נו טוב. זאת עבודה מלוכלכת, אבל מישהו צריך לעשות אותה. עברתי את "ג'לי טרזן", נעבור גם את זה. מישהו צריך לצפות בטקס פרסי אופיר, כדי שאתם לא תצטרכו. נשמור על אופטימיות: הרי השנה הזאת בקולנוע הישראלי היתה יוצאת מן הכלל. באמת. השנה הטובה ביותר מאז הסבנטיז, מכל בחינה: גם איכותית (אם לשפוט על פי פרסומים זרים בעיקר, כמובן, כי רבים מהסרטים הנחשבים עוד לא יצאו) וגם קופתית (מיליון כרטיסים לפחות נמכרו לסרטים ישראליים; כ-400 אלף מהם – ל"אפס ביחסי אנוש", אחד הלהיטים הישראליים הגדולים והמוצדקים של המאה הזאת). אז אולי, כדי ליישר קו, גם טקס הפרסים יהיה, לשם שינוי, טוב? כלומר, שווה צפיה? כלומר, פחות מעינוי מתמשך? אולי? חייבים לשמור על תקווה. גם אם היא מופרכת.
בכל אופן, אני אעדכן כאן תוך כדי צפיה. רפרשו רפרשו. אם עובר יותר מדי זמן ואני לא מעדכן, תדעו שזה כי איבדתי את ההכרה באמצע הצפיה, כפי שקרה לי בשנה שעברה.
20:30 בדרך כלל הטקס הוא עניין סודי ביותר של האקדמיה הסודית, שלא רוצה שאנחנו נדע על מה הם מדברים. הסרטים המועמדים, בשלב זה של חייהם, הוקרנו אך ורק בהקרנות אקדמיה, או אולי – אם יש להם מזל – בפסטיבלים בחו"ל. לישראלי הממוצע אין שום צ'אנס לראות אותם. אבל השנה אפשר היה לפרוץ את חומת הסודיות. בגלל "יום הקולנוע הישראלי", היוזמה המצוינת שבה כמעט כל בתי הקולנוע בארץ הקרינו סרטים ישראליים ב-10 ש"ח לפני כמה שבועות, ולכן די הרבה אנשים הצליחו לראות כמה מהמועמדים, ואולי אפילו יודעים בעד מי הם. זו כמובן שערוריה – מה פתאום לשדר טקס פרסים שעוסק בסרטים שאנשים כבר ראו?! המחדל בטח יתוקן בשנה הבאה.
21:02
מוני מושונוב:
"מי מאיתנו לא יצא למסע לאסטרה?"
"חגגנו את יום הקולנוע הישראלי, יום שבו כרטיס לסרט עלה עשרה שקלים, ופופקורן עלה ארבעים וחמישה"
"הסרט שבמקום הראשון יזכה לנסוע לאוסקר, והסרט שבמקום השני יזכה להתקשר לאקדמיה ולהלשין שבסרט שבמקום הראשון אין מספיק עברית".
אלוהים אדירים, שלוש בדיחות מצחיקות במונולוג אחד? שלוש?! משהו בהחלט חריג פה.
21:11
אושרי כהן רק עלה לבמה להגיש פרס ואני כבר רוצה להדיח אותו.
פרס שחקן המשנה: ששון גבאי, "גט"
לששון גבאי מגיע, אבל פתאום נזכרתי למה האופיר לא ממש מעניין, והאוסקר כן. כששחקנים באוסקר אומרים "וואו, לא חשבתי שאני כל כך אתרגש" אני מאמין להם.
פרס שחקנית המשנה: דאנה איבגי, "את לי לילה"
נדמה לי, אבל אני לא בטוח, שצליל הפסנתר שחוזר שוב ושוב ברקע היה אמור להיות המוזיקה שמלווה את השחקנית עם רדתה לבמה.
בעניין דאנה איבגי, אם אני סופר נכון, זה פרס אופיר השני שלה והמועמדות ה-56. ומהטקס הזה היא עוד עשויה לצאת עם פרס נוסף.
21:23
עריכה: אריק להב לייבוביץ', "אפס ביחסי אנוש"
וזה… קצת מפתיע, נדמה לי? פרס העריכה בדרך כלל הולך לסרט המוערך ביותר מבין המועמדים, ולכן הנחתי שהוא עומד ללכת ל"גט", שהוא הסרט שיזכה בפרס הסרט הטוב ביותר (סליחה, ספוילר). זה לא מספיק כדי לשנות את התחזית.
21:29
אוי, הם שוב משנוררים. די כבר. אני מסכים לחלוטין שמדינה ללא תרבות היא לא מדינה וכל זה. תקציב לתרבות זה נורא חשוב. אבל לנצל כל נאום, כל הענקת פרס וכל קבלת פרס, לפניה אל שר האוצר או שרת התרבות בתחינה שיזרקו לכם כמה מטבעות, זה לא חמוד. זה בעיקר מעצבן.
אני שוקל להתחיל משחק שתיה – לקחת שוט בכל פעם שמישהו יזכיר שהטקס נערך באשדוד, אבל אני מנסה להישאר בהכרה עד הסוף.
תסריט: טליה לביא, "אפס ביחסי אנוש"
ובכן, ווהו!
"מקרין הסרט, החשך את האולם, שלא נראה אחד את השני" – ועכשיו, לחימום האווירה, נראה קטע מדכא כמו המוות של חנוך לוין.
21:45
עיצוב אמנותי: אבי אביבי, ״יונה״
צילום: טובי הוכשטיין, "מיתה טובה"
חמישהשישה סרטים בתוך שישהשבעה פרסים עד עכשיו, וזה לא רע בכלל.
21:55
בקטע מתוך הסרט הקצר "דפיקה בדלת", אחד המועמדים לפרס הסרט הקצר, פתאום רואים את אסי דיין. לא יהיה טקס של פרסי אופיר בלעדיו, ולא משנה אם הוא כבר לא בסביבה.
סרט קצר: פריז על המים
לימור לבנת מזכירה שהטקס מתרחש באשדוד. דרינק.
אה, אז הסיבה שהיא היתה שם היתה כדי להעניק את פרס מפעל החיים ליהודה ברקן. "אבל לפני הברכות, בואו נראה קטע קטן מהעשייה הקולנועית שלך". בואו, בואו נראה באמת. תשכנעו אותי שליהודה ברקן מגיע פרס, ולא עונש, על מפעל חיים.
טוב, אז בזמן שכולם מספרים על כמה יהודה ברקן נפלא, נשאל את השאלה: על מה, לעזאזל, מגיע ליהודה ברקן פרס על מפעל חיים? יהודה ברקן לא עשה סרטים טובים. הוא עשה סרטים פופולריים, וזה סבבה, אבל פופולריות היא הפרס של עצמה. תפקיד האקדמיה הוא לא לתת פרס לאיש שמכר הכי הרבה כרטיסים. אתם רואים את האקדמיה האמריקאית נותנת אוסקר של כבוד למייקל ביי? וכל זה בלי להזכיר את העובדה שסרטי המתיחות של יהודה ברקן הם יותר מסתם סרטים גרועים, הם עדויות מצולמות נגד יהודה ברקן כמטריד מינית סדרתי. בחרתם לתת לו פרס על זה? וואלה חבל.
יהודה ברקן עדיין יכול להצדיק את זה בקלות: כל מה שהוא צריך לעשות זה עכשיו, כשהוא מקבל את הפרס, להתנצל. חושבים שהוא יעשה את זה?
"אני רוצה להודות לחברי האקדמיה על שבחרו בי" – לא, יהודה, התבלבלת, חברי האקדמיה לא בחרו בך. זאת לא היתה הצבעה דמוקרטית. זאת היתה ועדה אחת, כנראה ועדה למען רייטינג לטקס.
וואו. זה עבר ממש מהר. באוסקר פרס על מפעל חיים לוקח איזה חצי שעה. אני עוד עלול לחשוב שיש שיפורים ושינויים בפרס הזה.
22:15
מתברר שמתישהו הספיקו גם לחלק את פרס המוזיקה: רן בגנו, ״אפס ביחסי אנוש״. מצד אחד, לחלק פרסים בזמן הפסקות פרסומות זה מעליב. מצד שני, העובדה שהטקס הזה מתקדם בקצב מהיר להפתיע בהחלט עומדת לטובתו. וחוץ מזה, "אפס" כרגע מוביל בגדול מבחינת מספר הפרסים שקיבל. נראה איך הוא יתמודד עם "גט" בפרסים הגדולים.
פור דה רקורד: אם זה האוסקר שאתם מכוונים אליו, אני חושב ש"אפס ביחסי אנוש" הוא בחירה טובה יותר מ"גט" (ובקשר ל"מיתה טובה", אין לי מושג. תשאלו אותי מחרתיים). "גט" קיבל הערכה בפסטיבל קאן, אבל קאן והאוסקר הם דברים שונים מאוד. "אפס" הוא נגיש יותר, עובד היטב גם על אנשים שלא היו בצה"ל (גם הוא יצא עם פרס בינלאומי בטרייבקה) ואנשים באמת נהנים ממנו, ולא רק אומרים שהיה מדאים. הייתי רוצה לחשוב שזה בכלל לא משנה, כי חברי האקדמיה מצביעים לסרט שהם חושבים שהוא יותר טוב ולא לסרט המתאים ביותר לאוסקר, אבל הא הא!
22:20, הם חזרו מהפרסומות בדיוק כשמישהי אחזה בפסלון שלה וירדה מהבמה. משפיל, אמרנו. לפחות תגידו מי זאת היתה ובמה בדיוק היא זכתה.
איך "פרס על הישגים מקצועיים בולטים בתחום העשיה הקולנועית" שונה מ"פרס על מפעל חיים"? בכל אופן: איש הקול אלי ירקוני. שהיה צריך להושיב אותו קרוב למעבר, שלא יצטרך להקים כל כך הרבה אנשים בדרך. הרי זה לא שהזכיה שלו היתה הפתעה.
רגע, עוד פעם "אוי אליאס אליאס"? אחד לא היה מספיק? כבוד לחנוך לוין וכל זה, אבל מה הקטע?
טוב, מסתמן שהזאתי עם האופיר ביד היתה אורית אזולאי, שקיבלה את פרס הליהוק על "אפס ביחסי אנוש" (הו כמה מוצדק). ואת פרס הסאונד קיבל אביב אלדמע על "מיתה טובה". עדיין, מיעוט מפתיע של פרסים ל"גט" בשלב זה.
הסרט התיעודי הקצר: "כופר נפש"
תודה לאשדוד שמארחת אותנו. דרינק.
אה, גם לנו יש מונטאז' "לזכרם". טוב, השנה היתה גדולה גם בתחום הזה.
22:44
אוי, אופיר. התחלתם כל כך טוב, היה כזה קצב מצוין בשעה הראשונה, ואז פתאום הכל נתקע. איבדתם מומנטום במערכה השניה. אני לא אומר שהיה צריך לוותר על מונטאז' ההולכים מאיתנו, אבל יש מצב שאפשר היה לוותר על הקטע השני מתוך "אוי אליאס אליאס". ואולי גם על בועז שרעבי.
(הנמכתי את הסאונד בזמן השיר. אני מבין שפספסתי זיוף היסטורי. אני מתנצל על המעילה בתפקידי).
כשהפרסומות ייגמרו פשוט יגידו לנו מי זכה בפרס הסרט וכולם ילכו הביתה, נכון?
חזרנו בדיוק לקטעים מתוך סרטים, אה, כלשהם. אה, זה פרס הסרט התיעודי.
הסרט התיעודי: "הנסיך הירוק".
בינתיים מהבלוג השכן מוסרים שבזמן הפרסומות זכה "מיתה טובה" בפרס האיפור ו"יונה" בתלבושות. תודה ל"סריטה", שאשכרה נמצאים בטקס עצמו כדי לדווח משם. הייתי נוסע לשם גם אני, רק שלא.
22:58
הנה ראש עירית אשדוד. היי, נחשו איפה אנחנו? באשדוד! נשתה, נשתה, לחיים.
אה, אתם עדיין באשדוד? אשדוד חזקה? מה, עברתם בומים בקיץ? מה אתם אומרים. חכו שניה, אני לא חושב שהכנתי מספיק אלכוהול.
"תודה שבחרתם אשדוד". ובכן, אשדוד זכתה בפרס. אפשר להתקדם?!
טוב. פרס השחקנית. התחרות הכי קשה ומותחת בטקס הזה. המון מועמדויות ראויות. ובכן.
שחקנית: דאנה איבגי, "אפס ביחסי אנוש"
Woah. פרס שני לדאנה איבגי באותו ערב, וסוויפ גדול של "אפס ביחסי אנוש". יופי!
טוב, *עכשיו* היא מתרגשת.
או, עכשיו מזכירים לנו מי זכה בפרסים בזמן הפרסומות וזה לא היה מספיק חשוב לראות בלייב. בחסות העיר אשדוד.
23:08
טוב, פרס השחקן. את הפרס הזה "אפס" לא ייקח. יש הסכמה כללית שזה מנשה נוי מ"גט", נכון?
שחקן: זאב רווח, "מיתה טובה"
וואו 2. "גט" אשכרה לא מקבל כלום?!
תשמעו, נכון שפעם זאב רווח היה הבדיחה הקבועה שבסוף כל סקר באתר, אבל ההבדל בינו לבין יהודה ברקן הוא שהוא באמת עשה כמה דברים מאז. זאב רווח הוא באמת שחקן. היה צריך לתת לו פרס על מפעל חיים, רק שהוא כבר קיבל.
ובכל זאת, אשמח אם הנאום שלו יסתיים בתוך פחות מחצי שעה, אם אפשר.
לבנה פינקלשטיין וראש המוסד עולים לחלק פרס. פינקלשטיין קראה לו "פרס הבמאי", אבל זה שגוי לחלוטין, בעיקר השנה. זה פרס הבימוי. אוקיי. עכשיו באמת יש מתח.
בימוי: טליה לביא, "אפס ביחסי אנוש".
הולי פאק זה "אפס" כל הדרך. ווהו! התשמע קולי!
לפי כל הגיון, "אפס", שקיבל הרבה יותר פרסים מכל סרט אחר ואת פרס הבימוי, אמור עכשיו לקחת גם את פרס הסרט. התסריט היחיד שימנע את זה ממנו הוא אם חברי האקדמיה החליטו שפרס הסרט הוא בכלל פרס המשלוח לאוסקר, וש"גט" יהיה עדיף שם (מה שלא נכון, לדעתי). בואו נראה.
23:18
היי, הנה איך קוראים לו, האבא של דאנה איבגי.
הו, הוא גם מנהל תחום הקולנוע בפסטיבל אשדוד. מישהו רוצה אולי להגיד איפה נערך הטקס? נהייתי צמא קצת.
אהא.
הסרט הטוב ביותר: גט
כן, אז מה אמרנו בקשר לקישקוש הזה של האוסקר?
