אני לא חושב שיש מחלוקת כלשהי על הקביעה שלגו זה אדיר. זה גם יקר בטירוף, אבל זה בעיקר אדיר. כמו המון ילדים אחרים, גם אני העברתי חלק גדול מאוד מהילדות בבניית טירות וחלליות מלגו, או ליתר דיוק, בחיטוט בקופסה של החלקים הקנים בחיפוש אחר חלק ה-2×1 האדום עם האלכסון עד שהידיים שלי כאבו. גם בגילי המתקדם קשה לי ללכת במעבר של הלגו בטויס אר אס בלי להידחף בדחף לחטוף מהמדף איזו אריזה או שש (ואז אני מסתכל על המחיר. ג'יז, הפלסטיק הזה יקר יותר מיהלומים טהורים). לגו זה אחלה.
סרט לגו, לעומת זאת, הוא רעיון מפוקפק מאוד. סרט מ-לגו הוא דבר מתבקש, אני עשיתי כמה כאלה בעצמי, כמו כל ילד אייטיז שהיו לו בשלב כלשהו גם לגו וגם מצלמת וידאו. אבל סרט ששמו הוא "סרט לגו" – מה זה אומר, בכלל? ללגו אין עלילה. לגו הוא מדיום, כמו אנימציה ממוחשבת, עצירת תנועה או פיסול בפירה. אפשר לעשות סרטים על אחד מהעולמות שלגו בנו לעצמם, כמו ביוניקל או נינג'אגו, וכבר יש כאלה, והרבה. אבל סרט בשם "לגו" נשמע כמו משהו שלא יכול להיות שום דבר חוץ מפרודוקט-פלייסמנט אחד ארוך. בטח יקחו את העלילה הכי נדושה בעולם, יצלמו אותה באנימצית לגו ויקראו לזה סרט.
אז מה שקרה זה שפיל לורד וכריס מילר, יוצרי "גשם של פלאפל" ו"רחוב ג'אמפ 21", לקחו את העלילה הנדושה ביותר בעולם, צילמו אותה באנימצית לגו וקראו לזה סרט. וזה יופי של דבר. כמו שלורד ומילר יודעים, הסרט הוא רצף מהיר ואקלקטי של בדיחות מכל הסוגים והמינים, רפרנסים, פרודיות וכיף, סרט קליל ומתוק כמו שיר פופ משובח. לשיר קוראים "Everything is Awesome", אגב, והוא גירסת האודיו של הרואין.
"לגו" יכול להיות סרט על כל דבר, ולכן "סרט לגו" הוא באמת סרט על כל דבר: בסרט יש פיראטים, קאובויים, חלליות וחדי-קרן, ומשתתפים בו בין השאר שאקיל אוניל, גנדלף ודמבלדור, סופרמן ובאטמן. בעיקר באטמן. לגו באטמן (בגילומו הקולי המצוין של וויל ארנט, בגירסה האנגלית) לוקח את מה שנראה כמו הופעת אורח, בדיחה של סצינה אחת, וממשיך לרוץ איתה לאורך הסרט כולו, כאחת הדמויות הראשיות. לגו באטמן הוא הפארודיה-שתסיים-את-כל-הפארודיות על באטמן האפל והקודר של "האביר האפל".
מילר ולורד עשו קצת מעבר לזה כדי להצדיק את השם "סרט לגו". הסרט לא רק מתרחש בעולם של לגו, אלא גם עוסק בלגו. לבני הפלסטיק המתחברות הקטנות האלה. הסרט אמנם לא באמת צולם בעצירת-תנועה עם לבני לגו "פיזיות" אלא באנימציה ממוחשבת, אבל הסגנון מחקה את הקופצניות של סרטי עצירת-תנועה, ומחויב ללגואיות שלו: הגיבורים הם אנשי-לגו עם כל הפגמים שלהם – ידיים שנראים כמו צבת צהובה ורגליים עם חורים. הסוסים הם פיסות פלסטיק נוקשות שלא יכולים אפילו להזיז את הרגליים. צריך כנראה לבלות שעות במשחקי לגו-אבירים כדי להבין למה זה כל כך מצחיק.
בתוך זה נמצאת גם התייחסות ואפילו ביקורת, לא כל כך מרומזת, על חברת לגו עצמה. פעם, מספרים אנשי עולם הלגו, כל החלקים חיו בהרמוניה בשלום ובבלגן והיה אפשר לבנות כל דבר שעלה בראשך. היום יש הפרדה: פיראטים כאן, "מלחמת הכוכבים" שם, לכל דבר יש הוראות מדויקות שאסור לסטות מהן. זה תיאור די מדויק של תולדות חברת לגו, שהתחילה כיצרנית של קופסאות לבנים צבעוניות שמהן ילדים יוכלו לבנות כל דבר, והפכה בהדרגה לחברה שמייצרת בעיקר דגמי הרכבה של "מלחמת הכוכבים" עם ספרי הוראות מפורטים, הכוללים חלקים ספציפיים שאפשר לבנות מהם דבר אחד בלבד. יש עוד כמה רעיונות מורכבים (הא) במידה מפתיעה שחדרו לסרט. אפשר לראות בו התייחסות שמזכירה את "אידיוקרטיה" לטמטום המוני באמצעות בידור זול, והמשבר הקיומי שמגיע לקראת סוף הסרט גם הוא עשוי באופן מעניין. העובדה שכל זה נכנס לתוך סרט שהוא פרסומת ארוכה מעוררת התפעלות. למעשה היא מעוררת הרבה יותר מדי התפעלות, אם לשפוט על פי התגובות המוגזמות שקיבל "סרט לגו" בחו"ל. בואו נכניס דברים לפרופורציות: כן, יש פה כמה רגעים נבונים, אבל מדובר בחלק קטן מאוד (2×1, אדום) מהסרט. אלה לא יותר מכמה בדיחות ספציפיות בתוך רצף ארוך של הומור ושטויות מסוגים שונים.
רובו של הסרט הוא בדיוק מה שאפשר היה לצפות מסרט על לגו, רק מצחיק יותר. העלילה, ככל שזה משנה: אמט הוא בחור רגיל ומשעמם, שמגלה יום אחד שהוא למעשה "המיוחד", זה שבידו, על פי הנבואה העתיקה, היכולת להביס את הנבל הנורא שמאיים על שלום העולם. במילים אחרות: העלילה הנדושה ביותר בעולם, עם המסרים הנדושים ביותר בעולם. ברור אמנם שהסרט הוא פארודיה, ועלילת-הסטוק הזאת נמצאת שם כפילר וכדי שאפשר יהיה לצחוק עליה. אבל כרטיס "לא, זה באירוניה" לא נותן לך פטור נצחי ממאמץ. היה יכול להיות נחמד אם איפשהו בתוך המודעות העצמית היתה לסרט גם סיפור שממש שווה לעקוב אחריו, ולא רק מילוי רשלני בטוש של הקטע שבו כתוב "הכנס עלילה כאן". אפשר כמעט לומר שמהחלקים שמהם הסרט מורכב היה אפשר לבנות משהו מקורי ויצירתי במקום למלא באדיקות אחר ההוראות המוכרות של בניית עלילה של סרט. רואים מה שעשיתי כאן? הא?
