-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מר טרנר
Mr. Turner
סיפורו של הצייר הבריטי האקסצנטרי ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר, אביו המסור, עוזרת הבית האוהבת שהוא לוקח
כמובן מאליו ועמיתיו התככנים למקצוע.
תיאור דמות אמין של אדם לא סימפטי. איטי, מועט בעלילה, יפהפה למראה.
אני באמת ממש מצטער
אבל לא יכולתי לעצור את עצמי מהמחשבה: אממ… מתי זנב תולע למד לצייר?
טוב. אבל זו לא אשמתי. זה טימותי ספאל שמסתובב עם אותו פרצוף "הייתי פעם עכבר של רון וויזלי ועכשיו אני משרת של אדון האופל" כול הטריילר. מה הוא ציפה ממני לעשות?
עצום
רוממת את רוחי מר גרוט.
;-)
זה נראה כמו 90 דקות של:
"בחיי מר טרנר, אתה משהו משהו אבל על אמת!"
*חיוך מחוספס אך צנוע בלווי נהמה קטנה*
לא 90 דקות
אלא 150 דקות. ואני כנראה אראה את הסרט הזה (כי בכל זאת, זה מייק לי), אבל אני סקפטי.
הגזמתם. בקושי חמש דקות מבאר שבע.
(ל"ת)
מעניין, לא בהכרח טוב אבל בהחלט מעניין
אתחיל ואומר – אם לא משום סיבה אחרת שווה לראות את מר טרנר בקולנוע רק בשביל הסינמטוגרפיה המעולה של דיק פופ (אל תצחקו, זה השם שלו) – שמוכיחה שגם בעידן שבו אפקטים ממוחשבים יכולים לשחזר במדוייק פלנטות רחוקות וליצור יצורים דמיונים יש מאין צילום נוף מרהיב באמת עדיין יכול לסחוט קריאות התפערות (או, בהתחשב בקהל אמצע הצהריים של לב, מלמולי הערכה ורטינות אישור). הסרט הזה פשוט נראה מרהיב.
בנוגע לשאר -מסקרן. הסרט הולך, כמעט בכוונה, נגד כל מה שמקובל לעשות בביוגרפיות של אמנים גדולים – הוא נעדר כמעט לחלוטין סנטימטליות כלפי מושא היצירה; מייק לי בהחלט מעריך את טרנר כאמן (ואם לא שום דבר אחר הסרט הזה בהחלט גרם לי לרצות להכיר קצת יותר את האמנות שלו) אבל לא נמנע מלהציג אותו כאדם מחורבן לחלוטין – איש ילדותי (חלק מהזמן), מריר (חלק נכיר מהזמן), אדם שמנצל מינית את המשרתת שלו, שמתעלם מהבנות והנכדים שלו, שמשקר בלי הנד עפעף. בקיצור – יש לנו פה עסק עם שמוק מוחלט.
העדר הסנטימנטליות מתמשך גם לתיאור החברה שבה הוא פעל: התקופה הפרה ויקטוראנית לא מוצגת פה כאיזו מושא נוסטלגי, הסרט מדגיש (שוב ושוב ושוב) כמה האנשים הללו שאוהבים להעמיד פנים אלגנטיות בדיבור ובביגוד חיים במה שאנחנו היינו מגדירים כביב שופכין – הבתים מבולגנים ומלאי זוהמה, האנשים נעים בכבדות שמסמלת חוסר בריאות, אף אחד מניצבים או מהשחקנים (חוץ משינייד מת'יוס בתור ויקטוריה הצעירה) לא נראים נאים במיוחד. החיים קשים והאנשים קשים עוד יותר. אחרי הסרט הזה *בהחלט* לא תרצו לקחת את מכונת הזמן שלכם לתקופה ההיא.
לא רק שהסרט נעדר סנטימנטליות הוא גם נעדר קשת סיפורית ברורה כלשהי – הוא מתחיל כשטרנר כבר מבוגר (בן 50) וממשיך בקו די ישר בלי לנסות וליצור "סיפור" שטאנצי: טרנר הוא אדם די מקובל ומצליח, וגם כשטעם הציבור פונה נגדו הסרט לא מנסה להפוך את זה לאיזו עלילה על האמן שמגלה את עצמו מחדש או על הציבור שמגלה מחדש גאון גדול; זה פשוט מוצג כמשהו שקורה, עוד חלק בסיפו חייו.
…. ומצד שני: הסרט ארוך, ארוך ואיטי ואיטי וארוך: טימוט'י ספל אכן נותן הופעה טובה אבל המנער הרגשי של הדמות נע בין א' (רוטן אך מאשר את המצב הנוכחי) ל-ב' (רוטן אך לא מאשר את המצב הנוכחי) ובשלב מסויים ההתמקדות בפרטים הקטנים שמרכיבים את הסרט (הקרבות הקטנים באקדמיה לאמנות, הביקורים בנופים ציוריים) משתלטים על הסרט ולא משאירים מקום ליצירה הכללית: כוחו של הסרט הוא יותר בפרטים מאשר בתמונה הכוללת.
בהחלט מומלץ להכיר את האמנות שלו
לא כי הוא "גדול הציירים הבריטיים" – תואר שלא כזה קשה לזכות בו כשכל התחרות שלך היא התאומים הזהים ריינולדס וגיינסבורו, הוגארת' האנמי וקונסטבל "בואו נשים נקודה אדומה באמצע ציור ירוק בפעם המיליון" – אלא כי הוא היה גאון בכל קנה מידה, והצליח ליצור אמנות שבאמת ובתמים הקדימה את זמנו.
סרט מדהים
ממש לא ביוגרפיה תקופתית סטנדרטית, למרות צילום ועיצוב יוצאים מן הכלל.
הסרט מתעסק יותר בחייו האישיים של הצייר האמן, בשאלה מהי אמנות טובה, מעיר הערות על קובעי הטעם (אם אלו אצילים, ממסדים אמנותיים או המלוכה בעצמה), והרבה על הסביבה שבה האמן פועל, ואיך היא מתייחסת אליו.
התסריט חכם, ותצוגות המשחק מעולות – אחד מסרטי השנה שלי ללא ספק.
יש סצינות סתמיות אבל בסה''כ סרט מופתי למדי
(ל"ת)