאיר ואציו על המסך הגדול.
למה בעצם?
הייתה להם אישיות כל כך שונה זה מזה שזה באמת משנה איזה מתנקש יהיה בסרט?
מה שכן, חבל שהסרט לא מתרחש בתקופה של המשחק הראשון, לראות את עכו וירושלים בתקופת מסעות הצלב היה מהדברים היותר מעניינים בו
אולי כי הם רוצים חופש ולא להיות כבולים לעלילות של המשחקים הראשונים
ואולי כי הם לא רוצים שישפטו את הסרט ביחס למשחק וישפטו אותו בפני עצמו.
ובפינת ה"סרט שמקבל עיבוד לסדרה" היומית
גלקסי קווסט. האמת היא שאת זה דווקא די קל לי לדמיין כסדרה.
http://variety.com/2015/tv/news/galaxy-quest-tv-series-amazon-1201579636/
איך?
"דו"ח מיוחד" הראה שגרה מסוימת וקל לדמיין סדרה שלמה שמתרחשת באותו עולם. "גלקסי קווסט" הראה אירוע חריג וחד פעמי. מה אפשר להפוך פה לסדרה? צוות צעיר ופעור של חללית שמסתובב בין הכוכבים? זה הופך להיות מד"ב רגיל ללא אלמנטים של "גלקסי קווסט".
כאלה מסתוריים הדיסני האלה
שישחררו כבר משהו על הCivil war או תמונה של ספיידרמן!!
איזה קטע, בדיוק היום הם שחררו שלוש תמונות
http://www.themarysue.com/civil-war-rumors/
ובגלל שלצוות של קאפ יש רק מעופף אחד (לצוות של איירוןמן יש שלושה) אז הם כנראה קיבלו מטוס מגניב שהיה חייב להידחף לתמונת המחזור.
בסדרת טלוויזיה
יש לך זמן להכיר את הדמויות השונות לפני שהן מתפצלות. לא תמיד אבל בד"כ, נגיד. פה יש קודם את הפיצול ואז אמורים להכיר חלק מהדמויות החדשות שהן חלק מהפיצול, ואמור להיות אכפת לנו מהן? אם רבע-שליש מהדמויות בפוסטרים לא אומרות לנו כלום, מה הקטע? הקבוצות אמורות להרשים אותנו?
בכמו כן, איפה הענק? שוויץ?
הם היו חייבים להיפטר ממנו
(בקומיקס שלחו אותו לחלל), כי כשהוא בוחר צד הקרב לא מאוזן.
זה מאוד תלוי בקונפליקט
אנחנו יודעים רק שהיחסים שלה עם הקפטן הם טובים, אנחנו אבל לא יודעים מה דעתה על כל השאר… אגב, לקטפן כנראה יהיה 2 נשים בצוות (גם סקרלט וויטץ)
הניחוש שלי בעניין
הוא שנראה את הטריילר לקפטן אמריקה מה-D-23 (עם קצת שפצורים ועדכונים ) מגיע בעונת הטריילרים (בין האלווין לכריסטמס ). לא עוד הרבה זמן.
היום דלפו תמונות
מהטריילר שהיה בD23, אז הם בטח הולכים עכשיו להזדרז עם זה קצת.
נראה שטיזר של "מלחמת האזרחים" עתיד להיות מוקרן לפני ספקטר בנובמבר,
אז כן, מה שאתה אמרת.
זה היה רק עניין של זמן מסתבר
בשקט בשקט, המיניונים, עוד סרט של יוניברסל כזכור, חוצה את רף מיליארד הדולר :
http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=minions.htm
3 מארבעת הסרטים שחצו השנה את קו המיליארד היו של יוניברסל. יוצא הדופן היה כמובן הנוקמים עידן אולטרון. ולחשוב שיש בדרך את מלחמת הכוכבים, ספקטר והסרט האחרון של משחקי הרעב…..
https://www.youtube.com/watch?v=_wYtG7aQTHA&index=12&list=PLQ-7WiWmOuK_e5Gj4rFWiRtC61_sMTg-L
(אמ;לק: קרב ראפ של היצ'קוק וספילברג)
וזה?
https://www.youtube.com/watch?v=PXBJIZ1NXFU&index=1&list=PLQ-7WiWmOuK_e5Gj4rFWiRtC61_sMTg-L
שמע, ספילברג מול היצ'קוק מול טרנטינו מול קובריק זה קרב אמיתי (עם פאנץ' נחמד ועצוב),
אבל אני לא יכול להסתכל על סטן לי מול ג'ים פאקינג הנסון ולחשוב שמדובר בקרב הוגן…
ראית את הסוף?
(ל"ת)
ווסן קרייבן (צעקה, סיוט ברחוב אלם) נפטר בגיל 76
מבאס.
יחד עם "מגנוליה", "אפוקליפסה עכשיו" ו"אמלי",
אני חושב שסצנת הפתיחה של "צעקה" הראשון היא מהטובות ביותר שראיתי. את סרטי האימה הקלאסיים שלו ("הבית האחרון משמאל" וסדרת פרדי קרוגר) לא הספקתי להשלים, אבל שמור לו מקום בגן עדן בזכות שיחת הטלפון ההיא עם דרו ברימור (פי אלף יותר ג'נט לי, אם שואלים אותי).
לא טרחתי לראות את מיליון ההמשכים והרימייק
אבל "סיוט ברחוב אלם" הראשון הוא אחלה סרט. לא יודע אם יצירת המופת שעושים ממנו, אבל בהחלט אחלה סרט.
יום קולנוע ישראלי!
יכול להיות שמישהו כבר אמר על זה משהו ופספסתי? זה היה די ביג דיל שנה שעברה.
בכל מקרה, בשבוע הבא. סרטים ישראלים בעשרה שקלים בלבד.
גם הפעם יש כמות יפה של סרטים שווים צפייה, אז אותי לפחות זה ממש משמח =]
גם שם אין ספוילר... אני לא מבין מה קורה לתגובות שלי =[
(ל"ת)
מחאת המדבבים
אני יודע שרובכם חושבים שמדבבים זה מקצוע מיותר בימינו לא טוב כמו פעם, אבל תסתבר שגם להם יש קשיים
אבל אני חושב שמגיע להם שישתפו את זה:
מחאת המדבבים
אז הנה הטריילר ל״הנערה הדנית״
הסרט הידש של טום הופר, שמעלה בי שאלה:
מישהו יכול לתת טיעון משכנע ל״למה הוא נחשב במאי מוצלח?״ אני מבין שיש לו סגנון מאד ייחודי, אבל הצילום בסרטיפ שלו פשוט ממש מכוער- עם האנשים שמסתכלים לצד הקצר של הפריים ויוצרים קומפוזיציה ריקה בכוונה, המרחב ראש העצום, הקלוזאפים בעדשה סופר רחבה…
למה כשמייקל ביי עושה את הדברים האלה בסרטי רובוטריקים המבקרים יורדים עליו, וכשטום הופר עושה את זה בדרמות בריטיות נותנים לו פרסים?
https://m.youtube.com/watch?v=d88APYIGkjk
כי הוא יודע ללהק ממש טוב.
אוקי, חרא הסבר, בעיקר כי יש אנשים בקאסט שזה התפקיד שלהם, אבל אני חושב ש"נאום המלך" נישא על כתפי הלנה בונהם-קרטר, קולין פירת' וג'פרי ראש. יחד איתו יש את "עלובי החיים", שגם לו יש אנסמבל מעולה בעיני (וראסל קרואו אחד. לא מדברים עליו), אבל אני איתו פשוט כי הוא אני באופן כללי ממש אוהב אותו, בצורה הקאמפית, אובר-דה-טופ ולא מודעת לעצמה שלו. הוא כמו אופרת סבון (תרתי משמע) עם המון תקציב. ואן הת'וואי.![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
הסגנון שלו היה דווקא די אפקטיבי בעיני ב"נאום המלך", וב"עלובי החיים" הוא בעיקר עשה לי כאב ראש, אבל את כל הפילמוגרפיה שלו עד כה אני בסה"כ אוהב. הטריילר עצמו די יפה אבל אם הוא יפגע בסיכויי האוסקר של סרטים שאני אשכרה אוהב, כמו שנה שעברה והסרט הקודם של אדי רדמיין, אני באמת אתעצבן.
Deathgasm, חצי סרט אימה זומבים שדים או משהו כזה, חצי love letter להאבי מטאל.
https://www.youtube.com/watch?v=Cg-c7UpJZLQ
אם לומר את האמת אני יכול לראות מצב שמטאליסטים אחדים נעלבים מהטריילר הזה כי הוא מציג אותם באופן קצת סטריואטיפי ו"אנחנו לא באמת שטניסטים ומומרמרים ולא כולם שמים את האיפור" הזה ויאדה יאדה… כן, אני יודע שאנחנו לא כאלה, אז מה! תגדלו קצת חוש הומור.
בנושא מאש-אפים מטורפים
עורך אחד השקיע הרבה ויצר סרט קצר שמאחד בתוכו כמעט כל דמות שאי פעם בילתה בדיסקוטק או מועדון לילה, לתוך עלילה אחת קוהרנטית (טוב, כמעט). זה לא תמיד מושלם, והוא בהחלט איטי בקצב שלו אבל זה גם די מדהים בצורה המיוחדת שלו.
לצפייה
"עולם המחר" (האחד הטוב)
אני לא זוכר אם אני או מישהו אחר דיבר על זה כבר, אז מצטער אם אני מעלה את זה בשנית:
דון הרצפלד, אחד מגאוני האנימציה שלא מקבלים עדיין מספיק תשומת לב הוציא השנה יצירת מופת באורך 15 דקות שנקראת "World of Tomorrow" שנמצאת באינטרנט בפינות אפלות. הרבה פחות מדכא מ"איזה יום יפה" והרבה יותר קוהרנטי. הסרט מתאר דו שיח בין ילדה מהווה ושיבוט שלה מהעתיד שמתארת את העתיד מסביבה. קורע מצחוק, מדכא ונוגע ללב, מעניין בתיאוריות המדע בדיוני שלו וחמוד ממש. צפייה מומלצת וקצרה שאני מקווה שתצליח להידחק ולזכות באוסקר לסרט אנימציה קצר השנה.
אתה יכול לשלוח קישור?
יש כאן בתשלום.
אני יודע שאנשים לא אוהבים לתת את הכסף שלהם לדברים שהם לא מכירים (או בכלל)
אבל אני ממש ממש ממליץ להשקיע 5 דולר ולצפות בזה. מדובר בלא פחות מיצירת מופת, ואולי הסרט הכי טוב שראיתי השנה. (גם It's Such a Beautiful Day של אותו יוצר מומלץ)
אני מנסה כבר שבוע לקרוא את הביקורת של מפלצות בע''מ
אבל הספוליירים שלה לא נפתחים. זה לא בעיה במחשב שלי ניסיתי בעוד מחשבים. אתם חושבים שיש בעיה באתר?
בבקשה תענו לי. אני רוצה לפתור את זה
(ל"ת)
את יכולה לקשר לכתבה?
כי אני לא מצליח למצוא ביקורת של מפלצות בע"מ את מדברת אולי על זו של בי"ס למפלצות? (כי אם כן, שם נפתחים לי הספויילרים)
הנה זו הביקורת הישנה
http://www.fisheye.co.il/monsters_inc/
גם לי לא עובד, אין לי מושג.
מצטער
אולי זה קשור לכך שהתגובות שם סגורות
האמת שכל התגובות שם רק ה־javascript של הפתיחה לא עובד.
נסי עכשיו.
(ל"ת)
תודה רבה עכשיו זה עובד
(ל"ת)
חובבי הקווסטים עשויים להכיר את יום המתים המקסימני מ"גרים פאנדנגו"
עשו מהיום הזה משחק נפלא. אני בטוח שאפשר לעשות סרט אפילו עוד יותר נפלא.
לא עוד הרבה מאוד זמן נזכה לצפות ב"קונג פו פנדה 3",
למעשה, עוד 5 חודשים הוא כבר יהיה בבתי הקולנוע, ולכן ההודעה הזו קצת משונה…
רבל ווילסון דובבה את הדמות "מיי מיי", אבל עכשיו היא כבר לא – כי קייט הדסון מחליפה אותה.
בניגוד למה שקרה עם "הדינוזאור הטוב", שהוחלף הבמאי, הכיוון השתנה ודמויות קוצצו, המקרה כאן כולל החלפה של שחקנית אחת בלבד (שהייתה מקושרת לסרט מאז 2013). אני לא אוהב את רבל ווילסון, אבל בכל זאת אני מוצא את זה קצת מעליב בשבילה.
ואולי הסיבה היא באמת הקלטות מחדש שרבל לא יכולה להשתתף בהם (למה? מה היא כבר עושה? סבבה, שיהיה) כמו שטוענים, אבל זה לא נשמע הגיוני במיוחד כשזה קורה 5 חודשים לפני צאת הסרט.
זה באמת מפתיע ולא שגרתי
ובאמת מעניין לדעת למה זה קרה, וסביר שאף פעם לא נקבל תשובה.
אני לא חושב שיש מצב שחמישה חודשים לפני שסרט אנימציה יוצא הדאלוגים לא גמורים. ברור שהיא מקליטה מחדש משהו שכבר הוקלט, וסביר שגם הונפש (כלומר, היא מדבבת מחדש דמות לפני תנועות השפתיים שהונפשו, במקום להיפך). וקייט הדסון בדרך כלל משדרת אופי ופרסונה שונות לחלוטין מרבל ווילסון. מוזר.
אז דני בויל חשף שככל הנראה הסרט הבא שלו
(אחרי "גובס" כמובן) יהיה "טריינספוטינג 2". כבר היו דיבורים על הסרט הזה זמן מה אבל לא חשבתי שזה משהו שיגיע בזמן הקרוב, בערך כמו הדיבורים של טרנטינו על קיל ביל 3. אומנם יש את החשש המיידי שהסרט יהיה מביך לעומת קודמו המופתי אבל בתכלס אני די מרוצה. דני בויל הוא במאי שאני סומך עליו (למרות שהצפייה ב"טראנס" זכורה לי בתור אחת המשעממות שאי פעם חוויתי) וכל השחקנים שעבדו על הסרט הקודם עושים פה קאמבק ומתאחדים. ואם כבר דני בויל אז בינתיים יש פידבקים חיוביים מההקרנה של "ג'ובס" בפסטיבל טלורייד.
להבדיל מקיל ביל 3, ההמשך לטריינספוטינג קיים כספר.
ב-2002 אירווין וולש הוציא את ספר ההמשך של טריינספוטינג, פורנו, שמתרחש כעשור לאחר הספר הראשון ויצא תשע שנים אחריו. לפני שלוש שנים הוא הוציא גם פריקוול, אולי יום אחד זאת תהיה טרילוגיה.
כן, אבל פורנו די מבאס לעומת טריינספוטינג
כלומר, אולי הוא ממש משתפר אחרי 200 עמודים או משהו, אבל ה100 עמודים הראשונים לא יוצרים דחף לקרוא עוד לעומת טריינספוטינג המופתי. אבל אולי זה רק העובדה שהספר לא מטריח אותך להבין סקוטית כדי לקרוא אותו אז הוא נחשב בעיני לפחות מאתגר ומעניין.
תחכום בפרסום
אחד מהסרטים המדוברים שיוצאים בקרוב הוא "אגדת האחים קריי" בכיכובו הכפול של של טום הארדי. הסרט מקבל ביקורות טובות בסך הכל, כפי שאפשר לראות מ
" rel="nofollow">הפוסטר שלו. הקאץ'? הגארדיאן, אחת מהביקורות המוזכרות פה נתן לו רק שני כוכבים , אבל בגלל העיצוב של הפוסטר, הוא נראה כמו כל שאר הביקורות.
"אוי לא! יש ממש מעט מקום בין הראשים שלהם!
זה יהרוס את כל הקומפוזיציה!"
"אין ברירה, תמצאו מישהו שנתן ביקורת ממש גרועה כדי שנוכל לדחוף אותו לשם".
וזה הולך להיות באמצע הקיץ – 21 ביולי 2017 :
http://screenrant.com/christopher-nolan-movie-2017-release-date/
צפו להכרזות על ליהוק של מייקל קיין בקרוב…..![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אז רבקה פארגסון ("משימה בלתי אפשרית" החדש והסדרה "מלכה לבנה") היא המועמדת המובילה לשחק את קפטן מארוול!
מגניב.
נשמע מגניב, אכן
אבל לא צריך להתייחס ביותר מדי רצינות לכל שמועה מובנת-מאליה.
אולי זה נכון, אולי לא; מה שוודאי הוא שעל כל אישה שתופיע בתפקיד "אקשני" טוב בעתיד הנראה לעין יופצו שמועות כאלה.
המקור של זה הוא מאוד אמין כשזה נוגע לליהוקים
הוא למשל דיווח לפני שזה היה רשמי על כל הקאסט של "יחידת המתאבדים" ושטום הולנד ואסא באטרפילד הם שני המובילים לקבל את התפקיד של ספיידרמן.
חוץ מזה, היא מושלמת לדמות, הן מבחינת המראה, המשחק והקשיחות.
איזה מקור?
כי לכתוב סתם ככה "רבקה פרגוסון מועמדת מובילה" ואז לומר כמה שהמקור שגילית את זה ממנו אמין זה קצת משונה.
...
http://birthmoviesdeath.com/2015/09/10/report-marvel-likes-rebecca-ferguson-for-captain-marvel
שון בין ואווה גרין הם הפרונטרנרים לתפקידי הנבלים ב"וונדר וומן"!
שון בין כהאריס אל המלחמה, ואווה גרין כסרסיי (כן, כמו במשחקי הכס) המכשפה.
נשמע כמו תמיד אצל DC שיהיה יותר שווה לראות את הסרט בשביל הנבלים מאשר בשביל הגיבורים.
וקייט בלאנשט כנראה תשחק את אמא של של וונדר וומן
(ל"ת)
ארס (ares ), לא האריס
האמת, כמו תמיד עם שון בין – זה מאיים להיות one-off….
לגבי השמות עצמם – גם במארוול היו שמות לא פחות גדולים כמו – גיא פירס, רוברט רת'פורד, הוגו וויבינג, מיקי רורק ועוד. השאלה היא לא מי נמצא בסרט, אלא איך משתמשים בו.
ועוד בניגוד לשחקנים כמו ג'ף ברידג'ס, רוברט רת'פורד, גאי פירס וכו'
לשון בין ואווה גרין אין קמצוץ מהכישרון של השחקנים המוזכרים למעלה. המשחק של שון בין משעמם ולא זכור, מקסימום הוא יודע להגיד את התסריט שלו במבטא בריטי חביב. אבל אצל אווה גרין המצב יותר קיצוני. אומנם במעט התפקידים שראיתי אותה היא בהחלט שיחקה אבל הבעיה שהמשחק שלה היה צעקני, מוגזם ותמיד חזר על עצמו. קשה לי להבדיל בין אווה גרין מ"צללים אפלים", מ"300: עלייתה של אימפריה" ומ"עיר החטאים: עלמה להרוג" משום שזה בדיוק אותו תפקיד. היא הביצ'ית הסקסית והלוחמנית שמפתה גברים, עושה עליהם מניפולציות וטורפת אותם. אפילו כל אחד משלושת הסרטים האלה כלל סצנת סקס אלימה שנראתה לא קשורה לשאר הסרט ( חוץ מ"עיר החטאים" ששם זה התאים בהתחשב לזה שהיא הסתובבה עירומה חצי מהסרט). אולי היא שיחקה בסרטים האחרים שבהם היא יצאה מהטייפקאסט הקבוע (הבנתי שהיא מעולה ב"החולמים") אבל בינתיים לא אהבתי מה שראיתי ממנה.
וואו, אני ממש לא מסכים.
לדעתי הם כולם שחקנים טובים, *אבל* דווקא רובם כנבלים הם הרבה פחות chew scenery מאווה גרין ושון בין. דווקא המוגזמות שדיברת עליה היא הסיבה שבגלל היא כל כך מושלמת, היא מאוד דומיננטית, וגם שון בין יכול להיות כזה.
בגלל זה הם נשמעים כמו רעיונות כל כך טובים לשחק את הנבלים, בעיקר אם הם *ביחד*, נשמע כמו שילוב אדיר.
ברור שיש כמה דברים שאנחנו חלוקים לגביהם בנוגע למשחק.
לדעתי משחק צעקני ומוגזם < משחק מופנם ועדין.כאשר שחקן מצליח להעביר לי את רגשותיו ומחשבותיו בלי יותר מדי מניירות ומילים הוא יוצר דמות הרבה יותר עמוקה ומעניינת מאשר דמות שצורחת את מי שהיא. זה לא ששחקנים עם תפקידים קיצוניים פחות טובים או משהו כזה, לראיה ג'י קיי סימונס ב"וויפלאש", אבל דווקא ברגעי השקט נחשפות השכבות העמוקות ביותר של הדמות (ואגב זכורים לי כמה רגעים כאלו עם סימונס ב"וויפלאש"). בניגוד לסימונס שגם אם יש לו נטייה לצעוק בתפקידיו הוא כל פעם הוא יוצק אותה לדמות שונה לחלוטין, אווה גרין תמיד חוזרת על אותם שטיקים, מניירות והבעות פנים מאוסות. דוגמה מושלמת לשחקן כזה הוא כריסטוף וולץ שאם ראית תפקיד אחד שלו אז ראית את כולם (והוא היה הדבר המעצבן ביותר עלי האדמות ב"עיניים גדולות"). יש שחקנים שיודעים לשלב בין החצנה להפנמה בצורה מושלמת, הסצנה הזאת של רוברט דה נירו מה"שור הזועם" (מכילה ספוילרים כמובן) היא פשוט תצוגת משחק מרהיבה. ואחד הדברים שמיוחדים בה הוא כיצד ההתפרצות והדממה חודרים הרבה יותר עמוק כאשר הם נבנים אחד מן השני.
על שון בין אין לי מה להוסיף, הוא סתם בינוני לפי דעתי. אפשר דוגמה לתצוגות משחק טובות שלו?
נ.ב.
השחקנים שהזכרתי בתגובה הקודמת הם אכן מצוינים אבל לא טענתי שהם היו נבלים טובים בסרטי מארוול. יש למארוול נטייה לקחת שחקנים מעולים ולהוציא מהם משחק חלול וחסר נשמה.
משחקי הכס...
(ל"ת)
תודה על התשובה המפורטת, ידעתי שזה יגיע.
אז לדעתי הוא היה דמות חצי קלאץ' בספרים שעברה טיפול לא משהו במעבר לטלווזיה ונהפכה לאחת הדמויות המשעממות בסדרה. נכון שחלק רב מזה הוא אשמת הכותבים אבל שון בין לא תרם הרבה. לעשות פרצוף רציני ולזעוף זה לא משחק טוב בסטנדרטים שלי (למרות שהיו כמה קטעים שחיבבתי אותו, במיוחד בסצנות עם רוברט ואריה).
אווה גרין היא פנטסטית
ואני אשמח לראות אותה בכל תפקיד – *בעיקר* בתפקיד נבלת-קומיקס.
אם היא טובה בתפקידים כאלה, זאת בוודאי שאינה סיבה לא ללהק אותה לתפקידים כאלה.
הבעיה שאחרי שלושה תפקידים זה נמאס לגמרי.
גם ג'וני דפ מעולה בסרטים של ברטון כאשר הוא משחק דמויוית אקסצנטריות שמרוחות בסיד אבל בשלב מסוים זה כבר נהיה פתטי.
ואת שון בין אתה לא אוהב?
בעיה אחת עם הליהוק הזה הוא שאווה גרין כל כך כריזמטית וממגנטת שהיא תיקח את כל הפוקוס מגל גדות.
עם כל אהבתי לאווה גרין,
הפעם האחרונה שהיא שיחקה את דמותה של הנבל(ית? יש מילה כזו) ב-300 עליית האימפריה, היא הייתה איומה ונוראה ומלאת פאתוס מוגזם ומקושקש בכל מילה שיצאה לה מהפה. מי יודע, אולי הטקסטים שהיא היתה צריכה להגיד והבימוי הם אלו שאשמים, אבל זה בטח לא עשה לי איזשהי ציפייה לראות אותה משתחלת שוב לתפקיד של דמות הרעה בסרט הוליוודי.
אוף טופיק: פרנסס מקדורמנד תשחק בסרט הבא של מרטין מקדונה.
זאת אחת הבשורות הנפלאות ששמעתי בזמן האחרון. אומנם "שבעת פסיכופטים" היה בחלקו אכזבה אבל אחרי "ברוז'" אני אראה כל מה שיש לו להציע. ופרנסס מקדורמנד היא לא ספק אחת השחקניות האהובות עלי שמלבד "אוליב קיטרידג" היא לא שיחקה בדבר ראוי לציון בכמה שנים האחרונות. זה התקציר של הסרט ע"פ מקדונה:
עכשיו רק נותר לחכות שאחיו ג'ון מייקל מקדונה המבריק לא פחות יודיע על סרטו הבא.
לא הבנתי.
השוטרים האלה מניחים שהרוצח של בתה הוא לבן אז הם מראש מוותרים על החקירה? לא היה יותר הגיוני אם הם כבר היו עושים חקירה, מגלים אם האשם לבן או לא ורק אז פועלים על פי מה שההשקפה המעוותת שלהם אומרת? אני יודע, פרגוסון היה נורא והכל אבל זה לא אומר שצריך לכתוב תסריטים כאלה משונים בהשראת זה.
אני מניח שהם פשוט מאשימים בהתחלה כמה שחורים בנושא ומתעלמים מלחקור את הנושא ברצינות מאשר מה שאמרת. אני מניח שנצטרך לחכות לסרט כדי לראות מה באמת מתרחש בו.
"Our Brand Is Crisis" - טריילר.
בראש ובראשונה – https://www.youtube.com/watch?v=BLZo_ILZhfk
שנית – זה נראה נורא מהנה! "Our brand is crisis" הוא גרסה בדיונית (כולל שמות שונים) של סרט תיעודי באותו השם על מעורבות של יועצים פוליטיים אמריקאיים בבחירות 2002 בבוליביה. שזה נשמע מאוד משעמם, אבל הטריילר עצמו נראה פשוט ממש מגניב. סנדרה בולוק, בילי-בוב תורונטון, אנתוני מאקי וזואי קאזאן בבימויו של דיוויד גורדון גרין ("אננס אקספרס" הסטלני והמטופש [והאוברייטד בקטע אחר] מצד אחד, "ג'ו" המלנכולי והמחוספס מצד שני).
ואחרון – התפקיד של סנדרה בולוק הוא מהמקרים הנדירים האלה בהם תפקיד שנכתב בעבור גבר משוכתב בעבור אישה. במקרה הזה, לפי הדיווחים, בולוק ניגשה לקלוני והציעה לו לקחת את התסריט כשהדמות הראשית כתובה וכגבר, לבצע כמה שינויים, וללהק אותה לתפקיד הראשי. זה לא עניין תקדימי יותר מדי, אבל כן יחסית נדיר. כזכור לי, מקרים קודמים כוללים את התפקיד של אנג'לינה ג'ולי ב"סולט", טילדה סווינטון ב"רכבת הקרח" והבולטת ביותר, ריפלי מ"הנוסע השמיני". בולוק עצמה נראית מעולה פה.
ריפלי היא מקרה מיוחד
היא לא בדיוק נכתבה כגבר במקור, וגם לא כאישה.
התסריט המקורי של "הנוסע השמיני" כלל דמויות עם שמות גבריים בלבד, אבל כלל הערה בתחילתו שמבהירה שכל הדמויות בסרט הן "יוניסקס"; כל אחד/ת מהם יכול/ה להיות גבר או אישה, ולא תהיה לזה שום השפעה על העלילה. וזה היה לפני כמעט 40 שנה. מעט מאוד סרטים נכתבו כך מאז.
הממ, זה ממש מעניין,
כי בדיעבד נכתבו ספרים תיזות ומאמרים על "הנוסע השמיני" (והסדרה כולה) שטחנו עד דק את הסימבוליזם של נשיות-לידה-מוות והפחד הגברי הקמאי מהן, כשהעמידה של ריפלי בתור גיבורה נשית מובהקת מול החייזר נשענת בכבדות על היותה אישה ולא גבר.
ככה שלפחות בדיעבד, היתה לזה השפעה ניכרת על העלילה, או לפחות על איך שהיא נתפסת על ידי הצופים והמבקרים (והמתפלספים).
אה, הסימבוליות בהחלט שם.
ואין ספק שכשהסרט הגיע לצילומים ריפלי היתה ללא ספק אישה, ולא במקרה.
יואו, אתם קולטים?! היא קוראת את פאוסט של גתה!!! (1:30).
הבנתם, הבנתם, הבנתם?! זה בעצם סימבוליזם לזה שהיא מוכרת את נשמתה לשטן, כלומר שהיא משרתת מפלגה רעה וככל הנראה תתפכח לקראת סוף הסרט מהתמיכה שלה בהם!!! איזה עומק ומקוריות! בולקגוב היה גאה! טוב, יותר בכיוון של "מי שכתב את הסצינה של טיווין לאניסטר והצבי בעונה הראשונה של 'משחקי הכס' היה גאה".
מעניין (לא קולנועית)
ב2004 שזה ממש קצת אחרי הבחירות הספציפיות האלו, טיילתי בבוליביה.
באותה תקופה אחרי קצת מאבק חוקתי וכו' נערך שם משאל עם רציני בנוגע למקורות גז טבעי שנמצאו במדינה העניה ביותר ביבשת אמריקה- ואחת העניות בעולם. האם הנכס צריך להשאר בידיים הבוליביאניות או שמע להמכר החוצה.
מניחה שזו היתה המוטיבציה המרכזית של האמריקאים להכנס לתמונה בתקופה ההיא, אנחנו רואים מה קורה אצלינו עכשיו..
מסתבר שבלי שאף אחד הרגיש
גור ורבינסקי מביים בימים אלה ממש סרט אימה חדש בגרמניה, פרטי העלילה עדיין נשמרים בסוד כרגע. קצת מצחיק שהבמאי של שאחראי לכמה משוברי הקופות הכי גדולים של העשור הקודם לוקח על עצמו פתאום פרויקט שעל פניו נראה מינורי (אין כוכבים גדולים בקאסט), אבל העבודה המצוינת שהוא עשה על סרטי הרפתקאות לכל המשפחה ("שודדי הקאריביים"), סרטי אנימציה לכל המשפחה ("רנגו") והעבודה הפחות-מצוינת שהוא עשה על סרטי אנשים-עדיין-מנסים-להבין-מה-בדיוק-זה-אמור-היה-להיות ("הפרש הבודד") קצת השכיחה כמדומני את העובדה ש-"הצלצול" שלו היה אחד מסרטי האימה הכי אפקטיביים של המילניום הנוכחי. יהיה מעניין לראות אותו חוזר לטריטוריה.
בהחלט אחד הסרטים המסקרנים של השנה הקרובה (אני תוהה איך יקראו לו בעברית – "תרופה נגד בריאות טובה"?)
http://www.imdb.com/title/tt4731136/?ref_=nm_flmg_dr_1
אם הסרט יצליח נקווה שאולי יתנו לו סוף סוף לביים סרט של ביושוק
(ל"ת)
הא? מה הקשר?
(ל"ת)
הוא היה אמור לביים עיבוד ל"ביושוק" לפני כמה שנים
וזה בוטל עקב הדברים שבדרך כלל מבטלים סרטים.
את זה אני יודע.
אני שואל למה דווקא הצלחה של הסרט הספציפי הזה אמורה לעזור לורבינסקי להרים מחדש דווקא את זה.
השאלה האמיתית היא למה דווקא ביושוק
אל תבינו אותי לא נכון, Bioshock והמשכו Infinite הם מהמשחקים האהובים עלי. במיוחד לאור הנרטיב היפה שעובר בשניהם בצורה מעולה. וזו בדיוק הסיבה שאני חושב שאין צורך לעשות מהם סרטים. משחקים כאלו, כמו סאגת Bioshock או The Lat OF Us לדוגמא, מסופרים כל כך טוב כבר במקור שלהם שנראה שאין צורך באדפטציה קולנועית מהסיבה הפשוטה שהיא לא תעביר את הסיפור בצורה שמתעלה על המקור.
משחק כמו Assasin Creed, לעומת זאת, יכול להרוויח מאוד ממעבר לקולנוע כי מדובר במשחק עם רעיון מעניין שמועבר בצורה מאוד גנרית במדיום בו הוא קיים.
אני לא יודע, טיעון ה"זה כבר מעולה במקור אז אין טעם לעבד" לא נראה לי תקף פה,
כי אז הוא היה צריך להיות תקף, למשל, גם על ספרים. ובכל זאת, אני חושב שהמון סרטים שמבוססים על ספרים הצדיקו את עצמם גם במקרה שבו חומר המקור היה פנטסטי ועל הנייר באמת לא היה צריך סרט בשביל להעביר אותו יותר טוב – ובכל זאת, התוצאה הייתה מעולה.
"ביושוק" הראשון לדעתי לא ממש צריך עיבוד לא כי הוא נורא טוב, אלא כי במקרה הספציפי הזה, כל הפואנטה (או הטוויסט) שלו די לא הייתה עובדת אם לא היה מדובר במשחק. ממש יש שם משהו שלא היה עובד בכל מדיום אחר, לא ספר ולא סרט. אם יעבדו את זה וישאירו את האלמנט הזה, זה פשוט לא יעבוד ויעבור באותה צורה כשמדובר בסרט שאינו אינטראקטיבי.
דוגמא יותר טובה למה שאני מתכוון היא סדרת מטאל גיר, שכמעט מודעת לעובדה שמדובר במשחק וחצי מהעלילות שלה שוברות את הקיר הרביעי ואפילו אומרות משהו על המדיום הזה, ועיבוד קולנועי יאבד את רוב אם לא את כל הניואנסים האלה (למרות שעל מי אני עובד, סרט של "Snake Eater" עם אמילי בלאנט בתפקיד הבוס וג'יליאן ג'ייקובס בתפקיד אווה זה בין 20 הדברים שהכי הייתי רוצה לראות קורים בעולם הקולנוע. תן בראש אבי ארד).
ורבינסקי התעקש שביושוק יהיה מדורג R
האולפן לא רצה כי לא היה בטוח בהצלחה של סרט כזה.
במידה והסרט הזה יצליח, אולי הם יראו שסרטי אימה מדורגים R יכולים לעשות קופה לא רעה.
נכון זה Long shot אבל מי יודע.
המרגלים: טובת הכלל
לאלה שלא זוכרים (או צעירים מדי): "המרגלים" (במקור Spooks) היתה סדרת מתח בריטית על מעלליהם של אנשי השירות החשאי הבריטי, ה-MI5, שהחלה את דרכה בתור האלטרנטיבה האינטליגנטית לסדרות הז'אנר האמריקאיות של תחילת המילניום הנוכחי ("זהות בדויה" ו-"24") וסיימה כשהיא נופלת לאותם פחים עמוקים של חוסר-סבירות כמוהן. אחד החידושים שהיא בכל-זאת הציגה: הרעיון שאף דמות שמופיעה על המסך לא בטוחה, והיא יכולה להתפגר (לרוב באופן אלים) בכל רגע בתחילת, אמצע או סוף העונה. זה היה הרבה לפני שג'ורג' ר.ר. מרטין חלם שמישהו יעשה מהספרים שלו סדרת טלוויזיה.
אז באופן הולם למדי, בסרט הקולנוע Spooks: The Greater Good שיצא לבתי הקולנוע בבריטניה השנה ולאחרונה גם לצפייה ביתית, מככב לא אחר מאשר ג'ון שלג הידוע גם כקיט הרינגטון. למעשה, למרות שלדמות שלו בסרט קוראים "וויל", מכל בחינה אחרת הוא משחק בו את ג'ון שלג: טיפוס צדקני במידה מעוררת בחילה, לא האיש הכי אינטליגנטי בסביבה בלשון המעטה, שמסתובב על הסט עם הבעה בודדת שנועדה בעיקר לעורר רחמים.
עלילת הסרט מחייבת אפס היכרות עם המקור הטלוויזיוני (כאמור, רוב גיבורי המקור הנ"ל כבר מריחים מזמן את הפרחים מלמטה) והיא בהחלט מותחת לאורך רוב הזמן, אם כי קיצוץ של עשרים דקות ממנו היה עושה לו טוב. הרינגטון, כאמור, מעצבן למדי, אבל יתר השחקנים עושים עבודה טובה (רק שבניגוד לדמות של הרינגטון, אף אחד מהם לא מגלם דמות מעוררת-אהדה במיוחד). יש בסרט כמה money-shots שנועדו לשדרג את חוויית הצפיה מזאת שמוכרת לצופים מהמסך הקטן, אבל רובו די נצמד למראה הטלוויזיוני המוכר. זה בסדר, המראה הזה עובד כמו שצריך גם בסרט (אם כי אני לא יכול להעיד לגבי איך זה נראה על מסך גדול). בצד הרע של כל הסיפור: דווקא את נעימת הנושא השאירו מחוץ לסרט משום-מה.
הבעיה היא שביחד עם כל הדברים האחרים, הסדרה ירשה גם את חוסר-הסבירות מהמקור הטלוויזיוני שלה. זה לא חוסר-סבירות בוטה מהסוג שתראו ב(נגיד) "קינגסמן" או "משימה בלתי-אפשרית 5", אבל משלב די מוקדם, כל טוויסט בעלילה נותן בוקס כואב יותר מקודמו להיגיון הישר. עלילת-משנה בסרט עוסקת בניסיון פוליטי לקצץ בכנפיו של השירות החשאי הבריטי, ומסקנה מתבקשת מהצפייה בסרט היא שאם השירות הזה עושה חצי מהשטויות שרואים על המסך, זה כנראה לא רעיון כזה גרוע.
עדיין, 104 דקות מהנות למדי, בעיקר למעריצי הסדרה אבל לא רק.
יותר מופרך מ"זהות בדויה" ?
הסדרה הזו הגיעה לרמות של אופרת סבון בעונות המתקדמות
היי
הם המציאו מדע חדש וטוויסטים בלתי הגיוניים כדי להצדיק את המופרכות העלילתיות והסיבוכיות הבלתי נתפסת.
(האמת שפרשתי אחרי עונה 2, וגם זה היה עונה אחת מאוחר מידי)
היקום הקולנועי של אייס קיוב
אייס קיוב הוא אולי אחד מהראפרים שהיה להם את קריירת המשחק הכי טובה, אבל זה לא אומר שהיא הייתה… מגוונת. אבל עכשיו, מסתבר, שכל זה היה מכוון כי כל הסרטים של אייס קיוב מתרחשים ביקום אחד. מ'אנקונדה', 'שלושה מלכים' ועד שני סרטי 'ג'אמפ סטריט' – הכל קשור.