איזה בולשיט, יא אללה. כלומר, "גט" סרט טוב. אני לא אומר שלא. אבל אני לא מאמין שחברי האקדמיה חושבים כך. הם חושבים שהבימוי והשחקנים והעריכה והמוזיקה והתסריט והליהוק ב"אפס ביחסי אנוש" היו טובים יותר – זה אומר שהם חושבים שהוא היה סרט טוב יותר. לעומת זאת, הם חושבים ש"גט" הוא סרט שיש לו יותר סיכויים באוסקר. דבר מאוד מאוד שונה מ"הסרט הטוב ביותר".
החצאית של רונית אלקבץ הוקרבה על מזבח הפרס.
אוקיי, אחרי שמיליון פעמים שמענו עכשיו "אחוז אחד לנשמה" וכל זה, בואו נתחיל קמפיין חדש: תפסיקו כבר, בבקשה, עם הבולשיט הזה ש"הסרט הטוב ביותר" ו"הסרט שיישלח לאוסקר" הם אותו הדבר. הם. פאקינג. לא. והטקס הזה הוא הוכחה חד משמעית. תפרידו!
חטפתי דיכאון. אם מישהו מחפש אותי, אני אהיה באיזה פאב באשדוד.
היה חזק רד
העם איתך. לא צופה בזה, חלילה. אבל אתה יודע, תומך נפשית.
יש לי הרגשה
שנראה עוד הרבה ליקוקי תחת ללימור לבנת הלילה.
רגע איבגי זכתה בפרס השחקנית המשנה?
זה גם אומר שנלי תגר לא זכתה וגם שהיא לא תזכה בראשית אוף…
זה רק נדמה לי, או שבסצינה מתוך "את לי לילה" שהוצגה לפני פרס העריכה,
אחת מהחולצות שינתה צבע מכחול לירוק באמצע האינסרט?
יש!
אולי אפס יזכה גם בפרס הטוב ביותר
הלוואי, אבל לא סביר.
(ל"ת)
למה לא? בהחלט סביר
"אפס" לקח עד כה גם את העריכה, שבלא מעט מקרים הולך עם הסרט הזוכה, וגם את התסריט שב-95% מהמקרים הולך עם הסרט הזוכה. "גט" אמנם הפייבוריט אבל הוא לא נחשב פייבוריט מהסוג הנחרץ. כמו כן, "הדקדוק הפנימי".
יש לי תחושה שהפעם העובדה שהסרט יצא הרבה לפני הטקס,
צבר קהל עצום וזכה לקונצנזוס ביקורתי גורף (להבדיל מרוב הסרטים שיוצאים לפני הטקס) דווקא עשויה לשחק לטובתו. מה שבטוח, טקס עם לא פחות מ-5 סרטים שונים שזכו בתוך פחות משעה לא הולך להיות חד גוני.
כפי שאני רואה את זה, יש שלוש אפשרויות.
בשליש הראשון של הטקס, הפרסים הטכניים, זכו שישה סרטים בשמונה פרסים ושלושה הלכו לאפס ביחסי אנוש.
אפשרות 1: בשליש השלישי הולך להיות מהפך, וגט יקבל את כל הפרסים החשובים למרות שזכה עד עכשיו רק בפרס משחק אחד. זאת האפשרות הסטנדרטית, המשמימה, אבל היא דורשת מהפך.
אפשרות 2: בשליש השלישי ממשיכים עם החלוקה של הפרסים. במקרה זה עדיין סביר שגט יקח את פרס הסרט, אבל זה אומר שקיבלנו, בהמשך לאחת השנים הטובות בקולנוע הישראלי, גם את אחד הטקסים הטובים והמעניינים והבלתי צפויים מראש.
אפשרות 3: אפס ביחסי אנוש מחזק את מצבו ומתחיל סוויפ בכל הקטגוריות הרלוונטיות כולל הסרט. זה אומר שבמפתיע, סרט שכולם הספיקו לראות לפני הטקס, וכבר זכה להצלחה קופתית וביקורתית, הולך לזכות גם בהצלחה תוארית. זה באמת יסגור היטב את השנה.
כל האפשרויות פחותות, ושתיים מתוך השלוש הן התפתחות חיובית מאד בהתייחסות של האקדמיה לטקס.
לפעמים נראה לי שדאנה אבגי
היא קצת ג׳ניפר לורנס אם היא הייתה עושה בחירות חיים שונות במקצת
סינמסקופ וסריטה מדווחים שגם הספיקו להביא פרסים
ל"יונה" על עיצוב אומנותי ( כי שיחזור תקופתי מנצח הכל [ לא שזה לא מוצדק, כן? אחלה עיצוב אומנותי יש ביונה]) ומוזיקה ל"אפס ביחסי אנוש"
ההספד של יהודה ברקן לא היה כזה מרגש.
(ל"ת)
נראה שאפילו לכל המעורבים בדבר
ברור שיהודה ברקן מקבל פרס מפעל חיים רק בגלל שהוא הופיע בסרטים דוברי עברית בנקודה כלשהי בזמן
הפרס ליהודה ברקן הוא בהחלט עוד תזכורת לדלותה המסוימת של התעשיה והסיבה שאת פרס מפעל חיים עדיף לחלק אחת ל, נגיד, חמש שנים. מצד שני, ההיסטוריה של האופירים מלאה בזוכי פרס מפעל חיים שראויים לכבוד אפילו פחות מברקן, אז למי באמת איכפת מזה? כנראה לא לאקדמיה.
ובכל זאת חסר לי אדם אחד:
אבי נשר. הוא עשה סרטים כבר מספיק זמן, ובערך מכל השחקנים,במאים,תסריטאים,מפיקים, אנשי תאורה וילדי מים היחיד שלא קיבל פרס מפעל חיים – ולתת לו יהיה קצת יותר מוצדק.
עוד אפשרויות ראויות (בעיניי): גידי גוב, טופול, טוביה צפיר, ניצה שאול ולמרות איכות סרטיו, אם זאב רווח ויהודה ברקן קיבלו אני לא מבין איך לא נותנים לבועז דוידזון.
אני חושב שפרס מפעל חיים נותנים בדרך כלל אחרי סוף המפעל הזה
ואבי נשר הוא עדיין מתחרה פעיל על האופיר מדי שנתיים בערך.
אני מבין שזה החשיבה
למרות שגם פיטר אוטול וגם זאב רווח הספיקו להוכיח שזה מאוד לא נחמד להספיד מישהו לפני שהוא מת, והספיקו לחזור עם מועמדיות נוספות אחרי שניתן להם פרס מפעל חיים.
במשפט אחד שיקפת את הריחוק הביקורתי מהעם
זה הרי מאוד מגניב להתלהב מהקומדיות של קווין סמית אומסרטי קומיקס סוג ח של מארוול.
אבל יהודה ברקן? מפעל חיים? לאאאא… עונש! הטרדה מינית! התנצלות! כמה ארס וצקצוקי לשון. איזו רטוריקה נוראית להשתמש בה כלפי שחקן ואיש שתרם שנים לתעשיית הקולנוע בישראל. לא, כנראה לא לסרטים לטעמך. כן, בטוח שהם היו פופולריים. ייתכן וזו המורשת הקולנועית של ישראל? קומדיות עדתיות? הרי כמעט כל כותב הומור בישראל משתמש במתח העדתי הזנ, החל מאפרים קישון וכלה בחיקויים ה"משעשעים" ב"פרלמנט". בעצם, טעות שלי, חבל לקרוא לזה עדתי. קרא לזה קומדיה. סרטים לכל המשפחה. סרטים על אנשים קשי יום או סתם סרטים שמנסים להעלות חיוך על הפנים. המורשת הקולנועית של מדינה לא כוללת רק סרטים ש10 מבקרי קולנוע אוהבים ו30000 צופים מעריצים. היא כוללת גם את חגיגה בסנוקר, למשל.
היי, גדלתי באייטיז- אולי אתה לא
בסרטי המצלמה הנסתרת של יהודה ברקן הוא היה מציע 50 ש"ח לבחורות כדי שיורידו את החזיה ויקפצו. זה לא מצחיק, זה לא מתח עדתי ואם זו לא הטרדה מינית מחפצנת מתועדת אז אני לא יודעת מה כן.
מה גורם לך לחשוב שחברי האקדמיה לא באמת ובתמים מעדיפים את הסרטים שהם בוחרים בהם כי הם לטעמם באמת הטובים של השנה?
מה גורם לך לחשוב שהם בוחרים רק במה שלדעתם יהיה לו יותר סיכוי באוסקר?
אתה באמת מאמין שהם יקטינו מחשיבות הטקס החשוב ביותר של שנת העשייה הקולנועית בישראל על ידי זה שיהפכו אותה לא יותר מתחרות שבה המנצח יזכה לייצג את ישראל בקטגוריה שולית שלאף אחת לא אכפת ממנה באוסקר?
?You were saying
(ל"ת)
לבי בצה"ל ואנכי בבית דין רבני
לא, אני לא מתגעגע לשירות הצבאי שלי, לפחות לא לרובו. זו פשוט דרך פלצנית להגיד שבזמן שאני מקווה ש"אפס" יזכה ויטוס לאוסקר, עמדתי וקרעתי כרטיסים ל"גט", בזמן שרונית אלקבץ בוהה בי מהפוסטר המפחיד שלו. ברצינות, הוא אחד המלחיצים, נראה כמו סרט אימה. אפשר להחליף את "גט" ב"קארי" ואת רונית אלקבץ בסיסי ספייסק (לא אישי, קלואי מורץ, אבל הגרסה שלך פחות טובה) וזה עדיין יראה לג'יט. או יותר נכון, ל-גט!……..טוב, אני אחזיר את הבמה למוני מושונוב (למרות שלא הבנתי מה כזה מצחיק בבדיחות האלה. את זאת על הפופקורן עשו בערך כל פייסבוק ואחותו כשהיום הזה הוכרז, והשתיים האחרות לא משהו).
לדעתי מנשה נוי לגמרי גונב את ההצגה ב"גט" ושחקן המשנה היה צריך ללכת אליו, אם כבר. מברוק לאיבגי ולביא, בהחלט זכיות ראויות. יאללה, מחזיק אצבעות…
מנשה נוי מועמד לשחקן ראשי.
והוא אמור לזכות בו, גם על פי הצדק העולמי וגם על פי התחרות שלא נראה שיש לו.
( האיום היחיד שאני רואה הוא זאב רווח)
אה, משום מה זכרתי שהוא במשנה.
גו, מנשה נוי!
טוב לא משנה :(
(ל"ת)
אנטישמים כולם!
(ל"ת)
אנטימנשים
(ל"ת)
"...אבל יש מצב שאפשר היה לוותר על הקטע השני מתוך "אוי אליאס אליאס". ואולי גם על בועז שרעבי"
או לפחות לתת לו לשיר את "את לי לילה". היה יכול להיות מעניין לשמוע את הגרסה המקורית בלייב אחרי הפרשנות של הטריילר של "את לי לילה".
ראש עיריית אשדוד עלה להגיש פרס.
אמבולנס נשלח לקחת את דגדום לבית החולים באשדוד.
יש!!!
דנה עושה היסטוריה.
דאנה
ואני דווקא הייתי מעדיפה שלא תעשה היסטוריה ו"תאפשר" לשחקנית נוספת לזכות… לא שלא הגיע לה (מפרגנת, לגמרי) אבל היו הרבה שחקניות ראויות מולה שהיה כדאי לדעתי פרגן לעוד אחת מהן (לפחות לנלי תגר או ללבנה פינקלשטיין).
הטקס לא נערך באשדוד!
אם הטקס אכן היה נערך באשדוד, לא היו מנסים לשכנע אותנו שהוא אכן נערך שם.
תזכירו לי למה בני ברק לא נבחרה לארח את הטקס?
אני מבינה שהמציאות מקלקלת את הבדיחה (של אסי לוי)
אבל עם כל הרצון הטוב, "אפס ביחסי אנוש" אינו הפעם הראשונה שבנות עומדות בחזית סרט צבאי. היה סרט כזה, אפילו קראו לו "בנות", והוא אמנם היה אווילי להחריד, אבל בתור מי ששרדה את הזוועה (ובעיקר את אלה אללללהה, אלליי) אני רוצה למחות. שרדתי כדי לספר!
(ל"ת)
זאב רווח מקבל אופיר על גילום תפקיד שהמילה "זקן" היא חלק אינטגרלי ממנו.
(ל"ת)
אגב, אני חשבתי שיש לו סיכוי מצוין לזכות
זו לא חכמה כי צפיתי ב"מיתה טובה" ולא ב"גט"; מצד שני, התחושה שלי (בעיקר מהטריילרים ומקטעים מפה ומשם) ש"גט" הוא עוד סרט דרמטי ישראלי טוב אך לא חדשני, ושעפים עליו קצת יותר מדי. בעיניי "מיתה טובה" ו"אפס ביחסי אנוש" הם סרטים מרעננים וחדשיים בהרבה ומגיע להם.
מזלנו שיש עוד אנשים שצופים בסרטים
ולא רק בקטעים פה ושם וטריילרים.
משה איבגי הולך לתת פרס לדאנה איבגי?
(ל"ת)
"אפס" הוא בהחלט הסרט החביב עלי בחמישיה, אבל באמת שחבל לי על "גט" שלא יקח את הפרס הגדול.
"גט" הוא קולנוע גדול באמת.
זה ביזיון מוחלט.
כל הפרסים הטכניים. השחקנית הראשית, הבמאית. ועדיין – אפס ביחסי אנוש הוא לא סרט מספיק טוב. גט הפסיד את כל הפרסים חוץ משחקן המשנה. ועדיין – הוא הסרט הכי טוב. זאת פשוט פארסה.
בשנה שעברה היה מוזר שהזאב הרע היה מועמד להכל חוץ מהסרט.
ועכשיו אב"א *זוכה* בהכל חוץ מהסרט.
"פי אלף יותר…" וכו' וכו'.
זה לא הזמן לדרוש מהאקדמיה להפסיק את הפארסה,
ולהפריד בין פרס הסרט הטוב ביותר ובין המועמד הישראלי לאוסקר?
וזאת בהנחה שאי אפשר לדרוש לפסול את הזכייה של גט מכיוון שהוא פשוט לא היה הסרט הכי טוב לפי כל שאר הזוכים בטקס.
למה להתחיל להספיד מראש, לא ברור לי... אין סבלנות?
מותר לחשוב ששחקן היה טוב ביותר בסרט שלא היה הטוב ביותר, ואפילו הבמאי, העורך וכו'. העובדה שפעמים רבות הפרסים הגדולים מחולקים יחד הגיונית בסה"כ, אך ממש לא מחויבת מציאות, ולא צריך להתייחס אליהם כאל מקשה אחת. אני חושבת שהשנה היו כמה וכמה סרטים ראויים ויפה בעיניי שהפרסים חולקו ביניהם ולא נגרפו בעיקר ע"י סרט אחד.
