לייק, בתור התחלה.
בספטמבר 2011 הוקרן בפסטיבל טורונטו סרט אינדונזי שאף אחד לא שמע עליו לפני כן, "הפשיטה". מה שקרה רגע אחר כך היה מפץ גדול של שבחים והתלהבות כללית. "הפשיטה" – אמרו כולם – הוא סרט האקשן הגדול של השנה, בלי שמץ של ספק. לקח זמן רב עד שגילינו שהם צדקו, אבל זה היה רק בהקרנה חד פעמית בארץ, לפני שהסרט הוקרן ב"יס" בלבד. ההקרנה היתה כיפית בטירוף, אבל היא היתה בודדה, וחבל.
לפני יומיים הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס "הפשיטה 2", של אותו במאי, גארת אוונס. הפעם כל המבקרים ידעו למה הם נכנסים, כולם הרי מכירים את "הפשיטה". הציפיות היו גבוהות. ובכל זאת הסרט הצליח לעשות את הלא יאומן: להתעלות על הציפיות. בהרבה. הנה לקט ציטוטים:
The Raid 2 is one of the best action films ever made. It might even be THE best. Holy fucking shit. #Sundance
— Germain Lussier (@GermainLussier) January 22, 2014
THE RAID 2 sets a spectacular new benchmark for vehicular action. The Fast and the What, again?
— Russ Fischer (@russfischer) January 22, 2014
THE RAID 2 is just fucking insane. Some of the best action sequences I've ever seen. And I don't know how it gets an R. Wow. Just wow.
— Steven Weintraub (@colliderfrosty) January 22, 2014
We can all go home now. @ghuwevans just won movies. #theraid2 #Sundance2014
— Roxanne Benjamin (@roxanne73) January 22, 2014
ובדיוק כמו בפעם הקודמת, זה ממשיך עוד ועוד ועוד. אלה ממש לא הציטוטים הבודדים. ההסכמה הכללית: "הפשיטה 2" הוא עוד יותר גדול ויותר טוב מ"הפשיטה" הראשון. הראשון היה סצינת אקשן אחת ארוכה; השני הוא סאגה שמזכירה את לכמה אנשים את "השתולים", ולאחרים את "הסנדק" או את "הטוב, הרע והמכוער".
מה שאני עושה כאן הוא דבר לא יפה, כי בכך שאני מאכיל את מכונת ההייפ ייתכן שאני רק פוגע בסרט. האנשים האלה, שראו את הסרט בסאנדנס, קיוו לטוב, אבל לא שמעו על ההמשך שום דבר. מצד שני, על ידי קריאת כל ציטוטי ההלם האלה, אפשר רק להעלות את הציפיות לגבהים בלתי אפשריים. אז למה אני עושה את זה בכל זאת?
כי אני רוצה לראות את הסרט הזה בארץ, לעזאזל!
נכון לעכשיו, אין שום תכניות להקרין את הסרט הזה בארץ. וזה יהיה פשע נגד חובבי הקולנוע בארץ אם את הסרט שקיבל את כל התגובות האלה אי אפשר יהיה לראות על מסך גדול כמו שצריך. אהרון קשלס (כן, ההוא – הבמאי של "מי מפחד מהזאב הרע" ושותף לפודקאסטים לעת מצוא) פתח קבוצת פייסבוק בשם "הביאו את 'הפשיטה 2' לבתי הקולנוע בישראל". המטרה היא אחת: להראות שיש מודעות לסרט בארץ, שיש הייפ, ושיהיה שווה למפיץ כלשהו להביא אותו לארץ. למרות שהוא אינדונזי. למרות שהוא לא סרט לסבתות. אתם מוזמנים להגיע לשם ולעשות לייק.
בינתיים, הנה הטריילר האחרון של הסרט.
Holy fucking shit.
וזהו, בעצם.
האמת שלא נפלתי מהראשון
היה קצת משעמם.
אבל זה נראה כמו פצצת אדרנלין מטורפת ואני מאוד רוצה לראות אותו.
אגב, נדמה לי או שיש שם סצינת מכות עם פטיש במסדרון? מחווה לאולדבוי?
אני גם לא התלהבתי מהראשון
עוד ועוד מכות בלי שהגיבור יתעייף, בשלב מסויים רק חיכיתי שימות כבר.
מצד שני, הטריילר נראה מגניב, אז יש מצב שנראה.
אני ממש לא מתמצא בסרטי אקשן מן המזרח הרחוק- אבל זה סטנדרטי של סצנות הקרבות נראים קצת over-choreographed? זה נראה יותר כמו ריקוד מתוזמן היטב, ולא כמו קרב אמיתי.