אז, נאט וולף הולך לשחק את לייט בעיבוד האמריקאי לדת' נוט
איזה ליהוק נוראי. נאט וולף הוא לא רק שחקן גרוע שמעצבן אותי ברמות על, הוא גם מכוער. עכשיו, אני אוהב את המגמה של הוליווד לתת לאנשים לא יפים במיוחד תפקידים ראשיים (סוף סוף!) אבל לייט אמור להיות יפה תואר, זהו למעשה מאפיין חשוב של הדמות, כמו ש-L אמור להיות מכוער. אולי נאט וולף היה יכול אז להתאים ל-L אלמלא, שוב, העובדה שהוא שחקן מחורבן.
בקיצור, חרא חדשות. למה לא זאק אפרון או ניקולס הולט? שניהם היו מושלמים לתפקיד.
דמדומים: ההיפוך המגדרי
לא, באמת – סטפני מאייר כתבה ספר שלם שכולו דמדומים מדומיין אם בלה הייתה בו ואדוארד היה אדית'.
לטענתה, היא עשתה את זה בשביל להראות שהסיפור הוא לא אנטי-פמיניסטי.
אממ… כן.
אני חושב שמדובר על הפעם הראשונה
שסופר כותב פאנפיק על עצמו
אז הנה העניין...
הסרט בדרך… נכון?
כלומר, ספר חדש של "דמדומים", זה בטוח עדיין פופולרי מספיק כדי להצדיק סרט.
וזה אומר: יאללה ספקולציות קאסטינג.
אם כן
אני בעד להשאיר את סטוארט ופטינסון באותם התפקידים בדיוק.
הדינוזאור הטוב
טריילר חדש.
הטריילר תורם עוד קצת לחוסר ההתלהבות שלי
להפוך את האדם היחיד על הסט לכלב זה לכאורה מקורי ומצחיק. שאר הדמויות עברו כזו האנשה שנשאר טעם די זול מהטריק הזה. חוץ מזה זה ממשיך להזכיר את אחי הדב או איך שקראו לסרט החמוד ההוא מפעם, שכבר עשו.
נראה כמו סרט שכניראה יצחיק בעיקר ילדים.
בכלל גם הלוגו דומה לא?
גם בלוגו של אחי הדוב יש משהו של דוב עם סמל כף יד של אדם…
המשך לאנט-מן
הופ ואן-דיין מקבלת שדרוג לכותרת עם "Ant-Man and the Wasp"
ובנוסף מארוול מכריזים על 3 תאריכים ב-2020 ללא שם בינתיים
http://marvel.com/news/movies/25244/marvel_studios_phase_3_update
הקומיק קון בניו יורק סיפק עוד כמה תאריכים
מכוניות 3 – 16 ביולי 2017
צעצוע של סיפור 4 – 15 ביוני 2018
משפחת סופר על 2 – 21 ביוני 2019.
בנוסף יש עוד כמה פרויקטים של דיסני שלא נחשפו במלואם, אבל גם הם זכו לתאריך.
http://screenrant.com/incredibles-2-toy-story-4-gigantic-release-dates/
אז עכשיו זה להכריז על סרט כללי כזה
"סרט של פיקסאר", "סרט של מארוול", וגם – וזה חדש – "סרט אגדה לייב-אקשן של דיסני". יש שניים כאלה ברשימה, שאין להם עדיין שמות.
בכל אופן, לאור העדכונים, גם תאריכון הסרטים שלנו (הידוע בעבר כ"לא סופי") עודכן, ועכשיו הוא מגיע עד שנת 2019.
כמה אידיוטי. בסוף יגיעו למצב שיכריזו על סרטים
בלי שמות ובלי אולפן שמקושר אליהם, "בתאריך ככה וככה יצא סרט כלשהו", ואז בעצם נחזור לנורמליות שהכרנו עד לא מזמן, שבמסגרתה אנחנו פשוט יודעים שיצא סרט כלשהו מתישהו (יש שמועות שזה קורה כל שבוע).
אני אנצל את ההזדמנות הזאת כדי להכריז שב-19 במאי 2016 יצא סרט.
פרטים בהמשך!
אבל למה לדחות את הסרט של קפטן מארבל בשביל סרט המשך
סופר מיותר ובינוני כמו אנטמן.
למה, מארבל, למה אתם עושים לי את זה. אתם מאד מקשים עליי להיות מעריצה שלכם.
כן, חוץ מזה שזה עדיין קודם כל סרט של אנטמן
והוא מקבל את הקרדיט הראשון, אז אני ממש לא רואה בזה כניצחון פמיניסטי למרות שככה הם מנסים להציג את זה במארוול.
טריילר ל- Hail Caesar
של האחים כהן
ועוד משהו קטן,
הדמות שטילדה סווינטון מגלמת,של כתבת הרכילות האמיתית Hedda Hopper, תופיע גם מוקדם יותר בסרט "טרמבו" בגילומה של הלן מירן
מישהו מוכן להסביר לי מה אנשים מוצאים בקארה דלווין? היא תעלומה בעיני
הן כשחקנית והן כדוגמנית.
כשחקנית, היא חביבה אבל לא מדהימה, לא מבין איך היא נהיתה שחקנית מצליחה כל כך.
וכדוגמנית… היא חמודה, ויש לה יופי מיוחד, אבל היא לא מדהימה. באמת שאין לי מושג איך היא נהיתה הדוגמנית הכי מצליחה בעולם, כאילו WTF?
לא ממש מבין על סמך אתה אומר שהיא מצליחה
הן כשחקנית והן כדוגמנית.
ראיתי אותה על כל מיני פוסטרים של חנויות וזה, אבל זהו בערך. אני מודה שאני בכלל לא בקיא בעולם האופנה / דוגמנות, אבל לקרוא לה "הכי מצליחה בעולם" נראה לי קצת מוגזם, לא?
ושחקנית מצליחה? היא כיכבה עד כה ב 4 פיצ'רים, אף אחד מהם לא בלוקבאסטר ענקי או משהו, והנוכחי ("פן") הוא כישלון קופתי. גם לא שמעתי על אף אחד מהסרטים העתידיים שלה בימד"ב חוץ מ"יחידת המתאבדים". אז שוב, באמת שאשמח להסבר למה לדעתך היא "מצליחה כל כך".
אישית אני כן חושב שיש לה יופי שונה כזה. מה שמציק לי זה הקול שלה. לפחות ב"ערים של נייר" היא נשמעת כל הזמן כאילו היא צרודה. הרבה פעמים בסרט חשבתי "שמישהו יתן לה אקמול או מרק עוף או משהו!". אבל לי יש קול בס נמוך, אז מי אני שאדבר.
העובדה שממשיכים לקחת אותה לפרויקטים גדולים מוכיחה את זה שהיא מצליחה כשחקנית.
ואומנם גם אני לא הכי בקיא בעולם האופנה אבל ראיתי לא מעט כתבות הן בטלוויזיה והן באינטרנט שטענו שהיא הכי מצליחה, כמו זו למשל…
http://www.independent.co.uk/news/people/profiles/why-britain-s-most-successful-model-cara-delevingne-is-the-face-of-the-decade-9145421.html
היא הפכה לכוכבת אינטרנט לא קטנה לפי מה שהבנתי
מעין ג'ניפר לורנס לעניים. היא גם כביכול חברה קרובה של מפלצות אינסטגראם כמו ריהאנה וכאמור דוגמנית מצליחה, אז הפרסום וההצלחה שלה בעולם לא תלויים עד כדי כך בסרטים בהם שיחקה או בכשרון המשחק שלה בכלל.
הרגע הזה שמתארים את ריהאנה בתור מפלצת אינסטגרם ולא בתור זמרת,
אתה מבין שאיבדת כל קשר עם עולם התרבות.
צר לי לספר לך
אבל קורט קוביין מת.
כמה עוקבים היו לו באינסטגרם?
(ל"ת)
עיקר האפיל שלה נובע בעיקר
מזה שהיא לא פלקט. קארה דלווין מקפידה להציג אישיות, דעות ואפילו חוש הומור (שומו שמים!) שהם מצרך נדיר ומרענן במקצוע שלה. זה, בשילוב מאפייני הגוף שלה שהם נכונים לטרנדיים השולטים כרגע (ambiguousLook, גבות רחבות, הימנעות מהירואין שיק וכו'…) הופך אותה לנערה שכולם רוצים להיות חברים שלה (שלה, ולא ליהפך כמו שחלקכם הקפיד לטעות פה למעלה).
בחמש מילים
היא חברה של טיילור סוויפט.
רגע, ברצינות? זו הסיבה היחידה?
נשמע קצת מוזר.
מה מוזר בזה?
לכל תקופה יש את ה-It Girl (או במקרה של עין הדג, ה-Hit Girl) שלה. ככה זה.
אה, יופי, מצאתי את המקום לפרסם את זה.
לכבוד אוקטובר והחג המפחיד שבסופו, סרט אימה קומי מהביזאריים ביותר שקיימים. פרודיה על מגרש השדים שהיא שליש יאן שוואנקמאייר, שליש מישל גונדרי, שליש מונטי פייתון והרבה, הרבה כיף. העלילה לינארית, צפויה ולא מורכבת, אבל הביצוע הגרוטסקי, המוזיקה האלקטרונית ובעיקר ההומור והקריצה והגישה המחויכת מפצים על זה בענק. בהקרנה שהייתי בה במוזיאון הירשהורן בוושינגטון כמעט כולם נקרעו מצחוק, חוץ מילדה אחת בת חמש שנבהלה ובכתה, אבל היו אזהרות בחוץ. קווירקי, מלא דמיון וגם סוג של נוגע ללב בדרכו. הנה.
https://www.youtube.com/watch?v=dGoXE4aI0nM
ועכשיו לדבר הבא - נאט וולף, למה לעזאזל הוא מצליח?
שחקן גרוע, מעצבן, חסר כריזמה, מכוער. קשה לי אפילו להסתכל עליו (לא יפה להגיד אני יודע, אבל מה אני אעשה). איך לעזאזל הוא מצליח כל כך?
וזה שליהקו אותו ללייט שאמור להיות יפה וכריזמטי וצריך שחקן מוכשר במיוחד בשבילו… WTF?!?!
נשמע כאילו הבמאי של "ערים של נייר" הציק לך בבית ספר...
(ל"ת)
אבל את דלווין אני עוד איכשהו מסמפט, מה הקטע עם וולף?
הוא שחקן שאין בו שום דבר לסמפט, וזה שהוא עכשיו הופך ל-Leading man בהוליווד פשוט תמוה בעיני בכל כך הרבה מובנים.
לא יודע - אחרי אנג'לינה ג'ולי, מיילס טלר, סקרלט ג'והנסון והאהדה המוגזמת ביותר של הוליווד לבראדלי קופר
ויתרתי על לנסות להבין למה שחקנים מסוימים בהוליווד מצליחים ואחרים לא.
למיילס טלר ונאט וולף יש הרבה מן המשותף
אבל האם עכשיו העלבת את אנג'לינה ג'ולי וסקרלט ג'והנסון?!
WTF Dude…
איתך לגבי סקארלט
אבל אנג'לינה ג'ולי לא רק שייכת לרשימה הזאת, אלא לגמרי עומדת בראשה יחד עם בראדלי קופר.
"העלבתי"
סקרלט ג'והנסון היא פשוט… לא כזאת שחקנית טובה לטעמי? יכול להיות שהיא בן אדם כיפי ונהדר ומה-שלא-יהיה. היא פשוט פחות שחקנית, יותר בובה קולנועית שכזאת וכל פעם שהיא ממש מנסה להיות שחקנית אז שום דבר לא קורה ואני משתעמם.
גם ג'ולי אולי בן אדם מאוד נחמד, ואפילו ראיתי הופעה אחת שלה די נחמדה (נערה בהפרעה) אבל משם עד לאוסקר+עדר מעריצים ומעריצות שמהלל את האדמה שהיא הולכת עליה יש מרחב רב.
ואני חייב להגיד שלטעמי, ההתחרפנות הקולקטיבית של האינטרנט על ג'ניפר לורנס עשתה רע לכולם.
ודניאל רדקליף ואמה ווטסון שחקנים גרועים. (עוד פעם, אולי אנשים מדהימים – אבל פשוט לא שחקנים טובים)
ולמען הגיוון – מרלון ברנדו רחוק מלהיות אחד השחקנים הטובים ביותר אי פעם. הוא לא שחקן גרוע או משהו, אבל הוא גם לא שחקן מאוד טוב ואף אחת מההופעות ה"אגדיות" שלו לא באמת כזאת.
עד אמה ווטסון!
כאילו, כן, ברור לי שהדיון הזה יכול להימשך לנצח וכל פעם מישהו יגיד את דעתו הלגיטימית לגמרי על שחקן כלשהו ואז יבוא מישהו אחר ויתעלף מזה, אבל אני לא הולכת להיות זו ששוברת את המעגל – עד אמה ווטסון!
(כמו כן סקרלט ג'והנסון יכולה להיות אחלה שחקנית אם רק יתחילו לתת לה תפקידים שהם יותר מאשר בובת פורצן סופר סקסית. הבחורה הזאת חייבת שיחה צפופה עם הסוכן שלה).
שאלה לגבי ווטסון: האם בסרטים שהם אינם הארי פוטר התרשמת מהמשחק שלה? כי אני מודע לחלוטין שאני רחוק מאובייקטיבי או חיובי לגבי סרטי הארי פוטר אבל "המבול" היה קשה לצפייה, וווטסון הייתה חלק מסוים בעובדה הזאת.
(לגבי סקרלט – את אומרת על בסיס סרט מסוים או תחושת בטן? כי גם ההופעות המהוללות שלה (דון ג'ון, היא, אבודים בטוקיו, מתחת לעור) הרגישו לי בובתיות.)
לגבי אמה ווטסון -
מלבד הארי פוטר, שגם שם היא הייתה שחקנית מאד טובה כשהיא לא נפלה למלכודות overacting (לא אשמתה, היא הייתה בת 14, הבמאי הוא זה שהיה אמור לשים לב לזה), ראיתי אותה רק ב"כמה טוב להיות פרח קיר" ושם היא פשוט עשתה תפקיד נוגע ללב ומדויק.
חוץ מזה אני לא אובייקטיבית – הבחורה נראית כמו מלאך. היא כל כך יפה שאם היא הייתה יושבת ומקריאה ספר טלפונים ככל הנראה הייתי מבלה את כל הקטע בלהתייפח ואז בסוף מעניקה לה על זה אוסקר.
לגבי סקרלט ג'והנסון – אין לי הוכחה לזה כי כל התפקידים שנותנים לה הם של בובת פורצלן סקסית (אפילו ב-her שם לא רואים אותה, בחיי) שזה בתכלס מעצבן וסקסיסטי ברמות אחרות. אבל ברגעים היותר רגועים של הדמויות שלה בהחלט אפשר לראות אותה מעבירה מגוון רגשות.
אני צריכה לראות שוב את "העולם שבפנים". יש לי זכרון עמום ששם עשו לה סטייל של בן אדם אמיתי ולא של בובה.
מעניין, כי היא אחד הדברים שיותר עיצבנו אותי ב"פרח קיר".
לגבי סקרלט – המ, אולי, מה אני יודע. אני צריך לראות באמת את העולם שבפנים מתישהו.
אמה ווטסון
מלבד הארי פוטר ראיתי אותה בעוד שני סרטים בלבד – פרח קיר ובלינג רינג, ובשניהם היא לא הרשימה אותי במיוחד מבחינת משחק. אולי זה בגלל האימפריאליזם האמריקאי הדוחה שכופה על שחקניות ושחקנים שאינם אמריקאים לאמץ מבטא אמריקאי ויהי מה – גם נטלי אימברוליה, פרדי היימור, אוליביה קוק ודניאל רדקליף סבלו מאותה בעיה. למה לא לתת להם להישאר עם המבטא הייחודי והיפה שלהם מבלי שזה יוסבר בעלילה וייגרר לקלישאות על ההבדלים בין בריטים לאמריקאים? שהצופים יידעו שזאת פשוט עובדה מוגמרת שהדמות ההיא וההיא בריטית/אוסטרלית וזהו. ומן העבר השני כשצריך דמות בריטית לפעמים מלהקים שחקנים אמריקאים לגלם אותה. למה? הלוואי ויכולתי לראות באמה ווטסון את ההתגלות האלוהית שדורון רואה בה, אבל משחק זה לא תחרות יופי, ובנושא ההתלהבות המוגזמת מסטון ולורנס כבר הרחבתי מספיק. וכן, סקרלט ג'והנסן משעממת רצח.
מסכימה לגבי אמה
עוד מימי הארי פוטר לא הבנתי מה כל כך נופלים מהמשחק שלה. היא נפלה המון פעמים לאובר אקטינג (במיוחד בסרט הרביעי) ולא נורא התרשמתי ממה שהיא עשתה מאז. אני באמת לא חושבת שהיא שחקנית טובה במיוחד.
אגב תהרגו אותי אבל אני לא חושבת שהיא עד כדי כך יפה בכלל. יש לה תווי פנים די פשוטים וג'נריים, שום דבר במראה שלה לא מושך את תשומת הלב באופן מיוחד. אבל היא מאוד חיננית ומתלבשת מדהים, זה כן.
בעיניי היא מאוד-מאוד יפה, אבל אני משוחד, כי האקסית שלי דומה לה.
חוץ מזה שאני זה לא דוגמה, אני נדלק על כל סלבריטאית שאני רואה.
ו… הנה הגענו בדיוק לסוג התגובות שהיו אסורות לפרסום עוד מימי האתר הישן ("אורלנדו בלום חתיך הורס!!!!!" "אנג'לינה ג'ולי מהממת!!!1")
תווי פנים גריינג'נריים*
סליחה.
אוקיי תשמע אני לא אוהב לצאת שוטר,
אבל מה זה שתי התגובות האלה? זה נראה כאילו לרגע אחד חשבתי שהאתר הוא חשבון הטוויטר/פייסבוק הפרטי שלך או משהו.
זה פורום, אמורים להביע פה דעות
גם על שחקנים, וראיתי בדיוק את "ערים של נייר" אז הרגשתי שאני חייב להוציא. האמת היא שזו היתה אמורה להיות הודעה אחת אבל בטעות שכחתי להזכיר את וולף בתגובה הראשונה.
אתה מודע לעובדה שיש ל"ערים של נייר" דף סרט *ו*ביקורת, כן?
(ל"ת)
עין הדג הוא בדיוק המקום להביע דעות על קולנוע אבל
לשלוח שתי הודעות בהם מובעת פליאה מכך שקיימים שני שחקנים זניחים שלדעתך הם מצליחים מעבר למה שמגיע להם אחת אחרי השנייה באמת קצת מרגיש כאילו זה חשבון הטוויטר שלך. יש הבדל בין להביע דעה, לשאול שאלה או לפתוח דיון לבין לפרסם באתר כל מחשבה שעוברת לך בראש.
יש הרבה שחקנים בינוניים בעולם שלא ראויים להצלחה (בראדלי קופר שהוזכר למעלה הוא דוגמה מעולה לדעתי) ויש גם הרבה שחקנים מוכשרים שראויים להצלחה (אני מתחיל להישמע כמו גאנדלף). בכל מקרה אני לא חושב שעל כל אחד מהם צריך לפתוח דיון כי זה בכל זאת אתר קולנוע ולא אתר סלבים שמודדים בו כמה עוקבים יש אחרי כל מפורסם באינסטגרם.
וחוץ מזה יש לך הרגל להפוך כל דבר קטן לתופעה שחייבת התייחסות. אתה חושב שנאט וקארה הם כל כך מצליחים ומפורסמים אבל אני בכלל לא ידעתי במי מדובר והייתי צריך לגגל (וגם אז לא ידעתי במי מדובר). אולי ברשתות הם יותר מצליחים אבל עדיין הם רחוקים מלהיות איזה ביג שוט.
הגזמת.
מותר קצת ללכת למחוזות האוף טופיק באתר וזה אפילו לא לגמרי אוף טופיק. חוץ מזה שלא עשיתי מזה כזה עניין. שתי הודעות זה טיפה מוגזם אולי אבל זה היה מקרה חד פעמי.
אגב, אנחנו כרגע נכנסים לדיון אוף טופיק אז אולי כדאי להפסיק.
פתחתי וולוג. חדש שבו אני מסקרת בקצרה סרטים שראיתי. הסרטונים יהיו על סרטים לאו דווקא חדשים או פופולריים במיוחד. הולוג מבוסס על רשימה שבה אני כותבת ביקורת בזק קצרות על כל סרט שאני רואה.
אני ממש אשמח אם תיכנסו
https://www.youtube.com/channel/UCRbOiBH1lOITpYBFumLBrJQ/videos
העלתי סרטונים חדשים
של
סיינס, קזנובה, חמישים גוונים של אפור ושאלוהים יעזור לה
https://www.youtube.com/channel/UCRbOiBH1lOITpYBFumLBrJQ/videos
שלוש הערות
דבר ראשון, אני ממליץ להשקיע במיקרופון קצת יותר מוצלח, ולבחור מקום צילום שמואר כמו שצריך. נראה לי שמשהו בסגנון ה-Nostalgia Critic הוא כיוון טוב לשאוף אליו – הוא סה'כ מצלם את עצמו מול קיר לבן, אבל הקול והמראה ברורים ככה ששום דבר לא מסיח את הדעת מה שהוא אומר.
אישית, אני לא אוהב דירוג של כוכבים. הרי לא כל סרטי השלושה כוכבים שווים, אפילו שיש להם אותו ציון. אם את כבר מדברת בפירוט על הסרט, הדירוג הנוסף לא נחוץ.
ובעניין צורת ההגשה שלך… משהו מרגיש לי לא טבעי. כאילו את מקריאה מטלפרומפטר משהו שנכתב מראש, אבל הוא לא עובד כ'כ בעל פה. אולי זה הקטע שלך, לא יודע, אבל משהו לא מסתדר לי כמו שצריך. נסי לדבר בצורה יותר חופשית, אפילו אם זה יאריך קצת כל ביקורת.
(זו כמובן רק דעתי האישית ותרגישי חופשי לדחות אותה לגמרי)
מסכים עם הנאמר לעיל
הייתי רק מוסיף שבתור יצרן תוכן לדוגמה הייתי גם מסתכל על לינדסי אליס AKA The nostalgic chick
תודה על הביקורת
היא הוגנת ודברים כאלה עוזרים לי להשתפר.
חבר שלי כבר אמר לי דברים ממש דומים ועניתי לו שזה מה שאני מסוגלת לעשות כרגע ואני מעדיפה לעשות משהו שכבר המון זמן חלמתי עליו אפילו אם הוא יוצא ממש בינוני ומרושל, מאשר לא לעשות אותו בכלל. כרגע אני לא יכולה להוציא משהו מלוטש יותר.
אני מעדיפה להתחיל ככה ולנסות להשתפר תוך כדי עשייה.
אה ואני מכירה את nostalgic chick ודי מחבבת אותה.
הסרט הבא של ווס אנדרסון:
חזרה לאנימציית סטופ-מושן, הפעם בכיכובם של כלבים. הידד!
ובתכנון (כלומר אולי בעתיד הרחוק):
סרט אנתולוגיה, כלומר אוסף סרטים קצרים, שכולם בבימויו. לא ראיתי אף אחד מסרטיו הקצרים (או מהפרסומות לחברות האופנה שעשה) אז אשמח אם למישהו יש דעה בנוגע לאנדרסון בקצר.
ראיתי שניים
"מלון קביליר" ו"ג'ייסון שוורצמן נהג מכוניות מירוץ". והם..אה.. בדיוק בדיוק בדיוק ווס אנדרסון אבל בקצר. לרוב העלילה פחות נסגרת בצורה מושלמת, אבל פרט לזה זה בדיוק אותו דבר.
ישנה גם פרסומת לויזה
שווס אנדרסון עשה כמעין פארודיה על ווס אנדרסון, והיא מעולה.
https://www.youtube.com/watch?v=rbO3BS0Uzm0
אגב, באותה הסדרה היתה גם פרסומת בכיכובו של מ. נייט שמלאן שהיא הדבר הטוב ביותר ששמלאן עשה מאז "בלתי שביר". (כן, כולל "הביקור").
https://www.youtube.com/watch?v=nqhNARrALwQ
ויש גם את הפרסומת שלו עם בראד פיט ביפן.
וזה מוזר בדיוק כמו שאתם חושבים שזה.
הוא גם עשה פרסומת לפראדה
מעין מחווה לז'יל וזים
https://www.youtube.com/watch?v=yPNYwIx3JxM
פרסומת נהדרת, בהחלט הטובה מבין השלושה
בנוגע לשתיים הראשונות – אין לי בעיה עם במאים שמוכרים את הסגנון שלהם למותג עבור פרסומת, אבל כשהם מוכרים גם את הזהות שלהם ("אני ווס אנדרסון, והכרטיס שלי הוא אמריקן אקספרס") זה נראה לי קצת מביך.
בסרט ישתתפו:
ג׳ף גולדבלום, אדוארד נורטון, בראיין קרנסטון.
http://nerdist.com/wes-anderson-stop-motion-animated-movie-dogs-jeff-goldblum-bryan-cranston/
קרנסטון?
הפמלייה של ווס אנדרסון בגדילה מתמדת.
בתקווה שרייף פיינס יחזור, ובהמתנה להודעה על ליהוקם של ג'ייסון שוורצמן וביל מאריי.
אנחנו יכולים רק לקוות שקרנסטון יצטרף לחבר׳ה,
כי בראיין קרנסטון בלייב אקשן של ווס אנדרסון נשמע כמו זיווג מהאגדות ומושלםםםם!! *לב*
מישהו יכול לעשות פארודיית יוטיוב ״שובר שורות של ווס אנדרסון״ במיידי? תודה.
החלפה
לינקלייטר וארונופסקי מחליפים שחקנית.
ישנם דיבורים על כך שג'ניפר לורנס הולכת לשחק בסרטו החדש של ארונופסקי עליו עוד לא ידוע שום דבר.
בעוד היא נוטשת את הפרויקט של לינקלייטר לסרט שמבוסס על הספר 'פרויקט רוזי'. (וגם עליו עוד לא ידוע שום דבר)
בכל אופן, אני חושב שכבר השנה יוצא סרט המבוסס על 'פרויקט רוזי' וקוראים לו 'הלובסטר'.
קישור
ברוך השם!
"פרויקט רוזי" היה כמו גרסה גרועה יותר של "אופטימיות היא שם המשחק". כן, כל הספר דמיינתי את ג'ניפר לורנס בתפקיד הראשי (ככה זה כשהסופר בוחר לתאר את רוזי כאישה היפה ביותר עלי אדמות), אבל לראות אותה משחקת בשידור החוזר והחיוור שהסרט הזה יכול להיות לתפקיד הכי טוב שלה יהיה קצת מבאס. לעומת זאת, דארן ארונופסקי, עד כמה שיש לי קשיים איתו (במאי מוצלח, אבל בכיתה ו' הוא חצי הרס לי את החיים עם רקוויאם לחלום, ככה שזה די אישי), יודע איך להתנהל עם שחקנית.
אחרי תצוגות המשחק
שהוא הוציא מהשחקניות ב"המבול", אני לא בטוח שהמשפט האחרון שלך עדיין תקף.
תצוגות המשחק לא היו כאלה גרועות
אמה ווטסון לא הייתה טובה בדיוק כמו שלא הייתה גרועה וג'ניפר קונלי בעיקר בכתה (והיא בוכה מצטיינת.) חוץ מזה, שתיהן לא היו שחקניות ראשיות. בכל פעם שארונופסקי ביים אישה
כדמות ראשית, היא ללא ספק הייתה מדהימה. (אלן בורסטין, נטלי פורטמן, רייצ'ל וויז)
יש עוד שחקניות בעולם חוץ מג'ניפר לורנס ואמה סטון, אתה יודע.
פרויקט רוזי זה ספר אוסטרלי, ובשום מקום לא כתוב שרוזי היא אמריקאית, מה גם שרוזי עונה על כל קלישאות ה-MPDG הרגילות וג'ניפר לורנס, ובכן, לא. אני לא בקיא במספיק שחקניות אוסטרליות אבל אם הם חייבים להיות אימפריאליסטים עד הסוף ולהעביר את ההתרחשות לארה"ב אני הייתי רוצה לראות את היילי וויליאמס בתפקיד הראשי.
אומר שיש עוד שחקניות בעולם חוץ מג'ניפר לורנס ואמה סטון -------> נותן מישהי שהיא בכלל לא שחקנית.
(למרות שאין לי זכות דיבור. אני חושב שמייק פאטון צריך להיות הג'וקר יום אחד. או טיל לינדמן אם ממש בא להשתגע).
אתה מתכוון להיילי וויליאמס האמריקאית
והוא מתכוון להיילי וויליאמס השחקנית הבריטית, שהיא לגמרי שחקנית
אה... לא, הוא הבין טוב מאוד למי התכוונתי.
(ל"ת)
רוברט רודריגז יביים את "באטל אנג'ל" במקום ג'יימס קמרון
קמרון טען בעבר שהוא לא מוכן לתת לשום במאי אחר לביים את הסרט, אבל נראה שזה השתנה עכשיו. קמרון הבין כנראה שסרטי "אווטאר" הבאים יקחו לו יותר מדי זמן והחליט בכל זאת לשנות את דעתו ונתן את זה לרוברט רודריגז לביים.
ובכן, אני… לא יודע איך להגיב לידיעה הזו. רוברט רודריגז הוא במאי שאני מאוד אוהב, אבל הוא מאוד Hit and miss, והוא לא ג'יימס קמרון.
אררג.
אני יודע איך להגיב
באסה.
רוברט רודריגז זה ההוא שביים את קצרים, לא?
שנאמר: לא סמאח, סתם במאי פח.
רוברט רודריגז היה במאי ממש אדיר
בשנות ה90 המוקדמות עד לערך 2005. (2007 למתקדמים) מאז הוא מדשדש בין מצ'טות לקצרים לשאר שטויות לא בריאות לנפש בצורה מיוחדת.
אם רודריגז יהיה בשיאו, אז זה מבחינתי נהדר ומלהיב יותר מעוד סרט של קמרון כלשהו (שהסרט האחרון הממש טוב שלו היה 1991 ואולי 94). אבל אני פסימי לגבי זה, וסרט בינוני של רודריגז זה בהחלט סתם סרט בינוני. (בניגוד לסרטים בינוניים של קמרון שלרוב מביאים איתם עניין כלשהו)
קצרים היה קצר יותר מ"סתם סרט בינוני", הוא היה דוחה בצורה מחפירה.
(ל"ת)
לא ראיתי, אז אני לא יודע.
וגם אם הוא בושה וכלימה, דספרדו, אל מאריצ'י , החדר השלישי בארבעה חרדים ,מצאת החמה עד צאת הנשמה עיר החטאים עדיין מהווים פילמוגרפיה (ולא רק הם) שראוי לכבד לכל הפחות. השנים האחרונות, כמו שאמרתי, חלשות הרבה יותר – אבל "במאי פח" עדיין רחוק מתיאור מדויק של פועלו.
זה אחד המצבים הקיצוניים של רודריגז,
שבו הסיבה היחידה שבגללה הוא עושה סרט זה בשביל שהוא לא יצטרך להקריא לילדים שלו סיפור לפני השינה.
אז....
למה אין פה עדיין דיונים על הפרק החדש של פארגו?
(כן זו סדרת טלוויזה ולא הסרט אבל לגמרי יש מקום להקל)
קינג קונג נגד גודזילה מקבל אישור רשמי
http://www.slashfilm.com/godzilla-vs-king-kong-2020/
let them fight![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
!
For Your Consideration: אוסקר 2016
אני לא יודע איך עובד השלב שבו אנחנו נמצאים כרגע במירוץ לקראת טקס האוסקר שיתקיים ב-28 בפברואר, והאמת, גם אין לי כוח לבדוק. האם כל האולפנים פשוט שולחים טופס הגשת מועמדות על כל סרט, או שבפתיחת ההצבעות בדצמבר חברי האקדמיה מורשים להציע כל סרט שעולה להם לראש לכל קטגוריה. בכל מקרה, אתרי ה"לשיקולכם" של האולפנים קמו לאוויר, ויכולים לתת תמונה מעניינת על איך הטקס יראה. זה מאוד מוקדם, אבל האתרים האלו כוללים את הסרטים שכל אולפן רוצה שאתם, אם אתם חברי האקדמיה, תכתבו בטופס ההצבעה שלכם.
חלק מהאתרים כוללים גם את הקטגוריות שבהן הסרטים ישמחו להיות מועמדים. ופה זה נהיה מוזר, כי נראה שהאתרים שכוללים את זה, רוצים שישקלו את כל הסרטים בכל הקטגוריות. כך למשל, "עולם היורה" רוצה להיות מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. וזה מעלה את השאלה שאם בעצם האולפנים שולחים טפסי הגשת מועמדויות, איך הטופס בעצם עובד? האם פשוט מסמנים את הקטגוריות שרוצים בלי שזה יעלה יותר כסף? אני יכול להניח שיוניברסל רואים סיכוי ש"עולם היורה" יועמד בקטגוריות הטכניות. אז בנוסף הם פשוט מסמנים את כל הקטגוריות האחרות כי למה לא בעצם?
נקודות מעניינות: דיסני מאוד לא בקטע של "לבה" שהוקרן לפני "הקול בראש", אבל הם לגמרי בעד Sanjay's Super Team שיוקרן לפני "הדינוזאור הטוב", למרות שייתכן שבגלל שלבה הוקרן לראשונה ביוני 2014 הוא נשלח בכלל בשנה שעברה, ולא היה מועמד; לסוני קלאסיקס יש המון סרטים שמעולם לא שמעתי עליהם; שרליז ת'רון היא שחקנית ראשית ב"מקס הזועם: כביש הזעם", כך נקבע. ומי שכתב את המוזיקה ל"מקס הזועם" ו"חוקי הפשע" שמו הוא טום הולקנבורג, ולא Junkie XL כפי שנכתב בקרדיטים של מקס; נורא עצוב אצל דרימוורקס, "גשר המרגלים" בודד לחלוטין; "אנומליזה" של צ'ארלי קאופמן בפנים, לפי פארמאונט, ביחד עם "משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים"; סוני רוצים ש"מהיר ועצבני 7" יועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, How About No? כמו כן, השיר שהם רוצים שיועמד בקטגוריית השיר הטוב ביותר מהסרט "פיץ' פרפקט 2", הוא לא סתם שיר, אלא רימיקס לשיר מהסרט, למה להם בכלל? ו-A24 שולחים את הסרט "כשנהיה צעירים" של נוח באומבך, בעוד Fox Searchlight שולחים את Mistress America של נוח באומבך, מעניין.
האתרים:
דיסני, סוני קלאסיקס, וורנר, ווינסטיין, דרימוורקס, Fox Searchlight, ליונסגייט, Roadside Attractions, פוקס המאה העשרים, דרימוורקס אנימיישן, פוקוס פיצ'רס, פראמאונט, סוני, יוניברסל, A24, CBS
חלק מהאתרים עדיין לא העלו את הסרטים שלהם, אבל כשהם יעלו זה יהיה בלינקים האלו.
הסבר קטן ללמה "שרליז ת'רון היא שחקנית ראשית" זאת עובדה מפתיעה,
שהרי זה עומד בסתירה עם זה שהיא די בבירור חד משמעי הדמות הראשית ב"מקס". העניין הוא: קטגוריית השחקנית הראשית די עמוסה השנה, ובשנה שבה למריל סטריפ יש שני תפקידים גדולים, יש סרט תקופתי אחד על לסביות וסרט תקופתי אחר על סופרג'סיטיות, יש את ג'ניפר לורנס, ויש אינדיס שכולם עפים עליהם עם דמויות נשיות בולטות (לילי טומלין וסירשה רונאן) – בקיצור, בסביבה ובכמות כזאת עשוי להיות לתפקיד מתוך סרט שבכל זאת נושא את התווית של "סרט קיץ" להתבלט (ואם לא הבנתם עד עכשיו, אז כן, יש דיבורים מאוד חזקים שוורנר הולכים חזק, ממש חזק, בניסיון להריץ את "מקס הזועם" בעונת הפרסים, בקטע רציני לחלוטין ולא רק בקטגוריות הטכניות).
קטגוריית שחקנית המשנה לעומת זאת פחות עמוסה (ועדיין רוב התחזיות אומרות שעד הסוף זה יהיה קרב בין ג'ניפר ג'ייסון לי לבין אליסיה ויקאנדר) ולכן הייתה הערכה מסויימת שהאולפן ינסה, אם כבר, להריץ אותה בקטגוריית המשנה. שוב, זה נראה מוזר אומנם כי קשה לחשוב על מישהו שצופה בסרט הזה וחושב שהיא אכן דמות משנית, ועדיין, היא לא זאת שמופיעה בשם שלו, אז זה איכשהו עובר אצלם. חוץ מזה, זה לא שהיו בעבר דמויות ראשיות מובהקות ששווקו כמשניות עקב החשש לתחרות בקטגוריה הראשית ועוד כל מיני בעיות פוליטיות אחרות. היילי סטיינפלד לדוגמה על "אומץ אמיתי" (נכון, אצלה גם העובדה שהיא ילדה וילדים נוטים פחות להיות מועמדים בקטגוריה הראשית, אבל היה גם העניין שהאולפן ידע שבראשית היא תפסיד בנוקאאוט לנטלי פורטמן, בזמן שבמשנית היא נתנה פייט למליסה ליאו עד הרגע האחרון).
בכל מקרה, הפואנטה: למרות כל ההערכות האלה וורנר מריצים אותה לראשית, מה שאומר שהם מהמרים על הקופה – או מה שנכון וצודק, או כלום. הסיכויים שלה עשויים להיות פחותים פה לקבלת מועמדות בכלל (אני לא חושב שמישהו כבר מדבר על זכייה), אבל בוא'נה, זה יהיה מגניב אם היא תגיע לשם. אני אצטט שנייה ידיד מלומד שאמר לי ש"זה יכול להיות פיצוי נחמד נורא על הכלה [מקיל ביל – ג.ק.]".
לא שמעת על רוב הסרטים של SPC
כי הם מתמחים בעיקר באינדי אמריקאי וסרטים זרים שעושים סיבוב גדול בסצינת הפסטיבלים הבינלאומית לפני שהם מופצים בארה"ב. "סבתא" ו"יומנה של נערה מתבגרת" הוקרנו בפסטיבל ירושלים ואני לא חושב שיש סיכוי שנשמע עליהם בהמשך המירוץ (למעט אולי מועמדות ל-לילי טומלין). סרטים חביבים פלוס, לא יותר. ל"יומנה של" היה פוטנציאל לקצת יותר אך הוא מצליח לחבל לעצמו עם הבוטות והצעקנות שלו. לגבי הסרטים הזרים של SPC, "הבן של שאול" ו"מבוך השקרים" הם למעשה שניים מהסרטים שהכי הבטיחו את מועמדותם באוסקר הקרוב לפי דעת חזאים רבים. "הבן של שאול", לפי אותם חזאים, הוא כבר הזוכה הסופר ודאי בקטגוריית הסרט הזר באוסקר 2016.