העובדה שהסרט הפסיד בכל כך הרב קטגוריות בישרה רעות.
מעולם לא זכה באופיר לפני כן סרט מבלי לזכות על הבימוי או התסריט או לפחות עריכה, וגט זכה עד אותה נקודה בפרס משמעותי אחד, שחקן משנה. נו, העיקר הסיום היה מעניין וראוי (לטעמי).
לי היא לא בישרה שום דבר...
מעולם גם לא היו כ"כ הרבה סרטים מועמדים לטקס וכ"כ הרבה סרטים ברמה הזאת, בפרט כאלה שהלהיבו גם את קהל הצופים. יש חדש תחת השמש, לא צריך להיכנס לקיבעון.
אני מניח שזה ההבדל בין
מי שעוקב אחרי הטקס באדיקות מעט מזוכיסטית קרוב לשני עשורים לבין מי שצופה בטקס לעתים רחוקות. מה שבטוח מדובר בשנה היסטורית ובטקס לא פחות היסטורי (שתי זכיות משחק לאדם אחד, הסרט הזוכה מתהדר גם בשיא שלילי של פרסים).
כמדומני שלא פרס משמעותי אחד, אלא פרס אחד נקודה.
אפילו בקטגוריה שבה אב"א לא היה מועמד, גט הפסיד.
סרט יכול להיות בעל התסריט הטוב ביותר,
אבל לא להיות הסרט הטוב ביותר.
ייתכן גם שהוא יהיה הסרט המבוים הכי טוב, אבל לא יהיה הסרט הטוב ביותר מבחינת התמונה הגדולה.
אבל כשסרט אחד זוכה בפרס התסריט והבימוי והשחקנית הראשית והמוזיקה והליהוק והעריכה – ועושה את כל זה על חשבון סרט אחר שהתחרה מולו בכל הקטגוריות האלה – זה אומר שהוא סרט טוב יותר מהסרט השני, לדעת הגוף המצביע, כמובן.
ואם הגוף הזה נותן את פרס "הסרט הטוב ביותר" לסרט אחר, זה אומר שהם לא באמת בוחרים את הסרט הטוב ביותר.
ייתכן שלמפיקים יש כאן קייס?
אם לא לבטל את הפרס, לפחות לשנות לו את השם?
וזה מוזר, בסופו של דבר, כי סרט על אבטלה סמויה של צעירים היה יכול להיות מועמד מוצלח באוסקר, לא פחות מסרט על חוסר צדק משפטי. בכל מקרה בשניהם כולם על תלבושת אחידה.
או שקרה כאן משהו אחר
והוא, שהמצביעים ל"אפס" בקטגוריית התסריט הם לאו דווקא אלה שהצביעו לו בקטגוריית הצילום, לפחות לא בחפיפה מלאה, וכך יצא שבכל קטגוריה "אפס" זכה בקונסטלציה שונה, אף-על-פי שבסופו של דבר, המצביעים דווקא סבורים ש"גט" היה טוב יותר.
עקרונית זה אפשרי.
אבל, התער של אוקאם.
... לא רלוונטי לענייננו.
(ל"ת)
Social Choice Theory to the rescue!
נראה לי שהתער של אוקהם היה מעדיף הסבר שלא דורש שום "קונספירציה", צירוף נסיבות מיוחד או אנשים שמתנהגים באופן מטופש – אילו רק היה כזה.
ובכן, קצת רקע: Judgements Aggregation הוא אחד משני הענפים המרכזים (השני הוא Preference Aggregation) של תורת הבחירה החברתית, שלמרות המשתמע משמע, היא לא נושא סוציולוגי, אלא תחום מתמטי בעיקרו השייך לתורת המשחקים. במרכזו עומדת שאלת היחס שבין השיפוטים והערכות של הרבה סוכנים כפרטים בודדים, לבין השיפוט והערכה של הקבוצה כולה. אחת השאלות המעניינות במסגרתו, שכנגד כל הסיכויים מובילה לוגיקנים להתעניין בתורת המשחקים, היא באיזה אופן (אם בכלל) הקבוצה מחוייבת לעיקביות לוגית, כאשר כל אחד מהפרטים בנפרד מחוייב לעיקביות לוגית.
כאן למשל, הסוכנים הם בעלי זכות ההצבעה לפרס האופיר, הם מביעים את הערכתם – כל אחד בנפרד – לגבי הסרט "הטוב ביותר" בשלל קטגוריות (במהלך ההצבעה), ולבסוף הקבוצה כולה "מביעה את הערכתה הכללית" כקבוצה באותם נושאים (בבחירת הזוכים). האם ייתכן שכל אחד מהמצביעים ינהג באופן הגיוני (כלומר – בכל הצבעה בנפרד, הסרט הטוב ביותר יהיה גם זה שיבחר בחלק מהקטוגוריות ה-"חשובות"), ובכל זאת, תוצאות ההצבעה כולה יהיו לא הגיונית (יבחר כסרט הטוב ביותר, סרט שלא זכה באף קטגוריה חשובה)?
התשובה היא – כצפוי בשלב זה של התגובה – שהדבר ייתכן, ואף סביר. זו דוגמא ל-"The Doctrinal Paradox". למשל, תאר לך 3 מושבעים במשפט המביעים את דעתם לגבי אמיתותן של שלוש סוגיות ("נחתם חוזה תקף בין הצדדים", "החוזה הופר על ידי צד א'", ו-"יש להרשיע את צד א' בהפרת חוזה"). כל אחד מהמושבעים נוהג כמובן בהיגיון ובעיקביות, ולכן כל מושבע יפעל לפי הכלל "יש להרשיע את צד א' בהפרת חוזה אם ורק אם היה בתוקף חוזה תקף, והוא וצד א' הפר אותו". (נגיד שזה החוק). כעת ייתכן שמושבע 1 מעריך [אמת, אמת, אמת], מושבע 2 מעריך [אמת, שקר, שקר] ומושבע 3 מעריך [שקר, אמת, שקר]. כל ההערכות שלהם הגיוניות בפני עצמן. אבל אם הם פשוט יצביעו ויחליטו על סמך "הרוב קובע", יתקבל שהקבוצה כולה מאמינה "היה חוזה תקף בין הצדדים, צד א' הפר אותו – אבל לא צריך להרשיע אותו". כלומר יוצא שרוב המושבעים חושבים שהמציאות העובדתית היא כזו לפיה חייבים להרשיע את צד א', אבל במקביל מחליטים שלא צריך להרשיע אותו – וזאת בזמן שכל מושבע בנפרד הצביע באופן עיקבי והגיוני לחלוטין.
בדיוק אותו פרדוקס יכול להתרחש בהצבעה לפרסי האופיר (והאוסקר).
My point exactly
(ל"ת)
או שקרה כאן משהו אחר
פיצוי – חברי האקדמיה הצביעו לסרט הטוב ביותר לסרט שחשבו שהוא הטוב ביותר, והצביעו בקטגוריות אחרות לסרט שחשבו שהטוב ביותר אחריו. אחרי הכל, גט קיבל תגובות מצוינות בכל מקום, כולל בטבלאות המבקרים השונות, לא פחות מהשבחים להם זכה אפס ביחסי אנוש.
בעיני זה צעד מבורך שאין סרט אחד שגורף הכל, כמו בשנים קודמות.
אלא אם הם טובים במידה דומה ולכן זה לא שיש זוכה מובהק
בפרט אם די מצביעים החליטו לפצל את הצבעתם.
לדעתי בלי לראות את התפלגות ההצבעות (שאין סיבה למעשה לא לפרסם אותן) לא ניתן להגיע למסקנות נחרצות
בתחום המשחק, למשל, אני נוטה להמר ש"גט" קיבל יותר קולות בסך הכל מאשר "אפס ביחסי אנוש" – מתוך ההנחה שמנשה נוי ורונית אלקבץ היו מועמדים מובילים (בנוסף לששון גבאי שזכה).
אני אוכל להגיד יותר אחרי שאזכה אשכרה לצפות בסרטים, אבל לפחות על פי מה ששמעתי על הסרטים המובילים נראה לי שהשילוב של קומדיה/טרגדיה/מסר ליברלי אוניברסלי של "מיתה טובה" הוא ה-Oscar Bait הכי מוצלח. מצד שני, סרט פרוצדורת גירושין מזרח תיכוני אחד כבר הביא אוסקר, אז אולי גם לגט יש סיכוי…
מחשבה אחרת
אחת מהסיבות שהימרו מלכתחילה על גט זה בגלל הנטייה של האקדמיה לא לתת לסרטים שיצאו כבר את הפרס לסרט הטוב ביותר בגלל שבעיני האקדמיה הניצחון הקופתי והביקורתי שלהם הוא "מספיק". כמו שאנחנו יודעים, כנראה שהם מסתכלים על הקטגוריות אחרות בפחות חשיבות כמו הסרט הטוב ביותר, ולכן לא היה להם בעיה להעניק לאפס כל כך הרבה פרסים – אבל כשזה הגיע לפרס "הגדול", הם העדיפו לתת אותו למישהו שעדיין צריך דחיפה – גט.
לפעמים השלם גדול מסך חלקיו
לא ראיתי אף אחד מהסרטים כך שאין לי מושג מה קרה במקרה הספציפי הזה. אבל אני בהחלט יכולה לחזוב על מקרים שבהם כשמפרידים את כל האלמנטים הטכניים יש צד אחד שהוא יותר טוב, אבל איך שהוא משהו בסימביוזה של כל המרכיבים נותן איזה ערך מוסף לסרט השני, והשלם נותן איזה משהו שהוא יותר מסך חלקיו.
זה קרה לי עם לא מעט סרטים שיכולתי להגיד שהבימוי עשוי טוב, העריכה טובה, המשחק טוב, המוזיקה טובה, ואני באמת מעריכה את כל החלקים הטכניים בסרט – אני פשוט מרגישה שמשהו חסר שם ועדיין אין וואו פקטור. ולעומת זאת בסרטים אחרים יכולתי להצביע על בעיות טכניות אלה או אחרות, אבל עדין היה משהו בסרט שגרם לו לעבוד ממש טוב (למרות הבעיות שיכולתי להבחין בהן)
מוכר לי האיבגי הזה, אבל לא נראה לי שהייתי בפסטיבל מדיטירנה אשדוד אף פעם...
הוא עשה עוד משהו? מישהו יודע?
כן, זה פרס המשלוח לאוסקר. סופית.
(ל"ת)
וכשיש מקרים דומים של סרטים שזוכים באוסקר בלי אף פרס משמעותי אחר
"ארגו", למשל – למה זה קורה?
אני לא טוען שהאוסקר הוא לא שיקול בבחירת הסרט (וחבל), אבל לגמרי סביר לבחור סרט כטוב ביותר בלי לחשוב שכל אחד מהמרכיבים שלו הוא הטוב ביותר. בכל מקרה, גט נראה לי סרט אפרורי מדי לאוסקרים בכל מקרה (טרם ראיתי, מקווה לראות השבוע).
כדאי גם לזכור שלא הייתה כאן וועדה שהתכנסה וחילקה את הפרסים, אלא הצבעה אינדיבידואלית לכל קטגוריה באופן חשאי. כלומר ייתכן שגט זכה על חודו של קול בפרס הסרט, והפסיד את פרס הבימוי או התסריט על חודו של קול, כיוון שלצד כאלו שהצביעו בכל הקטגוריות לאחד משני הפרסים, היו כמה שהחליטו "לפזר" את ההצבעה בין כמה סרטים שונים שמצאו חן בעיניהם.
למה לעצור כאן?
ייתכן שבכלל לא הייתה הצבעה, והזוכה בפרס הסרט הטו- שיישלח לאוסקר נבחר בכלל על ידי ועדה.
"ארגו" זכה בפרסי התסריט והעריכה.
ואת הפרסים שהוא לא זכה בהם הוא הפסיד לשלל סרטים אחרים ושונים. ובהחלט ייתכן שהיה צילום יוצא דופן באיכותו בסרט אחד, שחקנית מעולה בסרט אחר, וכו'. לא היה סרט אחד שלו "ארגו" הפסיד ב-80% מהקטגוריות – אבל ניצח אותו ב"הסרט הטוב ביותר".
גט לא אפרורי.
ואם באמת השיקול הוא מה לשלוח לאוסקר – אז כן, אני שם את גט מעל לאפס (ואת מיתה טובה מעל לשניהם. למרות שהבאזז על גט מקאן יותר חזק מהבאזז על מיתה טובה מונציה וטורנטו, אז זה עלול להסביר)
הוא לא אפרורי, הוא בעיקר שחור ולבן.
(ל"ת)
דווקא הבאז על מיתה טובה היה גדול מזה של גט
אבל הוא היה אחרי ההצבעה הסופית לאופיר.
כן?
אני לא בטוח שבחינת כמות הבאזז שהוא יצר זה נכון, אלא בעיקר שהוא עשה את סיבוב הפסטיבלים שלו ברגעים אלה ולכן זכה לעידוד בעוד שגט שיצא לפני כמה חודשים נשכח מעט.
בשלב הזה אגב, כאשר ממש לא נראה באופק בקטגוריה איזה זוכה אדיר שיסחוף( כן, יש את לוויתן, אידה ומאמי – אבל כולם מ-מ-ש סרטי פסטיבלים לפי הבנתי וצריך לזכור שהזכייה של יפה לנצח הייתה מוצדקת ונהדרת אבל גם די מפתיעה, כשכולם חשבו שניצוד ייקח את הפרס), אני חושב שהסיכויים של גט סבירים ואפילו די טובים לזכות במועמדות – מה שאומר שבליל האוסקרים אני עוד פעם יהיה עם קונפליקט לגבי הסרט של המדינה שלי שלא כל כך אהבתי מול סרט ממדינה אחרת שאני יותר אוהב (כנראה).
בנוסף למה שציינת,
כדאי גם להזכיר שחלק מהמצביעים מצביעים באופן אוטומטי לפרויקטים שהם קשורים אליהם בצורה זו או אחרת. אם נצא מנקודת הנחה שלדעת הרוב-הלא-מוטה-באופן-אוטומטי נוצר מצב של תיקו (או נצחון על חודו של קול לאחד מהשניים) בהרבה מאוד קטגוריות בין "אפס" ל"גט", אזי מספיק שאין חפיפה מלאה של המועמדים בקטגוריות השונות (מבין הקטגוריות המשמעויות יש חפיפה מלאה בין המועמדים רק בשלוש קטגוריות שונות – סרט, בימוי* ושחקנית) כדי לקבל מצב שבו מצביעים אוטומטיים של סרט איקס שמועמד בקטגוריה אחת יצביעו לאחר בקטגוריה שבו הסרט שלהם לא מועמד ויטו את הבחירות על מנת שנקבל תוצאות כמו שקיבלנו היום.
