לפני 17 שנים העולם קפא וכולם מתו.
כמעט כולם. נשארה רכבת – רכבת ארוכה, ארוכה כל כך. היא דופקת משקשקת על מסילה שמתפתלת סביב העולם, הרים וגבעות מכוסים בשלג נצחי רצים לקראתה, אבל היא לעולם לא מגיעה לשום מקום. הנוסעים ברכבת הם שארית הפליטה של האנושות. בראשית ימי הרכבת, בעלי הכרטיסים עלו לקרונות הראשונים, אבל אז באו נוסעים אל התחנה – לא היו להם כרטיסים, רק ריקוד ומנגינה, אבל איש החזון שבחזית הרכבת, ווילפורד האלוהי, התיר בחסדו לכמה מהם לעלות לקרונות האחוריים. ומאז זה מצב: החברה האנושית כולה, מה שנשאר ממנה, מכונסת ברכבת, וכמו כל חברה אנושית, גם היא מחולקת למעמדות. העשירים טובלים בג'קוזי וסושי בקרונות הקדמיים, העניים מבלים את כל חייהם דחוסים בתוך קרונות אפלים ללא חלונות, ניזונים מקוביות של ג'לי שנראה כמו הדבר שמצטבר בתחתית של טוסטר אובן אחרי כמה שנים. ואם מישהו מעז להעיר שזה לא ממש פייר, ושגם הם רוצים קצת סושי מדי פעם, הקטר כבר מצפצף: לא ייסע מי לא יישב, אז תשבו במקום שלכם ותתנהגו בהתאם למעמדכם החברתי ותגידו תודה שבכלל נתנו לכם לעלות על הרכבת. פרזיטים.
אז אני שומע צליל מאוד מוכר: קול המחאה החברתית. אנחנו בצד של האנדרדוגים, כמובן. קרטיס (כריס אוונס הדווקא בסדר גמור) מתכנן הפיכה. הוא וקבוצה של תומכים, בתמיכתו של מנהיג רוחני בשם הדי נפוץ שהוא בוודאי לא רפרנס לשום דבר גיליאם (ג'ון הרט) – הם כולם יפרצו קדימה, יתגברו על השומרים החמושים, ולא יעצרו עד שיגיעו ממש עד הקטר, שם יושב ווילפורד המסתורי.
אם זה היה סרט הוליוודי, הייתם כבר יודעים עכשיו את העלילה במלואה. העניים הם הטובים, העשירים הם הרעים, ולאורך הסרט יהיה איזה גילוי יעני מפתיע שיבהיר שהעשירים הם עוד יותר רעים ממה שחשבנו, ואז הסרט היה נורא מרוצה מעצמו משום שהוא עוסק בפערים חברתיים (הבנתם? זה משל! הרכבת היא העולם!). בקיצור, "אליסיום".
אבל "רכבת הקרח" הוא לא סרט הוליוודי. הוא סרט קוריאני. לא רואים את זה עליו: הוא מדבר אנגלית ומלא בשחקנים בריטים ואמריקאיים מוכרים. זה הסרט דובר האנגלית הראשון של בונג ג'ון-הו, במאי קוריאני שיצר כמה מהעדויות הטובות ביותר ("המארח", "אמא") לטובת הטיעון שתעשיית הקולנוע הקוריאנית לא נופלת בדבר מזו האמריקאית, רק פרועה יותר, ובקוריאנית. "רכבת הקרח" לא יכול היה להיווצר בהוליווד. הוא מעניין מדי, מסוכן מדי ומתוחכם מדי. זאת אולי נשמעת כמו אמירה היפסטרית מתנשאת ("הו לא, לא צפיתי ב'כח משיכה', אני כבר לא צופה בסרטים הוליוודיים. הם מיינסטרימיים מדי"). אבל, מה לעשות, זאת המציאות: ברגע שעוברים סף מסוים של תקציב, הסיכוי של סרט אמריקאי לקחת סיכון כלשהו או להטריד את הקהל צונח לאפס. ו"רכבת הקרח" מטריד. הוא מבדר נורא, אבל גם מטריד.
הסרט לפעמים משעשע כמו פנטזית קונג-פו מטורפת, לפעמים מזעזע כמו סרט שואה, ולפעמים שניהם יחד. יש בו סצינות אקשן מצוינות ומוזרות (לא לעתים קרובות סצינת קרב גרזנים נפתחת עם דג ומופסקת באמצע בשביל מסיבה). יש בו אמנם חלוקה חד משמעית לטובים ולרעים, והאלגוריה החברתית ברורה כמו הציור השבועי לילד, אבל הגיבורים הטובים מקבלים לאורך הסרט החלטות שהיו מעיפות אותם מכל סרט הוליוודי. את חוקי האקשן הצדקני המקובל הסרט שובר שוב ושוב, והאופן שבו הוא מסתיים הוא לגמרי לא חד משמעי כפי שהייתם מצפים. יש בו הרבה דמויות עם אג'נדות נפרדות ומתנגשות, ובתור סרט שנראה כאילו העלילה שלו, בהגדרה, חייבת להתקדם בקו ישר – מהקרונות האחוריים ועד הקטר – הוא מלא במידה מפתיעה בעיקולים וטוויסטים.
עוד הישג של הסרט: הוא מצא דרך חדשה עבור טילדה סווינטון להיות נפלאה (עד היום הכרנו רק חמישים ושש כאלה). רוב הליהוק של הסרט הוא מוצלח אבל לא יוצא דופן: השחקנים הנכונים שובצו בתפקידים הנכונים. כריס אוונס (קפטן אמריקה) לא זר לתפקידי מנהיג מיוסר, ג'יימי בל הוא צעיר נלהב, אליסון פיל מצחיקה מאוד בתפקיד קטן. רק סווינטון נראית כאילו הגיעה לשם בטעות. הדמות שהיא מגלמת – התגלמות הרוע הקונפורמיסטי, עטופה במעטה של נחמדות דודתית – מזכירה את דולורס אומברידג' מסרטי "הארי פוטר", שגולמה על ידי אימלדה סטונטון. התאוריה שלי היא שהמלהק הקוריאני קיבל הוראה מפורשת להביא את סטונטון, אבל התבלבל והזמין את השחקנית הבריטית הלא נכונה – שהתבררה כנכונה לגמרי. סווינטון, שלגמרי לא דומה כאן לעצמה, עושה את הדמות המתועבת הזאת במידה כזאת של שיכנוע והנאה עצמית שרציתי לירות בה ולבנות לה מקדש, לא משנה באיזה סדר.