אולי בגלל שקשה לדעת מתי הסרט כנה ומתי הוא צוחק על עצמו, הוא נראה גם לא עקבי במסרים שלו: רגע אחד אמט הוא משעמם, ואז הוא מיוחד, ואז הוא מיוחד כי הוא משעמם, ואז כל אחד הוא מיוחד (הו!) וצריך רק להאמין בעצמך (ממש ככה), אז רגע, עכשיו אנחנו מדברים באירוניה או ברצינות? אלה מסרים נדושים או פארודיה על מסרים נדושים? בטח ניסו לומר פה משהו, אבל זה הלך לאיבוד בתוך ערמה גדולה של חלקים לבנים עם צ'ופצ'יק. הסרט נראה כאילו הוא מדבר בזכות המשחק החופשי ועתיר הדמיון ונגד ההיצמדות להוראות מוגדרות מראש, אבל אז גם מהמסר הזה הוא נסוג, או שלא, או שכן. שיא האירוניה: את הדברים המגניבים שנבנים בסרט "בלי הוראות" ו"נגד הכללים" אפשר לקנות היום מחברת לגו, בסטים מוכנים מראש שמן הסתם כוללים חוברת הוראות באורך של 80 עמודים לפחות. עוד יותר אירוני: אני עדיין רוצה אותם (אבל הם עולים איזה 300 דולר! מה נסגר?!).
אז "לגו" הוא לא באמת סרט חכם או מתוחכם במיוחד, אבל מה זה משנה? זה לגו. ללגו אין עלילה. הסרט כיפי, הוא מצחיק מאוד, ואישית, החללית שאיש-החלל-משנות-השמונים מנסה לבנות כל הזמן גרמה לי להתקפי נוסטלגיה ששום דרדס, צב נינג'ה או מילקי עוד לא התקרב אליהם. כל החלליות שנבנו מאז הן חיקויים זולים: החלליות מהאייטיז הן החלליות האמיתיות היחידות. מבחינתי הרגע הזה היה שווה את הסרט כולו; זה לא יעבוד על מי שלא בנה את אותם הסטים בדיוק שאני בניתי, אבל "לגו" כולל כל כך הרבה התייחסויות לכל כך הרבה דברים שכמעט בטוח שתמצאו רגע אחר שנוגע ישירות בנוסטלגיה הפרטית שלכם ויהפוך אתכם לכמה רגעים ליצורים חייכניים צהובים ומקפצצים. זה לגו, ולגו זה אדיר.
פורסם במקור בוואלה אבל שם זה היה פחות טוב
זו היתה ביקורת מדויקת למדי
אם לא היה לסרט את הסוף שבחרו לו. אני לא רוצה לספיילר יותר מזה, אבל לדעתי הסוף הזה הפך את הסרט להרבה יותר טוב ממה שאתה מתאר. הוא גורם לכל דבר בסרט להראות באור אחר לחלוטין. אני פחות מאוד הופתעתי מזה – הסוף הזה גם די ביקורתי לגבי קהל יעד מסוים של המוצר עצמו.
מסכים.
(ל"ת)
מה הסוף של הסרט?
(ל"ת)
הדף הזה נועד לדיונים על הסרט,
לא לבוא במקום צפיה בו. אם אתה חייב לדעת מהי העלילה ולא רוצה לראות את הסרט עצמו – יש ויקיפדיה.
מה שאמרת, רק במקום "טוב" - "גרוע"
הסוף פשוט הרס את הסרט והציב אותו באור מגוחך לחלוטין
גם מסכים
סרט מדהים עם המון מסרים בכל כך הרבה רמות!!
אני באמת חושב שזאת יצירת מופת שאם לא הייתה קומדית ולא הייתה cgi אנשים היו כבר מחשיבים אותה לאחת הטובות של הזמנים
אחלה ביקורת!
(ל"ת)
אפשר אפילו להגיד שהיא Awesome!
(ל"ת)
לגו תמיד היה יקר,
והסיבה העיקרית היא בקרת האיכות הקפדנית שבזכותה כל לבנה סטנדרטית בסט שקנית היום תתחבר בקלות לכל לבנה סטנדרטית בארגז שירשת מבני הדוד שלך בגיל 6.
מקורות:
http://therealityprose.wordpress.com/2013/01/17/what_happened_with_lego/
http://www.wired.com/2013/01/why-are-lego-sets-expensive/
לגו תמיד היה יקר
הבלוגר בלינק שהבאת השקיע עבודה באופן מאוד מרשים בהוכחה שלגו לא באמת הפך ליקר יותר עם השנים, אבל אני לא טענתי אחרת. את העובדה שלגו זה יקר הרגשתי היטב כשקניתי בכספי שלי את הסט ההוא עם הטירה שעלה יותר ממאה שקל (הקניה הגדולה ביותר שעשיתי בחיי עד אותו רגע).
שני דברים:
א. כמה שלגו יקר בארה"ב, בארץ הוא יקר הרבה הרבה יותר. אני חושב שהפקעת המחירים על לגו בארץ היא הרבה יותר גדולה משאפשר יהיה להסביר אותה בענייני מכס למיניהם. דוגמאות אקראיות לגמרי, הראשונות שעלו בחיפוש: דגם שבאמאזון עולה 95 דולר (332 ש"ח) עולה בארץ לפחות 689 ש"ח; דגם פשוט יחסית שעולה באמאזון 17.30 דולר (60 שקל) עולה בארץ לפחות 153 ש"ח, לפחות פי שניים וחצי. וכל זה, כאמור, בחיפוש אקראי, בלי שהשקעתי שום זמן במציאת הפרשים מרשימים במיוחד; אמאזון הם לא בהכרח המקום הזול ביותר בחו"ל, וזאפ הוא בלי ספק לא המקום היקר ביותר בארץ (בחנויות הצעצועים המחירים בוודאי גבוהים עוד יותר). אני חושב שהפקעת המחירים על לגו בארץ היא משמעותית יותר אפילו מבתחומים אחרים, ונדמה לי שהיא גדולה יותר היום משהיתה פעם, אבל אני לא באמת יכול לבדוק את זה.
(מוסר השכל, קודם כל: אנשים, אל תקנו לגו בארץ. תזמינו באינטרנט. אין מצב שזה לא משתלם).