*באמת שלא חסרים בהיסטוריה מקרים של פיצול בין שתי הקטגוריות.
יש לי תחושה גם שהייתה גם הטייה אחרת, אולי לא פחות חמורה
שהיא המצב שבו אנשים נהנו יותר מ"אפס ביחסי אנוש" אבל הרגישו שהוא לא "חשוב" או "רציני" מספיק בשביל הפרס הגדול. ולכן העניקו לו כל פרס בנפרד אבל הרגישו שהפרס הגדול מגיע לגט.
ואני חושב שזו טעות
כמו שכתבתי בדף של הביקורת, מערכת היחצ"נות של "אפס ביחסי אנוש" שיווקה אותו בתור קומדיה של צחוקים ושיגועים – אין מה להתווכח עם ההיגיון השיווקי הזה, אני מניח שהוא הביא לסרט הרבה מאוד צופים – אבל הסרט עצמו די רחוק מלהיות כזה. בסופו של דבר אני חושב שזה סרט די מריר שמותח ביקורת די חריפה על הצבא שלנו.
לא רק אתה; בפרט, זה גם מה שהיוצרת שלו חושבת עליו
כפי שהיא תיארה אותו אתמול. ממש לא צחוקים ושיגועים אלא קומדיה שחורה על הבורג הקטן במערכת שממש לא רוצה להיות בה (זה כבר ניסוח שלי, היא השתמשה במילים אחרות).
קומדיה שחורה=/=צחוקים ושיגועים?
במובן האנליטי יותר, כן – "אפס ביחסי אנוש" מבאס לא פחות מהסרט שניצח אותו באופירים, אבל הוא עדיין קומדיה. קומדיה שחורה משחור, אבל עדיין אחד הסרטים הכי מצחיקים שהתעשייה המקומית אי פעם ייצרה. כל סאגת המתאבדת הייתה דוגמה קלאסית לז'אנר הקומדיה השחורה. סרט יכול להביא חצי מיליון אנשים כדי למרוח אותם על הרצפה מרוב צחוק, ועדיין להיות ביקורתי ומריר. זה עדיין לא הופך אותו לטרגדיה, לדרמה או לדרמה קומית.
דווקא הדוגמה המוסתרת שלך
מדגישה את מה שמאוד מיוחד באפס ביחסי אנוש. מאוד קל להקל ראש בסרט הזה מכיוון שהוא עטוף בעטיפה מצחיקה וקלילה, אבל ב-core שלו הוא משתמש בעטיפה הזו כדי להגיש כמה סיפורים מאוד קשים ורציניים.
אני חושבת שזה מה שנתן לטליה לביא את הפרסים הבינלאומיים שלה ולכן ההתיחסות אל הסרט הזה ברמת מבקרי האוסקר מאוד קשה לפענוח מראש.
צודקת.
(ל"ת)
מה.
"בדרך כלל בסרטים כשמישהו מתאבד זה מובן מאליו".
… דוגמאות? כי אני ממש לא יכול להבין על מה מבוססת האמירה הזאת.
אני עדיין לא מבין. איזה סרט אתה מכיר שבו מישהו מתאבד ולא עושים מזה עניין?
"יש סרטים" אתה אומר. סבבה. איזה?
"האוס"
"חומות של תקווה" (קצת שונה. הם לא במקום ביחד איתו, אלא רק שומעים על זה מאוחר יותר)
למען האמת, רוב ההתאבדויות בסרטים קורות בסופם מה שמקשה לבדוק את התיאוריה הזאת לעומק. אבל אם מדברים על מוות של דמויות ולא ספציפית התאבדויות, אז בערך כל סרט שיצא אי פעם.
הפופולריות ניצחה את האיכות
הבימוי ב"אפס" היה לא מהודק, הרבה רגעי שיא שהתפספסו וחוסר איזון משווע. במאי מנוסה יודע לתזמן את רגעי השפל והשיא וגם יודע ליצור רצף מעניין כלשהו בין הסצינות, בטח בהתחשב בכך שהיא הצסריטאית (זוכת האוסקר ) בנוסף.
אי אפשר להתחיל להשוות אפילו לבימוי של אלקבץ, סקאלה אחרת לגמרי.
מעולה.
סיום חלומי לטקס בינוני. יש לי תחושה ש"גט" הוא הסרט שזכה בפרס הגדול עם הכי מעט בקטגוריות האחרות (בלי בימוי, תסריט, עריכה, צילום). תודה לך אקדמיה על בחירות מעניינות מהרגיל.
לטעמי עדיף להפריד את הפרס לסרט הטוב ביותר הנציגות לאוסקר
כי הסרט הישראלי הטוב ביותר הוא לאו דווקא הסרט המתאים ביותר לייצג את ישראל בתחרות בינ"ל, כפי שגם לא הייתי שולחת את שיר השנה של רשת ג' לייצר אותנו באירוויזיון. לו זה היה תלוי בי הייתי שולחת את "מיתה טובה".
ככה זה ברוב מדינות העולם אם אני לא טועה.
היו הרבה מאוד מקרים שבהם סרט שלא זכה בסזאר ייצג את צרפת או שסרט שלא זכה בגויה ייצג את ספרד. לא סתם הרבה מתלוננים שגם פה צריך לשנות את השיטה.
הגישה הזאת נראית לי מוזרה, כיוון שהיא מעידה על אחד משניים
או על התרפסות בפני האוסקר ("תראו, אנחנו מעניקים לפרס שלכם כל כך הרבה חשיבות, שאנחנו מוכנים לנהל הצבעה נפרדת כדי לנסות למצוא את הסרט שיש לו את מקסימום הסיכוי לזכות באוסקר") או זלזול באוסקר ("זה הסרט הטוב ביותר שלנו, אבל אתם לא תבינו אותו כי אתם אמריקאים שטחיים, הנה משהו שתאהבו"). בנוסף, זה עשוי לגרום לבמאים להשקיע בסרטים שרלוונטיים לאוסקר ולא כאלו שרלוונטיים לישראל. מלבד זאת, הרבה פעמים התברר שסרטים שנראו כמו בחירות לא טובות כ"מועמדי אוסקר" (עג'מי, בופור) דווקא הצליחו להגיע לטקס. המצב הנוכחי הוא ההגיוני ביותר, כיוון שהוא בעצם אומר לנציגי האוסקר "זה לדעתנו הסרט הטוב ביותר שלנו, אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם".
אולי הפתרון ההגיוני היחיד (מלבד ביטול קטגוריית "הסרט הזר" הדי מוזרה) הוא שנציגים של האוסקר יבחרו את המועמדים בעצמם בכל מדינה, ממש כפי שכל פסטיבל בוחר את הסרטים בעצמו על ידי סלקטורים מטעמו.
והכותרת ב-ynet: "בדרך לאוסקר: "גט" זכה בפרס אופיר"
#לפעמים_דיונים_נפגשים
קטגוריית הסרט הזר היא לא ברת השוואה לאירוויזיון
לאירוויזיון יש גוון מוסיקלי מאוד מסוים שהולך ומקצין עם הזמן והופך את עצמו לפחות ופחות רלוונטי עבור הקהל הרחב. בסרט הזר לעומת זאת אין אופי מסוים שעל פיו אנחנו יודעים איך להתנהל עם הסרט שאנחנו שולחים לאוסקר. בניגוד למה שאנחנו מעדיפים לחשוב זאת ממש לא קטגורייה חד גונית והיא רצופת הפתעות (לדוגמאות מהתגובה האחרת כדאי להזכיר גם את ההפתעה הכי גדולה של העשורים האחרונים – "אמלי").
ראשית, לא טענתי שקטגוריית הסרט הזר היא בת השוואה לאירוויזיון
לא ניסיתי להשוות בין תחרויות שונות לחלוטין אלא רק להעביר נקודה שמה שקולע בצורה הטובה ביותר לטעם הישראלי אינו בהכרח מתאים לייצג את ישראל בתחרות בינ"ל שבה השופטים אינם ישראלים, ולכן כדאי לנסות לקלוע לטעם גלובלי יותר. זה הכול.
שנית, מדבריך יש לי תחושה שאתה לא ממש צופה באירוויזיון אלא נשען בעיקר על סטיגמות. לאירוויזיון אין שום "גוון מוסיקלי מאוד מסוים" והוא ממש לא "הולך ומקצין עם הזמן". מי שצופה בתחרות יודע שיש בו בעיקר מוזיקה אירופאית פופולרית בסגנונות מקובלים – פופ, רוק, דאנס, היפ הופ ועוד. פה ושם נכנסים לפעמים כל מיני שירי שטות גימיקיים, אבל נדיר שהם זוכים (אולי הזכייה החריגה ביותר הייתה ב-2006, של להקת לורדי הפינית ששרה רוק כבד, ממש לא סוגה שמזוהה עם התחרות, כן?). יש שירים קצביים, יש בלדות, יש מיושנים, יש עדכניים… יש כל מיני, ובכל פעם זוכה משהו אחר. לפעמים זוכה שיר בסגנון אתני, לפעמים קאנטרי, לפעמים פופ, לפעמים רוק, לפעמים קצבי, לפעמים בלדה… השנה זכה שיר בסגנון ג'יימס בונדי מובהק, שירלי בייסי סטייל (יש יאמרו שבגלל גימיק, אבל מבחינה מוזיקלית, ממש לא סגנון שהומצא או רווח באירוויזיון).
גם באירוויזיון לא ניתן לצפות מראש איזה סגנון יזכה… זה תלוי בד"כ באיכות השיר, עד כמה הוא מצליח לתפוס את האוזן ולקלוע לטעם של מרב המצביעים. אין נוסחה יחידה מנצחת (ודווקא שירים נוסחאתיים מדשדשים לא פעם בתחתית הטבלה כי הם משעממים). גם בסרטים אין נוסחה מנצחת ואין איזה סגנון אחד ויחיד שצריך לקלוע אליו כדי לזכות. הנקודה היא שלפחות לתחושתי, יש סרטים שנפלאים בענינו כישראליים כי הם תופסים משהו מזוקק של ההוויה המקומית וזה לאו דווקא מדבר לקהל שלא חי אותה. לכן אני חושבת שמוטב לנסות לקלוע לנושאים בינ"ל יותר.
אני לא חושבת ש"מיתה טובה" סרט בסגנון אמריקני או שמנסה להתחנף לקהל זר (זו לא טענה שלך, אני רק מבהירה שזה לא מה שנחוץ בעיניי כדי לזכות בפרס). בעיניי הוא ישראלי לחלוטין, אבל הוא נוגע בנושא אקטואלי ורלוונטי מאוד שלאנשים שלא חיים כאן קל מאוד להזדהות איתו. גם "אפס ביחסי אנוש" מציג תופעה גלובלית של בורג קטן במערכת (אף שהוא אכן עושה זאת בצורה ישראלית מאוד). לעומת זאת ייסורי הגירושין ברבנות נראים לי כמו נושא שפחות מדבר למי שלא חי כאן. אמנם דיכוי נשים אינו נושא מקומי ואני לא טוענת לרגע שאי אפשר להזדהות גם עם אדם שמגיע מתרבות שונה לחלוטין, ועדיין, נראה לי שאם מלכתחילה יוצאים מנקודת התחלה משותפת, קרובה יותר (כמו למשל "המתת חסד") זה הרבה יותר קל.
הרגע הזה ששלומי ורונית אלקבץ קוראים לקאסט
להצטרף אליהם, וחצי אולם עולה מהכסאות לבמה…
יש חייט בקהל?!
(ל"ת)
לאאאא
אני רואה את הכותרת מחר בעיתון:
על ראש של סיכה
"דרמה בטקס פרסי אופיר: למרות שגרף מספר פסרים משמעותיים, הפסיד הסרט 'אפס ביחסי אנוש' של טליה לביא את הפרס החשוב ביותר – פרס הסרט הטוב – שהיה שולח את סרטה להתחרות בקטגוריית הסרט הזר באוסקר. בתגובה, עלתה לביא לבמה עם אקדח סיכות והחלה לירות אל עבר הקהל. לא היו נפגעים כי, אתם יודעים, זה אקדח סיכות."
השמלה של רונית אלקבץ הייתה יכולה להיעזר באקדח סיכות.
(ל"ת)
ל״גט״ מגיע ובגדול.
לא רק בגלל המשחק המדהים והחוויה העוצמתית שהוא מעביר לצופה,
אלא גם בגלל החשיבות שלו והנושא הכואב בו הוא עוסק.
וההפרדה אכן קיימת (למרות הטייטל שנועד להקנות אטרקטיביות לטקס )
ואני חושב שגט נבחר *למרות* שהוא נשלח לאוסקר ולא בגלל זה.
ההפתעה תהיה אם "גט" דווקא יזכה בקטגורית הסרט בשפה זרה באוסקר...
(ל"ת)
אני דווקא תכננתי לצפות בטקס וצפיתי בו בשמחה וברצון
אפילו הייתי באמצע קניות אחרי שמונה וחתכתי הביתה כדי להספיק להתחלה (ככה זה כשאין אמצעי הקלטה). בעבר לא צפיתי כי לא ידעתי מתי יש (השנה ידעתי כי במקרה נפלתי על פרומו לפני יומיים…) ובעיקר כי לא הכרתי את הסרטים המתמודדים ואז זה לא כ"כ מעניין. השנה קרה מקרה נדיר וצפיתי בשלושה סרטים ישראליים, שניים מהם היו מתמודדים רציניים ("אפס" ו"מיתה") והשלישי ("זינוק") אפשר לי להבין את הבדיחות במונולוג של מושונוב…
בסה"כ היה לא רע… הפניות לשר האוצר (בפעם הראשונה אדם שהשתתף בשני סרטים ישראליים מצליחים למדי ולא בתפקיד עצמו) היו קצת מעיקות, אבל ניחא. דווקא עם החגיגה האשדותית זרמתי; למה לא? מגיע להם.
לא הצלחתי להבין איך ועל מה קיבל דווקא יהודה ברקן פרס על מפעל חיים. באמת נגמרו האנשים לתת להם?
קליפ ההולכים לעולמם היה קורע לב במיוחד, הייתה שנה קשה עם באמת כמה שמות גדולים במיוחד (אריק איינשטיין, ספי ריבלין, אסי דיין, חנה מרון, מני פאר, מנחם גולן…).
לא הופתעתי כלל ש"גט" זכה, בפרט שכל הזמן הימרו עליו וטענו שהוא טוב יותר. איכשהו הייתה לי תחושה ש"אפס" לא יזכה, ושמעדיפים לפרגן ליוצריו בנפרד, בפרט לטליה שהיא יוצרת צעירה ומבטיחה, לעומת רונית אלקבץ הוותיקה, שכבר זכתה בכמה וכמה פרסי אופיר בעבר (גם אם רק בתור שחקנית).