המקום שבו "רכבת הקרח" נופל הוא בבניית העולם, או ליתר דיוק, בהרס שלו. נכון שהגיון פנימי הוא לא הכל, ויש הרבה סרטים טובים שמבוססים על קונספטים מופרכים לגמרי, אבל בכל זאת, אנחנו מדברים על סרט מדע בדיוני, ובנית עולם אמין ויציב היא חלק חשוב ממנו. הרעיון של רכבת שנוסעת לנצח במעגלים כדי להציל את האנושות אמנם נשמע טפשי על הנייר, אבל למעשה, אחרי הצפיה בסרט אנחנו מגלים שעל הפסים הוא טפשי בדיוק כפי שהוא נשמע, ואפילו יותר.
לאורך הסרט מתגלות עוד ועוד נקודות בעייתיות שקשה יותר ויותר להתעלם מהן: מאיפה מגיע כל האוכל הזה? אנחנו אמורים להאמין שהרכבת נוסעת כבר 17 שנה ואף פעם לא היה צריך להחליף גלגל, או לתקן את המסילה הקפואה? והכי חשוב – לאורך הסרט כולו, הוא לא טורח לתת שום תשובה לשאלה הבסיסית ביותר: למה רכבת, לעזאזל? למה צריך להיות על רכבת נוסעת כדי לשרוד? נכון, קר בחוץ, אבל לא נראה שקשה במיוחד להתמודד עם הקור: נראה שכל עוד אתה בחדר סגור עם חימום, אתה בסדר. איזו סיבה יש לאותו חדר להיות עשוי ממתכת, להיות מחובר לגלגלים ולנסוע מהר מאוד מסביב לעולם? מהסרט לא תקבלו שום תשובה טובה יותר מ"גילה גילה בוצ'ה פודי".
תוכלו לומר שכל זה הוא חלק מתנאי הפתיחה של הסרט, ולכן כלול בזכותם של הבמאי והתסריטאי לומר "כי ככה זה וזהו". עליתם לרכבת? קיבלתם את תנאי הפתיחה, ואם אתם לא מרוצים הייתם צריכים ללכת לסרט אחר. וחוץ מזה, הסרט הוא לא על הרכבת, אלא על האנושות. זה משל, טמבל. נכון. גם ככה, הסרט עובד. אבל חוסר האמינות הזה מעיב על ההנאה מהסרט. היה הורג את בונג להשמיע איזה הסבר, אפילו מצוץ מהאצבע, לעצם קיומו של הסרט?
ובכל זאת. שימו בצד את העובדה שכל העסק פשוט לא יכול להיות, ותקבלו סרט שנותן לכם כל מה שתוכלו לרצות – אקשן מצוין, תסריט מוקפד, שחקנים מצוינים, ויזואליה יפה, הומור מופרע, ותחושה כללית של אי עשיית חשבון. אין מספיק סרטים כאלה בעולם, ואין סרטים אמריקאיים כאלה בכלל. לכו לראות אותו.
"מהסרט לא תקבלו שום תשובה טובה יותר מ"גילה גילה בוצ'ה פודי" " .
אני פשוט אניח את זה פה בשביל הפישלייקים
עכשיו אני לא מצליח להפסיק לזמזם את השיר של רכבת ההפתעות
תודה רבה.
הצילום פשוט שמיימי
הוא זה שהפך הרבה מסצנות האקשן לכל-כך משובחות. אכן תצוין לטובה סצנת קרב הגרזנים, שהזכירה מאוד את 300, רק פי אלף יותר טוב (בין השאר בזכות פסקול מעולה).
עוד יצוינו לטובה שני השחקנים הדרום קוריאנים והשימוש בשפה. הם היו עוד חיבור מעניין לסרט, שהרחיק אותו מהוליווד היטב.
אבל בתוך כל זה, היו כמה שורות בתסריט שהייתי מוותרת עליהן. חלק היו כל כך מגוחכות ולא הצדיקו את עצמן, שממש גיחכתי בזמן שנאמרו. ולנצח אזכור את הבעת הרצינות של כריס אוונס כשאמר משפטים מגוחכים.
אני איש של רשימות טופ פייב
אבל ראיתי רק ארבעה סרטים של בונג ג'ון הו ולכן הרשימה תכיל רק ארבעה, בסדר עולה עד לטוב ביותר:
4. אמא
3. זכרונות מרצח
2. רכבת הקרח
1. המארח
כל ארבעת הסרטים נפלאים, אבל סרט באמת מדהים נדיר וייחודי כמו the host, זו יציאה של פעם בחיים. אני מאמין שגם כשרון על כמו בונג ג'ון הו לא יצליח להתעלות על ההישג הזה.
לא.
אף אחד לא צחק.
כן
לא שאגות, אבל אני צחקתי, ועוד כמה אנשים צחקו. ראיתי את הסרט עם אח שלי, והוא אמר שלכריס אוונס מגיע אוסקר רק על זה שהוא הצליח לתת הופעה טובה גם כשהוא היה צריך להגיד את השורה הזאת.
למה?
מה כ"כ מוזר ודבילי בזה?
זה אחד הבורות הכי הקשים שה"אנושות" נפלה אליהם בתיאור ההיסטוריה של הרכבת, וזו לא היצירה היחידה שנוגעת במקום-הכי-נמוך-שאפשר-להגיע-אליו הזה.
זה מה שנקרא באנגלית misery porn
זה כמו בסרטי המסור: אף-אחד לא רואה את הסרטים האלה כי הם באמת מפחידים – אנשים רואים אותם כי הם רוצים לראות אנשים נרצחים בצורה כמה שיותר ברוטלית. באותו אופן, בסרט הזה אין באמת הרגשה של טרגדיה, כי הוא לא יודע לבנות את האווירה הזאת – הוא סתם מחפש להראות לנו אנשים סובלים בכל-מיני דרכים יצירתיות. מה שעצוב זה שכריס אוונס נותן הופעה כל-כך טובה שעד אותו רגע, המונולוג שלו דווקא אפקטיבי, אבל השורה הזאת כל-כך מלאכותית ומגוחכת שהיא הורסת לגמרי את כל מה שהוא הצליח לעשות לפניה.