ב. בקשר לסיבה שלגו הוא יקר כל כך: לגו הוא בלי ספק מוצר איכותי, וכן, זה מאוד יפה שאני יכול לקנות היום סט חדש לגמרי והוא יעבוד באופן מושלם עם הלגואים שירשתי מההורים שלי שיוצרו לפני שנולדתי. אבל ההסבר של בקרת האיכות עובד עד גבול מסוים. אני לא חושב שבקרת איכות על פיסות אחידות של פלסטיק היא דבר יקר עד כדי כך. ההסבר הפשוט יותר הוא שלגו – כמו כל מוצר אחר, בעצם – נמכר במחיר המקסימלי שאותו קהל הקונים מוכן לשלם. קהל הקונים העיקרי של לגו הוא סבתות וסבים שקונות מתנות לנכדים, וזה קהל שקל מאוד לנצל: הם לא עושים השוואות מחירים באינטרנט, הם קונים מתנות – ובמתנות כידוע לא חוסכים, וכך אפשר לדרוש ולקבל מחירים פנטסטיים. כאילו, אם לא לגו – מה הם יקנו, מגה-בריקס?! לא אם הם רוצים שלום בית.
המחירים בארץ
אין ספק שלגו בארה"ב (ואירופה) יקר ביחס למוצרים אחרים, אבל בארץ הוא יקר בצורה לא סבירה (פי 2 או 3 מחו"ל) כתוצאה מכך שאין תחרות אמיתית בשוק צעצועים מה שמאפשר את החמדנות של היבואן (אילנית) והרשתות. היבואנים בשוק הצעצועים לא רוצים להכנס "אחד לתוך הרגליים של השני" והרשתות מעדיפות לעבוד עם יבואנים גדולים שיכולים לספק להם מגוון גדול של מוצרים. במצב הזה לאילנית יש מונופול על הייבוא והצרכן נדפק – הוא צריך לבחור האם לשלם מחיר מופקע על מוצר טוב או לקנות לילד שלו מוצר שיוצר בסין ויתפרק תוך שלושה ימין. זה לא קשור רק ללגו, אלא למגוון רחב מאוד של מותגים איכותיים. זה כ"כ מגוחך, שלרוב כדאי להזמין את הלגו בחו"ל והמחיר זול יותר למרות עלויות המשלוח…
לפני שנה בדקתי את עניין המכס ואפילו מכון התקנים כדי לראות האם הם מהווים את הבעיה – והם לא. למעשה הרשויות הממשלתיות הקלו על הייבוא והוזילו אותו במקרה הזה.
לחובבי לגו נשאר רק להעזר בשוק האפור של קהילת הלגו (bricklink.com) ולנצל טיסות מזדמנות לחו"ל.
השאלה היא (ואני תוהה עד כמה האוף-טופיק הזה יוכל להתפתח כאן. את הסרט עוד לא ראיתי)
לא רק כמה עולה הלגו, אלא מה אפשר לעשות אתו אחר-כך (את הסרט, כאמור, עוד לא ראיתי, אבל הבנתי מהביקורת שהסרט הזה נוגע קצת בנושא). כשהייתי ילד היה לי לגו חללית, ולגו רכבת. אבל ברובם, למרות הרושם המגניב שהם עשו בהתחלה, שיחקתי מעט מאוד. למה? קודם כל, כי כדי להרכיב אותם היה צריך עזרה של מבוגר (במיוחד אם אתה מתחת לגיל מסוים). חוץ מזה, אחרי שהרכבת אותם, נשאר לך מעט מאוד מה לעשות איתם. חללית מלגו זה אמנם דבר מגניב, אבל הוא גם די כבר (במיוחד אם אתה מתחת לגיל מסוים) ואם היא נופלת לך מהיד היא מתרסקת לכל האבנים שמרכיבות אותה וחלק מהן (בסבירות גבוהה) לא תצליח למצוא אחר-כך.
מצד שני, היה לי גם את מה שנקרא אז "לגו 50" שהוא ככל הנראה המוצר המעולה ביותר שהוציאה חברת לגו תחת ידה Ever. מדובר היה בסט של 50 אבני לגו מסוגים שונים בגדלים שונים, בלי הוראות הרכבה ובלי כלום, שפשוט אפשר היה לשבת ולבנות מהם מה שעולה בראש. ועם הדבר *הזה* ישבתי ושיחקתי שעות. החלליות שבניתי אתו, ואני אומר זאת בכל הצניעות, היו *יותר* מגניבות מהלגו-חללית שהיה לי עם הוראות ההרכבה הספציפיות. מאוחר יותר השתכללתי ובניתי אתו גם רובוטריקים, משוכנע שדפקתי את המערכת המסחרית המרושעת שמכרה צעצועי רובוטריקים בעשרות שקלים (אז זה היה הרבה).
אם לגו עושים היום משהו כמו "לגו 50", אני אבין בהחלט למה הם לוקחים על זה הרבה כסף, כי זה שווה כל אגורה. אם הם כבר לא עושים דברים כאלה, ובכן, על זה מגיע להם מכות.
אז בתור ילד כל מה שרצית לבנות זה חלליות מלגו?
אחי, אתה חייב לראות הסרט. תאמין לי.
חלליות זה היה בהתחלה. אחר כך, כאמור, באו רובוטריקים (לפני זה היו סתם רובוטים)
(ל"ת)
הסרט דווקא עוסק, כמו שכתבתי, בדיוק בנושא הזה.
אני חושב שדרך השחור/לבן להציג את זה היא קצת מוגזמת. מהלך החיים ה"נכון" של סט לגו הוא משהו כזה: מקבלים אותו, מרכיבים לפי ההוראות, ואז הוא נופל ומתפרק ויש הרבה חלקים שאפשר לצרף אותם לכל הבלגן הקיים ולבנות מהם מה שרוצים.
הבעיה מתחילה כשהסטים של הלגו כוללים מספר קטן יחסית של חלקים, והרבה מהם אינם הקוביות הסטנדרטיות אלא חלקים בצורות מאוד ספציפיות שאפשר לעשות מהם רק דבר אחד, מה שהופך את זה דומה יותר לפליימוביל מאשר ללגו. יש סטים של לגו שהם בהחלט כאלה (ממה שראיתי, "נינג'אגו" הם נורא מגניבים, אבל הם כל כך ספציפיים שהם בקושי לגו), אבל יש גם הרבה מאוד אחרים שהחלקים בהם שמישים בדיוק כמו ב"לגו 50" אחרי שגומרים לשחק איתם לפי ההוראות.
אין כזה דבר "חלקים בצורות ספציפיות שאפשר
לעשות מהם רק דבר אחד". יש רק "חלקים בצורות ספציפיות שאנחנו, בתור מבוגרים מקובעים וחסרי דמיון, לא מסוגלים לחשוב על שימושים חדשים עבורם". נינג'אגו הם מגניבים לאללה והם לא פחות לגו מהחלליות, מצ'ימה, מהאבירים, או מכל דבר אחר שאי פעם היה לגו. רק לנו המבוגרים זה "מוזר" (ולמעשה מקסים) להביט מהצד בעלילה שבמסגרתה יודה, דארת' ויידר ונינג'גו חוגגים מסיבת יומולדת לאחד מאנשי היער הירוקים ומכינים לו עוגת שוקולד.