הצטערתי ש"מיתה טובה" לא ייצג אותנו באוסקר, הוא היה בעיניי אמור להיות המועמד העיקרי לפרס הסרט. אני חושבת שהמתת חסד היא נושא רלוונטי ונוגע לאמריקנים הרבה יותר מהתלאות שעוברות נשים יהודיות במדינה דמוקרטית נטולת הפרדת דת ומדינה ונישואין (וגירושין) אזרחיים. רבים מהם לא תופסים בכלל שבתי הדין הרבניים הם חלק מבתי המשפט בישראל (הזוי גם בעיניי).
ההפתעה של הטקס: תמרה קליינגון אשכרה מדברת ככה. הייתי בטוחה שאת המבטא הכבד היא זייפה במיוחד לתפקיד!
אבל למה לצאת פוץ מעצבן, למה?
הבנו ש"זה לא הסרט הטוב ביותר אההההה!", חפרת על זה כמו הבדיחה (אה, רגע, זה מה שזה היה?) על אשדוד. פשוט תפתח על זה כתבה חדשה שיכולה להיות הרבה יותר עניינית ותכל'סית מאשר לאזכר את זה בכל שורה שלישית.
יהודה ברקן? נכון, סרטי בורקס ומתיחות הם לא סרטי איכות ויש בהם המון מגרעות – אבל למה לא להעריך כמה מהגורמים שעשו את אותם סרטים ושגרמו להנאה למאות אלפי צופים? מה הבעיה בלתת את הפרס ליהודה ברקן, בגלל שהוא התנהג בדרך שהייתה נפוצה אז (מי יהיה הראשון שיגיד "נו, גם להיות נאצי היה in לפני כמה שנים" ייצא דביל?). זוכה ראוי מאוד לדעתי, לא צריך להיות עילאי ומתנשא כדי פשוט לפרגן.
והטענה שלך על הניגודיות בין פסטיבל קאן לאוסקר מתבטלץץת נוכח העובדה שלא מעט מועמדים/זוכים בקאן גם היו מועמדים/זכו באוסקר. על "הערת שוליים" שמעת?
דאמט, איזה פוסט של סבתא מכנה.
מצחיק שאתה מתלונן על פוץ מעצבן, עילאי ומתנשא
בזמן ש, מה לעשות, יצאת בדיוק כזה.
אולי זה מצב של it takes one to know one
אבל זה משהו שמאוד בולט אצל רד פיש מאז.. הנצח
וחוץ מזה
הוצאתי עצבים בגלל הלייב-בלוגינג המעצבן הזה שבו רד פיש החליט שהוא סגן שר הקולנוע (כבוד השר הוא, איך לא, יאיר רוה) ושהוא יודע יותר טוב מכולם מה נכון ומה לא. אם זה לא עילאי ומתנשא אז מה כן?
כשרופא רושם לך אנטיביוטיקה
אתה גם מתלונן שהוא עאלק סגן שר הבריאות כי מה נראה לו שרק הוא מבין אילו תרופות מתאימות ומתי?!
או שאתה שומר את האינטיליגנציה החיננית שלך רק לפה?
הדוגמא הנוראית ביותר אי פעם
(ל"ת)
אני קצת לא מבין את זה.
אני יכול להבין את הטענה שישנם חברי אקדמיה שכשהם מצביעים לסרט הכי טוב בפרסי אופיר הם בעצם מצביעים לסרט שהכי מתאים לאוסקר מבחינתם, אבל לא בטוח שפיצול של שני הדברים הוא הפתרון. אני יכול להבין את התרעומת על זה ש"אפס" גרף הרבה פרס אבל הפסיד את הפרס הגדול, אבל הפיצול במקרה הספציפי לא נראה לי כזה חריג (אם הייתי חבר אקדמיה הייתי נותן את קולי ל"גט" בקטגוריות הסרט, תסריט ושחקן ראשי אבל הייתה לי התלבטות קשה בשאר הקטגוריות). מה שאני לא מבין זה איך הגענו למסקנה שהבחירה ב"גט" על חשבון ארבעת האחרים היא כי הוא המתאים ביותר לאוסקר? ומה עם עלילת "מיתה טובה" שנחשב לאחד משלושת הפייבוריטים באופיר וזכה בהרבה יותר פרסים מ"גט"?
שנית, האם השנים האחרונות באוסקר לא לימדו אותנו שאין לנו שמץ של מושג לגבי קטגוריית הסרט הזר? הרי חוץ מהזכייה של "פרידה" לפני שלוש שנים הקטגוריה הזאת היא הכי פחות צפויה (למרות שהיא גם הכי שולית). ב-2008 "ואלס עם באשיר" התרסק בניגוד לכל התחזיות, לפני שנתיים כולם הימרו על "מחוברים לחיים" בתור זוכה מובהק חצי שנה לפני הטקס והוא אפילו לא היה מועמד ואפילו, כמה מביך, לא הגיע לשורטליסט; לפני שנה מיכאל הנקה עשה את הבלתי צפוי וזכה עם "אהבה" שהוא לא ממש חומר לאוסקרים, באוסקר האחרון הרבה פייבוריטים ("ווג'דה", "העבר", "גלוריה", "כחול הוא הצבע החם ביותר" שאפילו לא נבחר בתור נציג מדינתו) נשרו בשלב זה או אחר ולא היו מועמדים. גם הסרט שזכה באותו טקס, "יפה לנצח", לא בדיוק עשויי מחומרים שאנחנו נוטים ליחס לסרטים שעשויים להתחבב על האקדמיה. אז למה אנחנו בכל זאת ממשיכים לחשוב שאנחנו יודעים מעולה מהו הטעם האמריקאי? מה ההתעליינות הזאת?
מה הופך סרט למצליח?
מה הופך סרט למצליח? טעם של עוד / מיצוי ב100%
גט לא פה ולא פה
מיתה טובה ואפס הרבה יותר מתאימים לקהל באופן כללי, גט הוא כבד ומלמד יותר מאשר מהנה, זה לא סרט שזוכה באוסקר
זה פחות או יותר מה שאמרתי
אני רק חייב לציין ש"אהבה" כן נחשב לפייבוריט מתחילת הדרך.
אישית, אני חושב שצריך לבחור את הסרט הטוב ביותר לדעת חברי האקדמיה – ואם האקדמיה האמריקאית תאהב את זה, אז אחלה. אני בטוח שיהיו שנים שנהיה מועמדים (או שניכנס לשורטליסט) ויהיו שנים שלא, כמו שקורה לכל מדינה בעולם. האוסקר הוא לא המטרה.
לגבי "אהבה",
למיטב זכרוני הוא לא היה ה-פייבוריט מהרגע הראשון. הזכייה בקאן אולי סימנה אותו בתור מועמד טבעי (אם לא בדרך הרגילה אז לפחות בעזרת הועדה ההיא שאמורה לדאוג לסרטים הבולטים בסצינת הפסטיבלים), אבל מי שנחשב לפייבוריט העיקרי בעיני האנשים שחושבים שהם מבינים מה הטעם האמריקאי הוא "מחוברים לחיים". "אהבה" הפך לפייבוריט בעיקר אחרי פרסום המועמדויות בהן נודע שהוא גם מועמד לפרס הסרט הטוב, תסריט (כמו הזוכה של השנה שלפני, "פרידה") ושחקנית ראשית. חוץ מזה דיברתי על רמת ההתאמה שלו למה ש"אנחנו" נוטים לחשוב כ-טעם של האקדמיה האמריקאית, לא על רמת הפייבוריטיות שלו.
נכון, שכחתי מ"מחוברים לחיים"
עכשיו שאת/ה כותב את זה, אני נזכר ש"אהבה" נחשב למועמד ודאי למועמדות ואז, כאמור, "מחוברים לחיים" לא הגיע אפילו לשורטליסט.
אנקדוטה חנונית שלא קשורה לשום דבר: בדייט השני שלי ושל חברה שלי חפרתי לה לא מעט על הקמפיין האוסקרי של "מחוברים לחיים" ושיש מצב לא קטן שהוא יקבל לא מעט מועמדויות לאוסקר הקרוב (דאז). הח הח, כמה חפרתי, כמה טעיתי (:
פישלייק ללייב-בלוגינג המשעשע.
(ל"ת)
ומלבד ההפרדה המוצעת בין הנציג לאוסקר לסרט הטוב ביותר, אני יכול לחשוב על תוספת לטקס:
קטגוריית סרט האנימציה הקצר של השנה.
בישראל יוצאים מעט מאוד סרטי אנימציה מקומיים באורך מלא והמצב הזה לא עומד להשתנות בעשור הקרוב, אבל בישראל יש לא-מעט סטודנטים לאנימציה וגם אולפנים שעובדים אמנם בעיקר על פרסומות, קליפים, מעברונים ותכנים לילדים – אבל תעשייה יש פה. מה תיתן הכללה של הקטגוריה הזאת באופיר? ובכן, זה לא שהאופיר הוא איזו פצצת-רייטינג שמדביקה את כל עם ישראל במתח למסך, אבל הוא *כן* מושך את תשומת לבם של האנשים שיכולים לדחוף להפקה של סרטי אנימציה באורך מלא: אנשי הקרנות, אנשי משרד התרבות ופוליטיקאים.
ואם יוסיפו קטגוריה כזאת, מה יקרה עם פרסי "אסיף" שניתנים כל שנה לסרטי אנימציה בפסטיבל אנימיקס?
כלום. ימשיכו לתת אותם. העובדה שמחלקים פרסי אופיר מעולם לא הפריעה לפסטיבלים בירושלים וחיפה לחלק פרסים משלהם.
כן!
זה יהיה נהדר. מוזר לחשוב שאין כזה בעצם עד עכשיו.
מה הבעיה ביהודה ברקן אני לא מבין
מה רוג'ר קורמן לא זכה באוסקר על מפעל חיים?
אם אתה מפיק זבל חינני בצורה קונסיסטנטית ונותן תוך כדי הזדמנויות לדור חדש של קולנוענים אז זה ראוי להערכה וזה מה ששניהם עושים
אם אתה מפיק זבל (חינני? נו) בצורה קונסיסטנטית
זה אינו ראוי להערכה (לפחות בעיניי).
ואגב, בעיניי סרטי המתיחות שלו ראויים לכל גנאי
הם היו מופת של טעם רע. לא רק התעללות באנשים תמימים אלא גם בשחקנים ובעיקר בשחקניות שהצחוקים היו לא פעם על חשבונן בכלל ועל חשבון שדיהן בפרט.
אני לא מנסה לומר את זה מתוך איזו התנשאות בוגרת, אפילו בילדות לא חשבתי שזה מצחיק. קרובת משפחה לקחה אותי לאחד מסרטיו בילדות (הייתי בת 11, משהו כזה, אני מעריכה) ועד היום אני זוכרת את עצמי יושבת מכווצת בכיסא באי נוחות. סביבי גאו אנשים בצחוק ואני בעיקר סבלתי וריחמתי על האנשים בסרט.
מסכים עם כל המילה.
אבל התכוונת לגעו בצחוק? או שזה דימוי אחר שפיספסתי?
גם וגם, למעשה... התערבבו לי רעיונית
גלים גלים של אנשים מתגלגלים… ורק ילדה אחת יושבת מכווצת בכיסא ותוהה מתי זה ייגמר.
אולי מגיע לו פרס על היכולת לקלוע ישירות לטעם הישראלי, לא יודעת; בעיניי זה עדיין היה טעם רע, לא יכולה לסבול מתיחות בכלל (לפחות כיום לא מנסים לבסס אותן על שדיים).
רגע, כמה קונסיסטנטי אתה צריך להיות?
אם אתה עושה סרט זבל אחד – אתה כלום, אבל אם אתה מייצר זבל באופן קונסיסטנטי במשך שנים – אתה יוצר חשוב וראוי לפרס למפעל חיים. נשאלת השאלה רק, איפה הגבול? מתי אתה הופך מסתם זבלן לנכס לאומי? חמישה סרטים? עשרה?
ברגע שאתה עושה יצירת מופת אחת
איבדת את זה. אז אתה צריך להיות מאד סלקטיבי בסרטים שאתה יוצר. לפעמים עדיף לחכות כמה שנים רק כדי לא לפשל עם איזה סרט טוב.
הבעיה היא שזה לא רק זבל.
זה גם לא רק הטרדות מיניות. אלה סרטים רדודים ומטופשים, שגרמו לאנשים לצחוק מהמכנה הכי נמוך ושפל שאפשר (אדם שמן שמחליק על קליפת בננה כשהוא חושב שמתנדבת משוודיה בקיבוץ עם מחשוף מתעניינת בו או שיט אחר). הסרטים האלה לא רק היו בידור זול אלא גם גרמו לנזק בזה שהם נתנו פתח לכל מיני תוכניות שבאו אחר כך, דוגמת דודו טופז, שניסו לשחזר את "העממיות" הזאת. אני לא אומר שרק סרטים של ברגמן או מיכאל הנקה צריכים לתת ליוצר פרס של מפעל חיים אבל עכשיו בראיה לאחור אני מתבייש (לא רק לא לשותף לדעה אלא ממש מתבייש) שסרטי המתיחות האלה הפכו לנכס צאן וברזל של הקולנוע הישראלי.
הם לא נכס צאן ברזל. בכלל.
באיזה מובן סרט הוא "צאן ברזל"? כזה שזוכה להערכה ולפופולריות, ואנשים חוזרים וצופים בו גם שנים ודורות אחרי שהוא יצא?
סרטי המתיחות של ברקן עונים על הגדרה אחת מתוך כל זה: הם היו פופולריים פעם. זהו. הם לא זכו להערכה ביקורתית, לא פעם ולא היום. הם נשכחו ואפילו לא קיבלו מעמד של "פולחן" – ככל הידוע לי אפילו אי אפשר להשיג אותם בדיוידי היום. (אולי יש מישהו בעולם שמכיר בעל פה כל שורה של "חייך, אכלת אותה". אני לא מכיר). הם לא קידמו את הקולנוע הישראלי בשום צורה שהיא (אפילו המתיחות עברו לטלויזיה). אז איפה פה הצאן ואיה הברזל? באיזה מובן הסרטים האלה הם משהו מלבד זבל?
אני חושב שהוא התכוון
לסרטים כמו "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר" שאותם המונים מצטטים בע"פ
במאי: בועז דוידזון.
(ל"ת)
במובן הזה שנתנו ליהודה ברקן פרס מפעל חיים על זה.
אוקיי אולי גם על דברים אחרים שהוא עשה אבל הנקודה היא שמישהו אשכרה ראה את סרטי המתיחות האלה וחשב (אולי באיזשהי אידאליזציה רטרוספקטיבית) שהסרטים האלה חשובים. או ראוים. או מייצגים את פועלו של אדם שתרם לקולנוע הישראלי.