וזו הבעיה המרכזית בסרט הזה: חוסר-עדינות מוחלט וחוסר-הבנה של איך לבנות מתח או דרמה או עניין כלשהו. הסרט תמיד חייב ללכת צעד אחד יותר ממה שצריך בשביל לבנות את האווירה שהוא רוצה. בגלל זה אנחנו מקבלים דברים כמו השורה הנ"ל או הדמות של טילדה סווינטון.
אז בעצם
הוא נותן שורה שבאה לתת את תחושת הטרגדיה שאתה מחפש, אבל היא מלאכותית ומגוחכת?
זה עדיין לא מסביר למה היא כ"כ מצחיקה.
היא מצחיקה כי היא באה משום מקום,
בלי קונטקסט סביר ועם הגזמה מופרכת, שהופכת את זה לבדיחה.
בדיוק כמו הבדיחה על מה יותר גרוע מג'ירף עם קשר בצוואר.
מה?
(ל"ת)
השואה.
(ל"ת)
וואו.
נשמע שאין ברירה אלא לראות את הסרט הזה.
ופישלייק לרפרנסים מהאייטיז. רכבת ההפתעות לקהיר.
איך רמת האלימות?
אני סבבה עם אלימות של סרטי אקשן הוליוודים, אבל זה קוריאני… האלימות גראפית יותר? או שזה בסטנדרט המקובל?
לא ממש
יש אלימות, אבל רוב הדם מופיע בספלאשים מבלי לראות את הגופה עצמה.
תודה רבה!
:-)
מגניב!
לא חשבתי על זה. אני חושב שגם בונג ג'ון-הו לא חשב על זה, אבל זה עדיין מגניב.
אל תהיה כ"כ בטוח בזה
יש הרבה סמליות תנ"כית בסצנת הסיום. ובכלל, עיצוב הרכבת כ"תיבת נח" הוא ברור למדי
זה נאמר במפורש
בכתובית בתחילת הסרט קוראים לרכבת "The rattling ark", אם אני לא טועה.
אגב, היה לסרט פריקוולון אנימציה
רואים בו קצת יותר על האירועים לפני שהרכבת יצאה לדרך.
רק שלמרבה הצער ה"אנימציה" לא משהו והסרטון די ברוטאלי. למי שבכל זאת מעוניין, מצ"ב הלינק.
https://www.youtube.com/watch?v=Y7OrZV9wIgs
אף פעם לא ראיתי סרטון
ששום דבר לא זז בו מלבד המצלמה ("הכל קפוא"?). מעניין.
סרט נהדר
הסרט הזה ממש מעניין – הוא מצליח להיות מצויין מכל הסיבות הנכונות והלא נכונות בו זמנית.
מהצד הרע הוא מטורף, קיצוני, מטומטם ומופרך ברמות שקשה לסביר.
ומהצד הטוב הוא מטורף, קיצוני, מטומטם ומופרך ברמות שקשה לסביר.
זה סרט שלא אמור לעבוד (ואכן – כשאתה יושב וחושב עליו, כשאתה עובר על כל חור וחור בעלילה ועל הדברים שפשוט "מתרחשים" בלי שמישהו יסביר מה ולמה) אבל איכשהו עובד.
כשכתבתי את הביקורת על הקומיקס המקורי התאכזבתי מכמה שהוא משעמם וסטנדרטי, מהדרך בה הוא לוקח קונספט מופרע ומשטיח אותו. הסרט בוחר בדרך הנכונה – הקונספט מוגזם אז הכל צריך להיות מוגזם, האבסורדיות שלו היא המעלה שלו (גם אם זה אומר שהרגעים הדרמטיים לא כל כך עובדים).
הזוועה שעוברים הנוסעים נוראית כמעט כמו נסיעה ברכבת ישראל.
סתם סתם.
אבל ברצינות סרט טוב. חבל רק שקיצרו את הרכבת; הבנתי שבקומיקס המקורי יש לה 1001 קרונות וגן חיות, זה הרבה יותר מגניב.
רד פיש, איזה גרסה של הסרט ראית?
הגרסה המקורית שנמשכת שעתיים? או שגם בארץ הביאו את הגרסה
המקוצרת של שעה וחצי (שעשו אותה כי האמריקאים אהבלים)?
הגירסה שמוקרנת בארץ היא המקורית.
(ל"ת)
תודה
אם כך אני אראה את הסרט.
הגרסה המלאה תוקרן בכל העולם
כולל ארה"ב.
האם מדובר בסרט טוסטר (במשמעות המורחבת של המושג)?
כלומר, האם אפשר לתאר את העלילה מתחילתה ועד סופה מבלי להסגיר את העובדה שהיא מתרחשת על רכבת נוסעת?
לא (גם לא במשמעות הספציפית של המושג).
(ל"ת)
בסרט יש קטעי קריינות בקוראנית?
לדעת אם אפשר ללכת עם אנשים שלא קוראים עברית.
יש דמויות שמדברות בקוריאנית
ובארץ יש רק את התרגום בעברית. עלול לפגום בהנאה של מי שאינו קורא עברית.
כמה חבל. תודה
(ל"ת)
אני מאוד מאוד מאוד אוהב את הסרט הזה
ולא יודע איך לכתוב את זה בצורה קוהרנטית.
תועילו בבקשה לדמיין שיש פה שלל פירוטים וסיבות מנומקות ובכלל בכלל לא משהו שדומה להשתפכות המשיחית של הדמות של טילדה סווינטון על ווילפורד והקטר הקדוש.
תודה.
הפסקה הראשונה עשתה לי את היום.
ותמיד כיף כשחולקים אמונה (ספציפית באלילותה של טילדה סווינטון).
הסרט מעולה וכו...
ומכל הסיבות שצוינו פה (ועוד כמה). יצאתי ממנו עם תחושה דומה לזו שאפפה אותי לאחר הצפייה הראשונה ב"ברזיל" של גיליאם (לא, אין רפרנס בכלל) ו"המופע של טרומן" (לא, אד האריס פה לגמרי במקרה בתפקיד… לא משנה) אבל הסרט עורר בי אושר מעוד סיבה: הוא ממשיך רצף קטן של סרטי ז'אנר (או קרובים לז'אנר)אינטליגנטיים וחכמים שאינם חלק מסידרה בלתי נגמרת, עיבוד קומיקס מעייף (כן, הנוקמים על כל נגזרותיו) וכו…. יש קו ישר בין "כח משיכה" המצוין, "היא" המופתי ו"רכבת הקרח" המצוין. בהמשך השנה יהיו גם "נפטון עולה" שאולי יהיה טוב ואולי לא, אבל ללא ספק יהיה מקורי ו"אינטרסטלר" שאני כל כך מצפה לו. האם זו השנה בה נתחיל לראות יותר יצירות מד"ב מעניינות ומקוריות שעומדות בפני עצמן? אם כן, אז "רכבת הקרח" ניכס לעצמו לא בכוונה עוד מעלה בנוסף על כל אלה שכבר יש בו. וכן, הסרט מצוין.
