ישבתי עם חברה שלי בפארק בבוקר חג המולד במטרה להעביר יום מושלם ביחד, יום שייזכר לעולם. אמרנו אחד לשני כמה אנחנו אוהבים, ושתמיד נהיה ביחד. רשמתי להורים הודעת טקסט שמסבירה להם שאני חייב לאזור אומץ ולקחת עליי את המשימה. השותף שלי קיבל רגליים קרות בעיצומן של ההתארגנויות והחליט לסגת מהדירה (או לצאת למסיבה, כי אחרי הכל זה פאקינג כריסטמס). ואז התיישבנו להילחם למען עקרונות החופש והצדק המערביים, כנגד משטרי האופל והרוע, במחיר סיכון הדירה שלי כמוקד לפיגוע. וצפינו ב-'ראיון סוף'.
ג'יימס פראנקו הוא דייב סקיילארקס, מגיש בתוכנית ראיונות של סלבריטאים שההישג הכי גדול בקריירה שלו הוא יציאה מהארון של אמינם בשידור חי, ומעריץ מושבע של שר הטבעות. ארון ראפפורט (סת' רוגן) הוא המפיק של התוכנית שלו, שמרגיש כאילו הצוות יכול לעשות דברים הרבה יותר חשובים מרק לדווח על איבריהן האינטימיים של מפורסמות. יום אחד הצוות מגלה שקים ג'ונג און (רנדל פארק) הוא מעריץ מושבע של התוכנית, והוא מסכים לראיון עם ג'יימס פרנקו שלו הוא יספק את השאלות, התשובות, הבמאי, הצלמים והעורכים מראש. ל-סי.אי.איי יש תוכנית אחרת, והם רוצים שדייב יתנקש בדיקטטור בעזרת לחיצת יד.
אני מניח שההאקרים הצפון קוריאנים שיעזו לצפות בסרט ירגישו נורא מטומטמים. זה מסוג הסרטים שהיה יוצא, נקטל באופן גורף, כנראה נכשל, ועובר מבלי להשאיר רושם על אף אחד. כששמים את הסרט בשורה אחת עם עוד סרטים שיצרו מהומה תקשורתית דומה, כמו מונטי פיית'ון או סאות' פארק, הוא נשאר הרבה הרבה מרחוק.
יש בסרט כמה בדיחות מוצלחות, אבל הוא סובל מאותה הבעיה שרוב סרטיהם של סת' רוגן וחבריו סובלים ממנה היום. בדיחות מאולתרות שנמתחות כמו מסטיק וחוזרים עליהם שוב ושוב ושוב. החבורה הזאת צריכה להבין משהו באופן דחוף; לא כל מה שיוצא להם מהפה זה זהב, ויש סיבה למה לסרטים יש תסריט ורק רגעים מעטים מאולתרים מול המצלמה ונשארים בעריכה. בדיחה על שר הטבעות, חזרה על הבדיחה משר הטבעות, עוד רפרנס לבדיחה משר הטבעות, אקסטזי (חס וחלילה שיהיה סרט שלהם בלי מונטאז' של אנשים מסטולים), בדיחה שהזין של דייב מסריח, רגע שמעתם שהזין של דייב מסריח? הזין של דייב מסריח, היי זין מסריח! וזה ממשיך עם גייז, קייטי פרי, חרבונים, ותחתים.
כמה אירוני זה שהדמות של סת' רוגן מרגישה כאילו היא מגישה חרא לאנשים אבל במציאות רוצה ללמד אותם על העולם, כשסת' רוגן עצמו ממשיך להגיש חרא למעריצים שלו בלי שום מאמץ לתת נפח כלשהו לסרטים שלו או לשנות את הנוסחה שמזמן כבר לא עובדת. היתרון היחיד של הסרט הוא כנראה בשוט הפיצוץ הכי יפה שהיה השנה בקולנוע (או אמור היה להיות).
בסופו של דבר יצאתי מהמשימה בשלום, הדירה שלי נשארה שלמה ושיפרתי את כוח הסיבולת שלי לסרטים ממש גרועים. עם כל הכבוד לערך חופש המידע, יש גבול לרמת הסבל שאתם צריכים לעבור כדי להילחם עליו, והסרט הזה לא שווה את זה. הצנזורה העצמית על הסרט הייתה צריכה לבוא מצד סוני, לא כי הם פוגעים במנהיג הדגול של צפון קוריאה, אלא סתם כי מדובר בסרט גרוע.
8
תמר, שופל, דניאל, Morin, אדון האופל, marksbro, InvisibleUnicorn, מילה כשרה?
מה זה התרגום הזה?
כמה סופים?
לפחות כמו שר הטבעות.
(ל"ת)
נדחה לחג המולד
(ל"ת)
מקור
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=121599
סוני אמנם מפיקים את הסרט הזה, אבל מסרבים להפיץ אותו במולדתם יפן
יפן בחברה טובה – נכון לכרגע, המדינות היחידות באזור בהן יוכלו לחזות בפלא הן אוסטרליה וניו-זילנד.
http://www.japantimes.co.jp/news/2014/12/10/national/sony-says-interview-will-shown-japan/
ניו זילנד היא באזור של יפן?