ובנוגע לשאלה שלך, אני מכיר (לצערי) כמה וכמה אנשים שלא נולדו כשהסרטים האלה יצאו והיום יודעים מי זה מושון, ונהנים מהסרטים האלה גם היום (היה אותם לא מזמן ביס, ואני בטוח שהם קיימים איפשהו באינטרנט). אז אולי ההגדרה "צאן ברזל" לא מדויקת. מה שהתכוונתי זה שחבל לי שישראל לא מתכחשת להם כמו גרמניה של היום לגרמניה של 1942.
גודווין אאוט ~הפלת מיקרופון~ ~הרמת מיקרופון ויציאה מהבמה~.
ובכן, איכס.
ראיון עם שלומי ורוניץ אלקבץ בו הם יוצאים לגמרי מניאקים מתנשאים, גם על "אפס" וגם בכלל. עכשיו אני עוד יותר מבואס מהזכייה של "גט"…
לי הם לא נראו מניאקים ומתנשאים
אבל מישהו צריך לומר להם שלא מתראיינים במשקפי שמש. זו טעות של מתחילים.
אתה אמרת עכשיו לרונית אלקבץ איך להיות מגניבה?
לרונית אלקבץ?!
לך קח שיעורים מניקולס קייג'.
איך לצאת סימפטית.
(ל"ת)
אני לא חושב שיש לה עניין.
(ל"ת)
שלומי היה מרצה שלי במשך שנה שלמה
בקורס של משחק (אני לא זוכר את הטייטל הרשמי של הקורס, מתנצל) – בוא נגיד שהפוציות שלו בוידאו היא רק טעימה קטנה.
אה, אז ממנו למדת?
ככה זאת האקדמיה. היא מאוד רוצה לפנק לפעמים.
(ל"ת)
עכשיו גם משה איבגי יוצא בזעם על האקדמיה
כי הם בחרו ב"גט" על פני "אפס" בגלל האוסקר האמריקאי:
http://e.walla.co.il/?w=/270/2788081
איזה מבאס שהוא לא יצא בזעם על הבמה...
(ל"ת)
לקח את הזמן להפנים.
(ל"ת)
איזה מתיש
למה שלמישהו יהיה איכפת מדעתו אם היא מוטית מראש? באופן אירוני את דברי הטעם היחידים בכתבה מנפקת דווקא לביא עצמה:
"אני חושבת שכל חמשת הסרטים שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב הם סרטים שהיו יכולים להגיע לאוסקר. יכול להיות שהרבה מהפרסים נבחרו על חודו על קול. לפני הטקס חשבתי שיש מצב שאחרי הטקס הכותרת בתקשורת תהיה 'אפס פרסים'. לא ידעתי מה יהיה שם. כי כל התחזיות לא חזו אותנו. קרו דברים כל כך מדהימים עם הסרט שלנו, אני לא יכולה להיות מאוכזבת ממשהו. כל הערב היה מלא הפתעות, זה היה כמו תסריט עם עלילה מפותלת. אני לא יודעת ממה להיות יותר מופתעת, מזה שזכינו בכל הפרסים האלה, או מזה שלא זכינו בפרס הסרט הטוב".
– האם לדעתך היה ראוי לפצל את פרס הסרט הטוב מבחירת הסרט שייצג את ישראל באוסקר?
"לא הייתי מפצלת את הפרס. גם אם אני נפגעת של צורת החשיבה הזאת, גם אם בחרו ב'גט' בגלל שלדעתם הוא מתאים יותר לאוסקר – ואני לא חושבת שזה מה שקרה, אבל גם אם נניח שזה מה שקרה – עדיין לא הייתי מפצלת את פרס הסרט הטוב מייצוג לאוסקר. אבל אולי נוצר מצב שסרט שיצא כבר לבתי הקולנוע, סטטיסטית יש לו פחות סיכוי לזכות בפרס. אני לא יודעת למה זה עכשיו".
דבר אחד טוב יצא מהעסק הזה: סוף סוף מדברים על זה.
שנים יש איזה שני מעצבנים שצועקים ששיטת הבחירה היא אידיוטית, אבל צריך שאיבגי ישים לב כדי שפתאום זה יעלה לתודעה, ואולי באמת הפעם זה יהיה מספיק כדי לגרום לאיזה שינוי.
איבגי הוא לא הדובר הנכון, כי הוא לא אובייקטיבי. מצד שני, התגובה של איתן אבן היא או הזויה או שהוצאה מהקשרה, כי הוא "מגיב" על דברים שאף אחד לא דיבר עליהם.
"לי בעצמי זה קרה": א. למי אכפת, זה לא רלוונטי. ב. לא זה לא. "מסוכנת" של איתן אבן זכה בשבעה פרסי אופיר – אבל "קרקס פלשתינה" שמולו הוא התחרה זכה בארבעה פרסים, ובנוסף בפרס הסרט הטוב ביותר. הוא קיבל את פרס השחקן הראשי, שחקן המשנה והתסריט. זה לא דומה למקרה של "גט" שקיבל פרס אחד בלבד (שחקן משנה) מלבד "הסרט הטוב".
"69 אחוזים מתוך 900 האנשים בחרו. אם היו בוחרים 20 או 30 אחוז היית יכול להגיד שיש כאן כוחות או קבוצות". מי דיבר על כוחות או קבוצות?
"באשר לעניין ההפרדה בין הסרט הטוב לסרט המייצג באוסקר, מדברים על זה שנים רבות, כל שנה מעלים את זה, כל שנה פוסלים את זה." – אוקיי, אז פשוט תפסיק לפסול את זה. למי אתה בא בטענות, לעצמך?
התגובה השפויה והעניינית ביותר היתה של טליה לביא, למרות שאני לא מסכים איתה.
לא הוגן להגיד שאיבגי לא אובייקטיבי
נכון, הבת שלו משחקת באפס ביחסי אנוש. אבל הוא לא התלהם, הוא טען משהו ונתן הסבר די זהה לדברים שעלו פה כמעט יממה קודם. זה לא הוגן לא להתיחס לטיעון שקול של אדם מכיוון שיש חשש להטיה בדעתו.
ברצינות?
תרשי לי רגע לצטט אותו:
"אני לא ראיתי את גט…"
זהו, זה כל הציטוט. עכשיו, להשקפתך, הדמות המשמעותית ביותר בתעשייה בעשרים וכמה השנים האחרונות שהוא גם חבר אקדמיה (אני מניח שהוא חבר אקדמיה*. בכל זאת, איבגי) וגם הצביע לסרט מאוד מסוים (אני מניח שזאת הבחירה שלו, אם הצביע) מבלי שצפה בסרט המשמעותי ביותר במירוץ לאופיר ומוצא לנכון לקצוף על זה שסרט X (שנחשב כפייבוריט ברוב שלבי המירוץ) זכה בפרס הגדול כשהוא עושה זאת בנוסף לפרס אחד בלבד ו"על חשבונו" של סרט Y שזכה בכמה וכמה פרסים מרכזים אחרים (וזאת, שוב, מבלי שטרח לצפות בכלל בסרט X), האם הוא באמת אובייקטיבי? עם כל הכבוד לאיבגי השחקן, אני חושש שאיבגי האיש התאהב יותר מדי בעמדת הפוליטיקאי שמחפש הזדמנויות להתלהם (בצורה מנומקת) ולצבור חיבה שהוא אפילו לא מצליח לראות את הדבשת היאיר-לפידית שלו ולידום כשצריך.
*אם ההנחה הלא משוללת יסוד הזאת שגויה, אני מתנצל.
אני לא חושב שצריך להניח שאיבגי אובייקטיבי.
אחד מהמועמדים החזקים כולל את הבת שלו כדמות ראשית.
מצד שני, למה אובייקטיביות זה כל כך חשוב? מה שאובייקטיבי הוא שהסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר לא זכה באף פרס אחר, חוץ משחקן המשנה. זאת אנומליה שצריך לבדוק, ולא משנה אם מי שמציף אותה הוא אבא של אחת המועמדות, יושב ראש האקדמיה או מגיב אנונימי באינטרנט.
אף אחד לא אמר שאובייקטיביות היא דבר חשוב
רק שדעתו של אבא של דאנה איבגי לא מפתיעה בהתחשב במצב ולא לגמרי ברור למה דווקא דבריו הם הכותרת ולב הכתבה ולא דברי ההגיון של לביא. ולמה זה בכלל נחשב לאנומליה? "גט", שנחשב לפייבוריט הגדול כבר אחרי הקרנת האקדמיה הראשונה, זכה כמצופה בפרס הסרט הטוב כשהוא שומט בדרך כמה פרסים אחרים שגם בהם הוא נחשב לפייבוריט הגדול בטקס שהתחלק בין שלושה סרטים (ולא שניים)שלקחו כל אחד כמה פרסים מרכזיים. בהתחשב בזה ש"גט" היה פייבוריט ברור מה שאמור להיות מוזר זה איך הוא הפסיד בשאר הקטגוריות המרכזיות ולא איך "אפס" לא לקח גם את פרס הסרט. אבל מכיוון שנסיון להבין מה הוביל לכך שמי שנבחר בקטגורייה מסוימת נבחר היא בלתי אפשרית כשאין לנו שקיפות מוחלטת של ההצבעות והמצביעים, לא נותר אלא להשלים אם זה שככה זה וליהנות מזה שדווקא היה לנו טקס עם בחירות מעניינות ומפתיעות. זאת בהנחה שאין לך טענות מבוססות יותר להתנהלות לקויה בהצבעות. ולא, להמשיך לטעון שחברי האקדמיה בוחרים בפרס הסרט את הסרט שלדעתם מתאים לאוסקר היא לא טענה מבוססת כשכמעט בכל שנה הסרט המתאים יותר לאוסקר לפי דעתם של מצדדי הפיצול בין פרס הסרט הטוב לסרט שראוי להשלח לאוסקר הוא גם הסרט שלא נבחר ע"י האקדמיה.
אם להשתמש בדוגמה מאוד ספציפית, בוא נקח את יאיר רוה, שהוא יו"ר תנועת "תפרידו" ומי שקורא אותו באדיקות ובין השורות עשוי לחשוב שדעתו לא נטולת אינטרסים אישיים. כבר עשור ויותר שהוא מקטר על כך שצריך לעשות שתי בחירות נפרדות, אחד לפרס הסרט ואחד לזה שיישלח להתחרות על הסיכוי להיות מועמד בקטגוריית הסרט הזר, אבל כמעט תמיד הסרט שלדעתו הכי יקסום לאנשי האקדמיה האמריקאית הוא גם הסרט שהפסיד (לרוב הוא גם יותר מסחרי מהסרט שזכה בפועל). בשליפה מהזכרון אלו הסרטים שלדעתו היו הכי ראויים להשלח לאוסקר בשנים האחרונות: "אביבה אהובתי" שהפסיד ל"אדמה משוגעת" בסיבוב השני ב-2006, "בופור" שהפסיד באופיר ל"ביקור התזמורת" (אבל נשלח בגלל עניינים טכנים) ב-2007, "איים אבודים" שבכלל לא היה יריב שקול ל"ואלס עם באשיר" ב-2008, "סיפור גדול" ב-2009, "פעם הייתי" ב-2010, "העולם מצחיק" ב-2012 (באופן מוזר הסרט שלדעתו הוא בעל הסיכויים הגבוהים יותר להגיע להישגים באוסקר מבין סרטי 2014 הוא דווקא "גט"). התחושה היא שבאותה נשימה הוא רומז שהבחירות עשויות להיות מוטות וגם נוזף בהם על כל שיש להם טעם קלוקל ולא דומה לשלו בבחירת הסרט שהכי מתאים לאוסקר, וזה מוזר.
כשאנשי תנועת "תפרידו" אפילו לא מאוחדים מאחורי המושג "סרט שמתאים לאוסקר" קצת קשה להתייחס ברצינות לטענות בדבר פיצול. פרס הסרט הטוב הוא פרס שניתן למי שחברי האקדמיה חשבו שהוא הטוב ביותר מבין סרטי אותה שנה, הסיכוי להשתחל לקטגוריית הסרט הזר הוא הבונוס. כשההיסטוריה של פרסי אופיר מראה שהזוכה בפרס הסרט הטוב בכל שנה הוא ברוב מוחץ של המקרים הוא גם הסרט שזכה לקונצנזוס הרחב יותר מבין המבקרים קצת לא רלוונטי ואפילו מגוחך לטעון שכשחברי האקדמיה בוחרים את הסרט הטוב ביותר הם בעצם חושבים על זה שהכי מתאים לקטגוריית הסרט הזר.
אתה מפספס את הנקודה לגמרי, אני חושש.
קודם כל, לא קיימת תנועת "תפרידו", עדיין, למרות שאולי כדאי להקים אחת כזאת, וזה באמת שם יותר מוצלח ממה שאני חשבתי עליו ("החזית העממית של יהודה"). אין לך שום בסיס לצפות מאנשי "התנועה", אפילו אם היא היתה קיימת, להיות אחידים בדעתם. וגם אין צורך.
"כשאנשי תנועת "תפרידו" אפילו לא מאוחדים מאחורי המושג "סרט שמתאים לאוסקר" קצת קשה להתייחס ברצינות לטענות בדבר פיצול" – סליחה, למה? מה פתאום? אני צריך "לדעת" איזה סרט נכון לשלוח לאוסקר כדי לומר ששיטת ההצבעה לא הגיונית? אנשי "התנועה" הדמיונית צריכים קודם כל להחליט מה צריך להישלח לאוסקר ואז להגיד לכולם איך להצביע? לא, בדיוק להיפך – הרעיון ב"תנועה" הוא שהשיקול "מה הכי מתאים לאוסקר" הוא נפרד לחלוטין מההצבעה על הסרט הטוב ביותר. אני, בניגוד למשה איבגי, לא אבא של אף אחת מהמועמדות, ואני לא מוחה בשם "אפס ביחסי אנוש"; אם אתה שואל אותי, הסרט הנכון לשלוח לאוסקר בכלל היה "מיתה טובה" (ואני מאמין שכל מי שמבין טיפה בהילכות אוסקר היה אומר את אותו הדבר בדיוק). זה לא מפריע לי להצביע על כך שאין הגיון בכך שהסרט עם התסריט, הבימוי, העריכה והמשחק הטובים ביותר הוא לא "הסרט הטוב ביותר".
"כמעט בכל שנה הסרט המתאים יותר לאוסקר לפי דעתם של מצדדי הפיצול בין פרס הסרט הטוב לסרט שראוי להשלח לאוסקר הוא גם הסרט שלא נבחר ע"י האקדמיה" – זה אמור להיות מפתיע? אתה מציג את זה כאילו בכל שנה התחרות היא בין שני סרטים. יש יותר משניים. אם מספר המתחרים הרציניים בכל שנה הוא, נאמר, 10, אחד מהם הוא הסרט הטוב ביותר על פי דעת האקדמיה ואחד מהם הוא הסרט המתאים ביותר לאוסקר, סטטיסטית יש סיכוי של כ-9 מתוך 10 שהם לא יהיו אותו סרט.