רכבת הקרח הוא עיבוד לקומיקס
(ל"ת)
הוא לוקח את הקונספט הכללי של הקומיקס אבל חוץ מזה הם די שונים.
(ל"ת)
נכון. אבל הוא עדיין "סרט קומיקס"
(ל"ת)
ובכל זאת הוא שונה -
אני התכוונתי שהוא שונה מעיבודי קומיקס סדרתיים מסחריים במהותם נוסח מארוול ודיסי. ויש בו הרבה יותר עומק מאשר ברוב סרטי גיבורי העל שאלו רוב סרטי הקומיקס המיינסטרימיים שאנו רואים היום.
אז תגיד
אז תגיד שהוא לא עוד סרט "גיבורי על מעייף" במטוטא.
רכבת הקרח הוא סרט קומיקס.
כמו היסטוריה של אלימות.
כמו הדרך לפרדישן.
כמו כחול הוא הצבע החם ביותר.
כמו אמריקן ספלנדור
כמו העולם שבפנים.
כמו האורד הברווז.
אלף סליחות. הולך לעמוד בפינה עכשיו. בחושך. לבד.
(ל"ת)
אגב, מישהו קרא את כחול הוא הצבע החם ביותר הקומיקס?
הוא מעניין? שונה? קשור לסרט?
קראתי
העלילה הבסיסית דומה אבל הטון שונה לגמרי – הרבה יותר דומה מלודרמתי ומוגזם.
והשם של הדמות הראשית שונה לגמרי מסיבה…. כלשהי.
אה, וטילדה סווינטון? טונות של תענוג השפרצתי ממנה בסרט הזה. טונות.
(ל"ת)
האם במקרה לונג ג'ון כתבה את הביקורת הזו, או חלקים ממנה?
כי הביקורת נשמעת ממש כמוה.
עושה רושם של אחלה סרט, אבל כזה שאכן מחייב אדיוטומט פועל בעוצמה מקסימלית כדי שאפשר יהיה להנות ממנו.
הקונספט הכללי מזכיר במשהו את "עולם הפוך" של כריסטופר פריסט, ספר מעניין שסבל מחוסר סספינדיות של הרעיון המרכזי שלו (לפי הביקורת, כמו הסרט). מישהו יודע אם הקומיקס שעליו הסרט מבוסס, נכתב בהשראת "עולם הפוך"?
אני מניח שאף אחד מהיוצרים לא יודה בהשראה
אם לא משום סיבה אחרת אז בוודאי בעצת עורך הדין שלהם ובוודאי עכשיו כשיוצא סרט גדול תקציב.
קל לי להאמין שיוצרי הקומיקס היו בוודאי מודעים לקיום הספר – פריסט ציין פעם שכשהספר יצא לראשונה הוא היה מאוד פופלארי בצרפת.
לא שזה משנה – הקומיקס שונה מאוד מהספר והסרט שונה מהקומיקס.
תודה
(ל"ת)
לפחות הרעיון המרכזי שלו
היה מפתיע ומקורי, ודי 'עשה' את כל הספר. בניגוד לרכבת הקרח, שבו הדבר העיקרי שהפריע לי זה שהוא היה חסר פואנטה… אחד מסרטי האנטי-קליימקס המובהקים שראיתי לאחרונה.
טוב, לפחות חלק מהתחנות בדרך היו מגניבות, וטילדה סווינטון שולטת, כמובן.
אני לא חושב ש"תחנות"
היא המילה הנכונה בהקשר של הסרט הספציפי הזה.
שמתי לב לזה
כבר כשכתבתי, אבל לי זה נראה משעשע.
תמיד אפשר לומר שהיו תחנות במסעם של השוכנים בתוך הרכבת מהזנב אל הקטר, כמובן.
אם כבר ספרי מד"ב קלאסיים,
לי זה דווקא הזכיר את 'אל האינסוף' של בריאן אולדיס, בייחוד העניין של עולם אקולוגי שלם בתוך מערכת סגורה.
אבל הסרט הוא מטאפורה!
העלילה לא צריכה להיות הגיונית.
אני מתחיל לחשוב שהרבה ממי שאהב את הסרט מאמין במה שאמרת
ואם כן – שיהיה לכולם לבריאות, על טעם ועל ריח וכו', אבל אני לא מסכים עם זה. הגיון של רובד סמוי לא מצדיק חוסר-היגיון של רובד גלוי. או במילים אחרות – זה שהסרט מתפקד כמטפורה לא נותנת לו הצדקה להיות לא-הגיוני עלילתית (ואני לא בטוח שהסרט לא הגיוני בדרכו – פשוט שהיגיון הזה הוא היגיון מטופש, תפל ובעיקר לא מוביל לשום מקום).
ועל זה אמרו מונטי פייטון:
" 'צמע, כל הגישה שלך מאז תחילת הראיון היא ללעוג לצי. כשאני חושב שבשביל טיפוסים כמוך איבדתי את שתי הרגליים…"
מראיין (מצביע על הרגליים השלמות בהחלט של המרואיין): "אבל לא איבדת את הרגליים!"
מרואיין: "דיברתי באופן מטאפורי, טיפש אחד!"
טוב, אני אכתוב את זה
סרט רע. רצף של טעויות בימוי, משחק בינוני וחורים עלילתיים שאפשר להסתיר בתוכם יבשת. הייתי יכול לומר שהיה פה קונספט מעולה שהוחמץ בגלל ביצוע לא חכם, אבל זה כנראה הכי טוב שיכלו להוציא מאחד הרעיונות העלילתיים המטופשים ששמעתי עליהם. קרטיס היה צריך להיות הנבל של הסרט עם קבלת ההחלטות שלו. הרגעים הדרמתיים ביותר, הוציאו ממני תגובה שנעה בין אי-נוחות ומבוכה, לצחוק בקול רם. למרבה המזל, לא הייתי היחיד באולם שצחק. למעשה, אווירת ה-WTF שלטה בסרט מתחילתו ועד סופו והאיכות המפוקפקת, לצד קונספט מטומטם, הפכה אותו בצורה (אני חושב) לא מכוונת לקומדיה.