אין צורך לרשום סרטים לאוסקר
קמפייני אוסקר כאלה מיועדים לעודד אנשים להצביע ולשקול את הסרט לקטגוריות מסוימות, אבל גם בלעדיהם ניתן תיאורטית להיות מועמד
אתה בטוח בזה?
אני יודע שהאקדמיה לטלוויזיה, עם האמי, עובדת בצורה של הרשמות. בעצם כרגע כל אחד מחברי האקדמיה לקולנוע מסוגל להצביע לכל מה שבא לו באיזה קטגוריה שהוא רוצה? זה נשמע לי קצת משוגע.
תיקון: כן יש צורך לרשום את הסרט, אבל זה לא לקטגוריות ספציפיות
רק לשלוח מסמך שאומר שהסרט הופץ במהלך השנה ומפרט את בעלי התפקידים. בתהליך הזה נרשמים בערך כל הסרטים שמופצים, ככה שזה לא מצמצם את אפשרויות הבחירה במיוחד. (כאילו, קח אותי בערבון מוגבל, אני לא חבר אקדמיה, אבל זה מה שהבנתי)
News flash!
טום הולקנבורג הוא Junkie XL.
מהיר ועצבני 7 של יוניברסל, לא של סוני
(ל"ת)
אחרונת גיבורות האימה
אחד מזכרונות הילדות הכי בולטים שלי הוא חופשה משפחתית באילת, כשהייתי בן 8. באחד הערבים ההורים יצאו, ואני נשארתי בחדר עם אחותי הקטנה. במהלך זפזופ בטלוויזיה הגעתי לסרט שבדיוק התחיל, שנקרא "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון". הוא התחיל כרגיל…עד שהקורבן הראשון מוצא את מותו. מצד אחד זה ממש הפחיד אותי, אבל משהו בתוכי רצה להמשיך לראות. וכך ראיתי את שאר הסרט על מיוט, שיטה שבה השתמשתי גם בשנתיים-שלוש לאחר מכן. אבל לאט לאט גיליתי שאני אוהב את הסרטים האלה יותר ויותר, והזמן שבו הסרט היה על מיוט הלך ופחת עד שכלל לא השתמשי בו. היום אימה זה הז'אנר האהוב עלי. יש לי עוד שלוש שנים בלימודי קולנוע \ תסריטאות. אני לא יודע מה יהיה בהן, אבל אני יודע דבר אחד -שבתור פרוייקט גמר, אני ממש רוצה לכתוב סרט אימה.
כל שנה בזמן האחרון היא בערך אותו דבר מבחינת סרטי אימה, לא? יש את הרימייקים המיותרים ("קארי", "יום שישי ה 13" וכו'), יש את הסרטי "אימה" שתכניות בישול יותר מפחידות מהם ("פעילות על-טבעית 28") ויש את הסרטי אימה שהם סבבה – ממש טובים (הרימייק של "מוות רצחני", "השער"). אבל בכל שנה יש את הסרט אימה הממש מעולה הזה שניצב מעל כולם. אם לסקור את השנים האחרונות, מ 2012, בשבילי הסרטים האלה היו "בקתת הפחד", "מאמה",ו"הבאבאדוק". השנה חשבתי שמצאתי אותו ב "It Follows". זה סרט עם שחקנים טובים, בימוי וצילום נהדרים, והוא ממש, ממש מלחיץ. והיה לו סוף שהיה כל-כך נהדר וכל-כך מכעיס בו-זמנית שלא ידעתי אם בא לי לחבק את הבמאי או לתת לו אגרוף. חשבתי שמצאתי את ה-סרט אימה השנתי שלי. ואז הגיע The Final Girls.
זה מדהים כמה סרטי סלאשר התפתחו מאז שהתחילו. תחילה היו הסרטים המקוריים, אחר כך ההמשכים שלהם, אחר כך הפרודיות המודעות לעצמן ("צעקה"), אחר כך הפרודיות על הפרודיות, אחר כך אפילו יותר מודעות עצמית ("בקתת הפחד") ונראה שעכשיו הגענו לשלב המטא הפוסט-מודרני (הסדרה "Scream Queens", שהיא הדבר הכי טוב שקרה בטלוויזיה בזמן האחרון). התת-ז'אנר הזה נכנס כל-כך עמוק למאורת המטא-ספשן, שלדעתי לעשות היום סרט סלאשר קלאסי יהיה שינוי מרענן. The Final Girls הוא כזה, רק עם טוויסט.
לדעתי הדרך הכי טובה לתאר אותו היא "זה 'אחרון גיבורי הפעולה', רק עם סרט אימה". מקס (טאיסה פרגמיה) היא בתה של שחקנית, שבצעירותה השתתפה בסרט Camp Bloodbath. שלוש שנים לאחר שאמה מתה, מקס הולכת להקרנה מיוחדת של הסרט בקולנוע. בעקבות תאונה המקום עולה באש, ומקס וחבריה מנסים לברוח דרך המסך, רק כדי לגלות שהם נכנסו אל הסרט עצמו. שם היא מתאחדת עם אמה, רק שזו לא באמת היא, אלא דמות בסרט. גם שאר האנשים שם הם רק tropes של סרטי אימה, כל הצבעים בולטים יותר ויש רוצח עם מסיכה שמסתובב שם וכל פעם שהוא באיזור שומעים לחישות קריפיות. האנשים המודרניים מגיעים אל הסלאשר הקלאסי.
יותר מהכל, הסרט הזה הוא פשוט מכתב אהבה לסרטי סלאשר והתקופה שלהם. הצבע, המוזיקה, הצילום. זה עשוי בצורה כל-כך טובה שבכיף הייתי הולך לראות את הסרט-שבתוך-הסרט הזה. מה שהופך את זה ליותר מסרט סלאשר עם הומור של מפגש בין-דורי הוא שזה סרט עם הרבה לב, שמגיע מהעניין הזה של בת פוגשת אמא. חוץ מלהיות משעשע ושנון, הוא מצליח גם לרגש. אה, והסוף שלו ממש, ממש נהדר ועם כל הכבוד, הרבה מעל זה של "It Follows".
בקיצור, כמו "בקתת הפחד", לדעתי הסרט הזה הוא חובת צפייה לכל אוהבי האימה. סרט שנון, משעשע ועושה כבוד לז'אנר.
נ.ב. חודש וחצי לפני הסרט הזה יצא סרט בשם "Final Girl", ובשניהם משתתף אותו שחקן. אז כדי למנוע בלבול, לסרט הזה קוראים "The Final Girls". ברבות.
באמת סרט מעולה, אבל
Scream Queens היא סדרה איומה ונוראית.
קארן גיליאן ביימה סרט קצר (ומצוין) על כוכבות והשפעתה על אנשים
https://www.youtube.com/watch?v=oIWRI1g_NFE
זה מעניין, תמיד חשבתי שכוכבות היא, מצד אחד, החלום של אולי מרבית האנשים בעולם אבל מצד שני גם אם מצליחים להשיג את זה זה יכול להיות מאוד מסוכן במובן מסוים. אתה נהיה כוכב, מרוויח מספיק מזומנים לכל החיים, אבל אז באים אנשים צעירים ממך ואתה נשכח. אתה נתקע למשך שארית חייך עם יותר מדי משאי פעם תוכל לבזבז, ללא מטרה וללא יכולת לעשות משהו אחר. האם תעבוד עכשיו בעבודה רגילה אחרי שהיית פאקין כוכב?
מה הפלא שכל כך הרבה שחקנים שהיו מפורסמים שהיו צעירים ואז דעכו נהיים מסוממים קשים ושמנים שמזניחים את עצמם ומסתגרים ולעיתים גם מתאבדים. זה מקצוע קשה ועוד יותר קשה להצליח בו ואז לאבד אותו.
חיות של לא נסיין
"חיות של לא ארץ" (או איך שבא לכם לתרגם את Beasts of No Nation) – מבחינת איכות, אפשר להכריז שהסרט הראשון של נטפליקס הוא הצלחה אדירה. אחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר שראיתי (הרבה יותר מ"טוראי ראיין" ו"אפקוליפסה עכשיו" לטעמי, אבל צריך לזכור שממש לא נפלתי משני הסרטים הללו), עם הופעה קורעת לב של השחקן הראשי והופעה מהפנטת ונהדרת של אידריס אלבה. מדכא, מותח, מתסכל, נהדר ועם מונולוג הסיום המדכא ביותר של העת האחרונה ואולי אי פעם. רוצו לראות בנטפליקס הקרוב ל..אה.. לא משנה.
"נסיין" (Experimenter) – סרט מרתק על סטלני מילגרם וניסויי הצייתנות שלו, רק הסצנות של שיחזור הניסויים שווים צפייה בסרט, אבל יש ערך מוסף של בימוי מעניין שמדי פעם נראה גימיקי אבל לי זה אף פעם לא הציק ( דוגמאות, למשל: פיל! ואנשים שנכנסים למכונית כאשר מאחוריהם מסך שחור-לבן של כביש כדי שלא נחשוב לשנייה שהם באמת נוסעים), משהו כמעט ברכטיאני בניסיון להוציא אותנו מהסרט ולגרום לנו להקשיב למילים ששמו בפיו של פיטר סקארגרד. למזלם, המילים האלה מרתקות ומעניינות ולמרות שבאות להגן על מילגרם ולהציג את הצד שלו, גם מראות חלקים מהביקורת על גביו. פחות לופת את הנשמה שלך ומשתין עליה מ"חיות", ובכל זאת סרט נהדר ומומלץ ביותר.
כריס רוק ינחה את האוסקר.
http://www.oscars.org/news/chris-rock-returns-host-oscarsr
פעם אחרונה ששמעתי על הנחיית אוסקר 2016 הדיבור היה על זה שמכוונים לשני אנשים, אבל כנראה שכריס רוק טוב מספיק בשביל שניים. מה שבטוח, אני אהיה עם האצבע על הווליום הרבה השנה.
אוי ויי
הוא היה אחד המנחים החלשים שראיתי.
הפוך, גוטה
כלומר "אוי ויי" הוא מוצדק. הסגנון של כריס רוק שאשכרה מוכן לצחוק על האקדמיה רחוק מלהתאים לסגנון שהם מוכנים לספוג. אבל הוא המנחה היחיד שהיה בעשור האחרון שהיה מוכן להתלכלך על האקדמיה, לתקוע להם בלון באגו. לא הנחמדות של אלן, לא הקוקאין של מקפרלן ולא ה..מה שזה לא היה של ניל פטריק האריס. (אין לי דברים רעים להגיד על סטוארט, ואת צמדי מרטין-בולדווין ופרנקו-האתאווי לא ראיתי)
וזה גם פיצוי הולם (יחסית) להתעלמות המוחלטת של האקדמיה מ"חמשת הטובים" הנהדר שלו משנה שעברה.
על מה אתה מדבר?
אם באמת הוא היה יוצא על האקדמיה אז אחלה, אבל ממה שזכור לי הוא היה מנחה משעמם למדי עם בדיחות עבשות והוא בקושי ירד עליהם.
קודם כל, יחסית למי ולמה
ברור שיש גבול מסויים של מה שהוא יכול להגיד ולעשות אבל אני מציע לך לבדוק את מונולוג הפתיחה שלו (הוא מסתובב באינטרנט): בדיחות שמזכירות בשמם את ג'וד לאו וניקול קידמן (שבניגוד, למשל, לשיר השדיים של מקפרלן יש לו נקודה וזה לא סתם..אה.. מה שלא קרה בשיר הזה) ומוציאות את העוקץ מכוכבות, אוסקרים ועוד כמה וכמה דברים. אבל דווקא הקטע שאני הכי זוכר הוא קטע שבו כריס רוק יוצא לרחוב ומדבר אנשים על סרטי האוסקרים של השנה – בפשטות, הוא מראה איך האקדמיה מנותקת לחלוטין מהאדם ברחוב שמעדיף את "white chicks" על כל מיני סרטים שהוא אפילו לא שמע עליהם. (וזה בלי לדבר על כך שבאמצע אחד הטקסים הכי נצפים הוא לקח כמה דקות בשביל לצחוק בצורה מפורשת ומצחיקה מאוד על הנשיא בוש)
כמובן שלא הכל עובד, ושעל טעם ועל ריח וכו' אבל פרט לסטוארט שגם הוא לא בדיוק נשכני מדי, איזה עוד מנחה עוקצני או טוב היה בשנים האחרונות?
אלן דג'נרס היתה מצוית לדעתי
לא נשכנית במיוחד (מלבד הבדיחה המוצלחת שלה לגבי למה "12 שנים של עבדות" הולך לזכות) אבל קלילה וזורמת ומאוד Down to earth, היא הביאה רמת רחוב לאוסקרים ואני אומר את זה בצורה חיובית.
כריס רוק? בפוטנציה זה היה אמור להיות ככה אבל משהו לא התחבר.
וג'ון סטיוארט הוא כן נשכני, מדויק וקורע. הוא היה המנחה האהוב עליי, By far.
לרוק היו כמה פאנצ'ים חביבים אבל רוב ההנחייה שלו היתה משעממת מאוד לדעתי. מצד שני, אני לא פוסל שהשנה הוא יהיה טוב יותר. נחכה ונראה.
אלן דג'נרס לא תדע לזהות "רחוב" אם היא תלך בו, תיפול בו ותיתקל בגרפיטי על הרצפה שרשום עליו "רחוב"
היא אולי ההגדרה המילונית של "מתנחמד". קוצ'י פוצ'י שכזה נחמדי-וובי שכזה. פעם בכמה עשורים היא עוקצת מישהו אבל בין פיצה לסלפי בא לי להקיא. זה לא "רחוב" זה " היי הצעירים של היום מדברים בהאשטאג ואנחנו צעירים ומגניבים נכון??? ;)))) "
ג'ון סטוארט בסדר כזה. אני חושב שעוזר מאוד ליהנות ממנו אם אתה סובל אותו בכלליות. הוא וכריס רוק בהחלט מבחינתי השניים הטובים בתוך העשור השומם הזה (למרות שלא ראיתי את הצמדים שהיו השנה).
אסור לשכוח את הפעם ההיא שהוא הגיש את פרס האנימציה
וצחק על למה לדבב בסרט אנימציה זה הכי קל בעולם.
בגדול, ממה שראיתי, יש לו קצת יותר מאנטי נגד האקדמיה באופן ספציפי, אלא אנטי נגד הכל. זה שטיק נחמד, אבל לא יודע עד כמה מתאים לערב שחוגג את הקולנוע של השנה שהייתה.
חדשות טובות/חדשות רעות
החדשות הטובות: לוורן קוקס (הספרית מ"כתום זה השחור החדש") תגלם את דר. פרנק'נ'פרטר ברימייק החדש של "מופע האימים של רוקי". בחירה נהדרת ומעניינת שעלולה להשתלם בגדול.
החדשות הרעות: יש רימייק חדש למופע האימים של רוקי.
A transexual from Transexual?
(ל"ת)
זה לא נשמע טוב
אני מאוד אוהבת את לוורן קוקס, וזה נחמד לקחת אדם מרקע קווירי לשחק תפקיד קווירי, אבל היא אישה. וד"ר פרנקנפרטר הוא טרנסווסטייט. ללהק לתפקיד הזה אישה שעברה ניתוח לשינוי מין נשמע אפילו פוגעני, אלא אם כן מדובר ברימייק שמשתמש בדמויות המקוריות רק כהשראה ובונה אותן ואת הסיפור לגמרי מחדש.
נכון שהדבר שהכי רציתם בעולם זה סרט של אדגר רייט על פי תסריט של ברט מקנזי שמבוסס על ספר של ניל גיימן ויכלול גם לייב אקשן וגם אנימציה מהאולפן שעשה את סרט לגו?
אז זה קיים ובשביל לצנן את ההתלהבות גם ג'וני דפ ישחק.
סליחה, שכחתי לינק לכתבה מהתלהבות.
http://www.hollywoodreporter.com/news/johnny-depp-edgar-wright-team-834353
ג'ורג' קלוני יביים תסריט של האחים כהן
האחים כהן ממש הופכים לתסריטאים להשכרה בשנים האחרונות עם "נוכלת בהזמנה" (לא האחד מהאקס-מן), "לא נשבר" ועכשיו "גשר המרגלים" – אז עכשיו מצטרף עוד במאי לרשימה הזאת – ג'ורג' קלוני.
זה אמור להיות חגיגה כי רוב שיתופי הפעולה של האחים כהן וקלוני הם כיפיים אבל זה מעורר חששות משתי סיבות – הראשונה היא שהאחים כהן כתור תסריטאים להשכרה הם לא בדיוק הבטחה לאיכות: הביקורות לא בדיוק נפלו מהתסריטים של לא נשבר או נוכלת בהזמנה ואף אחד בימינו לא זוכר את גל פשע המטורף של סם ריימי.
השנייה היא שג'ורג' קלוני הבמאי בנאחס די רציני כבר עשור. "משחקי שלטון" היה רחוק מלהיות ניצחון סוחף וכל מי שראה את "אנשי האוצרות" (לא אני!) אמר שהוא היה קשה.
שני הפרטים האלו יחדיו לא יוצרים בטחון גדול מאוד.
מצד שני, פעם אחרונה שקלוני ביים תסריט של תסריטאי ידוע יצא "וידויים של מוח מסוכן" הנהדר. אז אולי כן יש מה לקוות.
בכל מקרה, מקור.
"לה לה לנד" הסרט החדש של דמיאן צ'יזל ("וויפלש")
כבר סיים את הצילומים, נמצא בפוסט-פרודקשן, ותאריך היציאה המיועד שלו הוא ה-15 ביולי – כלומר, שיא עונת הבלוקבאסטרים, למרות שאין בו גיבורי-על או דינוזאורים, למיטב ידיעתי.
אני חושב שצריך להקים עבורו דף-סרט באתר.
ולכלול אותו בסקר הסרטים המצופים לשנה הבאה.
הממ... סיפור על נגן ג'אז, בסרט שבו מגלם ג'יי קיי סימונס דמות של בוס.
מעניין מאוד מאיפה זה נשמע לי מוכר.
כשאתה מנסח את זה ככה זה בהחלט יכול להישמע דומה.
אבל עם השמטת כמה פרטים גם "פארק היורה" ו"רשימת שינדלר" יכולים להישמע דומים. בכל מקרה בניגוד ל"וויפלאש" שבמרכזו הייתה יריבות בין מורה לתלמיד במרכז הסרט הזה יהיה פסנתרן ג'אז שמתאהב בשחקנית כך שזה כבר נשמע שונה.
ברור לי שזה לא יהיה אותו הדבר
אבל שבמאי עושה שני סרטים ברצף שבהם הגיבור עוסק באותו הדבר, נשמע לי קצת לא טוב.
ולגביי ג'יי קיי סימונס, אני פשוט חושש שבסוף דמיאן ציזל יחטוף את תסמונת נולאן.
שלום, אני מהאנשים האלה שלא מסוגלים לסרב לאתגר אפילו אם הוא בצחוק.
וגם לא ראיתי את רשימת שינדלר אבל נו –
"במתחם סודי סגור ומלא במפלצות, אחד מהאחראים מבין את הטעות שבדרכיו ומנסה להציל את חייהם של כמה חפים מפשע."
זה גורם להישמע ליהודים כמו מפלצות
אם כבר:
"ב1993, סטיבן שפילברג מביים סרט מצליח זוכה אוסקרים על אדם אשר מנסה להציל חיי אדם הכלואים במתחם סגור ממפלצות "
אבל אני מניח שיש כאלה יותר קשים מפארק היורה ורשימת שינדלר. למשל, מלהולנד דרייב ואלאדין.
הכי טוב שהגעתי אליו. הוא לא טוב, והוא עובד רק באנגלית.
Somone who's being chased by poewfull armed people is forming a new identity (with the help of a friend), but problems from the old life keep chasing them.
למישהו יש פתרון טוב יותר, שאולי גם יצליח להציג יותר מהסרטים?
בבקשה שזה לא יהיה השם של הסרט בעברית
(ל"ת)
אתם בטח שמעתם שמתכונן פריקוול ל"מת לחיות" שיספר על עלילות ג'ון מקליין הצעיר.
אני כמובן לא ממש מצליח לתאר את מי הפרוייקט הזה עשוי לעניין, בטח לא אותי, ואת הידיעה הזאת אני כותב פה רק כדי שיהיה לי את התירוץ לקשר לאילוסטרציה הנפלאה הזאת של הצעת הליהוק הטובה ביותר לג'ון מקליין הצעיר. ממליץ מראש לא לראות בזמן שתיית קולה. גם לא ספרייט.
MOVIE FIGHTS!
אני ממתין לזה מדי שבוע…
אוהבים את הגרסה הנשית של נקניקיות?
אחרי הצלחת מכסחות השדים שעדיין לא יצא והגירסה הנשית של בלתי נשכחים שאמורה לצאת מתישהו , האולפנים מהמרים שהקהל רוצה עוד גרסאות של סרטים שבמקור היו עם גברים רק עם נשים – וממשיכים עם אושנית 11 בכיכובה של סנדרה בולוק.
בגלל שלכתוב סרטים מקוריים זה קשה ואף אחד לא אוהב רימייקים אז לקחת סרטים ולהחליף את המגדר של הדמויות זה מכרה הזהב החדש של הוליווד. (או כך הם מקווים)
קשה לי עם הליוויד
כאילו לא באמת, אבל אני תמיד נגד כל המיחזורים ובעד סרטים מקוריים, מצד שני, מכל הריימיקים וההמשכונים הטרנד של להחליף נשים בגברים הוא הגרוע ביותר ואפילו קצת מבורך אם נכניס פה רגע את סוגיית הייצוג.
בונוס פוינטס: אני מחבבת מאוד את סנדרה בולוק.
אני גם מאוד אהבתי את סרטי אושן (וול, את הראשון, השני היה כיפי השלישי כבר בעיקר סתם היה שם) ואני בעיקר מקווה שזה ישרוד את המעבר בצורה ביותר ולא יסמוך רק על הגיימיק מה שתקף גם לשאר הסרטים ברשימה.
בקיצור: אני לא מחדשת באמת, בעיקר מחזיקה אצבעות שזה יהיה טוב
יש משהו מתסכל
(בסוגיית הייצוג)
כי זה מתייחס לנשים כאילו הם אח קטן במשפחה דלת-אמצעים. "הנה, הבאנו לך את המכנסיים הישנים של אח שלך!"
כלומר, זה לא שחסרות דמויות נשיות חדשות ובולטות על המסך אבל יש משהו מעט מעליב (לטעמי) בכך שהסרטים החדשים בכיכובם של נשים הם סרטים שגברים כבר עשו אז עכשיו מותר גם להן לעלות. עד שיעשו גרסה גברית לסרט נשי (המלאכים של צ'ארלי ו..אה… המ.) אני חשדן מאוד כלפי הטרנד הזה.
בהחלט
אבל זה מין יותר טוב מעט מכלום.
(מה שמביא לבעיה ההפוכה של תראו יש לכן ייצוג לא צריך להתאמץ באמת)
כמו שאמרתי, מחזיקה אצבעות שזה יהיה סרט טוב, כי למה לא סרט אושן כייפי אבל עם בנות? אבל עדיין נגד הקטע הזה שנראה ואין סרטים מקוריים
קודם שיוכיחו את עצמן בסרטים ממוחזרים,
הנשים האלה, ואז אולי (אולי!) נשקול לכתוב להן סרטים משלהן!
אושן 11 נהדר וסנדרה בולוק גם
יש לזה פוטנציאל בעיני, והרי גם הסרט של קלוני הוא בעצם רימייק.
בטח מליסה מקרתני תהיה שם גם, כי יש לה כימיה נהדרת עם בולוק. ואני מהרהרת בכל מיני נשים שארצה לראות שם ויש כל כך הרבה. מקווה שזה באמת יצא לפועל ויהיה מוצלח.
מעניין איזה עוד סרטים כאלה יצאו בעתיד..
"איזו מין שליחות" (טרמינייטור ג'נדרסוואפ – מחסלת נשלחת לעבר כדי לשמור על סדריק קונור כי הבת שלו – ג'ואנה קונור – היא מנהיגת המחתרת)
"הנוקמות"
"מסיבת רווקים"
"עצבניים רצח" (גרסה גברית של "עצבניות אש", לא סיקוול ל"מהיר ועצבני". למרות שאני יכול לראות את וין דיזל משתתף)
"גנובה על הזהות"
"אל תלחץ, אני בדרך" – אמילי בלאנט (נגיד) ומליסה מקארת'י (המקבילה הנשית לזאק גלפני-מהשמו) צריכות להגיע בזמן ל….אמ…פאק איט, אנחנו ב 2015, צריכה להגיע בזמן ללידה של בת-זוגתה.
"נשים בשחור"
"The Woman From A.U.N.T"
וכו'.
משהו מהסוג שהייתי דווקא שמח לראות:
"Straight outta Queens" על סולט אנד פפה יכול להיות יותר מסתם גרסה נשית למשהו שעשו קודם עם גברים, הוא יכול להיות תשובה הולמת ומתריסה לשוביניזם ששלט בכל פריים שלישי ב"Straight Outta Compton". מה גם שעם התסרוקת הכל כך יחודית של אחת הדמויות הראשיות האחים כהן יהיו חייבים לביים את זה.
Reservoir Bitches.
(ל"ת)
דונאט, לא?
(ל"ת)
במעגלים החברתיים שלי זה דווקא לחמניה
אבל אני יכול להבין את הכיוון שממנו אתה בא.
מי אמר נשים?
שלושה סרטים שיצאו השנה ולא הופצו בארץ ובכולם הנשים הן העיקר.
קופנהגן:
סיפור פשוט ושקט על שני חברים טובים, ווליאם וג'רמי הנמצאים בדנמרק בחיפושים אחר סבו של ווליאם. נכון שאתם נמצאת חברתו של ג'רמי, ג'ניפר, הגורמת לו לריב בלי סוף עם חברו הטוב, אבל דווקא ווליאם, הגיבור, הוא טיפוס פשוט בלתי נסבל. בין פיתויים לבחורות (אפילו עם ג'ניפר) הוא עסוק בהתלוננות בלתי פוסקת, יש לו פרצוף מעצבן והוא פשוט נודניק. לא עוזרת העובהד שג'רמי, בשכנועה של ג'יסקה, נוטש את ווליאם ברחובות קופנהגן ומשאיר לו להשלים את מסעו בגפו.
למזלו ולמזלנו כאן נכנסת אפי לסיפור.
אפי (פרדריקה דאהל הנסן) נערה צעירה מאוד שמתידדת עם ווליאם במקרה, בלי הסברים מיותרים, מצטרפת למסעו של ווליאם בחיפושים אחר סבו. כאמור, ווליאם הוא פוץ מארץ הפוצים, אך זה לרגע לא מרתיע את אפי. ועם התגברות על מעט מכשולים בדרך מבלה יום שלם בחברתו. וגורמת לו, ככל שעובר הזמן, להיות נסבל יותר ויותר ולהתחיל להתמודד עם החיים ועם עברו המפוקפק.
איך imdb תיארו את הסרט בצורה הכי טובה שאפשר:
When the girl of your dreams is half your age, it's time to grow up.
הסרט עוסק בחברות, אהבה, בדידות, משפחה ומורשת. והוא עושה את זה בצורה שקטה ומעט יבשה. יש כאן דרמה מאוד פשוטה שלא מחדשת הרבה, אך יופיו וחוזקו של הסרט מסתכם באווירה האמינה שהוא יוצר (קופנהגן ממכרת) ובעיקר בפרדריקה דאהל הנסן שעושה פשוט עבודה נפלאה.
מהרגע שהיא נכנסת לתמונה אתה לא רוצה שהיא תלך, קסם של נערה.
הסרט לא ארוך ולמרות כמה מגרעות לא קטנות, כדאי לראות ולו רק בשביל השחקנית המדהימה הזאת.
בעוד הסרט הזה מתרחש בזמננו, שני הסרטים הבאים נמצאים בתקופות רחוקות בהן המציאות לנשים הייתה שונה בתכלית:
צוואת נעורים:
הסרט מבוסס על זכרונותיה של ורה בריטין (שעובדו לספר) ומתרחש בזמן מלחמת העולם הראשונה.
לפני פרוץ המלחמה, ורה (אליסה ויקנדר) הייתה נערה צעירה, יפהפייה, משכילה ומאוד מוזרה. למה מוזרה? כי אין מה לעשות איתה, היא רק רוצה ללמוד. לא סתם ללמוד, אלא באוקספורד. למה זה כ"כ מוזר? כי באותה תקופה לא היה כ"כ נהוג שנשים תלמדנה. ו-"לא היה כ"כ נהוג" זה לשון המעטה.
משפחתה של ורה כוללת שני הורים, אם עקרת בית מפונקת (אמילי ווטסון בעוד תפקיד אופייני ומשעמם) ואב קשוח. ואת אדוארד, אחיה הבכור והמוכשר. הקשר בין שני האחים מדהים. בזמן שאדוארד בחופשה מהלימודים, הם מבלים זה בחברת זה ללא הפסקה ביחד עם שני חבריו הטובים ויקטור ורולנד החושקים בסתר (ושלא בסתר) בורה.
למרות רוח התקופה, חרף ניסיונות השכנוע של אביה שתישאר בבית לנגן בפסנתר, ורה להוטה לצאת וללמוד. למרות שאין לה מורה פרטי שיעזור לה לצלוח את בחינות הקבלה, עקשנותה ועקשנות אחיה עוזרים לה לשכנע את הוריה. החלום מתגשם וורה הולכת להיבחן באוקספורד.
בתוך כך, ויקטור הביישן והשקט בקושי מצליח לדבר עם ורה, אך רולנד המופנם אך עם ביטחון עצמי שופע, מצליח לעורר את תשומת ליבה ואט-אט כובש את ליבה.
אך בין מבחנים, לשכנועים, להתאהבויות, מלחמת העולם הראשונה פורצת ומשליכה השלכות קשות על כל הדמויות בסרט. במקום לצאת ללמוד יחד ורה נשארת לבדה באוקספורד, בעוד כל הגברים הצעירים אתם היא באה במגע מתגייסים ללחימה.
כבר בתחילת הסרט רואים את ורה טובעת, ולכן אנחנו יחסית יודעים לאן אנחנו הולכים. אך כמות הקשיים והטרגדיות שתוקפות את ורה הם רבים מדיי. הייתי צריך להזכיר לעצמי כל הזמן שהעלילה מבוססת על סיפור אמתי כדי להאמין שכ"כ הרבה רע יכול לקרות לנערה אחת.
ותכלס, בסופו של דבר מדובר במלחמה. ומלחמה, גם אם היא הכי צודקת בעולם, היא מלחמה. אין לאן לברוח.
הסרט ברובו מתפקד כדרמה רומנטית. סיפור אהבתה של ורה לחלום הלימודים ולרולנד עשוי בצורה מעולה. הסרט נופל לא מעט לקיטש, אך הפעם זה לרוב מתאים ולא משמים.
אין כאן הפקה מטורפת ועצירה על כל טרגדיה במטרה לרגש כמה שיותר. הסיפור עצוב ומרגש גם אם רק יקריאו אותו, והסרט, בחכמה, נשאר קצת אדיש למצב. כל סיטואציה בה ורה נמצאת, בין כאחות בבית חולים צבאי ובין בלימודים באוקספורד עשויים בצורה אמינה וטובה בלי התעכבויות מיותרות (לפעמים אפילו רצים מהר מידיי). אך לא מרשימה. אין כאן סצנות קרב מפוארות, או בכי תמרורים בלתי פוסק. יש כאן הרבה פשטות.
כל הגברים הצעירים בסרט עושים עבודה נפלאה.
אך מעל כולם נמצאת אליסה ויקנדר, אותה אני מקווה כבר לא צריך להציג (אקס מאכינה, שם קוד מ.ל.א.ך. ועוד מלא סרטים שיצאו בקרוב). כמות הכישרון שיש בבחורה הצעירה הזאת הוא בלתי נתפס. בכל סצנה איתה, וכמעט שהיא לא יורדת מהמסך לרגע, היא פשוט מחשמלת ואי אפשר להוריד ממנה את העיניים.
הסרט למרות זאת קצת נופל למקומות צפויים ומסיים במסר מעט צדקני אך עדיין מדובר בסרט שעובד נהדר, וליודעים לאן הם באים מחכה חוויה מהנה ביותר. כי מסרי השלכות המלחמה על חלומות ומציאות עשויים נהדר. וכן, כי אליסה עד כדי כך מדהימה.
הרחק מהמון מתהולל.
דבר ראשון. אני מת על השם הזה.
דבר שני. אין שום קשר בין השם לסרט. הוא אירוני לגמרי.
דבר שלישי. אני מת על תומאס וינטרברג. ('ניצוד' ובעיקר 'החגיגה' הנפלא)
הרחק מהמון מתהולל כבר עובד לקולנוע בשנת 1967 ואני מודה שלא ראיתי את הסרט המקורי, כך שלא אעסוק בהשוואות אליו, אך קראתי את הספר.
הרחק מהמון מתהולל מבוסס על ספרו המפורסם של תומאס הארדי.
אנגליה, 1870, בתקופה בה היה מספיק להכיר בחורה יום אחד לפני שהצעת לה נישואין והייתם קובעים להיפגש בכנסיה, בשעה מסוימת כדי למסד את הקשר.
בת שבע אוורדין, אישה שלא כ"כ מרוצה משמה, לא אוהבת את המציאות בה היא חיה.
כולם מסביבה גברים. האדונים הם גברים, המוכרים הם גברים, המחליטים הם גברים. הם אלו שמציעים נישואין.
לכן, כי בת שבע היא אישה חזקה, היא לא מסכימה לכל הצעת נישואין חולפת והיא מתעקשת לעבוד קשה כמו כל הגברים הסובבים אותה.
למזלה, דודה הוריש לה חווה ענקית, ומנערה צעירה וענייה היא הופכת לאדון (או גברת), מנהלת משק מוצלח ושוחה בלא מעט כסף.
עוד לפני המהפך הגדול בחייה, כאשר היא עוברת לגור אצל דודתה, היא מתיידדת עם מר אוק, או גבריאל אם תרצו (מתיאס שואנארטס המעולה), בחור חסון, מוצק והעובד שכל אחד מכם ירצה שיהיה לו במשק. מר אוק מבחין ביופייה הרב של בת שבע ובאישיותה יוצאת הדופן, לא מחכה הרבה ומציע לה נישואין. אך היא, כאמור, לא ככל הנשים באותה תקופה, ולכן מסרבת בנימוס.
העניינים מתגלגלים ובו בעת כשהיא זוכה בחווה העצומה, מר אוק עובר טרגדיה נוראית (ומצולמת נהדר ונפלא ובאמת אחת הסצנות הטובות והחזקות שראיתי השנה) בדמות איבוד כל כבשיו ובעצם איבוד כל הונו.
פתאום, מר אוק, שגם הספיק להציל את האסם החדש של בת שבע משריפה, עובד תחתיה. ותחת עקשנותה להיות ככל הגברים, במציאות שבה היא לא נחשבת ליותר מדיי.
היא מתעקשת לקום ראשונה בבוקר, לעבוד קשה, לנהל את כל המשק לבד, להתמקח במסחר ולשבור את ליבם של כל הסובבים אותה.
אל הסיפור נכנסים שני גברים נוספים. אחד בעל הון מזדקן ומדוכא שעבר טרגדיה ישנה (מייקל שין המעולה) והשני סמל מצטיין, בעל חוצפה וקסם אישי רב שעבר טרגדיה ממש לא מזמן (טום סטארידג' המעולה). שניהם נופלים בקסמה של בת שבע ומנסים להפיל אותה בקסמיהם.
נכון שבת שבע אומנם אישה חזקה, אך חוזקה לא פעם פוגע בה וגורם לה לעשות לא מעט טעויות מעט מעצבנות ולא ברורות.
הסרט מתאר את יחסיה עם שלושת הגברים הכ"כ שונים האלה, כל אחד בדרכו שלו.
תומאס וינטרברג עושה כרגיל עבודה טובה ומשכנעת. כל הגברים בסרט, אם לא הבנתם, מעולים ממש. אך שוב, מעל כולם ומה שהופך את הסרט הזה לבאמת כדאי-היא השחקנית הראשית.
קארי מאליגן (שגם אותה אני מקווה שלא צריך להכיר לכם. 'דרייב', 'בתוך לואין דיוויס') מחזיקה את כל הסרט, בדיוק כמו שבת שבע מחזיקה את כל החווה, על כתפיה הרזות אך החזקות.
איך היא משחקת בו בזמן אישה חזקה ואמיצה אך שברירית ורכה בדיוק מאותן סיבות, שאולי בסופו של דבר לא תודה בטעותה לגמרי, אבל תהיה מאוד קרובה לכך ותבין שבסופו של דבר היא אכן אישה.
אין בסרט אמירה מעניינת או מחדשת יותר מדיי, אך למרות זאת הוא מספר סיפור מעניין, שהחזיק אותי ערני ביותר גם שהתחלתי את הסרט בשתיים בלילה.
כי איך אפשר להוריד את העיניים מקארי מאליגן (בטח ובטח שהיא שרה) ולהפסיק ליהנות מעוד תצוגת משחק נפלאה שלה.
בקיצור, שלושה סרטים, שניים טובים מאוד, אחד קצת פחות, ושלושתם מומלצים בהחלט רק בגלל תצוגות המשחק הנפלאות של השחקניות הראשיות.
מי אמר נשים ולא קיבל?
מלחמת העולם הראשונה היא "המלחמה הכי מוצדקת בעולם?"
(ל"ת)
ממש לא
אמירה כללית על מלחמות
טריילר ראשון ל"אההה... מה?!"
אני כל כך מבולבל.
https://www.youtube.com/watch?v=UcbajFBhM20
אמ;לק: הסרט החדש של סשה ברון כהן.
(ל"ת)
שנראה יותר כמו הסרט החדש של אדם סנדלר
(לפחות מרק סטרונג שם.)
בדיוק מה שאמרו על הדיקטטור.
(ל"ת)
נו, ודי צדקו.
(ל"ת)
Let's agree do degree
לא יודע איך זה תורם לויכוח, אבל הקטע המצחיק היחיד של אדם סנדלר שראיתי בשנים האחרונות כולל גם הוא את שאקיל אוניל
https://www.youtube.com/watch?v=YZoKUlN9urg
נכון Simple Jack, הסרט הפיקטיבי מתוך "רעם טרופי"?
אז מסתבר שבקרוב דבר כזה יהיה קיים במציאות, ג'יימס פרנקו יביים וישחק בתפקיד הראשי.
https://www.youtube.com/watch?v=Qs6rYmlP2oM&feature=youtu.be
משהו מאוד מוזר בסיפור הזה
לפי ימד"ב – זה סרט שיצא בשנת 2014 :
http://www.imdb.com/title/tt3026144/
גם "עגבניות רקובות" תומך בטענה הזו :
http://www.rottentomatoes.com/m/the_sound_and_the_fury_2014/
אולי עכשיו זה יוצא להקרנות רחבות או להפצה מחדש ?