"פרס הסרט הטוב הוא פרס שניתן למי שחברי האקדמיה חשבו שהוא הטוב ביותר מבין סרטי אותה שנה, הסיכוי להשתחל לקטגוריית הסרט הזר הוא הבונוס".
הלוואי שזה היה נכון. על זה בדיוק אנחנו מדברים. הטענה – שלי, אני לא מדבר בשם תנועת "תפרידו" או בשם יאיר רוה – היא לא שהאקדמיה לא בוחרת את הסרט הנכון וכך אנחנו מפסידים את האוסקר (בו הו!) אלא שהשיטה הנוכחית, שבה "הסרט הטוב" הוא הנציג לאוסקר, גורמת להצבעה מעוותת בקטגוריה הזאת כיוון שחברי האקדמיה אינם באמת מצביעים לסרט שהכי אהבו אלא מונעים משיקולים אחרים. העדויות בשטח השנה רומזות לכך שזה המצב; קשה להסביר את התוצאות אחרת. לי אישית לא כואב שדאנה איבגי לא תזכה לקבל הזמנה לטקס האוסקר השנה; אני רק הייתי רוצה לקרוא את רשימת הסרטים הזוכים בפרסי אופיר בלי להוסיף לה כוכביות.
נתחיל מהסוף
"הטענה – שלי, אני לא מדבר בשם תנועת "תפרידו" או בשם יאיר רוה – היא לא שהאקדמיה לא בוחרת את הסרט הנכון וכך אנחנו מפסידים את האוסקר (בו הו!) אלא שהשיטה הנוכחית, שבה "הסרט הטוב" הוא הנציג לאוסקר, גורמת להצבעה מעוותת בקטגוריה הזאת כיוון שחברי האקדמיה אינם באמת מצביעים לסרט שהכי אהבו אלא מונעים משיקולים אחרים. העדויות בשטח השנה רומזות לכך שזה המצב"
זה המצב לפי מה? מה פספסתי? כל מה שיש לנו זה הקולות הקבועים, אבא של שחקנית בסרט המפסיד שמשום עד השנה לא השמיע ביקורת מהסוג הזה כלפי האקדמיה שהוא עצמו חלק ממנה (לפחות אני לא שמעתי אותו) ועוד דמות פחדנית שלא רק שלא אומרת שום דבר משמעותי או מבוסס אלא גם עושה זאת באנונימיות.
בהזדמנות זו אני רוצה לשאול שוב למה מה שמפתיע בחלוקת הפרסים היא העובדה ש"אפס" לא לקח את פרס הסרט ולא למה הסרט הפייבוריטי לזכייה ברוב הקטגוריות המרכזיות הצליח לפספס את פרס הבימוי, תסריט, עריכה, שחקן ראש ועוד. בכלל, למה חלוקה פרסים מאוזנת במידה כזאת או אחרת בין שלושה (שוב, לא שניים) סרטים שונים אינה מתקבלת על הדעת וישר גוררת אסוציאציות של הצבעות שלא הבינו את כוונת הבחירה בפרס הסרט הטוב ביותר? אם פיצול בין הזוכה בפרס הסרט לבין הזוכה בפרס הבימוי או התסריט או העריכה בנפרד הוא קביל וקיים למה בלתי הגיוני וקביל שייוצר מצב שישנה הפרדה בין הזוכה בפרס הסרט לבין שלושת הזוכים בשלושת הפרסים האחרים ביחד? העובדה ש"גט" נחשב פייבוריט לאורך הדרך לא מספיקה בשביל להצדיק את הזכייה? אני אפילו לא מדבר כך על שתנאי הפתיחה והשיקולים להצביע משתנים בין קטגוריה לקטגוריה.
"זה אמור להיות מפתיע? אתה מציג את זה כאילו בכל שנה התחרות היא בין שני סרטים. יש יותר משניים. אם מספר המתחרים הרציניים בכל שנה הוא, נאמר, 10, אחד מהם הוא הסרט הטוב ביותר על פי דעת האקדמיה ואחד מהם הוא הסרט המתאים ביותר לאוסקר"
לא נכון, רוב הזמן הקרב העיקרי הוא בין שניים (לפעמים שלושה) סרטים ולרוב מי שיוצא כשידו על העליונה הוא הסרט הארט-האוסי מבין השניים (או השלושה) ולא זה הקליל, בעל הניחוח האמריקאי שברוב התנשאותנו אנחנו נוטים לחשוב שהוא זה שיותר יקסום לאקדמיה האמריקאית בקטגוריית הסרט הזר. משום אנחנו לא מסוגלים לעשות את ההפרדה שהאקדמיה האמריקאית שבוחרת את הזוכים בקטגוריות האמריקאיות הרגילות באוסקר היא לא בהכרח, מנטלית, אותה אקדמיה שבוחרת את הזוכים בקטגוריית הסרט הזר ולא משנה כמה פעמים האקדמיה תראה לנו שהיא יכולה להעדיף בקטגוריית הסרט הזר סרט ארט-האוסי מובהק באותה מידה שהיא יכולה לבחור ב"סרט האמריקאי" יותר מבין המתחרים, אנחנו תמיד נערבב בין הדברים ונטעה לחשוב שיש לנו מושג מה הטעם של האמריקאים.
"אני, בניגוד למשה איבגי, לא אבא של אף אחת מהמועמדות, ואני לא מוחה בשם "אפס ביחסי אנוש"".
אני ממש לא מתכוון להכניס לך מלים לפה או להוציא אמירות שלא נאמרו, אבל אני חושש הסיבה ש"הדיון" הרפטטיבי הזה תקוע בשלב הראשון שלו כבר יותר מעשור היא כי אף אחד מן הצדדים לא מעלה את האפשרות שהדיון בדבר הפיצול או אי פיצול הוא בכלל לא קרב על ההגיון, אלא קרב בין אסכולות, האמריקאית מול האירופאית. לא במקרה רוב המצדדים בשיטת הפיצול הם אנשים שיש להם אג'נדה לקדם ומזוהים יותר עם הקולנוע האמריקאי ולהיפך.
ונמשיך עד שנגיע להתחלה ואז נפסיק
"העדויות בשטח השנה רומזות לכך שזה המצב – זה המצב לפי מה? מה פספסתי? כל מה שיש לנו זה הקולות הקבועים, אבא של שחקנית…"
למי אכפת ממה שאיבגי אומר? דיברתי על עובדות. העובדות בשטח הן שהאקדמיה ביצעה בחירה תמוהה מאוד, ועל פניו – לא הגיונית, שהדרך הקלה ביותר להסביר אותה היא בכך שלבחירה בפרס "הסרט הטוב ביותר" נכנסו שיקולים שאינם קשורים לאיזה סרט הוא הטוב ביותר.
"בהזדמנות זו אני רוצה לשאול שוב למה מה שמפתיע בחלוקת הפרסים היא העובדה ש"אפס" לא לקח את פרס הסרט ולא למה הסרט הפייבוריטי לזכייה ברוב הקטגוריות המרכזיות הצליח לפספס את פרס הבימוי, תסריט, עריכה, שחקן ראש ועוד"
אתה בהחלט יכול להסתכל על זה גם ככה, למה לא? זה לא הופך את המצב הזה להגיוני יותר. זה היה משנה אילו הטענה העיקרית שלי היתה על כך ש"אפס ביחסי אנוש" לא נשלח לאוסקר למרות שמגיע לו. זאת לא הטענה שלי.
אבל על אותו משקל: למה אנחנו דנים כל הזמן על הפרדת "הסרט הטוב" והנציג לאוסקר? השאלה שצריך לדבר עליה היא לא למה להפריד, אלא למה הן מקובצות יחד מלכתחילה. זה לא המצב ב(כמעט?) שום מדינה אחרת. למה אני זה שצריך להוכיח באותות ובמופתים למה לא, כשעוד לא קיבלתי שום נימוק הגיוני למה כן?
"אם פיצול בין הזוכה בפרס הסרט לבין הזוכה בפרס הבימוי או התסריט או העריכה בנפרד הוא קביל וקיים למה בלתי הגיוני וקביל שייוצר מצב שישנה הפרדה בין הזוכה בפרס הסרט לבין שלושת הזוכים בשלושת הפרסים האחרים ביחד?"
כי כדי שסרט יהיה הטוב ביותר הוא צריך להיות טוב ביותר במשהו. כידוע, פיצול בין "הסרט הטוב" ל"הבמאי הטוב" – באופיר ובאוסקרים – הוא לא שכיח, אבל קורה. שסרט יזכה ב"הסרט הטוב" בלי לקבל את פרס הבמאי או התסריט – זה כבר מאוד מאוד נדיר. שסרט יזכה ב"הסרט הטוב" כשיש לו רק פרס אחד נוסף, וכשהוא מפסיד באופן עקבי לסרט אחר כמעט את כל הפרסים המשמעותיים? אני בספק אם זה אי פעם קרה (להוציא אולי את השנים הראשונות של האוסקר, עד 1931, שבפועל לא קשורות בכלל לאוסקר כפי שהוא קיים היום). זה לא אומר שזה לא יכול לקרות לעולם. סטטיסטיקה היא דבר מוזר לפעמים וגופים שמורכבים ממאות אנשים מקבלים ביחד החלטות תמוהות לפעמים, ואנחנו לא יכולים לדעת מה היתה התוצאה אילו הגדרת הפרסים היתה אחרת. אבל צריך להיות בת יענה כדי לחשוב שאין פה שום דבר חשוד, שזה מצב טבעי לחלוטין, שכל חברי האקדמיה רק הצביעו לסרטים החביבים עליהם, בעיקר כששמים כל כך הרבה דגש על "הבחירה לאוסקר" וכשאנשים אומרים בגלוי שבחירת המועמד לאוסקר היא השיקול המרכזי בהצבעתם.
"לא במקרה רוב המצדדים בשיטת הפיצול הם אנשים שיש להם אג'נדה לקדם ומזוהים יותר עם הקולנוע האמריקאי ולהיפך". – אתה מכניס אד-הומינם אפילו בלי להזכיר שמות. לא יודע מי מצדד, לא יודע למה. אני *לא* דובר אגודת ההפרדה. *לי* אין אג'נדה. אני לא מעורב בעשייתו של אף סרט ישראלי. אני חושב שהשיטה הנוכחית לא נכונה, כי ההגיון מחייב שהיא תכניס שיקולים זרים לבחירת "הסרט הטוב ביותר". אם ישנו את השיטה או לא, לי אישית לא ייצא מזה שום דבר.
מצטער, אבל אני לא רואה שום עובדות. אני לא מוצא שום דבר תמוהה בבחירות. הסרט שהיה פייבוריט לאורך כל הדרך זכה כמצופה בפרס הגדול כשהוא שומט בדרך פרסים אחרים שגם בהם הוא היה פייבוריט. זה היה מאוד מפתיע אבל אין פה שום דבר לא הגיוני או תמוהה. אם את פרס הסרט היו לוקחים בסוף "יונה" או "את לי לילה", שגם נחשבו לבעלי סיכויים קלושים ביותר לפרס הראשי וגם לקחו הרבה פחות פרסים מהסרט שלקח את הכמות הרצינית ביותר של פרסים, אולי אז היתה סיבה רצינית לחשוד. הרי באותה מידה ש"גט" הפסיד את פרס הבימוי או התסריט הוא היה יכול לקטוף אחד מהם ולסבר את המצב, זה לא סרט שבא משום מקום. מה הטעם לעשות קטגוריות נפרדות אם לפי ההגיון שאתה מציג הסרט הזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר מוכרח גם לזכות בלפחות עוד שניים-שלושה פרסים משמעותיים על מנת להצדיק את הפרס ולא לעורר חשד? לאורך רוב ההיסטוריה של האופירים אחת הטענות המרכזיות כלפי האקדמיה הייתה שיש לה נטייה לסמן סרט אחד ולהמטיר עליו כל פרס אפשרי, בצדק או שלא, ולקפח הרבה סרטים ראיים אחרים. עכשיו כשאקדמיה מחלקת את השלל בצורה פחות או יותר שווה בין שלושה סרטים שונים היא גם לא בסדר וגם נגועה בשיקולים זרים. דרך אגב, איך תסריט לא פחות מופרך וסביר שגם הרבה יותר נפוץ מהשיקולים הזרים שאתה מדבר עליהם שבו חבר אקדמיה (נגיד איבגי האב) מצביע על אוטומט לסרט מסוים לפעמים מבלי לצפות בסרט המשמעותי האחר הוא הרבה פחות חמור? למה זה לא מעורר תרעומת ואין קריאות לפסול חברי אקדמיה הצבעות של חברי אקדמיה שדעתם עשויה להיות מוטית מראש? אין צורך לענות, זאת שאלה רטורית.
אם "גט" זכה בפרס הסרט בגלל שיקולים זרים כמו שאתה רומז ולא כי, נגיד, הוא היה הסרט הפייבוריט לזכייה וגם הבחירה האמיתית של חברי האקדמיה לפרס הסרט הטוב ביותר באופיר, לא היה ראוי והגיוני יותר לאקדמיה לבחור להפתיע דווקא עם "מיתה טובה" לפרס הסרט הטוב? הרי "מיתה" גם לקח יותר פרסים מ"גט" וגם בעל הקונצנזוס הרחב ביותר כמתאים לאוסקר ("ואני מאמין שכל מי שמבין טיפה בהילכות אוסקר היה אומר את אותו הדבר בדיוק"). מה, חברי האקדמיה כל כך לא מבינים דבר שאפילו בנושא הכי מובן מאליו הם לא מסוגלים לקלוע?
"אבל על אותו משקל: למה אנחנו דנים כל הזמן על הפרדת "הסרט הטוב" והנציג לאוסקר? השאלה שצריך לדבר עליה היא לא למה להפריד, אלא למה הן מקובצות יחד מלכתחילה. זה לא המצב ב(כמעט?) שום מדינה אחרת. למה אני זה שצריך להוכיח באותות ובמופתים למה לא, כשעוד לא קיבלתי שום נימוק הגיוני למה כן?"
למה לתקן את מה שלא מקולקל? למה זה רלוונטי שב(כמעט?) כל מדינה אחרת בעולם מונהגת שיטה אחרת? למה אנחנו צריכים לתת חשיבות מיוחדת לאמריקאים ולאוסקר שלהם וליחד לו בחירה נפרדת? טקס האופיר נוסד על מנת שהאקדמיה תעניק פרסים למצטייניה כשהזוכה גם מקבל בונוס נוסף בדמות הסיכוי להתחרות בקטגוריית הסרט הזר. אתם חוזרים על כך שהאקדמיה נגועה בשיקולים זרים כשהיא באה לבחור את הסרט הטוב לטעמה, אבל אין שום סרט לאורך ההיסטוריה של האופירים להעיד על כך שהוא נבחר כי הוא המתאים יותר לאוסקר. שוב, בכל שנה ממוצעת הסרט שנבחר הוא גם הארט-האוסי מבין שניים או שלושת הפייבוריטים באותה שנה והוא עושה זאת על חשבון של הסרט המסחרי יותר, הקל לעיקול, זה שיש לנו, לרובנו, נטייה מוזרה לחשוב שהוא יעניין יותר את האמריקאיים.