מה שהופך את הסרטים האלו לככ אפקטיביים
…זאת העובדה שאין כמעט כל שימוש ב CGI. גם בפעלולים שנעשו עם הקטעי אקשן עם המוכניות- לפחות מהטריילר – נראה שמדובר במכוניות אמיתיות ונהגי פעלולים.
גם בסרט הראשון וגם ממה שניתן לזהות בטרייילר הזה, אין גם כמעט שום שימוש בחוטים, או בשבירת חוקי הפיזיקה בצורה קיצונית, הכל פשוט נראה אמיתי , כואב וברוטאלי.
אני מקווה מאוד שהבמאי הצעיר והמוכשר הזה יתמיד עם המגמה המבורכת הזאת גם אחרי שהולייווד תחתים אותו לחוזה ענק לאיזה סרט קיץ מטורף ( כולנו יודעים שזה יקרה ) ויצליח להחזיר עטרה ליושנה ושבמאיי אקשן נוספים ילמדו איך מביימים אקשן איכותי.
נו מה, הם רציניים?
איך אפשר לא להפיץ את זה פה?! זה נראה כמו האקשן הכי מגניב מאז…"הפשיטה". כבוד לקשלס על היוזמה. שיארגן עוד כמה אנשי מקצוע ושישבו למפיצים על הוריד.
בין כה וכה, אני עדיין לגמרי בעד עוד הקרנה עין-דגית. א. כי הקודמת (וגם כל אחת אחרת) הייתה ממש מהנה, וב. אני מעדיף לראות את הסרט עם קהל שאני יודע שהוא איכותי מאשר כל מיני ערסים שיצקעו כל רגע "שיואו, ראית מה עשה לו?!" בדציבלים שלא היו מביישים את אידריס אלבה.
נ.ב. הציוץ של רוקסן בנג'מין נפלא. ככה אני מרגיש אחרי כל סרט של אדגר רייט ^^.
אם בסדר לפרסם את זה כאן...
הנה עוד כמה סרטים מסאנדנס ששווה לשים עליהם, לפחות על בסיס הצלחה ביקורתית – לכל הסרטים כאן יש בין 90% ל-100% ברוטן טומטוז – או זכייה בפרסים.
Whiplash – הזוכה הגדול של הפסטיבל בקטגוריית הסרט העלילתי, העוסק בסיפורו של נער בן 19 שחולם להיות מתופף ג'אז ומגיע כנראה לבית הספר למוזיקה הכי קשוח באמריקה, ועוד מצוותים אליו את המורה הכי קשוח שיש שם. את הנער מגלם מיילס טלר ואת המורה מגלם ג'יי קיי סימונס, וההופעות של שניהם זכו לשבחים מקיר לקיר, ועל סימונס כבר מדברים בתור מועמדות פונטציאלי בקטגוריית שחקן המשנה באוסקר הבא (ואם תשאלו אותי, הוא כבר היה צריך לפחות איזה פרס אחד על שילינגר).
Cold in July – מותחן אפל שקיבל גם הוא שבחים, מבוסס על ספר פולחן מ-1989, ונשמע ממש כמו גרסה הפוכה של "מי מפחד מהזאב הרע": אדם רגיל (מייקל "דקסטר" סי הול) הורג באקט של הגנה עצמית גנב שפורץ לביתו בלילה. אומנם ברור לכולם שהפורץ ההוא אשם ושההריגה הייתה מוצדקת, אבל אביו של הגנב (סאם שפרד), בעצמו אסיר משוחרר, לא נשאר חייב ומתכנן את נקמתו כנגד מייקל סי הול, ועושה רושם שזה לא הולך להיגמר טוב עבור שניהם. הבמאי הוא ג'ים מיקל, ששנה שעברה גם זכה לשבחים רבים בסאנדנס על סרטו "אנחנו מי שאנחנו" שאפילו הוקרן כאן בפסטיבל אוטופיה האחרון.
A Most Wanted Man – מבוסס על ספרו של ג'ון לה-קארה ומבויים על ידי אנטון קורביין, במאי הקליפים האגדי שעבר לא מזמן לקולנוע (סרטו הידוע ביותר הוא "האמריקאי"). זהו סיפור ריגול וטרור המתרחש בהמבורג, גרמניה, ומערב בתוכו סוכן ביון פנים גרמני (פיליפ סימור הופמן), בנקאי בריטי עשיר (ווילם דפו), עורכת דין הפועלת למען זכויות אדם (רייצ'ל מקאדמס), מהגר צ'צ'ני שסבל הרבה, וגם דניאל ברוהל ורובין רייט עושים שם משהו. האמת היא שבמקרה של הסרט הזה, אומנם יש 100 ב-RT, אבל לא מדובר בביקורות שיוצאות מגדרן, אבל הוא ממילא סרט שלא ברור מה הוא עושה בסאנדנס (הקאסט, הבמאי והסקייל שלו נראים בקאליבר הוליוודי לגמרי) אז כנראה הקהל שבפסטיבל לא ממש ידע איך להתייחס אליו. נצטרך לחכות ליציאה מסחרית שלו כדי לראות מה באמת קורה איתו בתחום הביקורתי.