(ל"ת)
זה מה שאומר (על פי הכתבה המקושרת) האתר של סוני, לא אני.
(ל"ת)
ביקורת: (אין ספוילירם כמובן)
ישבתי עם חברה שלי בפארק בבוקר חג המולד במטרה להעביר יום מושלם ביחד, יום שייזכר לעולם. אמרנו אחד לשני כמה אנחנו אוהבים, ושתמיד נהיה ביחד. רשמתי להורים הודעת טקסט שמסבירה להם שאני חייב לאזור אומץ ולקחת עליי את המשימה. השותף שלי קיבל רגליים קרות בעיצומן של ההתארגנויות והחליט לסגת מהדירה (או לצאת למסיבה, כי אחרי הכל זה פאקינג כריסטמס). ואז התיישבנו להילחם למען עקרונות החופש והצדק המערביים, כנגד משטרי האופל והרוע, במחיר סיכון הדירה שלי כמוקד לפיגוע. וצפינו ב-'ראיון סוף'.
ג'יימס פראנקו הוא דייב סקיילארקס, מגיש בתוכנית ראיונות של סלבריטאים שההישג הכי גדול בקריירה שלו הוא יציאה מהארון של אמינם בשידור חי, ומעריץ מושבע של שר הטבעות. ארון ראפפורט (סת' רוגן) הוא המפיק של התוכנית שלו, שמרגיש כאילו הצוות יכול לעשות דברים הרבה יותר חשובים מרק לדווח על איבריהן האינטימיים של מפורסמות. יום אחד הצוות מגלה שקים ג'ונג און (רנדל פארק) הוא מעריץ מושבע של התוכנית, והוא מסכים לראיון עם ג'יימס פרנקו שלו הוא יספק את השאלות, התשובות, הבמאי, הצלמים והעורכים מראש. ל-סי.אי.איי יש תוכנית אחרת, והם רוצים שדייב יתנקש בדיקטטור בעזרת לחיצת יד.
אני מניח שההאקרים הצפון קוריאנים שיעזו לצפות בסרט ירגישו נורא מטומטמים. זה מסוג הסרטים שהיה יוצא, נקטל באופן גורף, כנראה נכשל, ועובר מבלי להשאיר רושם על אף אחד. כששמים את הסרט בשורה אחת עם עוד סרטים שיצרו מהומה תקשורתית דומה, כמו מונטי פיית'ון או סאות' פארק, הוא נשאר הרבה הרבה מרחוק.
יש בסרט כמה בדיחות מוצלחות, אבל הוא סובל מאותה הבעיה שרוב סרטיהם של סת' רוגן וחבריו סובלים ממנה היום. בדיחות מאולתרות שנמתחות כמו מסטיק וחוזרים עליהם שוב ושוב ושוב. החבורה הזאת צריכה להבין משהו באופן דחוף; לא כל מה שיוצא להם מהפה זה זהב, ויש סיבה למה לסרטים יש תסריט ורק רגעים מעטים מאולתרים מול המצלמה ונשארים בעריכה. בדיחה על שר הטבעות, חזרה על הבדיחה משר הטבעות, עוד רפרנס לבדיחה משר הטבעות, אקסטזי (חס וחלילה שיהיה סרט שלהם בלי מונטאז' של אנשים מסטולים), בדיחה שהזין של דייב מסריח, רגע שמעתם שהזין של דייב מסריח? הזין של דייב מסריח, היי זין מסריח! וזה ממשיך עם גייז, קייטי פרי, חרבונים, ותחתים.
כמה אירוני זה שהדמות של סת' רוגן מרגישה כאילו היא מגישה חרא לאנשים אבל במציאות רוצה ללמד אותם על העולם, כשסת' רוגן עצמו ממשיך להגיש חרא למעריצים שלו בלי שום מאמץ לתת נפח כלשהו לסרטים שלו או לשנות את הנוסחה שמזמן כבר לא עובדת. היתרון היחיד של הסרט הוא כנראה בשוט הפיצוץ הכי יפה שהיה השנה בקולנוע (או אמור היה להיות).
בסופו של דבר יצאתי מהמשימה בשלום, הדירה שלי נשארה שלמה ושיפרתי את כוח הסיבולת שלי לסרטים ממש גרועים. עם כל הכבוד לערך חופש המידע, יש גבול לרמת הסבל שאתם צריכים לעבור כדי להילחם עליו, והסרט הזה לא שווה את זה. הצנזורה העצמית על הסרט הייתה צריכה לבוא מצד סוני, לא כי הם פוגעים במנהיג הדגול של צפון קוריאה, אלא סתם כי מדובר בסרט גרוע.
מה זה משנה אם יש או אין ספוילרים
גם ככה בגלל כל הבלגן כולם יודעים איך נגמר הסרט…
כבר עשית לסרט הזה ביקורת?
אם לא, אשמח מאוד לקרוא כשתעשה.
אני חושבת שחשוב מאוד שתעשה כזו, דווקא עקב כל ה"טררם" שעשו סביב הסרט.