שירלי טמפל, מדווחים העיתונים, הלכה לעולמה אתמול. היא היתה בת 85, ולשיא ההצלחה שלה בקולנוע הגיעה לפני גיל 8. המדהים הוא שאנחנו יודעים מי זאת.
היום לא קורים דברים כאלה, ואולי טוב שכך: שירלי טמפל נולדה ב-1928, התחילה להשתתף בסרטים בגיל 3 והפכה לכוכבת בינלאומית בגיל 4. ובשנים הבאות כיכבה במספר עצום של סרטים שיוצרו בשיטת הסרט הנע, וכולם נתפרו במיוחד עבורה (אף אחד מהם לא ממש נכנס להיסטוריה; במקרה הזה השחקנית ידועה הרבה יותר מהסרטים שלה). הילדה הקטנה הזאת היתה הכוכבת הגדולה בעולם בערך עד שהגיעה לכיתה ב', ואז הקריירה שלה התחילה לדעוך. היא פרשה מקולנוע בגיל 22, ולגבי רוב העולם היא לא היתה קיימת לאחר מכן, אבל עכשיו כשכולם צוללים לויקיפדיה מתברר שהיו לה דווקא חיים ארוכים ומלאים לאחר מכן: היא היתה אשת עסקים ופוליטיקאית, וכיהנה כשגרירת ארצות הברית בגאנה ובצ'כוסלובקיה.
בארץ, שירלי טמפל קיבלה חיים מחודשים בזכות הטלויזיה החינוכית: באמצע שנות השמונים הערוץ היחיד קנה, כנראה במבצע, חבילה ענקית של סרטי שירלי טמפל והתחיל לשדר אותם בקצב של אחד לשבוע, לכבוד יום ההולדת ה-57 שלה או איזה תירוץ אחר. כל מה ששודר בזמו בערוץ היחיד הפך לקאלט פשוט משום שלא היה משהו אחר, ולכן היום יש דור חדש שבשבילו סרטי שירלי טמפל הם נוסטלגיה לילדות, למרות שהם נולדו לפחות חמישים שנה אחרי שהסרטים האלה נוצרו במקור.
לא נעים לומר, לא ידעתי שהיא עוד (הייתה) בחיים...
והיא הכניסה לדפי ההיסטוריה גם משקה אלכוהולי (טוב, בערך…) על שמה.
היא תמיד כיכבה ברשימות "אנשים שחשבתם שמתו, ובעצם חיים"
כמו זאת.
רשימה שתשע"ד הולכת לעשות בה שמות.
(ל"ת)
לא ראיתי אף סרט שלה
לפחות לא שאני זוכר. אבל בהחלט ידעתי מי היא (נראה לי שהפעם הראשונה ששמעתי את השם הייתה כשראיתי "מי הפליל את רוג'ר ראביט" בתור ילד ואז שאלתי את ההורים מי זאת).
חייב לומר, עם כל הכוכבים שמתים בגיל צעיר לאחרונה (פול ווקר, פיליפ סימור-הופמן וכו') נחמד לראות מדי פעם שיש כאלה שמגיעים לגיל המכובד של 85, גם אם 15 דקות התהילת שלהם נגמרו לפני עשורים.
אחד מתפקידיה הבולטים של טמפל היה מחוץ למסך הקולנוע
היא הגישה לוולט דיסני את פרס האוסקר שהוא זכה בו על "שלגיה ושבעת הגמדים".
כמה אהבתי לראות את הסרטים שלה
כשהייתי באה לבקר אצל סבא וסבתא שלי בתור ילדה קטנה.
הנה קטע שמזכיר כמה כשרונית היא היתה http://www.youtube.com/watch?v=fElh8TKLiYM
מבחינתי היא תמיד תיזכר כ"הנסיכה הקטנה"
מתישהו אפילו קניתי את הסרט ב-DVD (בדולר או משהו כזה) אבל טרם צפיתי בו…
עצוב.
הילדה הכי חמודה באייטיז. היא היתה בגילנו למרות שבדיעבד היא היתה בת 50-60.
גם ילדים של ימינו יודעים שראינו כל הזמן נילס-מרקו-דרדסית-טיפטיפון-עליזה-דורותי, אבל בזמנו היו לנו גם שירלי טמפל, וג'רי לואיס, ולורל והארדי, וסרטונים של מיקי מאוס. ובניגוד לקבוצה הראשונה, רוב הקבוצה השניה נכחדה מהמסכים. שזה טבעי, אני מניח, אבל עדיין חבל.
ואני חשבתי
שפיטר אוטול יהיה זה שיקבל את הכבוד לסגור את רשימת "לזכרם" באוסקר הקרוב, יא אללה.
אהההמ (שיעול שיעול)
פיליפ סימור הופמן?
לא יקרה
הוא בהחלט יוזכר, וגם יזכה למחיאות כפיים כמובן. אבל הכבוד הזה בדרך כלל ניתן לקלאסיקות של הוליווד. פיטר אוטול ושירלי טמפל הם בקאדר הזה, הופמן לא.
פיליפ סימור הופמן ושירלי טמפל לא שייכים לרשימה של האוסקר הבא?
או שהרשימה נסגרת ביום הטקס?
כן.
למשל, הית' לדג'ר נפטר בינואר 2008, והופיע במוטנאז' ה"לזכרם" בטקס שנערך חודשיים אח"כ, למרות שהטקס היה של סרטים מ-2007.
צודק
חשבתי משום מה שזה לפי סדר כרונולוגי
זה כל מי שנפטר מהאוסקר האחרון ועד לנוכחי
(ל"ת)
כן, אבל...
הדיון היה על סדר הנפטרים בקליפ, לא על זהותם.