"אתה מכניס אד-הומינם אפילו בלי להזכיר שמות. לא יודע מי מצדד, לא יודע למה"
אין פה אד-הומינם כי זה מכוון לשני הצדדים. כשאתה מתעצבן על אקדמיה האמריקאית זה קורה בעיקר כשזה נוגע להשמטות של סרטים מהז'אנר החביב עליך. ברור שלא יצא לך מזה כלום באופן אישי אבל אתה מוחה כי אתה חושב שנעשה עוול מתמשך לז'אנר שלם שהוא במקרה גם הז'אנר המועדף עלייך. אף אחד לא רוצה להיות מזוהה עם הז'אנר הלא נכון, המודר, הלא רלוונטי. כל אחד רוצה להיות שייך למחנה הנכון (חוץ מהיפסטרים).
באותה מידה, שניים מהקולות הרועשים ביותר של בעל ו-נגד הפיצול הם בעלי אינטרס ברמה זו אחרת. מצד אחד, רוה, מהתומכים הנלהבים יותר של הקולנוע האמריקאי בארץ (וגם יודע להעריך ארט-האוסים) שלא מסתיר את זה שהוא מיודד עם לא מעט יוצרים מה"ז'אנר". מצד השני עד לפני רגע היה לנו יו"ר האקדמיה היוצא , מרק רוזנבאום, שהוא מפיקם של סרטים אמניים בעיקר והיה עשוי לצאת נפסד משינוי השיטה.
אם "אב"א" קופח, זה לדעתי מסיבה אחרת (ומצטער שאני כבר חוזר על עצמי)
שחברי האקדמיה הצביעו לרוב הקטגוריות עם הלב לסרט שהם נהנו בו הכי הרבה השנה, וכשהגיעו לקטגוריה המרכזית הם הצביעו עם הראש לסרט היותר "חשוב" שמעלה נושאים יותר רציניים. קשה לי להאמין שדווקא "גט" נבחר עם מבט לאוסקרים – אתה באמת חושב שאם היה פיצול "אב"א" היה זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר ו"גט" היה נבחר כנציג הישראלי לאוסקר?
בכל מקרה, אני מסכים עם Mook שהטעם של האוסקר הוא לחלוטין בלתי צפוי (בוודאי כשלוקחים בחשבון שיש גם את הסינון הראשוני שנעשה בצורה שונה מאשר הבחירה הסופית במועמדים ובזוכה).
בכל מקרה, פיצול לשתי בחירות עשוי להיות הרסני – לכאורה פרס אופיר הוא היוקרתי ביותר שמחולק בארץ, אבל כשהבחירה מפוצלת לשני פרסים – מי מהם הוא היוקרתי יותר? וכשהכותרת בעיתון ביום שאחרי היא "גט בדרך לאוסקר" והזכיה באוסקר לסרט הזר יכולה להיות פתח לבמאים לקריירה בינלאומית, יכול להיות שכל התעשייה תוטה כדי לזכות דווקא בפרס השני. ואז, סרטים יעשו לא במטרה לקלוע לדעת הקהל הישראלית, גם לא לדעת המבקרים, האקדמיה או אפילו האקדמיה האמריקאית – הם יעשו כדי לקלוע למה שהבמאי חושב שהיא התפיסה של האקדמיה הישראלית של הטעם של האקדמיה האמריקאית.
אגב – כדאי להוציא את פרסי המשחק מהדיון – גם כיוון ש"גט" היה מועמד מוביל ביותר קטגוריות משחק מ"אפס", אבל בעיקר כיוון שהקורלציה, גם באופיר וגם באוסקר, בין הזוכים בפרסי המשחק לבין הזוכים בפרס הראשי היא נמוכה יחסית.
הסכמתי עם רוב דבריך למעט נבואות ה"הרס"
האם קיימת מגמה כללית של יוצרי סרטים שמנסים לקלוע נקודתית לטעמם של קבוצות מבקרים מסוימות? כאלה שמוותרים על טעם הקהל במדינתם או אפילו טעם הקהל העולמי ולא מעוניינים בהצלחה כלכלית אלא רק בפרס מסוים? אם יש לך נתונים על כך, שתף אותנו.
יש כמובן במאים שהסרטים שלהם באופן מובהק מוכווני פסטיבלים
נדב לפיד הוא דוגמא ישראלית עכשווית. זה לא אומר שמאחורי היצירה שלהם אין כוונות טהורות ושהסרטים שהם עושים הם לא היצירה שהם מאמינים בה (אם כבר, הדוגמא ההפוכה של במאית שעושים סרטים מטופשים שהם בעצמם לא היו צופים בהם הם תופעה נפוצה יותר, בטח בארה"ב). מצד שני, יש בארץ גם תופעה של סרטים שמדברים "אמריקאית" (ללכת על המים, או מי מפחד מהזאב הרע, שנראה לעיתים שהתסריט שלו נכתב באנגלית ואז תורגם), שעשויה להחמיר אם יהיה קטגוריה מוצהרת של "הסרט שיש לו את הסיכוי הכי טוב למצוא חן בעיני הקהל האמריקאי".
וכמה כאלה יש באחוזים שאפשר להכריז על "הרס"?
סרטים שמדברים "אמריקנית" מדברים בהכרח לוועדת האוסקר? אלה דברים שונים… ההשפעה של התרבות האמריקנית על ישראל רחוקה מלהסתכם בשאיפה לזכות באוסקר… למעשה זה נראה לי שיקול קטן למדי. בכל מקרה, גם אם יש במאים (וזה נכון לא רק לישראל, כמובן) שרוצים ליצור סרטים בסגנון אמריקני, מה הבעיה ולמה זה הרסני? האם חסרים במאים שירצו להמשיך וליצור בסגנון ישראלי? אני מתקשה לקבל את הנבואות השחורות שלך. גם אם יהיו פה ושם כאלה שינסו לכוון לטעם אמריקני (ואגב, הוא די פופולרי פה, ולא בהכרח שונה מהטעם הישראלי; תלוי בסוגה) אני בספק אם זה יהיה "הרסני".
כרגע אי אפשר בוודאי לדבר על הרס, כיוון שהקולנוע הישראלי נמצא בפריחה אדירה
ובטח שכדאי לקחת את הנבואות השחורות שלי בעירבון מוגבל. הטענה שלי היא פשוט שכל עוד שהאוסקר מקבל סיקור תקשורתי הרבה יותר משמעותי מפרסי אופיר, וזכיה (או אפילו מועמדות) לאוסקר היא הפרס הגדול שתשומת הלב מכוונת אליו, לא הייתי מפריד בין שני הפרסים.
האוסקר מקבל סיקור תקשורתי יותר כפי שהאולימפיאדה מקבלת סיקור יותר מהמכבייה
זה לא שאנחנו לא ציונים חלילה, אבל אי אפשר להשוות את קנה המידה, מה לעשות… לעומת זאת לא הבחנתי שמועמדות (קשה לדבר על זכייה…) לאוסקר הזר מרשימה את מרבית היושבים בציון.
התכוונתי לסיקור של מועמדות ישראלית לאוסקר מול הסיקור של עצם הזכיה באופיר
כלומר – האופיר עצמו לא מעורר כמעט עניין, והאוסקר מעורר עניין של ממש בעיקר כשיש בו מועמדות ישראלית.
או אם נחזור לדימוי האירוויזיון שהעלית בדיון אחר – לפחות על פי הסיקור התקשורתי האופיר נתפס היום, במידה רבה, כסוג של "קדם אירוויזיון" לבחירת הסרט שיהיה (אולי) מועמד לאוסקר. יש לי תחושה שהפרדה בין השניים תהפוך את האופיר לסוג של פרס ניחומים, בעוד שהמועמדות לאוסקר תהיה הפרס היוקרתי האמיתי.
בכל מקרה, נראה לי שהדיון פה בכלל לא קשור לבעיה (אם בכלל יש כזאת) של הזכיה השנה – "אפס ביחסי אנוש" הפסיד את הפרס לא כיוון שהוא פחות מתאים לאוסקר מ"גט" (אחרי שראיתי את שניהם, נראה לי שדווקא "אפס" הוא האוניברסלי מבין שניהם) – אלא כיוון שממש כמו בארה"ב, האקדמיה מתקשה לתת את הפרס הגדול לקומדיה, טובה ככל שתהיה.
לא בטוחה שזה נכון, אבל גם אם כן, אז מה בכך?
בפרט שגם אם יהיה מועמד נפרד לאוסקר, אף אחד לא מבטיח שהוא יתקבל לטקס, כלומר יהיה מועמד בפועל ברשימה הסופית.
בלי שום קשר ליוקרה או לניחומים, אלה פשוט לא בהכרח אותם סרטים. אין קשר הכרחי בין טקס פרסים ישראלי שבוחר את הסרט הישראלי הטוב ביותר בשנה מסוימת (מבחינת חברי האקדמיה הישראליים) לבין הסרט שמתאים ביותר להיות נציג ישראל לסרט הזר באוסקר. ייתכן שזה אותו סרט, ייתכן שלא. זה הכול.
נ.ב.
לא "האופיר" אלא פשוט "אופיר".
זה ציטוט בעייתי (שפיספסתי) אבל הוא לא קשור
לטענה הראשית שמשה איבגי מעלה.
הנה שיעור הבסיס לקולנוע 1 – (יענו מה שכל כך ברור שגם הדיוט בקולנוע אמור להבין):
מה מרכיב סרט? תסריט, בימוי, עריכה, משחק, פסקול, צילום.
מה הופך סרט לסרט טוב? כשהמרכיבים האלו הם טובים.
מה הופך סרט לסרט הכי טוב? כשסכום כל המרכיבים האלו יוצר משהו שמתבלט מעל כל השאר.
יכול להיות מצב שסרט חלל מצולם בצורה שלא ראו קודם
וסרט על עבדים כולל את הסיפור (תסריט) הכי מרגש
ואיזה שחקן גרמני הביא אותה במשחק המשנה של חייו
וסרט מצוייר יצר פסקול שאנשים לא הפסיקו לשיר במשך חצי שנה.
אני לא באמת זוכרת מה קרה באוסקרים האחרונים, אבל כשכל אלמנט של מצויינות מתפזר על סרט אחר, אז מי שהצליח להיות הכי מיוחד בעיני המבקרים זו לא שאלה טריוויאלית.
לעומת זאת פה קרה משהו אחר:
בימוי: גט או אפס? אפס
משחק: גט או אפס? אפס
תסריט: גט או אפס? אפס
עריכה: גט או אפס? אפס
שחקן משנה: גט או סרטים שאינם אפס? גט
אפס ביחסי אנוש ניצח את גט בנוק אאוט בכל הסיבובים חוץ מהיחיד שלא היה מועמד אליו. איך זה הגיוני שגט יותר טוב? לפי איזה קריטריון? עריכה יוצאת דופן + בימוי+ תסריט +שחקנית? לא סביר.
אתה מעלה נקודה מעניינת שכבר נגעו בה באחד הפתילים למעלה
וכדי להתייחס אליה אין לי אלא לחזור על עצמי או לצטט שוב את טליה לביא עצמה שדווקא מקבלת את התוצאות בשלוות נפש מפתיעה.
את*
(ל"ת)
אני היחיד שדי מבסוט מהתוצאה?
כלומר, כן, אין סיכוי שגט יותר טוב ממיתה טובה או אפס ביחסי אנוש, אבל בניגוד לאוסקר ששנה אחרי שנה אנחנו מנסים לחלוב התלהבות מהפתעות שלא מתרחשות בו היה טקס אשכרה מעניין ומפתיע, שבו המועמדים הכי ברורים מאליו הפסידו להפתעות גמורות.
בנוסף, אני אוהב טקסים מטורפים שבהם הסרט הטוב ביותר זוכה בעוד פרס אחד וכל השאר מתפצל לכל מיני מקומות – מזכיר קצת את השנים המוקדמות של פרסי האינדי לפני שהם נהיו עוד פרס קדם-אוסקרי. זה הרי לא באמת משנה מה פרסי אופיר אומרים מה הסרט הטוב ביותר*, אז לפחות שיהיה מעניין.
* כלומר, חוץ מהעניין הכלכלי וזה ששולחים אותך לאוסקר. טוב אולי זה קצת משנה מה אופיר אומרים מה הסרט הטוב ביותר.
איזה כיף שיש כל כך הרבה במאיות ותסריטאיות מצוינות בארץ
זו היתה שנת הנשים בקולנוע הישראלי.
גם בטלוויזיה המצב די אחלה, למשל עם שירלי מושיוף המוכשרת והסדרה המעולה שלה "איש חשוב מאוד".
ויש גם את "מי נתן לך רשיון" החביבה של דניאלה דורון שטליה לביא ומיכל ויניק היו שותפות ליצירתה עד שהן נאלצו לפרוש לצורך עיסוק בסרטי הבכורה שלהן. מומלץ לכל אלה שהמח שלהם מתאבד שוב ושוב במהלך צפייה ב"רמזור".
פרס "נערת המים של השנה
מתוך "חותרים למגע" בערך מ1:13:40
אוי, זה מעולה!
(ל"ת)
יש, מבחינתי לפחות, תשובה טובה למה גט לקח
כי השלם גדול מסך חלקיו. אם היו רוצים לכוון לאוסקר הם היו הולכים על מיתה טובה או אפס ביחסי אנוש (קשה לי להאמין שגט ייכנס לתשעייה), גט הוא סרט מדהים שכאשר בוחנים כל חלק בנפרד הוא פחות טוב. אם אני הייתי מצביע אני חושב שזה היה משהו בסגנון הזה:
סרט- גט
בימוי- נדב לפיד- הגננת (אני יודע שהוא לא מועמד וזו מבחינתי הטעות הגדולה של הטקס).
שחקו ראשי- מנשה נוי- גט (ראיתי גם את מיתה טובה, ובכל זאת מנשה נוי היה יותר טוב מזאב רווח)
שחקנית ראשית- דאנה איבגי- אפס ביחסי אנוש
שחקן משנה- ששון גבאי- גט
שחקנית משנה- נלי תגר- אפס ביחסי אנוש
תסריט- נדב לפיד- הגננת
מוזיקה- מיתה טובה
סאונד- הגננת (הפעם הראשונה שהצלחתי להבין את הקטגוריה)
צילום- הגננת
עריכה- אריק להב ליבוביץ'- אפס ביחסי אנוש
בסך הכל מבחינתי גט היה צריך לקבל 3 פרסים, אפס ביחסי אנוש 3, הגננת 4, ומיתה טובה 1 (למרות שגם הוא מצוין). אם הייתי שולח סרט לאוסקר זה היה את מיתה טובה.