Calvary – הסרט מבויים על ידי ג'ון מייקל מק'דונה, האח של מרטין מק'דונה (ברוז', שבעה פסיכופטים) ובמאי-תסריטאי בפני עצמו, יעיד סרטו "שומר חוק". גם בסרט החדש שלו משחק ברנדן גליסון בתפקיד הראשי, הפעם של כומר טוב לב אשר מנסה להסתדר ולשרוד את ההתדרדרות המוסרית הכללית והאפלה של העיירה האירית הקטנה בה הוא חי. גם סרט זה זכה לשבחים מפה ועד הודעה חדשה, במיוחד ההופעה של גליסון.
Dear White People – הסרט שהעניק לבמאי שלו את פרס "פריצת השנה", ועורר הרבה דיבורים ורעש בגלל הנושא המאוד שנוי במחלוקת שלו – מחאתם של תלמידים אפרו אמריקאניים בקולג' על סעודת בסגנון "אפרו אמריקני" שערכו כמה מהתלמידים הלבנים בקולג'. זה אולי נשמע מוזר, אבל גם על הסרט אומרים שהוא די מוזר, ובאופן כללי נראה שהוא הולך לעשות לא מעט רעש אם הוא יגיע להקרנות מסחריות, ועוד יותר אם הוא ממש יצליח.
ועוד אחד, שאיכשהו רק עכשיו התוודעתי אליו:
Boyhood של ריצ'ארד לינקלייטר.
הנושא: סרט שמתאר לאורך 12 שנה את חייו של ילד, והוריו הגרושים שמנסים לגדל אותו, מכניסתו לכיתה א' ועד סיום התיכון. לא נשמע כזה מיוחד.
הטוויסט: הסרט הזה צולם בזמן אמת. הילד שעל המסך שייראה לכם כאילו הוא באמת מתבגר ב-12 שנה תוך כדי הסרט? הוא *באמת* מתבגר ב-12. לא משחקים אותו שחקנים שונים בגילאים שונים, אלא אותו שחקן בדיוק. לינקלייטר, מסתבר, צילם את הפרוייקט הזה ב-12 שנה, לא באופן רציף כמובן, אבל כן הקדיש זמן מסויים בכל שנה מאז 2002 לצילומי סצינות עם השחקן שהיה בן 6 בתחילת הצילומים, ועם אית'ן הוק ופטרישיה ארקט שמשחקים את ההורים שלו.
אז כן, זה נשמע כמו אחד הפרוייקטים הכי מטורפים וחדשניים שהורמו בקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות. לא סתם כבר היו בסאנדנס ביקורות שהכתירו אותו כיצירת מופת. מעניין איך הקהל הרחב יגיב אליו כשהוא ייצא מסחרית – האם המהפכנות הזאת תמשוך אליו אנשים, או שדווקא תרחיק אותם ממנו? אני יודע שזה הפך, מהרגע שהבנתי איך הוא הופק, לאחד הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה.
והנה איזכור של הסרט כשהוא עוד היה בצילומים:
http://www.fisheye.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7/
אופס. לא ידעתי.
(ל"ת)
למה אופס?
רק הוספתי מידע, זה לא שאסור לכתוב על סרט שהוזכר כבר אי פעם בתולדות האתר.
כששמעתי על הסרט לראשונה
הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא 'איך לא עשו את זה קודם?'. הרעיון נורא פשוט ובטח כולם חשבו על לעשות משהו כזה באיזשהו שלב ובהוליווד יש מספיק מפיקים מטורפים שהשקיעו בפרויקטים שאפתניים ובעלי סיכון גבוהה יותר, אז למה זה קורה רק עכשיו?
anyhoo, 'לפני חצות' היה אחד משני הסרטים הטובים ביותר של השנה אם לא הטוב ביניהם אז הציפיות שלי מ'Boyhood' מאוד גבוהות גם ככה. אני רק מקווה שבדומה ל'חצות' גם הוא יקבל תאריך הפצה בארץ כבר בקיץ ושלא נצטרך לחכות הרבה.