אז למעשה, ממש נהנתי מהסרט, אבל מהסיבות הלא נכונות. אני מצטט בהומור משפטים מתוכו, כאלה שהיו אמורים לגרום לי לחשוב ולהזדעזע. אני מסוגל לשבת שעות ורק למנות את כל החורים בעלילה. אין לי מושג עד כמה הבמאי והשחקנים הבינו שמה שיש להם בידיים לא יכול להילקח ברצינות מרוב שהוא דבילי, אבל הם בהחלט מתנהגים כאילו מדובר במשל עמוק על החברה האנושית. אם לא היו לו ערכי הפקה גבוהים, הסרט הזה היה במסלול המהיר להפוך לקאלט בסגנון הטרמפיסט, או החדר. מאחר והוא כן נראה כמו סרט רציני, הוא יזכר ככזה ויהיה קשה לצחוק עליו בחברה כמו שהייתי רוצה.
אני אשמח לפירוט יותר מספיילר שנכנס לעומק
כי אני חושב כמעט בדיוק להיפך ממך, ומנסה להבין מה אתה מחשיב הבעיות של הסרט ספציפית ולא כללית.
אז יש לך מזל
אביעד מבלה ארבעים ומשהו דקות (מלאות ספויילרים) בלרדת על הסרט בפרק האחרון של שורה שניה באמצע
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=452102&cid=470409
אבל קשה לי עם פודקאסטים
מסיבות כאלה ואחרות, אני איש של מלל כתוב ואשמח לתגובה כתובה , אבל תודה על הקישור .
הכל עניין של הקשר
אני הגעתי לראות סרט של הבמאי של "המארח"- סרט גאוני לחלוטין בגלל שהוא דבילי, מלא חורים, מצחיק ובועט בתחת לכל מוסכמת סרטי האקשן וסרטי המפלצות. קיבלתי סרט שעושה את אותו הדבר לסרטי מד"ב פוסט אפוקליפטיים.
כל מה שתיארת כאן למעלה, – שילוב קומדיה ברגעים לא קשורים, עיצוב הגיבורים, אווירת ה WTF הכללית ויכולת מוזרה לגרום לכל זה לעבוד, הוא בדיוק מה שהופך את בונג ליוצר כל כך ייחודי.
רק מוודא: כשאתה אומר "החדר", למה אתה מתכוון?
בוודאי לא לסרט המצוין והלא-מוערך מספיק של דיויד פינצ'ר, נכון?
הוא מתכוון לקלאסיקה הזו:
https://www.youtube.com/watch?v=yCj8sPCWfUw
סרט עם קונספט מטומטם שעשוי טוב, ובאמת הייתי שמח לראות עוד כאלו
וכן אני יודע שהחלק הראשון של הכותרת לא מסתדר עם החלק השני.
זה לא רק האקשן והמתח שעשויים טוב. הסרט כולו באמת הצליח להחזיק אותי מבחינת חוסר השעמום, וזה משהו ש90 ומשהו מסרטי האקשן ההוליוודים הסטנדרטים לא מצליחים לעשות.
חלק מזה הוא בגלל מה שכתוב בביקורת – הוא אחר. הוא בא מתרבות אחרת ששונה מהותית מהוליווד. במידה מסוימת הוא סרט קוריאני דובר אנגלית, מה שנהדר כי הוא נגיש ובאותה מידה אקזוטי.
וכן יש בו חלקים מטומטמים. יש בו דיאלוגים שאפשר לצחוק על המופרכות שלהם. אם אין לכם את היכולת לשים את זה בצד, לא לנטפק כל שורה ולא לצחוק על דיאלוג טיפשי שיש בסרט (אין כל כך הרבה, אבל אלו שיש פשוט קאמפים) – אם אין לכם את כל היכולות האלה אתם תסבלו מהסרט.
ממבט ראשון הייתי בטוח שאני אשנא את הסרט הזה, אבל דווקא מאוד נהניתי ממנו. איך זה קרה? אולי הייתי יכול לסלוח לו על זה שהעלילה הראשית שלו, רכבת שנוסעת כדי להציל את האנושות דבילי לגמרי (אגב, למי שחושב שהדביליות העליתית נגמרת שם – היא לא) בגלל המיינדפאק הנהדר שהוא עושה, או בגלל שסוף סוף ראיתי סרט אקשן שונה.
בכל מקרה, נהניתי. אז זה לא היה בגלל הסיבות שאני בדרך כלל נהנה מהן בקולנוע. זה לא ימנע ממני להמליץ עליו לאנשים אחרים.
איך זה שהסרט יוצא בארה"ב בהפצה מוגבלת רק ביולי?
(ל"ת)
קסם?
(לא הבנתי. מה השאלה?).
הוא שואל איך זה יכול להיות שסרט שיוצא בארץ במרץ יוצא בארה"ב ביולי.
בנוסף דורון, אתה זוכר את הפגישה שלך בשעה 16:00? וכמה סוכר אמרנו בקפה?![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
יום טוב. תקרא לי כשתצטרך אותי שוב.
אבל מה השאלה פה?
פעם הרעיון שסרט ייצא בארץ לפני ארה"ב היה בלתי נתפס, אבל זה היה, אם זכור לי נכון, במאה הקודמת. עכשיו זה כמעט הסטנדרט. אפילו "קפטן אמריקה" יוצא בארץ לפני אמריקה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בסרט לא אמריקאי.
אל תשאל אותי, גם אני לא הבנתי למה להתלונן על המצב הזה,
אני רק נתתי מכה להרמה להנחתה שלך.
היא לא בהכרח התלוננה.
(ל"ת)
אני חושב שזה לא כ"כ בולט שזה סרט לא אמריקאי.
בטח למי שלא צפה בסרט. אקשן, מד"ב, כריס אוונס (שאין לי מושג איזו אזרחות יש לו, אבל הוא מככב ב"קפטן אמריקה" ושות'). נשמע אמריקאי לגמרי (בהכללה, כמובן), ולכן זה מאוד מוזר שזה יוצא שם רק ביולי.