מי דיבר על עלילה?
דיברתי על החלקים. מאבני לגו רגילות אפשר להרכיב גם רובוטריקים וגם חלליות וגם דרקונים וגם כל דבר אחר, אבל ראש של דרקון נינג'אגו לא יכול להיות שום דבר חוץ מראש של דרקון. כפות הרגליים שלו הן פיסות פלסטיק בצורה של רגלי דרקון שקשה מאוד להשתמש בהן כמשהו מלבד כפות רגליים. החלקים של נינג'אגו נוטים להיות דלים מאוד, יחסית, בצ'ופצ'יקים הסטנדרטיים שמאפשרים לחבר כל חלק לגו לכל חלק לגו אחר, ולכן יש, יחסית, מעט מאוד דרכים אפשריות להרכיב אותם. כמו שאמרתי, זה כמעט לא לגו, אלא סט אחר לגמרי של צעצועים, מגניבים מאוד בפני עצמם, שיש להם אפשרות מוגבלת לאינטראקציה עם לגו.
יש לי יותר מעשרה דגמי נינג'גו, ואתה טועה.
אלו החלקים הסטנדרטים של לגו, והם לא שונים מחלקי חלליות ומדברים אחרים. דרקונים יש גם בלגו-אבירים. כל הסדרות המודרניות של לגו, כולל אבירים, חלליות, נינג'גו, צ'ימה וכל תחום אחר, כוללות אבנים מיוחדות, אבנים רגילות, ואבנים שייחודיות לסדרה הזו. הרבה מהדגמים מתפרקים עם הזמן, וכפי שכתבתי הבן שלי משלב אותם יפה מאוד יחדיו. הוא כבר בנה כל מני רובוטים שבנויים מחלקי-רובוט-עכביש של זיין (הנינג'גו הלבן), מחלקים של הרובוטים מסטאר-וורס ומעוד כל מני דברים. זו לא בעיה בכלל לשלב.
.Awesome
(ל"ת)
אני חזרתי ללגו לא מזמן, כשהבן שלי הגיע לגיל 3-4
מאז קניתי "עבורו" שלל סטים שמיועדים לגילאים גבוהים הרבה יותר, נינג'גו ומלחמת הכוכבים ומה שלא תרצו, ושילבתי אותם עם סטים שההורים שלי קנו לי לפני 15-20 שנים. באופן טבעי הרבה דברים מתפרקים עם הזמן, כל סט מגיע עם חלקים ספייר, וקנינו גם חבילות של אבנים ללא הוראות הרכבה ספציפיות.
בשנה האחרונה הבן שלי מתחיל לבנות בעצמו כל מני דברים מחלקים שהתפרקו ולשלב באופן יצירתי את המודלים שכבר בנינו, והתוצאה נראית באמת כמו המודלים של סרט-לגו – כל מני דברים הזויים ומגניבים ואבירים שרוכבים על חלליות ויורים לייזרים וכו'. לא ראיתי את הסרט, אבל רק לפי המודלים כבר הבנתי שהם ניסו לכוון לדברים שילדים בני 4 יבנו אם יתנו להם זמן וחופש של ממש.
בקיצור, הבן שלי נהנה גם מהדברים האלו וגם מהסטים המוכנים-מראש-לפי-הוראות, והוא תמיד שמח לקחת איזו מכונית נינג'גו, להוסיף לה תותחי לייזר מאיזה רובוט מלחמת-הכוכבים שהתפרק, להושיב מעל זה את מלך האבירים ולספר לי שזה פרעה שהולך לחפש את משה בתיבה ונלחם תוך כדי כך ברובוטים ענקיים. הדיכוטומיה שאתם מציגים כאן איננה מחויבת המציאות.
מודעות-יתר
כבר אמרתי פה לא מעט שאני מאוד אוהב מודעות עצמית בסרטים. הרבה סרטים מודעים לכך שהם סרטים או לקלישאות של סרטים וצוחקים על זה, ובהרבה במקרים זה יוצא ממש טוב. הדוגמה הכי טובה היא הסרט הקודם של לורד ומילר, "רחוב ג'אמפ 21". ההבדל הוא ש"ג'אמפ" ידע איך לפזר את המודעות העצמית הזאת במהלך הסרט, ובין לבין גם לשים קצת עלילה אמיתית. ב"לגו" נראה כאילו הם לקחו המון קלישאות, סידרו אותן כך שתצא מזה עלילה ואז התחילו לחשוב איך אפשר לצחוק על כל אחת. הסרט מתחיל עם הפרודיות כבר בדקה הראשונה, ובחצי הראשון שלו זה באמת עובד ומצחיק.
אבל בחצי השני זה כבר מתחיל להמאס. אוקיי, אולי הם צוחקים על הקלישאות האלה, אבל הן עדיין שם כדי שיצחקו עליהן, וכבר ראינו אותן 1,000 פעם. אם הם רק היו סוטים קצת מהבדיחות האלה באיזה שהוא שלב ושמים קצת עלילה מקורית זה היה יכול להיות סרט נהדר. וכמו שנאמר בביקורת, לקראת הסוף כבר לא ברור מה המסר שהוא רוצה להעביר. צריך להשתלב? או להיות מיוחד? או שכולם מיוחדים? קפיטליזם זה רע? דמיון זה טוב? באטמן?
הדיבוב של הדמויות מעולה (אהבתי במיוחד את צ'ארלי דיי, ליאם ניסן ו-וויל ארנט) וזה אכן סרט מצחיק שיגרום ללא מעט חיוכים. אבל הוא קופץ מהר מאוד בין בדיחה מודעת לעצמה אחת לשנייה, ומתי שהוא זה כבר מפסיק לעבוד. והוא גם זז מהר מאוד בלי קשר. אם אתם אפילפטיים, תראו כל סרט פרט לזה.
אצלי זה היה בדיוק הפוך
"רחוב ג'אמפ 21" היה מטופש ולא הצחיק אותי כמעט בכלל, ולעומת זאת מ"סרט לגו" נהניתי עד מאוד, ולכן הופתעתי לקרוא שמדובר באותם יוצרים. מבחינתי הם הצליחו כאן בענק.
לא ראיתי את הסרט עדיין
אבל ראיתי את ג'אמפ 21 (הראשון), ואני מוכרח לציין שממש לא אהבתי אותו. למעשה, מה ש-mad hatter מעלי תיאר על 'לגו' זה מה שהרגשתי בג'אמפ – אובר מודעות עצמית, אובר רפרנסים מתחכמים, ועלילה שכל מטרתה לספק כמה שיותר פאנצ'ים. אין לי בעיה עם מודעות עצמית ורפרנסים, אבל זה צריך להיות בונוס לסרט ולא מהות הסרט (אלא אם כן זה במוצהר סרט פארודיה, מה שלא המקרה בשתי הדוגמאות הנ"ל).