ב 2014 זה היה בפסטיבלים
שבוע שעבר – ב 23.10 – הסרט הופץ בהקרנות מצומצמות וגם יצא ל VOD (בארה"ב).
ראוי להזכיר שהסרט הזה מבוסס על יצירת מופת של וויליאם פוקנר
שהיא לא ברת עיבוד למסך גם בידי גדולי במאי הוליווד.
עזות המצח של פרנקו, שחשב שהוא יכול לכתוב עיבוד לקולנוע, לביים ולשחק בסרט שמבוסס 'הקול והזעם' די מעוררת בחילה על כמה שהאיש הזה מלא בעצמו.
עוד לא נולד הספר שאי אפשר לעבד לסרט מוצלח, יש רק תסריטאי שלא מצא את הדרך לעבד אותו (דברים שלמדתי מ"אדפטיישן")
(ל"ת)
מה עם ג'נטלמנים ושחקנים?
אני לא מצליח לראות דרך כלשהי שבה הוא מבוצע במדיום ויזואלי כלשהו מבלי לההרס.
בהצלחה עם Finnegans Wake.
(ל"ת)
השאלה היא כמה נצמדים למקור
עיבוד מוצלח שלוקח את רוח המקור, ולוקח אותה לסרט טוב – אפשר לעשות עם כל ספר. השאלה היא כמה הוא "נצמד" לספר, שמבינתי הוא תכונה פחות חשובה. יש ספרים שאני לא חושב שאפשר ליצור גירסה קולנועית שתשתווה אליהם – אבל בהחלט אפשר ליצור מהם סרט טוב ואפילו נהדר.
אבל אם כבר ספרים קשים לעיבוד – "רדופים" של צ'אק פאליוק. ספר שהוא שליש עלילה נוראית שאף מפיץ לא יתקרב אליה לעולם, שליש שירה ושליש סיפורים קצרים אקראיים שכאשר מקריאים אותם בקול אנשים עלולים להתעלף.
ובקצה השני של "ספרים כל כך קלים לעיבוד אז למה אין להם גירסה טובה" – עדיין מחכה לגרסה אחת נורמלית של "עשרה כושים/אינדיאנים קטנים". ( ועכשיו, בזמן גיגול מגלה שאולי לא אצטרך לחכות הרבה זמן – יוצאת גירסה חדשה של הBBC בקרוב עם טייוין לניסטר, סם ניל ומירנדה ריצ'רדסון . טכנית זה טלוויזיה ולא סרט אבל אני מתפשר)
קראתי (ולא ממש אהבתי) את רדופים. אבל ראיתי לא מעט סרטים שמכילים בתוכם סיפורים קצרים שמסופרים בתוכם
תוסיף את העלילה שעוטפת אותם (שאני לא יודע למה התכוונת כשאמרת "נוראית", בעיני היא הייתה די גרועה), קצץ החוצה את השירה ואתה מקבל מבנה סרט די סטנדרטי. בנוגע לסיפורי ה"התעלפות", חלק מהסיפורים היו די מזעזעים, אבל לא משהו שלא נראה בעבר בסרטי אימה.
צ'אק פלאניוק התקדם נורא יפה מלהיות הסופר של פייט קלאב
להשראה בשביל סצנה מ"יעד סופי 4". הסצנה עצמה הייתה נהדרת. (הסיפור גם, דרך אגב. אני עדיין טוען ש"פייט קלאב" ספר מעצבן נורא)
עוד פעם
כל סרט אפשר לקחת ולהפוך לסרט סטנדרטי. גם הספר הכי רצף מחשבה שיש.
אבל "סרט די סטנדרטי" חוטא למקור של רדופים שהוא בכלל לא זה.
אני חושב שהעיבוד הטוב ביותר לרדופים יהיה, בעצם, שני דברים נפרדים: אנתלוגיה על פי הסיפורים והשירים, וסרט עלילתי שמנופח והדמויות בו מעובות.
אבל אני חושב שזה בכלליות החסרון של עיבוד ספרי אימה לסרטים – בספרים, בהם אתה משתמש בדמיון שלך, הכל הרבה יותר מפחיד ונוראי מאשר ב(רוב) העיבודים הקולנועיים.
ואני חושב שיש כמה אקטים בסיפורים שאולי נראו בסרטי אימה, אבל הסיפור כתור סיפור הרבה יותר מזה. הסצנה ב'יעד סופי 4' אולי מגניבה אבל 'קרביים' הוא יצירת מופת של אימה והומור שגם הרבה מעבר לזה, שלהראות אותו לוקח בהרבה מהאפקטיביות של להקריא אותו.
לא יודע איך ייראה סרט על עשרה כושים קטנים
אבל לפחות שבעה אחים סינים זכה לעיבוד יפהפה –
https://www.youtube.com/watch?v=MSMnNxedQSY
(כן, אני מתגעגע לשרת העיוור. מה, לא רואים?)
אוי, זה נשמע נורא. ג'יימס ג'ויס פשוט לא רצה שיקראו אותו, אני מניח...
(ל"ת)
שאלה רצינית בנושא לשם שינוי
מישהו צפה בתמונות קצרות ויכול להגיד לי איך הוא, והאם הוא נאמן למקור ו/או מתעלה עליו ו/או כמו שדמיינתם כשקראתם את הסיפורים ו/או משהו אחר?
לא קראתי את הסיפורים עליו הוא מבוסס
אבל תמונות קצרות סרט ענק.
*הכנס נבוקוב*
Pale Fire — ספק פואמה, ספק ביוגרפיה ספרותית, ספק מזימת בילוש בינלאומית — בגדול מופת של מטא־ספרות, ארס פואטיקה אירונית ומספר בלתי־אמין, שיכולה להיות בסיס לסרט לא רע כלל. או קטסטרופה. כנראה קטסטרופה.
אה, ומשהו לגבי "האמן ומרגריטה".
מינ־סדרה או משהו, לא'דע.
שתי נקודות לאוסטרלים
מבין כל האקדמיות בסביבה, נראה שזאת האוסטרלית הכי מגניבה. אחרי שנה שעברה שהם נתנו לבאבדוק לזכות בסרט הטוב ביותר (בתיקו, ובכל זאת) לג'ניפר קנט את הבמאית הטובה ביותר ואת הכי הרבה פרסים ל"ידוע מראש" השנה הם ממשיכים עם מסורת "בוא נצ'פר סרטים טובים גם הם לא חרטא אוסקרי" ונותנים למקס הזועם להוביל את המועמדיות שלהם – עם מועמדיות משחק להארדי ות'רון ו11 מועמדיות בכולל (וסרט אחד שעוקף אותו במספר – "מכינת השמלות" בכיכובה של קייט וינסלט").
כל המועמדיות כאן, למי שזה משנה לו. ("הרוג אותי שלוש פעמים" מועמד לתסריט הטוב ביותר מה ש…אה… בסדר? ומשומה בקטגוריית האפקטים גם טד 2 והנוקמים שם, אם מישהו רוצה להסביר למה)
מה הבעיה עם טד 2 והנוקמים בקטגוריית האקפטים?
זו בדיוק הקטגוריה שבה צריך להעריך את שני הסרטים האלו, הם לא עשו שום דבר טוב יותר.
זה בסדר
אבל מה אוסטרליה קשורה לנושא?
ששש... אף אחד לא ישים לב.
(ל"ת)
דנקן ג'ונס ערך את שלושת סרטי "ההוביט" לסרט אחד,
עוד 3 ימים יגיע טריילר, בינתיים הנה שוט של מישהו קופץ על גב של נשר.
https://www.youtube.com/watch?v=FA_8TY9Z5Zg
אוקיי, זה ממש נחמד שאנשים מעלים לפה טריילרים חדשים, אבל יהיה אפילו נחמד יותר לדעת באיזה סרט מדובר. זו כבר ההודעה השלישית בעמוד הזה שמפרסמת טריילר עם טקסט עמום, שצריך להיכנס ללינק כדי להבין את הבדיחה. נכון, להיכנס ללינק זו לא פעולה מסובכת ואני קצת מתקטנן, אבל זה נותן תחושה מעצבנת של קליקבייט, ובאלה אני נתקל מספיק באתרים אחרים.
אממ, טוב.
לא יודע, הטיזר לטריילר הזה של ה-15 שניות ל"וורקראפט" כל כך לא חשוב שהרגשתי צורך לשים אותו פה רק עם הבדיחה הזו.
ועכשיו הטיזר המלא (15 שניות)
https://www.youtube.com/watch?v=o3mYRlOyF4w
קצר מכדי שניתן יהיה להגיע למסקנות, עדיין: הפזמון החוזר של "הסרט מבוסס משחק-וידאו הראשון שיש לו סיכוי לצאת טוב" מושמע מאז תחילת המילניום הנוכחי ועוד לא התממש, אבל כאן יש לנו בכל זאת את הבמאי של "ירח" ו-"קוד מקור". באמת שהייתי מעדיף לראות אותו מוציא עוד סרט מבוסס על תסריט מקורי במקום במקום להשחית את זמנו על "וורקראפט", אבל היי – הפוטנציאל להוציא מזה משהו טוב קיים. בואו נגיד שכרגע, אם הייתי צריך לבחור איזה בלוקבאסטר עבש וממוחזר מעניין אותי יותר, הייתי הולך על "וורקראפט" ולא על "מלחמת הכוכבים: בואו ננסה עוד פעם".
הצעה לעתיד
תבדוק מה הלינק המקורי לפני שאתה מגיב עליו.
וורקראפט כסדרה נראית לי ממש גנרית אז אני קצת תוהה איך אפשר לעשות על זה משהו מעניין
אופס, צודק. אבל עכשיו באמת יש טריילר מלא...
..ואפשר לומר שהאופטימיות שלי התנדפה לה. זה נראה (ונשמע) רע. על זה הלך כל-כך הרבה זמן פוסט פרודקשן?
https://www.youtube.com/watch?v=o-aS4gjTTzc
אוי וואו. אנחנו לא אמורים לחיות כרגע בעידן שיא האפקטים הממוחשבים?
כי אני זוכר את סרטוני המעבר של וורקראפט 3 (אוי איך חלפו השנים) ואני חייב לומר שהם נראו יותר טוב מהאפקטים פה. והמשחק הזה יצא ב-2001.
גורם לי להעריך מחדש את פיטר ג'קסון וטרילוגיית "ההוביט".
אומנם סרטי "ההוביט" היו מרהיבים הרבה פחות מסרטי "שר הטבעות" (הארץ התיכונה טבעה בתוך כל האפקטים) אבל היא עדיין הפיקה הרבה מראות וואו ואפקטים מרשימים. אומנם באיזשהו שלב הם נהיו לא ריאליסטיים ומזכירים את לוני טונס (לגולאס ב"הוביט: קרב חמש הצבאות") אבל לפחות הוא יודע לגרום להם להיראות טוב בעין. אבל במהלך הטריילר של "וורקראפט" הרגשתי ממש כאב בעין. העיצוב של היצורים, השילוב שלהם עם השחקנים, כל ה"נופים", הכל פשוט קטסטרופה. איך מישהו נתן לדבר הזה אור ירוק?
ניקול קידמן היא היפוליטה, מלכת האמזונות ואמא של גל גדות ב"וונדר וומן"!
(ל"ת)
שוב....זה עדיין לא סגור וחתום.
כרגע המקור לכל הבאזז הזה זה אתר thewrap, שהיו לו כמה נפילות באתר :
http://www.thewrap.com/nicole-kidman-in-talks-to-join-gal-gadot-in-wonder-woman-exclusive/
חוץ מזה, גם חואקין פיניקס היה בשיחות מתקדמות עם מארוול בנוגע לד"ר סטריינג', ותראה לאן הגענו.
אני די בטוח שלחצתי על הגב בהודעה של דניאל
אני כבר הולך לפינה…..![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
שי-ראק
זוכרים שספייק לי היה במאי טוב? אולי לא – 2006 באמת הייתה לפני הרבה זמן. ומאז הוא הלך בין פרוייקטים שאפתניים (סרט מלחמת עולם השנייה על פלוגה שחורה), פרוייקטים ביזאריים (סרט ערפדים שחור) והרימייק של שבעה צעדים. המשותף לכל אלה? אף אחד לא חשב שהם סרטים טובים במיוחד.
אבל אולי עכשיו יהיה תיקון – הטריילר החדש ל"שי-ראק" נהדר וכולל בתוכו את הקאסט הטוב ביותר שלו מאז.. האיש שבפנים? (סמואל ג'קסון, אנג'לה באסט, דייב שאפל, ג'ון קיוזאק). הסרט הוא עדכון של לילסיטרה, מחזה יווני המספר על שביתת מין של נשים בניסיון לסיים את המלחמה בגרסה מודרנית ברחובות שיקגו שמספר ההרוגים שם גדול מחלק מאזורי המלחמה (על פי הטריילר, אבל זה נתון ששמעתי מעוד מקום ואני לא מוצא עכשיו. בכל מקרה – הנה אתר עם מספרים לגבי מספר הרציחות שהיו בשיקגו השנה ועוד פרטים .
הטריילר לפחות נראה מצחיק, מעניין ורלוונטי – ואם רידלי סקוט ושאמאלן (בערך) זכו לקאמבק אז אין סיבה שגם ספייק לי לא יכול לחזור.
איזה יופי! סמואל ל' ג'קסון משחזר את התפקיד שלו מ"עשה את הדבר הנכון",
והפעם הוא אשכרה מגלם מקהלה יוונית!
ראיתי בדיוק שלושה סרטים של ספייק לי – "האיש שבפנים", שעם הזמן אני אוהב יותר ויותר (סצנת הסיום שלו מסרבת לצאת לי מהראש), "השעה ה-25", שהוא אחד הסרטים הכי מרגשים שאני מכיר, ו"עשה את הדבר הנכון", שהשלמתי לפני כמה חודשים והתאהבתי בו. הסרט הזה הוא יצירת מופת עם תסריט שלו היה נכתב לתיאטרון היה זוכה בפוליצר. סרט עם כל כך הרבה אנרגיה ורוח חיים, שנהיה הרבה יותר מדי רלוונטי מיום ליום. לי הוא במאי מוכשר מאוד, והטריילר הזה נראה מעולה. מחכה.
מטורף, לא אחיד וחוויה מסחררת
שי-ראק דוגל בגישה הקלאסית של "לזרוק הכל על הקיר ולראות מה נדבק" : אנשים מדברים בחרוזים (לרוב), דמויות באות והולכות ללא הסבר משמעותי על התפקיד שלהם וסמואל אל. ג'קסון מופיע כל כמה דקות ומדבר אל המצלמה. סצנות קומיות לחלוטין מוחלפות בסצנות טרגיות לחלוטין ורודפות סצנות מוזיקליות. שי-ראק הוא בלגן שלם שלא תמיד מצליח למצוא את עצמו – אבל הוא בלגן שעובד.
הסרט הוא עיבוד למחזה והוא כנראה אחד מהעיבודים הטובים ביותר שנעשו למחזה. מעבר לעדכון המוחלט שלו, הסרט מצליח גם לשמור על התיאטרליות של המילים והמשחק המוגזם אבל גם שפה קולנועית עשירה ומרתקת שמשתמשת בצילום,צבעים, עריכה, כוריגארפיה ומוזיקה לספר את הסיפור ולהעביר את המסרים שלה. ואל תטעו, שי-ראק מפוצץ במסרים והוא סרט פוליטי מא' ועד ת'. אבל הוא גם מצחיק, מרגש ומסחרר.
מקווה שהסרט יזכה להפצה סדורה (חה חה חה על מי אני עובד) וימצא את הקהל שלו, כי מגיע לו.
בקשה/שאלה לדורון
אני יודע שאחרים כבר ביקשו, אבל אפשר בכל זאת לפרסם ולקדם את ההרצאות האחרות גם כאן בעין הדג, לטובת האנטי-פייסבוקיסטים שבינינו? הנה, בחודש שעבר הייתה הרצאה של משטרת הפוטושופ, ומי שלא ידע ואין לו פייסבוק – פיספס. עכשיו גם יש את ההרצאה לכבוד יום שישי ה-13 שרק במקרה כי נכנסתי לדף ראיתי שמתקיימת, ועל ההרצאה הקודמת של יום שישי ה-13 מפברואר ידעתי רק בזכות גלריה, למרות שאלה הרצאות שקשורות במאה אחוזים ויותר לקולנוע, והרי גם אחרים שאלו למה לא פורסם כלום בעין הדג, ומי כמו מנהל עין הדג יודע כמה נאמן הוא הקהל של עין הדג.
הצעה - אפשר אולי לעשות דף בודד עבור ההרצאות, ולהוסיף תגובות כשמתווספות הרצאות (ולעקוב דרך המתמשכים).
(ל"ת)
לדעתי הפורמט הרגיל של "בואו לראות" יותר מושך קהל.
(ל"ת)
אבל...
האירוע של יום שישי ה-13 *כן* קודם כאן. זה לגמרי אירוע עין-דגי.
(בקשר לשאר, אתה צודק, ואני אראה מה אפשר לעשות בקשר לזה שלא יטריד את מי שבא לכאן כדי לדבר על סרטים).
האירוע הקודם בבית אריאלה לא קודם באתר
ולא הייתי יודע עליו ללא רפרוף מקרי בדף האחורי של גלריה. אני גם זוכר שאחרי אותה הרצאה מישהו ניגש אליך ושאל למה לא אמרו כלום בעין הדג. (היי, אני רק מנסה לעזור להגיד את מכירות הכרטיסים…)
*להגדיל* את מכירות הכרטיסים.
(ל"ת)
האירוע ההוא באמת לא קודם,
כי סיבות. ואני לא זוכר מה הן היו, אבל בטח היו סיבות. בוודאי שאלה לא היו הסיבות שקיימות היום (כלומר, הרצאות לא-קולנועיות מקודמות ב"דורון פישלר נגד העולם") כי – א. זאת כן הרצאה קולנועית ו-ב. הדף הזה לא היה קיים אז. אני בהחלט בעניין של להגדיל את מכירות הכרטיסים.
אני לא חושב שיש עם זה בעיה
נראה לי שבאי האתר פשוט יבואו לראות כל הרצאה שלך; אני בפירוש ממש התבאסתי כשנודע לי שפספסתי את משטרת הפוטושופ. זה לא כאילו שקידום הרצאות משחקי הכס עורר קול צעקה של "הו לא! אבל זה לא על קולנוע!"
מליסה מת'יסון, 1950-2015
אתמול הלכה לעולמה אחת התסריטאיות המצליחות ביותר בתולדות הוליווד – ולמרות שהתואר הזה ניתן לה בזכות סרט אחד בלבד שהיא כתבה, הסרט הזה הספיק כדי לבצר את מעמדה בתחום. קראו לו "אי.טי."
למרות שבשלב ש-"אי.טי." יצא סטיבן ספילברג כבר ביצר את מעמדו כיצרן להיטים סדרתי, "אי.טי." היה הסרט שאתו הוא חולל מהפכה של ממש בקולנוע העכשווי, ולתסריט של מת'יסון היה חלק גדול מאוד במהפכה הזו; המיומנות שבה התסריט הזה לחץ על כל הכפתורים הרגשיים של הצופים היא זו שחיברה בין המושגים "סרט לכל המשפחה" ו-"בלוקבאסטר ענקי" לאורך שנות ה-80 ועד ימינו אלה. בדרך, מת'יסון גם המציאה מחדש את הנוסחה הקולנועית השחוקה שחיברה בין ילד ובעל חיים אהוב סטייל "לאסי" (התסריט הראשון של מת'יסון, "הסייח השחור", התבסס על אותה נוסחה) כשהיא הפכה את בעל-החיים הזה ליצור חייזרי/פנטסטי – את הפטנט הזה למדו ממנה אחר-כך היוצרים של "טיסת הנווט", "Batteries not Included", "ענק הברזל" ורבים אחרים. מת'יסון עצמה שחזרה את אותו פטנט עם "The Indian in the Cupboard" (לפי התקציר בימד"ב לפחות; את הסרט הזה לא ממש יצא לי לראות) העיבוד לדיבוב האנגלי של "פוניו" של מיאזאקי (ושווה להזכיר עד כמה "טוטורו" של מיאזאקי חייב חוב עצום ל-"אי.טי.", כך שהיתה פה סוג של סגירת מעגל) וגם ל-"העי"ג" שהיא כתבה למה שיהיה אולי הסרט הבא של ספילברג (ניחוש: הודעת "לזכרה של מליסה" תופיע בתחילת כותרות הסיום).
מלבד "אי.טי.", עיקר פרסומה של מת'יסון בא לה מהנישואין ואחר-כך מהגירושין מהריסון פורד, אבל למרות שהיא לא כתבה יותר מדי תסריטים, עיון בימד"ב מעלה שהיתה לה קריירה מגוונת גם מעבר לסרט ההוא על החייזר. היא חזרה לעבוד עם ספילברג באפיזודה שהוא ביים ב-"אזור הדמדומים: הסרט". היא כתבה את פרקי המיני-סדרה הטלוויזיונית "בנה של איילת השחר" (שודרה גם בארץ) שהפכה את דמותו השנויה במחלוקת של הגנרל קאסטר לגיבור-מערבונים רומנטי. והיא כתבה למרטין סקוסזה את "קונדון", האפוס על הדלאי-לאמה שאני מנחש שאף אחד לא היה מעז להוציא היום לקולנוע כדי לא לעצבן את הסינים. תנצב"ה.
אז זה אומר שהיא הייתה אחראית בעקיפית גם לדבר הזה -
https://en.wikipedia.org/wiki/Mac_and_Me
אבל היי, ג'ניפר אניסטון בת ה-19 מפזזת מול סניף של מקדונלדס!
סוני מרבטת את "נערה עם קעקוע דרקון" על ידי החלפת הצוות וקפיצה לספר הרביעי
סטיבן נייט יכתוב ונכון לעכשיו אלישיה ויקאנדר היא המועמת המובילה להחליף את רוני מארה.
http://www.comingsoon.net/movies/news/629437-sony-hits-the-redo-button-on-dragon-tattoo-series-with-the-girl-in-the-spiders-web-adaptation
חבל דווקא אהבתי את הרימייק הקודם שלהם.
אומנם הוא מעט מאכזב ביחס לפינצ'ר אבל הוא בהחלט עיבוד משובח. ולמה לעזאזל להחליף את רוני מארה שהייתה מושלמת כליסבת סלאנדר? בכל מקרה זה אומר שהאפשרות שאחד מהפרוייקטים העתידיים של פינצ'ר יהיה המשך ל"נערה עם קעקוע דרקון" ירדה מהפרק שזה מצוין כי אני רוצה עוד סרטים כמו "נעלמת", לא עוד "נערה עם קעקוע של דרקון".
כי אף אחד לא רצה לחזור.
לא קרייג, לא מארה ולא פינצ'ר.
אז השאלה האמיתית היא
מה הטעם ברימייק הנוכחי? אומנם זו שאלה שאפשר לשאול על כמעט כל סרט הוליוודי אבל בכל זאת על בטוח יש כמה ספרי מתח פופולריים אחרים שהם יכלו לעבד. עיבוד מחדש ע"פ הספר הרביעי נשמע לי דרך מאד מסורבלת להשאר בכוח עם הפרנצ'ייז הזה (וכן, אחרי טרילוגיית המשך שנכתבה לאחר מות הסופר ושני רימייקים זה כבר בהחלט פרנצ'ייז).
כסף! לספר החדש יש הייפ די גבוה כך שיש לו עדיפות על פני סתם ספר
(ל"ת)
אז: לא אותו במאי, לא אותם שחקנים, לא אותו סופר
חוץ מזה הכל זהה.
תגידו, מאיפה אלישיה ויקאנדר נפלה פתאום?
כשאומרים על שחקן שהוא "פרץ לתודעה" בשנה מסוימת, זה פשוט העלבה לאלישיה ויקאנדר. הבחורה הזאת כאילו נולדה באמצע שנת 2015 בת 27 ומנסה להשתתף בכל סרט אפשרי.
זה בסדר
"הנערה עם קעקוע הדרקון", הן הסרט של פינצ'ר והן הסרט המקורי והן סדרת הספרים שעליהם הכל מבוסס הם ממש לא משהו.
...
ריקי ג'רוויס מצטרף למל ברוקס, סמואל ג'קסון ומייקל סרה לסרט אנימציה חדש הנקרא "סמוראים לוהטים" שאמור להיות מחווה/הומאז' ל'אוכפים לוהטים' חוץ מזה ששום פרט בעלילה לא נשמע דומה – בסרט החדש מייקל סרה משחק גיבור צעיר שרוצה ללמוד להיות סמוראי כדי להעיף כנופייה רשעה מעירו ופונה לסמואל ג'קסון המגלם לוחם עתיק משבט אויב אשר מסכים ללמד אותו ויוצר חברות לא רגילה, ומכיוון שאני די בטוח שבשתי צפיותיי בסרט של ברוקס לא ראיתי סמוראים ומכיוון שהסרט לא נשמע יותר מדי כמו סאטירה או פארודיה על ז'אנר כלשהו אין לי מושג אלא להגיד "מה?". תחת בימוי שני אנימוטרים שלא ביימו עדיין כלום. אה, וכל הדמויות בסרט הם כלבים וחתולים.
לפחות אחד משני האנימטורים שמביימים את הדבר הזה כבר ביים לא מעט (לטלוויזיה)
ולשניהם יש רזומה די נרחב כאנימטורים בהפקות גדולות של דיסני. מצד שני, צמד ה*כותבים* של הסרט הזה לא עשה הרבה עד היום.
אבל אם כבר סרט אנימציה לא-יפני שמבוסס על התרבות היפנית – אני מחכה דווקא ל-"קובו ושני חוטים" של לייקה, שהוא הומאז' (כך הבנתי) לתיאטרון הבובות היפני המסורתי.
http://www.imdb.com/title/tt4302938/?ref_=nv_sr_1
עוד בחדשות אנימציה/פרסים
האקדמיה הכריזה על 16 סרטי האנימציה שמהם נוכל להרכיב חמישיה שתפסיד ל"הקול בראש" בסופו של דבר.
בין המועמדים:
בקטגוריית "סרטים שאשכרה יצאו השנה ומישהו מכיר" (על פי פופלריות, בסדר יורד): מיניונים, הקול בראש, מלון טרנסילבניה 2, בובספוג :הסרט, שון כבשון (!), בית
בקטגוריית "סרטים שעוד ייצאו השנה ומישהו יכיר": הדינזואור הטוב, פינאטס
בקטגוריית "יפן מנסה להזכיר לאמריקה שיש עוד סרטי אנימציה מיפן שהם לא של מיאזאקי": כשמארני הייתה שם (הפרוייקט האחרון של גילבי), חוקי היקום – חלק 0 (סרט שנכתב על ידי מנהיג כת יפנית שנקראת "מדע שמח", לא למה שאני אמציא דבר כזה) , הילד והחיה (הסרט החדש של מאמורו הוסודה ["נערה שדילגה בזמן", "מלחמות קיץ", "ילדי זאב"])
בקטגוריית "רגע, באמת? יש סרט מצוייר חדש על המומינים?": המומינים על הריביירה
בקטגוריית "סרטים אומנתיים שאפתניים של במאים מוכרים": אנומליסה, הנביא של חליל ג'ובראן
על תקן נציג "סרט אירופאי חמוד באנימציית דו-מימד": הילד והעולם
וסוגר את הרשימה הנציג של "אם הסרט של "Regular Show" יהיה מועמד לאוסקר העולם יקרוס לעצמו": הסרט של "סדרה נורמלית" (שאגב, חמוד מאוד להפליא למישהו שלא ראה מימיו פרק אחד של הסדרה)
טריילרים לכולם באדיבות פרסיםיומיים
נפקד: הנסיך הקטן
מישהו ראה אילו מהסרטים ויכול לכתוב דעתו בקצרה?
(ל"ת)
גם אני ראיתי את הסרט של 'סדרה נורמלית'
ואני מסכים עם הקרקר: סרט נחמד מאוד גם למי שלא מכיר את הסדרה. אם אתה שואל על הסרטים הפופולרים, אז 'בית' נחמד ונשכח, 'הקול בראש' הוא יצירת מופת, 'בובספוג' טריפי ואדיר ו'שון כבשון' חמוד מאוד (אם כי הוא יותר מתאים לקטנים מאשר למבוגרים). את השאר לא ראיתי.
בכיף
הקול בראש- הכי קרוב ליצירת מופת. גאוני.
מלון חכגידןיעכןגל 2- מהמיותרים שראיתי השנה, חבל על הזמן.
בובספוג הסרט- מהנה, חמוד, כיפי. מפתיע מאוד לטובה.
שון כבשון- חמוד ומקסים להפליא. למרות שקצת נשכח אצלי למען האמת.
בית- אני אישית לא אהבתי, מאוד גנרי, אבל עדיין חמוד.
מיניונים- גרוע. לא מצחיק ומעצבן.
כשמארני הייתה שם- סרט יפהפה, כמובן. עצוב מאוד, נוגע. מומלץ.
הנביא- מבריק, יפהפה, עלילה ראשית קצת מטופשת אבל בעיקר לא מפריעה לשירים, לדימויים ולמסרים הנפלאים. וטום מור כמובן.
וואו! הילד והעולם.
כאן קצת ארחיב: סרט מהשנה שעברה אם אני לא טועה, המצויר בדו מימד ולמרות זאת אחד הסרטים היפים שראיתי בחיי.
אבא של קוקה הקטן חייב לעזוב את הבית. מצבם הכלכלי בשפל רציני והאב חייב למצוא פרנסה. לקוקה קשה לבד, הוא לא יכול בלי אבא ולכן יוצא למסע, שהוא בו בזמן דמיוני ומציאותי, בעקבות אביו.
הסרט מכיל לא מעט רעיונות ומציג אותן בצורה פשוט מהממת. בעיקר דן בקיצוניות שבין קדמה לנוסטלגיה, עושר לעוני, ילדות ובגרות, דמיון ומציאות. המשותף לכולם שהם קיימים, לכן הם פשוט יפהפיים. סרט חזק מאוד, קשה, לא רגיל אחת החוויות היותר מיוחדות שיצא לי לחוות ובאמת הגיע הזמן שמישהו יכיר אותו גם כאן. וכן, כמה שהוא יפה וצבעוני, למרות הכל. וואו. והלוואי שיהיה עליו דיון בו אביע דעתי בהרחבה.
ועכשיו, אני כבר לא יודע אם הקול בראש נמצא בראש הרשימה.
כולם כבר יודעים מה דעתי על הקול בראש, אז הנה על השאר -
מיניונים – מפלצת של מוצרים נלווים ומסחור. שווה רק בגלל המם הנאצי והדיון על איין ראנד שהתפתח אחריו, שבזכותו ברק בסינג'ר המתוקה פיברייטה אותי בטוויטר (כן כן!). מאתמול כבר אין יותר פייבוריטים בטוויטר, רק לייקים כמו בפייסבוק. אז אולי בכל זאת הרשת החברתית השפיע יותר משאני נותן לו קרדיט?
מלון טרנסילבניה 2 – בעין הדג אזכור שמו של הסרט הזה גורם מיד לאוננות ורבלית והשתפכות מיותר על גאוניותו של טרטקובסקי האוברייטד, בשבילי זה סתם עוד תירוץ מיותר לראות את סלינה גומז.
בובספוג – הדבר הכי אוברייטד בעולם. לפני שנה ממש הושבתי את עצמי מול כמה פרקים, בדיבוב המקורי באנגלית והכול, וזה היה פשוט מדכא כמה שזה לא מצחיק, לא מגניב ולא רלוונטי לחיים שלי בשום צורה. בפיניאס ופרב לפחות יש את אשלי טיסדייל ואליסון סטונר.
שון כבשון – כבשים זה נחמד. מזכיר לי את וויילס.
בית – מה זה? היה סרט כזה? זה הסרט היפני ההוא שדורון הקרין בליל הטריילרים? אה, לא? זה עם הילדה הכושית הקטנה שמדובבת ע"י ריהאנה? או שריהאנה מדבבת שם דמות אחרת? רגע, מה? על מה דיברנו? בית? מה זה? היה סרט כזה? באמת? של דרימוורקס? מה זה דרימוורקס? מאז הקול בראש אני פשוט כבר לא זוכר אולפני אנימציה אחרים. דרימוורקס, דרימוורקס… זה ההם שעשו את החידוש למר פיבודי ושרמן עם אריאל ווינטר השווה בתפקיד פני? קראו לה פני על שם פני מהמפץ הגדול? לא, באמת, מה זה דרימוורקס? היה פעם אולפן כזה?
הדינוזאור הטוב – עדיף כבר ללכת לגולפיטק. יש שם עוד דמויות חוץ מהדינוזאור שמעוצבות יותר יפה.
פינאטס – (מדלג על הסעיף הזה ומתחיל לדמיין את הקטע מההרצאה של דורון על איך גארפילד אף פעם לא הצחיק אותו)
סרטים יפניים – משאיר לרז גרינברג.
מומינים – חשבתי שכתוב פה מיניונים. כבר הזכרתי שברק בסינג'ר התייחסה אליי בטוויטר?
אנומליסה – עלול להפחיד יותר מסינקדוכה, אחליט כשאצפה.
חליל ג'ובראן – אני מנוע מלהגיב כי אני א-פוליטי.
הילד והעולם – למה הנסיך הקטן לא מועמד? זה של דרימוורקס? מה זה דרימוורקס? יש אולפן כזה בכלל? מישהו זוכר?
רגיולר שואו – אני לא אוהב את התוכנית. היא מוזרה מדי, ומה שעוד יותר חמור זה שאין שם דמויות סקסיות שולטות כמו מייבל פיינס ווונדי קורדורוי כדי לאזן את המוזרות.
מייבל פיינס, סקסית?
כאילו, אני יודע שזה לא במשמעות הזאת והכל, אבל היא בת 13 למען השם (כשחושבים על זה, גם וונדי בעצם רק בת 15. בעצם, אני לא יודע בן כמה אתה, אז יכול להיות שזה בסדר).
וכמו כן, אתה לא אוהב את בובספוג שזה, לא יודע, הופך אותך לסוג של סקווידוורד באיזשהו מקום.
היי, אני לא המצאתי את הפנפיקים האלה. טוב ששכחתי לדבר על פסיפיקה.
אבל ביתר רצינות, רגיולר שואו זה פשוט מוזרות לשם המוזרות ללא שום נקודת איזון ובמפלי כוח המשיכה אתה, ובכן, מרגיש בשביל הדמויות. אכפת לך מהן. מסוכריה על מקל ומדחן אנושיים לא אכפת לי.
סוויקוורד – יש מצב. אבל אני תמיד מגיע לתוכניות קאלט באיחור מאוד לא אופנתי. את באפי התחלתי לאהוב ולהעריך באמת רק לפני שנה, מה שאומר שלבובספוג אני כנראה אתחיל להתחבר בשנה הבאה, ועל פיניאס ופרב אני אתחיל להתאבסס בשנת 2024.
זאת הדרך הכי לא עדינה להתחמק מנושא שאתה לא רוצה לדבר עליו.
או יותר נכון, אם מישהו מעיר לך על זה שקראת בפומבי לדמות מצויירת של ילדה בת 12 "סקסית", להגיד שזה "בגלל הפנפיקים" הופך את זה לדי הרבה יותר גרוע.
לא אמרתי שזה בגלל הפנפיקים. רק אמרתי שהם קיימים.
למעשה, אני לא קורא פנפיקים כמעט בכלל; אבל אין חוק שאוסר על שימוש בשם התואר "סקסי/ת", ובתור פוסט-פמיניסט, דעתי היא שזכותה של כל אישה בכל גיל להביע את מיניותה איך שבא לה, וזכותי כגבר להביע את דעתי על כך, גם תוך שימוש במילה סקסית, כל עוד שום דבר לא נעשה בכפייה ו/או מתוך עבירה על החוק. אני חושב שיהיה צבוע מאוד למשל *לא* לקרוא למישהי כמו מאדי זיגלר סקסית אם היא בוחרת להביע את מיניותה בעצמה.
(למותר לציין שאין לזה שום קשר לגרוויטי פולס ושזה אוף טופיק מטורף, כן?)
את צו ההרחקה שלך מבתי הספר כבר קיבלת?
(ל"ת)
אתה עושה עכשיו בדיוק את מה שהאשימו אותי בו - מתחמק מהנושא.
עובדתית, ישנן ידועניות, גם בגילאים צעירים, שבוחרות להביע את מיניותן. האם זה לא חוקי ו/או לא מוסרי להביע את דעתי על כך, גם אם היא חיובית? האם יש להוציא את השימוש במילה "סקסית" מחוץ לחוק ככל שזה נוגע לטווח גילאים מסוים? שים לב, דיברתי על מילים, לא על מעשים. בעיניי ובעיני אחרים תופעות כמו slut-shaming הרווחות כשמדובר בנושאים רגישים מסוג זה חמורים הרבה יותר מסתימת פיות כשמדובר בשם התואר "סקסית", שהוא מאה אחוז חיובי. לשחק את המשחק הצבוע הזה, שבו נערה מביעה את מיניותה ולי אסור להסתכל, בזה אני לא מוכן להשתתף. תרצה בכך או לא, תרבות הסלבריטאים קיימת, ואין לשום אדם ובוודאי שלא לשום גבר את הזכות לבוא ולהגיד שלאנשים מסוימים אסור להצטרף אליה רק כי הם מתחת לגיל הזה והזה. משטרת מחשבות או שיח אלים שמופנה כלפי מילת תואר אחת שניתנה בצדק רק מוכיח שאנחנו חיים בחברה צבועה, שבה לנשים מותר להביע את מיניותן אבל לגברים אסור להסתכל. לא זו מהותו של פמיניזם אמיתי, ואלה יותר מדי מילים ששפכתי על נושא שלא אני פתחתי ושנוצר בגלל מילה אחת. מילה, לא מעשה. שהופנתה בכלל כלפי דמויות פיקטיביות. רק עוד הוכחה לכך שהמאמר שפורסם כאן לפני חודש צודק ושאנחנו דור חרדתי ורגיש בצורה מוגזמת.
אני לא משטרת המחשבות.
אתה מוזמן לחשוב שכל אחד בעולם סקסי וזה לא יפריע לי, אבל בחיאת, תפסיק לספר לנו את כל המחשבות שלך, זה לא מעניין אף אחד.
הכל טוב ויפה
אבל באמת לא הסברת איך פאקינג מייבל פיינס (כן אני יודע שזה אוף טופיק אבל זה משגע אותי) לעזאזל מביע את המיניות שלה (?!). היא לא נערה, היא *ילדה*. אני צריך לעשות לך רשימה של דברים הקשורים לתחום הזה שבהן ילדות ונערות נבדלות?