כנראה שמשם התהיה.
"הוא שואל"?? קוראים לה אפרת.
(ל"ת)
סרט פילוסופי. חכם ועמוק. ספק אם יובן לצופה הממוצע.
יש כל כך הרבה אלמנטים מרומזים ופילוסופים בסרט שצריך ידע רחב מן הממוצע כדי להכיל אותם. מעבר לכך, העלילה זורמת תמיד, ללא הפוגה, תנועה מתמדת. בלב התנועה המחזורית מישהו מנסה ליצור תנועה לינארית, מוזהר שלא לדון עם יוצר המחזוריות האינסופית פן גם הוא ייבלע, ודווקא בגלל זה הוא נכנס לדין ודברים וכמעט נבלע. המנוע הקדוש. האינסופיות.הקרח שבחוץ. וכו' הם עיקר האמירה הפילוסופית בסרט, העיסוק במעמדות הוא רק סימפטום לתפיסה פילוסופית דטרמיניסטית המזכירה הגות מזרחית -הודית.
קיצר, אפשר לכתוב על הסרט המון. רוצו לראות אותו ! אחד הסרטים הגדולים .הנאה צרופה.
מקוה שיהיה לו המשך, ולו רק מבחינת הדרמה גם ללא האמירה והמסר.
אז נא להבהיר! הנני בעל ידע מסויים בפילו' (גם מזרחית) ולא הבנתי
מה המסר? מה העניין העמוק שמתגלם בסרט?
נראה לי שהוא שכח
את הסימון של![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
. אולי כי זה בעצם סרקזם.
אויש, הגיוני. כנראה שגלאי הציניות שלי זקוק להחלפת סוללת...
(ל"ת)
וואו.
הלוואי ויכולתי לומר שאני זוכר את כל הסרטים שראיתי והשאירו בי כזה רושם, אבל אני לא. היחיד (שאני זוכר) מהשנים האחרונות שיצאתי ממנו עם וואו דומה, זה היה "לופר". פה זה היה עוד יותר עמוק. יצאתי מהאולם והיה לי עומס יתר במוח, בקטע חיובי.
מקורי, ואינטנסיבי. הוא מקורי במובן שכדי לעשות סרט מעניין על עשירים-עניים צריך למצוא רעיונות חדשים. ואת זה אפשר לעשות רק במד"ב (הנפלא). כל שאר הסיפורים כבר נדושים. ב"עולם הזמן" היה רעיון מצוין, וגם כאן, הרעיון מצוין. מופרך טכנית וכו', אבל כמו שנאמר אי שם בתחילת התגובות, כשמקבלים את הנחת היסוד של הסרט, משם זה מתגלגל מצוין.
אינטנסיבי, כי הוא, נו, אינטנסיבי. כמעט ואין רגעים רגועים בסרט. כל הזמן נעים קדימה, כל הזמן יש התרחשויות. יש סצינה אחת שזכורה לי שבה הגיבורים נחים בעצמם. הוא מעמיס על המוח, בקטע טוב. לפעמים מעמיס הרבה. אני לא זוכר מתי הרגשתי חוסר נוחות כמו כשנפתחת הדלת אחרי שהבחורה מזהירה לא לפתוח אותה, ורואים מה ממתין מאחור, ממתין להתפרץ.
לעשות סרט שמתרחש כולו על רכבת זה כיף. זה מאוד מגביל ,אבל זה גם מאתגר. חייבים לגוון בהתרחשויות, חייבים לעשות הכל מעניין למרות שאי אפשר לצאת ממנה. לזוז רק קדימה או אחורה, אי אפשר לעקוף כלום. צעד צעד. וכל פעם מגלים הפתעה חדשה, חיובית או שלילית. מבחינות מסוימות, זה ממש הזכיר את "קיוב".
העולם הפוסט-אפוקליפטי שבחוץ היה מהפנט. עיצוב הקרונות האחוריים היה נפלא. כלומר, מדכא. עיצוב הקדמיים היה מגניב (היו קרונות חסרים, כמו המוני קרונות מגורים, קרון בעלי החיים החיים, אבל נגיד שלא הראו לנו את כולם). השוטים (המעטים מדי) שבהם ראינו כמה קרונות ברצף, מה שהמחיש את עומק הרכבת, היו מגניבים.
העולם הפנימי של תושבי הרכבת האחוריים, היום-יום שלהם (כמו הצייר/ההיסטוריון/עיתונאי), יחסי הכוחות, ההיסטוריה של הרכבת – כל זה היה מצוין. סצנת הכיתה היתה נפלאה ושימשה כלי מצוין להראות לנו את הקדמיים, את הניתוק שלהם, את הסרט שהם חיים בו, וקצת על ההיסטוריה של הסרט.
חבורת האנשים שמתקדמת קדימה היא אוסף האנשים הכי מוזרים ולא קשורים זה לזה או למטרה, שנראו הרבה זמן על המסך (אם כי "שומרי הגלקסיה" ישבור את השיא הזה בקרוב).
כריס אוונס היה מצוין, טוב ששמו לו זקן על הפנים כי גם ככה אנחנו מתמודדים עם הבייבי פייס שלו בקפטן אמריקה וזה קשה. והצטרפתי למועדון של טילדה סווינטון. יש לי (עוד) כמה סרטים להשלים, כנראה.
לא שלא היו סימני שאלה קטנים (איך קרטיס ידע לחפש בהתחלה את "בלוק הפרוטאין" הנכון שבו נמצא המסר, ולמצוא אותו דווקא אצל הילד? ולמה החוגגים מהמסיבה נזכרו פתאום להסתער בסוף עם כלי נשק על קרטיס ומלוויו) או גדולים (הוא היה משת"פ? למה לעזאזל?), אבל בסה"כ, חיובי לגמרי. וואו.
החורים הם הבעיה בסרט
יש בו הרבה דברים חיוביים, הוא מעניין מאוד ויזואלית, הוא מעורר תחושות שונות מסרטים אחרים בסגנון, אם בכלל צפיתי קודם בסגנון כזה.