מהו "רחוב ג'אמפ 21" אם לא פארודיה?
(ל"ת)
אני פשוט הבנתי את זה כרימייק עדכני של הסדרה, בדומה לסטארסקי והאץ'/צוות לעניין/רובוטריקים וכו', כלומר סרט עדכני שמבוסס על איזשהי סדרת אייטיז קלאסית. ברור לי שהפורמט יהיה זהה ויהיו הרבה קריצות ורפרנסים למקור, וגם אין לי בעיה עם מודעות עצמית במידה, אבל אני עדיין מצפה לסרט שיעמוד בפני עצמו, או לפחות ינסה, ולא רק עלילה שכל מטרתה לספק פאנצ'ים.
האם יכול להיות שאני בן האדם היחיד שלא מצא את רחוב ג'אמפ 21 כל כך מודע לעצמו?
כן, היה לו את "אנחנו שולחים אתכם לרחוב ג'אמפ 37… לא, זה לא נשמע נכון" או כל השטיק עם הפיצוצים, אבל ממש לא הרגשתי שכל ההומור של הסרט מתבסס על מודעות עצמית. הוא לא הפיג'מות שמוחקות את עצמן מהטקסטים באמצע הפרק, או החבובות ששואלות מה המצלמה עוד עושה כאן ואז שרות שיר על זה שהן בסרט המשך.
אני אהבתי את ג'אמפ 21 כי הוא היה סרט טוב וחכם, אבל ההומור שלו פשוט לא התבסס כולו על מודעות עצמית.
סרט חמוד ביותר, עם המון נגיעות נוסטלגיות...
לצערי ראיתי היום את הגרסא המדובבת (אליה הלכתי לשמחתי הרבה עם הבן 6+).
אהבתי מאוד, בתור שרוף לגו שהדביק טוב טוב את הבן שלו, ממש אהבתי את הנגיעות הקטנות הללו שכוונו אל המבוגרים חובבי הלגו שביננו, כמו סוג של TOY STORY שמכוון אל הילד שבתוך רבים מהמבוגרים, נקרעתי מצחוק כשפרל אומר שהכל בחדר שייך לו.
דברים קטנים ממש נגנו לי על מיתרי הנוסטלגיה כמו הסדק בקסדה של בני איש החלל, פשוט קלאסי וכל כך נכון (כמה פעמים קיללנו בתור ילדים את הקסדות הללו שתמיד נשברו באותו מקום), הפגמים בפלסטיק, קווי היציקה של הפלסטיק המחיקות…
אהבתי את הפשטות המוחלטת של הגיבור – עובדה שהבן שלי יצר את אמט בבית מבגדים כתומים מאחת הערכות המודרניות שלו, אך עם פרצוף ישן ושחוק מדמות הלגו היחידה ששרדה מכל הלגו שהיה לי כילד (סגירת מעגל לאבא מאוד סנטימנטלי לצעצועים שהיו לו).
נכון, די מבולבל (ישבתי עם הבן לאחר הסרט והסברתי לו את כל מה שקרה בערך, המסכן היה די מבולבל, אפשר לומר שהוא נהנה בדיעבד לאחר שהבין). אבל קיבינימט כל כך צבעוני וכיפי ומעוצב בצורה שתהפנט כל חובב לגו.
דווקא את המסר לא מצאתי כמבלבל, משהו שתומך מאוד בדמיון אבל לא פוסל לחלוטין גם את הסדר כשצריך, לא משהו עמוק, אבל עובר.
ישבתי בכתוביות בסוף עם השיר האדיר הזה והלבנים שמתרוצצות על המסך ולא הסכמתי לזוז בעוד הבן מנסה לגרור אותי החוצה. לכמה דקות EVERYTHING WAS AWSOME!!!
נ.ב1
לפני כמה שנים התפרסמו צילומים של כתב שהוזמן לכספת הלגו – כספת של החברה בה שמור עותק מכל ערכה אשר יצאה אי פעם, מיותר לציין שהטוקבקים על הכתבה והתמונות (מישהו אמר חללית? טירה צהובה?) היו מהמשתפכים שראיתי…כמו שאמרתי הילד שבתוך כמעט כל מבוגר…
נ.ב 2
JUMP 21 היה פשוט אחלה סרט דבילי וקורע מצחוק (אחרי שנים שלא חייכתי מקומדיות אמריקאיות).
איך הדיבוב ?
אני הולך לראות מחר עם אחיינים שלי , גם את הגירסה המדובבת לצערי ,
אבל דיבוב לפעמים לא כזה נורא אם הוא עשוי סביר. זכור לי שקונג פו פנדה 2 (שגם ראיתי עם אחיין) היה חביב למרות הדיבוב
הדיבוב בהחלט בסדר, אם כי כמובן חלק מהבדיחות נועדו לשפה האנגלית ונהרסות בדיבוב לגמרי.
בתכלס המדבבים עושים עבודה בסדר גמור וכמובן שיש גם את אלברט כהן, כי איך אפשר להוציא משהו היום עם דמות זקנה ללא אלברט כהן!?
מסכים לחלוטין בעניין דיבוב – ראה מקרה סדרות כמו קונג פו פנדה והפינגווינים ממדגסקר (וכמובן…תקופה אחרת לחלוטין…החתולים הסמוראים…).
מגניב תודה =)
מקווה שלפחות אני אצליח להבין את הקונטקסט המקורי של הבדיחות שנהרסות בתרגום
מתלבט אם כדאי לי ללכת לצפות בסרט.
נגיד כך.
אני לא (!) גדלתי על לגו, ולגו לא מעורר אצלי אף טיפת נוסטלגיה.
ובתור אחד שחשוב לו שתהיה עלילה לסרט. ואני גם אחד כזה שכמות ההומור המהיר שאני מסוגל לספוג היא לא הכי גבוהה (איכשהו שרדתי את גשם של פלאפל).
מה אתם אומרים, כדאי לי ללכת לסרט או לא??
כנראה שלא. ממש לא. בטח אחרי כזה שימוש בסימן קריאה.
מבחינתי זה הצעצוע האולטימטיבי (נכון, בעייתי בלשון המעטה מבחינת מחיר), אבל אין עליו מבחינת כיף טהור (ואם אתה רוצה להיות דידקטי, מבחינת פיתוח מיומנויות). המון רגעי ילדות מאושרים קשורים מבחינתי לערכות כאלה (האמת שהערכה האחרונה שקבלתי כילד הייתה עם איש חלל כחול…מפפ מפפ דיבוב למשיכה באף…).