ואחרי כל זה עוד צריך להזכיר שמדובר בדמות *מצויירת* שלא קיימת באמת, סתם אסופה של קווים זזים, ולהגיד *על זה* שזה סקסי, לא משנה מה המין של הדמות או הגיל שלה – זה מוזר וקריפי באופן כללי.
לגבי העניין של דמות מצויירת
רק אציין שראיתי מס' פעמים התייחסויות לג'סיקה ראביט כסקסית, כולל בקומדיות מיינסטרים בטלויזיה (חברים, כמדומני).
גם האנשים שאמרו את זה קריפיים ומוזרים.
(ל"ת)
אם כך אל תראה סדרות אנימה
פדופיליה, אינססט והחפצה קיצונית של דמויות חוגגת כמעט בכל הסדרות שלהם.
הנה דוגמה…
ואני אומר את זה כדבר רע, כן? היוצרים של הדברים האלה הם סוטים ומשוגעים ואין לי מושג איך לעזאזל מרשים להם לייצר דברים כאלה ביפן כשבמדינות אחרות היו שולחים אותם בגלל זה לכלא. לא ספציפית התמונה שהראיתי למעלה, טכנית אין בה משהו לא חוקי, התכוונתי יותר לדברים כמו piko no boku שאולי שמעת עליו שזה חד וחלק פורנו עם ילדים, מה שבארה"ב אפשר למצוא רק בדארק נט.
להגיד לי לא לראות אנימה זה הכרחי בערך כמו להגיד לבריטי לשתות תה
יש דברים שאני גם ככה עושה כחלק מעקרונות חיי.
מה עוד אפשר להוסיף שלא נאמר.
יש אנשים שנמשכים לדמויות מצוירות, כמו שיש בעולם אישה שנמשכת לחומת ברלין, ואף התחתנה אתה בטקס מסורתי, ואכן משיכה לדמויות אנימציה זה עוד איכשהו במיינסטרים (צ'נדלר בינג קריפי? באמת?) או לפחות במיינסטרים הגיקי, ושאני לא אתחיל לדבר בכלל על תופעות כמו הערצה ומשיכה מינית לדמויות פרוותיות. בכל מקרה, כמות הקוספלייריות מעל גיל 13 שמתחפשות למייבל ולוונדי רק הולכת וגדלה כל שנה, כמו גם כמות האנשים שצופים בקליפים של סיה, ככה שבמיעוט אני ממש לא.
זה קיים =/= זה בסדר.
(ל"ת)
עוד לא שמעתי על שוטר שעצר אדם כי הוא נמשך לדמות מצוירת.
כשזה יקרה, תקשר לנו בבקשה.
הדיון הזה דוחה.
(ל"ת)
לא אני פתחתי אותו.
(ל"ת)
אתה כן.
(ל"ת)
אני לא.
מי שבחר להיתפס למילה אחת בודדה מתוך הודעה מאוד-מאוד ארוכה שכתבתי בנושא און טופיק לחלוטין, הבעיה היא שלו, לא שלי.
מה ציפית? שאנשים לא יגיבו למשהו שכתבת?
חוץ מזה, ההודעה הראשונה שלך לגמרי אופ-טיפיקית. מישהו ביקש דעה על הסרטים, אתה לא נתת אפילו לא אחת.
לא, לא ציפיתי שמילה אחת תעורר פניקה רבתי.
מעבר לעובדה שכבר הדגשתי שסקסית שולטת זה מם/סלנג שאני מנסה לקדם בעין הדג, מעבר לעובדה שזאת טיפה בים מכל התגובה שלי ומכל שאר התגובות שמתפרסמות בעין הדג כל יום, מעבר לעובדה שהכתבה הזאת היא בדיוק המקום לאוף טופיק בגבולות הסביר, הרי שאף אחד לא מכריח אותך לקרוא את מה שאני כותב, ואם הדיון הזה אוף טופיק ו/או לא הולם ו/או לא ראוי ו/או נוגד את רוח האתר, הרי שהוא יימחק בכל מקרה, ולי אין שום בעיה עם זה, כי לי אין כל הנעה לקיימו; אבל מהרגע שהוא נפתח זכותי להביע את דעתי בו, מעבר לעליהום שנוצר כלפי מילה אחת, ואני הרי ידוע כאדם שבורר את מילותיו בקפידה (במילת הכ' אני לא אעז להשתמש.) אם לדון בנושא עושה לכם את זה – ונראה די בבירור שזה עושה לכם את זה – בבקשה, תמשיכו. אם לא – אל תמשיכו. במיוחד כי אני מרגיש שהוא עומד על סף מחיקה.
אוקיי, אבל בו נסגור את זה ככה,
כמה פעמים עשו לך "עליהום" על המם הזה שאתה מנסה לקדם(/להכניס לנו לגרון בכוח)? אז למה אתה ממשיך להשתמש בו אם אתה יודע שזה גורר אוף-טופיק ועצבנות בכלליות?
גם אני יודע להשתמש בממים! קוראים לזה "טרול" באינטרנט, לא?
שנאוצר וקסם, כמויות הסחיות וההתנהגות הדודתית שהכנסתם למספר קטן כל כך של הודעות הופכת למביכה ממש לקריאה,
אנא חידלו.
אהבתי שכתבת את זה שעה *אחרי* שקסם הפסיק ושעתיים אחרי שאני הפסקתי.
(ל"ת)
כתבתי את זה רגע אחרי שקראתי את זה, עמוס עקצוצי מבוכה בשביל שניכם.
לא הסתכלתי על השעות, ולא היתה לי דרך לדעת שזה אכן הסוף.
טוב, אחי, תרגיע. הבנתי בפעם הראשונה והפסקתי.
(ל"ת)
מדבר עם שנאוצר, מה אתה קופץ?
(ל"ת)
Brothers in Arms.
(ל"ת)
אני יותר אהבתי את זה שהוא מצא לנכון להעיר לגבי משהו שהוא לא לרוחו בצורה אלגנטית
ובכלל לא דושית ובטח שלא מתנשאת.
שאלת הבהרה:
האם "סקסית שולטת" לא קשור למילת המקור סקסית ומנסה להיות משהו יותר כללי על תקן "מגניבה"/"kickass" שלא קשור למיניות?
גם וגם/סוג של.
כאילו, זה מבוסס על משיכה מינית והערצה, אבל כבר השתמשתי בזה כלפי אנשים ודברים שלא מסתדרים עם הנטייה המינית שלי. בילי קורגן, למשל.
לא, כי יש הבדל
להגיד על ילדה בת 12 בסדרת ילדים שבמובהק מאוד לא מינית שהיא "מושכת מינית" זה מטריד מאוד ואני חושב שאתה יכול להבין למה זה הקים צעקה קלה. להגיד שהיא kickass ומגניבה זה דבר אחר. (הערצה זה כבר בסדר. מוזר לטעמי, אבל בסדר לחלוטין. )
בקיצור, אם אתה ממש רוצה להיאחז במם זה, תצטרך להשתמש בו במקומות יותר ראויים או להבהיר מתי הוא לחלוטין לא מיני כי זה יכול יצור מצבים שכאלה.
האמת שלא.
אין לי קשר רגשי מיוחד למם הזה, ואני האחרון שינסה לדחוף לאנשים ממים בניגוד לרצונם, כי זה בדרך כלל יוצר מצבים מביכים, כמו למשל כאן. גם אין לי חיבה מיוחדת לגרוויטי פולס מעבר לכך שהיא סדרה כיפית ומהנה לצפייה יותר מרגיולר שואו. זה כל מה שניסיתי להגיד בתגובה שלי, או יותר נכון בסעיף המאוד מסוים הזה בתגובה שלי, ולא חשבתי שזה מה שזה יעורר. (אגב, מייבל פיינס אכן בת 12 אבל השחקנית שמגלמת אותה בת 37, כמו שליסה סימפסון בת 8 אבל מדובבת ע"י שחקנית בת 51. שווה דיון נפרד אבל המסמ"צ כבר נסגר.) העניין הוא שאני לא חושב שאני צריך להבהיר כל דבר קטן שאני אומר, והרי גם באמוטיקון הציניות כבר כמעט ולא משתמשים. אלה היו עוד הרבה יותר מדי מילים שאני מקדיש לנושא שלא פתחתי על סדרה שאני לא כזה, אהם, אובססיבי אליה.
וואו.
(לא קשור לדיון הזה או לתוכן של ההודעה הזו בכלל, רק לקישור שהבאת.) התחלתי לקרוא פה רק לפני כמה חודשים, ואם לשפוט על פי מה שראיתי כאן באתר בחודשים האחרונים, נראה לי שבהחלט חל שיפור באווירה כאן ובאופן שבו מקיימים דיונים. לפחות, כך נדמה לי. מזל שלא הייתי כאן אז; אילו הייתי אין לי ספק שהייתי שונאת את האתר על מרבית כותביו, ונסה כל עוד נפשי בי מזמן…
הקהילה באתר השתנתה מאוד, לטובה ולרעה.
בעבר היא הייתה הרבה יותר גיקית-הארד קור, הרבה יותר מבוגרת וכן, הרבה יותר נישתית. אכן גולשים חדשים הרבה פעמים היו מקבלים יחס מאוד מזלזל, לפעמים מרושע. כמובן שזה לא היה כולם אבל בוא נגיד שההרגשה שהקהילה נתנה לא הייתה של חום ואהבה בלשון המעטה…
מצד שני, הדיונים אז (בחלקם) היו עמוקים, מרתקים ומאירי עיניים ברמות אחרות. הסתובבו פה כמות גדולה של אנשים רהוטים וחכמים בצורה קיצונית עם ידע עצום בקולנוע, שבשביל הדיוט כמוני היה כיף מאוד לקרוא.
אני חושב שהאתר החדש הוא יותר לשבת עם החבר'ה ולדבר על סרטים והישן היה מין דיון מושכל של מבקרים אליטיסטים (אבל מעניינים!). שם היה כיף וגם כאן כיף, זה פשוט דברים שונים.
גרמתי לקהילה הישנה להישמע רע מדי.
סה"כ הדיונים ברובם הגדול התנהלו בצורה עניינית, מנומסת ונעימה מאוד, וגם היולא מעט שידעו לקבל חדשים בהרבה סבלנות. בכל זאת האווירה הכללית… כמו שאמרת.
אני רק רוצה לומר:
המחשבה שאנשים צופים בקליפים של סיה כי הם חווים משיכה מינית למדי זיגלר מעידה *הרבה* יותר עליך מאשר על שאר העולם. בנוסף, מדי זיגלר לא הביעה מיניות באף ריקוד שלה בו יצא לי לצפות.
אהם.
http://www.smh.com.au/entertainment/music/sia-sorry-over-pedophilia-upset-caused-by-elastic-heart-video-20150108-12kabs.html
לא שאני חושב שהקליפים האלה פדופיליים בכלל, אבל זאת בדיוק עוד דוגמה לעליהום והתנפלות על דבר שאפשר לפרש אותו כך או אחרת, בדיוק כמו שעשיתם עם ההודעה שלי. הודעה ארוכה, מפורטת, שנגעה בכל-כך הרבה נושאים, ומתוכם בחרתם להיטפל למילה אחת שנאמרה בכלל כחלק ממם. לא מוצלח אמנם, אבל מם.
בנושא זיגלר – היא בפירוש גימיק, שעובד טוב, וברור שהבחירה של כל המעורבים שהקליפים ייראו כמו שהם נראים אמורים לעורר אצל הצופים משהו, בראש ובראשונה למשוך תשומת לב. וזה אמנותי ולגיטימי כמו כל גימיק אחר. וזהו, אני לא חושב שיש יותר טופיק לאוף הזה.
אם כבר נכנסנו לזה
מייבל דוקא מתוארת כמינית. היא דמות בתחילת גיל ההתבגרות, שאחד האיפיונים הבולטים שלה הוא יוזמה ומשיכה רומנטית כלפי כל בחור שחולף על פניה. היותה ילדה לא ממש רלוונטי לעניין, שהרי גם תינוקות נחשבים בתיאוריות של פסיכולוגיה התפתחותית ליצורים מיניים (למעשה ישנו רק חלק אחד בהתבגרות שנחשב שקט מבחינה מינית, והוא נגמר סביב גיל 12-13). בכל אופן, זה לא הופך אותה בעיני ל"סקסית", שהרי זה מושג שמעיד על משיכה מינית של הדובר ולא על מושא המשיכה (לא שאני מנסה לרמוז משהו על אסתטיקה ספציפית כמובן, שסתם לא נזהר מספיק בניסוחיו).
ופסיפיקה, מה עם פסיפיקה?
האם ההתנהגות שלה אינה מונעת מאובייקטיביזם איינראנדי מובהק?
(לפחות הדיון הזה עושה לי חשק להשלים את העונה השנייה, גם בדיבוב העברי המזוויע. גם זה משהו. באופן מפתיע, דווקא הקול של וונדי בעברית נשמע הכי דומה למקור.)
איכס.
(ל"ת)
לאיזה חלק אתה מתייחס?
או במילים אחרות: יש לך מה לתרום לדיון חוץ מלצעוק איכס?
זה שטוען שמייבל היא דמות מינית כי היא נמשכת לבחורים,
כלומר, לכל התגובה.
אגב, אם אתם רוצים את השנקל שלי בנושא, אז דיפר הוא דמות הרבה יותר מינית ממייבל, אבל זה כל כך לא מה שמגדיר אף אחד מהם, שזה פשוט מגעיל אותי לשמוע את זה.
אני מת על מייבל
אבל לקרוא לה סקסית זה פשוט קריפי, מכל כך הרבה בחינות.
אחי, הבנו כבר
רד מזה.
אני מסכים איתך אבל כמה אתה יכול לתקוף בנאדם.
תעבור הלאה
אממ... מה?
אני מניח שזה לא היה ברור מספיק כי לא הכרזתי על זה בקול רם, אבל אני עם התקיפות הספציפיות כלפי אנשים הפסקתי ברגע שהעירו לי על זה וקלטתי מה עשיתי.
עכשיו, לגבי מה שאתה חושב שהוא המשך תקיפה שלי מול "האסתטיקה של החבובות", אממ… מה? אפילו לא הגבתי לו, או על משהו שהוא כתב. בסך הכל הבעתי את דעתי הכנה לגבי מה ששפן הלוח כתב.
אבל ברצינות, בואו נפסיק. בא לכם? אני הפסקתי ברגע שהגעלתי את עצמי, ובכל זאת עדיין קצת מגעיל פה. אז די.
אני רק הערה, ולא בשביל לתקוף או להגעיל
פירוש המילה "סקסי/ת", מעבר למשמעות הידועה של "מושכ/ת מינית", היא גם "פעיל/ה מינית, מביע/ה מיניות או עסוק/ה במיניות". מהבחינה הזאת שפן הלוח צודק לגמרי, עד כמה שאני שונא להודות בקלישאות כמו "זה הגיל הזה וההורמונים משתוללים", במובן של, היא מנסה ליזום מערכות יחסים רומנטיות. מה שכן, אין לי שום כוונה ליזום דיון מחודש בשאלה מה בדיוק מפריד בין רומנטי ומיני, בין אהבת אמת להידלקות ולמשיכה, כי לכל אלה התייחסתי כבר בדיון איתו מלפני חודשיים. גם קסם צודק באומרו שזה לא מה שמגדיר אותם, או את הסדרה בכלליות, וזה הרי גם לא מה שאמרתי. מעניין אבל שכשפרשנויות דומות עלו בדיון על הקול בראש (אינדי השתמשה שם גם במילה "חרמנות", אאז"ן/אאל"ט), הגם שלא הסכמתי איתה בכלל, לא תקפתי אותה אישית וגם לא פרצתי בזעקות שבר על כמה זה מגעיל וקריפי. וזהו, נגמר. עכשיו הבעיה היחידה שנשארה היא איפה למצוא את שאר העונה השנייה בדיבוב לאנגלית באיכות סבירה ומעלה. עד הפעם הבאה שאהיה בארה"ב….
בבקשה
http://putlocker.is/watch-gravity-falls-tvshow-season-2-online-free-putlocker.html
לא הייתי רציני לגמרי, כן? אני יודע לחפש בגוגל. אבל תודה, אני מעריך את זה.
בין גרוויטי פולס, העונה החדשה של סאות' פארק וההתקדמות האיטית-מדי שלי בבאפי, אני לא רואה סיבה ממשית להתחיל לפתח גם חיי חברה עכשיו. אולי פעם…
אגב סאות' פארק (ואיזה כיף שאפשר לדבר עליה פה כי מותר לדבר עכשיו על סדרות!)
העונה החדשה שלה היא אולי הטובה ביותר שלה מזה הרבה שנים. האמת היא שכבר הרבה מאוד זמן שלא אכפת לי מסאות' פארק, הסדרה שפעם היתה מבחינתי שיא הנשכנות נהיתה עייפה ומעיקה עם השנים, אבל בעונה החדשה וזו שלפניה הם התחילו לנסות משהו חדש שהכניס בה חיים ושאין בשום סדרה מצוירת למבוגרים אחרת בארה"ב – המשכיות! חלק ממה שאהבתי בסאות' פארק בעונות הראשונות שלה היה דווקא אי ההמשכיות שלה והיכולת שלה להרוג דמויות בכל פרק ולעשות פחות או יותר מה שבא לה כי הכל גם ככה היה חוזר לקדמותו בפרק אחריו, זה עזר לסדרה להקצין את הדברים כמה שיותר וכך להפוך את הסאטירה לכמה שיותר אפקטיבית ומהנה, אז נורא הופתעתי שדווקא ההוספה של המשכיות הכניס פתאום רעננות בסדרה ומשהו שלא היה בה עד עכשיו, פיתוח דמויות, נושאים שמתמשכים על פני יותר מפרק אחד או שניים. פתאום יש השלכות, לכל מהלך יש תוצאה, דמויות משתנות, העיירה משתנה והשינויים האלה נשארים ומורגשים מאוד.
ואם ההמשכיות לא מספיקה עוד דבר מעניין הוא שעושה רושם שבעונה הנוכחית הם הולכים להוציא את קרטמן מהארון, מה שבדוואי יביא לסדרה הרבה תשומת לב.
בכל מקרה, סאות' פארק שוב אחלה, מי שוויתר עליה, כדאי לנסות שוב.
מסכים שזאת עונת ה-return to forms של סאות' פארק
אבל אתה טועה בעניין ההמשכיות, שהייתה קיימת גם בשתי העונות הקודמות, וגם בפרקים הכפולים והמשולשים ("יא יא יא אני לורד"). באמת שכל הפרקים של העונה עד עכשיו מצוינים וסאטיריים, גם אם הם מנסים לחקות את פורטלנדיה די במודע. חבל רק (ספוילר) שבסוף הפרק "אתה לא עוזר עם ילפ", אחרי האמירה הכל-כך נוקבת על הדור הנרקיסיסטי שאנחנו חיים בו, הם עשו פרסה וחזרו להומור הפרשות, אבל באמת שלהתלונן על וולגריות בסאות' פארק זה כמו להתלונן שהחתול שלך לא מביא את המקל שאתה זורק לו. גם באבא אמריקאי יש סוג של המשכיות, ואחרי האכזבה מהעונה השביעית המחפירה שלהם, הם חזרו להוציא ממני פרצי צחוק בלתי נשלטים, גם כשהייתי במצב רוח ממש רע וצפיתי בסדרה בלי שום חשק, אז תודה לך סת' מקפארלן.
קרטמן? ייצא מהארון? הוא כל-כך מחוץ לארון עוד מהעונה הראשונה, לאן עוד יש לו לצאת?
הפרקים הכפולים היו משהו שקורה רק פעם ב...
אני די בטוח שההמשכיות לאורך כל העונה התחילה רק בעונה הקודמת.
ובנוגע לקרטמן, אומנם היו רמיזות מאוד עבות שהוא הומו בעונות הקודמות אבל הן קודם כל נאמרו בעיקר כבדיחות והוא גם מעולם לא הודה בזה רשמית, וכל עוד דמויות בסדרות האלה לא מודות רשמית במיניותן אז אנשים – בדומה למה שדיברנו בביקורת על "ספקטר" עם הסצינה ההומו אירוטית המרומזת ב"סקייפול" – פשוט מסרבים לקבל את זה וממציאים תירוצים למה המצב לא כך.
רק תראה את סטואי מ"איש משפחה", אפילו יוצר הסדרה אמר שהוא הומו והיו על זה אפילו מעבר לרמיזות בסדרה, אבל הוא מעולם לא הצהיר על זה חד וחלק ומדי פעם כן נותנים לו להיות בקשר עם נשים, אז אנשים ממשיכים להכחיש את מה שהוא.
כשדמות כזו יוצאת\\תצא באופן רשמי מהארון ומאותו רגע והלאה היא ודמויות אחרות בסדרה יתייחסו אליה כהומוסקסואלית בצורה רשמית ולא רק כבדיחה ובצחוק, *אז* זה כבר משהו שלאנשים בחוץ לא תהיה אפשרות להכחיש יותר והם יצטרכו לקבל את זה בצורה רשמית ורצינית, ואני לא יודע אם זה באמת מה שיעשו שם אבל כל הרמזים מצביעים שלשם זה הולך, וזו בהחלט התקדמות (וקידמה היא גם כל העניין בעונה הזו של סאות' פארק) ומשהו אפילו די מהפכני לעשות, בעיקר בשביל סדרה כל כך פופולרית שמיליוני צופים בעולם מכורים אליה ובשביל דמות שהיא לא פחות מאייקון תרבותי ו"הפנים" של סאות' פארק.
אני לא חושב שאי פעם פגשתי מישהו שחושב שקרטמן *לא* הומו.
אז כן, כל מה שפוזר עד עכשיו בסדרה היו רמיזות, אבל להגיד עליהן שהן "עבות" זה אנדרסטייטמנט. הסדרה עשתה הכל כדי להגיד שקרטמן הומו חוץ מאשר להציג את קרטמן אומר על עצמו שהוא כזה, ובתכלס, טוב שהם לא עושים את הצעד האחד הזה קדימה כי אז זה די יהרוס את כל הפאנץ' פה. הרי אחד הגורמים המרכזיים בקומדיה הוא חוסר מודעות במידה כזאת או אחרת, ואם לפתע קרטמן פתאום יודה בזה, זה יפסיק להיות מצחיק. בדיוק כמו שאם פתאום הוא היה אומר על עצמו "היי חבר'ה, נחשו מה, אני בעצם גזען שמעודד שנאה" – כל העוקץ מהשנאה והגזענות שלו ומחוסר המודעות שלו אליהן ייעלם. וכן, אני מניח שלדעתך להעביר מסר חיובי יותר חשוב מלהיות מצחיק, אבל באופן אישי, להקריב את הקומדיה על חשבון משהו אחר הוא הדבר האחרון שאני רוצה לראות את סאות'פארק עושים.
ואגב, אומנם קידמה היא הנושא המרכזי של העונה הזאת, אבל הם די שוחטים את כל הקונספט שלה כשחושבים על זה. עם כל עונה שעוברת אני עדיין מתפלא איך אוכלוסיות שלמות שלא קולטות שהם צוחקים עליהם עדיין מכורים לסדרה הזאת.
אם אתה מתכוון למתקפות שלה על "שמאלנים ליברלים ונאורים"
אז לדעתי האנשים האלו (שאני כולל את עצמי בתוכם) פשוט נהנים לצחוק על עצמם.
באמת? אני לעומת זאת לא פגשתי אנשים שחושבים שהוא הומו
הם חושבים שהבדיחות ההומו-ארוטיות על חשבונו הן רק, נו, בדיחות. העונה נראה שהם הולכים לכיוון של לעשות את זה רשמי. יש משהו במה שאתה אומר, אבל סאות' פארק מנסה כיוון חדש, כיוון של יותר מודעות. הסדרה עדיין סאטירית ונשכנית רק בצורה שונה, ואני אוהב את השינוי הזה. בהתחלה חשבתי שאני אשנא אותו אבל הוא התגלה כמשהו מאוד מרענן בשביל הסדרה לנסות. וחוץ מזה, גם אם קרטמן יהיה באופן רשמי הומו זה לא אומר שהם לא יכולים שלא עדיין להוציא מזה סיטואציות מצחיקות גם אם הם לא יצחקו על הנטייה המינית עצמה.
חוץ מזה, אתה טוען שהם יותר צוחקים על נושא הקידמה מאשר לקבל אותה, זה חצי נכון. הם צוחקים על תרבות הפוליטקלי קורקט וכמה היא יכולה להיות מוגזמת, אבל מהצד השני הם גם מחבקים אותה וצוחקים על אלו שחושבים שהיא מוגזמת ומראים ששינוי לא חייב להיות לרעה ובכך גם מבקרים את הסדרה עצמה על זה שהיא היתה תקועה במקום במשך שנים מבלי לשנות שום דבר בצורה משמעותית. אז הנה, העונה יש שינויים, וזה מעולה.
מתי הם בדיוק "מחבקים אותה וצוחקים על אלו שחושבים שהיא מוגזמת"?
שואל ברצינות, אני לא זוכר מהעונה הנוכחית מקרה כזה (למרות שהיי, זה בעיני המתבונן. זה אולי מה שכ"כ נפלא בסדרה הזאת).
וכמובן שברור שהקדמה בעלילה היא בעצם מטאפורה לתהליך שעובר על הסדרה עצמה, אבל אני רואה את זה יותר כהכרזת "הנה, רוצים קדמה? קחו לפנים שלכם, חבורה של וונקרים, פרנציפ" של היוצרים כלפי הקהל והמבקרים.
בפרק האחרון ששודר למשל
מצד אחד הם צחקו על הקבלה המוגזמת של כולם של טוויק וקרייג וכמה שהם רוצים להיות פוליטקלי קורקט אבל עד כדי עיוורון לנטייה המינית האמיתית שלהם, זה צוחק על המוגזמות של הפוליטקלי קורקט, אבל מצד שני מוצג לנו גם אבא של קרייג שהוא ההפך הגמור, והם מציגים את זה שהוא תקוע מאחור בצורה שלילית ובסופו של דבר הוא מקבל את הבן שלו (אפילו ש, שוב, הוא לא באמת הומו).
והיו עוד דברים כאלה העונה, בעיקר עם המנהל החדש, שמצד אחד מוצג בצורה מוגזמת אבל מהצד השני גם מראים לנו שבסופו של דבר הדמות שלו שינתה דברים לטובה בעיירה והתושבים שלה מאוד מרוצים מהשינויים.
אז כן, מצד אחד צוחקים על הקבלה העיוורת הזו אבל מהצד השני הם גם מראים ששינוי זה לטובה וקבלה היא גם לטובה.
"לטובה"
אני לא בטוח שלשם סאות' פארק לוקחת את כל הדבר הזה.
צריך לזכור שקבלת הומואים,זרים ונשים הם דברים מאוד בסיסיים אצל סאות' פארק. למרות הרבה הומור פוגעני, היא בסופו של יום אף פעם לא הציגה מקסיקנים, נשים או הומואים בצורה שלילית. (אל ההומו הגדול הוא אולי דמות מגוחכת אבל חיובית למדי, המקסיקנים מוצגים לא כ"גונבי עבודות" אלא כאנשים אדיבים ומוצלחים למדי בעבודתם וכו' וכו')
עד כה השינויים שקרו הם בעיקר שינויים קומסטיים שנעשו לרוב על חשבון חשבון-נפש אמיתי: הרצון להיראות טוב חשוב יותר מהרצון לעשות טוב. הרצון להימנע מביקורת שלילית חשוב יותר מקשר עם המציאות. יותר חשוב חנות אורגנית מאשר לדאוג לעניי העיר. יותר חשוב לחשוב שיש לנו זוג הומואים בעיר מאשר לדבר איתם ולברר מה קורה איתם.
זה הכי בולט בפרק על ילפ: יותר חשוב לקבל יחס מיוחד מהמלצרים מאשר לא לאכול אוכל נגוע.
אז איזה שינוי לטובה אתה ראית בעונה, בעצם?
כמו תמיד, הם צוחקים על כולם כולל כולם.
הפרק על טוויק וקרייג משתין בקשת על המעריצים שלהם ובעיקר על המעריצות שלהם תוך כדי זה שהוא מחבק אותם; על כל תרבות אמנות וספרות המעריצים המגוחכת שבה אם בא לך לשדך בין שתי דמויות למרות שאין ביניהן כלום אז זה מה שאתה עושה, וזה כביכול נורא מקבל ופתוח אבל בעצם שולל מהאנשים את הזכות לבחור את הזהות שלהם בעצמם; וכן, זה בהחלט מחלחל לחיים האמיתיים. העונה הנוכחית אהובה עליי במיוחד כי היא עושה צחוק ממני אישית ומהתרבות שאני ומשפחתי מייצגים – גרגרנות ונהנתנות חסרת חשבון שבה ההתלבטות הכי גדולה היא האם לחזור שוב למסעדה ישנה ואהובה או לנסות מסעדה חדשה ומפתיעה, תוך כדי שמרכזי עוני הופכים בסך הכול ל"אתרים היסטוריים לשימור". היא גם עושה צחוק ממני ומשכמותי ב"מרחב בטוח", בה כולם עטופים בשכבות בלתי נגמרות של הגנה, כל אחד וטוויטרו הוא, ובה אסור חס וחלילה להגיד אף דבר ביקורת ומילה רעה על אף אחד ושום דבר, בטח ובוודאי שלא על סלבריטאיות יפות ומצליחות, כי אז מיד יאשימו אותך בביוש ובבריונות (כן, גם אני האשמתי אחרים בזה כשחטפתי ביקורת בטוויטר, לא פעם ולא פעמיים.) אבל יותר מהכול, נראה שהנושא של העונה הנוכחית הוא שהתפיסה גוברת על המציאות – אם אתה גבר שתופס את עצמו כאישה, אתה לא נשאר גבר, אתה יוצא ועובר ניתוח לשינוי מין, או שינוי הורמונלי הדרגתי. אתה מחליף את המציאות הנוכחית שלך במציאות שיותר תתאים לך, ומעצב לעצמך מרחב בטוח כדי שתראה את העולם על פי העדפתך, במקום לקבל ביקורת ולעשות את השינויים הנדרשים (ובהרבה מקרים גם שוכר אנשים אחרים שיעשו את זה בשבילך). בגלל זה באמת האזהרה בתחילת התוכנית – אף אחד לא בטוח מפני הביקורת. גם ובמיוחד לא המעריצים השרופים.
אני הרגשתי ההיפך
שהסדרה דווקא מאמצת את המעריצים לליבה. הרי אם סאות' פארק רוצה להשתין על מישהו בפרק, היא עושה את זה. הנערות היפניות לא מוצגות כסוטות או מטומטמות או שום דבר שכזה, אלא סתם "אמניות מקומיות" שזה התחביב שלהן. הצחוק מגיע מהיחס של הסביבה לתחביב והעובדה שכולם ממהרים לקבל אותם בלי לבדוק אותם – אבל לא מהעובדה שהמעריצות עושות את זה.
להיפך, הסדרה לחלוטין משתעשעת מהרעיון שאסייתיים מחליטים מי הומו ומי לא.
אם אתה רוצה השתנה בקשת על מעריצים, לך לשרלוק.
מעט הפרזתי.
סאות' פארק בפירוש לא מזלזלת במעריצים שלה – המקרים היחידים בהם פארקר וסטון ממש התנצלו על דברים שהם עשו בתוכנית היו כשהמעריצים עצמם נפגעו. מה שכן היא לא חוסכת את הביקורת מהם, לחלוטין כמו הציטוט האהוב עליי של מאט סטון, "אני שונא שמרנים, אבל עוד יותר פאקינג שונא ליברלים". הם מראים שהכול עניין של מיתוג – אפילו המסעדה הסינית הפופולרית יכולה להיראות כמו איזה מטבח שף טרנדי עם קצת מחשבה יצירתית, בעיקר כשלוקחים בחשבון שבעל המסעדה עצמו הוא בעצם לא סיני, אלא פסיכולוג בעל הפרעות אישיות חמורות שזאת פשוט האישיות האהובה עליו. הם מראים סאות' פארק חדשה, נקייה ונוצצת אבל עם חיוך וקריצה שהכול בעצם נשאר כשהיה – קרטמן וגריסון עדיין גזענים ומגעילים וסצנות דוחות וגרפיות יהיו גם יהיו, בין אם זה נעים להיפסטרים ובעיקר אם לא. ועל איך החברה נותנת כסף לכל מי שאומר "אני שונה כי ככה וככה", גם אם זאת בכלל לא הזהות שהוא רוצה לאמץ לעצמו – בפירוש. וזה לא השתנה מימיה הראשונים של הסדרה, שבה מקבלים את השונה והחריג וקוראים לו "אמיץ" רק מתוקף היותו הוא, גם אם כל מה שהוא רוצה זה יחס רגיל (האחות גולום) או שבכלל לא אכפת לו מכל הטררם סביבו (טימי), כלומר בשביל שהליברלים יוכלו לטפוח לעצמם על השכם. ומן העבר השני, כאשר מגיעה תופעה אולטרה-שמרנית שאי אפשר להתעלם ממנה כמו דונלד טראמפ, הם נכנסים בו בכל הכוח, כמו עוד ציטוט אהוב עליי שלהם – "העלבה בהזדמנות שווה".
מתי פארקר וסטון התנצלו על משהו שהם עשו בתוכנית?
(ל"ת)
ברור שזה לא קורה הרבה,
אבל הנה דוגמה בולטת –
http://www.avclub.com/article/emsouth-park-emcreators-apologize-for-borrowing-fr-46720
הם גם התנצלו על הפרק הפותח של העונה השנייה אחרי שהוא לא באמת גילה את זהותו של אבא של קרטמן, ואחר כך גם הרחיבו מעבר לזה ב-200-201. זה היה רגע מכונן מבחינתם, שבו הם הבינו שאנשים לא רואים בסדרה שלהם גסויות וקללות בלבד, אלא שבאמת אכפת להם מהדמויות.
סליחה, לא ראיתי את התגובה עד עכשיו.
תודה על התגובה. חשבתי שאולי אם אראה אותם מתנצלים על משהו זה ישנה את דעתי עליהם… אבל לא, זה לא קרה. ההתנצלות הזו נראית לי יותר כמו כיסוי תחת מאשר כל דבר אחר. אני עדיין לא רואה שאכפת להם יותר מדי מהמעריצים, וזה עדיין לא משנה כהוא זה את הרושם שלי שסטון ופארקר הם זוג דושבגים. *מושכת בכתפיים*
סליחה גם על ההצפה
המחשב נתקע, וזה מה שקורה…
נראה לי שהבעיה היא באתר ולא במחשב
ובאמת שזה לא מעניין אותי איך הם במציאות, ואם הם דושבגים או לא דושבגים (מה שבטוח הוא שהם האחראים העיקריים על החזרת המילה 'דושבג' לאופנה). היחס שלהם למעריצים לא אמור לשנות את היחס כלפי מה שהם עושים, גם רדיוהד לא ידועים בנחמדותם הרבה למעריציהם וזה עדיין לא גורע מהיצירה עצמה; מאידך יש המון אמנים נחמדים, מנומסים ואלטרואיסטים שמבחינה יצירתית הם לא איי איי איי (בונו, טיילור סוויפט). כמה פעמים אני עוד אצטרך לחזור על זה שאני מתגעגע לשרת העיוור?
היי, זה לא מונע ממני לראות את התוכנית ולהנות ממנה
(לפעמים); אם אני נהנית או לא נהנית מפרק מסוים לחלוטין לא קשור למה שאני חושבת על היוצרים. אבל אשקר אם אגיד שלא אכפת לי בכלל אם היוצרים הם דושבאגים או לא. המון אנשים מעריצים אותם ומפריע לי שאנשים מעריצים אנשים כאלה, ומפריע לי שאני אוהבת יצירה של יוצרים שאני לא אוהבת.
אגב, אין לי שמץ של מושג מה זה השרת העיוור.
זה.
http://www.hasharat.co.il/html/index.php
ובמילים אחרות: כמו עין הדג לקולנוע והמסך המפוצל לטלוויזיה, רק למוזיקה.
לא שאני כזה מושקע בלגונן עליהם, אבל ממה שהבנתי הם דווקא כן נחמדים למעריצים; מעבר לדוגמה שהבאתי, הייתה (או עדיין יש) באתר הרשמי פינה בה הם עונים לשאלות של מעריצים, וכל עוד אנשים לא שאלו שאלות ממש מטומטמות הם ענו להם די בנימוס (כלומר, לא ברור אם מי שענה זה ממש הם בפועל, אבל נראה לי שבעבר לפחות זה היה אריק סטאו, הלא הוא באטרס המקורי.) יש גם את הפעם ההיא שבה מעריץ של הסדרה ממש התארח באחד הפרקים בתור דמות, גם אם הוא היה די צעיר באותה תקופה (ילד אמריקני בן 13 בשם אלכס גליק, בפרק "חמדנות האיש האדום"), אחרי שהוא זכה באיזו תחרות באינטרנט או מה; נדמה לי גם שהדמות של סקוט מלקינסון (הילד עם הסכרת) מבוססת על ילד אמיתי, ונו ברור שהם יורדים ולועגים לדמויות שלהם בתוכנית אבל זה לא הופך אותם לדושבגים בעיניי. אם אפגוש בהם אישית אוכל לדווח פה על החוויה האישית שלי, אבל לא נראה לי שזה יקרה אי פעם, וגם חשבונות טוויטר אין להם, אז…
יש שמועות שפעם, ממש מזמן, היה לאוף הזה גם טופיק.
היה פעם נושא?...
אתה צודק כמובן שכבר מזמן סטינו מנושא השרשור. אודה ואתוודה, הסיבה היחידה לכך שאני עושה זאת היא שחזרתי לצפות בסאות' פארק ואין לי עם מי או/ואיפה לדבר על זה…
על כל פנים, אענה רק שני דברים בקצרה:
א. כשדיברתי על דושבאגים, התכוונתי לסטון ופארקר בלבד.
ב. מן הסתם אני לא מכירה אותם אישית, זה פשוט הרושם שקיבלתי מהיצירות שלהם ומראיונות (למען ההגינות, לא צפיתי/הקשבתי/קראתי הרבה כאלה). דוגמה בולטת בעיני היא מה שהם עשו עם הדמות של שף. אז בסדר, אני מבינה שהם עשו מעין סאטירה (או איך שלא נקרא לזה, לא יודעת) על זה שאייזק (המדבב של שף) נמצא בסיינטולוגיה ועבר שם שטיפת מוח ובעקבות זה פרש מסאות' פארק, אבל הם היו חייבים לעשות את זה בצורה כזו גרוטאסקית ונוראית? והם היו חייבים להעלות מהאוב את הדמות למשחק המחשב החדש שלהם? הבנאדם מת, עזבו את הדמות שלו במנוחה. או מייקל ג'קסון – שני פרקים (שאני יודעת עליהם לפחות) שלועגים לו אחרי שהוא כבר מת. אולי די? יש סאטירה ופארודיה ולמתוח ביקורת, ויש סתם לרדת על אנשים. למאט וטריי יש הרבה כוח, יש להם סידרה שמיליוני אנשים בעולם צופים בה, והם משתמשים בזה הרבה פעמים בצורה שלדעתי היא סתם פוגענית.