אני רוצה לומר שהסרט הוא יותר פנטזיה מאשר מד"ב אבל אני מניחה שסופה של הרכבת המפורקת איפשר לי לקבל אותו כסוג של מד"ב. יחד עם זאת, החורים שאתה מעלה מחזקים את הטענה שהסיפור הזה יותר פנטסטי ממד"בי: הם מחזקים את העובדה שבסרט הזה האלגוריה יותר חשובה מהטכנולוגיה/בניית העולם. זה לא משהו חיובי מבחינתי, זה מבלבל. לכן מאוד קשה לי להחליט האם אני ממליצה על הסרט או שלא. בכל מקרה, כדי לבלבל אפילו יותר, אני חושבת שיש כמה סצנות בסרט שפשוט יבוזבזו על מסך קטן, אני חושבת שאם כבר לצפות בו, אז עדיף בקולנוע.
הסרט מבוסס קומיקס
"לאורך הסרט מתגלות עוד ועוד נקודות בעייתיות שקשה יותר ויותר להתעלם מהן: מאיפה מגיע כל האוכל הזה? אנחנו אמורים להאמין שהרכבת נוסעת כבר 17 שנה ואף פעם לא היה צריך להחליף גלגל, או לתקן את המסילה הקפואה? והכי חשוב – לאורך הסרט כולו, הוא לא טורח לתת שום תשובה לשאלה הבסיסית ביותר: למה רכבת, לעזאזל? למה צריך להיות על רכבת נוסעת כדי לשרוד?"
מאיפה האוכל? הייתה סצינה שמדברת על שמירת איזון המערכת האקולוגית הפנימית הקיימת ברכבת, כלומר הייתה שם מבעוד מועד (ווילפרד בנה את הרכבת מלכתחילה בידיעה שהחומר שהופץ לאטמוספירה ב-2014 יסב נזק קולוסאלי) אספקה מסוימת של צמחייה, בע"ח וכו' ומדענים שאמונים לקיים את היציבות הזו.
הרכבת במשך 17 שנים מפנה את השלג מהמסילה וממירה אותו למי שתייה עבור יושביה, המסילה לא אמורה להתפרק או להינזק אם היא קפואה, היא פשוט תישאר במצב סטטוס קוו כשהייתה לפני סוף העולם. הרכבת כאמור
עוצבה ותוכננה כך שגלגליה יחזיקו מעמד לזמן רב, 17 שנים זה הגיוני בהחלט.
אתה לא צריך להיות על רכבת נוסעת כדי לשרוד. תחשוב על סיטואציה בה בני אדם בפאניקה ויש רכבות, אנשים עולים עליהן, להינצל, או שאולי חשבו שהיא בדרך למקום מבטחים (לפחות אלה ש"גרים" בקרונות האחוריים).
...אז אין שום סיבה להאמין
שהנוכחים ברכבת הם הניצולים האחרונים מהאנושות.
אמרו שהם האחרונים?
לא זכור לי. אבל כן, זה יהיה מטומטם לומר או לחשוב שהם הניצולים האחרונים, אין לכך סימוכין.
אם הקומיקס אומר אחרת, אז זה משהו אחר, אבל בסרט לא רואים אינדיקציה לכך.
די בטוח שהטקסט בתחילת הסרט מבהיר שהם אחרונים.
(ל"ת)
אממממ... ספוילר.
(ל"ת)
"המסילה לא אמורה להתפרק או להינזק אם היא קפואה"
אני די בטוח שזה לא עובד ככה. אם כבר קיפאון הייתר ששורר בחוץ יגרום (בסופו של דבר) נזק לפסים – הם יהיו חייבים להשבר מתישהו.
כן אבל מתי ''מתישהו''? אי אפשר לדעת..
(ל"ת)
הייתי רוצה לענות אבל דודה גוגל לא נחמדה. יש מהנדסים בקהל?
(ל"ת)
אני דווקא הייתי מנחש
שאם הטמפרטורה נשארת יציבה – גם אם נמוכה – הפסים יחזיקו מעמד הרבה זמן יחסית. מה שגורם לשחיקה אלו טמפרטורות שמשתנות – קפיאה בחורף והפשרה בקיץ וחוזר חלילה.
אז המתכת כל הזמן מתכווצת ומתרחבת, וזה מחליש את החומר יותר מטמפרטורה קבועה.
אה, וצניחה מוחלטת של הטמפרטורה הגלובלית
ב-20-30 מעלות לא נחשב לשינוי טמפרטורה?
זה שינוי יחיד.
מסילות רבות היום חוות שינויים כאלה כל שנה (לפחות, גם תוך כדי חורף סיבירי או קנדי יש שבועות שהטמפרטורה עולה מעל לאפס, ואז צונחת שוב).
הדרך היחידה לסספנד את הסרט הזה
היא ע"י ההחלטה שזה משל או אגדה על טבע האדם, כל נסיון למצוא הגיון מעשי אחר בעולם של הסרט נדון לכישלון ואת רוב הבעיות העלו פה כבר בתגובות אז זה מיותר לחזור עליהן.
סרט מעולה, בונג ג'ון הו ממשיך להפציץ
למרות הנימה הטראשית הנישאת מעליו, הבמאי של 'זכרונות מרצח', 'המארח' ו'אמא' המעולים מצליח לשמור על רמה גבוהה של יצירתיות מטורפת, רגעים קאמפיים מדהימים ואליסון פיל אחת שעושה תפקיד בלתי נשכח.
לא ארחיב יותר מידי...
רק אומר, שזה אחד הסרטים היותר גרועים שראיתי בחיים שלי.
אלימות מוגזמת בלי שום סיבה או גורם הגיוני, דמויות הזויות ולא קשורות לשום דבר ובעיקר עלילה טיפשית ברמות אחרת (רכבת שנוסעת לנצח על מנת להתמודד עם העולם הקפוא? לא היה יותר הגיוני ליצור עיר תת קרקעית ובה לספר את הסיפור.. או משהו בסגנון..?)
בקיצור, אחד הגרועים, אם לא ראיתם עדיין, אל תבזבזו שעתיים מהחיים שלכם !!!
אד האריס
שוב פעם אד האריס מלוהק לשחק את 'אלוהים'. כמו בטרומן. אהבתי
פתאום עלה בדעתי שזו פשוט
הגרסה הפסימית של 'לשבור את הקרח'.
בטח אמרו את זה קודם, לפני.
מסכים עם רוב מה שאמרת, ומוסיף:
לדעתי הבעיה של הסרט היא שהגימיק האמיתי הוא הזעזוע.