אני אישית לא גדלתי על לגו
אבל בהקרנה באנגלית שהייתי בה כמעט לא היו 3 דקות בהן כל הקהל פשוט התפוצץ מצחוק והתפרע. אחרי הסרט לא יכולתי לחשוב על משהו אחר חוץ מלגו. ממש מומלץ! אפילו אם, כמו שכבר אמרתי אתה לא מתחבר לצעצוע הלגו ולא שיחקת בו בתור ילד.
נ.ב. אחרי הסרט במהלך הדיונים שלי על הסרט עם החברים עלתה בשיחתנו האפשרות שאולי הסרט היה יכול להתקיים אפילו מבלי להיות עשוי מלגו (לא מתכוונת לרמוז שום דבר, אני יודעת שזו נקודה רגישה). באמת המון צחוקים וכיף במשך שעה וחצי, מה יכול להיות יותר טוב מזה?
מעניין או משעמם לילדים בני 6?
אני מאוד רוצה ללכת לזה ולהפתעתי הבן שלי בן ה-6 ראה חלק מהטריילר והכריז שבא לו ללכת לסרט של הלגו. אני רק לא יודע אם זה באמת מספיק מעניין לילדים בגיל הזה כי נשמע שהעלילה וההומור מכוונים גבוה יותר. הדיבוב לא מפריע לי. כבר התרגלתי לראות סרטי אנימציה מדובבים וזה לא פוגם בהנאה מהסרט, שכן איכות הדיבוב השתפרה פלאים בשנים האחרונות.
בשורה התחתונה: ילד בן 6 יהנה מהסרט או ישתעמם?
בהחלט יהנה.
זה בתכלס סרט ילדים, עם הרבה בדיחות-מבוגרים שיעברו לילדים מעל הראש, אבל לגמרי לא יפריעו.
6 טיפה נמוך
עלילה מהירה ומבולגנת, ריבוי קטעים מאיימים (תלוי אם הילד רגיש לזה), מצד שני אתה תהנה גם זה שיקול.
הסרט כן עשוי מלגו, לא כולו אנימציה ממוחשבת
חלק ניכר מהסרט נעשה בשיטת Stop Motion הסיזיפית.
התוצאה היא חגיגה לעיניים (^_^)
תיקון - הכתב צודק, בפועל זו אנימציה ממוחשבת
טכניקת האנימציה מפורטת בלינק:
http://entertainment.time.com/2014/02/20/how-the-lego-movie-was-made-animation-video/
נחמד וחביב.
נפתח משום מה בבום ובמהירות, כאילו נכנסנו באמצע הסרט. ורוב הסרט הולך די מהר, וזו בעיה כשאתה מפספס משהו (מסתבר שכשאתה עייף, סביר יותר שתרדם בהקרנה של 17:00 ומשהו מאשר בהקרנה של 21:00 ומשהו. מוזר).
רפרנסים משעשעים, המסרים נחמדים, החלק האחרון נחמד. קצת אסוציאציות מטריקס (יש שם ניאו, יש שם טריניטי, יש נבואה-מורפיאוס-נביא(ה), ויש שם "לראות את הקוד של המטריקס" ועוד), והיו קטעי נוסטלגיה חמודים, שהיו טוב לו היו מורחבים קצת (נגיד, להראות יותר מהעולמות האחרים, של הפיראטים/אבירים/מה שהוצג שם לפריים ורבע).
לא צחקנו הרבה כמו שציפיתי וגם רוב הקהל לא, אבל זו בהחלט היתה חוויה.
בצפיה חוזרת ביתית:
הרבה יותר טוב ממה שזכרתי, ומסתבר שלא זכרתי המון קטעים.
סרט כיפי שצריך לראות עוד כמה פעמים עם האצבע על ה-pause כדי לשים לב לכל הבדיחות הקטנות והעושר הויזואלי.
ושוב נשאלת השאלה הפילוסופית הקשה: מה הטעם לראות סרט אם שנה אח"כ (ולפעמים פחות) זוכרים ממנו כ"כ מעט? והאם שווה להשקיע ולצפות שוב בסרטים שקצת איכזבו כדי לקבל חוויה מתקנת, או שעדיף להמנע מזה?
שאלות טובות.
I cannot remember the books I've read any more than the meals I have eaten; even so, they have made me.
-ראלף וולדו אמרסון
צל"ש על ההשוואה ל"צעצוע של סיפור" הראשון.
הבעיה של סיד הטרידה אותי גם בזמנו, אבל לא עלה בדעתי עד כמה זה בדיוק ההיפך מ"לגו".
הם לא צריכים שאני אדברר אותם פה,
אבל אביעד ותום מ"שורה שניה באמצע" העלו בדיוק את אותה אבחנה.
תדברר חופשי
תשים גם לינק
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=452102&cid=471628
אני חייב להסכים עם הניתוח של רז – זה סרט שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב עם הוא יותר נטורליסטי בקומדיה (אם הייתה נובעת מהתפתחות הגיונית בדמויות ובעלילה) במקום להיות שורה של גאגים שמאוחדים ע"י (פארודיה על) עלילה מוכרת.
המרכז הרגשי יכול היה להיות ממש טוב – אבל הם פשוט לא מצליחים להגיע לאיזון נכון בטון בין הקומדיה לדברים הרציניים.
סרט מהנה
אני מאד נהניתי יש לסרט מסר די טוב לפי דעתי המדבבים מצוינים (לא ראיתי בעברית)
סרט מאד כיפי גם אם לא אוהבים לגו
סרט חמוד מאוד, והדיבוב מצויין.
הופתעתי לטובה הן מכך שחלק מהדברים על המסך תורגמו, והן מכך שחלק גדול יחסית של הבדיחות *לא* אבד בתרגום.
נתראה אח"כ ידידי התמסח?
(ל"ת)
סרט אדיר
מאוד מצחיק, מלא בהברקות והדיבוב משובח. פיל לורד וכריס מילר הם צמד במאים מוכשר ביותר שיודעים איך להצחיק ושולפים הברקות כמעט בכול סצנה. המסרים הקלישאתיים וקטעים מסויימים לקראת הסוף מורידים מערכו של הסרט בעייני. הם היו מאוד מיותרים והסרט היה מסתדר נהדר בלעדיהם. חוץ מזה, Everything is Awesome!
כן, בגלל המודעות העצמית המטורפת של הסרט,
הקטעים הקלישאתיים יותר באמת הרגישו לא כ"כ במקום (או לפחות, לא בלי שיצחקו עליהם מייד אח"כ), בייחוד אלה שבסוף. נראה כאילו ההחלטה בקטע הזה היתה של ההפקה – כי בכל זאת, זה סרט אמריקאי לכל המשפחה.
שתי מילים
SPACE SHIP !
אם יש סרט אנימציה שהייתי שמח להיות נוכח בסשן ההקלטות שלו זה הסרט הזה, הם הביאו קבוצה מעולה של שחקנים לדובב פה, ואני לא מתייחס רק לצ'ארלי דיי או וויל ארנט. אני מבטיח לעצמי מראש לתת למורגן פרימן מועמדות בטקס דג הזהב הקרוב ולו ורק בזכות דיבוב רוח הרפאים המעולה שלו.