אתה יכול כמובן להגיד שככה הסדרה, הם יורדים על הכל וכולם ובצורה הכי וולגרית ופוגענית שיש, אבל לדעתי צריך להפריד בין למתוח ביקורת על תופעות, על החברה, על דתות וכו', ועל התנהגויות ומעשים של אנשים, לבין לרדת על בן אדם כלשהו בצורה אכזרית. זה שהם עושים את זה, מעיד לדעתי על זה שהם די חארות של בני אדם. אבל זו רק דעתי.
וזה בקצרה…
הם פרה קדושה ששוחטת פרות קדושות אחרות
אולי זה לא הביטוי הכי מתאים, פעם מאוד אהבתי את סאות' פארק כי הם הצחיקו אותי עם הביקורתיות האינטיליגנטית לכאורה שמתחת לקיטונות הציניות והאלימות.
ככל שעניינים של שיוויון, זכויות אדם ופמיניזם מעסיקים אותי יותר אני אוהבת אותם פחות. קצת התנפצה לי בועת ההערכה כלפיהם והיום הם נראים לי זוג גברים אמריקאים לבנים שמרשים לעצמם ממרומי מעמד מאוד נח לבקר את כל מה שאחר או שונה באופן מאוד מתנשא ומנקודת מבט אגוצנטרית. הרבה פעמים תחת המסר הליברלי לכאורה מסתתרים מסרים מופנמים קשה יותר שהם בעייתיים לא פחות מהתופעות שהם מבקרים. בנוסף, יש להם מן תפיסת "מציאות מאוזנת זו האמת" ואני לא מאמינה בבל"ת הזה, אני חושבת שעמדת מרכז היא פחדנות פרווה ולא דעה (ברוב המקרים). אני מתקשה להנות מהתוכנית שלהם בשנים האחרונות (גם מהפרקים הישנים הטובים) וכל זה בלי לדבר בכלל על הסרט הנורא ההוא שעשו שהראה קיטונות מחרידים של הומופוביה מיזוגניה ובכלל בוז לכל מה ששונה מהם.
הומופוביה ומיזוגניה בסרט? אה.... מה?
(ל"ת)
טים אמריקה או איך שקראו לזוועה ההיא
זה הזכרון המרכזי שנשאר לי מהסרט ההוא
אהההההה
חשבתי שאנחנו מדברים על סאות' הפרק הסרט.
עדיין מלא מבין איפה מצאת הומופוביה ומיזוגניה אבל אני לא נלהב להגן על טים אמריקה כמו על הסרט של סאות' פארק.
ההפך הגמור
פרקים כמו "Eat, Pray, Queef" מעודדים שוויון בין המינים בדרכם הוולגרית, ואם כבר הוזכר "סלבריטאים מתים", הרי שהפרק לא לעג למייקל ג'קסון עצמו בכלל אלא להפך, עשה לו סוג של מחווה; חוץ מזה שהרבה קרובי משפחה של סלבריטאים מתים אחרים ממש נהנו מהפרק ומכך שדמויותיהם זכו להנצחה, ואף כתבו מכתבי תודה ליוצרים. אז כן, יש פרקים איומים ונוראים (זכורים לי לרעה מהשנים האחרונות "City Sushi" ו-"Butterballs", שכל כולם התעללות בלתי פוסקת בבאטרס כי ככה), אבל גם בהם הנקודה שהם ניסו להעביר היא לא שבריונות זה בסדר וטבעי אלא למתוח ביקורת על הטרנדיות והמסחור שמאחורי זה. לא יצא להם מוצלח, זה נכון. אם כבר פרקים שעוסקים בנושאים של נשיות ומגדר אז "ההוביט" ו"הסיסי" מעולים, לא מבין איך אפשר לקרוא להם מיזוגניים. אם כבר, "הסיסי" מגחיך את הדרישות המוגזמות של קהילת הלהט"בס בצורה מעולה – אני הכי בעד שכל אדם יביע את נטייתו המינית איך שבא לו כל עוד הוא לא פוגע בזולתו, אבל באמת שהקמפיין לשירותים לא ממוגדרים שהגיע גם לישראל היה מטופש ומיותר. צוות אמריקה פאק יה אכן כלל כמה סצנות מגעילות ומיותרות אבל בפירוש העביר גם את הסאטירה הנדרשת על השמאל, איפה שם המיזוגניה? אם הכוונה לייצוג שתי הדמויות הנשיות, הוא היה די מכובד (יחסית אליהם, כן?), חוץ מזה שזאת הייתה פרודיה על סרטי פעולה, למה ציפית? ואם מבחינתך לקטול את ביל קוסבי ומעלליו ללא הפסקה זאת מיזוגניה אז באמת שאין לי מה להגיד.
הטענה שלך לגבי שיוויון בין המינים
נשמעת כמו הטענה שאם יתחילו לדחוף לגברים ידיים לתחתונים באוטובוסים נגיע לשיוויון.
יש הבדל רציני מאוד בין שיוויון על בסיס כבוד אדם, ובין שיוויון על בסיס "השפלה מאוזנת".
מאוד חבל שאין איזה פורום ראוי לדבר על הסדרה
הייתי שמחה לשמוע מה יש להגיד, ואילו מסרים לדעתך מסתתרים מאחורי המסרים הליברליים לכאורה. יש לי לא מעט ביקורת על הסדרה, אבל אני לא יודעת אם אני רואה מה שאת רואה.
את הסרט טים אמריקה לא ראיתי (ואין לי כוונה לראות), אז אין לי שמץ של מושג בנוגע לזה.
קשה לי לשלוף
כי אני זוכרת מהסדרה בעיקר את מה שממש הצחיק אותי (הפרק עם הלויתן והחללית הוא בין הראשונים שקופצים לי לראש)
אפשר להתחיל בבסיס שאני לא צריכה להתאמץ בשבילו, שכל הנשים והילדות בסדרה הזו הן סטראוטיפ כזה או אחר של נשיות.
בנוסף, הם לא מתביישים להשתמש בכל סטראוטיפ על מגעילוּת נשית (השתרללות, נתונים פיזיים וכו') כדי להשפיל דמויות. הדוגמה היחידה שאני מצליחה לזכור כרגע היא איך הכניסו את ריצ'ארד דוקינס למיטה עם טראנסית כדי להוכיח שהוא לא מחובר למציאות.
בשעה הזו המח שלי עוצר כאן :)
אחותו של סטן היא סטריאוטיפ? "האחות הגדולה שנותנת מכות" זה סטריאוטיפ? אימא של סטן? אחותו הקטנה של קני? וונדי? המנהלת ויקטוריה? ראש העיר? בבה? הנסיכות הקנדיות? גברת גריסון?
כל אחת מהדמויות הללו שונה מהנשים האחרות ואלא אם כן יש פשוט עשרות סטריאוטיפים לנשים אני לא מצליח להבין את הטענה שלך.
לגבי הטענה של שימוש בסטריאוטיפ של מגעילות כדי להשפיל דמויות – נכון לחלוטין, אבל זה לא משהו שעובד רק כלפי נשים. סאות' פארק משתמשים בסטריאוטיפים בכלליות כדי להשפיל דמויות של גברים, נשים, מגבות וחיות כאחד.
והדוגמה עם דוקינס מרגישה שהיא לוקחת דברים מחוץ להקשר. הם לא הוכיחו שדוקינס לא מחובר למציאות כי הוא אוהב טראנסית. הם הוכיחו שדוקינס לא מחובר למציאות כי א. הציגו אותו לא מחובר למציאות בדרכים שונות וב. הוא נכנס למיטה לא עם טראנסית נורמלית גנרית ולכן זה מצחיק אלא בגלל שזאת גברת גריסון ספציפית.
עכשיו, יכול להיות שהסדרה יכלה ליצור עוד דימויים של טרנסים וטרנסיות כדי להסביר שלא כולם כמו גברת גריסון אבל אם מישהו צופה בסדרה הזאת קשה לי להאמין שסאות' פארק לוקחים את גברת גריסון כמייצג לכל הטראנסים באשר הם. מדובר על אדם שהתחיל כתור מורה שמחובר לבובת יד ומשם הכל רק נהיה יותר ויותר מטורף.
יותר מזה
הם גם פיתחו את הדמויות האלה כשהם לא היו חייבים בכלל. שלי מארש יכלה להישאר האחות הבריונית והסאדיסטית אבל בעונה השלישית הם החליטו להוציא את הצד הרך שלה, ועוד בזכות קרטמן לא פחות. וונדי הפכה מפמיניסטית קש וכלבת-על נקמנית לדמות בעלת האינטליגנציה הרגשית הגבוהה ביותר בסדרה, באמת ממליץ לראות את "ההוביט" כדוגמה מעולה לפרק שעוסק בנושאים "נשיים" כמו דימוי עצמי ומראה חיצוני בהצלחה יתרה. אולי אם "Stupid Spoiled Whore Video Playset" (הפרק עם פריס הילטון) היה יוצא היום היו מאשימים אותם ב-slut-shaming, אבל היום הפרק הזה מיושבן ממילא ולזמנו הוא השיג את מטרותיו מעל ומעבר. בכלל, נראה שגברים לבנים ממעמד גבוה הפכו לשק החבטות החדש.
ניסוח יותר מפוקס (אולי?)
הם בגדול צוחקים על כל מה שחורג מנורמטיביות, ועם ההגדרה שלהם לנורמטיביות יש לי בעיה.
ובארוך:
1. כן, מר גריסון תמיד היה דמות מופרעת. לכן זה עצוב שההחלטה הטבעית עבורם היה להפוך דווקא אותו ליצור הטראנסג'נדרי בסדרה (3 התאבדויות החודש בישראל)
2. יצוג הנשים בסדרה הוא אמנם מגוון אבל מחריד לאורך ולרוחב: קונטרול פריק ביטץ' (המנהלת וגם ראש העיר), השמרנית המופרעת (אמא של קייל), החנונית עם העומק (וונדי), השרמוטה שהיא למעשה סתם מבולבלת שלא מסוגלת לקחת שליטה על החיים (אמא של קרטמן), הילדה השמנה עם הגשר שממורמרת ולכן ממררת לכולם את החיים (אחות של סטן), הדבר הקטן והתמים שזקוק להצלה כי הוא קורבן של הנסיבות (אחות של קני)..
האשה ה"מאוזנת" בסדרה היא אמא של סטן, והיא במקרה נופלת לקטגוריה של עקרת בית. מטפלת בילדים ובגבר העובד שאינו פונקציונלי בבית ושלו היא נשואה. מודל שלקוח הישר מתחילת שנות ה60.
3. רוב הסטראוטיפים בסדרה נסמכים על שנאת זרים ושונים. כשנשים, מהגרים, סיינטולוגים וכו' הם השונים בסדרה.
4. כמו שכתבתי למעלה, לפני 3 שנים זה עוד הצחיק אותי אבל הפרספקטיבה שלי השתנתה. אגב, לא רק בנוגע לסאות' פארק. אנחנו מאוד ניזונים מטלויזיה אמריקאית וסופגים ערכים ותרבות של אמריקאים, אבל זו נקודת מבט מאוד חד גונית שמאוד לא מחוברת למציאות שבה רוב העולם (כולל הישראלים) חיים. הדמויות ברוב הטלויזיה שלנו לא באמת מודלים טובים להזדהות, והמודל הנורמטיבי של סאות' פארק לא נבדל מהשאר- ומאחורי הציניות, האלימות והצחוקים גם סאות' פארק היא תוכנית עם מסר.
5. לא ממש מבינה למה ריצ'ארד דוקינס לא מחובר למציאות. טענה שלא אני העליתי, אבל מסכימה איתה לחלוטין- הפרק ההוא מדגיש את "האמת אי שם באמצע" כתפיסת חיים, כשבפועל ריצ'ארד דוקינס במציאות וגם באותו פרק מיצג עמדה מדעית רציונלית שעומדת כנגד עמדה פונדמנטליסטית שמשפיעה על עניינים הרי גורל כמו נגישות לרפואה ותקצוב מחקר ומדע. כלומר מראש לטעון שגם הוא וגם הפונדמנטליסטים טועים, זו טענה שאני פשוט לא מקבלת*.
*יש לי גם ביקורת על הדרך של דוקינס, אבל בגדול הוא בצד של הצודקים.
הביקורת שלהם על דוקינס ממש לא הייתה בגלל עצם הדעות שלו.
היא הייתה כנגד הנטייה שלו (ושל הרבה אתאיסטים בכללי) להתנשא מעל מי שלא מסכים עם דעתם, להכליל אותם ולהגיד שכולם טיפשים, מבלי לגלות טיפה ביקורת עצמית (ואם את חושבת שדוקינס לא עושה את זה, אני באמת לא יודע מה להגיד) – באופן שלא רחוק מי יודע מה מאותם פונמנטליסטים שמהם הם נהנים לפחד.
או אם לצטט את היוצרים על בדיוק ממה נבעה הבדיחה הזאת:
"הבדיחה ברומן של דוקינס עם גריסון הייתה שאתאיסטים בסגנון שלו כ"כ מלאים בעצמים ולא חושבים שהם מסוגלים לטעות, אז רצינו להראות אותו עושה טעות ממש מביכה – לשכב עם גריסון במחשבה שהוא אישה, כשהוא באופן כ"כ ברור גבר."
(כמובן לא ציטוט מדוייק, אבל זה בערך מה שהם אמרו בקומנטרי של הפרק הזה)
עכשיו אני כבר מפחד להגיד שהפרק האהוב עליי הוא "צימוקים" מחשש שאתפס כשוביניסט
ובמילים אחרות: אני עומד שוב להפנות את תשומת הלב כלפי ניתוח יתר מוטה. פארקר וסטון הם גברים לבנים, הם לא יכולים לכתוב מתוך נקודת השקפה אחרת. האם הם אמורים לעשות ניתוח לשינוי מין ולשינוי צבע עור? והרי גם על זה הם צחקו בלי סוף (קייטלין ג'נר, קייל שהופך לכדורסלן שחור באחד הפרקים). אם לצטט את רועי לוי, "כולם אומרים כל הזמן שאסור לצחוק על החלש. אז על מי נצחק? על החזק?" עצם העובדה שללהט"בים מגיע שוויון זכויות מלא לא אומר שהם גם לא יכולים להיות מוצגים או להיתפס כנלעגים. שכחת גם שלצד גריסון מוצג תמיד מר עבד כדמות של סוטה נהנתן אבל חיובית מאוד בסך הכול. הרעיון של הסדרה זה שמותר ואפילו רצוי לצחוק על הכול כולל הכול וכולם על כולם, ואחרי שמתרגלים לזה ומתגברים על הגועל מהגסויות מגלים את אחת הסדרות הרלוונטיות ביותר לחיים שלנו בכל מקום – פרקים רבים הצליחו להעביר רעיונות עמוקים בצורה לא אקדמאית, לא מתנשאת ובעיקר מאוד מצחיקה, מצמררת וקולעת.
ובנושא "אנחנו מאוד ניזונים מטלויזיה אמריקאית וסופגים ערכים ותרבות של אמריקאים, אבל זו נקודת מבט מאוד חד גונית שמאוד לא מחוברת למציאות שבה רוב העולם (כולל הישראלים) חיים. הדמויות ברוב הטלויזיה שלנו לא באמת מודלים טובים להזדהות" – בא לי לעשות פה עכשיו ניימדרופינג מטורף של דמויות טלוויזיוניות נשיות שהן דוגמה ומופת לחיקוי בעיניי, אבל אני לא אעשה את זה כי א) את יכולה לחפש בעצמך וב) את ממילא תפסלי את כולן באותן טענות שפסלת את הדמויות הנשיות בסאות' פארק, אז למה לטרוח?
חבל שזו ההודעה המציפה שלך כי לדעתי היא מיותרת
1. אוביאסלי אתה לא מפחד לכתוב מה הפרק האהוב עליך, אתה פשוט מיצר פרובוקציה.
2. יוצרי סאות' פארק לא יכולים להיות מה שהם לא, הם כן יכולים לשנות תפיסת חיים או לחילופין אני יכולה לא לאהוב את המסרים שלהם ולא להזדהות עם הדמויות שלהם.
3. אם אתה מסוגל לצחוק רק על חלשים, אז איזה מן בן אדם אתה?
4. איזה מן דיון אתה מנסה לפתח כשהתגובה שלך היא "יכולתי להדגים אבל זה חסר טעם כי…" אתה מבהיר שאתה מזלזל בי בדיון הזה ושאתה מוצא אפס טעם להתדיין אבל חשוב לך לכתוב את המילה האחרונה כי אתה כזה חכם או משהו.
אם תבדוק את התגובות שלי תראה שרובן לא הופנו אליך, זה משום שאני יודעת שיש לך נטיה ליצר פרובוקציות ולהפסיק לענות לעניין כשלא נח לך. אז הנה תגובה אחת שהוקדשה לך, אשתדל לא לכתוב עוד כאלו.
כל הסעיפים שלך מניחים כלפיי הנחות שגויות, מהסוג שאת ודאי לא אוהבת שמניחים לגבייך
הסעיף השלישי במיוחד צורם לי כחוסר הבנה מוחלט של מה שכתבתי, וכעיוות כל טיעון של כל אדם אחר רק כדי שיענה לאמות המידה הפמיניסטיות-רדיקליות-פוסט-קולוניאליסטיות המאוד צרות שמהן את שופטת את הסדרה. לא אני ולא יוצרי סאות' פארק צוחקים רק על החלש – אם בעינייך לצחוק על פריס הילטון, ביל קוסבי ודונלד טראמפ זה "לצחוק על החלש" אז מה אומר ומה אדבר בה. הציטוט של רועי לוי נועד להבהיר שרק כי אדם נמצא בעמדת חולשה, זה לא אומר שאסור להגחיך ולהלעיג אותו במידה והדבר דורש, אחרת נוצר המצב שהעונה הנוכחית לועגת לו בו אי אפשר להגיד שום מילה רעה על אף אחד ושום דבר; ואם את תופסת הבעת דעה כנה כניסיון לייצר פרובוקציה או להראות כמה שאני חכם אז באמת שאנחנו דוברים שתי שפות זרות לחלוטין. עמדתם האישית של פארקר וסטון לא משנה, הם הרי מעולם לא הביעו אותה בגלוי. כל מה שידוע הוא שפארקר רשום כחבר המפלגה הליברטריאנית וסטון רשום כחבר המפלגה הרפובליקאית אבל זה לא משתקף בתוכנית שלהם כהוא זה, הם לא מטיפים לשום אג'נדה. אז כן, יש מדי פעם ניסיון לקשור להם עמדות לא להם, כמו המצאת הביטוי המטופש South Park Republican, אבל בינן לבין העמדה המוצגת בפרקים בפועל לא היה שום קשר ולא יהיה שום קשר, כי כמו שכבר אמרתי העלבה בהזדמנות שווה, או כמו שאמר עופר קניספל (אחד מיוצרי החרצופים) "בסאטירה אין בעד, יש רק נגד". ולמרות זאת את בוחרת לתקוף סדרה שעשתה מעל ומעבר כדי להראות כמה היא כן בעד להט"בס, נשים, שחורים, נכים, ילדים, נגד אימפריאליזם ועוד ועוד. כשאמרתי שאני לא מתכוון לעשות ניימדרופינג זה לא היה כדי לזלזל בך או בדיון, אלא כי אני שונא לעשות ניימדרופינג וכי אני חושש ששוב תפסלי את הדוגמאות שלי כמו שפסלת את כל הדמויות הנשיות בסאות' פארק על ידי ייחוס תכונות אופי לא להם. כך לדוגמה לתת את באפי סאמרס כדוגמה לדמות נשית חזקה יהיה כבר בגדר המובן מאליו, מאידך אם אני אתן דוגמה כמו ביילי פיקט את עלולה לפסול אותה בטיעונים אקליפסיים/אביגיילים של "דמות נשית מושלמת מדי", זאת למרות שטענות כאלה הופנו כלפי דמויות נשיות שנכתבו על ידי גברים מאז ומעולם, מקורדליה (השייקספירית, לא צ'ייס) ועד דיאה. בקיצור, עזבי. יש חוקרות ספרות פמיניסטיות שיודעות לעשות את העבודה הזאת יותר טוב ממני. אליסון פינדליי, למשל.
יש לי שאלה אליך
מה הקטע הזה שאתה דוחף להודעות אנשים אחרים מהאתר? נגיד פה במשפט:
"עלולה לפסול אותה בטיעונים אקליפסיים/אביגיילים…".
זו לא פעם ראשונה וגם לא שנייה. אני לא בא אליך בתלונות, זה נטו סקרנות. הרי אתה יכול להשתמש בעשרות מילות תואר במקום לרפרר לאנשים מסויימים שאולי לא ממש מעוניינים בזה. אם זה אנשים כמו סטון ופרקר אז ניחא, אבל אתה שוב ושוב מציין אנשים שגולשים פה באתר וכנראה קוראים את זה. למה?
האמת? צודק. לא היה במקום מבחינתי.
אבל רציתי להעביר נקודה מסוימת. ייתכן, או אולי בטוח, שלא חשבתי עד הסוף, אז אם פגעתי, אני מתנצל. לא הייתה כוונה מצדי, במיוחד כי אני מעריך מאוד את הכתיבה והנחישות של הנ"ל. יחד עם זאת, מישי בפירוש כן סוג של תקפה אותי ללא סיבה, כאשר לא ניסיתי (במקרה של ההודעה ההיא) ליצור שום פרובוקציה, רק הבעתי את דעתי כנגד איזו גישה של פרשנות יתר שאינה במקומה ומוצאת שוביניזם במקום שאין. הייתי יכול וצריך להשתמש במילים אחרות, זה נכון. ושוב, זה לא שאני כזה מושקע בלגונן על סאות' פארק, אבל המגמה המוגזמת הזאת מעכירה לי.
אתה עושה רק ניימדרופינג
משום שאתה לא מעלה אף טיעון מנומק. אתה רק זורק בליל הערות, כינויים ומשפטים סתומים.
סעיפים 1 ו-3 התיחסו להצהרות שלך, לא הכנסתי לך מילים לפה.
לא מעניין אותי מה עופר קניספל (ניים דרופינג) אמר, כמו שמעניין אותי למה מי שאני מתדיינת איתו מחליט להשתמש בציטוט מסויים ומה דעתו בנושא.
אין לי בעיה להיות מושווה לאקליפס או אביגיל, אבל אם ניהלת בראש את הויכוח איתי ואתה כבר יודע מה אני חושבת, אז תעשה טובה ואל תטרח להעלות אותו גם על הכתב. כי זה סתם מעצבן. שמור את דעתי המומצאת על פי החבובות בתוך הראש שלך ותחסוך ממני את העצבים ומקוראים אחרים את המחשבה שאשכרה כתבתי דברים שלא כתבתי.
באמת שאני לא מבין מה עשיתי לך,
או למה את חושבת שאני מייחס לך דעות ומחשבות שאינן שלך. אם את באמת חושבת שזה מה שעשיתי אני אשמח שתפרטי וגם אשמח לשמוע ולהתנצל אם צריך, אני לא מתבייש לעשות את זה. אם באת סתם לתקוף אותי שוב למרות שאני לא התקפתי אותך, כדי שהמעגל הזה יימשך לנצח, אז לא כדאי. עשיתי ניימדרופינג מאוד-מאוד מקוצר כדי להמחיש כמה הוא לא יעיל, אז עכשיו את כועסת עליי כי הדגמתי את זה? ועוד לקחת את הטיעון המרכזי שלי ולהשתמש בו כדי להגיד שלא אמרתי שום דבר זה כבר ממש לא רציני. סאטירה מתפקידה להגחיך, להגזים, להקצין ולהציג את מה שטעון תיקון בחברה. אם מישהו אמר את זה לפניי אז זה ניימדרופינג? זאת עובדה. פשוט תודי שאין לך נימוק פה, כי מה לעשות, לא תפקידה של תכנית כמו סאות' פארק להציג דברים באור חיובי, אלא להפך. אם כבר סטריאוטיפים על יהודים, פתאום נזכרתי שאחרי שצפיתי בפעם הראשונה בבאה בקלות, סוג של קומם אותי שמציגים בו את הנוצרים בארה"ב רק כשמרנים קיצונים וציידי מכשפות, אבל אז נזכרתי שהיי, זאת קומדיה, לא מאמר אקדמאי, לא תכנית לצדק חברתי ולא ספר של איין ראנד. בקומדיה צריך לצחוק, ובסאטירה צריך להלעיג. לא נראה לך? אל תצפי, ועוד יש אזהרות בתחילת התכנית. מעולם לא האשמתי אותך שהכנסת לי מילים לפה אגב, לא יודע מאיפה הבאת את זה. חבל גם שאת נתפסת לדוגמה הבודדת או האזוטרית (קניספל במקרה של התגובה שלי, גריסון ודוקינס במקרה אחר) במקום להתייחס לתמונה הכוללת – זאת סאטירה. וסאטירה מטבעה אינה מנומסת ונחמדה, אחרת היא לא הייתה סאטירה. אז לא, להיתפס לפרק כמו "יאללה אלוהים יאללה" שמגחיך את גריסון ואת גריסון בלבד אבל להתעלם מ"ביצה שכזאת" שכל-כולו תשדיר למען זכויות הלהט"בס זה ממש לא רציני. לא הכנסתי לך מילים לפה ולא ניחשתי אותך, רק הצעתי שאולי תבדקי לעומק לפני שאת מגבשת דעה.
ממרומי דעותי ההפמיניסטיות-רדיקליות-פוסט-קולוניאליסטיות
צרות המוחין, אני אשמור על זכות השתיקה. על כל השאלות שלך כבר עניתי למעלה בפירוט ועם הנמקה.
מעולם לא קראתי לך צרת מוחין,
רק אמרתי שהצורה והראייה דרכה את תופסת את התוכנית היא נקודת תצפית צרה מדי שלא באמת רואה את כל הדקויות של התוכנית והמסרים שהיא מנסה להעביר. אם פגעתי אני מתנצל, אבל כן חשוב לי להדגיש שגם אני מרגיש שסאות' פארק היא תכנית שכתובה מעמדה מאוד גברית, ולא רק בגלל הגסויות; אלא שבניגוד אלייך אני לא חושב שזה דבר רע, אלא פשוט הצבעים בהם הכתיבה שלהם צבועה, ולזה צריך להתייחס. וזהו, נעצור כאן אם בא לך, אני האחרון שגורר אחרים לדיונים שהם לא רוצים בהם.
עכשיו אני כבר מפחד להגיד שהפרק האהוב עליי הוא "צימוקים" מחשש שאתפס כשוביניסט
ובמילים אחרות: אני עומד שוב להפנות את תשומת הלב כלפי ניתוח יתר מוטה. פארקר וסטון הם גברים לבנים, הם לא יכולים לכתוב מתוך נקודת השקפה אחרת. האם הם אמורים לעשות ניתוח לשינוי מין ולשינוי צבע עור? והרי גם על זה הם צחקו בלי סוף (קייטלין ג'נר, קייל שהופך לכדורסלן שחור באחד הפרקים). אם לצטט את רועי לוי, "כולם אומרים כל הזמן שאסור לצחוק על החלש. אז על מי נצחק? על החזק?" עצם העובדה שללהט"בים מגיע שוויון זכויות מלא לא אומר שהם גם לא יכולים להיות מוצגים או להיתפס כנלעגים. שכחת גם שלצד גריסון מוצג תמיד מר עבד כדמות של סוטה נהנתן אבל חיובית מאוד בסך הכול. הרעיון של הסדרה זה שמותר ואפילו רצוי לצחוק על הכול כולל הכול וכולם על כולם, ואחרי שמתרגלים לזה ומתגברים על הגועל מהגסויות מגלים את אחת הסדרות הרלוונטיות ביותר לחיים שלנו בכל מקום – פרקים רבים הצליחו להעביר רעיונות עמוקים בצורה לא אקדמאית, לא מתנשאת ובעיקר מאוד מצחיקה, מצמררת וקולעת.
ובנושא "אנחנו מאוד ניזונים מטלויזיה אמריקאית וסופגים ערכים ותרבות של אמריקאים, אבל זו נקודת מבט מאוד חד גונית שמאוד לא מחוברת למציאות שבה רוב העולם (כולל הישראלים) חיים. הדמויות ברוב הטלויזיה שלנו לא באמת מודלים טובים להזדהות" – בא לי לעשות פה עכשיו ניימדרופינג מטורף של דמויות טלוויזיוניות נשיות שהן דוגמה ומופת לחיקוי בעיניי, אבל אני לא אעשה את זה כי א) את יכולה לחפש בעצמך וב) את ממילא תפסלי את כולן באותן טענות שפסלת את הדמויות הנשיות בסאות' פארק, אז למה לטרוח?
עכשיו אני כבר מפחד להגיד שהפרק האהוב עליי הוא "צימוקים" מחשש שאתפס כשוביניסט
ובמילים אחרות: אני עומד שוב להפנות את תשומת הלב כלפי ניתוח יתר מוטה. פארקר וסטון הם גברים לבנים, הם לא יכולים לכתוב מתוך נקודת השקפה אחרת. האם הם אמורים לעשות ניתוח לשינוי מין ולשינוי צבע עור? והרי גם על זה הם צחקו בלי סוף (קייטלין ג'נר, קייל שהופך לכדורסלן שחור באחד הפרקים). אם לצטט את רועי לוי, "כולם אומרים כל הזמן שאסור לצחוק על החלש. אז על מי נצחק? על החזק?" עצם העובדה שללהט"בים מגיע שוויון זכויות מלא לא אומר שהם גם לא יכולים להיות מוצגים או להיתפס כנלעגים. שכחת גם שלצד גריסון מוצג תמיד מר עבד כדמות של סוטה נהנתן אבל חיובית מאוד בסך הכול. הרעיון של הסדרה זה שמותר ואפילו רצוי לצחוק על הכול כולל הכול וכולם על כולם, ואחרי שמתרגלים לזה ומתגברים על הגועל מהגסויות מגלים את אחת הסדרות הרלוונטיות ביותר לחיים שלנו בכל מקום – פרקים רבים הצליחו להעביר רעיונות עמוקים בצורה לא אקדמאית, לא מתנשאת ובעיקר מאוד מצחיקה, מצמררת וקולעת.
ובנושא "אנחנו מאוד ניזונים מטלויזיה אמריקאית וסופגים ערכים ותרבות של אמריקאים, אבל זו נקודת מבט מאוד חד גונית שמאוד לא מחוברת למציאות שבה רוב העולם (כולל הישראלים) חיים. הדמויות ברוב הטלויזיה שלנו לא באמת מודלים טובים להזדהות" – בא לי לעשות פה עכשיו ניימדרופינג מטורף של דמויות טלוויזיוניות נשיות שהן דוגמה ומופת לחיקוי בעיניי, אבל אני לא אעשה את זה כי א) את יכולה לחפש בעצמך וב) את ממילא תפסלי את כולן באותן טענות שפסלת את הדמויות הנשיות בסאות' פארק, אז למה לטרוח?
עכשיו אני כבר מפחד להגיד שהפרק האהוב עליי הוא "צימוקים" מחשש שאתפס כשוביניסט
ובמילים אחרות: אני עומד שוב להפנות את תשומת הלב כלפי ניתוח יתר מוטה. פארקר וסטון הם גברים לבנים, הם לא יכולים לכתוב מתוך נקודת השקפה אחרת. האם הם אמורים לעשות ניתוח לשינוי מין ולשינוי צבע עור? והרי גם על זה הם צחקו בלי סוף (קייטלין ג'נר, קייל שהופך לכדורסלן שחור באחד הפרקים). אם לצטט את רועי לוי, "כולם אומרים כל הזמן שאסור לצחוק על החלש. אז על מי נצחק? על החזק?" עצם העובדה שללהט"בים מגיע שוויון זכויות מלא לא אומר שהם גם לא יכולים להיות מוצגים או להיתפס כנלעגים. שכחת גם שלצד גריסון מוצג תמיד מר עבד כדמות של סוטה נהנתן אבל חיובית מאוד בסך הכול. הרעיון של הסדרה זה שמותר ואפילו רצוי לצחוק על הכול כולל הכול וכולם על כולם, ואחרי שמתרגלים לזה ומתגברים על הגועל מהגסויות מגלים את אחת הסדרות הרלוונטיות ביותר לחיים שלנו בכל מקום – פרקים רבים הצליחו להעביר רעיונות עמוקים בצורה לא אקדמאית, לא מתנשאת ובעיקר מאוד מצחיקה, מצמררת וקולעת.
ובנושא "אנחנו מאוד ניזונים מטלויזיה אמריקאית וסופגים ערכים ותרבות של אמריקאים, אבל זו נקודת מבט מאוד חד גונית שמאוד לא מחוברת למציאות שבה רוב העולם (כולל הישראלים) חיים. הדמויות ברוב הטלויזיה שלנו לא באמת מודלים טובים להזדהות" – בא לי לעשות פה עכשיו ניימדרופינג מטורף של דמויות טלוויזיוניות נשיות שהן דוגמה ומופת לחיקוי בעיניי, אבל אני לא אעשה את זה כי א) את יכולה לחפש בעצמך וב) את ממילא תפסלי את כולן באותן טענות שפסלת את הדמויות הנשיות בסאות' פארק, אז למה לטרוח?
2 ציפורים
אם אתאיסטים כמו דוקינס מלאים בעצמם עד כדי אי שימת לב לטעויות, למה הם היו צריכים להמציא טעות כל כך מופרכת?
למה "לשכב עם גריסון במחשבה שהוא אישה כשהוא באופן כ"כ ברור גבר" זו הטעות ה-הו כה מביכה? מה המסר המשתמע?
טרנסג'נדריות הן נשים לכל דבר, בטח אחרי הניתוח.
אכן גריסון בגרסת הגברת נשארה גברית ווולגרית, לשאלתו של קרקר אכן כתבתי יצור. משום שהיצוג הטרנסג'נדרי בסדרה הוא יצור.
בסאטירה תמיד מובעת ביקורת, וכדי לבקר תמיד חייבים איזושהי תפיסת חיים שעל פיה מבקרים את כל השאר.
אז לי יש בעיה עם תפיסת החיים או האג'נדה שעל פיה סאות' פארק מתישרת. כתבתי למה יש לי בעיה כי שאלו אותי, מוזמנים להסכים, מוזמנים לא להסכים. אין לי כח להתוכח על כל פסיק ומשפט.
תשובה פשוטה מאוד לשאלה שבפתיחת התגובה שלך:
כי אם הם היו ממציאים טעות כמו "דוקינס חושב שהסתברות הפאי הקוונטית של ההומו סאפיינס בריבוע היא 50 מיליון אבל אח"כ מסתבר שהיא בעצם 4 וחצי" או משהו כזה זה היה הרבה, הרבה, הרבה פחות מצחיק מ"הוא שוכב עם גריסון"
ואתה עדיין עומד מאחורי הטענה שזו לא בחירה טרנסופובית?
(ל"ת)
לבקר את סאותפארק על זה שהיא לא פוליטיקאי קורקט זה מגוחך לגמרי.
זו סידרה שבה יהודים מסתובבים עם שקי זהב על הצוואר. צריך מאוד להתאמץ כדי לא לשים לב שהפוגענות שלה היא כל הקטע.
אם את יודעת שאת לא אוהבת דברים כאלה, למה להכנס לזה בכלל?
יש לי חתיכת דעה על שקי הזהב
(אגב, כמעט עשיתי פיפי מרוב צחוק כשקייל שלף את שקית הזהב שלו)
יש הרבה סטראוטיפים פוגעניים על אמת כשמדובר ביהודים, אפילו נתקלתי בקומץ בשיטוטי בעולם. והרגעים האלו שאתה מבין שמישהו עאלק נאור שמדבר איתך אומר מתחת לפני השטח משהו מאוד מאוד מאוד סטראוטיפי אנטישמי הוא רגע מאוד מטריד ואפילו מבהיל. כי זה אומר שאפילו שהאדם הנאור הזה מלא בכוונות טובות, כניראה שאם הרייך הרביעי יעלה לשלטון הוא לא ממש יתאמץ להחביא יהודים בעלית הגג.. (עדיין דור 3 לשואה)
הג'וּ מאני הוא בדיחה מאוד קלילה, יש הרבה סטראוטיפים יהודיים מטרידים יותר ממנו או מסביבון גדול ששוטף את ראשם של ילדים יהודים, ובסאות' פארק לא העיזו לגעת בסטראוטיפים האלו ואני מנחשת שזה משום שלא רצו להצית את הדברים הבאמת קשים (אני לא מאמינה שיהודי תפוצות נתקלו בפחות תקריות לא נעימות ממני).
בכל מקרה, יש משהו לא הוגן בלשאול למה אני לא אוהבת משהו ואז לכעוס שכתבתי. יש משהו לא הוגן בכך שהתיחסתי לתופעה שהיא חלק מהתרבות הפופולרית שמטרידה אותי, ואז לשאול למה אני בכלל נכנסת לזה. די הדגשתי שאלו דברים שמפריעים לי, אז אם מישהו חושב שתפיסת החיים שלי שגויה, הוא מוזמן לא להסכים. ואם מישהו מוטרד מהדברים אולי כדאי לו לבדוק האם הוא מעלים עין ממשהו שמטריד גם אותו כי זה קל יותר מהתסכול והכעס על הקלות שבה מציפים אותנו במסרים מעוותים. ואם משהו קיים בתרבות הפופולרית, אין שום הגיון ב"לא להכנס אליו" בגלל הסכמה או אי הסכמה.
הבעיה היהודית.
פארקר וסטון נשאלו בעצמם האם סטון כיהודי לא נפגע מכל הבדיחות על יהודים. תשובתם כמובן הייתה "מאט בעצמו ממציא את רוב הבדיחות על יהודים!" אז אם ליהודים מוכשרים באמת כמו סטון או סשה ברון-כהן אסור לצחוק על עצמם אז למי מותר? וזה עוד מבלי להזכיר את העובדה שארגונים יהודיים בארה"ב שיבחו את הסדרה ואת אופן הצגת היחסים בין קייל לקרטמן כמדגישים את החוויה של יהודים בארה"ב, מעודדים שיח ומונעים אנטישמיות. ושוב כרגיל אצלך ההיתפסות לדוגמה הבודדת, בדיחה גרועה מפרק גרוע, לא כי הוא פוגעני, כי הוא משעמם את השועלים. אם כבר בדיחה פוגענית על יהודים, מה עם הג'וזיאנים מ"מבוטל"? לא כי זה אנטישמי, אלא כי זה חולף ליהודים מעל הראש; ואם כבר לבקר את סאות' פארק, למה לא לבקר אותה על כך שהיא נמנעת מלגעת בנושאים קשים באמת כמו הירי במכללה הקהילתית אומפקווה, טבח נוראי שאפשר היה למנוע אבל גם בתוכנית כמו סאות' פארק מפחדים לגעת בנושאים שכאלה? זה טיעון רציני נגד תוכנית סאטירה! להתלונן על למה יהודים מספרים וממציאים בדיחות על יהודים שקול למשהו כל-כך לא שקול, שאין לי אפילו סוף הגיוני למשפט הזה.