כשבמאי רוצה לזעזע את הצופה וכל השאר (עלילה, הגיון, קוהרנטיות) זניח – יש לנו בעיה.
ע"ע "משחקי שעשוע", "הנדל האנושי" וכדומה.
איך הבנת שהגימיק זה הזעזוע?
מה הסצינות המזעזעות ביותר בסרט? הג'וקים? הדג? התינוקות?
כמה זמן הן תופסות לעומת הסרטים שציינת? דקה? שתי דקות? כולן ביחד חמש דקות?
משחקי שעשוע הוא סרט שכולו מורכב מלזוז בכיסא לא בנוח, ולא ראיתי את הנדל האנושי אבל מקריאת העלילה שלו ושל המשכו בהחלט אפשר לטעון שהמטרה הייתה לזעזע כמה שיותר אנשים על ידי סיפורים מופרכים שמלאים באלימות.
אפילו לעומת סרטים דרום קוראיניים קודמים אין לרכבת הקרח המון דברים בשק הסצנות הנוראיות – שבעה צעדים, סרט אלים שלחלוטין לא גימיק, בסצינה אחת לקראת הסוף מטריד יותר מכל מה שקורה ברכבת הקרח. כמובן שזה שיש סרטים יותר נוראיים לא אומר שרכבת הקרח לא נוראי בעצמו, אבל אני מנסה להצביע על כך שאם הזעזוע ברכבת הקרח היה אמור להיות גימיק שמהווה נקודת שיווק הוא נכשל בצורה נוראית כי אין שום סצינה שעושה את זה.רוב מה שקורה ברכבת הקרח לעומת זאת אפשר למצוא, בגרסא כזו או אחרת, בכמעט כל סרט אקשן אמריקאי.
אני מסכים שחלק מהסגנון הוא אלים בצורה מוגזמת וכמובן שהיה אפשר לעשות את הסרט בצורה יותר סטרילית – אבל זה לא אומר שהגימיק של הסרט זה הזעזוע שלו.
גם בעיני הבחור המדובר הוא הדבר הכי טוב בסרט.
(ל"ת)
מרצונו.
אולי זו היתה הכוונה.
ראיתי את הסרט במטוס. כן כן. מישהו חשב שזה רעיון טוב.
וכנראה לא צינזר כלום, כי כל מה שפירטו בספויילרים יש שם.
הסרט בעצמו ספויילר גרוע מספיק; מאצ' אמרה את זה היטב קודם. מבדר? לפעמים. אבל היו בו כל כך הרבה חורים גדולים יותר מהרכבת בעצמה עד שהסצנות המבדרות (במיוחד הגשר) נבלעו בתוך תהום של קשקשת וחוסר הגיון.
והיום ב: למה?
רכבת הקרח מועמד להפוך עיבוד לסדרת טלוויזיה.
(ובחדשות משמחות יותר: הסרט הבא של ג'ון הו בונג אשכרה קורה, יהיה סרט מפלצות ויהיו בו ג'ייק גילנהול, פול דאנו, ביל ניי , קלי מקדונלד וטילדה סווינטון)
(בלי שקראתי את הקישור)
בכל פרק יציגו לנו קרון אחר, אולי ע"י הגיבורים מהקרון האחורי שמסתננים קדימה בתחפושת, אולי בסגנן של "24" כשכל תכנית היא שעה, ובכל שעה הם מתקדמים עוד קרון. בסוף העונה מגיעים לקטר! או נתקעים איפשהו באמצע בקרון ממש קשה למעבר.
ומדי פעם פלאשבקים לתקופה שלפני הקטסטרופה ההיא, או לעליה על הרכבת או לתחילת ימי הרכבת.
האמת שזה עולם מאוד מסקרן ומרתק יהיה לראות ממנו עוד, אם זה יעשה טוב. אבל אין ספק שזה יפגע בתחושה השלמה שהשאיר הסרט. כמו כל עיבוד.
ובעונה השנייה הם מגלים
שהם לא הרכבת היחידה, ושה'אחרים' ברכבת השנייה מפקחים על מה שקורה בראשונה.
ובשלישית יש פלאש פורווארדים לתקופה אחרי שהם יורדים מהרכבת.
וברביעית הרכבת נוסעת גם בזמן.
ובסוף? אל תשאל…
בטח זה יהיה מקרה "דוח מיוחד" שבו לוקחים קונספט של סרט
מעולה והופכים אותו לסדרת טלוויזיה שגרתית ומשעממת. לטעמי "רכבת הקרח" כ"כ מושלם שאין צורך להוסיף לו כלום, לא עיבוד, לא סיקוול, לא פריקוול, לא כלום. כל הרחבה בעולם של הסרט רק תוכל לפגוע בו ולכן אני ממילא לא אטרח לצפות בסרט, לא מעוניין לקחת את הסיכון (אלא אם כן יהיה קונצנזוס שהוא משתווה למקור, מה שבחיים לא יקרה). אני ממש לא מת על המגמה של לקחת יצירות מופת כמו "פארגו" ולהשטיח אותם כדי שיתאימו לתבנית של סדרות טלוויזיה בינוניות וחסרות תעוזה.
איך דו"ח מיוחד?
מה נשאר בה מהסרט (מבחינת עלילה/רוח)?
העולם והשמות והיכולות של חלק מהדמויות
(לפחות לפי הפיילוט. לא טרחתי להתקדם מעבר לזה כי זו פשוט סדרת משטרה מטופשת)
אם כבר סדרת טלוויזיה
לפחות לקחו את היוצר של הסדרה של טרמינטור, ג'וש פרידמן, שהייתה הדבר הכי טוב שיצא מטרמינטור מאז שני הסרטים הראשונים
כשקוראים את המילה האחרונה בביקורת אפשר להבין
מאיפה ג'ון בונג-הו קיבל את הרעיון לסרט זוכה האוסקר שלו![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
.
בעיניי הוא היה מעולה, מטריד, לוקח תפניות מפתיעות ומטפל באופן מצוין בדילמות מוסריות והחלטות תחת אש.
כמו כן, טילדה סווינטון נותנת את המפגן הכי הזוי של פקידת שלטון. בהתחלה חשבתי שיתגלה שווילפורד מת כבר מזמן – ולכן הניסיון לדבר איתו בקשר לא מצליח, כי היא מסתירה את מותו ושולטת בשמו. אבל גם בלי ההפתעה הזו, הכל עובד נהדר.