וכדי לחדד את מה שאמרתי
הנה דוגמא לכיף שהלך שם בחדרי ההקלטות
תהנה
https://www.youtube.com/watch?v=jC6WJ3fTUkc
זה אנסמבל אדיר של מדובבים
אבל הפתיע אותי שמעל כולם הכי הרשים אותי היה ליאם ניסן. המעבר שלו מהשוטר הרע לשוטר הטוב פשוט מעולה.
מה שהחבאת באותיות לבנות
היה, לטעמי, הבדיחה הטובה ביותר בסרט! כמה צחקתי…
אופס ספויילר בתגובה שלי...
הטקסט החבוי לא עבד??
הנקודה הנשית
הלכתי עם בן הזוג, הילדים (בן ובת) ועם עוד זוג ושני ילדים (בן ובת) לסרט "לגו". בסרט מליון דמויות. הדמות של הבחורה מוכשרת מאוד וכמובן: (א) היא העזר כנגדו. למען האמת, זה עוד יותר גרוע: מהרגע הראשון רואים שהיא מוכשרת בטירוף, והבחור, המאפיין העיקרי שלו הוא זה שהוא רגיל וחסר דמיון לחלוטין. (ב). כמובן שמהרגע הראשון שהוא רואה אותה, הוא נדלק עליה. כי אין סיכוי שהגיבור יראה נקבה בשטח ולא יתייחס אליה כאל אובייקט רומנטי. (ג) אין עוד אישה בסרט. הו, אם תלחצו אותי לפינה, אני אודה שבאמת רואים את הגברת עם החתולים במשך שתי שניות בתחילת הסרט – למען האמת, ואני רצינית, רואים בעיקר את החתולים – ויש גם חתולה ורודה ואופטימית החל מאמצע הסרט, שהיא מדמות נקבה. אין תקשורת בין שלוש הדמויות האלה, למקרה שמישהו רוצה להעלות את מבחן בכדל.
אני יודעת שזה סרט שנועד להנאה בלבד. אבל אם יש מליון דמויות בסרט, חלק מהן יכולות להיות ממין "נקבה" בלי להזיק בכלל לעלילה. ואז גם אני אוכל להינות יותר.
הסרט עובר בקושי את מבחן בכדל,
בעזרת הדיאלוג הזה:
"ווילדסטייל: אמרת את המילה 'לא' כרגע המון פעמים.
יוניקיטי: וגם אין עקביות!"
לי, באופן אישי, זה מה זה לא אכפת אם הסרט עובר את המבחן או לא או באיזו צורה.
אותי, באופן אישי,
מאד משעשע שמנסים להפעיל מבחן בכדל על סרט שכל הגיבורים שלו הם בובות פלסטיק נטולות איברי מין.
למה?
אם הייתי עושה סרט על חלזונות, וכולם דיברו בקולות של שחקנים גברים, נקראו בשמות של גברים וקראו לעצמם בלשון זכר – אני לא הייתי יכולה לומר שהוא חסין לגמרי מפני מבחן הבכדל בגלל שחלזונות הם בעצם בעלי איברי מין גבריים ונשיים.
האמנם?
כלומר, אני מסכים לחלוטין שהמסר עבר בבירור לצופים, אבל לא נראה שהילד או דמויות הלגו היו מרוצים מההתערבות של האחות הקטנה. לא שזה באמת מהותי בעיני כי, כאמור, המסר אודות המשחק בלגו עובר היטב, אבל האידיליה (וברור לי שיש מונח מדויק מזה) היחסית שמושגת בסוף העלילה היא אידיליה של גברים.
הסרטון נראה לי מפספס משהו
הביקורת על השיווק העקום של לגו לבנות כיום במקום, אבל אני חושבת שהם טועים בטענה שלהם שזה תמיד היה ככה.
לפחות עבור ילדי שנות השמונים לא זכור לי שלגו נתפס כמשחק שמיועד למגדר כלשהו. הסדרת פרסומות הזו מתחילת האייטיז עולה לעתים קרובות בדיונים האלה:
השאלה מבחינתי היא מתי למה ואיך לגו הפך למשחק ש"לא מיועד לבנות".
אה כן, והסרט ממש מעצבן בנושא הזה.
לא אפרט כאן את דעתי (השלילית) על מבחן בכדל, אבל
יש עוד נשים בסרט, כלומר חלק מ"מיליון" הדמויות בסרט שיכולות להיות ממין נקבה הן אכן ממין נקבה (מיד יבוא פירוט של דמויות נשיות, לטובת מי שטרם צפה ורוצה להימנע). מלבד שתי דמויות נשיות ראשיות בולטות בתפקידים בולטים (ויילדסטייל ויוניקט) יש בו לא מעט נשים בתפקידים קטנים (עם מעט שורות דיבור): 'אשת חיל' (קובי סמולדרס); אמו של השוטר הרע; האישה בסיטקום (איפה המכנסיים שלי); בת ים; וכמו כן גם המחשב מדבר בקול של אישה. כמו כן בתפקידי "ניצבות" יש לא מעט נשים (בבית הקפה, ברחוב, בענן קוקו) ובכינוס גיבורי העל מופיעה גם מיס ליברטי (פסל החירות).
העובדה שאין הרבה נשים בסרט ושדמות הגיבור והנבל שתיהן גברים לא מפתיעה בהתחשב ברקע שמאחורי העלילה; הוא גם מסביר לא מעט מהקלישאות בסרט.
אז כן, חלק ממיליון הדמויות בסרט היו נשים וזה אכן לא הזיק לעלילה, והעובדה שרובן לא היו ראשיות לא פגמה במאום בהנאה שלי.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זה לא תמיד כמעט ככה בסרטים, אלא בסרטים מסוגות מסוימות
כמו אקשן / קומיקס / גיבורי על, ואלה התכנים שמזינים את הסרט הזה. לפיכך דווקא העובדה שיש בו שתי דמויות נשיות ראשיות אינה דבר של מה בכך (ויש להן אותה מידת עומק או ליתר דיוק חוסר עומק שיש לדמויות האחרות). בכל מקרה, התגובה שלי נועדה רק לתקן מידע שגוי, לא לפתוח דיון שכבר ניהלתי כאן בעבר ושבעתי ממנו.
א. אל תמותי, לא דיברתי עליו כלל.
ב. ועדיין אין לי כוונה לדבר עליו.
