זה יהיה סרט האסונות שלכם לקיץ הקרוב: דוויין ג'ונסון, הליקופטר ורעידות אדמה שמחריבות את קליפורניה.
ל"סן אנדראס" יש בעיה רצינית אחת: "2012" כבר עשה את זה. זה היה סרט מטומטם, כמובן, אבל סצינות האסונות בו היו גדולות מאוד ומרשימות מאוד, ובין השאר, רולנד אמריך גם הפיל את לוס אנג'לס לים. הטריילר הזה לא מראה שום דבר שלא ראינו כבר שם, ובאופן עוד יותר קיצוני, ענק ומופרך. סכר הובר מתמוטט, זה מה שאמור להרשים אותנו?
חוץ מזה, אם כבר סרטי אסונות מטופשים, אני מעדיף את זה עם דוויין ג'ונסון מאשר בלי.
יוצרי קדימונים שלום,
הרגע שבו אתם מנסים להפוך את "California Dreamin" לשיר יענו-קריפי הוא הרגע שבו השטיק של "לקחת שיר פופולארי ועדיף ישן ולעשות אותו קריפי" לחלוטין נמאס עליי. מכיוון שאתם לא תקשיבו לי בכל מקרה, אני אדרוש שאם כבר גרסאות קריפיות לשירים אז אם אפשר לבקש שהם יהיו המקרנה, "Happy", ו"Killing in the name of".
תודה שבת שלום ביי
אם בא לך גרסה קריפית ל"האפי"
נסה את הגרסה ללא מוזיקה. טוב, רק ההתחלה היא קריפית, אחר כך זה נהיה סתם מוזר. אבל הקריפיות חוזרת פה ושם (אם ב 0:55 זה היה גבר ואיזו ילדה זרה, נראה לי שמישהו היה מתקשר למשטרה)
בבקשה
Happy ורבים נוספים, לשימושך.
תודה.
זה סרטון חמוד נורא שלא הכרתי.
אבל אף אחד לא עונה ממש להגדרה של קריפי או יענו-קריפי.
דוויין ג'ונסון בסרטי אסונות זה טוב
אבל לא טוב כמו אלכסנדרה דדריו
משפחות, נמאסתן
התיאור של "סן אנדראס" בימד"ב -"אחרי רעידת אדמה מאסיבית בקליפורניה, טייס של מסוק חילוץ יוצא למסע מסוכן ברחבי ארה"ב כדי להציל את בתו המנוכרת."
התיאור של "היום שאחרי מחר" – "ג'ק הול צריך לצאת למסע מסוכן ברחבי אמריקה כדי להגיע אל בנו, כשהוא לכוד בתוך סופה בינלאומית פתאומית שגורמת לכוכב לשקוע אל עידן קרח חדש."
התיאור של "2012" – "סופר מתוסכל נאבק כדי לשמור על משפחתו בחיים כששורה של אסונות גלובלייים מאיימים להכחיד את האנושות."
ובטח יש עוד כאלה. אולי פעם פאקינג אחת תעשו משהו כזה בלי משפחות?! לא כל גיבור בסרטים כאלה צריך משפחה להגן עליה. בא לי סרט כזה שלגיבור (או גיבורה, לשם שינוי) אין משפחה. או שהיא מתה או שהיא תקועה בצד השני של העולם. אין. שינסו לברוח עם חברים שלהם או בן/בת-זוג שהם הכירו לא מזמן או אפילו אנשים שהם פגשו כמה דקות לפני האסון. חבורה כמו ב"קלוברפילד", למשל. נכון שאת הדברים פה עשו ב "2012" אבל זה פחות מפריע לי. הרס מאסיבי תמיד מגניב וכיף ואין לי בעיה לראות. אבל באמת שכבר נמאס לי מהשטיק הזה של "הורה צריך להגיע לילד שלו בקצה השני של אמריקה". או שיחליפו את מערכות היחסים של הדמויות או שיעשו את זה -רחמנא ליצלן – ביבשת שהיא לא אמריקה הצפונית. משהו! איזה שהוא חידוש!
"2143: סמל מארינס קשוח יוצא למסע כדי לחלץ את האלפקה שלו מהתפרצות הר-געש רצחנית בזימבבואה".
(ל"ת)
אני לא רואה את הסוגיה הזאת נעלמת בזמן הקרוב
סרטי האסונות הגדולים במיוחד הם היצע פשוט של שוק מאוד פשטני. כל הסרטים שצוינו (2012, היום שאחרי מחר) וכמובן שכל דבר של אמריך ונספחיו (היי מייקל ביי) לא נועדים להרחיב עולם מושגים או ללמד ערכים חדשים ומהותיים, אלא לעשות כסף. וככאלה הם מחויבים להכיל גם תכנים כלכליים שעוזרים לשוק הקפיטליסטי האמריקאי. ומה בבסיס ההצלחה לשוק הזה, הרי התא המשפחתי האמריקאי. בזמן שהתא הזה מתפרק העולם כולו מסביב יקרוס, ורק כאשר התא ינצל כך גם יקרה לעולם.