אגב, בתקופת בחירות 2008 הייתי סוג-של בקשר עם בחורה אמריקאית מקרוליינה בשם אמבר ווילסון. היא הייתה רפובליקאית מוצהרת ותמכה במקיין. אחרי שאובמה נבחר, היא התעצבנה נורא. כששאלתי אותה למה הוא לא מתאים לדעתה, היא ענתה בפשטות ובהדגשה "כי הוא שחור". במקום לנתק אתה את הקשר מיד, כמו שבוודאי הייתי צריך לעשות (נו טוב זה רק עניין של זמן), עניתי לה ב"או, את בחורה ממש מתוקה, אבל את לא צריכה לדבר ככה. אנשים עוד עלולים לחשוב שאת גזענית". מה שרק מוכיח שלפעמים המציאות מצחיקה יותר מכל פרק של סאות' פארק ואינה זקוקה להגחכה.
ואם לנסות לחזור לאון,
הפרק האחרון לעונה היה סוג של מאכזב-בסדרי כזה. לא הבנתי מה ניסו להגיד פה – "תקינות פוליטית זה טוב, אבל…"? פרסומות זה מעצבן? נהנתנות זה מגונה? ירידי כלבים זה מטופש? כל אחד רוצה למכור לך משהו? מה לעזאזל? לא הבנתי כלום. הם כן הצליחו לשמור על האהיבות של כל הדמויות שהצופים אמורים להיות בעדן כולל המנהל, זה כן, אבל מעבר לזה הייתה יותר מדי התפזרות לטובת לתת לכל דמות את הסצנות שלה במקום לטובת קשירת כל הקצוות באופן משכנע. אבל פייר, בא לי לבקר עכשיו בסודוסופה, כמובן שלא מטעם ילפ.
את טוענת שסאותפארק הם אדם לכאורה נאור שבתוך תוכו הוא בעצם לא,
כשלדעתי מהות הסדרה היא ההיפך-סדרה סופר פוגענית שכשמנתחים את המסרים שלה מגלים שהם רגישים ואינטליגנטיים בהרבה ממה שאנחנו שומעים בדר"כ.
אין שום דבר לא הוגן בשאלה שלי ואני לא כעסתי עלייך, תפסיקי להיעלב בבקשה. מה שכתבתי הוא שסאותפארק מנסה, בכל הכוח, להיות ערימה של סטריאוטיפים גזעניים, הומופוביים ושוביניסטיים (תלוי בפרק ובדמות). היא, בכל צורה אפשרית, טרול (ואני אומר את זה באהבה רבה). לכן לכעוס על סאותפארק על זה שיש בהם מסרים כאלה זה מצחיק-זה בעיקר גורם לך להיראות כאילו לא הבנת את הקטע.
מזה התחלתי
http://www.fisheye.co.il/d23_2015/#target-comment-923875
נו...?
(ל"ת)
אני לא כועסת על סאות' פארק בגלל הוולגריות
הציניות, האלימות או ההקצנות. אני טוענת שהדברים האלו נועדו לבקר תפיסות חיים מסויימות ועל דרך השלילה מציגים את תפיסת החיים של היוצרים. ושמתחת לאשליית הנאורות של היוצרים, יש למעשה הרבה מסרים בעייתיים.
לא השתמשתי בדוגמאות שעל פני השטח כמו "שמו שקית זהב על יהודים ואמרו שכל השחורים מנגנים בס" אלא את דעתי על המסרים הבלתי מוצהרים- שימוש בנשים, בחירת הרעים, את מי מבקרים וכו'.
זה לא עניין של לא להבין את הקטע, זה עניין של לא להסכים עם הקטע.
לא נכנס לדיון על סאות' פארק
(לא ראיתי עדיין את העונה הנוכחית אז לא מרגיש שיש לי מה לתרום), אבל מישי לא ביקרה את הסדרה על שהיא לא פוליטיקלי קורקט או אפילו פוגענית. היא ביקרה אותה על זה שהיא טרנספובית. אתה יכול לא להסכים עם זה אבל זה טיעון מאוד שונה
בערך
כי יש לי בעיה עם הפוגענות, אבל לא כי אני נגד פרובוקציה להעברת מסר אלא כי יש לי בעיה עם המסרים של הסדרה הזו.
1. "יצור" הטרנסג'נדרי? אני מניח שהיה אמור להיות שם "יצוג"? בכל מקרה, לא חושב שסאות' פארק אומרים שכל הטרנסג'נדרים הם גריסון, אבל בהחלט לא יכלה להזיק נוכחות של טרנסג'נדר נורמלי (ויכול להיות שהייתה. לך תזכור, 19 עונות)
2. אני מרגיש שאת מנסה קצת בכוח לדחוף לסטריאוטיפים הללו. המנהלת היא "קונטרול פריק ביץ'"? ראש העיר? איפה? מה? מתי יש דוגמאות לכך? וונדי היא חנונית? אמא של קרטמן לא מסוגלת לשלוט בחיים שלה?* אחותו של סטן היא שמנה?
3. נכון, סאות' פארק משתמשת בסטריאוטיפים – אבל זה בדיוק הנקודה של הסדרה. היא משתמשת בסטריאוטיפים וצוחקת עליהם, איתם או על מי שמספר אותם אבל אף פעם לא ממקום של שנאה. שחורים אמנם יודעים לנגן בס כי כל השחורים יודעים לנגן בס אבל לא טוקן ולא שף הם דמויות שליליות. ליהודים יש שקיק זהב מעל הצוואר, אבל קייל ומשפחתו הם לא חמדנים נוראיים אלא דמויות שלרוב זוכות להערכה על מעשיהם. המקסיקנים אולי מחפשים עבודים בכל מקום, אבל הם גם אנשים נחמדים, טובי לב שיודעים לעשות אותה כראוי (וזה לפני עונה 19). אפילו בפרק שבו הם מכריזים שבערך כל הדת הנוצרית בנויה על פדופיליה, הם עדיין מצליחים למצוא את נקודות האור שיש בדת.
הם משתמשים בסטריאוטיפים כדי למשוך את הקהל, אבל האמירה שלהם היא הרבה מעבר לאמירה השטחית של הסטריאוטיפים.
וזה בלי לדבר שהסטריאוטיפים שלהם הם לא רק על מיעוטים ו"שונים" אלא גם על גברים לבנים "נורמלים" מכל הסוגים.
*- היא לא מסוגלת לשלוט בבן שלה, זה נכון. אבל החיים שלה נראים די בסדר.
"כל הדת הנוצרית בנויה על פדופיליה"
זה לא היה המסר של הפרק, לדעתי לפחות. המסר היה יותר "שום דת לא קדושה כפי שהיא מציגה את עצמה. תמיד יהיו בה גם צדדים אפלים, מכוערים ורעים, אבל האפשרות השנייה של אתאיזם מוחלט ללא אמונה בכלום גרועה בהרבה".
חייב להגיש שהפרקים האחרונים איכזבו
הביאו סתם עלילה לא קשורה משום מקום וסגרו איתה את העונה מבלי באמת לתת pay off להרבה מהסוגיות האחרות שעלו העונה.
מצד שני, נראה שהפעם הם מכוונים שההמשכיות לא תימשך עונה אחת ולמשוך אותה לעונות הבאות אז אולי אז יענו על הדברים האלה?
לי נראה בדיוק ההפך.
והבעיה עם ההודעות הכפולות, המשולשות והמרובעות היא ללא ספק באתר.
פרט.
(ל"ת)
אין מה.
סאות' פארק אף פעם לא ממשיכים את הקשת העלילתית יותר מעונה אחת.
אבל דווקא הפעם היתה רמיזה שכן
מהדיאלוג האחרון והעובדה שהמנהל PC נשאר!
אני לא רוצה לספיילר לעצמי, אז אחליט אחרי צפייה בפרק האחרון לעונה.
(ל"ת)
והנה הסיבה שבגללה לא אמורים להיות דיוני סדרות בעין הדג.
כי מה שעד עכשיו היה מעניין לקריאה, הפך במחי הודעה אחת לספוילר.
תמיד אפשר לסמן בשורת הספוילר את שם הפרק.
לדוגמה: "תגובה שמכילה ספוילר לסאות' פארק ("אמת ופרסום")".
נתתי את זה מאוד במרומז
אז לא לגמרי ספוילר.
האמת היא שאם התכוונת לפרק סיום העונה ממש, אז ספיילרת גם לי.
(ל"ת)
אני ייקח את ההזדמנות להזכיר את "קפה+טלויזיה"
שניתן לדבר בו על סדרות. אין בו קהל מאוד רחב כמו בעין הדג, אבל יש שם קהילה וגם העונה האחרונה של סאות'פארק סוקרה שם, אז ניתן לדבר עליה שם.
קבלה היא לא דבר חדש לסאות' פארק, כמובן
אבל קבלה מודעת, זה כן.
אולי "לטובה" הוא לא בדיוק הניסוח הנכון, בטח שלא לסאות' פארק. היום בו הדמויות ישתנו "לטובה" יהיה היום בו הסדרה תמות סופית. הבסיס של הסדרה הוא זה שהיא Mean spirited והיא בנויה בעיקר על זה, ואת זה אי אפשר לקחת ממנה וזה מה שאלו שרוצים ממנה שינוי אמיתי ושהיא תהיה יותר פוליטקלי קורקט לא מבינים. מצד שני, כן יש שינוי מסוים, יוצרי הסדרה לדעתי משחקים פה משחק כפול ומכופל, מצד אחד הם עושים שינויים הן בפורמט של הסדרה והן במראה שלה, ובאותו זמן גם מנסים להגיד שמתחת לפני השטח שום דבר לא באמת השתנה ושהוא לא באמת יכול להשתנות מהסיבה שציינתי, כשבעצם דברים *כן* משתנים, ועוד הולכים להשתנות יותר בהמשך לפי כל הרמיזות, לא בהכרח "לטובה" אלא יותר "במודע". כלומר, הם צוחקים על הביקורות של אלו שרוצים שהם יהיו יותר פוליטקלי קורקט וינסו לשנות את סאות' פארק למשהו שהיא לא אבל מצד שני מחבקים אותם ועושים בדיוק את אותם שינויים שהם כל כך ביקשו שהם יעשו, הם פשוט עושים אותם כמו שהיית מצפה שסאות' פארק תעשה אותם, עם מודעות עצמית וכשהיא צוחקת על אותם שינויים. אגב, אני לא מסכים איתך לחלוטין, הם מציגים את אותם שינויים בצורה מעורבת, לטובה ולרעה, בלי הפלייה כלפי צד אחד. בסופו של דבר, או כמו שחבובות אמר, הם משתינים על הביקורות בקשת, אבל גם מאמצים אותם.
אז בגלל ההודעה הזו שלך
חזרתי לצפות בסאות' פארק אחרי שלא צפיתי בסדרה הזו שנים (לא ידעתי שהיא עדיין ממשיכה, אפילו).
אני מקווה שאתה מרוצה מעצמך.
הממ.. זה לא מה שאמרתי.
בעיני המשמעות היחידה של "סקסי/ת" היא "אני נמשך אליו/אליה", לעיתים בהרחבה במובן של "אדם שרבים נמשכים אליו" ("I'm sexy and I know it").
מעולם לא שמעתי מישהו משתמש במילה כדי לציין שאדם פעיל מינית או עסוק במיניות. מה שכן – זו מילה שכמו רבות שדומות לה (נגיד "כוסית") לוקה בהפלת האחריות למשיכה על מושא המשיכה ולא על הנמשך, כאילו מדובר בתכונה אובייקטיבית של מושא המשיכה, במשהו שהוא עושה, ולא בהתרשמות שמתעוררת בגופו של הנמשך בלבד. לכן יש לי קושי עם המילה הזו גם כאשר היא לא מופנית כלפי ילדות מצויירות בנות 12, כי בתרבות שלנו זה נתפש כאילו אם מישהי היא "סקסית" זה משחרר את אלה שנמשכים אליה מאחריות למעשים שיעשו מתוך המשיכה הזו. משהו כמו "אם היא מתלבשת ככה כנראה היא מבקשת את זה ואז שלא תתלונן כשאני מעיר הערות על התחת שלה".
ושוב, אין לי ספק שלא לזה התכוונת בהודעה ההיא, אבל אם כבר אתה מסכים איתי בוא נסכים על אותו הדבר.
אז הנה, הסכמנו.
עוד דברים חיוביים שיצאו מהדיון הזה – כשבדקתי את מקור המילה "סקסי/ת", הופתעתי לגלות שהיא מילה חדשה יחסית ושמקורה בשנות העשרים של המאה הקודמת, כלומר פחות ממאה שנה; בשנות הארבעים למשל עדיין היו רווחות שתי המשמעויות, "אובססיבי/ת למין" ולא בהכרח "מושכ/ת מינית". זכורה למשל הסצנה מתחילת התפסן בשדה השיפון שבה הולדן קורא לשותף שלו לחדר "סקסי". האם זה אומר שהולדן הוא הומו בהדחקה ובעצם נמשך לסטרדלטר? יכול להיות. אבל יותר סביר שהוא פשוט מתייחס אליו כאל דמות פעילה מינית ומותח עליו ביקורת כי הוא דושבג שמחפש משגלים ללילה אחד, גם ובדרך כלל אם זה ללא הסכמתן של בנות זוגו.
מדהים
איך עוררת את כל הגועל ועכשיו אתה מאשים את השאר
"בואו נפסיק, אז די"
תתבייש!!
אם זו תגובתך הכנה
על האבחנה הפשוטה שזו דמות שמפגינה משיכה מינית אני יכול רק להציע לך לעולם לא לקרוא פרויד או אריקסון. גילוי נאות: כאיש חינוך עבדתי לא מעט עם ילדים בגילאים האלה, ונחשפתי כל הזמן לגילויים המיניים שנוכחים מאד בחייהם. בעיני (ובעיני הספרות המקצועית) אין בזה שום דבר מטריד. להיפך, זה מעיד על התפתחות תקינה ובריאה. זה הגיל בו הדחקת היצרים המיניים האופיינית לשלב החביון מפנה את מקומה בהדרגה והילד מתחיל לגבש את זהותו המינית והמגדרית. זה השלב בו ילדים רבים מתחילים לאונן (כן, כן! אפילו בנות!) ומתנסים בקשרים רומנטיים ראשונים. דבר עם כל אדם בעל זהות מינית שאינה הטרו-סיסית ותשמע זכרונות ברורים מאד מהגיל הזה.
דוקא זה שאין לך בעיה לקבל את המיניות של דיפר למרות ששניהם בני אותו הגיל ומביעים את מניותם באותה צורה בדיוק (משיכה רומנטית כלפי בני זוג מבוגרים מהם) היא שצריכה להטריד פה.
קודם כל, כמו שהבהרתי, אני לא חושב שלא דיפר ולא מייבל הן דמויות מיניות.
הסיבה היחידה שאם תצמיד אותי לפינה ותצעק עלי ״מי דמות מינית יותר?״ אני אענה דיפר היא סך הכל בדיחות ורפרנסים קצת-קצת מיניים לגביו שמפוזרים בסדרה.
לקראשים המרובים של מייבל אני לא מתייחס כמיניים מכיוון שהם מגיעים ממקום מאוד ילדותי של ״אני רוצה להספיק להתנסות ב׳מערכת יחסים׳ לפני שהקיץ ייגמר, ולכן אתחיל עם כל מה שזז.״
ובבקשה אל תקרא לי בשמות בלי שום סיבה. תודה.
הא? מתי קראתי לך בשמות?
אני מסכים לגמרי שהקשרים של מייבל מגיעים מרצון לחקירה והתנסות שהם ילדותיים לחלוטין. אבל כאמור – זה בדיוק האופן בו מיניות תקינה מבוטאת בגיל הזה. הטענה עליה מתבססת כל הספרות המקצועית היא שהתנהגויות כאלה הם תוצר של דחפים מיניים בריאים. אתה לא מסכים? אתה לא חייב. אבל זו עדיין טענה שיש לה קצת יותר ביסוס מ"איכס".
האיכס הגיע ממקום של "די לדבר על הסדרה התמימה הזו בקטע מיני!
"
זה לא שאין לי שום כבוד לטענות שלך, להפך, ועם חלקן אני גם מסכים, רק שזה פשוט… גרוויטי פולס… של ערוץ דיסני…
אבל זה הרי ידוע שערוץ דיסני מוכר סקס לילדים במסווה של תמימות.
זה כי הנוצרים הם מפגרים! הם מאמינים בבחור מת מדבר!
(תודו שזה היה מתבקש פה.)
ואם זה באמת מה שאתה מרגיש, אז לא רק שלא כדאי לך לקרוא את פרויד ואריקסון, אלא גם לא את הערכים על גרוויטי פולס ופיניאס ופרב ב-TVTropes.
אני חושב שהכל פה נובע מטראומות (מוצדקות בעליל) מ"דיפר הולך לטאקו בל".
(ל"ת)
אני אפילו לא אשאל. וגם לא אגגל.
(ל"ת)
לא התלהבתי מ-"הנביא" מאותה סיבה שלא התלהבתי מ-"הנסיך הקטן"
שניהם מורכבים מסרטים קצרים יפהפיים שמעבדים יצירות-מופת ספרותיות, אבל הסרטים האלה מוחזקים ביחד בסרט ארוך לא-משהו בכלל. יחד עם זה, ההיעדרות של "הנסיך הקטן" מהמועמדים הפוטנציאליים מוזרה. הוא באמת *פחות* בינוני מ-"מיניונים" או "מלון טרנסילבניה 2"?
אני מניח
שמדובר כאן יותר מעניינים בירוקרטים כמו הפצה וכו' מאשר חוות דעת על טיב הסרט. בכל המדינות דוברות אנגלית (על פי ימדב, לפחות) הסרט עדיין לא הופץ. אולי הם גם רוצים לנסות את מזלם במירוץ בשנה עם פחות שני סרטים של פיקסאר בתוכה?
חוץ מזה, הוא אולי נכשל במה שהוא ניסה להשיג
אבל לפחות הוא ניסה להשיג משהו מה שהופך אותו למעניין, הרבה יותר מהרבה מהסרטים הנ"ל.
מסתבר שזה ממש ז'אנר השנה
"סרטים קצרים יפהפיים שמעבדים יצירות-מופת ספרותיות, אבל הסרטים האלה מוחזקים ביחד בסרט ארוך לא-משהו בכלל." הוא תיאור די מושלם גם לExtraordinary Tales ע"פ סיפורים של אדגר אלן פו: חמישה סרטים קצרים נהדרים (מי יותר ומי פחות) מוחזקים על ידי סיפור רקע תלוש ומעצבן שמרגיש כמו סרטוני מעבר של משחק מחשב יותר מאשר עלילה אמיתית כלשהי.
מסכים לגמרי
כל הסרט חשבתי לעצמי שזה היה עובד כ"כ הרבה יותר טוב בקונספט של 'סיפורים פרועים'.
לגבי המומינים בריביירה-
(נראה לי הסרט היחיד פרט לחוקי היקום שלא קיבל ביקורת קצרה כלל) – חמוד, ממש מומלץ ומאוד מאוד מאוד מומיני (למרות שינוי קל באופי של סנורקה, לפחות ממה שזכור לי בסדרה).
"הילד והעולם" הופך את הרשימה לקצת יותר בינלאומית
כי הוא בכלל מברזיל. חוץ מזה הוא לגמרי הפייבוריט שלי ברשימה על פני כל המסחריים שכבר יצאו, אפילו יותר מ"הקול בראש" (לא כזה הישג בהתחשב בזה שאני לא מחסידי פיקסאר). או כמו שאידן כתב עליו בצורה סופר ממצה בכתבת הלא מופצים של אשתקד: "חוטא מעט בדידקטיות ובחזרתיות מסוימת, אבל מפצה בכך שהוא אחת החוויות הויזואליות הכי משכרות שראיתי השנה. הסרט הזה מרגיש כמו לטבוע בתוך ציור ילדים".
למעוניינים – הילד והעולם זמין לצפייה בחינם בויאודי של yes.
חוויה ויזואלית נהדרת
אבל איכשהו עדיין יצאתי בתחושה חמוצה מכל הסיפור. (מצד שני, תנאי הצפייה שלי לא היו אופטימיליים וזה בכלל נראה סרט למסך גדול) אני לא בטוח אם זה המחסור בעלילה, הביקורת הקצת אקראית (בחינת התחושה) שיש לפתע או העובדה שהכל היה חמוד *מדי*. באיזשהו שלב לא הייתי בטוח שזה סרט.
ובכל זאת, מומלץ מאוד.
תראה
זאת הייתה חווית צפייה קשה מסביב בגלל דברים שקרו מסביב בכלליות. יש משהו בסרט עם ילד חמוד חמוד שמתחיל לשחות בענן כותנה וכלב שהכל נהיה חמוד מדי ואתה מתחיל להתנתק מהמציאות ולשאול שאלות קיומיות בשביל לוודא שאתה עוד קיים.
אני מסכים שהסוף כבר התנתק מהלך הרוח הזה מצד אחד, מצד שני הסוף ניסה להכניס עלילה ומסר לסרט שלא כל כך מצליח להתמודד איתם בצורה טובה, לדעתי.
האשמה, כמו שאומרים, היא עלינו. ובכל זאת משהו בסרט הזה הרגיש יותר מדי ופחות מדי.
"הילד והחיה" זה עוד סרט של מאמורו הוסודה
כלומר סרט מרגש עם פסקול נהדר והומור קצת משונה שמתרכז במערכת יחסים מורכבת ומרגשת בין שתי דמויות מרכזיות. מבחינה ויזואלית הוא תענוג צרוף, הקפיצה בתקציב ניכרת באנימציה הססגונית והחלקה, והשמות הגדולים שמדובבים בסרט ומופיעים בפסקול. למרות שהעלילה מעט מתוסבכת שלא לצורך, רגעי השיא של הסרט עובדים היטב ומרגשים ביותר.
הכל די לפי הנוסחא – העטיפה אקזוטית אבל התוכן בנאלי, הכל טוב אבל לא מצויין. זה סרט מיינסטרימי ופחות חזק מהסרטים הקודמים שלו, אבל עדיין חוויה מהנה שנשארת בזיכרון.
איך ואיפה ראית, אם אפשר לשאול?
(ל"ת)
כשהייתי בקיץ ביפן
הזדמן לי לראות את הסרט בפסטיבל בטוקיו. ביקרתי ידיד שלי שהוא מעריץ גדול של הוסודה והחלטתי לנצל את ההזדמנות. הזכויות להפצה מערבית שלו כבר נרכשו אבל עד כמה שידוע לי עדיין אין תאריך הפצה.
אחרי צפייה (ואחרי השוואה עם זוטופיה) - לא מסכים.
"הילד והחיה" הוא בהחלט עוד סרט של מאמורו הוסודה, אבל אני חושב שהוא רחוק מ"נוסחתי". אולי הוא לא שונה לחלוטין מסרטיו האחרים, אבל גם כשאני נכנס למיאזאקי אני יודע פלוס מינוס מה אני מקבל ואותו הסיפור תופס גם כאן.
ההחלטות העלילתיות נעות בין "הולי שיט, רגע, זה קרה עכשיו?" ל"זה היה אמור להיות טוויסט איכשהו כשזה ברור מהשנייה הראשונה?", והאנימציה מרהיבה כפי שכתבת. יש משהו שאני מצאתי כמעניין מאוד בהתפתחות של הסרט והדמויות, למרות שעוד לא יצא לי לחלוטין לחשוב עליו לעומק אבל בכלליות הרגשתי שיש כאן הרבה יותר מאשר, למשל, "ילדי זאב" (שאני מאוד אוהב) שהיה ברובו חבילה רגשית ולא אינטלקטואלית או עמוקה כמו מה שיש כאן. בנאלי? אולי יחסית לאנימציה יפנית, אבל כשאני משווה את בניית העולם של החיות כאן למול זוטופיה (שהקשר ביניהם אומנם קלוש אך עדיין קיים ולכן אני מבצע את ההשוואה) או את הדרך שבה הדמויות מניעות את העלילה ולא להיפך – הלוואי עליי עוד בנאליות כזאת.
אז האם הוא מצוין? אולי לא. אבל "מיינסטרימי" לא ממש יושב עליו, ואני מודה שאני לא בטוח איפה אני ממקם אותו לעומת סרטיו האחרים.
קרב בין אנומליסה להקול בראש נשמע מרתק
בעיקר בגלל שיש סיכוי שאחד מהם ישתחל גם לקאגוריית הסרט הטוב ביותר הרגילה
היחיד עם סיכוי זה הקול בראש
לעומת זאת, אנומליסה יכול בקלות להשתחל בתסריט מקורי.
הנה מה שתמצאו בטריילר ל"פירורים", סרט פוסט-אפוקליפטי אתיופי שיצא השנה:
-מכונות באולינג העובדות מעצמם
– שתיקות
-שוטים של אדם הולך בשדה
– סנטה קלאוס ששואל האם הכנת את הרשימה שלך
– אדם במדי נאצי, מסיכת גז ואוזני מיקי מאוס
– עצמים מרחפים בחלל כגון: חרב פלסטיק, אלבומים של מייקל ג'קסון, בובות תינוק שבורות
לסיכום: משהו בין אינדי מהורהר לWTFest, כל זה באורך של 68 דקות. אפשר עכשיו?
טריילר
המלצה
חמש עשרה הדקות הראשונות של 'חיות ללא מדינה' הן אחת מהקומדיות הטובות של השנה. מכירת טלוויזיה דמיונית, מלחמת גרעפסים, פרצופים, ריקודים בכנסייה. ילד קטן ותמים מנסה להבין איך אחיו הגדול רוצה שבחורה תלך איתו לישון, אם הוא עושה כ"כ הרבה רעש. באמת שצחקתי בלי הפסקה.
השעה וחצי האמצעית של 'חיות ללא מדינה' הן סרט מלחמה עשוי היטב. סרט שמצליח לשלב בין אקשן ומתח לבין רגש. שומר על קצב מהיר ולא מפסיק לעניין לרגע.
ארבעים הדקות הבאות של 'חיות ללא מדינה' הן דרמה איטית, מרגשת, אין ספק, אך קצת הורסת את הדברים הנפלאים שבאו לפניהם. הסרט יוצא מהקצב אליו הרגיל אותנו עד עכשיו והולך סביב הזנב של עצמו.
חמשת הדקות האחרונות של 'חיות לאל מדינה' הן פשוט מדכאות בטירוף.
'חיות ללא מדינה', סרט ארוך, מכיל בתוכו לא מעט רגעים קיצוניים שונים וממש כדאי לכם לצפות בו.
מכאן, יכול להיות שיש ספוילרים. ראו הוזהרתם.
העלילה היא כזאת: אגו, ילד קטן ושובב, מעביר את זמנו דרך מכירת טלוויזיות, תפילה בכנסייה, שאיבת מים ובריחות מאחיו הגדול.
הוא חי עם הוריו, אחיו ואחותו בבית קטן ומנסה להשיג כסף קל בכל דרך אפשרית.
ואז פורצת מלחמת האזרחים באפריקה. אביו מנסה לשולחו יחד עם אמו ואחותו הקטנה לעיר הבירה, אך הנהג מסכים לקחת רק את הנשים. לכן, בלית ברירה, אגו נשאר עם הגברים להגן על הכפר.
מלחמת האזרחים באפריקה, לפחות ע"פ הסרט, היא מלחמה מאוד לא ברורה. לא הבנתי מי נלחם במי ולמה. מה שכן ברור שיש הרבה דם ויריות בכל מקום. אנשים בורחים מאנשים אחרים והכל מלווה בצרחות וכאוס מוחלט. מלחמה.
אגו מאבד מהר מאוד את שארית משפחתו ומוצא את עצמו מגויס בעל כורחו (?) ליחידת מורדים קשוחה המנוהלת ע"י הקומנדנט הדגול והקשוח (אידריס אלבה).
אגו הישן היה ילד קטן שרגיל לשחק עם בני גילו ולעשות הרבה שטויות.
אגו החדש הוא ילד קטן שרגיל לחתוך ראשים של אנשים, מומחה לנשק ו'משחק' עם בני גילו במלחמה.
יחידת המורדים אליה מצטרף אגו היא יחידה מיוחדת במינה. המנהיג שלה כמעט מושלם. כריזמטי, מוביל, חזק, כל היחידה הולכת אחריו בעיניים עצומות ואפשר להבין אותם. הרבה יותר מהלחימה עצמה, נאומיו המעולים מכניסים את כל הלוחמים לטירוף והופכת את הלחימה שלהם לסוג של ריקוד.
"המפקד שלכם נראה טוב?"
"נראה טוב מאוד!"
לכאורה, נראה שהלחימה של היחידה מוצדקת ביותר. באו אנשים רעים, פרצו לביתם, הרגו את משפחותיהם ללא כל סיבה הנראית לעין, ללא משפט וללא צדק. הם מחזירים מלחמה ועושים הכל כדי לשמור על הבית. ולכן קשה שלא להתחבר אל היחידה לגמרי.
אך ככל שהזמן עובר, ומקרב לקרב, הלחימה שלהם נראית מוזרה ולא ברורה מרגע לרגע.
אם זה התחיל בקרב מול חיילים, זה הופך לטבח בכל מי שעומד בדרכם. וכמו המעשים עצמם, גם האמצעים הקולנועיים בהם נעשות הסצנות משתנים יחד איתם. מריקוד מלחמתי מרשים זה הופך לנהר של דם.
פתאום כבר לא ברור טיבם של אנשי היחידה ובעיקר של מפקדם. הפקודות נראות בלתי חוקיות בעליל ואי אפשר לבחור צד במלחמה ההזויה הזאת. מי שהחשבנו כ'טובים' מעתיקים את מעשיהם של מי שהחשבנו לרעים בתחילת הסרט.
ואגו תמיד נמצא שם, מלווה בעוד ילד קטן, סטרייקה, ושניהם משמשים כשומרי הראש של הקומנדנט. רואים הכל וטובעים בתוך המלחמה. מודעים לעובדה שילדים קטנים הם לעולם לא יהיו, למרות גילם.
החלק הזה של הסרט הוא כל דבר טוב שיכול להיות בסרט מלחמה.
סצנות הקרב פשוט מעולות, מותחות, סוחפות ומרגשות. המשחק של שני השחקנים הראשיים (אגו והקומנדנט) כ"כ אמין שקשה לא להזדהות איתם בכל שלב של הסרט, גם עם מעשיהם קשים ובלתי ניתנים להסבר.
האמצעים הקולנועיים, כאמור, מלווים את ליבו של הסרט ומשרתים אותו בצורה הטובה ביותר. כל הסרט מלווה בקריינות של אגו, ומדובר באמת באחד הקרייניות הטובות והמתאימות שזכורות לי. החלק הזה הוא הצלחה אדירה.
וממלחמה פיזית ורגשית הסרט עובר למלחמה נפשית בלבד.
הקומנדנט מתחיל לקבל פקודות הזויות מדיי ומחליט למרוד בפיקוד העליון. הוא מרגיש, בצדק, שהזניחו אותו ולוקח את כל חסידיו להקים כפר משלהם בתוך כל המלחמה הממשיכה להתחולל בחוץ. הוא מבין שמפקדיו והמלחמה עצמה הפכה אותו לחיה נטולת רסן שרגילה לציית לכל פקודה ופקודה, ועכשיו הוא גם מבין שלחיה המפלצתית הזאת אין שום מדינה להשתייך אליה, וגם מפקדיה רואים בה כטפיל ואמצעי.
החיות ללא מדינה מחפשות את עצמם בעולם. בלי אוכל, בלי מים ואפילו הסמים מתחילים להיגמר.
וכאן, סרט לא רק מרפה את הרגל מהגז, אלא מוריד אותה לגמרי.
אם היינו רגילים לקריינות נפלאה של אגו עד עכשיו, שהכניסה רגש לתוך הקרבות (לא שהיה צריך, לפעמים מראות זה מספיק), היא אמנם ממשיכה גם עכשיו אבל היא הופכת לעיקר.
החלק הזה נע בין סצנה שקטה לאחרת, אין יותר מדי התרחשויות ברקע, והמהלומות שחטפנו חזק בראש עד עכשיו הולכות לאיבוד בתוך חצי שעה של שקט.
לא שהשקט הזה עשוי רע או משהו אבל הוא לחלוטין מוריד את כל ההתלהבות והעוצמה שהסרט ייצג עד עכשיו.
יש סרטים שזה עובד והעוצמה נשמרת גם בשקט, אבל פה, לפחות אצלי, זה בעיקר העיק.
בכל מקרה, מדובר בסרט באמת מעולה. הלוואי שיגיע להפצות בארץ כי הוא הרבה יותר משווה צפייה על המסך הגדול. לוקח נושאים שחוקים של סרטי מלחמה ומציג אותם באור שונה. לי קצת נמאס לשמוע מסרטים ש'מלחמה זה נורא' ועמדות פוליטיות שקופות וברורות. קארי פוקונגה מצליח לעשות את זה בצורה מעניינית, אחרת ואפילו מרגשת, בלי לנקוט אף עמדה ברורה.
חבל שהסרט מתארך ללא סיבה ודורך קצת במקום, בקלות יכול היה להיות מתמודד אמתי לסרט השנה. אבל גם מצוין זה בסדר.
אני קצת התבאסתי מרבע השעה הראשונה.
הקטע עם הטלויזיה היה חמוד, אבל שאר ההומור נראה לי כמו סרט בורקס מחומם, והווייס אובר הבלתי פוסק היה מעצבן. אם לא הייתי יודע לאן הכל הולך, יכול להיות שהייתי נוטש. אבל כמובן שהכל השתפר מהרגע שהירייה הראשונה נורתה, והשתפר עוד יותר כשאדריס אלבה נכנס לתמונה. בסך הכל סרט מוצלח, אם כי אכן ארוך מדי.
וכמובן שאין דבר כזה "מלחמת האזרחים באפריקה" – יש הרבה מלחמות אזרחים בהרבה מקומות, אבל הסרט מאוד מעורפל, בכוונה, לגבי המיקום שבו המלחמה הספציפית הזו מתרחשת. זה מונע מהצופה (אפילו כזה שיודע להבדיל בין רואנדה לרודזיה) לתפוס "צד" בסכסוך, ודי ברור מהסרט שאף אחד מהצדדים הלוחמים לא טהור – לא בדרכי הפעולה וגם לא במטרה (קשה להאמין שניצחון של המורדים, כפי שהם מופיעים בסרט, יביא לשינוי כלשהו עבור האזרחים הלא מעורבים). הסרט עצמו צולם בגאנה וגם השפות המדוברות בו (Twi עבור הכפריים במחוז מסויים, אנגלית כשפה משותפת לתושבי המדינה כולה) מתאימות למדינה – אם כי גאנה עצמה היא מדינה דמוקרטית ויציבה.
אני זוכר במעורפל את הקטע הזה. אני מניח שהייתי מחבב אותו יותר אם באותו זמן כבר לא הייתה לי סבלנות לדמויות
בעיקר לדמות של האח שהייתה קצת מעצבנת. אני חושב שגם בצפייה ביתית הייתי קצת לא מרוכז בדקות הראשונות. בכל מקרה – בין אם אוהבים את הפתיחה או שלא, אין לה הרבה השפעה על ההמשך (גם מבחינת האווירה שהיא מייצרת, וגם לגבי החיבה כלפי הגיבור, שמגיעה מסיבות שונות לגמרי גם אם הפתיחה לא יצרה אותה). זה מזכיר מאוד את "חיי פיי", שבו גם מי שלא אהב את הגיבור בהתחלה, נסחף איתו מהרגע שהבלאגן התחיל.
טריילר ראשון למוצאים את דורי
https://www.youtube.com/watch?v=3JNLwlcPBPI
ברדג זה כזה שם של ערס.
אבל זה לא יכול להיות טוסטר אם "אדם" זה גם שם פרטי וגם שם משפחה.
אתם יכולים בבקשה ללמד אותי איך להוסיף קישור לשם המשתמש שלי?
(ל"ת)
כנסי לפרופיל שלך דרך "ערוך פרופיל" שמופיע בראש כל דף בצד שמאל למעלה, שם הדביקי את הכתובת הרצויה במשבצת של "אתר" ובסוף לחצי "עדכן פרופיל".
למעלה, ליד השם משתמש שלך
יש "ערוך פרופיל". שם יש "אתר". מה שתשימי שם יהיה הלינק.
הקישור יופיע גם בתגובות הקודמות שלי?
אני מפרסמת כדי לבדוק אם זה עובד
אפשר למחוק
עובד.
רק תיקון למשהו שצורם לי – זה Bechdel, לא Bachdal. וקניון איילון דווקא די סקסי אם קונים את הספרים הנכונים (רציתי גם להגיד אם קונים את הדיסקים הנכונים, אבל כבר מזמן אין חנויות דיסקים בשום מקום כמעט.) אימא שלי ואחותי הלכו לחמישים גוונים של אפור ביחד, אנחנו כל-כך ליברליים.
אבל ראיתי סרטונים ישראליים שמסבירים על מבחן בכדל וככה הן ביטאו את זה
אולי זו הגיה ישראלית?
זאת הגיה שגויה.
את ההגיה הנכונה אפשר למצוא בקלות כאן וכאן.
אוף אז עכשיו אני אצטרך לשנות הרגל שלי ?
למה סיפרת לי למה?!
זה כמו ההבדל בין rachbal לבין rakevel, אני מניח.
(ל"ת)
שמהם נכון?
(ל"ת)
השני.
רכבל = רכבת + כבל, ולכן rachbalim רק ברבים.
רימייק לממנטו
למה?
כסף?
(ל"ת)
מעניין.
אני משוכנע שהחליפות בהוליווד יודעים מה הם עושים, אבל באופן אינסטינקטיבי זה נשמע כמו מתכון לפלופ רציני. מי קהל היעד של רימייק לסרט בן חמש-עשרה שנים?
האמת היא שממנטו כבר די מוכר
והמון אנשים הולכים לראות אותו בגלל הבמאי. אז אולי כן יצא מזה משהו.
זה בכל זאת נשמע לי מוזר.
אני מתכוון, אם היו מכריזים על רימייק לאחד מסרטי היצ'קוק, זה היה נשמע לי כמו כישלון ודאי, אבל הייתי הולך- הייתי סקרן לראות מה הקולנוע של המאה ה21 מסוגל לעשות עם זה. בנוסף, יש כל מיני אנשים שלא רוצים לראות קולנוע "ישן", ורימייק כזה יספק להם את האפשרות לראות את רבקה בצבע, לדוגמה. אבל ממנטו? אני לא יודע, בעיני מי שרוצה לראות את ממנטו פשוט יראה את ממנטו.