"קלאסיקות של הוליווד" לא נולדו ב-50 שנה האחרונות
אם הוליווד לא רוצה שלא ישאר את מי להזכיר עוד 20-30 שנה, כנראה שצריך לתת לגדולי הדור של השנים האחרונות את אותו הכבוד שנותנים לבמאים ולשחקנים של שנות ה-50-60-70.
סטיבן שפילברג – פרץ בשנות השבעים.
מריל סטריפ – שנות השבעים.
נכון ששניהם בני מעל 50 שנה.
אבל זה העניין עם "קלאסיקות" – קשה לומר מי היום ייחשב לקלאסיקה עוד 50 שנה.
נא לא לשכוח
שהית׳ לדג׳ר סגר רשימה שכללה את אינגמר ברגמן, מיכאלאנג׳לו אנטוניוני, דבורה קר ודילברט מאן.
הסדר לא כרונולוגי?
(ל"ת)
הסדר משתנה
לפעמים זה אלפבתי, לפעמים לפי גחמות של אנשי הטקס. מה שבטוח שזה שסוגר את הרשימה הוא תמיד תותח הוליוודי קלאסי, בשנים האחרונות המקומות האלו נשמרו לאנשים דוגמת פול ניומן ואליזבת' טיילור. אני מהמר ששירלי טמפל תהיה זו שתסגור את הטקס הקרוב, ולו ורק כי יש לה רגעים זכורים שניתן בקלות לקשר לטקס, כמו הזכיות שלה או הרגע שהעניקה את הפרס לוולט דיסני על שלגיה שציינו פה מלמעלה.
מאה שקל שלי אומרים אוטול
(ל"ת)
יש לחכות עם ההימורים עד משחק האוסקר של הדג
(ל"ת)
אני מציע שזאת תהיה שאלת שובר השיוויון
"מי יסגור את רשימת "לזכרם" בטקס האוסקר הקרוב ?"
כי זה הרבה יותר עדיף על לספור את כל מספר האותיות של הזוכים ><
נראה שהיא היתה בן אדם מאוד מעניין
הנה ראיון שלה מ-1972:
https://www.youtube.com/watch?v=M02C-aubxLY
לפחות לא נאכלה בחיים על ידי קוף ענק
הייתה הכי מצליחה מבין הכוכבים הילדים וגם הכי מוצלחת בבגרותה.
הנה סיפור וצילום חמוד של הגברת.
http://www.aintitcool.com/node/49818
את זה אפשר להגיד
על כל הנפטרים.
לאו דווקא
זה מופיע בתנ"ך: עונה רביעית, פרק חמישי, פסוק שני.
אני לא מכיר אותה
והיא הביאה על עצמה את גורלה. מי ביקש ממנה להגיע לגיל 85? ביוש שירלי.
הוליווד צריכה להתחיל לעשות חושבים
בזמן האחרון כמעט בכל סרט אנחנו רואים דמות זקנה או דמויות של זקנים, זה נראה כמו ניסיון מתוכנן למסד את הלגטמציה לזקנה בארה"ב. זה מתחיל להיות ממש מעצבן כל האדרה הזו של גיל הזהב, מכאילו מדובר במשהו נורמלי שאין לו השלכות, כמו הידרדרות לתנאי סיעוד קשים יותר או פשוט בריחה מהמציאות. כל התעשייה הזו מלאה בזקנים והפכה הרבה מאוד אנשים למכורים להליכונים, חלקם כפי שקרה במקרה הזה גם מתו כתוצאה מהזיקנה. כול מה שהם מראים לנו רק את הצדדים היפים של התופעה ולא את הצד האפל של התעשייה. זה חלק מהצביעות הליברלית שמאפיינת את הדמוקרטיים בארה"ב .
טיפוסי.
חושבים?
הקולנוע האמריקאי איננו גוף בעל תודעה ויכולת לבצע ״חושבים״. אין קאבאל שמחליט על נושאים שעליהם יעשו סרטים, או אופי מסויים לתיאור שינויים ביולוגיים כאלו ואחרים.
ובאופן עקרוני, אנשים לא מזדקנים בגלל שהם רואים את זה מתואר באופן חיובי בסרטים, הם מזדקנים, בשלב הראשון, בגלל ש*אנשים סביבם* מזדקנים ולאחר מכך בגלל צורך פיזיולוגי התמכרותי.
וחוץ מזה:
Amour.
חוק פו, אני מניח.
(ל"ת)
אני חושב שהטענה ש"[אנשים] מזדקנים...
בגלל ש*אנשים סביבם* מזדקנים ולאחר מכך בגלל צורך פיזיולוגי התמכרותי" די מטה את ההודעה לכיוון האירוני, בדומה להודעות שלפניה.
מוזר..
אבל התמונה הראשונה שעלתה לי לראש כששמעתי את שמה של שירלי טמפל הייתה:
ולמי שרוצה לראות את הסרטון המלא בו משתתפת שירלי:
http://www.youtube.com/watch?v=j-NLKKAFY1o
זכור לי משפט מאיזה ספר \ סרט \ קסטה
ששירלי טמפל לא הורשתה לצפות בסרטים שבהם השתתפה כי הייתה צעירה מדי. כל התורה על רגל אחת.
אריך קסטנר
אורה הכפולה.
זה מתוך אורה הכפולה
אריך קסטנר מספר את זה בתור אנקדוטה, כהסבר ללמה גירושים יכולים להיות נושא מתאים לספר ילדים.
לא חשבתי שהספר הזה עדיין מופיע לי בתאים האפורים. 30 שנה, לך תזכור.
(ל"ת)
משפט פחות ידוע אבל משעשע יותר:
"הפסקתי להאמין בסנטה קלאוס בגיל 6, כשאמא שלי לקחה אותי לפגוש אותו והוא ביקש ממני חתימה". – שירלי טמפל