*סתם להעשרה- עבודות הוידאו של גיא בן נר מדברות בדיוק על זה, במיוחד עבודתו האחרונה שלוקחת את "מלחמת העולמות" של ספילברג כמקרה מבחר מייצג.
O_o
"סרטי אסונות נועדו לעשות כסף" – וזאת בניגוד לסרטי ריגול, סרטי גיבורי על או קומדיות רומנטיות?
בסיס ההצלחה לשוק הקפיטליסטי הוא התא המשפחתי הגרעיני?
לא יותר פשוט שהסרטים האלה משתמשים בנוסחה של "X צריך להציל את אשתו/בתו/משפחתו" כי זאת העלילה הכי פשוטה וקלה?
אפילו ספילברג, שביים סרט על סמך סיפור קלאסי של ה.ג. וולס,
לקח עלילה המבוססת על גבר ואשתו והפך אותה לגבר וילדיו.
אני מאשים את רולאנד אמריך
(ל"ת)
למיטב זכרוני, I Am Legend הוא כזה
אבל הוא יותר פוסט-אסון מאשר סרט אסונות
אבל איפה ה-Hot Coffee?
(ל"ת)
#נישתי
(ל"ת)
מעניין אם DJ בתפקיד CJ
(ל"ת)
נהייתי ממש רגיש
בנוגע למה שרואים בסרטים. פעם עוד יכלתי להגיד וואו על אפקטים בסרט אסונות זה או אחר. אבל היום אני מדמיין את כל האנשים שכביכול מתים בסיטואציות האלה, וזה בכלל לא משמח או מושך לראות.
אני מניחה שמאז הגרסה המוצלחת של קריפ לטריילר של הרשת החברתית, גרסאות כיסוי לשירים קלאסיים כדי להעביר איזו נקודה אירונית יותר או פחות בטריילר נהיה מן חוק בלתי כתוב לכל עורך טריילרים זוטר. אולי זאת איזו דרישה חדשה של האיגוד שלהם או משהו.
רק שבעוד שלרשת החברתית היה טריילר מופתי, כאן יש לנו רק שורה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב בקול חצי מונוטוני, מאבדת את הקריפיות שלה תוך שניה וחצי ומתחילה לעצבן עד כדי כך, שהיא הוציאה אותי לגמרי מהריכוז. אפילו מהאותיות שנופלות מהשלט של הוליווד לא הצלחתי להנות.
בכלל, האם אני היחידה שנמאס לה מסרטי אסונות? מתי הטרנד הזה ימות כבר? התיאוריה שלי היא שאחרי אסון התאומים אמריקה עדיין מחפשת דרכים לעבד את הטראומה, אבל באמת שיש אינפלציה של סרטי אסונות בזמן האחרון ורובם איומים ונוראים. סרטי האסונות של הוליווד הם אסון טבע בפני עצמו.
השורה הרפטטיבית שיגעה אותי.
לקראת הסוף רציתי לצעוק, "On such a winter's day! On such a winter's day, כוסומו!"
אתה צריך סדנת גמילה לסיומים
אצל https://www.youtube.com/watch?v=Vm1-szIev3c דוקטור איימי פארה פאולר.
אני קצת עצוב בשביל פול ג'יאמטי.
רק בן 47 וכבר בתפקיד הזקן שמסביר הכל.
הוא הגיע לתחתית ב-"ספיידרמן המופלא 2"
בהשוואה לזה הזקן שמסביר דברים זה שיפור גדול.
כמו שכתבתי בדף הסרט - הצוות שעומד מאחורי הסרט הזה מבטיח מעט מאוד
(עיון בקרדטים בימד"ב מעלה שרוב המעורבים מאחורי הקלעים עשו עד היום בעיקר סרטים רעים) אבל הי – הגיע הזמן שמסוקים יחזרו להיות משהו מגניב.
וחוץ מזה, בניגוד לציפיות, הסרט נראה לא-רע בכלל.
הטריילר, לא הסרט.
(ל"ת)
לגבי ה tag-line
האם יוצרי הסרט והטריילר מודעים לכך שהטאג ליין – "where will you be", זה בעצם הטאג ליין של "היום שאחרי מחר"?
כאילו….בדיוק.
אז הנה לכם עוד דמיון מיותר לסרטי האסונות של אמריך.
נראה לי שחוק ה"עדיף דוויין ג'ונסון בסרט מטופש" עובד רק כשהסרט מראה סימנים של מודעות עצמית, לא?
(ל"ת)
אוף היתה לי תקווה שזה יהיה על gta.
(ל"ת)
וטריילר לkilling me three times של סיימון פג
https://www.youtube.com/watch?v=WpL4yR4vCS4