למען האמת, בהתחשב בעובדה שהסרט לא ממש התיישן, והבמאי שלו מפורסם היום הרבה יותר
אולי יש פוטנציאל כלכלי בלקחת את הסרט, כמו שהוא, ולהפיץ אותו מחדש, בעלות אפסית, עבור הקהל שפיספס אותו בסיבוב הראשון. זה אולי לא יהיה שובר קופות ענקי, אבל זה יכול (אולי) להיות משתלם.
יופי של תמונת avatar.
(ל"ת)
תודה
לא מזהים לעיתים קרובות
ממשחקי המחשב האהובים עליי ביותר אי פעם, סיפור נפלא.
(ל"ת)
ניסוי הכלא של סטנפורד
ניסוי הכלא של סטנפורד הוא אחד מהניסויים הידועים יותר בתחום הפסיכולוגיה. הוא גם לא עונה להגדרה של ניסוי, לא מוכיח שום דבר בצורה מדעית ובעיקר מציב מראה אנקדוטלית לנוראיות של האנושות.
'ניסוי הכלא של סטנפורד' לעומת זאת, הוא סרט אינדי קטן שהוצג בסאנדנס ומנסה להציג את אותו הניסוי כמו שהיה. אני אומר כמו שהיה כי שני סרטים (סרק מקור גרמני ורימייק) כבר הראו גרסה בדיונית ומופרזת של הסיפור למרות שאחרי צפייה בסרט הנ"ל אני לא ממש יודע איך אפשר לגרום לדברים להיות יותר נוראיים מאיך שהם (בערך) היו באמת.
אם יש סרט ש'ניסוי הכלא של סטנפורד' מזכיר יותר מכל בשנים האחרונות הוא 'ציות' – השוואה שמהווה נורה אדומה לחלק גדול מהקהל כי מי לעזאזל רוצה לעבור בשנית חוויה של סרט שלם ללא גיבורים חיוביים על מקרה מזעזע שיוצא משליטה ככל שהסרט ממשיך ולצאת מהסרט בתחושה של "אנושות :/ ".
אבל אם סרטים קשים לצפייה לא מרתיעים אתכם, יש לניסוי הכלא של סטנפורד הרבה יותר להציע מאשר ל'ציות'. דבר ראשון הוא הקאסט שלו. בוא נעשה ניסוי: תחשבו על סרט מהשנים האחרונות על בני נוער. כן, שחקן מהסרט הזה נמצא בסרט הזה. טוב, אולי אין נציג מ"משחקי הרעב" אבל שחקנים מהרץ במבוך, מי רוצה להיות פרח קיר (עזרא מילר![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
), אני וארל והנערה הגוססת (בתפקיד מוצלח הרבה יותר מאשר "אני") ועוד לא מעט סרטים מופיעים ונותנים הופעות מעולות אחד אחד בסרט נטול גיבור ראשי בעצם. מכיוון שבסרט אין זמן להתמקד בכל אסיר וסוהר, המון נופל על ג'סטות קטנות של משחק שגורמות לדמויות עם חמש שורות להיראות עם עולם פנימי שלם. לא שיש סיכוי שסרט כזה יגיע לאוסקרים, אבל אם יש סרט שמגיע לו בכנות "האנסמבל הטוב ביותר" זה זה.
אבל אם אין גיבור ראשי לסרט, לפחות יש נבל ראשי: אני לא יודע אם הסרט כיוון להוציא אותו ככה, אבל פיליפ זימבארדו הוא אחד מהשמוקים הכי נוראיים עלי אדמות שהצליחו להוציא דוקטורט. למען האמת, אני די בטוח שהסרט כיוון להוציא אותו ככה – סצנה פשוטה של הורה מודאג שמקבל תנחומי שקרים מפיל מראה את האגו הגדול שיש לבן אדם כאשר הוא מתקן שהוא לא "מיסטר" אלא "דוקטור". סצנה שנייה מראה את המחסור המושלם שלו לאמפתיה לנוכח התרחשות בבית הכלא (שמתרחשת כמה ימים אך אנחנו כצופים נחשפים אליה לראשונה דרך העיניים של דמות חדשה) שהוא מכתיר כ"מדהים". בילי קרודופ מצליח להוציא הופעה מעוררת שנאה לאדם שבכלל לא ברור מה חשוב לו – ממצאים מדעיים, אגו או סדיזם טהור.
עוד סרט תאום ל'ניסוי הכלא של סטנפורד' הוא 'נסיין' על מילגרם והניסויים שלו. וגם כאן, סטנפורד יוצא עם ידו על העליונה, גם אם לא בהרבה. בעוד שנסיין מנסה לדבר על מילגרם כמכלול, ומציג ביקורת לצד שבחים – סטנפורד צורח את הביקורת שלו על הספק-ניסוי הסדיסטי הזה.. אך יודע גם שהייתה לו השפעה רבה.
אם יש דבר אחד שאני לא בטוח לגביו הוא הסוף של הסרט, שבו מנסים לדבר על השפעות הניסוי לאחר מכן ולא ממש מגיעים לנקודה כלשהי חשובה. זה וסצנה כלשהי שבה המוזיקה מבהירה לנו שמה שאנחנו רואים הוא רע כאילו היינו צריכים עזרה מוזיקלית לזה ולא הבנו את זה לבד.
אז אם אתם מחפשים סיבות טובות לא לאהוב את האנושות – צפו בניסוי הכלא של סטנפורד. או גם סתם אם אתם אוהבים סרטים טובים אך קשים לצפייה.
אני ראיתי את פיליפ זימברדו האמיתי בסרט תיעודי על ניסוי הכלא
(סרט שניסה להוציא טוב מכל הסיפור, יש לציין) ובלי להתאמץ בכלל הוא יצא משם אחד מהשמוקים הכי נוראיים עלי אדמות שהצליחו להוציא דוקטורט. זכורה לי סצינה שבה אחד הסטודנטים שהשתתפו בניסוי מתפרק לחתיכות ופורץ בבכי כשהוא מתבקש להזכר במה שקרה שם, וסצינה מיד לאחר מכן, שבה זימברדו מופיע על המסך בחיוך זחוח ומכריז שלדעתו הניסוי שלו הפך את כל המשתתפים "לאנשים טובים יותר".
יש לציין, לא רק שהאיש קיבל דוקטורט, שנים *אחרי* הניסוי הוא גם עמד בראש איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (!) ושימש יועץ לתוכנית ריאליטי. נו, כבר הערתי בהודעות קודמות שריאליטי זו דרך נהדרת לממש על המסך את כל שכללי האתיקה המדעיים אמרו שאסור. עוד סיבה לא לצפות בדברים האלה.
סביר להניח שהוא באמת שמוק
אבל ספציפית בניסוי הכלא הטענה היא שהוא בעצמו נשאב לניסוי ולדמות מנהל הכלא שהוא היה אמור לגלם. אם אני זוכרת נכון כל העניין המזעזע הזה נפסק רק בגלל שבת הזוג שלו קלטה מה קורה בעיניים חיצוניות ואמרה רגע, זה לא בסדר.
כמו כן, הסרט על מילגרם מאוד מאכזב.
לפי הבנתי, הטענה שאשתו היא שאמרה "רגע, לא בסדר" היא של זימברדו. הסרט מציג רגע שכזה, אך מציג מספר גורמים נוספים שמבהירים שהסיפור כאן לא 100% שיכלו לדחוף אותו. היא אולי (וגם זה לא בוודאות לפי הסרט) הקש ששבר, אבל לא קדושה בסדום.
והוא בהחלט נשאב, אבל אני לא יודע אם זה מפחית מהחומרה שצריך לשפוט אותו בה. הרי הוא התחיל את הניסוי הזה ובמספר נקודות קריטיות (על פי הסרט) בחר להמשיך בדבר הזה במקום לבחור להתייחס לצרות שמתחילות לקרות ופוגעות באנשים.
כמו כן, מה לא אהבת בסרט על מילגרם? הוא מאוד מוזר ואני לא בטוח שלחלוטין אפוי אבל אהבתי בו לא מעט דברים. אשמח אם תפרטי.
הבעיה עם מילגרם
אהבתי את איך שהסרט מציג באופן ויזואלי הרבה מהניסויים שלו, העניין הוא שלדעתי אפשר פשוט להוציא רק את הקטעים האלה ולהקרין אותם לסטודנטים למדעי החברה בעוד כל שאר הסרט די משעמם ומיותר. מעבר לניסויים פורצי הדרך והמסקנות המעניינות שעלו מהן היו לו חיים בסך הכל די רגילים שלא מחזיקים סרט ביוגרפי.
אבל מרבית הסרט זה הניסויים שלו
אני מסכים שאפשר בגדול להוציא את חיי המשפחה שלו (למרות שעד שוינונה ריידר משיגה תפקיד נחמד בסרט..) אבל הם לא היו מרבית הסרט, למיטב זכרוני. או שאת מדברת על המונולוגים שלו? כי אני מאוד קשור לפיל שהולך במסדרון.
זה לא עניין של כמות
זה פשוט לא עובד כסרט, גם אם כולו היה רק ויזואליה של ניסויים. אם היו מראים לי את זה באחד השיעורים הראשונים של קורס מבוא לתקשורת הייתי נהנית. אם הייתי משלמת כסף ורואה את זה בקולנוע הייתי מתאכזבת. עם כל אהבתי לווינונה.
דבר ראשון תודה על ההמלצה
סרט בהחלט מומלץ, קאסט באמת משובח.
אני חושב שהשעה הראשונה של הסרט משמעתית יותר טובה מהשעה שנייה שקצת מורידה את הרגל מהפרצוף של הצופה וגם פחות מעניינת. (אם כי גם היא לא רעה בכלל) ובכללי יש בסרט 2-3 סצנות כ"כ טובות שרק בזכותן כדאי לראותו.
חשוב להדגיש שהסרט לא קשה לצפייה בגלל מראות קשים וכדומה, אלא בגלל המסר. קשה בגלל בני האדם הנמצאים בו, שלמעשה לא כ"כ רחוקים מאיתנו. לא המדענים, לא האסירים ולא הסוהרים.
סרט מצוין.
מדהים לגלות שדווקא יצאו לא מעט סרטים מצוינים השנה, חבל שכמעט אף אחד מהם לא הופץ בארץ.
טריילר, "אלי מצרים".
אם הייתם אומרים לפני שנה על סרט שמבוסס על המיתוןלוגיה המצרית ושהדמויות הראשיות בו הן אשכרה אלים מצריים, וואלה הייתי אומר שמשהו פה נשמע מבטיח. זה נשמע קצת פחות מבטיח ברגע שמתברר שזה סרט פברואר, ושמביים אותו אלכס "עיר אפלה" פרויאס, שאני לא אחדש לאף אחד אם אומר שהוא לא עשה משהו טוב במיוחד מאז אותו סרט קאלט. להוציא את זה שזה נראה לא משהו (אבל "לא משהו" כיפי, אם תשאלו אותי), חומרי השיווק של הסרט כבר יצרו בשבועות האחרונים באזז שלילי בכל הקשור ל-Whitewashing די נפשע של הסרט: גם האלים המצריים, וגם האנשים המצריים – שלפי כל העדויות ההיסטוריות היו כהי עור – מגולמים כמעט כולם ע"י שחקנים לבנים. זה כמובן נכון, אבל לדעתי עוד לפני שזאת אפליית שחורים זאת אפליית חיות: האל אותו מגלם ג'רארד באטלר לא אמור להיות בנאדם עם פרצוף של בנאדם אלא בנאדם עם פרצוף של דוב נמלים אפריקאי, ואותו דבר נכון גם לגבי האל שמגלים ניקולאי קוסטר-וולדו, רק עם פרצוף נשר.
https://www.youtube.com/watch?v=IJBnK2wNQSo
האם פראמונט רוצה "יקום קולנועי" גם ל"מסע בין כוכבים"?
אחד המנהלים אמר שמסקרן אותו לראות מה עם הנחתים בעולם "מסע בין כוכבים", בסגנון "כוננות עם שחר". בקיצור, הוא רוצה יקום מורחב של אקשן. קצת פספסו את הרעיון.
המקור כאן ועוד מידע כאן.
טריילר לזולנדר 2!
https://www.youtube.com/watch?time_continue=146&v=-lp-As_xhRQ
וזה נראה הזוי ופסיכי כמו הראשון.
עד עכשיו האמנתי שזה בדיחה אבל הם היו כל הזמן רציניים,
הסרט "הצייד בלי שלגייה" באמת ייצא. והטריילר עצמו קאמפי, מגוחך, צפוי, אידיוטי ומביך. לרגע הייתי בטוח שזה הסרט של החברה שעשו את "משחקי למות מרעב" עם תקציב מושקע (אך עדיין האפקטים נראים מלאכותיים באופן מזעזע). אני לא יודע מה להגיד על הוליווד בחודש שיוצאים בה גם טריילר לזוועה הזאת וגם להמשך של "אליס" שזה בכלל אסון טבע.
ועוד טריילר
"Now You See Me 2" (איך הם לא קראו לזה "Now You Dont"?), המשך לסרט קוסמים-נוכלים ההוא שהיה ממש כיפי עד הסוף המעצבן שלו. הפעם ליזי קפלן על תקן הצלע הנשית במקום איילה פישר, וגם הארי פוטר מצטרף.
https://www.youtube.com/watch?v=InqU8CLwbPg
הפרונטראנרים לביים את "ליגת הצדק האפלה" (או "היקום האפל" הסרט שגיירמו דל טורו עמד לביים) - אהרון קשלס ונבות פפושדו!
http://www.joblo.com/movie-news/exclusive-who-are-the-frontrunners-to-direct-justice-league-dark-925
אז... לאף אחד לא אכפת?
(ל"ת)
אני חושב שזה יותר בכיוון שלאף אחד אין חשק להגיב
אחרי 12 בלילה (שאלה קצת לא קשורה אבל כל יום את נשאר ער עד שלוש? הלוואי עלי). מלבד זה החדשות לא בדיוק משמחות, די קיוותי שהם יישארו עצמאיים אפילו שהם בהוליווד ולא יתמסחרו וישתעבדו לאולפנים. רק תראה את הידיעה שפורסמה פה על פיטר ג'קסון בשביל להבין עד כמה במאים משועבדים לאולפנים.
אני מניח שכשזה יהיה סופי אנשים יתלהבו יותר.
ולא רק "סופי" במובן של אישור לעובדה שהם יביימו, אלא גם לעובדה שהסרט בכלל עומד לצאת.
מצד אחד - אחלה בשבילהם
מצד שני – אני מעדיף את היקום בו הסרט הבא שלהם הוא לא רימייק לסרט מ2009 (מה קרה עם זה באמת?) ולא סרט גיבורי על אלא "היו זמנים בפלשתין".
זה מדהים בשבילם שהם יצליחו למצוא עבודה ולהשתכר כי בארץ אין באמת כסף, רק חבל שזה בא על חשבון להיות במאים להשכרה.
אבל בנוגע לרימייק
מי אמר שהם יהיו במאים להשכרה? הם היחידים שיהיו חתומים על התסריט וזה לא סרט אולפנים גדול שיתערבו להם בכל פרט (למרות שזה כן סרט שיהיה מופץ על ידי אולפן גדול). וחוץ מזה אם סקורסזה עשה את "השתולים" (לא אחד מהאהובים עלי שלו, אבל אני יודע שאנשים מערכים אותו מאד) אז אין סיבה שהרימייק שלהם לא יגיע גם לאותה מידת הצלחה. אומנם הם לא נמצאים בתחום הרבה זמן כמו סקורסזה אבל אני בטוח שהם יצליחו להסתדר.
וחוץ מזה הסרט "היו זמנים בפלשתין" עדיין עומד על הפרק, פשוט הוא לא יהיה הפרויקט הבא שלהם.
1. מי שחתום על התסריט ומי שכתב או עבר על התסריט זה לא אותו הדבר.
2. גם אולפן קטן(ואה, סוני אולפן קטן?) יכול להתערב לך בסרט לא מעט. השאלה היא לא הגודל של האולפן, אלא האמון שלהם בבמאים שלהם ובאיזה כוונה הם לקחו אותם לפרוייקט הזה.
לגבי השתולים – השילוב של סקורסזה + אחד מהסרטים ההונג-קונגים הטובים , המוכרים והחשובים ביותר של שנות האלפיים + קאסט נהדר של שחקנים + תסריט נהדר = השתולים.
כמובן שיכול להיות תיאורתית שהרימייק הזה (שאגב, אני באמת לא מוצא עליו עוד מידע והוא נראה שהוא בכלליות נעלם. זה עדיין קורה?) יהיה נהדר אבל
קשלס ופפשודו + סרט הונג-קונגי לא מוכר ויחסית זניח + קאסט ??? + תסריט ??? = ????.
אני מניח שהסרט יהיה טוב יותר מסרט רגיל, אבל קשה לי להגיד שהוא יצליח להגיע לאותה מידת הצלחה (כלומר, אוסקרים ומספרים מטורפים בקופות) של השתולים.
"עומד על הפרק" זה לא מעודד.
אני לא מת על הקטע של לחשב את הסבירות של הסרט להיות
טוב לפי נוסחה אבל נתחיל מזה שאהבתי את הסרט האחרון של הצמד יותר מאת הסרט האחרון של סקורסזה אז זה כבר נק' פתיחה טובה. לא שאני לא אוהב את סקורסזה או שהוא במאי פחות טוב מהם, אבל לפי ההיגיון הקשיח שאתה משתמש בו זה אמור להיות נימוק כשר. בנוסף הסרט שהם עושים עליו רימייק אומנם לא מוכר לך אבל זה לא הופך אותו לזניח. זה מרגיש קצת זלזול לקרוא לו ככה ואגב גם הוא קיבל שבחים רבים. לגבי הקאסט זה באמת סימן שאלה אבל אני לא חושב שזה הדבר שיחזה הצלחה או כישלון לסרט, במיוחד בהתחשב בזה שבמאים מוצלחים מוציאים הופעות טובות משחקנים בינוניים (ולדעתי קשלס ופפשודו הם במאי שחקנים מעולים). ואין סיבה לחשוב שהתסריט לא יהיה מצויין על סמך התסריטים הקודמים של צמד הקולנוענים ואם דווח שרק הם יכתבו את התסריט אז אני לא מבין למה לערער על זה , לפחות בשלב ניבוי הצלחת הסרט שבו מציבים את הנתונים הקיימים בנוסחה ולא ממציאים אותם.
אז לסיכום אני לא רואה סיבה שהסרט לא יצליח (אולי לא כלכלית, אבל יצליח ביקורתית).
אולי "זניח" זו מילה קשה אבל אין להשוות את מידת המוכרות של "דרך ללא מוצא" ל"נקמה". על דרך ללא מוצא שמעתי (עוד לפני הרימייק) מהמון מקורות בזמנו והוא היה מדובר מאוד והתחיל, במידה כזאת או אחרת, את הדרך לסרטים כמו "נקמה". אני אציין כאן שמאז, ובעקבות שני המשכים פחות נחשבים, קרנו ירדה מאז בהרבה. אבל בכל זאת אם תשווה את "דרך ללא מוצא" ו"נקמה" אין השוואה. לנקמה יש כיום, 5 ביקורות במטאקריטיק, 22 בעגבניות ו5000 דירוגים בימדב. לעומת זאת, לדרך ללא מוצא יש 19, 61 ו85 אלף (בהתאמה). עוד פעם, זה לא אומר ש"נקמה" לא סרט טוב או יותר חשוב – בסיס טוב לרימייק. זה פשוט אומר שיותר אנשים מצפים לרימייק לסרט מוכר מאשר לסרט זניח ויש לכך מידת עצומה של ההשפעה שלו. (אני נמנע, לצורך הדיון בשאלה מי סרט טוב יותר כי אם זה לא היה ברור – לא ראיתי את נקמה). והשבחים שהוא קיבל מתגמדים לחלוטין לעומת השבחים שדרך ללא מוצא קיבל (הן בארצו, הן בעולם).
אני מערער על דיווחים כי הוליווד הוא תעשיית שקרים, והסרט האחרון של הצמד היה "F is for Falling" והיה לו את הכבוד להיות אחד הסרטונים היותר משעממים באוסף א"ב של המוות 2 (אם אנחנו שופטים לפי הסרט האחרון) מצד שני, לא ראיתי את "50 שנות ויכוח" אז אולי הוא אפילו יותר משעמם מהסרטון ההוא.
ואני חושב שהצמד הם במאי שחקנים סבבה לחלוטין בעברית, אבל עוד לא ראיתי אותם מביימים שחקנים אמריקאיים בסרט אמריקאי וזה שונה מאוד.
עוד פעם, אני מסכים שיש סיכוי מסוים שהם יצליחו לעשות סרט מדמם ואישי שימשיך בצורה ישירה את היצירה הקודמת שלהם ולא יבייש אותם.
אבל כשאומרים לי "במאי אינדי נשכר לעשות רימייק לסרט הונג-קונגי נשכח" בין אם הוא ישראלי או לא-ישראלי, אני נחמץ. אני לא פוסל את הסרט לחלוטין ויכול להיות שמדובר בפרוייקט שהם חלמו לעשות מאז ומעולם בניגוד לכל שאר הרימייקים שיש מסביב. זה פשוט כל כך לא סביר שאני מכין את עצמי לבאסה מראש.
ההבדל העיקרי בין סקורסזה לקשלס ופפושדו (או לכל במאי צעיר אחר)
הוא שסקורסזה שייך לחבורה המצומצמת של בימאים שחופשיים לחלוטין (או כמעט לחלוטין) מלחצי אולפנים כשהם עושים סרט. כשסקורסזה/ספילברג/טרנטינו או נולאן עושים סרט, אתה יכול אולי לא לאהוב אותו, אבל אתה יודע לפחות שהוא נאמן פחות או יותר לחזון של הבמאי וליכולת שלו, ולכן האחריות רובצת רק על כתפיו. קשלס ופפושדו יתקשו הרבה יותר לממש את החזון שלהם בתוך אולפן גדול, ולכן מידת האהבה שלך לסרטים שהם הפיקו באופן עצמאי עשוי להיות הרבה פחות רלוונטי לתוצאה של הפרוייקטים שלהם באולפן גדול.
אפשר רגע הסבר מה זה ליגת הצדק האפלה בכלל?
(ל"ת)
קבוצת גיבורי על שממוקדת יותר בקסם/ כישוף ועל טבעי.
חברים בה דמויות כמו קונסטנטין, זאטאנה, swmp thing וכו'
https://en.wikipedia.org/wiki/Justice_League_Dark#Members
אדגר רייט ייכתוב ויביים סרט אנימציה לדרימוורקס!
אני מקווה שלא ירדדו אותו לבינוניות שמאפיינת את סרטיהם.
http://www.comingsoon.net/movies/news/634723-edgar-wright-to-direct-dreamworks-animations-movie-on-shadows
הרשת הביקורתית
ג'סי אייזנברג כתב מאמר ל"הניו-יורקר" בו הוא מבקר סרט לא קיים בשם "ציוריו של קול". כלומר, זו לא באמת ביקורת לסרט לא קיים, אלא יותר ביקורת סאטירית ודי משעשעת על מבקרי סרטים. המאמר המקורי כאן.
תרגום (שלי):
השבוע אני מבקר את "ציוריו של קול", שלא אהבתי כי הקרנת המבקרים הייתה ממש בצפון העיר והיו עיכובים ענקיים ברכבת התחתית.
הסרט, שנכתב ובויים ע"י סטיבן קרן, שגם מככב, מספר על בחור צעיר בשם קול, שמוטלת עליו המשימה להפיל את המאפיה האיטלקית. קול משתמש בציורים שלו כדי לשלוח הודעות סודיות למשטרה, וזה מעצבן אותי כי בבית-ספר יסודי כתבתי סיפור קצר עם בערך אותו רעיון. אני נכשלתי בשיעור הזה בבית-ספר אבל מר קרן מקבל באזז מוקדם על אוסקר. צדק? לא בחיים האלה.
לפני תחילת הסרט, הבחורה מהאולפנים שסידרה את ההקרנה חייכה אלי והודתה לי שבאתי. היא אמרה לי את שמה, אבל לא שמתי לב כי ניסיתי לחשוב אם לשכב איתה יהיה ניגוד אינטרסים. אבל נראה לי ששמה התחיל בר'. רבקה? רייצ'ל? אולי זה היה משהו מוזר. ריבה? לאנשים עדיין קוראים ריבה?
בסרט, קול, אב לשניים שנשוי באושר, מצייר ציורים מופשטים, מה שמעלה את השאלה: איך יש לו כסף לדירה מפוארת בווסט וילג'? אני כותב ביקורות סרטים לבלוג שמושך יותר מ 845 צפיות ייחודיות כל חודש, ואני חי בקומפלקס דירות שראפרים מתגאים בכך שהצליחו לברוח ממנו.
אשתו של קול מגולמת ע"י הסופרמודל-שהפכה-לשחקנית סטפני אנדרסון, שנראית די דומה לג'ני קריימר, בחורה שהייתה נחמדה אלי בחטיבת-ביניים, וכנראה היייתי יכול לצאת איתה אם היא לא הייתה עוברת ללמוד במקום אחר. אני תוהה מה ג'ני עושה כרגע. היא בטח תוהה מה אני עושה. מצחיק.
בכל מקרה, קול נהיה עד לרצח ואנשי המאפיה מתחילים לקנות את הציורים שלו. לא הבנתי אם הם קונים את הציורים כדי לבדוק אם הם חושפים איך שהוא מי הרוצח, או שהם קונים אותם כדי להתקרב אליו כדי שיוכלו להרוג אותו. הבלבול הזה עשוי להיות באשמת התסריט של קרן, או שזה בגלל שיצאתי לשירותים באמצע סצינה חשובה.
כשחזרתי מהשירותים, שאלתי את המבקר שישב לידי (מה"ניו-יורק טיימס") למה המאפיה רודפת אחרי קול, והוא ענה שזה "מאותה סיבה שבגללה הקולונל הצרפתי רדף אחר נורמליות בסרט 'סוד הקסם הבורגני' של בוניואל. זה ממש לא עזר לי. פלצן אידיוט. שקלתי לשאול את ריבה, או ראקל, אבל לא רציתי שהיא תחשוב שלא שמתי לב.
נראה שהמבקר של "הטיימס" אהב את הסרט, שזה לא מפתיע כי "הטיימס" אוהבים הכל. טוב, הכל חוץ ממני. הלכתי לשם לראיון לפני שלוש שנים, עם קורות חיים וערימה של ביקורות שלי, והם דחו אותי. אבל הבדיחה היא על חשבונם כי ביטלתי את המנוי שלי, ואני משתמש בסיסמה של חבר כדי לקרוא דברים למוניים באתר שלהם.
ההופעה הכי טובה הייתה של פיטר ג'וורסקי, שגילם את בנו של בוס המאפיה, סוני. סוני הוא חביב הנשים, למרות שג'וורסקי נמוך ממני לפחות בכמה ס"מ. כל הכבוד, מר קרן, על בחירות הליהוק שלך. אם קטנצ'יק כמו ג'וורסקי יכול לשכב עם סטפני אנדרסון, אז אני בהחלט יכול לצאת עם מתמחה באולפנים כמו רמונה. או שאולי זה רוזלינד?
אחרי ההקרנה ניגשתי לבחורה מהאולפנים ואמרתי לה "היי רונדה, מה דעתך שאני ואת נעשה קצת אמנות מופשטת משלנו?" היא נתנה לי מבט שאמר בו-זמנית "אתה בן-אדם דוחה" ו"השם שלי הוא לא רונדה, ולא שום דבר קרוב לזה". וכך היום הגרוע-גם-ככה שלי נהרס.
לסיכום, אלו הבעיות העיקריות עם "ציוריו של קול": הקרינו אותו במיקום מאוד לא נוח בצפון-מערב העיר, כתב אותו בחור שאני מקנא בו, הוא הוקרן ע"י מתמחה עם שם מבלבל מדי מכדי לזכור, הוא מבוסס על רעיון שיצרתי בצורה גרועה ביסודי והוא שובח ע"י "הטיימס", שדחו אותי.
ובכל זאת, "ציוריו של קול" הוא בקלות הסרט הטוב של השנה. אני אומר את רק מתוך תקווה שהאולפנים ישימו את השם שלי מתחת לציטוט בפוסטר. תמיד רציתי שהשם שלי יופיע על פוסטר של סרט. זה יהיה ממש מגניב. ואז בניו-ג'רזי, ג'ני קריימר תלך לקולנוע המקומי, והיא תראה את את השם שלי על הפוסטר של "ציוריו של קול" ותחשוב "הדעה שלו מופיעה על פוסטר של סרט! כדאי שאתקשר אליו כדי לקבל את דעתו על לשכב איתי". ואז אני באמת אשכב איתה. והיא תיתן לי ביקורת נהדרת.
אז היום בקטגוריית "תאריכי יציאה מוגזמים לסרטים"
רוברט רוזריגז וג'ון מלקוביץ' יצרו סרט בשם "100 שנים", שעתיד לצאת לאקרנים בנובמבר 2115.
מלבד הטיזר שמקושר כאן, יש עוד שניים שנראים בערך אותו דבר, כשההבדל היחיד הוא שכל אחד מהם מתרחש בעולם שהוא קלישאת מד"ב אחרת – וכל זה בכלל נראה כמו פרסומת ליין ואני לא מבין מה הולך פה.
פרסומת לקוניאק
שמיושן 100 שנים
האנימציה של ההריסות מאוד דומה לסרטון ההוא:
http://www.fisheye.co.il/shorts_ruin/
יצא קליפ לזוטופיה שגרם לי לצפות לסרט הבא של דיסני
יותר מלסרט הבא של פיקסאר. הבדיחה שהקליפ מבוסס עליו נשמעת נורא נדושה על הנייר אבל הביצוע המעולה שלה הופך אותה לדבר הכי מצחיק שראיתי כבר הרבה זמן. וכבר בשתי דקות האלה הספקתי להתאהב בדמויות ולרצות לבלות איתם בסרט מלא.
נראה לי ש"לא מתעלה על Frozen" זה הלמעפ"ג החדש.
ובגרסת פיקסאר – "לא מתעלה על הקול בראש".
איזו צפיות יש כבר מזוטופיה
קשה לי להגיד שיש לי צפיות גבוהות מזוטופיה. הרעיון שלו מאד נדוש, למרות שדיסני לקחו רעיון קצת ילדותי והרחיבו אותו מאד. מבחינת קומדיה הטריילרים האחרונים עושים את העבודה שלהם מעולה,ואני מקווה שרמת הבדיחות תישאר גם בסרט עצמו.אבל ביננו,בשנים האחרונות אנשים מצפים מדיסני לקצת יותר מקומדית חיות מואנשות,מעניין אותי לראות איך הם יצליחו לשלב דרמה בסיפור הזה.אבל בתכלס זה נראה חמוד מצחיק עם עיצוב דמויות מעולה.אולי זה ייתן לדרימוורקס קו מחשבה לאיך לעשות סרטי חיות מואנשות קומיות.
טריילר לCIVIL WAR:
https://www.youtube.com/watch?v=uVdV-lxRPFo
מהנעשה ב-Cartoon Saloon
Cartoon Saloon, אולפן האנימציה האירי שממנו יצאו "סוד הספר מקלס" ו-"שיר הים", הוא מבחינתי היורש החוקי של סטודיו ג'יבלי בתור אולפן האנימציה הנפלא ביותר עלי אדמות, עד שיוכח אחרת – ויש להם הרבה מה להוכיח, כי להתעלות על מה שהם עשו ב-"שיר הים" יהיה קשה מאוד. למרבה הצער, בטווח הקרוב לא ממש נראה שהם מנסים: הסרט הבא שלהם, The Breadwinner בבימויה של נורה טוואמי (שביימה את "סוד הספר מקלס" ביחד עם טום מור) עוסק בילדה מאפגניסטן שמתחזה לילד כדי שתוכל לעבוד ולפרנס את המשפחה שלה.
…בסדר. כמו מה שדורון כתב לא מזמן בהקשר אחר, זה נשמע כמו קונספט אוסקרי-גנרי משעמם למדי, ומה שיותר גרוע – זה ג'וב שהאולפן קיבל מבחוץ (ההפקה היא יוזמה של אנג'לינה ג'ולי, שמן הסתם גם גייסה את הכסף לכל הסיפור). אני לא חושב שהסרט יצא רע, אבל כל-כך הייתי רוצה לראות אותם עושים עוד מעשיית-פולקלור אירית.
וזה בדיוק מה שהם מתכוונים לעשות בסרט שיבוא אחרי The Breadwinner, שבו תום מור חוזר לבימוי סרטים באורך מלא. הסרט הזה יקרא Wolfwalkers ולמרות שהעבודה עליו עוד לא התחילה, וכנראה לא נראה אותו בקולנוע לפני סוף העשור הנוכחי (גיוס תקציבים לסרטים של האולפן הוא עניין קשה למדי), שוחררו לאחרונה איורי טרום-הפקה שמור צייר עבורו:
http://www.themoviebit.com/2015/11/first-images-from-cartoon-saloons.html
ולעזאזל, אני כל-כך רוצה את הסרט הזה.
למרות החיבה שלי לטום מור ולמרות הפתגם הידוע שלא מחליפים סוס מנצח, לעת עתה "המסע של פרוונה" מעניין אותי יותר. אני רוצה לראות איך האולפן הזה מתמודד עם סיפור הרבה פחות אסקפיסטי מאלה שלהם הוא רגיל, כמו גם לראות אותו משתמש בחומרי גלם ויזואליים חדשים.
התחרות על פרס השם הגרוע של 2016 נפתחה
המתחרה הראשון: 'שחק אותה שוטר' הידוע גם כ-Ride along 2.
http://www.yesplanet.co.il/movies/Ride%20Along%202
מתחרה חלש מאוד.
אני מבין שזה קשור לעלילת הסרט, ו"שחק אותה" עדיין רחוק מאוד מלהיות מבנה נדוש ומעייף, ובאופן כללי, גם אם זה לא שם מבריק, הוא לא שם שמכאיב בלשון. לצערי אני בטוח שיהיו ב-2016 מתחרים ראויים הרבה הרבה יותר.
למאט דיימון מתוכנן סרט ב2016?
כי כולנו יודעים איך זה יגמר.
מצחיק שאתה אומר את זה
בקיץ אמור לצאת הסרט החמישי בסדרת בורן
להציל את בורן
(ל"ת)
בורן טו בי וויילד.
(ל"ת)
טכנולוגיה חדשה של דיסני
כאן
בקצרה, הם לוקחים שני טייקים שונים של אותה סצנה ומחברים ביניהם למה שנראה כטייק אחד רציף. לדוג', הם לוקחים טייק אחד בו השחקנית קוראת את השורות בטון כועס ואחר בו היא קוראת בטון עצוב ומחברים ביניהם כדי ליצור סצנה בה היא עוברת בין שני הרגשות בצורה שנראית טבעית.
וואו, בהחלט מרשים. אם כי כשמתחילים לשחק עם זה יותר מדי (כמו בדקה 3:30) זה נהיה קריפי להפליא
(ל"ת)
חבל שהתוכנה לא הופכת את המשחק שלהם לאמין יותר.
אני מקווה שאלה המתכנתים שבנו את התוכנה ושלא מדובר בשחקנים.
והנה טכנולוגיה שאמורה לאפשר בעתיד לכל קולנוען חובב להכניס לסרט שלו את טום הנקס (או כל אדם עם מספיק תצלומים של הפנים שלו) בלי רשותו ובלי ציוד לכידת תנועה.
http://grail.cs.washington.edu/projects/3DPersona/
בנתיים היא יושבת עמוק בעמק.
*אנחה* עכשיו רוצים לעשות יקום לסרטי ג'י איי ג'ו
http://www.joblo.com/movie-news/paramount-and-hasbro-to-create-shared-universe-with-gi-joe-other-brands-211
בלינקי ואני
שעתיים לפני שגולשי "עין הדג" הגיעו לראות את "אנומליסה" בסינמטק חולון (אני ויתרתי מטעמי עייפות וגם כי אני לא משוגע על קאופמן), הלכתי ביחד עם זוגתי לצפות באותו אולם ממש בסרט התיעודי "בלינקי ואני", העוסק באנימטור הפולני-ישראלי-אוסטרלי יורם גרוס, שהלך לעולמו לפני מספר שבועות. הסרט הזה מצטרף לסרט תיעודי נוסף שראיתי על אנימטור השנה – "ממלכת החלומות והטירוף" שעסק במיאזאקי. ההשוואה בין שני האנימטורים נראית מופרכת בהתחלה, אבל מהסרט עולה שמעמדו של גרוס באוסטרליה פחות או יותר מקביל לזה של מיאזאקי ביפן, גם אם הוא לא קיבל הכרה מקהילת האנימציה הבינלאומית כמו זה האחרון. וכפי שמיאזאקי ב-"ממלכת החלומות והטירוף" [1] סיפר כיצד אירועי המלחמה שהוא חווה בילדותו עיצבו את העבודה על הסרטים שלו, כך גם גרוס מספר בסרט שנעשה עליו איך מעלליו של בלינקי, שהפך לגיבור ילדותם של הרבה מאוד אוסטרלים, בעצם שאבו השראה מהחוויות של גרוס עצמו כילד בתקופת השואה. היה מרתק לגלות, בהקשר הזה, שהסרט המונפש "שרה", שעסק בילדה שמנסה לשרוד את השואה ושודר אצלנו בטלוויזיה אי-אז בשנות ה-80 הוא בעצם הפקה של גרוס, וכך גם The Little Convict, סרט שהטלוויזיה החינוכית נהגה לטחון בשידורים חוזרים.
אבל הפוקוס העיקרי של הסרט הוא הסרטים שגרוס הפיק, אלא דווקא סיפור הילדות שלו בשואה. זה בהחלט סיפור מרתק (אם כי קצת מבולבל, באופן הלא-כרונולוגי שבו הסרט מציג אותו), אבל הייתי שמח לשמוע קצת יותר על פועלו המונפש של האיש – העבודה שלו כאחד מחלוצי האנימציה בישראל, למשל, מסתכמת בסרט בפחות מעשר דקות. עדיין, סרט מעניין בהחלט. אני לא יודע אם מתוכננות עוד הקרנות בחולון או בסינמטקים אחרים, או אם ומתי הסרט אמור להגיע לערוצי הדוקו ביס/הוט, אבל כדאי לצפות.
[1] "ממלכת החלומות והטירוף", אגב, הוא סרט בעייתי מאוד – ולמעשה הייתי מהסס לפני המלצה עליו למי שאינו מעריץ שרוף של הבמאי. דיווח שפרסמתי בשעתו בקבוצה שאני מנהל: https://www.facebook.com/groups/301605926624659/permalink/760700964048484/