פרט שולי לחלוטין ששימח אותי
הדמות של הקוסם (מורגן פרימן) נקראה ויטרוביוס, על-שם האדריכל הרומאי שנחשב לאב הקדמון של האדריכלות, ויש לו מעמד כמעט מיתי במקצוע (האגדה האורבנית מספרת שכל מורה לאדריכלות נדרש להזכיר את ויטרוביוס בשיעור הראשון בשנה א' בלימודי ארכיטקטורה, שאני לא יודע אם זה נכון אבל בשיעור הראשון שלי בבצלאל הזכירו אותו). כאמור זה פרט שולי לחלוטין אבל זה מאוד מדוייק שלמנהיג של המאסטר-בילדרז יקראו ויטרוביוס.
Classic Schmosby!
(ל"ת)
סבלתי. לא מצחיק ודי מעפן
אוף, אני שונא שמנפצים לי ציפיות גבוהות. הסרט מורח את עצמו לדעת, מבולגן, מאולץ, מיותר ופשוט… סתם.
וויילד-סטייל מאוד איכזבה
התחילה כבאד אססית רצינית וגם כדמות בפני עצמה עם רצונות משל עצמה וקונפליקט משל עצמה, אבל מהר מאוד הסרט זנח את זה והיא נהיתה לא יותר מעלמה חלשה ובכיינית במצוקה שתלויה שרק רוצה את הגיבור. מאכזב כל כך.
לקחת את הסרט ברצינות מדי
זו קומדיה פרועה, מהסוג בו כל משפט הוא בדיחה וכל רצינות היא לא אמיתית.
אז נכון שבסוף הסרט ניסו לעשות איזה קטע רציני "על אמת" (חחח יצא לי משחק מילים, לא בכוונה), אבל חוץ מהקטע הזה, בשום שלב הסרט לא ניסה אפילו להיות רציני או בעל עומק כלשהו, הוא בא להצחיק וכמה שיותר. אגב, מהסיבה הזאת, הקטע הרציני בסוף באמת היה דפוק. זה היה נראה לא שייך לחלוטין פתאום להיות רציניים ולהעביר מסר. זה נובע מהעובדה שלצערי בהוליווד חושבים שלסרטי ילדים חייב להיות מסר ומוסר השכל, גם אם מדובר על קומדיה פרועה.
שאלה
האם מותר לי לצפות לדמויות נשיות שאינן תלויות בגברים רק בסרטים רציניים וכבדים?
ניסוח אחר: מה הקשר בין מחט לתחת?
וואי, מה זה קשור לזה שהיא אישה
אתם מספיק מתווכחים על זה בדיון על נעלמת וממש אין לי רצון להיכנס לנושא.
אבל באמת, אני לא מבין, מה הקשר לנשיות שלה?
איפה דניאל הזכיר את היותה אישה? הוא דיבר על זה שאין לה רצונות משל עצמה וקונפליקט משל עצמה, למה חייבים לדחוף כאן לעניין את זה שהיא אישה?
אין לה קונפליקט ורצונות משל עצמה כי אין בעלילה שום עומק. לאף דמות אין קונפליקט בסרט, כי לא אמור להיות. במערכון אין קונפליקט ועומק. כל הדמויות (כולל אמט) הם שטחיות לחלוטין כי זו קומדיה פרועה, אין שום קשר לגבר או אישה.
ואחרי זה הפמיניסטים אומרים שהשובניסטים הם פרנואידים…
ובבקשה אל תגררו אותי לנושא הזה
גם כך כבר נגררתי יותר מדי.
אני מתאפק לא להיכנס לדיון על נעלמת, אז אל תגררו אותי.
אם לא למעני, אז למען דורון פישלר, שוודאי ישמח שאני לא אכנס לנושא הזה.
אתה מצליח איכשהו לבלבל בין "עומק" לבין "תפקיד" של דמות.
דמות לא חייבת להיות עמוקה כדי להיות בעלת קשת עלילתית משל עצמה, או להיות מיוצגת באופן שלא הופך אותה לפרס סתמי עבור הגיבור. אמט הוא לא דמות עמוקה, ועדיין הוא דמות עם קונפליקט מנומק, תהליך שניתן להזדהות איתו ופתרון ברור. וויילד-סטייל מתחילה כדמות עם היסטוריה ומערכות יחסים שלא קשורות לגיבור, ניתן היה לבנות סרט בו היא הייתה עוברת תהליך משל עצמה, אבל משום מה הדבר הכי משמעותי שהתסריט נותן לה לעשות בסוף הוא להיפרד מבין הזוג שלה כדי שהיא תוכל לפול לזרועותיו של הגיבור הגברי שלנו בלי שום הסבר.
אבל אתה הרי לא רוצה ש"יגררו אותך" לדבר על מה שהוא בעצם נושא הדיון, אז סליחה, לא התכוונתי להפריע לך לנהל דיון אחר לגמרי עם עצמך.
ואגב, היא דווקא הייתה דמות חזקה חכמה ובעלת עומק הרבה יותר מאמט
אמט, מתחילת הסרט עד סופו, הוא מטומטם לחלוטין שפעמים נדירות חושב בהיגיון וגם אז הוא מתנהג כמו פסיכי. אין לו שום עומק וקונפליקט והסיבה היחידה שהוא הגיבור (המיוחד) היא שהוא לא כזה ולכן זה מצחיק.
וויילדסטייל היא דמות הרבה יותר חזקה ונוכחת. יש בה אוקיינוס של עומק לעומת אמט, אבל אם היא היתה הגיבורה זה היה הרבה פחות מצחיק ויותר רציני.
אז דווקא על הסרט הזה לא נכון לדעתי להתלונן על העדר נשים חזקות.
נהניתי יותר משציפיתי
הסרט התחיל מטופש וחסר פואנטה וברבע השעה הראשונה כבר חשבתי שגם הוא יתווסף לרשימת המוערכים יתר על המידה שההתלהבות מהם אינה ברורה לי, אבל אז הגיעו כ"כ הרבה רפרנסים משעשעים שזרמתי איתו (הכול סבבה, לא?![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
) ולקראת הסוף הגיע כבר ממש אהבתי אותו. היה סיפור הגיוני ומתוחכם משחשבתי, הוא לא היה רשלני, היה בו מסר ברור ואהבתי אותו בזכות עצמו ולא בזכות שום נוסטלגיה (שיחקתי קצת בלגו בילדות, לא השאיר בי חותם משמעותי).
אני קצת מצטערת שלא הספקתי לצפות בו לפני הסקר המקדים של סרטי השנה כי הוא היה נכנס לסרטים שאהבתי ואולי אפילו לחמישייה שלי. בעיניי הוא מוצלח יותר מכמה מהסרטים שנכנסו לעשירייה הסופית, למען האמת. כמו כן זה נראה לי כמו סרט סבבה לתלת ממד, אז מקווה שיום יבוא ותהיה לי הזדמנות לצפות בו גם כך.
נ.ב.
מורגן פרימן מלך. מהמקרים הנדירים שבהם זיהיתי מדבב בלי לדעת מראש ומיד כשפתח את הפה. ליהוק מושלם!